---

14-11-12
"ויחלום והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו", חלום הוא מהרהורי הלב, מתבונן יעקב אבינו ע"ה יצא ללחום מלחמת החיים אחרי שיצא מחינוכו שנתחנך בבית יצחק אבינו העולה התמימה, ושהה 14 שנים רצופות בבית מדרשם של שם ועבר, ועמל שם ביגיעה עצומה ונוראה שכל השנים לא שכב שם, דכתיב "וישכב במקום ההוא", ואמרו חכמים ז"ל, במקום ההוא שכב אבל בבית מדרשם של שם ועבר לא שכב. והנה איש עניו כזה, האדם שבמרכבה, אחרי עיון ויגיעה בתורה 14 שנים רצופות, מעניין לדעת מה היו אז הרהורי ליבו.
וכבר מצינו אצל רבי שמעון בר יוחאי שיצא מן המערה, שבכל מקום שנתן בו עיניו מיד נשרף, הביאור הוא, שהאדם הגדול השקוע בהתבוננות ברוממותו יתברך אשר לגדלותו אין חקר, ויוצא בהשקפתו הלזו בין שדרות העם והבריאה כולה, שנסתכל בעיונו על יצירת העולם כולו, הוא עומד משתומם מה ענין בריאה שפלה שכולה גשם וחומר, וכל הדומם ובעלי החיים הגסים הממלאים חללה של עולם מה ענין בריאה שפלה כזו לבורא עולם אשר לפניו גם כל ברואי מעלה כאין וכאפס ולכל הפחות היו צריכים להיות כל ברואיו רק קדושי מעלה כיאות לרום כבודו יתברך, מה זה כל הבריאה הזאת, מגושמת. וזה יוצא שכל מקום אשר נתן בו עיניו נשרף, ולא זו בלבד, אלא אפילו בחיר היצורים שהוא האדם המתרומם על כל הבריאה עם נשמתו שאצולה ממרומים, ניתן משכן לה בראש של בשר ועצמות עם גוף חשוך ועב , ואם רשב"י תמה והשתומם עד כדי כך מה גדולה הפליאה שבעתיים לאיש ענק רוח כיעקב אבינו ע"ה.
אבל מהרהורי הלב מגודל הפליאה מכריח העיון שאף כל החומרים הגסים הממלאים חללו של עולם, כיון שיצורי ה' המה וממקור החכמה העליונה מוצאם, ודאי קשורים ואחוזרים הם בקשר הקדושה העליונה והן הן גבורות ה' שיחדור זוהר שמש החכמה העליונה דרך חשכת כל החומרים הגסים, והכל יכירו וידעו כי האור הגדול שבהם רב כוחו להבקיע דרך עובי חשכת הבריאה החומרית, וזה מה שאמר דוד, "לבי ובשרי ירננו לאל חי" ליבי שהוא הרגש דק ובשרי שהוא בשר ממש, שניהם ירננו לאל חי.
זה מה שכתוב "והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה" שהארץ והשמים אוחזים בסולם גבוה, ומלאכי אלקים עולים ויורדים בו, שכל הבריאה כולה זה מלאכי אלהים, כי הרוח המקיימת זה כח אלקי, וכל זמן שהקשר אמיץ שעולם התחתון מתקשר עם העולם העליון, נמצא מקושרים כולם כמלאכים.
ובבראשית רבה איתא לחד לישנא, והנה מלאכים עולים ויורדים בו ביעקב, יעקב הוא אדם שבמרכבה העליונה, הוא בחיר היצורים ובו נכללה כל הבריאה, הלב ששם משכן המידות והמח שהוא משכן הדעות האמיתיות, הדעות והמידות צריכים להתקשר בקשר אמיץ ואז מלאכי אלהים עולים ויורדים בו, בו ביעקב בו בצדיק יסוד עולם.
והנה מי שמכוון דעותיו על יסוד ובסיס נאמן להאמין בשכל ודעת באלקי אמת, אין דבר שמסוגל להביא את האדם אל רום פסגת מעלת המידות כאמונה טהורה, ולא לחינם מצויינים ישראל במידותיהם, כי קדושת גזעם שומרת על טהרת אמונתם, ויחד עם התורה הקדושה הם המה אשר זרעו ונטעו נטעי נאמני המידות התרומיות בלב איש ישראל. אז לא לחינם מצויינים ישראל במידותיהם, כי קדושת גזעם שומרת על הטהרה של אמונתם, ויחד עם התורה הקדושה הם המה אשר זרעו ונטעו נטעי נאמני המידות התרומיות בלב איש ישראל. ובשום אופן לא יוכלו כל חכמי העולם לדרוש מאדם מעלת מידות במידה גדושה כזו שכללה התורה הקדושה במילים אחדות, ובו תדבק. מה הוא רחום אף אתה היה רחום, מה הוא חנון אף אתה היה חנון וכו'. ולעומת המידות הטובות השוכנות בלב טוב ינוחו החכמה והמדע שבמח, שהדעות והמידות ידבקו ויוסיפו הם את זה לזה והדברים עמוקים.
ובכן, רצינו לדעת חלום זה הרהורי הלב, אז כשיעקב אבינו יצא להלחם מלחמת החיים אחרי ששהה 14 שנים אצל שם ועבר, אחרי שהתחנך אצל יצחק אבינו, והוא לא שכב 14 שנה בבית המדרש אלא "וישכב במקום ההוא ויחלום חלום" מה הוא חולם? מה חולם אדם כזה? מה חולם? אז ראינו שאם רבי שמעון בר יוחאי כל מה שהוא יצא מהמערה והסתכל בו נשרף, אז יעקב אבינו על אחת כמה וכמה. ומה נשרף אצל רבי שמעון בר יוחאי? לקלוט איך יכול להיות אחרי שאתה משיג את מה שאתה משיג במערה כל הזוהר הקדוש, לקלוט איך יכול להיות בהמות גסות כאלה, דברים פחותים כאלה והכל מגושם והכל זה, איך, איך אתה יכול להבין דבר כזה, הרי מתאים לקב"ה שהוא בונה לפי רום ערכו שיהיה פה רק מלאכים, מלאכים לפי רום קדושתו וכו' וכו', מה שייך שיהיה ג'וקים ויהיה נמלים ויהיה בהמות ויהיה פרה ויהיה, מה שייך כל הדברים האלה. זה נקרא נשרף, לא קיים, לא יכול להיות שדבר כזה יש לו קיום. אז ודאי שאצל יעקב אבינו זה לעילא ולעילא, אבל בסוף מגיעים למסקנה שהכל קשור ואחוז בקדושה עליונה וזה גבורות ה' שהאור העליון זוהר בתוך החומרים הגסים וכולם מכירים ויודעים כי האור הגדול שבהם רב כוחו להגביה דרך עובי חשכת הבריאה החומרית, וזהו ליבי ובשרי ירננו אל אל חי". ז"א הלב שהוא הרגש דק והבשר שהוא בשר ממש, יכולים לרנן לאל חי, ממש לרנן שניהם אותוד בר. אבל יש מרחק בין הדעת לבין הלב, בין השכל לבין הרגש, אפשר שזה יהיה בדיוק אותו דבר. וזה יעקב אבינו שהיה בחינה אחת, לכן הוא היה רגל במרכבה, דבוק בה' יתברך, "ובו תדבק" ובו תדבק - הוא היה בשיא הבו תדבק, כי רגל המרכבה פירושו שהרוכב מניח רגליו על המרכבה, ואין לך דיבוק יותר מזה. אז ז"א, שיעקב אבינו ע"ה לפי אחד הלשונות שמובא במדרש, מלאכי אלקים עולים ויורדים בו ממש, בעצמותו של יעקב אבינו, שמה זה המלאכים? זה המידות שהן נמצאות בלב והמח זה הדעות האמיתיות, אז המידות שלו והדעות שלו, הרגש והמחשבה זה חתיכה אחת, אין התנגדות ביניהם, מה שאנחנו צריכים להפנים "וידעת היום והשבות אל לבבך" אצלו זה היה מקשה אחת. מה שהדעת אומרת המידות לא מתנגדות. ז"א אם יש לאדם עצלות לדוגמא, כי זה אופי החומר, עצל, החומר רוצה לנוח, אז אם בן אדם יכול לא לישון, לא לשכב 14 שנה המידות והשכל הולכים ביחד, אדם בא בשביל לחיות, יושב בבית המדרש מה צריך לעשות שמה, לישון או צריך ללמוד? ללמוד. זה נקרא שהאדם הזה הוא מלאך, מלאך.

ש. איך אדם כמו יעקב אבינו שהגיע לכאלו השגות, רגל במרכבה וכו', איך הוא מסוגל לעבוד 14 שנה בקציר, לרעות צאן, ז"א אם רשב"י לא היה יכול קל וחומר שיעקב אבינו צריך להיות לא מסוגל.

הרב: כן, קודם כל זה היה הסכם בשביל לקבל את הבנות, דבר שני יש בעבודה תיקונים גדולים שאדם עושה בשמים אם הוא יודע את הסודות שלהם בכל מלאכה ובכל עבודה, דבר שלישי זה קידוש ה' היוצא מזה שהוא יכול להגיד שלא היה טריפה בכל הצאן ושהוא שמר ולא גזל ולא השתמש בסיכה אחת במשך כל הזמן למרות שהוא חתן בבית חמיו, מה שנקרא. יש הרבה מאד לימודים מן הדברים האלה, אבל אנחנו אומרים בפשטות והדברים הרבה יותר עמוקים. גם אברהם אבינו כתוב עליו שגם במשאו ומתנו עם הבריות, וגם בעסקיו הוא לא ניתק את המחשבה אפילו פעם אחת בימי חייו מאת ה' יתברך, שעל כן נאמר שהוא בא בימים, בימים שלמים ומלאים, אם היה לו נתק מהקב"ה רגע התורה לא היתה חלילה אומרת עליו דבר שהוא לא אמת לחלוטין, ואם היא אמרה שהוא בא בימים פירושו של דבר שלא היה רגע של הפסק בינו לבין ה'. אז כל משאו ומתנו עם הבריות היה לתכלית אחת, לעבוד את הבורא ולשכנע את העולם לעבוד את הבורא. לא היה לו שום צד שהוא עשה לצורך עצמו. הכל זה בלי הפסק, יו.
מה נפלא שאפילו יעקב אבינו ע"ה שאמרו עליו חז"ל שהוא בכיר שבאבות ושגם אברהם היה בזכות יעקב, פירוש שהתכלית של אברהם אבינו ע"ה היתה שיצא ממנו יעקב שמידתו אמת, "תתן אמת ליעקב" ועל ידי אמת שהיא בלי נדנוד פגם היה אפשר שיצאו מיעקב שנים עשר שבטים כולם קדושים, ולא כאשר לפניו שבאו גם ישמעאל ועשיו, רמז לו ה' יתברך שלא יוכל לעלות אלא דרך המדרגות של הסולם. גם אדם כזה שכל כולו אמת לאמיתה, לא יכול לעלות רק דרך מעלות של הסולם.
זה מה שכתב רבינו חיים ומוולאזין זצ"ל, משל לאדון שציוה לעבדו שיעלה לעליה, ואם הוא מצוה את עבדו שיעלה לעלייה, שיעלה לעלייה, אין סברה שיכעוס עליו על שהוא עולה דרך מדרגות הסולם ולמה לא קפץ בקפיצה אחת. אני אמרתי לך לעלות, אז מה אתה רוצה, מה אני מעופף? אז הוא עולה במעלות - במדרגות. הוא יכול לכעוס עליו למה הוא לא עלה בקפיצה אחת? אי אפשר לעלות בלי מדרגות, שבעת לימודו שלא לשמה יהיה במחשבתו שהוא רק למדרגה כדי שיבוא מתוך כך לשמה, ובודאי אם יראה האדון שהעבד הולך על המדרגות אנה ואנה ואינו עולה כלל, מיד יכעס עליו. מדרגות בסדר, אבל כל הזמן לעלות, אבל אם הוא בא אחרי חצי שעה והוא רואה אותך על מדרגה אחת הולך ככה הלוך וחוזר ולא ממשיך לעלות, ודאי שהוא יכעס הוא אמר לך לעלות למעלה, הוא לא ביקש בקפיצה, אבל הוא ביקש שתעלה. "אם בחוקותי תלכו" תלך תלך מותק, תלך, הלאה הלאה תלך, לא לעמוד, תתקדם. כשעומדים יש כעס, כשלא עומדים, כשזזים, כשנעים ומניעים אין כעס.
אדם בריא עולה הוא בסולם, אבל איך הוא עולה? בעצמו, וגם אם הוא מתעייף יש הרבה מדרגות, החלש והחולה יעלה, אבל הוא יקח לו מקל בשביל לעלות, יסתייע, בו, ילד משתמש בידיו ורגליו בשביל לעלות כמה מדרגות. אבל מי שהוא חתוך רגליים לא יעלה במדרגות כלל, חתוך רגליים לא יעלה בעצמו כלל, כי גם לעמוד לא יוכל ונופל הוא תמיד. מה הוא עושה, קורא למרחמים שישאוהו למעלה, גם הוא היה למטה, והנה הוא נמצא למעלה, אך הוא לא עלה אלא העלוהו. מי יותר טוב מכולם?

ש. רחמים?

הרב: ככה דרכם של אנשים להגיד את האיפכא מסתברא, בגלל שהשאלה היתה שאלה.
ככה ממש בסולם עבודת ה', הצדיקים עולים בעצמם ונוצחים את יצרם בכל דרגה בעצמם, יש שעולים בכבדות, אלה שמתחילים בעבודה הם בחינת ילדים, מסתייעים בידיהם, במקלות, בכל מיני שלא לשמה, אבל רשעים בעלי מום שלא יכולים להתגבר על יצרם כלל, כי הלב שלהם מטומא בטומאה גדולה מטומטם לגמרי, לא יכולים לעלות אפילו דרגה אחת בשום אופן. מה יעשו הם? יקראו לה' והוא מרחם עליהם ויעלה אותם למעלה בלי דרגות בלי מעלות, בלי מדרגות, אם ליבם ישבר ויתחרטו על התועבות והפשעים באמת ויתפללו אל ה' ימצאו את ה' למעלה, כמו שכתוב "ונתתי לכם לב חדש" ומה שהצדיק יעמול שנים הרבה להכניס את רוח הקדושה אל ליבו, נאמר בבעל הקדושה "ורוח חדשה אתן בקרבכם". ומכאן שלא יאמר החוטא איך אני אשוב ואני רחוק כל כך וליבי מטומטם? עליו רק לראות להסתכל באמת, להתחרט ולבקש מה' יתברך ומלאכתו תיעשה ע"י ה' יתברך.
כך היה אצל יעקב אבינו ע"ה בפסוק "ויפגע במקום" שאמרו חכמים ז"ל, מכיון שנתן דעתו לחזור מיד קפצה לו הארץ, ונאמר "השיבנו ה' אליך ונשובה" פירוש שהחוטא צריך רק להתחרט ולהתפלל באמת שישיב אותו ה' אליו וה' ירחם אותו, עד שגם מה שישיב אותו נחשב כאילו שב החוטא בעצמו, ה' מחשיב לו גם את מה שהוא חזר בתשובה כאילו הוא שב בעצמו ועלה את כל המדרגות. אבל הצדיק עמל כל ימי חייו לעלות מדרגה לדרגה, איך אמר רבא, יש קונה עולמו בשעה אחת ויש קונה עולמו בשנים הרבה, הצדיקים שנים הרבה בעבודה ועמל, ורשע שחזר בתשובה - ברגע אחד.
והנה, אז עכשיו לפי זה מה עדיף?

ש. בשעה אחת

ש. מהיום הראשון עד היום האחרון זה עדיף....

הרב: והנה לא יקנא אדם בחתוך רגליים על זה שהוא לא הולך ברגליו, והליכתו נעשית ע"י הנושאים אותו, כמו כן בודאי אין לו לצדיק לקנא בבעל תשובה, שהרי השכר לפי רוב המעשה ולפי מדרגת כבישת יצר הרע ובודאי שהצדיק אשר כל ימיו מתחזק כנגד יצרו הוא יותר גדול מבעל תשובה. ואם כן קשה, למה באלה המעשיות של הרשעים ששבו נאמר שם בכה רבי, יש קונה עולמו בשעה אחת, ויותר מזה יש להבין מה שאמרו חכמים ז"ל במקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד, וכי איך י היו גדולים וצדיקים? אמנם זהו בירורו של דבר, הנה הצדיק מגלה כבוד ה' בבחירתו בכל המון המעשים הטובים כל ימי חייו, וגם בכל אחד ממעשיו הטובים הוא מגלה את כבוד ה' ע"י הבחירה שלו, בזה שכל פתחו של מחט שבו גורם לפתחו של אולם כנגדו למעלה, מלמעלה, הוא גורם להתגלות מידותיו יתברך וכבודו, אבל החוטא כל ימיו בכל מעשיו הגדיל ההסתר, כי מרה את פי ה', וגם בשובו פתחו של מחט קטנטנה היא, כי לא יוכל לעלות אפילו דרגה אחת קטנה, מאחר שטמטם ליבו בהמון טומאות מעשיו. אך גורם ע"י זה סיעתא דשמיא שאין דוגמתה, ורחמים רבים אין חקר במידה שלא תבוא לידי הצדיק כלל. את גודל הסיעתא דשמיא שמקבל הבעל תשובה זה לא מגיע לצדיק בכלל, הוא עובד בעצמו הכל. והיינו רחמים של תשובה שנושאים אותו למעלה בגדר קפיצת הדרך, אך השייכות להתגלות הגדולה הזאת, השייכות שלו היא קטנה מאד, כי פתחו של מחט שפתח זה קטנטן ודל מאד. וזה המקום המיוחד להתגלות הנפלאה שקצת שייכות של בעל תשובה אליה, זה רק השייכות שלו פתח הקטן הזה, שאי אפשר לה שתתגלה ע"י הצדיק, זה צדיק לא יכול לעשות.
ובבחינה הזו, במקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד, שיעשו להם קפיצת הדרך, זה רק חתוך רגליים מקפיצים אותו עד למעלה, אבל מי שיש לו רגליים אומרים לו תעלה לבד חביבי, אפילו אם הוא ישב על הרצפה, יגידו לו אדוני, קום תפוס את המעקה תעלה.
על זה בכה רבי,כ שראה את אור הגילוי הגדול הבא ע"י בעל תשובה, הוא בכה למה לא תהיה גם לו הזכות שיהיה לו חלק בכזה, גילוי כזה אדיר לגלות רחמיו יתברך בעולם, ואת גודל הסיעתא דשמיא שהוא נותן לשבים.
וזה גם כן אצל יעקב אבינו ע"ה, כשעבר במקום שהתפללו אבותיו ולא התפלל ושלפי עוצם מדרגתו נחשב לו זה לחטא, ועל כן כשנתן דעתו לשוב קפצה לו הארץ, מכל מקום תיכף הראו לו מן השמים בחלומו שלא תמיד יראה סיעתא דשמיא באופן קל כזה, דכשאין חטא אין תשובה, פה הוא נתן דעתו לשוב, פירושו הוא עשה תשובה על מה שהוא לא עצר והתפלל במקום שהתפללו אבותיו, אז הוא נתן דעתו לשוב, ומי שנותן דעתו ל שוב יש לו ס"ד של קפיצת הדרך, אז לכן קפצה לו הדרך, ודרך צדיקים אמרו לו עכשיו בחלום זה סולם, עכשיו תמשיך לעלות במדרגות, אבל רק ע"י כך יתברך בברכת ה', ברכת ה' לאבותינו שהיא ברכת תכלית הבריאה, לעלות במעלות על מזבחי.
אז ז"א דרך העבודה של הצדיקים היא דרך הסולם, ארצה השמימה, ארצה השמימה, לעלות, אבל בעל תשובה זוכה לקפיצת הדרך. זה לומדים פה. אז אם כבר זכה בן אדם להיות בעל תשובה, והקפיצו לו את הדרך, אז צריך לראות קודם כל שילמד לאחרים מה הדרך, ושלא יזדקקו להפצות, ושילכו בדרך ישר במעלות, ושיזכור שעשו לו סיעתא דשמיא אם ה' לא היה רחום וחנון הוא היה נשאר על הרצפה מרוח, ולכן דרך בעלי תשובה להיות ענוים ושפלים, לשון הרמב"ם בהלכות תשובה, זה דרכם של בעלי תשובה, בעלי תשובה אמיתיים ענוים ושפלים, כי הם יודעים שעשו להם טובה, כמו שאדם שהוא נכה לא ישויץ שהוא עלה יותר מהר והוא גם לא התאמץ כי לקחו אותו, ככה צריך להרגיש בעל תשובה.