שיעור מיוחד ימי בין המצרים - חלק א' | הרב שמעון משה חי רחמים

- - - לא מוגה! - - - 

בשם השם נעשה ונצליח. היום נעסוק בשיעור מיוחד לז בתמוז. הגמרא במסכת תענית דף כו עמוד א אומרת חמישה דברים הרו את אבותינו ב-17 בתמוז וחמישה בתשעה באב. ב17 בתמוז נשתברו על לוחות ורוטה לתמיד והובקעה העיר ושרף אפוסטומוס את התורה והמיד צלם בהיכל ובדשעה באב נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ לחרב הבית בראשונה ובשנייה ונלקדה ביתר ונחרשה העיר ועל כן אמרו חכמים מי שנכנס אב ממעתין בשמחה. במקור אחר, הגמרא במסכת תענית בדף כח עמוד ב אומרת, חמישה דברים הרו את אבותינו ב-17 בתמוז ואלו הם נשתברו עלות מנלן. דתניה בשישה לחודש ניתנו עשרת הדיברות לישראל. רבי יוסי אומר בשבעה בו. ומנדה אמר בשישה ניתנו. בשישה ניתנו ובשבעה עלה משה. ומן ד אמר בשבעה נידנו ובשבעה על המשה כדי כתיב ויקרא עם משה ביום השביעי וכתיב ויבוא משה בתוך הענן ויעל ההר ויהי משה בהר 40 יום ו40 לילה וב-24 דסיון שיצה תמוז מלו להו 40 בשבסה בתמוז ונחיטת ותעבירו ללוחות וכתיב וי כאשר קרב אל המחנה ויר את העגל ושלף מידיו את הלוחות וישבר אותם תחת ההר מוטל התמית אומרת הגמרא ובקה העיר בשבעה אבה והתי בחודש הרביעי בתשע לחודש ויחזה קרב העיר וכתיב בטרה פסוק בירמיהו ודקה העיר אמרב הלו קשאן בראשונה כאן כאן בשנייה דתניה בראשונה ובקה בתשעה בתמוז ובשנייה בשבעה עשר בו שרחפוסטומוס את התורה אומרת הגמרא מי צלם בהיכל מנלן כדכתי בדניאל יב ומעט ושר התמיד ולתת שיקוז שומם וחד אבא אומרת הגמרא והכתיב ועל כנף שיקוצים משומד אמר תראה הבו ונפל חד על חברי ותברה לידה ואשתקח דהבה כתיב על הצבי חרו בית הידך השלמת לה הצלם אומר לחברו אתה רצית להחריב ביתו של מקום שהתאת ישראל אחריך ואני עשיתי בך נקמה ושילמתי לך ידי לשון אחרנה צבית לאחרו בתה וידך ושלטלי נהיינו לשון שאילת כלים כלומר כל זה עלה בידי אז שתי המקורות הללו בגמרא מדברות על העניין של שלושת השבועות מיז בתמוז שמתחיל היום לצערנו הרב ועדיין לא נבנה בית המקדש ועד ליום י באב שזה יום לאחר תשעה באב שאז עדיין ממשיכים קצת קצת בשאר הדינים שנוהגים. כמובן השנה אין לנו שבוע שחל בו תשעה באב. מהסיבה ששעה באב נופל ביום ראשון לעינו מוצאי שבת. ראשון בעזרת השם נקווה שהקדוש ברוך הוא יבשר אותנו בשורות טובות ויזנה בית מקדשנו ולא נצטרך לתשעה באב להתענות כלל וכלל. אמן. הבן יורידה כותב על המשנה הזאת חמישה דברים הרוז בתמוז וחמישה בעל לרמוז שעברו ישראל על עשרת הדיברות חמישה דיברות שהם בן אדם למקום חמישה דיברות שהם בן אדם לחברו חמישה ביז בתמוז שעליהם אנחנו מטענים היום וכנגדם חמישה שעה ביום תשעה באב וכותב הבני לא ידע שהם פגמו בשתי ההין בשתי אותיות הה שבשם הקדוש יקוק ועל כן כנגד כל חמישה בעצם קראו מאורעות ועליהם אנחנו נותנים את דעתנו בימים הללו ומטענים וכולי וכולי הולכים מהקל בעצם אל הכבד בעניין של כל המנהגים והחומרות בואו מקשה קושיה כותב הבן יוידה הרי בפסוק כתוב ובקעה העיר בראשונה בתמוז אז למה בכלל אנחנו נוהגים ביז בתמוז להתענות היינו צריכים כבר בט בתמוז להתחיל את התענית הראשונה זכר וחורבן בית המקדש על זה שבקעו את העיר אז למה להמתין עד יז ודמוז ואז להתענות שאז היה הפעם השנייה שפרצו את החומות. על זה יש תירוץ של המהרשה. המהרשה כותב שהפרצה השנייה בעצם שפרצו בחומות היא יותר חמורה מהפרצה הראשונה. למה? כי מהפרצה השנייה כבר לא הייתה תקומה כלל. בפרצה הראשונה עוד הייתה תקומה. מה שנקרא עוד איך אומרים הצליחו להישמליחו למנוע אבל מהפרצה השנייה נגמר הסיפור כיוון שנפרץ נפרץ הירושלמי כותב על זה שהיה קלקול חשבונות התבלבלו בעניין של החשבונות ולכן קבעו יז ודמוז שיש בו חמישה מאוראות שאז בו דווקא יעשו את התענית ואומר המהרש אומות העולם מונים את חודשי החמה בניגוד לעם ישראל שאנחנו מונים לפי חודשי הלבנה ולכן אנחנו נוהגים לברך פעם מ-50 שנה ברכת החמה ומצד שני אנחנו נוהגים לברך בכל חודש את התחדשות הלבנה את ברכת הלבנה ומחמד שהאויבים גזרו שלא לקדש את החודש כדי שלא יוכלו לשמר את כל המצוות והמנהגים וממילא גם לא שתמשו בחשבונה של הלבנה. זה מופיע בגמרא במסכת ראש השנה בדברי רבותינו. ממילא נוצב כעיכול. ולכן היה ברור שיז בתמו זה תאריך שמה שהובקעה העיר בו בפעם הראשונה. ועל כן באו חכמים וגזרו שבז בדמוז דווקא ידענו ולא בת, למרות שבט גם הייתה פרצה. וזה מפורש בפסוק בירמיה. כותב הנביא ירמיה, מכה שקד אני רואה. שואל אותו הקדוש ברוך הוא, מה אתה רואה? מכד אני רואה. מה זה מכד אני רואה? כותבים רבותינו שהם 21 יום. שבין יז ותמוז לבין תשעה והיות וקלקול החשבונות של האויבים שהם מונים לפי השמש יש לנו הבדל יוצא שיש הבדל בין שנת השמש לשנת הירח 11 יום ככה עולה לנו שבג תקופות מתשרי ועד תמוז נוספים להם שמונה ימים שבין תמוז לחמה לבין יז ותמוז לבנה ולזה כיוון הפסוק באומרו שמו אותותם אותות שנאמר והיו לאות ולמועדים וכולי דהיינו שהכוונה עם ישראל שם לפניו את המניעה על ידי רותות השמיים דווקא ללבנה ולכן זה אותית וישרה והיות והלבנה הפעמים שהיא לוקה כיוון שהיא לוקה תדע לך זה יתרון טוב לעם ישראל זה סימן רע לשונאהם של ישראל וכשהאומות לוקים דהיינו שהחמה שהם מונים ממנה למניינה היא לוקה אז תדע לך זה משהו איך אומרים שהוא שייך אצל הכל גם לעם ישראל וגם לאומות העולם וכשצר מלך בבל על ירושלים היה תאריך יות בתבת עד שהצליח להבקר את העיר ביז בתמוז ללבנה וט לחמה ובתאריכים הללו רבותיי יש לנו בית אותות אחת לאויב שהתאריך היה טת שהשמ שהשמש הולכת ומוסיפה באמצע החודש ועוד לרעה בר מינן לשונאהם של ישראל שהלבנה הולכת ונחסרת מאמצאו של חודש שרף אפוסטומוס את התורה דבר השני מדקדק המהרשה למה דווקא ביום הזה שרף הפוסטומוס הרשע את התורה ולא ביום אחר אלא בכל יום הוא יכל לשרוף את התורה מה הדגש דווקא ביום הזה אלא כיוון שרב אוסטומוס יום הזה מוכן כבר לפורענות אה נשתברו בו הלוחות. אם ככה, איך אומרים, יש פה איזה שייכות ליום הזה יש לו מיוחדות שאפשר להצליח בו. אמר, עכשיו ראוי לשרוף את התורה. נשתברו הלוחון בו והיום שמשה זהק. אז גם אפשר לעקור את התורה על ידי שריפה. עיון יעקב כותב, הסיבה שקראו לנו חמשת האירועים הללו ביז ותמוז הוא כיוון שעברו עם ישראל על מה שכתוב בחמישה חומשי תורה וכיוון שכך הוא צריכו להענש על כך ולכן זה אחת הסיבות שאנחנו מתעננים על ביטול קיום התורה על שבירת הלוחות על שריפת התורה על פרצה בחומות התורה כל הדברים הללו ולאחר מכן ארוות חמישה דברים רעים בתשעה באב ומיחד עשרה כנגד מה שעברו וביטלו את עשרת הדיברות הרב החידה זכותו תגן עלינו אמן אמן מביא חידוש במדרש איכה מכתב יד קדום של רבותינו והוא כותב על הנביא ירמיה, כל זמן שהנביא ירמיה היה בעיר, לא יכלו האויבים להיכנס בתוכה של העיר ירושלים. ולכן שלח אותו הקדוש ברוך הוא לענתות. הוא הלך וכשיצא הצדיק, יציאת צדיק מן העיר עושה רושם. שיצא הצדיק, מיד יכלו האויבים להיכנס לתוכה. ולא רק שיכלו להיכנס לתוכה, אלא יכלו גם להעלות אותה באש, לשרוף ולהחריב את בית המקדש. אבל כשחוזר ירמיהו לירושלים והוא רוצה להיכנס, כשהוא מגיע לחצי הדרך, הוא עולה על הר קרוב לירושלים, שלושה מיל, והוא רואה עשן שחור, עולה מהאים וממקום המקדש. שהוא רואה את זה הוא מבין שלבית המקדש חרב, בית המקדש צרוף. מיד הוא קורע את בגדיו, נותן אפר על הראש שלו, וממהר לבוא והיה הולך ובוכה וצועק וזו הסיבה שהוא יהר להיכנס לירושלים. למה? שהוא היה נעל ירמיה הוא היה מיידד עם נבוכ נצח. אז הוא לא היה מלך. הוא היה אדם הני בזוי והוא היה אומר נבוכד נצר מי יתן שהמלוך על כל העולם כולו היה לו שיפות שיפוס מי יתן והמלוך על כל העולם כולו ואז כשהמלוך על כל העולם כולו אבוא לירושלים כדי לשרוף את המקדש ולהרוג את תושבי העיר ושערית ההם הוליך בשבי יריה הנביא ראה זאת ברוח רוח הקודש שאכן תעמוד לאותו רשע נבוכנץ הרשעה ומה הוא אומר מה שאומר אותו רשע התקיים ולכן הוא ביקש ממנו תן לי את ירושלים בשבילי כך אומר לו ירמיה תן לי את ירושלים הוא לא נתן ולא עבה ושוב אומר לו תן לי את המקדש ענה לו לא אתן שוב מבקש עיריה ואומר לו תן לי 70 הסנהדרין מסרב נבוכת נצח ואומר לו לא אתה חוזר ירמיה הנביא אומר לי תן לי תינוקות של בית רבן אומר לו לא אתת שואל ירמיה הנביא מה כן תסכים לתת לי זה לא זה לא זה לא זה לא מה כן אתה תסכים לתת לי אמר לו כל מה שתוכל להציל ולהוציא מירושלים מחצי היום עד הערב שהולך תציל ולכן מהר מיד להיכנס לעיר ולא הספיק עד הערב שכבר לא נותן לנו זמן להציב איש ועל כך נאמר אוי לנו כי פנה היום כי נטו צלילי הארה עד כאן לשון המדרש כותב הרב החידה ביו מדוע באמת נבוכד נצע רצה לפייס את ירמיה הנביא ולמלא את הבקשה שלו. זה מצאנו במקור אחר שנבוכת נצר מצווה את נבוזרדן על ירמיהו. למה? ירמיהו היה גלגול שלמה המלך עליו שו לבוכת בצב היה מזרעו מזרע ביתו של שלמה המלך. שלמה גייר את מלכת שבה, הוא בא אליה וילדה בת, מהבת הזאת נולד מנבוח נצר. כך מופיע בספר סדר הדורות בדף ל עמוד ב ועוד מקשה גבוהות הרי קושיה. הרי הפסוק הזה מדבר על חורבן בית ראשון ואנחנו לא מתענים על חורבן בית ראשון אלא אנחנו מטענים על חורבן בית שני אנחנו מזכירים חורבן בית ראשון בתשעה באב אבל עיקר עיקר התעניתי על חורבן בית שני נו אז איך זה מתקשר בו בעניין של ירמיה נבוכד נצח הגמרא במסכת ראשנה דף יח עמוד ב אומרת לגבי הצומות. אם אין שלום ואין שמד, אם רצו מטענים ואם רצו אינם מטענים. חוץ אומרת הגמרא מתשעה בהר שבו הוכפלו הצרות. למה? כי נחרב בית מקדשנו ותפרתנו גם בבית הראשון וגם בבית השני. וכל זה היה בטאב. אומרת הגמרא לרבי יוחנן אני יוצא שלא הוכפלו חורבנות ביום ט באר שבראשון בית המקדש נשרף בי' בעל היינו בעשירי נמצא שלפי דברי רבי יוחנן בגמרא כשאין שמד ואין שלום לא חייבים להתענות אם רצו מתענים ואם רצו לא מתענים בדש תשע בעם כי עיקרו היה בהם כי בתשעה ועם לא הוכפלו הצוות ולכן הדין שלו מותר כשאר תעניות יש יד יוסף היד יוסף מופיע בה עין יעקב הוא כותב תירוץ אחר או הוא כותב אמנם רוב ההיכל שנשרף זה היה בי ב אב אבל ברגע שפרצו למקדש וחיללו אותו ושלטו בו זרים והציטו אש בתוכו, אוטומטית הקדושה של בית המקדש ונהפך לכול. יוצא שבזמן שנשרף בית המקדש, שזה היה רוב בית המקדש, שזה בי', כבר כולו היה חול. ולא נשרף בית המקדש בעשירי, אלא נשרף בית של חול. ולכן עיקרה של דענית היא לא בי, אלא עיקרה כבר היא בת, שאז חיללו את בית המקדש, שאז עוד היה בית מקדש ולא היה חול, הוא לא היה כלום. אז לכן אתה צריך להתענות. בקשה מחרשה קושיה איך רבי יוחנן רצה לקבוע את יום ההבל על תשעה באב ליום העשירי הרי הגמרא אומרת שאותו יום שעם ישראל בכה בדור המדבר בעקבות דברי המרגלים היה ערב תשעה באב אתם בכיתם אמר הקדוש ברוך הוא בחייה לחינג אני אקבע לכם בחייה לדורות אם כן מה שייך לשנות את גזירת השם אם הקדוש ברוך הוא ברא שנו אמר שבתשעה באב נבכה כל שנה ושנה בגלל הפחיה לכינם תהיה בחייה לדורות מה שייך שבא רבי יוחנן ורוצה לקבוע ביום י באב את ה את הבחייה את תשעה באב ט באב מה שקבע הקדוש ברוך הוא רבי יוחן יכול לשנות את מה שקובע הקדוש ברוך מיישב המהרשה לפי דברי התוספות הוא אומר בייתם של המרגלים הייתה ביום תשעה בעל בערב ובליל עשירי הוא אומר אם תדייק תמצא שהם בכו בליל עשירי מכיוון שכך נקבעה בחייה זו לדורות יוצא מפה נפלא הדבר שהמארשה אומר לפי דברי התוספות ששייכים מה שנקרא נקרא לי כבד דברי רבי יוחנן שכתב שיבקו בעשירי על זה מה שנקרא נתאבל ולא בתשיעי האדמור ניגור בעל השפת אמת תראץ תירוץ אחר אומר ברור שעיקרו של החורבן והפורענות הייתה בת ולכן זה נקבע כיום חורבן ביום שהם בכו בחייה של חינם ויום תשעה באב הוא הגורם והסיבה לנו לאבל אבל סוף סוף תסתכל מתי נשרף האחד, מתי נשרפה התורה, מתי נשרפה הקדושה, מתי זה בעשירים. ולכן ראוי היה לקבוע את יום הבכי ליום השני. ועוד הוא מתרץ עוד תירוץ. אומר עיקר הכוונה של הבחיה שנקבעה לדורודי על שלא יכנסו לארץ ישראל חורבן נגרם בגלל שמשה רבנו לא נכנס כי אם משה רבנו היה נכנס בוודאי ובוודאי שעם ישראל לא היו חוטעים היה מי שיוכיח אותה מי שידריך אותה מי שיכוון אותה ואילו היו נכנסים דור המדבר עם משה לא היה נחרב הבית ובית המקדש היה חי וקיים לעד המאור ישראל מקשה קושיה על דברי הנימוקי יוסף. הנימוקה יוסף בבא קמה בדף כב עמוד א' אומר רבי יוחנן מחייב בנזקה אש למטעם חיצב וההיתר להדליק נר באב שבת ולא נחשב כאילו מחלל שבת כשאניהם ממשיך לדלוק בשבת ומישום שברגע ההדלקה נחשב כבר כאילו דולק הכל ואם כן, איך רבי יוחנן רוצה לקבוע את יום י ליום של בכי ותענית? הרי דברי החכמים צודקים שצריך לקבוע בתשיעי כיוון שהצתקת בית המקדש, דלקת בית המקדש הייתה בתשיעי לאת ערב. אם ככה נחשב כאילו כבר נשרף כמו שיטת רבי יוחנן בגמרא בבא קבא כאילו נשרף כולו באותו רגע אז מה הטעם של רבי יוחנן שהוא סותר את עצמו מצד אחד בבא קמה אומר שעיקר ההדלקה ושרפת הנר זה בערב שבת מצד שני הוא אומר שעיקר השרפה וההדלקה היא ביוד רבי יוחנן אתה סותר את עצמך שני מקומות שוני ועוד אתה רוצה לקבוע בי' באב. כותב הרב, גם לא מובן מה שתרצו חכמים שהתחלת הפורענות היא החשובה והקובעת. אלא מתרץ הרב יש לחלק בין אש בין העושה מעשה לבין המעשה עצמו. לגבי העושה זה נחשב כאילו ברגע הצתה נעשה הכל על ידו באותה שעה אבל לגבי פעולת השריפה פעולת ההדלקה שזה שריפת בית מקדשנו ותפרדנו כיוון שרובו נשרף בי היה ראוי לקבוע את יום ההבל והעצום ל' באב ועוד קושיה נוספת אם רובו של היכל נשרף בעשירי אם כך מה ראו חכמים לקבוע את הצום בתשיעי בתרצם מאור ישראל הסיבה לקביעת הצום היא בתשיעי על פי דברי הגמרא בן דודים סב עמוד א' על הפסוק ובאו פריצים ויחללוה שלקחו את כלי השרת את כלי המקדש ועשו אותו מחולים עצם כניסתם לבית המקדש כתוב וזר לא יאכל בו יהיה קודש לא נכנסים לשם זרים לבית המקדש נו תחללו ולא תמותו רואים המון פסוקים של אזהרות בפרשיות המשכן והלאה וזר לא יקרב אותם הזרים שנכנסו גרמו לחלל את מקום בית מקדשנו וזה היה עצם כביסתם החילול הזה וכך גם היה במקדש ברגע שהם הציטו את האש הסתלקה באותו רגע השכינה הקדושה וכיוון שכך נעשה בית המקדש לחולים כחול וכיוון שכך התחלה שכזאת לא הי פורענות. באו חכמים וקברו שהתשיעי עליו אתה תתענה, עליו אתה תבכה כי בעיצומה של הקדושה נהיה חילול על דקה בחידה. האור שמח כותב על המשנה מסכת תעניות בראשון נשרף רוב ההיכל בעשירי אבל בבית שני נשרף בתשיעי וחורבן בית שני חמור לנו יותר ועל כן באו חכמים וקברו שזאת תהיה הסיבה שעיקרו של הצום יהיה בתשיעי ולא בעשירי וכתב המארשה ערב תשעה באב הוא הכוונה לתת באב בערב אשר היו הכהנים עומדים על דונם וזה בטל עכשיו וכיוון שזה בטל ממילא על דג הבכים הנה על זה אנחנו בוכים. בוטל התמיד, לחב את המקדש, שרף אפוסטומוס את התורה, נשתברו הלוחות. כל הדברים הללו בעצם הם מדד בעבורנו להתעבל, להיות שייכים אצל בית המקדש, להיות שייכים אצל אבא שלנו. לאבא שלנו אין בית. 1900 55 56 שנים לחורבן בית המקדש. אין לאבא שלנו בית. אנחנו יושבים, יש לנו בית, יש לנו פורת גד, מגן עלינו מפני החמה, מגן עלינו מפני הגשמים. טוב לנו. יש לנו עוד דברים נלווים בבית. יכולים לשעוד בו להתמזג מהמזגן. אבא שלנו אין לו בית, על זה אנחנו צריכים להתענות. על זה אנחנו בוכים כל שנה בשנה. לא רק באינטרס שלנו שנחרב בית מקדשנו, אלא קודם כל נחרב הבית של אבא שלנו. וספר יסוד ושורש העבודה כותב הנה זה הצום הוא אחד מארבע צומות הנזכרים בפסוק בזכריה ח יט כו אמר השם צלו צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי הגמרא בראש שנה יא והשולחן ערוך פוסק את זה להלכה בסימן תקמט באור החיים חמישה דברים הרו לאבותינו ב17 עשה ודמוז אלו הם השתברו על לוחות ובוטל דמיד מבית ראשון ונפקע העיר הקדוש ירושלים ונכנסו בה חלילו של נמוכת נצר ועשו בו כרצוניו ושרף אפוסטומוס את התורה והוא עמד צלם בהיכל ועל כן כותב הרב חיוב על כל אדם בתענית על כל אדם גדול בתענית זה לעונן ולכונן ולהצטער מאוד על כל המאוראות שמהם כביכול הגיע לנו צער גדול ובפרט לבורא יתברך שמו ויתעלה שבר גדול לנו בניו הקדושים כידוע וזהו עיקר ושורש התענית כך כותב בעל היסוד בשורש העבודה ולכן כותב הרב יש לאדם להעלות על ליבו כמעט בכל רגע של יום התענית את הצער הזה ולכונן ולהצטער בליבו מאוד על כל הדברים הללו כי זהו תחילתו של הימים שנקראים ימי בין המצרים. הזוהר הקדוש מביא בשם ספרי הקבלה. ארבעה צומות הללו נגזמו על הנביאים. סליחה, גזרו אותם הנביאים והם רמוזים בפסוק על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה את בהיפוך אותיות זה אב תשעה או תשעה באב גיד רומז לנו על ג' צומות שיש לנו ג' בית ישראל יב וד' שזה הצום הרביעי יז בתמוז ואם תחבר בגימטריה את האותיות גיד יוצא לך 17 שזה יז בתמוז וכתב בספר עקדת יצחק פרשת וישלח שעו ושמעתי מפי רבים שנמצא במדרש הנעלם על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד השם את לרבות תשעה בהבתו ממנו כי לא נודע להם טעמו ונשאלתי עליו והשתוממתי כשעה לקפץ לפני עניין האות ואז אמרתי אם המאמר הזה ישנו במציאות הנה הוא מפואר עד למעוד וזהו פירושו בכתוב הם מוזים להם כפי שאמרנו ארבעה צומות השנה שנמשכו אלינו מצד כיעקוע הכף הזה ומילת הנשה בהיפוך זה השנה ועל כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה דהיינו רמז בדברי הכתוב עם ישראל לא יאכלו בתאריכים שבעמות השנה שהין גיד שהם עת לא יאכלו בני ישראל אלא יצאו והם ג' בתשרי י בתבת יז בדמוז ותשעה באב בתאריכים הללו עם ישראל לא יאכלו והם עצמם כפי דברי הנביא זכריה שאמר כ אמר השם צבעות צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיה לבית יהודה לששון ולשמחון מועדים טובים והאמת והשלום יעבו לעתיד לבוא זה יתהפך לתורה. עד כאן כותב בעל העקנה. בספר מעולפת צפיים כותב מצוות ארבעת הצומות כפי שכתב בזוהר הקדוש הוא רמז בתורה לארבעת הצומות. על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה. כי כל האוכל בתשעה באב מעלה עליו הכתוב כאילו החי מגיד אנשה. וזה יש רמז דכך ג' בתשרי י בתבת ד' זה צום הרביעי ע זה נוטריקון דשעה באב הנשה כפי שאמרנו אותיות השנה דהיינו כלומר גיד הנשה משכח אם האדם אוכל אותו משכח ממנו את יראת השם ושמה תמוני יצר הרע ולכן שם הוא שלט על יעקב אבינו ויגע בכף ירכו שם הוא שלט לכן על כן לא יכלו בני ישראל לפגיד השם רבותיי בימים הללו הנקראי בין המצרים מיז בתמוז ועד לתשעה באב רמוזים לנו הדברים כפי שמובא בהיכה גילת איכה כל רוטפיה היא סיגורה בין המצרים כל רוצפיהם של עם ישראל מתי הצליחו עליהם? באיזה זמן? בזמן שהיה להם סיעתא דשמיא מהיצר הרע בימי בין המצרים. ולכן כותבים רבותינו שבימים הללו צריך זהירות גדולה בכל מיני דברים. לא שומעים מוזיקה, לא הולכים בכל מיני מאורעות, אלא אם כן זה בזמנם, בשמחה, הספרדים עד ראש חודש אב יכולים להתחתן. האשכנזים מחביר והוא מסתפר כבר מיז לדמות וכן על זה הדרך ועוד כהנה וכהנה מאורעות ולכן בימים הלל אנחנו ממעטים בהם בשמחה לאט לאט עד שמגיעים לדרגה של אבלות ממש שיושבים על הארץ אוכלים מאכל של אבלים בערב תשעה באב שמים אפר מקלה על הראש וכל זה כדי לנהוג בהבלות הזאת כי מצינו שכבר הרעות הללו נתחדשו לא רק אצלנו אלא אצל אבותינו ולכן כתבו רבותינו כל המקבל עליו אבל אלו הימים זוכה לראות בשמחתם בימים הללו כותב הרב הלג'י ישנו שד שמהלך בין חמה לצל בשם כדב מרירי ולכן לא יהלך אדם בן חמה מלצל וגם בימים הללו כותב הזוהר הקדוש שיש דינים ששורים בעולם המקור לזה בזוהר ושמות דף יב עמוד א' בעוד מקור במדבר קעד עמוד א' כתוב ותצפנהו שלושה ירחים אומר הזוהר אילין תלת ירחין דדנקשיה שריה בעלמה שלושת החודשים הללו יש בהן דין קשה ששורה בעולם ומה הנהו? מי הם החודשים הללו? תמוז, אב וטבת. והם שלושת החודשים שלקח אותם מה שנקרא הצד של הסתרה האחרה לעומת החודשים שנטלו אותם צידי הקדושה. המכוונים לפי כוונות הארי זל בימים הללו מכוונים בברכות העמידה בשלושת התפילות כוונות מיוחדות בשמות הקודש שעל ידי הכוונות הללו הם זוכים למתק את הדינים ששולדים באלו הימים ועל ידי זה אין כוח לחיצונים לאחוז בדינים הללו וממילא להזיק את עם ישראל המוב השמש ברמזים שלו לבין המצרים כותב רבנו חיים ויטל בספר שער הכוונות בדף פט עמוד ג כתב כוונת התפילות בימי בין המצרים וזה לשונו גם צריך לכוון כוונות אלו בעמידה בכל הימים ההם בברכת אבות באותה ההוויה הראשונה תכוון שתאיר ההוויה באותיות אל תמורתה יוצאת בחילוף אותיות אותיות שלפניה והיא אותיות תדהינו שהיו מאיר לטה ל הד' הו לה' הה לד ובהוויה של עדי גיבור לעולם השם תכוון שתאיר ההוויה זו אל תמורתה יוצאת בחילוף אותיות שלאחריו והיא השם הקדוש כוזו ובהוויה שלישית של ברכת אתה קדוש ושמך קדוש תכוון שתאיר ההוויה הזאת אל תמורתה בא' ב דעת והוא יוצא השם הקדוש מ צדיק פצדיק שזה שם לזיכרון ושלושת השמות הללו הנסגרים תד כזו ומצפצ הם בג גימטריה ש עם הכולל 300 ובברכת רצה כותב הרב תכוון כי מילת רצה היא בגימטריה שם אלוקים במילוי להין דהיינו א' ל ה י ומ שהם אלוקים במילוי כי רצה הם אותיות צרה וזהו מה שכותב ירמיה נביא סוד הצרה היא ליעקב אבל הוא ממנה יבשע שהוא שם אלוקים והין וזהו ספות בין המצרים כי מן השם הנזכר שהוא דין יוצא בימים הללו הצרות רחמנא ליסן ואם נוסיף עליו שם הדנות שהוא גם שם דין עם רצה של שם אלוקים הנזכר הם שניהם יהיו בגימטריה ריכוון כי שני בתי הדינים הללו של שם אלוקים ושם הדנות הם סוד בין המצרים בין מיצר של דין בשם אלוקים לבין מיצר של דין בשם אדנות והם שניהם עולים בגימטריה כפי שאמרנו ש ועל ידם אדם זוכה למתק את שלושת השמות הראשונים שהזכרנו תטד כוזו מ צפצ שהם עולים בגימטריה ש ולכן אותיות שרה שהם אותיות רצה ממילא מתהפכות לרחנים ורצא השם אלוקינו בעמך ישראל ולתפילתם שמתהפכות הגזרות לטובה וממשיך הרב ובברכת סין שלום באותם פ שנים שבראשי תיבות סיב ש1 שלום שין שנייה תכוון אל שתי השינים הנל כי גם התיבות של שים שלום שניהם יחד עולות בגימטריה ש ש הנזכר ועוד יתרים שש כנגד שש שמות הנזכרים שהם שם הוויה ג תמורות שהזכרנו תד וכולי ושם אלוקים ושם הדנות הרא לך שישה שמות ובטעב הצורך בכוונות מיוחדות בימים הללו כותב הפרי עץ חיים בשער הברכות פרק ז' בשער חג השבועות פרק א' וזה לשונו סדר בין המצרים הנה בין המצרים להיות סכנה מאוד למה שכתב מררי שולט בהם ולכן צריך לכוון אלו הכוונות כדי למתק את הדינים השולדים בימים הללו וממילא לא יהיה כוח בחיצונים לאחוזות בדין הללו להזיף ודע מוסיף הרעב זה לשונו כי מזיווג הימים הללו של בין המצרים יוצאים נשמות של גרים דעמונים ומואבים שאסורים לבוא בקהל משום דנשמות הגירים באים מזיווג של נשמות הצדיקים בגן הדדהינו הזיווג הוא מצד ההתעוררות של התחתונים וממילא נכללים בהם שישה השמות שאמרנו שבה לשישה שמות שבו ואז אותם הנשמות יוצאים מאותו זיווג פנים בפנים אבל כשהוא אחר מיתתם אינו כי שעשוע של השכינה הקדושה לבד יודע כן כך מופיע גם במבוא שערים בסידור הרשש סידור הירזל כתב אוהב ישראל מאבתא וכן מופיע בספר אמרי פנחס לרבי פנחס ניקוריץ זכותם דגן עלינו אמן אמן שלושת השבועות מימי בין המצרים הם ימים מסוגלים ויכול להשיג בהם מה שלא השיג כל ימות השנה כי המלך הקדוש ברוך הוא נמצא בשדה ולא בביתו וכל אחד יכול לגשת אליו וזה מה שכתוב בהמלצה כל רודפיה בהיכה, כל רודפיה היא סיגוע בין המצלים. זה שרוצה לרדוף אחרי הקדוש ברוך הוא ולהשיג על הצד הטוב, לא על הצד הרע. מתי הוא יכול בימי בין המצרים? כל רוטפיה של השכינה הקדושה היא סיבוע מתי בין המצרים. כל רוטפיו ומבקשי השם שרוצים להידבק בקדושה יכולים להשיג אותו במי בין המצרים. יום יז בתמו זה יום נחשב כראש השנה. יום תשעה באב נחשב כיום הושענה רבה. שלושת השבועות הללו נחשבים כעשרת ימי תשובה. כי המלך אינו נמצא בארמונו כי אם אצל כל אחד ואחד מאיתנו. וכאשר אדם יקדש את עצמו בימים הללו כן הוא יזכה לישועות והצלחות בימי תשרי ובימי המועדים. המגיד ממזריץ' מפרש את הפסוק כל רוטפי היסיגו בין המצרים כל רודפי ה אומר אל תקריא כל רודפי ה אלא כל רודפי יפ כל רודבי השם היסיגוע בין המצרים כל מי שרוצה להתקרב לקדוש ברוך הוא מתי יכול להתקרב בידים הללו של ימי בין המצלים להשיג אותו וכך כתוב בספר עבודת ישראל בשמו של המגיד במזדש. בימים הללו אנחנו גם נוהגים לשבת בחצות היום על גבי הקרקע ולומר תיקון חצות. לא מה שאנחנו נוהגים בלילה אלא ביום עצמו. זה מופיע גם בשער הכוונות סתכל להלכה בשולחן ערוך. עניין ימי בין המצרים. כותב הרב בשער הכוונות 21 ימים שבן יז בתמוז תשעה באב ומנהג טוב וקשר ומאוד לכל בעל נפש לשבת באבלות אחר חצי היום באלו הימים ולבכות בחייה של ממש על חורבן הבית ותעם היות זה אחר חצות היום הוא כי אז יש התעוררות הדינים בסוד כנתו צלילי הארב ואשר לסיבה הזאת נשרף ההיכל דווקה אחר חצי היום ודבר זה עושה תועלת גדולה לנפשו של האדם ועניין נין חצות הלילה אין צורך להזכירו כי אפילו בשער הליל לא צריך להתאבל על חורבן וכל שכן בלילות של בין המצרים שצריך להוסיף ולהרבות בבחייה ועליו נאמר דברי הכתוב ישעיה סו יוד שמחו את ירושלים וגילו בה כל ההבה עסיסו איתם מסוס כל המתאבלים עליה המשנה מורה כפי שאמרתי פוסק להלכה בסימן תקנא סעיף קטן קג וזה לשונו בכוונות הארי כתב שיתאבל בימים ההם אחר חצי היום ויבכה כמו חצי שעה ובהזדמנות זו ראוי להביא את כל המעלות והסגולות של תיקון חצוף בכלל בספר משפטי צדק על התהילים כותב בשם ספר חוצות דמסק. היות והזוהר הקדוש הפליג מאוד בכמעט חצות שכמעט אין סדרה שלא ידבר בה. וזה מפני שהיא מצווה חביבה ויקרה מאוד. על כן החיור הוא על כל אדם להתאמץ בכל יכולתו ובכל אפשרותו לקיימה כהוגן. ומי שתרוד בעסקי העולם אי אפשר לקיימה. על כל פנים נראה להחזיק איזה ברורין שהוא יהיה קיימה. אז אם מישהו עובר בתשלום שהוא יעשה ממקומו. ויהיה לו חלק בהם ואשרי שיכול לקיימה ומטוב חלקו ונעים גורלו בעולם הבא אם לא ראתה ואם מכיר בטבע בדברו באמת לעמידו בלי שום רמייה שאדם חלוש הוא אז לפחות יקום בשעה שנייה אחר חצות ובדרך זה כתוב בספרים הקדושים שבבוקר הוא עת רצון מאוד ואת שליטת החסדים בעולם וכדי לעורר את הלבבות אינוש כערכנו לעבודה הרמה הזו נעתיק כותב הרב לפניך שניים שלושה מאמרים מהזוהר הקדוש בקיצור נמרץ למען ירוץ הקורא בואו לגודל אהבת הקיצור הזוהר הקדוש כותב בפרשת לכלכה דף צב כל הקם בחצות הלילה ואומר תיקון חצות זוכה להיכנס לנחל עדנים ונחל קדומים וברכתו מתקיימת וזה לשון הזוהר תחזה בשעת דבר נשקם מפלוגתה לאילה למעלה באורית קודש בריךצלה כמהדוקמד כתיב בגנים חברים מקשינים לכולך שמעיני וכל אנון אוכלוסין לא כל בלי תושבתה דמזמרין מראון כול משתקחה בגין תשבחתה דינון לעו באורייתא ומה אחרי זה ואמר הנה ברכו את אדוני כל עבדי אדוני אתון ברכו אדוני אתון תון שבכו למלכה קדישה תון התעדרו למלכה והיא תה מתעדרה ב בההו ברנש וקם תקמי מלכה ואמר תחמי במי בראתינה לקמך במהי ברא התערנה לקמך ומה נינון שיבך כולוהו כולה דלהון כמה מלכה אדם ואמר עומדים בבית אדוני בלילות אילן הקרון עבדי השם אילן התחזור לברכה למלכה ברכתה דלאום ברכת דוד דכתיב סו ידכם קודש ברוך את השם אתחזון דמלכה קדישה יתברך על ידיך וברכת על ידיך ברכתה ונראה כותב הזוהר הקדוש אדם שקם בחצות הלילה לעסוק בתורה הקדושה הקדוש ברוך הוא מקשיב לו וכפי שהם ידעו רבותינו בדברי הכתוב בתהילים בשיר השני היושבת בגנים חברים מקשיבים לכוליך שמעניי מי זה החברים בכוונה לשכינת ראשון וכל אותו המון של מעלה מלאכים גם אלו החברים וכל בעלי תשבחות המזמרים לריבונם כולם שוקטים בשביל תשבחתו של אותו אדם העוסק בתורה ומכריזים הנה ברחו את אדוני כל עבדי אדוני אותם עוסקים בתורה שמברכים את הקדוש ברוך הוא אתם תשבחו למלך לא אנחנו בשמיים אתם תעתירו את המלך וילה היא מתרת באדם ההוא וקמה לפני המלך ואומרת ראה באיזה בן באנו אליך באיזה בן התעוררנו אליך ומי הנה שכל השבח שלהם הוא לפני המלך וחוזר ואומר העומדים בבית השם בלילות אלו הנקראים עבדי השם אלו הם הראויים לברך את המלך והברכה שלהם היא ברכה וזהו שכתוב סאו ידכם קודש וברכו את השם. אתם מראויים שהמלך הקדוש ברוך הוא יתברך על ידכם והברכה שלכם שעל ידיכם היא הברכה מהשכינה הקדושה. ועוד כותב הזוהר הקדוש במקום אחר, כשנחלק הלילה, ישר הביא את הדרגום, כרוז עומד ומכריז, הוא פותח הפתחים, פותחים הפתחים ואומרים אשרי מי שחלקו, מי שמקיץ משנתו בזמנו ועוסק בתורה וכל מי שקם בזמן ההוא נקרא חברו של הקדוש ברוך הוא בכנסת ישראל. ודברי התשבחות שלהם באים ושורים בחק המלך ואז מצווה המלך לכתוב כוללו הדברים ובספר כתובים כוללו בניך לא הקמים בלילה וחוט של חסד משוך עליהם שמחוט ההוא אדם מתעתר בעתרת המלך ומתיירים ממנו העליונים והתחתונים ואפילו בזמן שבעלי הדין לומדים לדון העולם הוא נכנס בכל שערי המלך ואין מי שימחה בידיו ואלו בעלי דינים אינם דנים עליו דין משום שהוא תרשם לרשימת המלך כי להכל נודע שהוא נכלו של מלך ומשום זה הם לא יכולים לדון עליו שום דין ואשרי חלקם של אותם הצדיקים ומקור אחר כותב הזוהר הקדוש שהאדם שעושה את התיקון חצות ומכניע את הקליפות וקופא את הסרה אחרה הוא מטהר את מחשבותיו ופרנסתו תהיה מזומנת לו לא מבשר ודם רק מהקדוש ברוך הוא שנאמר במשלה ותקום בעוד לילה ותיתן טרף לביתה ובספר דבש השדה כתב בשם החוזה מלובלין זכותו תגן עלינו אמן אמן אמן ואתה קום בעוד לילה ותיתן טרף לביתה בפסוק הזה מרומז לנו שאדם שקם בחצות הלילה זה סגולה לפרנסה טובה בספר כף החיים לרבנו חיים פלג'י ג'ח כתב שעל ידי כמעט חצות שאדם מנדד שינה מעיניו הוא משבר בזה את הקליפה הקשה ולכן ראוי לכל כל בעל תשובה קם בלילה לעסוק בתורה דתרם כל התוודה יבכה על עוונותיו ואלך יסייעו מן השמיים לעשות תשובה מושלמת עליהם לפי זה שמשבר את הקליפה על ידי עסק התורה בחצות הלילה שהוא נוטל את הכוח מהחיצוניים ומוסיף קדושה מסיל טומאה ומוסיף קדושה כי לילה זה זמן של המזיקים של החיצונים הנה הוא עולה בידינו כתם לצד והלומד בלילה הזה יהיה לו זיכרון בתורה ולא יהיה לו שכחה כי השכה באה מצד הקליפה והסתרה אחרה כאמרם רבותינו ז"ל וכיוון דבעד משבר הקליפה בדין דתלמודו תקיים בידו וזהו זכרו תורת משה עבדי ובכף הח באות י בשם תיקוני הזוהר תיקון ע דף פט עמוד א' כתב דאדם בחטאו גורם לגלות לקדוש ברוך הוא ושכינתן ממקום למקום ועל ידי שהוא מנדד שינה מעיניו הוא מחזיר את ה הקדוש ברוך הוא שכינתה למקומה מה שהוא פגע כמו שאומרים ממקומו הוא יפן ברחמיו לעמו עם ייחדים שמו ובוקר ודוד המלך אמר אם אתן שינה לעיניי להף הפייטנו ומה עד אמצא מקום לעשן ידע דוד המלך שבזה שהוא מנדד שינה בעיניו הוא זוכה ומשיב את השכינה מאותם עבירות מאותם פגמים שפגמו וכתב הראשית חוכמה בדם דף קעו עמוד א' כי דוד המלך עליו השלום היה מנדד שינה מעיניו כדי להחזיר את הקדוש ברוך הוא למקומו ולכן כל אדם למד כל אדם אדם ילמד שמאחר שחטאו גורם גלות לקדוש ברוך הוא שפינדר ראוי שישוב בתשובה וינדד שינה מעיניו כדי להבזירן למקומן ובקונטרס תוכחות חיים חיים כתוב דעל ידי שעושה תיקון חצות הוא זוכה ומקרב את הגאולה ועוד כתוב מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה הבא להורגך השקם להורגו ומדבר על היצר הרע על ידי שתשקים בלילה לומר תיקון חצות לשלת ולעסוק בתורה תזכה להרוד את היצר הרע ועוד כתוב כמה מעלות טובות זוכה אדם שקם בחצות הלילה דעת עלית על כולנה דעושים אותו כבר חדשה ודעה דכתיב ולא אמרה אלוה העוסי ועוד הן בא דזוכה למלכות הוא ובנם אחריו דעל ידי זה זכה דוד למלכות ובנו לעלמין לדר דרין כדאית בזוהר הקדוש כל זה היה בזכות שדוד המלך עסק בתורה בלילה זכה שהוא ו שער יוצא חלדם מה שנקרא מלכות בדוד זכו למלוכה ועוד כותב הזוהר הקדוש בפרשת ויחי על כך שאדם שקם בחצות הלילה זוכה להיות שמור בגופו ונשמתו לעילה ותטעה ולא דחין מפגעי עלמה נשמר מכל מיני מראים גישים וזה העולם רבנו תם בספר הישר כתב תיקון העיניים הוא שיקום באשמור את הבוקר וכל שכן אם לא ישן כל הלילה וזהו מה שכותב דוד המלך בתהילים קיט קמח קדמו עיני השמורות לשיח בעמרתך העיניים של דוד המלך נדדו שינה מהם והקדימו בהשמור את הבוקר לשבת ולעסוק בתורה וזהו מה שכתוב בתהילים במקום אחר בקיט קלו פלגי מים ירדו עיני המקובל רבי ניסיםרי זכר צדיק לברכה כותב בשם הפני יהושע זכותו תגן עלינו אמן בספר שנקרא תיקון חצות שאדם שמשקים ואומר תיקון חצות זוכה שהקדוש ברוך הוא כביכול אומר לו בוא אני ואתה ונטייל בגן עדן ואותו אדם זופים ומגלים לו השמיים רזה תורה כי התורה נמשלה לביתו של מלך כמו שכתוב כתוב במדרש אמר רבי שמעון בן גמליאב משל לבת מלך שלא היה אדם מכירה כך אמר הקדוש ברוך הוא לישראל ראו כמה חביבים אתם עליי שאין בריאה מסתובבת בפלטרין שלי שנאמר ונעלמה מעיני כולך הגסו בהיות אבל אתם לא נפלתי ממך ולא רחוקיי ובלי ספק יותר הבת מלך מגלה את רזיה בלילה והיום שהוא דרך צניעות כפי שמובא במשלה הפסוק ואת הצנועים חוכמה אדם שהוא צנוע הוא זוכה לחוכמה ועוד כתוב שכימה בחצות מועילה לטהרת המחשבה הוא בספר ליקודי תורה תורה כתב בעת הקיצו משנתו בחצות לילה דיקה כי אז עידן רעותה דהיינו את רצון ורעבה משתכך כידוע ובעבודת חצות הלילה בתורה ודיקון חצות ובהתחברותו עם התפילה יוכל להתייחד ולהידבק למעלה ולפעול כל דבר ששואל מאיתו יתברך שמו כי חצות לילה הוא דבר שלם ובטרם אור הבוקר אז נוצר הפילוד חס ושלום ובחסד לאברהם כתב הקם בחצות הלילה זוכה לכבוד לדול כי הקדוש ברוך הוא וכל הצדיקים אשר בגן עדן כולם כולם שומעים את קולו כדא בזוהר הקדוש היא יושבת בגנים חברים מקשיבים לכולי חשמים ובספר סור מרע עשה טוב לרבי צבי הירש מז'יטוב מזג'יצוב כתב אומנם הודה לך אחרי קבלתי מרבותיי אשר התיקון חצות הלילה מעוררת רצון למחול לו את השט עיובת ומה שאינו נמח בכמה תעניות וסימופים רבים כי לתעניות צריך פרישות גדול במדבריות ויערות ומערות ובספר ליקודי מורן לרבי נחמן מברסלב בסימן קפ"ט כתב כי מה בחצותי זוכה בה להמתקת הדינים ועוד כתב בחלק ב' סימן סז שעל ידי שקם בחצות הלילה הוא מתאמבל על חורבן בית המקדש על ידי זה ניצול משרפות ובספר יסוד יוסף בתיקון כוח כתב בתיקוני הכלי להיות נזהר לעמוד בחצות הלילה ומי שסיפק בידו לעשות לעונן ולכונן על חורבן בית המקדש ומנה בשאר זמנים כפי שמפורש לשדה בוכים לכן היה דוד נזהרב בעמידת חצות לילה כי זה הוא תיקון לחטא אדם הראשון וכידוע דוד היה ניצוץ מנשמתו שייך לאדם הראשון הוא בהקדמה בספר אור עיניים בחלק א' כלל כו כתב ודע אחי שהקמת חצות לילה הוא תיקון גדול לנפש החוטא בין אם חטא בשוגג ובין אם חטא בעונס ובליקוטי הלכות להלכות השקמת הבוקר הלכה א' או טו כתב שבזה תלויה הגאולה בכלל ומפרט וכשם שהגאולה הראשונה הייתה בחצות הלילה שנמ מה וי בחצות הלילה? כן, הגאולה האחרונה תהיה על ידי הכשרים הקמים בחצות. ועוד כותב שם הרב, על ידי שמשבר אדם את השינה וקם בחצות הלילה ומתאבל על חורבן בית המקדש, על ידי זה מקיימין את האמונה ומבטלין את הכפירות. וזוכה לשבר תאבות במוד ולעשות בשר ומתן באמונה. וזוכה לבחינת בניין בית המקדש הוא בניין הדעת הוא לחדש לנפשו טובה ולייחד קודשה בריכו שכינתה ולימשוך תורה סודות התורה רזין התורה ועל ידי זה זוכה להשגחה שלמה לבחינת שהויתי אדוני ללמדי תמיד וכתב בספר דמסק אליעזר על ידי הקימה בחצות בפחיות על גודל צר השכינה שהוא בגלות ועל ידי לימודו בתורת הנגלה ובנסתר ר בוודאי הוא שורף את היצר הרע שלו באור הקדושה וזהו מעט מעט הגרשנו מפניך עד שנעשה קדוש השם על המזבח זבכה אלוקים רוח נשברהם נשבר ונתכה אלוקים לא תבזה ועל ידי זה מזכך מעט מעט את גופו עד שנעשה קדוש ולהשם רבנו חיים פלג'י כותב המועד לכל חי הקם בחצות הלילה זוכה לאריכות ימים ושנים ויזכה שבניו לא ימותו בחייו ובליקוטי פרדס כתב שעל ידי זה שקם בחצות הלילה מקיים את מצוות האמונה בהשם יתברך שיושיאנו ולעתיד יהיה ניצון לפניו בעת המשפט בעת שישאלו אותו ציפית לאמונה ציפית לישועה על ידי שהוא קם הוא מצפה ועל ידי זה הוא זוכה לראות באותה נחמה ובספר אור על הצדיקים כתב ראוי לכל אדם לעורר השחר ובפרט בלילות הארוכים ולשפוך את החנונים בלב מר על חורבן בית המקדש על הריבות הצדיקים ויבכה ויתחנן בכל לב ובכל נפש כי התפילה אז היא רצויה וקרובה להתקבל וכל הבוכים והמתפללים והמתחננים על חורבן בית המקדש יזכו לסמוח בשמפתה כמה סגולות נביא מספר המידות רבי נחמן עם ברסלר כתב בערך גנבה וגזלה חלק שני אות ה על ידי אמירת תיקון חצות ניצול מגנבים ועוד כתב בהמדקת דין ועוד מ על ידי תיקון חצות זוכה למתק את הדינים ועוד כתב בערך כבוד באות ד' תיקון חצות וסגולה לכבוד ועוד כתב בערך לימוד באות עט על ידי כמעט חצות יזכה להבין את התורה הקדושה ולדרוש אותה ועוד כתבעיה בחלק שני ד' תיקון חצות מסוגל לאדם שהוא חלוש בראיית העיניים ועוד כתב על ידי תיקון חצות מזכיר את הקדוש ברוך הוא את הטובות שהבטיח לעם ישראל בזכותו בתשובות בית הלל בסימן ע כתוב רפואה בדוקה לכל המחובים לקבל על עצמו בכל ליל שישי לעשות חצות בדמה אחר תשובה שלמה ולקיים וחטתי לנגדי תמיד ולסיום נביא את דברי המקובל רבי ניסים מררי זכותו תגן עלינו אמן וזה לשונו כתב את זה בספר תיקון חצו לפי הזוהר הקדוש צריך כל אדם לעמוד בחצות הלילה מאהבת השם יתברך ולעסוק בכל עבודתו להשם יתברך כל אחד לפי יכולדו אין בתפילה ואין בתחנונים הדור הבוקר ואין מבטלים גזרות רעות כל העולם מתק קיים בשביל וחוט של חסד משוך עליהם ביום ומלאכים שומרים אותם תמיד כי אז הוא עת רצון וחוט של חסד משו חלל ביום והוא נקרא מביני החלה דמלכה ומבדל גזרות קשות ורעות וכל העולם מתקיים בשבילו ואשרה ואשרי חלקו מי שמרגיל עצמו לזה ומובטח לו שהוא מזומן לחיי העולם הבא ויזכה לחזות בנועם השם ולבקר בהיכלו בגן עדן העליון הצפון לצדיקים לעתיד לבוא עד כאן הם הדברים. יזכה השם עליו בבות שמו שנזכה בעזרת השם לצאת מימי בין המצרים אל המרחב לגאולה השלמה בשמחה ובדוב לבד יבנה הקדוש ברוך הוא בית מקדשנו ותפרתנו ישלח לנו משיח צדקנו ובא לציון גואל במרה בימינו אמן ואמן אמן רבי חנן הקשיה אומר רצה הקדוש ברוך הוא לזכות ישראל לפי כך בא להן תורה ומצוות שנאמר אדוני חפץ למען ציפור יגדיל תורה ויעדים