חובות הלבבות | שער חשבון הנפש | חשבון 20-22

בס"ד 30-03-2012

חובת הלבבות- שער חשבון הנפש- חשבון- 22-20 [כ' כא' כב']- 01-04-2012 https://shofar.tv/lessons/1783

ע"פ הספר 'חובות הלבבות לרבנו בחיי זיע"א.

חשבון העשרים,

חשבונו עם נפשו אם יהיה לו ממון בפנים שקנהו מהן ואופני הוצאתו בהוצאת חובות הבורא ממנו ופרוע חובות בני אדם כמו שהוא חיה בו ממנו. ואל יחשיבנו מועמד עליו בלבד וידע כי הוא אצלו כמו הפיקדון יישאר כל עוד שירצה הבורא בידו ואחר כך יפקידנו אצל האחר בעת שירצה.

אז החשבון העשרים זה החשבון עם הנפש לעשות ,שאם יש לו ממון צריך לבחון באיזה פנים הוא קנה אותם, האם הוא קנה את הממון ביושר? דהיינו השיג אותו ביושר בלי גזילה בלי הונאה בלי כלום. צריך להסתכל באופני הוצאתו מהן ההוצאות שהוא מוציא, אם הוא פורע את החובות לבורא כמו ציצית, תפילין, אתרוג וכדומה. אם הוא פורע את חובות בני אדם כגון צדקה גמילות חסדים ועוד מתנות לאביונים [כמו קמחה דפסחה שצריך עכשיו לארגן] כמו שהוא חייב בו ממנו צריך לעשות חשבון נפש.

ואל יחשיבנו מועמד עליו בלבד ,שלא יחשוב שהכסף שניתן לו ניתן לו בשבילו להנאתו בלבד וממילא לא ישתמש בו לצרכים, צורכי מצווה או צורכי חסד צדקה לאנשים לא יחשב שהכסף מועמד עליו, וגם שלא יחשב שהוא קבוע אצלו ידע כי הוא אצלו כמו הפיקדון בינתיים זה מופקד אצלך וזה יישאר כל עוד שירצה הבורא שזה יישאר בידך, ואחר כך הוא יפקיד את הכסף אצל מישהו אחר בעת שירצה כגון, ירושה וכ"ו או הפסד או דברים כאלה.

וכאשר יחשוב בעל הממון בנפשו את הדבר הזה לא יפחד מפקעי הזמן עליו למה? כיוון שזה כמו פיקדון אצלו, אז אם רוצה בעל הפיקדון לקחת את זה בדרך מן הדרכים, זה שלו לא שלי. ואם יישאר הממון בידו אז יודה וישבח את הבורא על זה שהניח בידו ובינתיים הוא יכול להשתמש בו לצרכים על פי התורה.

ואם יאבד ממנו יהיה סיבה שיעדר ממנו הממון בסיבה מן הסיבות, יסבול דינו של הקב"ה וירצה בגזירתו. יגיד, אם זה מה שהקב"ה רוצה אז זה כנראה פדיון נפש במקום שאז ושלום ייפגע בנפשו אז נפגע בממונו. וגם יהיה לו קל מאוד להשתמש בו ולהוציא אותו לעבודת הבורא ולעשות הטוב ממנו.

ז"א: להשתמש בזה בדרך ההגונה והראויה.

ולהחזיר האמנות: אם השאירו אצלו כסף בנאמנות, שלא ישכח להחזיר את זה ולא יכפור ח"ו את זה שהניחו בידו.

ולהשיב הנעשקות: אם חלילה הוא עשק בני אדם צריך להחזיר אותם ולא יחמוד אדם בממונו.

ז"א: שלא תהיה לו קנאה על האנשים בגלל שיש להם ממון. ולא יבזה עני לעוניו.

ומצד שני: גם לא יבזה את העניים כשהוא רואה שאין להם כסף אז לא מתאים לו להיות בחברתם וכ"ו.

ויהיה מן החזקות שבסיבות המידות הטובות ודחיית המגונות. אם הוא יתנהג כך, אז זה יהיה מן הסיבות החזקות שיהיו לו מידות טובות וכך הוא ידחה גם את המידות המגונות. כי רוב בני אדם נופלים בענייני ממון וכסף, ומזה יש את כל ההשלכות איך הם מביטים ומתייחסים לבני אדם. כמו שנאמר:

כבד את אדוני מהונך ומראשית כל תבואתך.

כבד את השם מהונך: מה שהקב"ה חנן אותך תכבד. אז לכבד את השם זה לתת לצורכי מצווה כמו שאמרנו, לבנות סוכה נאה, לקנות מצות בהידור, ציצית, תפילין, מגילה, כל מה שצריך.

וגם לכבד את השם מהונך מה שציווה בתורה גר יתום ואלמנה שבחג הקרוב בעזרת השם יהיו על שולחנך ואם לא יהיו על שולחנך כמו שאומרת ההלכה אז אתה תיתן להם כסף, תדאג שהקמחא דפסחא יגיע לגר יתום ואלמנה לעניים גם.

אז כבד את השם מהונך ומראשית כל תבואת, כל דבר ראשון קודש לשם

ואמר מלווה השם חונן דל: אם אתה חונן את הדל ונותן לדלים כסף, הקב"ה אומר אתה מלווה לי ואני אחזיר לך אל תדאג, מלווה השם חונן דל וגמולו ישלם לו לא רק יחזיר לו את הכסף גם ייתן לו גמול על זה.

אז זה החשבון העשרים שצריך לעשות בענייני הממון מה שהשם נותן בידינו זה רק פיקדון ובינתיים שזה אצלנו אנחנו יכולים להשתמש כפי שראוי על פי התורה ורק מרוויחים מזה לא מפסידי.

חשבון עשרים ואחד

חשבונו עם הנפש על מה שיש ביכולתו במעשה העבודה ולהרגיל בה ולהתמיד עליה. מי ירוץ וייחרץ לעשותה עד שתשוב לו למנהג, ואחר כך ישתדל להוסיף על מה שיש ביכולתו ויחשוף לו בליבו יעלה אליו במחשבתו וישאל מהר לעוזרו ולאמצו על יותר ממה שיש ביכולתו מן הידיעה והמעשה בלב ומצפון נאמן.

חשבון הנפש העשרים ואחד זה מה שיש ביכולת של האדם במעשה העבודה. צריך לבחון מה היכולות שלנו באמת במעשה העבודה, כמה אנחנו יכולים לעשות. ואחרי שאתה בוחן מה אתה יכול לעשות כמובן אם אתה רואה שאתה יכול עוד לעשות אז אתה תוסיף עוד לעשות. כי על כל רגע שאדם חי הוא ייתבע מה הוא עשה בו? אם הוא לא ישתמש בזמן לצורך שהשם נתן לו אותו יתבעו אותו על זה. [כבר הזכרנו את זה כמה פעמים]

צריך להרגיל בזה לעשות הרבה חשבון כל הזמן מה עושים ולהתמיד על זה על עניין העבודה.

הוא ירוץ ויחרץ יהיה חרוץ לעשותה את העבודה עד שתשוב לו למנהג, לא להיות עצלן הכל באיטיות סוחב את עצמו נגרר בדברים, הכל צריך להיות בריצה, ואחר כך ישתדל אחר שהוא הרגיל כבר והכל בסדר ומילא פול טיים גו'ב מה שנקרה אח"כ ישתדל להוסיף על מה שיש ביכולתו , איך אפשר להוסיף ביכולת אם כבר אני מנצל את כל הזמן? קודם כל רק מע שמנצל את כל הזמן יודע שיש תמיד יותר זמן להכניס בתוך הזמן, רק מי שלא יודע לנצל את הזמן 'איך אני יכול איך אני יכול איך אני יכול'? זה בגלל שאת מה שהוא עושה הוא לא יכול כאילו הוא לא רוצה לעשות יותר ממה שהוא עושה אז איך אתה אומר לי עוד עוד עוד. אבל אתם רואים אלה שעוסקים בצרכי ציבור מעמיסים עליהם עוד ופתאום עוד עניין ועוד עניין והם יכולים זה נקרא 'סוד הזמן' המן מקפל בתוכו עוד זמן ועוד זמן ועוד זמן. אז צריך להשתדל ולא רק זה הוא צריך לשפר את העשייה שתהיה ברמה כמו שראוי שתהיה ז"א: להשתדל להוסיף על מה שיש ביכולתו גם באיכות של העבודה לא רק בכמות. ויחשוף לזה בליבו שכל הזמן יהיה מנוצל, יעלה אליו במחשבתו כל הזמן זה יעלה במחשבה, ז"א: לא יגיד אה ב"ה עכשיו אני יוכל לנוח ואני יכול זה איפה? מה א

וכשיתמיד ע"ז שהקב"ה באמת יראה שהוא משתדל ע"ז הוא מנצל את הכוחות ואת הזמן ולא יושב ומסתכל באיפון בשעה שלומדים במקום ללמוד ועוד קמים בבוקר אז כשיתמיד ע"ז ימציא לו הבורא את הבקשות שלו, ז"א הקב"ה יעזור וימציא לו את הבקשות ויפתח לו שערי ידיעתו.

אז הקב"ה יש לנו כבר סיבה איך הקב"ה יפתח לנו ידיעות נוספות לא לדעת ידיעות מאינטרנט וזה וזה, ידיעות הכוונה בתורה יפתח לו שערי ידיעתו מה שדוד המלך ביקש 'גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך' הנה איך פותחים, אתה רוצה לפתוח ידיעות? בקשה בא תראה לקב"ה שאתה מתאמץ עד תום לומד מה שצריך לא מבזבז זמן עושה מעשים עושה חסדים עושה את הכל הקב"ה יפתח לך שערי ידיעה. יחזק הקב"ה את שכלו ואת איבריו יאבביי יהיה לך בריאות! גם שכל בריא וגם גוף בריא, לעמוד במצוותיו אשר למעלה מיכולתו למעלה מיכולתו, מדרגה אחר מדרגה כמו שנאמר: 'אני ה' אלוהיך מלמדך להועיל מדריכך בדרך תלך'

והנה יש אנשים שזה טוב להסביר להם את זה חמש דקות והם חוזרים לאיפון זה לא עוזר.

והדמיון בזה במלאכות והלימוד, הדמיון בזה במלאכות והלימוד הוא נותן לנו משל דוגמא: כי הלומד מלאכה בהתחלתה יעשה מחלקיה כפי בינתו ופחות ממה שביכולתו.

כי עדיין הוא לא מורגל ולא מכיר ולא כלום, אז התוצאות שהוא יביא מהמלאכה לא היו כל כך.

כאשר תתחזק בינתו ויתמיד עליה יורהו הבורא שורשי המלאכה וכלליה ומיילד מהם תולדות שלא למדם מזולתו מבני אדם.

ז"א: הוא הופך להיות נבון הוא מבין ומפתח את הדבר.

כמו שאתם רואים שיש היום סצאר צפים שאנשים חושבים וממציאים עוד דבר ועוד דבר ומפתחים מעניין לעניין לעניין זה לא נגמר. היכולות של הבן אדם מתקדמות מתקדמות מתקדמות מתקדמות דברים מדהימים.

עכשיו עושים מצלמות שיכולות לראות מעבר לקיר זה כבר קיים אבל זה יקר מאוד ומשתמשים בזה בעיקר אנשי ביטחון ודברים כאלה. עכשיו הולכים לעשות כאלה דברים משקפות משקפות משקפת שעוברת את האבק ועוברת את הכול ואת העננים ואת זה וקולטת את הכול עוד מעט יעשו משקפיים כאלה כן, ואתה תלך ככה ואתה בכל מצב תראה.

ש: אתה רואה דרך האוויר שאפשר ליצור קשר וכו', זה היה קיים, לא ששינו פתאום את האוויר, פשוט מצאו את התדר הנכון שאפשר הכול לדבר אותו דבר דרך הראייה.

הרב: אין שום דבר שהמציאו מתוק.

ש: זה מה שאני אומר. מה ששלמה אומר. לא, רק למדו איך להשתמש ונתנו את זה לאנשים, זה הכול.

הרב: הקב"ה מגלה עיניהם של בני האדם לדעת מה האפשרויות בטבע שהוא הניח. הם לא עוקפים את הטבע הם משתמשים בטבע. רק מה קודם היה נעלם מהם ועכשיו נגלה להם לאט לאט. זה כתוב בזוהר הקדוש שבשנת 600 לאלף השישי ייפתחו שערי החוכמה ומאז יתפתחו כל שערי החוכמה.

אז אם כן, רואים שמי ששואף יותר ויותר ויותר ללמוד ולעשות הקב'ה יפתח לו שערי ידיעה, יחזק את שכלו את איבריו לעמוד במצוות שלו למעלה מיכולתו מדרגה אחר מדרגה.

ואחר כך יהיה מבין עניין מתוך עניין ויתפתח במלאכה שלו תהיה על הצד הטוב ביותר.

וכן בלימוד כי בעל חוכמת השיעור לא יוכל ללמד תלמידו שיעור המחשבי בתחילת עניינו אבל מלמד אותו שיעור המורגש המצויר בצורות הרשומות כאשר סידר אותו אקלידס בספרו שחיבר בשיעור.

איך אומרים לילדים בהתחלה שאתם מלמדים אותם חשבון? כמה זה שתיים ועוד שתיים? אין להם תפיסה מה זה שתיים ועוד שתיים בצורה מחשבית. אז מראים להם שני תפוזים בצורה מוחשית uעוד שני תפוזים אז כמה זה? או שלוקחים להם את הטבלה הזאת שיש בה את העיגולים ומזיזים. הנה שתיים ועוד שלוש כמה זה? אחת שתיים שלוש ארבע חמש. וככה עושים להם עד שלאדם מתרגל לחשוב על זה בלי לראות את הדברים באופן מוחשי.

וכשיבין אותו תלמיד היטב ויחפוץ לעמוד על תולדותיו בהשתדלות וחריצות יורהו הבורא השיעור המחשבי ויתקן כלל מדעו ויוכל להוציא ממנו צורות מופלאות ומלאכה דקה כמעט שתדמה לנבואה בה מאת האלוהים.

ז"א: אדם יוכל להשיג דברים בדרכי העיון בדרכי המופתים ואיך השכל ממציא אותם, וכן בשאר החוכמות כי התלמיד ימצא בליבו כשהוא משתדל בחוכמה כוח עליוני רוחני.

פתאום יש דברים סתומים שבן אדם אומר מה זה לא מבין מילה וחצי מילה ,ופתאום לאט-לאט זה מתקלף לו והופ! מתבהר העניין והוא מבין.

אז גם בשאר החוכמות התלמיד ימצא בליבו, שימו לב איפה זה נמצא.

זה היה נמצא זה היה נמצא בליבו אבל כשהוא משתדל בחוכמה אז כוח עליוני רוחני הוא ימצא בתוך ליבו שאין בכוח אדם להועילו בו. לזה אמרו ריבותינו ז"ל: חכם עדיף מנביא.

הרמח״ל זצוק"ל מסביר למה זה דומה? זה דומה לגחלת עמומה וגחלת העמומה אם אתה מפיח באוויר אז היא מתלהטת יוצאים ממנה גוונים הרבה יוצא מזה מלהבה וכ"ו וכ"ו.

אז הוא מתאר את המילים המילים השחורות האלה זה כמו גחלים עמומות וכשאתה מלהיב מה זה מלהיב? כשהלב שלך מתלהב אתה מאוד שואף ורוצה ורוצה ורוצה, פתאום יוצא מזה הבנות ועוד הבנות ועוד הבנות זה אותן מילים בתוך אותן מילים [כמובן של תורה רק, לא של העיתון] אותן מילים שהקב"ה בתורה נתן או חכמים כתבו, יש בזה עוד הבנות ועוד הבנות ועוד הבנות ועוד הבנות ועוד פירושים ועוד ועוד ועוד ועוד עד בלי סוף! הכל תלוי בלב אם הלב מהבהב כמו שצריך יוצא מזה גוונים הרבה.

ש: .........

הרב: מה שאמרנו שאפילו העיוני אף אחד לא יוכל לעזור לו בו אלא זה נמצא בלבו, נמצא בלבו לא צריך השראה מלמעלה,

ש: ...........

הרב: זה הראיה שהוא אומר התלמיד נמצא בלבו מה ימצא בלבו? כשהוא משתדל בחוכמה, אז מצוי בלבו מה? נמצא בלבו כשהוא משתדל בחוכמה כוח עליוני רוחני שבכל אדם ואדם יש כוח עליוני רוחני שאין בכוח אדם להועילו בזה זה נמצא אצלו, אם הוא יפעיל את הלב שלו כמו שצריך ברצון ובתשוקה הראויה אז הוא יגיע לדברים שבהם נאמר חכם עדיף מנביא.

נביא מקבל ידיעה מסוימת שהיא לא מצויה בלבו השמיים נותנים לו עכשיו לך תורה על העם ישראל ככה וככה וככה זה לא נמצא בלבו אבל פה נמצא בלבך כל הדברים שאתה לא חולם מה שיש לך בלב

ז"א: כל הממציאים עכשיו שאנחנו קוראים להם כאילו ממציאים שהמציאו את כל מה שיש היום בעולם מאיפה זה בא? מהלב זה לא נבואה אבל זה היה בלב ומי שמשתוקק מאוד למצוא למצוא למצוא לחפש לחפש והוא נובר באותו עניין ועניין ועניין ועניין כתוב שהקב"ה נותן לו לפי מה שהוא משתדל ופותח לו יותר ממה שהוא יכול ומוסיף לו יותר ידיעה וכו' וכו' ובינה, אותו דבר איפה זה היה הכל בלב, באותו לב של כולם, השאלה כמה אתה רוצה להשתמש בו בלב כמה אתה מפעיל?

ש: ........

הרב: היה מצוי! כתוב מצוי מצוי זהו.

ש: איך הוא הוציא על הרצון שלא ילמוד, הוא מוציא לו...

הב: מצוי מצוי מצוי. זה רק אתה מוציא את הלהבה מהבהב וזה יוצא. השם עוזר לך שזה יצא.

ש: איך שזה יצא.

הרב: צריך סייעתא דשמיא. אבל הוא רואה אם אתה משתדל אם אתה משתדל עד תום- ממקום שאתה לא יכול תמיד הוא מוסיף ובפרט ברוחניות ובפרט ברוחניות.

הרבה מגדולי ישראל היו אנשים שלא הצליחו להבין, לא הצליחו ללמוד. לא היו מוצלחים כל כך. אבל בגלל שדבקו והמשיכו והתמידו והכול, יום אחד השם פתח להם הכול יש סיפורים כאלה למכביר.

ש: אפילו כשנביא רואה את העתיד החכם יכול להבין את העתיד מהחוכמה. למשל מהנדס רואה בניין ויגיד, בעוד שנה זה ייפול. איך הוא רואה את זה? מהחוכמה הוא רואה את זה לפי המצב הוא מבין מה התוצאה תהיה.

הרב: כתוב חכם רואה את הנולד. מה זה רואה את הנולד? זה כמו נבואה?

ש: הוא רואה את זה מחוכמה, הוא רואה את זה.

הרב: ובכן ואמר אליהו, אכן רוח היא באנוש.

ז"א: זה עניין רוחני שנמצא בתוך כל אדם,

אכן רוח היא באנוש בכל אנוש יש רוח כזאת רק הוא לא מנצל אותה, לכן הוא נשאר סתום. למה אומרים על בן אדם סתום? מה זה סתום תפתח זה רק סתום, תפתח. מה אתה סתום? תיפתח מה קרה לך מדברים אליך תקשיב מה אומרים סתום.

כן.

למה העדיפות שלו בנביא?

הרב: מה? שאם יהיו אלף חכמים ואלף נביאים, שומעים לאלף חכמים זה הלכה.

וגם זה אצלו?

הרב: אמרנו זה בלי הפסקה. זה לא נבואה שהוא צריך לחכות. כלי החוכמה הם אדירים מה שהקב"ה נתן לאדם. אדם יכול לעלות לעולמות העליונים בחוכמה בלי נבואה. ארבעה שנכנסו לפרדס זה לא בנבואה זה בחוכמה. בידיעה בחוכמת התורה אדם יכול לבנות עולמות.

ש: היו צדיקים שהיה להם מגיב, שבא להסביר להם, והיו כאלה שלא רצו, שרצו להבין את זה מהתורה.

הרב: נכון. ועם חוכמה אתה יכול לברוא גולם. נביא לא בורא גולם רק אם הוא חכם.

ז"א: חוכמה זה הדבר הכי גדול. ואיפה זה נמצא? בלב של מי? של כל אחד רק צריך לעבד. אתה יודע היום במחשבים זה תלוי במעבד אם המעבד טוב, אז המחשב מביא לך תוצאות מהירות וטובות. אם המעבד מעפן אז תחליף מחשב.

מעל ההקשה הזאת ראוי לך אחי שתבין, כי רוב העניין המכוון במצוות שהם בגופים ובאברים הוא להעיר על המצוות אשר תהיינה בלבבות ובמצפונים מפני שעליהם נשען עבודה ואין שורש התורה. כמו שכתוב: "את ה' אלוהיך תירא אותו תעבוד"

ואמר: 'כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובחבבך לעשותו'.

ואמר: 'מה ה' אלוהיך שואל מעמך כי אם ליראת ה' אלוהיך'

אז כל המצוות שאנחנו עושים בגוף ובאברים זה להעיר אותנו על המצוות שהן בלבבות ובמצפונים.

ז"א: כל העניין של להגיע בסופו של דב, "וידעת היום והשבות אל לבבך" שהכל ינבע מתוך המצפון והלב שלך.

כמו שכתוב: תירא, כמו שכתוב פה, 'בפי ובלבבך לעשותו, כמו שכתוב ליראה.

ז"א: הקב"ה רוצה מאתנו את זה מפנימיות הלב שלנו.

ומפני שהעשה למעלה מכוח אדם לא ייתכן לו עד שיפרד מרוב תאוותיו הבהמיות ויכריח טבעיו ויקשור תנועותיו.

אז העביד אותו הבורא בגופו ואיבריו, מה שיש ביכולתו עד שיקל עליו לעמוד בהם.

עכשיו איך בן אדם יוכל לעבוד את הבורא יתברך בלב מתוך יראה וכל הדברים האלה איך הוא יוכל לעשות את זה? איך הוא יוכל לעשות את זה? בעיה, הבעיה זה שלא ייתכן שהוא יוכל להגיע לזה בגלל שהוא מחובר עדיין לתאוות הבהמיות. ואם הוא מחובר לתאוות הבהמיות אז איפה הלב? הלב שלו מונח בכלל במקום אחר. אז איך הוא יוכל לעבוד את השם בלבבו בלי להסתכל באיפון?

אז יכריח את טבעיו התאוות הבהמיות הן מפריעות, לכן הוא צריך להכריח את הטבעים שלו וצריך לקשור את התנועות שלו.

אז מה עושה הקב"ה: הוא נתן לנו הרבה מצוות מעשיות בגוף ובאיברים כדי שבאותו זמן נהיה מנותקים מהתאוות ומהשטויות.

אז צריך ללכת שלוש פעמים בבית הכנסת צריך לקחת לולב צריך לבנות סוכה צריך פה צריך פה שם הרבה עמל, צריך לקשור את הציציות צריך לעשות ככה אווווו! צריך ללמוד תורה, צריך פה פה פה פה פה ככה. כל הדברים האלה בשביל להרחיק אותו כמה שיותר מהתאוות, מהעניינים מהקשקושים, אם תשאיר אותו פנוי אוי ואבוי.

אז לכן הקב"ה נותן הרבה מצוות חוץ מהכוונות שלהם, כן ,הרבה מצוות, כדי שהאדם יוכל להשתחרר מהתאוות הבהמיות ולהכריח את הטבעים ויקשור את התנועות שלו. לכן, העביד אותו הבורא בגופו ואיבריו במה שיש ביכולתו עד שיקל עליו לעמוד בהם ואז יוכל שהלב שלו יהיה מכוון מבלי להתבונן באיפון.

וכאשר ישתדל בהם המאמין בליבו ובמצפונו ויגיע מהם כפי יכולתו, יפתח לו אלוקים שער המעלות הרוחניות- יאבביי, ויגיע מהם אל מה שלמעלה מיכולתו.

ברגע שאדם באמת מצליח לעבוד עם הלב והמצפון שלו והוא עושה את המקסימום לעמוד בזה- פותח לו האלוקים שער של מעלות רוחניות ויגיע אל למעלה מיכולתו ויעבוד את הבורא יתברך בגופו ובנפשו בין יראהו ובנסתרו. כל כולו היא עבודת הבורא בגוף ובלב.

כמו שאמר דוד ע"ה: 'ליבי ובשרי ירננו אל אל חי'. זה הכל הופך להיות חתיכה אחת מקשה אחת.

איך זה בשיר של רבי שלום שבזי? עין ולב יחד מריבים? זה עין ולב?

אז זה האיברים והלב יש ביניהם ריב העין משתוקקת ורואה והלב רוצה לחוות את הבורא ויש מריבה ביניהם, אבל הם עובדים מה שאמר פה רבנו בחיי, אז הם הופכים להיות שותפים עד שליבי ובשרי ירננו אל חי ביחד.

וכבר משלו בזה לאדם שנטע אילנות וניקש את השורשים וניקה אדמה מן הקוצים ומן העשבים והשקה אותם בעת הצורך ודימן אותם, ואחר כך הוא מייחל הפירות מאת האלוהים יתברך. ואם יתעלם מעבודתם ומעיין עליהם לא יהיה ראוי שייתנו הבורא יתברך מהן פרי.

אם אתה עושה את כל העבודות שצריכה האדמה בשביל להוציא את הפרי הנאות תקבל אותו 'נוצר תאנה יאכל פריה' אבל אם אתה לא מסכל ולא מחזק ולא עושה ולא עושה ולא מדמן ולא שום דבר לא מזבל את האדמה לא משקה בזמן לא כלום הכל יבש.

אז לכן אם אתה עושה את כל הפעולות שהקב"ה אמר באיברים בגוף בלב בכל, אתה תגיע להביא פירות חבל"ז.

ולכן בעל מעשה העבודה אם ישתדל וימהר ויחרץ לעשות מה שיש ביכולתו יעזרהו האלוקים לעשות משהו למעלה מיכולתו אשר הוא הפרי העליון והטובה הנכבדת מאת האלוקים על סגולתו באנשי אהבתו בעולם הזה.

כמו שאמרו ריבותינו ז"ל: 'כל המקיים את התורה מעוני סופו לקיימה מעושר' ועל זה אמר החכם כי לאדם שטוב לפניו נתן חוכמה ודעת.

אז מה כתוב פה: שגם בעל מעשה העבודה אם ישתדל, עבודת הבורא ישתדל וימהר ויחרץ לעשות מה שיש ביכולתו יעזרהו האלוהים לעשות משהו למעלה מיכולתו אשר הוא הפרי העליון והטובה הנכבדת מאת האלוקים הרועים על סגולתו ועל אנשי אהבתו בעולם הזה. זאת אומרת, זו הטובה שהקדוש ברוך הוא נותן לאנשי הסגולה שלו ואנשי אהבתו בעולם הזה, אלה שאוהבים אותו הוא ייתן להם את הדברים האלה.

כשאני הייתי בהתחלה שם לאנשים ציציות והייתי חוזר מהרצאות והייתי אומר שחזרו 20, 30, 40, 50, 100, אז היה איזה אחת שהחזיק מעצמו תלמיד חכם אמר לי: 'תגיד מה אתה מדבר שטויות אתה? אנשים חוזרים בתשובה שמים להם ציצית חוזרים בתשובה מה אתה נורמלי?

אמרתי לו, אתה לא מאמין בפסוקים? הפסוק אומר, "וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם"

כמה משך זריקת הטיפה ופגיעתה באדם? כהרף עין "וזרקתי עליכם טהרתם" אם השם מחליט לזרוק טהרה, טהרה? האדם מטהר.

מאז ברוך השם נהיו כבר מיליון וחצי בעלי תשובה. מזריקת קלטות, מזריקת ציציות, מזריקת כיסוי ראש מזריקה, מי שזורקים, זורקים, זורקים. אז אמרתי לו עוד יגיע הזמן עוד יגיע הזמן אמרתי, שאני אבוא אני אגיד, נו מי שם ציצית ואני ילך. היום זה ככה, אני יכול לעשות את זה בהתחלת הרצאה בלי שום בעיה.

למה? זה מה שכתוב פה, שהקב"ה נותן לאדם יותר מיכולתו, אתה תעשה עד איפה שהיכולת שלך ואני אחר כך אמשיך את זה באופן כזה שזה אוטומציה. לא צריך לשכנע זה כבר, זה כבר הבטחה.

ואמרו חכמים זכרו למלאכה תורה מביאה לידי מעשה .מעשה מביא לידי זהירות. זהירות מביאה לידי זריזות. זריזות מביאה לידי פרישות. פרישות מביאה לידי נקיות. נקיות מביאה לידי טהרה. טהרה מביאה לידי החסידות. והחסידות גדולה מכולם שנאמר: 'אז דיברת וחזון לחסידיך'

מי זוכים לחזון, לנבואה? חסידיך, מי שהם דרגת החסידות. והחסידות מביאה לרוח הקודש. זה ממרא של רבי פנחס בן יאיר.

ואם יתעלם ממה שיש ביכולתו, יקל במה שיש בכוחו, תרחק עזרת האלוקים באמצתו ממנו.

אתם רואים מה מפסידים? מי שעצלן וכסלן מה מפסיד. מצד אחד אם יתאמץ עד גבול היכולת יקבל יותר מכשיעור שהוא חלם בין ביכולות המעשיות ובין בחוכמה ובידיעה.

ואם יתרשל- ויתעלם ממה שיש ביכולתו, יקל על עצמו ממה שיש בכוחו, תרחק עזרת השם ממנו ולא יאמץ אותו. לא ייתן לו את היכולות והאומץ האמיצות. כמו שנאמ במשלי טו: 'רחוק יהוה מרשעים'

אתם שומעים איך קוראים לאלה שלא מתאמצים שיש ביכולתם? רשעים רשעים. 'רחוק יהוה מרשעים' נותן להם יכולת לא משתמשים בה.

זה כמו נותנים לך מאה אלף דולר לך תחלק לעניים, מחלק עשרים שקל , זה לא רשע? עניים מתים ברעב. אם אתה מחזיק את הכסף אצלך, יש לך יכולת לפרנס אותם? זה לא רשע? אדם יכול להציל אנשים, יכול להוכיח אותם להציל אותם מחטא מעוון מהכל ולא אומר להם כלום. זה לא רשע?

יש לך יכולת. אבל הוא אינטרסנט הוא דואג לעצמו ולא לאחרים לא מעניין את האחרים. לא אכפת לו מה שהשם רוצה. לא אכפת לו לעשות נחת רוח לאביו שבשמים אכפת לו לעשות נחת רוח לעצמו.

ואמר: 'ועוונותיכם היו מבדילים ביניכם' תבין אלוקיכם. מה עושה הבדלה בינינו לבין הקב"ה? העוונות. כי מי שלא מתעסק במצוות ודאי שהוא מתעסק בעוונות אין מצב ביניים. בתורה זה הכל הולך שחור ולבן. אין מצב כזה של מנוחה כאילו הפסקה. אין הפסקה. אדם צריך לעשות כל הזמן כל הזמן כל הזמן הוא קיבל חיים בשביל לעשות בהם את מה שצריך, אם יש מצב שאדם צריך לנוח זה רק לצבור כוח לעבודת הבורא אבל רק לצבירה זה כמו להטעין אתה מטעין את הטלפון שהבטרייה תתמלא זה הכל.

הולכים לישון קצת מה שצריך בשביל להטעין את הבטרייה אם יתמלא 100% אין צורך להמשיך להטעין.

ש: .........

הרב: כן, בבטריות הישנות היום עושים את זה חסימה זה פטנט של יצר-הרע למה? הפעם בן אדם היה ישן והיה ישן יותר מדי היה קם עם כאב ראש. מתפוצץ לו הראש בגלל שהוא ישן יותר מדי.

היום היצר הרע המציא פטנטים שתישן עוד שמונה שעות ולא תקום כאב ראש. כמו הבטריות החדשות. למה? כי אחר כך תגיד, מחר אני לא ישן כבר הרבה אוי ואבוי אם אני ישן הרבה אני אקום כאב ראש, כל היום זה נדפק הראש. אז הוא אומר לו תישן את ה- 16 שעות אין בעיה תישן. הבטרייה תטען והיא תפסיק, ואתה יכול להמשיך לישון לא תרגיש כלום. זה לא... היא לא תישפך הבטרייה החומצה לא תצא החוצה. היצר הרע משהו עולמי.

ואם מתעלם, רק אם אתם לא מבינים אנחנו לומדים את היצר הטוב כל הזמן עכשיו, כן? כל הזמן אנחנו לומדים את היצר הטוב. איך, איך להתחכם על היצר הרע.

אז זה החשבון ה-21. לעבוד את השם עם כל היכולת ומשיגים מעבר ליכולת. מתרשלים מהעבודה מפסידים ונקראים רשעים.

החשבון השניים ועשרים [כ"ב].

שאיפות למותרות

חשבונו עם נפשו.

על התערבותו עם בני אדם בתקנת העולם מחרישה וקצירה וממקח וממכר. מעניינים שנעזרים בהם קצת בני אדם בקצתם על יישוב העולם שיאהב להם מה שיאהב לנפשו מהם, וישנא להם מה שישנא נפשו מהם. וימחל עליהם וידחה מהם כפי יכולתו מה שיזיקם.

כמו שכתוב: "ואהבת רעך כמוך"

וימשל בזה כאילו אנשים הלכו לארץ רחוקה בדרך עקוב יש להם לדון במחנים רבים ויש להם בהמות רבות טעונות במסעות גדולות והאנשים במתי מעט,

ולכל אחד מהם בהמות רבות שהוא צריך לטעון ולפרוק אותן פעמים. ואם יעזרו איש את אחיו לטעון ולפרוק, ויהיה חפצם בשלום הכל, ולהקל בעליהם, ושיהיו שווים בעזר ובסיוע ביניהם יגיעו לטוב שבעניינים.

ואם יחלק ליבם ולא יסכימו לעצה אחת, וישתדל כל אחד מהם לעזור לעצמו לבד ילאה רובם, כולם יתעייפו ויילאו.

ומן הפנים האלה, אחי כבד העולם על יושבם, ונכפלה עליהם עבודתו וטורחו. לפני שרצו להתייחד כל אחד מהם בחלקו בו וביותר מחוקו ממנו ולפני שרצו ממנו יותר מחוקם ביקשו בו אשר לא להם מנעם העולם חוקם ממנו, ולא ימציא להם חלקם בו. על כן אינם מרוצים ממנו ואין אחד בהם שאינו מתרעם בו ובוכה עליו כי ביקשו בו מותרי המחיה ומן העם הוא די הסיפוק אלא לאחר הטורח הגדול והיגיעה הרבה.

ואילו היה מספיק להם די ספוקם ותהיה השתדלותם שמה לתועלת כולם יהיו שווים בענייניהם היו מנצחים עולמם ומגיעים ליותר מחפצם בו ולא די להם שאינם עוזרים זה לזה על עולמם, אלא מחלישים קצתם וקצתם. ומעכב כל אחד מהם על חברו ומרפה כוחו עד שלא יגיע אחד מהם אל בקשתו ולא ישיג את תאוותו.

מה הוא אומר:

תסתכל מה קורה בעניין העולם הזה ,על מה צריך אדם להתערב מבני אדם? הוא אומר ככה: אדם צריך לעזור לא לעשות רק לעצמו לא להיות אגואיסט אנוכי, אלא לעזור בענייני חרישה קצירה מקח ממכר. כל מה שנעזרים בבני אדם הוא קצתם וקצתם ולישוב העולם, כל אחד ייתן יד ויעזור אחד לחברו.

על כן השתדל אחי לקנות רעים נאמנים ואוהבים זכים יהיו לך לעזר על תורתך ועל עולמך, בהיות לבך שלם עמהם, ומצפונך זך להם, ושיהיו חביבים עליך כנפשך, כשתמצא ידך מי שהוא ראוי לזה מהם, ואל תפקיד סודך אלא אצל סגולת הסגולה מהם בלבד.

כמו שאמר בן סירא רבים יהיו דורשי שלומך גלה סודך לאחד מאלף

ואמר החכם (משלי כז) שמן וקטרת ישמח לב ומתק רעהו מעצת נפש:

הנה לדוגמא יושבים פה עשרות בני אדם, ואף אחד מהם לא חושב איך לעזור לחברו אף אחד לא חושב איך לעזור לחברו מה למשל?

אם כל אחד היה מודיע מה המקצוע שלו, מה עיסוקו, אז כל אחד היה יכול להיעזר בשני וכל אחד יכול לפרנס את השני. לא, לא להיעזר רק על דרך של תרומה וזה.

ש: אז לא דיברנו על תרומה עושים את זה במקצוע

הרב: אמרנו, עוד לא עשינו אני אמרתי.

ש: לא, כתבו את זה בדפים.

הרב: אני יודע אני אמרתי, בשביל שיעזרו בינתיים עוד אף אחד לא מפעיל את זה צריכים להפעיל. לא, לא צריך שום דבר, לא צריך שום דבר. אז כל אחד יכול לעזר ולעזור. אז אחד תומך בשני. למה אתה מחפש את ההוא ומי שיושב פה לידך ? כי כל אחד חושב על עצמו. אבל אם בן אדם היה חושב על זולתו אומר: אנו לומדים ביחד, באותו שיעור הכל ביחד. מה אתה עושה? זה, אה, יופי, אני צריך צביעה. אה, מה אתה עושה? אני נדל״ן. אה, אז אני צריך איזה נכס. מה אתה כותב ספר? מה אתה עושה תפילין? מה אתה? מה אתה, מה אתה, מה אתה? אה? תיק, תיק, תיק. מה? כן, כי אתה מתווך בסדר גמור, אבל בלי דמי תיווך.

ז"א: מה הוא אומר? הוא אומר שכל אחד בעולם צריך לעזור. אדרבה תן תמיכה כל אחד יתמוך בשני אנחנו נהנה מהעולם פי אלף ואלף. אבל אם כל אחד מסכל את העניין של השני בשביל שהוא יצליח, בסוף אף אחד לא נהנה מן העולם.

זה לוקח מההוא זה עושה מזה. זה ככה, זה הוא מוריד את המחיר זה עושה מבצע ככה זה עושה ככה. זה ככה זה ככה זה ככה. בוא נוריד כולם את המחיר בוא נמכור כולם בכיף בלי ויכוחים בלי בלגנים בלי שום דבר בוא נעשה טוב לכולם, סוציאליזם.

על כן השתדל אחי לקנות רעים נאמנים ואוהבים זכים יהיו לך לעזר על תורתך ועל עולמך, בהיות לבך שלם עמהם, ומצפונך זך להם, ושיהיו חביבים עליך כנפשך, כשתמצא ידך מי שהוא ראוי לזה מהם, ואל תפקיד סודך אלא אצל סגולת הסגולה מהם בלבד.

כמו שאמר בן סירא רבים יהיו דורשי שלומך גלה סודך לאחד מאלף

ואמר החכם (משלי כז) שמן וקטרת ישמח לב ומתק רעהו מעצת נפש:

אז רואים, שצריך לאהוב מה שאוהבים מה שאתה אוהב לעצמך תאהב לאחרים מה ששנוא להם שנוא לך שנוא לך שנוא להם למחול להם, לדחות להם כל מה שיזיק אותם, בהבטחה אחר כמוך כל הדברים.

ואם ילכו קבוצה של אנשים יש להם הרבה מטען והכול ופה ושם, אם כל אחד יצטרך להוריד את המטען לבד להרים לבד הוא יתעלף. אבל אם זו חבורה שיצאה שאירה אז בואו שימו יד זה זה עוזרים, זה.

אחד צריך להחליף גלגל, לא נותנים לו להחליף לבד. בואו שמים יד תיק, תיק, תיק מחליפים דקה. במקום שהוא יישב חצי שע, וההוא חצי שעה, והוא חצי שעה שמים יד תיק תיק תיק. למה לא לעזור אחד לשני?

ולכן, מן הפנים האלה כבד העולם על יושביו ונכפלה עליהם עבודתו וטורחו מפני שרצו להתייחד כל אחד מהם בחלקו בו ויותר מחוקו ממנו. לא רק שהוא רק לעצמו הוא גם רוצה יותר ממה שמגיע לו.

ולכן העולם מה עושה להם? מפני שרצו ממנו יותר מחוקם וביקשו בו אשר לא להם, מנעם העולם חוקם ממנו ולא המציא להם את חלקם בו, גם את שלהם הם לא מקבלים כי אחד הורס לשני.

ההוא מלשין על ההוא והוא אומר על ההוא והוא פוגע בהוא, והוא אומר לו ככה והוא אומר אל תלך אליו תיזהר ממנו, וזה ככה וככה וככה וככה. אחד מפריע לשני והעולם לא נותן לאף אחד כלום!

בסוף אף אחד לא מרויח כי הוא עושה תחרות והוא עושה לו ככה והוא מפיל את המחיר והוא עושה ככה בסוף אין להם פרנסה אז אף אחד לא אוכל כלום!

אבל אם היו עושים כמו שצריך כמו שלמשל הבנקים עושקים את כל האנשים והרוויחו עכשיו 8 מיליארד דולר או שקל אני לא זוכר לא נפקא מינה, רק מעמלות!

הם לא רבים ביניהם עמלה זה עמלה כאילו זה קודש חייבים עמלה, אתה יודע מה זה עמלה מה אתה עשית איזה פעולה?

אתה מבין? הוראת קבע חוזרת לך 38 שקל

הרב: כמה?

ש: 68 שקל

הרב: עלה כבר? 68 מה קרה?

ש: המחשב טרח,

הרב: 68 שקל על... לא יאומן כי יסופר, מה?

ש: הבינלאומי 68. הוראת קבע של 40. הוראת קבע, צ'ק חוזר.

הרב: יאבביי, אש הדה פשע מאורגן. לא רק שההוא החזיר לך את הצ'ק, גם הבנק עשק אותך

ש: גם אם אינו לוקחים וגם אם אינו לוקחים. כן, אם אינו לוקחים 20 שקלים.

הרב: יאבביי

הרב שמיר ראש ממשלה היה יעצור גם לך. הרב על צ'ק של 100 שקל. אם אתה לא עולה על זה, הרב על צ'ק של 100 שקל עלה 80 שקל המון יום. הכל זה אינטרנט, הכל זה חמינית. הם לא מודדים את זה, עדיין ממשיכים לקחת את זה במשמרת אתה יודע מה? על הכול צריך להיות פיקח. אם הוא יודע איך ל... אתה לא יודע לקרוא את החשבון אפילו. יש לך שם שמות שאתה לא יודע מה זה בכלל. אתה יכול להוזיל ........... אחוזים, אתה יכול לעבוד העמלות שלך אם אתה לא בנק חכם. אתה מאיים עליהם ואתה לא בנק חכם. נכון, זה הכל משא ומתן.

הרב: נכון, זה הכל משא ומתן.

ש: זה לא רק אם אתה עוד יותר חכם, אתה מגיש להם, אתה לא בנק אחר, זה מה שעשיתי. הלכתי לבנק אחר, אמרתי להם שאני רוצה לעבור אליכם. אבל מה? אנחנו ............ .............. בלי שום עמלה. אין בעיה, רק תבוא אלינו. הם הגישו להם לפקס שאני רוצה והתחננתי לעבור, אחרי חמש דקות התקשרו אליי. מר ועם, למה תעבור? בוא נשאר לדבר, הכול בסדר גמור. אמרתי לו, לא, לא, זה לא הולך ככה. לא, אתה רוצה בסדר גמור. איך שנכנסתי כבר, התנפלו על כולם, והם ידברו איתי, והם ידברו לי שם חמישה אחוז, בבקשה,

הרב: נכון, נכון, נכון, נכון, צריך לה, נכון, אז יש לי הצעה בשבילך, יש לי הצעה בשבילך, מר יהב, בוא תתחיל אתה תעשה בנק נפקיד אצל, תפתיע לנו עמלות נמוכות.

ש: הבן שלי אומר לי, יש בנק יהב, אל תקרא בנק יהב, אלא בנק יהב.

הרב: כן. אתה מבין? וככה אנחנו נעשה.

ש: אגב, בנק איגוד נותן ללא עמלות נמוכות. זה לא תוספו אותך, זה שלוש שנים.

הרב: בהתחלה, בהתחלה.

ש: זה שלוש שנים. שלוש שנים, בסדר. אני עברתי.

ז"א: אדם צריך להבין. אפשר לעשות הכל. אפשר לפתוח בנק, אפשר לעשות מינימום מינימום עמלות.

ש: בין חדשי.

הרב: כן. אני לא רוצה להגיד לך לאן הלך הכסף. עזוב, הוא לא רוצה. שם זה הכל לבן.

מכל מקום אז אילו היה מספיק להם די סופקם אם תהיה השתדלותם שווה לתועלת כולם והיו שווים בענייניהם- היו מנצחים את עולמם ומגיעים אל יותר מחפצם בו, ולא די להם שאינם עוזרים זה לזה על עולמם אלא מחלישים קצתם וקצתם ומעכב כל אחד מהם את חברו ומרפה את כוחו עד שלא יגיע אחד מהם אל בקשתו ולא ישיג את אהבתו.

על כן השתדל אחי, לקנות רעים נאמנים ואוהבים זכים יהיו לך לעזר על תורתך ועל עולמך בהיות ליבך שלם עמהם ומצפונך זך להם ושיהיו חביבים עליך כנפשך וכשתמצא ידך מי שראוי לזה מהם. ואל תפקד סודך אלא אצל סגולת הסגולה מהם בלבד.

כמו שאמר בן סיראw :רבים יהיו דורשי שלומך גלה סודך לאחד מאלף'

אז אפילו אם יהיו לך הרבה שדורשי שלומך רק אחד מא' יהיה מי שיודע סודך.

אמר החכם: 'שמן וקטורת ישמח לב ומתק רעהו מעצת נפש'

אז ז"א: יהודים יקרים צריך להשתדל מאוד לחפש רעים טובים וידידים ולעזור איש את רעהו ותתחילו להתחבר ככה כמו שצריך בכל העניינים ברוחניות ובגשמיות ויהיה לנו טוב ואולי יהיה כנישתא חדא שבזכותה תבוא הגאולה.

אמן!

רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן עֲקַשְׁיָא אוֹמֵר: רָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְזַכּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל, לְפִיכָךְ הִרְבָּה לָהֶם תּוֹרָה וּמִצְוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: ה' חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ, יגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר.