ספר חשבון הנפש - חלק ח'
- - - אין זה תמלול הדרשה! אלא עיקרי הדברים מהספר 'חשבון הנפש' - - -
ל״ח
טבע בני הנעורים, לדחות התחלת חינוכים בדרך הטובה, מיום ליום ומחדש לחדש, ומשנה לשנה, ע"כ ראוי לרבם אחר שהגיעו הלוחות האלו לידו להכיר בתועלתם, לזרזם לקדם ולשבר העצלות הבהמית, ולהתחיל בחינוך הלוחות האלו תיכף מבוקר יום א' הסמוך, ומכ"ש למי שכבר בא בשנים, ומתנוונה בחליי מדותיו מימים ושנים, שיתגבר כארי לטהר ולהחיש את חינוכו בכל מה דאפשר:
ל״ט
אם רצונך לחנך את בניך, אזי צריך אתה להזדרז להתחיל משהגיע לי"ג שנה, מעת שמדותיו מתחילין להגלות ולהיות ניכרין בשלמותם וחסרונם, ואז תתמיד להשגיח עליו משך ה' שנים בכדי להכיר כל פרטי מומין שבמדותיו, ותרשום אותם אחת אחת לזכרון, ובהגיע שנת הי"ח אז יכול אתה להבינו ולהכינו למוסר תיקון המדות ולמסור לידו הלוחות להתחנך מתוכם, וגם אתה תעזור לו בתחלה עפ"י הנסיונות שעברו עליך מימי חייך, ובכל זאת תתמיד השגחתך עליו בסתר, בכדי לראות ולהתבונן במהלך תקונו, ולתקן טעיותיו במלאכתו זאת:
מ׳
כשנמצא חלק מדה אחת מהי"ג הללו, משותף לשנים או לג' וד' מהן כאחת, אזי הדבר ברור שאותו החלק יותר מהיר במהלך תקונו, מחמת שנכפל חינוכו, ונפקא מינה לענין איזו מדה כבידה, שבכדי להקילה מפרקין אותה לחלקים, ובוררין חלק היותר כבד שבהן, וכוללין אותו החלק לתוך שאר מדות ע"י העלאה כנ"ל (סי' ל"ג וסי' ל"ז):
ואם בכל זאת א"א להזיזה עוד אזי יברור לו המדה היותר מהירה אצלו מכל הי"ג ויטול ממנה את שליטתה בשבוע מיוחד, ויכניס הכבדה תחתיה, באופן שתשלוט המדה הכבדה משך שני שבועות, ולמהירה יספיק החינוך שבדרך אגב בלבד (סי' ל"ב). ואמנם צריך ליזהר להרחיק שני שבועות של שליטת הכבדה זו מזו. וליתן ששה שבועות ריוח בינתים, בכדי שלא תקוץ הנפש הבהמית בחינוכה כנ"ל (סי' ט'):
מ״א
הרעיונות הצפונות בלבו של אדם מלוין אותו בכל מקום ובכל עת ופועלים בנפשו מדעתו ושלא מדעתו, לפי תוקף ממשלתם בלבו:
ד"מ: אדם פלוני יוצא מביתו, ומפנה כל מחשבותיו לעסקי יום השוק שלפניו, אלא שע"י מדת הגאוה התקועה בלבו תמיד, אפילו שלא מדעתו, הוא הולך בנטיית גרון, מדקדק בפסיעותיו, ומשחק במקלו בין ראשי אצבעותיו, ומשהוא עובר לפני אדם גדול, מיד מקלו שוקעת, ערפו מתרפה, ומספר צעדיו משתכחין ממנו, ולעת ערב עוד סיעה גדולה של אנשים פנוים ממלאכתם והולכין לטייל להם, שכולן רואים ושומעים המונה של אותו יומא דשוקא בעצמו, אלא שכל אחד מהם נגלין לו בו פרטים אחרים הנוגעים לעסקיו, החרש, הצורף, והסנדלר, החנוני, והסרסור וכו', כאו"א רואה ושומע ולומד שם מעסקיו, מלאכתו ופרנסתו השולטים בלבו מלוין אותו תדיר, ואעפ"י שבאותה שעה אין בלבם אלא לטייל, דהיינו להנפש ממלאכתם ולהסיח דעת מכל עסקיהם: