בנתיבות החיים - עב - כיצד זוכים ליראת שמים | הרב שמעון משה חי רחמים
- - - לא מוגה! - - -
כיצד זוכים ליראת שמיים מתוך ספר בנתיבות החיים
שומרי משמרת הבית האך מצליחים להחדיר יראת שמיים בבית למעשה כל המצוות הינם אבני יסוד בבניין השלם אבני איתן בהם בונים יראת שמיים לאדם ולבנה ביתו. כל הוצאת אבן מהיסודות האיתנים הללו יש בה סיכון הגדול כדי להפיל ולהחריב את הבניין כולו. חמישה יסודות שורשיים עיקריים קיימים. הנזהר בהם בכוחו להחדיר יראת שמיים בתוך ביתו ודרכם מפניתן להגיע לזהירות בשמירת כל המצוות כולם ואלו הם אמת בושה ענווה דבקות וברכות הרבה סימנים ישנם ליראת שמיים אחד מהם היא מידת האמת אדם שהוא ירא שמיים הוא אדם הדובר אמת בלבבו כדברי הגמרא במסכת בבא בטרף פח הלוקח פירות תלושין לאוכלן נקבעו למעשר מדרבנן אבל אם רק גמר בליבו ליקח לא נתחייב במעשרו ועל זאת אומרים חז"ל אם היה ירא שמיים מי שגמר בליבו לקנות קנה אותם ונתחייב במעשר וזאת משום ודובר אמת בלבבו האמת לכשהיא עצמה מצילה את האדם מהחטא הנה כטריס ומגן בפני השפעות של הרחוב אדם שרוצה לגנוב מחברו וטרם שולח הוא יד ברכוש חוש לא הוא מביט ימינה ושמאלה, אחורה וקדימה. יש לו איזה חשש שמה יראה אותו איזה אדם כלשהו. הגנב אילו היה מודע לחומרת איסור הגניבה. עד כדי כך שהתורה חייבה את הגנב להימחר לעבד במקרה שאין לו לשלם את מה שגנב. בוודאי ובוודאי שלא היה גונב. סיפר לי השבוע מישהו סיפור מזעזע, בחור שנפטר לפני מספר ימים, קודם לכן הוא נפצע בתאונת דרכים בחזרתו מהעבודה. כנראה שבמעמד של פציעתו נתפזרו הדברים ממנו שהוא עף כתוצאה מהפגיעה. במקום עבר שם גנב לקח את התודת זות את הפלאפון האישי את המפתחות של הבית למחורת כשהבן אדם פצוע שוכב על ארז דואי בביתו בבית החולים נכנס אותו גנב לביתה של המשפחה וגנב מהם את כל רכושם היום ונורא מזעזע ביותר בושה של אדם נבזה זה שפל שמנצל הזדמנות שכזאת אוי לו ואוי לאונשו הסיבה שהגנב מביט מסביבו ולא מביט כלפי מעלה ששמה הכל מתועד ומצולם עין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבים הנה מעידה שאין לו יראת שמיים אין בו את ידיעת האמת עין רואה אוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבים בית שמצוי אמת בתוכו הוא נר לרגליו בבית הזה קיימת יראת שמיים ובר במידה שאבני הבית עשויים מחומר שמהותו שקר מתוך בית כזה לא זו בלבד שלא יצאו צדיקים וחסידים אלא אף יצאו פושעים וחטאים מאוד להשים הפתגם אומר לשקר אין רגליים המקור לזה גמרא במסכת שבת דף קד שקרא אחד קרעה כאה אין לה שקר רגליים לא ביחס לבירור האמת אלא אין לו רגליים במובן הממשי שלו כי אין לו יסודות לקיים ולייצב את הבית היהודי ידוע הוא שהאמת מורכבת משלושה אותיות לעומת השקר שגם הוא משלושה אותיות. האמת היא יציבה כי כל אות היא בעלת שני רגליים איתנות ויציבות על הקרקע והשקר הוא אות אחת והיא רועדת ואינה יציבה סופה שברוח מצויה אפילו היא נופלת. ההורים צריכים לשדר בתוך כותלי הבית שאין גרוע יותר מהשקר. ובד בבד לעודד את מגידי האמת בביתם, להגדיל אותם כדוגמת מה שעשו גדולי ישראל. על גדולי ישראל מסופר שהנהיגו הנהגות בביתם. הנהגות של מופת. את ילדיהם היו מספרים דברי אמת. הם היו מעניקים להם סוכריה כדי להמחיש כמה שווה לדבר אמת או איזה פרס. יראת השם טהורה עומדת לעד. משפטי אדוני אמת צדיקו יחדיו. האמת מתחילה באדם בעצמו עם תוכו כברו. אם אין בו סתירות בין פנימיותו לחיצוניותו, אך אם במידה והאמת מזוי, גם יראת השמיים שלו איננה אמיתית. חז"ל מספרים בגמרא בברכות כ"ח את המעשה הידוע שהעבירו את רבן גמליאל מנשיאותו. היה רבן גמליאל מכריז ואומר קודם שהעבירו אותו היה מכריז ואומר כל תלמיד שאין תוכו כברו לא יכנס לבית המדרש איך אפשר להבחין מי הוא האדם שתוכו כברו ומי הוא האדם שאין תוכו כברו כותב המהרשה במקום בחידושי הגדות כל זה ניתן להבחין על ידי יראת שמיים כלומר ליבו ומוכו, רגשו ושכלו, כולם צריכים כאחד לשדר אמת. אמת שהיא מזוי, היא ניכרת לרואים אותה כלפי חוץ. כשיש סתירות בין התוך לבין החוץ, בא הדבר לידי ביטוי ביראת שמיים של האדם. הדברים גם אמורים גבי ההנהגה של ההורים בבית. לדוגמה, האמא דורשת מבטה להקפיד על כללי הצניעות וברא מעצמה לבושה ברוח אחרת. מעשיה באותו רגע משדרים לבת צביעות במקום צניעות. סתירה מעין שכזו פוגמת את היראת שמיים של הבת. כי זה לא דרך אמת. דרך אמת היא דרך של עשיית פעולות לפחות כדרישת ההורים מילדיהם. אל תדרוש מהילדים שלך מה שאתה בעצמך לא עושה. על מלאכי השרת נאמר יחזקאל א' ורגליהם רגל ישרה. יש להבין מדוע התורה הקדושה היא חסה עניין של ישרות לרגליים דווקא למה לא לידיהם יד ישרה עומק הפשט הוא הישרות היא אמנם מתחילה מראשו של האדם אבל היא צריכה לבוא בביטוי אפילו באיבר הכי תחתון שזה הרגליים שלו עליה גם לחול אפילו על הדבר דברים הכי פחוטים היומיומיים ולא רק על הדברים השמימיים והגבוהים כמו הראש רבים הקפידו שלא להוציא דברי שקר מפיהם בדברים גדולים וחשובים אבל בעניינים קטנים נדמה להם שאין להם כל חשיבות כלל וכלל הם לא ראו אפילו איסור לשקר ובמקרים אלו לא היה ליבם חרד אפילו מלהוציא דבר שקר מפיהם ולא זו בלבד אלא כש שם שהכתוב מדגיש רגליהם רגל ישרה דהיינו שיראו שרגליהם שני הרגליים שלהם כרגל אחת שכל כך הישרות אצלהם ישרה עד כדי כך שמשני רגליים זה נראה רגל אחת ואין שום תזוזה לכאן ולכאן אמת שיש בשני אופנים היא משתנת על פי הנוחות של האדם היא אינה אמת אמת היא אחת ורגליהם רגל ישרה. אם תבונן האדם ויראה תיבת אמת מורכבת מהאות א' ומהאות מת מ מת مت רמז לכך שכאשר אין אמת אחת ויחידה אז היא ניטלת ממנה החיות שהיא האות א' ולא נותר בה אלא מת לאור האמור יש לדעת כי בית של תורה שאין בו יראת שמיים הנו כתלמיד חכם העוסק בתורה ויחד עם זאת הוא גם גונב, הוא גם גוזל, הוא גם מרמה. וכמו שאמרו בגמרא ביום העב, אוי להם לשונאיהן של תלמידי חכמים שעוסקין בתורה ואין בהן יראת שמיים. איזה סלידה מעוררים המעשים של האנשים הללו. ואין חילול השם גדול מזה. זו צריכה להיות ההסתכלות על הצבועים. אלו שאין תוכם כבר. פן נוסף יש לצביעות היא הסתירה בין מהות האדם ובין ההשתקפות לזולת. הגמרא בחולין קה מספרת על מרקווה שהיה אומר לדבר זה אני גרוע מאבי כחומץ בן יין. כשהיה אבי אוכל בשר היה מחכה מעת לעת ורק לאחר מכן היה אוכל גבינה. ואילו אני באותה סעודה לא הייתי אוכל ולסעודה אחרת הייתי אוכל ותמהו חז"ל על דבריו וכי יעלה על הדעת שאדם גדול כמו מראוק כבר לא היה מסוגל להתגבר על יצרו ולא לאכול גבינה עד למחורת הלא אנשים פחוטים מדרגתו היו מסוגלים להימנע מאכילת גבילה אפילו יותר מעת לעת אלא פשוט שמראו כבר היה יכול לנהוג כפי שאביו נהג, אלא שהוא חשש שהנהגה אילאית מאין זאת תהווה סתירה לדרגת האמיתיות שבו. ישרות היא התאמה בין מעשיו של האדם לבין הפנימיות שלו. הנהגה מופלגת שהיא מעבר למה שהאדם באמת בפנימיותו, הינה נקראת צביעות. וזה מלמד אותנו מרקווה וכיוצא בזה מובא במדרש תנחומה בדברים ד' אמר רבן שמעון בן גמליאל כיבד עשו מה שלא היה יכול לכבד אני את אבייתי נכנס אצל אבי לשרתו לא הייתי לובש כלים נעים אבל עשיו לא בכלים שהיה לובש בחוץ היה לובש ומשרט את אביו ומה היה עושה היה פושט את הבגדים שהיה משרט בהם ולובש בגדים נעים. ולכאורה שואלים מה עם מעלתו של עשו בלבוש בגדים נעים שהוא נכנס לשרט לשמש את אביו יצחק. האם בכך נמדד כיבוד הורים בלבוש? והאם בכך נמדד מדוע איפה שלא יעשו זאת אחרים כמו רבן גמליאל ושאר גדולים? אלא כאמור מיושבת לה השאלה. הנהגה המופלגת היא מעבר לדרגתו האמיתית של האדם היא אינה אלא שקר וחזב. וזאת חכמים רצו ללמד אותנו. אצל עשו הרשע כל רשעותו ועם כל רשעותו היה בו התאמה בין מעשיו לפנימיותו. במה? בדבר אחד. בכיבוד אב. משום כך הוא נשתבח במצווה הזאת יותר מאחרים, כי כל כולו היה חדור אמונה ורצון אז כדי לקיים מצוות כיבוד אב על כל אופניה ודקדוקיה. רצון שלא עמד בסתירות עם תחושתו הפנימית. אחד הדברים המופלאים שהיה ברחוב היהודי הטיפוסי של פעם הוא אותם אנשים פשוטים שהאמת שלהם הייתה שקופה ביותר. היא הייתה אמת ללא סתירות כלל. כל פלק בעם היה מוגדר בהגדרה האמיתית השייכת לו. ללא שניסה להידמות לפלג אחר. השילוב בין כל הפלגים יצר מנגינה נפלאה מעין שירת המלאכים. הייתה יכולת להגדיר מעם הארץ או מי בעל בית. בעל בית לא היה מוצג כשפל ו פחות ערך, אלא כאחד שהיה עוסק שעה או שעתיים לפני התפילה בלימוד, כפי מה שחננו השם. ולאחר מכן היה יוצא לפרנסתו ובערבו של יום היה חוזר ועוסק שעה ושעתיים בלימוד. ובעת הלימוד היה אך ורק עסוק בלימודו. וכשהיה יוצא מבית המדרש, חזותו הייתה כיהודי בעל צורה. כל היום הוא היה שונה מחברו בהתעלותו הרוחנית. בעל בית דאז ידע את מקומו, ידע להעריך ולהכיר תלמידי חכמים. כל בן תורה היה בעיניו כמלאך השם צווקות. אז היה לה איש מעמד בבית. הייתה האישה מועדת, מודעת לתפקיד ולגודל האחריות שהיא נוסאת על כתפיה. הילדים הבינו את הייעוד שלהם. אין פלא. המציאות הייתה ידועה מאוד והיא זאת שהפחיטה את אחוז הגירושין. ככה הייתה ההנהגה הטבעית ברחוב היהודי של פעם. גם במערכת יחסים בין בני זוג. יש לזה חשיבות עליונה לחיי אמת ליחס אדם שחי חיים שיש בהם סתירות בין הליכותיו ומעשיו בתוך כותלי ביתו בין הנהגתו בחברת אנשים שבחוץ לא תפלא אם ברבות הימים לא תתייחס אליו אשתו בכבוד הראוי לו ולא ירחק היום ובני ביתו כלל לא יעריכו אותו וישמעו לבקשות שותיו חיהי חיים שהם חיי אמת מיישרים ומגנים ביושר את הבית היהודי מפני הסכנות הרוחניות מעניקים לו תקווה מעניקים לו אחרית שלום וכפי שכותב הפסוק במשלי יד בית רשעים ישמד ואוהל ישרים יפריח ברוכים תהיו להשם