קדושת הפה

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום לרפואה שלמה מהרה צילה בת איריס בכלל חולה עמו ישראל מהרה אמן יואב בן זכריה הוא ואשתו וכל הילדים יזכו לבריאות אתנה פרנסה טובה והשם ימציא להם טובה במהרה אמן שני בת כוח חבית תזכה לרפואה שלמה בנפש ובגוף ללא טיפולים תחזור לאתנה הראשון מהרה ויתקיים בהכתוב אשתך כגפן פורייה בירקתי ביתך בניך כשתילי זתים סביב לשולחניך ויזכו לבנים ובנות שיגדלו לתורה מצוות ומעשים טובים אמן

קדושת הפה

וידבר בר משה ראשי המטות לבני ישראל לאמור. מדוע נאמרה רק לראשי המטות הנשיאים הפרשה הזאת שלא יחל דברו יותר מכלל ישראל. רבי זלמן סורוצקין, זכר צדיק ברכה, בספרו אוזניים לתורה אומר, ידוע מפורסם, נבחרי הציבור מבטיחים לציבור הרימו וגבעות רק שיבחרו בהם. ולאחר הבחירה תוקפת אותם שכחה והם מתרשלים לקיים מוצא שפתיהם. ונמצא שיושבים על כיסאם במרמה. לפי כך נצטוו באופן מיוחד על לא יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה אז כל היוצא מפיו לבני הבחירות יעשה לאחר הבחירות דובר אמת בלבבו עניין קדושת הפה והזהירות בדיבורים שאדם מוציא מפיו נושא כהוב וקשה בנוג שבעולם אדם אומר דברים ברוב הפעמים לא מתכוון למה שהוא אומר למשל כתוב בהזמנה לחתונה שתתקיים בשעה 6 בערב לעולם היא לא תתחיל בשעה הזו בכל זאת יש שם מתייצבים בשעה נקובה ונאלצים להמתין עד שהמלצרים יפתחו את העולם ויסיימו לערוך את השולחנות ואז יזכה למבטים טמעים מצד המחוותנים שיגיעו כמובן אחריו אמנם גדולי עולם נהגו אחרת לגמרי לא זו בלבד שנזהרו בכל מילה שהוציאו מפיהם אלא גם במחשבות שעלו בראשם הפסוק אומר ודובר אמת בלבבו אומרת הגמרא במכות ע הכד כגון רב ספרא רש"י מביא מעשה מופלא המובא בשאילתו דרב אחה בפרשת ויחי שאלת לו רב ספר היה לו חפץ אחד למכור בא אדם לפניו בשעה שהוא קורא קריאת שמע אמר לו, תן לי את החפץ בכך וכך דמים. לא ענה הוא מפני שהיה קורה קריאת שמע. סבור היה שלא רוצה ליתן לו בדמים שהוא נקב. הוסיף, אמר, אז תן לי אותו בכך וכך. אחר שסיים קריאת שמע, אמר לו, תולחפץ בדמים שאמרת בראשונה. כי באותם דמים היה דעתי לתנם לך. זה דובר אמת בלבבו. אם בלב הוא הסכים לתת לו במחיר הראשון שהוא נקב, הוא לא משנה בגלל שהוא הוסיף אחר כך כי חשב שהוא לא רוצה להתרצות למחיר. זה נקרא דובר אמת בלבבו. הבטחות יש לקיים. בתשובות הגאונים שערי תשובה קע"ח רב נהג 10 הנהגות של חסידות ותלמידיו מצאו אחר פטירתו חלק מהם בין ההנהגות היה נוהג ללכת כשרשו למטה לא מבט לצדדים לא לפנים מעולם לא הסתכל גם על מי שדיבר איתו, גם לא תלמידיו. כמו באיגרת הרמבן שאומר לבן שלו שישפיל תמיד את עיניו. רב יוסף ורב ששת תלמידיו נהגו ככה אחרי פטירתו לא להבית חוץ לארבע עמות שלהם. אבל לא היו מסוגלים לעמוד בהנהגה הזו ולכן שימאו את עיניהם. שני גדולי עולם מקבלים על עצמם הנהגה לא להסתכל לא לצדדים, לא לפנים, רק על האדמה. אתם לא יכולים לעמוד בקבלה שקיבלתם. תתירו את הנדר. למה לסמ את העיניים? מה הם מבקשים מהקדוש ברוך הוא שישמע עיניהם כדי לקיים את ההבטחה שלהם במסירות נפש ובמחיר הכבד ביותר? כי הם אמרו זהו הם לא משנים בדיבורם אז הם צריכים עד סוף עמהם לקיים את מה שהם אמרו יש מוצא להתיר נדר לא הם מעדיפים שיסתמאו עיניהם ויעמדו בדיבורם לא יאומן כי סופר ככה נוהגים אנשים גדולים ביותר ושנבין כמובן כשלא רואים אז לומדים פחות לכאורה, נכון? לא קוראים, לא מה זה שי עד כדי כך תחשבו על זה קצת מי ששומר את פיו, כל היוצא מפיו יקוים. כותב החידה בחומת אנח מלבד הפשט שעל אדם להיזהר לא לחלל מוצא שפתיו ולקיים ככל היוצא מפיר יש גם רמז בפסוק אם אדם נוהג בדרך שלא יחל דברו שומר את הפה מדיבורים אסורים מדיבורים בטלים מקדש את הפה לא יחל זה לא רק לא ימיר את הדברים לדבר אחר לא יחלל לא יעשה אותם חולין אז אומר אם הוא לא יחלל יחל מלשון לחלל בדיבורים אסורים בדברים בטלים והוא יקדש את הפה שלו אז יש פה רמז ככל היוצא מפיר יעשה מה שהוא יגיד מתקיים גם בלי תפילה כמו רבי חנינא בן דוסא זה מי שמשמר את פי מלחללו בדברים אסורים ודברים בטלים שאלו פעם את רבי אלחוון בסרמן זכר צדיק לברכה השם ינקום דמו מה היה סוד כוחו של החפץ חיים שכל מילה שיצאה מפי התקיימה? אמר להם לשון האדם היא כמו חרב חדה לשון חרב חדו ונאמר אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי מה מתרגם מונקוס בצלותי ובבועותי בתפילתי ובקשתי זאת אומרת חרבי זה תפילה זה דיבור הדיבור של האדם נחשב חרב. אמר שלמה המלך, מוות וחיים ביד הלשון. לכן אדם ששומל לשונו לא לדבר דברים בטלים, דוגמת רחילות ולשון הרע וכדומה, כל מה שיוצאים מפי תקיים. החפץ חיים מעולם לא הוציא מפיב דברים בטלים או לשון הרע. רק דברי תורה וחסד. לכן אומר רבי חוננון וסרמן זה היה כוחו שכל מילה שהוציא מפי ותקיימה. ודי עבר תאונת דרכים קשה בארצות הברית. ובא לבית החולים. הצוות הרפואי לא ידע מי הוא. החלו לחפש על גופו מסמכי זיהוי, מצאו מספר טלפון של אחותו וביקשו שתגיע למקום והרופאים אמרו המצב ענוש, מציעים שתיכנסו להיפרד עניין של כמה שעות. הבת פונה לאבא ואומרת, אומרים שהוא לא יחזיק מעמד, אולי כדאי שניכנס להיפרד ממנו. אמר לה, הוא יהיה בריא. אבא, הרופאים אומרים שהמצב קשה מנין הביטחון הגדול שהוא יהיה בריא. כשהייתי ילד קטן גדלתי ברדין. באותו הזמן כתב החופץ חיים את ספרו משנה ברורה. כל יום אסף כמה אנשים ולימד אותם את מה שהוא כתב באותו היום ובדק אם הדברים מובנים להם. כעבור זמן ביקשתי ממנו שיתן לי ברכה. ברך אותי שאזכה לאריכות ימים ושנים. וכעת אני בסך הכל בן 76 זה לא אריכות ימים אבל אבא אני מדברת אני לא מדברת עליך אני מדברת על דודי סמלנות עדיין לא סיימתי חלפה עוד שנה שוב ניגשתי לחפץ חפץ חיים שיברך אותי וברך אותי שלא ימותו בניך בחייך כדי שהדברים שלא יתקיימו צריכים להתקיים שני דברים שאני אמות קודם ואחריי דודי ולא יכול להיות שימות עכשיו משום שעדיין לא זכיתי לאריכות ימים וככה היה אחר מספר שבועות הפצוע האנוש קם מן המיטה וחזר לחייו לתדהמת הרופאים. בספר הקהילה של וילנה מסופר פעם ישב ילד קטן ליד הגאון מוילנה בזמן התפילה. לאחר התפילה קם הגאון ממקומו והבחין שהילד יושב לו על הטלית. אמר הגאון לילד, תחיה 100 שנה, רק תשחרר לי את הטלית. אבא של הילד ראה שהגאון אומר דבר מה לבנו. שאל את הבן, מה אמר לך הגאון? שהחיה 100 שנה רק ששחרר לו את הטלית. אם זה מה שאמר לך הגאון, נעשה סעודה בשבת בבית הכנסת. הגיע אותו יהודי לגיל 98. בפעם ראשונה בחייו חלה בדלקת ראות. בימים ההם זו מחלה קטלנית. רופא העיירה אמר לו תתחיל להיפרד מכולם. אמר לו היהודי דוקטור אתה טועה בגדול יש לי עוד שנתיים לחיות. הגאון הבטיח לי עד 100 וכך יהיה וכך באמת יהיה. זה הבטחה מפה קדוש. אם לא יחל דברו אז ככל היוצא מפי יעשה מה זה מטה וידבר משה ראשי המטות לבני ישראל לאמור ראשי המטות אלו נשיאי שבטי בני ישראל מה עניינם של ראשי המטות כאן למה לא ראשי השבטים? וכי עם ישראל מחולק למטות או לשבטים? במילה מטה שתי משמעויות. משמעות אחת זה גוף מנהל כמו מטה הבחירות, מטה השבק. דהיינו הגוף שמנהל משמעות שנייה זה מקל ואת המטה הזה תיקח בידך משה פונה לראש מטות ושתמשויות בפנייה הוא פונה אל ראשי מטה הארגון של כל שבט בבני ישראל, אבל גם בדברים הבאים שנבאר את המשמעות. אם מתבוננים במקרא, גדולי אבותינו יהיו עם מטה בידם כמו הרבס ממטה. אצל יעקב אבינו מצינו שהחזיק בידו מקל כי במקלי עברתי את הירדן הזה אצל משה רבנו כשהתגלה אליו השם בסנה ויאמר אליו אדוני מה זה בידיך ויאמר מתה ואצל אלישע הנביא וישם את המשענת על פני הנער. אפילו מלאכים שמגיעים בשליחות לעולם הזה באים בלבוש אדם עם מקל. וישלח מלאך אדוני את קצענת אשר בידו. אז אם אתם תתקלו עם מישהו עם מקל, תבדקו אם הוא משלנו או משלהם. כמו הצטוינו בקורבן פסח לאכול עם מקל ביד וככה תאכלו אותו. מותניכם חגורים, נעליכם ברגליכם ומקלכם בידכם. מקל מוזכר גם בהקשר של חוכמה. עמי בעצו ישאל ומקלו יגיד לו. וכן בהקשר של זקנה עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים ואיש משענתו וידו מרוב ימים. ודורות התנאים. מצינו שדרכם לאחוז במקל גמרא בראש השנה כח מסופר שרבן גמליאל שלח לרבי יהושע ואמר לו גוזרני עליך שתבוא אצלי במקלך מירושלמי נדרים פרק ט הלכה א' אמרו מקלו שרבי מאיר הייתה בידי והיא מלמדת לי דעה. רבי מאיר בעל הנס הייתה לו משענת. נשען עליה ומסתכל בה בעיה מתבודד ומחשב כוונות קדושות הידועות לו כדי להמשיך על עצמו רוח הקודש. המשענת גם קלתה רוח קדושה מאור פניו הקדושים. זה על קצה המזלג. יש עוד מקורות רבים שדרכם של נביאי ישראל וגדולי האומה לאחוז מטה בידם. אם אלה פני הדברים נשאל את השאלה מה מונח במטה הזה שכולם מייחסים לו חשיבות? כהקדמה לתשובה נעסוק קצת יותר בעניין המטה. במדרשי חכמים זכרונם ברכה, המטה של משה לא היה סתם מקל של זקן או עובר דרכים, אלא מטה חשיבות הוא גדולה בתמונים בו סודות עליונים. לא סתם נברא המטה של משה בין 10ה דברים בבריאת העולם בערב שבת בין השמשות ובתורה הוא מוזכר מטה האלוהים ולעיתים מטה אהרון האם זה אותו מטה נחלקו רבותינו הפסוק אומר, "ואת המטה הזה תיקח בידיך אשר תעשה בו את האותות." אומר המדרש, כשעשה בו אהרון ניסים, נקרא על שמו מטה אהרון. ובזמן שעשיתי אני בניסים, נקרא על שמי מתה משה. ובזמן שהקדוש ברוך הוא עושה בו ניסים נקרא על שמו מתה האלוהים. בזוהר בפרשת בשלח אמר רבי יוסי שתי מטות היו. אחד של משה ואחד של הקדוש ברוך הוא. ונחלקו עוד הרבה מפרשים האם זה אותו מטה או כל אחד עם מטה אחר. במדרש על הפסוק ומטה אהרון מובא שהמטה המוזכר בדרך כלל בתורה היה של יהודה בנו של יעקב אבינו היכן מצינו שהיה לו מטה במעשה יהודה ותמר כתוב שאת המטה הזה נתן לתמר כלתו לערמון ממשיך המדרש אומר שמטה זה עתיד לשמש את משיח צדקנו שנאמר בתהילים כת אוזכ ישלח אדוני מציון רדה בקרב אויבך מזה יצא הנוהג שכל נשיא ומלך בישראל אוחז מטה בידו לרמוז כימטה אלוהים בידו והוא צריך למשול ביראת השם נמצאנו למדים המטה שנברא בערב שבת זה המטה שעבר ליהודה זה המטה של משה זה המטה של אהרון שנתקנה גם בשם מטה האלוהים וזה המטה שעתיד להגיע איתו משיח צדקנו במהרה בימינו אמן מה התפקידים של המטה למטה יש משמעות של משענת דבר שאפשר לסמוך עליו להשמח עליו הגמרא בסנהדרין חטא משה רבנו אמר לושע בציווי מעת השם תול מקל והך על קודקודם כלומר המטה מבטא על עמידה על המשמר בכתובות סד מובא בעניין אישה הרוצה שיו בנים שאומרת בעין החוטרה לידה. זאת אומרת היא רוצה עץ שתישען עליו לעת זקנתה. זאת אומרת אם היא תלד בנים, הם יהיו משענת לעזור לה כשהיא תהיה זכנה. ומצינו אצל יעקב אבינו שקרא לבנו בנימין ואביו קרא לו בנימין. המושב זקנים מבאר. למה קרא לו כך על שם בן ימין. לפי שבזקנותו נשען עליו נעים זמירות ישראל בתהילים כגם כי אלך בג צל מוות לא יררע כי אתה עמדי שבטך ומשענתך הם מה ינחמוני משענת זה מטה מבטא בכך גדולה וחשיבות שעליו יכול ההולך בגץ מוות לסמוך. מלבד המשמעויות של המטה מצאנו שיש קשר בין מטה לשבט. בפרשת בנות צלוף חדחד נאמר והיו לאחד מבני שבטי בני ישראל לנשים ונגרעה נחלתן מנחלת אבותינו ונוסף על נחלת המטה אשר תהיין עליהם ויהושע נאמר ויתן משה לחצי שבט מן והי לחצי מטה ונה מנשה למשפחותם ביחזקאל נאמר יט ויהיו למטות עוז אל שבטי מושלים רואים כאן ששבט הכוונה מטה ומטה הכוונה שבט ואלה לדברי הנביא ישעיה י אשור שבט אפי ומתה הוא וידם זעמי שבט ומתה לכן גם שבטי ישראל מכונים במקומות רבים במקרא בשם מטות הפרשה קרויה בשם מטות לומר לנו שכל מטה ומטה של כל שבט ושבט מסמל את התכונות האישיות של אותו ראש כי השימוש במטה לעודות כבוד ולתפארת כמלך שמחזיק שרביתו בידו והמשענת שהיא המטה מבטאת את החוזק של אותו אדם עד כדי כך שאפילו הולך בגץ על מוות ולכן כשפונה משה רבנו אל ראשי המטות, הכוונה אל כל תכונה ואישיות של כל ראש שבט ושבט. כי ראשי השבטים הם ראשי המטות המחזיקים בידיהם את הכוח להנהיג את השבט ואחראים להובלתם למלחמות ולחלוק את הנחלות בארץ ישראל וגם עבודת השם הפרטית של כל אחד ואחד מבני השבט ובמקרה כזה לפני שיוצאים לדרך פונה עליהם משה כראשי המטות, לא כראשי שבטים. כי בהנהגה טובה צריך קודם לבחון את האישיות והתכונות של המנהיג. עוד נקודה, חכמים יזהרו בדבריכם. המפרשים עמדו על השאלה, מה השתנתה פרשת דרים שנאמרה דווקא ראשי המטות? חתם סופר הקדוש זכר צדיק ברכה מתרץ אצל בני אדם קורא שמבטיחים ולא מקיימים אבל אצל מנהיגי העם מצוי הדבר שבעתיים משחררים הבטחות שם שיפעלו וישנו ולא עושים מאומה יש לי מה להגיד בזה. לכן שעוסקים בחובה לשמור על הדיבור, הראשונים שצריך צוות עליהם זה המנהיגים האחראים על הכלל. כמה פעמים הבטיח להם? 20 שנה. מבטיח להם חוק גיוס ביבי 20 שנה ולא מקיים. 20 שנה פשוט כל פעם כן רגע עכשיו יש ככה עכשיו ככה ככה ככה ככה תכף בזה בזה 20 שנה אלה פתאים שומעים לו זה לא יאומן כיסופר חשיבותם של המנהיגים היא כולם לומדים מהם אם אנשים רואים רבנים שהם מרבים לנדור ילמדו מהם לנדור. ושונה מהרבנים שמקיימים דיבורם, שאר בני אדם אינם זהירים כל כך. ולכן נאמר, חכמים, יזהרו בדבריכם. משל האדם מסתובב בהרצל הפיתוח ראה וילה יוקרתית ואחד החלונות במקום זגוגית דיקטים מעץ ומהחניון יוצא רכם מפואר והנהג לבוש בלוי סחבות אם יש לו וילה, למה הוא לא מתחזק אותה? ואם יש לו רכם מפואר, למה הוא לבוש? סחבות? השיבו לו הבילה והרכב הוא ירש מעורב, אבל הוא אין לו פרוטה. ממילא כשהוא זקוק לתחזק את הבית או להחליף את הלבוש אז הוא צריך לאלטר במקום חלון הוא שם דיקט במקום בגדים בלוי סחבות וכך נראה נזם זהב באף חונג'רית הנמשל אומר הגאון מוילנה יש בני אדם רואים הנהגה גבוהה או סלסול קדושה אצל אדם גדול והם מחכים אותו חיקוי אבל הם לא יודעים שאותו אדם גדול זה כמו אדם עשיר שמחזיק ארמון ויש לו משאבים ויכולת תחזק את המדרגה הרוחנית שלו אבל המעתיקים אותו הם עניים. לא יכולים לחזק את הארמון ולא יכולים לנהוג בהנהגות של האדם הגדול. אז זה כמו אלה שרואים את הרבי שלהם שהוא מתנוע ומוחק כפיים, עושה כל מ וגם הם עושים ככה, אבל הוא מכוון והם רק עושים תנועה. משה רבנו לימד את ראשי המטות את הכוח העצום של הדיבור עד שכתב בעל התורים נדרים וגרמטריה רוצח הנודר חשוב כרוצח אם אינו משלם כי בעוון נדרים בנים מתים יהודי פרסי בשם אדון משיח עלה מפורס לירושלים עם הרבה כסף קנה ברחוב המלך ג'ורג' חלקת אדמה גדולה בנה בית רחב ידיים עם חנויות רבות הסתיימה הבנייה חלו צרות בתחילה חלתה אשתו אחר כך בתו הבריא הבת חלה הבן וחוזר חלילה פנה לאחד מגאוני הקבלה רבי יעקב מונצה תלמיד של רבי שולדוק הכהן זכר צדיק ברכה לשאול בעצתו סיפר לו אדון משיח נכנסתי לבית הרב ראיתי ושוכב במיטה טרם פציתי את פי אמר לי הרב בית יפה בו ניסו או חנויות גדולות הקמת פרנוס טוב התברחת ומה עם הנדר שנדרת נזכרתי הגעתי לארץ נדרתי שאחד מהחדרים אני אפריש לבית כנסת ולא קיימתי את הנדר. באותו יום פניתי ופיניתי את אחד החדרים, קניתי ריאות מתאים ופתחתי בית כנסת. רגע נעלמו כל הצרות. אישה שצרות רטפו אותה בזה אחר זה יום אחד נשרף חלק מביתה שבועיים לאחר מכן פרצו לדירתה ורוקנו אותה שמעה על המקובל רבי מרדכי שרעבי זכר צדיק ברכה הלכה לבקש ברכה ועצה. שאל אותה הרב, נכון נדרת נדר בזמן האחרון? אמרה לו, כן. פני תקופה חלתה בת, הלכה לבית הכנסת ונדרה לתרום ספר תורה לזכותה. קיימת נדר? לא שכחתי. אז למה את מתפללת שהצרות באות עלייך? בגלל שאנשים מרבים לדבר, מרבים, מרבים, מרבים לדבר, יש תחושה שאין חשיבות למילים. דיבורים עלול לו כלם וכולו כלם הכל דיבורים נאמר בבריאת האדם ויצר אדוני אלוהים את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה רוח ממלא לה מהות האדם זה דיבור וזה הוא נבדל מן הבהמה מי האיש שחפץ חיים אוהב ימים לראות טוב נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה שומר פיוול שונו שומר מצרות נפשו כל עמל האדם לפיהו. אמרו חכמים, כל מה שעמל אדם במצוות ומעשים טובים בעולם הזה דיו להבל שיוצא מפים. הכוונה כל המעשים שאדם עושה לא יכול להשיב על החיים שהשם נתן לו במתנה. מה שלא תעשה את כל התריג מצוות אלף פעמים אתה לא מחזיר לקדוש ברוך הוא כי הוא זה על מה שנתן לך חיים מתנה. ובדרך רמז כל העמל כל החורבן והקושי שיש לאדם בהבל פיו בגלל שהוא מדבר בלי נשים לב עמל ואבן רבי חיים עויזר גרוז'ינסקי זכר צדיק ברכה היה אצלו דין תורה. אחד היה רב במקום הזה של הקהילה והשני מגיד משרים. בדיון התלהט המגיד משרים. אחד מתפקידיו היה להספיד את המתים בקהילה. תוך כדי הדיון אמר לרב, אני לא אספיד אותך. בסוף הדיון הסתדרו והמשיכו לחיות. אחרי תקופה נפטר הרב. רבי חיים עויזר ברר האם המגיד הספיד אותו או לא. אמרו לו שהמגיד רצה להספיד ואפילו עלה לבמה, נשברה ברגלו, נשברה ולא יכול היה להספיד בהתקיימו דבריו ככל היוצא. אחד מקדושי תימן רבי סלמה חתוקה גאון וקדוש אחיו נפטר בכה בחיות נוראות הספידו ואמר הנה מה טוב ומנעים שבט אחים גם יחד קשה לי שהלכת והייתי רוצה להיות יחד איתך ספורים הימים והוא נפטר לבית עולמו ככל היוצא מפת הקברות סגולה בפתח תקווה המצ הצבה של הנפטר הראשון שרבי ניסן ליבגמזו נפטר ביותת בתשרי תרמת על המצבה כתוב לפני השם שלו ברית קרטה לשפתיים מהרקע על המשפט הזה זה בעיר פתח תקווה בשעת הקמתה לא היה רק ביצות קבוצת ודים בנשיאותו של רבי יהושע לייבדיסקין זכר צדיק לברכה היא פשוט הביצות חנו להקים את העיר היהודית מלבד הבניינים דאגו לבית הכנסת למקווה והוא צריכו להכשיר מקום לבית קברות. בערב יום הכיפורים תרמת הכשירו אנשי החבר'ה קדיש את המקום לבית קברות בהקפות ומזמורים כנהוג. כשסיימו אמרו מעניין מי יהיה הנפטר הראשון שיקבר כאן. אחד מאנשי החברה קדישה בבדיחות הדעת אמר שהוא לא מתנגד להיות הראשון לחנוך את בית הקברות סגולה אמר כמה ימים הוא נפטר באופן פתאומי מעל המצבה כתבו ברית קרותה לשפתיים כעבר מספר שנים על המצבה המחודשת שעשו לו. כתוב איש גלמודי שעלה לארץ ישראל יחד עם בני עירו שהתיישבו במושבתנו והתבתק 10עשרה ימים לפני פטירתו בהיותו בריא ושלם ואמר שהוא לא מתנגד להיות הראשון בבית הקברות. מי שהסתובב בבית הקברות סגולה ימצא את המצבה ויבכח שכך כתוב. רבי משה דוד רייזנר, בעל חסד וצדקה עצום בעיר פתח תקווה, כשנפטר הספיד אותו חברו הטוב. שהלך עמו יד ביד עשרות שנים ואמר בהספד, קשה לו לעזוב את חברו הטוב בבחיות נוראות. באותו יום עבר את הכביש, נדרס ונטמן לידו. ברית קרותה לשפתיים. המחבר אומר בימים שהורה התגוררו בארצות הברית הייתי מסוח ימי בטלפון והשיחות היו יקרות מאוד שיחה לחול פעם הייתי עומד עם שעון ובודק שלא תצא השיחה יקרה מדי כל מילה הייתה יקרה היום השיחות חינם וזה גרם לאבד את הרגש לקדושת הדיבור המחיר של פעם עזר קצת למעט בדיבורים על צדיקים נאמר אומרים מעט ועושים הרבה כי הם יודעים ערך כל מילה. הגמרא בחולין פט פט זה חצי פתפתה. היא אומרת מה הוא מנותו של אדם בעולם הזה עושים עצמו כאילם ידע להחשיב כמה יקר הדיבור במקומות רבים מביא החפץ חיים מדברי הגאון על ההיגרת שכתב בשם המדרש על קוראי רגע ורגע שאדם חוסם פיו זוכה לאור הגנוז שאין כל מלאך ובריה יכולים לשער זה השכר של מי ששומר פיו ומייקר את דיבורו לא בהכרח צריך לשתוק רבי יהודה צדקא זכרצ צדיק ברכה. רגיל היה לומר שני גדולי עולם שמרו מאוד על הדיבור, הכף החיים והחפץ חיים וזכו שספריהם התקבלו בעם ישראל. כף החיים סיגל לעצמו מידת השתיקה כדי להימנע מדיבורים אסורים. אבל החפץ חיים אדרבה דיבר רבות בענייני מוסר יראת שמיים וכל שהגיע אליו דיבר עמו ארוכות כי מטרתו הייתה להוכיח אין סתירה בין ריבוי בדיבור לבין שמירה על הפה מלשון הרע הזוהר הקדוש אומר סימן נש שטות מילה מי שמרבה בלים בלי מחשבה סימן שהוא שוטה סימן לשתות מנ בודקים חוכמת אדם לפי מידת הדיבור שורש הדברים נמצא בגמרא בפסחים ג' וחלוקת לחם הפנים למאות כהנים כל כהן קיבל כמות קטנה מהלחם עמדו שלושה כהנים בתארו הכמות הזעירה שקיבלו אחד אמר הגיעני מלחם הפנים לחלקי כמות מועטת כפול אמר אחר, הגיעני כזית מהלחם. השלישי אמר, הגיעני כזנב הלטאה. בדקו אחריו שדיבר בלשון מגונה ומצאו בו שמץ פסול כהונה. הוא היה כהן חלל. רואים שאדם שאין לו קדושה בדיבור יש לו פגם בשורש. הזוהר הקדוש מבאר שתי בריתות לאדם. הקדוש ברוך הוא קרט לאדם בן 10 אצבעות רגליו ברית מילה וקראת לו ברית בן 10 אצבעות ידיו ברית הלשון הלשון ופגם היסוד קשורים זה בזה כשאדם שומר את לשונו הוא גם מתקדש בעניין הייסון אור החיים הקדוש כותב דבר נורא ומצאתי לחסידי ישראל שכתבו זה מובא באלשך הקדוש בפרשת תצווה כח כי פה שלומדי תורה דינו ככלי שרת א אשר ישרטו בם בקודש. אין קדושה כקדושת התורה. ולזה אסור לדבר בו בפה אפילו דברי חול. הגם שאין בהם דברים אסורים. ובדברי אור החיים חיזוק גדול שאדם יכול להפוך את פיו לכלי שרט המקדש כל מה שבתוכו. אם אדם לא שומר לשונו פיו הופך לכלי שאינו נקי וכל התפילות והתורה שעוברות דרכו אינן נקיות כותב הראשית חוכמה למה בדורות האחרונים אין התפילות מתקבלות כל כך בדורות ראשונים תפילתם הייתה נשמעת כי בדורות הקודמים נזהרו לא לפגום בכב אותיות בשיחה בטלה בדיבורים אסורים לכן תפילתם בקעה לשחקים וגדולי הדורות הקפידו לא לשנות מדיבורם מעשה בבחור שהגיע לחזון איש, זכר צדיק ברכה, ביקש יבוא לחתונתו, שרב, אני לא יכול, קשה לי לבוא, הבחור לא ותר. אני מבקש מאוד שהרב יבוא לחתונתי, קשה לי, לא יכול להתנצל. הוא היה חלוש מאוד באותה תקופה והבחור המשיך לנדנד. ישב שם אחד התלמידים וידע שבשום אופן לא מגרשים מהבית של החזון איש. לכן אמר לחזון איש שיגיד לו בלי נדר אני אבוא לחתונה ואם יהיה קשה לרב הרב שתמת מלבוא. אמר לו החזון איש אצלי אם אגיד בלי נדר אני אבוא לחתונה זו קבלה גדולה אצלי בלי נדר זה לא הפקר דיבור צריכים לקיים עוד מסופר על החזון איש מנהגו היה להתפלל מנחה גדולה כדעת הריף באותם ימים היה קשה לקבץ מניין בבני ברק. באחד הימים היה קושי מיוחד. עברו 20 דקות תרם מתכבץ מניין. רק לאחר חצי שעה השיגו מניין. היו צריכים להתפלל ב-12 ו30 ועשירי הצטרף כשהשעה כבר הייתה אחת. ניגש רבי שמואל גריינמן זכר צדיק ברכה הגיס של החזון איש ואמר לדודו מה אני עושה עכשיו? קבעתי עם יהודי שיבוא אליי בשעה אחת. ואני עשירי. עד שחיפשנו ומצאנו יהודי ממתינים בבית כי סיכמתי איתו. אמר לו חזון איש, אצל אחד שהאמת נר לרגליו. זו לא שאלה כלל. פשוט שצריך לקיים את הדיבור גם אם תבטל מניין של מנחה. היה כזה דבר עם הסטייפלר בבוקר בשחרית גם. רבי אריה לוין סיפר זכר צדיק ברכה פעם נזקק להלוואה בשעה שלקח את הכסף אמר מחר בעזרת השם מחזיר לך. למחורת הכסף היה בידו, אבל באותו יום ירד בירושלים של כבד והיה לו ספק לצאת להחזיר את ההלוואה או להמתין שמזג האוויר ירגע. אמרה לו הרבנית, אם אמרת חייב לקיים. קם והלך בוסס בשלג עד שהגיע קרוב לבית המלווה בעודו בחדר של המדרגות שמע את האישה צועקת על בעלה איך הלות לרבי ארי את הכסף על מה שמחת אתה רואה שהוא לא בא להחזיר את הכסף המתין כמה רגעים שלא יבינו שהוא שמע את השיח ביניהם, דפק בדלת והחזיר את ההלוואה. כשעמד בדלת אמרה לו האישה, בשביל מה טרחת להגיע ביום שלג? לא היית צריך. כמה חשוב שאדם ישאר נאמן למילה שלו. הגאון הרב אלישיב, זכר צדיק ברכה, שנתיים לפני פטירה היה חלוש ביותר, בקושי הגיע לבית הכנסת. יום אחד אמר לנחנים שצריך ללכת לסנדקאות. שאלו אותו סבא למה אתה מטריח עצמך כל כך? אמר להם הבטחתי לאותו אדם שאבוא. ולכן גם אם מתפילה אני פטור בציבור מפעת החולשה אבל מקיום הבטחה אין לי פטור. מילה זה מילה. החפץ חיים זכרונו לחיי העולם הבא. הוציא לאור ספרים רבים. לא הוציא את הספל למכירה לרבים עד שהגיע אותו היטב. בשונה מהיום, אם יש פגם בספר ניתן בקלות. לאתר את המחבר. יש כתובת, יש טלפון. באותם ימים אי אפשר היה להשיג את המחבר. ולכן חשש שהחפץ חיים מגזר.

נתנו את הספרים גנזי המלך שיעשו לנו עריכה על החומר שדיברנו בהרצאות אבל לא הסכמתי שזה יצא מבלי שאני אעבור על זה כל החופשה הזאת ישבתי על הספרים כמעט גמרתי נשאר לי ארבע פרשיות כמה טעויות כמה דברים שצריכים בואי וואי בואי לא יאומן כיסופר וזה אנשים מומחים כאילו שמוציאים ספרים לרבים. בקיצור, מי שאכפת לו צריך לעבור על זה בפני עצמו.

היו כמה אנשים שסיעו לחפץ חיים בהגה והיה רגיל לברך אותם באורך ימים חיים ארוכים. וכולם העריכו יותר מ-100 שנה. הגדיל לעשות אחד המגיעים שסייה רבות לחפץ חיים. הוא בירך אותו בשתי הברכות ששמענו קודם אריכות ימים ושום בן לא יפתר בחייו. וזה הסיפור שסיפרנו קודם. בסוף ימיו של החפץ חיים בתו של ימים הייתה רבנית זקס סיעה לו להגיע את הספרים פעם ביקש ממנה שתגיע סת משנה ברורה וזה היה בחורף בליטא בחורף כמעט ולא הייתה שמש באותו יום שאביה ביקש להגיע את המשנה ברורה באותו יום יצאה השמש על הארץ, רצתה לצאת ולהנות מהשמש וביקשה מהאבא הגדול שתגיע מחר, לא באותו יום. ואמרה בלשון גוזמה, אבא, מחר אני מוכנה להגיע אפילו 20 סטים, אבל לא היום. כששב על החדר מצא על השולחן ערמה של 20 סטים משנה ברורה ובאה לאבא ואמרה לו מה קרה אמר לה מילה זו מילה הוצאת מהפה שלך 20 סטים זה 20 סטים לא פחות ידוע בספרים הקדושים בקדושת לוי ובנועם אלימלך מבארים את הפסוק פסוק לא יחל דברו ככל היוצא מפי יעשה מי שמקפיד לו לעשות את דבריו חולין ולקיי אז ככל היוצא מפי יעשה הכל מתקיים הבבא סלי זכר צדיק ברכה ביקש מהנהג ללכת ללוויה של אדם שהיה מוכר אדם פשוט שאל אותו רבי מאיר הבן שלו, מה גבר בגוברין מה מעלתו של אותו אדם שכבוד אבא מרי תורח להשתתף בהלוויתו? השיב לו הבבא סלי, הכרתי את הנפטר עשרות שנים, מעולם לא שמעתי ממנו דברים בטלים. זו גדלות האדם שיודע להעריך את דיבוריו. רבנו חיים ויטל, זכר צדיק ברכה, כותב דבר מבהיל. האדם כשהוא מדבר מוציא ההבל מפיב וההבל הזה הוא חיותו. זה חלקים מנשמתו. לכן הצטוינו לא לדבר דברים בטלים כי בזה מפסיד חלק נשמתו. כל רגע נפרד מהאדם חלק מנשמתו עם הדיבורים והמעשים שהוא עושה. וזה מה שהוא ימצא למעלה. החכם רבי שמעון טוענו אמר על הפסוק לאחל דברו ככל היוצא מפי ויעשה עם טוב ועם רע כי הוא עושה ובורסנגורין או קטגורין על הפסוק נאמר נשבע לה הרע ולא ימיר אם אדם נשבע על דבר ויצא לו מזה רע אפילו לא ימיר לא ישנה דיבורו הזוהר הקדוש מבאר שבמחשבה של אדם אי אפשר להשפיע כל כך בעולמות העליונים ובדיבור יכול אדם לבנות היכלות עצומים מכוח הקדושה הגדולה והכוח העצום שיש בדיבור נפש החיים שער א' פרק יג אמר עמוס הנביא פרק ד יג כי הנה יוצר הרים ובורי רוח ומגיד לאדם מסחו אזהרה לאדם בהיותו בעולם השופט הוא אינו רואה הוא משיג את הבניין או הריסה חס ושלום שהוא עושה בעולמות למעלה מכל דיבור שלו הרבי מרוזין באר את הפסוק הקדוש ברוך הוא ברא הרים עצומים פתאום מגיע צונמי מוחק חצי או שוטף מדינה שלמה. אומר הקדוש ברוך הוא לאדם, תראה מה הכוח העצום של הרוח. כי אינה יוצר הרים וברורי רוח. וזה בא להגיד לך, הוא מגיד לאדם מסחו, שבהפל פיך אתה יכול לעשות השלכות הרבה יותר גדולות ועצומות. כמו שהרוח יכולה לפרק הרים, ככה השיחה שלך. בשנה האחרונה של החפץ חיים, שבועות לפני ראש השנה, היה בחורשה מבודדת, מחוץ לרדין לאגור כוח לקראת הימים הנוראים. התגורר בבקטה במרכז החורשה והגה בתורה. ואין מפריע באחד הימים עצרה קרכרה ליד ביתו ברדין עם קבוצת ודים מי שהביט לבפנים נדהם בדפנות הקרכרה קשורה נערה ודיה מסתבר שהיא חסרה דעה לא שפויה, נוהגת להשתולל ולהתפרץ, לשבור ולנטץ ואין מנוס אלא לכבול ידיה ורגליה שלא תזיק לרבים. בני המשפחה עשו את הדרך לרדין, שהיא קשורה בקרכרה, להתברך לרפואה מפי החפץ חיים. בני הבית אמרו שהוא לא נמצא והוא ישוב רק לקראת הסליחות. התעגשו, הגענו כבר עד הנה. נישאר כאן עד שישו. אמרו להם זה יקח ימים. מה תעשו בינתיים עם הנערה? רחמו עליה. אבל הם בשלהם. כשראו בני הבית שיש להם עסק עם אנשים שיודעים מה הם רוצים ביקשו מהרבנית רשות להביא אותה אל החפץ חיים לחורשה אחד מבני הבית הצטרף אליהם ונשעו הגיעו לשם התירו את החבלים ואחזו בה בחוסקה הובילו אותה לחפץ חיים אלא להתפרע ולהשתולל חסרת מעצורים התפרצה לבקטה של החפץ חיים בשעה שישב ולמד תפסה את הכובע והשליכה אותו על הרצפה צעקה וצרחה בכולי קולות החופץ חיים מרים עיניו רואה בחורה משוגעת רחמנא ליצלן והתחיל לצעוק בבחיה. לונו של עילום זו הייד שטחטר זו בת ודיה סתיים אמר להם סעו הביתה היא תהיה בריאה והיא בריאה חכם בן ציון יון אבא שאול זכר צדי ברכה. פעם אחת באה לפניו אמא של בחור בן 20 שקיבל את המחלה. הלכו מרופא לרופא והודיעו להם שהמחלה תנצח. חלתה האמא לחכם, בכתה וביקשה שיברך אותה. הרב דחה אותה ואמר אין מה לעשות. חזרה ביום השני ושוב דחה אותה. ביום השלישי בכתה בחיות נוראות ואמרה שהיא לא זזה עד שיברך אותה. בשמוע בחיות אמר לה, אני מבטיח לך שבניך יקום ממיטת חוליו בבריאות את יתחתן ויולדו לו ילדים צדיקים והכל התקיים במלוואו. פעם בא לפניו אדם סובל מהאבנים בכיס המרא והסתפק עם לעבור ניתוח. אמר לו החכם, לא יהיה לך בכיסך אבן באבן גדולה וקטנה וסיים לך לביתך לשלום. עשה צילום, לא מצאו כלום. אדם אחר התעונן בפניו שיש לו כתמים בכל הגוף. אמר לו הפסוק והנה נרפה נגע הצרעת מן הצרוע והכל עבר. בעל מעשה סיפר שהתגלה אצלו גידול במעיים והוזהר לגשת מיד לניתוח ואם לא הוא מסתכל. הלך לחכם הבא שאול, הניח ידו על בתנו ואמר, "אל תעשה ניתוח, אתה תאריך ימים וכי דבריו ככה." רבי חיים סינוואני, זכר צדיק ברכה, לא אוהב לגלות עצמו ברבים ובוודאי שלא את תלמידיו. הרב וולטו אהב ודאג לצדיקים נסתרים הוציא מהרב סינוני שהתלמיד שלו רבי חיים שלום ישראל הוא קדוש ישראל פעם אחת באה לפני רבי חיים שלום בחורה בת 20 סתבלה מניוון שרירים קשה מאוד והיו היו ספקוקים להוביל אותה בכיסאי גלגלים. ראה אותה הרב ואמר לה, לכי את בריאה ותשובי עוד שבועיים לעשות סעודת הודיה. וככה היה כוחם של גדולי ישראל ששומרים על פיהם לדברי תורה ותפילה אז כל היוצא מפיהם מתקיים. וגם אנשים פשוטים אם יקפידו על הפה יפעלו גדולות ומנצורות. פיהם של גדולי ישראל האמיתיים פועל גם בלי כוונה. הגמרא במועד קטן יח מספרת על פי נחס אחיו של שמואל שנפטר לו אחד משבעת קרובים וישב באבילות נכנס אליו שמואל לנחמו שם לב שהציפורניים ארוכות חשב שמואל שאחיו נמנע מלגזור את הציפורניים בגלל שהוא סבור שההלכה עוסרת לגזור ציפורניים זמן הוא בעצם מותר. לכן שאל אותו מדוע לא נטלת ציפורניך? הסיבה שפנחס לא נטה לציפורניו לא הייתה בגלל הלכה אלא בגלל שברון הלב שהוא היה שרוי בו. ולכן ענה לשמואל במרירות, אם אצלך הייתה אבילות, היית יכול לטול ציפורניך? מסיימת הגמרא, הדיבור הזה של פנחס היה כשגה שיוצאת מלפני השלית וקרובו של שמואל נפטר. כשבא פנחס לנחם עכשיו את שמואל, טען לפניו שמואל, מדוע פתחתך פיך לומר אילו הייתה אצלו אבילות. אתה לא מקיים את הכלל ברית קרטה לשפתיים שהדברים של אדם מתקיימים. כמו שמצינו אצל אברהם אבינו שאמר ויאמר אברהם אל נעריו שבו לכם פה עם החמור ואני והנער נלך עדכו ונשתחווה ונשובה עליכם ונשובה אז אני ויצחק נשוב הדיבור נתקיים והוא לא נשחט אומר המרשה שהחידוש בדברי הגמרא שדיבור מתקיים גם כאשר לא מתכוונים אליו כמו שלא התכוון פנחס שקרובו של שמואל יפתר וכן אברהם לא התכוון לומר בזאת כברכה שהם ישובו גם הוא וגם יצחק אבל לפעמים יש עצדיבורו של אדם גם כשלא מתכוון בכוחו לפעול בעיירה רובשיץ התגוררה משפחה עם ילד משותק. יעצו ללכת לרבי נפתלי מרובשיץ ולעבור ליד בית מדרשו שיש שם דרך עם גשר צר מעל פני הנהר ותניחו את הילד המשותק על הגשר. עלה רבי מרובשיץ על הגשר שקוע בשרעפיו מחשב אותו והילד כצפוי חסם דרכו חשב הרבי לטומ שהילד השתתח להנעתו דחק אותו ברגלו ואמר לו קו אך יצא הדיבור מפי הצדיק מיד קמה ילד בפינת המעבר זה כוח הלומד תורה ושומר על פיו וכל היוצא ממנו מתקיים ישמחו במלכותך שומרי שומרי שומרי שבת וקורא עונק שבת תשמחו במלכותך שומרי שומרי שומרי שבת וקוראה עונג שבת עם מקדש מקדש מקדש שביע שבת עם מקדש מקדש מקדש שבי ביי