הלכות חנוכה: על הנסים, ההלל והתפילה – בירור מקיף והנהגה למעשה

 - - - לא מוגה! - - - 

שמונת ימי החנוכה אנחנו מודים לבורא עולם בברכת מודים אנחנו אומרים על הניסים וכן בברכת המזון נודה לך השם אלוהינו על שהנחלת שם בברכה השנייה אנחנו מוסיפים ועל הניסים כולל גם הלילה ומחר יום האחרון כל שמונת ימי חנוכה אנחנו חייבים להוסיף את הקטע הזה זה יש שתי גרסאות יש גרסה עם ו' ועל הניסים ויש גרסה בלי ו רב סעדיה גאון הרמבם ורוב המקובלים גורסים בלי ו' ולכן יותר טוב לומר על הניסים בלי ו' ש תעשה עדיף אם אדם אמר ועל הניסים לא נורא אבל יותר ודר לומר בלי ו' בברכת מען שלוש על המחיה או על העץ ועל פרי העץ אין שם תוספת של על הניסים אתה אומר הצבע חליצנו ביום השבת הזה זוכרנו לטובה ביום ראש חודש הזה אתה מזכיר גם ימים טובים חנוכה ופורים לא ולמה כאן בברכת המזון אתה אומר נודה לך השם אלוהינו כיוון שיש לך את התוכן הודעה אתה מודה גם על הניסים פה מעין הברכה השנייה ועל תנובת השדה ועל ארץ חמדה טובה ורחווה מעין הברכה השנייה ועל ארץ חמדה טובה ורחווה שרצית אין שמה את המילים של הודעה לקראת הסוף כי אתה הטוב המתים ל הכל מנודה לך זה כבר מעין הברכה הרביעית זה לא שייך בברכה הרביעית לשלב את אמירת על הניסים ולכן לא קבעו חכמינו אמירת על הניסים במען שלוש. תודה. אדם שלא ידע, לפעמים עם הארץ עולה בדעתו רעיון והוא לא הולך לשאול קודם, אלא קודם הוא עושה מעשה. ואחר כך ישבתי פעם ליד עורך דין היה איזה כוכב אחד שם לידו אז הוא פונה אליי אומר לי תראה מה הטעויות של האנשים אני מתפרנס עושים פשלות אחר כך באים אליי ואני עורך דין צריך להוציא אותם מהבוץ זה הפרנסה שלי אבל כאן בפשלות האלה באמצע הברכות אף אחד לא מתפרנס השאלה היא מה עושים האדם הזה טעה ואמר על הנסים בדעבד יצא או לא יצא מחלוקת רבי יצחק פלצ'י בעל יפה ללב עוד מאחרונים נחלקו בזה והמסקנה היא בדעבד יצא ספק ברכות להקל אבל בלכתחילה בין איש בין אישה מן הראוי שלא יגידו על הניסים בתוך מעל שלוש איך ממלא הפסק כן הבעיה היא אם אתה אומר ונודה לך השם אלוהינו על הארץ ועל המחיה אחרי המילים האלה הוא אומר על הניסים אז סמוך לחתימה צריך להיות מעין החתימה וכאן הוא הפסיק בין מעין החתימה לבין החתימה ולכן הגאון רבי יצחק פלצ'י ביפה ללב ועוד החמירו מאוד בדבר יש חולקים וכמו שאמרנו המסקנה היא סבל אדם שלא אמר בכלל על נסים בדיעבד יצא אבל אם הוא עדיין באמצע אותה הברכה אפילו אמר ברוך אתה כיוון שעדיין לא אמר שם שמיים יכול לחזור ונולמר על הניסים ויחזור ויאמר ועל כולם יתברך או בברכת המזון ועל הכל עדיין יש לו אפשרות לבוא ולתקן סיים אמר את הברכה לא יכול לומר בין ברכה לברכה או אמר ברוך אתה השם לא יכול לחתום בדיני חוקך כדי להציל ולחזור אחורנית כך למדנו בדברי הרטבה מרן כתב את ההלכה הזו לגבי אתה חוננתנו בסימן רצ"ד שלא רשי לומר בין ברכה לברכה כיוון שזה דבר שלא מחזירין אותו אם לא אמר אתה חוננתנו יש לו לפניו הבדלה על ולכן הוא הדין גם פה גם על הניסים דבר שלא מחזרין אותו ולכן אין מקום לומר לו שיוסיף את זה בין ברכה לברכה אלא אומר את זה בסוף אלוקי ניצור או בסוף הרחמן אדם אדם שנמצא יש לו תקן אין לו תקן תודה תודה אדם שנמצא בסוף התפילה הגיע הניסים ווא רואה שהחזן התחיל את תפילת החזרה עכשיו אם אני אומר על הניסים אני לא אוכל להספיק לענות את הקדוש קדוש אבל אם אני אדלג עד שהוא יגיע קדוש קדוש אני אגיד השם צורי וגועלי האם כדאי לדלג כדאי להספיק לקדושה או לא דעת רוב הפוסקים שאסור ההלכה היא אין מעבירין על המצוות אתה עכשיו נמצא באמצע המצווה נכון שהמצווה הזו היא לא דאורייתא כל התוספת על הליסים זה דרבנן אפילו אחי אסור לך לשנות ממטבע שתבוא חכמים ממה שתיקנו לנו חכמינו לומר על הניסים כדי להספיק ולשמוע קדיש הקדושה אין לו רשות לדלג במזיד מה שאנחנו אומרים שאם לא אמר בדעבד יצא אבל לא שילך במזיד לבוא ולדלג בזה אין לו היתר לנהוג ולעשות כם שכח ולא אמר על הניסים אומר לפני הרחמן יחיינו אומר כך הרחמן הוא יעשה עשה אמנו ניסים ונפלאות כאשר עשה עם אבותינו בימים ההם בזמן הזה ימם התטיה וכולי כך גם לגבי פורים בפורים אולי זה יותר מצוי אכל סעודה אכל ושתה וכולי אחרי שהשתקר ובאמצע ברכת המזון שכח מה שיאמר לפני הרחמנו החיינו טוב שלפני הרחמנו הוא זוכר זה גם נס גם על זה צריך לעשות עוד על הניסים שגם כשהוא הוא שיכור הוא יודע לומר על הניסים זה דבר גדול ולכן יאמר שם את הקטע הזה רחמנו יעשה עמנו ואחר כך ימשיך ממי מרדכי ואסתר חנוכה ופורים שניהם שווים בהלכות האלה אין הבדל ביניהם לא זכה ש תאמר נו אני בינתיים לוכול אותו זה חטא קטן שנתיים לא זכס עלי שה תתפלל על זה תקע כן שכה שתה שתה משקין כן שבוע הבא שבוע הבא השכי חטה אני משכיר התעומר התעומר טע בסדר כן גם ב-18 אם שכח יכול להגיד לנוג זהו כיוון שכל זה תקנה מאוחרת יעלה ויבוא היא תקנה יותר קדומה יש לך באותו יום עקרבת קורבן קדושת ראש חודש היא חזקה מאוד זה דבר שכתוב בתורה ונו נרות חנוכה זה תקנה מאוחרת לכן מעיקרה שתיקנו חכמינו הם תיקנו את זה אמירה בלכתחילה לא תיקנו עד כדי כך שבדעבד יחזור עד כדי כך לא הפוסקים שואלים ממה שנאמר בברכות ס שם המשנה אומרת אדם שאשתו בהריון ברוך השם קיבלה כאבי לידה ובדרך באמבולנןס אומר ריבונו של עולם יהי רצון שתלד אשתי בן זכר משנה אומרת הרי זאת תפילת שו והגמרא שואלת איך אתה אומר תפילת שו הרי קראנו בפרשת ויצא שלאה אמנו התפללה ואחר ילדה בת מה זה ואחר רחל הייתה בהריון של יוסף ואילו לאה הייתה בהריון של דינה אבל דינה בהתחלה הייתה בת ויוסף הייתה בן ויוסף היה בת ואז היא התחילה לומר כך לעצמה אם אני אביא שבעה שבטים יהיה לה עוד בן השפחות בהלהב וזלפה כל אחת מהן הביאה שניים בן אחד היא תביא בן ובת יהיה לה רק שבט אחת זה לא יפה ולכן היא התפללה לבורא עולם וככה היה הבן התהפך להיות בת ונעשתה דינה. הבת שהיה קודם התהפך ונעשה יוסף הצדיק. לכן אתה רואה יוסף היה מסלסל בשערו. זה לא מתאים. יוסף היה אדם מורם מעם. ענק שבענקים ברוחניות. מה לךם? אלא הגנים היסוד. פעם הוא היה בתו נשאר. גם אצל דינה ותצא דינה זה לא מתאים ביתו של יעקב אבינו צריכה להיות צנועה בהרכתי ביתך אבל הגנים היה בן לכן הייתה יותר תוססת והייתה שונה זה ההבדל כשהמקור מה שהוא נשאר אם כן הגמרא שואלת אתה רואה הנה התפילה הועילה הגמרא עונה אין מזכירים מעשה ניסים זה היה נס האמהות היה בכוחן לשנות את הטבע אבל אנחנו אפסים אנחנו אין בכוחנו לשנות את הטבע. ולכן מי שמתפלל אחרי 40 יום זה תפילת שב. בתוך 40 יום כן יש תועלת. עדיין לא הושלמו איברי האומר. יש טעם יש תועלת להתפלל. המדענים כל דבר היום יכולים כמעט לדעת. יש להם היום את האולטרסנט, את המוניטור, כל דבר הם בודקים והם רואים בימים האחרונים של ה-40 יום אז מושלמים איברי המין של העובר רק אחרי 40 יום. לפני כן, יום ה-30 עדיין לא. אז בזמנם, בזמן רבותינו לפני 2000 שנה לא היה אולטרסנט ולא דבר אחר. ותרך שרבותינו ידעו לדייק לא בערך אמרו 40 יום נפקמינה לדין הפלה לדין פדיון לכמה דינים יש לנו נפקמינה רבותינו ידעו לדייק מאוד אותם הרופאים היראי שמיים כשקוראים את הגמרא מתפעלים מאוד מהחוכמה העצומה של רבותינו יש לנו עוד גמרא במסכת תענית כד שם הגמרא מספרת שיוור מלכה רצה רצה לעשות צרות לרבה. האמא שלו שמע היה אמור מיז? אמר לו, אל תתעסק עם היהודים. אמר לה, למה? אמרה לו, תראה, הם מתפללים שירד גשם. ורד גשם. התפללו עליו שימות, ימות. זה לא כדאי לאט. תישאר אמא שכולה. אמר לה, מי אומר לך שזה בגלל התפילות שלהם? אולי בלבחי צריך לרדת מחר גשם. אז הם מחר מתפללים והנה ירד גשם. מי אמר שזה בגלל התפילה שלהם? עכשיו חודש תמוז החוכמים עכשיו תפללו ויורידו גשם טוב היא שמעה את הדברים האלה מיד שלחה להודיע לרבה יהיב דעתך תכוון שירד גשם אז רבה עשה מיד תענית תענית ואמר את הפסוק אבותינו סיפרו לנו אבל אנחנו לא ראינו וכולי וכך היה ירד גשם הגמרא ממשיכה מספרת אותו לילה בא האבא של רבה בחלום. בא האבא ואמר לו תקום. אל תישאר פה על המיטה הזו. יש אדם שמטריח את הקדוש ברוך הוא לעשות ככה נס, להוריד גשם. כך היה רבה מיד קם, עזב את המיטה, הלך למקום אחר. בבוקר ראו את כל המיטה נעוצה בסכינים שבאו השדים שקינאו בו ורצו להרוג אותו. אתה רואה לשנות סדרי מעשה בראשית זה לא דבר טוב, לא דבר של מה בכך. הגמרא שמה מספרת שהוא שכר פועלים ולא היה לו לתת אוכל לאותם הפועלים. הוא אמר תאנה תאנה הוציא פרותייך וכולי. וכשסיפרו לאבא שלו אמר אתה התרחת עקונך וכולי אתה רואה שזה לא דבר טוב לבוא ולעשות שינוי סדרי מעשה בראשית. אז איך אנחנו אומרים רחמנו יעשה עמנו נסים ונפלאות? התירוץ הוא יש הבדל בין אדם פרטי לבין ציבור. תירוץ שני, יש הבדל בין נס בגדר הטבע לנס מחוץ לגדר הטבע. וכאן הנס של ניצחון המקבים על היוונים היה נס, אבל זה בגדר נס, בגדר הטבע. כותב בחידושי הרן בחולין צה ה קבוצה קטנה של לוחמים עזה נפש מבריחים הרבה מהפחדנים אלה דברי הרן בהקשר לזה אז כמו ששם זה היה נס אבל נס בגדר הטבע הקדוש ברוך הוא כן יעשה לנו יותר בקלות וזה אין לנו ממה לחשוש ולכן גם אנחנו מבקשים אם קרה לו שכחה אז מסו ברכת המזון לפני פני רחמן יחיינו יכול לומר רחמנו יעשה עמנו ניסים ונפלאות כאשר עשה עם אבותינו ניסים כאלה אנחנו כן יכולים לבקש היה לנו מאהאחרונה אתה בודק היו הרבה תפילות והיו הרבה פעמים ניסים רוב ככל הניסים 99% מהם אלה ניסים בגדר הטבע זאת אומרת לפי הטבע תמיד יש חלילה וחס ואם עם ישראל יש לו את הזכות אז הקדוש ברוך הוא מכוון את הטבע שזה ילך באותה אותה הצורה אותו הכיוון של הנס זה הכוח של עם ישראל שאנחנו מעל המזל הרב עשים שהיו בבית המקדש זה מעל לא שמה זה היה מעל התיבודאי ודאי שלא שהרוח לא ניצחה או עומדים סופים משתחווים רווחים כל הדברים האלה אין להם הסבר הגיוני כל זה ודאי מעל הטבע טוב זה הכוח של בית המקדש זה כוח עצום כוח רוחני עצום כל שמונת ימי חנוכה גומרים את ההלל אחת משבע מצוות דרבנן מצוות קריאת ההלל בעל הלכות גדולות מפרשת הגמרא בפסחים קיז שאמירת ההלל עיקרה יסודה דאורייתא אז ישיר משה ובני ישראל הפסוק מסיים ויאמרו לאמור עשיר על השם מה זה לאמור לאמור לדורות לא רק משה רבנו אמר אז בשעת קריעת ים סוף בשעת הנס הגדול אלא גם לדורות ועוד כמה פסוקים שנאמרו בתנך שמהם למד בעל הלכות גדולות כשעושים לאדם טובה אם הוא אדם טוב אם הוא לא כפוי טובה צריך לומר תודה צריך להודות גם פה אנחנו חייבים תודה לבורא עולם על הניסים שעשה לנו ולכן בעל הלכות גדולות כשמונה את התרייג מצוות הוא כותב גם את ההלל אבל הרמבם חולק עליו הרמב"ם לומד מהסוגיה בברכות יד שעלל לא דאורייתא אלא דרבנן עכשיו הגמרא שואלת אם אדם שואלים אותו מפני היראה ומפני הכבוד האם עונה או לא אמרת קריאת שבע דאורייתא עונה הלל דרבנן לא כל שכן וכך ענה לו אמר לו פוסק ואין בכך כלום מה אתה רואה שהלל דרבנן בעל הלכות גדולות מתרץ ואומר ההל דאורייתא אבל האיסור לדבר באמצע ההלל מפני היראה ומפני הכבוד זה דרבנן וזה הגמרא למדה בקל וחומר זאת ועוד יש הרבה מקומות שהגמרא מביאה קל וחומר וזה לא לא קל וחומר דאורייתא כמו שיש יש לנו בברכות ל הגמרא אומרת שגם כשאדם רעב מברך המוציא למדנו את זה מכל וחומר כשהוא שבע מברך ברכת המזון כשהוא רעב לכל שכן כתבו שמה התוספות שזה לא קל וחומר גמור זה לא דאורייתא אלא דרבנן גם לגבי שארה כסותה ועונתה יש מקומות רבים שהגמרא משתמשת בביטוי בסגנון שהסברה היא כך אמרת קל וחומר אבל אין הכוונה קל וחומר אחת מ-13 מידות שהתורה נדרשת. אז כך גם אולי גם פה כך שהדבר לא יצא מדי ספק. מכל מקום כולנו ברוך השם אומרים מדי יום ביומו אנחנו מברכים וציונו לגמור את ההלל ואומרים הלל שלם מדי יום ביומו מהיום הראשון עד היום האחרון של החנוכה. הלשון של הברכה בלכתחילה וציוונו לגמור את ההלל האשכנזים אומרים לקרוא דעבד המטעה ואמר לקרוא את ההלל ידעבד יצא כמו שכותב עולת יצחק הפוך אשכנזי שטעה ואמר לגמור גם כן מדי עבד יצא למה אאשכנזים לא אומרים לגמור את ההלל תראו בטור מביא את המחלוקת והם חוששים שמיחטוף אולי יבלע איזה מילה אחת לא יאמר אותה כהוגן ונמצא ששיקר הוא אמר לגמור מה זה לגמור להתחיל ולגמור הוא לא גמר זה החשש שלהם אבל אנחנו נוהגים לומר לגמור ולא חוששים לזה משום הלשון לגמור אין הכוונה היא להתחיל ולגמור אלא מלשון קריאה כמו שהמשנה אמרה לנו בברכות פרק א' ותיקין היו גומרים אותה עם הנץ החמה. מה זה גומרים? היא לא מלשון גמר אלא מלשון קריאה. כך הוא הדין גם פה לענייננו. ולכן המסקנה היא בלכתחילה אנחנו אומרים לגמור. הנפקמינה אדם ששכח לא ברך והתחיל הגיע לקטע לא לנו ושמה נזכר יפסיק מיד ויברך. השאלה היא אחרי הברכה חוזר עוד הפעם הללויה לתחילת ההלל או שרשאי להמשיך לא לנו מסקנה היא כאן אנחנו חוששים בלכתחילה שיחזור עוד הפעם אחורנית לקטע הללויה בדעבד לא ידע המשיך לו לנו וגמר את ההלל בדיעבד יצא או שבכלל לא נזכר רק אחרי זה נזכר שלא ברך ברכות לא מעקבות אדם שמקיים מצווה ולא עושה את הברכה הברכה לא פוסלת ובדעבד יצא לא נגיד במקרה לא זה לא ברכה לבטלה לא ברכה לבטלה ממש כמו שאמרנו הביטוי לגמור כמו שאמרנו הכוונה היא לקרוא אומר שזה כן ברכה לבטלה זה הוא לא אומר שזה ברכה לבטלה הוא חושה שמה זאת ועוד כולנו ברוך השם קוראים יפה תיקח איתך את הסידור ותשים לב לומר מילה במילה למה לחשוש למקרה נדיר מקרה יוצא דופן שאדם יבלע מילים שלא יאמר אותם. מסתמק רוב ככל בני אדם אומרים את ההלל בשמחה רבה ומן הסתם שלא יבלע שום מילה ולכן המנהג שלנו לומר לגמור וכך אנחנו נוהגים בלכתחילה. יש חלק מעדות המזרח שמברכים על ההלל גם בראש חודש. טורקיה מברכים על ההלל גם בראש חודש. אפגניסטן. נהרטים היו מברכים על ההלל גם בראש חודש התוניסאים בג'רבה חלק מהמרוקאים היו מברכים אבל כאן מחר הם אומרים לגמור את ההלל בעוד חודש בראש חודש שמעתי הם יגידו וציוונו לקרוא את ההלל שמה זה הלל בדילוג שמה הם אומרים לקרוא הם חוששים לקושיה לטענה שאמרנו ולכן הם מבדילים בין זה לזה אבל אצל האשכנזים זה לא כך כל השנה כולה בין אם זה ראש חודש בין אם זה חנוכה לעולם אומרים לקרוא את ההלל זה מה שהם נוהגים אבל כמו שאמרנו קודם בדעבד אם טעה והפך ובלבל בדעבד יצא מידבה עבר גם בליל הסדר לא אומרים לקור או לקבור האשכנזים ההליטאים בכלל לא אומרים הלל בבית הכנסת בליל הסדר יש חלק מהחסידים שנוהגים כמונו מרן כתב בסימן תפז שאנחנו נוהגים לומר את ההלל וחלק מהאשכנזים החסידים כי גם על פי הקבלה יש חובה לומר את ההלל אשכנזים החסידים הם נוטים הרבה דברים על פי הקבלה ולכן חלק מהם אומרים ומה שהם אומרים גם שם באותו ליל הסדר הם אומרים וציוונו לקרוא את הלל גם אותם האשכנזים שאומרים בליל הסדר החסידים לא אומרים לגמור אלא אומרים לקרוא יש לגמור זאת אומרת זה לא גבירה בליל הסדר זה בליל הסדר בבית באגדה זה הלל גויח בגלל זה מתכוונים כשאנחנו אומרים את ההלל בבית הכנסת בברכה אנחנו מתכוונים גם על ההלל של הבית על הרביעי אומרת ההלל שמה אין ברכה ראשונה למה כי הברכה שאנחנו אומרים בבית הכנסת פותר את ההלל שבבית אני חוזר לנושא הנשים אינן חייבות מעיקר הדין במצוות ההלל של ימי החנוכה. כך כותב תורת רפאל ועוד מהחרונים. והסיבה היא נכון הדבר שאנשים חייבות בהדלקת נרות חנוכה שאףן היו באותו הנס. כדלקת הנרות זה פרסום הנס גם לרבים. מדליקה ליד החלון או מקום אחר. ועל ידי זה הנס מתפרסם. לכן דבר כזה, חיוב גדול כזה לפרסם את הנס. גם אנשים חייבות בו הלו הלה ליקורה בינה לבין עצמה ולכן לא שייך לחייב אותן אין חובה מעיקר הדין היא לא חייבת בזה אבל יש חולקים ולכן אם היא רוצה המחמירה תבוא עליה הברכה תאמר ברוך אתה תהרהר השם ואלוקינו לא כדאי שתאמר שם שמיים כי אם נאמר שההלכה היא כדברי תורת רפאל ממילא אולי חלילה הברכה שהיא אומרת לבטלה איך היא תאמרה וציוונו? מי ציווה אותה? ולכן תאמר כמו שאמרנו על ידי הרהור שם ואלוקינו זה מה שרצוי לעשות בלכתחילה. האשכנזיות כן מברכות הם נוהגות כמו בלולב. גם פה הרבה מהאשכנזיות מדי יום ביומו כשהן מתפללות הן אומרות גם את הלל. טוב להן יש על מה לסמוך. הנפקמינה לבנות שלנו. פעמים רבות הבנות שלנו לומדות בית הספר של יד הבית הכי קרוב בית ספר של אשכנזיות והוא שולח את הבת שלו שם הוא שומע את הבת שלו ילדה בת 10 מברכת וציונו לא צריך לצעוק עליה תעזוב אותה היא מברכת תניח לה אל תגיד לה תראי הם המורה שלך אשכנזיה את ברוך השם זכית להיוולד לאבא ספרדי לאמא ספרדיה מהגזע מהחס העליון תעזוב את כל המשפטים האלה עכשיו אל תתקוטט איתה אל תתעסק עם ילדה קטנה התוספות אמרו לנו בערובין צו ילד אין בו לא טיסה אין בו את העוון של ברכה לבטלה ולכן עד הבת מצווה רוצה לברך על הלל של חנוכת יש לה על מה לסמוך יש ספק ספקה יכולה אבל מה שאין כן אחרי ה הבת מצווה הגיע לגיל ביל 12 גם עליה יחו לכלל ספק ברכות לב יסביר לה בנחת אמרנו את הכלל הזה גם לגבי הבנים לפעמים שוב הבנים לומדים אצל אחנו האשכנזים ותלמוד תורה שלהם וגם כן יש הבדלים בהלכות אחרון ושוב גם שם המסקנה אדם לא צריך להוכיח את הבן שלו הקטן עד הבר מצווה יעשה מה שירצה יש לו על מה לסמוך רק מהברמצווה הלה יש לו את החובה קבלת הוראות מרן ושם צריך יותר לדייק בדברי ראינו שלא שב אתה למסרך שמה זה בדאורייתא בדאורייתא חשן דין למסר וכולי כיפור כיפור זה עניין חמור מאוד שיש בו כרת אבל ברכה לבטלה לדעת רוב הפוסקים זה לא דאורייתא תראה את התוספות בראש השנה לג הם מסבירים את מה שאמרה הגמרא בברכות לג אדם שומר ברכה לבטלה עובר בלא טיסא תוספות אומרים שזה לא לו דאוריתא ממש אלא כל זה אסמכתה בעלמהים לענות לענות אמן קדיש או קדושה באמצע ההלל עונה יכול לענות כותב בספר הגורה בהולך אמנם באמצע ברכות קריאת שמה או באמצע קריאת שמ אנחנו לא עונים לא אומרים אמן שברכות האם כאן אני אענה או לא? באב אומר שכן והוא שואל על עצמו הרי למדנו בסימן תרמד שדין ההלל כדין קריאת שמע כמו בקריאת שמע באמצע שואל מפני הירה משיב מפני הכבוד בין הפרקים שואל מפני הכבוד המשיף שלום לכל אדם הוא הדין גם פה אם כן למה אתה מתיר לו כאן לענות אמן דברכות עונה הרב ואומר שם באמצע הקריאת שמע אתה אומר ושיננתם לבניך ואתה עונה אמן אמן של התעטף בציצית או אמן אחר. מה זה קשור? זה לא קשור. אבל כאן אצלנו מה זה ההלל? כל ההלל כולו שיר ושבח לבורא עולם. גם האמן של ברכות גם זה שבח. כך למדנו גם בסימן נא לגבי פסוקי דזמרה בן ברוך שאמר להישתבח. כל התמזמורים נקראים בשם פסוקי דזמרה. וגם שם מותר לכתחילה לענות אמן שברכות. הוא הדין גם פה. דברי הגורה בעולך התיקו הגאון חידה שערי תשובה המשנה ברורה ושאר אחרונים וככה המסקנה למעשה שעונה גם אמינים של ברכות קדיש עונה לא רק את החמישה אמנים אלא גם יש שמרבה עד אמירן בעלמה אבל את האמן של תתקבל לא יענה היום היה ראש חודש ומיד אחרי ההלל אמר החזן קדיש שלם אז אם אם הוא נמצא עדיין אנה השם הצליחנה ושמה הוא שומע את החזן שאומר תתקבל את המינים האלה לא יענה וההבדל הוא לפי דין הגמרא יש חמישה אמנים בלבד עד אמירן בעלמה ואמרו אמן כל התוספת תתקבע ליה שלמה על ישראל זה תוספת של הגאונים נכון שאנחנו מחמירים כדברי הגאונים ותמיד אנחנו כן עונים אמן אבל כאן זו חומרה דעתה לידי כולה ולכן לא כדאי לענות באמצע ההלם זה הלל של ראש חודש שאין לו ברכה יותר קל אבל ההל של ימי החנוכה שהוא חמו יותר מן הראוי להימנע שב ואל תעשה שלא יענה את אותו האמן מחר כולנו אומרים אחרי ההלל חצי קדיש למה היום אמרנו תתקבל מיד אחרי ההלל ולמה מחר אנחנו נאמר רק חצי קדיש ההבדל הוא אנחנו רוצים שגם אמירת אשרי שבי ביתך ובא לציון גם עליהם יחול תתקבל צלותנה ובעותנה ולכן אנחנו דוחים אנחנו משתדלים לעקב את אמירת קדיש תתקבל עד אחרי הובא לציון חיזקו ימצ לבבכם אבל בראש חודש או בשבת היום בבוקר ואתמול בלוכי יש לנו פעמיים באהבה אהבה יש לנו תתקבל גם אחרי מוסף אז מה שתאמר אחר כך אשרי הובה לציון יחול על זה התתקבל לשני ולכן אין צורך לעקב ותתקבל מיד אחרי ההלל אמרנו הבוקר תתקבל אבל מחר זה לא כך מחר אין לנו פעמיים תתקבל אלא רק פעם אחת ולכן מחר אנחנו אומרים בלכתחילה אחרי הלל רק חצי קדיש כך עושה חזן מסודר יש חזנים לפני שהוא ניגש שהתפלל הוא עושה שיעורי בית כמו שאומרים לא רק שיעורי בית במנגינות איזה מקם השבוע השבוע צריך להיות סיגה פרשת ויחי מקם חיג'ז או יודע את הסדרים לא רק בזה אלא הוא גם מסודר מסתכל על התפילה ויודע מראש בצורה מדוייקת ועושה הכל כהלכה אבל יש אנשים חפרים כמו שאומרים וכיבדו אותו בכבוד אז הוא נהיה חזן והוא מאלטר באותו רגע גע היה מבולבל ואמר תתקבל מה דעבה בדעבד יצאו ולכן לא יחזור פעם שנייה אחרי שיחתום חיזקו ימצבכם לא יחזור עוד הפעם את התקבל בדעבד יצאו נכון שהוא הקדים את זה קצת אבל כל זה לא לעיכובה כל זה לכתחילה בלבד שלמד אותם בהתחלה כן למדנו תבירו בשביל קודם לכן באכי נפשי קודם נק בכ נגיד שנה לוק הבית אבל כל מה שזה שייך לשחרר זה לא שייך לסר היום בבוקר היה צריך לומר אחרי מזמור של יום לומר מיד מזמור שחנוכת הבית לדוד אחרי זה הושענו לחלוץ את התפילין ולהתפלל מוסף אחרי תתקבל של מוסף אחר כך אומרים ברכי נפשי עד מזבור של חנוכת הבית טוב לומר לפני מוסף צמוד לשיר של יום. מחר אין לנו את הדוגמה הזו. מחר אתה אומר מיד אחרי שיר של יום. היום יום שני בשבת. אחרי זה אתה מסיים גם מזמור של חנוכת הבית לדוד. שאמר רבי דוד לעשות את זה. נו אז אם אתה אומר תדיר אז אדרבהנו השיר שיר של היום זה תדיר. אתה מדבר על ברכי נפשי. ברכי נפשי המקום שלו זה במוסף לא בשחרית רק אחרי מוסף בכל ראשי חודשים מתי הייתה אומרת ברכי נפשי אחרי מוסף אז אם הגיע הזמן שלא לומר אז אתה דן מה קודם אבל כאן עדיין לא הגיע הזמן שלו מישהו יגיד שצריך לומר קודם כווה קודם תנ דווה אליהו הרי גם תנ דבי אליהו אומרים כל יום במזמור שחנוכת הבית אומרים רק שמונה ימים בשנה מישהו יגיד שצריך לא למה עדיין לא הגיע הזמן של כווה אותן דביה אותו דבר גם פה ולכן זה לא קשור הדבר אלא היה צריך לומר כמו שאמרנו היום היה צריך לומר מיד אחרי שיר של יום יאמר את מזבור שיר חנוכת הבית הושענו שובה למעונך ותפילת מוסף ונו התברכי נפשי אחרי מוסף מישהו אמר לכם הפוך למה אתם כל כך מי אמר הפוך יו אמר כן אני לך סלי קצת לא עזר לי כלום לא עזר לך לא עזר לא עזר שום דבר לא עזר מה אני חיים לא הצלחת טוב לא התפגעת מה כמה אני יכול טוב בסדרשנו לא עשה לך פרוטקציה אתה כהן אומרים אתהשינו קודם אחר כך זה מעקב הרב לא מעכב לא אני חוזר לנושא לא יבוא ולא יהיה אבל בתוך שבעה ימי אבלות צריך לומר את ההלל גם בתוך שבעה. אנחנו מקילים בדבר לגבי ראש חודש רגיל. ראש חודש רגיל אבל בתוך שבעה לא אומר הלל. מה שאין כן כאן. וההבדל הוא שיבולי הלקת הוא שחידש את ההלכה הזו. אין לזה מקור מהגמרא. ואומר שיבולי הלקת כשהכהנים באים לברך אותנו וציונו לברך את עמו ישראל באהבה. הכוונה היא בשמחה. מנין לנו בפרשת תולדות כתוב יצחק אבינו מבקש מעשו צא השדה צודי ציד עשה לי מטעמים וכולי. למה בשביל מה היה צריך את המטעמים האלה? אלא יצחק אבינו היה סומאומ חשוב כמת ולא היה לו שמחת חיים. תביא לי מטעמים אני אשמח. ואז הברכה יכולה לחול. כך גם לא רק בברכת כהנים אלא גם לגבי אמירת ההלל לא שייך לומר את ההלל אם האדם הזה מסכן כל כך עצוב איך הוא יאמר זה היום עשה השם נגילה ונשמחה בו הוא לא מסוגל לשמוח זאת ועוד יש שמה פסוק לא המתים מהללויה ולא כל יורדי דומה הנשמה של המת נמצאת שם באותו חדר כשהוא אומר את הפסוק הזה לועג לרש כאילו מקנתר את הנשמה. המקובלים הסבירו לנו יפה נר השם נשמת אדם. למה מדליקים נר באותו חדר? כי לאדם יש שבעה אורות מקיפים. וכשאדם הולך לבית עולמו לא בבת אחת זה נעלם אלא בכל יום יורד מקיף אחד. והנשמה כל הזמן הולכת מהבית לקבר, מהקבר לבית. קשה להיפרד. יום האחרון, המקיף האחרון מסתלק ואז היא הולכת מהבית לקבר, הולכת ולא חוזרת. אבל בכל שבעה ימי אבלות ששמה נמצא רק הנר אלא הנשמה גם. וכשהוא יבוא ויאמר לא המתים הללויה, כאילו אתה מקנתר אותו. הם לא יכולים. מסכנים במתים חופשי כמו שכתוב בשבת ל ואנחנו חייבים במצוות. ולכן אנחנו מדלגים, אומרים לאותו האבל שידלג ולא יאמר את ההלל בראש חודש. מה שאין כן פה, פה לא שייך כל זה. הגמרא אומרת לנו בסוכה כה האבל חיה בכל המצוות. נכון שהוא אבל חוץ מתפילין ביום הראשון כל המצוות הוא חייב. נכון שיש לו צער נורא צריך להתאמץ ולקיים את הכל. כאן אצלנו זה לא מנהג. כאן אצלנו זה דין גמור לומר את ההלל. בדעת רוב ככל הפוסקים שכן חייבים כולל גם האבלים חייבים לומר את ההלל בירושלים יש מנהג לגבי ראש חודש רגיל לא יבוא ולא יהיה לא רק שהוה לא אומר אלא גם אנחנו המתפללים לא אומרים את את ההלל שם באותו מקום עוברים לחדר אחר למה כדי לא לקנת את הנשמה בגלל הפסוק הזה שאמרנו לא המתים הללויה זה המנהג בירושלים. מקומות אחרים בעולם לא, אבל בירושלים יש את המנהג האמור וכך ראוי לנהוג ולעשות. אבל לגבי הימים האלה, ימי החנוכה, כמו שאמרנו, אפילו האבנים אומרים ולכן כאן אנחנו לא חוששים בדבר כלל ועיקר. בספר הר הכרמל הוא שדן בשאלה שלך מצטט אותו הגאון רבי חיים פנצ'י בספרו הלב חיים והוא אומר שכל זה אם הוא נפטר בבית שלו ואני מפטר בבית חולים יציאת נשמה הייתה שם ממילא הנשמה לא הולכת ובאה מהקבר לבית אבל זה לא ברור זה לא מוסכם הדבר הזה ולכן שאר הפוסקים לא חילקו את החילוק האמרו מרן כתב בהלכות לא יבוא ולא יהיה אדם שנפטר ערירי גלמות אין לו לא בנים, לא בנות, לא משפחה, לא שום דבר. לא עלינו זה היה עם אותם הניצולי השואה. היו איזה אנשים שניצלו, לא היה להם שום משפחה. אין מי שישב עליו שבעה. אפילו הכי מרן אומר, מצווה להביא לשם מניין להתפלל בכל שבעה ימי אבנות באותו החדר. ולמה? כמו שאמרנו, הנשמה שלו כן נמצאת. אז אנחנו באים להתפלל שם לא רק בגלל האבילים, לנחם אותם, אלא גם בגלל הנשמה. אלה דברי מרן שם ביורי דעה וכך נוהגים כולנוש לגבי הנשמה כן הנשמה יש לה עניין כמו שכתוב בפסוק נר השם נשמת אדם אבל זה דווקא בשבעה בשבעה הנשמה נמצאת שם אז יש תועלת בהדלקת הנר אבל נגמר השבעה זהו זה הנשמה הלכה ולא חוזרת ולכן אין תועלת להדליק אחרי שבעה ימי אבלות אה שהם חובים חדר אחר יש אנשים או בעיקר נשים נשים צדקניות שמדליקות נרות בערב שבת אז אנחנו מדליקים זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו שתי נרות אין לו מדליקות 30 40 אתה אומר לה מה זה 40 נרות אז היא מתחילה לספור לך כמו בכיפור החזן אומר לנו את הכל הנשמות היא אומרת זה בשביל האמא זה בשביל הסבתא זה בשביל הדודה זה בשביל רבי שמעון בר יוחאי כל הנרות האלה דברים בטלים אין בזה שום ערך אם מדליקים ליד הקבר יש תועלת או בבית הכנסת אבל בבית אין בזה שום תועלת כמו שאמרנו רק בשבעה יש תועלת בדבר אחרי השבעה אין תועלת בזה כלל ועיקר אולי אם נאמר שאין תועלת לפי דעת רוב הפוסקים אולי יש בזה חשש בל תשחית הרבה יותר טוב שיתנו את זה לחשמל של בית הכנסת חשמל של הישיבה יש בזה הרבה יותר תועלת ממה שהיא תדליק כך בבית זאת ועוד זה לפעמים או עושה שריפה או בקיץ אי אפשר להיכנס למטבח איפה שהדליקה את הנרות יש שמה 50 נרות זה חצי מדורה יש שמה מי יכול להתקרב בקיץ זה נורא בחורף זה נעים אולי זה מחמם אבל זה לפעמים גם מהווה סכנה ולכן אם בעלה ישלם נניח הנרות האלה בשנה עונים לו 1000 שק בשנה כל השנה כולה הוא בא לגבאי, נותן 1000 שקע עבור החשמל, לא צריך הטרה אפילו, יכולה גם בלי התרה להפסיק מהמנהג הזה ותמשיך ותדליק רק שתי נרות זכור ושמור כמו שאמרנו מספיק אין צורך להרבות כי אחרי שבעה כמעט ואין תועלת בדבר המקובלים המשיכו ואמרו גם שגם היציקה אנחנו עושים מציקה של ביטון מתחילים בהקמת המצבה אסור לעשות את כל זה בתוך שבעה ימי אבלות אלא רק מהיום השמיני והלאה ולא הקדימו לעשות את זה לפני כן יש לפעמים שהקבלנה של המצמות מבוטל אין לו מה לעשות והוא חושב אולי שבוע הבא יהיה יותר מדי אז הוא אומר לו אני אעשה היום כבר אני היום פנוי יש לי פועלים זה לא הולך אם יש לו פועלים או לא אלא מן הראוי להמתין לפחות עד היום השמיני ולא קודם לכם לפעמים יש שעת הדח הגדול כגון לפעמים הם ממהרים לנסיעה לא עלינו האבינים הם לא גרים פה והם רוצים שינחמו אותם גם שם בצרפת או באמריקה אז ביום הרביעי או החמישי הם רוצים לנסוע ולפני הניסע הם רוצים כבר לראות את היציקה אז במקרה כזה שעת הדח הגדול אז כדאי שיתחכם הקבלן יעשה את היציקה אבל יניח איזה בקבוק זכוכית שם ואחרי שהם הולכים ישבור את הבקבוק הזכוכית הזה כדי שהציקה לא תהיה שלמה. בזה יש מקילים על פי הקבלה שהדבר אפשרי. אבל לעשות לגמרי את כל היציקה לפני שבעה זה לא טוב. אם האבנים הם בני תורה צריך להסביר להם את הדברים בנחת. מי אומר שביום ההזכרה הוא מגיע? מי אומר? אתה ראית אותו? ולכן לגבי לרש מחר בעזרת השם עוד זמן אשתו שלי תלתי לברית עכשיו זה לא לר אני שמח בשמחתו כשמגיע הזמן שלו זה הזמן שלו מגיע הזמן של לא לא דומה לא דומה היה זמן איך אומרים אין השבע מרגיש בצערו של הרעב אנחנו ברוך השם יכולים לקיים מצוות ולכן אתה מדבר ב אבל המסכנים המתים האלה לא אמתים הללויה הם מסכנים, לא יכולים, הם במתים חופשים, לא חייבים ולכן לא כדאי, לא כדאי זה כאילו אתה מתגרה בהם ולכן עדיף יותר להימנע שלא לומר באותו מקום את ההלל לגבי ראש חודש רגיל, כמו שאמרנו, יש לנו מנהג בירושלים וכדאי שככה אנחנו ננהג ונעשה. תפילה הכלה של מחר ספר תורה השלישי חוזר מיום השמעי או שהחז ממשיך ביום התשיעי? סדר התפילה מחר כמו שהתפללנו בכל הימים הראשונים של חג החנוכה אומרים על הניסים אחרי החזרה אומרים הלל בברכה מסיים אומרים חצי קדיש ומיד אחרי זה קריאת ספר תורה הקריאה היא הכהן עולה ראשון וקורא שלושה פסוקים אומר הוא ביום השמיני עד פר אחד בן בקר הלוי קוראים לו פר אחד בן בקר עד ביום התשעי השלישי חוזר החזן וקורא לו ביום השמיני ואחר כך ממשיך הלאה לא רק ביום השמיני אלא ביום התשעי העשירי גומר עמו את כל הפרשה ומתחיל גם את פרשת בעלותך עד כן עשה את המנורה והסיבה היא למה אמרנו את הסדר הזה כמו שבכל הימים איך קראנו ביום הראשון ביום השני כל העולים כל השלושה עולים קראו ביום השני, כל השלושה עולים קראו ביום השלישי. אז גם מחר כל השלושה עולים צריכים לקרוא בהקרבת קורבן היום ביום השמיני. אלא מה? יש מינה גם לסיים. בסדר? יום השלישי אתה יכול גם לסיים אבל לא בגלל זה. תחסיר לו את העיקר שעיקר חובת היום ביום השמיני. ולכן יתחיל גם לשלישי ביום השמיני. אלא שהמילג שלנו לגמור עמו את כל הפרשה. ולמה קוראים גם את בעלותך את הנרות? כמו שהמדרש אומר שמשה רבנו אהרון הכהן היה עצוב הם זכו כל השבטים הקריבו ואני אמר לו הקדוש ברוך הוא שלך גדולה משלהן ובעלתך את הנרות הוא זכה לאותה מצווה לכן אנחנו גם קוראים את הפסוקים האלה שזה כעין המשך של אותם הקורבנות זה המשך ולכן מן הראוי שכן יאמר יום שלישי אוחלן יום שלישי אומרים תחנון אין איסרו חג לחנוכה ביום היום ה1 אז למה אתה שואל רק עד יום שלישי תשאל גם על רביעי חמישי לא לא עד כאן זהו אין יותר כן כל הרמז חנוכה שמונה ימים אבל אין לנו יותר לכן גומרים עם השלישי את הכל שלא יהיה אבמנה גומרים איתו את הכל בלי אם חווה לכוון בברכת הלל כדאי לשמוע ממנו כי זה מרוב עם או כדאי לברך לבד מה עדיף אם אתה שואל מה היה עדיף בתיאוריה לפי דברי המשנה בסוכה לחז לבדו יברך כולנו ענים אמן החז לבדו אומר את ההלל ואנחנו במקום הלל עונים לו על כל משפט על כל פסוק הללויה. כך המשנה הגמרא אומרת וככה היו נוהגים כל עם ישראל עד לפני 700 שנה. שיננו. למה שיננו? כתוב במשנה בגמרא מה אתה משנה? הסיבה היא אומר הראש בזמנם האנשים היו מרוכזים כולם היה להם שלווה. היו מרוכזים היו מכוונים טוב. מה שהחזן אומר שומע כעונה. אבל היום בזמן הזה בגלל הטרדות המוח שלנו מפוזר ואנחנו לא מכוונים מספיק. ממילא אם הוא לא כיוון אם המוח שלו היה במקום אחר אין כאן דין שומע כעונה. זו הבעיה. ואז הוא לא יצא ידי חובה. הראש אומר את הדבר הזה לגבי ברכות קריאת שמע. גם ברכות קריאת שבע בזמנם לא היו אומרים כולם ברכות קריאת שבע אלא החזן אומר וכל הציבור רק שומע ועונה אמן. מי שרוצה לראות את מה שהיה בזמן הגמרא ילך לבית כנסת של התימנים. התימנים עד היום תראה בשעה שהחזן מתחיל יוצר אור שקט דממה. כולם שומעים רק עונים אמן. אמן כרת שמה כולם אומרים ביחד אבל הברכות אחרי זה ואמונה או ויציב החז לבדו הם רק עונים אמן כמו בזמן הגמרא אותו דבר הלל איך הם קוראים את ההלל גם הברכה הראשונה וגם ההמשך הם שומעים עונים לו על הפסוקים הללויה הללויה זה מה שהם נוהגים עד היום ככה היה פעם אנחנו שיננו בגלל חוסר ריכוז שיש לנו את דברי הראש התיקו להלכה התור והשולחן ערוך בסימן יט וככה מסקנה להלכה למעשה היה טוב שגם אחנו בני ישראל התימנים שגם הבלדים ישנו האם הבעיה של חוסר ריכוז היום זה רק בעיה שלנו האם התימנים בקטע הזה הם יותר חזקים מאיתנו להם אין את הטלפון הנייד שמטריד את המחשבה להם אין מניות להם אין קופה פת גמל. כל הבעיות שיש לנו מטרידות גם את אותם הבלדים. אין שום הבדל. ולכן הוא לא יכול להגיד לך מנהג תימן. נכון מנהג תימן. גם אנחנו נהגנו כדברי הגמרא. זה לא דבר שהוא מחלוקת חלילה אלא המציאות היא שאני לא מרוכז. אני לא מרוכז. ולכן אותו דבר גם לענייננו. בכבוד כבוד הרב יעלה ויבוא. לא ידפוק בדלת שאני ארגיש רוצה לשמוע צד ימין כתוב את הסל הכי גבוה אני אחר כך רבד בתפילה קשה לוד מאוד הכי גבוה שתה יכול לז הכי הכי גבוה לזה כתוב בגמרא שמשה תיקן לישראל שיו דורשים בהלכות חג בחג בדרך הפשט זה פשוט שידעו את המעשה אשר יעשון יש לכל חג את ההלכות שלו ידעו לעשות שיהיה סוכה כשרה לקיים מה צריך לאכול בסוכה כל לחג את ההלכות שלו אבל לפי סוד יש בזה עוד עניין יש הרבה חלקים בנשמה בכללות זה נקרא חמש חלקים נפש רוח נשמה חיה יחידה בפרטות זה מתחלק הלאה והלאה יש חלקים בהנשמה תיקון שנעשה לנשמה על ידי המצוות של החג יש חלקים שזה נתקן על ידי