חובות הלבבות | שער התשובה | פרק ח'

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

אממ...

אממ...

‫אממ...

‫ברוך ה' אלוהינו ברוך ה' אלוהינו ‫שכה נהיובל וואלוהו.

‫אתה מוכן?

בחלק השלישי,

‫שיהיה שווא עובר עבירות גדולות ‫ממצוות לא תעשה,

‫שיש בה מיטה בידי האדם ‫וחרד בידי שמיים,

‫כחילול ה' ושמועת שקר,

‫והדומה להם מן הגדולות,

‫ואחר כך שם את טעותו בהם, ‫והשלים תנאי התשובה וגדריה.

‫אז אמרנו שיש.

‫שווא בתשובה שמשתווה לצדיק,

‫מי יהיה שווא בתשובה שהוא מעל לצדיק?

‫מעכשיו שווא בתשובה שהוא פחות מהצדיק.

‫אז השלישי זה שווא בתשובה,

‫מועבר עבירות גדולות

‫מהמצוות שהן לא תעשה,

‫שיש בהן מיטה בידי האדם,

‫דהיינו ארבע מיטות בדין,

‫וחרד בידי שמיים,

‫כחילול ה' שמועת שקר, ‫והדומה להם מן הגדולות,

‫ואחר כך הוא שם את טעותו בהם, ‫והשלים תנאי התשובה וגדריה.

‫זאת אומרת, קיים את התשובה על מתכונתה.

‫כי המחילה לא תיתכן לו עד שינושא בעולם הזה ממה שיוכל לסובלו,

‫בהינקה מעוונותיו.

‫אז במקרה כזה צריך שהאדם הזה

‫מקבל עונש ואיסורים.

‫חייב,

‫לפי ארבע חילוקי כפרה של רבי ישמעאל,

‫אדם שעבר עבירה

שהיא

מצוות עשה,

‫שאין בהם כרת,

‫כי בברית מילה בפסח

‫יש מזה כרת, ‫זה מצוות עשה שיש בהם כרת.

‫אבל אם הוא עבר על עשה שאין בהן כרת,

‫כמו סוכה, ברכת המזון, קריאת שמע וכו',

‫והוא חזר, אמרנו, ‫אינו זז משם עד שמאכלים לא מיד.

‫אם הוא עבר על מצוות לא תעשה שאין בהן כרת וארבע מיתות בדין,

‫אז כשהוא חוזר בתשובה, תשובתו לאו, ‫יום הכיפורים מכפר.

‫צריך להמתין עד שיום הכיפורים יבוא ‫ויכפר כפרה גמורה.

‫אבל אם הוא עבר על סוג כזה,

‫חברות שיש בהן

ארבע מיתות בדין,

‫וכרת.

מה?

יש עריות ויש איסורים, ‫הוא מביא פה לדוגמה, חילול השם, שבועת שווא וכו'.

אם הוא עבר על כאלה,

אז האדם הזה,

‫תשובה ויום הכיפורים תולין,

‫וייסורים מכפרים.

‫צריך להמתין עד שהוא יתנקה בייסורים.

‫ואחר כך, ששם את טעותו בהם ‫וישלים את תנאי התשובה וגדריה,

‫במחילה לא תיתכן לו עד שינושא בעולם הזה ‫ממה שיוכל לסובלו וינקה מעוונותיו.

‫זאת אומרת, נותנים לו תשובת המשקל.

‫מה שהוא חטא, צריך לתקן.

‫אז הוא יצטרך להיות מנוסה, ‫יעברו עליו ניסיונות בעולם הזה, ‫משיכול לסובלו, עד שינקה מעוונותיו.

‫ועל זה אמרו לברותינו, זיכרונו וברכה, ‫עבר על מצוות לא תעשה, ‫שיש בה כרת ומיתת בית דין,

‫ועשה תשובה,

‫איסורים ממרקין

‫ומיתה מכפרת.

‫אבל אם בעבירות שהוא עבר,

‫יש בהן גם חילול השם, ‫נגיד אדם חילל שבת בפרהסיה,

‫השגגה זה כרת,

‫ובמזין,

וסקלה.

‫אבל זה אם הוא חטא בחילול שבת ‫שאף אחד לא יודע.

‫אם הוא עשה את זה בפרהסיה, ‫חילול השם בפרהסיה, ‫אז יש פה חילול השם,

‫חילול שבת בפרהסיה.

‫אז גם מיתת בית דין,

‫זאת אומרת,

‫גם איסורים,

‫תשובה ויום הכיפורים ואיסורים ‫שיבואו עליו,

‫עדיין לא ייכפרו לו לגמרי. ‫איסורים ימרקו,

‫אבל רק המיתה מכפרת.

‫כמו שכתוב, ‫הופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עבונם.

‫ונאמר, ‫הופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עבונם, ‫וכתוב, אם יכופר העבון הזה לכם, ‫עד תמותון.

‫אז זאת אומרת, עכשיו בתשובה הזו, ‫שהיה לו דרגות של עבירות כאלה,

‫שהיה צריך עד כדי כך,

‫כפרה רק במיתה,

‫דרגתו יותר נמוכה, עם התשובה שלו,

‫מן הצדיק,

‫שהצדיק לא עבר על אלה העבירות,

‫וכמובן שיש לו יתרון יותר ‫מהשם בתשובה הזו.

‫מה העניין של המיתה? ‫כולם מתים.

‫אז מה העניין שהמיתה מחברת?

‫מיתתו כפרתו. ‫הוא ימות בסוג מיתה

‫שהיא תהיה מעין הכפרה. ‫למה יש ארבעה סוגים של מיתות?

‫יש קלה יותר, יש חמורה וכולי. ‫מה זה משנה איך מתים?

‫בעיקר מתים, אין את רעות.

‫לא, יש כוח במיתה לכפר.

‫במה יש לו כוח?

‫יש צד הביזיון שאדם מתבזה ‫בשעה שהוא מת.

‫אז יש מיתה שהיא פחות מבזה ‫ויש יותר מבזה.

‫אני לא רוצה להיכנס לתיאורים, ‫שלא יגידו שאני מצחיק,

‫אז לכן אני לא אומר כרגע.

‫אבל מכל מקום,

‫ען רק נפשו עליו תאבה.

‫הנפש, היא רואה בדיוק מה עשו לגוף.

‫אז היא מרחפת מלמעלה והיא רואה, ‫אז נפשו עליו תאבל. ‫היא סובלת את הייסורים והבושות, ‫מה שנעשה בגוף, בסוג המיתה שעובר.

‫וסוג המיתה מתואם לפי מה שהוא צריך לתיקונו.

‫-היום שלנו בית מקדש, ‫אז אין ארבע מיתות בדין.

‫אז עדיין מיתה מכתרת. ‫-היום זה מן השמיים.

‫אם אדם מתחייב,

‫הזכה לה,

‫אז או שהוא נופל מראש הגג ‫או שהחיה דורסה 2 ‫או מכונית דורסה 2. ‫אז לדוגמה, אדם שהייתה תאונת דרכים ‫והאוטו העיף אותו 20 מטר,

‫הבן אדם הזה נמרח על הכביש ‫ועברו, נגיד, סתם דוגמה, ‫עוד מכוניות מעליו,

‫איזו תמונה מזעזעת שאין כדוגמתה,

‫והנפש שלו יצאה ומסתכלת מנהל ‫על הביזיון,

‫ועד שאוספים את החתיכות מכל מקום ‫וכו' וכו', זה לא כמו מיתה ‫שאדם מת בשינה או אדם מת בהתקפת לב או אדם... ‫-מה התשובה צריך לייחל למות ככה, ‫ולא בצורה טבעית?

‫הוא צריך לייחל לעשות תשובה גמורה,

‫והוא צריך גם לעשות מה שרבנו יונה ‫ומה שאני עושה.

מה שרבנו יונה עושה,

‫אומר, זה צריך לזכות את הרבים, ‫אבל באיזה צורה?

‫כנגד חילול השם, לעשות קידוש השם.

‫אז כשאתה עושה קידוש השם

כנגד החילול,

‫ודואג גם שאחרים ייתקנו ‫במה שאתה נכשלת,

‫אז אתה לא תצטרך ‫לארבעה חילוקי כפרה של רבי ישמעאל.

מחזיר בתשובה

יש לו את התיקון הגדול ביותר והוא לא צריך את כל זה

במקום איסורים הוא מייסר את עצמו, הולך לחפש אנשים להחזיר אותם בתשובה

אז הוא מייסר את עצמו כל הזמן

הוא רץ ממקום למקום לדאוג שאנשים ישובו בתשובה, הוא לא נחל זרי דפנה, עשיתי תשובה, יושב בבית

לומד, הולך לכולל, חוזר, מבסוט, זהו

הוא עובד בלי סוף

כמו שדוד המלך אמר, אלמי דף הושעים דרכיך וחטאים אליך ישובו

זה לא לנוח

אז כל זמן שיש לך כוח לקרב את האחרים ולהציל אותם מרדת שחר

או כמו המעשה, סיפרתי לכם מהו שהציל את כל המדינה, ששילמו בסוף מס למלך והוא לא שילם

שהמלך מחר לו ושם אותו שר אפילו שהוא לא שילם

אז כמו כן כאן

ואז הוא לא צריך, אתה מבין, גם את המיטה שתחפר והכל כי הוא כבר חיפר בחייו

אבל זה נאמר במי שמנסה את האמת ומשפיל את השקר ואנשיה

לא חד צדדי,

דו צדדי

כי מי שעושה רק דבר אחד

הוא לא מקיים את התורה

אין דבר כזה שאדם יש לו שיטה

שהוא הולך רק להיות נחמד וטוב,

אין דבר כזה

אם זו השיטה, התורה הייתה אומרת רק את ההבטחות הטובות ואת הגן עדן ושלום, לא היינו שומעים מה יהיה

הייתה אומרת נו נו נו אחת קטן

וזהו

היא אומרת כן, יש אנשים, אבל מה זה נוגע אלינו? אנחנו צדיקים, מה אנחנו?

הרי לא מתכוונים אף פעם לחטוא ודאי, אנחנו אנשים טובים, אנחנו אנשים מבינים

אנחנו בקפה מדרש, אנחנו אין לנו בעיה, אנחנו שותים יין והכול בסדר

אז לכן

אדם צריך לתקן

התיקון

זה מעין הקלקול

ולא להפסיק,

להרביץ,

כן?

אז אדם שעבר את המצוות, את העבירות האלה שיש בהן חילול השם, היינו שרק המיטה מכפרת,

הוא עשה תשובה של... לא המיטה רק מכפרת,

מעבר למיסורים... כן, מעבר לכל...

הוא עשה תשובה אמיתית, היינו לא חוזר לחטאים, אין תשובה, אבל תשובה למשקל הוא לא עשה, לא זיקה רבים, והכריח שהוא ימות במיטה...

בחייך. בחייך. אלא אם כן מזיקת ערבים, זה נותן לו צ'אנס למות בדום לב, לדוגמה. אז ילמד את ההלכות האלה. לא משנה באיזה מיטה. לא, עיקרון מעין הסקילה והדברים האלה. זה לא משנה, הקדוש ברוך הוא יודע, אבל הוא לא צריך להמתין עד כדי שמיטה תהיה מכפרת.

ויש גם, שמעתי עניין שילמד את ההלכות האלה, את ההלכות האלה, את הסקילה, יעיין בזה עד שיזיע ואז זה יהיה תיקון שלו, במקום...

בסדר. אז זה החלק השלישי, והדרגה שלו פה היא פחותה משל הצדיק שלא עבר מעולם.

כן.

ואם מישהו מסייע בידי אלה שמחזירים והם מחזקים, יש לו גם את הזכות הזו בעצם, נכון? יש לו דין של מסייע.

אם הוא מסייע בעצם, אז יש לו את הזכות הזו שיכול לכפר עליו או להגן עליו מפני המיטות האלה.

כן.

אז אם אתה מתכוון, מסייע,

ואדם חושב שאם הוא נותן,

נגיד הוראת קבע,

ובזה הוא גמר את הסיפור,

אז הוא טועה.

משום שבהוראת קבע יש לו משהו שכר.

אבל תיקון,

אם לדוגמה אני כל הזמן עובד

בשביל להציל יהודים,

אז יבוא אחד וייתן כמה שקלים, ובזה הוא עושה בדיוק כמוני,

אז הוא כבר פטור.

זה יעלה על הדעת. זה יעלה על הרמה שלו לגודל ולעוצמה, זה יחסיות.

אז אם כתוב, אין יחסיות. אין יחסיות. אומר, אם כמו יששכר וזבולון,

שיששכר יושב ולומד,

וזבולון דואג לכל מה שצריך יששכר,

אז הם שותפים חצי-חצי.

אבל שאחד לא דואג בכלל,

רק יושב על התורה ושוקד עליה,

והשני עובד בשבילו ומכין.

אם בן אדם,

נגיד אתה החלטת שאתה רוצה

להיכנס שותפות

בארגון שופר,

ואתה תדאג להביא את כל הכספים, אתה,

לא ממך דווקא, אתה תדאג להביא את כל הכספים הכול,

וכל מה שיעשה שופר יהיה מכוח

הפעילות שלך שאפשר יהיה לעשות ככה וככה וככה הצלה,

ככה וככה וככה חלוקה של חומר,

ככה וככה וככה דברים,

אז ודאי שאתה שותף.

אבל אם אחד נותן זה, אז יש לו את החלק היחסי כנגד מה שהוא נתן בכלל הפעילות.

אפשר לקנות רטרו או רגע?

מה זה רטרו? רטרואקטיבי זה כל זה. אין רטרואקטיבי.

אין רטרו.

רבי, מה אם נצפה לעושה מצווה כעושה מצווה?

נצפה לעושה מצווה כעושה מצווה באותה מצווה שהוא נצפל אליה.

‫אז הוא נטפל לזכויי הרבים. הוא מחזיק בשופר, ‫נטפל לזכויי הרבים. זה לא מספיק, זה לא מספיק. ‫נטפל לעושה מצווה זה מי שנטפל אליו תמיד.

‫אם הוא נטפל, נגיד, אם הוא נטפל

להרצאה אחת, לפעילות של הרצאה, ‫יש לו זכויות בהרצאה,

‫אבל הוא לא נטפל לכל הפעילות.

כבוד הרב, אם דוגמא ארגון שופר החזר כמיליון אנשים בתשובה

ואתה אחד ממיליון

אז יש לך זכות של אחד לפחות שהחזרת בתשובה

אני הלכתי לרב קניאלסקי, שאלתי אותו פעם קצת

מי שתורם חי כפליים

מה שכרו?

אז הוא אמר

באופן היחסי למה שהוא נתן מכלל הפעילות והכספים שניתנו. דהיינו, מה שפעלו מכוח כל הכספים שנעשו

אם בכסף שהביאו

עשו איקס אנשים,

כמה היה החלק היחסי שלך בעשייה הזאת,

שתרמה לפעולה הזאת,

זה חלקך.

וזה לא תלוי עד כמה קשה הוא קלע לשים את הכסף?

יש אחד כאילו שעשיר אותו? זה בשמיים ידונו, זה עוד סיפור לא קשור אלינו.

מה הוא כותב?

לדוגמא, אם בסיכום הכללי 100,000 שקל החזירו 100 אנשים,

אז מי שנותן 1,000 שקל יש לו שכר של בן אדם אחד.

נכון, לדוגמא, מה שאני זיכיתי את הרבים,

ואמרתי שמי ששותף במיליון 750,000 אנציקלופדיות,

אז יכולתי להגיד להם שכל אחד נותן מניה ולוקח חלק יחסי.

אני לא עשיתי ככה.

אני אמרתי שכל מי שייתן מניה יהיה שותף בכל המיליון 750. ולפי מה זה משתנה?

מה? לפי מה זה משתנה? זה משתנה לפי סך התוצאות שיצאו מזה. לדוגמה, אני עשיתי סקר.

אני עשיתי סקר,

ובסקר אמרו שמתוך שליש

של אלה שקיבלו, חצי מיליון הושפעו מהאנציקלופדיה.

מה שאומר,

שאם חצי מיליון הושפעו, לא אמרו לי בדיוק באיזה מידה הושפעו, אבל ככה הם טענו שהם הושפעו.

אז אם זה מה שאומר, אז פירושו של דבר,

שבשליש הזה, אם זה רק השליש הזה,

אז אם זה,

אז כל אחד שנתן כסף מקבל את החלק היחסי מהכמות הזאת,

בגלל שהוא נתן מניה.

אבל אם אחד נתן עשר מניות,

אז הוא מקבל עשר.

עשר את חלקי היחס.

אני אתן לך הסבר.

עשרה אנשים החליטו לבנות בית כנסת.

בעשרה האנשים האלה בנו בית כנסת.

עכשיו,

כל מה שיש בבית כנסת, תוצאות,

לומדים תורה,

מתפללים וכו' וכו'.

הכל זה שלהם לנצח נצחים.

עשרית?

כן.

עשרית? כן.

בא אחד עכשיו,

אמר, אני נותן

מטר בבית כנסת.

אז מה יש לו?

מטר.

כמה מטרים יש?

X. כמה זה נותן פעולות, אתה מקבל ביחס למטר.

אתה באת, נתת עכשיו מזגן.

אתה לא שותף בבית כנסת.

אתה, כל מה שזה יצנן את האנשים וישפיע עליהם, שילמדו יותר טוב ויתפללו יותר טוב וזה וזה, אתה תקבל כנגד זה.

אז יש אחד, במקום לשים כסף בשביל פרט,

הוא נכנס בכלל.

הוא אומר, אני רוצה להיות שותף בכל.

הוא היה מאלה שגרמו, שאכן ככה יהיה.

המבצע הזה נכלל במיליון ושבע מאות חמישים אלף, שיגיע לכל בתי אב בישראל.

אז יש לך שותפות בכל מיליון ושבע מאות חמישים.

אבל אם הייתי לוקח ממך נגיד כסף, לדוגמה,

המניה שלך הייתה רק בשביל אשדוד.

אז מכלל האנשים שתרמו בשביל אשדוד,

זה מה שמגיע לך.

אבל צפת וטבריה לא שייכה לך.

כי המניה הייתה מקומית.

איך שאני מציע את זה לציבור,

יכולתי לצמצם להם את הזכויות, אהבתי להם את הזכויות.

מה, ואמינו לצמצם?

למה אתה צריך לתת לבן אדם, אתה מבין, יותר ממה שהוא השתדל? הוא נתן משהו קטן, אז מה מגיע לו? מגיע לו מיליון שבע מאות חמישים?

עידוד.

אה, עידוד.

גם ככה היו נותנים אנשים, כי הם לא יודעים את החילוק בכלל.

זה לא דבר ראש, זה לא דבר ראיתי, זה חלק יחסי. ברור, ברור, כן, בסדר.

הרב, מחילה, אני רוצה להגיד לחלק השלישי.

אי אפשר לעשות עוד חילוק בזה של השע הזה עובר עברות גדולות,

שהוא,

מה שנקרא, חוזר בתשובה. כלומר, לא ידע, חשב ששבת זה מנהג כזה טוב שלא יודע מה.

כי התברר לו, אז הוא כן שמר שבת, אז איפה חילול השם בו?

חילול השם נעשה גם אם אתה לא יודע. מה זה קשור אם אתה יודע או לא יודע?

אז אין חילוק בין אחד שלא יודעים מהשבת חנון לדוגמה?

זה נראה לי יותר אחד שידע את התורה, ידע את המצוות,

נפל, חזר וחזרה.

יש הרבה אנשים שלא יודעים הרבה מצוות,

אז מה זה נקרא?

שגיגת תלמוד עולה זדון.

זה שאתה לא לומד,

אי ידיעת החוק, אינה פותרת מהעונש. זה שאתה תגיד, לא למדתי, אז מה?

זה אומר שמצבך יותר קל. לא למדת זה אחד מהעוונות הגדולים. עצם זה שלא למדת, זה בשביל לא לדעת.

למה אנשים הולכים להרצאות של ליצנים?

הם לא רוצים לדעת, הם רוצים לצחוק.

אבל אם הם רוצים ללמוד, הם הולכים ללמוד איפה שהם מלמדים באמת את הכול, לא מלמדים חלקית.

אז אם אתה מראש קבעת שאתה רוצה ללמוד פה, פירושו שרצית לדעת פחות, רצית ללמוד פחות,

זה לא פוטר אותך שאתה לא יודע

כבוד הרב ללמוד, זה לא כך פשוט. ברור, עוד פעם לא פשוט, זה לא פשוט. לא, אנשים הולכים ללמוד. יש הרבה זכויות בשישה דברים האחרונים. הוא חושב שהוא עושה טובה כשהוא לומד.

כן. למה הוא רוצה לדעת, עושים לו טובה.

הוא חושב, אדם חושב, לומד תורה, אני עושה טובה. אז הוא חושב, להפך, יכניס בלב שלו, בנשמה שלו, עושים לו טובה מיוחדת.

בשביל לעשות, איך זוכים לזה?

לעזור אחד לשני, לעשות חסד.

אולי בקבוצת המצוות האלה יהיה לו צעדי דשמיא שיוכל ללמוד תורה. כשהוא לומד תורה הוא צריך לשמוח ולרקוד,

שיגיע לזה בכלל. אנחנו חושבים שהם עושים טובה.

מה, נלמד תורה? חבל הזמן, זה חבל בזבוז זמן, חבל קצב, קצב, מה זה שטויות האלה?

אנשים שרצו לעבוד, מה זה זה? אתם לא מבינים? אין להם את עמודו, אין להם את הצעדי דשמיא להבין את זה בכלל.

איך מגיעים לזה?

מצוות, מעשים טובים, תעבוד על עצמך, תעבוד, תעבוד, אולי יהיה לך את הדשמיאה.

אם תלמד תורה אתה צריך לכפות משמחה.

זה צריך להחדיר להם בלב שלהם.

הם חושבים שהם עושים טובה, אז יהיה בעיה אצלהם.

אני לא חושב שאני לא צודק, כבוד הרב.

אני אגיד להם.

עכשיו אמרנו בפרק 90. אבל מכילה, הקב' ברוך הוא מנסה אדם ומייסר אותו עד כמה שהוא יכול,

על קצה גבול היכולת שלו, זה מה שכתוב פה?

שלא תיתכן המכילה,

כי המכילה לא תיתכן לו עד שאם הוא עושה בעולם הזה ממה שהוא יוכל לסובלו וינקה מעבונותיו?

הוא חייב להתנקות בגלל סוג העבירות האלה. אבל פה הרב מתכוון שכל אחד ואחד מנסים אותו עד קצה גבול היכולת שלו?

מה שהוא יכול לסבול, אם הוא לא יכול לסבול הוא ימות.

הוא ימות לפני שהוא יגמור את התיקון.

אז הכוונה לזה, טוב. שיוכל לסבול, עד שהוא יכול לסבול. נותנים לו עד

קצה היכולת, כאילו.

עד שימרקו אותו לגמרי.

בניסיונות או בייסורים?

ניסיונות זה איסורים.

ניסיונות זה לא רק מבחן.

הוא צריך לקבל איסורים.

איסורים שימלקו לו. אם לא ימרקו לו, אז הוא בעיה.

יכול להיות הבדל ויכול להיות לא הבדל. יכול להיות ניסיון שיביאו לך לכשל באיזשהו דבר ואתה לא תיכשל,

אבל זה ניסיון סתם.

בניסיונות פה שמדברים זה שאדם צריך לעבור ייסורים בשביל לנשא אותו,

להרים אותו,

להרים אותו על נס.

אם הוא יכפור אותו, אם הוא יהיה, אז זה הכוונה, ניסיון שהאם תכפור בסוף, האם זה ניסיון לקפור בעיקר?

מי שעבר על עבירות שיש בהן חילול השם

צריך לעבור ייסורים כל ימי חייו עד שינקה.

כשיגמור את הניקיון ובסוף תבוא המיטה, תהיה לו כפרה גמורה.

אבל עד אז הוא לא ינוכה עד שיסיים את הכל.

ואם הוא לא יספיק לנקות פה, יצטרך לנקות שם.

בזה מדובר חסד שעושים עם מי ששב בתשובה אמיתית

בכל תנאי וגדריה.

אבל אם הוא יעשה מה שרבנו יונה אמר,

שירומם את האמת, ויילחם בעבורה.

וילמד תמיד זכות על אלה שעושים את הדברים הטובים.

וישפיל את השקר,

ואת אנשי השקר.

ויילחם ברשעים.

וכולי.

זאת אומרת, על שני הצדדים.

אז האדם הזה מתקן את הכל.

ולא יצטרך לארבעה חילוקי כפרה.

אבל הרבה אנשים לא מעוניינים לעשות את הדברים האלה, כי הם רוצים להישאר יפי נפש.

למה להסתבך עם הבריות? למה לתקן אותם? למה להגיד להם, תעזוב אותי, תן לי,

די לי בשלי.

אבל זה לא התשובה האמיתית.

התשובה האמיתית זה שלא מספיק מה שאתה עושה, אתה צריך לעשות גם אחרים, כמו שלמדנו כמה פעמים.

בקיצור, החלק הזה, השלישי, מישהו עבר את העבירות מהסוג הזה וישוב בתשובה, הוא לא מגיע למדרגת הצדיק שלא עבר מעולם.

פרק תשיעי, אבל אם תיתכן התשובה מכל חטא, אם לא,

נשאל את השאלה האם על כל דבר אפשר לשוב בתשובה או לא.

אומר בתשובת השאלה הזאת כי העוונות שני מינים.

אחד מהם זה עוונות שבין אדם למקום בלבד.

ככחש באלוקים.

אדם שמכחש באלוקים.

מחשבות רעות.

יש לו מחשבות רעות.

לדוגמה, מה זה כחש באלוקים?

דהיינו,

כמו שאמר שלמה, המלך פנס בא וכיחשתי ואמרתי, מי אשם?

אדם, יש לו שפע, עשירות והכול, והוא מזלזל.

אתה מבין, הוא לא...

ויש אחת, קוראים לו תשובה ולא עושה תשובה.

למה?

יש לו שדות של גז וזה, הוא מסודר.

והוא לא יודע שחיש גז ונעופה.

כן, מכל מקום, לא להזכיר שמות כאלה בשאול, בבקשה.

פנס בא וכיחשתי ואמרתי, מי אשם?

שהכוונה שם על מה שאמר משה רבינו, שלום,

ואמרת כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה.

שזה רפיון באמונת השגחה פרטית.

אז זה עבירה שבין אדם למקום.

במחשבות רעות ובמצפונים רעים.

מחשבות רעות זה התאוות שאדם מתאבק, כמו מאכלות אסורות,

או כמו עריות.

במצפונים רעים.

מצפונים רעים זה מחשבות להרע לבני אדם.

כשזה עדיין נמצא במחשבה ולא בא לפועל,

הוא עדיין לא הרע לאדם,

אז הוא חוטא בינתיים רק לבורא,

כי יש לו כוונות להרע לבני אדם.

לכן זה נמנע בחלק של בין אדם למקום.

כשזה יצא לפועל, אז זה יהיה עבירות שבין אדם לחברו.

אבל כשזה במצפונים,

אז זה בין אדם למקום.

בלאווין, כן, בלאווין שבחובות הלבבות,

בלאווין שבחובות הלבבות,

דהיינו,

כמו מחשבה לעבודה זרה,

כי חובת הלבבות שעשו לאדם לעבוד עבודה זרה, ויש אדם שעובד עבודה זרה במחשבתו,

או שהוא חומד את הקניין של חברו,

או שהוא שונא את רעהו,

לא תשנא וכולי,

אז אם הוא עובר על אבוין שכאלה שהם בחובות הלבבות,

וגם הרבה מחובות האיברים, יש דברים שחייבים אותם באיברים,

ואשר לא יחמוס החוטא בהם כי אם את נפשו בלבד,

ואין אשמה עליו אלא להמרות מצוות אלוקם.

אז אחד מהם, דהיינו, עוונות הם מחלקים לשני מינים,

אחד מהם, אמרנו, זה עוונות שבן אדם במקום מכחש באלוקים,

מחשבות רעות, מצפונים רעים, דב עם שכבת הלבבות, אולי מחובות האיברים,

אשר לא יחמוס החוטא בהם כי אם נפשו בלבד,

ואין אשמה עליו אלא להמרותו מצוות אלוקיו,

שהוא ממראה את השם אלוקים,

זה נקרא מין אחד של עוונות.

בין אדם למקום.

המין השני.

סוג שני של עוונות

זה עוונות שבין אדם לחברו

והם שיש בהם עניין מענייני הרעה והחמס לבני אדם

אם בגופם, אם בממונם או בזכרם כגון לשון הרע, הוצאת דיבה וכו'.

הוא מקבץ החוטא חמסו בנפשו

באמרותו את אלוהיו

עם חמסו בני אדם.

ואז מצטרף לאדם עבירות שבין אדם לא המקום

עם עבירות של בין אדם לחברו.

אז עכשיו, מה עושים במצב כזה?

מה שיהיה מן העוונות וחטאים בין אדם ללאו בלבד,

אם אדם חטא רק בין עצמו לבין הקדוש ברוך הוא,

תיתכן לו התשובה מהם בעודנו בחיים,

כי אחרי שאדם מת אין תשובה,

אז תיתכן לו התשובה מהם בעודנו בחיים, מתי?

כשהתעורר לקיצורו,

כשהוא התעורר פתאום, כשהוא היה מקצר בעבודת האלוקים,

והשתדל לשוב מעיוותו אצל בוראו.

ואז כשהוא התעורר מקיצורו, כשהוא קיצר לעשות טוב,

השתדל עכשיו לחזור מהעיוות שעיוות בפועל רע.

ומין הדין עליו שתהיה תשובה מן העוון,

במין שחטא בו.

אם יוכל,

שאם יהיה החטא בחובות הלבבות,

אם היה לו לב רע,

דהיינו שהלב שלו היה רע על השמיים בכלל,

והיה בועט בעבודת הבורא ולא עושה טוב,

במחשבה רעה

שהיה מחשב לעשות רע בפועל,

אם החטא שלו היה בחובות הלבבות כמו לב רע,

במחשבה רעה,

בנתירה וקנאה ושנאה.

אמנם זה נוגע לבריות,

אבל כיוון שאינם רק בלב לא יוצאים לפועל,

אז אינו חומס בזה בני אדם.

דהיינו נתירה וקנאה ושנאה.

והדומה לזה,

מה התשובה?

התשובה ממנו ראויה להיות בהטבת הלב,

להיטיב את ליבו,

שיהיה ליבו טוב ומשתוקק לעבודת הבורא,

ולהישמר מהאזהרות, מהעבירות שלא תעשה.

ואהבת הטוב לבני אדם

והמחילה להם.

דהיינו שיאוהב וירצה בטוב זולתו,

שזה תיקון ההפך מהקנאה.

מה שהם קנא מה שיש לחברו,

עכשיו הוא רוצה, אדרבה, שיושפע לחברו,

שיהיה טוב לחברו.

וזה ההפך מהקנאה והשנאה.

במחילה זה ההפך הנתירה.

וכל זה נקרא בינו לבין המקום,

כיוון שזה לא בפועל.

אז לכן, אם יהיה החטא בעבר מאיברי הגוף,

קודם אמרנו בחובת הלבבות, אם הוא עבר.

עכשיו, אם זה בעבר מאיברי הגוף,

כמו שאכל מה שאסר הבורא אכילתו

והבעילות שהזהיר בהן,

והוא חטא בעריות,

וחילל שבתות ומועדים,

ונשבע על השקר,

ראוי שתהיה תשובתו ממנו באותו עניין ובאותו מין שהוא חוטא.

משהו מאותו עניין ובאותו מין.

זאת אומרת,

אם חטא באכילת איסור,

אז התשובה שלו, שיגדור את עצמו גם באכילות המותרות.

ודאי שהוא צריך לשוב בתשובה מהאיסור,

אחרת זה תשובה.

אבל גם מהמותרות

צריך לגדור את עצמו.

ואם בבחילות אסורות,

אז ודאי שהוא צריך להפסיק לעשות דברים כאלה.

אבל זה לא מספיק, הוא צריך גם לקדש את עצמו במותר לו.

שלא יהיה מצוי כטורנרול, כמו שאומרים את אמונים.

זאת אומרת, צריך לקדש את עצמו גם במותר לו.

מה זה לקדש?

להפריש את עצמו כמה שיותר,

שלא למלא את אהבתו.

ואם בשבועת שקר הוא היה נכשל,

אז גם משבועת אמת יגדור את עצמו.

עכשיו, זה בעניין הזה.

ומה זה מאותו מין?

אם זה היה בעניין אכילות,

אם חטא באכילת בשר אסור,

אז יגדור עצמו מבשר.

ואם ביין אסור,

יגדור את עצמו מיין המותר.

ואם במין ממיני הפירות,

יגדור עצמו מאותו המין.

וכן בבעילות, אם חטא באשת איש,

יגדור עצמו מקרבת הנשים בכלל, ומלסיח עימהם.

ואם בפנויות,

יתרחק מהם.

אתם שומעים מה כתוב פה?

אני אף פעם לא הסכמתי לתת דרשות לנשים.

לזקנות זקנות.

בהתחלה, בהתחלה כן, היה שיעור לעשר נשים זקנות, נכון.

נכון.

אבל אני גדרתי את עצמי מרגע שידעתי

מה שכתוב,

שאני לא נותן. והיו לי הזדמנויות לאלפים ולרבבות, חבל על הזמן.

לא נותן.

למה?

למה לא נותן? זה מקרב את הלב, ואני נשמע זה משהו. אין אפוטרופוס לעריות.

אתה יושב, נגיד, מול מאות נשים,

והן צוחקות חופשי על הבר,

ונמרחות, נמרחות, כאילו, ככה.

ואפשר להגיד שבן אדם לא יעבור לו איזה הרהור?

אז פעם לחצו עליי.

מישהו דאג לשאול שאלה, כאילו, שאני...

שאני כן אלך.

ולקח אותי לרב אוזנר.

והרב אוזנר אמר לי

שאני יכול לדבר בפני נשים,

אבל מאחורי מסך.

אז אמרתי, אין בעיה.

אפשר לעשות קלטת ששומעים רגליים נכנסות,

ואני אשים טאפ

נגיד ערב טוב,

ונתחיל את הדרשה.

הרי אין שאלות מאחורי מסך.

ואחר כך יהיה רגליים שהלכו,

שלום, בשביל מה צריך להיות?

וגם אם זה מאחורי מסך,

אז מה, הרהורים אין?

אז איך רבנים נותנים דרשות לנשים ככה וככה, ויכולים להגיד

שלא עובר להם שום ערעור?

הרב, אתה זוכר את המורה איזה שם?

המורה לא נער. פעם אחת הרב שלי,

זכר צדיק וברכה,

ממש הפציר בי ללכת לאור החיים, היה דחוף שם ללכת לאיזה עניין לדבר,

ולתפוס את הבנות זה היה...

לאיזה יום מסוים.

אמרתי לו, הרב, אני לא רוצה. הוא אמר לי, אתה מותר לך, אין לך שום בעני. אמרתי לו, הרב, אני לא הולך, לא נותן.

הפציר, הפציר, אמרתי לו, אני אהיה מוכן בתנאי שיהיו אנשים גברים שישאו בשורות הראשונות, ואני אסתכל עליהם.

וככה עשינו.

יש אנשים שהולכים לנשים, ומצחיקים אותן, וזה, וב... יא חביבי, יא חלאולה.

עכשיו בעל תשובה, מה כתוב? ראיתם מה כתוב?

תראו מה כתוב.

מה כתוב?

חרות חלה, כן.

יגדור עצמו מקרבתם

ומלסיח עמהם,

ואם בפנויות יתרחק מהם.

זאת אומרת, אדם צריך להרחיק את עצמו מכל מקום שהוא היה פרוץ,

או דברים שהוא נכשל, וכו' וכו'.

זה נקרא התשובה

שאדם רוצה להתרחק מהאיסור לגמרי, לא לבוא לידי ניסיון.

להתרחק לגמרי.

ומי שאומר שזה לא משפיע עליו,

אתה יכול להגיד עליו שהוא שקרן שאין כדוגמתו.

אני לא אתן, מי שנותן על אחריותו,

ואני אומר לך שאין דבר כזה שהוא לא נכשל.

אין שום דבר, חרדי מלידה יש לו יצר הרע בדיוק כמו לאחד שאין לו.

זה לא קשור אם הוא רגיל, זה הפוך.

אין דבר כזה, אסור לעבור עבירה אחת בשביל שהשני יעשה

לא אומרים לאדם חטא בשביל שיזכה חברך

ובפרט אם זה ליצנים כאלה מפורסמים שמצחיקים

אם זה היה הרב אוזנר שנותן שיחה באורח חיים לבנות

והוא בכלל לא מסתכל ולא כלום,

והוא קדוש וטהור,

אז זה כן.

אבל אם זה מהסעירים האלה,

וסעירים ירקדו שם,

אז זה בעיה.

כן.

אז זה בעיה.

הרי מי שראו את הלשונות שמדבר הרב ליצן,

מי שראו נשים,

את הקטעים האלה נתחלחלו.

איך אדם יכול לדבר דברים כאלה?

וזה מעל ראשיהם של הגברים. נמצאים גברים ונשים, ומעל ראשיהם הוא משדר לנשים.

כל הדיבורים והתינופת האלה הם לנשים, להרשים את הנשים.

זה לא בשביל הגברים.

מי ששומע את הניואנסים האלה,

אם הוא היה בשיחה מול גברים בלבד, הוא לא היה עושה קולות של נשים.

כן.

וחזון ושאול ואומר, מה זה, סרטה שלי, אני מבין לא נכון.

חזון ושאול ואומר, אני מבין לא נכון, בסדר.

כן.

כי כל מקום שאתה עומד, אתה עומד בניסיון, קשה.

בשביל זה אתה בבית, אני יודע, ואתה בסדר, כן?

מה אם אתה רוצה באמת לחזיר בתשובה?

מה מניע אותם?

יש כאלה שאומרים שכן, הם מתכוונים לחזיר בתשובה.

אם בן אדם היה רוצה לחזיר בתשובה,

הוא לא היה צריך לקחת כסף ולהתפרנס מזה בכלל.

כי אם לא ישלמו לו, הוא לא ילך.

אם לא ישלמו לו והוא לא ילך,

הוא לא רוצה להחזיר בתשובה.

הוא רוצה כסף.

מה עם סחרור? אתה לא יכול להגיד איך אני מתפרנס. אתה תגיד מה שאתה רוצה, ומי שרוצה לעשות באמת מה שרוצה, לא ייקח כסף.

והקדוש ברוך הוא זנו מפרנס, כבר למדנו בשער הביטחון מכל סיבה מסיבות העולם.

אז זאת אומרת, אם בן אדם מתנה את הגעתו להרצאה בשכר אישי לו,

לא בהוצאות.

יש דברים שזה הוצאות, אתה צריך להשכיר אולם, אתה צריך לעשות מודעות, אתה צריך לשלם לצוות וכו'.

אבל אם זה שכר אישי לו,

ואם לא, הוא לא בא. זה אישי לארגון שלהם שם? לא, לא לארגון. יש כאלה שמקבלים שכר בעצמם.

רגע, סליחה. לא לארגון. אם זה ארגון, לארגון.

אמרתי, ארגון שיש לו הוצאות, בסדר.

אבל אם בן אדם לוקח, נגיד, אלף שקל להרצאה,

יש לו מאה הרצאות בחודש,

זה ממש דמי בטלה.

יש כאלה שלוקחים בתעריף שלהם

דמי בטלה ממש. זאת אומרת, הוא לוקח על ההרצאה,

הוא לוקח על הנסיעה,

והוא לוקח על הזמן של הבטלה של הנסיעה.

שאם הוא נוסע שעה,

כמה שווה שכר בטלה. זה לא מחיר הרצאה,

זה נגיד 50%. דמי אבטלה.

דמי בטלה, לא אבטלה.

ואם אתם חושבים שאני צוחק, אז הוא יודע בדיוק מה אני מדבר, כי הוא גם היה מרצה, וגם היום.

בכל אופן, יש דברים כאלה, לצערנו הרב.

שאדם ידבר לשם שמיים,

זה פירושו של דבר שאדם מכתת את עצמו על חשבונו.

נוסע בדלק שלו, ברכב שלו, ולא לוקח שכר, ונותן דרשה.

זה נקרא, בן אדם מתכוון לשם שמיים, ולא עוד,

אלא גם לא הולך לכל הרצאה.

כי הרצאה שיש בה רק נשים,

הוא לא משחק אותה קדוש ופרוש.

כי אדם יודע שהוא אדם,

ולמה לא להכניס את עצמו בניסיונות?

ואין הרבה כאלה אפילו לא תמצאו על יד אחת.

אז לכן,

מה שמרגילים אתכם זה מה שאתם מבינים, כי הרגילו אתכם.

אבל מי שיודע בדיוק איך צריך לעבוד את האלוקים, יודע מה ההפרש

בין כזה לכזה וכו' וכו'.

בוודאי שכולם אומרים שצריכים לקרב לחוקים,

והכוונה שהם זכות את הרבים,

וודאי, מה? יש רבניות לנשים.

בדיוק.

ואסור להשמיע רבניות באתרים,

כי גם הגברים שומעים

וגם מסתכלים.

ומה פתאום שאישה תדבר ברדיו?

אז איזה מין דברים אלה?

נגמר כל עניין הצניעות.

ואישה מראיינת אישה באתר,

ומספרת לה, ויושבות אחת מול השנייה ומדברות,

ויש מראיינת.

וכל זמן שהמראיינת מדברת,

אתה צריך להסתכל על המראיינת,

וכן הלאה.

אז זאת אומרת,

זה לא דברים שבאקראי מישהי שאלה שאלה בהרצאה או משהו, זה לשבת ולהסתכל על מראיינת ומרואיינות שיושבות ומדברות ביניהן וכולי.

ויש גם כאלה ששרות.

וזה מופיע באתר.

ומי נתן את ההיתר?

ולהכניס דיסק של רבנית שמדברת הביתה, זה גם סיפור.

כי אם ישמע את זה הבעל,

והיא מדברת בעניינים שבינה לבינו והיא מדריכה אותם מה כן ומה לא, שיחות לנשים גדועות בנושאים מסוימים.

לא משנה.

אבל עצם זה, אתה מבין, זה דברים לא פשוטים.

אבל מה, נהיה הכל הפקר.

והכל מוטורים לא חם, הכל שרוים לא חם, הכל מחולים לא חם, אין כל, לא, לא, לא, לא, הכל בסדר.

אתה מבין, הכל בשם הקירוב. אז יש היום את הטלוויזיה,

יש לך תוכניות השם ירחם, ומביאים את הזמרים הכי פסולים, והולכים לאילת

נגד מה שפוסקים כל הגדולים, וסוחבים את החרדים לאילת לחזק אותם.

אמרת?

סוחבים אותם, לאילת לחזק אותם.

ושם מביאים את כל הליצנים,

ואתה רואה ספה מיוחדת, ואוכל כזה,

הכל רק חומר, וחומר, וחומר, וחומר, וחומר, וחומר, וחומר.

והלכד תמצא בשביל לגרור את האנשים למקומות כאלה, להוציא את כספם בממונם,

זה רק בשביל הפן.

מהקישוט,

והקישוט זה רק, אתה מבין, איזה דברי תורה שמתוכם אולי תמצא חמישה אחוז בתוך הדרשה.

כי מה, אם יבואו לדבר רבנו בחייה,

שער התשובה,

בשביל זה הם ירדו לאילת?

שער עבודת האלוקים, בשביל זה הם ירדו לאילת?

תביא רבנים מצחיקים, בחיי הדין, מה הבאת לנו, כבדים?

תביא מישהו עוד שתהשהה. בסוף בתשובה בשביל... מה זה, בטח,

עוד בסוף אנחנו עוד נתחרט, למה הגענו לאילת?

עוד בסוף מה?

מה קרה לך? אל תזכיר לנו אמנות ראשונים.

אנחנו רוצים להיענות,

אתה מבין?

וזה נקרא קירוב.

קירוב למי? למה?

זו השאלה.

כן.

קירוב רבוק.

היה לדעתי סושיאל בנק,

ולא עשיתי סושיאל בנק,

אז אני מצרפתי את זה כעבירה. לא עשיתי, לא היה גילוי מי אתה בסוף ש... זה השאלה שלישית.

עצם זה שאתה חושב מחשבות אבן, גם זה אסור. יעזוב רשע דרכו,

מאיש אבן מחשבותיו.

גם מחשבות רעות שאדם חושב כמו שלמדנו פה.

אדם מהרהר באישה, סתם הוא אומר, וכי פשעתי,

וכי קרבתי,

וכי קרבתי אצלם, מה עשיתי בסך הכל? מה, מה? זה לא עובד מה? אז גם אחד שודים, הוא רק חושב שודים, אחד חושב שהוא רוצח כבר טעו, וזה אומר, לא, אתה יודע מה, נשאיר אותו.

מה קול, הוא מחיה מתים, זה,

הכל במחשבה, אין פה כלום, אתה מבין?

לא, אבל זה, יש הכול לאו, לא תחמוני שאני רואה להיחק, זה עבודה קרה, עבודה זרה זה בעיה או שתיים. תדע, כל מה שיש לך, כל מה שיש לך ברקע הוא פוטנציאל לצאת.

אין דבר כזה, אין דבר כזה.

הגילוי מילטא שבסוף, אני באמת, אבל בסוף הבדיקה היא, האם נגשם את הרצון.

אם אוקיי, זה עבר על ידי משובת מאה אומרים כלשהי, אז זה לא עובד. אסור לאדם לחשוב מחשבות איסור. מחשבות איסור זה אסור.

במקום שהיית יכול לחשוב מחשבות של מצווה,

אתה צריך,

לדוגמה, אדם שהולך בדרך ואומר,

מה נאה אילן זה? מפסיק מלימודו ואומר, מה נאה אילן זה?

זה מחשבת איסור? זה לא איסור, זה מחשבת היתר.

מותר להתפעל.

אומרים לו, אוי ואבוי לך.

אתה במקום שיכולת לחשוב מחשבות תורה,

הכנסת מחשבות היתר, לא איסור.

אז זה בעיה.

הרי זה מתחייב בנפשו.

אז כל שכן, אם זה בן אדם שמכניס מחשבות איסור,

הוא אומר, מה פעלתי? לא פעלתי אוון, לא עשיתי כלום.

אז לכן אומר, יעזוב רשעת דרכו זה המעשים,

מאיש אבן מחשבותיו, אתה נקרא איש אבן.

למה אתה צריך לחשוב על דברים?

למה אתה צריך לחשוב? איך הגעת לזה בכלל?

איך הגעת?

אפילו יש כתוב שאומרים שלפעמים אדם ייזהר

אדם ייזהר, לפעמים כשהוא אומר אפילו וידוי

שלא ייתקע יותר מדי בווידוי

ויחשוב יותר מדי בוועונות וייכנס לפירוט העוונות שהוא עשה

כי הוא עלול, אתה מבין, עוד ליהנות מהם תוך כדי הווידוי

למה הוא אומר, יואו, איך עשיתי ככה, ככה, ובינתיים הוא רואה את הכל, מה עדש?

אז זה לא פשוט, זה לא פשוט, כי היצר הוא מתוחכם, הוא יודע איך להביא אותך.

וכל פעם הוא נתקע באותו וידוי ההוא.

כל פעם אותו וידוי ההוא נתקע.

הוא רק נזכר מזה וצוחק.

כן, הוא נהנה מזה.

אז הוא אומר, בקיצור, ואם יהיה חטא בעבר מאיברי הגוף,

כאכילת מה שאסר הבורא אכילתו,

והבעילות שהסיר מהן, וחילול שבתות ומועדים.

אז הוא אומר,

אם הוא חילל ימים מקודשים,

באיזה מלאכה שחילל יגדור את עצמו ויתרחק ממנה.

זאת אומרת, כל הדברים האלה צריך תשובת המשקל,

וגם לברוח עוד מההיתרים שלא יגיע קרוב לאיסור.

צריך לעשות גדר ולהרחיק את עצמו גם מהמותר מאותו עניין.

יש שאלה שמטרה לצוות,

חילומים.

איך הלילה אחרי תשובה הוא צריך להתנזל מהכל.

כמו שאנחנו, כן.

כמו שמישהו עשה תשובה באמת.

כן.

ככה הוא צריך.

אחרת הוא יחזור עוד פעם.

הוא יגיד, מה הבעיה? אתמול עשיתי ככה.

אז מה, זה שקיבלתי על עצמי היום לא לעשות, אז גמרנו?

אבל יש לי הזדמנות עכשיו עוד פעם. רגע, עכה, רגע, אני אעשה עוד משהו.

אחר כך כבר נחזור על הכל.

וכן הלאה. אין דבר כזה. חתכת,

זהו, נגמר. שרוף את הגשר,

צא לדרך,

ותתרחק, לא להתקרב לאזור.

שלום.

זה אם אתה רוצה באמת.

כתוב שמי שהכיש אותו נחש,

מפחד מחבל. אם הוא רואה דבר כזה, הוא מפחד, בורח.

הוא רואה משהו דומה לנחש, כבר מספיק לו.

זה במציאות ככה, נכון? מי שהכיש אותו נחש, ככה זה קורה?

שכל דבר שזז, ישר הוא אותו דבר. אם זה לא, פועל אצלך,

סימן שלא הבנת על מה אתה שב,

ומה היה העוון שלך,

ומה העונש שניצלת ממנו, וכו' וכו'. לא יודע.

ואיך תגיע להבנה כזאת? לדוגמה,

אם אתה יודע שפעם אחת טעית בדרך,

ונכנסת בשומרון, והגעת למקום שזה, אתה מבין, רמאללה פתאום. פתאום מצאת את עצמך ברמאללה,

ברחוב הראשי.

ופתאום התחילו לזכור אותך באבנים, ופה ושם. אתה תיסע עוד לכיוון בכלל שם, בכביש ההוא.

נגמר הסיפור.

צריך להפסיק לאכול את הסרטים, צריך להפסיק לשקול. לא יכול לגמרי לגדול.

לא לגמרי אמרנו.

לא לגמרי.

אלא לא למלא את אהבתו, כי ברגע שהוא ממלא את אהבתו גם מההיתר,

הוא יבוא לאיסור.

הבנת? אדם שהוא אלכוהוליסט,

אז ממליצים לו, אל תשתה בכלל יין.

גם קידוש, אם יזמינו אותך, תשתדל שמישהו אחר יקדש. למה? כי אם אתה תטעם, הרי זה גורר,

ואז אתה תגיד, טוב, זה קידוש, זה מצווה.

בחייבים רביעית.

אז הוא יזעתן,

ואחר כך הוא אומר, זה לכבוד שבת,

כי אין שמחה אלא בבשר ויין.

והחזון ישניק. אבל זה לא מדברים עליו.

ולפי שיעור החזון ישניק זה 150 גרם,

אז בכלל הוא נהיה חזון ישניק.

אתה מבין?

אין בעיה, אם אדם רוצה להרים על עצמו, אין בעיה.

אבל הנקודה באמת, מי שיודע את חולשותיו,

אפילו לשעבר,

צריך לא להתקרב אליהם.

דברים פשוטים.

עכשיו אני לא מבין, הרי כל הדברים שהוא עשה זה דברים שהיו אסורים מעיקרא.

הוא לא היה צריך לעשות אותם.

זה שהוא עשה אותם,

ואפילו אם יש לו געגועים אליהם,

זה לא אומר מה, יו, אז עכשיו הוא לא, יו, לא.

יו, לא, כבר היה מההתחלה.

רק אתה עשית מה שעשו לעשות.

מה הבעיה?

אני לא שותה יין בכלל.

חוץ מקידוש וזה לא מעניין אותי בכלל. אין נמשיכה לזה, לא שותה בירה בכלל.

לא מעשן. אז מה, אני...

מה?

הפסדתי משהו?

זהו, אז מה קרה?

אבל ההוא שהיה רגיל לזה, וזה היה החיים שלו, כמו שאומרים,

כי הוא ברח מהמציאות,

כי הוא רצה תמיד לחיות באשליה שהוא כזה וכזה, והוא כזה וכזה.

אז מה לעשות, כשהוא חוזר בתשובה, זה לא זה.

מה שהיית זה לא זה.

מה שצריך להיות זה זה.

אז עכשיו, כיוון שאתה עדיין

מורגל לזה, ואתה רוצה להגיע לזה,

אתה חייב להתרחק לכאן,

שברוב הזמן תגיע לכאן בלי חשש מכאן.

אבל זה רק אחרי שאתה תתרחק לקצה השני,

ואז תגיע ליושר.

מה לעשות, ככה זה.

אתה לא יודע שאם מתכופף ברזל,

ואתה רוצה ליישר אותו, זה לא מספיק שאתה עושה ככה, הוא לא יתיישר.

אתה צריך לצד השני,

ואחר כך אתה יכול ליישר אותו.

ככה אתה צריך לעשות, מה לעשות?

אז לכן, מי שרוצה לשוב בתשובה,

מהדברים שהוא חטא באיברי הגוף, אכילת מה שאסר הבורא אכילתו, והבחילות שהסיר מהן, וחילול שבתות מועדים,

בשבועת שקר, ראו שתהיה תשובתו ממנו באותו עניין, באותו מין שהיה חוטא בו,

עם שיתוף הלב בכוונה לאלוקים,

אז לא רק פעולות חיצוניות,

גם,

שעם הפעולה החיצונית שהוא גודר את עצמו, יהיה גם כוונת הלב לאלוקים.

שעושה את זה,

בגלל שאלוקים ציווהו.

איך אפשר לאלץ אדם את עצמו, כי אם הוא כבר עושה את זה? הכרה, הכרה. מה הכרה? הוא עושה את זה בדרך כלל לא מעירת שמיים, מעירת עונש. זה בסדר, זה הכרה.

זה הוא מכיר את האלוקים, יודע את עונשו בדרגה הנמוכה,

ויודע בדרגה גבוהה את רוממותו, ויודע שצריך לעשות את רצונו,

והוא מכוון לאלוקים, אם לא האלוקים, אז הוא היה באמת ממשיך.

רגע, אבל הכוונה תל אביב, זה לא מתייחס בזה שהוא צריך לרצות בעבודות השם, כמו שהוא, להבדיל עצמא ערער? בוודאי שהוא צריך לרצות, אחרת מה, איך הוא חזר בתשובה?

מה, הוא עושה את זה רק בשביל לפעמים?

לא, זה לא טוב שאדם עושה רק להיפטר מעונש. זאת אומרת,

ברגע שיורם מעליו העונש, אז הוא חוזר.

זה לא אדם שהתכוון לשוב בתשובה, זה אדם שבא לסלק מעליו את המקל.

הוא רוצה רק לסלק את המקל, אבל אם תהיה אפשרות,

דוגמה,

אם עכשיו היו אומרים לחרדים

יש יום אחד עכשיו חופש,

פטור מהמצוות,

מה שאתם רוצים, כל העבירות מותרות.

כמה אנשים יישארו אותו דבר, יישארו בכולל, לא יזוזו, לא יעשו שום דבר, ילמדו תורה אותו דבר,

וכו' וכו',

ועוד יוסיפו, בגלל שיש היתר, עוד יותר יוסיפו.

רק בעלי תשובה אמיתיים וצדיקים אמיתיים יראה אלוקים אמיתיים, יישארו על מתכונתם.

כי אתה רואה שאפילו בשעה שאין היתר, אנשים הולכים לעשות מה שרוצים.

הולכים לאילת, הולכים לפה, הולכים לשם.

עכשיו יבוא פורים,

תסתכל כמה אנשים פורקים עול של התורה.

והתורה אומרת שאסור לעבור איסור אחד, ולו הקל ביותר, בפורים.

איסור הקל, ולו האחד, בפורים.

ותראה איך אנשים מתירים לעצמם,

ועושים ולובשים מלבושי נשים, ועושים ככה, ומדברים ומנבלים את הפה,

ובצעוק אומרים לשון הרע על הנשים,

ומחקים אנשים ומתלוצצים עליהם, ועושים ככה וככה,

עד כדי ביזיון וחילול השם,

ומחקים את ראשי הישיבות שלהם, ואת הככה ואת הככה וככה וככה.

כמה איסורים וכמה דברים וכמה פה וכמה שם, מה זה? מי הטיר?

אז אתה רואה?

יש להם פורים שלא הותר שום איסור, שלא הותר שום איסור,

ואנשים מנצלים את זה, אתה מבין לפרוק,

אתה מבין דברים שאסורים.

אסור, הפוך, זה מה שכתוב, שכל מה שנאמר עד דלא ידע ושלא יעבור על איסור אחר.

אם לא אסור, אם לא אסור, אם לא אסור,

אם לא אסור לו להגיע למצב כזה. לפי כוח אדם זאת אומרת. שמעת?

לפי כוח אדם אבל. שמעת שהוא לא יגיע לאיסור, הבנת? זהו.

מה שהרבנים מתירים, אם בן אדם מתיר לשני לזלזל בו,

זה עניינו.

אבל יש, אתה יודע, לחץ חברתי שכשמחליטים לזלזל ברב,

אז לא נעים לו להגיד שהוא מחפש את כבודו

שהוא מחפש את כבודו.

גם אם הוא מסכים הרב. הנה היה אחד אמר שהוא יהיה בליל פורים

יש אחד שאמר שהוא יהיה בליל פורים והוא חכן קצת. הוא אמר, הרב לא אכפת לך שאני אחכה אותך קצת?

אמרתי לו, לא

לא לחכות

אני אין לי בעיה שאתה מחכה, יש כאלה שמחכים אותי, לא מוצלח אבל

יש אחד אבל זה לא בסדר הוא נחמד, נחמד, בגלל שהוא אשכנזי זה נחמד אבל לא זו הנקודה אבל הנקודה היא בשבילו בשבילו אני דואג, לא בשבילי לא שיתקרר, הרי הוא יכול לגלוש בלי לשים לב שזה יהיה זלזול באמת, לא שהוא יתכוון אבל זה יצא ככה כשרוצים להבליט בחיקוי אז עושים את החיקוי עוד יותר כאילו עושים קנה

עושים קנץ'

כאילו שזה יהיה בולט, אתה מבין?

פה הוא יכול אתה מבין לגלוש כלפי שמעיה, לא כלפיי אני נגיד אפילו מיתרתי לו פחות או יותר אבל הוא בכוונה שלו עשה קצת יותר, אתה מבין? ערבב פה משהו ש...

אז אמרתי לו, לא

אבל מה לעשות, התרגלו כולם אתה מבין לעשות מה שרוצים והכל ופה ושם

עכשיו זה לא רק זה, זה לא חיקוי

יש כאלה שמחכים אבל לא מחכים סתם

הם גם מחכים ואומרים משפטים, בונים משפטים מסוימים, לא חיקוי אמיתי, כאילו לקחו קטע בדיוק וחזרו עליו

הם בונים איזה מהלך

נגיד אתם מכירים את הבדיחות על דוד לוי

אז המציאו עליו כל מיני בדיחות, כאילו אומרים שהוא,

כאילו מיתגו אותו שדוד לוי זה מין סוג טיפוס כזה וכזה

ולקחו בדיחות שבנו אותן כאילו להראות את הרמה שלו

מה זה?

אז זאת אומרת, אתה הולך להשפיל את הבן אדם, אתה מבין, ולעשות ממנו, אתה מבין?

אז זאת אומרת, ככה זה, וזה אנשים, כן, הכל בצחוק בצחוק.

כתוב בספרים הקדושים.

מה זה שנאת חינם שבשבילה חרב הבית?

זה שהיו יושבים על שולחן אחד ויורה זיקים במוות, אחד בחברו.

כמו שאומרים תימנית, התראה בזו.

עושה לו ככה טבזה כזאת,

ואחד התמין אומר לו ככה, בקטנה,

סתם בצחוק ככה.

לא, זה, זה, זה, זה.

והוא עושה לו,

וככה נהיה תמין כאילו דקירות כאלה קטנות, קטנות.

זה אומר שנאת עינם.

על זה אחריו הבית.

יושבים בסיבת מרעים,

אבל כל אחד דוקר את השני.

זה שנאת עינם.

כי מעקיץ אותי כי הוא יורס מלשמחה ואיזה מזנעה.

זאת אומרת, אנשים לא יודעים עד איפה הם יכולים ללכת.

ואדם מתיר לעצמו, תמין, נתנו לו היתר, הוא כבר לוקח אותו, תמין, גורף עד הסוף.

סוף סוף זה מצווה.

כל הפושט,

כל הפושט בפורים נותנים לו, נכון?

אז יש אחד, פשט, לא נתנו לו, לקח לבד והלך.

בלאו הכי הוא צריך היה לתת, לא?

אז הוא לקח והלך, למה לעכב אותו עד שהוא יוציא וזה? באיזה זמן?

כן, ראיתי מוכן שם, מה לקחתי?

מה הבעיה?

אתה מבין?

קיצורו של דבר,

אם אדם חטא בעבר מאיברי גוף כאכילת מה שעשה רבו אכילתו ובעילות שהזהיר מהן, וחילול שבתות מועדים ושעועת שקר, ראו שתהיה תשובתו ממנו באותו עניין ובאותו מין שהחוטא בו,

עם שיתוף הלב בכוונה לאלוקים. בכל העניין הזה ייתכן לאדם בחייו,

בעוד שהוא מאריך ימים עם ברור הכרתו.

דהיינו שברור לו מה הוא עושה.

דהיינו, הוא יהיה בהכרה, ועושה את זה בבירור הכרתו.

וכשהוא מכוון לתשובה

ולטהר נפשו מעוונו אצל בוראו,

לא בגלל שהוא רצה לעשות דיאטה, הוא הפסיק לאכול.

הוא אומר שזה יהיה עכשיו בשביל זה, הוא מתכוון עכשיו לדיאטה.

אבל אם הוא עושה את זה בגלל שהוא מכוון לתשובה ולטהר נפשו מעוונו אצל בוראו,

ובחמוהו אמר החכם, אם חכמת,

חכמת לך והמלצת לבדך תישא,

שהטוב והרע אינו רק לנפשו,

מאחר שלא חטא לבני אדם.

אז זאת אומרת, כיוון שהוא עבר עבירות

באיברים,

אז לכן

הוא צריך לתקן את עצמו בינו לבין בוראו. אז ראינו שיש.

יש.

אם אדם חטא בחובות הלבבות כלפי הבורא,

אמרנו כלב הרב המחשבה, רע והנטירה והקנאה והשנאה, והדומה לזה, התשובה בינו ראויה להיות בהטבת הלב המחשבה,

באהבת הטוב לבני אדם המחילה להם,

זה צריך להיות בחלק שבינו לבין קונו,

וזה בעניינים שהם חובות הלבבות.

ואם יאחד בעבר מאיברי הגוף כאכילת מה שעשר הבורא אכילתו והבעילות שהזיר מהן וחילול שבתות ומועדים שמועות שיקר,

ראוי שתהיה תשובתו ממנו באותו עניין ובאותו מין שהוא חוטא בו,

עם שיתוף הלב הכוונה לאלוקים.

וכל העניין הזה ייתכן לאדם בחייו, בעוד שהוא מאריך ימים בירור הכרתו,

כשהוא מכוון לתשובה לתאר נפשו מעוונו אצל בוראו,

כל זה בבינו לבין המקום.

כמו שאמר החכם, חכמת חכמת לך. אבל מה שיהיה מן העוונות לאלוהים ולבני אדם,

לא רק לאלוקים,

כי בכל עבירה שאתה עובר כלפי חברך אתה גם עובר כלפי אלוקים.

אז מה שיהיה מן העוונות לאלוקים ולבני אדם,

יקשה על האדם התשובה מהם לכמה פנים.

יהיה יותר קשה לאדם לשוב בתשובה.

למה?

מהם שלא ימצא עשוק או שימות או שמקומו רחוק.

אחד עשק את חברו.

כשאתה רוצה לעשות תשובה כלפי הבורא, אתה לא צריך לחפש אף אחד.

אתה איפה שאתה לא נמצא, אתה חוזר בתשובה.

אבל כשאתה עשקת מישהו ואתה צריך להחזיר לו

את מה שעשקת ממנו,

אז ייתכן שאתה לא תמצא אותו. אתה לא יודע מי זה, איפה הוא עבר דירה, איפה הוא נמצא, לא יודע איפה הוא.

או שהוא מת כבר.

או שהוא גר רחוק, נסע לחוץ לארץ.

הוא לקח מאות, אבל הוא לא יודע מי זה היה בהם.

אז לכן,

אז זה לא קל, התשובה מבין אדם לחברו בעניין הזה.

ומהם שיאבד הממון מיד העושק,

ואין אל ידו להשיב העושק למעלם.

דוגמה,

הוא לקח ממנו מאה אלף ואיבד את הכל,

בזבז את הכל,

ועכשיו אין לו מה להחזיר.

אף פעם לא היה סכומים כאלה, אין לו מאיפה להחזיר, תמיד הוא היה תפרן.

הוא עשה שוד, לקח את הכסף, שלום.

עכשיו מאיפה הוא יחזיר?

אז או שהוא איבד, או שהוא הפסיד,

או שהוא ניצל את זה, או שהוא השתמש,

או פוגע, לא יותר.

עכשיו מה יעשה?

ויש כאלה שחיו מזה וגנבו מיליונים, מיליונים, מיליונים, מיליונים. מאיפה הם יביאו עכשיו?

חזר בתשובה עכשיו, רוצה להחזיר הכל.

אז קשה עכשיו לקיים את התשובה בעניין הזה כלפי אלה שהוא גזל מהם.

אז זה לא כמו שאני רוצה לעזור בתשובה על מה שעשיתי לבוראי, זה תלוי בי.

אבל יש דברים שתלויים באחרים, זה לא תלוי בו.

ומהם שהעשוק

אולי לא ימחל לעושק מה שעשקו וזיכו בגופו וסיפר בגנותו.

עכשיו אתה בא, נותן לו את הכסף.

אז הוא אומר לך תודה רבה.

אחרי עשר שנים אתה נותן לי את הכסף, תודה רבה.

ואני עשר שנים

בכסף הזה יכולתי לעשות עסקים והפסדתי ככה והיה לי בושות וזה כסף שלוויתי מהאנשים ולא יכולתי להחזיר ורדפו אחריי וקיבלתי על זה מכות והיה לי מזה צער והיה לי בושת והיה לי ככה.

זה איפה אתה משלם לי את זה? איפה אתה מחזיר לי את זה?

לא מוחל לך.

מה יעשה עכשיו?

הנה הוא מחזיר.

קח.

אבל הבן אדם לא מוחל לו.

זו הלכה, שתהיה את הגזלה.

כל זמן שהוא לא מוחל לו הוא בבעיה.

שניהם בבעיה.

מה? שניהם בבעיה.

למה?

כי זה שלא מוחל גם צריך איך הוא יחשב,

עזור בגלגול כדי שהוא יכפר. לא, הביא לו את הכסף.

את הכסף הוא הביא לו.

שתהיה את זה, כתוב על זה שקיבל את הכסף בחזרה והוא לא מוחל, אז הוא לא בבעיה.

לא אמרתי.

אם בן אדם

מקפיד

על מי שגזל ממנו ולא הביא לו,

והבן אדם לא הביא לו, שולחים את שניהם לעולם.

שהוא יביא לו, בשביל שהוא יקבל.

אבל אם הוא מחל...

זה לחוץ, זה לא קשור לגלגול.

אתה יכול לנסות לרצות,

אבל אם הוא יגיד לך, תשמע,

אני רוצה לקחת אותך דין תורה,

ואני רוצה עכשיו שאתה תבוא,

ואני אגיד מה כואב לי ומה עשית לי,

ואני רוצה שבית דין יפסוק,

האם אתה צריך לפצות אותי או מה אתה צריך לעשות וכו' וכו' וכו'.

שלום, ואני מקבל מה שבית דין יגיד.

אני, לדוגמה, עכשיו הזמנתי את הרב ליצן עכשיו לבית דין,

ובינתיים הוא לא רוצה לבוא.

נו, מה אתה אומר?

לא אתנצל.

לא שום דבר והוא חושב שאם הוא שלח לפי הסיפורים שלו 30 אנשים אז הוא פתור

הוא לא שלח, הוא לא בא, קודם כל צריך שהוא יבוא פעם אחת לפחות ואם זה לא הוא יבוא עם שלושה מרעים ואם לא יבוא עם עוד שלושה מרעים ואם לא יבוא עם עוד שלושה מרעים וכולי וכולי

וזה כמובן אחרי שהוא מתנצל, איפה הוא מתנצל?

לא אצלי בבית

תשובת המשקל זה באותו מקום שקלקלת, למדנו עכשיו, כל הזמן אנחנו לומדים. איפה זה תשובת המשקל?

באותו עניין.

קונים, קונים, קונים בכסף, בכסף.

כסף.

אם אדם רוצה כפרה, צריך לשלם כסף. עכשיו,

העונש הוא לפי המבייש,

כי המתכבד בקלון חברו,

אין לו חלק לעולם הבא.

וזה לא סתם מתכבד בקלון חברו,

זה מבזה את חברו בשביל להתכבד.

זה להגיד קלונו כאילו מה שאין בו.

להמציא שהוא מפחיד, ואם לא חוזרים בתשובה,

אם לא חוזרים בתשובה, תחזור בתשובה.

אני פעם עושה ככה,

מישהו ראה אותי בהרצאה שאני מאיים אם לא זה זה?

אבל מה לעשות, זה נקרא במקרה הקל מתכבד בקלון חברו, שאין לו חלק לעולם הבא.

אז מה יעזור כל הקשקושים, תשלח שלושים ושלוש מאות והכול?

מה עשית?

זה רק כשאדם באמת רוצה להתנצל, והתנצל,

ובמקום הראוי,

ולא קיבלו ממנו,

אז צריך את הסדרה של השלושה ושלושה ושלושה,

ואחרי זה הוא יהיה פטור.

אבל אם אתה לא מוכן לבוא אפילו לבית דין, אז מה נשאר?

אבל זה, כבוד רב, זה בן אדם חברה? יש את הבעיה שבן אדם לא מקום, עם הרצנות.

זה, זה נכון, נכון, ברור, ברור. אז מה הקשר עם ראש הישיבה? ברור. לא רק זה, אני אסביר לך יותר מזה.

הזמנו אותו ודיברנו עם ראש הישיבה, שמחזיק אותו בטור משגיח.

אז הוא אמר שלחלק הראשון, לבוא לבית דין,

על ההתנצלות, אם הוא צריך להתנצל, אם הוא צריך עכשיו, הרי אתה כאילו התנצלת כבר וכולי, כאילו.

אז זה יש מקום לדבר.

אבל על החלק השני, אם הוא נפסל מלהיות מרצה,

על זה הם לא מוכנים לבוא לדון.

למה?

כי הם יודעים שיזרקו אותו לכל הרוחות.

אבל לא צריך לחכות לזה.

אסור לאדם כזה לדבר בשום מקום.

הייתי אצל אחד מתלמידי החכמים הגדולים שבדור,

שאמר שזה בן אדם שצריך לעקור אותו מן השורש.

ולא יועיל לו אלף פעמים תשובה.

בשביל לדבר ברבים? למה שתשובה לא? בשביל, כן, לדבר ברבים.

בשביל לדבר ברבים.

לעשות תשובה ודאי.

צריך ללכת לכמה שנים,

לבנות את עצמו מחדש בהשגחה של אחד מהגדולים. ננזר יהודי. ורק, כאילו, משהו כזה.

וללכת, אתה מבין, כן?

ואולי אחר כך יבוא לו טח! עוד אחד,

ויגיד לו, עכשיו אתה עברת,

בסדר גמור, והצלחת.

אני מקווה שהוא רואה את זה.

בטח, כל מה זה, אין ספק, כל... אתה לא יודע שיש לנו עלייה בצפייה עכשיו כל בוקר,

בזכות זה?

שכל החבר'ה הטובים, המין שלו, מסתכלים עלינו.

פוליטי כבר שהפסוקים הבאים לא יוצאים מהחובה.

אז זאת אומרת,

אז יש קושי לפעמים בבן אדם לחברו.

ומהם שעשוק,

שמא לא ימחל לעושק מה שעשקו,

מזיק בגופו וספרו בגנותו.

ומהם שלא יכיר העושק את העשוק,

או שלא ידע שכם המון אשר עשק,

הוא כבר לא זוכר,

כמו שנגיד עשק אנשי קריה או אנשי מדינה ולא הכיר אותם.

ולא נתברר אצלו מספר הממון שלקח מהם בעוול ובחמאס.

ומהם שנטבע הממון האסור, בכפלה מן המותר. התערבב לו, הוא לא יודע בכלל מה היה אסור, מה מותר.

אז זאת אומרת, כמו שאמרו לי, בוטר זיכרונו לברכה בגיטין, גזל מריש ובנהו בבירה.

בית שמאים אומרים,

קעקע כל הבירה כולה ומחזיר מריש לבעליו.

אתה צריך להוציא את הלבנה מזה, בדיוק אותה לבנה משם תוציא.

ובית הלל אומרים, אין לו אלא דמי מריש בלבד מפני תקנת השבים,

אחרת לא יוכלו לשוב בתשובה.

אם אדם, כל משהו גנב, תקע אותו באיזשהו מקום, צריך לפרק בניין.

בשביל להחזיר את אותו דבר, את עצם הדבר,

אז זה בעיה.

אז לכן יש תקנת השבים לפי בית הלל, ולכן לא כל כך פשוט לחזור בבין אדם לחברו.

נעמוד על זה מחר בהמשך.

תודה רבה, תודה רבה, תודה רבה.