חובות הלבבות | שער חשבון הנפש - חשבון ה-13
- - - אין זה התמלול, אלא עיקרי הדברים מהספר 'חובות הלבבות' - - -
[הכרת טובה]
והשלושה עשר חשבון האדם עם נפשו ביתרון ידיעתו על מעשהו, ותוספת הכרתו על השתדלותו בעבודת הבורא, והגעת יכולתו על מה שהוא משלם מחובות הבורא על טובותיו עליו.
וימשל בזה, אל עבד שנתן לו אדוניו אדמה לזרוע, ונתן הזרע כפי צורכו. וזרע קצתה והוציא שאר הזרע בצרכיו. וכאשר פקד אדוניו את האדמה, מצאה בלתי זרועה. וכששאלו על זה, הודה בקיצורו בעניינה. וחישב עמו על מה שאמר כי זרע מן הזרע באדמה, ופקד הנזרע ממנה, וחישב על מה שעלה בו עד תכלית, ותבעו בשאר הזרע, וחייבו לפורעו כל מה שהייתה האדמה עושה. וגדל מדווהו ונכפלה רעתו.
וכן אחי, ראוי לך לחשוב עם נפשך על מה שחננך האלוהים מהבנתך אותו ואת תורתו, ומה שנתן לך מן הכוח והיכולת לפרוע מה שאתה חייב לו. ועשה בזה מה שיצא אל גבול המעשה ממך, ויראה לך כי אתה נתבע בכל זה ובא עליו לידי חשבון. כל שכן עת המשך הטובות אליך מאת הבורא.
וראוי לך להשתדל בכל כחך, ותטרח בכל יכולתך לפורעו, ולהשוות מעשיך לחכמתך, והכרתך עם השתדלותך. והותר כל טורחך לעשות כפי חכמתך. ואל תתנהג במותר עולמך, פן תלאה לשלם חובות תורתך, שהאל יתעלה נתן לאדם מן הכוח כפי צרכו לתורתו ולעולמו. ומי שהוציא ממנו מאומה במותרות, אשר יתכן לעמוד זולתם, יפקדנו בעת הצורך אליו בדברים הצריכים.
ואל תתלה עצמך ב'לו' ו'אולי', ותאמר: לו הגעתי למעלת כך וכך מן הממון והחכמה, הייתי משלם כל מה שאני חייב מן העבודה לבורא יתעלה, והדומה לזה מן הדברים. כי הם דברי כזבים, יתעה מי שיתלה עצמו בהם, ויפול מי שנשען עליהם.
וזאת היא הגדולה שבטעות בעלי המשכון, אשר זכרתי לך בשער הביטחון. הישמר לך פן תיקחנה לטענה לך ולאמתלא, כי אתה בזה ככל חוטא שיטען כזה, וכבר ידעת שאינה מצלת אותו מן העונש.
כמו שכתב שלמה עליו השלום על הגנב (משלי ו) לא יבוזו לגנב כי יגנוב למלא נפשו כי ירעב ונמצא ישלם שבעתים.
אף על פי שדחקו נראה, וצרכו הביאו לקחת ממון אחרים, לא יינצל בזה מן העונש ותשלומי כפל, כל שכן שאר החטאים.
על כן שים לך האריכות הזאת לשלל, בעוד שתוכל לפרוע מה שאתה חייב בו לבורא יום יום, ואל תאחר מעשה יומך למחרתך, פן יכבד עליך לפורעו. אם תגיע למחרת ותהיה מאנשיו, וקשה מזה אם יבא קיצך, ותצר עליך האמתלא, ותפסק טענתך.
כי העולם כשוק, שיתקבץ ואחר ייפרד. ומי שסחר והרוויח - שמח; ומי שהפסיד - התחרט.
ועל כן אמר החכם (קהלת יב) וזכור את בוראך בימי בחורותיך וגו'.