חובות הלבבות | חשבון הנפש - פרקים א-ג | הרב אמנון יצחק שליט"א

פרק א

אבל החשבון עם הנפש הוא השתדלות האדם בענייני תורתו ועולמו בינו ובין שִׂכלו כדי שידע בזה מה שיש לו מה שיש עליו מן החובות. וכבר הזהירנו על זה הנביא עליו השלום באמרו בדברים ד, לט: "וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ כִּי ה' הוּא הָאֱלֹהִים" ואמר דוד עליו השלום בתהלים לד, ט: "טַעֲמוּ וּרְאוּ כִּי טוֹב ה'" אי אפשר לבן אדם במושכלות טוב יותר ממה שישיג במוחשות. כשאדם טועם דבר באופן מוחשי זה יותר ממה שמתארים לו את זה שכלית. לכן אומר "טַעֲמוּ וּרְאוּ" 

אחד שואל: 'איך זה ללמוד תורה?'

 – 'משהו משהו משהו!' מה זה 'משהו משהו משהו'? 

'איך הטעם של העוגה?' 

- 'משהו משהו משהו!',

 אז המשהו משהו של העוגה זה אותו דבר כמו של המשהו משהו של לימוד תורה? התשובה היתה אותו דבר משהו משהו משהו. יש עכשיו מושגים חדשים 'ליגה' מה מה הטעם הזה? אז הוא אומר "טַעֲמוּ וּרְאוּ" שב תלמד "טַעֲמוּ וּרְאוּ כִּי טוֹב ה'"

ואמר בדברי הימים - א כח, ט: "דַּע אֶת אֱלֹהֵי אָבִיךָ וְעָבְדֵהוּ" דוד המלך ציווה את שלמה המלך לפני פטירתו "דַּע אֶת אֱלֹהֵי אָבִיךָ וְעָבְדֵהוּ" ובהמשך כתוב: "אִם תִּדְרְשֶׁנּוּ יִמָּצֵא לָךְ" זאת אומרת: שאדם לא יעבוד את הבורא סתם ככה אמרו שצריך אז אני עושה, "דַּע" דע', ה: "דַּע" קודם כל ה: "דַּע" 'דע' דעת זה אחרי החכמה, זאת אומרת דעת זה הפעולה היוצאת מהחכמה והבינה והכל, חכמה בינה ודעת. חכמה זה רכישת הידיעות, בינה זה להבין דבר מתוך דבר ודעת זה כבר המציאות, זה אצלך מונח כשאתה אומר 'דעת תורה' זה כבר המיקס של הכל זהו יש פה כבר את המוצר המוגמר, זה הפך אצלך דעת! לא ידיעה לא ידיעת החכמה, אז אתה בבחינת "דַּע אֶת אֱלֹהֵי אָבִיךָ זהו אתה כבר שלם עם זה, זה כאילו חתיכה ממך זה כמו שאתה אומר 'זה חפצה' זה כבר החפץ זהו זה המציאות שלו.

ש: ...

הרב: חפצה דקדושה, הרב קנייבסקי בהגדרה ככה מושאלת 'זה חתיכת תורה' זה כבר זה שיש פה מישהו שצריך ללמוד תורה, הוא תורה בעצמו כבר זהו, הוא כבר הפך להיות אתה מבין הוא כבר 'דעת'. 

ש: ...

הרב: 'דעה קנה' זה ההוא עוד לפני קצת, זה ידיעה ברכישת הידיעות 'דעת' זה כבר השלמות של החכמה והבינה ואחריהן יש כבר דעת, כמו שאמרנו 'דעת תורה'. דעת תורה זה לא ידיעת תורה, זה כאילו התורה דיברה כבר. 

ואמר בתהלים לב, ט: "אַל תִּהְיוּ כְּסוּס כְּפֶרֶד אֵין הָבִין" גם פה הכוונה זה לא בידיעה רגילה, יש אנשים שיכולים לעשות מעשים אבל "כְּסוּס כְּפֶרֶד" סוס אתה עושה ככה אז הוא דוחף פרד נותנים לו מכה אז הוא זז, אין בעיה הוא צריך דחיפות כאלה, "אַל תִּהְיוּ כְּסוּס כְּפֶרֶד אֵין הָבִין" מעצמו הוא לא מבין הסוס והפרד אתה דוחף אותו הולך עוד דחיפה אז הוא הולך, אתה אל תהיה כזה תחכה לדחיפות אתה צריך להגיע להבנות להשגות לבד.

אז ע"ז אומרים "אַל תִּהְיוּ כְּסוּס כְּפֶרֶד אֵין הָבִין"; "כְּפֶרֶד" - זה מי שלומד רק פשט רמז דרש, אבל סוד הוא לומד זה הנקרא "אֵין הָבִין" פרד - פשט רמז דרש.

ואמר במי שלא הסתכל בענייניו ולא חשב עם נפשו עליהם, בישעיה מד, יט: "וְלֹא יָשִׁיב אֶל לִבּוֹ וְלֹא דַעַת וְלֹא תְבוּנָה". ואמר בתהלים עח, מב: "לֹא זָכְרוּ אֶת יָדוֹ" ואמר בדברים לב, ז: "זְכֹר יְמוֹת עוֹלָם" ואמר בתהלים קמג, ה: "זָכַרְתִּי יָמִים מִקֶּדֶם" ואמר באיוב לו, ג: "אֶשָּׂא דֵעִי לְמֵרָחוֹק" כל אלה פסוקים שבאים לחדד לנו עד כמה אנחנו צריכים להתבונן ולהסתכל ולהבים מה פעל ועשה הקב"ה מימות עוֹלָם בשביל עם ישראל, בשביל הברואים קודם כל ואח"כ בשביל עם ישראל בפרט וזה 'שער חשבון הנפש' שתשתדל בענייני התורה והעולם בינו ובין שכלו כדי לדעת מה החובות שיש עליו.

פרק ב 

הפרק השני אומר: האם חשבון כל בני אדם שווה אם לא? האם כולם צריכים לעשות את אותו חשבון עם הנפש או לא?

נאמר: כי התשובה בזה שהשתדלות בני אדם בענייני תורתם ועולמם תתחלף כפי התחלפות הכרתם ושכלם וזכות הבנתם וכל אחד ואחד מהם מצווה לחשוב עם נפשו במה שהוא חייב בו מעבודת הבורא יתעלה כפי הכרתו בטובות הבורא הכוללות והמיוחדות, כמו שאמר הכתוב בדברים יא, פסוקים: ב, ז: "וִידַעְתֶּם הַיּוֹם כִּי לֹא אֶת בְּנֵיכֶם אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ וַאֲשֶׁר לֹא רָאוּ אֶת מוּסַר ה' אֱלֹהֵיכֶם אֶת גָּדְלוֹ אֶת יָדוֹ הַחֲזָקָה וּזְרֹעוֹ הַנְּטוּיָה: ... כִּי עֵינֵיכֶם הָרֹאֹת אֶת כָּל מַעֲשֵׂה ה' הַגָּדֹל אֲשֶׁר עָשָׂה".

רוצה לומר, כי טענת הבורא עליכם יותר חזקה ונראית ממה שהיא על בְּנֵיכֶם אשר לא ראו את מופתי הבורא כראותכם, מפני שאתם ראיתם אותם בעיניכם, ואתם המיוחדים בטובות הגדולות מבלעדיהם, והניצלים ממכות מצרים וקרח ולא הם, ועל כן חייבים אתם בעבודה עליהם.

וכן נאמר בשאר בני אדם, כי מי שחייבים בו יתחלף כפי התחלפות הכרתם והתחלפות הטובות עליהם. 

ועל המאמין לחשוב עם נפשו במה שהוא חייב לאלוהים יתברך, וידקדק בדבר בתכלית יכולתו וכפי השגתו ממנו. ומה שיגיע אליו במעשה ישתדל בו ויטרח, ומה שלא יוכל להשיגו במעשה - ישיגהו בידיעה, ויתאווהו בלשונו ויכסוף אליו בלבו. כמו שאמר דוד עליו השלום בתהלים קיט, ה: "אַחֲלַי יִכֹּנוּ דְרָכָי לִשְׁמֹר חֻקֶּיךָ". ואמר: "הַנֶּחֱמָדִים מִזָּהָב וּמִפַּז רָב וּמְתוּקִים מִדְּבַשׁ וְנֹפֶת צוּפִים". 

והבורא ידינהו לזכות, והוא חייב לצפות לעתות אשר תשיג ידו ויוכל בהם לשלם מה שיתכן לו מחובות הבורא יתברך. ואל ירחיב על עצמו האמתלאות בו, ויזלזל בו, ויניחהו ויתעלם ממנו, פן יהיה נעכר ביום החשבון הגדול. כמו שכתוב במשלי יג, יג: "בָּז לְדָבָר יֵחָבֶל לוֹ" אז החשבון עם כל בן אדם ובן אדם כמה מחייבים כל בן אדם בחשבון הזה עם נפשו.

אז אומר השתדלות בני אדם בעיני התורה ובענייני העולם היא מתחלפת זה שווה אצל כל בני אדם בכל הברואים, לפי מה זה נקבע? לפי ההכרה שלהם - מה כח ההכרה שלהם להכיר את הבורא יתברך. לשכלם - יש אחד שהיכולת השכלית שלו עד רמה מסוימת יש אחד יותר יש אחד יותר יש מושג 'לא כל מוחא סביל דא' לא כל מח יכול לסבול דברים מסוימים להבינם להכירם להעריכם לא כל אחד, וזכות הבנתם - כמה ההבנה שלהם זכה. זה מה שאדם מחליט שהוא לא מבין 

כמו שאליהו הנביא פעם אחד פגש קדר (בעל מקצוע שעושה קדירות) ואמר לו: 'אתה לומד תורה אתה?' 

אומר לו: 'לא! אני לא למדתי לא לימדו אותי לא אבא שלי לא היה כזה'. 

אומר לו: 'מה אתה עושה פה?' 

אומר לו: 'אני קדר מוכר קדרות', 

אז הוא אומר לו: 'איך אתה יודע לעשות את זה?' 

אומר: 'מה זה 'איך'?! אני יודע למדתי צריך להתפרנס', 

אמר לו: 'עם אותו שכל שלמדת את זה לומדים את זה מה ההבדל?!' כל דבר לומדים נכון.

יש ילד, הוא ילד בבית הוא משלם חשמל? לא, הוא משלם ארנונה? לו, הוא משלם מיסים? לא, הוא אפילו לא יודע מה משלמים הוא יודע רק מה מקבלים: 'תקנה לי תביא לו תקנו לי תביא לי...' פתאום הוא צריך להתחתן עכשיו הכל נופל עליו מעבירים קורסים לזה? בלית ברירה הוא מתחיל לשחות מה עושים? מגיע לו פתק מתחיל לקרא לא יודע שואל: 'מה זה?' - זה חשמל מותק תשלם, מה?! איך קובעים שאני צריך לשלם וכמה? יש מחיר לקילו וואט ועושים מחיר לזה וזה יש תעריף יום יש תעריף לילה, עכשיו אם אתה רוצה לדעת איך לחסוך יש מנורות חסכוניות יש מנורות זה לאט לאט לומדים, אם אתה רוצה אם לא תשלם, תשלם פול מחיר 'פול פרייס' אין בעיה איך שאתה רוצה, וזה כולם מבינים כולם מבינים. יוצא איפון חדש משהו חדש טרררררר הילדים כבר יודעים הכל גדגדגדג צוציקים קטנים כבר יודעים איפה להיכנס אתה משתגע, הוא לא קורא שפה הוא לא מבין מה כתוב הוא לא יודע לקרא אבל טי טי טי טי הוא יודע הכל זה לא יאומן לא יאומן.

זאת אומרת: יכול, מה שמעניין אותו הוא מחטט ומגיע, אני זוכר שאני הייתי קטן הייתי מפרק את הטייפים [היה טייפים גדולים עם סלילים] הייתי מפרק לראות מה יש בפנים, מפרק אותו כל אחד וההתעניינות שלו.

אבל יש בן אדם שהתחיל אֶה... לא מעניין אותו כלום ולא שאין לו הכרה, פה אומר שכל בן אדם כפי התחלפות הכרתם ושכלם וזכות הבנתם, אז כל אחד ואחד מהם מצווה לחשוב עם נפשו במה שהוא חייב בו מעבודת הבורא יתעלה כפי הכרתו בטובות הבורא הכוללות והמיוחדות.

אם הוא מתעלם זה לא נקרא שאין לו הכרה, אבל יחייבו אותו לפי הכרתו, איך ימדדו אותו? בא נראה בדברים אחרים בתחומי החיים שמה היתה לך הכרה? שמה היתה לך הערכה? שמה אתה, איך דנת שם? איך הבנת שם? עכשיו יגידו לך 'קל וחומר' אם שם ככה ככה ככה פה קל וחמר שמה אתה לא חייב לאף אחד כי גם שם אם מישהו עשה לך טובה זה ממה שה' נתן בלבו שיעשה לך טובה, אז לו כמה אתה מרגיש שאתה חיי אז כמה אתה חייב לבורא?

כמו שאמר הכתוב: "וִידַעְתֶּם הַיּוֹם כִּי לֹא אֶת בְּנֵיכֶם אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ וַאֲשֶׁר לֹא רָאוּ אֶת מוּסַר ה' אֱלֹהֵיכֶם...: כִּי עֵינֵיכֶם הָרֹאֹת אֶת כָּל מַעֲשֵׂה ה' הַגָּדֹל אֲשֶׁר עָשָׂה". 

עכשיו את מי מחייבים יותר? מי שראה בחוש ומי שקיבל בפועל, 'כי טענת הבורא עליכם יותר חזקה ונראית ממה שהיא על בְּנֵיכֶם אשר לא ראו את מופתי הבורא' מי שראה את מופתי הבורא יש לו חיוב יותר גדול, מפני שאתם ראיתם אותם בעיניכם, ואתם המיוחדים בטובות הגדולות מבלעדיהם מאחרים שלא ראו ואתם ניצלתם ממכות מצרים אתם! אתם היוצאים ממצרים אתם ניצלתם מעדת קרח ולא נפלתם בבור, על כן חייבים אתם בעבודה עליהם עוד יותר מאחרים. אז מי שזוכה לנס סימן שה' אוהב אותו אז מחייב אותו יותר מאחרים עוד יותר מאחרים עוד יותר, זה חד פעמי עוד יותר זה כל החיים עוד יותר.

ש: ...

הרב: לא זה תלוי, אם הנס נעשה משמים אז לא מנקים לו שום דבר, אם הוא מצריך נס הוא בעצמו, אדם שנכנס למקום סכנה אז הוא מצריך נס בשביל להיחלץ ממנה, הוא הכניס את עצמו אז הוא חייב למשוך נס מן השמים בשביל לצאת מפה אז הוא ניצל את זה, הוא פשוט לקחו מהזכויות שלו ושלמו לו. אבל אם הקב"ה רוצה לעשות למישהו נס הוא מעצמו עושה לו נס לא מנקים לו זה מתנת אלוקים, אז לכן: "קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים וּמִכָּל הָאֱמֶת" (בראשית לב, יא) זה במקום שאני הגורם אבל במקום שאני לא הגורם. לדוגמא: הקב"ה עשה לכבודם של ישראל קריעת ים סוף לא ניקו להם מהשכר ע"ז, כשהקב"ה הבדיל בין ישראל לבין מצרים לא ניקו להם שכר ע"ז אבל אם מצריכים נס אז מנקים מן האדם.

ש: ...

הרב: אם צמחה פתאום סכנה לבד נגיד עכשיו היה ירי בטולוז בצרפת אז היו כמה שניצלו שמה, הם לא עשו שום דבר שיקרה נס מן השמים החליטו שאלה יפגעו ואלה לא יפגעו. זה לא היו במקום סכנה הם חיים כרגיל בבית ספר בכל 

ש: ...

הרב: כן, הזהרנו תמיד את יהדות הגולה שהאנטישמיות תפרוץ ביום מן הימים זה עוד כלום כמובן, ה' ירחם על עמו ישראל שישכילו, הייתי שמה במיוחד בצרפת להגיד להם אתם עולים לארץ וכולם באו ואמרתי: 'מי שרוצה לעלות לארץ שיבוא לידי!' 

כל הקהל ירד מהבמה אלף (1,000) איש עמדו לידי.

ש: ...

הרב: לא, היתה הרבה עליה מצרפת, מיד אחרי זה היתה עליה עד עכשיו של המונים המונים המונים אבל זה קשה להתנתק מהחומר, שמה יש יותר שפע ממה שיש פה יש משפחה וקהילה וכל מיני חשבונות וכו' וכו', אשריהם למי שיש להם את הכח.

אז אומר בשאר בני אדם, כי מה שחייבים בו יתחלף כפי התחלפות הכרתם והתחלפות הטובות עליהם.

אז זאת אומרת: כל אדם יחייבו אותו לפי הכרתו, אי אפשר לבקש מבן אדם מה שהוא לא יכול להכיר אי אפשר לבקש מבן אדם מה שאין בשכלו מה שלא יכול להשיג אי אפשר, אתה לא יכול שוטה ולהגיד לו תשמע לא מעניין אותי שאתה שוטה אין דבר כזה, אז אם שוטה בדרגה של פטור גמור יש גם דרגות עד... וכן החיוב לאדם שיש לו הכרה גדולה יש לו שכל גדול יש לו זה החיוב שלו יותר, זאת אומרת אם אתה רואה אנשים מוצלחים מה שנקרא - החיוב שלהם להיות שומרי תורה ומצוות ולהחזיר לקב"ה בכלים שהוא נתן להם הרבה הרבה לאין ערוך מאשר סתם אדם. 

לכן אמרתי לכם פעם שמי שיש לו הרבה זכויות יש לו גם הרב חובות וכל זכות מצמיחה לו חובות יותר, אם הקב"ה זיכה אותך כל כך הרבה נהייתה מחויב לו יותר, אז לכן האדם צריך תמיד לראות איך הוא מחזיר טובות לבורא יתברך, אז אם אדם מסתפק שהוא כאילו פורע את חובו אז אתה לא משלם לקב"ה שום דבר, מה שאתה פורע את החוב זה אתה לא עושה טובה זה אתה חייב, איפה אתה פורע לקב"ה טובות על החובות שלך על מה שאתה מקבל? איפה בזה שאתה עושה מה שאתה חייב? זה לא נקרא פריעת חוב.

אז אמרנו אם מזכים את כל העולם בתשובה!! כל הזמן להפוך את העולם! נביא לקב"ה את כולם! אין למעלה מזה זה שיא השיאים.

אבל אני לא רואה פה אנשים... [מה אתה מסתכל עלי מה אתה חושב שאם אתה מביא לכאן כמה בייגלך... זה התחלה טובה אבל לא מסיימים שמה זה אתה כבר יודע לעשות עכשיו צריך עוד] אין אין אתם לא רציניים אתם הייתם צריכים להגיד אני לא זז מפה עד שלא תיתן לי משימות, אני לא זז מפה עד שאתה נותן לי משימות, 

ש: ...

הרב: עזוב את הכפפות מה מדברים באגרוף? 

אדוני מי שרוצה מתדפק על שערי זיכוי הרבים! לא מחכה שיגידו לו סדנא, בטיח, בא ישר עומד בדלת 'אני רוצה לפעול' הנה אריאל כמה ימים לא ישן עושה איזה עבודת קודש, בן אדם מזיז דברים מזיז מזיז מזיז מזיז, יש אנשים 'ברוך אומר ועושה' יש אנשים רק במחינת מחשבה כוונה אבל זה לא מספיק זה לא מספיק, אני יודע שיש פה אנשים שהם פוטנציאליים ואם אני יבקש משהו טיק טק יעשו, אבל למה צריך לחכות? למה צריך לחכות עד שאני אבקש? אם אתה יודע שיש עני בשכונה, אתה צריך לחכות עד שיעבור לפניך ויגיד לך תשמע מצבי דחוק וזה וזה מה? אתה לא יודע אתה יודע למה אתה לא דואג? במישרים בעקיפין סמוי גלוי למה למה לחכות?

ש: ...

מה זה קשור עשיר? עשיר לא צריך להיות עשיר אתם מדברים שטויות איזה עשיר? לוקחים מאחד חמישה שקלים עשרה שקלים עשרים מאה שקלים זה וזה שמים לבן אדם והולכים, איך אני אוסף מיליונים? זה שלי של אבא שלי? לוקח מזה לוקח מזה ויוצר פעילות יוצר ויוצר ויוצר חייב? לא חייב אני יכול ללמוד זה וזה שלום. יבואו ישאלו אותי אני אענה לא ישאלו תודה רבה, אבל אני היום יוצא מנגנונים 'שאל את הרב' שואלים אימלים שאל את הרב בשביל מה אני צריך להעמיס עלי 'שאל את הרב' תענה לאימלים בשביל מה אני צריך את זה? בשביל אני צריך ללכת להרצות בשביל מה אני צריך. לפי ההכרה לפי השכל לפי מה שהקב"ה נותן לך כלים ככה אתה צריך להחזיר למה שהוא לא יתן לך כלים? תעמיס תעמיס! 

ועל המאמין לחשוב עם נפשו במה שהוא חייב לאלוהים יתברך, לחשב כמה אני חייב כמה כמה כמה וידקדק בדבר בתכלית יכולתו, תראה כמה מבקשים ממך, תכלית היכולת, הסוף והקצה של היכולת שלך עד הטיפה האחרונה זה מה שרוצים ממך לא פחות, וידקדק בדבר בתכלית יכולתו וכפי השגתו ממנו. ומה שיגיע אליו במעשה ישתדל בו ויטרח, ומה שלא יוכל להשיגו במעשה - יש דברים שאתה יכול לפעול, אז תשתדל ותטרח עד שאתה תעשה את זה במעשה אבל דברים שהם לא תלויים בך נגיד אתה תלוי בדעת אחרים, אתה רוצה לעשות דברים דברים דברים אבל זה תלוי בדעת אחרים לא לא בידך אתה לא יכול להשיג את זה, אתה רוצה אתה מתאווה אתה מתדבק את היעשה אי אפשר אז מה יעשה? ישיגהו בידיעה ויתאווהו בלשונו ותמיד ידבר בעניין, ויכסוף אליו בלבו ולא ירבו הכיסופים 'אני עדיין לא ירדתי מהעניין' 

כמו דוד ע"ה: "אַחֲלַי יִכֹּנוּ דְרָכָי לִשְׁמֹר חֻקֶּיךָ" אז זאת אומרת אני כל הזמן במצב לשמור את חוקך, גם אם כרגע בפועל אני לא יכול אבל אני כל הזמן לקראת העשייה להגיע לתכלית הזו. נגיד: יש מצוות שאנחנו לא יכולים לקיים, בניין בית המקדש, השאלה הי אם אנחנו באמת רוצים שייבנה בית המקדש, האם אנחנו חיים את זה חווים את זה מכינים את זה תורמים לזה פועלים עבור זה? אנחנו מצפים לביאת משיח צדקנו מזה מצפים? מזה אם סיסרא יושבת בחלון ומצפה מתי יבוא בנה מזה ? מצפים מזה? צריך לפעול בשביל שהוא יבוא, צריך לקרב את הגאולה, איך מקרבים? 

הרב שטיינמן שליט"א אמר השבוע מוצאי שבת: שמה שיש חולים מגדולי ישראל רבים ויש נפטרים רבים זה בגלל הגרוייסי בומבס של האירני, הפצצה הגדולה הפצצות הגדולות של האירני שרוצה להשמיד את היהודים, יש גזרה בשמים הוא חוזר עוד פעם, והעם הזה צריך לתפוס אבל התרגלו, 

אמנון יצחק כבר מזהיר שלוש וחצי שנים 'זה לא נראה כאילו אה... אה... כן דיברנו על איראן באופן מסיבי עוד מנסאו קולוסיאום עוד יצאתי להזהיר את כל החוצות אז כאילו מה שהקב"ה דוחה דוחה דוחה אז אומרים 'הנה זה לא בא' והתרגלו וזה וזה, 

אומר: 'תיזהרו אל תתרגלו למצב!' אומר הרב שטיינמן, הגזרה היא חיה נושמת ובועטת וזה ברגע אחד יכול להתפרץ, אבל מה לעשות ככה עם ישראל נמשלו לזית, אם כותשים אותם יוצא שמן אם לא כותשים אותם זית מר, אז לכן מה שלא יכול להגיע במעשה צריך לשמור אותו בידיעה להתאוות אליו בלשונו ויכסוף אליו בלבו. 

כמו דוד ע"ה ואמר: "הַנֶּחֱמָדִים מִזָּהָב וּמִפַּז רָב וּמְתוּקִים מִדְּבַשׁ וְנֹפֶת צוּפִים" והבורא ידינהו לזכות, אם אתה ככה מה שאתה לא יכול לעשות במעשה אז אתה מניח אותו במחשבה אצלך ואתה ממתין ומדבר בלשון על הדבר וכוסף אליו לעשותו - הקב"ה ידון אותך לזכות וחייב האדם לצפות לעיתים שתשיג ידו ויוכל בהם לשלם מה שיתכן לו מחובות הבורא יתברך. 

אמרתי לכם שפעם לא היה לי כסף ב"ה זכיתי להיות עני, וברגע שהיה לי כסף הדבר הראשון שהתנפלתי זה לקנות את כל המצוות הכי מהודרות, מזוזות 20 סנטים כמו ספר תורה, קניתי איזה מאה שיהיה קודם כל עד היום יש לי גדולות, קניתי מגילת אסתר קניתי ספר תורה, כל מה שאני יכול רק לקנות מהמצוות תפילין מהודר! לא היה לי עד אז תפילין מהודר, היה תפילין של הבר מצוה, כל מה שיקר יכולתי לעשות קודם כל קודם כל שיהיה מהדברים של המצוות.

זאת אומרת: אדם מצפה אין לו אפשרות כרגע אין לו אפשרות אין לו אבל ברגע שיתאפשר פסססת. לא לשכוח מה התכוונת, יש כאלה שאומרים 'אם ה' יתן לי ישר כולל ישר ישר בית כנסת ישר, למה הקב"ה לא נותן ככה לכל אחד ישר ישר יש לו כבר הרבה דוגמאות מקודם. 

אז הבורא ידינהו לזכות, והוא חייב לצפות לעתות אשר תשיג ידו ויוכל בהם לשלם מה שיתכן לו מחובות הבורא. זה לא יהיה רק בהיכון - רוץ! לא הוא אומר, לא ההיכון היה יותר מידי זמן אני כבר אין לי כח לרוץ. ואל ירחיב על עצמו האמתלאות בו, ויזלזל בו, ויניחהו ויתעלם ממנו, פן יהיה נעכר ביום החשבון הגדול! כמו שנאמר: "בָּז לְדָבָר יֵחָבֶל לוֹ" (משלי יג, יג) סופו שהוא נחבל עליו. אז אפילו שאדם מבזה אחד ממצות ה' הוא "יֵחָבֶל לוֹ". 

"וִירֵא מִצְוָה הוּא יְשֻׁלָּם" (שם) כמו רבי עקיבא שהיה אומר: 'כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה, אבל כשהגיע הפסוק בסוף ימיו אז הוא קיים אותו. בערך 70 - 80 שנה החזיק רבי עקיבא פסוק שרצה לקיים אותו וקיים "וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ" (דברים ו, ה) זה מה שכתוב פה: 'והוא חייב לצפות לעתות אשר תשיג ידו ויוכל בהם לשלם מה שיתכן לו מחובות הבורא יתברך. הוא המתין היכון היכון היכון היכון 70 - 80 שנה כשזה הגיע כמו קפיץ טססס. זה אנשים אמתיים, זה נקרא שאדם חי עם הכרה עם שכל עם רצון עם כיסופים לבצע רצון הבורא יתברך. 

כשהקב"ה קורא לאברהם מה הוא עונה? "וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי" (בראשית כב, יא) ישר הנני, מוכן ומזומן, כל הזמן מוכן ומזומן דרוך דרוך.

יש כאלה מצלצלים ביניהם 'מה עכשיו'? מה עכשיו יעני עוד פעם אתה בא יש לך איזה בקשב או עוד דרישה מה עכשיו?

פרק ג'

אבל על כמה פנים יהיה חשבון האדם עם נפשו לאלוקים יתעלה אומר: כי אופני החשבון רבים בענין הזה אך אבאר מהם שלושים (30) פנים יא בא ביי. כמה...! כמה רבינו בחיי העמיק והפליג וחשב ובחן ודקדק וזיקק וצרף כמה וכמה וכמה כמה חשבונות עשה עם עצמו ואומר נותן לך לא הכל רק שלושים. על כמה פנים יהיה חשבון האדם עם נפשו לאלוקים יתעלה, אז אומר כי אופני החשבון רבים בענין הזה אך אבאר מהם שלושים, שיתבאר מהם מה שהאדם חייב בו לאלוקים כשנותן אותם אל לבו ומקבל על נפשו לחשוב בהם ולזכור אותם תמיד. זאת אומרת: אלה חשבונות תמיד שצריכים להיות תמיד על לבו של האדם ולקבל על נפשו לחשוב בהם ולזכור אותם תמיד.

הראשון (1) - כשיסתכל האדם בעניין עצמו ויחשוב בתחילת הווייתו ויציאתו מלא - מציאה אל מציאה, והעתקתו מאין ליש, ללא יתרון שקדם לו אך חסד אלוקים וטובו ונדבתו. ויראה בשכלו כי הוא חשוב בעניינו ונישא במדרגתו ומעולה במתכונתו מן הבהמה והצמח והמוצק אז יתחייב להודות לבוראו יתברך. 

דבר ראשון אנחנו צריכים להסתכל איך אדם התהווה מטיפת דם הדם שבא מן המזון ועדיין עוד לא היתה טיפה סרוחה ולא בתואר אדם. ואח"כ איך הוא התרקם והצטייר ברחם ואז היא כבר נמצאת בתור אדם, ואז הוא הפך להיות מלא מציאה אל מציאה ועדיין היה מציאותו כמוהו כאין חדל מבין יושבי חלד ונעלם מכל עין, עד אחר שנולד ובא באנשים זה מה שהוא אמר שהוא נהפך מאין ליש. וזה גם נאמר בשער הבחינה, והוא על דרך הכתוב מלידה מבטן ומהריון, בראשי תיבות (ר"ת) זה הבל, 'הבל' זה לידה בטן הריון. 

אז עצם זה שהקב"ה הוציא אותנו בלי שום חוב קודם הוא לא היה חייב לברוא אותנו וברא אותנו מה - 'אין' הגמור אל ה - 'יש' ללא שום יתרון שקדם ליצירתנו רק חסד וטובה מאת ה' יתברך בנדבה, ואם יראה האדם בשכלו כמה הוא חשוב כי הקב"ה ברא אותנו נישאים במדרגתנו, המדרגה שלנו היא נישאה על כל הברואים כי אנחנו מושלים ורודים בכל הברואים בני אדם, אנחנו מעולים במתכונת שלנו מן הבהמה צמח והדומם, אז לכן צריך האדם בחייו להודות לבורא יתברך ע"ז, זה החשבון בראשון קודם כל. אתה צריך להכיר תודה לקב"ה ולהבין שיש לך חובות מעצם זה שנבראת כאדם. עכשיו כמה אדם צריך להודות לה' שהוא נברא בכלל בריא ושלם ולא נברא בעל מום ולא נבא חסר? וכן הלאה. אם אדם מתבונן אצלו בכלל לא מתחיל הוא אף פעם לא עשה חשבון 'אני חייב ע"ז שנבראתי בן אדם'? בכלל לא מה אני כמו כולם מה? לא כולם יש כאלה לא נבראו ככה, כשרואים את החבר'ה שמוציאים פה את הילדים ... שהם לוקים ב - סי פי, מונגולואידים, כל מיני דברים אתה רואה איזה עיוות אדם יכול להיברא - רחמנות, זה לא פשוט זה שאדם נברא בריא ושלם? כשיוצא ילד לאויר העולם מסתכלים אם יש לו את כל האצבעות ישר מחפשים הכל בסדר הכל זז הכל זה, לא פשוט.

אז זה חוב ראשון שאדם יחשבן ויידע שע"ז הוא חייב כבר הכל הכל.

וימשול בזה משל קרוב ויעלה במחשבתו: אילו בעת ינקותו השליכה אותו אמו במסילה ועבר אדם אחד וראה אותו וחמל עליו, ואסף אותו אל ביתו ונטפל בגידולו עד אשר גדל והשכיל, היאך היה חייב לרוץ לרצונו וכל אשר יצווהו בו ויזהירהו ממנו וכמה הוא חייב לו מן החובות! 

אמא שלו לקחה אותו זרקה אותו בדרך השליכה אותו, אם לא אוסף אותו עכשיו הבן אדם הזה לתוך ביתו היה מת, אז הוא חייב לו את החיים שלו? כל מה שיבקש ממנו הבן אדם הזה צריך לרוץ? יגיד זה אל תעשה - לא יעשה. זה תעשה - כן יעשה. חייב או לא חייב? את חייו הוא חייב לו! נכון או לא נכון? 

וכפי הגנת הבורא עליו והספקתו בכל ענייניו אז צריך שיהיה הימשכו אחר עבודתו וקיבולו מצוותו. 

אז אם זה כלפי האדם שאסף אותו מהכביש הוא חייב לו הכל, הקב"ה שמספק לו את כל ענייניו צריך שהוא יימשך אחר עבודתו ויקבל את כל מצוותיו.

וכבר הוכיח הנביא האומה בעניין הזה באמרו בדברים לב, ו: "הֲ לַָה' תִּגְמְלוּ זֹאת עַם נָבָל וְלֹא חָכָם" איך אפשר? "הֲלוֹא הוּא אָבִיךָ קָּנֶךָ הוּא עָשְׂךָ וַיְכֹנְנֶךָ" אז איך אפשר שלא להחזיר טובה לקב"ה?! וביאר יחזקאל בפרק טז, ו: "וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי" זאת אומרת: הקב"ה ראה את עם ישראל לפני יציאתם ממצרים בדם פסח בדם מילה, לפני כן הם היו עובדי עבודה זרה בדיוק המצרים לא היה להם שום זכות לצאת, הקב"ה ביקש שני (2) דמים: שישחטו את האלוהים של מצרים דם פסח 'קרבן פסח'. ודם מילה יעשו ברית מילה, בשני הדמים האלה "וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי".

אז זאת אומרת: בגלל שתי המצוות שקיימו ישראל שאחת מהם זה התנתקות לגמרי מהגויים מהמצרים מתרבותם מהעבודה זרה שלהם זה מסירות נפש אחת. מסירות נפש שניה: זה להיכנס בעול מלכותו יתברך ולעשות ברית מילה, לכרות ברית עם הקב"ה. 

אז צריך שני דברים: התנתקות ממה שהוא לא עבודת הבורא מכל תרבות הגויים, מי שרוצה להיגאל עכשיו זה מה שהוא צריך לעשות התנתקות מהטמבלויזיה ומכל מה שיש תרבות הגויים שמועברת אלינו, התנתקות מכל דבר כזה מרדיו מאינטרנט מהכל להתנתק להתחבר לתורה בלבד ולמצוות, לא זמרים פסולים ותרבויות זרות, להיות שקוע ושקוד על התורה והמצוות, לעשות חשבונות הנפש שנלמד פה להתקרב לבורא, אז תהיה הגנה על האנשים האלה מכל צרה בכל מלחמה מכל עניין. אבל אם בן אדם מחובר לגויים יש לגויים שליטה עליו כי זה כאילו ממינם אבל אם אתה מבין מסוג אחר אין להם שליטה. אז לכן מי שרוצה להיות שמור לגמרי צריך להיות מנותק לגמרי. 

היו כמה מגדולי דור שאלו אותם: 'איך אתם לא פוחדים?! הרי הרב מזוועהיל זצ"ל ועוד אחרים שהיו מעשים ומופתים אתם שהיו פרעות עם ערבים בזמנם וכל מיני דברים לא היו פוחדים ללכת ברחוב. שאלו אותם על מה הם סומכים?' 

הם אמרו: 'כיוון שאין לנו שום חיבור לגויים בכלום - אין להם שליטה עלינו. מתי זה מתחיל? - כשאתה נוטה להם...'

ש: ...

הרב: זה הדיוק זה הבעיה זה בדיוק השליטה נכון.

תודה.

רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן עֲקַשְׁיָא אוֹמֵר: רָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְזַכּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל, לְפִיכָךְ הִרְבָּה לָהֶם תּוֹרָה וּמִצְוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: ה' חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ, יגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר.