חובות הלבבות | שער הפרישות | פרקים ו-ז

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

אבל באור מה שבא בספרי הקודש ודברי ריבותינו, זיכרונם רחם, מעניין הפרישות מן העולם

להם מה שאמר יעקב

ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש

בכתבי הקודש

נמצא עניין זה

שיעקב אבינו מבקש

שיהיו לו רק דברים ממוכרחים ולא מותרות.

אז כל מה שלמדנו עד עכשיו בשער הפרישות אנחנו רואים בפסוקים,

מה שהתורה מביאה

שיעקב אבינו בעצמו אמר ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש, והסתפק רק בדברים המוכרחים ולא במותרות

ומהם צום משה ארבעים יום ולילותם שלוש פעמים

וכן אליהו ארבעים יום

כמו שנאמר וילך בכוח האכילה יהיה ארבעים יום וארבעים לילה

אז משה צם ארבעים יום וארבעים לילה

הקדוש ברוך הוא עזרו על זה

על כל פנים למדנו שהפרישות מן המזון היא טובה בעיני השם

ומכל אדם מחויב לנהוג בפרישותו כפי שאפשר לו

וזו ראיה שמי שרוצה לגשת אל השם יותר טוב לו הפרישות מן התענוגים

שאם לא היה כך

היד השם תקצר לזון שם את משה בהר וכן את אליהו

ומערבותו שהכתוב אומר

לחם לא אכל או מים לא שתה

אלא על כוחה שהפרישות

היא צורך לזכך את החומר וכן כל מה שהביאו על דרך זה

ויש מסבירים למה דווקא ארבעים יום וארבעים לילה

זה כנגד ארבעים יום ליצירת הבלד

אז כביכול אם הוא לא אוכל ארבעים וארבעים לילה הוא חוזר טרום

יצירת הבלד שהוא רוחני לגמרי

וגם שלמה המלך צם ארבעים יום וארבעים לילה בהיותו בן שתיים עשרה

ובזכות זה הוא זכה לחוכמה שביקש מהשם יתברך

אז מי שרוצה להיות כמו שלמה המלך

וולקאם

זה כבר אין כל כך הרגש לארבעים יום של עשרים וחצי יום

לא אנחנו רק חצי מלאכים

מה?

בארבעים יום תענית? עדיין לא

אבל תבקש לך תדע

אולי תמצא חן בעיני השם

אתמול הגיע להרצאה יהודי בקריית שמונה

כשעבר את המחלה

וסתם מדהים

דוגמנית שחזרה בתשובה מהרצאה

וקיבלה על עצמה צניעות וכולי

ביקשה ברכה על המחלת מעין

ברכתי אותה

נכנסה למדרשה שנה וחצי נעלה מכל

ככה הייתה מאושפזת כל שבוע בית חולים

בחודש האחרון היא הגיעה הביתה קצת מהמדרשה וקצת

הפסיקה להתפלל משהו

טח

נשאר בית חולים

פעם ראשונה אחרי שנה וחצי

בינתיים הכירה איזה בחורצ'יק שהבחורצ'יק הזה

התערסה איתו

והוא קיבל גם כן את המחלה במעין

אז הוא עבר את הניתוח והוציאו לו גידול מהמעיים הגסים

אחר כך זה עבר לדקים

ושם הורידו לו את המעין לגמרי

עכשיו הוא בלי מעין בכלל ועוד לא עשו השתלת מעין בארץ בכלל

אז הוא שתים עשרה שעות מחובר למכונה

כל יום

אז ביקשתי מהאנשים

שיקבלו ארבעים יום

תענית בשבילו, ברוך השם קיבלו שם

איזה חמישה-שישה

זה עובד טוב ברוך השם, זה עושה הרבה דברים גדולים

גם ככה סתם לאדם אפשר להתרגל, לא לאכול

זה לא קשה

אז רואים שהפרישות הזאת טובה בעיני השם

כי אחרת מה הבעיה לזונות משה רבנו בהר?

ומהם מה שנאמר בנזיר שקראו האלוהים קדוש

כמו שנאמר כל ימי נזרוק קדוש ולאדוני

בעבור שפסק מפרי הגפן וגידל שער ראשו בלבד

התורה קוראה לו קדוש והוא כמו כהן גדול והוא כמו נביא משכינה שורה עליו

ואבן עזרא מתפלא עליו אדם כי יפליא

פלא הוא אומר אדם מונע את עצמו מן התאוות, פלא

אז הוא רק פוסק מפרי הגפן

ומגדל שער ראשו בלבד

נקרא קדוש כל שכן מי שפסקה תאוותו מכל התענוגים שיש לו שכר וגמול יותר

חוץ מעצם היותו קדוש

ומהם מה שנאמר לאהרון יעני ושחר על טשת

ולהבדיל בין הקודש ובין החול

ולהורות את בני ישראל.

הזהיר כל העוסק במעשה העבודה שלא יעסוק בכל מה שיטרידהו מהשלמת העבודה לאלוהים.

הזהיר כל העוסק במעשה העבודה שלא יעסוק בכל מה שיטריד אותו מהשלמת העבודה לאלוהים.

כמו שאמרו ריבותינו זכרונו לברכה, שתה רביעית יין

אל יורה

שתה חמישית

אל התפלל

זאת אומרת,

כדי לעבוד את הבורא יתברך צריך לפרוש מכל דבר שמטריד את האדם

או שהוא מתאווה ונזקק לו

וקוראים לו טרדה בעבודת האלוקים

ומהם עניין בני יונדב בן רחב אשר ציווה אביהם שלא ישתו יין ולא יזרעו ולא יטעו חרם ולא יבנו בית

וישבו באוהלים חוץ ליישוב

וזה מנהג הפורשים מן העולם ושיבח להם הבורא זה

כמו שנאמן לא יכרת איש ליונדב בן רחב

מכל זה מה אנחנו רואים? כמה שהאדם מתעסק פחות

בענייני העולם הזה, בענייני החומר, בענייני התאוות

משובח מאוד עד שהבורא אומר לא יכרת איש ליונדב בן רחב

ומהם מעשה אלישע כשעבר עליו אליהו

כמו שאמר והוא חורש שניים עשר צמדים לפניו

והניח ידו מן הכל והלך אחריו

אלישע היה במשפחה מכובדת עשירים

כי הוא חורש שניים עשר צמדים לפניו, זאת אומרת הוא היה הצמד השניים עשר

אז משפחה שיש להם שניים עשר קומביינים

ללא צחוק

והניח ידו מן הכל

עזב את הכל, את כל העושר

של המשפחה

אלישע ודבק באליהו

כמו שנאמר, אשכן נא לאבי ולאמי ואלך אחריך

וילך אחרי אליהו וישרתהו

וכן היה מנהג בני הנביאים בדור ההוא

באשר לפניו

שהניחו העסק ביישוב העולם והשגחה בענייני הגופות

ויצאו למדברות כדי שתתייחד נפשם ומחשבתם לאלוהים

כשאדם יהיה יותר פנוי לעבודת הבורא ובלתי טרוד בענייני העולם הזה,

ככה קרבתו יותר גדולה אל האלוקים,

וככה ישפיע עליו הקדוש ברוך הוא יותר ויותר ויותר.

ומהם מה שצוותה אותנו התורה בתענית בעת התשובה ובקשת הכפרה.

תענית 40 כידוע זה גם תיקון גדול מאוד לעניין.

גם הברית בענייני עריות ושז״ל וכולי,

שזה תיקון מיוחד בשביל לתקן את העניין הזה.

אם אתם מלחמם בתחילת תעניתו, מה? עצם התענית. עצם התענית. למה צריך בלי כוונה? לא, אם אני מקבל על עצמו תענית זה לצורך משהו? לא, צריך לטענות 40 כנגד הדבר הזה.

ומהם מה שצוותה אותנו התורה בתענית בעת התשובה ובקשת הכפרה.

אומר במפורש, ומהם שצוותה אותנו התורה בתענית בעת התשובה

ובקשת הכפרה, שהתענית תהיה לצורך התשובה והכפרה.

כדי שנחסום תאוותנו מכל התענוגים,

שהם החזקים בסיבות העבירות.

מה גורם את כל העבירות?

זה התאוות, המשיכה אחרי החומר.

שחוק וקלות ראש מרגילים את האדם לערמה.

כמו שאמר,

כמרעיתם ויסבעו.

ואמר באבקו, בצר להם

ישחרונני.

זאת אומרת,

כשהם שבעים ירום ליבם ועל כן שכחוני.

אז לכן,

אדם כשהוא שבע הוא בועט.

וישמעני שערון ויבעט.

ורם לבבך ושחט את השם אלוקיך.

הכל בא מהאוכל.

הכל בא מתענוגים.

וראינו שרבי אלעזר בן ערך,

שהיה מגדולי תלמידיו של רבן יוחנן בן זכאי,

שאמרו החכמים זכרונם לברכה,

שאם שמים את כל חכמי ישראל בכף המאזניים,

וגם את רבי אליעזר בן אורקינוס איתם,

ושמים את אלעזר בן ערך

בצד אחד מכריע את כל חכמי ישראל,

שהיה כמעיין המתגבר,

והיה יוצא לו תורה בלי סוף.

לא ממה שלמד,

ממה שיוצא מתוך מה שלמד.

כמעיין המתגבר.

ופעם אחת הוא הגיע למקום,

ונמשך שם אחרי היין ואחרי הרחיצה.

ושהה במקום

חודשים מועטים,

עד עקר תלמודי,

שכח את הכל.

קצת יין,

קצת שחייה,

שלום.

אתם שומעים דבר כזה?

איך אפשר לשמוע?

איך אפשר?

אני לא רוצה להגיד לך, תנסה.

לא, זה מסתומי לא היה עונש קצת, לא על...

נענה שם באופן תהיו, שכח. מסתומי, מה שאתה רוצה, תגיד.

שכח.

בא לקרוא בספר תורה,

וקרא החירש היה ליבם.

על החודש הזה לכם.

במקום להגיד החודש הזה לכם,

אמר החירש היה ליבם.

והמרשע אומר שמעניין זה שקרה לו,

שהלב שלו היה כבר כמו אבן,

אז נפל בפיו,

במקום זה נפל בפיו, החירש היה ליבם.

אתם רואים איזה בושה.

גדול בישראל עולה על ספר תורה,

פסוק שילד קטן יודע,

הוא קורה ככה.

וזה נכתב לדורות.

כבר אלפיים שנה קוראים את זה.

אלפיים שנה כל היהודים קוראים את זה.

מה היה בסוף שלו?

בסוף שלו הוא חזר.

דווקא הוא שאמר לב טוב.

אבל בסופו של דבר תראה מה...

לעומת זאת, היו כאלה

שרצו ללמוד את התלמוד בבלי ורצו לשכוח את הבבלי, שלא יבלבל אותם, הטענו טענית ארבעים

בשביל לשכוח ושאחר כך יוכלו ללמוד כראוי בלי בלבול.

אנחנו היינו מעיזים לבקש עכשיו לשכוח את מה שיש לנו בשביל להתחיל מחדש,

אז מה היה נשאר לנו?

אתם צוחקים, אתם באתם רק היום.

אנחנו דיברנו פה השבוע שבן אדם צריך לצאת מהעולם הזה וצריך להכין דרשה לקדוש ברוך הוא 180 יום רצוף.

אם לא הכנתם,

אתם בבעיה.

הגאון מוילנה אומר 180 יום דרשה רצוף.

נגיד לקדוש ברוך הוא דברי תורה.

רק כמה ספרים.

שמה אין.

רק מי שבא ותלמודו בידו.

לא פשוט חבר'ה.

אין בחר אמריקאי שם?

איך?

בחר אמריקאי שם?

אין, אין דברים כאלה.

לא משנה.

ימים מדבר, אוקיי. ימים מגילות, בוא נכתוב מה שעושים. אז אולי זה יהיה משהו היה.

כן. אני יכול לדרוש מהתשובה.

ומהם מה שאמר,

ולא ילבשו אדרת שיער למען כחש.

ולא ילבשו אדרת שיער למען כחש. אני הכרתי תימני.

כשהייתי בכרם התימנים

הייתי לומד איתו

עם עוד זקן, מורי בן יומין.

היינו לומדים אחרי תפילת מנחה ערבית

בבית כנסת עין יעקב.

איזה תענוג זה היה, אין לכם אפילו מושג.

איך התימנים הזקנים היו לומדים, יא באביי.

איזה טעמה, איזה מנגינה.

אז אחד מהם,

כשהוא היה בלבית אבלים וזה, פה ושם, אז אומרים שיגיד משהו.

היה אומר

עין יעקב, מדרשת נחומה ורבא בעל פה.

מתחיל ולא גומר.

בעל פה, אבל כלשונו.

כאילו קורא מתוך הספר.

ככה היו שונים ושונים ושונים ושונים ושונים ושונים.

היה בן אדם קורא פעם, ואומרים לי, זה קראתי כבר.

דף דף דף.

ומהם מה שאמר, ולא ילבשו אדרת שכר למען כחש.

וזה מורה,

כי הוא היה לבוש חסידים וקדם.

והיו לובשים אותו אנשי הדור ההוא להחניף.

ומזה מה שאמר דוד,

טרם מענה אני שוגג.

ואמר טוב לי כי עונתי.

ואמר טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף.

טרם, טוב לי כי עונתי,

וגם אומר, טרם מענה אני שוגג.

טרם מענה,

יש מפרשים שזה לשון עינוי ותענית.

טרם אענה, טרם שהתעניתי.

אז הייתי שוגג ונכשל בעבירות.

אחרי זה טוב לי כי עונתי.

כשאני מתענה,

אני חוזר בי מכל הדברים ומתקן.

ומהם מנהג איוב אשר סיפר על עצמו מביזותו העולם והונו.

איוב מצהיר שהוא היה מבזה את העולם הזה ואת הונו.

לא היה מחשיב.

וכושרו חושב.

חושב היו אסורים בידו.

ואוסרו ידיו ולשונו מכל מה שיש בו אמרות הבורא.

ובחרו באמת.

והצילו העשוקים.

והטבתו לדלים.

עובדים, כמנהגי הפורשים מן העולם.

אז כל מה שהיה לו, הוא היה עשיר אדיר.

כל מה שהיה לו,

כל מה שהוא עשה כל ימי חייו,

זה היה כדי לעזור לעשוקים, להיטיב לדלים ולעובדים.

אבל הוא עצמו לא החזיק בכל מה שיש לו.

ומאמא שעשה דניאל בהתפללו אל האלוהים,

בעבור אורך הגלות הראשון,

והתאבלו עליו,

שאמר לחם חמודות לא אכלתי.

ואמר לו המלאך,

שימו לב מה אמר לו המלאך,

כי מן היום הראשון אשר נתת את ליבך להבין ולהתענות,

להבין ולהתענות,

זאת אומרת זהו הטוב, זהו הטוב,

שבמנהגי הפרישות.

על דרך שעשה דניאל הוא הטוב, שלא עשה פרישות לתועלת עצמו לבד,

רק לתועלת כל ישראל ולתועלת עבודת השם יתברך,

שיתפלל שיגאלו ישראל,

שיבנה בית המקדש

כדי לעבוד את השם.

זה מה שעשינו אנחנו.

שטענו אלף ומאה איש,

זה היה מאותה סיבה,

בשביל כלל ישראל ובשביל עצמנו, להרחיק עצמנו מן המותרות וכו',

ולתקן חטאת נעורים.

אז זה הטוב שהוא עשה,

זה הטוב שבפרישות. מה הטוב שבפרישות?

לא לפרוש לגמרי מכל וכול,

אלא כמו שעשה דניאל,

שלא אכל לחם חמודות

ויין לא שתה.

אתם יודעים שבלחמים יש לחם משובח יותר, יש סולת ויש לבן ויש שחור,

יש אסואד ויש כל מיני.

אז הוא לא אכל את הלחמים הטובים והזה, אלה שעולים 10 שקלים, 15 שקל,

הוא אכל את זה 2 שקלים כאלה פשוטים, נחם אחיד.

ויין לא שתה.

אנחנו לא מבינים אולי יין לא שתה, אצלנו

בני אדם לא נמשכים כל כך ליין, חוץ מאלכוהוליסטים.

אבל אצלם זה היה כל ארוחה, כל זה,

כי טוב לערב במאכל את היין,

יין מזוג,

זה טוב בשביל העיכול ובשביל כל מיני דברים.

אצלם יין זה היה...

דבר מאוד מאוד משובח.

אי אפשר לעשות חג, שבת, בלי יין.

אין סעודה בלא יין.

מכל מקום רואים שדניאל מתפלל על אורך הגלות ומתאבל בהכול,

אז מה הוא עושה בשביל לעזור?

מה הוא עושה בשביל לעזור?

מונע מעצמו לחם חמודות ויין.

שמעתם?

ובא מלאך אליו.

הוא אומר לו, מחט שנתת בלבך, יבא ביי,

להבין ולהתענות.

מה עושה אדם מבין?

מתענה.

ומהם מה שעשו אנשי ננווה,

כששמעו מה שגזר עליהם הבורא,

כמו שנאמר, ויאמינו אנשי ננווה באלוהים, ויקראו צום.

ובחמוהו מה שעשו אבותינו בימי המן.

ככתוב,

מקום אשר דבר המלך ודתו מגיע,

אבל גדול ליהודים,

בצום ובכי ומספד.

והרבה כזה בספרנו,

שתחקור עליו תמצאנו, מפוזר בדברי אבותינו הרבה.

תשובה,

זה נוטריקון,

תענית,

שק באבר,

בכי,

הספד.

מישהו עושה תשובה?

תענית, שק באבר,

בכי אספד.

ומהם מה שאמר שלמה,

אל תהי בשובעי יין,

בזוללי בשר למו.

מעט שינות,

מעט תנומות,

מעט חיבוק ידיים נשכב.

ומה שאמרה אם למואל,

אמא של שלמה המלך,

אל תיתן לנשים חייליך.

דהיינו את כוחך.

ודרכיך למחות מלכין.

עלם מלכים למואל,

עלם מלכים שתו יין ורוזנים אין שיכר.

פן ישתה וישכח מחוקק.

ומהם מה שאמר, כי לאדם שטוב לפניו נתן חוכמה ודעת ושמחה.

ואמר לב חכמים בבית אבל.

טוב ללכת אל בית אבל, מלכת אל בית משתה.

אז פה הוא מביא את זה כראיות.

לא רק בגלל המוסר, מה שאדם לוקח מבית האבל יותר מבית המשתה, אלא שבית האבל אין כמו בבית משתה.

למעט אצל התימנים

שעושים סעודה.

אבל,

ואמר מתוקה שנת העובד.

אם מעט ואם הרבה אוכל,

ואסוב על העשיר,

איננו מניח לא לישון.

ואמר כי הילדות והשחרות הבל.

ואמר סוף דבר הכל נשמע, את האלוהים ירה ואת מצוותיו שמור.

אבל מה שאמרו ליבותינו זיכרונם לברכה במשנה ובתלמוד,

רב מחברו בספר הזה.

זה כבר יותר מדי, אני לא יכול להביא לכם את כל מה שכתוב בתלמוד, הוא אומר, כי זה יותר מדי מלחבר אותו בספר הזה.

ברובו נמצא במסכת אבות.

ועוד אמרו,

כך היא דרכה של התורה.

פד במלח תאכל

ומים במשורה תשתה ועל הארץ תישן.

אז פה הוא מביא את זה לא כי אם תגיע אפילו למצב

שפד במלח תאכל ומים במשורה תשתה

ועל הארץ תישן ובתורה תעמן,

אז אשריך וטוב לך וזה וזה וזה, כאילו

זה איזה מין מצב ברירת מחדל שאם תגיע גם תקיים את התורה במצב כזה. פה הוא אומר שלכתחילה

המצב הזה רצוי.

זאת אומרת, מי שרוצה ללמוד, כמו שאמרתי קודם,

רבנו בחיום אומר,

ועוד אמרו, שכך היא דרכה של התורה.

זאת אומרת, ככה דרכה של התורה.

פד במלח תאכל, מי שרוצה ללמוד תורה צריך להפריש את עצמו מתענוגים.

לאכול פד במלח

ומים במשורה.

איך הגאון מווילנה זכה להיות גאון?

הוא הקפיד לאכול ככה.

איך הוא אכל?

הוא היה שם לחם בתוך כוס מים,

כמו של הציפורים, שעושים לציפורים,

והיה שותה את זה ככה, שלק.

ובזה הוא סיים את הארוחה.

למה?

שום תאווה, שום הנאה ממאכל.

לא להיות מחובר לחומר,

רק הנצרך לקיום הגוף.

ואחר כך כל הזמן, כמו מטוס, הוא טס.

מרחב בעולמות.

מלאך, אין לו עצירות,

אין עיכובים,

אין נשנושים.

שום דבר לא מעכב.

ומה סמוך לזה בדבריהם?

התורה נקנית בארבעים ושמונה דרכים.

ובמסכת תענית, פרק שלישי,

פרקא דחסידא, שם יש גם כן הרבה מעשים מעניין פרישותה.

ומי שיחקור על העניין הזה ימצאין ומקוים מן הכתוב

ומן השכל.

ומן הקבלה.

תן לבך בו,

בחשוב עליו במצפונך,

תשיגהו בעזרת השם.

כמו שנאמר, אם תבקשנה חכסף,

מחמטמונים תחפשנה,

אז תביא ניראת השם ודעת אלוהים תמצא.

אבל ההפרש, פרק שביעי,

שבין קדמוננו ובינינו בפרישות הוא

שהקדמונים כמו חנוך ונוח ואברהם ויצחק ויעקב ואיוב ורעב

היה שכלם זך

ויצרם חלש

ונפשותם היו נמשכות אחר שכלם

והמעט מן המצוות

היה מספיק להם בהשלמת עבודת האלוהים

עם אמונת ליבם לאלוהים,

כמו שנאמר באברהם, ומצאת את לבבו נאמן לפניך.

החשיבות זה שהלב של האדם נאמן לשם יתברך.

ולא היו צריכים אל הפרישות היוצאת מהדרך השווה, הטורייה.

כבר למדנו מה זה הדרך השווה, הטורייה.

הדרך המוצעת בדרכי הפרישות

והם לא היו צריכים להקצין וללכת לקצה בשביל להתרחק מהתאוות, כדי שישלוט שכלם על תאוותם. לא היו צריכים את זה.

וכאשר ירדו בניהם אל מצרים וגרו בה בימי יוסף כשבעים שנה בשלווה,

שימו לב מה קרה.

וחזקה תאוותם וגדלה תשוקתם

וגבר יצרם על שכלם,

נצטרכו מן הפרישות אל מה שיהיה הפך תאוותם ויעמוד כנגד יצרם.

אז עד שירדו למצרים,

הם היו זכי השכל.

יצרם היה חלש,

ונפשותם היו נמשכות אחר שכלם.

אבל כשירדו למצרים והיו כשבעים שנה בשלווה, חזקה תאוותם, גדלה תשוקתם, גבר יצרם על שכלם,

ואז נצטרכו מן הפרישות אל מה שיהיה הפך תאוותם ויעמוד כנגד יצרם.

והוסיף להם הבורא מן המצוות השבחיות,

מה שעמד להם במקום הפרישות הראויה להם,

כפי תכלית יכולתם ופחות ממנה.

מה שאין השכל מחייב אותם, נתן להם מצוות שמחיות,

מה שאין השכל מחייב אותם.

רק מצד גזירת חוכמתו יתברך וידיעתו במה שמועילים לנפש האדם.

וזה כפי תכלית יכולתם ופחות ממנה,

כלומר כפי יכולת המון בני אדם לקרב אל הפרישות ולא יותר מזה.

ואף זה לא בצמצום,

רק קצת פחות מזה כדי שיהיה שווה לכל נפש.

חזקה תאהבתם באהבת הערב וגדלה תשוקתם באהבת המועיל.

וזה המצוות שהם קיבלו,

שאינן מצד השכל, רק נקרות שמחיות.

אז לכן קיבלנו את התורה להסיר מאיתנו

את כל התאוות

ולהיות צייתנים לקדוש ברוך הוא,

וכבר השכל לבד לא היה מספיק.

ישר ללכת בדרכי השם, אין הצריך היה כבר להגיד לו זה כן, זה לא, זה מותר, זה אסור, זה טמא, זה טהור, זה ככה, זה ככה.

וכאשר כבשו ארץ כנען ונכנסו בה,

גם כל השעבוד שהיה במצרים היה לדכא את החומר לקראת קבלת

המצוות השמעיות.

וכאשר כבשו את ארץ כנען ונכנסו בה, והתנעמו בטובה,

איש תחת גפנו ואיש תחת תאנתו,

ביקשו המזון והסמוך לו ממותרי מאכל ומשתה.

והמשגל,

והבניין,

בכל אשר נוספה הארץ, היא שוב נוספה שכל חורבן.

וזה נכון לא רק אז, זה נכון גם היום.

כל העוסק בבניין מתמסכן.

אז לא רק מתמסכן

הפסיד את הממון,

גם נהיה מסכן.

אבל כל הקבלנים עושים כסף, לא?

מה? מה הקבלנים עושים כסף?

תראה רק איך הם נראים.

בכל אשר נוספה הארץ, היא שוב נוסף השכל חורבן.

בכל אשר נוספה הארץ, היא שוב נוסף השכל חורבן.

אנשים קונים דירות,

300 מיליון דולר,

חצי מיליארד לירות סטרלינג, דירה.

העולם מתחרה עכשיו, מי קונה דירה הכי קרה בעולם.

קוראים לזה ביידיש מבגרינג.

כמו שאמר, פן תאכל ושבעת,

ובתים טובים תבנה וישבת,

ובקרך וצונחה ירביון,

ורם לבבך,

ושכחת את אדוני אלוהיך.

בכל אשר נוספו התאוות ונתחזקו,

נחלש השכל,

והתאחר מהשיג העצה הנכונה,

והצטרכו לפרישות חזקה,

שיעמדו בה כנגד תאוותיהם, כדרך הנזיר,

ומנהג בני הנביאים אשר זכרנו במה שעבר לנו בספר הזה.

וכן בשאר הדורות.

השכל בחולשה והתאווה בגבורה.

וכן בכל עת שמתעסקים בעניין מענייני העולם,

היא טרידה מענייני העולם הבא.

זה הסוד של כל הבעיות של האנשים, למה הם לא רוחניים ולמה הם לא מקיימים תורה ומצוות.

הכל זה הימשכות והיגררות אחרי החומר,

אחרי התאוות, אחרי הדמיונות, אחרי התענוגים, אחרי השלווה, אחרי המנוחה,

וכן הלאה.

על כן הוצלחו לפרישות מן העולם הזה,

להיפנות ממנו בעת שעושים מאומה ממעשה העולם הבא.

והיו הקדמונים וחוזק שכלם וזוך נפשם,

עושים לעולמם ולאחריתם. כל הזמן מסתכלים מה יהיה איתי.

כל רגע יכול אדם לנסוע מהעולם.

ולא היה אחד מפסיד על חברו.

כמו שאמר הכתוב, אביך לא אכל ושתה ועשה משפט וצדקה, אז טוב לו.

ואמר טוב אשר תאחז בזה וגם מזה אל תנח את ידך.

זאת אומרת, הם ידעו לקיים את השניים בדרך השווה והמותרת ולא על דרך היותרת.

ולכן לא היה אחד מפסיד על חברו.

לא החומר על השכל ולא השכל על החומר.

וראיתי אחי מליצה נמרצת בעניין הפרישות לאחד מן החסידים, מצווה בה בנו וישרה בעיניי.

ושמתי החתימה לשער הזה כמו שמצאתיה,

תחת תוכחתי לך והורותי אותך.

הבן אותה והסתכל בה, תגיע אל הטוב הישר בעזרת האל.

וזאתי.

אבא מוכיח את בנו.

ועתה בני משמחה אלוהים מאשר ישמעו ויאזינו ויחשבו

ויחשבו וידעו

וידעו ויעשו.

שמעתם בכל איך הסדר?

קודם כל שומעים ומאזינים וחושבים ויודעים ועושים.

באה לי שמחה מן האנשים הטובעים בטעות

השדודים והשחורים ואין הסכלות

אשר עבידם היצר

והיינו משעבד אותם היצר

ומשל בם העולם, זאת אומרת העולם מושל בהם, הם לא יכולים להתנתק ממנו.

וגברו עליהם התאוות

ונטו בהם אל התענוגים

ויסיתום המאוויים

וישיעתם החמדה

והם באפלתם נחבטים

ובמרוצת טעותם שווים.

יש כאלה טסים לחוץ לארץ

ועוצרים אותם שם ואומרים להם, העיניים שלכם שקרניות.

בחזרה לארץ ובמרוצת טעותם ועיני כסיל וכסי אורז שווים

ישמעו ולא יאזינו

ויאמרו ולא יעשו מבטיחים ולא מקיימים

ביקשו המנוחות

ונפלו בהנחות

השתדלו להשיג הנעימות

והשיגו הייסורים הקשים

ונפשותם עייפות

וגופותם יגיעות

דעותם שלולות

ובינותם מנופצות

יקבצו הזהב העובד והכסף החולף של הקבלנים

ויורשו האויבים

והחודרות והבוגדות מן הנשים

ומחזיקים הארמונות

ושוכנים בקברות

ובונים אשר לא יושיבו

ויקבצו מאשר לא יוציאו

דהיינו יש להם כל כך הרבה אין להם אפילו מה להוציא

קובר כל איש מהם אביו ובנו

ואינו עושה מעשה הקיים לנצח

שוכח קיצו וזוכר מהווייו

ומה תאמר בתווך

שעבדו שתי קצותיו

ויחיד שעזבוהו אבותיו

והסתכל בני

במי שהרחיבה בורא את ליבו והמשילו במחשבתו שהוא מושל במחשבה

ופקח עיניו בטוב לו

והראהו הדרך הישרה בטוב לו על פי התורה כמובן

וקרב אליה ונוכח בה בטוחים ממנו בני אדם

והוא בטוח בהם

והשלים עמם וניצל מהם

עבדו בני אדם מצרם

ועבדו אלוהי השמיים בארץ

המחיה הממית

הבורא החונן

אשר אין ללוהו מבלעדיו

כמה בינם ובין אנשים

ברו מצפוניהם וזקוחו בהם

ועיניהם נחות ולבותם בטוחות

והם בזכר האלוהים משתעשעים בבדידות

ומודים על טובתו בכל עניין

קרבו אל העיון המחשבי והמנייני והמועצי

קרעו מסך הראות בדרכי המצפונים והגיעו אל מרגוע האמת בגיעה

ויצאו ממנוחה אל שעשועים

לא טרדם מאב הים ולא איחרם אורך קיצם

והם ליום המוות נחפזים

ומאחריתו נשמרים

קרועי אלוהים ומשחריו ומייחליו ועובדיו

דוברי אמת

ולוהגי צדק

מבלי מורא שלטון ולא ממשלת שטן

יקרים יותר מכל אדם

ושמורים יותר מכל עם

ותפארתם ומעלתם גדולה מכולם

מכובדים מבטא האלוהים

וגדולים בעיני הברואים

אין טורד אותם מזכר האלוהים

טורד

ולא מעכבם מהודותו מעכב

לשונותם רגילות בהלל והודות

וליבותם מלאות בבור ובייחוד

התנכר להם העולם הכירוהו

ודרכו בו וסיפרוהו

לא נעלם מעיניהם בוגדו

ולא נצטרה מהם תרמיתו

לבש להם בגדי חמודותיו

ויחשבוהו שולל

והתרפא להם וימצאוהו מוכרח

שחק עליהם ויגערו בו

ורצה לאט אותם ונטו מעליו

השקיפוהו על רוע מעלליו

והתבאר להם גנות מעשיו

ואין לו שלטון עליהם

ולא במה יתקרב עליהם

זאת אומרת העולם עם כל פיתויו לא מצליח עליו, מנסה להתקרב, הם דוחקים אותו, מעיפים אותו

הם בחירי האלוהים הברים בסגולת החסידים

בעלי הרואות הפקוחות

והמשאלות היקרות

ביגיעות הרצויות

אישרו אל האלוהים ואושרו וסחרו עמו והרוויחו

ביררו מצפונם ונבררו וזיכו ליבתם ונבחרו

הצטיידו היראה בדרך הרעה וניצלו

ורכבו מרכבות המעשים והגיעו

פגעו בשמחה מתמדת וששון לא ישתנה

נמלטו ממעמד החשבון ובתחום הייסורים

בעתה בני

בחר הטוב לנפשך טרם החרטה אשר לא תועיל

והדאגה אשר לא תכלה

האלוהים

יורנו

ואותך הדרך הישרה יטה אותנו אל נתיב ההצלה ברחמיו ורוב חסדיו, אמן.

סיימנו את ספר חובת הלבבות, ברוך השם.

רבי חנניה ברגע שאומר

רצה הקדוש בראשות ישראל לפיכך הרבהן תורה ומצוות שנאמר אדוני יחפץ למעץ וכה יגדיל תורה ויעדים.