חובות הלבבות | שער חשבון הנפש פרק ז' וסיכום הספר

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

הקטע האחרון שסיימנו אתמול הוא מן הטמח בעניינם

הכוונה על אלה שמוהבי השם

כי מעטו בעיניהם המצוות אשר ציוון בם הבורא בצד חובות טובתו שהיטיב להם

אז מספר המצוות שהם מצווים על ידי הבורא הם מעטים בעיניהם

לעומת החובות

שהם חייבים על הטובות שהקדוש ברוך הוא הטיב להם

ובצד מה שקיבלו על נפשותם

מן ההגיעה וההשתדלות והסבל והמיתון

לדווקה בעבודתו

כל זה כמובן

בבת שבצד מה שהם קיבלו על עצמם בקבלה

על הנפש להתייגע, להשתדל מאוד,

להיות סבלניים ולסבול

ולהיות מתונים כדי להתדבק בעבודת השם יתברך

וזה כאשר אספר לך

לפי שמנו מצוות הבורא

והגיע מספר כולן תרייג מצוות

הסך הכולל של המצוות

במניינן הוא תרייג, 613

מהן שעשה מצוות לא תעשה

365 מצוות לא תעשה

מהן המצוות הן האזהרות

להיזהר שלא לעשות

ומהן מצוות שחייבים בהן הציבור

ואין היחיד חייב בהן

אז יש מצוות שהן מותרות על הציבור אבל יחיד לא מצווה בהן

זאת אומרת מי מחויב בהן?

רק כשזה כלל ישראל, ביחד

בבית הדין חייבים בהן

זה 65 בקירוב, זה לא חשבון מדוקדק

כמו שמבואר במניין המצוות, בספר מניין המצוות

ומהן

מצוות עשה שהזמן גרמה

מצוות שהזמן גורם אותן והן תלויות בזמן

הן מצוות התלויות בזמן ובלתי זמן

כשבתות

במועדים

בעצומות

הוא לא מתכוון לומר פה על מצוות עשה שהזמן גורם

לעניין פטור על נשים בהן כמו שידוע שנשים פטורות ממצוות שהזמן גורם

שאין זה עניין לכאן

בעוד שהרי שבתות ומועדים

החיוב בהן מצד אזהרה גם כן

כי במועד ובשבת יש איסור מלאכה

שזה אזהרות גם כן

ואפילו בעשה יש עשה של קידוש

קידוש היום

על זה חייבות גם נשים

אז הוא לא בא להגיד שזה מצוות עשה שהזמן גרמה לעניין פטור של נשים

אלא רוצה לומר

בבחינת מיעוט עבודתם בעיני אוהבי השם

מאחר שאינם נוהגים בכל עת ובכל שעה

זאת אומרת

אוהבי השם היו רוצים בעצם הרבה יותר

אבל יש להם מעט כי זה רק בא מעת לעת

כמו ראש השנה, כיפור, שבת, מצוות שבאות, פורים זה דרבנן

אז כשבתות והמועדים ועצומות ומהן

מצוות עשה שחיובם בארץ ישראל בלבד כמו קורבנות יחיד

לתרומות

ומעשרות

וחגיגת הרגלים ודומה להם זה תלוי בארץ ישראל למי שנמצא פה

ולמי שנמצא בחוץ לארץ ואוהב השם

כמו משה רבנו שרצה מאוד מאוד להיכנס לארץ

בעבור זה

אז לכן

קורבנות יחיד

זה מצוות שתלויות בארץ ישראל גם

לאפוק מקורבנות ציבור שאמרנו שזה כבר כלול בשישים וחמש שאמרנו

ומהן מצוות תלויות בדברים

שימצאו מתחייבים בהן

וכשייפקדו יסתלקו

וכשיחסרו הם יסתלקו

זאת אומרת

כמו מצוות מילה

אז מצווה זו תלויה בדבר, אם נולד לך בן

אז אתה חייב במילה, אם נולד לך בת אתה לא חייב

אז מצוות מילה

מסתלקת למי שאינו בן

בפדיון הבן

למי שאין לו בכור

כי אם נולדה בכורה

אז הוא לא חייב פדיון הבן

או מישהו מההורים הוא למי?

הוא מצוות מעכה

זו מצווה שמוטלת רק על מי שיש לו בית אבל מי שאין לו בית הוא פטור ממצוות מעכה

ומצוות כיבוד אב ואם זה רק למי שיש הורים

אבל מישהו יתום

מה דומה לזה

אז הוא לא יכול לקיים מצוות כיבוד אברהם

וכאשר מנעו המצוות אמרו

אז כמה נשאר כאילו?

לא נשאר הרבה

והם אוהבי השם

והם רוצים הרבה מצוות

בשביל להוכיח את אהבתם

כאשר מנוע המצוות אמרו

לא נעלה אזהרות בחשבון

מפני שעמידה מהן

היא עשייתן וקיום חובתן

אז הם אומרים אוהבי השם תשמע מצוות הלא תעשה

365 זה לא בעיה בכלל

למה?

איך אפשר להחזיק אותם בתוך החשבון?

הרי העמידה מהן, זה שאני עומד ולא עושה שום דבר

זה העשייה בקיום החובה

לא תגנוב, טוב, אני לא גונב, לא עושה כלום, אני לא עושה שום פעולה

פשוט אני מונע את עצמי מלגנוב

כן, אני לא מונע את עצמי, אני מנוע מזה שלום

ואז ותקטן בעיניהם עבודתם לאלוהים

כאילו אז מה נשאר?

כמה מצוות מעשיות בסך הכל

ותקטן בעיניהם עבודתם לאלוהים

וימעטו אצלם מעשיהם

בצד מאווים וחושפם

למה שהגיעו בו על רצון האלוהים

אבל הם מצד התאווה שלהם

בכיסופים שלהם לקדוש ברוך הוא הם רוצים לעשות כמה שיותר בשביל להגיע לרצון הבורא

וביקשו מצוות עשה מחובות האיברים

אשר הן חובות היחיד בכל זמן

ובכל מקום

ובכל עניין

אז הם מחפשים מצוות שהם יכולים לעשות עם האיברים שלהם

אבל איזה חובות?

חובות שהיחיד מחויב בהם

והם רוצים מצוות כאלה שהם יפעלו כל הזמן

בכל מקום

ובכל עניין שימצאו מצוות שהם יכולים כל הזמן להיות מחוברים לבורא יתברך ללא הפסקה

ולא מצאו אלא קריאת התורה ולימוד המצוות

זה רק מה שהם מצאו

דהיינו קריאת התורה בכתב

בלימוד המצוות זה תורה שבעל פה

זה אתה יכול לעשות

בכל מקום,

בכל זמן,

בכל עניין

כמו שאמר הכתוב

באיברים אמרנו

כמו שאמר הכתוב

והיו הדברים האלה

אשר אנוכי מצווך היום על לב אביך ושיננתם לבניך ודיברת בם בשבטך בביתך ובלכתך בדרך

ובשוכבך ובקומך זאת אומרת זה מצוות

שאתה יכול לקיים אותם כל הזמן, בכל מצב, בכל עניין וכולי

וזרז הנביא על זה אחר כך שנית באומרו

ולימדתם אותם, את בניכם, לדבר בם,

שוב פעם, בשבטך, בביתך,

ובלאכתך, בדרך,

ובשוכבך ובקומך.

זאת אומרת,

בכל עת ובכל זמן אתה יכול לקיים מצוות

תלמוד תורה, בלי הפסקה.

וימעט בעיניהם כל זה מנפשותם לגודל מה שנגלה להם,

ממה שחייבים בו לבורא, יתברך מן העבודה והמעשה.

וכל זה נחשב בעיניהם עדיין

מעט מאוד.

למה?

לגודל מה שנגלה להם,

ממה שהם חייבים בו לבורא, יתברך מן העבודה והמעשה.

ועבדו את הבורא במצוות שכליות

ומוסרים מיוחדים.

הלו,

תן לו את זה,

את התיק של התפילין.

נו, אז תקום, תרד כבר.

אפשר עוד?

לא, לא.

זה עם יניב.

תעביר מכוס לקוס, יתקרר קצת.

אולי אני אחליף את יניב. אני אעשה לך רשימה.

לאט לאט לומדים.

אף כן, וימעט בעיניהם כל זה מנפשותם לגודל מה שנגלה להם, ממה שהם חייבים

בו לבורא יתברך מן העבודה והמעשה, ועבדו את הבורא במצוות שכליות

ומוסרים מיוחדים

ומידות טובות רוחניות,

והוסיפום על המצוות הידועות בבורא לבבם לאלוהים בהם.

אז כיוון שהם ראו

אוהבי השם,

שזה לא מספיק אצלם,

בשביל להחזיר לקדוש ברוך הוא את כל הטובות שלו

לגודל מה שהם חייבים לבורא מן העבודה והמעשה,

אז הם עובדים את הבורא במצוות שכליות,

זאת אומרת, הם מרחיבים יותר ויותר את גבולי

העבודה במצוות שכליות שהם מוסיפים, שעל פי השכל הם מבינים שגם זה הכוונה, גם זה הכוונה,

גם זה רצון הבורא, גם זה ודאי רצון הבורא.

ומוסרים מיוחדים

ומידות טובות רוחניות,

והם מוסיפים אותם על המצוות הידועות בבור

לבבם לאלוהים בהם.

רבי ישראל מסלנד, זכר צדיק וברכה,

והגאון מווילנה אמרו שהשולחן הערוך שלהם הרבה יותר גדול ממה שיש לנו.

כי הם ממנו הבינו עוד ועוד ועוד ועוד ועוד.

כי אם זה נכון פה, אז אם ככה ההשלכות הן ככה וככה ועוד, זה הולך ומתרחב

עוד ועוד ועוד.

לא כמו אלה שרוצים להצטמצם בהלכה ואומרים האם זה מעיקר הדין או לא מעיקר הדין,

האם אפשר להקל, האם זה ספק, אם זה ספק ספקה,

וכל מיני דברים כאלה, העיקר לפתור את עצמם מלקיים את הרצון האלוקי.

מחפשים להקל על עצמם את העבודה במקום להוסיף בעבודה לגודל חובותם לקדוש ברוך הוא בטובתו להם,

כמו שהאמרנו פה.

ומאיפה למדו אוהבי השם להוסיף עוד ועוד ועוד ולחפש מצוות

תדיריות?

ולמדו מדרכי הנביאים

ומנהגי החסידים לבקש רצון הבורא בהם,

ושיקבל אותם מהם,

שבזכות זה הקדוש ברוך הוא יקבל אותם

מהם מכלל חובות הלבבות

אשר כיוונו לבאר שורשיהם ולסגור ולזכור סוגיהם בספר הזה.

אז כל הדברים שנלמדו בספר הזה בעשרת הפרקים

הם למעשה חובות

שמוטלות על הלבבות, כי בעברים אנחנו מוגבלים.

למצוות תלמוד תורה,

תורה שבכתב תורה שבעל פה, שהיא תדירית כל הזמן ללא הפסקה.

אבל אין יותר מצוות תדיריות כל הזמן.

רק חובות הלבבות,

כמו אהבת הבורא, יראת הבורא,

ביטחון,

אמונה,

בדברים כאלה שאדם יכול בהם

עוד ועוד ועוד ועוד ועוד ועוד להוסיף

ללא הגבלה.

השריע חוכמה צפונה גנוזה בלבות החכמים,

בתמונה בחוביהם,

דהיינו במחווה ובמצפון,

כיוון שהם רוצים שהקדוש ברוך הוא יקבל אותה מהם,

ושתהא זאת שורה חשובה מובאת למלך.

אז זה תלוי בחשיבות הנותן

ובחשיבות התשורה.

והם רוצים שהמצוות יקבלו בחשיבות.

אז לכן, אם הנותן הוא אדם חשוב

כי הוא מחפש עוד ועוד ועוד להוסיף,

זה נותן חשיבות לנותן.

וגם מה הוא נותן,

מה התשורה שהוא נותן.

אז ככל שהוא מוסיף בעבודת הבורא יותר ויותר,

ככה חשיבות התשורה.

זאת אומרת, אם אדם יחזיר בתשובה רק לעצמו,

אז זה יפה מאוד.

אבל זה לא כמו אחד שיקבל על עצמו להחזיר עשרה אנשים,

או מאה אנשים, או אלף אנשים, או עשרת אלפים אנשים,

או מאה אלף אנשים.

זאת תשורה אחרת לקדוש ברוך הוא.

אשר היא חוכמה הצפונה גנוזה בלבות החכמים ותמונה בחוביהם, אשר אם ידברו בה

אין צדקה נעלם בה.

זאת אומרת, כל אחד יסכים שאין נעלם שהם צודקים בה,

בדבר הזה ובשורה הזאת.

מפני שכל אנשי הדעות הניצלות מעידים באמיתה בצדקה.

אנשי השכל שיש להם דעות

שהן ניצלות מפיתויי יצר הרב, דמיונות שקריות,

שאלה צומחות בעיקר מתאוות האדם,

יעידו באמיתה וצדקה של הדרך הזאת לחפש

כמה שיותר ויותר

להוסיף בעבודת הבורא.

בסיכום, מכל תרי״ג מצוות,

מה שמחפשים אוהבי השם,

באופן תדירי,

בחובות האיברים,

מנינו ופירקנו פחות או יותר את סך המצוות.

אין הרבה עבודה.

חוץ מלימוד תורה שהוא תדיר בכל עד ובכל זמן ובכל מקום,

אין מצוות שהן כל הזמן תדירות.

ברכת המזון זה רק אם אתה אוכל.

אז אתה לא יכול לשבת לאכול כל הזמן שקיימת ברכת המזון.

קריאת שמע,

זה פעמיים ביום.

תפילה למאן דה אמש זה דאורייתא,

זה פעם אחת.

נו,

אז איזה מצוות אפשר לקיים?

כל הזמן תדיר, בסך הכל כמה יש?

אז אוהבי השם מוסיפים בעניינים של חובות הלבבות

ובעניינים השכליים להוסיף

ובמוסרים ובמידות,

בתיקון שלהם וכו' וכו',

כדי להראות לקדוש ברוך הוא עד כמה הם מתאווים

ורוצים להתקרב אליו.

והגיעו בה אל התכונות הרמות ואל המעלות היקרות מעבודת האלוהים בלב שלם.

באהבות ואהבה נאמנה בלב ונפש

ובגוף

ובממון

כמו שציווה בו הנביא עליו השלום

שאמר ואהבת את השם אלוקיך בכל לאובך ובכל נפש.

ממשיכה וכל מועדיך.

כמו שלמדנו את הפירוש הזה מקריאת שמע על כל צדדיו.

ואנשי המדרגה הזאת, שימו לב,

קרובים מכל אדם אל מדרגת הנביאים, הברים והזכים והחסידים אשר קורא אותם הכתוב אוהבי השם

ואוהבי שמו.

בהם נאמר להנחיל אוהבי יש באוצרותיהם המלא.

אלה שמכלל האוהבים האלה, הקדוש ברוך הוא מעניק להם שי עולמות.

באוצרותיהם המלא.

למה אוהבי דברי תורה פה מייחדת אותנו?

יש הכל יהודי כבר.

התורה דווקא לנביא למשה רבנו.

הוא לא אמר, הוא אמר הנביאים.

הנביאים, הנביאים.

כמו שסיבבו הנביא על אבא שלו.

הנביא ציווה את זה.

אז מאיפה עוד פסוק? ממשה רבנו.

אבל הוא אומר להגיע

ולמדו מדרכי הנביאים

ומנהגי החסידים

לבקש רצון הבורא בהם.

זה לא בגלל שזה משנה תורה.

מה?

זה לא בגלל שזה משנה תורה.

מי ציווה את זה?

משה רבנו.

זה משהו ממי.

עכשיו הוא פונה אלינו.

ואם אתה הכי חפץ בחברתם,

אתה רוצה להיות בחברת אוהבי השם,

אין בעולם הזה, אין בעולם הבא,

ולהיכנס בכיתותם,

אתה רוצה להתייחס לכיתה הזאת?

עזוב מותרי עולמך קודם כל.

כל המותרות של העולם, תעזוב אותן.

ויתעלם מהן.

ויהיה מסתפק במזון מהם. רק מה שצריך לאכול יתקיים.

והרגיע על עצמך לעמוד בלעדיהם.

תתרגל, תתחיל להתרגל.

לעמוד בלעדיהם.

והקל תורח עסקי העולם

מעל נפשך.

ממילא לא תרוד בענייני המזון,

לא תצטרך לעבוד הרבה.

אוכל אפשר?

סנדוויץ' אחד בלילה ושלום.

אתה רוצה שתיים?

שתיים.

אז הקל תורח עסקי העולם מעל נפשך,

ופנה את ליבך מעמיק מחשבתך בהם.

ממילא אתה לא כל הזמן מתכנן וחושב,

ואיך אני אביא ואיך אני אעשה.

אתה מוריד מהלך את הכול, אין לך שום דאגה.

רק

משימה אחת,

איך להתקרב לבורא.

ורוץ

בדברים הצריכים לך,

מהם בגופך.

לא בלבבך וברצונך,

זאת אומרת,

אתה תרוץ רק בדברים שצריך להם בגוף,

אבל גם אם אתה רץ בגוף,

שהלב

והרצון לא יהיו שם.

באמת אתה אנוס לעשות את זה, להביא אוכל או לדאוג לאיזה משהו. זה אנוס.

לא בלב, אני לא מעוניין בכלל.

רק הגוף שלי חייב לרוץ לעשות את זה.

אבל גם הלרוץ בא להגיד, תרוץ,

תגמור איזה צ'יק צ'וק ואיזה, יאללה, תעוף מזה.

לא למרוח את זה לאט-לאט.

כשוטה הרפואה המרה,

אשר ישתה אותה בפיו, לא ברצונו.

אין לו טעם עם זה.

והוא מועז שתייתה לעצמה.

הוא מקל על עצמו סבל מרירותה לדחות את הנזק מעליו. אבל מה,

בשביל לדחות את הנזק מעליו, אז הוא מוכן להקל על עצמו את הסבל של המרירות שלה.

כאילו האוכל, אדוני. זה כבר יותר קל לסבול את המרירות של התרופה בשביל להרחיק את הנזק מהמחלה עצמה.

אז מה עדיף, מחלה או מרירות התרופה?

בוודאי.

אז מה עדיף?

עדיף לעשות את הפעולה של מה שצריך לצורך הגוף ככה, תאמין בצ'יק צ'אק ולגמור,

מאשר להתייגע כל הזמן, להיות שוחה בהשתדלות ועבודה וטרחה ודמיונות ואיך אני אעשה ואיך אני אבנה,

איך אני אקנה ומנתכנן וכל החיים הולכים לבטלה במחלה הזאת.

וכן, צריך שיהיו צורכי עולמך בעיניך.

אז לא רק ענייני המזון, כל זה דיברנו על המזון.

עכשיו אומר ככה גם בצורכי העולם,

נגיד אם אתה צריך

דירה להתיישב בה או משהו כזה,

אז תיק תיק תגמור את העניינים ולא יותר מדי לשקוע בעניין

וכולי וכולי.

וכבר ידעת, אחי, שמחשבתך על ענייני עולמך,

גם אם תחשוב הרבה בענייני העולם,

לא תוסיף לך בתרפך מאומה.

בוא נפתח עסק, אתה יודע מה, נעשה רשת, נעשה ככה,

נעשה ככה. למה קוראים לזה רשת?

בגלל שאתה נופל ברשת.

כן.

אז זה אומר, לא תוסיף לך בתרפך מאומה,

כי תיקונם מסור לאלוהים. זה לא לך.

אם תצליח או לא תצליח.

יש כאלה באים ומקשים ברכה, נו יאללה, תן את הפרנסה כבר, דפוק לי בראש.

תן פרנסה, נו.

התיקון בא מהקדוש ברוך הוא, זה מסור לו.

המזונות קצובים.

אבל זו קאלה מועדת.

מה?

זו קאלה מועדת, לכן למה להתפלל?

כדי לשנות את מה שאני רוצה.

בסדר גמור. זה יכול רק להקדים בקצת, אבל זה לא מוסיף.

המזונות קצובים.

זה רק ככה בשביל שהאדם שאין לו סבלנות,

יאללה, שיראה, אתה מבין, שזה מגיע, כאילו.

אין מה להוסיף על מה שגזר הבורא.

מה שהוא קצב זה הקצבה.

כמו שמיעוט השתדלותך וחריצותך בהם

לא יגרע מחוקך דבר.

אפילו תמעט בהשתדלות.

ותמעט בחריצות בהם,

לא ייגרע מהחוק שקבע לך הקדוש ברוך הוא שתקבל בקצבה שלך מאומה.

ותרדת ליבך בהם,

תמנעך מחשוב במה שתועילך מחשבתך עליו מענייני תורתך ומצוות הבורא.

מה אתה כן מרוויח?

אתה מרוויח שטויות

שהטרדה שלך וטרדת הלב שלך בהן,

היא תמנע אותך פשוט מאוד מלחשוב במה שיועיל לך מחשבה עליו מענייני תורה ומצוות הבורא.

זאת אומרת, אם כבר אתה יכול לחשוב,

אז המחשבה צריכה להיות במה שיועיל לך,

זה מצוות הבורא.

במה אתה מעסיק את המחשבה?

בדברים שבלאו הכי כבר גזור וקצוב במחשבה לא מועילה.

אז אתה מבזבז זמן וטרחה של מחשבה במקום שאין בו טוענת,

על חשבון מקום שלמחשבה שלך יש טוענת.

ויישאר לך מזה שכר גדול וגם אתה יכול לנפח אותו.

אתה יכול לנפח את השכר בלי סוף,

כי אין גבול ברוחניות.

בגשמיות יש גבול.

זה מה שתקבל, אין יותר.

יש גבול לחיים.

זה הסך

של החיים, ואין יותר.

הדבר היחידי שאין לו גבול וקצבה זה רוחניות. כמה שאתה רוצה אתה יכול להספיק. כמה שאתה רוצה.

כמה שאתה רוצה.

אתה רוצה להחזיר את כל העולם בתשובה?

אתה גם יכול.

הכול אתה יכול,

ברוחניות.

אבל את כל תשומת הלב, כל המחשבה, הכול הכול הכול, זה היה על זה.

תראו אנשים,

כל המחשבה לקנות עוד נכסים, קונה עוד מכרה זהב, ועוד מכרה פחם,

ועוד מאגר של נפט, ועוד פה, ועוד אוניות, ועוד ספינות, ועוד קרקעות, ועוד בניינים, ועוד ועוד, וקונה חברות, וקונה זה, וקונה וקונה וקונה וקונה וקונה וקונה.

נו,

ומה בסוף?

קנית. זה יישאר לך? לא.

אתה עף מפה ואין לך מזה כלום.

מה זה השיגעון הזה?

זה כמו בן אדם מבוגר.

אתם יודעים מה זה אדם בוגר?

כמו עשיר.

זה יושב, משחק מונופול כל החיים שלו

מונופול

זה אוסף לו שטרות בצד, P, G, ניצחתי, מתחיל מחדש, עוד פעם G, B, זה מונופול כל החיים

כמו שיש לו פה חבילות של ניירות שאין בהן שום ערך,

ככה יש לו כסף בלי ערך

כי אם הוא לא הפך את זה לרוחניות

אם הוא לא תרם את זה לרוחניות

למה שנקרא רוחניות על פי התורה,

חסד גמור

עם הבריות על פי מה שתורה מצווה,

אם הוא לא עשה בזה את זה, זה לא הפך להיות שלו

זה רק ברשותו והוא שומר על זה לאחרים שיבואו ויקבלו את זה מוכן

זה עונש שאין כדוגמתו,

זה עבד עבדים נרצע והוא לא יודע גם מי האדון שלו

והוא לא יודע לאיזה אדון הוא מכין את זה

אפילו האדון לא יודע עוד שמכינים לו את זה

יום אחד זה ייפטר, זה יומלך להיות אדון על כל ממונו

או שזה יהיה מבני משפחתו

או שזה יהיה האפוטרופוס הכללי של מדינת ישראל

אז מה עשה?

מה עשה?

משחק מונופול

ואז במקום להיות טרוד

במה שיועיל לו לענייני תורתו ומצוות הבורא שנמסרו לו

וקיבל על עצמו להתעסק בהם כל ימי חייו

אז הוא יפסיד את כל מה שהיה יכול להשיג ולא יועיל אותו שום דבר מכל המחשבות

ומכל הטרדות

ומתי אדם קיבל על עצמו להתעסק

במצוות ה' כל ימיו

כמו שקיבלו עם ישראל בעלה ובשבועה

כי את אשר ישנו פה עמנו עומד היום

מאשר עיננו

פה עמנו היום

וברכה בברית ה' ובעלתו

אז קיבלנו על עצמנו את כל המצוות האלה

ומי עמד שם? גם כל הנשמות שעתידות להיות

ורצה לנפשך

מה שיש בו הצלתך ושלום תורתך ועולמך

אז מה אדם צריך לרצות?

צריך לרצות לנפשו מה שיש בו הצלה ושלום לתורה ולעולם שלו

משים השכל לעמוד

מבוע מנהגך נכחיך

ותן לשכל שלך שהוא ישלוט

ושהשכל יהיה הוא המושל והוא הרודה בתאוות שלך

בהקדם הזריזות בענייני חריתך בין עיניך

מתקדים להיות זריז

בכל ענייני החרית שלך בין עיניך, שזה תמיד מול העיניים שלך

כי אדם לא יודע מה יהיה איתו

ומתי הוא יסתלק מעולמו

אז תשים את השכל שיהיה המלך שלך

הענווה תהיה הקצין שלך

כי היא תשמור עליך שלא תתגאה ואז תפסיד את הכל

החוכמה תהיה המנהיג שלך

אז יש לך כבר מלך ויועץ ומנהיג

והפרישות תהיה הידיד שלך

להיות פרוש מכל התאוות

הפרישות זה הידידות הכי טובה שיכולה להיות לך

אין ידיד יותר טוב מהפרישות

זאת אומרת

לפרוש מן התאוות, מהטרדות, מהמחשבות, מהמזימות, מכל הדברים האלה

זה הידיד האמיתי

בהתנהל לאט ובמתון

בקנות המידות הטובות

כפי שיסבלהו ענייניך

ובשעה שהשכל הוא המלך שלך

והענווה היא הקצין שלך

והחוכמה היא המנהיגה שלך

והפרישות היא הידיד שלך

עכשיו אתה יכול להתנהל לאט לאט

במתינות לקנות מידות טובות ולשפר את עצמך כל הזמן

כפי שאתה יכול לסבול את העניין

ולהיבנות הלאה והלאה והלאה

וייזהר מן הריבוי בהפלגה מבלי הדרגה פן תאבד

כי רוב השמן בנר

היא הסיבה לקהות עורו

ואל תרבה יותר מדי ואל תפליג יותר מדי

כי אדם רוצה תמיד כמה שיותר מכל דבר

אז הוא אומר לו

אל תרבה ואל תפליג מבלי הדרגה פן טוב ועד

זאת אומרת הכל צריך ללכת

מדרגה לדרגה ולעלות כמו שצריך

שיצר הרע גם לא ידחף אותך ויפיל אותך

כי רוב השמן בנר

זה סיבה לקהות עורו

שופכים יותר מדי ומתחיל ללכסס

מתחיל ככה לזוז

ולא נותן אור כמו שצריך

ואם ישפכו יותר מדי יכול להיות שהוא ייקווה גם

וייזהר מתעלם ומתעצל

ומתרפות

רק שיהיה ברור מה שמדובר פה וזה לא על החזרה בתשובה

שלא להרבות ולא להפליג

אלא ללכת צעד אחר צעד

כי זה למדנו כבר שצריך לעשות את זה בזריזות

ולא להתעכב עם העבירות וכו' וכו'.

פה מדובר, כבר הגעת לדרגות הגבוהות

אז אל תחשוב שאתה יכול לבלוע את הכל ביום אחד וכו',

אלא אחרי שהגעת לדרגת אוהב כזה

שמנצלת כל הזמן וממעט בכל העניינים והכול והכול לקניית המידות הטובות ושאר הדברים שנשאר לך כאילו

לטפס במעלה ההר

זה צריך להיות כפי שאתה יכול לסבול בענייניך שלא תרבה יותר מדי, תבוא,

כמו שכתוב

שעם ישראל

העפילו בהר

וזה גרם להם לאובדן בנפש

משום שנאסר עליהם שלא לעלות בהר.

מה זה לא לעלות בהר? רצו להשיג מדרגות הרבה יותר גבוהות בבת אחת

ולא יכולים לסבול את האור

ולכן קרה מה שקרה

או כמו ארבעה שנכנסו לפרדס

אז גם כן, רק אחד יצא שלם

מהאחרים לא יצאו שלמים כי מי שעולה יותר ממה שהוא יכול

אז זה יכול להיות לו הופסד וחורבן

כן כן כן כן, כי כבר דיברנו על ההתחלה

אבל דיברנו בהתחלה על התשובה שצריך לעשות מהר

זהו, אז מה עוד?

אתה גם לא יכול בבת אחת

אז מפה זה מפשוט, לא, זה דברים פשוטים

זה דברים פשוטים

אם אדם יחליט עכשיו, הוא רוצה לטענות ארבעים יום, יום ולילה, עכשיו אני רוצה

נו, הוא יכול

אז טענו פה אנשים ארבעים טעניות

אחרי זה ראו שזה אפשרי וזה קל

טענו יומיים רצופים, ראו שזה אפשרי וקל

טענו שלושה ימים רצופים,

ראו שזה אפשרי וקל

עכשיו יש כאלה שמתכוונים להמשיך לטענית הפסקה

אבל זה ממוצאי שבת עד

יום שישי

שבוע ימים רצוף בלי אכל ובלי שתייה

כן

כן

כן אמרתי לכם בסוף אתם תהיו מלאכים

אבל הנקודה היא

שזה בה מרגילים את הגוף, גם הגוף צריך להתרגל

אי אפשר לתת לגוף, אתה מבין, מכת אמוק, הוא לא יכול לסבול את זה

אפילו אם אתה בשכל מבין, אבל הגוף

זה גוף

צריך להרגיל אותו

כשמרגילים אותו, אז הוא נהיה עבד כנוע

זהו,

הקיבה לאט לאט מצטמקת, הדרישות הן פחות

והגוף מאזן את עצמו

זה היה כמו חמוש של אשר, עד שיגיע אותו לא לאכול נגדו זה היה גמל

מכל מקום

אם אתם לא יודעים

רבי צדוק

ישב בתענית ארבעים שנה

רצוף

הוא היה כבר שקוף

הגוף שלו היה שקוף

רואים את כל המערכת של העיכול הכל? רואים?

הוא היה לומד משניות, 18 משניות

על קצת קטניות

בשביל שהוא יאכל קצת קטניות הוא היה צריך לגמור 18 משניות

קודם כל בשביל שהוא יאכל, אחרת על מה הוא יאכל? לא מגיע לו

ארבעים שנה

מה הפסקה?

לא

ארבעים שנה

אם היה עוד אחד כזה שום צבאות בעולם לא היו חולים על עם ישראל

ככה אמר רבי יוחנן בן זכאי

אם היה עוד אחד כזה לא היה נחרב הבית ולא היו חולים כל צבאות העולם על ישראל

שמעת?

לא טראזן

יהודי כזה

אבל הוא לא אכל הרבה גם בלילה, הוא אכל קטניות רב

זה בריאות, בריאות.

תדעו לכם שרוב החולים בגוף האדם זה מי אוכל

או בפרט האוכל של היום שהוא תעשייתי,

הוא לא טבעי בכלל.

פעם התימנים היו בריאים,

חסונים,

היו הולכים יחפים בהרים וכוחות אדירים והם היו רזים כמו מקל

הם אכלו הכל טבעי

היו שותים סמנה,

שזה חמאה, ככה, שותים בבוקר סמנה, היום תגיד לאחד שהוא ישתה ככה

כף חמאה, יגידו לו, כולסטרול, יהיה לך ככה,

יהיה לך איזה הפחדות,

כוס סמנה ככה

היו שולקים ביצים ככה,

טאק שוברים טראם,

טאק טראם.

וזה יש להם כל צור. ואוכלים בשר, היו אוכלים בשר, חבל הזמן, בשר מעושן,

בשר מעושן.

ומה אוכלים? אין סוכריות שטויות זה.

תמרים, צימוקים, שקדים.

הרב, אבא של אבישר סיפר לי שבתימן היו זקנים בני תשעים.

בקושי הולך, אבל הוא יושב על השטיח והוא צריך לקום במקום בשפות.

בן תשעים, בקפיצה הוא קם. היה להם כוחות אדירים.

אני הכרתי הרבה מהם.

יש אחת שעד היום הוא חי, בן תשעים וחמש.

היה הולך משבזי עד בן יהודה אצלנו לבית,

כל יום הלוך חזור.

זה היה בשבילו לא כלום, כאילו.

לא אופניים, לא סקטים, לא כלום. ככה הולך ברגל.

אף פעם הוא לא בזבז כסף על האוטובוס.

מכל מקום,

היזהר מתעלם ומתעצל ומתרפא.

אז מי שאוהב השם, הוא נזהר מאוד מאוד שלא תהיה לו התעלמות. כי אני לא שולח להתעלם, הוא מחפש לעשות כמה שיותר, אז הוא לא מתעלם.

הוא גם לא מתעצל.

הוא גם לא מתרפא.

הוא לא עושה ברפיון.

והדבק הזריזות בזריזות.

זאת אומרת,

יש זריזות פחותה,

צריך להדביק אליה זריזות יותר ממנה עד שהגיעה לתכלית הזריזות.

והרדף הסבל בסבל.

דהיינו, לסבול את עבודת השם ממדרגה למדרגה.

היום היית מסוגל לסבול כך וכך, מחר עוד יותר ועוד יותר ועוד יותר.

בהדרגה סמוך לכל מדרגה מן המידות הטובות את הסמוך לה.

וגם כן, להתחיל לעלות, כמו שכתוב במסילת ישרים.

איך עוברים?

ממדרגה למדרגה, ממעלה למעלה, עד שמשיגים רוח הקודש,

תחיית המתים וכו'.

ואל תתעלם מפקוד ליבך

ומחשב עם נפשך תמיד.

אז אל תתעלם אם יהיה לך חסרון בלב שנפקד משהו מליבך

ומחשב עם נפשך תמיד. תמיד תהיה מחשבן עם הנפש שלך תמיד.

כאילו, מה עשית, מה עוד צריך לעשות, איך לעלות.

תמיד תהיה במצב של קונטרול.

שימו לב מה אומר במסקנה האחרונה, מדהים.

להתעסק בעיון ספרי זה וקריאתו.

לא לקרוא את הספר, לעיין.

כמו שאנחנו השתדלנו בלימוד,

להתעסק בעיון ספרי זה וקריאתו. שימו לב, וחזור על ענייניו,

ושמור שורשיו,

וחקור על תולדותיו תדיר.

הכוונה גם מה שלא כתבתי בספר, יש תולדות עוד מה שלא כתבתי.

תגיע בו עם הספר הזה אל פסגת המעלות החמודות

בתכלית המידות המעולות

הרצויות לפני האלוקים.

ויהיה בו מיושר ואליו מיישר.

על ידו תהיה מיושר ואליו מיישר, ותמיד תתיישר אליו למה שכתוב פה.

אז אם הוא כותב שזה מה שצריך לעשות ומגיעים לשיא,

אז איפה הוא היה?

בשיא השיאים.

ואל תאחל נפשך שתגיע על זה מבלי שתפנה ליבך מדאגות העולם וטרדותיו.

אם אתה חושב שתלמד את הספר ותגיד יו, ויהיה, וזה, ותהיה מבין גדול,

ותיתן דרשות ותלמד בעל פה טקסטים יהודיים וכו' וכו',

אז אם אתה חושב שעם זה אתה תצליח,

תשכח מזה.

אתה חייב,

אל תאחל אפילו שתגיע בנפשך מבלי שתפנה ליבך מדאגות העולם וטרדותיו,

ואפילו שתמאסם

כאשר לא ייתכן לשיכור להירפא מן היין עד שיתרוקן ממנו.

זאת אומרת,

שיכור לא יכול להירפא מהיין רק אם יהיה מרוקן ממנו לגמרי.

אם הוא ישתה טיפה, רק טיפה, כוסית וזה וזה וזה,

הוא אומר, זה כלום, הייתי רגיל בקבוק, שתיים, זה,

עכשיו זה רק כוסית.

אז הוא אומר, חביבי, אתה עוד חולה,

אתה לא תירפא עד שתתרוקן לגמרי,

לא רוצה להריח בכלל,

כמו שמי שהפסיק לעשן,

לא יכול להריח את העישון,

ככה לא יכול להריח את התאוות, את השטויות,

לא מדבר עליו,

לא יכול.

מאמר אחד מן החסידים,

אילו היינו בושים מהבורא,

לא היינו זוכרים אהבת העולם. יא ביי ביי, איזה מילים.

אם היינו מתביישים מהבורא,

הייתה לנו בושה אמיתית מהבורא,

לא היינו זוכרים בכלל אהבת העולם.

ואנחנו שיכורים,

שחורים מקוסיין אהבת העולם.

איך אנחנו יכולים לאהוב את הבורא?

איך אנחנו יכולים להתבייש מהשם, אם אנחנו שיכורים מאהבת העולם הזה?

אז לא מתביישים.

אוכלים ושותים ומתאווים, ומה שבא לנו אנחנו עושים.

איפה הבושה מאלוקים?

הקדוש ברוך הוא אומר,

אתה מתנפל על פיתה עם חומוס,

ככה?

אף פעם לא ראיתי אותך מתנפל על דף גמרא ככה. אתה רק שומע דף גמרא, אתה ישר חותך לכיוון הבית, יש לך עסקים.

אין לי זמן, אין לי זמן.

לא ראיתי בחיים אותך ככה.

יש כאלה הולכים.

עם בקבוק שטוח של שיבאס, פה בכיס

הם לא עוזבים את זה

לא יאומן כי סופר, איך אנשים מחוברים, יש כאלה לכם סוכריות בכיס,

מסתיקים, כן, הכל בסדר

כתוב עד שיתרוקן מן היין לגמרי

זה אותו דבר טוב מאוד

חלק אינטגרלי מהחיים, אה?

על כבוד הרב אלה מבינים שהוא לא עוזב אותם, הוא לא עוזב אותם, הוא כבר אודם אותם. יצר הרע אפילו, בסוכריה אחת הוא משאיר אותך מחובר לעולם הזה, הוא צריך להשאיר אותך מחובר לעולם הזה

אחרי שאתה טועם את זה, אחד רואה את זה ואומר מה אתה אוכל, זה לא טעים, בוא אני אביא לך משהו יותר טוב, מה אתה אומר,

יותר טוב, תן לי טעום.

מתחיל לטעום, ואיפה קנית את זה?

אחר כך יש לו עוד שקית מפה, שקית משם, וזה וזה וזה.

תאמין?

אם בן אדם לוקח לו מסטיק

בשביל להעביר את הטעם, את הריח, או משהו שיש לו בפה,

נגיד.

אבל יש כאלה שהם לא יכולים, עם מסטיק הם כל הזמן,

ומדברים איתך,

חם מדברים.

בהרצאות יש לפעמים כאלה שואלים אותי שאלות, הם צ'חם, צ'חם, צ'חם.

ככה, מדברים עם שואלים.

אין דרך ארץ.

אין דרך ארץ.

אז אומר, אילו היינו בושים מהבורא, לא היינו זוכרים אהבת העולם,

ואנחנו שחורים מכל שיאן אהבת העולם. על כן השתדל, אחי,

לפנות ליבך ממנו. תראו כמה פעמים מבקש מאיתנו, אחי,

תפנה ותתפנה.

אל תשאיר כלום מתאבות העולם.

לפנות ליבך ממנו עד אשר ייפנה גופך מעסקיו.

הוא מטריד אותך יצר הרע, כל מיני עסקים.

כי אתה צריך בעת בדידותך הגופנית

אל בדידות רוחנית.

זה לא מספיק שאתה מתבודד עם הגוף,

אבל הראש שלך תפוס באחוז בחבלי בוץ וארגמן.

אתה חושב רק על העניין של העולם ואיך תעשה, מה תעשה.

הלך לעשות בדידות, בסוף הוא חושב על ענייני העולם.

אז הגוף מנותק כבר מהחברה.

אבל מה הוא חושב עדיין?

על העולם.

מפני היקשר המחשבה בעסקי העולם.

אפילו אם יפנה הגוף מהם וינוח להתעסק בהם, זה לא מועיל.

פקוד, אחי, זה מנפשך תמיד. פקוד.

פקוד זה חסר.

תחסיר את הדבר הזה מנפשך תמיד.

מענייני העולם תמיד.

תשתדל להרחיק את אבות העולם מלבך.

השתדלות אחר השתדלות, זה ההשתדלות שצריך לעשות.

לא השתדלות ללכת לעבוד כמה שיותר להרבות ממון. הפוך.

תשתדל כל הזמן.

כשאומרים שיש מצווה להשתדל,

השתדלות, זה נכון.

אומר רבנו בחייה, השתדלות, להשתדל, לא להשתדל.

תשתדל, לא להשתדל.

זה מה שהוא אומר.

וישתדל להרחיק את אבות העולם מלבך.

והמירן,

והמירן,

בענייני אחריתך וחובות לבבך.

במקום זה תחשוב לא על מה שמזומן וקבוע לך,

אלא על מה שיהיה באחרית שלך.

ומהם החובות המוטלות עליך.

ואשיבם ברעיוניך תדיר.

וזה יעבור לך כל הזמן.

תגיע בהם, ועל ידי זה שאתה חושב בהם תדיר. תגיע בהם אל רצון הבורא יתברך.

ואז מה יקרה?

השתבח הבורא.

יאר השם פניו אליך.

ויחונך.

ויאר פניו אליך.

ויקבל ממך מעשיך הטובים.

ויסלח לעווניך.

ותמצא חן בעיניו, יבא ביי.

כמו שביקש משה רבנו מכל מדרגותיו.

אם מצאתי חן בעיניך.

ועל זה מבטיח שלמה המלך ואומר שעל כאלה אנשים הקדוש ברוך הוא אומר עליהם כך.

אני אוהביי אהב.

אני אוהב את האוהבים שלי.

אלה שאוהבים אותי באמת, אותם אני אוהב.

ומשחריי ימצאוני.

תמיד מי שמשחרר עיניי ימצא אותי. אין מצב שלא ימצא אותי.

אין מצב.

ואמר כי מכבדי אכבד ובוזי יקלו.

מי שמכבד אותי, אני אישית מכבד אותו.

בוזי, אני לא מבזה אותם.

הם מעצמם יקלו.

ובוזי,

לא כמו מכבדי אכבד,

ובוזי אבזה, לא.

ובוזי יקלו מעצמם.

כולם

יבינו שהם קלים, פוחזים,

נחותים וכולי.

אנחנו מתקרבים לסוף, רבו עיסאי,

וראיתי בהשלמת התועלת והאישור לך, אחי,

שאקבץ ראשי ענייני ספרי זה בעשרה בתים עבריים,

כי בעיקרו של הספר הוא נכתב בערבית ותורגם.

בעשרה בתים עבריים יסבול כל אחד מהם עניין

שער אחד משעריו על מחברתם וסידורם.

אז הוא חיבר שיר,

שזה עשרה בתים שכל אחד כנגד שער אחד.

שער הייחוד, הבחינה וכו' וכו'.

שירים הרבה,

כל החסידים הראשונים, כל הגאונים הראשונים היו מחברים שירים.

כולם.

כולם.

יש ספר מדרש גדול

של הרב עדני, לפני 600 שנה,

ששם יש הרבה מקורות שנעדרו מכל עם ישראל ונמצאו בספרו.

כיוון שבתימן היו מקפידים לשמור על ספרים, היו משיגים ספרים, היו אוהבים

למצוא ספרים, אז היו גרסאות

של הרמב״ם שנשתמרו רק אצל התימנים,

לכן זה נקרא הרמב״ם תימני.

גרסה תימנית.

שיש שם דברים שלא ידעו,

רואים שמתחבטים כל החכמים לדעת מה המקור, מאיפה הביא, מאיפה הביא הרמב״ם את מה שהביא.

כאילו זה לא נמצא אצלנו בספרים,

לא בגמרא ולא במחילתא ולא בתוספתא ולא בשום מקום.

והוא מביא מקורות.

הוא כתוב... הרמב״ם התימני כתוב מקורות?

כן.

יש חוקרים שאחר כך כתבו למטה

הגהות ותוספות וכל מיני דברים.

מכל מקום,

לפני כל פרשה יש שיר על הפרשה.

לא הרמב״ם,

של הרב עדני,

שהוא כתב.

לא, לא, זה משהו אחר.

המדרש הגדול זה משהו, חבל על הזמן.

אומר רבינו בחייב, וחתמתי בהם ספרי להיות לך למזכרת

כאשר תדעם על פה

כאשר תדעם על פה ותשיבם בלבבך וברעיונך ליליך ויומך

בעד נוכחך ותנועתך לא תחדל לפקוד ענייני ספרי זה ולזכור שורשיו.

זאת אומרת, בכל מקום שתהיה,

ואתה תקוע, אין לך ספר, אין לך כלום. אם תזכור את הבתים של השיר שאני חיברתי,

מזה תוכל להיכנס כבר לתוך השערים ולהתחיל לטייל בהם ולהתבונן,

ולחזור על הגרסה ועל הדברים שלמדת בתוך השערים.

שאם תהיה במעשה ממעשה העבודה יזכירוך הבתים האלה לייחד לבבך בו לאלוהים.

נגיד שאתה עכשיו עושה עבודת האלוקים

ואתה עושה מצוות,

אז הבתים יזכירו לך,

נגיד אם אתה תנגן, תחבר עכשיו ניגון לשיר,

לבתים האלה תעשה שיר,

ואז כשאתה עובד את הבורא, אז במקום לשיר א-נו,

א-נו, א-נו,

שזה כולל את כל הבתים כמעט.

אבל אם אתה תזכור את השיר, אז אתה תדע שכשאתה עובד את הבורא,

צריך לייחד לבבך בו לאלוקים.

זה שער הייחוד של ההתחלה.

איך מייחדים?

צריך לזכור שהבורא הוא אחד וכולי וכולי וכולי, שאנחנו עובדים אותו ועובדים לפניו, הוא משגיח ורואה ומנהיג את כל הברואים והכל והכל.

אתה צריך לזכור גם את שער ייחוד המעשה,

שכל המעשים יהיו מיוחדים לקדוש ברוך הוא,

לשמו ואין בלתו, ולא לטובת הנאה,

ולא לכבוד, ולא לכך, ולא לכך, ולא לכך.

אז תוך כדי שאתה עושה את עבודת הבורא עם השיר, עם הבתים,

תוכל להיזכר כיצד צריך לעשות את הדברים.

ואם תהיה במעשה העולם,

אתה מתעסק בענייני העולם,

לא בעבודת האלוקים עכשיו, במעשה העולם,

אז יזכיר אותך בחשבון עם נפשך,

שער, חשבון הנפש.

תעשה חשבון לפני מי אתה עובד, מה אתה חייב לו,

מה התודות שאתה צריך לתת לו וכולי וכולי.

ואם בעבודת העולם הזה ככה אתה עושה,

על אחת כמה וכמה בעבודת האלוקים וכולי.

ואם תהיה בעניין צר בדברי עולמך,

זאת אומרת, יש לך בעיות, צרות,

כל מיני דברים שמצרים לך,

אז תזכור בביטחון על האלוקים, תזכור את שער הביטחון,

אז יהיה לך קל.

תעבור את הצער, את הייסורים, את הבעיות, בקלות.

ואם תהיה בעניין

שהביאך אל הגאווה והגובה,

תזכור את שער הכניעה.

אם אתה עכשיו במצב שמרוממים אותך ומשבחים אותך ומגדלים אותך,

או שאתה מגדל את עצמך,

או שאתה עושה פרסום לעצמך, או כל מיני דברים,

תירגע מותק, תזכור את שער הכניעה,

איפה צריך להיות מקומך.

ואם יהיה לבך פנוי,

יזכירוך לבחון בטובת האלוקים עליך, אם אתה כבר פנוי,

כן?

אז מה?

תזכור שער הבחינה.

כמה טובות הקבוצה מרעיף עליך בכל רגע.

כמה הוא נותן לך.

אז מה זה פנוי?

פנוי זה פנוי לא הובלה.

תתחיל להעמיס.

מה זה פנוי?

אני פנוי, צלצל מתי שאתה רוצה. אני היום פנוי. מה זה אני היום פנוי?

מה זה פנוי?

אז הוא אומר, ישר תזכר בשער הבחינה,

שאתה יודע מה אתה צריך לעשות עם עצמך.

ואם תהיה בעניין שמחה,

בתענוג גופני,

אה, עכשיו אנחנו הולכים, משתבח מורא,

הולכים לבית מלון,

הולכים לחופשה, הולכים לפה.

אה, כבר מההתחלה, כבר...

איך הוא מתרחב?

איך הלב? איך הדמיונים?

איך הכול?

אז הוא אומר, תזכור שער הפרישות.

אה, אה, אה, אה כיף ללכת בבית מלון ולהיות פרוש.

כולם אוכלים, אתה מסתכל עליהם, אומר להם,

סליחה, אני פרוש,

אני לא אוכל.

אני היום זכיתי להיות צנדק,

וביום כזה, זה יום טוב, ביום טוב אוכלים.

ואני החלטתי לא לאכול,

להמשיך את התענית.

חבר על כל יום,

מה אני ארוויח?

חתיכת לחם עם, אני יודע, מה עם סלט?

מה אני ארוויח?

אה?

סעודת מצווה.

אני חושב שהמצווה להקפיד

על התענית

זה מצווה גדולה מאוד. זה לא להק עוד הרע?

זה לא חיוב כמו יום טוב ממש.

זה לא חיוב. כמו יום טוב ממש לא. זה לא חיוב, אבל מה אומר שזה נורא, לא?

כן?

רסמי חי, והוא ירא דייה רסמי חי. שמה?

שמשתתף שם.

כן, זה משהו אחר.

זה נכון, זה בעין, זה משהו.

זה נכון.

זה בזמן, כן.

אבל זה,

זה לכן לא מזמינים.

אבל מכל מקום,

בתור אדם שצריך היה לכאורה לשמוח,

שמחתי, אבל גם באכילה,

אז השמחה שלי הייתה יותר בזה שאני לא אוכל.

זה העניין של שמחה.

אז אני אשמח בזה.

הייתי מאוד עצוב אם אחרי יום שלם שלא אכלתי הייתי אוכל בשעה ארבע.

אתה מבין, אז מה עשיתי?

מה עשיתי?

מה הרווחתי?

אז אני אוכל עוד שלוש שעות, מה קרה? מה קורה עם יום שישי?

בשביל מה? כאילו מה? מה? בוא תסביר מה. למה?

למה לאכול? כדי להזמין את המשך הימים.

אני הבדלתי אותו.

בזה ששמחתי בצום.

אתה כל הזמן שמחת.

אז זה טוב, זה השמחה. אבל זה מעולה. אבל זה מה שכתוב פה, זה השמחה.

לפרוש מהמוטו... זה!

אתה יודע שמי שהיה אוכל, איך קוראים לו? אתמול אכלתי פלאפל מנה.

וואו, איך בוא לי פלאפל.

גם בצום.

אתה מבין? הוא נראה לי בעיון.

שלא צריך אפילו, לא צריך אפילו לטרוח.

שולחים מישהו, מביא לך טאק, גמרת על התראות.

בלי הכנת שולחן, בלי זה, בלי...

אתה מבין? טראק, טריק, אתה גומר שלוש-ארבע דקות, נגמר הסיפור, ממשיכים.

אז אומר,

התינוק הרב שנולד, יצא מגלל סכנה, זה הסנדק שלו, אבל...

כן.

התינוק של חיו יחיה.

זה מעמד גדול מאוד כבר, איפה זה? אולי כאילו ללכת שם.

התינוק של לבוא שם, אין את המעמד הזה, באיזה מקום זה?

אתמול זה היה במלון פה, באולם בני ברק.

אולם?

איזה עולם, כבוד הרב?

מה זה משנה איזה עולם?

אתה אלבוא שם או לא? זה נגמר, היה אתמול. אה, היה כבר, זה עוד יהיה.

לא אמרתם שום דבר.

בעזרת השם, אולי יהיה פדיון.

לא יהיה, אה, הוא גר.

לא. אז מה?

מה?

שאלה היא רעיון שני. אה, אז שני.

מכל מקום

קראו לו אמנון יצחק.

אדם עושה טובה, וטובה בסוף, וטובה עושה לעצמו עושה טובה. הכול הוא מקבל בחזרה.

כן. פי כמה וכמה.

יש שניים כבר.

יש לי נכד שקוראים לו עמרן יצחק.

כן. וזה השני, כן.

מכל מקום,

ואם תהיה בעניין של שמחה ותענוג גופני,

אז יזכירוך בפרישות מן העולם.

ואם תהיה בעניין שתמרא בו את האלוהים,

אם חס ושלום יקרה משהו שאתה המרת את פי האלוקים,

תיזכר מייד בשער התשובה.

ואם תהיה מתעלם מתורתך ואמונתך,

חלילה אתה מתעלם מן התורה, מן האמונה,

יזכירוך להתדבק בשער עבודת האלוהים.

ואם תהיה בעניין ייחוד האלוהים,

יזכירוך שיהיה ייחודך בלב שלם.

שצריך לייחד הכול בלב שלם.

וכן, בענייני תפילתך,

בהרהורי ליבך,

לחסום לשונך

ולאסור חושך.

שימו לב, איזה שליטה.

כתוב, אשמרה לפי מחסום, אומר דוד המלך על השלום, אשמרה לפי מחסום, כמו ששמים מחסום לבעל חי,

חלפה, אותו דבר לחסום לשונך.

ולאסור חושך.

אל תיתן לחושים שלך להתפרץ לאן שהם רוצים,

אלא תאסור אותם במאסר, ותחזיק במושכות, כמו שאומרים. תשחרר רק מה שמותר.

ולמשול בתאוותיך.

אתה צריך להיות מושל.

שהתאוות לא ינהיגו אותך ויובילו אותך,

אלא אתה תהיה מושל עליהן.

ולהחזיק באיבריך, שהאיברים שלך לא ירוצו לכל מיני דברים.

תחזיק.

תחזיק אותם.

ולפקוד רעיוניך.

אדם צריך לפקוד את הרעיונות,

דהיינו לבדוק אותם תמיד,

ולהחסיר את מה שצריך להחסיר ולקיים את מה שצריך לקיים.

ולשקול מעשיך. איך אומרים? שקול מעשים, אה?

הבנתם מאיפה זה בא?

חושבים שאחי ונשמה ושקול מעשים זה הכל מרחוב.

זה מצאצאי לומדי רבנו בחייה בדורות הקודמים.

ולשקול מעשיך

בידיעתך.

תשקול את המעשים על פי הידיעות שיש לך.

ושאר מה שזכרתי בו מן המנהגים הטובים והמוסריים העליונים.

אז תראו לאיזה מצב אדם מגיע.

שהוא יכול לחסום את הלשון, לאסור את החושים,

למשול בתאוות,

להחזיק באיברים,

לפקוד את הרעיונות,

לשקול מעשים על פי הידיעות.

ושאר כל מה שזכרתי בו מן המנהגים הטובים והמוסריים העליונים.

והאלוהים

יורנו בו

אותך

את דרך עבודתו

ברחמיו בגדולתו

אמן! אמן!

תם ונשלם

שבח לבורא עולם

זה רבנו בחיה בשער האחרון שער אהבת השם

עכשיו אנחנו לא עוברים בחזרה לשער חשבון הנפש עוד לא למדנו

שער חשבון הנפש

נעשה את הפתיח

כן כן יש הרבה חשבונות

השער הזה בא אחרי שער התשובה

אז אחרי התשובה עושים חשבון נפש

כי בזה מתעוררים למה שיש תקנה בשני עולמים

על ידי חשבון הנפש שעושים

מגיעים להיות מתוקנים לשני עולמים

כמו שאמר דוד עליו השלום חישבתי דרכיי

בעשי ורגליי אל עדותיך

דוד המלך היה חושב כל מיני מחשבות בסוף לאן הרגליים שלו היו מובילות אותו?

אל עדותיך, אל בית המדרש

אפילו שהראש אומר ככה, ככה, ככה, הגוף כבר התרגל

שהוא הולך כל הזמן

לבית המדרש

זאת אומרת, אדם כבר השליט

והרגיל

והכניע

את הגוף

שהגוף כבר לא רוצה שום דבר

חוץ מעבודת הבורא, הגוף בעצמו

לא צריך כל פעם לשכנע אותו

וראוי לנו לבאר מדבר החשבון עם הנפש

שישה עניינים. הראשון,

מה החשבון עם הנפש?

השני,

אם חשבון כל בני אדם שווה אם לא?

שלישי, על כמה פנים יהיה חשבון האדם עם נפשו?

הרביעי, מה התועלת של החשבון הזה?

החמישי, אם האדם חייב לחשב נפשו תמיד או לא?

והשישי, אם מה שחייב האדם לסמוך לחשבון ולמעשים.

אז דבר ראשון, מתוך השישה, נתחיל לפרט.

אבל החשבון עם הנפש

הוא השתדלות האדם בענייני תורתו ועולמו בינו ובין שכלו.

כדי שידע בזה מה שיש לו ומה שיש עליו מן החובות.

זאת אומרת,

יש חיוב שחייב האדם לאלוקים מצד הטובה הכללית

כפי ההבנה

המיוחדת לו.

אז בענייני תורתו ועולמו,

אז התורה זה ברור, ועולמו זה עניין הנהגה בעולם הזה שהתורה והעולם הם שני הפכים.

כמו שאמרו חכמים, אוי לי מייצרי ואוי לי מיוצרי.

האדם צריך להתנהג בדרך ממוצעת בין התורה והעולם.

בכל פינות שהוא פונה צריך לעיין בעולמו שכשהוא מתעסק בענייני

העולם יבדוק שזה לא יצא מציוויי התורה והזהרתה,

אם זה במצוות עשה או מצוות לא תעשה של התורה.

אז לכן צריך האדם לבקש חשבונות בנפשו

בין התורה והעולם.

אם לא עשק דבר מה מן התורה להנאות העולם.

אין מצב שהאדם פועל בכל רגע בחייו

שאין שאלה הלכתית מה הוא עושה.

אין מצב כזה.

נגיד אדם אומר, אתה יודע מה?

אני לא רוצה כלום לעשות, אני רוצה לנוח, אני לא עושה לא בעד ולא נגד. אין דבר כזה.

מותר להיות פנוי?

ביטול תורה.

אז אתה צריך לבדוק.

מה זה פנוי? החלטת על מצב עכשיו פנוי.

פנוי.

מותר או אסור? כן, תרבות הפנאי.

מותר או אסור?

אין רגע, אני רוצה ללכת. לאן אתה רוצה ללכת? לשמה.

זה דבר שנצרך או שיש דבר אחר שאתה צריך לעשות קודם?

זה חובה או רשות?

אולי באותה שעה יש לך חובה אחרת?

וכן הלאה.

אין דבר ואין רגע

שאתה לא צריך להיות דיין

על פי ארבעה חלקי השולחן ערוך

להחליט מה נכון ומה לא נכון בכל רגע נתון.

לכן הוא אומר, חשבון הנפש הוא השתדלות האדם בענייני תורתו ועולמו בינו ובין שכלו,

כדי שידע בזה מה שיש לו ומה שיש עליו מן החובות.

אז לכן צריך לדעת.

בין נפשו ובין שכלו, גם שם אתה צריך לדעת מלך השם.

כן, אבל אתה צריך לדעת מה כן לחשב.

בינו ובין שכלו,

בין הנפש והשכל, גם הם מתנגדים.

וכבר הזהירנו על זה הנביא, עליו השלום, באומרו, וידעת היום

בהשבות האל לבביך כי אדוני הוא האלוהים.

ידיעה בשכל זה לא מספיק.

צריך להשיב אל הלב,

שזה יתיישב בתוך הלב,

שהפעולות יצאו מהלב.

אם זה מהשכל זה לא כלום.

כי אם השכל אומר משהו והלב לא מסכים,

אז זה לא נקרא שאתה עושה את המצווה בשלמות.

כי הלב חסר.

אז זה כמו מעשה קוף בעלמא.

זאת אומרת, אדם צריך לעשות

תוכו כברו.

התוכיות והחיצוניות צריכות להיות שווים.

זה נקרא לייחד את המעשה לאלוקים.

אבל אם לא,

זה מעשים שהשכל אומר שצריך לעשות. כי אם לא, תקבל עונש. אם לא, תעשה ככה, תקבל שכר כמו שלמדנו. זו יראה שהיא לא יראה את הרוממות. היא לא יראה אמיתית.

אז לכן האדם צריך תמיד

בידעת היום ושבות על לבביך. אמרו חכמי המוסר

שהמרחק

מהשכל אל הלב הוא קצר מאוד.

אבל אצל רוב האנשים המרחק כמו ממזרח למערב.

לא מצליח להוריד את הדברים מפה לפה.

אני מבין אותך, אני מסכים איתך, אבל מה אני אגיד לך? לא יכול.

אתמול באו לפה

אבא ושני ילדים, אם ראיתם, דיברו איתי בסוף.

יש להם משפט על ירושה.

מיליון שקל.

אמרתי להם מה לעשות. אמרו, אבל האימא,

שהיא העיקר במשפט,

קשה לה עם הכיסוי ראש לשים.

הם התחזקו לפני שנה מהרצאות וכו' וכו',

אבל היא עוד מתקשה,

קשה לה,

ואתם בלוויזיה.

אז אני יושב איזה רבע שעה להסביר לה למה כדאי לה,

אפילו בשביל המיליון שקל.

מיליון שקל.

תעשי.

הרי את חייבת בכיסוי ראש בלאו הכי.

אתם בלוויזיה זה לא טוב, לא רק בשבילך.

זה לא טוב שבעלך והילדים יראו. הרי מה, מי יכול להתקלקל יותר? הגברים,

מכל התינופת שיש שם.

זה כאילו צריך להיות אינטרס של אנשים

שלא יהיה אתם בלוויזיה.

למה?

פותחים להם את העיניים בלכלוכים,

מטמאים אותם.

אז יותר טוב, האישה צריכה לדחוף שלא יהיה.

עדיף שתהיה בעצבות.

אני מגזים, כן? בעצבות.

מזה שחסר לה את זה, ממה שחסר לה הבעל אחר כך.

אבל מה לעשות?

נישט סייכל.

אז הבעל התחיל לבכות לה.

והילדים מפצירים.

אתם שומעים אותה? לא יכולה, לא יכולה. כאילו, מה אמרת לה?

כאילו שמו לה קנה של טנק בראש,

ואמרו, הם לא משחררים את הפגז.

זה בטח ביבה, ביבה.

מה זה?

מה זה?

ורוב האנשים,

לא מתאים להם ללכת בלי כיסוי ראש. הכיסוי ראש...

להציל להם את הראש.

למה הן יכולות ככה להתייפות, לסדר את זה יפה? יש להן

אלף וריאציות.

פעם היא נראית ככה, פעם ככה, פעם ככה, פעם ככה.

גם מכבד אותה.

אילה ואילה, היא לא יכולה.

לא יכולה, אומרת לא יכולה, כזה לא יכולה.

זה כאילו אתה דוחף בן אדם לאש, לא יכולה.

לא יכולה, כאילו, לא מתחיל לשמוע, אפילו לשמוע, לא יכולה.

כאילו אל תדחף לי, לא יכולה, לא יכולה, לא יכולה.

אתה שמעת דבר כזה?

אני אלך עכשיו לנשים חילוניות,

הרבה יהיו כמוה,

אבל נגיד 30-40 אחוז, אני מאמין, בשביל מיליון שקל,

הם ישימו כיסוי ראש כל החיים.

אם רופא אומר?

אם רופא אומר, שמים תחבושת גם.

אבל יצר הרע יודע לתפוס את הבן אדם, לחנוק אותו. אל תסכים, אל תסכים, אל תסכים, אל תסכים, אל תסכים, אל תסכים, אל תסכים, לא נותן לו אפילו לחשוב, לחשוב, לחשוב, כלום.

לא יכול, לא יכול, לא יכול, לא יכול.

לא, לא, לא, לא, לא שייך, לא שייך, לא יכול, לא יכול, לא יכול.

בסוף בסוף היא אמרה שהיא מוכנה.

מה זה נגד? אני לא יודע אם זה בסוף היה, אבל היא אמרה שהיא מוכנה.

אולי היא כבר לא יכלה איך להתפטר ממני,

אז היא אמרה ככה.

הייתה אישה אחת,

שעה

ועשר דקות בערך.

אני מנסה לשחרר את עצמו כיסוי ראש. שעה ועשר דקות, יש הרצאה שלמה על זה.

שעה ועשר דקות, היא חולת סרטן,

שאמרו לה שלא נשאר,

לא נשאר הרבה זמן בשביל שהיא תחיה, והיא הלכה אצל אחת שפותחת בקפה, בקלפים, בכל הקשקושים,

ואמרה לה שעוד שנה היא תמות.

אז אני אומר לה, תשימי כיסוי ראשון, בלאו הכי עוד שנה אני מתה.

אז אמרתי לה, אם בלאו הכי בעוד שנה את מתה, אז לפחות שנה תרוויחי.

אז לא תצטרכי להיות כל החיים עם כיסוי ראש אם זה קשה לך.

אבל אולי זה יציל אותך?

שעה ועשר דקות,

והיא הלכה כמה?

לא יכלה יותר לסבול?

כמה רדפו אחרי האנשים?

בשום אופן לא.

אבל זה אמרתי צריך לה שעה ועשר דקות. שעה ועשר דקות, כן?

לא יאומן כי יסופר.

מביא לה ככה, מביא לה אחר כך. היא אומרת לי, אתה צודק, אתה צודק, היא לא יכולה.

לא יכולה.

מה אנחנו? לא יכולה. אומר לה, כן.

אתה ראית את זה?

מחלה דחילק אדם נאחז בקש

תני לי לנצל. מה אכפת לך? מה יש לך להפסיד?

הוא אמר לה גם ככה עשר דקות. בלאו הכי, גם אחרי זה, אם מתים, מורידים לך את הכיסוי. אז אין בעיה.

כאילו, לא תשארי בקבר עם הכיסוי. מה הבעיה?

אם זה לא עזר, אז מה קרה?

שום דבר.

רשעים על פתחה של גיהנום אינם חוזרים בתשומה.

זה טיפול מלחמטרפים, לא יגמרו לנצחים? אמרתי לה את כל החשבונות, טיפולים יותר קל?

זה יותר קל?

זה זה, מה הפסד?

בעלה לא מתנגד, שום דבר. אם היא הייתה גרושה, אני חושב, לא יודע מה הייתה, אני לא זוכר כבר.

בקיצור, שום דבר, לא היה שום בעיה.

רק לא יכולה, לא יכולה, לא יכולה. איזה עדה לנו?

זה משנה איזה עדה.

יש את זה בכל העדות, בכל העדות.

איך הם לא זוכים לקצר את המשך בין השכל ללב?

כאילו, האדם כבר מקיים מזרוע של זה, האדם מוזש.

אם אתה שואל את זה,

חבל שישבת פה בכל השיעורים.

אחרי כל מה שישבנו פה,

אני חשבתי שכבר כולם נהיו אוהבי השם.

אתה מתחיל את השאלה הראשונה,

איך מגיעים מהשכל לפה?

בשנייה, מה, איך מגיעים? טרינג!

שעה הייתה לדבר, והוא מצליח להגיד את הכיסוי.

זה להיא, אבל אתה,

אתה קם ב-4 בבוקר בשביל ללמוד, ובסוף אתה יודע איך אנחנו מעבירים את זה מפה לפה?

בשביל מה אנחנו פה? בשביל לקנות ידיעות?

בוא נלך לאוניברסיטה.

תיכנס לגוגל, תלמד, שלום, נותן לך הביתה, מה אתה צריך?

בלב אחרי זה לא מחייב כלום.

יושבים פה בשביל להפוך

את הבן אדם לבן אדם.

במה אתה בן אדם?

בזה שאתה נפעל על ידי השכל.

שום מה. אז לכן הוא אמר לך, שתיזכר בכל השערים, תלמד את השיר,

ואחרי שתלמד את השיר, תיזכר בכל הדברים. המשך מחר.

חבר הכנסת נפעל על ידי השכל.

‫תודה רבה.