מסילת ישרים - פרק ט"ו
(אין זה התמלול, אלא עיקרי הדברים מהספר 'מסילת ישרים' לרבנו משה חיים לוצאטו הרמח"ל זיע"א)
פרק טו: בדרכי קנית הפרישות
הנה הדרך המובחר לקנות את הפרישות הוא שיסתכל האדם בגריעות תענוגות העולם הזה ופחיתותם מצד עצמם והרעות הגדולות שקרובות להולד מהם כי הנה מה שמטה הטבע אל התענוגות האלה עד שיצטרך כל כך כח ותחבולות להפרישו מהם הוא פתוי העינים הנפתים במראה הדברים אשר הוא טוב וערב לכאורה הוא הפתוי שגרם לחטא הראשון שיעשה כעדות הכתוב בראשית ג,ו: "ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים וגו' ותקח מפריו ותאכל" אבל כשיתברר אל האדם היות הטוב ההוא כוזב לגמרי מדמה ובלי שום התמדה נכונה והרע בו אמיתי או קרוב להולד ממנו באמת ודאי שימאס בו ולא ירצהו כלל על כן זהו כל הלמוד שצריך שילמד האדם את שכלו להכיר בחלשת התענוגים האלה ושקרם עד שמאליו ימאס בם ולא יקשה בעיניו לשלחם מאיתו :
הנה תענוג המאכל הוא היותר מוחש ומרגש היש דבר אבד ונפסד יותר ממנו שהרי אין שעורו אלא כשעור בית הבליעה כיון שיצא ממנה וירד בבני המעים אבד זכרו ונשכח כאלו לא היה וכך יהיה שבע אם אכל ברבורים אבוסים כמו אם אכל לחם קבר אם אכל ממנו כדי שביעה כל שכן אם ישים אל לבו החלאים הרבים שיכולים לבוא עליו מחמת אכילתו ולפחות הכבד שמגיעהו אחר האכילה והעשנים המהבילים את שכלו הנה על כל אלה ודאי שלא יחפץ אדם בדבר הזה כיון שטובתו אינה טובה ורעתו רעה:
ושאר כל ההנאות שבעולם כמו כן אלו יתבונן בהם ידאה שאפלו הטוב המדמה שבהם איננו אלא לזמן מועט והרע שיכול להולד מהם קשה וארוך עד שלא יאות לשום בעל שיכל לשום עצמו בסכנות הרעות על רוח הטוב המועט ההוא וזה פשוט:
וכשירגיל את עצמו ויתמיד בעיונו על האמת הזאת הנה מעט מעט יצא חפשי ממאסר הסכלות אשר חשך החמר אוסר אותו בו ולא יתפתה מפתויי ההנאות הכוזבות כלל אז ימאס בהן וידע שאין לו לקחת מן העולם אלא ההכרחי וכמו שכתבתי:
והנה כמו שההתבונן על זה הדבר גורם קנית הפרישות כך סכלותו תפסיד אותו וההתמדה בין השירים ואנשי הגדלות הרודפים אחר הכבוד ומרבים ההבל כי בראותו את היקר ההוא והגדלה ההיא אי אפשר שלא תתעורר תאותו בו לחמד אותם ואפלו לא יניח את יצרו שינצח אותו על כל פנים מידי מלחמה לא ימלט והנה הוא בסכנה וכענין זה אמר שלמה קהלת ז,ב: "טוב ללכת אל בית אבל מלכת אל בית משתה":
ויקר מן הכל הוא ההתבודדות כי כמו שמסיר מעיניו עניני העולם כן מעביר חמדתם מלבו וכבר הזכיר דוד המלך עליו השלום בשבח ההתבודדות ואמר תהלים נה, ז-ח: "מי יתן לי אבר כיונה וגו' הנה ארחיק נדד אלין במדבר סלה" והנביאים אליהו ואלישע מצאנו היותם מיחדים מקומם על ההרים מפני התבודדותם והחכמים החסידים הראשונים זכרונם לברכה הלכו בעקבותיהם כי מצאו להם זה האמצעי היותר מוכן לקנות שלמות הפרישות למען אשר לא יביאום הבלי חבריהם לההביל גם הם כמותם:
וממה שצריך לזהר בקנית הפרישות הוא שלא ירצה האדם לדלג ולקפץ אל הקצה האחרון שבו רגע אחד כי זה ודאי לא יעלה בידו אלא יהיה פורש והולך מעט מעט היום יקנה קצת ממנו ומחר יוסיף עליו מעט יותר עד שיתרגל בו לגמרי כי ישוב לו כמו טבע ממש: