מסילת ישרים - פרק י"א - חלק ז
(אין זה התמלול, אלא עיקרי הדברים מהספר 'מסילת ישרים' לרבנו משה חיים לוצאטו הרמח"ל זיע"א)
והנה גם שמירת השבתות וימים טובים רבה היא כי המשפטים רבים וכן אמרו שבת יב: 'הלכתא רבתא לשבתא' ואפילו דברי השבות אף על פי שמדברי חכמים הם עקרים הם וכן אמרו חגיגה טז: 'לעולם אל תהי שבות קלה בעיניך! שהרי סמיכה 'שבות' היא ונחלקו בה גדולי הדור!' ואולם פרטי הדינים למחלקותם מבארים הם אצל הפוסקים בספריהם וכלם שוים לחובתנו בם ולזהירות המצטרך ומה שקשה על ההמון שמירתו הוא השביתה מן העסק ומדבר במשאם ובמתנם ואולם האיסור הזה מבאר בדברי הנביא ישעיה נח, יג: "וכבדתו מעשות דרכיך ממצוא חפצך ודבר דבר" והכלל הוא: שכל מה שאסור בשבת לעשותו אסור להשתדל בעבורו או להזכירו בפיו ולכן אסרו לעיין בנכסיו לראות מה צריך למחר או לילך לפתח המדינה לצאת בלילה מהרה למרחק ואסרו לומר: 'דבר פלוני אעשה למחר או סחורה פלונית אקנה למחר' וכן כל כיוצא בזה:
והנה עד הנה דברתי מן קצת המצוות מה שאנו רואים שבני האדם נכשלים בהם על הרב ומאלה נלמד לכל שאר הלאוין שאין לך איסור שאין לו ענפים ופרטים מהם חמורים ומהם קלים ומי שרוצה להיות נקי צריך שיהיה נקי מכלם וטהור מכלם וכבר אמרו זכרונם לברכה שיר השירים רבה ו: "שיניך כעדר הרחלים" (שיר השירים ו, ו) – 'מה רחל זו צנועה כך היו ישראל צנועין וכשרים במלחמת מדין', רב הונא בשם רב אחא אמר: 'שלא הקדים אחד מהם תפלין של ראש לתפלין של יד שאילו הקדים אחד לא היה משה משבחן ולא היו יוצאים משם בשלום!' וכן אמרו בירושלמי: 'המספר בין ישתבח ליוצר עברה היא בידו וחוזר עליה מעורכי המלחמה' הרי לך עד היכן צריך להגיע הדקדוק והנקיות האמיתי במעשים:
והנה כמו שצריך נקיות במעשים כך צריך נקיות במדות וכמעט שיותר קשה הוא הנקיות במדות ממה שהוא במעשים כי הטבע פועל במדות יותר ממה שהוא פועל במעשים יען המזג והתכונה הם או מסיעים או מתנגדים גדולים להם וכל מלחמה שהיא נגד נטית הטבע מלחמה חזקה היא והוא מה שפרשו במאמרם זכרונם לברכה אבות פ"ד: 'איזהו גבור? הכובש את יצרו' והנה המדות הן רבות כי כפי כל הפעלות ששיכים לאדם בעולם כמו כן מדותיהן שאחריהן הוא נמשך בפעלותיו אמנם כמו שדברנו במצוות עשה הצורך להנקות בם יותר דהיינו; ממה שרגילות בני האדם להכשל כן נדבר במדות הראשיות באריכות עיון יותר מפני רגילותנו בם והם הגאוה הכעס הקנאה והתאוה הן כל אלה מדות רעות אשר רעתם נכרת ומפרסמת אין צריך לה ראיות כי הנה רעות הנה בעצמן ורעות בתולדותיהן כי כלן חוץ משורת השכל והחכמה וכל אחת כדאי לעצמה להביא את האדם אל עברות חמורות:
על הגאוה מקרא מלא מזהיר ואומר דברים ח, יד: "ורם לבבך ושכחת את ה' אלהיך" על הכעס אמרו זכרונם לברכה: 'כל הכועס יהיה בעיניך כאלו כופר בעקר' על הקנאה והתאוה שנינו בהדיא אבות פ"ד: 'הקנאה והתאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם'.