חפץ חיים נדחי ישראל פרק כט גודל השכר לנשמר ממאכלות אסורות
תאריך פרסום: 05.07.2012, שעה: 15:26
5-7-12
פרק כ"ט נדחי ישראל החפץ חיים.
בו יבואר גודל השכר של השומר עצמו ממאכלות אסורות.
גם על ידי השמירה ממאכלות האסורות ממשיך על עצמו קדושה מלמעלה, כמו שכתוב ויקרא כ', "ולא תשקצו את נפשותיכם והייתם לי קדושים כי קדוש אני ה'", אז ממשיך על עצמו קדושה מלמעלה. גם נאמר בפרשת ראה, "לא תאכלו כל נבלה כי עם קדוש אתה לה' אלהיך ובך בחר ה'". ואמרו חכמים ז"ל, ביומא ל"ט, תנו רבנן, והתקדשתם והייתם קדושים, אדם מקדש עצמו מעט מקדשין אותו הרבה, מלמטה - מקדשין אותו מלמעלה, בעולם הזה - מקדשין אותו לעולם הבא. וגם עבור כל עת שנזדמן לידו דבר איסור ומונע את עצמו מלעשות האיסור, חושבין לו מן השמים כאילו עשה מצות עשה דאורייתא בפועל ממש, הנמנע מדבר איסור שנזדמן לו נחשב כאילו עשה מצוה בפועל, כמו שאמרו חכמים ז"ל, ישב אדם ולא עבר עבירה, נותנין לו שכר כאילו עשה מצוה, לא עשה כלום. לא מדובר שאדם ישבר פה ולא היה לו שום הזדמנות לעבור עבירה, אלא שנזדמנה לו עבירה והוא לא עבר, לא עבר זה כאילו עשה מצוה.
גם עבור ההתגברות על היצר בעת שהוא רואה את האיסור, והוא רעב ומתאוה לו והוא מתאפק מחמת רצון ה' יתברך, נקרא בשם גבור, כי זו היא הגבורה האמיתית, כמו שכתוב באבות, איזהו גיבור הכובש את יצרו. אז כבישת היצר זו גבורה. ועתיד להיות אור הקב"ה עבור זה עטרה בראשו לעתיד לבוא, כי עבור אחד מחמשה דברים נעשית העטרה ואחד מהם זה המתגבר על יצרו, שבזכות שמתגבר על יצרו נעשית לו עטרה על ראשו. כמו שאמרו חכמים ז"ל במגילה ט"ו, עתיד הקב"ה להיות עטרה בראש כל צדיק וצדיק, שנאמר בישעיה כ"ח, ביום ההוא יהיה ה' צבאות לעטרת צבי, ובסוף הפסוק כתוב לשאר עמו, אז דורשת הגמרא, מה זה לשאר עמו? למי שמשים עצמו כשיריים, שיריים זה מה שנשתייר מן האוכל, ז"א כאילו משהו שהוא לא חשוב במיוחד, מי שמשים עצמו כשיריים אז הוא זוכה שהקב"ה עבור זה עתיד להיות אור וראשו לעתיד לבוא, ליושב על המשפט זה עוד אחד, זה הדן דין אמת, גם הוא זוכה לעטרה הזאת שלו, ולגבורה זה המתגבר על יצרו, משיבי מלחמה זה שנושאין ונותנין במלחמתה של תורה, שערה - אלו תלמידי חכמים שמשכימין ומעריבין בבתי כנסיות ובבתי מדרשות. כל אלה הם חמישה שנעית העטרה בזכות מעשיהם אלה.
גם זוכה עבור זה להיראות בן חבורה של צדיקים לעתיד לבוא, אז חוץ מזה שהוא קדוש ומתקדש והוא גיבור ויש לו עטרה, הוא גם זוכה להיראות בין חבורה של צדיקים לעתיד לבוא כשיעשה להם הקב"ה סעודה גדולה בגן עדן, אז מי שנזהר ממאכלות אסורות זוכה לאכול בסעודה הגדולה, כמו שמובא במדרש ויקרא פרק י', אריסטון, פירושו סעודה גדולה, עתיד הקב"ה לעשות לעבדיו הצדיקים לעתיד לבוא, וכל מי שלא אכל נבילות בעולם הזה זוכה לראותו. גם זוכה עבור השמירה ממאכלות האסורות לחיי הנצח בעולם הנצח, מי ששומר את עצמו ממאכלות אסורות זוכה לחיי נצח בעולם הנצח, כמו שהאריך בזה בזוהר הקדוש פרשת שמיני.
הנך רואה מכל זה את גודל השכר שיש לאדם עבור זה, על כן מה מאד צריך הישראלי להתחזק תמיד שלא להתגאל במאכלות האסורות לו, ועבור זה יהיה ה' אתו וירומם את קרנו למעלה בעולם הזה ולעולם הבא.
והנה לפי מה שביארנו את גודל האיסור של מאכלות המגואלים, יתבונן כל איש כמה צריך ליתן ליבו תמיד לזה ולא יכשל חס ושלום, ואפילו אם נזדמן ונרבה חברים שהם מורגלים באיסור זה, והם מחרפין ומגדפין אותו, ומחזיקין אותו בעיני הכל לשוטה ופתי עבור זה, שהוא לא מצטרף איתם לאכול כמו שהם אוכלים, אעפ"כ לא ישים לבו לזה, וידע כי עבור זה שסבל בזיונות עבור מצוותיו של הקב"ה יגדל שכרו בשביל זה יותר ויותר לבסוף. וכה"ג איתא בירושלמי דפאה, פרק בתרא לענין גבאי צדקה, וזה לשונו, רבי אלעזר הוי פרנס חד יומא נחית לביתיה, הגיע הביתה ואמר להם מאי עבידתון, אמרו ליה, אתה חד סיעה ואכלין ושתין וצלין עלך, באו לפה קבוצה של אנשים והאכלנו אותם והשקינו אותם והם התפללו עליך, אמר להו ליכא אגר טב, אין פה שכר טוב, זה שהם ברכו אותי וזה זה לא שכר, נחית זן תניין, פעם אחרת בא עוד פעם, אמר לההוא מה עבידתון לבני ביתו, אמר ליה אתא חד סיעה חורי, באה קבוצה אחרת, ואכלין ושתין, אכלו ושתו, ואקלונך - ביזו אותך, אמר לו כדון איכא אגר טב, עכשיו יש לי שכר טוב.
וכן בענינינו, זה שמקבלים שבחים על מה שעושים דברים הראויים... מה עשית, עשית מה שצריך לעשות, אבל אם עשית מה שצריך לעשות ועוד מבזים אותך - אתה מקבל לפי הצער, אז יש פה שכר הרבה יותר גדול, כפום צערא אגרא, אז אם ביזו אותך עוד יותר. אנחנו לדוגמא מחלקים סופי שבוע בחינם לאנשים, ויש כאלה גם שמתרעמים, אנחנו לא חייבים לתת להם בית מלון בחינם, אף אחד לא מחלק בתי מלון בחינם ומחזיר את התרומה פלוס, ואנחנו עושים ככה. ויש כאלה... והיתה בעיה, העופות היו בריאים הכל טוב, לא השליכו אותם ולא תקעו להם זה ולא ניפחו אותם, זה טבעי, אז לא מצוי דברים כאלה, אבל היום שזה תעשייתי ופה ושם יש הרבה בעיות, אז לכן צריך לדעת וזה וזה, אבל אנשים לא יודעים. אז עוד מבזים אותך, כאילו אתה מגזים ואתה זה, והם לא יודעים שהם אוכלים טרפות. למה הם חושבים שהם נשארו בחו"ל, ולא מבינים שדברים משתנים. וכמו שפעם אחת הייתי בראש העין והיתה שמה תימניה זקנה מבוגרת, אז דיברתי על הלכות שבת קצת והסברתי מה זה דין בורר ואמרתי שאסור לברור פסולת מן האוכל, והתחלתי להסביר, אמרו תשמע, אתה מגזים אתה מאיפה באת לנו וזה וזה, אז אמרתי תגידי לי סבתא, אם אני אבוא אלייך ואת תכיני לי סלט ואני לא אוהב בצל, אני אוציא את הבצל החוצה כי אני לא אוהב בצל, זה עושה גם ריח, את תתנגדי או לא תתנגדי? אמרה למה לא, מה שאתה רוצה לאכול אתה יכול לאכול, אני לא קובעת לך. אמרתי לה אבל זה מותר בשבת שאני אוציא? אומרת מה פי, מה יש? אין בעיה תוציא מה שאתה רוצה, אמרתי לה אבל סבתא זה בורר זה אסור, אמרתי לי אתה מאיפה באת לנו וזה, אמרתי לה תגידי לי סבתא, מה קורה בתימן בשבת אתם הייתם מנקים את החילבה? מוציאים את האבנים מהחילבה והלכלוך? אמרה לי אסור! אמרתי לה למה אסור? אמרה לי אסור לברר חילבה, אסור לברור את החילבה, אז היא יודעת שחילבה אסור לברור, אבל סלט היא לא שמעה על זה. אז ככה יש אנשים ואתה בקהל, אני צוחק מזה אבל לא משנה בשביל מישהו אחר זה יכול להיות בזיון שאומרים לו וונטה אייי ועושים לו קולות, אני צוחק, אבל לא משנה, זה מסוג הדברים שיכולים להסתכל עליך. אני בהתחלה כשהייתי אומר לאנשים דברים זה כאילו נפלתי מהריח, כשאני התחלתי להפיץ שיש תולעים ויש זה בתוך המאכל אף אחד לא ידע בכלל, בכלל לא ידעו. הסברתי לכם פעם שחסלט יצא בגללי ונילונים לשבת יצאו בגללי וכל מיני דברים שהייתי מפרסם ואנשים לא יודעים, לא היו יודעים שאסור לסחוט סמרטוט, כולם היו מנגבים את השולחן עם סמרטוט לח, לא היה אז נילונים, רק אחרי שהסברנו הרבה זמן והרבה זמן שאסור ואסור אז מה עושים, אז צריך לנער את המפה או צריך לעשות ככה או צריך להביא מטלית יבשה או כל מיני דברים, אז היו חכמים שמצאו פתרון מיד ועשו דבר כזה. וכשאמרתי שאסור לשים זה נענע בתוך זה כי זה יש תולעים וצריך לנקות ולהסתכל מול השמש או מול פלורוסנט וזה, אז מה לעשות, אז אמרתי תשימו דרך טיטול ודרך חיתול, דרך חיתול לא טיטול זה היה אז, חיתול, אז הוציאו בסוף שקיות נענע, לא היה שקיות נענע, וכן הלאה. כל הדברים שהציבור התקדם עבדנו קשה בשביל להראות שיש תולעים בכלל, הייתי צריך להראות במיקרוסקופ ולהראות איך זה פי מאתיים חמישים ושיראו מה יש בפנים. אחרי זה יצאו כבר ספרים עם תמונות וכל הדברים, אבל לא היה קודם. אז אתם יודעים כמה בזיונות אני קיבלתי בשביל זה ברוך ה'. יש פה הרבה שכר, גם היום, שבעה דפים? מה פתאום, איפה אתה בא, מי המציא את זה מה זה פה, תמשיכו, תעבירו לי את הזכויות, אין בעיה. יש פה שכר גדול, טוב מאד, אלה שלומדים זה שכר טוב, אלה שלא לומדים עוד יותר טוב, הכל טוב. הכל רק רווחים, אין הפסדים, אין הפסדים. אין הפסדים רק רווחים. הרב רצאבי כתב מכתב, פרסמנו בגנזי המלך, כבר באו אליו אברכים אמרו איפה, מה פתאום, הביאו לי מקורות וזה, מה פתאום איך זה. אז הוא ראה את הכל וראה וראה ומוצ"ש הוא הולך לתת דרשה שכן צריך ללמוד ככה וכו' וכו', ויצא סרט, ולא רק זה, ויצא כתוב ועוד יותר. קנאים, תעשו זכויות במקום לבלבל את המח אתם מונעים מאנשים שילמדו תורה? קנאים. לכו תפיצו תורה, תלמדו את הציבור, תגידו להם שיעשו, אתם אומרים להם להפסיק לדבר לשון הרע? לא, ובמקום זה שהם לא ידברו לשון הרע רק שעה אפילו, גורסים שבעה דפים, מקבלים שכר? ודאי, כתוב שמקבלים שכר, גם אם לא היו מקבלים שכר, זה שסותמים את הפה שעה ולא מדברים דברים בטלים זה לא שווה? הרי החפץ חיים זצוק"ל, בא לרב שלו ואמר לו, כבוד הרב, אחרי שכתבתי את הספר אני מגיע למסקנה שאני לא יודע אם יש מישהו שיוכל לשמור את זה, אז אולי לא כדאי, אמר לו אם יהיה אחד שיקרא את כל הספר, אחד, ובסוף יוציא אנחה מהלב, יגיד אייי, הלואי והייתי יכול לקיים את מה שכתוב, שווה להוציא את כל הספר. עשר שנים עבודה שווה בשביל להוציא אנחה מיהודי, שהוא לא יכול לשמור את הכל, רק אנחה שברון לב שהוא לא יכול. ופעם תלמיד של החפץ חיים נתן שיעור בלשון הרע, הוא אמר לחפץ חיים, אני נותן את השיעור אבל אין התעניינות כל כך ואנשים כזה נרדמים וזה, אני יושב שעתיים משקיע מדבר בסוף לא רואה שיש תוצאות. אמר לו, וזה שאתה סותם להם את הפה שעתיים זה לא שווה? וזה אברכים הולכים להתלונן כאילו איזה פשע ועבירה נעשה בעולם, אנשים יושבים למעלה מאלף איש כבר, 1200 עוד מעט ולומדים וגורסים את הגמרא. מדהים. אתם שומעים?
הגמרא בשבת בדף ס"ג אומרת, שרב כהנא עד גיל 18 סיים את כל הש"ס, ולא ידע שאין מקרא יוצא מידי פשוטו, שגם הפסוק כמו שהוא כתוב אז כמו שהוא כתוב זה הפשט מה שכתוב, יש דברים שיש בהם מדרש, יש בהם רמז, יש בהם סוד, אבל שמקרא לא יוצא מידי פשוטו וכל מה שכתוב זה גם הפשט שלו בדיוק אותו דבר, זה הוא אמר שהוא לא ידע, הוא אמר גמרתי את הש"ס עד גיל 18 ולא ידעתי. שואלת הגמרא, מאי קא משמע לן, בשביל מה הגמרא מספרת לנו את הסיפור שרב כהנא עד גיל 18 גמר את הש"ס ולא ידע? אומרת הגמרא, ליגרס אינש והדר ליסבר, בא ללמד אותנו שהוא קודם גרס את הגמרא ורק אח"כ הוא סבר למד את כל הטעמים. אז מלמדת הגמרא שמה שאתה יכול להבין בהבנה ראשונה תבין, מה שאתה לא יכול - תמשיך, אבל קודם כל למיגרס את כל הש"ס, והדר ליסבר, ואחרי זה תברר את כל הטעמים של כל דבר ודבר. נו,
ש. איזה גמרא?
הרב: שבת ס"ג.
קיצורו של דבר, מבזיונות יש רק רווחים. אז לכן גם פה בענין מאכלות אסורות, מי שמבזים אותו שהוא מחמיר ומדקדק וכל מיני דברים, שלא יתפתה, אדרבא, כמה שהוא יותר חרד על הדברים האלה, אז ראינו שהוא קדוש והוא גיבור ועטרה על ראשו, והוא יהיה בסעודה של אריסטון, שיהיה עם הקב"ה עם כל הצדיקים וכל המעלות והשבחים, ועוד אם יקבל בזיונות בכלל כמה מגיע לו שכר כפום צערא אגרא.
ובכל מצוה ומצוה יהיה תשלום גמולה לפי ערך הצער שהשיגו ע"י קיומה, וכה"ג מצינו בתורה לענין קרבן, כתוב בויקרא ב' "ונפש כי תקריב קרבן מנחה" שאמרו חכמים ז"ל, שאמר הקב"ה, מי דרכו להתנדב מנחת סלת, עני, מעלה אני עליו כאילו הקריב נפשו. מי שמקריב מנחת סולת זה אצלי נחשב, אומר הקב"ה כאילו הקריב את נפשו, מי שהקריב שור לא נאמר עליו, מי שהקריב כבש לא נאמר עליו, סולת, זה ערך פחות ביותר, שקלים בודדים, שור זה אלפי שקלים, זה הקריב את נפשו נקרא, והכל מטעם כי הקב"ה מביט על קיום המצוה באיזה אופן קיים אותה, אם מתוך הרווח, שיש לו רווח ואפשרויות גדולות, או מתוך דחק ועוני, או מבזיונות, ככל שיגדל הצער בעת הקיום יתגדל הרווח בעת התשלום, כמו שכתוב "הזורעים בדמעה ברנה יקצורו". ז"א, היות והעני אין לו מה לאכול, הוא בעצמו עני אין לו מה לאכול, והוא מקריב קרבן מנחה, שזה מעט מאד, אבל בשבילו זה אוכל, זה אוכל שהוא יכול לאכול, זה נקרא אצל הקב"ה שהוא הקריב את נפשו, זה לא קרבן סתם, זה יותר חשוב מכל הקרבנות. אתם מבינים? למה, כי יש בזה צער, אין לו מה לאכול והוא צריך לתת. אז לכן השכר משתלם לפי הצער לפי הדוחק לפי הנסיון לפי הבזיון, כמה שיותר אדם מצטער בקיום המצוה כך שכרו גדול ונחשב אצל הקב"ה. זה בחינה של מסירות נפש. אדם שעומד בבזיונות ומקיים את רצון הבורא נגד כל אלה שמורדים, זה קידוש ה'. זה מסירות נפש.
והנה כל מה שהארכנו בענין ההרחקה מנבלה וטרפה צריך לדעת, שאיסור נבלה האמור בתורה הוא לאו דוקא אם היא מתה מאליה, נבלה זה לא רק אם בהמה מתה פתאום והיא נתנבלה - נהיית נבלה, לא, הוא הדין אם הוא נשחטה, אם היא נשחטה אבל זה היה בסכין פגום או שאר דברים שמעכבים את השחיטה, כמו שכתוב ביורה דעה סימן כ"ג, הרי זו נבלה גמורה מן התורה. אז הוא אומר מה, אבל שחטו אותה, כן, אבל הסכין היתה פגומה אז היא נתנבלה, לא רק בהמה שמתה פתאום, אלא גם בשחיטה יכולה להתנבל. וכן טריפה שאמור בתורה זה לאו דוקא אם היא נטרפה בשדה ע"י זאב וכדומה, נטרפה טרפה, אלא כל שיש לבהמה איזה מחלה שעל ידי זה היא לא תחיה לבסוף, הרי זו בכלל טריפה. נגיד אם יש לה חור בריאה, אז היא לא תחיה יותר מ-12 חודש, אז היא נקראת טריפה, לכן בודקים את הריאות כשמוציאים החוצה. ואפילו אם נשחטה כראוי, השחיטה היתה מאה אחוז, הרי זה אסורה מן התורה, למה? כי היתה לה מחלה בפנים שהמחלה הזאת לא תתן לה לחיות.
ועל כן, טבח, דרך אגב יש גם אדם טריפה, אדם שיש לו מחלה בפנים בתוך הגוף, שהוא לא יכול לחיות יותר מ-12 חודש בערך, יש בזה כמה דיונים, זה גם נקרא אדם טריפה, וזה שאלה אם מתפללים עליו שיחיה או לא מתפללים שיחיה, אם מישהו הרג אותו אם הוא מתחייב בנפשו או לא מתחייב ועד כמה, יש דינים.
ועל כן טבח שאינו יודע הלכות שחיטה, אסור לאכול משחיטתו, כמבואר ביו"ד סימן כ"ג סעיף א', וכן אפילו אם יודע הלכות שחיטה ושחט בסכין בדוק כדין, אך שהאיש הזה הוא אוכל בעצמו אוכל נבלות ואינו חושש על השחיטה או שהוא מומר, מחלל שבת בפרהסיא, כל אלו שחיטתו אסור מן התורה. אז אוכל נבלות או מחלל שבת, אפילו שחוט למהדרין, שחיטתו פסולה. וכן אם הוא קל שמזלזל במצוות ומלעיג בדברי חכמים, אדם קל ומזלזל במצוות ומלעיג על דברי חכמים, אין לאכול משחיטתו. ואם הזמין אותו לאכול אצל אדם אחד והוא יודע שאותו אדם קונה בשר משוחט שאינו הגון כזה, צריך להתרחק מלאכול שם בשר. ועל ענין זה וכיוצא בזה נאמר, "ושמת סכין בלועיך אם בעל נפש אתה". עדיף שתשים סכין בלוע שלך ולא תאכל דברים כאלה, אם בעל נפש אתה.
והנה בעוונותינו הרבים, לפי הנשמע מצוי בעת הזו במדינות הרחוקות שוחטים שאינם יודעים הלכות שחיטה, או שאר פסולים שמן הדין אסור לאכול משחיטתן, ועל כן כל עדה שיש בהם אנשים ה חרדים לדבר ה', עליהם להשגיח על זה הרבה, שלא יקבלו לשוחטים כי אם אנשים יראים וכשרים, ושיש בידם עדות מרבנים מובהקים ויראים, וגם מצוה למי שיכולת בידו למנות משגיחים בבית המטבחיים שהם אוכלים שמה בשר, שיהיה הכל מתנהג באופן ההכשר, כי רבה המכשלה בזה מאד בעוונותינו הרבים, ומי שהוא בעל נפש מצוה שילמד ביורה דעה או בחכמת אדם הלכות שחיטה, וידע איך להתנהג בענינים אלה. מפה הוא מבאר כמה דינים בזה אבל לא נעמוד בזה, אני רק אגיד מה כתוב אם הטבח השוחט לא היה בסדר מה הדין שלו.
כתוב בגמרא, ההוא טבחא שיצאה טריפה מתחת ידו, מסיק רבא שהתקנה שלו כדרב אידי בר אבין דאמר, החשוד בטריפות אין לו תקנה עד שילך למקום שאין מכירין אותו, ויחזיר אבידה מתחת ידו בדבר חשוב, או שיוציא טרפה מתחת ידו בדבר חשוב ומשלו, וכן הלכה, כי יש כאלה בגלל חמדת הממון הם יכולים להגיע למצב כזה שהם יהיו חשודים בטריפות בגלל חמדת הממון כי הם לא רוצים לאבד את הבהמה, כי אם הוא ימכור אותה בתור טריפה הוא יפסיד המון כסף, אז צריכים לבחון ולנסות אותו במקום שהוא מחזיר אבידה בשווי מסוים אז רואים שהוא כבר נגמל מחדת הממון, ואם תצא טריפה מתחת ידו בדבר חשוב ומשלו, לא מממון של אחר, שאז הוא יכול להגיד טריפה אלא בשלו, יקח המוכר טריפות בחזקת כשרות ומוכר חלב, שזה איסור כרת, בחזקת שומן, שזה מותר שומן, צריך לקבל דין מפי תלמיד חכם ואף על פי שיעשה הדין לא סמכינן עליה להכשיר אותו עד שיעשה כדרב אידי כמו שפירשנו, והרי שהיה מוכר טריפות בחזקת כשרות, או שהיה מוכר חלבים בחזקת שומן, הוא מת קודם שעשה תשובה אסור להתעסק בקבורתו, ולא עוד, אלא אפילו כלבים אוכלים את בשרו ולוקקין את דמו, אסור להבריח הכלבים מעליו, כמו שכתוב במסכת תרומות בירושלמי בפרק האישה, מעשה בטבח בציפורי שהיה מאכיל לישראל נבלות ו טרפות, פעם אחת שתה יין בערב שבת ועלה לגג ונפל ומת, והיו הכלבים מלקקין את דמו, באלו שאלו לרבי חנינא, מהו מרמתיה מן קדמיהון, האם לסלק אותם מלפניו את הכלבים האלה? אמר להו, כתוב בתורה "ובשר בשדה טרפה לא תאכלו לכלב תשליכון אותו", ז"א כל טריפה אסור לנו לאכול, מה עושים עם הטרפה? לכלב תשליכון אותו, וזה היה גוזל את הכלבים ומאכיל את הטרפות לישראל, ארפנון, תניחו להם לכלבים, דמין דידהון הם אכלין, הם אוכלים משלהם מה שמגיע להם. שמעתם? הא למדת שאפילו כלבים אוכלים את בשרו אין להבריחן מעליו, וכל שכן שלא להתעסק בקבורתו. כל זה מדובר שלא עשה תשובה, אבל עשה תשובה אין לך דבר העומד בפני בעל תשובה, כמו שכתוב בירושלמי סוף פרק קמא דפאה, הרי שהיה אדם רשע גמור כל ימיו ובסוף עשה תשובה, אעפ"כ הקב"ה מקבלו.
מכל זה נוכל ללמוד חומר העוון, מי שמכשיל לישראל באלו האיסורים, ובעוונותינו הרבים יש בארצות הרחוקות קצבים בורים שאינם יודעים כלל חומר העוון של איסור חלב וגיד הנשה, וסוברים שהוא רק מנהג טוב של ישראל, וחמור אצלם איסור נבלה וטרפה מאיסור חלב, וכמו שראיתי במכתב עתי אחד שכתב, שנתקבצו הרבה קצבים לעורר אודות מכירת החלב לבני ישראל שאסר עליהם הרב שם, במקום מסוים הרב אסר את החלב ואמר להם שאסור למכור חלב, הם התאספו כל הקצבים עשו אסיפה, ואמרו זה גזירה שלא יכולים לעמוד בה, כמו הזמרים הפסולים, זה אי אפשר לעמוד בזה, ואם יחמירו בזה יהיו מוכרחים להסגיר, דהיינו לסגור כמה בתי מטבחיים של בשר כשר ויוכרחו בני ישראל לאכול בשר נבלה וטרפה, ז"א אם לא יהיה זמרים פסולים אז ישמעו את קובי פרץ, ישמעו את אלה שהם פסולים לגמרי, אוי ואבוי לבורים וריקים כאלה, אומר החפץ חיים, שלדעתם המקולקל החמיר עליהם איסור נבילה וטריפה מאיסור חלב, וסוברים שזה רק גזרה שגזר עליהם הרב, ואדרבא, הלא מפורש בתורה שעל חלב יש כרת ועל בשר נבלה וטריפה זה לא כרת רק לאו, שחייבים על זה מלקות ארבעים על כל כזית וכזית, אז כרת זה מתים ממש, ונבלה וטריפה מקבלים מכות רק. אוי ואבוי לאחינו בית ישראל הנדחים במקומות כאלו ומתגאלים בבשר פיגול של קצבים בורים וריקים כאלו. ועל כן הירא לדבר ה' לא יאכל בשר במקומות כאלה עד שידע בבירור שניקרו אותם היטב מחלב ודם כדין, אנחנו לא אוכלים היום מנוקר בכלל, רגליים אחוריות זה לא אוכלים בכלל, למה? לא יודעים מי בקי מי לא בקי - לא נוגעים. וזה בשר האחוריים, אם ניר אותם המנקר כדין מגיד הנשה. פעם קניתי בהתחלת התשובה בראש העין, יש שמה מוכרים שוורים וכל מיני דברים, או עגלים, ותולים את זה ככה, ואתה בא אומר אני רוצה את החלק הזה והוא חותך לך ככה, ככה מעביר חותך את החלק. ופעם אחת הלכתי שמה וביקשתי ממנו רגל, אז הוא הוציא את הרגל ואמר לי בא תראה איפה זה גיד הנשה, גיד הנשה, הוא מראה לי מומחיות לוקח טססססס טסססס ועושה ככה הופ והופ ומושך משמה ככה איזה משהו ככה את הגיד, חתיכה כזאת, אתה רואה זהו. זהו. אני לא נראה לי הדבר הזה, לקחתי את זה, ואז באתי לאבא שאלתי אותו תגיד אבא מה קורה מה זה זה זה, אמר לי מה פתאום זה לא ככה, הלכנו לאיזה מישהו שהוא בקי בניקור אז בזמנו, אם הייתי יודע עד כמה זה חמור, הייתי זורק את זה בראש שלו, אבל הלכתי למישהו, הוציא לי בערך שלש קילו, שלש קילו רק בערך שלש קילו מגיד הנשה, עד שתיקן את הכל ככה שזה יהיה כמו שצריך, אמרתי לו תוציא כמה שיותר בלי שום ספק, כלום אל תשאיר שום דבר. אבל ככה מוכרים לאנשים ואנשים מדומיינים חושבים שזה בסדר, והכל ראיתי חרדים אוכלים, דתיים עם זקן והכל והכל והכל.
ש. זה לא חוט אחד ארוך?
הרב: לא, יש את זה בכמה מקומות וכו'.
בקיצור סיפור, ולכן צריך השגחות מהודרות מהודרות, ולא לקחת מה שפחות, ולא לחסוך במחיר, עדיף שתאכל חצי ותאכל מאה אחוז ממה שתאכל שלם ולא תאכל מאה אחוז, ועדיף גם שלא תאכל בכלל העיקר שלא יהיה שום ספק. אז צריך להתרחק מבית הספק שבעים שערים ולא חלילה להגיע אל החטא. ברור?
רבי חנניא בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל...