בלי תפילה לא מקבלים - חלק ק''ח - יהודי מתפלל והשי"ת שומע! הלזאת יקרא מופת?!...

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום תמר בת שלמה רפואה שלמה במהרה וזיווג הגון עם ירא שמיים מהרה אמן. אמן.

הרב לופיאן זכר צדיק לברכה ידוע היה מקדושתו צדקתו משמיע מישיבת כפר חסידים

בהתחלה כשהיא נוסדה שוכנה בזיכרון יעקב אחר כך היא אמרה לרחסים

באחד הימים הגיעו כמה אדריכים מבוגרי הישיבה לזיכרון יעקב

לטפל בילד שנלקח למיסיון

בדרכם הבחינו באדם מבוגר מאוד,

שפוף על מקלו,

על ספסל בגינה הציבורית ונראה חולני מאוד.

זיהו אותו.

בעבר היה בשכנות לישיבה

ורבות

עזר לבחורים בכל מה דאפשר.

הוא לא היה חזק בשמירת מצוות,

כמובן לא יודע ספר,

אבל אהב את הבחורים והציע עזרה בכל עניין, קטן וגדול.

הבחורים שהיו מרוחקים מהבית,

נהנו ממנו לא אחת ולא שתיים,

וחשו כלפיו הקראת אותו גדולה.

אחד הבחורים נזכר שהוא חייב לו עשרים לירות, זה היה,

לא שקלים, לירות.

ניגש אליו בפרו התחום והזכיר את שמו,

והעלו זכרונו עוד מן הימים הרחוקים.

אנחנו נוסעים כעת לזכרון יעקב,

נזכיר את שמך את זה, רבי אלי לופיאן,

שהתפלל עליך.

הוא רק שמע את השם,

הזדקף במקומו ואמר, רבי אלי, רבי אלי, בזכותו אני חי.

האברכים כרו את אוזניהם, והוא סיפר בישיבה בזכרון יעקב

עד עוד אז עברתי אירוע מוחי שהותיר אותו משותק בכל גופו.

רבי אלי לא שכח אותי, טרח לבקר,

לא יכולתי להניע עבר חוץ מלדבר.

אמרתי לו, כבוד הרב,

תראה את המצב שלי,

אולי ניתן לעשות משהו להציל אותי,

אולי הזכויות שעזרתי לישיבה ולבחורים יעמדו לי?

אמר לנו, רבי אלי,

האם תוכל להוציא התחייבות מבנך ובתך שלא יחללו שבת?

אם כן,

דומני שתוכל להלך עמד לך.

לא היססתי לרגע, התגשרתי ל...

הזעקתי אותה לבית החולים והעברתי להם את דבריו של רבי אלי.

שניהם הסכימו,

מיד,

להתחייב לא לחדל תשובה.

רק אלה שמע את הדברים, אמר, בסדר גמור.

החל למשש את ידיי ורגליי,

אמר לי, בעזרת השם אתה תלך.

לא חלף שבוע.

קמתי והלכתי על רגליים.

הפרדו ממנו מלאי התפעלות,

והסיפור עבר מפה לאוזן.

כשהגיע לבנט,

הוא לא הגיב מיד.

במוצאי שבת הוא נתן שיחת מוסר ואמר,

אני לא מבין מה עושים אנשים.

כל דבר נהיה מויפס, מויפס, מופת.

עומד יהודי, מתפלל לשם, השם שומע.

גם זה נקרא מויפס.

זה לא נקרא מויפס.

התפלאת יענן, השם שומע.

לא צריך מופתי,

אלא כי לדבר עם אבא זה הכול.

זה הכול. ועוד אם נותנים שבת,

וואי וואי וואי, אלה מוחלטים לו על כל עמודותיו של משהים שנה,

כדור אנוש.

מעשה שהיה בעיר הקודש ירושלים, אברך בן טובי,

מגיע חג הפסח,

אין לו מעות חיטים.

אין לו.

צורכי החג מרובים.

במעות החיטים שקיבל מגבי צדקה לא משביע קומץ את הארי,

לקפו הימים ושלום הבית החל התרופף.

בני הבית אמרו לו, צא לשדה ותביא לנו מטעמים.

אם לא,

שלוש נקודות.

נכנס לשטיבלך,

תפילת מנחם,

שהגיע לברך עלינו,

שפך את ליבו לפני בורא כל עולמי.

בסוף התפילה, אחרי יהיו לרצון,

הוסיף לבקש בלשונו שהקדוש ברוך הוא ימלא את חסרונו ונקם בסכום הכסף

להוצאות החג.

מרוב שהוא יהיה שקוע בצער,

הוא לא הרגיש שמתפילת לחש זה נהפך לתפילה בכל הסובבים

שמה הוא אומר.

עמד לידו יהודי עשיר מ-United States of America ובא לארץ, ארץ הקודש,

שמע דברים יוצאים מן הנב,

ניגש אליו אחר לתפילה,

אמר לו, שמעתי,

תבוא אליי למלון ואני אתן לך את הוצאות החג.

הגיע וקיבל יותר,

קיבל לכמה חודשים כלכלה.

בימים הוא סיפר את המעשה לאחד מידידיו,

שאל אותו,

שברת את הכתובת בטלפון?

אמר לו,

למה?

אבל אני לא פניתי לעשיר מ-Dezon.

אני פניתי לכתובת האמיתית והנכונה,

למלך מלכי המלכים, והוא החליט שהעשיר הזה יהיה שליח.

למה צריך את הכתובת שלו?

אם חלילה יחסר לי עוד פעם, אני אפנה לכתובת הראשונה,

והוא ישלח את מי שרוצה לשלוח.

נו,

ניצוי.

הרבה לא,

תזכרו את זה, יש כתובת אחת.

ירמיה הנמי אומר על עם ישראל,

כשהם הלכו לחצוב להם בורות, בורות נשברים, אשר לא יכילו המים.

מי ממלא את הבורות?

המורים, מרם.

אז מה אתה הולך לבורות שהן בורות נשברים?

למה אתה הולך לברז?

לך לשיבר.

לך למקור המים.

אתה הולך לברז. מרז אפשר לסגור.

אבל שיבר,

שמה נמצאים המים.

תראו לי, לפעמים הוא פותח את השיבר,

איך יורד גשם מכל העולם, שוטף את אירופה,

שתי מטר, שלוש מטר,

סוחב את הכול.

עלה מים.

מלא.

תלמיד חכם שהתגורר בלונדון שמע מעשה מיהודי רחוק מן התורה.

לתלמיד חכם יש ידיד עורך דין יהודי.

המושגים שלו בענייני יהדות קלושים ביותר,

ובשיחה שהייתה בין השניים נודע לאב כי ידידו שרוי בצרה גדולה.

הוא התבקש לייצג גוי אנגלי שהסתבך בפלילי.

תוך כדי המשפט התגלה שמרשו רמאי גדול,

והוא מייצג רמאי גדול.

באנגליה המשפטים בדקדקנות,

קפדנות.

לא רק הנאשמים עומדים למשפט, גם עורכי הדין.

השופן הילה רמאותה לוקח ולא חסך את הביקורת גם מעורך דין והאשים אותו, אתה מודע שהוא רמאי

לא די בכך

והחליט להעמיד לדין את העורך דין.

מה שאומר שאם לא תוכח חפותו יטילו עליו עונש כבד,

קנס גדול יפסלו אותו מלהיות עורך דין.

איש שיחו שמע את הדברים,

אמר לו, תשמע ידידי,

עצה טובה שאני יכול לייעץ לך לעשות מה שיהודים עושים כשהיא מתרגשת עליהם קצרה. תתפלא לריבונו של עולם שיחלץ אותך מן הצדק.

מצטער, אבל אני לא יכול לבקש מהקדוש ברוך הוא.

למה?

פעם כבר ביקשתי ממנו ישועה והבטחתי שיותר אני לא אבקש שום דבר.

מתי זה היה?

הייתי צריך לצורך עבודה לשהות באוסטרליה שבעה חודשים. נסעתי

עם בתי היחידה האהובה, בת שבע,

והיא חדשה.

והרופא קבע שיש לה גידול סרטני.

התחילו טיפולים,

שבועות חלפים, מצבה לא הותר.

קשה מיום-יום.

לא אשכח את השבת הנוראה, חס ושלום,

זה שטויות שבת נוראה. שבת היא מעולה.

איני יכול לשכוח את אותה שבת כשבגלל שהרופא

הודיע שהיא במצב קריטי.

לא נותרו לה שעתיים-שלוש של חיים.

כפה איתי, העודי.

אחר התרששות החלטתי ללכת לבית הכנסת.

לא ידעתי הרבה על ידו.

פעם אחרונה זה היה בר מצווה.

יום יחידי שהנחתי תפילין.

אבל עכשיו הבנתי שזה המקום שאני צריך ללכת.

בשעות הצהריים המתקדמות המקום היה ריק,

פתוח.

נכנסתי

בין שורות הספסלים מול ארון הקודש,

וכל המחסומים נפרצו.

פרצתי בבכי נורא.

לא הייתי צריך מישהו שיחזק או יתמוך, יעודד או ירגיע.

אבל ידה קטנה שסובלת

רופאים קצרו מלא שיעה,

בת מקסימה, בת שבע בסך הכול.

והיא עומדת למות בשעות הקרובות.

מיואש, כאילו, ויבבתי, ייבבתי בלי הפסקה.

ריבונו של עולם, אני מתחנן לפניך שביתי אבו תשאר בחיים.

אנא ה' רחם עלי, אני מוכרח שהיא תחיה.

מבטיח לך.

אני יותר לא אבקש ממך דבר.

ופתאום חשתי הקלה.

אני מגיע לבית החולים,

עומד הרופא עם נדהן, אומר, משהו קרה.

הירדה פקחה את העיניים.

זו תופעה מוזרה, לא חשבנו שתתרחש.

אחרי בדיקות אמר, יש תקווה, בואו נראה מה התפתח.

למחרת היא ביקשה מים.

התחיל תהליך מופלא של שיקום.

שבועיים מהילדה בחוץ.

שלחו אותה לבדיקות יסודיות,

והנס הפך לעומדה קיימת.

הילדה נקנה מהמחלה.

איך זה?

כינסו את כל הרופאים של העיר, הציגו להם את הצילומים הראשונים,

מראים גידול סרטני,

והחדשים אין דבר.

כולם עדו נס משנה.

לא נס רפואי.

נס משנה.

ואז הוא אמר, כעת אתה מבין למה אני לא יכול להתפלל לקדוש ברוך הוא, עוד פעם הבטחתי לו שאני לא מבקש יותר.

איך אני אפר את ההבטחה?

החבר מאיר להרגיע אותו, אין בכך כלום.

ריבונו של עולם זה לא בשר ודם.

אין לו בעיה שתטריד אותו עוד פעם או עוד פעם.

אדרבה, תפילות של יהודים זה נחת רומח לפניו.

אל תדאג.

תתפלל.

תתפלל.

יצא זכאי בקשב.

נו, חילוני.

חילוני.

מתפלל.

זה מה שהוא שומע.

שומע תפילה עד כל פה.

זה מה שהשם רוצה שנהיה בקשר איתו. אתם זוכרים את זה, כן?

לא לעשות את התפילות רוטינה, כל פעם חוזרים אותו טקסט.

כל פעם להכניס עוד מבט, עוד דרישות, עוד בקשות, עוד, עוד, עוד,

אבל לדעת שהכל תלוי רק בו,

כי אין עוד מין לבדו.

ועל זה מה נודה לו.

מה הכל יאמרו?

והכל ישר רוחך.

והכל יאמרו, והכל יאמרו, אין קדוש קשה.

מה הכל יאמרו?

והכל ישר רוחך.

והכל יאמרו, והכל יאמרו,

אין קדוש כשם הכל ידעוך והכל ישב ברוך והכל והכל והכל יאמרו אין קדוש כשם הכל ידעוך והכל ישב ברוך והכל והכל והכל יאמרו אין קדוש כשם

ישמאו במערכותיך,

עמדו, עמדו, עמדו, עמדו, עמדו, עמדו, עמדו, עמדו, עמדו, עמדו, עמדו, עמדו, עמדו, עמדו, עמדו, עמדו, עמדו, עמדו, עמדו, עמדו, עמדו, עמדו, עמדו, עמדו, עמדו, עמדו, עמדו, עמדו, עמדו, עמדו, עמדו, עמדו, עמדו, עמדו, עמדו, עמדו, עמדו, עמדו, עמדו, עמדו, עמדו, עמדו, עמדו, עמדו, עמד

דואם, דואם, דואם, דואם, דואם, דואם, דואם, דואם, דואם, דואם, דואם, דואם, דואם, דואם, דואם, דואם, דואם, דואם, דואם, דואם, דואם, דואם, דואם, דואם, דואם, דואם, דואם, דואם, דואם, דואם, דואם, דואם, דואם, דואם, דואם, דואם, דואם, דואם, דואם, דואם, דואם, דואם, דואם, דואם, דואם, דואם, דואם, דואם, דואם, דואם, דואם, דואם, דואם, דואם, דואם, דואם

חבר הכנסת