---

18-7-12
מי זה היה בן זומא? בן זומא הוא שמעון בן זומא, ולפי שלא האריך ימים ולא נסמך להוראה לכן קראו לו על שם אביו בן זומא, ולא רבי שמעון. הוא לא נסמך להוראה וגם לא האריך ימים, בכל זאת הוא נחשב לחכם גדול, עד שאמרו הרואה את בן זומא בחלום יצפה לחכמה. ברכות נ"ז.
מן המפורסמות שבדרשותיו היא זו שמסר רבי אלעזר בן עזריה באמרו, הרי אני כבן שבעים שנה ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות עד שדרשה בן זומא, שנאמר "למען תזכור ימי צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך" מדרש שני חייך הימים כל ימי חייך הלילות. ברכות פ"א.
בן זומא נמנה בן ארבעת החכמים שנכנסו לפרדס,ד היינו מעשה מרכבה וחכמת הנסתר, כמו ששנו רבותינו ארבעה נכנסו לפרדס, רש"י פירש עלו לרקיע על ידי אמירת השם המפורש ואלו הן, בן עזאי ובן זומא, אחר ורבי עקיבא. אמר להם רבי עקיבא, כשאתם מגיעים אצל אבני שיש טהור שמבהיק כמו מים צלולים אל תאמרו מים יש כאן כיצד נלך, לפי שאין זה מים, וזה יחשב לכם כאמירת שקר. ונאמר דובר שקרים לא יכון לנגד עיני. בן עזאי הציץ ומת, עליו הכתוב אומר "יקר בעיני ה' המוותה לחסידיו". בן עזאי הציץ בשכינה, בן זומא הציץ ונפגע, כלומר נטרפה דעתו, עליו הכתוב אומר "דבש מצאת אכול דייך פן תשבע והקאותו", אחר קיצץ בנטיעות, כפר בעיקרי אמונה ויצא לתרבות רעה. רבי עקיבא נכנס ויצא בשלום. גמרא בחגיגה י"ד.
מעשה ברבי יהושע בן חנניה, שהיה עומד על גבי מעלה בהר הבית, ראה את בן זומא, אמר לו מאין ולאן בן זומא? אמר לו צופה הייתי במעשה בראשית ואין בין מים עליונים למים תחתונים אלא טפח. ענה להם רבי יהושע לתלמידיו, כבר בן זומא מבחוץ, כלומר הוא עומד למות, ולא היו ימים מועטים עד שנסתלק בן זומא, תוספתא בחגיגה ב'.
בן זומא היה דרשן גדול, כמו שנאמר משמת בן זומא בטלו הדרשנים. סוטה מ"ט. מדברי בן זומא שבמשנתנו למדנו, שהעשיר האמיתי הוא זה ששמח בחלקו. יש שפירשו בדרך מליצה העשיר, מי שיש לו עיניים שיניים ידיים ורגליים. מי שבריא באיברי גופו הוא העשיר האמיתי, וזה אנשים לא יודעים והיום אני מבין את זה. עיניים שיניים ידיים ורגליים לא פשוט שיהיה לכל אחד. מכיון שמי ששקוע בהבלי העולם הזה אי אפשר לו להיות בשמחה, כי הקנאה והתאוה מפריעים לו להיות בשמחה, תמיד נדמה לו שחסר לו.
שלמה אמר בחכמתו, אוהב כסף לא ישבע כסף, קהלת ה'. וכן ראינו במסכתנו בדברי הלל הזקן, מרבה נכסים מרבה דאגה, בפרק ב' משנה ז'. אבל אם האדם מבין שהעולם הזה הוא פרוזדור לפני העולם הבא, והישיבה בו היא רק ישיבת עראי, אז הוא לא יקנא בשום אדם, וממילא הוא ישמח במה שיש לו.
מעשה במלך אחד שחלה בנו במחלת עצבות ודכאון, המלך דרש ברופאים, רופאים רבים, אבל אף אחד לא הצליח לרפאות את בנו. לאחר זמן מסוים בא רופא ממדינה רחוקה, אחרי שבדק את הבן אמר שמצא דרך לרפאות את בנו. על ידי זה שילבש חולצה של אדם שהוא מאושר. המלך שלח את משרתיו לבעלי בתי מלון שהם עשיריםג דולים, וחשב שהם בודאי מאושרים. אך הם ענו למשרתים שהם אינם מאושרים, כיון שיש להם דאגות רבות בעניני מסחר ומתח רב. אח"כ הלך לקבלני דירות, ושוב השיבו את אותה תשובה, נדלנצ'יקים וכל החבר'ה, עד שלבסוף הלכו לרועה צאן, הוא אמר להם שהוא באמת מאושר, וכשביקשו את חולצתו השיב להם שאין לו חולצה, שאם היתה לו חולצה לא היה מאושר, כיון שהיתה לו דאגה לכבס אותה ולשמור עליה ולגהץ אותה וכו'. איזהו עשיר השמח בחלקו.
הוא היה אומר, בן זומא היה אומר, כמה יגיעות יגע אדם הראשון עד שמצא פת לאכול, יש אחד כזה שכתבו עליו לא מזמן, שהוא חי 37 שנה עכשיו באיזה יער לבד, והוא לא רוצה אנשים, לא רוצה ישוב, פששששש ליד הנחל זה עצים ציפורים זה פה שם, לא רוצה לשמוע מאנשים לא רוצה לראות אותם ולא להכיר אותם, לא שלום עליכם ולא עליכם השלום. שלשים ושבע שנה. חי לבד מבסוט.
בן זומא אומר, כמה יגיעות יגע אדם הראשון עד שמצא פת לאכול, חרש, זרע, קצר, עימר, דש, זרע, ברר, טחן, הרקיד, לש, אפה, ואח"כ אכל, בן זומא אומר, כמה טרחות טרח ויגע אדם הראשון ואני משכים ומוצא כל הדברים מתוקנים לפני, הלו תשלח לי שני לחמים בבקשה, תודה. טרינק. הלחם מגיע. וכמה יגיעות יגע אדם הראשון עד שמצא בגד ללבוש, גזז וליבן וניפץ וטווה וארג ואח"כ מצא בגד ללבוש, ואני משכים ומוצא כל אלו מתוקנים לפני. כל אומנויות שוקדות ובאות לפתח ביתי ואני משכים ומוצא כל אלה לפני. ברכות נ"ח. ברכות נח. לחיות בנח. הכל נמצא, מה אתה רוצה? יש עיניים שיניים ידיים רגליים, כל הדברים מתוקנים, משלוחים מגיעים הביתה, מה אתה רוצה, ספר יש, שיעור יש, בית כנסת בחינם, מקווה בחינם, הכל בחינם, מה אתה רוצה. מזגן, מה הבעיה?
בן זומא אומר, אורח טוב מה אומר, כמה טרחות טרח בעל הבית בשבילי, כמה בשר הביא לפני, כמה יין הביא לפני, כמה גלוסקאות הביא לפני, וכל מה שטרח לא טרח אלא בשבילי. אפילו שיש פה משפחה גדולה ופה פרשו את כל השולחן לעשרים אנשים והוא היחידי פה האורח, ממילא הכל שם עשו בשביל כולם, הוא טוען שהכל עשו בשבילו, הכל בשביל,י לא חרתה, לא סתם אתה מבין, אומר, מספר וזה, פששש. לא אשכח את זה לעולם. אורח רע מה אומר, מה טורח טרח בעל הבית הזה, פת אחת אכלתי, חתיכה אחת אכלתי, כוס אחת שתית, כל הטורח שטרח בעל הבית לא היה אלא בשביל אשתו ובניו, שניים ישבו על אותו שלחן זה אמר ככה וזה אמר ככה. זה נקרא אורח רע. והשני נקרא אורח טוב. זה בן זומא.
בן עזאי אומר, הוי רץ למצוה קלה כבחמורה ובורח מן העבירה, שמצוה גוררת מצוה ועבירה גוררת עבירה. ששכר מצוה מצוה ושכר עבירה עבירה.
בן עזאי אומר, הוי רץ למצוה קלה, תרוץ אחרי מצוה שאפילו נראית קלה בעיניך, כמו חמורה שאתה רץ לקיים את החמורה. ובורח מן העבירה מכל סוג עבירה, שמצוה גוררת מצוה, כך מנהגו של עולם, העושה מצוה אחת נח לו לעשות מצוות נוספות, וגם זה מושך זכות של המצוה המלאכים שנבראים ממנה מביאה עוד, ועבירה גוררת עבירה, המתחיל בעשיית עבירות קשה לו מאד לפרוש מהם, בעוד ששכר מצוה מן השמים מסייעים ביד מי שעשה מצוה שיעשה עוד אחרת, כדי שיקבל שכר על שתיהן. ושכר עבירה עבירה, ענשה של עבירה שמתוספת לו עוד עבירה, והוא יענש על שתיהן ופה לא הכוונה שיסייעו לו לעבור עוד עבירה, אלא מניחים אותו על טבעו הרע, כמו שאמרו חכמים, הבא להטמא פותחין לו, הבא להטהר מסייעין לו. משל לאדם שהיה מוכר נפט ואפרסמון, נפט ריח רע אפרסמון ריח טוב, מן בושם, בא לוקח למדוד נפט, אומר לו המוכר מדוד אתה לעצמך שריחו רע, אני לא נוגע בזה. בא לוקח למדוד אפרסמון, אומר לו המוכר המתן לי עד שאמדוד עמך כדי שנתבשם אני ואתה. גמרא ביומא ל"ח.
בן עזאי הוא שמעון בן עזאי, ואע"פ שהיה גדול ועצום בתורה וראוי להוראה, לא הגיע לסמיכה להקרא בשם רבי, מפני שלא האריך ימים לכן היו קוראים אותו על שם אביו, כמו בן זומא. היה תלמידו של רבי יהושע בן חנניה, ותלמיד חבר לרבי עקיבא, היה שקדן עצום בתורה, עד שאמרו עליו משמת בן עזאי בטלו שקדנים. סוטה מ"ט.
אם הגאון מוילנא לא נמצא בשנה פחות מחצי דקה שביטל תורה, אז מה זה צריך היה להיות?
שקידתו הגדולה בתורה גרמה לו שלא נשא אשה, ונשאר פנוי כל ימי חייו. בגמרא מובא, כל מי שאינו עוסק בפריה ורביה, בן עזאי אומר כאילו שופך דמים וממעט הדמות, הוא בעצמו אומר, כי בצלם אלקים עשה את האדם, ולאחר מכן נאמר ואתם פרו ורבו ושרצו בארץ ורבו בה, אמרו לבן עזאי, יש נאה דורש ונאה מקיים, נאה מקיים ואין נאה דורש, ואתה נאה דורש ואין נאה מקיים, אמר הם בן עזאי, ומה אעשה ונפשי חשקה בתורה? אפשר לעולם שיתקיים ע"י אחרים. אין עוד הרבה כמוני, שהאשה הראשונה קשה לפרוש ממנה, מי זאת האשה הראשונה? התורה. שנאמר "תורה ציוה לנו משה מורשה" אל תקרי מורשה אלא מאורסה, אז אני כבר מאורס איתה כבר הרבה זמן, לא רוצה לקחת צרה, אשה שניה זה נקרא צרה, היא תפריע לי אולי בלימוד וזה, אז אני מסתדר בינתיים והעולם מסתדר בלעדי. יבמות ס"ג.
לפי הגמרא בכתובות בס"ג, ארס לו בן עזאי את בתו של רבי עקיבא, שגם היא קיימה רחל עם רבי עקיבא אביה התנתה עמו שיקדיש עצמו לתורה, אבל לבסוף לא נשאה, ויש א ומרים שנשא ופרש ממנה. גמרא בסוטה ד'.
מעשה בבן עזאי שהיה יושב ודורש, והאש היתה מלהטת מסביבו. הלכו ואמרו לרבי עקיבא, רבי, בן עזאי יושב ודורש והאש מלהטת מסביבו, הלך אצלו רבי עקיבא ואמר לו, שמעתי שהיית דורש והאש היתה מלהטת סביבך, אמר לו הן, אמר לו שמא בחדרי מרכבה היית עסוק? אמר לו לאו. אלא הייתי יושב וחורז בדברי תורה ומתורה לנביאים ומנביאים לכתובים והיו הדברים שמחים כנתינתם מסיני והיו ערבים כעיקר נתינתם וכי העיקר נתינתם מסיני לא באש היו ניתנים? אז ממילא, כמו שהיתה האש בסיני כך היתה האש פה. שיר השירים רבא א'.
בן עזאי אף הוא היה כחברו בן זומא, עסק בחכמת הנסתר והיה אחד מן הארבעה שנכנסו לפרדס והציץ ומת, ועליו הכתוב אומר "ירק בעיני ה' המוותה לחסידיו" חגיגה י"ד.
בן עזאי לימד אותנו במשנתנו שצריך להתרחק מכל סוג של עבירה, לפי שעבירה גוררת עבירה. וכן אמרו חכמים ז"ל במסכת שבת ק"ה, כך אומנותו של יצר הרע, היום אומר לו עשה כך, ולמחר עשה כך, עד שאומר לו לך ועבוד עבודה זרה והולך ועובד. וכן דרשו חכמים על הפסוק, אל תטמאו בהם ונטמתם בם, אדם מטמא עצמו מעט מטמאים אותו הרבה, מטמא עצמו מלמטה מטמאים אותו מלמעלה, מטמא עצמו בעולם הזה, מטמאים אותו בעולם הבא. גמרא ביומא ל"ט.
ועוד דרשו חכמים על הפסוק שבתהילים, אשרי האיש אשר לא הלך בהתחלה בעצת רשעים, ובדרך חטאים לא עמד בהמשך, ובמושב ליצים לא ישב בסוף, כי אם הלך סופו לעמוד בדרך חטאים, ואם עמד סופו גם לישב במושב ליצים. עבודה זרה י"ח.
מעשה שהיה בשעת השמד בחנווני אחד מישראל, שהיתה לו מסעדה, והיה מבשל בשר כשר בקדרה אחת, ובשר נבלות וחזיר בקדרה אחרת, ומוכר לכולם כדי שלא ירגישו בו שהוא יהודי. ומנהגו היה, שכל מי שהיה נכנס למסעדה ולא נטל ידיו, יודע בו שהוא גוי, ונותן לו בשר חזיר, וכל מי שהיה נוטל ידיו לאכילה ומברך יודע בו שהוא ישראל ומאכילו בשר כשר. פעם אחת נכנס לשם יהודי וסבר החנווני שהוא גוי, והגיש לו בשר חזיר ואכל, כשבא לשלם ממנו דרש ממנו עשרה דינרים, אמר לו והלא אתמול אכלתי במסעדה אחרת בשמונה דינרים, אמר לו סעודה זו שאכלת של בשר חזיר היא, כששמע כך עמדו שערותיו, נבהל ונחפז, אמר לו בצנעה יהודי אני, והאכלת אותי בשר חזיר? אמר לו תפח רוחך, שהרי ראיתי שאכלת בלא נטילה ובלא ברכה, כסבור הייתי שאתה גוי. מכאן שנו חכמים, מים ראשונים האכילו בשר חזיר. בגלל שהוא לא נטל ידיים מים ראשונים האכילו בשר חזיר. חולין ק"ו. אז רואים שמתחילים בעבירה קטנה, נמשכת עבירה הבאה אוכלים חזיר בסוף.
בן עזאי אומר, הוא היה אומר, שימו לב, בשמך יקראוך ובמקומך יושיבוך ומשלך יתנו לך. אין אדם נוגע במוכן לחברו ואין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלוא נימה. ז"א ברגע שהגיע הרגע שצריך להעיף את מופז, ויעוף.
בשמך יקראוך, ז"א אל תצפה שיהיה לך שם אחר, אתה רוצה שם אחר, מה שאתה שווה ככה יקראו לך, שמך יקראוך זה השם שלך, מה אתה מחפש, תארים וחרתת וכל מיני דברים מה שהם לא שייכים אליך, בשמך יקראוך, ובמקומך יושיבוך, אם תעלה למקום שאתה לא ראוי יגידו לך רד רד, ואם תשב במקום נמוך יגידו לך עלה עלה, אל תדאג במקומך יושיבוך, ומשלך יתנו לך, תדע לך איך שאתה פעלת איך שעשית מה שפעלת ככה יתנו לך. ואין אדם נוגע במוכן לחברו, לא צריך לדחוף לא מרפקים לא כלום, אף אחד לא יכול לגעת במה שמוכן לחברו. יש דירה שהיא רשומה על שם של מישהו בשמים, שדה פלוני לפלוני, זהו, זה שלו, תבוא תעשה קומבינות לא יעזור, כל דבר כל פרט רכב זה פה שם, כל דבר, כל דבר אין אדם נוגע במוכן לחברו, זה מוכן כבר לחברו, אתה לא יכול לגעת.

ש. ויש משהו לא מוכן?

הרב: אין דבר כזה לא מוכן, אם כתוב כל דבר מוכן לחברו אז מוכן.

ש. לפי המעשים משתנה?

הרב: איזה מעשים?

ש. טובים או רעים

הרב: אז זה סימן שזה מוכן לך.
ואין מלכות נוגעת בחברתה כמלוא נימה, זהו, כשהגיעה השעה של יהושע אמרו למשה זהו, נגמר, אי אפשר להשאר יותר, זהו, הגיעה השעה של יהושע. אין מה לעשות. משה, משה רבינו, זה התלמיד, זה תלמיד, הגיע הזמן של התלמיד, הרב, להתראות.

ש. תמיד יש

הרב: תמיד כולם, נתתי את הדוגמא הכי הכי, משה רבינו. יש יותר מהנאמר? זה התלמיד שלו, הוא שמש והוא ירח, אתה יודע מה ההבדל? אומרים לא, אבל הגיע הרגע, צ' נגמר.
בן עזאי אומר, רחק ממקומך שניים שלשה מושבות עד שיאמרו לך עלה, ואל תעלה, שיאמרו לך רד מוטב שיאמרו לך עלה עלה ולא יאמרו לך רד רד. ויקרא רבה ה'.
בן עזאי אומר, אם מנבל אדם עצמו על דברי תורה ואוכל חרובים וטורמוסים, זה מאכל של בהמה, צמח כזה, ולובש בגדים צואים ויושב ומשמר על פתח של חכמים, כל עובר ושב אומר, שוטה הוא זה, לבסוף הוא נעשה סופר ואתה מוצא כל התורה כולה עמו. אבות דרבי נתן י"א. שמעתם? זה השקדן הכי גדול.
איזהו עם הארץ, בן עזאי אומר, כל שאין לו ציצית בבגדו. אתם רואים כמה אני מציל אנשים שלא יהיו עמי ארצות? ברכות מ"ז. דבר כל כך קל, לא צריך שום טרחה, שם את זה ולהתראות, כמו שאתה שם חולצה, מה הסיפור לעשות מצוה כל כך יקרה, כל כך זולה וכל כך יקרה, בזכותה רואים ומקבילים פני שכינה.
בן עזאי אומר, כל שדעתו נוחה מפני חכמתו כלומר יש לו קורת רוח מחכמתו, סימן יפה הוא לו, כל שאין לו קורח רוח בחכמתו סימן רע הוא לו. אדם אין לו קורח רוח ממה שהוא לומד וזה כל הזמן זה זה, סימן רע לו, אבל אם יש לו קורת רוח מה שהוא לומד סימן טוב לו.

ש. מה זה קורת רוח?

הרב: שמחה פנימית, הרגשה טובה, אדם נהנה משעת הלימוד, מרוצה, קורח רוח.
בן עזאי אומר, על כל משכב שכב חוץ מן הקרקע. על כל מושב שב חוץ מן הקורה, ברכות ס"ב. בן עזאי אומר, חייב אדם ללמד את בתו תורה, סוטה כ'. לכן אנחנו אומרים לנשים ללמוד את כל התנ"ך, חייב אדם ללמד את בתו תורה. יש היום למעלה משמונה מאות נשים כבר שקיבלו על עצמן. וזה עולה ועולה ועולה ברוך ה', אני מקבל אימיילים אס אם אסים, קיבלנו קיבלנו קיבלנו, יש למעלה משלש מאות אלף כבר מסיימי ש"ס, חביבי מה אתה צריך יותר מזה? אחד אמר אתמול בטיול היינו בטבריה, אמר מחר יש לי סיום ש"ס, לא שלו, הוא הולך לאכול רק, סיום ש"ס, אמרתי לו עד שאתה מחכה לסיום ש"ס תראה כמה ש"סים אני סיימתי עכשיו, תראה כמה קיבלו ש"ס. אמרתי לו אתה חייב לסיים את הש"ס בעצמך. לקח לו איזה חמש דקות עד שהוא החליט שהוא מקבל על עצמו, בטיול קטן קיבלו אתמול עשרים ו, שלשים ושתיים סיומי ש"ס ונשים גם כן קרוב לשלשים. יפה, מתוך 150 איש כמעט חמישים אחוז. ישתבח הבורא.
אז בן עזאי אומר, הוי רץ למצוה קלה כבחמורה ובורח מן העבירה, שאין לך מצוה קלה שאין בה תחיית המתים, ואין מצוה חמורה שאין בה תחיית המתים, ואין מצוה קלה שאין בה אריכות ימים ואין מצוה חמורה שאין בה אריכות ימים. שילוח הקן כתוב "למען ייטב לך והארכת ימים" זו המצוה הכי קלה, זה פשוט אתה הולך בדרך והזדמן לך קן ציפורים, אתה לא עושה שום דבר, אתה רק עולה משלח את היונה ושלום, גמרת, זה מצוה קשה? לא עולה ממון לא חסרון כיס לא כלום, לא צריך לטרוח, היא מזדמנת, מה השכר? למען ייטב לך והארכת ימים. מה המצוה החמורה ביותר שיש - כיבוד אב ואם, מה כתוב בה - למען ירבו ימיך. אז ז"א

ש. יש עוד מצוות כאלה?

הרב: אמרנו אם הקלה ואם החמורה אז ודאי שכולם. מה מסובך?

ש. לא הבנתי

הרב: מה יש להבין

ש. יש עוד מצוות כאלו

הרב: אם הקלה, אני אומר לך את הקצה, ואני אומר לך את המקסימום ושניהם יש אריכות ימים, אז מכאן עד כאן יש אריכות ימים. כי הם חיינו ואורך ימינו ובהם נהגה יומם ולילה.
רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם...