ה'חפץ חיים' 'חומת הדת' פרק י גדול ההתחזקות שצריך לתורת ה' | הרב אמנון יצחק שליט"א

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

פרק י'

חומת הדעת החפץ חיים

בפרק הזה יבוהר בגודל ההתחזקות שצריך לאדם בתורת השם.

כתוב בתורה

ויהיה לאות על ידך וזיכרון בין עיניך למעון תהיה תורת השם בפיך.

אז בהנחת תפילין כתוב

ויהיה לאות על ידך וזיכרון בין עיניך למעון תהיה תורת

השם בפיך.

הורה לנו הכתוב שאנחנו צריכים לזכור תמיד את יציאת מצרים,

את השגחת השם יתברך עלינו ואת הנפלאות שעשה לנו בחסדו בצאתנו ממצרים.

ויהיה לנו תועלת מזה שעל ידי זה נתחזק לדע את תורתו ויהיה שגור בפינו.

זאת אומרת, התועלת שתצא מזה שעל ידי זה אנחנו נתחזק בתורה לדעת אותה ותהיה שגורה בפינו.

ושיננתם שיהיו דברי תורה מחודדים בפיך שאם ישאל אותך אדם אז אתה עונה לו מיד.

אז זו מדרגה שצריך בכל אדם כי כל אדם שיש לו בן מצווה

ושיננתם לבניך.

מה זה ושיננתם?

שדברי תורה מחודדים בפיך, שאם ישאל לך אתה עונה מיד.

אני אומר לך תשובה, אתה לא מקיים ושיננתם.

אז כל אדם צריך להיות בחינה זו של ושיננתם.

נראה מזה כי נחוץ,

נחוץ לנו מאוד ידיעת התורה.

עד שכל העניינים העיקריים הנחוצים מאוד,

כל העניינים העיקריים הנחוצים מאוד,

דהיינו אמונת השם, השגחת השם,

שהתבררו לנו על ידי יציאת מצרים,

מכל מקום תכלית הידיעה שלנו בזה,

כל זה כדי שנזכה לעילוי גדול יותר,

היינו שיהיה תורתו של הקדוש ברוך הוא שגורה בפינו.

זאת אומרת, העילוי הגדול אחרי האמונה ואחרי ידיעת ההשגחה והכול זה שנדעת התורה ותהיה שגורה בפינו. זה העילוי הגדול יותר.

ועוד מקרא מפורש יותר מזה שנוקה ויורד עד התהום בגודל החיוב לתורה,

כתוב בפרשת ניצבים דברים לאמת.

לא בשמים היא לאמור מי יעלה לנו השמימה ומי יקחה לנו.

חכמים זיכרונו לברכה אמרו לא בשמים היא שזה מוכח שאפילו אם הייתה בשמים היינו צריכים לחפש אחר איזה איש יעלה בשליחות כולנו לשמים לבקש מהשם יתברך שיוריד אותה לנו על ידו.

אבל כעת היא לא בשמים.

כי קרה לך דבר מאוד בפי חרב ומכל חסותו, כאשר הוא נתן את התורה כבר והיא לא בשמים והיא לא מעבר לים.

שאם היה ככה היינו צריכים לחפש מישהו שיביא אותה.

והנה מהכתוב הזה נראה עוד יותר גודל הנחיצות לאדם תורת השם.

עד שצריכה אותנו התורה לבקש אחר השתדלות נוראה שלא תימצא כי אם בדרך נס לשלוח בן אדם בלי אכילה בלי שתייה עד לשמים בשביל להביא

את התורה אם זה אפשר בכלל.

מה היינו משום שבאמת האדם שהוא חי חיי הזמן על פני האדמה צריך להתבונן תמיד כי לא לעולם חוסן.

אתם רואים? בן אדם עומד בחוץ, שנייה אחת, טרינק,

מישהו צפה, מישהו יודע, מישהו,

אפילו איראם שהוא הולך ליפול מה חושבים,

שהוא צוחק.

כשהקדוש ברוך הוא רוצה שמשהו יקרה אז הוא גם מסדר שהאחרים לא יבינו, כן יבינו, תבינו, כל זה.

מה זה בן אדם?

כלום.

לא לעולם חוסן.

ובוודאי לבסוף

יאכלו כוחותיו של אדם ויבש גופו וישוב לאדמתו.

אם כן, כל עמלה וכל יגיעותיו לריק ישובו.

וגם מצוי שאפילו אותו הזמן הקצר שחיה על פני האדמה היה רוב ימיו בכעס ומכאובים.

גם אם נבדוק כמה אנשים חיים באושר,

מה זה אושר?

איפה יש דבר כזה?

רגעים קטנים של אושר. לאיזה אושר?

זה השמחה, זה אולי ככה.

אושר, אנשים בכלל מבינים מה זה המושג אושר?

כשאדם גמר מסכת ומבין אותה על בוריה,

זה המושגים של אושר.

רק מי שעשה את זה יכול לראות מה זה אושר.

מה זה אושר? אוכלים משהו טעים? זה אושר?

איזה אושר? הולכים טיעון זה אושר? זה לא אושר.

זה שמחה, משהו כזה. זה היה לוח. כן, עונג, עונג. מה?

זה אשליה של אושר. עזוב, זה מילת עושר. אין הפקציה רוחני. הלא. מילת אושר היא רק מושאלת לעניין,

אבל זה לא משמעות, יש גם אושר עד,

שמוכרים שם תפוח אדמה.

אז זה אושר.

זאת אומרת,

אושר זה מושג שאנחנו כנראה לא מכירים כל כך. רק מי שעוסק בתורה באמת,

מה שנקרא בחינן נפשי, יצאה בדברו.

אנשיונו,

יואו, יואו, יואו, אדם מרחף כבר.

זה האושר. גם אם יהיה לו יותר מדי אושר, הוא יכול לפרוח נשמתו.

מרוב האושר.

אלא אדם, אם יבדקו, רוב חייו צער, כעס ומכאובים. אני לא מדבר על חוליים וחובות וכו'.

ואם כן, מה היה לו מימיו המועטים?

ועל כן מוכרח לבקש איזו השתדלות,

שמאותו הזמן הקצר שחייב לאדמה,

יצמח לו איזו נתיחה של חיי העולם.

וזה על ידי אור התורה,

שבלימודה וקיומה,

רק בלימודה וקיומה, יחיה השמן בלחת גופו ויקום לתחיית המתים ויחיה אחרי העולם.

רק על ידי התורה.

כמו שאמרו, חכמים זכרו לך בפסוק, כי טל אורות תלך בארץ רפאים תפיל.

כל מי שיש בידו אור תורה,

אור תורה מחייהו.

טל אורות, אורות זה ירקות.

כמו שהטל

מרווה את הירקות,

ככה טלך הטל של התורה מחיה את האדם.

וכמו שהירקות יוצאים מן האדמה,

ככה האדם יוצא מן האדמה.

כל מי שיש בידו אור תורה,

אור תורה מחייהו.

כל מי שאין בידו אור תורה,

אין אור תורה מחייהו.

מסכנים, יש אנשים צדיקים, ולא לומדים תורה.

לא קום תחיית המתים.

עושים מעשים טובים? טובים מאוד אפילו. אבל מה זה לומד תורה? הוא יודע משהו. הוא לא לומד תורה, לומד, לומד. צריך ללמוד תורה, באמת. אבל אתה לומד,

אבל נגיד אתה לא עילוי, אתה לומד. לא, לא צריך להיות עילוי, צריך ללמוד תורה. לומד מה שאתה מבין, לומד תורה, כן, לומד תורה.

משקיע בתורה ולומד תורה, כי הוא מבין שצריך ללמוד תורה, וחייבים ללמוד תורה,

וצריך לעשות רצון אמור.

מה תלמד תורה, זה באשר ברא אלוקים, לעשות.

לעשות. לעשות תורה, כן. על ידי התורה אתה עושה בריאה עולמות למעלה, לא לעשות יהלומים, שטויות פה.

לעשות תורה, זה בסדר, זה בסדר, אין בעיה, אבל קודם כל תלמד הרבה שעות תורה, בואי נעשה חסדים, אין בעיה.

חסדים זה נגמר צ'יק צ'אק, תורה צריך לשמוע, הרבה.

לשמוע שיעור בתורה זה יקרא זאת? כן.

לא שאני צריך לקרוא ולהתייגע? אתה צריך גם להתייגע, כי הגיע הזמן שאחרי כמה שעות אתה גם תפס ספר, כי אם כל הזמן אדם התמלין יהיה רק כמו ת' מקליט,

אדם צריך ללמוד תורה, ואם הוא לא יודע ללמוד,

ילמד ללמוד.

אדם לא יכול להישאר כל הזמן עם הארץ, זה לא מעלה להישאר עם הארץ.

צריך ללמוד, ללמוד.

כמו שאדם למד עסק, מלאכה, כל דבר, גם זה צריך ללמוד.

זה הכי צריך ללמוד.

כל מה שלמדו כל הזמן זה הכנה ללימוד האמיתי.

אז איך עמי הארץ יקומו?

אז מצאו להם חכמים עצה על ידי מה?

על ידי זה שנשיא את ביתו לתלמיד חכם,

אז הוא מוכן לתת את ביתו לתלמיד חכם,

והיא תעבוד והיא ילמד.

אז זאת אומרת, הוא מבין את ערך התורה עם הארץ הזה שנתן את הבת שלו במקום לעורך דין ופרופסור,

שיהיה לה כסף והכנסה,

אבל לא תקומי והוא בתחיית המתים אם הוא לא דתי.

אז לפחות הוא נותן את הבת שלו שהיא תוכל לחזור לתלמיד חכם שילמד תורה,

אז עם הארץ הזה שהשיג את המעלה הזאת הוא שותף בתורה של התלמיד החכם.

לכן הוא יזכה.

לקום בתחייה תלמידים או מי שעושה פרקמטיה מלאכה בעבור תלמיד חכם כדי שלא יצא מלימודו או שאם יש לו משהו שהוא מוכר תלמיד חכם יעדיף לקנות אצלו כדי שיהיה לו מספיק כסף שלא יצטרך לצאת לחפש אותו ואז לא ילמד תורה ועוד דבר גם מי שמטיל מלאי

ותלמידי החכמים ונותן להם שיהיה להם כדי שיוכלו ללמוד תורה ויהיו תנועים לעבודת השם הוא שותף בתורה שלהם אז ממילא הוא זוכה וזה מה שאנחנו אומרים בברכת התורה וחיי עולם נטע בתוכנו זאת אומרת הנטיעה הזאת של התורה בתוכנו היא תצמיח אותנו לתחיית המתים

זה מרומז בתורה במה שכתוב ראה נתתי לפניך היום תחיים את הטוב את המוות ואת הרע ומחרת בחיים ויותר מזה שהיא התורה בעצמה מליצה על האדם

שיעמוד לתחייה אז מי המליץ לאדם? התורה עצמה

התורה הקדושה יש מעשה בשלושה אוהבים שיבים נורות המאור

שלושה אוהבים לאדם

האדם זומן אל המלך והוא חשש מה יבקש ממנו המלך

אז הוא ביקש

שאבא ואמא ואחים יבואו איתו לדבר עם המלך אם צריך משהו שיגידו

מכירים אותו זה בטח אנחנו זה באבא זה מה הבעיה מה הפושע שעזרו לו

אמרו לו אנחנו לא יכולים ללכת למלך אנחנו לא מוזמנים למלך אנחנו לא יכולים ללכת למלך

מה נלך למלך? סתם נלך למלך לא יכניסו אותנו אנחנו לא מוזמנים

אז מילת ברירה האוהבים האלה הכי אוהבים שהוא אוהב אותם מהכול לא רוצים לבוא כי אומרים אין טעם

הלך לחברים שלו

אמרו לו, תשמע, אנחנו מוכנים ללוות אותך עד לארמון, אבל אנחנו לא יכולים להיכנס

איך להיכנס?

אז גם האוהבים האלה גם כן אמרו, יאללה עדה,

אבל בסוף הוא הלך לאחד שהוא לא אהב אותו כל כך ולא זה וזה וזה וזה אמר לו, אתה יכול לבוא איתי? אמר לו, למה לא?

אומר לו, איך תיכנס? מה אתה דו, אני קונה?

שלושה אוהבים לאדם.

המלך מזמין את האדם.

צריך להגיע עכשיו למשפט למעלה.

צריכים לקחת אותה עכשיו דרך הקבר, מכניסים אותו משם.

ואז הוא פונה לאוהבים, יאללה, בואו איתי.

הוא אומר, אנחנו לא מוזמנים.

אנחנו לא מוזמנים.

איך העם לך? אנחנו ניכנס לקבר גם? אנחנו מוזמנים.

בסוף מי עם כל האוהבים כן?

התורה קדושה.

המצוות ממש עשים טובים.

אלה נכנסים איתו לקבר.

אלה אומרים, אנחנו נלווה אותך עד לדין, ולא נעזוב אותך, ואנחנו נגיד ונעיד, אנחנו נבראנו ועשינו וכמה, ואתה עשית.

התורה מלווה את האדם, שאין מלווין לאדם, לא אבנים טובות ולא מרגליות ולא גרום, אלא תורה, מצוות ומעשים טובים.

זה מה שמנוה את האדם, אבל האדם לא אוהב את התורה, מצוות כל כך,

הוא אוהב את האבא ואת האמא ואת המשפחה ואת החברים והידידים, אבל אלה לא יעזרו לך.

מה שאתה לא אוהב,

זה הדבר היחיד שיעזור לך.

זה עורר אותך.

זה יאציל אותך.

לכן התורה ממליצה על האדם שיקום את עת המתים.

כמו שכתוב, בהתהלכך, במשנה,

פרק גמר, בהתהלכך תנחה אותך.

כשאתה הולך בעולם הזה היא מנחה אותך.

בשוכבך תשמור עליך.

בקבר היא שומרת לך כשאתה שוכב שמה מכל המרעין בישים ומכל המשחיתים וכל הזה.

ועקיצותה, בתחיית המתים, היא תסיחך.

היא תסיחך. אתה תלמד מכוח התורה שאתה למדת כבר.

היא תסיחך.

ואמרו חכמים זכרונך ועקיצותה היא תסיחך לעולם הבא,

שהיא משיחה עבורו, שיקיץ לתחייה.

מאוד צריך לדעת שלא כמו שעלה לכאורה על הדעת שרק בעולם הזה צריך אדם לבקש מהשם שייטיב לו.

כי גם שם צריך שיעשו לו טובות הרבה.

גם בעולם שאדם הולך אליו צריך טובות הרבה. תקשיבו, לא צריך גם בעולם הזה. ותשמעו כמה.

דבר ראשון, בשכבו בקבר,

כשהוא שוכב בקבר צריך שמירה שלא יידבקו עליו כוחות הטומאה.

מנהג ירושלים שהבנים לא מלווים את ההורים. למה?

את האבא. למה לא מלווים אותו?

בגלל שאם בימיו הוא שפך זרע לבטלה,

אז נבראים איזה שדים.

והשדים האלה זה הבנים שלו.

רק זה בלי גוף.

עכשיו, אם הבנים הולכים, הם אומרים, גם אני הבן שלו, אני גם רוצה ללכת.

ואז הם מצטערים עד שהוא ברא אותם בלא גוף.

ואז הם רוצים להעניש אותו.

עכשיו הוא מוטל, הוא לא יכול לעשות כלום.

עכשיו זה הזמן. כל זמן שאדם חי,

עכבר לא ניגש אליו.

רק מת, כולם באים.

אז ככה זה.

ברגע שהוא מת, כל אלה רוצים לבוא.

כל המשחיתים, כל המזיקים, כל אלה שנדרו מהעבירות. הוא רואה אותם ומרגיש והפכה. מה אתה רואה? מה זה רואה? פחד מוות קוראים לזה. פחד מוות.

זה משמעו.

כן.

הוא שומע את האנשים ב... בטח,

מספידים והוא שומע הכול. זה יכול להגיד לו, אתה נגיד דברים? מדברים אליו. מבקשים ממנו מחילה וזה, ותהיה מליץ יושר על המשפחה ועל זה ועל זה ועל זה.

מדברים אליו. בשביל זה הבנים לא באים.

ואז גם השקט, גם ה...

לא צחוק, הרעתם.

אחם ליבא ספדה דהתם קיימנה.

כשאתה אומר את האספד,

אז תגיד את זה בחמימות, בהתלהבות, בחום.

למה שם אני אהיה?

אני שומע.

זאת אומרת,

צריך שמירה בשעה שהאדם הולך לקבר,

שלא יידבקו עליו כוחות הטומאה.

ועל זה אמר כתוב, בשוכבך תשמור עליך. אם אתה בא עם תורה גדולה,

אז יש לך שמירה גם עם כל המזיקים.

ואיתה באבות,

וגם רומז בתורה, תכף נראה, בשוכבך תשמור עליך, בקבר.

ואיפה זה מרומז בתורה?

אם בחוקותיי תלכו.

רש״י אומר שתהיו עמלים בתורה,

מה כתוב בהמשך?

ושכבתם ואין מה חריד.

אז הרמז אומר, תשכבו בקבר ולא יחריד אתכם שום דבר.

זה ברמז. כמה זה ארוך בקבר, עד שולי למעלה?

תלוי, כמה חיברו את הקבר.

מה, אחרי חיברו את הקבר ומה עולים למעלה? אחרי חיברו את הקבר עולים.

יכול לקחת גם בייסקר יכול לקחת ימים.

מקבלים מכות, פולסה.

כן, אם אתה, כמו שאמרתי, אם אתה קמור ל... אתה מחובר לחומר, אתה לא רוצה לעזוב את העולם הזה. זה יצא כל היום, זה יותר קל.

דבר שני שצריך שמירה על העולם הבא,

שיינצל מן הגיהינום.

שיינצל מן הגיהינום.

ומי מציל אותו?

התורה מצילה אותו.

אין אישה אחרת שהגיעה לעולם האמת.

אמרו להכניס אותו לגיהינום, אי אפשר.

בגלל התורה שלו.

אז התורה מצילה גם לעולם העליון.

אז אמרו להכניס אותו לגן העדן, אי אפשר בגלל מה שהוא עשה.

וגיהינום אי אפשר בגלל התורה שלו.

אתה מבין? אז הוא נשאר תלוי ככה.

עד שרבי מאיר יכניס אותו לגיהינום בשביל שהוא יוכל לעלות משם, ורבי יוחנן בסוף העלה אותו.

והתורה מצילה אותו.

וכמו שכתוב בזוהר הקדוש,

שאפילו תורה שלא נשמע מועילה על כל פנים להציל אותו מגיהינום.

השאלה אם זה מצילה לגמרי,

או מצילה אותו על כל פנים, הגיהינום הזה, על כל פנים,

באיזה אופנים?

על כל פנים אפשר להגיד שזה מוסף על הלימון שלא נשמע, זה לא נשמע ברמה הכי נמוכה,

ועל כל פנים זה יציל אותו מגיהינום.

כן, אז זו השאלה על כל פנים, איזה פנים וכמה תציל.

הרי יש מצב, אתה יודע, שאם אדם מצממים לו גיהנום, אז מצב...

זה גם כן נקרא הצלה.

להציל מהחום של הגיהנום ולהוריד את המעלות או לעלות ממדור שביעי לשישי ולזה, זה נקרא גם הצלה.

השאלה, מה זה המצילין הזה?

ואם תאמר שזה מצילין לגמרי מהגיהנום, אז לאן הוא הולך עכשיו?

אז הוא הולך לאן ישאל גן עדן? אז אם תורה נשמע לא משלמים שמה,

אתה מבין?

רק מי זוכה? מי שלמד תורה נשמע.

אז השאלה מה?

אפשר להגיד שתורה נשמע, לא מכניסים אותו רגל. תורה שלא נשמע, מוציאה אותו מגיהנום, אבל הוא יהיה בגיהנום.

מה זה מוציאה והוא יהיה?

הרב אמרת שהוא אמר שאתה פחד, אבל זה יותר גרוע מגיהנום. זה פחד מוות, לבד, אה? אבל זה יותר גרוע מגיהנום.

מה זה? זה כאפ הכי אדם? כן.

טוב, דבר שלישי,

שיזכה על ידה לעולם הבא,

אוחיד איתה באבות.

התורה מביאת האדם לעולם הבא.

בעל זה נאמר, אל תתאווה לשולחנם של המלאכים ששולחנך גדול משולחנם וקטרך גדול מקטרם.

והוא הכל על ידי התורה,

שהתורה מאירה לעתיד לבוא אור על ראשם כמין כתר.

וכמו שכתוב, בי מלאכים ימלוכו.

מי זה המלאכים שבי מלאכים ימלוכו?

התורה אומרת על עצמה, בי מלאכים ימלוכו.

מה פירוש?

מן מלכי רבנן.

המלאכים זה התלמידי החכמים,

שהם המלאכים האמיתיים.

ומלך זה לא בגלל הכתר.

ההבדל בין מלך למלך,

יש מלך שמכתירים אותו בני אדם, אבל כמו שהכתירו יכולים להוריד אותו.

עיין ערך מעמר קדאפי.

אז זאת אומרת,

יש ויש.

יש מלך שהוא מלך כמו יוסף הצדיק,

שהוא מולך על כל רמח איברים ושסע גידים והוא לא מתפתה לעבירה ולא כלום, הוא שולט.

הוא מלך אמיתי, זה מלך.

לא מי שמכתירים אותו.

אז מן מלכה?

רבנן.

למה רבנן? כי הם שולטים על עצמם.

והם מתכתרים בקטרה של התורה.

זה הכתר של תורה, לא כתר סמימה עיקר יהלומים.

דבר רביעי,

שאפילו אם יהיה בגן עדן צריך לחמים מרובים.

כמו שכתב הגאון מווילנה בהדרת אליהו.

שבעה רקיעים צריך לעלות מגן עדן התחתון לעליון.

כמו שיש שבעה מדורי גיהינום.

ועל כל מקום ומקום צריך לתת דין וחשבון בפני עצמו.

כל מקום ומקום צריך לתת דין וחשבון בפני עצמו.

דהיינו,

אם זה שבע על ידי מעשיו והכניסו אותו בגן עדן תחתון,

גן עדן תחתון זה פה בעולם הזה, רק הוא לא נראה.

זה ברום האוויר, באזור מסוים,

ולא כל אחד יכול להבחין בזה.

רבי יהושע בן נביא בחייו נכנס לגן עדן התחתון הזה וקפץ,

וברח ממלאך המוות.

עם החרב שלו.

ורבינו אבויליש חיים מביא

בספרו רב פעלים בחלק ב' תשובה ראשונה,

איפה זה הגיהינום?

איפה גן עדן? סליחה. איפה גן עדן? תקרא.

אני לא מבין אף פעם. לא מבין. תקרא, חברותו.

אבל זה בעיה במדין ב... אם היית מקבל

מכתב חשוב עכשיו ממשרד האוצר והיה כתוב שם שמגיע לך הרבה סכומים ואתה לא יודע לחשבן והכול, מה היית עושה? הוא אומר, לא מבין.

לא מבין.

שם בצד, הוא זורק, או מה, מה היית עושה?

היית מחפש רואה על החשבון, לא?

זהו, תחפש.

הרב, אבל זה בכדור הארץ ועד עדן? כן, כן, כן. אז למה אנחנו לא מצליחים להגיע לשם? מה אמרתי? כבר אמרתי מקודם. נמצא ברום האוויר במקום מסוים שלא יכולים להבחין,

חוץ מצדיקים, כמו רבי יהושע בן-מבי שקפץ לשם. מה זאת אומרת, ברום שהוא קבוע קצת? כן, כן, כן.

והתעדן שם בכל מיני עידון שיש שם.

אז אם אדם זכר ומכניסים אותו גם לדעתון והוא מתעדן שם בכל מיני עידון שיש שם,

הפרקליטים שלו,

סמגורי,

מבקשים עבורו שיענו למעלה יותר.

ושם העידון גדול יותר.

אבל מידת הדין מעכבת שיהיה דין וחשבון מחדש.

אומרים, בדקנו אותו לפי הרמה של פה.

וכמו שאומרים, יש סיווג. איזה סיווג יש לך?

אחד יש לו סיווג כזה, אחד יש סיווג יותר גדול, אחד יש לו זה, אז רוצים לו להיכנס יותר.

מה הסיווג שלך?

אז אומרים, הלו, לעשות בדיקה מחודשת.

אם ראוי לפי מעשיו שעלו את נשמתו לשם,

או בוודאי שאז צריכים רחמים רבים להיות זוכה בדין.

וכידוע יהודה מהזוהר הקדוש,

שבמעשה המצוות האדם זוכה,

הזוהר הקדוש אומר,

במעשה המצוות האדם זוכה רק לגן עדן של מטה,

וממחשבת המצווה האדם זוכה לגן עדן של מעלה.

כשאדם,

אם המצווה עושה מחשבה, חושב את המחשבה הנכונה,

נשמע,

כמו שכתוב, מצוות צריכות כוונה,

אז בזה הוא זכאי ליותר למעלה.

הרב, אבל כל מצווה זו אותה כוונה.

לא, לא, לא. הרי אני הולך לקיים מצוות ונקדשתי בתוך בני ישראל, הרי אני הולך לקיים מצוות.

מאכלת המשפט אומרת, הרי אני הולך לקיים מצוות. כל מצווה הוא מצווה בפני עצמו ומתכוון לעשות לשם המצווה.

הכוונה זה תמיד תמיד לשם המצווה. המצווה במסדר, אתה יודע מה הפעולה שלי. אבל צריך לכוון, אתה לא מכוון. זה תמיד זה לשם שמיים. אתה חושב, כי אתה חושב על משהו אחר שאתה חושב. זה בסדר קצר, אבל תמיד אני יכול לחשוב ולגרום לחת רוח לייצרנו ואז להגיד את זה. זה לא מספיק, אתה צריך גם להתכוון בזה, יש אנשים אומרים את זה אבל זה כמו טקסט. מה אמרת?

מה אתה יודע מה אתה מדבר? לשם ייחוד קודשה ברוך הוא, אתה יודע מה זה בכלל? אז מה אתה אומר כל הזמן? עוד לא שאלת אפילו מה זה.

אז איך אתה רוצה להגיד?

ככה זה נראה.

יהיה לך כזה, איזה מלאך כזה, כזה, כזה, כזה, כזה. כן.

אז הוא אומר כי כל מעשה,

כי את כל מעשה האלוהים יביא במשפט

על כל נעלם.

את כל מעשה, זה המעשה עצמו,

יביא במשפט על כל נעלם, זו המחשבה.

גם את המחשבה מביאים במשפט לראות מה הייתה המחשבה אפשר לעשות את המצווה,

ומה ערכה ומה טיבה.

אם כן, כמה צריך לחמים,

כשאדם שוקלים כל מצווה מחשבתא,

שלא יימצאו כטרוגין, אתה עשית כבר מצווה, אבל מה חשבת?

אז תמיד לומדים אותך את המצווה, את ההלכות, אף פעם לא לומדים אותך איך לחשוב,

מה לחשוב, אף פעם, תמיד אתה צריך לעשות את זה לבד,

אף פעם לא שמעתי באיזה צורה לחשוב, איך לחשוב, איך אתה מייחד, איך זה. כשאתה מתחיל להגיד לחשוב על זה, אז הוא אומר, אתה כנראה שכחת שאנחנו למדנו ברבנו בכי איך לברך ברכת אבנזון, איך להתפלל, איך לכוון כוונות,

למדנו, רק מה אתה שוכח, אתה לא חוזר על החומק. אני לא יודע. אתה בטח, יודע הכול. לא, עם השם ה... כן, כן, כן, ותדע אחי,

מי הוא המטיב את האדם להצילו מכל קטרוג ולהעלותו מעלה-מעלה לכל ענייני הטוב הצפון?

התורה הקדושה שלמד בעולם הזה, היא תליץ עליך והיא תגן עליך.

היא המליצה עבורו בכל המקומות, כמו שכתוב בזוהר הקדוש.

אני אתרגם ישר. כל מי שמשתדל בתורה לשמה,

שיוצא מזה העולם, התורה הולכת לפניו ומכריזה לפניו,

ומגינה עליו,

שלא יקרבו אליו,

אדוני הדינים.

וכששוכב הגוף שלו בקבר, היא שומרת עליו.

וכשהנשמה הולכת ומסתלקת,

עולה על השם במקום שלה המיועד לה,

הולכת התורה לפני הנשמה.

וכמה שערים נשברים ונפתחים מלפני התורה עד שעולה הנשמה למקומה.

זה שאמר הכתוב, אשת חיים מי אמצא,

זה אומרים חכמים ששלמה המלך אמר על התורה, אשת חיים מי אמצא.

ורחוק מפנימי מכרע,

יקרעי מפנימי מכל חפצים לישובה.

גמלת הוא טוב,

התורה גם אמרת לא טוב ולא רע, כל ימי חייה.

לא כתוב כל ימי חייו,

כאילו רק בעולם הזה כל ימי חייו,

אלא כל ימי חייה שלה,

בחייה של התורה, כמה זה לעד ולנצח.

אז הגמלת הוא טוב, כל ימי חייה.

אז מספיק אם ככה ללמוד את התורה, כמו שאמר הכל בנושא, לשמה, לדעת התורה, לא יותר מזה. ולא לקיים, אתה אומר. לקיים. זהו. לשמה. אז מה? זה עוזר את כל הדרגות השיא של השיא של השיא. איזה דרגות? זה הדרגות. זה לשמה לדעת בתורה, מה לעשות בתורה ולקיים. זה הדרגות, אין דרגות. איזה דרגות? איזה דרגות? זה מה שאנחנו צריכים. מה פירוש?

אבל הכל אתה צריך לדעת עד הסוד. עד הסוף אין בעיה, אבל לשמה, זה עכשיו נשמע, איך למה גם התבטאתי לדעת, הנה עושה... אז מה?

אז מה יש ההפטעות שיש? לא יודע, לפעמים הרב אומר יש יותר דרגות ויותר לשמה ויותר לשמה. מי? אני אומר? בטח שיש דרגות. דרגות במידות, בעבודת ה' באיכות המצווה. מה אתה חושב שאם אתה יודע את המצווה? בסדר, אבל עכשיו אני רוצה שיפתחו לי ישר עם שאלה זוהר. שיפתחו לי ישר עם התורה שתגן עלי. תגן עליהם אני לומד כדי לעשות את זה. אני לא עכשיו. לא, לא, לא, לא, לא. אם המידות שלך היו לא טובות ואתה למדת את התורה והכול,

אז גם רועם בן לבט למד ככה.

גם כורח למד ככה. לא, לא מדבר. בוא, בוא, בוא, הוא למד, הוא ידע יותר ממך, דואג. כן. ואחיתופל? כן. ידעו את התורה? כן. ידעו? ואיפה הם? בגאי נגאי נום. למה? בגלל המעלות שדיברנו, שאם אין את המידות ולא מתקנים ולא עולים במעלות התורה ואין את קנייני התורה במחת קניינים,

אז מה אתה רוצה? איך אתה? אז יש לך תורה,

אבל זה כמו באוניברסיטה ואתה יודע לפעול.

אתמול ישבתי עם בן אדם בבית חולים והוא יושב לידי, הוא כותב ספר.

איזה ספר?

הוא כותב שלא חייבים לגדל זקן וצריך להשחית, וכתוב שמספרים ומגלחים למועד.

רק את המילים שמגלחים ומסתפרים, רק זה הוא קרא.

שום דבר אחר הוא לא קרא.

אחר כך אני אומר להם, משה לא היה זקן,

ולאברהם לא היה זקן,

ולאברהם לא היה זקן.

מאיפה? אבל לא כתוב.

וכן הלאה, הוא אומר, זה לא היה לו זקן.

לא היה לכתוב ספר, אמרתי לו שלא יצחקו עליך, אל תעשה שטויות.

התחלתי להביא לו כמה מקורות, והוא אומר, לא, אבל זה לא כתוב בהלכה,

זה כתוב במדרש.

אבל המדרש מספר למי היה זקן ולמי לא, מה זה קשור להלכה?

אתה צריך לדעת מה כתוב, גם התנ״ך לא נמצא בהלכה.

אז מה אם כתוב שהיה אברהם?

לא כתוב אברהם בהלכה, אז לא אברהם.

אם זה אחד רוצה לכתוב ספר, כן, אין כאילו פלא.

כי אין לו זקן, מה פתאום?

מה פתאום? הוא קיים את ההלכה.

אמרתי לו, הספר, הדרת פנים זקן, קילו וחצי.

תיקח שם,

שתלמד כמה מקורות יש,

למה צריך לגדל זקן ומה העניין של זקן,

ובשביל זה לא ילבש גבר שמלת אישה, ובשביל זה מראית עין,

חוץ מתער, וחוץ מגאסם, וחוץ מזה, וכל מיני דברים, שזה וואו כמה יש.

ולכאורה,

אז היה לו לומר כל ימי חייו, אבל האמת שאשת חייל זה מדובר על התורה, ועל כן אם היה אומר כל ימי חייו,

ואין משמע שרק בחייו של האדם עוררת זכות עליו התורה,

אבל לא לאחר פטירתו, לזה אמר כל ימי חייה של התורה,

שגומד לא טוב, אם כן ולעד ולעולמי עולמים.

ובכל הטובות שצריך,

בין בקבר ובין לעולם התחייה ובין לעולם הבא ובין להנצל מיום הדין הגדול ולעולם שיהיה לעתיד לבוא.

כמו שכתוב, אמר רבי ישמעאל ביורם, הקשה יום הדין שעשית הקדוש ברוך הוא לדון את כל העולם.

ואז שואלים כל בן אדם בן אדם, מה קורה איתך?

מה אומר הקדוש ברוך הוא? נביא אותם לעמק יהושפט.

בא תלמיד חכם לפניי ואומר לו, כלום עסקת בתורה? אומר לו, אין.

אומר לו הקדוש ברוך הוא, אין והודית לי, יופי.

אמר לי, מה שקראת ומה שנית?

מכאן אמרו, כל מה שקרה אדם יהיה תפוס בידו,

ומה ששנה יהיה תפוס בידו,

שלא תשיגי בושה ליום הדין. למה השם שואל אותו? הוא אומר, לא זוכר, לא זוכר, לא זוכר. מה זה לא זוכר?

אשתרם שבערך כלל זה תלמודו בידו.

אז הוא אומר, אוי לו אתה בושה הרבי ישמעאל אומר, אוי לו אתה בושה, למה?

ועל זה ביקש דוד מערך ישראל בפניו תחנונים ואמר,

אשר בוקר תשמע קולי, בוקר אחרוך לך ואצפה.

אני אחרוך ואסדר בעל פה את כל תלמודי, בעל פה, אתה שומע? התחלת כבר בעל פה, או עוד לא.

ואצפה שלא אתבייש בבוקר שהוא העולם הבא.

בא מי שיש בידו מקרא ואין בידו משנה, הקדוש ברוך הוא, הופך את פניו ממנו.

אתה יודע רק מקרא ואתה לא יודע משנה,

הופך את פניו, ומצרי גיהינום מתגברים בו.

ונוטלים אותו, משליכים אותו לגיהינום.

בא מי שיש בידו שני סדרים או שלושה,

הקדוש ברוך הוא אומר לו, בני,

כל ההלכות למה לא שנית אותן?

אם אומר להם הניחום, מוטעבים לו, שמרחם האזיננו.

אז זאת אומרת, זה ללמוד חצי השס, גם לא מספיק.

צריך ללמוד את השס כולו,

צריך לקיים, צריך מעלות, צריך מידות, צריך לעשות.

לא בעלי פה לטייל, לאכול,

חומוס, נגב, זה, פה, שם. לא.

אנחנו באנו לעמוד את הבורא יומם ולילה.

ואם כן, כמה צריך האדם לדבק בתורה בימי חייו?

בזוכרו שבעל כורחו יצטרך לבסוף שהיא תגמול לא טובה.

זה שאומרים בסיום איזו מסכת,

הדרן הלך והדרך עלן, דעתן הלך ודעתך עלן,

לא נתנישי מנח ולא תתנישי מנן, לא בעלמא דין ולא בעלמא דעתי.

מה אמרו לנו חכמים בערעור?

שמקשיבה לנו בתורה הקדושה שהיא לא תשכח אותנו להמליץ עלינו רק כי היא נכנסת איתנו ומלווה אותנו.

לא בזה ולא בבא.

וכשנתבונן בכל לחיצות העניינים האלה אז יהיה מכוון מאוד מה שלמדנו קודם,

שאפילו אם הייתה תורה בשמיים היינו צריכים לחפש אחרי איש יחלי השמיים ולבקש מבית השם שיוריד אותה אלינו.

אבל אתה שקרוב אליך דבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו דיר בלק אם לא תעשהו.

רבי חנניה אומר מה שאומר.