כל ראשית לה'

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

בעזרת השם נעשה ונצליח, והשם עלינו ברחמיו ירוויח.

בראשית ברא אלוקים את השמיים ואת הארץ.

מובא במדרש

רב הונא בשם רב מתנה אמר

בזכות שלושה דברים נברא העולם

בזכות חלה,

בזכות מעשר ובזכות ביקורים.

ומה הטעם?

בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ,

ואין ראשית אל החלל,

ואין ראשית אל המעשרות,

ואין ראשית אל הביקורים.

אחרים אומרים

שלא נברא העולם אלא בזכות ישראל שנקראו ראשית,

ויש אומרים

שלא נברא העולם אלא בזכות התורה.

התורה גם נקראת ראשית.

המדרש בא להסביר

שלמעשה

התורה פותחת בראשית ברא אלוקים,

ולא באה התורה לסדר את מה שברא הקדוש ברוך הוא בראשונה,

מה ראשון ומה שני.

די אם כן היה אומר בראשונה ולא בראשית,

כי בראשית זו מילת סמיכות,

שבדרך כלל

היא באה עם מילה נוספת.

ראשית, עריסותיכם, ראשית, מעשרת גניך, ראשית, ראשית, ראשית,

תמיד זה בא עם סמיכות.

אז בראשית מה ברא אלוקים את השמים ואת הארץ לא כתוב.

אבל אם ראשית

פירושו לא התחלה,

אלא מכוון לדברים שנקראים ראשית,

אז בראשית, בשביל ראשית, בזכות ראשית,

ברא אלוקים את השמים ואת הארץ. איזה רשיות אנחנו מכירים?

איתא במדרש, רב הונא בשם רב מתנה אמר בזכות שלושה דברים בעולם,

בזכות חלה, בזכות מעשר ובזכות ביקורים. ומה טעם?

בראשית,

ברא אלוקים את השמים ואת הארץ, ואין ראשית

אלא חלה, ראשית עריסותיכם,

ואין ראשית

אלא מעשרות, ראשית מעשרת גניך,

ואין ראשית

אלא ביקורים.

ראשית בקורי אדמתך.

אחרים אומרים שלא נברא עולם אלא בזכות ישראל,

שנקראו ראשית.

כן, קודש ישראל לשם, ראשית תבואתו.

ויש אומרים שלא נברא עולם אלא בזכות תורה,

שנאמר השם קנאני ראשית דרכו, קדם מפעליו מאז.

גם העמלק נקרא ראשית גויים. כן, ראשית גויים, כן.

דברי רב אונה מפליאים מאוד.

יכולים להבין שהעולם נברא בזכות ישראל ובזכות התורה, את זה אפשר להבין.

למה? כי הלוא ישראל והתורה הם תכלית הבריאה כולה.

כמו שכתוב, אם לא בריתי יומם ולילה,

חוקות שמים וארץ לא שמתי.

אם לא בריתי התורה שלומדים והוגים בה יומם ולילה,

אז חוקות שמים וארץ לא שמתי, לא הייתי בוראת העולם. על מה נבראת העולם?

שאיזה אחד ילך עם קוצים וראש עם ג'ל ויחזיק כתף ויגיד וואה, וואה, וואה, וואה. בשביל זה הוא ברא את העולם.

הוא לא ברא את העולם בשביל זה.

יש תורה,

יש ישראל,

והקדוש ברוך הוא ברא את התורה בשביל זה, אם לא, לא יסם שמים וארץ.

אבל לומר שהעולם נברא בזכות מעשר, חלב וביכורים, זה טעון ביאור.

מה,

אלה המצוות שהן מטרת הבריאה?

אין מצוות יותר נכבדות מאלה שניתן לתלות בהן את תכלית הבריאה?

זו שאלה אחת.

דבר נוסף, יש מאמר מפליא מאוד בנדון הזה.

כתוב בתורה, פסוק,

והיה כי תבוא אל הארץ אשר ה' אלוקיך נותן לך נחלה וירישתה,

וישבת בה,

ולקחת מראשית כל פרי האדמה

אשר תביא מארצך,

והלכת אל המקום

אשר יבחר ה' אלוקיך לשכן שמו שם.

אומר המדרש, והיה כי תבוא אל הארץ,

עשה מצווה אמורה בעניין

שבשכרה תיכנס אל הארץ.

איך אפשר לעשות מצווה שעתידה להיות רק בארץ?

כאילו, להקדים ולעשותה קודם לכן, שבשכרה תיכנס לארץ.

הרי קודם צריך להיכנס לארץ,

ואחרי זה עושים את המצווה.

ופה כתוב שאתה בשכר המצווה הזאת תיכנס לארץ.

פלא,

מצוות ביכורים חובת הארץ היא,

כמו שכתוב בגמרא, אשר תביא מארצך למהותי חוץ-לארץ.

מדובר רק דווקא בביכורים מארץ-ישראל

ולא מחוץ-לארץ, ודווקא פירות הארץ מחויבים בביכורים.

אבל שלחוץ-לארץ אינם חייבים בביכורים. אם כן,

כיצד אומר המדרש,

עשה מצווה זו שבשכרה תיכנס אל הארץ?

הלוא אי-אפשר לקיים את המצווה.

ויש נוסעים לארץ.

ומה היה כתוב בפסוק?

והיה כי תבוא אל הארץ,

אשר ה' אלוקיך נותן לך נחלה,

והיה כי תבוא אל הארץ,

והיה לשון שמחה, אי-אי-אי, והיה כי תבוא אל הארץ.

אשר ה' אלוקיך נותן לך, לא שאומות המאוחדות נותנות לך,

אלא שהוא נותן לך, אנחנו עוד לא קיבלנו את הארץ מהשם.

וירישת,

וישבת בה. אתה צריך לירש אותה מן הגויים שנמצאים בה,

וישבת בה.

מצוות יישוב ארץ-ישראל.

ואז כתוב, ולקחת מראשית כל פרי האדמה,

אשר תביא מארצך, לא מחוץ לארץ,

והלכת אל המקום אשר ימחר השם, שכן כמו שם זה בית-המקדש,

ונביא את הביקורים לשם.

עוד יותר קשה.

הגמרא דורשת מהפסוק, וירישתה וישבת בה,

שלא נתחייבו בביקורים עד לאחר כיבוש וחלוקה.

וירישתה צריך לכבוש,

ואחרי שכובשים צריך לחלק את הארץ,

לשבטים.

ולא עברו 14 שנה

עד שנגמר הכיבוש, נמשך שבע שנים, והחלוקה של הארץ שבע שנים,

14 שנה.

זאת אומרת, במשך 14 השנה האלה לא היו יכולים להביא ביקורים, רק אחריהם עוד.

ואם כן, גם אחרי שנכנסו לארץ לא נתחייבו מייד בביקורים. אז איך אומר המדרש שנעשה מצווה זו לפני שניכנס לארץ?

כדי שבשכרה ניכנס אל הארץ.

וחשוב גם להבין מה חשובה מצוות ביקורים,

שבזכותן ניכנס לארץ.

שוב פעם, האם אין מצוות יותר חשובות שבשכרן נזכה להיכנס לארץ?

אז זה עוד תמיהה.

טוב, להבין את הדברים.

למה היה כדאי לקדוש ברוך הוא לברוא את עולמו בזכות שלושה דברים,

חלה, מעשר וביקורים?

צריך להבין את הפתיחה, יעבדוך עמים.

כתוב בתורה,

וייצר השם אלוקים את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים.

רש״י מבאר

שהקדוש-ברוך-הוא את האדם

עשאו מן התחתונים, דהיינו מן העפר,

ומן העליונים, דהיינו הנשמה באה מהעליונים,

את הגוף מן האדמה והנשמה מן העליונים, ויפח באפיו

נשמת חיים.

וכתוב בזוהר הקדוש, מאן דנפח מדילנה פח.

מי שנופח, מתוכו הוא נופח.

זאת אומרת, יש בנו בנשמה חלק אלוק הממען.

הנשמה, חלק אלוק הממען.

האדם מורכב משני החלקים,

החלק הארצי שזה הגוף

וחלק אלוקי שהוא הנשמה.

שני החלקים האלה הם ניגודיים,

מתנגדים אחד לשני.

חלק לגוף יש נטיות ושאיפות גופניות,

כמו תאוות

למאכל וכו'.

חמדות,

חומד כל מיני דברים כאלה ואחרים ששייכים לגוף.

וכל המידות והכוחות הרעים שייכים לחומר הארצי, הגוף שבא מן העפר.

זה יסודו, משם הוא בא.

החלק האלוקי, הנשמה,

יש לה שאיפות עליונות להתרוממות

ולהתעלות כל הזמן.

כמו בלון עם מימן.

המימן שואף לעלות למעלה,

רק זה שמחזיק אותו עם החוט,

יצר הרע, לא נותן לו לעלות, מחזיק אותו למטה,

קשור.

הוא כל הזמן שואף,

אבל לא נותן לו לעלות.

אבל אם ישחררו רגע,

הנשמה אין לה מה לחפש פה.

מה היא צריכה להיכנס פה? למזבלה?

אוכל, חומוס, טחינה, ביסקוויטים? מה זה, בשביל זה באה הנשמה לעולם הזה?

הרי ברור לנו, אומר החפץ חיים,

זכר צדיק וקדוש ברוך הוא,

שאם בן אדם בא לו, בא לו,

על פיתה ואין פיתה,

אז אומרים לו, אבל אתה בני ברקי,

יש פיתות, עכשיו יצאו מהטאבון בטבריה.

הוא ייסע על טבריה להביא פיתה?

הוא לא ייסע על טבריה להביא פיתה.

אז איך יכול לעלות אדם על הדעת שלו שהנשמה ירדה משמי השמים העליונים

במהלך

טריליוני שנות אור בשביל לאכול פיתות?

איפה זה לאכול בן אדם לבוא לעולם?

מי יעלה על דעתו שבשביל זה ירדה הנשמה?

אלא, הנשמה שואפת לרוחניות,

היא שייכת לשם, היא רוצה לחזור לשם, היא רוצה למה ששייך לה.

פה זה עינוי להיות בתוך הגוף הזה.

נמצא שהאדם מושם בתוך מלחמה תדירית.

הגוף מושך אותו אל הנטיות הארציות שלו,

והנשמה מושכת לשאיפות העליונות שלה.

ותפקיד האדם להגביר את השאיפות הרוחניות על הגופניות,

להגביר את החלק האלוקי על החלק הארצי.

זהו כוח הבחירה

שהוטבע באדם.

וכך כתוב,

הרי נתתי לפניך היום

את החיים ואת הטוב,

את המוות ואת הרע,

ובחרת בחיים.

זוהי השלמות שאדם צריך לשאוף להגיע אליה.

יש את החיים ואת הטוב,

יש את המוות ואת הרע.

אתה תבחר בחיים, אומר הקדוש ברוך הוא.

הוא אומר את שני הצדדים,

אבל לא רק שהוא אומר את שני הצדדים.

הקדוש ברוך הוא שם לנו גם את היד על מה שנכון,

ובחרת בחיים.

היה אומר לנו, יש שני צדדים, תבחר מה שאתה רוצה. למה אתה אומר לנו, ובחרת בחיים? למה אתה אומר? למה אתה מגלה?

אפילו שהקדוש ברוך הוא אומר מה צריך לבחור,

רוב העולם בוחר הפוך.

איך יכול להיות שרוב העולם בוחר הפוך?

איך יכול להיות שרוב העולם בוחר הפוך?

אמרנו בסוכה של הרב מויאן

כמה דוגמאות, כמה אנשים לא סומכים על הקדוש ברוך הוא בתורה.

אנחנו סומכים על נהג מונית יותר ממה שסומכים על הקדוש ברוך הוא.

כשאדם מגיע לניו יורק, הוא לא מכיר את המקום שהוא צריך להגיע אליו, אז הוא נותן לו את האדרס, את הכתובת,

ואומר לו כמה זה עולה, אז הוא אומר לו 50 דולר,

והוא נוסע.

יעלה על הדעת שהוא ייתן לו את עצו הוצאה ימינה?

למה הטקסי השני פנה שמאלה?

למה הוא נוסע ישר כל הזמן? למה אתה מסתובב יותר מדי?

הוא ישאל שאלות כאלה?

מה פתאום שישה?

והאם יעלה על הדעת שנה הגמונית אומר לו, אתה צריך לברוקלין?

הנה, זה שמה.

הוא אומר לו, לא, אם זה שמה, סע הפוך.

מה זה סע הפוך?

אתה רוצה להגיע לברוקלין או לא?

נוסע הפוך.

הקב'-ברוך-הוא אומר לך בתורה,

מה צריך לעשות?

אומר לך בדיוק, אומר, ובחרת בחיים, זה הכיוון.

הוא אומר לו, לא, הפוך אני נוסע.

מה הפוך אתה נוסע?

לאן אתה נוסע?

אני אומר לך לנוסעים, ובחרת בחיים,

זה הדרך לחיים.

לא, מוחרת במוות, איזה סרט.

פחות מנהג מונית.

בן אדם לא מרגיש טוב, לא חש בטוב.

הוא רוצה להיות בריא, הולך לרופא.

אבל דא עקא,

הרופא מגלה שיש לו גידול.

פתאום הוא מגלה בבדיקות שיש לו גידול.

אז הוא אומר לו, אדוני,

אתה ביום ראשון צריך להתייצא פה לניתוח.

הוא אומר לו, מה זה?

ניתוח כבר על ההתחלה?

בוא נתחיל עם כדורים,

זריקות אחר כך,

ישר ניתוח, מה, אתה הולך לחתוך אותי?

הוא אומר לו, אדוני,

זה המצב שלך,

אתה חייב להגיע ליום ראשון.

אם לא תגיע, אתה מסכן את חייך.

הוא מגיע ביום ראשון.

הוא יתחיל לשאול את הרופא כמה הוא חותך, איפה הוא חותך, מה הוא מוציא,

איך הוא מוציא,

מה הוא עושה עם מה שהוא מוציא,

מה הוא מחזיר,

איך הוא תופן.

הוא שואל שאלות כאלה.

מי יהיו בניתוח?

איזה רופאים? כמה אחים? כמה אחיות? שואל בכלל.

איזה שטויות.

עוד לפני שהוא מתחילה, הוא אומר לו, אדוני, תחתום.

תחתום,

שאם אתה לא יוצא מהניתוח, אני לא אשם, אתה אשם.

למה? כי חתמת, אני לא אשם.

ואין לו ברירה, הוא עולה על שולחן הניתוחים והוא תופר אותו, חותך, מוציא, עושה מה שהוא רוצה.

איך אתה סומך עליו?

הוא דוקטור. מה זה דוקטור?

דוקטור זה מי שעבר את הציון 70. 70 מקבל תעודה דוקטור.

אבל אם אתה מגיע אליו עם מחלה שהיא מה-30 שהוא לא ידע במבחן,

מה עכשיו הסיכוי שלך לצאת משם החיים?

אין ברירה, הוא הדוקטור, הוא יודע, אז אני שם את זה.

זה למה הוא יודע, אבל שאין מה. כן.

מכל מקום,

מכל מקום

בא הקדוש-ברוך-הוא,

לא מנתח,

ברא אותך,

הכין אותך,

תיקן אותך,

עשה את כל הורידים, המעיים, העיניים, הכל, הכל, הכל, הכל.

אומר, אתה רוצה לשמור על זה בריא ושלם?

הנה,

אלה ההוראות. יש תרייג מצוות כנגד האיברים מגידים, תשמור.

כל מה שאתה שומר, שומר על האיבר.

לא שומר, אתה פוגם באיבר, אוטומטית, לא צריך לשאול.

אל תשאל שאלות.

ככה זה עובד.

יש לך בעיה, יש לך חול, יש לך זה.

מי שגרם לזה זה אתה.

אתה עברת על המצווה או שאתה עברת עבירה,

וזה מה שעשית לעצמך.

ראה,

נתתי לפניך את החיים ואת הטוב, את המוות ואת הרע.

זה לפניך.

אני מציע לך, בחרת בחיים.

אם לא בחרת בחיים, בחרת במוות.

ולא מחזיקים מהקדוש ברוך הוא אפילו דוקטור

עם 70%. תראו מה זה כוח של העפר.

כוח של העפר.

העפר משתלט על השכל,

על השכל.

זה לא יאומן כי יסופר.

יסוד הנטיות הגופניות אשר ממנו תוצאות כל הרשעה

מהו היסוד הזה?

אהבת עצמו.

וואי, וואי, וואי.

הבן-אדם חולה על עצמו,

חולה על עצמו,

אוהב את עצמו, אגואיסט.

רק הוא, ואין עוד בלתו ובלעדו.

היסוד של כל הנטיות הגופניות

שממנו תוצאות כל הרשעה,

אהבת עצמו

על-ידי שהאדם אוהב את עצמו הרי הוא לאות אחרי רצונותיו.

כל מחשבותיו נתונות רק למלא את תאוותיו.

מהבוקר הוא חושב, מה אני עושה עם עצמי?

לאן אני הולך?

מה אני אוכל?

מה אני אשתה?

לאן אני אסע?

כל הזמן עניינים של מה יש לגוף שלו.

איך הוא מפנק,

מעדן,

מדשן את גופו.

כל היום הוא רק חושב.

אהבת עצמו מביאה את האדם לידי כל העבירות החמורות ביותר,

כי אם אינו יכול למלא את רצונותיו בהיתר,

הרי הוא הולך,

גונב,

גוזל חומס,

ואפילו שופך דמים,

כי הוא לא השיג את מה שהוא רוצה.

מלבין פני אחרים זה גם שפיכות דמים,

לא צריך להרוג ממש.

גונב, מעגל,

אה, תעצל, להוציא עוד איזה, יאללה, בסדר.

גוזל קצת ככה,

לא שם לב, לא נורא.

חומס כזה,

זה מתאים לי, קח משהו אחר, וככה הוא חי. למה הכול בגלל אהבת עצמו?

הוא לא רואה אף אחד בעיניים.

כל הזמן הוא, הוא, הוא, הוא.

ואין דבר שיעמוד בדרכו, זה מה שאמרו חכמים זיכרונו לברכה, קנאה,

תאווה והכבוד אלה שלושת אבות הנזיקין

הכי גרועים שיש, שמוציאים את האדם מן העולם הזה ומן העולם הבא.

הקנאה, מה זה הקנאה? אתה אוהב את עצמך, מה אתה מקנא בו? יש לו, מה תרצה?

יש לו, יש לו.

מה תרצה?

לא, למה לי אין?

למה יש לו ולי אין?

מה פתאום שיהיה לו אם לי אין?

קנאה, מה זה קנאה?

תעבוד, חביבי, תעבוד.

אם תעבוד, יהיה לך כמו שלא. תהיה כמוהו צדיק, יהיה לך ככה.

תעשה ככה, יהיה לך ככה. מה אתה מקנא?

תאווה, למי זה לא?

כבוד.

רוצים שיכבדו אותו.

אם לא מכבדים אותו, אוי ואבוי.

שאר הוא שופט את בני האדם, מה זה לא מכבדים אותו?

יש פתרון

להינצל מכל הבעיות האלה.

הפתרון זה

אף אחד לא חייב לי כלום

ולא מגיע לי שום דבר.

האם בן אדם יכניס את זה אצלו לסיסטם?

אף אחד,

אף אחד אבל לא חייב לי כלום

ולא מגיע לי שום דבר.

גמרת את הסיפור?

הבעיות של אהבה עצמי.

תחשבו על זה,

פשוט.

כל מה שנובע זה או מגיע לי או שהוא חייב לי.

אם הוא לא מגיע לי והוא לא חייב לי,

אז מה, מה הטענה שלך?

מה?

מה? מה אתה מקנא? לא מגיע לך.

אם היה מגיע לך היית מקבל, מה אתה מקנא?

למה הוא לא מכבד אותך? הוא לא חייב לך.

מה הוא חייב לך? הוא חייב לך משהו אחר? הוא חייב לכבד אותך?

מאיפה נבע החוב הזה?

נגמר הסיפור.

אבל הכל זה מגיע לי,

מגיע לי,

ואנחנו רואים את כל העולם, חייב לי.

חייב לי. מי חייב לך? למה חייב לך?

אפילו אם עשית על מישהו משהו,

הוא צריך להכיר טובה.

אבל אתה לא יכול לצלוח חייב לי.

יש לו בחירה בדיוק כמו שלך, אתה בחרת בתוהו, הוא בחר ברע.

מה אתה רוצה ממנו?

הוא לא בסדר, נכון.

אבל הוא חייב לך? מה חייב לך?

אלה הם הגורמים אבות הנזיקין לכל החטאים ולכל העוונות וטורדים את האדם מן העולם הזה ומן העולם הבא. אהבת עצמו היא אם כל חטאת

ומקור כל הרשעה. תשמעו טוב.

אהבת עצמו, מה יותר לגיטימי לכאורה בעינינו מאשר לאהוב את עצמי?

מה פירוש? למה שאני לא אוהב את עצמי?

אני מת על עצמי, אני אוהב את עצמי.

למה אני לא אוכל לאהוב את עצמי? אומרים לנו, תיזהר.

תיזהר.

אהבת עצמך היא אם כל חטאת

ומקור כל רשעה.

תזכור,

לכאורה זה נראה אהבת עצמי, מה זה נוגע לאחרים? אני אוהב את עצמי.

לא.

זה יעלה על חשבון אחרים.

זה לא יכול להיות אהבת עצמך עם עצמך לבד.

לכן התורה אמרה, כנגד אהבת עצמו של האדם,

ואהבת את השם אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודיך.

לא השאירה לנו התורה שום דבר לאהוב,

רק את השם יתברך.

אל תאהב את עצמך.

את כל האהבה שלך בכל לבבך,

זה יהיה להשם יתברך.

דורשים חכמים זכרונך בכל לבבך, בשני צריך.

לבך זה לב אחד כביכול, לבבך זה שתיים.

שני צרים שלך,

יצר הטוב, יצר הרע, אתה צריך עם שניהם לאהוב את השם יתברך.

גם בחלק הרוחני שלך וגם בחלק הארצי, העופרי,

עפרי שלך,

אתה צריך לאהוב את השם יתברך, גם בגוף וגם בנפש.

ובכל נפשך, אפילו אם הוא נוטל את נפשך,

הוא נתן לך את הנפש, הוא רוצה לקחת אותה.

מה פירוש שאתה שם מחסום, לא רוצה? מה זה לא רוצה?

קיבלת את הגוף בהשאלה, תחזיר בבקשה.

מה זה לא מחזיר?

אחד משאיר לך ספר, אחרי שנתיים בא ואומר, תחזיר לי. אומר לו, לא, מה זה לא?

שלך ספר? לא.

אז תחזיר.

לא, התרגלתי אליו.

תקנה לך, מותיק, תקנה.

תעשה משהו, מה אתה רוצה? זה הספר שלי, תחזיר לי.

יש יותר פשוט מזה?

בא הקדוש ברוך הוא, אומר, אני רוצה את הגוף, לא רוצה.

תמסור את נפשך, ייהרג ולא יעבור. שלוש עבירות יש.

ייהרג ולא יעבור, תחזיר את זה בחזרה?

לא.

שמעתם דבר כזה?

ובכל מאודיך ובכל ממונך.

כל הממון הזה של הקדוש ברוך הוא.

הכול.

לא מעשרות.

בכל ממונך מעשרות זה קטן.

אנשים מקבלים מהקדוש ברוך הוא עסקת חיים,

עסקת חיים,

ולא מוכנים לשלם את האגרה

על העסקה.

אומר הקדוש ברוך הוא, אני מוכן לתת לך בוקר

10,000 דולר בתנאי שאתה, אחרי שמקבל, נותן לי 1,000 דולר חזרה.

עסקה טובה או לא?

מצוינת, לא?

אומר, אני אתן לך 100,000 דולר מחר,

תביא לי 10,000 דולר.

אה, זה מוגזם, 10,000 דולר.

כן, אבל קיבלת 100,000 דולר.

אנשים, ככל שמתעשרים, נהיים קמצנים יותר.

מה זה?

מה זה?

הקדוש ברוך הוא נותן לך כסף, אומר לך, אבל בתנאי אני נותן. נותן לך בתנאי.

קיבלת, תחזיר.

אם אתה מחזיר, יהיה לך יותר.

אדם זרע,

יצא לו קציר,

חיתים.

מהחיתים חייב להחזיר חלק לתוך האדמה, שיצמח עוד פעם, לא?

הוא אומר, לא, מה פתאום? יצא, יצא, יאללה, הולך הביתה.

אבל לא יהיה לך שנה הבאה, כלום.

אומר, החפץ חיים זה רציתי לברכה.

זה כמו לקחת קצת מהחיתים,

נשים עוד פעם באדמה, שיצמח עוד פעם.

המעשר הזה, זה מה שנותן לך את ההמשך.

עשר, כדי שתתעשר.

מה אתה רוצה? אתה הולך מצמצם, מצמצם, מצמצם, מצמצם,

אז מאיפה אתה רוצה שיצמח לך?

אז גם צריך לאהוב את השם בכל מאודיך,

ובכל מידה ומידה שהוא מודד לך גם.

איך שהוא מתנהג איתך,

אתה צריך למדוד לו מידה כנגד מידה.

דהיינו, להחזיר, הוא נותן לך טובות, הקדוש ברוך הוא,

ואתה צריך בכל מידה ומידה שהוא מודד לך,

אתה צריך להחזיר לו טובה רק.

כי תמיד מה שהשם עושה איתך בין

לטוב ובין למוטב זה רק לטובתך.

כמו שאף אחד לא יטען שהרופא שעושה ניתוח,

מתכוון לרעה.

מי הגיע אליו עם הגידול? אתה.

אם הגעת אליו, ביקשת שהוא יסיר אותו.

זה מה שהוא עושה.

מה זה האיסורים שמביא השם? להסיר את הגידולים הרוחניים או הגשמיים

מגופו של האדם או מנשמתו.

אז לכן התורה אומרת,

קדש את האהבה העצמית שלך לשם אלוקיך,

במקום למלא את הרצונות להנעתך,

קרב אותם לעבודת הבורא,

להתמסר אליו בכל התשוקות שיש בלבבך ובכל החביב היקר לך,

וכבר פירשו חכמים זכרם לך, אם נאמר בכל נפשך,

למה נאמר בכל מאודיך?

ואם נאמר בכל מאודיך, למה נאמר בכל נפשך?

אלא אם יש לך אדם שגופו חביב עליו מממונו,

לכן נאמר בכל נפשך.

ואם יש לך אדם שממונו חביב עליו מגופו,

לכן נאמר בכל מאודיך. יש אנשים, תארו לכם מה זה, שאצלם הגוף

פחות חשוב מהממון.

זה באמת רואים, זה לא אנשים מיוחדים,

זה כמעט כל אחד.

כי אם בן-אדם הולך ומשקיע את ימיו ושנותיו בעבודה,

עבודה גופנית,

סיזיפית,

שחוזרת על עצמה ללא תכלית,

אז פירושו של דבר שהוא מוסר את גופו תמורת ממונו.

אצלו הגוף פחות חשוב,

הוא יכול להיפצע תוך כדי עבודה. אתם יודעים, יש כאלה שהמקצועות שלהם עושים חריצים בידיים,

קורעים את זה נשבר, נופל, מתכסח,

הרבה בעיות. מקצוע כזה שהוא לא נראה כזה מעודן,

והוא מוכן.

הכלל הוא

שאדם מחויב להקדיש לשם את אהבתו העצמית

ולהקריב את כל החביב היקר לו, בין בגופו, בין בממונו, עד כדי מסירות נפש ממש,

וזהו היסוד ועיקר התורה.

זוהי הפרשה הראשונה של קריאת שמע, שאנחנו מחויבים בקריאתה פעמיים ביום,

ולקבל על-ידי זה עול מלכות שמים.

אדם שמגיע למדרגה זו הוא השליט

על החלק האלוקי שבו,

והחלק האלוקי שבו שולט על החלק הגופני שלו,

והוא הגיע למדרגת השלמות,

כי אז בטלה אצלו אהבת עצמו,

שזה היסוד של כל הנטיות הגופניות,

וכל התשוקות והרצונות

אינם כבר אלא לעסוק בעניינים הרוחניים, לעמוד את השם בלבב שלם.

כשאדם קם בבוקר בורו חתום אדונו אלוהינו מלאכו עולם שקול נהיו בדמורה.

אדם קם בבוקר

ואומר עוד חמש דקות.

את מי הוא אוהב? את הקדוש ברוך הוא, את עצמו?

אהבת עצמו על הבוקר.

במקום שיגיד ישר שהוא פקח את עיניו, מודה אני לפניך,

מלך חי וקיים, שחזרת בי נשמתי בחמלה,

בחמלה.

למה בחמלה?

אם אני הייתי במקום הקדוש ברוך הוא, הרבה אנשים לא היו קמים בבוקר.

אבל הקדוש ברוך הוא,

יש לו חמלה, חמלה, חמלה. בן אדם פשע ורשע אמש,

בעשה עבירות כחול הים,

והולך לישון גם מאוחר על דעת לא לקום בבוקר לתפילה כמובן.

יש לו תוכנית למחר לעבירות נוספות,

כעין ובדומה.

והוא קם בבוקר,

אפילו לא אומר תודה שהזירות, כאילו מישהו חייב לו,

ויוצא עוד פעם לעבודתו עד הערב, עבודת העבירות.

ויום רודף יום ושנה רודפת שנה.

איך הקדוש ברוך הוא בחמלתו?

נותן לו צ'אנס עוד פעם.

איך?

בא בן אדם,

שובר לך את המפעל,

שובר לך את הזה, אתה משאיר לו את המפתחות,

אחרת הוא בא עם אותו מפתח שהשארת לו,

שובר עוד פעם את המפעל,

שובר לך את הקול,

צועק, מבזה אותך,

הולך לישון, לקחת כוח, חוזר עם אותו מפתח,

פותח את הדלת, ישר מתחיל לקסח, לקלל, מה זה? הלו,

מי משאיר לו את המפתחות, מה זה?

בורא עולם נותן לך את המפתח,

את החיים נותן לך,

פותח לך עוד פעם,

קם,

מבזה, מקלל, עובר עבירות בפרהסיה, במרי, במרד, במה שאתה לא רוצה.

מצפצף ואומרים לו, בוא תשלים עניין, תעזב אותך,

כזה, תעזב,

פוזות כאלה, והשם ירחם.

כדאי שהוא נותן לו עוד יום,

עוד יום, לא יום,

365 יום.

אפילו בכיפור נותן לו לקום,

אפילו בראש השנה.

הוא קם, לוקח סיגריות, פותח את הרדיו,

זה,

הכנסיים קצרים, נעלי בית,

זה, יושב לו מול הטמבלוויזיה.

מה זה?

מה זה?

כל העולם רועדים, זה מצפצף, קיבל מפתח,

עושה מה שבא לו, הלו.

שנה ועוד שנה ועוד שנה, מה זה?

תגיד, לפחות תגיד, בחמלה, בחמלה.

שום דבר.

נו,

אז הקב' ברוך הוא מעיר אותנו בבוקר,

מעיר אותנו בבוקר,

חוזרים עוד חמש דקות.

את מי אוהבים?

אתם יודעים איזה מתנה, קיבלת את החיים, יכולת לא לקום,

פשש, אתה קם.

הוא אומר, רגע, רגע, ריבונו שלום, חכה עוד קצת, אני חוזר לישון.

לא.

חל הבוקר אהבת עצמו, לא.

יש כאלה, הוא לא בא ישר לבית כנסת. קודם כל הוא ישתה תה, קפה,

יש כאלה נס קפה, עם חלב,

אשר, זה.

אומר הקב' ברוך הוא, ואותי השלכת אחרי גביך?

אה?

יענייני מה? אתה מנפנף אותי ככה, זורק אותי ככה מאחורי.

עכשיו קודם כל, חביבי, שתייה.

כדת,

אין אונס.

אחר כך נגיע לתפילה מתי שנגיע, יהיה בסדר. אבל מה, בלי לשתות?

נכנס לאמבטיה,

סדר את התסרוקת.

יש לו זמן.

מה זה לא? אהבת עצמו. אהבת עצמו או לא?

אהבת עצמו. מהבוקר אהבת עצמו.

כל מה שעושה אדם, אהבת עצמו.

אומרת התורה, הלו,

אתה אומר בבוקר קריאת שמע?

מה אמרת?

ואהבת את השם אלוקיך?

לא ואהבת את עצמך בכל לבבך.

ואהבת את השם אלוקיך.

ואהבת את השם אלוקיך פעמיים ביום לפחות.

ואהבת את השם אלוקיך. מה זה?

מתי זה?

כל יום אנחנו משננים, משננים,

מנפנפים.

אז מה, כל היום יש לנו פתרון מוסר ו... לא טוב, לא טוב. טוב. טוב מאוד, למה לא?

כן, מה לא טוב?

לא היה.

תהיה בסוף דרשן גדול.

ותהיה מבוקש בכל העולם.

ותציל יהודים לרדת לשאול תחתית.

ותזכה לזעקות הרבים.

ותהיה צדיק.

יהיה לך גן עדן.

וה' יאהב אותך.

מה לא טוב?

מה לא טוב?

יש לך משהו יותר טוב?

מה זה, אז מה?

זה מה שה' רוצה.

שנהיה טובים וברורים וצדיקים.

יושבים ועוסקים בתורה ולומדים אותה ומקיימים אותה.

זה מה שהוא רוצה.

איי, איי, איי, איי, כל כך הרבה דברים פשוטים, פשוטים, לא מסובכים, לא מסובכים.

השם רוצה את טובתנו ולפחות נהג מונית, מוביל אותנו לכיוון הנכון. אנחנו ביקשנו את ההדרס.

אנחנו אמרנו שאנחנו רוצים להגיע לגן עדן. אז הוא אומר, הנה, זה הדרך.

הוא אומר, לא, סעפו.

מה סעפו?

אז אל תגיע לגן עדן.

והם שומעים מה אנחנו מדברים, מה אנחנו חיים, מה אנחנו עושים.

בזה נמדד ערכו של האדם.

ככל שהוא מבקר, מבקר מלשון ביכורים, בכורה, נותן את הבכורה, את הראשית,

את ההתחלה,

ככל שהוא מבקר יותר את ענייני הרוח על ענייני הגוף,

ככל שהוא מוותר יותר מאהבתו והנאתו העצמית

בגלל עבודת ואהבת השם,

יותר קרוב הוא לאלוקים

ומדרגתו יותר נעלה.

מדרגה זוהי סגולת ישראל,

הסגולה רק של ישראלים.

רק יהודים

זוכים לסגולה הזאת לוותר כל כך

על אהבת עצמם תמורת

אהבת השם.

כתוב בלב אליהו, אם אדם רוצה לדעת מה מעלתו ביחס לחברו,

לעולם הבא,

אתה רוצה כבר היום לדעת מה ההפרש בינך לבין חברך לעולם הבא?

תראה כמה הוא משקיע ביחס לחברו,

בענייני העולם הבא.

אם בן-אדם משקיע במשך היום את רוב שעותיו לעולם הבא,

וחברו משקיע רק שעתיים, נגיד,

זה היחס והפער

בינך לבינו.

זאת אומרת, אל תקנא אחר כך,

תדע מראש.

זה שמשקיע את רוב יומו בעבודת השם,

מובטח הוא הרבה יותר מחברו שמשקיע פחות.

אומנם יש ערך וסגולה לכל מצווה ומצווה שונה,

אבל בסך הכללי אדם שמראה שכל החיים,

הרוב שלו זה רק עבודת השם ומצוותיו,

ודאי ברור לאן הוא הולך.

אבל אם בן-אדם עושה תורה ומצוות רק על הדרך

כמו פורע מס,

זה לא בטוח שמחכה לעולם הבא.

הוא עשה את זה מצוות אנשים מלומדה, רק בשביל לצאת ידי חובה לא נעים.

מה יגידו, שהוא לא בא?

אז הוא בא, הוא משתדל לאחר לתפילה, הוא משתדל גם לצאת מוקדם יותר,

כי הוא ביזי,

יש לו תוכניות עסקיות, יש לו לוח מלא ומפוצץ.

תוכניות

צריך להציל את העולם בממונו.

יש לו תוכניות.

מכל מקום, זוהי סגולת ישראל דווקא,

כמו שמצינו אצל אברהם אבינו.

השם העביר אליו את הכהונה שביקש בתחילה להוציאה משם בן נוח, כי שם לא הבין שצריך להעמיד את השם בראש כל דבר,

והקדים את ברכת אברהם לברכת המקום.

זאת אומרת, שם, כשיצא להקביל את פניו של אברהם, ברך

ברוך אברהם לאל עליון,

ואחר כך ברך את השם, וברוך השם.

אחר כך הוא אמר וברוך השם.

קודם הקדים את ברכתו לאברהם,

ואחר כך אמר לה שם.

זאת אומרת, הוא לא ידע שם בן נוח, שהיה צדיק גדול.

הייתה ישיבה על שם שם,

שם ועבר.

שם היה צדיק גדול, אבל הוא לא ידע לבקר,

לעשות ביקורים, בכורה ראשית,

השם הוא לפני הכול.

לעומת זאת, יעקב אבינו,

כשפגש את יוסף אחרי 22 שנה שלא ראה הוא,

והוא שומע שיוסף הצדיק, צדיק,

שהוא מושל בכל מצרים,

מושל ביצרו מול כל המצרים עם כל התועבות שם,

ולא רק זה, אפילו מל אותם,

ושמר על עצמו בשמירה מעולה שאין כדומה לה. כזה צדיק שנפגשים בו,

לא רצים אליו ומנשקים אותו?

כתוב שיוסף נפל על צוואריו ונשק אותו,

אבל מה עשה יעקב באותה עת?

קרא קריאת שמע.

ואהמת את השם אלוקיך,

זה הראשון,

זה הראשון,

בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודיך.

מי זיכה אותי אחרי החושך של 22 שנה?

מי זיכה אותי לראות את הבן היקר הזה מכול,

בן זקונים, בר חכים הבן החכם הזה,

שנשמר

כמו מרגלית בתוך צמר גפן, בארץ הטומאה, ארץ מצרים, ערוות הארץ?

מי זה הצדיק הזה שנשמר?

מי שמר עליו?

מי השם נתן לי? זיכה אותי?

למי אני חייב עכשיו?

אני חייב להשם, יתברך את האהבה על זה.

ישר הוא אומר, שמע ישראל השם אלוקינו,

השם אחד,

ואהבת את השם אלוקיך.

זה יעקב אמינו,

ואהבת את השם אלוקיך.

נו, אחרי חושך כזה של 22 שנה,

דבר ראשון הוא אומר, ואהבת.

הניסיון שלנו יותר קל,

אחרי חושך של שש שעות בלילה,

להגיד רק, מודה אני לפניך, זה הכול.

מה הבעיה?

מה, גם אנחנו לא רואים את יוסף על הבוקר,

אז מה הבעיה?

תגיד, מודה אני לפניך, מה הבעיה?

מילא יוסף היה עומד לפנינו, היינו מתבלבלים בטח.

אז היינו אומרים, איזה זכות, איזה זכות.

אנחנו זכינו, כן, איזה זכות.

לא אומרים, איך השם זיכה אותי?

איזה זכות? מה זה, ברור שאנחנו זכאים, מה זה מגיע לנו?

אבל להגיד מודה אני על הבוקר זה בעיה?

זה ניסיון קטן על התחלה של הבוקר.

מראים לך שאתה אוהב את עצמך.

ההלכה אומרת, אפילו אין לך כיפה על הראש.

תגיד מודה אני לפניך.

ישר איך שאתה פוקח את העיניים, ישר.

פוקח את העדיים, מודה אני לפניך.

איי איי איי איי, לפי זה אנחנו יכולים להבין

ולהכיר את ההבדל בין המדרגה של קין לבין המדרגה של הבל.

כתוב בתורה, ויאבא קין מפרי האדמה מנחל השם, ויאבא קין מפרי האדמה,

אומר רשי שהוא הביא מן הגרוע ביותר.

הביא פשתן.

בן אדם יש לו חצי עולם מירושה.

מה מביא לקדוש ברוך הוא? פשתן, שעושים את זה מלפפים באינסטלציה בשביל שלא יהיה נזילות.

מי היה יכול לעלות על הדעת דבר כזה?

לתת מתנה לקדוש ברוך הוא, קורבן.

עכשיו מי חשב על הקורבן? קין.

קין היה הראשון שחשב על הקורבן. הבל הביא גם הוא,

הוא נטפל אליו, הוא למד ממנו והביא גם הוא.

מבכורות צונו ומחלביהן. הוא לא הביא כמוהו, הוא הביא מהבכורות,

כמו שאנחנו לומדים,

ומחלביהן, מהחלב, מהדבר המשובח.

חצי עולם קין דחילק, פשתן אתה מביא לקדוש ברוך הוא?

מי הביא לך חצי עולם?

בורא עולם, זה מה שאתה מביא לו?

זה מה שהוא מביא לו.

והוא עוד כועס?

איי, איי, איי, איי.

ויבא קין מפרי אדמה ומנחל ה'

והבל הביא גם הוא מבכורות צונו ומחלביהן.

וישע השם אל הבל ואין מנחתו.

או להבל מנחתו, ואל כאן מנחתו לא שער.

שניהם הגיעו לידי הכרת הטוב לשם, שניהם הביאו לו מנחה, אלא שהבל הביא מבכורות צונו ומחלביהן.

הבל בחר את הטוב היקר לו ביותר והביא אותו לשם.

הוא העמיד אפוא את השם במקום הראשון,

לפני הכול.

ביקר את ענייני השם על ענייניו הפרטיים, ויתר מאהבתו העצמית

ומהנאתו הגופנית בגלל הכרתו בטובת השם.

לכן כתוב, וישע השם אל הבל ואל מנחתו.

עבודת האלוקים כזאת רצויה מאוד.

שמעתם? מה הוא הביא? מה הוא הביא, אבן? מה הוא הביא?

מבכורות

צונו וחלביהן. כל הכבוד.

כמה יש לך?

חצי עולם.

כמה אוהבים הבכורות? כמה הביא?

חמש?

חמישים?

כמה היה לו? מיליונים.

מיליונים. אז הוא הביא קצת.

אומר הקרוב, אה, לא זה העניין.

אתה ביקרת,

הבאת את הכי חשוב בעיניך, מה שאתה הכי אוהב.

אותו הקדשת לי?

זהו.

זה מה שקובע.

שום דבר אחר.

אבל קין לא הלך בדרך הזאת.

הוא הביא מפרי האדמה.

רש״י אומר מן הגרוע.

הוא לא ויתר מהנאה העצמית,

אלא השאיר את הטוב והשמן בשביל עצמו,

כאילו הוא יכול לאכול את כל מה שיש לו.

ולמנחל השם בחר מהגרוע.

בכך לא העמיד את השם במקום הראשון,

ולא ביקר את ענייני הרוח על ענייני הגוף.

ולכן ואל קין ואל מנחתו לא שעה.

עבודת השם הייתה כזאת,

שעומדת במדרגה שנייה אחרי הנאת עצמו,

בלתי רצויה היא.

ומה יצא מעבודת האלוקים הזאת?

ויהי בהיותם בשדה,

ויקום קין אל הבל אחיו וירגהו.

הגיע לשפיכות דמים. למה? קנאה.

אה, למה אתה לא אוהב את הכמוהו?

אוהב את הפחות ואתה מקנא למה הוא זכה? מה פנות למה הוא זכה?

תראו מה זה.

אדם אהבת עצמו קודמת לכל.

זה מתבטא בזה שהוא מבין מה פחות כי הוא אוהב את עצמו,

ואם מישהו אחר זוכה במקומו, הוא גם יחסל אותו.

לא יאומן כי יסופר.

לא יאומן כי יסופר.

על מה נענש נוח?

כתוב שנוח בתחילה נקרא איש צדיק, ואחר כך נקרא איש האדמה.

למה הוא נקרא איש האדמה? ויכל נוח.

מה זה? ויכל נעשה חולין.

מה הוא עשה? יצא מהתיבה ויטע גפן, כרם.

נוטע כרם, גפן.

מה יש?

אחרי סרחון כזה, ג'יפה, בתוך התיבה במשך שנה שלמה,

שנוטף מהסרחון כבר טיפות כמו גשם שירד הבוקר.

נו, אז בן-אדם כזה יוצא החוצה,

צריך קצת משהו שמחה, איזה יין ככה, משהו.

וגם צריך לנצחים, לקורבנות.

ומה, וזה יין ישמח לבב אנוש?

דיכאון, עולם דיכאון, גופות שתות, עפות, זה מה זה?

קצת יין.

וגם זה דבר שצריך, לא יש, נעשה קידוש, הבדלה, עניינים.

ויחל נוח.

למה התחלת כשיצאת מהתיבה ישר בענייני הגשמיות והארץ?

למה?

הוא לא ביקר את ענייני הרוח לפני ענייני הגוף, הוא ביקר את ענייני הגוף,

מה ששייך לגוף, לפני הרוח.

לכן הוא הפך להיות איש האדמה, התורה קוראת לו איש האדמה.

נהיית חולין.

נצייר לכם דבר כזה.

בן אדם מגיע אליך הביתה, אומרים לך שהגיע תלמיד חכם, גדול, עם זקן גדול,

עם פאות משהו, מתנפנפות ברוח,

עם כובע גדול,

עם גרטל,

משהו ענק כזה,

נכנס בדלת,

שששש, יש לו מלווים,

איזה דבר זה.

איך שהוא נכנס לבית, שולם עליכם, שולם עליכם.

שאלה ראשונה, שואל,

מה אוכלים בערב?

זה, צדיק זה.

מה זה, מה אוכלים בערב?

עכשיו אני מבין למה הוא גדול.

מה זה, מה זה?

נכנס, שואל, איפה מתפללים?

מה מתפללים? שואל על דברים נוחניים.

איפה הספרייה?

איפה הספרים?

איפה האוכל? מה זה?

נוח יוצא מהטבע?

גפן, גפן.

איזה אדם, מה זה?

מה אתה מבקר קודם, ענייני הגוף או ענייני הרוח? זו הנקודה.

אם כן, לאחר שעיקר התורה היא להאמין את השם במקום הראשון למעלה מכל דבר,

לוותר בגללו על ההנאה הפרטית ולהקריב לו את כל החביב היקר,

נוכל להבין את ערכן של הרבה ממצוות הארץ,

אשר בהן משתקף הרעיון הנשגב.

מהי מצוות ביקורין?

יורד אדם בתוך שדהו

ורואה תאנה שביקרה.

חכה שלוש שנים, עורלה.

קודש הילולים בשנה הרביעית.

רואה תאנה ככה, משהו עסיסי.

ביקרה, הראשונה, בכורה שיצאה, משהו.

כבר באה לקחת את זה, לתת ביס, לטעום.

איי-איי-איי, כל כך הרבה זמן חיכיתי. אמרו לו, הלו, עצור,

עצור.

אתה רואה, אשכול שביקר, עצור, קושר בגמי,

שם על זה סימן ואומר, הרי אלו ביקורים.

חכה עכשיו, חכה.

הגיע הרגל,

תעשה סלסלה,

טנא,

שים את הביקורים,

יאללה,

סלאנו על כתפנו, ראשינו עטורים, יאללה.

תלך עכשיו לירושלים,

יאללה, שמה,

תבוא לכהן,

תגיד איזה טקסט מיוחד שיגיד לך שאתה לא כפוי טובה על מה שקיבלת,

ורק אחרי זה תוכל להיענות.

למה?

תזכור שיש בעל בית,

יש אדון עולה,

יש ראשון.

מי הביא לך את הכרם?

מי הביא לך את הפרדס?

מי הביא לך את הביקורים?

הוא-הוא הראשון.

הוא הראשון.

נכנס אדם לתוך שדהו ורואה את הפרי הראשון שמתחיל לצמוח, כמה חביב יקר לו פרי זה,

כמה הוא משתוקק לבלוע אותו בעודו בכפו,

והנה שומע את קול האלוקים מדבר אליו ומצלצל באוזניו.

ראשית ביקורי אדמתך תביא בית ה' אלוקיך.

איי-איי-איי-איי,

כמו האדם הראשון בגני עדן.

איי, ירדת?

תקשיב,

יש מצווה מצלצלת,

ראית את הפרי? קיבלת?

אל תשכח את התפקיד.

תביא בית ה'.

דווקא מפני שהוא יקר וחביב לך, דווקא מפני שהוא ראשית.

קודש הוא לשם.

והזדמנות יש לך כאן לקיים את הפסוק.

ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך,

קדש לו את היקר והחביב לך ביותר,

והקרב אליו את ראשית הנאתך.

עכשיו נבין מה זה,

כמה יעקב אבינו אהב את ה' יתברך, זה לא יאומן כי יסופר.

ראובן,

כוחי וראשית אוני.

אני לא מסביר בכוונה, כן?

אתם יודעים מה זה להישמר כל ימי חייו,

וראובן הוא ראשית כוחו ואונו.

ביקורים לשם.

לא יאומן כי...

איזה כוחות, איזה כוחות,

איזה אהבת השם היה לאבות הקדושים.

כך גם בתרומות ובמעשרות.

קוצר אדם את תבואת השדה ואוסף אל הגורן.

והנה אך נגמרה המלאכה,

מכניסה לביתו.

איך שהכניסה לביתו חלה עליו חובה של הפרשת תרומות ומעשרות.

לא לגעת, קודם כול

להפריש תרומות ומעשרות.

ולא עוד,

אלא שעליו לבחור את הטוב ביותר והשמן ביותר.

קדקתיב ראשית דגנך,

מלמד שאין תורמין

אלא מן המובחר.

גומר עם התרומות והמעשרות,

דש,

טוחן את התבואה, ניגש לאפוד ממנה לחם.

עוד פעם יש לו חובה של ראשית.

ראשית, עריסותיכם חלה תרימו תרומה.

הלו,

עשית עיסה בצק?

תפריש עכשיו כזית הצדה.

זה עכשיו חלה, ראשית. זה הראשית עכשיו. עוד פעם, ראשית.

שים את זה בצד.

כך בכל דבר שהוא בא ליהנות ממנו, הראשית לשם.

הראשית לשם.

נוטע כרם או פרדס.

עברו שלוש שנים שהם עורלה.

אסור לו ליהנות מהם.

והנה אך זכה לשנה הרביעית.

הפירות הם כרם רבחי או נטע רבחי.

בקודש הילולים הם לשם.

ועליו להביאנו לאוכלם בירושלים.

כל זה כדי להגשים בתוך חיי האדם את הרעיון הזה.

עיקר מטרת חייו לבטל את אהבתו העצמית ולבקר את ענייני השם למעלה מענייניו הפרטיים והגופניים.

זהו מה שאמר רב הונא. עכשיו נתרץ את כל הקשיות.

זהו מה שאמר רב הונא בשם

רב מתנא שבזכות שלושה דברים העולם נברא,

בזכות חלה שנקראת ראשית,

בזכות מעשר שנקרא ראשית,

בזכות ביקורים שנקראים ראשית.

כי אם האדם מקריב את עיקר וראשית הנאתו לאלוקים,

הרי הוא מוותר מאהבתו העצמית לשם ומעמיד את השם למעלה מכל העניינים הפרטיים.

מתרומם הוא על-ידי כך למדרגה נעלה מאוד,

למדרגה של ואהבת את השם אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מועדיך,

ובשבילו נברא העולם.

אמר רב הונא בשם רב מתנא,

בזכות שלושה דברים נברא העולם,

בזכות אלה שציינו.

בשביל אדם כזה שמקיים את הראשית הזה נברא העולם.

זה מה שאומרים.

שלא נברא העולם אלא בשביל ישראל,

כי ישראל מקיימים את זה.

או שלא נברא העולם אלא בשביל התורה,

כי זוהי סגולת ישראל וזה יסוד ועיקר התורה,

שכל הראשית המובחר והמהנה אותך יהיה לה' יתברך.

בזה נבין גם את המדרש עכשיו,

שאומר שנעשה מצוות ביקורים כדי שבשכרה ניכנס לארץ. איך אפשר לעשות, להקדים את המאוחר?

הרי רק אחרי הכניסה לארץ אפשר להביא את הביקורים.

איך אפשר לקיים מצווה לפני שנכנסים לארץ? הלוא חובת הארץ היא רק אחרי שאתה בארץ וארבע עשרה שנה אחרי.

אולם לפי דברינו לא מדברים כאן על מצוות ביקורים ממש,

אלא על הרעיון שהמצווה הזו מכילה בקרבה את רעיון הראשית,

שאדם יעמיד את השם ראשונה לפני כל דבר,

מקדיש את ראשית ועיקר הנאתו,

את החביב היקר לו ביותר,

וזוהי סגולת ישראל ועיקר יסוד התורה,

ורק בשכר זה נזכה להיכנס לארץ,

לרשת אותה ולהתיישב בה.

זאת אומרת, קיבלנו את התורה בשכר ביקורים.

אם אנחנו נקיים את הראשית תמיד פה, כשאנחנו בארץ,

נוכל להישאר פה.

אם לא, יבואו טילים וקסאמים ויזיזו אותנו כל הזמן כמטוטלת בתוך הארץ,

להראות לנו שאתה לא יכול להתיישב בה כל כך בטוח,

ואין פה נחלה עדיין.

אתה עדיין לא מקריב את הראשית לשם יתברך בכל.

בשכר הראשית אתה ראוי לשבת פה.

אבל אם אתה לא מקיים את הראשית,

אתה ראשון והקדוש ברוך הוא, אולי,

אולי, יש כאלה אצלם זה אולי אחרון,

אז מה אתה רוצה בעצם? יש איזו הבטחה?

אלא הקדוש ברוך הוא נתן לנו ארצות גויים ועמל לאומי מירשו,

בעבור ישמרו תורותיו ומצוותיו ישמורו.

זאת אומרת,

הקדוש ברוך הוא התנה, אתם רוצים,

אני הוצאתי את הגויים מפה ונתתי לכם את הארץ. בשביל מה?

בשביל שתשמרו את התורה והמצוות.

אבל אם לא, אין שום התחייבות. אני לא התחייבתי לכם על שום דבר.

אתם צריכים בתנאי זה לעמוד.

אז למדנו יסוד גדול עכשיו.

מה זה יסוד?

מעתה אנחנו צריכים להתבונן על דרכינו בכל דבר ראשית יהיה לשם.

איך שאתה קם,

הן עם כלביא יקום וכארי יתגבר.

זה העם הזה עושים לו,

צ'צ'יצ' צ'צ'צ'צ'ק, קם ישר, הופ, לתפילה.

ישר לא? אה. חוזר עוד פעם. אה. עוד פעם. לא? לא.

ראשית, לה'

קם תא, ישר, לה'

עזוב תא, עזוב, עזוב, עזוב,

שע, שע, רוץ.

אחר כך תחזור,

לא טפל בעצמך, קשט את עצמך. אחר כך, עכשיו קודם כל אשם, קודם כל אשם.

מגיע הזמן תפילה, קודם כל אשם.

לא לדחות, לדחות, לדחות, לדחות. קודם אשם, קודם אשם. כל דבר קודם אשם.

קודם אשם, קודם אשם.

צריך לברך ברכת המזון?

אז צריך לברך כמו שצריך.

קודם אשם, קודם אשם. לא לנפנף בידיים באמצע ברכת המזון, סימונים, זה פה, שם.

תסתכל בפלאפון מה נכנס בינתיים, מה זה, מה זה?

קודם השם, השם,

סיים את החלק שלך עם השם, את הראשית,

אחר כך תתפנה לענייניך.

בזכות זה נברא העולם,

ובשביל אדם כזה נברא העולם, וכדאי לו לשם יתברך.

אם יש יהודי כזה שאוהב אותו ככה,

הקדוש ברוך הוא אומר, בשבילו בראתי את העולם.

חזק וברוך.