חובות הלבבות | שער הפרישות | פרק ה' - חזרה

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

ואת חברותנו עמיהם.

איך יהיה עניין הפרישות בשעה שאנחנו הם בני האדם

וכשאנחנו בחבורתם?

השני, במה שאנו מתייחדים בו זולתם,

בחושינו הגופיים,

באיברינו הנראים.

איך תהיה הפרישות

שאנחנו מתייחדים בחושינו הגופיים ואיברינו הנראים?

השלישי,

במה שאנו מתייחדים בו במצפוננו,

ובמידותינו,

ובמחשבותינו,

הצפון בליבותינו,

מן הרעיונים הטובים והרעים.

ועכשיו זה מדבר על הפנימיות של האדם.

ואני מבאר כל דרך,

כל זה בדרך קצרה,

כפי יכולתי, בעזרת השם, אומר רבנו בחי.

אבל דרך הפרישות הראוי לנו בהתחברותנו עם בני האדם,

אז יש כמה פנים בזה.

כשמתחברים עם בני האדם,

ואנחנו פורשים על פי דרך התורה,

אז אנחנו צריכים להסביר פנים,

לקבל את כל האדם בספר פנים יפות.

והראות השמחה בפגיעתם, כשאנחנו פוגשים אותם,

אנחנו צריכים להראות את שמחתנו בשעה שפוגשים בני אדם.

עם הכניעה והשפלות, בלשון רכה ורוח נמוכה לכולם,

כשאדם הוא בעצם צריך להיות כנוע,

שפל,

מדבר בלשון רכה, ברוח נמוכה לכולם.

ומהם דרכי הפרישות

והתחברותנו עם בני האדם,

זה הרחמים והחנינה והחמלה עליהם.

פרוש ומרחם וחונן וחומל.

עם הסרת הטורח מעליהם לא יכביד את טורחו על אנשים,

וזוכרם בטוב תמיד יזכירם לטובה

ועשות חסד עמהם.

אלא יימנע מלעשות חסד,

אלא ירוץ

לקראת חסדים.

ושלא נקווה ליהנות מהם,

פירושו של דבר,

המצפה על נשולחן של אחרים, אין חיה וחיים,

והוא לא מחפש,

אם הוא יודע אפילו שיש אפשרויות, ככה, כמו שאומרים,

לא ייקווה ליהנות מהם,

ושנתייאש מאשר בידיהם,

שלא יבואו מזימות בלבבו איך להשיג קניין מהם בדרך מכך,

או משכון או חליפין,

שזה מדרך החמדה.

ומהם,

מדרכי הפרישות בהתחברותנו עם אנשים,

זה לעזור להם בתקנת תורתם ועולמם. כל מה שאנחנו יכולים לעזור להם, שיתקדמו בעניין התורה והמצוות,

וגם בענייני העולם,

ולהורות להם הדרך אשר ירצהו האלוהים,

כל זה יעשה הפרוש בהתחברותו עם אנשים.

ומהם, שנסבול קושי דבריהם, אם ידברו אלינו קשות,

אז גם נהיה מוכנים לסבול את דבריהם,

ושנשפוך את שיחנו לפני האלוהים ולא לפניהם.

אדם לא יתנה

את

שיחו לפני בני האדם בשעה שיש לו את האפשרות לדבר עם הקדוש ברוך הוא.

מה שמפריע לו, מה מצעיק לו, עם כל הדברים האלה? אפשר לדבר, כן, במקרים

שיש לו לפעמים צורך לפרוק מטען. אבל אם הוא יתרגל לדבר עם הקדוש ברוך הוא, הפרוש

מתרגל לדבר עם הקדוש ברוך הוא יותר מאשר עם בני האדם.

בן אדם יכול להיות שומע ולהנהן לך בראש ולהגיד כן, כן, ולתת לך

עצה טובה או לא טובה, אבל יכול.

יש אנשים מתעודדים מזה, אבל אני מתרגל לדבר עם האלוקים.

אפשר לדבר עם האלוקים על כל דבר, כאילו?

כאילו על כל דברים, כאילו, אולי אתה חושב שזה דבר פשוט, לדבר איתו?

אבא שלך, אתה היית מדבר איתו אם היית יודע שאבא שלך מסוגל לעזור?

והימנע ממושבות המאכל והמשתה והסחוק

והפרוש נמנע מלשבת במקומות של מאכל, משתה וסחוק

אתה בא למסעדה?

לא.

יש בדרן שהגיע לעיר, אתה בא?

לא.

להימנע ממושבות המאכל והמשתה והסחוק עם השמירה מכל מה שיביא לאמרות האל בחברתם

ולצאת מגבול הצניעות ומסורת המוסר והדומה לזה.

וכמובן שצריך להישמר

מכל דבר שיביא להמרות את האל בחברתם

של בני אדם שאתה נמצא איתם

ולצאת חלילה מגבול הצניעות

ומסורת המוסר.

זה חוץ ממושבות המאכל והמשתה והשחוק, שזה פשוט ששם אתה תצא מהדרך.

אז כל זה מדרך הפרישות הראוי לנו

כשמתחברים עם בני אדם.

זה הדרך הנכונה להתנהג, ואני חוזר.

הסברת פנים, הראות השמחה בפגיעתם כשפוגשים אותם. כמו זה מדאו, ככה. כן, עם הכניעה והשפלות ולשון רקה ורוח נמוכה לכולם.

ומהם הרחמים והחנינה והחמלה עליהם, עם מסרת הטורח מעליהם, וזוכרם בטוב, לעשות חסד עמהם, שלא נקווה ליהנות מהם.

שנתייאש מאשר בידיהם,

ומהם עוזרם בתקנת תורתם ועולמם,

ואורותם הדרך אשר יוצאו האלוהים,

ומהם שנסבול קושי דבריהם,

ושנשפוך שיחנו לפני האלוהים ולא לפניהם,

בהימנע ממושבות המאכל והמשתה והשחוק,

עם השמירה מכל מה שיביא לעמרות האל בחברתם,

ולצאת מגבול הצניעות ומסורת המוסר והדומה לזה.

הרב, אבל זה לא קשור תמידה,

חוץ משיחה עם השם, זה כאילו בדרך כלל צדיק וזה, זה לא כאילו רק פרוש צריך לעשות את זה, כאילו זה נראה להיות נחמד לכולם או דברים כאלה, עזרה,

לא זה, זה לא רק כאילו פרוש.

פרוש זה לא רק ממאכל ומשתה ומאכל וזה פה ושם, אדם זה פרוש גם ממידות רעות,

כגון גאווה והגאות וכולי,

מהחמדה, מהתאווה,

מהרבה מידות רעות, הוא פורש

מכל הדברים שמושכים אותו לחיי העולם הזה,

ושנותנים לו תמיד להצטרר על הבריות, הוא הפוך.

כמו שלמדנו אתמול.

נו?

מה שאתה תהיה פה הערה, וכולי נקבל לחנות מהם. איפה תהיה תקווה לחנות מהם, אבל אם צריך נחזרים או שגם תתבחר כמה שיותרם עזרה. פה מדובר שאדם זומם עליהם כזה, אתה מבין?

מחפש את הקרבה מהם בשביל להשיג מהם משהו,

נגיד, מתחבר לאנשים בעלי שררה,

בעלי ממון, בעלי כך וכך.

אך מה שראוי לנו מן הפרישות בפנים השניים המתייחדים בנו,

בחושינו, באיברינו הנראים, זה נחלק לשני חלקים.

אחד מהם זה האסור לנו,

והם מצוות לא תעשה.

והשני זה מותר לנו,

והוא כל מה שהותר לנו מכל מיני ההנאות המותרות.

אז איך אנחנו פורשים,

מדברים שהם בחושינו ובאיברינו הנראים?

אז הוא אומר, זה נחלק למצוות לא תעשה,

שזה דברים האסורים לנו.

איך אנחנו פורשים מזה?

ודבר שני, מה מותר לנו? יש דברים שמותר לנו,

מכל מיני ההנאות המותרות.

עכשיו כל אחד, האסור והמותר, נחלקים לשלושה חלקים.

כל הנאסר לנו אינו נמלט מאחד משלושה דברים.

או שיהיה בטבע הכוסף לו

כזנות והגזל והריבית ולהרבות המאכל והמשתה האסור לנו,

שזה הקיצון.

דהיינו שאדם בטבעו הוא כוסף לזנות, לגזל, לריבית,

להרבות במאכלים, במשתים האסורים לנו.

יש לו משיכה טבעית

לכל מיני דברים כאלה.

או שיהיה ממה שלא ישנא הוא הטבע ולא יחשוף לו.

מצב בינוני כזה.

הוא לא כוסף לגמרי לזה,

לא נמשך לזה במיוחד במיוחד,

שהוא לא יכול לוותר על זה. הוא גם לא שונא את זה, כאילו אם זה יהיה, אם יצא יצא.

כמו לבוש של בגד שעטנז.

אז הוא לא שונא את זה.

זה לא חזיר בשבילו.

זה לא אכילת דם

אבל הוא גם לא כוסף לזה, אין נמשיכה לזה

זה לא זנות, זה לא גזל

זה בגד שעטנז, זה אסור

אבל בסדר,

כמו שאומרים, בסדר

בהרכבת כלאיים

גם כן, הוא לא כוסף מדי

והוא גם לא שונא את זה במיוחד

באכילת בשר בחלב,

באכילת חלב

הרבה מה דומה לזה

אלה מצב ביניים

או

שזה הקיצון האחרון

או שיהיה ממה שישנאהו הטבע ותתעווהו הנפש כאכילת הנבלה והמתה

זה נבלה זה מי שנתנבלה, בהמה, בשחיטה

או בהריגה שנתנבלה בלא שחיטה

והמתה זו שמתה מעצמה

והאדם שאדם שונא בהרבה ממיני החיים,

בעלי חיים כאלה ואחרים

אשר לא היה אדם חפץ באכילתם אפילו אם היו מודיעים עכשיו שהם מותרים באכילה

כשמונה שרצים, החולד והעכבר וכו'

ודומה להם

אז יש לנו שלושה סוגים

אחת שאדם כוסף לא בטבעו,

אחת שהוא לא שונא ולא כוסף

ואחת שהוא שונא מאוד.

אלה שלושה פנים שנמצאים בצד האסור שאסור לנו.

מאכלים האסורים עלינו או דברים האסורים עלינו.

עכשיו איך אנחנו נשתמש בפרישות?

וראוי לך אחי

שתייסר נפשך בפרישות

תייסר, לא יהיה קל

מכל מה שציווך האלוהים לפרוש ממנו

עד שתגיע מן התיעוב והמאוס

במיני התענוגים המנועים והתאוות, את תחליט.

זאת אומרת אתה צריך להתרחק ולטעה ולמאוס בכל מיני תענוגים שהם מנועים מאיתנו

מצד מצד מצוות השם יתברך

אפילו שנפשו מתאווה אליהם

והתאוות

עד תכלית,

עד הקצה

שיהיה שווה בטבעך המתואם מן האסור

זאת אומרת כמו דם, עכברים וכו' וכו'. את הראשון כאילו, את הכסף, את הזכות הזה, אני אקבוצת אותך. לא, לא כסף, כוסף, אבל פה מדובר על המתואב מן האסור, כמו שאמרנו האחרונים, שאתה שונא אותם

עד שישווה בטבעך המתואב,

מתואב בעיניך מן האסור

עם מה שנחשפים לו ממנו

זאת אומרת, עם הדברים גם שאתה כוסף אליהם בטבעך

עד שיהיה אצלך משגל האסור, כן? אנשים נמשכים אחרי הדברים האלה

הרי יש דברים אסורים, ובכל אופן הוא עובר על דין ייחוד ויותר מזה וכולי, לא נפרט

ויהיה אצלך הדבר הזה האסור שאתה אוהב בטבעך

ולקיחת איסור על פנים אסורים, כן? כמו ריבית למשל, שאין לך בזה

כאילו מה, אז אם הרווחתי קצת יותר, מה, מה, מה, מה, כאילו, מה?

אתה לא נגעל מזה כמו עכבר.

וזה יהיה אצלך, ושתתכבד בקלון חברך וגנותו, שלפעמים זה נותן לך שמחה, אם אתה יכול לתקוע אותו, מה שנקרא.

אשר ימהר אליהם חפץ האדם, כי לדברים האלה הוא כוסף ואין לו בעיה,

אשר ימהר אליהם חפץ האדם בטבעו,

שזה יהיה שווה ושקול אצלך כאכילת העכבר והדם והשקץ,

אשר יתעווהו טבעך ותשנאהו נפשך בלי שום אמץ.

אתה צריך לייסר את עצמך עד שתגיע להיות פרוש מהדברים האסורים,

כיוון שהם אסורים,

אפילו בדיוק,

אפילו שאתה כוסף אליהם מצד טבעך, ואתה יודע מה,

כאילו כמו שאומרים, אם היו אומרים לך זה מותר,

היית קופץ על זה, לא עוזב את זה לרגע.

אתה צריך להגיע למצב שבשבילך האיסור הזה הוא כמו האיסור של המתועב בטבעך והשנוא בטבעך.

ככה אתה צריך להביא את הכול.

וכשתגיע אל הגבול הזה מן הפרישות, מן האיסור,

בלא הכריח מטבעך, כשתגיע כבר לדרגה שלא תצטרך להכריח את

עצמך להיגעל מזה ולשנוא את זה.

וללא קושי מנפשך,

אז אתה תהיה מן הכיתות הניצלות, מן החטא והמכשול.

כי איך תעבור אחר כך על העבירה אם אתה שונא לעשות עבירה?

זאת אומרת, לשנוא עבירות אפילו שמצד טבעך אין לך בעיה איתן.

איך אבל אתה שונא אותה? מה, אתה מדמיין דברים רעים עליה? מפחד?

איך נגיד שונא משהו שאתה נחשב ושאתה נחשב אליו?

תראה,

אישה רעה החליקה מראה.

אישה פתאום חייכת אליך וסליחה אדוני, אתה יכול לעזור לי?

נגיד.

אתה יודע, זה מתחיל בסליחה, אתה יכול לעזור לי?

ואתה יודע איפה זה יכול להיגמר.

אז אדם צריך לדעת שזה השטן בכבודו ובעצמו מחייך אליך.

איך הוא יכניס אותך לגיהנום?

אם הוא יראה לך את המין שהוא הולך להכניס אותך, יפחיד אותך?

הוא צריך להראות לך את המין,

הרחבת הדעת, ומי לא אוהב שיחייכו לו?

מה זה משנה מי יחייך? קודם כל, מחייכים זה טוב.

ולבן שיניים מחליו.

זה הכי בעיה.

כן.

במחלית יש בעיה של ייחוד גם, אתה לא יכול לעלות עם אישה לבד.

ושכנות, חייכות, חייכים.

כן?

נו, למה צריך לחייך?

אתה מבין?

צריך לעבור מהר, תיק-תיק, כאילו לא ראית.

כן?

מה שם שעכבר מדבר באותו רגע? מה?

אם אתה יודע לצייר, אתה יכול לראות את זה ככה.

חיוכים. אתה יודע מה עכבר מחפש אצלך?

את האוכל שלך,

את הגבינה שלך, את כל מה שיש לך. הוא לא מחפש את טובתך.

אפילו שאנשים קצת ייפגעו, פתאום שאני, כאילו,

שייפגעו, אין בעיה.

אם הרגלת אותם החיוכים הידועים שלך, זה בעיה. לא הרגלתי, האמת שלא. אתה מבין? אמרו לאשתי קצת בולבל, פעם הוא ככה, כאילו.

להמשיך ככה?

כן, הכי טוב שיגידו עליך בולבל זה ההגנה הכי טובה.

למה?

אף אחד לא רוצה להתעסק בבולבל. למה אם הוא יגיד שלום,

הוא פתאום לא יענה לו, הוא ייעלם?

כן. אז יותר טוב להיות בולבל.

כן? מה הבעיה?

אתה מבין?

אבל זה חוכמה שבן אדם יוכל להפוך את הכל

למצב כזה.

תראו, זה לא בעיה כל כך.

בן אדם שבאמת מבין

את גודל האיסור,

ריבית,

כן? זה לא מושך.

זה לא שלום מושך, זה בן אדם מפסיד.

הוא לא יקום את חטא המתים.

הרי זה כופר בכל התורה כולה.

כן, אבל זה לא כמו להסתכל לך איך להישמע. נכסה מתמוטטים,

זה איום,

אבל אז מה, זה כתוב.

אז זהו, ריבית, אז יותר קל לך לא עובר את זה. גזל, גזל,

חוזרים מגלגול.

אז זה לא פשוט.

אז זה יותר קל לך לא ל... שמה?

אבל עם אישה וכאלה. אייחתה איש גחלים בחיקו.

אתה שמת פעם גחלים בתוך החיק? תנסה. לא, לא, תודה.

אז זה המצב, אתה מבין?

זאת אומרת, כן, הבעל אשת איש.

ואיך אנשים נופלים,

אחר כך הם בוכים, כאילו, אתה מבין, ביי, ביי, ביי, פיתתה אותי, וזה, למה? צריכה להגיע בכלל לזה, אין,

זה אש.

אש.

אתה צריך להרגיש אש הגיהנום.

איך יוסף?

להיות עימן, נשכב אצלה.

זהו, מתחילים בעולם הזה וגומרים את זה שמה, בעולם ההוא.

גם אישה שלא תתפטפט עם השכנים. ודאי, אישה בכלל אסור לה. מה זה, הצניעות של אישה? לא להיות פטפטנית.

ההלכה אומרת שאדם, אפילו עם אשתו ברחוב, לא צריך להגיד לה שלום.

הלוואי, זה היה הכי טוב.

זה לא הכי טוב, זו הלכה.

אף אחד לא יודע שזה אשתך.

אתה עומד לדבר עם אשתך ברחוב,

הרואה אומר, ראית את הדתי הזה?

איך הוא מדבר עם האישה, מחייך לה וזה?

לא יודעים. אתה הדתי. כן?

הבנת?

אז זה לא פשוט.

מדרכי הצניעות

אמרו חכמים שאסור להסתכל אפילו בכבשים

של נשים שהן תלויות בחבל,

שלא יבוא לידי ערעור.

לכן על זה הדרך.

זאת אומרת, הרחיקו אותנו חכמים לגמרי מכל דבר שיכול להביא אותנו לכלל איסור.

לא תקרבו לגלות ערווה, ככה כתוב.

הדין הוא לא תקרבו. כל דבר שמביא לקרבה,

ועלול להביא בסוף לערווה,

אסור.

ואין אישה בנידת טומעתה, לא תקרב.

וכן על זה הדרך.

אז אדם צריך לדעת שהוא צריך לפרוש מזה

ולהעמיד את זה מול עיניו

כמו הדברים המאוסים לו בטבעו שהוא לא יכול להסתכל עליהם.

אבל מה לעשות שאנשים אוהבים לראות את הצורות הנאות

כמו שמתאר אותם הרמב״ם הערביים,

שהם חולמים חלומות.

הוא לא מציין את ה-72,

אבל הוא מציין שם, אתה מבין, שהם

חולמים חלומות.

מה מחכה להם עם הצורות הנאות וכו'.

מכל מקום, כל איסור שיש בתורה,

בין אתה כוסף אליו, בין אתה לא מרגיש אליו משהו מיוחד, בין אם אתה שונא אותו, כולם צריכים להיות ברמה אצלך כמו השנואי והמתועב, שלא צריך בכלל שהתורה תגיד לך אסור.

אתה תהפוך את זה למתועב ומשוקץ.

אתמול סיפרו לי על תלמיד חכם,

שאם מישהו נכנס ומדבר איתו משהו רק של לשון הרע או זה,

הוא זורק את האנשים בלי שום חשבון.

זורק אותם.

הרבה אתה עושה, נגיד, אם באים אליך ערוכים,

גבר, כאילו אשתו והאירי זאב, נגיד באו שבת, אבא תנאים, נגיד,

ואחרי זה אתה רואה אותה, נגיד, ברחוב,

צריך להגיד לה שלום או לא?

גם כשהיא נמצאת אצלך בבית. לא, בסדר, גם אם הוא שוחח איתה, לא יוצר איתה שיחה, נגיד, זה גם בסדר,

זה אני יודע.

עדיף לא להזמין, נכון?

עכשיו באמת שאלה, אז באים, לא.

באים לך זוג, חברים וזה, הם לא בדיוק דתיים כמוך, יותר או פחות, כאילו, אבל כאילו,

אני שאלתי את אשתי, מה, כאילו, מה,

מה, מה, איפה זה הכנסה?

את אורחים, מה חסר להם, או אני, כאילו,

מה, זה רק דקה, אתה יושב בשולחן השם, אתה לא מסתכל,

לא מדבר מילה, משהו,

או פנימה נכנסת לשיחה כשאתה מדבר עם הגבר.

כאילו, מה העניין בזה? עכשיו, זו מצווה לעשות, לא מצווה, אני לא יודע כבר,

ויש אישה, היא באה, נגיד, בעלה חזק, אבל היא מטוי ראש.

אז קודם כל, אם אין פה משהו שאתה יכול לקרב אותם,

לא, הם כמוני גם מתקרבים הם, ואני אין מה, אני לא יכול לקרב את כולם, אני לא כזה חזק,

שזה ילך לקרב את כולם. אם אתה יודע שאתה יכול להיכשל במשהו, ולו במשהו קטן,

מה זה להיכשל? אישה נכנסת הביתה. שמעת, אבל מה אני אומר?

אם אתה יודע שאתה עלול להיכשל במשהו קטן, אל תזמין.

דבר שני,

אם הם בלי כיסוי ראש, אתה יודע, יש לך בעיה לברך בכלל, מולה.

אי אפשר להגיד ברכות מול אישה שהיא גלויית ראש.

לא רק אתה, גם בעלה לא יכול.

אפשר להגיד מראש.

מה?

אפשר להגיד להם מראש, אתה מזמין אותם.

זה אחרי שאתה בטוח שלא תיכשל.

מה זה ניכל?

הרב, מה זה ניכל שאתה מסתכל עליה? מערער עליה? מה זה ניכל? כן, כן, כן, כן, כן, כן, אתה בכיוון.

אבל תמיד, הכול, מה, אתה אומר שאתה לא תערער עליהם? היא יפה?

מה, אתה סופרמנט?

אז מה אתה מזמין? אתה יודע מראש, לקראת מה אתה מזמין.

פעם הרב הזמינה את הזוג שהרב מאוד מכבד אותם, והיא לא רצתה לשים קיצור. הרב עצר את כל הקידוש, אמר לא ממשיכים עד שהיא תשימי סוכוי.

קיצור,

אני פעם לא נתתי לאימא שלי לאכול כשהיא לא רצתה לברך

בשבת ואין לה לאן ללכת.

בהתחלה, בהתחלה.

מה?

חטפת את האלה.

לא, אני, אין אצלי קונצים.

מה שכתוב צריך לקיים.

הרב ראויים עם פאה.

הרב ראויים עם פאה.

נו, פאה זה אותו דבר.

אתה יודע, אני לא יודע גם אם זה פאה או לא פאה.

אתה לא יכול לדעת. גם פאה לא פותחת.

אתה לא יכול לדעת.

ובכן,

אז זה מה יעשה האדם

לגבי הדברים האסורים.

אם הוא יצליח לעשות את הדבר הזה כמו שהגדרנו,

עליו נאמר לא יאונה אבן לצדיק, לא יאונה לצדיק כל אבן.

זאת אומרת,

אדם כזה הוא יהיה מהכיתות הניצלות מן החטא והמכשול.

אתה שומע? הוא גם לא יבוא לידי כישלון, הוא כבר ידע

איך להיזהר, לאן זה יכול לגרור אותו.

עכשיו אנחנו עוברים לחלק של המותר.

איך התנהג הפרוש בדברים המותרים לנו.

וכן הניתן ברשותנו מן המותר הוא על שלושה פנים.

אחד מהם זה כחת המאכל אשר לא יכוון בו בעליו אל תענוג,

ולא יוכל האדם לעמוד בלעדיו,

ואין לו תקנה זולתו. זאת אומרת,

זה המאכל ההכרחי

לקיומו של האדם.

כשהוא אוכל את זה הוא לא מכוון אל תענוג,

נגיד לחם ומים, כן?

אין פה תענוג מיוחד. אוכלים כי צריך לאכול לחם, צריך לשתות מים.

ולא יוכל האדם לעמוד בלעדיו,

ואין לו תקנה זולתו. בלעדי זה הוא לא יכול לחיות.

זה נקרא הדבר המותר שניתן ברשותנו מן המותר.

זה המינימום, כן?

המחויב.

הדבר השני זה קחת המזון מן המותר אל דרך הוויתור. דרך הוויתור זה דרך הממוצעת.

הוא מכוון בו אל התענוג השווה

מבלי ריבוי ולא הפקד.

הוא לא מרבה ממנו יותר מדי.

הוא גם לא מחסיר ממנו יותר מדי.

כי השלמת הצורך מן הלחם הטוב, הוא אוכל לחם טוב, הוא לא אוכל דווקא לחם לא טוב.

בתבשילים מתוקנים במלאכתם,

זאת אומרת, הוא לא מחסיר מהם, אתה מבין, את התבלין

בדברים אחרים, כאילו להתנזר או לפרוש לגמרי.

אלא הוא אוכל טוב, כמו שאומרים, מה שצריך.

ושתות היין הטוב על דרך השווה.

וכן הוא, במלבוש,

זה לא רק מאכלים,

הוא לא לוקח את הדברים הבולטים ביותר או הכי עיקריים והמותגים בחריץ.

אלא לא בשל הממוצע,

לא הבלויים ולא הסהובים ולא וכו'.

ובדירה גם כן, דירה נאה וכו'.

דירה נאה, כלים נאים,

אישה נאה.

האריה הקדוש אומר שזה נרמז דקה,

דקה.

דקה זה דירה, כלים ואישה.

דירה נאה זה הלב של האדם.

כלים זה איברי המעשה.

ואישה נאה זו הנשמה.

אז הוא אומר, זה מה שצריך האדם שיהיה לו. דירה נאה זה המקום שבו משתכנים כל המחשבות

וכל הרצונות וכל המאוויים. זו הדירה נאה, זה הלב.

וכלים נאים זה שכלי המעשה שלנו, האיברים, נעשה בהם את המצוות. זה כלים נאים.

ואישה נאה זה הנשמה שתהיה נאה לפני הקדוש ברוך הוא.

אז תשב אנוש עד דקה.

אבל זה ברוחניות, אבל גם בחובר זה נשמה דירה נאה ותל אביני?

גם. לפי הפירוש הזה, למה אתה מדבר? אבל זה בשביל שהם מרחיבים דעתו של האדם.

כי אם אדם יושב בדירה צרה מאוד וכל מיני דברים,

אין לו הרחבת הדעת כמו שהוא ילמד במקום מרווח.

אם אדם יאכל בכלים שהם שחורים, מפויחים, עקומים, שבורים,

זה לא מרחיב את הדעת כמו שהוא לוקח איזה כוס ככה נאה, אתה מבין? ופה ושם.

זאת אומרת שיש עניין לבטל שיתופים עם המטרה, לא נאה.

שטויות דיברת.

אה, באמת?

כתוב שאישה היא נאה, חן מקום על יושבה, ואישה היא נאה לבעלה אישה קלה, נאה וחסודית.

אומרים לכל חתן,

כי אם הוא לקח אותה היא נאה בעיניו, לא מה שאתה בוחר.

זה לא הולך לפי יופי.

נאה.

בעיקר אם היא נאה במעשיה יותר ממה שהיא נאה בחיצוניותה, כי נזם זהב באף חזיר,

אישה יפה בסהרת טעם.

חוץ מזה מי שחכם לא לוקח אישה יפה במיוחד,

כי יהיו לו הרבה שותפים איתה.

אז צריך להיות גם חכם.

אתה מבין?

יש גם נשים חכמות שלא מחפשות גם גבר נאה יותר מדי, כי גם הן מבינות את אותו דבר.

אתה מבין? בהתחלה זה נחמד, אבל אחר כך כל הזמן חיים בחששות.

מכל מקום,

אז הדרך הממוצעת השנייה בהיתר,

זה שאדם לוקח מזון מן המותר על דרך הוויתור,

מכוון בו אל התענוג השווה,

לא אומרים לו אל תתענג לגמרי,

מבלי ריבוי ולא הפקד,

לא מרבה יותר מדי ולא מחסיר,

כהשלמת הצורך מן הלחם, מה שצריך לאכול, הטוב,

בתבשילים מתוקנים ובמלאכתם,

ושתות היין הטוב על דרך השווה, וכן במלבוש ובדירה בשאר העניינים.

זה עדיין גם בנקודה של דאבה,

אני מזכור שאר הסכימו לדבר.

זה לא בנקודה מסוימת של דאבה.

לא.

יש אדם שהוא לא מוכן לאכול,

בפחות מרמה מסוימת שמגישים לו,

איך מגישים לו, באיזה כלים,

איך מורחים לו את החומוס כמו שתיארנו,

וכן הלאה, זה הדרך. אחרת זה בשבילו לא אוכל, הוא אומר, תיקחו את זה מפה, אני לא, זה, מה קרה פה?

הוא רוצה שיגישו לו את זה כמו שצריך.

זה, מצטרפת לתאווה, גאווה.

וזה גם נובע מקנאה.

זאת אומרת, אדם רואה שאנשים אחרים אוכלים בצורה כזאת, או אוכלים במקום כזה, גם הוא רוצה.

אתה מבין?

אתן לך דוגמה, יש אחד אחרי תענית ארבעים יום,

אז כל יום, מה מגיע לו אחרי שהוא טענה היום?

איזה כבש, איזה סיחים, איזה סלטים, איזה זה, פה ושם.

אבל כמה אנשים יאכלו מנף פלאפל ויגמרו את הסיפור?

הבנת?

ואם אני אוכל כאילו דברים בסיסיים, אם אני אשם בשמן זית, זה טימו לזה גם? אין שום בעיה, זה בדרך השווה, כמו שכתוב.

מה זה שאומר לך? דברים שהם בריאים כאילו מסוים לזה. אתה שם דבר בריא, אם שמן זית זה בריא, למה לא תשים שמן זית?

לא אמרו לך להיות חולה.

דבר שלישי,

זה קחת הרבה מן התענוגים המותרים, עכשיו זה אדם מפליג כבר,

הוא אומר מותר, מותר עד הסוף.

בכל עבד נפשך תאכל בשר, הכל הוא לוקח לקיצון.

הוא ייקח הרבה מן התענוגים המותרים,

המפליג בהם בעליהם, עד שמביאים אותו לתענוגים האסורים, כי מי שמתרגל בתאוות זה לא נגמר.

הוא רוצה לטעום מזה, ומזה, ומזה, ומזה, והוא הולך למקומות כאלה ואחרים.

ומנסה פה, ומנסה שם, ולפעמים, אתה יודע, הוא יכול להטיל לעצמו,

אמרו לו, יש מאכלי ים, הוא לא מבין כאילו,

מה זה?

ולאט לאט אתה מבין.

שמע שיש סיני, ויש ככה, ויש יפני, ויש טיבטי, ויש כל מיני,

ומנסה,

למה לא?

הוא אומר, מה זה? כולה כלום זה, זה, מה זה?

והוא יבוא לתענוגים האסורים,

חוץ ממה שהוא יהיה טרוד בהם,

בתאוות, מלעשות את חובות האלוקים שעליו.

שידונו אותו על הזמן שהושקיע באוכל על חשבון התורה שהוא היה צריך ללמוד.

כמו שאמר, פן ישתה וישכח מחוקק.

על ידי שהוא ישתה,

הוא ישכח את המחוקק ואת חוקיו.

אתם יודעים שאחרי שאוכלים טוב, גם יושנים טוב.

ומזה מגרר גריר.

ואם אתה רגיל להוצאות מרובות,

אז אתה גם צריך לעבוד הרבה יותר שעות,

כדי שיהיה לך בשביל האיתור,

בשביל התאוות.

אתה הולך היום למסעדה יותר מכובדת.

צריך להשכיב כסף, כמו שאומרים.

אז אתה צריך לעבוד יותר. נמצא שאתה נגרר כל הזמן ופורק מעליך את חובות הבורא,

וכן הלאה.

אז אלה שלושת הסוגים המותרים.

יש דבר שבלעדיו אי אפשר,

באכילה ושתייה,

ויש מצב הממוצע,

שאדם לא מרבה ולא מחסיר,

אוכל על דרך הממוצע,

ויש מי שהולך לקיצון,

ואם מותר, עד הסוף.

הוא יכול לבוא לאיסורים

והוא טרוד מכדי לעשות חובות השם.

הוא לא יפסיק באמצע הארוחה,

כן, לקום להתפלל מנחם מניין.

עכשיו פתחו שולחן, הנסיכים התקררו.

מה, הוא הולך להתפלל עכשיו באיצקוביץ', יחזור בחזרה?

מה הוא יאכל? גחלים?

אז הוא לא.

אז חכמים אמרו שחצי שעה לפני תפילה לא אוכלים.

למה אדם נגרר?

טוב, וראוי לך, אחי, עכשיו,

שתתנהג בפרישות מן התענוגים המותרים ביכולתך עד שיהיו בעיניך בתכונת התענוגים האסורים עליך.

פן תעזוב תורתך ותניע חובתך.

וכבר עמדת על מה ציווה הבורא יתברך את המלך

באומרו ולא ירבה לו נשים.

ואמר רק לא ירבה לו סוסים.

מעניין למה הוא לא אמר פה ולא ירבה לו כסף וזהב.

ואמר לו על אלה חטא שלמה מלך ישראל.

גם אותו החטיאו הנשים הנוכריות עם חוזק שכלו ורוב תבונתו וגדולתו.

והוא

התכוון לשם שמיים.

הוא הרבה נשים בשביל,

הוא לקח בנות מלכים, 700 בנות מלכים.

בשביל מה? בשביל להכיר להם את היהדות, את התורה, את החוכמה.

ואז יבואו אבותיהם המלכים וישמעו את חוכמתו של שלמה וישתכנעו שהוא החכם מכל האדם.

ואז הם ילכו לעמים שלהם ויהפכו את העמים שלהם כמו שמלך כוזר הפך את העם שלו.

אחרי שהוא שמע את החכם,

השתכנע שדרך התורה היא הנכונה.

אז הוא רצה לתקן עולם במלכות שדי דרך הנשים.

אבל התורה אמרה לא ירבה לו נשים,

מכל סיבה שלא תחשוב.

כמו בן אדם יגיד,

אני לא מרבה באכילה, אני עושה סעודות וחפלות,

ועל המנגה למשוך את האנשים שיבואו להתקרב, אני אראה להם סרטים.

לא בשביל שאני, איך קוראים לו, אני רוצה להחזיר אותם בתשובה.

אבל מה לעשות?

מה שהתורה אומרת אסור,

תקראו את הגנזה הקרוב, יצא כבר,

אז אסור.

וזה עם חוזק שכלו ורוב תבונתו וגדולתו.

אז לכן ראוי לנו להתנהג בפרישות מן תענוגים המותרים ביכולתנו,

אפילו המותרים ביכולתנו,

עד שיהיו בעינינו בתכונת התענוגים האסורים עלינו.

וכפי בינתך ישמר לך ושמור נפשך ופרוש מכל אשר יפרישך ממצוות האלוהים בלבך ומצפונך.

תבחן את עצמך ותראה כמה דברים מאלה מטרידים את מנוחתך וגוזלים את זמנך, מפרישים אותך

מהמצוות של האלוהים בלבך ובמצפונך.

זאת אומרת, אפילו שאתה לא מבזבז זמן,

אבל זה מטריד אותך אפילו בלב.

נגיד שמישהו אחר מכין לך את המנגל ומכין לך את הכל, אבל אתה טרוד בלב מזה?

מה אוכלים היום? מה זה כל הזמן סביב הדברים האלה?

אם לא תוכל לפנות לענייני אחריתך,

אם בן אדם, במקום להתמקד בענייני האחרית,

מפני טרדתך בצורך מזונך ומחייתך בעולמך ועסקך בו, כמה שאתה טרוד בעולם הזה,

כמו שזכרו ריבותינו, זכרו לומר לך על הרבה מהם שהיו טורחים בעניין עולמם

עם הפרישות ממנו.

כמו הבא חלקיה שהיה משתכר לחפור באדמה משמאי במלאכת הבניין והלל שהיה חוטא ומתפרנס מן העצים.

זאת אומרת,

אתה צריך להשתמש במה שימלא ספקך.

הבא חלקיה בפרק שלישית לתענית

ובא שמה עליו

לא היה טורד את עצמו בעת שהוא פנוי ממלאכתו,

וכן שמאי והלל,

למרות שהם לא מנעים את עצמם מן המלאכה,

ושמאי ומלאכת הבניין שבאה אליו,

הגר לגייר אותו,

והלל שהיום התפרנס בדוחק וצער,

והיה עושה ומשתכר בטראפיק,

חציו נותן לשומר בית המדרש, חציו לפרנסתו, לפרנסת אנשי ביתו,

ופעם לא מצא להשתכר.

הוא עלה ללמוד,

אז הוא לא הטריד את עצמו ביותר מדי.

לא מצא, לא מצא, עלה למעלה ללמוד.

אז את אומרת, גם אם בן אדם נזקק למלאכה,

אתה יכול להיות פרוש בלבך עם קיום מלאכתך.

ואל תמנעך פרישותך בלבך מתעסק בזה.

אז אם אתה פרוש בלבך, אתה לא חייב להימנע מלהתעסק

במלאכה שאתה עוסק בה, מפני שאתה מכוון בו לעבודת האלוקים כאשר הקדמנו. אם כל כוונתך היא לשם,

אז גם בעצם מלאכה, אם אתה פרוש מכל הדברים האלה,

גם זה טוב ואינך צריך להימנע מזה.

וכאשר תוכל להניח עסק העולם,

תניחהו בעבור עבודת הבורא. אבל אם אתה בעל ביטחון שיכול כבר לעזוב

את המלאכות של העולם הזה בעבור עבודת הבורא, עשה זאת.

ואל יספיק לך מה שאמרנו בעת שלא תוכל בעבור צורך ההזמנה למזון,

כי המשקיף על מצפונך יעזרך לקיים מחשבתך בעבודתו. כמו שאמרו ריבותינו, זיכרונו לך, כל המקיים את התורה מעוני,

סופו לקיימה מעושר,

וכל המבטל את התורה מעושר, סופו לבטלה מעוני, המשך יבוא.

רבי חנניה בראשי אומר,

רצה הקדוש ברוך הוא לכל ישראל.

לפי כך ארבע ימים תורה ומצוות שנאמר,

אדוני חפץ למעצת כה יגידי תורה מיידים.