ארחות צדיקים - שער האמת

בס"ד 25.04.2012 אורחות צדיקים - שער האמת

https://shofar.tv/lessons/1823 

תוכן ענינים: קריאת אמת, הדובר אמת, קידוש השם לגויים, גמול.

האמת.

הנשמה נבראת ממקום רוח הקודש, שנאמר (בראשית ב ד): "ויפח באפיו נשמת חיים" ונחצבה ממקום טהרה, ונבראת מזוהר העליון מכיסא הכבוד. ואין למעלה במקום קודשי הקודשים שקר אלא הכל אמת, שנאמר (ירמיהו י י): "ויי אלוקים אמת". ומצאתי כי כתיב: "אהיה אשר אהיה" (שמות ג יד) וכתיב: "ויי אלוקים אמת הוא אלוקים חיים ומלך עולם" (ירמיהו שם). ועתה יש להודיעך שהקב"ה אלוקים אמת: כי תמצא עשרים ואחת פעמים 'אהיה' שהוא בגימטרייה 'אמת', וגם כן 'אהיה' בגימטרייה עשרים ואחת.

אז 'אהיה' זה עשרים ואחת 'אהיה' זה עשרים ואחת, [21X21] = יוצא מנין אמת [441] אז זה שאומר "אהיה אשר אהיה, ויי אלוקים אמת הוא אלוקים חיים ומלך עולם".

והאלוקים עשה את האדם להיות ישר (קהלת ז כט), וחותמו של הקב"ה הוא אמת (שבת נה א). וכתיב: "דובר שקרים לא יכון לנגד עיני" (תהלים קא ז) וזה בארבע כיתות שאין רואים פני שכינה. וכשאדם עוסק בשקר– אז אין השקר דבק לאמת, וכשיש אמת כביכול מכון שבתו בשמים כנגד בני אדם, כי כשיש אמת בבני אדם אז מודים "שעשה שמים וארץ והים וכל אשר בם" וזהו שנאמר (שם קמו ו): "עושה שמים וארץ את הים ואת כל אשר בם", ומה סמוך לזה: "השומר אמת לעולם" וכשיש בגידה ושקר כביכול אז כמי שאין מכון שבתו בשמים ובארץ.

ומי שהוא זוכה להתבונן בדברים אלו, איך הנשמות נחצבות ממקור האמת

יעשה כל ענייניו באמת, ולא יכניס השקר במקום קדושת האמת. ולכך אמר הפסוק בתהלים קמה יח: 'קרוב יי לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת', כי הקב"ה שהוא אמת - מתקרב למי שקוראו באמת. ואיזה דבר נקרא 'קריאת אמת'? זהו המפנה לבו מכל דבר שבעולם, ומתקרב אל הקב"ה לבד, ושכלו הולך ומתחזק להידבק באור העליון, וישים מחשבתו בחשקו תמיד. וזה העניין ישיג האדם כשהוא מתבודד בחדרו, ומפני זה ירבה כל חסיד להיפרד ולהתבודד ולא יתחבר עם בני אדם רק לצורך גדול. אבל אם התפלל בהנעת שפתיו אל הכותל ומחשב בענייני העולם ויקרא בלשונו ולבו בעניין אחר, או שיחשוב להתכבד איך קולו ערב כדי למצוא חן בעיני בני אדם לקבל מהן השבח– אז אין עבודתו אמת. והוא מאותם שנאמר עליהם בירמיהו יב ב: 'קרוב אתה בפיהם ורחוק מכליותיהם'.

ז"א: אדם שמתפלל בלא כוונה הוא לא אמתי! 

ש: ...

הרב: תעצור! איך שהרגשת תעצור תתאזן תתחיל מחדש [מאותו מקום כמובן]

לכך אנו מתפללים: 'וטהר לבנו לעבדך באמת' שנעשה כל עבודתנו באמיתוּת ולהאמין בלב ונפש חפצה, ולא מפני אנשים, ולא בשביל ממון או רעות רוח, וזהו שנאמר באיוב כב כג: 'אם תשוב עד שדי תבנה' שאין מחשבה חוצצת בינך ובין שדי, אז תבנה בבניין חזק בזוהר השכינה. 

לכן אמר דוד בתהלים טו א - ב: 'יי מי יגור באוהלך מי ישכון בהר קודשך הולך תמים ופועל צדק ודבר אמת בלבבו' לא רק בפיו - בלבבו. ולא אמר 'דובר אמת בפיו' אלא רוצה לומר שיהיה האמת תקוע וקבוע בלב האדם. לכך חסידים הראשונים כשהיה להם מיקח– היו נותנים אותו לקונה כפי הסכמת לבבם, איך שהיו מסכימים ליתן, אפילו אם היה הקונה רוצה להוסיף - לא היו רוצים אלא כפי הסכמת לבבם.

'זה סוג עבודה שכבר עבדתי עליה בתחילת דרכי, כשקראתי מעשים מרבותינו הקדושים אז כמובן אימצתי לי את כל מה שכתוב זה שפיו ולבו יהיו שווים, אם תכננת לקבל משהו או ליתן משהו ואתה סכמת על עצמך בלבך אפילו שלא הוצאת מפיך, ויכול להיות שיהיה לך רווח כי השני לא יודע מה אתה תכננת והוא מתכוון לתת לך יותר או שהוא לא הבחין במה שאתה... אז חביבי לא זז ממה שאמרת בלב, זה נקרא 'פיו ולבו שווים'. יש מעזה בגמרא שאחד שרצו לתת לו מחיר על אבן מסוים [הוא היה באמצע תפילה אז הוא לא ענה להם] והם חשבו שהוא לא מרוצה מהמחיר אז הוסיפו, הוא לא ענה כי הוא המשיך בתפילה, אז הוסיפו והוסיפו והוסיפו בא נגיד היה עשרת אלפים כבר הגיעו למיליון, ובסוף כשהוא גמר את התפילה אז הוא אמר להם: שהוא רוצה לתת להם את זה במחיר הראשון שהם אמרו. כי הסכימה דעתו כבר על המחיר הראשון ולא יכול היה לדבר והם הוסיפו. ככה צריך להיות כן ככה! 

הדובר אמת

אדם חשוב ההולך בדרך זה לדבר אמת בלבבו, אם קבל עליו במחשבותיו לעשות דבר אחד – יכתוב אותה מחשבה שלא ישכחנה ולא יחל דברי מחשבותיו. ואם אינו יכול לעמוד בו– ילך אצל חכם ויתיר לו מחשבותיו. שגם המחשבה מחייבת. 

אז אני יש לי פטנט [קיצור דרך זה נקרא] כשעולה לי מחשבה טובה –אני ישר אומר אותה בקול ומתחייב בציבור, אז לא צריך לרשום ולשכוח איפה הפתק זה מוקלט! ועכשיו צריך לקיים. 

ויהדר שלא יהיה במחשבתו כלום כל זמן שלא יוציאם בפיו.

ז"א: שלא תהיה לו הסכמה בלב על משהו כי אח"כ תהיה לו בעיה. אז יפנה לבו ממחשבות כל זמן שהוא לא מתכוון להוציא בפה. 

כל הדובר אמת בלבבו, ואינו רוצה לחשוב השקר אפילו דברים שלא יכון להם - כל דבריו ומחשבותיו יתקיימו.

עוד פעם: כל הדובר אמת בלבבו, ואינו רוצה לחשוב השקר אפילו בדברים שלא יכון להם, [הוא לא רוצה לחשוב שקר ולא דברים שהוא לא מכוון אליהם] כל דבריו ומחשבותיו יתקיימו! שנאמר באיוב כב כח: 'ותגזר אומר ויקום לך' מה שהוא יגזור - יתקיים.

ש: ...

הרב: מה הוא אומר?

ש: ...

הרב: 'ותגזור אומר' מה שאתה מקיים במחשבות אז מה שאתה תגזור יתקיים. מה שתגזור, מה אתה רוצה? לא מה אתה רוצה לעשות.

ש: ...

הרב: הפסוק הוא ראייה שיתקיימו כל רצונותיו. ויקום לך'

ש: ...

הרב: שיתקיימו כל רצונותיו. שיתקיימו כל רצונותיו מה פירוש: אני אומר עכשיו שאני רוצה בעזרת השם להקים ישיבה, 'ותגזר אומר ויקום לך' זאת אומרת: כל אמירה שלך היא תתקיים, אמירה זה פועל יוצא של המחשבה, אז כל מה שגזרת יתקיים. 

ש: ...

הרב: אמירה מתחילה מהלב, והתוצאה היא רק בשפתיים. אבל האמירה מתחילה מהלב לכן מחייבים אותנו לקיים גם מה שיש במחשבה, כי מחשבה זה אמירה שלא יצאה לשפתיים אבל זה אמירה.

ש: ...

הרב: נכון, לכן שפיו ולבו יהיו שווים. 

ומי שהוא איש אמת בכל משא ומתן שלו, הן במיקח וממכר הן בהלוואה לעולם יאמר בראשון סוף דעתו, וירגיל כל אותם המתעסקים עמו שידעו שלא ישנה, אם הוא אמר מילה זהו! ולא יעדיף ולא יחסיר.

יש אנשים אני אומר להם, תעשה כך וכך. 

אז הוא אומר: זה אני לא יכול, זה תחליף לי את זה. אומר זהו יצא מהפה זה מה שצריך לעשות נגמר. שלום אתה רוצה תעשה אתה לא רוצה אל תעשה ביי.

ש: ...

הרב: לא, לא לא קשור לא קשור לא קשור

ש: ...

הרב: לא כי אתה רצית חמשת אלפים ואתה תהיה מוכן להתפשר בשלושת אלפים זה לא אומר שאתה צריך להתפשר אם אתה יכול לקבל את החמשת אלפים. אבל אם אתה התכוונת לתת נדר נגיד לספר תורה הייתה מוכן לקנות שישי נגיד במאה שקל ופתאום אמרו 'עשר' אתה אומר שתיים עשרה, אבל מה התכוונת לתת מאה שקל אז תיתן מאה שקל.

ש: עד מאה שקל

הרב: לא הוא לא אמר עד מאה 

ש: ...

הרב: לא אתה הפשט שלך ככה, אבל אם לבן אדם המצווה שווה לו מאה, תן מאה. אם לא אז אם אפשר להוציא את המצווה בפחות אז אתה מפחית בערכה, הערכת אותה בכמה במאה? זהו תן מאה. 

ש: ...

הרב: הלב זה המח. 'רבות מחשבות בלב איש' 

ש: ...

הרב: נכון המח הוא מתווך כמו עורך דין, אבל הלב מחליט אז לכן זה בלב 'פיו ולבו יהיו שווים' 

ש: ...

הרב: אדם יש לו 'נדיב לב' מזה נדיב לב? הלב ישר אומר, הלב מחליט, הלב רוצה, ואח"כ השכל נכנס לתמונה ואומר כדאי לא כדאי, אבל יש שכל שהשתלט עליו היצר הרע ויש שכל שהשתלט על היצר הרע, זה תלוי עם איזה שכל. אז לכן במצוות אם מישהו רצה לתת משהו שיגיד את זה ישר.

ש: אדם רוצה לעשות משהו ולא...

הרב: למשל?

ש: למשל הוא רוצה לתרום מיליון דולר ואין לו

הרב: הוא יכול להתפלל לה'

ש: ...

הרב: אבל אתה חפץ בדרגה הגבוה, זה אין בעיה

ש: ...

הרב: לא, הוא התרצה אמרו מוכנים לשלם לך על האבן נגיד עשרת אלפים באותו רגע מה היה בליבו? הוא התרצה הוא לא ידע שיציעו יותר עשרת אלפים או שיקחו או שלא יקחו הוא התרצה זהו. הלב שלו אמר מספיק לי וזהו.

ש: ...

הרב: בודאי זה קידוש ה' שאין כדוגמתו, אלישע ריפא את נעמן, הוא רצה לשלם לו על הרפואה ריפא אותו מצרעת והוא לא רצה לקחת כסף, זה קידוש ה' גדול, וגחזי הלך לרדוף אחריו שיתן לו שני ככרים כסף אתה מבין. 

ש: ...

הרב: נכון, אמרנו שכל דברים של קדושה זה נדר גדול לאלוקים, וכל מחשבה בלב שאדם חושב, אבל אתה יכול להיפטר מזה עי"ז שתיתן לצורכי רבים.

ש: ...

הרב: לא, זה כמו שאתה לקחת ממישהו ואתה לא מוצא אותו, לקחת כסף ממישהו, גזל, אתה לא יודע למי להחזיר איננו, אותו דבר גם פה אתה תעשה גם פה אתה תעשה. 

ש: ...

הרב: לא הוא אומר שהוא ראה עני שהוא רצה לתת לו.

ש: לו במסוים, בגלל הצדקה הוא רצה

הרב: אתה אל תקבע לו הוא ראה את ההוא והוא רצה לתת לו, 

ש: ...

הרב: זה מה שהוא דיבר, 

ש: הוא סיבך אותי מה עושים?

הרב: אתה תגיד מראש שאתה...

ש: ...

הרב: אז אתה תיתן לשופר והכסף יגיע איכשהו. 

ש: ...

הרב: אנחנו לומדים עכשיו מוסר, 

ש: ואם אתה רוצה לתת ואין לך במקרה?

הרב: אם אין לך אז אתה לא יכול לתת, 

ש: זה מקח טעות

הרב: זה לא מקח טעות, אין לך מה שאין בידך אפילו אם אתה רוצה זה כמו משאלה זה לא בידך, אני רוצה לבנות בית המקדש אז אני חייב לבנות את בית המקדש? אני רוצה, אני רוצה להביא את הגאולה - אז אני חייב להביא את הגאולה? זאת אומרת אם לא הוצאתי את זה לפועל אז התחייבתי? אבל אם יש לי ואני רוצה לפעול כאילו או שאני מסכים על משהו שזה בידי מה שיש בידי מה שאין בידי...

ש: אבל הוא רוצה לתת...

הרב: אז מה הבעיה? אז בשביל לא להתחייב על השקל תן לו את המאה אם אין ממה לפרוט, 

ש: ...

הרב: שמעתי אבל עכשיו אתה עם בעיה של שקל אם לא תיתן לו אז יש לך בעיה מה תעשה עכשיו? אז תהיה חייב שקל שתהיה עם בעיה, עכשיו לצאת מהבעיה כדאי במאה.

אמר החכם: תדיר תשים האמת לעומתך. רצונו לומר: שיעשה סימנים לעצמו. כגון לעשות משא ומתן שיזכור שלא ישקר – יכתוב בכתב, ויביא אצלו אותו כתב, ויראה בו קודם משאו ומתנו. וכן יכתוב בבית מדרשו ועל שולחנו, שיזכור ולא ידבר שקר, וכדי שלא ישכח לדבר האמת. וכן עשה חכם אחד: כתב על כותלי ביתו ובבית מדרשו בכל הכתלים למעלה: 'זכור יום המיתה ולא תחטא'.

ש: ...

הרב: הכל זה טוב, אבל בפועל האם התחייבת או לא התחייבת?

ש: לא זה ברור אם הוא היה מוכן לשלם מאה וזה מה שיש לו וזה רצונו והוא לא הצליח אז מישהו אחר זכה הוא לא הפסיד ודאי שיש לו זכות. גם כשיש מחלוקת יותר מידי מריבה כאילו בבית הכנסת, מי שמוותר - שכרו יותר גדול ממי שקנה.

ש: מה באמת?

הרב: לא בצחוק. אין טעם לדבר הבנת.

ש: היה סיפור כזה...

הרב: זה שוויתר אשתו נפקדה

ש: כן.

הרב: מי שמוותר תמיד מנצח.

ובכן לעולם יאמר בראשון סוף דעתו. יענו בהתחלה יגיד סוף דעתו. וירגיל כל אותם המתעסקים עמו שידעו שלא ישנה ולא יעדיף ולא יחסיר. 

'ואימצתי לי את הפסוק: 'נשבע להרע ולא ימיר'. אפילו אם נשבע אדם ויצא לו מזה רעה - לא ימיר, לא יחליף את זה במשהו אחר, שהו אמרתי אפילו אם אהיה מפסיד מהאמירה אמרתי והפסדתי מהאמירה - מקיים את האמירה 'לא ימיר'. 

ש: ...

הרב: זה חוץ מעקשן, זה לא עקשן

ש: ...

הרב: אדם נשבע שיעשה איזה דבר אבל מהדבר הזה שהוא אמר שהוא יעשה יגרם לו לאחר מכן נזק, נזק כן.

ש: ...

הרב: לא שמה הוא היה יכול, שם לא היה צריך שמה היתה עקשנות כמו שהוא אומר. אבל שמה ע"פ סוד הגלגולים הוא היה מחוייב. [בין אם הוא שחט אותה ובין זה... איבדה את חייה]. 

ש: ...

הרב: לא מדברים בדבר שאתה הולך להזיק את השני, בדבר שאתה תוזק לא השני, אתה לא יכול להגיד לבן אדם אתה מבין 'נשבעתי שאתה לא תעבור פה ברחוב' ... זה לא, כשאתה אומר דבר שאתה עלול להיות ניזק בלי להזיק לשני, אם אתה שומר על המילה שלך ואתה בן אדם אמתי - אתה תמשיך עם הדבר אפילו שאם ייגרם לך נזק בשביל לא לשנות את דיבורך. שלא להפקיע את האמת שלך כי אם אתה תתחיל לדרדר את האמת שלך בוויתורים אתה גמור אתה כבר לא איש אמת. 

לכן כתוב פה: שירגיל את כל המתעסקים עמו שידעו שלא ישנה! ולא יעדיף ולא יחסיר זה איש אמת. וזה מה שהוא אומר הקדוש ברוך הוא מקיים את דברו. 

רבי יהושוע בן לוי שזכות מה זכה להיכנס לגן עדן? בזכות שהוא לא היתיר אף פעם נדר ושבועה, אם הוא היה נשאל על נדר ועל שבועה. אמרו לו: 'אין בעיה אתה אמרת שלא תחזיר לו את החרב ואתה לא יוצא מפה - אז חביבי כמו שנשאלת למטה תישאל גם פה ותצא החוצה, אבל כיוון שלא נשאל אי אפשר לעשות לו זה הבן אדם בטון אי אפשר לעשות לו כלום אין מילה זה מילה! זה המציאות שלו זה לא מידה זו מציאותו.

ש: ...

הרב: ודאי ודאי זה מה שאמרנו הקב"ה מקיים, 'תגזר אומר ויקום לך' אין דבר כזה אם אתה אמתי מה שתגיד ה' יקיים.

ש: ...

הרב: אמרנו אפילו בלי שהוא עזר הפסוק אומר נשבע להרע. אבל גם אם אדם אומר דברים בלי שבועה, האמירה שלו צריכה להיות אמירה מוחלטת.

אמר החכם: 'תדיר תשים האמת לעומתך'. רצונו לומר, שיעשה סימנים לעצמו כגון: לעשות משא ומתן שיזכור שלא יהיה שקר יכתוב בכתב, או שיקליט למה? אנשים משנים בדיבור 'אני אמרתי מה פתאום לא הבנת אותי מזה בה בה בה... לך תתווכח עכשיו, לך תתווכח, יש הקלטה חביבי הנה בא נחזור על הדברים מה אמרת, מה אמרתי, שלום נגמר...

ש: ...

הרב: כן מזה תעמוד בדיבור? 

ש: ...

הרב: שינה בדיבורו ידו על התחתונה, עכשיו אתה השאלה אצלך, אם הוא לא עמד בהסכם אם הוא לא עמד בהסכם אז ההסכם הוא דו צדדי, אתה אמרת ככה על דעת שהוא יעשה את עבודתו מלאכתו נאמנה, והוא לא עשה את מלאכתו נאמנה, אתה היתה מוכן לשלם את המזומן בשביל לקבל את זה בזמן ולקבל את זה כראוי לכן היתה מוכן לשלם מזומן, זאת אומרת נתת לו פריווילגיה, הוא לא מילא את הפונקציה של הפריווילגיה שמגיע לו אז אתה לא צריך לתת לו. אבל אם אתה בכל אופן לא רוצה שזה יתחיל להיות מן כזה שאתה לא תרגיש טוב עם זה שאתה לא עמדת בדיבורך וכו' כלפי עצמך עכשיו לא כלפי העסקה, אז אתה תחליט מה אתה עושה אם אתה נותן לו את המזומן בגללך לא בשבילו, לא שאתה חייב לו כאילו לעמוד בדיבור, לא אתה לא חייב לעמוד בדיבור הוא לא עמד בדיבור אתה לא חייב לעמוד בדיבור, אבל עצמך שאתה מחייב את עצמך לעמוד בדיבורך כלפי עצמך - זה יהיה החשבון שלך. 

ש: ...

הרב: עזוב את המעודד יש לו אתה מבין לא לדפוק את עצמו מה פירוש,

ש: ...

הרב: אתה מדבר חומרי

ש: אני מדבר חומרי?

הרב: כן, כן, כן, שיהיה! ומה חשבת שאם תשלם לו צ'יק אז הוא יהיה צדיק?

ש: ...

 הרב: הוא לא נבין כלום פעם הבאה הוא יעשה עוד יותר.

ש: איך עוזרת ההקלטה...

הרב: עוזרת עוזרת שומעים את הניואנסים איך הוא אמר באיזה זה שומעים שומעים.

אמר החכם: תמיד תשים האמת לעומתך רצונו לומר שישים סימנים לעצמו כגון לעשות משא ומתן שיזכור שלא ישקר יכתוב הכתב ויביא אצלו אותו כתב ויראה בו קודם משאו ומתנו. וכן יכתוב בבית מדרשו ועל שולחנו שיזכור ולא ידבר שקר וכדי שלא ישכח לדבר האמת.

וכן עשה חכם אחד שכתב על כותלי ביתו ובבית מדרשו ובכל הכתלים למעלה 'זכור יום המיתה ולא תחטא'!!!

ומי שאינו מדבר אלא אמת – יחיה ויאריך ימים וינצל. סמך לדבר מה שאומר הפסוק בירמיהו י י: "ויי אלוקים אמת הוא אלוקים חיים ומלך עולם' כשזה אמת אז יש חיים. ואם לא ידבר אלא אמת – ינצל כל ימי חייו, דכתיב במלאכי ב ו - ז: 'תורת אמת היתה בפיהו ועוולה לא נמצא בשפתיו כי מלאך יי צבאות הוא'.

אז זאת אומרת: היתה עיר שהיתה נקראת 'לוז' ששמה היו דוברי אמת או שנקראת 'קושטא' שזה אמת בארמית, ולא היו מתים שמה אנשים, והיה פעם שאחד שנכנס לעיר הזאת ופתאום מתו שני ילדים, אמרו לו מה עשית אתה דיברת שקר? ואז הוא הוא התנצל ואמר כן, דפקו בדלת ואשתי בדיוק היתה חופפת אז אמרתי שהיא לא נמצאת [כאילו לא רציתי להגיד שהיא חופפת מה אני יגיד שהיא חופפת?] אז אמרתי שהיא לא נמצאת. אז אמרו זהו מתו שני ילדים ואז התברר שהוא דיבר שקר.

ש: שקר לבן מותר?

הרב: לבן זה גם כן בעיה. 

המלאכים העליונים הם צורת אמת ואינם בגופות, והנשמות יאירו מהם כאור היוצא מן השמש. הנשמות הם בגופות על כן אינם יודעים הנסתרות רק מעט ובמראות הלילה, שאין הנשמות מתעסקות בצרכי הגוף והיודע סוד הנשמות יעיד בדבר. והחלומות מעין המחשבות, דכתיב בדניאל ב כט: 'רעיונך על משכבך סליקו' הרעיונות והמחשבות שלך על משכבך, כשאתה הולך לישון 'סליקו' עולים. והחלומות על ידי מלאך המלווה לאדם. ולפי שאין כל המחשבות אמת, על כן אין כל החלומות אמת! אם המחשבות שלך ביום הם לא אמת גם החלומות יהיו לא אמת. ומי שמרגיל שמחשבותיו יהיו כולם אמת אמת! גם בלילה יראה מראות אמת וידע העתידות כמו המלאכים!

והמדבר אמת – אין מעלה כמוה. וכן כתיב בתהלים קיט קס: 'ראש דברך אמת' ונאמר בשמות כג ד: "מדבר שקר תרחק" תרחק הרחיקה התורה לגמרי. גם הרמיזות של אדם יהיו אמת כי שכר האמת גדול מאוד, לכן ירגיל עצמו לילך באמת וילמד תורה וידע האמת שיוכל לעשות המצוות על אמיתתן וכהלכתן. ולעולם יודה על האמת. אפילו בדברי האגדה שאין בו קיום מצוות ילמד כדי שיאמין הלב דבר אמת. ואל תבוש לקבל האמת מאיזה אדם שיהיה אפילו מקטן שבקטנים ונבזה – אפילו הכי תקבל האמת ממנו כי מרגלית טובה שביד קטן ונבזה אפילו הכי חשובה היא המרגלית.

 קידוש השם לגויים

ועתה שהאריך הגלות בעונותינו הרבים יותר מדי, יש לישראל להיבדל מהבלי העולם ולאחוז בחותמו של הקב"ה שהוא אמת, ולקדש עצמם אף במותר להם (יבמות כ א), ושלא לשקר לא לישראל ולא לגוי, ולא להטעותם בשום עניין, שנאמר בצפניה ג יג: 'שארית ישראל לא יעשו עוולה ולא ידברו כזב ולא ימצא בפיהם לשון תרמית'. 

מסכנים אלה שבחוץ לארץ גונבים את הממשלות וגונבים את האנשים הגויים וחושבים משזה מצווה ועוברים עבירה למה? כי אצלהם זה 'מלכותא ודינא דמלכותא דינא'. ומה שהם עוזרים שמה מיסים והכל ואתה מעלים אתה מתחייב לשמים.

ועוד כתיב (הושע ב כה): 'וזרעתיה לי בארץ' – כלום אדם זורע כור אחד אלא להכניס כמה כורים? כך זרע הקב"ה ישראל בארצות כדי שיתווספו עליהם גרים (פסחים פז ב), דהיינו שילמדו 'ישראל כאלה קדושים אנחנו רוצים להסתפח בנחלתם' אז אם אדם עושה קידוש ה' זה יגרום שיצטרפו, ולמה פיזר הקב"ה את ישראל בגויים הוא אומר? בשביל שיסתפחו עוד גויים 'וזרעתיה לי בארץ' כאילו אדם זורע כור אחד יכניס כנה מורים. כך זרע הקב"ה ישראל בארצות כדי שיתווספו עליהם גרים, וכל זמן שהם מתנהגים עמהם בלא מרמה - ידבקו בהם. והנה הקב"ה הקפיד על גזל של רשעים, שנאמר בבראשית ו יא: "ותמלא הארץ חמס" ואז מה קרה? בא מבול לעולם.

מעשה ברבי שמעון בן שטח, שקנה חמור מישמעאלי אחד. הלכו תלמידיו ומצאו אבן טובה תלויה בצווארו. אמרו לו תלמידיו: רבי 'ברכת ה' היא תעשיר' (משלי י כב). אמר להם: חמור קניתי אבן טובה לא קניתי. הלך והחזיר לאותו הישמעאלי. קרא עליו אותו הישמעאלי: ברוך השם אלוקי שמעון בן שטח! [דברים רבה ג ג] למה לא ברך אותו 'ברוך שמעון בן שטח'? הוא אמר רק מי שיש לו תורה אלוקית יכול להתנהג ככה ולהחזיר מרגלית. [אף אחד לא יודע שהיא אבדה, ובאמת ע"פ הדין הוא לא חייב להחזיר, פעם נכנסתי לרב קנייבסקי ובאמת שאלתי אותו והוא אמר: שאבדת הגוי לא חייבים להחזיר לא חייבים באבדת הגוי] אבל פה זה משום מידת הטובה שבו והוא לא רוצה לעשות שקר בעצמו הוא אומר אני קניתי חמור ולא קניתי מרגלית! זה כמו המעשה שהיה באלכסנדר מוקדון: הלך בכל העולם מסתובב וכובש את העולם והוא הגיע למלך כוש, והוא בא לשם מתי שיש משפט מה היה המשפט? שניים באו להישפט אצל המלך מה היה המשפט. אחד שקנה שטח ומצא בו מטמון, אז הוא בא לבית משפט ואמר 'אני קניתי שטח ולא קניתי את המטמון אני רוצה שהוא יקח את המטמון. השני אומר לא, אני מכרתי מכרתי הכל מה שיש בשטח הכל מכרתי' אף אחד לא רוצה לקחת את המטמון. אלכסנדר מוקדון התעלף מצחוק. 

הוא שואל את המלך כוש: מה מה אני לא בסדר? 

מה עשה אמר לו: יש לך בן? כן, 

יש לך בת? כן, 

תחתן את שניהם ותן להם את המטמון. 

אז אלכסנדר מוקדון התעלף מצחוק.

אז אומר לו למה אתה צוחק לא עשיתי כדין לא בסדר? 

אומר לו: אם זה היה אצלי הייתי הורג את שניהם ולוקח את המטמון. 

אמר לו: תגיד השמש זורחת אצלכם? הרי איך השמש זורחת אצלכם אנשים כאלה רעים? אנשים כאלה איך זורחת השמש אצלכם? הוא אמר בטח יש אצלכם בהמות לא? בזכות הבהמות. 'אדם הוא בהמה תושיע' אדם בזכות בהמה תושיע. הוא אמר אם לא היה בהמות אצלכם לא הייתם קיימים.

אני למדתי גם מהמעשה הזה כשלמדתי אותו 'במנורת המאור' ובדיוק נולדה לי הבת הראשונה והלכתי לקנות חיתולים היה אז חיתולים ועגלה ומיטת תינוק וכל הדברים, והייתי גר בבן יהודה ואני זוכר את הסכום זה היה 600 מאות שקל זה היה המון כסף המון כסף המון כסף שש מאות שקל, והמוכרת טעתה בחשבון וחישבנה לי 500, וכשבאתי הביתה ראיתי שהיא לקחה 500 ולא 600 

ש: חילונית או דתית

הרב: חילונית, 

ש: הרב היה בתשובה?

הרב: הייתי בהתחלה בהתחלה.

אז חזרתי כי קראתי את 'מנורת המאור' אז חזרתי לשמה נתתי לה עוד מאה שקל, אמרה לי מזה? 

אמרתי לה טעית בחשבון, 

 אוי! אוי! אוי! אוי תראו תראו תראו! היו שמה שני אנשים תראו תראו תראו!! א א א א ... היתה אשכנזיה זקנה, איך היא היתה מאושרת, לא עשתה כלום מכרה בחינם לא היה שום רווחים אם לא הייתי משלם להם. 

וכן יש בירושלמי (ירושלמי בבא מציעא ב ה): חכמים הזקנים קנו חטים מן הגויים, ומצאו בו צרור של מעות והחזירו להם. אמרו הגויים: 'בריך אלההון דיהודיא! ברכו את האלוקים של היהודים, וכן יש הרבה מעשים שהחזירו מפני קדוש השם.

פעם סיפר לי נהג מונית שהוא שמע קלטת שלי על גזל, והוא מצא סכום כסף במונית והוא חיפש את הבן אדם בשביל להחזיר לו בגלל שהוא שמע את זה בקלטת.

והיה פעם מעשה בנהג מונית [לא נהג מונית סליחה] בנהג שגנב רכב והייתה קלטת ודיברתי על גזל והוא החזיר את האוטו. מדהים!

ש: ...

הרב: אתה צוחק רצינו לפנות שהם יחלקו להמליץ להם שיחלקו את הקלטת הזאת. 

 גמול

וכשיש אמת למטה – אז ישקיף השם יתברך בצדק על הארץ, שנאמר בתהלים פה יב: 'אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף'. לכן ראה שיהיו כל ענייניך באמת רע או טוב, אמת צריכה להיות גם ברע וגם בטוב. ותסמוך על האל הנאמן, שומר הברית והחסד לאוהביו ולשמרי מצוותיו" (דברים ז ט). ומה היא נאמנותו? שהוא שומר הברית.

אם צדיק שחטא חטא קל, הוא פורע גמולו בעולם הזה. וזה דבר ברור, שטוב יותר לצדיק להיות נדון אפילו בייסורין כאיוב כל ימיו בגופו שהוא דבר בזוי בעולם הזה אבל הוא לו זמן קצר לחיות, ולתת גמול הטוב לנשמה שהיא נכבדת בעולם העליון, שאינו כלה ואינו פוסק לעולמים – וזה יותר טוב לצדיק ממה שלא היה פורע לו חטאיו בעולם הזה והיה דן אותו בעולם הנשמות בייסורי גיהינום, או מחמת חטאו ימעט לנשמתו מן מעלתה בעולם הנשמות והִדבקה לזיו העליון. אז אם לא יתן לו אפילו עונש אבל יורידו אותו מדרגות בגלל זה וימעט ממנו את הזיו העליון לא שווה לו. אשר לזה האור אין לו ערך ודמיון. ולרשעים נתן להם גמולם בהנאה מועטת הפוסקת בעולם קצר. מזה מועטת? אפילו נתן לו מדינה זה הנאה מועטת בעולם קצר בעולם הזה, וחטאם שמור לעולם הארוך ובצער גדול שהוא גיהינום אשר לאותו צער אין לו ערך.

אתם רואים פוליטיקאים שהם רגילים להיות שם למעלה שהם יורדים אח"כ כמה הם אומללים. מה עושה בוש עכשיו? מסתובב עם הכלב, מה יש לו לעשות, מה עושה במבה - אותו דבר. זאת אומרת הם עולים ואחרי זה שהם יורדים זהו, הוא נהיה אזרח רגיל אפשר לקלל אותו אפשר לצחוק עליו לתת לו כפות הוא לא יכול לעשות כלום הוא אזרח רגיל. בזה בושה גדולה מאוד, אבל בן אדם שפה אפילו מבוזה ואפילו מושפל והכל ומגיע לעולם האמת - פסססס... 

זה הדבר שאנשים לא לוקחים בחשבון, שכל מי שהוא שפל למטה - הוא מורם למעלה, ומי שהוא מורם פה - הוא שפל שם, אז זה עליונים תחתונים תחתונים עליונים. 

 הרחמן ידריכנו באמיתו, ויביאנו לחדריו להגיע לאור העליון, אשר שם חביון עוזו וצבי תפארתו. אמן.

אמן!