ספר בני ציון חידושים על פרשת פנחס
יביע אומר, בני ברק
תאריך פרסום: 13.07.2012, שעה: 08:27
תאריך פרסום: 13.07.2012, שעה: 08:27
13-7-12
...והיה הוא יהיה לך לפה רמז לו כאן הקב"ה על אליהו הנביא, אשר לעתיד לבוא יהיה לפה למשה, לתקן את כל הספקות שבתורה. וכיצד רמז לו? יש לומר על דברי המגלה עמוקות, כתוב בסוף פרשת בשלח "ויאמר כיד על כס יה מלחמה לה' בעמלק מדור דור" פירש רש"י בשם חכמים שנשבע הקב"ה שכל זמן שעמלק קיים אין ה' שלם ואין הכסא שלם, אז מכסא יורד א' וזה הופך להיות כס, ומהשם השלם ירד ו' וה' ונשאר יה, ובסה"כ זה הוא, מה שחסר זה הוא. לעתיד לבוא בגאולה הקרובה כשימחה שמו של עמלק, תחזורנה האותיות הו' וה' וגם האות א' למקומן, וה' יתמלא והכס יתמלא, יהיה כסא, והמבשר יהיה אליהו שאליהו זה אותיות לי - הוא. הוא יבשר לנו שכבר יש לנו את האותיות הוא החסרות מהשם ומהכסא. וזה שרמז הקב"ה למשה והיה הוא יהיה לך לפה, כלומר זה שיבשר את האותיות הוא שחזרו למקומן - אליהו, הוא יהיה לך לפה לעתיד לבוא לפרש את הספקות והקושיות של התורה.
מסיים בביאור מנהג ישראל להזכיר את אליהו הנביא בצירוף המילים זכור לטוב, הגמרא אומרת בברכות ג', בא אליהו זכור לטוב ושמר לי את הפתח, וכן אומרים בברכת המזון הרחמן הוא ישלח לנו את אליהו הנביא זכור לטוב, ומנהג בברית מילה זה הכסא של אליהו הנביא זכור ל טוב. נשאלת השאלה, אנחנו מזכירים שמות הצדיקים ואומרים זכרונם לברכה, זכר צדיק לברכה, עליהם השלום, מה הוא נשתנה? אומרים על כך חכמים ז"ל, הגאון הקדוש החיד"א והמגלה עמוקות אומרים, ארבע אמנים אליהו הנביא זכור לטוב בגימטריא 400. וזה סוד אליהו ארבע, שכן אליהו המכניע והמושל בארבע מאות איש של עשיו, שהם ארבע מאות כוחות טומאה של קליפת עשיו הרשע על פי סוד הכתוב באנו אל אחיך אל עשיו וגם הולך לקראתך וארבע מאות איש עמו. על פי דבריהם הקדוש של הגאון הקדוש החיד"א, והמגלה עמוקות זכרונם לחיי העולם הבא, מבואר לנו גם הטעם, מדוע זכה דוקא אליהו הנביא לבשר את בשורת הגאולה לעתיד לבוא? מכיון שגלות זו שבה אנחנו שרויים כרגע היא גלות אדום, וגלות אדום זה קליפת עשיו הרשע שנקרא גם אדום, ואליהו הנביא זכור לטוב בגודל קדושתו מבטל את 400 כוחות הטומאה של קליפת עשיו, לכן אליהו הנביא זכור לטוב זה יוצא גימטריא 400, לכן דוקא הוא יבשר את הגאולה לעתיד לבוא כדי שיכניע וישבור בגודל קדושתו את כוחו של עשיו הרשע וארבע מאות איש עמו במהרה בימינו אמן. כי עת לחננה כי בא מועד.
"בקנאו את קנאתי בתוכם" יש מקום לשאול, אם הוא היה קנאי כזה, פנחס, אז עוד לפני מעשה זמרי התחילו כבר כמה מן העם לזנות עם בנות מואב ובנות מדין. מדוע לא פגע באחד מהם? ולמה המתין עד מעשה זמרי? פנחס ראה ברוח הקודש שיש קטרוג עצום על עם ישראל בגלל חטא הזנות, עד שראה שישראל נתחייבו כליה. אבל הוא ראה שיש פתחון פה למליצי יושר לטעון, שכל הזונים עם בנות מואב ומדין עשו זאת מתוך שכרות. כידוע הן היו משקות אותם יין שנקרא יין צרצור, זה יין שדופק את הראש ישר, משהו איום ונורא, ואז ממילא באיבוד חושים עשו מה שעשו, אז מי שרוצה ללמד זכות יכול ללמד זכות, היו שיכורים. נמצא שיש בישראל מן אנוסים, אבל צריך להוכיח זאת קבל עם ועדה שחסרו את מעשה זה מחמת שכרות, לכן המתין פנחס עד שבא זמרי, והביא את כזבי כשהוא שפוי בדעתו ולא שיכור, ואז ניגש פנחס ופגע בו, וכל העם ראו שפגע בו ושהוציא את שניהם דקורים ברומח לעיני כל ישראל, וכולם ראו ושתקו ולא מחו בידו, ואף אחד לא התקרב להזיק לפנחס, משמע שהודו לו שעשה מעשה טוב. נשאלת השאלה, איך חטאו חלק מהעם בבנות מדין? אלא חייבים לומר שהיו אנוסים ושיכורים. ועתה שהם בדעה צלולה, הודו לפנחס בהריגת זמרי שהיה נשיא בית אב לשבט שמעון.
ש. אז בנות מואב השחיתו אותם בעבודה זרה, בפעור, עבודה זרה חייב מיתה.
הרב: אחרי שהם שתו מהיין
ש. כן, אבל בועל ארמית אין לך, אין דבר כזה, זה רק קנאים פוגעים, ז"א זמרי בן סלוא רצה לעושת פה תיקון, ז"א הוא בא ואמר למה לעשות, נעשה את זה בלי עבודה זרה, ממילא לא יהיו חייבים מיתה, הוא מצא פתרון,
הרב: דנו על זה אתמול
ש. אבל מה זה קנאים פוגעים בו, זה לא מת.
הרב: אבל זה נכון, הוא היה פשרן כאילו, הוא אמר במקום שילכו למואביות אז
ש. בעבודה זרה זה רק בועל ארמית
הרב: זה השיטה של היום של הרבנים שמתירים את הזמרים הפסולים. במקום שילכו לחילונים, נביא את המוזיקה של החילונים והגויים אלינו ויישארו אצלנו, וככה נשגיח עליהם שהם לא עושים שטויות. זה נקרא מעשה זמרי של הזמרים, עם כזבי שזה כזבים, וזה בדיוק השיטה של זמרי, ועוד מבקשים שכר כפנחס.
ואם כך,
ש. גזרה שהציבור לא יכול לעמוד בה
הרב: נכון, גם הוא אומר זמרי כך, שזה גזרה שהציבור לא יכול לעמוד בה. אז העמידו אותו עם הרומח למעלה והוא עמד בה.
ואם כך, נשאלת השאלה, איך חטאו, אז אמרנו אנוסים שיכורים, ועתה שהיו בדעה צלולה הודו לפנחס בהריגת זמרי שאין סיבתה משבט שמעון. נמצא, שעל ידי הקנאה שנתקנא פנחס במעשה זמרי בתוך כל ישראל והם שתקו והודו לו נעשה פתחון פה למליצי יושר למעלה להציל את ישראל מכליה. זה מה שאומר הכתוב, השיב את חמתי מעל בני ישראל, שאני לא אדון אותם מזידים גמורים, אלא אדון אותם כאנוסים, וזה מחמת שקנא פנחס את קנאתי בתוכם, קנא את קנאתי בתוכם, שהוא הרג את זמרי בפרהסיא לעיני כולם בתוכם, ולא קם אפילו אחד כנגדו להרע לו, ועל ידי כך גרם פנחס שלא כיליתי את בני ישראל בקנאתי, שיצא שאפשר להליץ יושר, להגיד שהם היו שיכורים ואנוסים ולא מזידים. לכן הנני נותן לו את בריתי שלום.
ש. הרב, המדרש אומר שאחד הניסים שארע לפנחס זה שהמלאך הכה בעם שלא יתנקמו בו, אז לפי מה שהרב אומר לכאורה סתירה
הרב: אין סתירות בתורה, צריך ליישב, אלו ואלו דברי אלקים חיים, תלוי לפי מה מו מי. התורה מתפרשת לשבעים פנים.
ש. אז איך אפשר להסביר את זה
הרב: תתחיל לעבוד. קריינא דאגרתא, זה מה שאמרו תתחיל.
עכשיו, איך הוא קיבל שכר בעולם הזה באיה עלמא ליכא אגרא? איך הוא קיבל שכר בעולם הזה כשכתוב באיה עלמא ליכא אגרא?
ש. ה' שם אותו חי וקיים לעד....
הרב: הגאון אחתם סופר מסביר, חכמו אמרו בקידושין דף ל"ט ע"ב, שכר מצוה באיה עלמא ליכא, והטעם לכך הוא שקבלת שכר מיידי על מעשים טובים עלולה להעביר את האדם על דעתו הצלולה, לעורר בו תחושת גאוה, בבחינת "וישמן ישורון ויבעט וייטוש אלוה עשהו", במקרה זה יוצא שהשכר הניתן לצדיק בעולם הזה מביא לו חלילה רעה ולא טובה, אז משכר הוא הפך להיות רעה. ממשיך החתם סופר, פנחס בן אלעזר הכהן קידש שם שמים במעשה הקנאות שלו, והוא זיכה את הרבים, על כך אמרו חכמים, כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו, אז הוא מובטח ועומד שמן השמים יסייעו בידו שלא יכשל בעתיד בשום חטא, משום כך אפשר לזכות את פנחס בשכר המגיע לו כבר עכשיו, ולא היה חשש שקבלת השכר תביא לקלול מעשיו בעתיד, לכן מציין המדרש שבדין הוא שיטול שכרו בעולם הזה.
ש. עולם הזה לא יכולים לשלם את זה
הרב: זה משהו אחר, החתם סופר אומר שהסיבה זה זה. אבל מה רואים שמי שמזכה את הרבים זוכה, לא לקבל פרות רק, גם שכר מקבל בעולם הזה.
חמישה וארבעים אלף ושש מאות, הבנים של בנימין. אלה בני דן, ארבעה ושישים אלף וארבע מאות. מה יש יותר?
ש. בני דן, כי הם שישים וארבע
הרב: התורה מגלה לנו, אין חכמה ואין עצה כנגד ה'. בנימין כמה בנים היו לו? עשרה, שנאמר בבראשית ו', "ובני בנימין בלע ובבכר ואשבל גרה ונעמן אחי וראש מופים וחופים וארד" ודן כמה בנים היו? אחד, חושים שמו, ובמו דן חושים. והבן היחיד הזה היה חרש, ואע"פ כן הצליח בפריה ורביה יותר מבנימין שהיו לו עשרה בנים. לבנימין כמה היו? 45 אלף שש מאות, ולדן היה בן היחיד, שישים וארבע אלף וארבע מאות. מכאן יש ללמוד, מי שה' יתברך חפץ בו יוכל להצליח לראות צאצאים רבים מבן אחד ויחיד, יותר ממי שיש לו עשרה בנים. וגם הדין עם ממון ונכסים, יש עני שה' יתברך מצליח בידו ומהפרוטות שיש בידו הוא עולה מעלה מעלה ומתעשר, ויש להיפך, יש עשיר ממון רב כחול הים וטובע בים. כמו הגייר. ואין ה' מצליח בידו ונעשה עני ומחזר על הפתחים. אז התורה מלמדת אותנו שאף פעם אדם לא יתייאש ממצבו, וגם אף פעם לא יהיה רגוע במצבו, כי לא לעולם חוסן.
ש. רגוע במצבו מבחינת המצוות?
הרב: לא, מצד זה שהוא רואה שהקב"ה נותן לו שיש לו ולא חסר לו כלום, כי העולם הוא גלגל, יכול להתהפך ברגע.
איזה דבר זה, עכשיו תשמעו ווארט יחביבי. רבים תוהים מחכמי ישראל למה לא הגיש משה את משפט בנות צלפחד לפני ה', ולמה הוא לא השיב בעצמו על השאלה והבקשה? אז לפי דברי חכמים ז"ל במסכת סנהדרין נענש משה על דבריו שהשמיע באזני העם באמרו, והדבר אשר יקשה מכם תקריבון אלי, והיה לו לומר תקריבו לפני השכינה, לכן נתעלמה ממנו ההלכה בשאלת בנות צלפחד והוצרך להגיש את משפטה לפני ה', כאילו הוא תלה בעצמו שהוא יודע לענות על הכל.
לדעת רבי יוסי בבד, בעל המנחת חינוך, נמנע משה לפסוק בעצמו את דינן של בנות צלפחד, כדי לא להכשל בנטילת שוחד. באיזה שוחד מדובר? מדובר על שוחד דברים, שבאו בנות צלפחד אל משה מה אמרו לו? אבינו מת במדבר והוא לא היה בתוך העדה הנועדים על ה' בעדת קורח, רמזו לו הבנות שאבא שלהן לא נטל חלק במחלוקת של קורח והוא לא התייצב נגד משה ואהרן, בדברים האלה היה שמץ של שוחד דברים, ובדין פסל עצמו משה מלישב בדינן של בנות צלפחד. איזה נקיות. הא. והרבנים שמקבלים כסף מהזמרים חודשית מכשירים אותם. לוקחים שוחד שוחד שוחד, למה הם יודעים לשמן אותם הזמרים, שיהיה להם כיסוי.
זאת עולת חודש בחדשו, עולת חודש בחדשו. צריך אדם לחדש את ראש החודש בלבישת בגדים מיוחדים לכבוד היום הזה, שהרי חודש זה מלשון חידוש ושינוי, וסימן לדבר "חמש חליפות שמלות" המילה חמש מרמזת נוטריקון, חודש מועד שבת, שצריך ללבוש בגדים חמש חליפות שמלות. בכל הימים צריך להתהדר בחליפות נאות וחגיגיות כאלה, ואמנם כמה מגדולי ישראל ביניהם הגאון מוילנא, נהגו ללבוש בכל ראש חודש בגדי שבת, שכן בימים שבית המקדש היה קיים היה נחוג היום הראשון בחודש בהקרבת מוספים ובסעודות חגיגיות ובשאר גינוני יום טוב, וחסידים ואנשי מעשה נוהגים לערוך בראש חודש סעודה חגיגית ובה מושמעים דברי פיוט ושירה וזמרה. ורמז למנהג מצוי במילה שיר, שהאותיות שיר - שבת, יום טוב, ראש חודש. אלה הימים ששרים, לא בפתח תקוה במועדונים ומתנסים בתערובת אנשים ונשים עם בבא ואוהד גיל שמחלק ברכות גם, ויש לו פתקים צעטלך, הוא כבר מברך את הסבור מחטיא הרבים.
ובכן, בחודש השביעי באחד לחודש יום תרועה יהיה לכם, על מצוות תקיעת שופר בראש השנה שנינו בגמרא בראש השנה, למה תוקעים בשופר של איל? אמר הקב"ה תקעו לפני בשופר של עגל כדי שאזכור לכם עקידת בן אברהם מעלה עליכם כאילו עקדתם עצמכם בפני.
שואל המגיד ר' צבי הירש מוואדיסלב, לכאורה כדי להזכיר את עקידת יצחק מן הראוי שכל אחד היה נוטל לו סכין ארוכה והיא היתה עשויה לשמר זכרון בולט יותר מן השופר, כי יצחק רצה להשחט ע"י הסכין. אלא ענה רבי צבי הירש, יותר משאנו מתכוונים להזכיר בראש השנה את המסירות הנפש של אברהם ויצחק על מזבח הנאמנות לדבר ה', אנחנו מבקשים להדגיש שאין הקב"ה חפץ בקרבנות אדם. לכן החליף הקב"ה את הקרבן של יצחק בקרבן איל, לכן נוטלים בראש השנה שופר של איל, תוקעים בו קולות תקיעה שברים ותרועה כדי להתרפק לפני אל מלך יושב על כסא רחמים, שגם בנו ינהג מידת הרחמים, כמו שנהג ביצחק אבינו ולא יעניש אותנו בחטאנו הרבים.
ובכן תשמעו תשמעו. תשמעו תשמעו. פנחס הוא אליהו, מסופר על אחד הצדיקים שערך לעצמו גלות, לבש בגדי קבצן, נדד מעיר לעיר, והתאכסן אצל יהודים רחמנים שהכניסו אותו בצל קורתם. באחד הימים הגיע לבית הכנסת באחת העיירות בערב שבת, שם אף אחד לא הטריח ולא טרח להזמינו. הגבירים לא רצו להזמין קבצן שמראהו כה עלוב, ורק יהודי פשוט אחד ביקש לקיים מצות הכנסת אורחים לשמה, קרא לו וארח אותו בשבת בשמחה גדולה. לימים, כשסיים הצדיק את גלותו וגדולתו נודעה ברבים, הגיע שוב לאותה עיירה, הפעם יצאו כל בני העיירה לקבלו והגבירים התחרו ביניהם על הזכות לארח את הצדיק בביתם, אולם הצדיק לא אבה לשמוע את הצעותיהם, ובחר להתארח דוקא אצל אותו יהודי פשוט שארחו בפעם הקודמת. אע"פ שלא ידע אז אותו יהודי פשוט את טיבו.
בדומה לזה מסביר כבוד קדושת האדמו"ר ר' שלום מבעלזא זי"ע את הנאמר במדרש ילקוט שמעוני, על פנחס שהוא אליהו. אמר לו הקב"ה, אתה נתת שלום בין ישראל וביני בעולם הזה, אף לעתיד לבוא אתה הוא שהוא עתיד לתת שלום ביני ובין בני, לכן והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם זה דוקא אתה. למה הוא יזכה דוקא בזמן הגאולה? הרי היו הרבה דורות צדיקים שמסרו את נפשם על קידוש ה', משיב האדמו"ר מבעלזא, פנחס מסר את נפשו לעיני שישים ריבוא מישראל, ועשה את מעשהו האמיץ בפרהסיא לעיני כל העם, וכך קידש שם שמים ברבים, לכן מבקש הקב"ה להשיב לו מידה כנגד מידה, ולשלם לו שכר שיש בו פרסום לעיני כל ישראל. לפיכך הוא יזכה לבשר את הגאולה העתידה שתגיע לאזני העם כולו במהרה בימינו אמן.
עוד שני סיפורים קצרים. "קנא קנאתי לה' אלהי צבאות". הגאון רבי יוסף חיים זוננפלד ששימש כרב ראשי לעדה החרדית בירושלים, נודע בישראל כקנאי מופלג כלפי הזונחים את מורשת האבות. ויצא נגדם בכל הזדמנות בדברים חוצבי להבות אש ובתוכחות מוסר נמרצות. פעם ביקרו אצל רבי חיים אורחים נכבדים מן התפוצות, שאל אחד מהם את הרב, מדוע מוכיח רבינו בלא הפוגה רבים מאחינו בני ישראל? והלא דרכם של צדיקים להמליץ טוב על ישראל וללמד עליהם זכות כלפי אלקים ואדם. נעץ הרב החשוב את עיניו החכמות בשואל ואמר, האמינו לי, מורי ורבותי, בכל יום ויום אני אומר תהילים ומתחנן לפני בורא עולם בעד כלל ישראל, ואפילו הגרועים שבהם, שהתרחקו מסיבות שונות מדרך האבות, אבל כל זאת איני עושה אלא ביני לבין הקב"ה, אבל כשאני פונה לבני אדם חוטאים ופושעים, אני חייב להוכיחם ולייסרם בדברים קשים וחריפים, כדי שיחזרו בתשובה מבעוד מועד, ולפחות יימנעו מלהפיל ברשתם אנשים אחרים.
רבי יוסף חיים הפסיק לרגע קט את דבריו הנמרצים ואח"כ סיים ואמר, דרך זו שאני נוקט בה כל ימי חיי, לעניות דעתי היא דרך החסידות הצרופה. תביעה נמרצת מן האדם להיטיב את דרכו, ולימוד זכות עליו לפני השי"ת.
ש. ככה גם משה רבינו, לקח את זה ממשהו, לעם אמר ממרים הייתם ולקב"ה אמר מה למה הרע לעם הזה
הרב: נכון.
נסיים בעוון ביטול תורה של הגאון מוילנא. פעם אמר רבי יוסף שאול נתנזון שהיה רבה של לעלוב, לתלמידיו, האם סבורים אתם שאני מתמיד גדול בלימוד התורה? אינכם אלא טועים, ואף שאני מקפיד כל ימי לעסוק בתורה בכל רגע פנוי שלי, עודני רחוק מלהשיג את השיעור הראוי להתמדה בלימוד התורה הקדושה. הוסיף ואמר רבי יוסף שאול לתלמידיו, בדורות האחרונים היה רק איש אחד שהיה ראוי לתואר מתמיד מושלם, הלא הוא הגאון רבי אליהו מוילנא שלא קם כמותו מאז ועד היום.
ואספר לכם פרט מדהים ששמעתי מזקני הדור בשנות ילדותי, וכך הם סיפרו. לגאון מוילנא היה פנקס קטן שבו היה רושם את הרגעים הספורים שבהם ביטל עצמו מלימוד התורה. ומידי שנה בשנה בערב יום הכיפורים, היה הגאון עובר על מה שרשם בפנקסו באותה שעה, ומחשב את הזמן שביטל עצמו מן התורה במשך כל אותה השנה, ושעה ארוכה היה בוכה ומתוודה על עוון ביטול התורה שלו. רבי יוסף שאול סקר במבט נוקב את תלמידיו הנדהמים, וסיים ואמר, לימים בדקו באותו פנקס של הגאון מוילנא ומצאו שמעולם לא הגיעו אותם רגעים של ביטול תורה בשנה אחת לזמן של שלש שעות. לא הגיעו. הלואי עלינו.
רבי חנניא בן עקשיא אומר, רצה ....
![מיקס קליפים [2023]](/storage/thumb/videos/V017157_150.jpg)
![מיקס קליפים [2020] - עם כתוביות באנגלית](/storage/thumb/videos/V016615_150.jpg)
![חוזרים בעבר - מיקס - חלק 2 [3:30 שעות!]](/storage/thumb/videos/V015619_150.jpg)
![מיקס קליפים [2022] 3 שעות!](/storage/thumb/videos/V015525_150.jpg)
![מיקס קליפים [2021] - עם כתוביות באנגלית](/storage/thumb/videos/V014960_150.jpg)
![מיקס קליפים [2021]](/storage/thumb/videos/V014491_150.jpg)
![הכל יודוך | הרב אמנון יצחק [שיר]](/storage/thumb/videos/V015560_150.jpg)
![ושמחת בימיך | הרב אמנון יצחק [שיר]](/storage/thumb/videos/V015558_150.jpg)
![מחרוזת שירי קפ"ז | הרב אמנון יצחק [שיר]](/storage/thumb/videos/V014860_150.jpg)
![[שיר] נאד נפוח • ביצוע: הרב אמנון יצחק](/storage/thumb/videos/V014415_150.jpg)
