שיעור בוקר חובת הלבבות

- - - לא מוגה! - - - 

לצער אהבה

אדם שרוצה להגיע

אל דרך אהבת האלוקים

זה לא ייתכן

אלא אחרי הקדמות רבות

וכאשר תתקיימנה הקדמות

יתגלם מהן אהבה וראי מלך

אבל מי שמכוון אליהם עצמם לא יוכל להגיע אדם

זאת אומרת אין דמיון כזה שאדם יכול לעבוד עבוריהם מאהבה או לעזור בקירון אהבה

בלי שהאדם הזה יהיה לו את ההקדמות האלה שנגיד עכשיו שמונה הקדמות

שרק מהן אפשר שתתיילד אהבה ואלוהים לאות

אבל מי שמכוון אליה בעצמה לא יוכל להגיע אליו

ההקדמות אשר ראו למאמין ולבחון לבנושו

הן שני ייחודי הלבבות

שתי פניעות, שני חשבונות ושתי בחינות

ייחוד הלבבות

אחד מהם זה לייחד את הלב בייחוד הבורא

נהיה ליבו שלם באמונה שהבורא הוא יחיד במיוחד

ואין עוד מלבדו

הדבר השני זה לייחד את המעשה לשמו ולעובדו

לכבודו בדבריו

כל מעשה פרטי שיעשה האדם יהיה רק לשם ציווי, לשם דבריו

והכוונה תהיה רק לכבוד השם לדבריו

שום דבר הוא לא עושה משהו לא ציווי של הקדוש ברוך הוא

שני דברים

ייאחד את הלב בייחוד הבורא דהיינו אמונה שלמה ותמימה

בשם דבריו

על כל הצדדים שנלמדו בספר הזה בכל שאר פרקים

דבר שני שייחוד המעשה יהיה לשמו ולעובדו לכבודו בלבד ולא ככה בחצי שורה

וכל צער ייחוד המעשה

יהיה בספר הזה

הרי שיש לאדם את שני עיניים

ויש שתי כניעות

אחת הוא צריך להיכנע לאלוקים להתעלם

כניעה מוחלטת

בכל מה שהקדוש ברוך הוא אומר ומצווה ומזהיר

הוא עושה

ולא רק זה, גם את הרצון האלוקי הוא עושה אפילו אם לא קצוב בדיוק

את המצווה

תרייג מצוות זה שורשים אומר הגאון לווילנק, תרייג מצוות זה לא סוף התורה

התורה הזאת אינה שיעור, אלא הם שורשים, אלה יסודות

גם במכונות הרצה

יש גם הלבנת פנים ויש עוד כל מיני דברים, זה לא

נראות ונגמר

כן, אבל זה אביזריהו דרציחי

מאיפה זה יוצא?

מהשורש הזה של המציאה

תגזלה, יש לו תגזול, יש לו תחמוס, יש כל מיני

יש לו תגנוב,

יש גונם נפש, יש גונם זעת הבריות, יש כל מיני גנבות

אגו למצווה, אהבה?

לא,

אגו למצווה, איזה מצווה?

אגו לציוויה, שהם שתתפו לשתי רפותיות,

מה מצווה? מה מצווה? משאהבה מפורשת שלמדנו, ואהבת את השם אלוקי, אתה בכל דבר כה אמור למשאה אמור מונה.

זה המצווה,

וזה שיעורה,

ואהבת בכל, בכל, בכל.

אבל כאילו קורא מצווה, לא משנה איך כאילו. בוודאי.

וכמו למדנו בסוף לשעור,

שלאהוב את השם זה מצווה תעשה בכל רגע.

שאדם יכול לקיים אותה בכל רגע.

ואם במקום לחשוב באהבת השם, הוא חושב דברים מקהילים או דברים שטויות,

הוא גם מפסיד,

גם יענש על זה שהוא חושב שטויות,

וגם הוא לא מקיים מצווה שנקראת,

לאהבת את השם נתן את זה באמת.

באותה מחשבה, במקום לחשוב ככה, תחשוב ככה.

אז הכניעה צריכה להיות כניעה לבוראי דבריו,

כניעה מחלטת.

ודבר שני, זה כניעה ליראי אלוהים ומחיריו.

שאם לא כן, אין הכניעה לבוראי דבריו בשלמות.

מי זה יראי אלוהים?

אלה שאין יראים, דהיין מוסרי מרע,

ומחיריו זה אלה שבוחרים בתור.

כתוב, צריך להיות כנוע ליראי אלוהים ובחיריו.

אלה ששרים מרע ואלה שבוחרים במצוותיו ועסוקם הנושא בתור.

אז זאת אומרת,

כניעה צריכה להיות מחלטת.

בשביל להגיע לאהבת הבורא אתה חייב להיות כנוע.

אם אתה מנופח באגו שלך ואתה לא נכנע, יש לך שיטה משלך ואתה בוחר מה שאתה רוצה,

למי שאתה רוצה ואיך שאתה רוצה,

אתה לא נכנע.

אחד מהיסודות משלושת העיקרים שהתורה הזאת לא תהיה מוחלטת.

אי אפשר להחליף אותה בשיטות חדשות.

יש איתם סורה בהר סיני,

שחובת הלבבות אומרת, חוזרים בתשובה,

רבי מיליון אומרים, חוזרים בתשובה,

המסילת ישרים אומרים, חוזרים בתשובה.

כל הראשונים אומרים, חוזרים בתשובה.

אגירת הרמב״ן ואחרים, כולם אומרים, חוזרים בתשובה.

מה זה שיטה חדשה?

אדם יש לו שיטה חדשה, מה זה שיטה חדשה?

שיטה חדשה.

עכשיו ראיתי שזה לא התחיל עם שטה,

זה התחיל עם משהו אחר.

לאצול ישראל היום?

איזה דברים, איזה סתירות,

סתירות, פשוט סתירות למה שאומר פה, אומר שם, סתירות.

אפשר להגיד מה שרוצים, אני ארשום עם הכול,

הווידאו קולט הכול, אין שום בעיה. לא זוכרים מה אמרו אתמול, אומרים מחר.

אתם רוצים, אני אגיד מה שרוצים.

הפטרה? לא, הפטרה.

הפטרה בין פגיום,

הפטרה, הפסוקים של הפטרה בין פגיום,

במקדש מייקה, זה המצע, אחר כך,

צריך,

כן?

אני רוצה לראות לכם לאופי בחירה ושבחר בעבודתם. מה?

בחירוש פגלי, חושבים לכם, בחירה ושבחר בעבודתם.

בחירוש ברחה, אם הוא נכון, שבחר בעבודתם.

כן.

אז כאילו, יש הבדל בין שצריך להיקרא לפני,

יש הרבה בין ירא אלוהים ובכירה,

שצריך להיקרא.

יש אחד מייקים שהוא לא אוהב השם לבין ירא אלוהים ובכירה וצריך לשמור את הדודים.

כל מי שהוא ירא אלוקים

והוא עושה את רצון המורה,

צריך להיות כנוע בבחנך.

והוא, עובד אשתו, הוא אוהב השם, אותו אחד,

יש והוא מחלק את זה ליראי אלוהים ובכירה,

היראים גיסרים לרם. מה אתה עושה פלפולים?

אם הוא ירא כרגע,

ירא השם ומוכר במצוותיו, צריך להיכנע בתנ״ך, זה הכול.

אתה לא צריך להגיע עד לאחד שואף את השם בדרגה שאין אברהם אבינו בשביל להיכנע בפניו.

אברהם אבינו היה בשיא המדרגה. רבים הצדיקים שלו הגיעו למדרגה שלנו גם גדולים.

גם בזמן התנאים לא היו כאלה שהגיעו למדרגה הזאת. ולא כל הצדיקים, אומר הרמב״ם.

וגם רבינו מרחימה אמרנו שאמרת שלא כולם מגיעים למדרגה הזאת.

לחלומות באספאמיה, שכל אחד יכול להגיע למדרגה הזאת.

זה בסדר, מי שלא קולט, אז כן, מה לעשות?

מה לעשות?

מה אתה חושב שבעם ישראל לא היו כאלה ולא עשרת השבטים לא הלכו אחרי רב העם?

זה קוראים גדולים.

זה קוראים גדולים. היה בצדק להחזיק מילים גדולים. עד שהם קצתו, ברגע שאתה רואה סטייה,

מדרך התורה, ומשהו, להתראות.

היה אחר משיח שקר,

שקראו לו שבתאי צבי, עמך שמו וזכרונו.

שכל דולי ישראל גם היו משוכנעים שהוא היה את הבן חכם עצום, הוא היה כזה.

רק אחד יצא נגדו, אחד בכל הדור.

כולם אמרו מה פתאום, מה פתאום, מה פתאום.

והוא שלח לבדוק איך הוא יושב.

עטר, עטר.

יאללה.

הוא יושן, הפרקדן או לא?

זה הכל.

ברגע שהוא קבע,

הבינו ואמרו זהו, נגמר הסיפור שלו.

שמעת? אנחנו בטאו אותו.

לא היה מוציא לכלוך וניבול פה והכל.

הפרקדן זה רק אם שמא יבוא לידי משהו ש...

לא שכבר הוא מוציא את זה.

מה זה הפרקדן?

סבנת?

כן?

בצורה של דבר צריך לפקוח עיניים,

צריך לנחוך חום,

ולא להתלהל.

מה לעשות?

נכון שאין לזה סוף?

אם בדורות שלהם לא היה סוף.

כמה היה ידיעהו הנביא בדור שלהם?

אחד.

כמה היו נביאי הבעל? 900.

עוד 400.

אז מה אין לזה סוף? בכל דבר יש הטעיה. מה חש אתה?

שהשטען רגוח?

הוא יודע אם כולם ילכו אחריהם.

כולם על ישראל, הוא גמר את הסיפור.

אבל שני החשבונות,

אחד מהם זה חשבונא עם נפשו על מה שחייב לאלוהים להתמדת טובותיו.

אדם צריך לעשות תמיד חשבון נפש.

כמה, כמה הוא חייב לאלוקים שהשם מתמיד טובותיו.

לא על טובות חדשות.

רק על אלה שקיימות כרגע שהוא מתמיד את טובותיו, שהוא רואה כל הזמן, זה הכול.

רק זה.

שהוא שומע כל הזמן, זה עוד דבר.

שהוא מדבר, זה עוד דבר.

יש לו אלפי טובות כאלה, אלפי אלפי טובות כאלה, על אחת מאלף אלפי ענפים, לרוב רבי רבות וערבות,

לא נוכל לשלם על אחת, אחת מאלף אלפים.

ועל ההצמדה,

כל הזמן הוא מתמיד.

מתמידים לך כל הזמן, נותנים לך חשמל בבית.

אתה משלם על כל קילו רב?

משלם.

התמדה.

אתה לא משלם.

טיס, מנתקים.

תאר לך מה שהקדם ראוי עושה, לא משלמים, טיס, מנתקים.

אז אתה צובר חובות,

לא רק זה משתמש עם החשמל כמו שאומרים נגדו,

עושה את כל התמיד בפניו,

פעמים מתריס גם, הוא אומר נגדו,

הוא אומר הוא בכלל לא קיים.

הקדוש ברוך הוא מחזיק אותך חי?

אתה צריך לעשות חשבון נפש.

כמה אדם צריך

להחזיר לקדוש ברוך הוא כמה חובות יש לו להתמדת הטובות.

דבר שני,

חשבונו עם נפשו

על הסתירו עוונותיו, הריחו לו ומחילתו,

שהקדוש ברוך הוא טוב ומתיר.

הוא מסתיר את העוונות של הבן אדם, בן אדם עושה עוונות.

הוא מסתיר אותן.

הקדוש ברוך הוא מסתיר אוי ואבוי מהם, גנה כל דבר מה שאדם עשה ביום.

למחרת

הייתה הודעה בכל העיתונים, בכל הרדיו, בכל הרדיו ובפלוויזיה, והנה כל לא היה מקום פנוי בתבל שלא ידעו מה הוא עשה.

אתה יודע מה זה?

והשם מזכיר עוונותיו וגם מעריך, מעריך.

לא נותן עונש על המקום, לא מונע ממנו טובות, לא מעריך עוד, מעריך, מעריך, מעריך, וגם בוחן.

ואדם צבל 20, 30, 40, 50 שנה עוונות,

והקדוש ברוך הוא מוכן למחול.

נו, איך לא תאהב אחד כזה?

איך לא תאהב?

אז צריך לייחד את השם בשני ייחודים.

אחד זה ייחוד של הקדוש ברוך הוא והאמנה בו,

השני זה ייחוד המעשים שלך בשביל לשמו ולכוונתו בדבר.

אחר כך צריך פניעות,

פניעה לאלוקים מוחלטת ופניעה ליראי ה' ולבחיריו.

אחר כך חשבונות, חשבון עם נפשו

על מה שהוא חייב לאלוקים להתמדת

טובותיו.

והשני, חשבונו עם נפשו על זה שהוא מסתיר את עוונותיו, מעריך לו וגם מוחן.

שתי הבחינות,

אחת מהן זה בחינה במה שעבר לראשונים.

בעובדו על ספרי הלווים דברי הקדמונים על יום השלום,

כמו שנאמר, זכרתי ימים מקדם.

זאת אומרת, אדם מתבונן,

מה שעבר מן הניסים הנפלאות והישועות,

לכל אלה שקדמו לנו לדורות האלה,

ולא רק זה,

נסתכל גם

מה קיבלו אלה שעברו על דברו,

כמו דור אנוש,

דור המבול,

דור הפלגה,

דור מועמורה.

אז מצד אחד כמה מתיב הקדוש ברוך הוא, מצד שני כמה הוא יכול,

כשהוא רוצה לפעול ולהעניש,

מה הוא יכול לעשות?

אז תסתכל במה שעבר לראשונים, תבחן

תעמוד על ספרי עמדים, נראה כתבונים על יום השלום,

כמו שכתוב, זכרתי ימים מקדם.

הדבר שני זה הבחינה בעולם,

ומה שהוא רואה מפני הבורא יתברך בבריאותיו,

כל הבריאות שכנוך וברא בעולמות, תבחן אותם כמו בשער הבחינה.

בקיצור, כל הספר, עד פה אתה צריך שכל זה יהיה אצלך בכיס.

כפי שתגיע לשער העשירי,

אתה צריך לעבור את כל השערים שהיו פה,

בספר הזה, ותראה את כל פלאי הבריאה, מה שהקדוש ברוך הוא עושה.

אז אחרי שאתה רואה ומוחן איך הקדוש ברוך הוא אומר את הקול, איך יש הרמוניה בדקות,

ואחד משמש את הקול, וכל אחד תומך בקול, וכו' וכו' וכו'.

ואתה רואה כמה הקדוש ברוך הוא היטיב לעולם וברא אותו, והתחסד איתו, וכו' וכו' וכו'.

אז אחרי שאתה רואה את כל הדברים האלה, אתה חייב לאהוב את הקדוש ברוך הוא. חייב.

אם אחרי זה אתה לא אוהב את הקדוש ברוך הוא,

אתה בבעיה?

אתה בבעיה? אין לך רגש אנושי, זה נקרא.

אם תבחן את כל הדברים האלה על בן אדם,

כמו שאתמול קראתנו דוגמא, אחד שרק נתן לך ועוזר לך, ואני לא יודע מה,

אפילו פעם אחר כך עשו 50 מיליון דולר,

התברך אותו, זה השכן שלך נדחה בבית כנסת,

ואתה לא יודע אותו בכלל.

והוא הציל אותך מהכל, מהמעצר, מה...

אתה לא ידעת איך אתה תאהם אותך,

אתה צופה לכולם, זה האיש, זה האיש, זה האיש.

אז מי שעושה לך כל הזמן, בלי הפסקה, לך, למשפחתך, לילדיך, לכל, לאוריך וזה,

איך לא חוזר?

וכבר ביארתי בספר זה, אתם רואים? כל הספר,

כל מה שהגענו עד לפרק העשרים.

כבר ביארתי בספר זה כללי, מן העניין זה כביכולתי.

מה שיש בו די למי שמבין.

מי שלא מבין זה לא יהיה די, אפילו שמים לאנציקלופדיה זה גם לא מצפיק.

הוא מכוון למה שיש בו הצלתו, והימלטו בעולם הזה ובעולם הבא. בספר הזה,

זה ספר של רבנו בחי, חובות הנלבות,

יש בו די כדי להציל את האדם ולהימלט בעולם הזה מכל הצערות, מכל המחלות, מכל הפגיעות,

ולהשיג את העולם הבא.

בספר הזה, זה הספר כניסה לבן עדן וחיי העולם הבא.

אם תלמד את הספר הזה מתחילה ועד סוף, ותקיים מה שכתוב בו,

בעולם הזה תעבור הכי חלק שיכול להיות,

תשיג את המדרגות הכי גבוהות בעולם,

ותיכנס לעולם הבא הכי מסודר, הכי קרוב, יהיה לקדוש ברוך הוא.

אז כמה שווה כזה ספר עכשיו?

קונים אותו, אני יודע, 50 שקל, 60 שקל, וגמרת את הסיפור של העולם הבא, 60 שקל.

אנשים, בשביל מאסטר רייקי, שחסר להם חרפה עם הידיים ככה, מעל הזוג, זה חריב וריד, זה נקרא רייקי, בגלל זה ריק, אין פה כלום.

הם משלמים 150 דולר שעה.

והיחידי שמתעשר זה המאסטר רייקי.

אתה חי בדמיונות בעולם, כשאתה בא עוד טיפולים.

ואף אחד לא נהיה מזה חכם, ולא נהיה, ולא נהיה, שום דבר לא נהיה.

כלום.

נהיה עוד יותר רייקי, עוד יותר.

גם ריקי בכיס וגם ריקי בראש.

וכל 60 שקל אתה יכול לקרוא את העולם הזה בעולם הבא.

וכאשר יתקן את כל זה,

להיחבר אליו הפרישות מתחנוני העולם את העבודה, זה לא מספיק, חבר'ה.

הוא אומר, שמונה הבחינות האלה,

שמונה אלה הקדמות, זה לא מספיק.

כאשר יתקן כל זה,

אם אתה כבר תהיה מתוקן בכל.

שני ייחודים, שתי פניעות,

שתי בחינות,

ושתי

חשבונות.

תאפשר לתקן כל זה ויחבר אליו את הפרישות מתענוגי העולם, הפרישות מתענוגי העולם.

והעולם מטעמותיו, ויבין גדולת הבורא ועוצמתו ורוממותו,

ויסכים קטנות ערך נפשו וזעירותו יא זערור,

וזולתו גם כל האנשים שמסביבו,

ואחר כך יכיר רב טוב הבורא עליו וקודם חסדו עמו,

אז תהיה אהבה באלוהים מן המעמיד

סמוכה לזה, סמוכה לזה, בלב שלם,

ואמיתות

זוך נפשו ויכספו לו בהשתדלות, בחריצות, בזריזות,

דומה למה שנאמר נפשי,

אביתיך בלילה.

אה, אה, גברי, למה אביתיך בלילה?

אין את ההמון הסוער,

אין את הרעש של העולם,

אין את הביבור, אין פרק, אין את זה, עכשיו אתה מלוכזי.

ברכי די, ברכי די.

שבו ברכסת, תעלה לגן.

תגיד ליער.

יואו, רבי ראש העולם מתחבר, מתחבר,

כמה אתה טוב, כמה אתה מתי,

כמה אתה יכול עני, כמה אתה יכול לתת,

כמה, כמה, כמה.

ואנחנו באים להמציא את זה,

תותן לי רכבי חמשה שקלים לשעה,

מסתגרים עם זה, אין לנו ביקוש רב.

אנחנו ממש אנשים צנועים,

לא רוצים להתריע,

שיוציאו משלוח גדול משמה עד לפה.

קצת ככה, אתה יודע.

תותן לי מלאכות של חדר בשום עבודה.

עזב רב הוא עובר,

תובלב כוח חכם ולא,

המלא, המלא, אני המלא,

אני אין לי בעיה,

רק תרעי, תכין כלי אחי, ואני המלא, אין בעיה.

ארחי פיך במלא הוא, יבא ביי, רק צריכים, צריכים, כמה שצריכים אין כמה עוד.

זה הפסוק ששגמר אותי לדבר.

תרחב פיך, זעם על אלף. תתחיל לדבר. בדברי תורה, תרחיב, דבר. מה שאתה יודע, תחזור עליו עוד לאנשים, תגיד לזה, תמכור כל הספרה שלך, תמכור.

במקום מה קוראים לו, אתה מבין, מה נשמע,

האווי והוא עבר,

איך אתה מרגיש, מה זה גליל, מה זה חריג,

זה שטויות, דבר טוב, אתה יודע מה שמעת,

לא תשמע את זה.

תגיד לי, בחרת.

בסוף הוא אומר, גם אני שמעתי.

תקנה עוד אחד,

פרינט, פרינט, תתחיל להעביר.

עוד, עוד, עוד, עוד, עוד. תעשה לך עוד, עוד, עוד, עוד, עוד.

מה הפסדת?

סיפרתי לכם על יושב-ראש וחור שפגשתי את הבן של הרב סולומון מפתח-תקווה.

הרב של פתח-תקווה, פגשתי אותו לפני כמה ימים, כוחנת זמיר, בזה הוא איתו מתשמש.

נורמלי, היית אצלנו בבית שבת,

אני הלכתי שם,

גיוני, אבא שלי הייתי פה בהפגנה על השבת ונתתי דרשת את הכניסת הגדולת.

אז ככה, בלית שבת הבן

היה עוצה עיר בעשר שנים ולקחתי תיאור בשכונה,

ובין אבניה שאלת אותו, תגיד, מה אתה עושה?

הוא אומר, אני אברך,

זהו,

נו, ואחרי שאתה אברך, מה אתה עושה?

ומה אני עוד עושה שאני עושה?

הוא אומר לי למה אתה עושה?

כבשתי אותו בגרון היום ואמרתי לו, פיסטוק חלבים,

אני רוצה להחזיר משם,

פיסטוק חלבים,

שאומר שבת קודם,

אתה קונה על פיסטוק חלבים,

בוטמי,

פרעי מיני,

עושה מודעות,

יש שעור על תא, מה שאתה עושה, במקום בלוני, כיבוד, עונג שבת,

שלום, ובואו כולם לציין מישהו,

מישהו מגינים שיחה, אתה, הוא, הם,

וזהו, התעסקים, ולאט לאט, תחת העם,

צריכים את המעגלים וכולי וכולי, והאנפיסטוק חלבים,

שבתים משם.

הוא אומר שאתה צריך לעשות את זה.

הוא אומר, מאז,

מאות, מאות עברו דרך הקודם,

יש לו קודם.

חברי חינים,

בעלי תשובה, הכול בפיסטוק חלבים.

זה הכול.

הוא יושב,

אתה הולך איתו בדרך, במקום להגיד לו,

תקשיב עם יופי של פרחים,

תקשיב עם יופי של פרחים, מי בנה את זה, באיזה שנה בנה את הבעיה, תקשיב, מתי כבר עומד?

אז דודו שלא, מה אתה עושה,

תגיד, מה אתה עושה?

אברך, כל הכבוד, מה אתה עושה מאברך שבגרם?

מה?

פיסטוק חלבים.

אברך, פיסטוק חלבים.

אפשר עם פיסטוק חלבים.

הוא אומר לי, אתה לא יודע איזה מהפכה ניתן בשכונה.

כמה אנשים, כמה אנשים יביאו ישיבות ואברכי כל יום נושאים.

לפני שנפרדתי ממנו,

אמרתי לו,

יש לי עוד בקשה אחת,

תמשיך להרציץ את הפיסטוק חלבים.

תמכור את זה להם עוד.

ובגלל שהפיסטוק חלבים אפשר להביא אנשים ולהצביע את זה שם.

באיזה עיר זה הם? בית שמש? בטח ביהם.

פעם נסעתי ברכה, אבל לא היה לי ילדים בכלל לא עושה את זה, נכון?

כל הכבוד. כן, מתי זה התחלף, זה התחלף.

אתה יודע, תראים על הסדור הזה שלנו,

שעתיים עוד ככה לפתח העלן ואומר, תגיד לי,

אפשר לקבל את העולם ולשאול אותך, בסדר?

אם אני בא אליך הביתה, אני אומר לך במונירה 24 שוקולדים ואני נותן גבשי לשוקולדים,

אתה תיתן לי?

אני בטח, למה לא?

מה זה אומר, אם הקדוש ברוך הוא ניתן לך 24 שעות ביממה,

שעתיים לא תיתן לו.

הוא הספקה על ידיינו, זה עשה בעיות.

עכשיו לך תדע מה זה עשה לי.

אבל גרעתי לו שני שתינים.

ניצל אותם מצלו, ניצלו איפסיק, אני לא מסתכל.

יש לך רגע להגיד למישהו משהו? תגיד לו.

תתמוך בו, תעודד אותו, תרים אותו, תן לו כיוון.

תניע אותו.

אבל הכל רגע, אפשר לעשות הרבה תשכפט, תשכפט.

תשכפט.

חוכמה זה לא לעצמך, תגלה את כל הסודות. תגלה את כל הסודות. כמו שאמרנו שאר הביטחון, הבוטח בשם מגלה סודותיו.

אני בוטח, כן.

אז אם מה היא,

הוא לא מגלה את הסודות. למה אם יגלו את הסודות שלו,

הוא יעתיק אותו אל תשכנוע עלינו למלכות?

הוא לא מגלה.

כל מי שאומר את הסוד, איך עושים, איך עובדים את המתכת מככה לככה,

הוא לא מגלה.

אבל בעל הביטחון לא מפעד, הוא אומר, ככה אני עושה.

ככה אני מאמין.

כך אני פותח, אני עושה כמוני.

כך אגב עולם פחד.

הוא מרוויח כל הזמן, כי כולם עתיקים אותו. הוא מרוויח, זה שלו.

מה שעושים כמוהו זה שלו.

ודאי, אז למה הוא מגלה?

אז אם ככה אנחנו רואים שנפשי הבטיחה בלילה,

ואמר לשמך ולזכרך תאוות נפש,

לשמך ולזכרך,

רק להזכיר את שמות דבריו,

תאוות נפש,

תאוות נפש. איי, איי, איי, אתמול יצא לי לשמוע את מיכאל,

הגר צדק שלומד איתנו, שאשתו אתמול ילדה.

אתם זוכרים שאני ביקשתי ברכה, שאני בבת שאלה?

אז הילד לצערנו הרב יצא מת.

כשאמרנו שאנחנו לוקחים את הטענית עניינית,

וברוך השם, גם הוא קיבל עצמו טענית ושמע שאנחנו קיבלנו,

ואחרי חצי שעה שהיה תאריך שילד היה מת,

פתאום יצאו ונושם.

היה דמתי,

אבל היה חשש שהמוח נפגח

כבני חמצן.

הוא בלע את בני שפיר על כל מה שיש שם,

ולכן הוא נחלף.

ואחרי בדיקות, הילד פיקס פוקס חדש.

את פרי משלם.

בן אבד.

בן.

וכשהוא סיפר לי, הוא ראה אותו סגול כשהוא יצא, סגול כמו הכיסאות האלה, סגול.

סגול, הוא אומר, זה דוש בשר מן סגול.

ואחרי כמה דקות הוא נהיה לבן.

ואחרי זה שהוא ראה אותו בעריסה כבר, אחרי ההחייאה, ואחרי כל מה שהוא חבר, והכל,

הוא אומר איזה הבדל בין הצבע שהוא היה לבין הצבע שהוא ראה, זה לא קודם.

אתה תשמע אותו.

איך הוא מזכיר את שם השם?

תשתבח, מורה, איך?

תשמע רק איך הוא מורה.

יוציא את שם השם, זה מה שכתוב,

משמך ולזכרך תעבד נעבור.

באיזה דקות היו? אז אני הקלטתי את השיחה הזאת שדיברתי.

האם אתם שומעים את זה? אתם בוכים צמרמורת עוברת לכם ביד ומתאר מה היה שם,

סמוך לכל מה שהיה.

אתמול צילמו טוב את האישה,

חמר הזמן,

עוד מעט סרט השנה.

אנחנו היינו העביר את זה בשידור לישיב. כן,

כן,

כן.

הוא לא יודע מה היה. עכשיו, כשהתחבר לו הסרט, פה במקרה גם צילמו את מה שאני מדבר.

פה היה צילום הרי.

כשאני דיברתי, צילמו פה.

בשעה שאני מקבל את הסמסים,

אני עולה לטלפון,

אני אומר לציבור פה, אני מקבל 40 יום,

אף אחד לא מקבל.

אמרתי טוב, אז אני מקבל.

אז ינין קפץ.

אמרתי, אוקיי.

ובירכנו עוד פעם, חיו יחיה כתבתי לי אשתי.

הוא אמר לך שם, חיו יחיה.

אבל לא היה לו סיפור מדהים.

הוא בדקות הראשונות הוא לא ראה שהתינוק בוכה.

לא ראה שהתינוק בוכה.

ולא מדברים איתו, ולא כלום, אז הוא יבין שיש פה אסון.

אז הוא הולך דיבר לקיר, כמו שאומרים. לא יודע מה הם במה לאכול, זה לא עם מי לדבר.

בואו לא נעשות, אלא מתחתו.

פתאום הוא נזכר בשער הביטחון.

אסף תעצומות,

נכנס לחדר לידה כשהם עוד מנסים ככה לראות מה עושים עם הילד.

ואומר לאשתו, תרגעי שנים,

יהיה פה תחיית המתים.

יהיה פה תחיית המתים.

יהיה פה תחיית המתים.

ואז הוא אמר לרבנית, תרציני,

לרב תבקשי ממנו ברכה, דחוף.

אז הגיע הטלפון שעניתי,

ואז עשינו מה שעשינו. ואז הוא שמע וקיבל ארבעים יום.

ולקחו אותו, הביאו אותו אחר כך לתיקון נמרץ, רצו ארבעה רופאים, מאות החיות וכולי, ומסבים לילד הזה.

וכולי וכולי.

וברוך השם, הקדוש ברוך הוא עזר אותנו.

ואתמול הודיעו בחדשות,

להבדיל.

שבירושלים, בבית חולים, עשו ואקום לילד, ילד ראשון,

ציור דומה,

והיה לו דימום במוח, בוואקום,

ואחר כך ארבע עממוניתו.

עשו ואקום. מ-7,000 לידות ואקום כאלה בחרך בשנה.

עם כל הילדות.

ויש סכנה גדולה בוואקום.

זה לא לידה טבעית.

והילד פה יצא חנוק מלא, כל הפה שלו חנוק, הכל במי שפיר וכל מיני דברים.

אין דופן.

אין דופן.

אבל הקדוש ברוך הוא הטוב, הוא מחליט מה הוא עושה.

לרב עכשיו יש עוד ילד. אז לשמך ולזכרך תאבד נפש. לא צריך להגיע עד כדי זה.

אתמול היה סיפור נוסף.

כמו בהרצאה הייתה אישה שמספרת שהיא הייתה בתענית ארבעים יום ונשאר לה עוד איזה יום או יומיים לתענית שלה, נסיים, אבל נדבר לה במשך שישה ימים ראשונים שהיא הפסיקה את התענית

והן התחילה את התענית

בהנץ החמה ולא בעמוד השער.

למה היא רעתה כל פעם ומסתכלת בארבע וחצי? לא ידעתי שכל כך הרבה מסתכלים. שתי נשים שם אמרו שם כל יום בארבע וחצי הם מסתכלו.

אז היא רואה אותי שאומרים לי עוד דקה, עוד חמש דקות. אז היא אומרת, איך זה יכול להיות עוד חמש דקות? יש לו עוד זמן, למה הוא...

ואז היא שאלה אותי בהרצאה שהייתי בפרירה, ואמרתי לה, לא, זה בעמוד השער.

אז מה יהיה עם הימים האלה?

אמרתי לה, תשאירי את זה בינתיים.

והיא הגיעה למצב, פתאום התברר שהיא בהריון.

היא דיברה אחרי ההריון ונחלטה.

היא נפנה כבר, נגמר.

היא לא ידעה.

בקיצור, עכשיו היא רוצה לדעת מה היא עתיד עם התענית.

והיא הומשיכה בהריון והיא לא הומשיכה.

אז היא הלכה לרופא לבדיקה.

והרופא אמר לה,

כשהעובר מת,

צריך להוריד אותו מיד.

היא צלצלה ישר לשופר,

והיא מדברת על יונתה.

היא רוצה לפס אליי לחדר, אומר לי, תשמע אישה מפרצלת שהייתה ככה וככה.

מה אתה רוצה להגיד לה שהיא לא תעשה שום דבר?

היא תלך לעוד רופא שיבדוק אותה.

הלכה לרופאה,

הגיעה לרופאה,

עשתה לה בדיקה.

אמרה, עובר חי.

ואל תלכי יותר לרופאות.

קיצור, העובר חי.

השלים עם האכפורים לא תזן,

וברוך השם, עוד ילד חי.

אתה יודע כמה כאלה הצלתי? ברוך השם.

כשרצו לדלל עוברים,

והרבה אמרו שהוא יצא מפגר, הוא יצא בלירות, יצא מייד, יצא בלי בלי בלי בלי.

וברוך השם, הוא בדרופאות, כולם יוצאים,

בריאים,

משלמים.

אפשר לראות אותו כמובן שנותן לרדת

את ההצלחה העמוק שהלכה של ספר בישוב מאוד בשמר הזה.

ראית?

ולא כתב גם מי נתן לי.

ועד היום אני לא יודע מי נתן לי.

אבל אחרי 120 שנה,

איזה ידענוך יהיה,

תראה מה אפשר.

אני סיפרתי לכם פעם את הסיפור, לא?

לא, הסיפור לא זה.

אדוני, הרב שפירא, שהגיע לארץ לירושלים,

הגיע לירושלים.

אני יושב בירושלים מאז קיוסקי בצהריים.

כשהוא עולה בצהריים לקיוסקי, היה בעוד כמה דקות לפני 12. ואז הוא ביקש לשתות,

משקה צומן.

ואני שואל אותו ענווני, כאילו, מה שעה?

אז הוא אמר לו, עשרה מ-12.

הוא אמר לו, אה, לא מזל.

הוא אמר לו, איזה מזל.

הוא אומר לו, מ-12 אני סובל את החנות.

למה אתה סובל את החנות? הוא אומר לו, אני איתי קבלה שכל פעם שעולה עצות יום אני לא עולה, וישר עשרה יום לקבל קבל קבלת.

אז הוא ראה שטיפוס מולחת שעות רפורטן,

חוץ לארץ, ופה ושם, וכן,

מה הייתם תעשי?

אבל הייתי קצר.

אומר לו, היית קצר, מה היית עושה? מה היה עסוקים?

עשית?

סיפרנו על הקהילה והכל מה היה,

ואין קבלת, ואין קבלת, ובידי החכומי, ואין זה ואותה.

מנעון לעונה אומר לו, תשמע, היה לי כספי מעשרות.

הייתי שם כל פעם במעשרות בקופסה,

ומזה הייתי עושה,

כשהייתי רואה בן עניים או משהו כזה שאין להורים שלו,

שהיו יכולים לצלוח אותו לישיבה או משהו,

אני הייתי שולח אותו ולממש לילד הזה,

הוא אומר לו, אתה זוכר מי שלחת?

אז הוא אומר לו, שני ילדים שלחתי.

אחד, אני זוכר, קראו לו ארלה.

אמר לו, ארלה?

באיזה שנה זה היה?

אמר לו, באיזה מקום?

אמר לו.

אמר לו, אתה יודע את מי אתה שלחת?

באותה שנה הגיע רק ארלה אחד מהישיבה לסלובוסקרד.

רב אהרום קוטלר,

גדול הדור של אמריקה,

אתה הכנסת אותו לישיבה, רק אין מובהק.

כל התורה שלו, כל המצוות שלו, הכול שלך, אתה יודע בכלל מה אתה עשיר, מה אתה זה, מה,

לרקוד שם, הרב ספירה.

אוקיי, בוקר, אוקיי.

אני לא אספיר עליו של הרב.

בצורה של דבר, אתה לא זוכר מי זה השני.

הוא אומר לו, לא זוכר.

אמר לו, טוב שתיים מסורים אחד לגמור, שלום, אתה יודע,

ההוא בהתפעלות, ההוא אולי לא מבין למה מדברים איתו.

הוא חוזר לחוץ לארץ.

אז בדרך שהוא יוצא מהמצב, ככה, עוברים וזה, כולם שם, באים כנגדו אנשים,

ביניהם רואה את בנו לדור, הרב יעקב קבינצקי.

והוא מספר לו, כבוד הרב, אני יכול להגיד לך סיפור קצר, מה שהיה ככה בארץ ישראל?

פגשתי יהודי כזה וכזה וכזה, ומה התברר שהוא שלח את זה פה ושם.

אומר לו, הוא אמר לך, מי זה השני?

אבל שאלתי אותו, לא יודע מי זה השני.

הוא אומר לו, זה אני.

אני הייתי השם.

יהודי פשוט בשלב ובכלב

אהרון קודלב יעקב קבינצקי ועשוי מעשוי

במשיבה שני דברים לדום, אה? איזה זכות? מה אפשר? מה אתה רואה? זו זכות לזכות, אבל איך זוכרים את זה? מה אמרה אשתו,

שני,

בת בת שבע?

הבן יצא והוא נוחג,

אז היא אומרת לאשתי, זה לא יכול להיות,

זה לא יכול להיות שהוא נוחג.

אני לא שמעתי מוזיקה,

לא שמעתי זמנים פסולים,

אני הכנתי את הילד הזה להיות צדיק,

לא יכול להיות שהילד הזה יהיה לה ככה,

לא יכול להיות, היא אומרת, לא יכול להיות.

חצי שעה לקח, הילד בריא.

לא יאמנתי שובה,

יהיה בריא.

על כן אמר דוד צמאה לך נפשי ואמר צמאה נפשי לאלוקים

זאת אומרת, אז תהיה אהבה עם כל הקדמות האלה ואלוקים ולמאמין שמחה נוסף בלב שלם

ואמיתות זוך נפשו המתאספו לו בהשתדמות ובחריצות וזויזות

דומה למה שנאמר נפי ביתי רמלינה ואמר לשמך ולזכרך תערב נטל

ואמר צמאה לך נפשי ואמר צמאה נפשי לאלוהים

והחזק שבדברים

שתיעזר בהם על המדרגה הזאת העליונה

יא בוא ביי

בדיוק ההפך מתמונות ולמדנו

זה המורא הגדול מאלוקים

צריך לראות את האלוקים

באימה ממנו

צריך להיות פחד אימה מהקדוש ברוך הוא

בפחד ממצוותיו

הפחד עדיין נעשה לנו מתח גבוה, נגיד הוא צריך לראות באיזשהו מקום ויש מתח גבוה

איך הוא צריך לראות באיזה שהוא, אם הוא צריך להיות דיוב

מאף אחד, דיוב

הפחד ממצוותיו

אוי ואבוי, משהו כזה אתה עלול לעבור העבירה, אוי ואבוי, הפחד

איך אתה אוהב את השם אם אתה לא מפחד לעבור על דברים שהוא אמר?

איך?

בן אדם שמקשיב ממנו, תשמע,

האוהב שלו אומר לו זה, זה, זה, זה, זה, זה, זה, הוא אומר בסדר, זה בחור אציוני או שהוא מקליט את מה שהוא אומר לו או שהוא

כותב מיד תן משפחה חס ושלום

לא יכול לחזור בחזרה

וכבר נכנסת שבת

נו, הבאת את מה שאמרתי?

יואו, שכחתי

אין דבר כזה שכחתי

אתם יודעים שמישהו שוכח

זה בעל גבוה?

מה הקשר?

מישהו שוכח בעל גבוה?

כן?

אני אשב לרשום, אני אעשה את זה, זה מה שאמרתי ככה, בסדר?

אני לא יודע. ואם שכחתי את מה? ואם שכחתי את מה?

כאילו מה?

מה אני חייב?

מה אני עבד מרצע? מה אני כנוע לגמרי?

בסדר, כאילו אני עושה טובה, אתה מבין?

ואם אני אשכח, אני אשכח בי.

שוכח לעצמו זה בגלל שהוא לא אחראי.

אבל שוכח לאחרים זה גאווה.

גם טוב.

אז מה זה אומר?

אבל אתה יודע מה המסקנה שמתבקשת?

שאם אתה מתעצם אתה עלול לבנות שהפגישה לא תתרחש.

והבן אדם ביטל הכול וכיבנה מקום והכין זמן ומייעד לך

מקום מזמן ואתה פתרון יום ולא שכחתי.

נו, מה זה? זה לא גלזול בחייו של הבן אדם השני?

למה זה נובע?

מהגאווה שלך?

אם אני אבוא, אני אבוא היום, אני אשכח, אני אשכח, מה קרה? מה קרה פה? יש עוד יום.

נכון שיש עוד יום,

אבל את הזמן שלו כבר לא תוכל להחזיר.

את מה שלא יכול לעשות בזמן שלו.

אתה עשקת לו חיים.

לקחת לו חצי חיים מהחיים ואתה רגת לו פח.

למה?

הוא ילכין את עצמו לזה והוא לא יכניס בתוכנו שום דבר.

מה זה?

מה זה?

כן?

הוא עסוק למי?

אם אומרים לו עוד עסקה, אם אומרים לו עוד עסקה, אז הוא לא עסוק.

הוא מבטל עסקה אחרת בשביל העסוק הזה.

אם זה לא משתלם, הוא אומר, זה עסוק.

זה הגאווה.

אני אל דבר איתי מפחות מ-100,000 דולר. פחות מ-100,000 דולר יעסוק.

100,000 דולר, מה לדבר איתי?

יש לי עסקה איתך בחמשת אלפים שקל. מה אתה מקשקש לי את המוח מאות אלפים שקל?

דבר איתי בגדול.

עכשיו מודע זה אחת לבד כזה מקשקל לה כל פעם בשבילי.

הוא לא עונה לך.

הוא לא עונה לך.

אתה רואה שיש אנשים שהם מזפזפים אותך,

הוא לא מצליח לעשות עליו. אתה מצלצל, לא עונה, לא חוזר,

אפילו אם הוא רואה את ה-SMS ולא יודע אם הוא רואה את הכל עולה לך.

אחרי שלושה ימים שם, אני מספר לך סיפור.

אה, תשאל מה היה נתקום זה, אאוטלו קפץ, נפל, זה, לא מצאתי, זה, פה, שם, עכשיו נזכרתי, ראיתי פה, שם, בכלל לא הייתי כזה. פעם רואה את זה כבר היום.

אתה מבין?

זה הכל ממה שאדם מחזיק את עצמו

בעגבה.

החזק שבדברים שתיעזר בהם על המדרגה הזאת, העליונה אם תרצה לשמור עליה, במדרגת אהבה, אחרי כל מה שבאת,

זה המורא הגדול מאלוהים והאימה ממנו והפחד ממצוותיו והמחשבה תמיד בהשקפתו על ספריך שהשם צופה עליך עם פלסקופ האבל ומיקרוסקופ מיקרוני

והוא רואה אותך

איפה שאתה לא תהיה, בגלויך, בספריך, בצפונך, בנראך,

בהנהגתו אותך, והוא מנהיג אותך.

הוא יכול להוביל אותך לכאן ולכאן, הוא יכול לתמיד לעוות את דרכיך ואתה לא תרגיש אפילו בחמלתו עליך ודעתו הנסתר ברגליהם ועבר ובעתיד במעשיו וחשבותיך,

בהבטחתו לך, בהקרבתו אותך.

כל אלף תסתכל כמה אתה תלוי בו, כמה הוא מעניק, כמה הוא נותן,

כמה אתה לא יכול להסתיר מן הקריאות, אתה לא יכול.

הכל ידוע וגלוי וצפוי וצפון והכל ביעד אצלך.

ולא תוכל עם כל זה לעמוד למטות אליו בלבך ובצפונך ובוא לברו באמונה שלמה.

זאת אומרת, אם תמיד היא תסתכל יותר בכל מה שהזכרתי,

לא תוכל להתאפק ולעמוד שלא למטות אליו

בלב ובמצפון,

ואז תקיים שיביתי השם מנבדי תמיד.

למה? כי אחרי שאתה יודע את כל זה, איך אתה יכול לא לזכור שהוא מסתכל עליך ומנבדי?

זה הפסוק ששכנע אותי לחזור למשורה. זהו.

מילי הקדמות ולפנות. שיביתי השם מנבדי,

פתאום קלטתי שמסתכלים עליי, זהו. אין יותר לברוע, נקודה.

תיכנס, תתחבא את הזוג, תיכנס,

תעניין, תדאג, הוא איתך.

הוא איתך, לא כמו GBS של איזה יום.

עושה לך סיבובים ככה, ככה, ככה,

מחזיר לך שבע פעמים סביבה, אף פעם לא נמדה לך נקודה.

זה המורכב.

איפה שאתה עולה,

הכל בפנים, יש סנסורים,

בתוך הלב, במוח, בכל.

שידורים, אותו פודמן, ג'ים, ג'ים, ג'ים, ג'ים, הכל עולה.

כמו שמכניסים לך סוס פרויון לתוך המצב,

שמדבר על כל הפעולות והכל.

טווי.

אתה אפשר תחשוף הכל, כל המידע עובר פרק בצד השני.

איפה תברך?

מה שאתה חושב, מה שאתה מדבר, מה שאתה מתכוון לדבר,

מה שאתה מתכוון לחשוב,

מה שאתה מתכנן, הכל, הכל, הכל, הכל.

אז אם ככה כדאי, כדאי שמי יתיישם ומי תמיד.

ותתלה נפשך באהבתו,

ותבלג ותפתח על חמלתו,

וגודל חנותו ברחמיו,

ולא תשתף בעתר עם אהבתו, אהבת זולתו. אתה אוהב אותו?

אין שיתוף עם אהבה של הזולת.

ולא ישקיף עליך שאתה ירא אם יראתך ממנו בלתו.

אם אתה ירא עוד מישהו חוץ ממנו, הוא לא ישקיף עליך.

כמו שהוא משקיף,

הושקיף ממעון חודשך מן השמיים,

ורואה את עמך, את נחלתך,

השקפה לטובה, לא השקפה לרעה.

ולא תפקדהו מרעיוניך, אל תחסיד בקדוש ברוך הוא כל הזמן במחשבות,

ולא יסור מנגד עיניך.

נהיה ציבודך בבדידות, אם נהיה לבד אפילו,

נדע שיש לך צבתא,

הקדוש ברוך הוא איתך.

אין דבר כזה יהודי לבד.

אין מושג יהודי לבד.

תמיד עם הקדוש ברוך הוא.

אתה לא לבד.

אני אשב עמך במדברות,

אתה חולק לשומם במקום צניעה.

אתה לא לבד.

הקדוש ברוך הוא איתך.

יהיה מקום מלא בני אדם בעיניך כלא מלא.

אין פה כלום.

מיליון אומרים לך מה שאומרים.

השם אומר משהו אחר.

אין פה מיליון.

אין כלום, יש רק השם.

אתה נמצא עם עולם מלא, כולם סוגדים לך, כולם זה, אל תחזיק טוב על עצמך.

אל תהיי בעיני חסידי.

אל תתפתה לחרטוט של האנשים.

שום דבר, רק השם. אם השם הוא המוכרז, זה הדבר הזה. כל השאר לא מעניין, יגידו בעד, נגד.

את מי זה מעניין?

לא מעניין ולא מוריד.

אם אתה חכם וכולם יודיעו

יעשו פה שכבים ואתה טיפש,

אתה נהיה טיפש?

אם אתה טיפש ויעשו פה שכבים, הם יכתבו הרב הגאון, הצדיק, הקדוש, החסין,

רלבן של כל בני הגולן,

אז אתה כזה?

מה שהשם חושב עליך זה מה שאתה.

תשתדל לדעת מה הוא חושב עליו.

אז לכן,

ותהיה במקום מלא בני אדם בעיניך כלא מלא, והריק מהם כלא ריק.

כשאתה לבד זה כאילו כל העולם איתך.

לא תשומם בפקדם, לא תהיה שמן כשהם חסרים,

ולא תדאג בהיעדרם כשהם חסרים ואינם נעדרים.

אל תדאג בכלל, אתה לא צריך אף אחד.

יש מורה לעולם וכולו.

אתה רואה תינוק מת לפניך, ומה עוד נשאר?

ומי פונים עכשיו?

הרופאים לא עונים לך.

מה קורה? הוא שואל, לא עונים לו.

דקות לא עונים לו.

מה הוא עושה?

הוא יכול לקחת את העת לעשות משהו?

הוא לא יכול.

הוא בא לביטחון, דחיית המדים, דחיית המדים. מי עושה את עתיד המדים?

עכשיו יזברו, מה נשאר לנו? מי עשר אדומים עתיד המדים? כלום.

ולא תדאג בעד רב, ותהיה תמיד שמח בן אלוהיך.

שש בבוראך, דורש רצונו, כוסף לפגיעתו.

נפגש איתו.

כמו שנאמר, ישמח צדיק בה' וחסה בו.

ואמר הנביא,

ואני באדוני אל עוזה אגילה באלוהי ישעי.

ואמר דוד עליו השלום,

אדוני,

עורי וישעי ממי יירא.

אדוני,

מעוז חיי ממי יבחר.

לקרוב עלי מרעים לאכול בשרים.

צריי באויביי הם מה?

השלום נפלנו, ואנחנו קמנו ונתעודד עד מחר.

אולי אנחנו נתפלג חיילים לישועה ועד ישראל.

עכשיו, קדוש ברוך הוא זכר הספקי.

נתפלג חיילים להבטחה ולישראל.

שולחם ונתקדם במרבה.

ועד מה יפאט כזה וימים כזה.

ואחר כך הוא קנין להתקרב ושוטר.

וואי יכול נפלג חיילים לישראל.

בעגל הרופק הימים הוא עומר.

אמן.

אולי אנחנו נפלג חיילים להביאה ואולי יתבר.

ושבר ותבר ותבור.

ותבורג חיילים לתתר ותברגים בישראל.

שמש חודשם ימור.

ומה מצבו נפת שעדת.

ומטרת אדם והבעל... מה במועמד?

אני מפריע כדור הרבנה, ואתם מדברים.

תעשי גם את זה, כדי שתדעתי ועזרתם את יוכלתם ואתה.

שייעל עולות ומוכות וכנבין.

כלום אמרו יחזר אדם ומועמד.

אצלם העבה מבשמאים.

חיים וסובה ושם מבקום.

כבר אמרו יחזרה וגומלה וחפרה.

שייעלו וארבע אלצלם.

אל תחלום הישראל ומועמד.

כמו שלום ורומה ורחמה וסביר שלום עלינו ובעמוד כלום.

לא נמצא בנו, אמן.