חובות הלבבות | שער חשבון הנפש | פרק ג' חשבון 9-10

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

תודה רבה.

בעזרת השם נעשה ונצליח, והשם עלינו ברחמו ירוויח. אתמול למדנו והגענו לקטע

שאם אדם מתעסק במעשה מחובות הלבבות והאיברים יחדיו,

דהיינו שגם הלב וגם האיברים עובדים יחדיו,

כמו תפילה

או כמו שבח לאלוקים יתברך,

צריך לפנות גופו מכל מעשי העולם הזה והעולם הבא,

וצריך לפנות את ליבו מכל המחשבות המטרידות אותו בעניין תפילה.

כמובן שכל זה אחרי שינקה עצמו וירחץ כל הטינופים והלכלוכים וירחק מכל ריח רע והדומה לזה בשעה שהוא מתפלל.

ואחר כך יעלה על ליבו

אל מי הוא מכוון בתפילתו,

ומה הוא מבקש בה,

ובמה הוא מדבר לפני בוראו ממילות התפילה ועניינה.

בדע כי המילות תהיינה בלשון כקליפה,

ועיון במילות כלב.

כמו שבכל דבר יש חיצוני ויש פנימי,

פנימי זה לב וחיצוני זה קליפה.

אז ככה דע שהמילות,

כשמוציאים מילות מהפה, הגאים מהפה, הגה,

אז זה כמו קליפה בלשון, זה הקליפה רק,

אבל צריך שהעיון, מה שאתה מחיין במילים שאתה מדבר,

שזה יהיה כמו לב.

והתפילה היא כגוף,

והעיון כרוח.

וכשהתפלל המתפלל בלשונו,

אבל ליבו טרוד בעניין אחר חוץ לתפילה,

תהיה תפילתו גוף בלא רוח,

בקליפה,

בלא לב.

זאת אומרת, כמו גוף בלא נשמה.

מפני שגופו נמצא וליבו בלחימו את תפילתו.

זאת אומרת, אדם שנמצא בבית הכנסת,

אבל באותה שעה שהוא מתפלל או חושב בשוק, הוא בעצם נמצא בשוק.

הוא לא נמצא בבית הכנסת.

כי איפה שליבו של האדם נמצא, מחשבותיו נמצאות, שם הוא נמצא.

ובכמוהו אמר הכתוב בישעיה הנביא.

יען כי ניגש העם הזה בפיו ובשפתיו כיבדוני וליבו רחק ממני.

אז אם העם ניגש אל הקדוש ברוך הוא,

בפה, בשפתיים, הוא משבח, הוא קורא את כל הזמירות.

אבל הלב שלו רחק ממני,

על כן איני אוסיף להפליא את העם הזה הפלא ופלא.

אומר הקדוש ברוך הוא, אני אתן לכם מכות כאלה,

השם ירחם.

למה? כי זו מצוות אנשים מלומדה.

ככה פולטים מילים וזה הכול.

כעוף המצפצף ואינו יודע מה מצפצף.

ומשלו זה עוד לעבד שבא אדוניו לביתו,

וציווה אשתו ובני ביתו לכבדו ולעשות כל אודותיו,

והלך לו הוא,

והתעסק בשמחה ובשחוק,

ונמנע מעבוד אותו בעצמו, ומשתדל בכבודו,

ולעשות מה שהיה ראוי לו.

וקצף עליו אדוניו, ולא קיבל כיבודו ועבודתו,

והשיב הכול בפניו.

האדון מגיע לביתו של העבד.

מה העבד עושה?

מצווה את כל המשפחה לטפל בו, לכבד אותו.

נפלא. ואיפה אתה העבד?

הולך

חוץ לבית, מתענק, שמח, ומניח את האדון בבית

שיישאר.

אין עלבון יותר צורב

מזה לאדון.

אתה העבד שלו.

אתה אמור לשרת אותו.

אתה מזמין אותו לביתך.

הוא נמצא אצלך.

אתה מניח אותו ומסתלג.

מתעסק בשלך כאילו הוא לא קיים.

מה יעשה האדון?

הכל מחזיר לך על פניך.

וכן המתפלל,

כשיהיה ליבו ומצפונו ריק מעניין התפילה, לא יקבל אין ממנו תפילת אבריו ותנועת לשונו.

אז גם אם הוא מתנדנד הרבה בתפילה,

הוא קשקש הרבה בלשון,

כלום הוא לא יקבל על זה.

לא מאמץ ולא כלום.

גורניש מתגורניש.

הלוא תראה מה אנחנו אומרים בסוף התפילה. יהיו לרצון אמרי פי והגיון ליבי לפניך.

אז זאת אומרת גם הפה

וגם הגיון הלב.

צריך להיות לפניך.

וכשהאדם חושב בשום דבר מדברי העולם,

במותר או באסור,

ומחג החתום של הטוב יאמר והגיון ליבי לפניך,

הלוא זה גנאי גדול שיטען שהוא דיבר עם אלוקים בלב ובמצפון והלב לא היה עמו.

זה כמו שהאדון הזה שואל את העבד למה עזבת אותי,

למה הלכת לשחק?

למה לא כיבדת אותי?

אומר, אני.

מה, לא ראית איך אני? אני משרת אותך איך אני?

זאת אומרת הוא מחז פנים, אפילו משקר אותו. הוא אומר, לא אני, אני. איזה הגיון ליבי לפניך? ואיפה הלב שלך היה?

בוא אני אראה לך מה חשבת, באיזה מקומות היית בכלל.

אז אין כנאי גדול יותר שיטען שדיבר עם אלוהיו בלבו ובמצפונו ולבו בלעימו,

שאל ממנו אחר כך לקבל אותה ולרצות בה ממנו,

ועוד החצוף הזה מבקש שהוא יקבל את התפילה.

יהיו לרצון עם רפי.

מדומה הוא למי שנאמר בו כגוי אשר צדקה עשה.

על זה כתוב לפני כן ואותי יום יום ידרשון ודעד רכי יחפצון

כגוי אשר צדקה עשה.

למה צמנו ולא ראית?

וסיים, כשתעשו בצום תפילה את כל התנאים, אז תקרא והשם יענה.

אבל אם אתם מבקשים את השם יום יום ואתם דורשים אותו,

אבל אתם לא עושים

את זה כמו שצריך לעשות,

אלא כי גוי אשר צדקה עשה,

שגוי אשר עושה צדקות,

למדנו שהוא עושה את זה רק בשביל כבוד,

בשביל להתהדר, בשביל להשוויץ וכו',

כי חסד לאומים חטאת,

אז אתם שואלים למה צמנו ולא ראית?

כי לא עשיתם בכלל את התנאים

של מה שצריך בשביל שתתקבל התפילה והצומות שלכם.

ואמרו חכמים, זיכרונם לברכה, יעמוד אדם עצמו,

אם יכול לכוון את ליבו, יתפלל,

ואם לא, אבל יתפלל.

זאת אומרת, אדם צריך להישאר בנפשו שאדם

יכול להתפלל או לא, לכן אמרו הבא מן הדרך לא יתפלל.

למה? הוא טרוד.

אמנם הדין היום הוא לא כזה, משום שאנחנו גם כשצריכים להתפלל ולא טרודים,

אנחנו מטרידים את עצמנו.

אבל הדין הוא שאדם שלא יכול להתפלל בכוונה לא יתפלל.

זה הדין,

בשעה שכל הזמן באמת אדם מתפלל ומכוון.

אבל אם באמת פעם קורה איזו סיבה שהוא לא יכול,

אז הוא יהיה פטור מן התפילה.

לא להלכה היום, כן? אבל זה מראה עד כמה חשובה התפילה בכוונה שפטרו אותו מתפילה בלא כוונה.

אבל לפי זה לא נוכל להתפלל במיוחד אפילו ביום כיפור לא.

אז לכן אדם צריך לדעת לפחות מה הוא עושה,

איזה ביזיונות הוא עושה לעצמו.

יעמוד אדם עצמו, אם יכול לכוון לבוא יתפלל, ואם נבוא להתפלל.

ואמר רבי אליעזר בשעת פטירתו,

בכלל מה שציווה בו לתלמידיו, כשאתם מתפללים, דעו לפני מי אתם מתפללים.

אתם יודעים מה זה בושה? אדם לא ידע בכלל לפני מי הוא מתפלל.

תארו לכם שבן אדם

הזמין תור

אצל שר השיכון

והוא רוצה לבנות שכונה

ויש לו משקיעים ויש לו הכל

והוא רוצה שכונה

והוא יודע ששר השיכון אמר שבאמת

הוא רוצה להקצות שטחים לכאלה שהם בעלי אמצעים ומוכנים להקים שכונות

ובשעה שהוא מגיע לשר

אז אחד הפקידים שלו קורא לו ואומר לו ראית את האפליקציות החדשות שיש?

והם מתחילים להחליף אפליקציות

והשר מחכה לו

והזמן עובר

ובסוף הוא שואל, הוא הגיע?

הוא אומר כן, הוא כבר פה משחק עם האפליקציות כבר רבע שעה

אז הוא אומר לו, טוב, הזמן עבר

וזה אומר לו, לא, עזבתי להם, שלום,

הלכה השכונה

והיה יכול לקבל שכונה

ועכשיו הפסיד הכול, למה? הוא שיחק עכשיו אפליקציה

אז כשאתם מתפללים, דעו לפני מי אתם מתפללים

עכשיו הוציאו איזה תמונה כזאת

שרואים כומר

עם צלב, השם ירחם

וחרדי עם אייפון, תלוי לו פה

ושואלים קצת ההבדלים

כשאתם מתפללים, דעו לפני מי אתם מתפללים

ואמר הכתוב איכון לקראת אלוהיך ישראל לפני שאתה הולך להתפלל אתה צריך להיות באיכון, להכין את עצמך

ואמרו ליבותינו זיכרונם וברכה אל תעש תפילתך קבע אלא רחמים ותחנונים לפני המקום

תפילה זה לא טקסט שקוראים

כמו התנצלויות שקוראים מן הכתוב

אלא תפילה זה תחנונים לפני הבורא יתברך, זה צריך להיות בתחנונים

אנחנו לא יודעים לבכות בתפילה

אבל התפילה צריכה להתקבל יותר כשבוכים

אם בן אדם בוכה

אז זה בר... עם דמעות, אז מה בלי?

למה לא?

למה לא?

קשה?

אם אתה היית יודע שהזכייה בפיס

היא תלויה במי שיוריד דמעות

אז הוא זוכה לא הגרלה

לא אחד מתוך מיליונים אלא כל מי שמוריד דמעות

זוכה בפיס, היית בוכה או לא היית בוכה?

בכוח בוכה. מה זה בכוח? היית בוכה אם אתה לא יכול לבכות

מה קשה?

מהלב?

אם אתה לא יכול לבכות זה סימן שמה?

שהלב שלך אטום?

הרי מדברים על זכייה גדולה, נכון?

נכון?

אז אם אדם יכול לבכות

אז זה ודאי שמהלב הוא מדבר, נכון?

וכתוב ששערי דמעה לא ננעלו.

כתוב שערי תפילה ננעלו,

סתם תפילתי,

אבל שערי דמעה לא ננעלו.

ועם הדמעות אתה פותח את השער של התפילה.

אז לא כדאי לבכות?

אני מכיר כמה אנשים שתמיד בוכים.

כמה?

נכון.

אבל אם אנחנו, תראה, אני עד לפני

כמה שנים, אני לא זוכר כמה, אולי נגיד

שמונה שנים,

לא הייתי מסוגל לבכות משום מצב.

לא מסוגל, לא בוכה.

שום דבר, תראה לי זה, תגיד לי זה, זה לא בוכה.

הלכתי לקבר רחל אמנו, ביקשתי ממנה גם כן לבכות.

רחל מבכה על בניה,

מענה לנחם. אמרתי לה, אימא, אני רוצה גם לבכות.

לא יכול לבכות.

מאז הצלחתי לבכות.

אז יוצא שאני בוכה לפעמים ככה באיזה,

באיזה לוויות מסוימות, באיזה הספדים מסוימים, ככה,

שאני לא משתלט כבר.

אתה יכול להשתלט.

אתה יודע כן.

כן.

לא היה לי את זה.

אבל הלכתי במיוחד לאימא.

ביקשתי לבכות.

הרב, ואתה לימד אותנו שאת סיסר,

שדבכה דבכה של כל הדמעות שגרמנו לאחרים.

כאילו, זאת אומרת, לא אוטומטית.

אתה צריך לבכות כמות כזאת מול הדמעות שאחרים בחרו גם לך, נכון? ושהדמעות יהיו אמיתיות גם שיחפרו.

וכתוב ביונה, בהתעטף עלי נפשי.

כל הנפש

של האדם

כמו תפילה לעניך יעטוף, מתוך צרה ולב נשבר.

ואמר, נישא לבבנו אל כפיים אל אל בשמיים.

נישא לבבנו באמת אל הקדוש ברוך הוא,

כמו אדם שרוחץ בניקיון את כפו ומשליך מידו כל טינוף.

על זה נאמר, מודה ועוזב ירוחם.

וראוי לך, אחי, שתדע

כי כוונתנו בתפילה אינה כי אם כלות הנפש אל האלוהים וכניעתה לפניו.

כתוב במעמקים קראתיך השם.

יש בתי כנסת של אשכנזים

שיורדים כמה מדרגות למטה ומתפללים למטה,

איזה שתיים-שלוש מדרגות, לקיים ממעמקים קראתיך השם.

כשאדם צריך להתפלל לפני הבורא יתברך,

אז זה צריך להיות

בכלות הנפש אל האלוקים ובכניעתה לפניו.

אבל אם רומם מוטל הבורא,

שהיא מרוממת את הבורא ברוממות

בשבחה והודאתה לשמו,

בהשלכת כל יהווה עליו.

אתם יודעים מה זה? זאת אומרת שאדם יודע שאם הוא יוצא מהתפילה הזאת ותפילתו לא התקבלה,

הוא נשאר נטול קול.

תאר לך שבן אדם באו ועיכלו לו את הדירה ולקחו לו את הרהיטים,

ועכשיו הוא עומד לפני זה שמחליט אם אפשר להחזיר לו את זה או לא להחזיר לו את זה.

איך הוא ידבר אליו?

הוא ידבר או שהוא יבכה?

איך הוא ירגיש אפס אפסים?

הוא יכול לדבר אליו עם נפיחות?

ההוא בא בדין, לקח לו את זה על פי דין, על פי פסק דין, לקח לו את הכול,

הוציא אותו, זרק אותו באמצע הרחוב עם הילדים.

עכשיו יש לך הזדמנות, הוא אומר, תשכנע אותי עכשיו,

יש לך חמש דקות, שכנעת אותי?

יכול להיות שאני ארחם עליך, אני אחזיר לך הכול.

לא תשכנע אותי,

הכול כבר מועמס על המשאית, אני נותן הוראה נוסעים.

יכול להיות שלא משליכים אותך לרחוב,

יכול להיות שמשליכים אותך מהעולם.

אז איך אתה לא עומד ומתפלל ומשליך את כל יהבך לקדוש ברוך הוא,

ומתפלל,

בעטיפת הנפש,

לפני הבורא יתברך.

אבל יש לי שאלה.

הבעיה שאנחנו עושים, מצוות אנשים מלומדה.

אצלנו זה אינסטנט השם מרחם. למה הכול בספידי והכל צריך להיות בהספקים וזמנים וכו' וכו'.

אבל אני מכיר אנשים שמתחילים את התפילה,

זה לא מעניין אותם מתי יגמרו. יכולים לגמור עלינו לשבח עם עוד משמונה עשרה, בכלל לא מעניין אותם.

אתה רואה אותם, איזה תפילה, איזה זה.

רואים שהבן אדם מתאמץ, חושב כל דבר.

זהב, זהב, יש שמו זהב, מונח בתפילה, זהב.

זהב, זהב, אפשר לקבל זהב.

בן אדם, דרום, דרום, בום, בום, גמרנו.

ארבע חמש בקשות כאילו אישיות בזמן התפילה.

עדיף לא לעשות אותן עם זה בקשות אלה שהן מחסות חלקיות, נגיד,

עדיף לעשות בסוף בסוף, או איך עדיף הכי טוב את התפילה הזאת? משומע תפילה.

משומע תפילה? כן.

ומה קורה עם התפילה?

אתה לא נמצא במקום, אבל פתאום נמצא במקום, אבל פתאום נמצא במחשבה.

זה אומר שאתה תפוס במקום אחר?

ודאי. אבל זה לשנייה נכנסה המחשבה הזאת.

אז מה אתה עושה בשביל...

אתה לא יודע מה?

מה שחבר'ה אני יודע מה זה עשה בלילה.

אז אני עוצר?

עוצר ומחכה.

אתה עומד על קצות הרגביים,

קצות האצבעות,

וחושב

אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה, שלוש פעמים.

אש תמיד תוקד על המזבח ולא תכבה.

כן.

אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה.

על קצות האצבעות.

נחשוב, נחשוב, לא לדבר. נחשוב רק.

ולפי שהיה קשה על הנפש לזכור כל זה,

בלי חיבור וסדר,

כתבו ריבותינו, זיכרונם לברכה, עניינים שצריכים להם רוב כיתות בני אדם.

הנראה חסרונם בהם אל האלוהים וכניעתם בעבורם.

והם ענייני התפילה על סדר ותיקון שתקבל בה נפש פני בוראה.

ולא תבוש בהתנפלה.

ייראה ממנה בסדרה ענייני התפילה בלבה, כניעה והשפלות לאלוקים.

אז עשו לנו חכמים, זכרונם לברכה, טובה גדולה,

שסידרו לנו את התפילה, איך יהיה הסדר, איך לומר זמירות ותשבחות לפני השם יתברך,

ואיך להגיד את כל התפילה 18. כל זה סידרו לנו בשביל שאנחנו לא נחמוד ולא נתבייש

כשאנחנו באים לדבר

לפני הקדוש ברוך הוא עם חסרונות וחטאים ברבים.

אז לכן,

תיקנו לנו את הקורח על סדר נפלא.

ולפי שהייתה, מחשבת הלב מתהפכת הרבה ואין לה קיימה

למהירות עבור הערעורים על הנפש.

היה קשה עליה לסדר עניין התפילה מעצמה, תיקנו אותם ריבותינו זרונות במינים מתוקנות,

יסדרם האדם בלשונו,

מפני שמחשבת הנפש הולכת אחר המאמר ונמשכת אל הדיבור.

אז מה עשו חכמים?

פעם היו מתפללים,

כל אחד היה מתפלל מה שיש לו בליבו. לא הייתה תפילה מסודרת, מתוקנת.

אז כל אחד היה אומר מה שבלב שלו.

היה עומד ומשוחח עם הקדוש ברוך הוא, מתפלל אליו, מדבר איתו כמו שהזקיינות

מתפללות עד היום.

אבל חכמים באו ותיקנו את הכול. למה? בשביל לעזור לנו קודם כל בסדר מתוקן. ודבר שני, כיוון שהרהורים עוברים לאדם מעניין לעניין,

כמו שאתה אמרת,

אז הם עשו מילים מתוקנות, מסודרות בלשונו,

מאז המחשבה של הנפש הולכת אחרי המאמר ונמשכת אל הדיבור.

אז מה העצה אם אדם רוצה שלא יברח במחשבה?

הוא ילך עם האצבע עם המילה,

יקרא את המילה,

מי יחשוב פירושה.

כמו שכתוב, כדי שישמע באוזנו רק.

והייתה התפילה מילות ועניינים,

והמילות צריכות אל העניין,

והעניין אינו צריך אל הדיבור כשאפשר לסדרו בלב,

כי הוא עיקר כוונתנו,

בעלה משען מגמתנו.

הלא תראה מה שאמרו ריבותינו, זיכרונם וברכה, בעת הדוחק.

בעל קרי מהרהר בלבו ואינו מברך,

לא לפניה ולא לאחריה.

אז רואים שהעיקר התפילה היא בלב,

והתפילה נקראת עבודה שבלב,

לא עבודה שבפה,

עבודה שבלב.

והתירו לקצר בענייני התפילה בתפילה קצרה.

נגיד המהלך בדרך, ואין ליבו עמו,

אז הוא יכול להגיד, אביננו.

ואילו היו המילים עיקר התפילה,

לא היה מותר לנו לקצרן משום פנים.

מפה מה רואים? מעט בכוונה,

טוב מהרבות, בלא כוונה.

אז לכן העיקר העיקרי זה שיהיה האדם מחובר בלבו אל המילים,

להתעורר על העניין.

אבל המחשבה היא בלב.

על כן,

תקן, אחי, עניין תפילתך בלבך,

והשווהו עם דיבורך,

וכוון בהם כוונה אחת לאלוקים,

הפה והלב יחדיו.

ופנה גופך מכל תנועותיך,

וקשור חושיך ורעיוניך מתעסק בדבר מדברי העולם עם התפילה.

לפעמים אדם מסיח דעתו בשעת התפילה ומסתכל על אנשים שנכנסים, הוא פוקח עיניים.

אז זוהר הקדוש אומר, מי שפוקח את עיניו, מקדים עליו את מלאך המוות.

אז או שהוא מתפלל בעצימת העיניים,

או שהוא מתפלל מתוך הסידור.

אבל אדם שמזלזל, כאילו מדבר עם הקדוש ברוך הוא, מסתכל על אנשים שנכנסים ככה וככה וככה,

והעניין שלו במקומות שונים ומשונים,

אז אתה צוחק כאילו על הקדוש ברוך הוא,

וכאילו אתה מדבר עם מישהו ומסתכל מהחלון.

תאר לך, אתה עומד עכשיו עם איזה מישהו, ואתה מסתכל בחלון ואתה מדבר איתו.

כן, והיינו שם והלכנו לזה. תגיד, מה אתה מדבר איתי או על מי אתה מדבר?

אז ככה בן אדם,

בשעת התפילה, אם העיניים שלו לא מרוכזות בתוך הסידור, או שהוא לא עוצם עיניו ומכוון בדיוק כמו שצריך,

אז לכן הכי טוב,

הכי טוב אמרתי לכם שבן אדם יקצוב לעצמו זמן שלא יפחות,

חמש, שש, שבע, שמונה, תשע, עשר דקות, כמה שהוא מחליט,

ואז הוא לא יגמור, אין לו מה למהר, הוא לא גומר,

ואז השם, שפתיי, תפתח.

עד פה הבנת מה אמרת?

ופי יגיד תהילתך. יופי, הנה.

עברת את זה יפה.

ואז תתחיל, ברוך אתה,

עמוני, אדון הכל היה ויהיה,

אלוקנו, תקיף בעריכול בקולם.

ותמשיך.

מה, אתה לא ידעת?

צריך לכוון בכל הברכות.

אפילו שהם ילכו הביתה והם גמרו את השעור גמרא,

מה זה עניין לך? אם לא, לא התפללת.

לא רק שלושה רשויים, הכל לימד אותו. הכל, כל ברכה וברכה צריכה, אדון הכל היה ויהיה,

תקיף בעריכול כולם, כמו שכתוב.

היה, מה זה? לפני זה, אחרי זה או באמצע?

מה זה באמצע?

כשאתה רואה את השם... כל מקום בתפילה, ראשונה ואחרונה. לא, לא, שומרים היה ומד, הכל.

אמרתי כל ברכה בתחילה וסוף צריך לכוון

כי נגד הדנות אדון הכל היום יהיה. אבל כשאתה רואה את הדנות אני שואל, כשאתה רואה את הדנות, אתה עושה, היה,

אדון הכל לפני,

או באמצע או אחר כך? תוך כדי האמירה. תוך כדי האמירה אתה מסתכל שם. אתה חושב, כן. עכשיו, כשאני מסתכל על זה ואני רואה את זה,

אז זה כאילו כמו שאמרתי?

אם אתה לא מתכוון ככה, זה כאילו אתה קורא לקדוש ברוך הוא, דוד.

דוד.

ברוך אתה דוד.

הרב, רק אם אני מסתכל על מה שכתוב לי, היה רק לא הכל היה עובדי, אני מסתכל על זה. מסתכל וחושב על זה. מספיק, מספיק או שאני צריך גם להגיד בפה כאילו... מסתכל וחושב על זה.

מסתכל וחושב על זה.

מה זאת אומרת חושב? חושב, מה אתה מדבר? מה זה אדון הכל היום אם יהיה?

מה זה מה מסתכל? אתה מסתכל על החושב, מה זה כאילו אתה מסתכל? כשאתה מסתכל אתה לא חושב, אתה רוצה לגמור.

אתה מפחד שיברח לך על זה, זה חיכוז. הנה, אתה רואה שכבר אתה מתחיל שוטט.

בן אדם צריך את שם השם, זה סרט שאתה חובר?

מה? זה טוב, אבל צריך לחשוב שהוא אדון הכל.

היה, הווה ויהיה.

אתה צריך לחשוב שהוא אדון הכל.

היה, זה לא שם.

זה לא שם כמו דוד.

אברהם.

ברוך אתה, אברהם.

בזה מדובר אדון הכל היה, וכשאתה אומר את שם השם אתה יודע מול מי אתה עומד ומדבר.

מול אדון הכל היה, הווה ויהיה אלוקנו הוא תקיף, הוא בעל היכולת, הוא בעל הכוחות כולם לפני השם אתה מדבר.

תקיף זה חזק.

חזק זה באופן שאי אפשר להכריע אותו,

אי אפשר לשנות אותו,

אי אפשר לגרום לו, אתה מבין, להפר את כוונתו.

בתוקף הפקודה,

אין, יש פקודה שיש לה

תוקף, נגמר.

זמן, תוקף של זמן. לא, זה משהו אחר. אה, אוקיי.

תקיף, תקיפות, אין פשרות.

אז זאת אומרת,

אדם צריך לדעת בשעה שהוא מתפלל, לפני מי הוא מתפלל,

דע לפני מי אתה מתפלל,

וצריך להתפלל כמו שצריך להתפלל.

ובשביל זה יש הלכות, מה צריך להתפלל?

בסימן ה' יש רק הלכה אחת,

שצריך לכוון את הכוונות האלה בכל ברכה.

אז גם עם ברכות, כשאתה עולה על ספר תורה,

גם כשאתה מברך על פירות,

כל דבר, מה שאתה מברך, כל ברכה צריכה את הכוונה, אדון הכל היה ויהיה,

וכולי. כל ברכה.

אני הייתי מן הראשונים.

אני זוכר,

כשאני גיליתי את ההלכה הזאת בשולחן ערוך,

לא הכרתי בן אדם אחד שמכוון בברכות.

כשהתחלתי להפיץ את זה בקלטות,

אז פתאום התחילו אנשים להתעורר שיש בכלל דין כזה.

אף אחד לא ידע, ומי שידע לא כיוון.

גם היום, אתה רואה אפילו אנשים שהם נחשבים אברכים והכול,

אתה רואה איך הם קוראים, שמע ישראל, באיזה מהירות.

זה ברור שלא מכוונים.

לא רק זה, אתה רואה שעולים על ספר תורה,

ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם, איך אתה יכול לכוון? איך אתה יכול לכוון? ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם,

ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם, איך אתה יכול לכוון?

או אנשים שקוראים ברכות השחר.

ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העברים, ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העברים,

הטריזורים. איך אתה יכול לכוון?

התפילה שנקראת במיעוט אינה מתקבלת.

בקיצור, צריך לכוון.

אז התחלתי להפיץ את זה, ברוך השם, אז התחילו פתאום סידורים עם הכוונות.

לא היה עד אז.

עד שאני חזרתי בתשובה,

לא היה סידור אחד עם כוונות שכתוב בו את הכוונות. אדון הקול היה אוהב יהיה.

לא היה, כן.

אבל בעלי תשובה התחילו להוציא את הספרים והם בעצמם התחילו להכניס את זה.

הם דאגו להכניס. למה? הייתי מלמד את החבר'ה

לשים פונייר בולט למעלה שכתוב אדון הקול היה הווה ויהיה.

אז כל דף שהם היו מחבירים שמים את זה למעלה וכשהם מברכים תמיד הם רואים לזכור,

לא היו זוכרים.

היו צריכים לזכור תמיד מחבירים את הדף.

בשביל שיוכלו לראות.

השם עזר שהרבה דברים ככה תיקנו בעם ישראל.

איך נהיה חסלת? אתם יודעים איך נהיה חסלת?

לא היה חסלת.

מה פתאום נהיה חסלת?

אני התחלתי לדבר בהרצאות על הנושא של תולעים.

אנשים בכלל לא היו מודעים לנושא של תולעים.

והייתי לוקח ספרים

של הרב יואל שוורץ שהוציא על תולעים

והוא הגדיל אותם פי 250 את כל הברחשים והכל מה שיש. אתה רואה ככה משהו, דברים מפחידים,

מגעילים,

פחד.

והייתי יורד כל הרצאה, שנים, יורד כל הרצאה, מראה לאנשים את זה, מפחיד אותם,

מראה להם את התמונות.

אז מה עושים?

אז מה עושים?

ואז הייתי צריך ללמד אותם איך נשמרים, איך שוטפים,

עם אמה, עם מים קולחים, איך עושים.

כל הדברים האלה, היה הכל. ואיך הייתי אומר להם? היו לוקחים טיטולים בשביל לעשות עמנה נעל, לא היה שקיות.

וככה, עד שנהיה שקיות ועד שנהיה חסלת ועד שנהיה...

ואחר כך הייתי מדבר,

הייתי שואל אם מותר לסחוט,

איך אתם נקים את השולחן בשבת.

אז היו אומרים, סמרטוט.

איזה סמרטוט?

אומרים לי, רטוב.

אני אומר, אבל אסור, זה סחיטה, זה קיבוץ בשבת.

אה, ונתה, גם כן, הגזמת.

מה זה?

היו אומרים לי ככה.

אמרתי, אסור. אומרים, אל תנקה את השולחן, הם ייבש.

הכל מלוכלך, מכל האוכל, איך אתה תנקה?

אמרתי להם, בעיה שלכם, רבותיי.

ואז המציאו את הפטנט, ניילונים.

ניילונים.

כמה דברים תיקנו בראשם. לא היה, אנשים לא היו מודעים.

נכנסנו להם את האלף-בית של היהדות.

לא הבינו.

פעם אחת הלכתי לראש העין, אני זוכר, הייתה שמה,

דיברתי על ללקות שבת.

אז דיברתי על ללקות בורר.

אז לא הבינו בכלל מה אני מדבר, מה זה בורר, מה אתה...

מי אתה בורר, מה זה מאפייה? אז אמרתי,

אמרתי,

אמרתי שמה לאיזה סבתא, אחת נחמדה,

אמרתי לה,

היא לא הבינה מה אני מדבר, מה הוא אומר זה?

מה הוא אומר?

אמרתי לה,

תגידי לי, סבתא, אם אני באה אלייך בשבת ואת מכינה לי סלט,

ואני לא אוהב את הבצל,

אני אוכל את לא תעלמי אם אני אוציא את הבצל החוצה?

היא אומרת, יא בני, מה שאתה אוהב לאכול, אתה אכול. אני לא אומר לך מה לאכול.

אמרתי לה, ואת לא מתנגדת?

היא אמרה לי, לא.

אמרתי לה, אין בעיה? אמרה לי, אין בעיה.

אמרתי לה אבל זה בורר, סבתא זה אסור, זה חילול שבת,

זה כמו להדליק מדורה בשבת.

אמרה לי, מה אתה מדבר, מה אתה...

אמרתי לה, תגידי, היית בתמון?

אז היא אמרה לי, כן.

אמרתי לה, תגידי, הייתם מנקים את החלבה בשבת?

אז היא אמרה לי, מה פתאום?

אמרתי לה, למה?

היא אמרת, אסור, ליברר אל-חלבה.

אמרתי, מה זה אסור, ליברר אל-חלבה? מה זה ליברר?

ליברר זה מה שאמרתי, לברר עשר בשבת.

אבל היא ידעה שביברר זה ליברר,

אבל בסלעת היא לא ידעה.

אז ידעו מה שידעו.

אבל לא למדו בדיוק את הכל.

אז הנשים לא יודעות, הן יודעות מה שהרגילו אותן, מה שהנחו אותן, זה מה שהן יודעות, לא תזיז אותן.

יוואללה.

אבל מה שלא ידעו להקיש מדבר לדבר, לא ידעו.

אז היה צריך להסביר כל מלאכה עם ציורים, עם דוגמאות, עם זה. היו עוד שאנשים.

עבודה, הייתי משונה, משונה, מסתכלים עליי, אדם משונה.

הייתי אומר להם שצריך עופות, יש לבדוק, צומת הגידים.

מאיפה אתה מביא לנו את הדברים האלה?

אנחנו היינו שוחטים, וואכלים, וזהו.

אלא אם כן, אבל העופות שלכם היו חזקים בתימון.

לא היו זורקים אותם ממטר וחצי למטה,

שוברים להם את העצמות וקורעים להם את הגידים,

ולא היו חולים ונרפים כמו פה, מזריקות, ולא ככה.

זה היה תרנגול תימוני.

אבל פה זה ככה, מלפלף, זה כאילו.

אומר להם שצריך לעשר, וזה אומרים, בתימון לא הסרנו!

כן, לא צריך לעשר, מעשרים רק בארץ ישראל.

אז בתימון לא הסרנו, מאיפה אתה מביא את זה?

בגלל זה אין אותה נגד כולם יכול.

עברת שיעור אצל המקצוענים,

אבל... זה מאפס, לקחת אנשים מאפס. זאת אומרת, זה מאפס מכלום, לא יודעים שום דבר. כלום.

לך תדבר ערב-ערב אצל אנשים שלא יודעים כלום מה אתה מדבר. כלום.

הייתי הולך עם קיצור שולחן ערוך ביד כל מקום.

למה הם שואלים אותי? נשאר פותח.

אז מה הם עושים לי את תימנים?

מי כנב את זה?

אה, נשאר כנאזי!

היה לי גנצפריד, לא היה לי מישהו אחר.

עוד לא היה קיצורי שולחן ערוך.

אחרי שהפצתי את הקיצור שולחן ערוך של הרב גנצפריד, התחילו להוציא קיצורי שולחן ערוך.

אני הייתי מוכר בחמישה שקלים גנצפריד קטן.

חילקתי לכל שופר, לכל תורמי שופר.

ובהרצאות.

הייתי מלמד את האנשים שיהיה להם פורמט כיס, שבלכתך בדרך תלמד הלכות.

אז הדפסנו עשרות אלפים,

ומכרנו בחמישה שקלים מחיר עלות.

שם בכיס ונוסע כל השולחן ערוך בקיצור.

אתה קיבלת בטח, לא?

כמה פטנטים עשינו בשביל שאנשים... אז יש פה הרבה עסקי, אולי תגיד משהו.

שצריך ואנחנו נעשה, עם השקיות יכלנו,

עם הזה, אתה רואה שיש פה איספליים?

תתחיל לבנות דירות במדבר יהודה כי שם כולם יברחו עוד מעט.

אבל השקיות ראית, השקיות זה כאילו... הנה אני אומר לך בגדול, דירות, דירות. אבל עם השקיות כתבים יש בשקיות בסיבוב כזה.

הרב, אתה יכול לתת לו שבוע עוד משהו שם.

זה אמר קשה, חסר היום.

כן. תעשה פיתוח.

חג שלא יתפתח.

על כן תקן, אחי, עניין תפילתך בלבך והשווהו עם דיבורך וכוון בהם כוונה אחת לאלוהים ופנה גופך מכל תנועותיך וקשור חושיך ורעיוניך ומתעסק בדבר מדברי העולם עם התפילה, אוי ואבוי.

הקשה במה שאתה עושה למלכך כשאתה מתעסק בהודעתו ושימחו וסיפור טובותיו

עם שכלותו במצפוניך.

אם אתה תקיש בין הדברים,

כשאתה עושה למלך בשר ודם ואתה מתעסק בהודעה ושבע סיפור טובותיו,

אם אתה שכל במצפוניך הרי אם הוא ירגיש שאתה

בכלל לא מתכוון במה שאתה אומר הוא יכול לערוף את ראשך.

כאילו אתה מזלזל בו.

אתה מדבר איתו כאילו כמו תוכי והלב שלך במקום אחר בכלל.

אז כל שכן הבורא יתעלם משקיף על גילוייך ומצפונך ונשתרך ונראיך.

ומן התמה שהתפילה אצלך אמונת הבורא ופקדונו

כי מסר בידך עניינה ונתנה ברשותך.

לא ישקיף עליה זולתו,

ואם תתפלל אותה כמו שציווה הבורא יתברך יצאת ידי חובת האמונה,

ויקבלנה ממך הבורא,

ואם לא תהיה נאמן בה בלבך ובלשונך תהיה בחזקת הקובעים אותו באמונתו.

מאמר הכתוב בהם כי דור תהפוכות המה בנים לא אמון בם.

מאמר באנשי האמונות הנוהגים בהן כמשפטן וכדיניהן,

עיני בנאמני ארץ לשבת עמדי.

מי שהם נאמנים אצל הקב' ברוך הוא,

אלה זוכים לשבת במחיצתו של הקב' ברוך הוא.

זאת אומרת, הקב' ברוך הוא יודע מה בלבו של אדם בתפילה,

ועל כן מי שמתפלל לו כוונה הוא מונה רק את עצמו כביכול, לא את השם.

וזה אדם שהוא לא נאמן כי הבורא הפקיד לך,

אמונת הבורא היא פקדונו, כמו שמאמין ברעהו מפקיד בידו איזה דבר בלי עדים.

אז עשיית המצוות הם דברים שנעשים בגלוי,

ובני אדם משגיחים ויודעים אחד מעשה רעהו, ויש על זה שופטים בארץ,

או מי שמוכיחים ומחרפים על חסרונם.

והרי זה כמו שמפקיד בעדים,

אבל בתפילה אין משקיף, אלא הקב' ברוך הוא לבדו.

זאת אומרת, מי שיוצא ידי חובת האמונה שזו התפילה שהבורא הפקיד אצלך,

הוא נקרא נאמן,

ולכן אלה שהם לא נאמנים נקראים דור תהפוכות, הם הבנים לא אמון בם,

ואלה שנאמנים,

אומר הקב' ברוך הוא, עיני בנאמני ארץ אשת עימדי.

זה לגבי חובות הלבבות והגופות יחדיו, כגון התפילה והשבח לבורא, שצריכים להיות

רתומים יחדיו ומחוברים ומקושרים יחדיו.

גם הגוף וגם הלב צריכים לעבוד ביחד,

לא בנפרד.

ואם יעשה את חובות הגופות

כמו סוכה,

סוכה זה רק חובת הגוף.

אין פה לב.

יש רק בהתחלה של כל מצווה כוונה לעשות את המצווה

לשם המצווה,

אבל אחרי זה בסוכה.

אתה לא צריך לכוון את ליבך לסוכה כל הזמן, ואם לא, אתה לא מקיים את המצווה.

זה רק חובת הגוף.

סוכה, לולב,

ציצית,

מזוזה וכו' וכו'.

כל אלה מצוות שעושים אותן בגוף,

וזהו, אתה מרגע שעושה, מתנתק מן המצווה.

ושאר מה שזכרנו בחלק הזה,

חייב להקדים הלב לאלוקים קודם שיעשינה,

כדי שיהיה שורש מעשה או לשמוע למצוות הבורא.

אז הכוונה צריכה להיות שאני עושה את המצווה לא ליופי, הוא קונה מזוזה ליופי.

לשם מצוות הבורא.

לגדלו, לרוממו ולהודות לו, לשבחו על גודל טובותיו ורוב חסדיו עליו. אבל זה בתחילת המצווה.

אבל לא כמו בתפילה, שאתה מתחילתה עד סופה צריך להיות מחובר אליה כל הזמן. לא אומר לשם יחוד קודשא בריך ובשכינתא,

מתכוון לשם תפילה,

ואחרי זה מנותק ומטייל בעולמות ובמחשבה,

ורק הפה מצפצף, מצפצף, מצפצף עד שהוא גומר.

לא.

שם צריך להיות מחובר לאורך כל התפילה.

במצוות הגוף

אתה רק בהתחלה צריך להתכוון לשם המצווה,

לגדלו, לרוממו, להודות לו, לשבחו וכו',

ואחרי זה המצווה נעשתה כבר.

ויגיע בה אל קץ גבוליה בתחילת המעשה,

ובאמצעי טוב סופו יראה מהאל וחפץ במה שיגיע לרצונו וירחיק מקצפו.

כמו שאמר דוד הרב שלום, לעשות רצונך אלוהי חפצתי.

כל מה שאני רוצה לעשות זה לעשות את רצונך.

לעשות רצונך אלוהי חפצתי.

זה צריך לזכור, זה הכלל הכי גדול,

הכי גדול בעבודת הבורא יתברך.

שאתה עושה את חפץ הבורא יתברך כל הזמן.

אז לכן תחילת המעשה תהיה עם כוונה אבל האמצע והסוף זה יהיה ביראה מהקדוש ברוך הוא וחפצים לעשות את רצונו ומרחיקים את עצמנו מקצפו כי קיימנו את רצונו בעצם המצווה עשינו את זה מיראת הבורא יתברך

ולהרחיק מעלינו את הקצף אבל בהתחלה כיוונו בזה יצאנו ידי חובה

לעשות רצונך אלוהי חפצתי. איך רצית?

רצית שנתכוון בתחילת העניין?

התכוונתי וקיימתי את המצווה בדיוק לפי התנאים שהיא צריכה להעשות.

על פי ההלכה בדקדוק גמור.

זה מצוין.

מי שלא מתכוון לא יוצא ידי...

אם בן אדם אומר אז אמרנו הוא מדבר אל הקדוש ברוך הוא כאילו קורא לו בשמו

כאילו הוא קורא לו בשמש כמו אדם

הרב אמר שזה חובה, זאת אומרת שמי שלא מחבר עובר לזכות הרבנן, כך יוצא, לא? הוא עובר, כן.

הוא לא מתפלל כמו שראוי להתפלל

אם הוא מתכוון כל ההתניה הזאת בבוקר היא מועילה רק לעניין שאם הוא שכח

בדיעבד אם הוא שכח שזה יועיל,

שהוא לא מתכוון לשכוח,

אבל שכח.

נאנס.

אבל סתם שבן אדם יחליט שהוא יגיד פעם אחת ויכוון כל היום אין דבר כזה.

ויישא נפשו בזה על ההקשה אשר קידמתי בתחילת הפנים האלה מדבר המלך

ליעל ליבו תמיד ואז ימצא חריצות מאבריו למעשה העבודה בעזרת השם כמו שהקדמנו מדברי דוד עליו השלום

חישבתי דרכי ואשיבה רגלי על עדותיך חשתי ולא התמהמתי לשמור את צוותיך.

אז כמו שאם מלך בשר ודם רוצה מאיתנו משהו או שיודעים שחפצו משהו או שיודעים שהוא משלם שכר גדול למי שיגיע מהרה ודאי שהיינו רצים בזריזות יתרה

על דרך הקשה תעשה קל וחומר פי אלף אלפי אלפים לאין שיעור

בין מלך בשר ודם לבין הקדוש ברוך הוא.

מלך בשר ודם בכלל לא יודע על קיומך אבל מלך מלכי המלכים רואה אותך במצפונך.

אפילו אתה לא יודע מה אתה חושב,

מהירות המחשבה שלך כל כך מהירה שאתה לא קורא אפילו מה חשבת.

והקדוש ברוך הוא יראה לך את המחשבות פריים אחרי פריים

ואתה תראה הכל פיקס שלא תחשוב אם זה עבר מהר זה איננו.

אתה יודע המצלמה מצלמת טראק זהו זה כבר בפנים זהו העמידו את המציאות טראק זהו

ראית מראות אסורות טראק

זה צולם, זה בראש. עכשיו באים, מוציאים לך את זה עם הדאטה-בייס

ומראים לך, הנה, טוז, טוז, טוז, מה שעשית, זהו.

איזה פדיחס.

אז לכן בן אדם,

יש לו אפשרות לעשות delete,

קונטרול, שיפט, delete.

לעשות הסרה גמורה על ידי התשובה.

איי, הבעלה שלי, הבעלה שלי.

אז חשתי ולא התמהמהתי. אדם צריך לחוש ולא להתמהמה.

זה יום שישי או שני כבר,

שחמישים איש לא מגיעים בזמן, בשביל זה אני מגיע באיחור עד ששולחים לי שיש חמישים עם תמונה.

אז אם תגיעו בזמן, אני אגיע לפני הזמן.

אם לא תגיעו בזמן, אני לא אגיע בזמן.

אז לכן אתם תבואו, תאכלו צ'ונט,

כהנו, ואני מתחיל אחרי הצ'ונט.

אם אתם רוצים להרוויח, תבואו בזמן.

יש כאלה שעושים צ'ונט

ובאים רק לצ'ונט.

פעם היו באים כל השבוע, עכשיו רק עושים צ'ונט.

אז זה בעיה.

ויש כאלה נמצאים פה ועומדים בחוץ ומדברים ומדסכסים, כאילו.

אז אם באתם ללמוד, מתי הם תלמדו?

אם שם אתם מדברים עכשיו, בשעה שלומדים, אז מה עשינו?

באים ללמוד, אז באים ללמוד.

באים לדבר,

אז באים לדבר.

צריך להחליט מה באים.

זה סתם עלבון.

לא.

תאר לך, אני בא לבר מצווה של מישהו,

ואני עומד בחוץ ומדבר כל הזמן עם חברים שלי. לא נכנסתי לאולם, לא גלום, לא אמרתי מזל טוב,

לא שום דבר.

נו, זה רציני.

רק אני אומר, אני הייתי.

אומר לי, איפה היית?

הייתי בחוץ.

הייתי בחוץ, יכולת לשאר בבית.

שמה הטרחת את עצמך, כאילו באת בשביל לבזות אותי? להיות קרוב ולא להיכנס?

איזה מין דבר זה?

ניש צייכל, ניש צייכל.

ניש דייר חרץ, ניש כלום, גוריש.

כלום.

אני לא מאמין, אבל זה מצחיק.

הרב, חשבתי על עוד משהו מה קשור.

כן. הוא דיבר על מסחר בקטע של החידושים של הרב. כן.

תפתח קפה מדרש.

הרי חזק. לא, יש פטנט יותר חשוב, לפתוח מדרש בלי קפה.

למה עוד מעט הכל יהיה עם קפה?

יואי, בירה, תראה כמה ימים. יש קפה, קפה.

כן.

החשבון העשירי.

תראו במלחמה כמה אנשים הרוויחו מסלוטפ.

מי היה חושב דבר כזה?

גם עכשיו יצטרכו סלוטפ, אז מי שרוצה שיכין.

גם עכשיו. הרי למדינה אף פעם לא הייתה עצה נגד טילים. סלוטפ.

לא הייתה עצה.

אז מה הייתה העצה? לשים סלוטפ.

זה הבדיחה הכי גדולה שיכולה, נגד טילים, סלוטפ.

אבל כשאנשים יודעים שעכשיו בתחום של הבנייה,

יש הרבה ביקוש למקלטים.

נכון. הרבה. לא רק זה, עכשיו חברה ישראלית פיתחה מיגון לתוך החדרים,

שאדם יכול לעשות ממ״ד אחרי שיש כבר בנייה.

והוא עדיף על הממ״ד שבונים מההתחלה.

השאלה כמה זה יעלה.

זה יותר מה... תוך יום או משהו זה... שישים אלף. כמה?

שישים. שישים?

תשעים אלף?

אז זה יותר יקר ממה שבונים את החדר מההתחלה. כן, לא. פי שלוש.

ובהתחלה אין יסודות, אז יש אפשר... לא משנה. פי שלוש יעלה, מה ש... למה? שבונים חדר 12 כפול 4. לא משנה, כן. זה ברור שזה יהיה לפי הנפח, אבל

זה יעמוד קצת בהדף גם, וגם אחרי זה לא ייתן ריסיסים להיכנס וכל מיני דברים.

הרב אמר שאם כתוב על בן אדם יפול מבטחה אלה, ואומרים על בני... נכון, נכון. זה לא משנה מה, גם בגלל זה לא יעזור לך. נכון. אבל בסך הכללי אדם בשעת סכנה צריך להסתגר. לא יכול ל...

ויברח דוד, אתה מבין? ויברח יעקב,

ויברח משה.

כשצריך לברוח מפאת סכנה, אז צריך לברוח.

אדם לא יכול לעמוד באמצע וזה, רק אם הוא נקלע למצב שהיה, נגיד באספה,

וצריך ליפול טיל והכול,

אז אם הוא לא צריך להיפגע או לא ייפגע,

אפילו שהוא חשוף.

אבל לא שלכתחילה הוא יעמוד ויגיד יאללה, יאללה, יאללה.

אתה מבין?

כן, הבלגה.

מה זה לא ייפגע?

אבל הסרטן מתכוון שזה סכנה, נו, בחוז.

אבל אם הוא נקלע,

אם הוא נקלע למצב, הוא לא צריך למות, הוא לא ימות.

אבל יש חשבון כללי עליו.

עוד פעם, אבל אם הוא נקלע...

זה אם יש גזירה על עיר, נגיד,

שהיא תישמד,

ואתה נמצא בתוך העיר,

ואתה לא צדיק אמיתי, צדיק גמור, אתה תיספה איתם חס ושלום.

אם אתה צדיק גמור, גם בעיר כזאת,

או שהקב' יחלץ אותך טרם האירוע מסיבה כלשהי,

או שגם אם תהיה שם, אתה תישאר.

אבל זה במקום שיש גזירה כללית על כל המקום הזה.

על מקום מסוים. נגיד, תל אביב זה העיר שלו, הייתי ממליץ שתתחיל המלחמה, שיישאר שם בן אדם אחד.

אני ממליץ,

וחילקתי בשביל זה 200,000 דיסקים במלחמה על תל אביב.

והיום כולם אומרים שהם יפציצו קודם את תל אביב.

ברגע שתתחיל המלחמה,

קודם כל תל אביב.

למה? כי העיר הגאה, אז יש לה במה להתגאות,

אז יהיה לה עוד שיא במספר הטילים שיפלו עליה.

כמו שאומרים, גאים עד הסוף.

איפה הוא מומלץ כן להיות?

מה?

במחיצת החכמים.

שמש ו...

אמרתי החכמים.

זה נכון, אני חושב שזה נכון, שהרב שחר הבטיח שלא יהיה פה אנשים במלחמות?

אני לא יודע, תברר במקור.

צריך לשאול אותו אישית, אני לא סומך על שמועות.

רסיסים נפלו גם בבני ברק.

רסיסים נפלו גם בבני ברק.

העשירי,

חשבון האדם עם נפשו.

בהשקפת הבורא על נגלהו ונסתרו, ושהוא רואה אותו וזוכר כל מעשה ומה שעובר על ליבו מן המחשבות הטובות והרעות,

יהיה מפחד תמיד ממנו ומשתדל לתקן, לגנוב, לסתרו ולהקים וברח.

ועל זה יש משל,

אילו היה משקיף עליו אדם ושומר תנועותיו תמיד, הנכון היה לו לעשות דבר שמעשהו האדם ההוא שומר עליו?

בכל שכן אם יש לו טובה וחסד עליו, בכל שכן אם הוא אדונו,

בכל שכן שיהיה בו רע ומשקיף עליו כמה, הוא חייב להיכנב ולהתבושש לפניו, להיזהר מהמרותו ולמהר לעבודתו ולסבב רצונו ואהבתו.

היות שאנחנו נמצאים בסוף כבר של העולם אז היום כמעט כל העולם מרושת במצלמות ואתם רואים שגם בן אדם הולך ברחוב סתם,

מצלמים אותו.

אתם רואים שגוגל,

יש מדינות שלמות שבכל רחוב

יש מצלמה שאתה יכול לסובב אותה ולחדור לתוך הבית ולהסתכל מה יש.

360 מעלות, מצלמה מסתובבת

ואתה יכול לראות מי עובר כרגע ברחוב, מה עושה, מי הולך עם מי, מה, מו ומי.

היו אנשים שהתגרשו,

הם ראו פשוט שהבעל הולך עם אישה אחרת והאישה הולכת עם גבר אחר.

כל מיני דברים.

וטבעו את גוגל על זה שהם נכנסים לפרטיות וכו' וכו'.

היום איך תופסים הרבה גנבים ורוצחים ושודדים, מצלמים אותם,

אומרים נא לזהות את זה.

אתה נכנס לחנויות, מצולם, אתה נכנס לעסק, מצולם, הכל מצולם.

אז היום פה בארץ הכל מצולם, אז מה מלמעלה?

ואם היום הלוויין, יכולים לראות כבר מה אתה קורא.

מה אתה קורא.

ואם אתה, יש לך אייפון

או פלאפון,

שומעים את כל מה שאתה מדבר אפילו שהפלאפון סגור.

ואפילו אם תוציא את הבטריה, זה דבוי, איזה בטריה.

אפילו תוציא את הבטריה,

שומעים את כל מה שאתה אומר.

נכון, יש אינפרה חמה.

בתוך הארץ. כן, נו כן.

יש מצלמה שמצלמת דרך קיר ורואה נגיד את המחבל, איפה הוא נמצא?

בצרפת אין איזה.

בצרפת היה להם גז ולא השתמשו.

עשו פרסום גדול מאוד לרוצח. בלי חשמל, בלי כלום.

יש להם גז, הצרפתים לפני 40 שנה המציאו גז.

אז מיוחד שמרדים את המחבלים, מרדים את ה... מה זה מדהים עשה קפיצת ראש?

הוא ירה בו והוא נפל ובגלל זה הוא נהרג

הוא הספיק לירות בו לפני שהוא נפל, הוא לא נפל באמת, הוא ירה בו, רואים את האש, את הפשששפ

מכל מקום היה להם גז, תחדירו גז, הבן אדם, קוראים לזה ביידיש יא-נס

הוא עושה ככה, אתה בא לוקח אותו כמו שצריך

אני גם לא מבין את כל המלחמות שעושים הישראלים

יש מנהרות, יש בטיח, בשביל מה צריך להתווכח?

תוז, להכניס להם גס מרדים,

לילה טוב,

ואחר כך לפנות אותם החוצה

או להכניס להם קצת עשן,

פחה, פחה, פחה, חייב לצאת במנהרה בצד השני, מה הבעיה?

מה הבעיה?

אני לא מבין, צריך להפציץ הרים, צריך זהב, מה זה השטויות האלה?

אם שרון היה מכסה את הפתח של המחנה,

מה?

שרון כמה פעמים כיסה את המערות,

הוא מסתם אותם.

כן.

לא, אבל הם לא טיפשים, כי הם עושים הרבה פתחים, עשרות פתחים להרבה מקומות שאתה לא יודע איפה הם מכוסים.

פעם היו יותר פרימיטיביים,

היה כניסה ויציאה.

היום זה עיר, היום זה עיר בתחת, עיר. הוא מגיע לסרדון בתחת. סדאם היה הראשון שעבד על כולם.

סדאם נתן לאמריקאים להפציץ, להפציץ שבועיים, הם אומרים פגיעות ישירות, פגיעות ישירות.

פגעו במטוסים מקרטון.

הוא העמיד מטוסים קרטונים.

מה אם מפציצים חופשי?

גמרו את כל התחמושת והוא רק קרטון.

זה היה סדאם.

ערים שלמות למטה.

עכשיו כולם,

המלחמה מתעת לאדמה.

האיראנים שמים את כל הנשק שלהם בתוך פרימין, תחת לדרום הזה.

מה אתה אומר? האיראנים, את כל ההפצצות שלהם, את כל הנשק שלהם, נכון.

נכון.

יש עצות, הם יתייעצו איתי, אני אגיד להם כמה עצות.

עראנים מקום ראשון בביתון. תאמין לי, הם ייצאו כמו עכברים.

הרב, עראנים בביתון הם מקום ראשון בעולם שהם ייצרים ביתון חזק. נכון.

נכון, אבל לכל דבר יש תרופה. לכל דבר יש תרופה.

גם הנפט שלהם היה נכון.

אדוני, אתה שופך לי בפנים נפט.

משחרר מדליק גברור והכול נוסע לי בפנים.

זה הכול.

צריך בשביל זה חוכמות גדולות.

הרב, אני שומע עצות מאוד גדולות.

ראש הממשלה והרמטכ״ל לא התייעצים.

נכון. אפשר, אבל אפשר, אולי שהרב יעשה איזה החלטה.

כן.

אנחנו נדאג להעביר את הדיסק לאנשים המלובדים.

ברוך השם, הם שומעים למה שאני אומר, כי הרבה דברים אחרי שאמרתי, יום אחריהם עשו.

כשאני אמרתי,

מה יקרה אם יבואו מיליון לגדר ויירצחו, אז הערבים שמעו לי והביאו, אתה מבין, לגדר.

ועשו סרט עליי, שמו את הסרט שלי עם מנגינה ערבית.

אחר כך הישראלים לא היו יכולים להתמודד עם זה, אז אמרתי להם, אני לא מבין מה הבעיה.

יש לכם את המכונות שעושות רעש ומפריעות להם, שקעות להם את האוזניהם ובורחים.

יש לכם אפשרות מלמעלה לרסס אותם.

כמו שמרססים, אתה יודע, עם פליט.

נכון? מרססים שדה עם טוסים ככה קלים.

תעבור מעלה במקום פאה.

פאה.

מעפים עליהם איזה רימון גז, כזה של עשן,

שעושה להם קצת גז לעיניים.

במקום פאה, הם תופסים ביד, מחזירים לך בחזרה.

תעבור, רסס מלמעלה, נראה שהם יתפסו את זה. נראה.

בחוץ לארץ יש מכונות יפיפיות שאתה שם אותן מול אנשים,

ומשדרות גלי חשמל,

והבן אדם עומד ככה פתאום, טרר, טרר, ישר הוא רץ.

יש כאלה עם חום.

אתה מכוון, זה תופס ככה, והבן... חה.

ככה, לבד.

אללה, זה שדה קרב מצחיק, זה נקרא.

אפשר לשלוח את פנגר לשם, אתה מבין? מצחיק.

זה לא טוב עם הרב.

ואנשים בכלל לא מנצלים, יש מכשירים פשוטים.

תקציב, יביאו, יפה. מכשירים פשוטים.

אבל יש אינטרסים, אינטרסים, שהתעשייה הישראלית תרוויח, שזה פה ש...

מזמן יכולנו למנוע הרוגים ופצועים והכול.

מזמן, מזמן, מזמן.

נאוטילוס.

יש כזה דבר עם לייזר,

מוריד 26 פצצות בדקה

שהוא ממיס אותן.

והוא זול מאוד, לא עולה לך כסף. פה כל טיל 50 אלף דולר וחץ זה בכלל מאות אלפי דולרים.

אתה מבין?

אז תאר לך הם שולחים נגיד 10,000 טילים ואתה צריך עכשיו להוציא על כל טיל מיליון.

נו,

מה זה? איפה ההיגיון?

כבר כתבנו על זה בארבע כנפות לפני ארבע שנים.

עוד לפני שהתחילה המלחמה בכלל,

כתבנו שאפשר להביא את הנאוטילוס עם כל הקשקושים שלהם, כשעוד חלמו שהם יחפשו איזה עצה לבנות משהו פה.

וברק לא נתן להביא את הנאוטילוס,

הוא רצה מפה, אתה יודע, אז יש להם חשבונות, כן.

פטור ממיסים, פטור ממיסים, כן.

מוכרים ב-26.5 מיליון פטור ממיסים. למה? דירת יחיד, בזקה.

כן.

יאללה, איזה ככה. אז לסיכום.

דירת יחיד כזה, זה כל כך הרבה כסף,

בטח, לא צריך לפזור סתם.

מה המשפט שאומרים מהאצבעות, אל תזכירי?

איזה משפט אומרים מהאצבעות?

כל הכוחות.

לא, כל הכוחות.

זה לא כספורמן, הוא לא.

אז צריך לזכור בחשבון העשירי שהקדוש ברוך הוא צופה עלינו בכל מכל כל, בנגלה ובנסתר.

ומי שרוצה להבין איך זה נראה,

אז ישמע ויראה את המעשה שאני מספר על הפסוליה,

ואז יבין מה הולך להיות באחרית.

אתם מכירים את זה עם הפסוליה?

לא.

הרב יספר.

אתם לא מכירים?

אז לסיום אני אגיד לך את זה בקצרה,

לא נאריך.

שהיה אחת שהייתה בפסוליה ואשתו החליטה שהיא רוצה להתגרש ממנו כי היא כבר לא יכולה לסבול את האווירה בבית ואז הוא החליט שהוא מתנתק מהפסוליה,

אבל אחרי חמש שנים שהוא התנתק הגיע יום הולדת שלו ואז הוא חשב שמגיע לו לאכול פסוליה ואז הוא בא הביתה והוא היה עמוס ומלא ועלה במדרגות וזה הכל בעביע וכשהוא בא להיכנס אז אשתו אומרת לו הכנתי לך הפתעה אז הוא אמר יו שמי רחם בטח גם היא הכינה לי פסוליה אז היא אמרה לו תשמע אני מבקש ממך שאתה לא תיכנס אני אסתום לך את העיניים סרט שחור ואתה לא תסתכל

אני אראה לך את ההפתעה אז היא אמרה לה בסדר ואתה מבטיח לי שאתה לא תסתכל אז הוא הבטיח לה ואז הוא הכניס אותו לסלון ואמרה לו אתה לא מסתכל נכון אני תכף בא אני מביאה את זה מהמטבח

באו מהלחץ ומהפחד מהעלייה

והוא פחד שהיא תבוא ויהיה ריח אז הוא התחיל לעשות ככה ולעשות ככה

ואת באה את באה אז היא אמרה לו אני כבר מגיעה והוא בינתיים

ועושה ככה וככה וככה שהיא לא תבוא ופה ושם ובסוף היא באה והיא אומרת לו אני פותחת לך והיא פותחת ופתאום הוא שומע יום הולדת ליוסי כל המשפחה וכולם היו בתוך החדר והם שמעו הכול

והם צילמו באייפון את הכול איך הוא עושה ככה וככה

וכשאדם יגיע לעולם האמת ככה יראו לו בדיוק את כל מה שהוא עושה

מנכנית ולא המים

נתברק והשתבק, ואפר ודרומה,

ויתנצל, ותעזר, ויתעלם איתה הלעד שמי דפוצה ואיתה מכל דפוצה ואיתה מכל דפוצה שייצר ויבחרו אותה.

תאמרה בעלמה ואמרו המים,

גם ישראל כבר רבנן ועטה נדון ורפות תלמידי תיברון.

ואס כאילו ראיתה קדישתא,

היא בהתרעה עדין ודיברו איתה בעדה.

יהיה אללה רבין ורובות.

אמן ונדבר לך מי לפודע רבין ולאמר לך ברמה ויבלום אביי אחי שלמה רבה משמיה.

חיים וצבא ומשועה ונחמשם אלה זבה אולו כמאה וגודלם וזכר וכפרה.

נראה לך הייצא לה לנו חמשך וישושבת ליהומים.

זה שלום וברומה וזה שלום עלינו והכל המואציה שלמה וברום אבי