---

3-7-12
פרק כ"ג נדחי ישראל החפץ חיים.
בפרק הזה יבואר גודל שכר האדם ששומר עצמו מעוון הזנות ומעוון העריות בכמה וכמה ענינים בעולם הזה ובעולם הבא.
ועתה נתחיל בעזרת ה' יתברך לבאר את גודל שכר האדם ששומר עצמו בחייו מזה העוון, כל מי שהוא גדור מן העריות ופרוש מהן נקרא קדוש לה', כמו שכתוב "דבר אל כל עדת בני ישראל ואמרת אליהם קדושים תהיו" ופירש רש"י, הוו פרושין מן העריות, מן העבירות, שכל מקום שאתה מוצא בו גדר ערוה אתה מוצא בו קדושה. והוא ממשיך על עצמו על ידי זה את הקדושה מלמעלה, כדאמרינן במסכת יומא דף ל"ח, תנו רבנן, והתקדשתם והייתם קדושים, אדם מקדש עצמו מלמטה מקדשין אותו מלמעלה, מעט מקדשין אותו הרבה, בעולם הזה מקדשין אותו לעולם הבא. ובאמת כמה צריך האיש הישראלי להתקדש במעשיו ובפעולותיו אחרי שאנחנו נקראים על שמו של הקב"ה, שהוא קדוש בכל מיני קדושות, כמו שמובא בתנחומא על הפסוק "קדושים תהיו" וזה לשונו, לפי שהדבקתי אתכם למתני שנאמר בירמיה י"ג, "כי כאשר ידבק האזור אל מתני איש כן הדבקתי אלי את כל בית ישראל" לפיכך קדושים תהיו כי קדוש אני, אמר הקב"ה לישראל, הואיל ונתקדשתם לשמי עד שלא בראתי העולם היו קדושים כמו שאני קדוש. ובפרט מי שבא חס ושלום דבר עבירה לידו ונצול ממנה, כמה זכותו גדול, כמו שמובא בקידושין דף ל"ט, רבי חנינא בר פפי תבעתו ההיא מטרוניתא לזנות, וכשראה שאין לו מקום להנצל ממנה ערק ונטמן כל הלילה בההוא מרחץ שהיה מצוי בו מזיקין הרבה, וכי הוו עיילין ביה אפילו בשנים וביום היו נזוקין, המרחץ הזה אפילו שהיו באים שני אנשים לתוכו, ואפילו ביום היו ניזוקים, כל שכן לאחד ובלילה, ולמחר אמרו ליה רבנן, מאן נטרך, מי שמר עליך? אמר להם שני נושאי קיסר שמרוני כל הלילה, פירוש מלאכי השרת נדמו לו כמו נושאי הקיסר על שם הכתוב "כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך" ומה שנדמו לו כנושאי קיסר להורות שבמצוה זו נעשה מרכבה כביכול להקדושה העליונה. אמרו ליה, שמא דבר ערוה בא לידך ונצלת הימנה? כמו ששנינו, כל הבא דבר ערוה לידו וניצול הימנה עושין לו נס, אז רואים מפה שמי שניצול זכותו גדולה ונעשה לו נס, גיבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו, אומר דוד המלך בתהילים ק"ג, על מי נאמר, כגון רבי צדוק וחבריו, רבי צדוק תבעתיה ההיא מטרוניתא, ואשה חשובה היתה, שאין יכול ליפטר ממנה ומסור בידה להרגו, כך אומר רש"י, אמר לה חלש לי ליבאי ולא מצינא, אני לא יכול, אני חלש, הלב שלי אני הולך למות, איכא מידי למיכל, אולי יש משהו שאני אוכל, אמרה לי איכא דבר טמא, אמר מאי נפקא מינה דעביד הא אכיל הא, מה זה משנה כבר, מי שעושה עבירה כזאת כמו שאת תובעת אותי לעשות אז כבר אוכל דבר כזה, דהיינו רש"י מפרש שלא נזדמן לי אלא מאכל טמא, יש לי ללמוד מכאן שהבועל ארמית ראוי למאכל טמא, הסיקה התנור לצלות שם המאכל טמא ועלה רבי צדוק וישב בתוך התנור, אמר ליה מאי האי? מה זה, מה אתה עושה? אמר לה דעביד הא נפל בהא, רוצה לומר מי שעושה את המעשה הזה אז הוא נופל בגיהינום, כמו שהוא אמר לה מי שעושה זה אוכל את זה, אז גם מי שעושה את זה נופל בזה. אמרה ליה אי ידעי כולי האי לא צערתיך, אפילו הגויה התפעלה מזה מהכח שלו, אמרה לו אם הייתי יודעת עד כמה אתה חרד על הדבר הזה שלא לעשותו, לא הייתי מצערת אותך אם אתה מוכן להכנס לתנור להשרף, זה נקרא גיבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו.
רב כהנא הוה קמובין דיקולי, סלים שנשים נותנות בהם את פלכיהן, היה מוכר רב כהנא, תבעתיה ההיא מטרוניתא, עוד פעם תבעה אותו אשה חשובה, אמר לה איזיל איקשוט נפשאי, אמר לה תמתיני רגע אני הולך להתקשט, סליק וקא נפל מאיגרא לארעא, עלה וקפץ מהגג לרצפה, אתא אליהו קבליה, בא אליהו והוריד אותו לאט לאט, אמר לה אטרחתן ארבע מאות פרסה, הוא אומר לו תדע לך זה שקפצת מלמעלה למטה עכשיו הייתי צריך לטוס מרחק 1600 ק"מ עד פה כדי להציל אותך, וכך היה עם הרש"ש הקדוש, גם כן מטרוניתא תבעה אותו והוא קפץ מקומה שלישית, בתימן זה כל קומה חמש מטר, קפץ מקומה שלישית וגם כן בא מלאך והוריד אותו לאט ומשמה הוא ברח לארץ ישראל, והמשך הסיפור ידוע, שהוא היה מוכרח לבוא להציל אותו.
מכל זה יש לנו לאדם ללמוד, כמה צריך האדם להתגבר על יצרו, ואפילו להסתכן בעצמו ליפול מהגג לקרקע, או להכנס בתנור של אש ולא לעשות עבירה זו חס ושלום, כי באמת האש של מעלה הוא חזק הרבה והרבה יותר מהאש שלנו, כי אפילו במדור הראשון של גיהנם כבר גדול כוחו עד שישים פעמים משלנו, וכל מדור ומדור נתגדל האש יותר ויותר עד ששים פעמים כידוע. ככה אומר המדרש, שאש של גיהינום יש שבעה מדורים, אש של גיהינום שזה העליון ביותר ויש למטה למטה עד שאול תחתית, אז זה שישים פעם מאש שלנו, אז אם נגיד אפילו שאש שלנו זה גפרור, ונגיד שזה מעלה אחת רק, אז בגיהינום זה פי שישים, אז שישים מעלות נגיד, לציור כן, במדור השני זה פי שישים מהמדור הראשון, אז זה כבר 3600 מעלות. במדור השלישי זה כפול שישים, זה כבר מליונת, וברביעי זה בליונט, ואח"כ זה טריליונט, ובשביעי מי מדבר?!
ולבד מזה, הרבה מיני בזיונות וכלימות קודם שבא לגיהינום, שהולכים אחריו המונים המונים של מלאכי חבלה ומכריזים ואומרים, דא פלניא דמריד במאריה, זה פלוני שמרד בקב"ה לא חס על יקרא דמאריה, ולא חס על כבודו של הקב"ה, ווי לו למעלה ווי לו למטה, וכעין זה אמרינן בקידושין דף מ', כל שלא חס על כבוד קונו ראוי לו שלא בא לעולם. מאי היא? מי זה שלא חס על כבוד קונו? אמר רב יוסף זה העובר עבירה בסתר, זה נקרא לא חס על כבוד קונו, אבל אם הוא מתגבר על יצרו וכבוד קונו, וניצול מן העבירה, זכותו קיימת לנצח עבור זה אף לכל דורותיו הבאים אחריו, וכדאיתא בספרי ויקרא, אבל אם הוא מתגבר על יצרו לכבוד קונו וניצול מן העבירה, זכותו קיימת לנצח עבור זה אף לכל דורותיו שבאים אחריו, כמו שמובא בספרא ויקרא, רבי יוסי אומר, אם אתה רוצה לידע מתן שכרם של הצדיקים צא ולמד מאדם הקדמוני, שעבר על מצוה אחת, וראה כמה מיתות נקנסו לו ולדורותיו ולדורו דורותיו עד סוף כל הדורות. ומדה טובה מרובה שעל ידי מצוה אחת מזכה לו ולדורותיו ולדורו דורותיו עד סוף כל הדורות. והקב"ה בעצמו מעיד עליו מלמעלה, כי אפילו על סתם רווק הדר בעיר ואינו חוטא מובא בגמרא שהקב"ה מעיד עליו מלמעלה, כל שכן בזה שבא דבר עבירה לידו. אז אם יש רווק שדר בעיר והוא לא חוטא ה' מעיד עליו מלמעלה, אז כל שכן זה שכבר בא לידו דבר עבירה והוא לא חוטא.
בא וראה במה זכה יוסף לאותה גדולה, בשביל שכבש את יצרו ומסר את נפשו כדי לעשות את רצון קונו, כי היא פתתה אותו בכל יום בכמה מיני פיתויים ואיומים, וכמו שמובא במדרש, שאמרה לו אם לא תשמע לי הריני חובשתך בבית האסורים, וענה על זה, ה' מתיר אסורים, הריני מעוורת אותך, וענה ה' פוקח עורים, הריני כופפת קומת, וענה ה' זוקף כפופים, ואפילו בשעה שכבר היה חבוש בבית האסורים שהיה רואה עצמו שבוי, היא היתה נכנסת בכל יום ויום לבית האסורים ותפתהו, ואעפ"כ לא שם יוסף לבו לזה והיה משים בטחונו בה' יתברך שבודאי יעזור לו לבסוף. וכן מצינו בבועז, שאמרו חכמים ז"ל, לפי שהיה יצרו מפתהו ואומר לו, אתה פנוי והיא פנויה, נתגבר על יצרו ונשבע, חי ה' שכבי עד הבוקר, מה היה לבסוף, זכה שיצאו ממנו מלכי בית דוד, ונמצא בספרים על הגאון בעל הלבוש שלכך זכה מן השמים לעשות החבורים הנחמדים שלו, והם ספרי הלבושים, שפעם אחת בימי בחרותו היה לו נסיון גדול, שבא אצל דוכסית אחת לסחור סחורה, ופתתה אותו לעבירה, ולא היה לו שום מ קום להמלט ממנה שהיה חצרה סגור, אם לא תחת מקום בית הכסא, ובזה את עצמו ונמלט דרך אותו המקום הבזוי, והיה לבוש אז בכמה מיני בגדים, וימאס וילכלך את כולן, דהיינו מיאס את עצמו ולכלך את כולן, ולכך זכה אח"כ מן השמים לחיבור הלבושים. ועוד נמצא בספרים הקדושים, שמי שמתגבר על יצרו בדבר ערוה זוכה ומאיר אור על ראשו מן השמים, ובדורות הראשונים היו רואים זאת בעיניהם, כמו שמובא בסנהדרין דף ל"א, בהא דשלחו ליה למר עוקבא לדזיו ליה כבר בתיה שלום, ופירש רש"י שם שמצא בספר אגדה שנתן עיניו באשה אחת ואשת איש היתה, והעלה לבו טינא ונפל בחולי, לימים נצרכה ללוות ומתוך דוחקה נתרצית לו, ונתגבר על יצרו ופטרה לשלום, ונעשה לו נס ונתרפא מחליו, וכשהיה יוצא לשוק היו רואין שאור דלוק על ראשו מן השמים, ועל כיוצא בדברים האלו אמרו חכמים ז"ל בכמה מקומות, יש קונה עולמו בשעה אחת על כמה מעשיות שאירעו בדורותיהם. וזה אחד מבעלי התשובה שמציינת הגמרא בשבת, אחד מבעלי התשובה המפורסמים בדורותיהם, מר עוקבא.
על כן צריך לידע כל איש ואיש בדורותינו, אם נזדמן לו איזה ענין של איסור ונתגבר על יצרו לכבוד ה' יתברך, בודאי יזכהו הקב"ה למדרגה רמה בעולם הבא שיהיה לאות ולתפארת בתוך ישראל, וגם בעולם הזה לו ולכל דורותיו אחריו שיהיו מגיבורי ישראל, היינו הגבורים האמיתיים כנגד יצרם, וכמאמר התנא איזהו גבור הכבוש את יצרו. ויזכו לעשות תמיד הטוב והישר בעיני ה', כמו שאמר הכתוב בתהילים קי"ב, "אשרי איש ירא את ה' במצותיו חפץ מאד" מה כתוב אחריו, "גבור בארץ יהיה זרעו דור ישרים יבורך". וכן מובא במדרש פרשת תזריע לענין יהויכין מלך יהודה, שנשבע עליו הקב"ה שיכרית את זרעו, כמו שנאמר "אם יהיה כניהו בן יהויקים, ואחרי כן כשתפס אותו נבוכדנצר והושיבו במאסר לבדו ובהמשך הזמן ממילא היה נכרת זרע דוד, כי שאר זרע דוד כרת מכבר, וביקשו הסנהדרין לרעותה של אשת נבוכדנצר שתבקש אותה שתבקש מנבוכדנצר שיתנו ליהויכין אשתו עמו גם כן בחדרו שם, וכן היה, שהרשה לשלשל לו אשתו דרך גג בית האסורים שלו, כי נבוכדנצר לא פתח אסיריו ביתה, וכשבא להזדקק לה אמרה לו, טיפה קטנה של דם ראיתי, ותיכף פירש ממנה עד שתספור ימיה ותטבול, איזה גבורת הנפש, מי שתקוע שנים ומגיעה אשתו וטיפה אחת הרחיקה אותו, עד שתספור ימיה ותטבול, ואמר הקב"ה בארצי לא שמרתם תורתי, ועכשיו חזרתם מדרככם הרע ונתמלא הקב"ה רחמים עליו והשאיל הקב"ה על שבועתו לפני פמליא של מעלה כיון שהקב"ה נשבע כנגד כניהו אז הקב"ה שאל על השבועה לפני פמליא של מעלה ונולד אח"כ ליהויכין בן אשר האיר לכל ישראל אשר על ידו נבנה בית שני, והוא זרובבל בן שאלתיאל, והוא הוא נחמיה בן חכליה, כמו שאמרו חכמים ז"ל, ותחת שאמר עליו הקב"ה בתחלה, כי אם יהיה כנהיו בן יהויקים חותם על יד ימיני כי משם אתקנך, נאמר עליו לבסוף "ושמתיך כחותם" כמובא בחגי ב'.
הנהך רואה מזה את בירור דברינו, שתחת שהאדם מתגבר על יצרו לכבוד ה' יתברך, בזכות זה יצאו ממנו אנשים המאירים להעולם בתורתם ובצדקתם, וזוהי מידה במדה, שע"י העריות נולדו רשעים גמורים, ועליהם נאמר ביחזקאל כ', וברותי מכם המורדים והפושעים בי, כמו שמובא בנדרים ב', ובזכות זה ששומר עצמו מלהרבות פושעים ומורדים נגד ה' יתברך יתן לו ה' יתברך בנים צדיקים וחסידים. ומה מאד ישמח לב האב על ידי זה בעולם הזה ובעולם הבא, כמו שכתוב במשלי כ"ג, "בני אם חכם לבך ישמח לבי גם אני". עד כאן פרק כ"ג.