מסילת ישרים - פרק ז' - חלק ג | פרק ח'
(אין זה התמלול, אלא עיקרי הדברים מהספר 'מסילת ישרים' לרבנו משה חיים לוצאטו הרמח"ל זיע"א)
'וכן תמצא כל מעשיהם של צדיקים תמיד במהירות אברהם כתיב בו בראשית יח ו-ז: "וימהר אברהם האהלה אל שרה ויאמר מהרי ויתן אל הנער וימהר" רבקה שם כד, כ: "ותמהר ותער כדה" וגו' וכן אמרו במדרש במדבר רבה י: "ותמהר האשה" וגו' שופטים יג, י 'מלמד שכל מעשיהם של צדיקים במהירות' אשר לא יתנו הפסק זמן לא אל התחלת המצוה ולא אל השלמתה:
ותראה שהאדם אשר תלהט נפשו בעבודת בוראו ודאי לא יתעצל בעשית מצוותיו אלא תהיה תנועתו כתנועת האש המהירה כי לא ינוח ולא ישקוט עד אם כלה הדבר להשלימו ואמנם התבונן עוד כמו הזריזות הוא תולדת ההתלהטות הפנימית כן מן הזריזות יולד ההתלהטות והינו כי מי שמרגיש עצמו במעשה המצוה כמו שהוא ממהר תנועתו החיצונה כן הנה הוא גורם שתבער בו תנועתו הפנימית כמו כן והחשק והחפץ יתגבר בו וילך אך אם יתנהג בכבדות בתנועת איבריו גם תנועת רוחו תשקע ותכבה וזה דבר שהנסיון יעידהו:
ואמנם כבר ידעת שהנרצה יותר בעבודת הבורא יתברך שמו הוא חפץ הלב ותשוקת הנשמה והוא מה שדוד המלך מתהלל בחלקו הטוב ואומר: "כאיל תערג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלהים צמאה נפשי לאלהים" וגו' תהלים מב, ב-ג: "נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'" שם פד, ג: "צמאה לך נפשי כמה לך בשרי" שם סג, ב.
ואולם האדם אשר אין החמדה הזאת לוהטת בו כראוי עצה טובה היא לו שיזדרז ברצונו כדי שימשך מזה שתולד בו החמדה בטבע כי התנועה החיצונה מעוררת הפנימית ובודאי שיותר מסורה בידו היא החיצונה מהפנימית אך אם ישתמש ממה שבידו יקנה גם מה שאינו בידו בהמשך כי תולד בו השימחה הפנימית והחפץ והחמדה מכח מה שהוא מתלהט בתנועתו ברצון והוא מה שהיה הנביא אומר הושע ו, ג: "ונדעה נרדפה לדעת את ה'" וכתיב שם יא, י: "אחרי ה' ילכו כאריה ישאג":
פרק ח: בדרך קנית הזריזות
הנה האמצעים אשר נקנה בם הזריזות הם הם אותם אשר נקנה בם הזהירות ומדרגותיהם כמדרגותיהם וכמו שכתבתי למעלה כי ענינם קרוב זה לזה מאד ואין הפרש ביניהם אלא שזה בעשיין וזה בלאוין וכאשר יתאמת אצל האדם גודל ערך המצוות ורב חובתו בהם ודאי שיתעורר לבו אל העבודה ולא יתרפה ממנה:
ואמנם מה שיוכל להגביר ההתעוררות הזה הוא ההסתכלות ברב הטובות שהקדוש ברוך הוא עושה עם האדם בכל עת ובכל שעה והנפלאות הגדולות שעושה עמו מעת הלידה עד היום האחרון כי כל מה שירבה להסתכל ולהתבונן בדברים אלה הנה ירבה להכיר לעצמו חובה רבה אל האל המיטיב לו ויהיו אלה אמצעים לשלא יתעצל ויתרפה מעבודתו כי הרי הואיל ואינו יכול ודאי לגמל לו טובתו יתברך לפחות יודה לשמו ויקים מצוותיו והנה אין לך אדם באיזה מצב שימצא אם עני ואם עשיר אם בריא ואם חולה שלא יראה נפלאות וטובות רבות במצבו;
כי העשיר והבריא כבר הוא חייב לו יתברך על עשרו ועל בריאותו העני חייב לו שאפילו בעניו ממציא לו פרנסתו דרך נס ופלא ואינו מניחו למות ברעב. החולה על שמחזיקו בכבד חליו ומכותיו ואינו מניחו לרדת שחת וכן כל כיוצא בזה עד שאין לך אדם שלא יכיר עצמו חייב לבוראו ובהסתכלו בטובות אלה שהוא מקבל ממנו ודאי שיתעורר להזדרז לעבודתו כמו שכתבתי למעלה. כל שכן אם יתבונן היות כל טובו תלוי בידו יתברך ומה שמצטרך לו ומה שמוכרח אליו ממנו יתברך הוא ולא מאחר אשר על כן ודאי שלא יתעצל מעבד עבודתו יתברך ולא יחסר לו מה שהוא מוכרח אליו:
והנך רואה שכללתי פה בדברי שלשת המדרגות אשר חלקתים ב'זהירות' כי כבר ענינם אחד והדבר למד מענינו שלשלמי הדעת תהיה ההערה מצד החובה ומצד ערך המעטים וחשיבותם לפחותים מהם מצד העולם הבא וכבודו שלא תשיגהו בושה ליום הגמול בראותו הטובה שהיה יכול להשיג ואבדה ולהמון מצד העולם הזה וצרכיו כענין שפרשתי שם למעלה:
פרק ט: בבאור מפסידי הזריזות וההרחקה מהם
הנה מפסידי הזריזות הם הם מגדילי העצלה והגדול שבכולם הוא בקשת המנוחה הגופנית ושנאת הטרח ואהבת העדונים בתשלום כל תנאיהם. כי הנה אדם כזה ודאי שתכבד עליו העבודה לפני בוראו כבד גדול כי מי שירצה לאכל אכילותיו בכל הישוב והמנוחה ולישן שנתו בלא טורד וימאן ללכת אם לא לאטו וכיוצא בדברים כאלה הנה יקשה עליו להשכים לבתי כנסיות בבקר או לקצר בסעודתו מפני תפלת המנחה בין הערבים או לצאת לדבר מצוה אם לא יהיה העת ברור כל שכן למהר עצמו לדבר מצוה או לתלמוד תורה ומי שמרגיל עצמו למנהגות האלה איננו אדון בעצמו לעשות הפך זה כשירצה כי כבר נאסר רצונו במאסר ההרגל הנעשה טבע שני:
ואמנם צריך שידע האדם כי לא למנוחה הוא בעולם הזה אלא לעמל וטרח ולא ינהג בעצמו אלא מנהג הפועלים העושים מלאכה אצל משכיריהם וכענין מה שהיה אומר עירובין סה: 'אגירי דיומא אנן'. וכדרך יוצאי הצבא במערכותיהם אשר אכילתם בחפזון ושנתם עראי ועומדים תמיד מוכנים לעת קרב ועל זה נאמר איוב ה: "כי אדם לעמל יולד" וכשירגיל עצמו על זה הדרך ימצא העבודה קלה עליו ודאי כיון שלא יחסר בעצמו ההזמנה וההכנה אליה ועל זה הדרך אמרו זכרונם לברכה אבות פרק...: 'כך היא דרכה של תורה פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה ועל הארץ תישן' שהוא כלל ההרחקה בתכלית מן המנוחות והעידונים: