חובות הלבבות | שער התשובה | פרק חמישי

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

ממשיכים, פרק חמישי, שער התשובה.

אבל תנאי גדרי התשובה רבים מאוד.

אז יש לנו ארבעה כללים,

יש לנו תנאים,

אך אזכור מהם עשרים תנאים.

ונבהר בכל גדר מגדרי התשובה חמישה תנאים.

אז ביחד, ארבע כפול חמש, יוצא עשרים.

וככה כל גדר מארבעת הגדרים יש עליהם.

אז אמרנו שאחד התנאים של התשובה זה החרטה.

אז מהם תנאי החרטה החמישה.

אז החרטה מתחלקת לחמישה תנאים.

בשביל שנקיים את החרטה כראוי,

צריכים חמישה תנאים.

הראשון,

היראה ממהירות עונש הבורא לחוטא על מה שקדם לו מן העוונות.

ותחזק בעבור זה חרטתו.

זאת אומרת, דבר ראשון מהתנאים

שאדם מתחרט,

ושיהיה לו יראה ופחד

מהעונש שיכול לבוא עליו במהירות

על מה שהוא קדם מן העוונות.

עשה עוונות,

ועוד לא חזר בתשובה.

צריך לפחד, אולי עכשיו יבוא העונש.

ותחזק בעבור זה חרטתו. ולכן החרטה שלו תהיה חזקה,

כי הוא פוחד

מיראת העונש שיבוא עליו מהירה.

כמו שנאמר, תנו לאדוני אלוהיכם כבוד בטרם יחשיך

ובטרם יתנגפו רגליכם על הרי נשף.

אז כדאי לנו לתת כבוד לפני הקדוש ברוך הוא,

ולחזור בתשובה בטרם יחשיך,

יבואו הצרות שיחשיכו את עינינו,

ובטרם יתנגפו רגליכם עדיין הוא לא ניכשל ברגלינו על הרי נשף, בהרי חושך.

זאת אומרת, צרות שיפלו על האדם, האדם ייכשל על ימין ועל שמאל.

אז כדאי לו לתת כבוד לאלוהים בטרם יחשיך.

זה הראשון מהחרטה,

מתנאי החרטה.

שאדם יירא שהעונש יכול לתפוס אותו מוקדם.

דבר שני,

שבירת ליבו ויכנעו לאלוהים על מה שיהיה ממנו מן החטא.

אדם צריך, כשהוא מתחרט, לשבור את ליבו ולהיכנע.

לב נשבר ונתקע, אלוהים לא תבזה.

לב נשבר ונתקע, אלוהים לא תבזה.

ויכנע,

ישבור את ליבו לפני האלוקים על מה שהיה ממנו חטאים.

כמו שנאמר, ויכנעו עמי אשר נקרא השמי עליהם.

עם ישראל נקראים בשם השם, ישראל.

ונקרא השמי עליהם.

צריכים להיכנע.

אז הדבר השני זה שבירת הלב וכניעה.

דבר שלישי, שימו לב,

לשנות מלבושיו ותכשיטיו.

זאת אומרת שלא ילבש עכשיו כמו אדם שהוא

עשיר ומתגנדר ומותגים וחריף.

ישנם על בושיו ותכשיטיו, כי הוא בעל תשובה.

זה לא כמו פעם.

פעם היית בעל חבירה, אז היית מתייפא, מתגנדר וכו'.

ישנם על בושיו ותכשיטיו

להראות סימני החרטה בדבריו

ובמאכליו ובכל תנועותיו.

זאת אומרת, צריך להיות ניכר שהוא שבור,

שהוא מתחרט,

הוא לא מתגאה.

זה ניכר בכל מעשה.

כמו שנאמר על זאת, חיגרו שקים,

ספדו והעלילו.

לחגור שק,

לספיד

על מצבו,

על מעשיו,

ולילל.

ואמר ויתכסו, ויתכסו שקים האדם והבהמה.

כמו שכתוב ביונה,

כשהם שבו בתשובה,

כשיונה אמר שעוד ארבעים יום ננווה נהפכת,

אז מה עשו הגויים?

התכסו בשקים, גם האדם וגם הבהמה, להיות בצער.

זאת אומרת, לא נשארו עם אותם בגדים.

ומה שהוא אמר, לשנות מלבושיו, תכשיטיו, להראות סימני אחרותיו ודבריו ומאכליו וכל תנועותיו,

אז תשמעו דבר מדהים.

בפסיקתא דרב כהנא כתוב באחיו

שהיה למוד לאכול בארבע שעות ביום.

כל יום הוא היה רגיל לאכול בארבע שעות ביום.

נגיד היום מתחיל משש

עד שש, שזה 12 שעות יומיות,

אז הוא היה רגיל לאכול בעשר.

ובגלל שהוא שם בתשובה, אכל בשישית.

דחה בשעתיים את האוכל.

ונתקבלה תשובתו.

הוא דחה? אחיו.

הראית כי נכנע אחיו?

אמר השם לאליהו הנביא.

מה הוא עשה?

דחה,

הוא לבש שק ואפר ובכה וזה, אבל הוא גם דחה את האוכל בשעתיים.

לצער את עצמו.

הוא לא היה לו כוח

לתענית ארבעים.

אבל שעתיים דחייה גם כן חשוב.

נתקבלה תשובתו.

רשע, מרושע, היה עשן כדוגמתו.

ועיין בראשית חוכמה מזה באורך.

ובספר היראה לרבנו יונה,

במאמר יסוד התשובה,

כתב, שימו לב,

שהגדר הגדול, המעולה והמופלא,

מניעת המאכלות.

אין לך גדר מעולה ונפלא ממניעת המאכלות.

כי מי שאינו יכול לסבול עינויים קשים ותעניות,

ימשוך מתעבדו,

יאכל פחות.

אתם רואים, אני לא אוכל בבלים יותר.

נגמר.

ימשוך.

בעל ימלא כל תאוותיו במאכל ובמשתה.

אפילו שהיכולת בידו.

ימשוך עצמו מהם בתוקף תאוותיו.

בדיוק כשיש לו את הרצון לאכול, שמה תמשוך.

וזה יחשב לו תענית.

וזה יהיה לתשובה.

והדרך הזו ימנע ממנו

את החטאים.

ותמיד הוא יזכור ככה את אהבת הבורא יותר מתענית,

אם הוא יתענה פעם בשבוע.

כי זה בכל יום תמיד.

כל פעם הוא מושך את היד,

אז הוא נזכר שהוא אוהב את הבורא והוא לא רוצה להתאוות, ללכת עם מצרו נגד הבורא.

אז הוא מושך איתה, ואז דבר מיותר זה לא דבר הנצרה.

למדנו שצריך לאכול די סיפוקו,

אבל לא צריך להרבות.

וישים ליבו בתורה יותר.

מי שלומד רואה שאפשר ללמוד הרבה יותר בגלל שלא אוכלים.

ואם היה רגיל ללמוד דף אחד,

ילמוד שני דפים.

כי גדול תלמוד תורה שמבין ידי מעשה.

וכתב

שכן שמע מהחסיד עולם הראבד.

ככה אומר רבנו יונה.

אז צריך לשנות מלבושיו ותכשיטיו ולהראות סימני החרטיו בדבריו ובמאכליו וכל תנועותיו,

כמו שאמרנו את הפסוקים.

אז דבר ראשון זה לפחד ממהירות העונש שיכול להקדימו.

טרם התשובה.

דבר שני, לשבור את הלב ולהיכנע.

דבר שלישי,

לשנות מלבושים, תכשיטים,

ולהראות את סימני החרטה. לא רק להתחרט, תראה.

שיראו שאתה מתחרט איך

במלבושים שאתה לובש פשוטים,

בדברים איך אתה מדבר.

במאכל איך אתה אוכל פחות ומונע את עצמך מתעבוד.

ובכל התנועות.

דבר רביעי,

מה שקשה...

אצלנו מאוד קשה למצוא אנשים כאלה

שמתחרטים

בבכי

בצעקה

באבל שמתחרט על מה שקדם לו מן החטא

כמו שאמר דוד המלך פלגי מים ירדו עיניי על לא שמרו תורתך

פלגי מים

כל יום היה בוכה, כל יום היה בוכה, כל לילה

בדמעתי ערסי אמסה

אז פירוש אחד אומר

פלגי מים ירדו עיניי, פלגים פלגים של מים

ירדו לו מן העיניים על לא שמרו תורתך,

שהעיניים שלי לא שמרו תורתך

ויש מפרשים, פלגי מים ירדו עיניי על אחרים שהם לא שמרו תורתך, הייתי רואה אותם שהם לא מקיימים את התורה והייתי בוכה

למה הם לא שומרים את התורה?

משום הכאב שלו

ואמר בי יואל

בין העולם למזבח יבכו הכהנים משרתי השם

היו בוכים שמה בין העולם למזבח

אז הדבר הרביעי בחרטה זה הבכי

והצעקה

והאבל

להתחרט על מה שקדם לו מן החטא, למה חטאתי לאלוקיי? למה? למה עשיתי את זה?

החמישי

שיוכיח נפשו ויחלימנה

במצפונו

לפני שאני עובר

אם בן אדם היה מאבד ארנק עם עשרים אלף שקל הוא היה בוכה

אם לא, בחמישים אלף הוא היה בוכה

אבל הוא היה בוכה

הוא היה בוכה איך עשיתי, איך, איך, עד שאספתי, עד ש...

אדם מאבד עולם הבא, מאבד חלקים מהעולם הבא, מאבד עולם הזה, מביא עליו צרות, מביא אסונות,

מביא הכל במעשיו, לא בוכה

לא בוכה

ער הלב, לא בוכה

אדם מאבד מנחה

לא בוכה

בית שחרית, לא בוכה,

לא שלא התפלל

פלל אבל סתם אמר בלבל בלבל, גמר

לא בוכה

הפסד את ההזדמנות לבקש כל כך הרבה דברים

לא בוכה

כבית ארנק בוכה

החמישי

שיוכיח את נפשו ויאכלים מנה במצפונו

על מה שהיה מקיצורו בחובת הבורא, יתעלה עליו

כמו שנאמר, וקרעו לבבכם ועל בגדיכם

הנביא יואל ממליץ לנו,

כדאי שתקרעו את הלב

שלא תקרעו את הבגדים באבל אחר כך

אחר כך תצטרכו לטבל

כדאי לכם לקרוע את הלב ולא לקרוע את הבגדים

ועוד אומר,

אני לא מתפעל מזה שאתם קורעים את הבגדים וזה וזה

תקרעו את הלבבות

אז אדם צריך לדעת דבר חמישי שיוכיח את נפשו ויחלימנה במצפונו

על מה שהיה מקיצורו בחובת הבורא,

אז למדנו, חרטה

זה גדר שחייבים לעמוד בו

מארבעת גדרי התשובה

וזה מתחלק לחמישה תנאים

התנאי הראשון אמרנו לפחד ממהירות העונש שעלול לבוא

הדבר השני זה שבירת הלב

מלהיכנע לאלוקים על מה שחטא,

השני זה להראות בפועל

את החרטה על ידי שינוי המלבושים והתכשיטים והמאכנים והדיבורים והתנועות,

הדבר הרביעי זה הבכי והצעקה והאבל,

והדבר החמישי זה שיוכיח את נפשו ויחלימנה במצפונו

על מה שהיה בקיצורו מחובת הבורא עליו

זה החמישה תנאים

עכשיו יש גדר נוסף, קוראים לו עזיבה, עזיבת החטא

גם זה יש לו חמישה תנאים

אמר זה, הסגרתי לך, אתה דרך על המקום או דרך על המקום? בכל, בכל

מה החינות בין הרביעי לחמישי?

מה?

מה החינות בין הרביעי לחמישי?

כשאני מדבר על עצמי ומחלים את הנפש שלי,

כשאני בוחה זה כלפי חוץ, כלפי הבורא, למה עשיתי, למה זה אינם פה

ובחמישי אני מפנים כלפי עצמי ואומר לעצמי, איך עשיתי ככה וככה וככה

מרביעי אני אומר לקבוצ ברוך הוא, למה חטאתי לפניך, למה עשיתי ככה, אני מתחרט, אני זה,

תן לי דרך תיקון, אני זה, תגיד מה שאתה רוצה

בחמישי אתה מפנים לעצמך על מה שעשית, אתה מחלים את הנפש שלך

במצפון שלך,

על מה שקיצרת.

לכן אני אומר, קרעו לבבכם.

זה לא חייב להיות על ידי בכי,

לא על ידי פעולה חיצונית, פנימית,

מצפונית.

תנאי העזיבה גם הם חמישה.

אחד מהם זה עזיבת כל מה שהזהיר הבורא ממנו.

קודם כל, אתה חוזר בתשובה, אתה צריך לעזוב כל מה שאסור.

כמו שנאמר, שנאו רע ואהבו טוב.

אי אפשר לחזור בתשובה ולהמשיך לאהוב את הרע.

שנאו רע, צריך לשנוא את הרע.

גמרנו, זה רעל, כמו שאמרנו, זה רעל. רעל, לא אוהבים.

שנאו רע

ואהבו טוב.

ואמר ישעיה הנביא ושומר ידו מעשות כל רע.

צריך להישמר

מקול רע.

חמש דקות.

זהו, לא?

כמה זמן עוד?

מה קרה, מחלוקת הפוסקים?

לא, לא, לפני.

כדאי להחמיר חמש דקות ולא להיכנס.

ואמר יעזוב ראשון דרכו וישאב אין מחשב אותיו.

אז צריך לעזוב גם את הדרך בפועל במעשים וגם את המחשבות.

אז זה דבר ראשון.

כשאדם עוזב את דרך החטא,

צריך לעזוב את כל מה שהזהיר עליו הבורא.

לא לעבור על שום עבירה.

דבר שני,

זה לא מספיק שצריכים לעזוב את מה שאסור,

אלא עזיבת המותר שמביא לידי איסור.

גם את המותר שמביא לידי איסור,

כמו דברים שאנחנו מסופקים.

האם זה מותר או אסור?

כמו שאמרנו דוגמאות בשיעורים קודמים, אדם נמצא בחתונה, הוא לא יודע מה אוכלים פה.

כשר, לא כשר, איזה הכשר, איזה בדת, מה, מו, בי.

מסתומה זה כשר.

מסתומה,

מסתומה אתה בעל תאווה.

זה המסתומה.

אין מסתומה, בודקים כל דבר. אין מסתומה.

כשר זה כשר, השאלה היא איזה הכשר.

אתה קובע שכשר זה כשר, אתה רואה איזה הכשר.

מילים כשר אפשר להדביק על כל דבר.

מדביקים גם על רשעים שהוא כשר,

אדם כשר.

וכמו שנאמר על קצת החסידים,

שהיו פורשים משבעים שערים משערי המותר,

מיראתם שער אחד משערי האיסור.

אדם חסיד מתרחק שבעים שערים,

לשון גוזמה כאילו, בכוונה.

בשביל להתרחק משער האיסור האחד שעלול להתקרב אליו.

זה החסידים האמיתיים.

וכמו הסייגים שציוו עליהם ריבותינו זכרונם לברכה, ואמרו ועשו סייג לתורה.

גדר. תעשה עוד גדר.

ויחזקאל הנביא

לא אכל מבהמה שהורה בחכם

הייתה שאלה מבהמה,

בחכם בחן אותה, בדק והתיר אותה, אמר זה כשר

לא אכל יחזקאל אל-נביא

לא ספקה ולא ספקה דרבנן, שום דבר

דבר שהוא לא חלק חלק חלק

לא אוכל לא נוגע

אתה תגיד מה שאתה רוצה

רק חלק

לפי מהדרין, אחי, מהדרין

מה?

אם אפשר לסמוך, תשחט לבד

כך שוחט מומחה

שאתה יודע שהוא ירא שמיים ובקיא ותשחט לבד

בבני ברק יש הרבה ליטאים שהם לא אוכלים בחיים שלהם מאחרים,

הם רק שוחטים בחבורה,

קבוצה שהולכים,

לוקחים להם שוחט שהוא מוסמך,

מומחה, ירא שמיים שמכירים,

ולוקחים כמה עשרות עופות, מאות עופות, תלוי מה הם עושים,

או בקר,

הולכים למשחטה,

עושים את הכול שם, מנקים להם את הכול, חותכים, יוצא להם גם יותר זול וגם כשר. אמנם יש קצת

עבודה בהכשרה

במטבח

שהאישה צריכה לעבוד קצת,

אבל הם בטוחים, לוקחים לתקופה של כמה חודשים, שלום, בלי בעיות, בלי כלום.

כל כמה חודשים, חצי שנה, שלושה חודשים, תלוי כל אחד, לפי הצריכות, לפי הכסף שיש לו.

ככה עושים, גם אני הייתי עושה פעם דברים כאלה.

מה?

אין בעיה, אם רוצים אנשים להתארגן, אפשר לעשות?

מה?

אתה יכול לעשות את זה אתה במקום האישה, מה הבעיה?

על פי הדין.

על פי הדין.

על פי הדין זה תלוי במציאות מה היה, ואנחנו לא יודעים בדיוק מה היה. לכן,

אם לוקחים, אז לוקחים את הכי טוב בעולם שיכול להיות, כי זו המדרגה שהכי טובה בעולם שיכול להיות.

אי אפשר לקחת יותר טוב מהכי טוב בעולם.

סליחה, אבל השאלה היא מלכת על הדרישות שהם מבנים. זאת אומרת, זה חמורות או שזה על פי ההלכה, ככה צריך להיות?

הדרישה.

אתה תברר, תלמד את ההלכה, תדע אותה, ואז תחליט.

אבל בסך הכללי,

כתוב שמי שעוזב את החטא,

אז זה לא מספיק שהוא עוזב את האיסור,

כיוון שאנחנו נכשלנו וחוזרים בתשובה.

אז אנחנו צריכים עוד יותר גדר.

אז לכן, עזיבת המותר שמביא לידי איסור.

אם יש איזה דבר

שהוא מותר אבל עלול להביא לאיסור,

אנחנו עוזבים אותו. לדוגמה, סתם

אדם שותה יין,

אבל הוא יודע שהוא נמשך אחרי היין.

יין זה מותר?

מותר.

אבל זה יכול להביא לאיסור?

זה יכול להביא לאיסור.

אז לכן, בן אדם,

שיודע שהוא לא מסתפק נגיד בכוסית כזאת והיא לא מזיקה לו ואף פעם לא לוקח יותר,

אלא יכול לזעת עוד ועוד ועוד.

אז אחד כזה אומרים לו, הלו, תירגע.

זה אומנם מותר, אבל זה יכול להביא לאיסור.

דוגמה אחרת, אחד שהוא ליצן

והוא מתלוצץ כל הזמן.

זאת אומרת, לא חכמים.

צחוק וקלות ראש.

מרגינים, נא חרבה.

השלב הבא מפה זה חרבה.

אז לכן אסור צחוק וקלות ראש.

זה לכולנו אסור, זה לא...

אבל זה סוג דבר שצחוק, כאילו אם זה לרגע או משהו,

נגיד שאפשר להעביר את זה.

אבל זה יכול להביא לערבה ממש,

לעריות.

והפלא יועץ, לדוגמה, בערך ליצנות,

אומר ככה, שזה ידוע חומר האיסור מאוד,

עד שאמרו שתחילתו היא איסורים וסופו קליה.

מי שמתלוצץ

והוא ליצן,

אז תחילתו איסורים וסופו קליה.

וכהנה רעות רבות למתלוצץ,

כמו שמפורש בדברי ריבותינו זכרנו הקדושים.

ועניין הליצנות הוא שמתלוצץ על חברו להרבות צחוק וקלות ראש.

לדוגמה,

כי לא ידעו איסורו וחומר שבו ואינם יודעים להיזהר,

כי רק

כמה מהשרידים,

ורוב האנשים נחשנים בזה.

אומנם יש רעה חולה שכמעט אין אדם ניצול מנע,

והוא מה שאמרו ריבותינו זיכרונם לברכה,

רעה חולה הוא קורא לזה הפלא יועץ,

שניים שיושבים ואין ביניהם דברי תורה, הרי זה מושב ליצים.

לא דיברו כלום, רק ישבו בשקט.

זה מושב ליצים. ואם עוד התלוצצו, יא חביבי.

לכן הוצאתי קונטרס.

זה השולחן.

ל-30 יום.

כשאתה שם אותו לידך,

כל פעם שאתה אוכל סעודה יש לך דברי תורה קצרים, וורטים קצרים,

שאתה יכול להגיד.

קונטרס מיוחד שהוצאנו וחילקנו מזה כמה אלפים.

כן, אני מדפיס עוד פעם.

בחינם חילקנו.

אנחנו לא קיבלנו.

אתה איפה היית?

אז שניים שיושבים ואין ביניהם דברי תורה,

הרי זה מושב ליצים.

ואת זה אפילו תינוקות של בית רבן יודעים אותו,

את המשנה הזאת.

שהרי קוראים פרקי אבות בית הכנסת.

ואין איש שם על לב להיזהר.

ועל הכל יביא אלוקים במשפט.

ואוי מי יחיה בקובלם משפט אלוקים.

והנה יש עבירות יותר קלות

שבני אדם נזהרים מהן,

ובעבירות חמורות כאלו כל כך נשתרשנו עד שאינו ניכר לנו האיסור.

ואל מצוות ה' בעינינו להיות מעורב עם הבריאות.

למה צוחקים? למה ליצנות?

בשביל להיות עם הג'מאל, להיות עם החבר'ה.

בואו, אתם חושבים ככה, כל הערב חושבים ככה אסור לצחוק.

עשה פרצופים.

מישהו יזמין אותך?

מישהו יקרא לך?

צריך להיות מעורב עם כולם, צריך לצחוק.

בטח, בפרט להתקרב.

זה יותר להתקרב מאשר להתקרב.

ואל מצדת ה' בעינינו להיות מעורב עם הבריאות.

ואין אדם מצטער עליהם ואינו נותן ליבו לשוב.

אז זאת אומרת, אומר הפלא יועץ,

דברים אפילו שהם מותרים ויכולים להביא לידי איסור,

צריך האדם לעזוב אותם.

אז לא רק איסור גמור, גם המותר יביא לידי איסור.

דבר שלישי,

כשאדם עוזב את החטאים,

שזה תנאי בתשובה,

צריך שתהיה עזיבתו עבירות

אחר יכולתו עליהן והזדמנותן לו.

לא יימנע מעשותן כי אם יראת עונש הבורא,

כמו שנאמר, סמר מפחדך וסרי וממשפטיך יראתי.

אז איך אפשר לקיים את הדין הזה על פי הליצנות?

על פי הליצנות, דרכי הדרכי נועם, אסור להגיד דבר כזה, זה מפחיד.

כתוב שתהיה עזיבתו את העבירות,

זה נקרא מתי שהוא יכול עדיין לעשות את העבירות,

ועדיין העבירות מזדמנות לו.

זה נקרא שהוא עוזב.

לא כשאין לו ברירה, אין בכלל עבירות בשטח או במדבר.

אלא כשיש לו אופציה ואפשרות והזדמנות, והוא בכוחו וכו',

ואז הוא נמנע רק מיראת העונש, לא מאהבה.

מיראת העונש.

כמו שנאמר,

סמר מפחדך וסרי וממשפטיך יראתי.

בלי זה אי אפשר לעזוב את החטאים.

מי מדבר פה על אהבה? איזה אהבה?

אפשר לעשות תשובה מאהבה? איזה אהבה?

צריך שהוא ירעד אדם מפחד.

וכבר ראינו קודם גם כן.

שיפחד שמה יקדים לו העונש לפני שהוא יספיק לשוב בתשובה.

דבר רביעי,

שתהיה עזיבתו העבירות.

מאיזה סיבה?

מבושתו את הבורא.

צריך אדם לעזוב את העבירות

בגלל שהוא מתבייש מהבורא.

איך אתה יכול לעמוד מול הבורא?

להשתמש בכוחות שהוא נתן לך נגדו

איך לא תבוש?

אני נותן לאדם מתנה עוגה ליום הולדת, הוא לוקח ומורח לי אותה על הפנים

איך לא תבוש?

אני נותן לך כוח ואתה משתמש לא נגדי?

אז צריך האדם לעזוב את העבירות מבושתו

מן הבורא,

אבל לא מיראת אדם,

בגלל שהוא ירא, או חוזר בתשובה, בגלל שהוא ירא.

אנשים יודעים, ישמעו זה, פה, שם,

יפטרו אותו מהעבודה, יגידו שהוא כזה, יגידו שהוא ככה, לא, לא, לא, לא בגלל יראה מהאנשים.

ולא לתקוותו אותם, הוא אומר, לא, אני אחזור בתשובה, אז אני אהיה מכובד,

יכבדו אותי,

אני גם אהיה מרצה,

יש לי כוח דיבור, אני אוכל לדבר וזה, ויהיה לי אחר כך כבוד, ואני אוכל, איך קוראים, פרנס, וזה, וזה.

לא, לא, לא, לא, מה הסיבה הזאת? לא חוזרים בתשובה בגלל זה.

לא לבושתו מהם, גם לא בשביל שאתה מתבייש מאנשים

שאיתו שאתה בעל עבירה.

לא אלה הסיבות שבגללן אתה חוזר בתשובה.

לא בגלל שאתה ירא אותם,

לא בגלל שאתה מקווה להם,

ולא בגלל שאתה מתבייש מהם, אלא בגלל שאתה מתבייש מהבורא,

איך אתה מעז להשתמש במה שנתן לך נגדו מולו לנגד עיניו.

בטוח שלא נשמע, איפה נשמע? חרות חלק.

ברור, התחלנו כבר.

בתהי יראתם,

ולא יהיה כמו אלה שכתוב בתהי יראתם אותי מצוות אנשים מלומדה.

כתוב בתהי יראתם אותי.

יש כאלה שלא נראית שמיים,

אבל איזה יראת שמיים? מלומדה.

ככה אבא שלו עשה, ככה הוא עשה. אבא שלו התנדנת ככה התפלל גם הוא התנדנת.

אבא שלו עשה ככה הוא עשה ככה.

אין הבנה, אין כלום, אין עומק, אין שום דבר, אין תוכן, אין התבוננות, כלום.

רוטינה, חוזר על עצמו, אתה מבין ככה, זה עושה את הדברים, זה שום הרגש,

שום התחממות, שום שמחה, שום ששון, שום כלום.

עושה, אז מתפלל,

לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא. עושה שלנו רומב, לא, לא. נו,

נו, נו,

מה אתה מחכה, נו, נתחיל, אה, אה,

אה,

נו,

הכל זה רוטינה, יאללה, בוא נתחיל, בוא נגמור.

שלום על ישראל, הולכים, יאללה, לעבודה.

לעבודה ולמלח ה...

זהו.

אז הוא אומר, ולא יהיה כמצוות אנשים מלומדם.

ויעש יואש הישר בעיני ה' כל ימיו אשר הורה הוא יהוידע הכהן.

אדם צריך שיהיה לו מדריך,

שילמד אותו,

שיגיד לו איך לקיים את המצוות, איך לעשות אותן.

לא יעשה את זה מצוות אנשים מלומדה,

אלא צריך לעשות אותן כראוי.

דבר חמישי,

שיעזוב עשות הרע עזיבת הייאוש ממנו.

מה הפירוש?

לא חוזר לזה לעולם.

כמו שאדם מתייאש, זוטו של ים.

נפל לו ארנק,

באוקיינוס.

זה התכלית. הוא התייאש?

התייאש.

אדם עוזב את החטא, צריך שיתייאש ממנו. אין יותר לחזור. שורף את הגשר.

עברת את הגשר?

שרוף אותו.

שלא תוכל לחזור.

אין לאן לחזור.

זה התכלית.

שורף את הגשרים.

אין יותר, נגמר.

אין לך תקליטים פסולים?

שובר אותם.

מה היה לך, דבר איסור?

קורע אותו.

מה היה לך זה?

מוחק אין עבר.

אין אלבום תמונות. פעם הייתי ככה,

פעם הייתי ככה. אין כלום.

נגמר. שלום. ביי.

לא שתסתכלנו.

ראית איך אני הייתי?

ראית? ראית? יש לי תמונה, ואני אראה לך? ראית?

הנה.

מה אתה מתגאה?

חזרת בתשובה?

אתה צריך להתייאש ממה שהיית. אתה צריך לבוש.

מה אתה עושה? אתה עוד מתהדר בעבר?

אז אתה לא בנותק מנו.

אתה עוד שייך אליו, אה?

אתה עוד נהנה מהעבר.

יש לך זיכרונות?

אה.

וואו, אתה זוכר את הקטעים?

איך נסענו? איך הלכנו? זה...

אה, כן. אני הייתי שמה, והיה לי ככה, והיה לי אוטו, והיה לי פה, והיה לי הכל, ולא עשה לי כלום.

והכל, יא, בא.

כן, היה לי הכל, הכל.

היה בריכה פרטית, הכל היה לי.

בטח, ממש תשובה.

ככה עושים תשובה?

כתוב.

נשכוח לגמרי.

יעזוב עשות הרע.

עזיבת הייאוש מנו,

שלא ייתן אל ליבו לשנות אליו,

ולא יאמר בליבו ובלשונו.

כמו שאמר החסיד,

אם עוול פעלתי,

לא אוסיף.

נגמר, סוף פסוק.

הפרשה הזאת נגמרה, אין עבר יותר.

דף חדש.

אדם שחוזר בתשובה זה נקרא כתינוק שנולד.

אין פה תהו.

יש פה מישהו חדש.

זה לא השאיפה.

זו התשובה המקובלת לקדוש ברוך הוא.

לא קיימת את תנאיה,

היא עדיין לא מקובלת ואינה שלמה.

אינה שלמה, אבל השאלה היא אם לא מקובלת.

אמרתי.

אמרתי שני דברים.

מקובלת ושלמה?

תכף תראה איזה כתוב.

כן?

החדות הזאת יכולה לגרום לייאוש. נכון, תתייאש, אין בעיה. אתה יכול, תתייאש, אין בעיה.

יצר הרע מלווה אותך כל הזמן ונותן לך כל הזמן. מה, אתה רוצה לעזוב אותי?

אתה השתגעת? אנחנו חברים שנים.

אתה רוצה לנתק פתאום ככה בטען?

אין שלום, אין מסיבת סיום, אין כלום.

זה ייאוש.

אני חשבתי שעוד אוכל קרמבו לפני שאני אלך, משהו, עוד כמה דברים, אתה מבין?

שיחים על האש, משהו לעשות לפני שנפרדים.

פתאום אתה אומר לי, אה? ישר לישיבה?

הא, מה זה?

איך אפשר?

יש שאומרים, אל תגיד לו לא, תגיד לו עוד מעט, יותר מאוחר. נכון, תגיד לו, תגיד לו, נכון.

אתה לא יכול, ברור, תגיד לו, זה הוא אומר.

תגיד לו,

תגיד לו,

ככה הוא עושה, תגיד לו,

הוא מחרט אותך ככה.

אתה אומר לו, זה הוא אומר לך.

כן, אבל תנאי בקשת המחילה, אמרנו שהגדר השלישי זה לבקש מחילה.

אמרנו חרטה,

עזיבה

מחילה

מחילה

אז אחד מהתנאים

זה שיתוודה בעוונותיו

ושירבו בעיניו ובליבו

אדם ממעט בעוונות כאילו כן אני עשיתי השם רחם עליי עשיתי הרבה עוונות וזהו זהו הרבה וזהו

מה עשית?

לא זוכר כבר

חסידים ראשונים היו כותבים, היה להם יומן כל יום

וכותבים כל יום

אם הם נכשלו במשהו או השתהו ממשהו או שלא עשו כראוי או לא בשלמות, אני לא מדבר על העבירות

אם עשו עבירה השם רחם הכל היה כתוב ובלילה

היו קוראים את כל ספר הזיכרונות של היום

ומתוודים על כל העוונות ועל כל השהיות ועל כל הזה והיו מקבלים על עצמם

שמכאן ואילך לא ייכשלו בזה.

אז אם הוא קם באיחור, הוא כותב שמחר הוא לא יכול לאחר, הוא יקום בזמן.

ואם יהיה ככה, אז הוא עושה ככה.

ואם יהיה ככה, ככה. ואם הוא לא יתפלל כראוי, אז עכשיו הוא קובע לעצמו. אם התפללתי חמש דקות וזה לא הספיק, אני אתפלל עשר דקות.

ואם היה ככה, לא אמרתי ברכת המזון, כראוי, אז אני אקרא את זה מתוך הסידור.

ואם זה ככה, וככה תיקנו את עצמם כל יום ושיפרו עד שצמצמו, צמצמו, צמצמו.

עד שלא עשו עבירות.

יש אפשרות למי שרוצה באמת. זה מקצוע, אדוני.

אתה צריך ללמוד את המקצוע שקוראים לו תשובה.

זה המקצוע שלך להצליח. כשאתה הולך לסיירת,

זה הרבה יותר קשה מזה.

זה חודשים רבים שקורעים אותך מכל הכיוונים.

אז זה משנה.

העיקר אתה לא בשליטתך,

ועושים בך מה שהם רוצים.

מה כבוד, בסדר.

אז כדאי לך שתגיע למעלה עם כבוד,

ותיכנס לגן עדן בכבוד,

ולא תיכנס לגיהנום בבושות.

אז זאת אומרת, בן אדם, אם רוצה,

ככה זה. אתה רוצה להיות עורך דין?

צריך ללמוד שנים.

אז מה, ללמוד שנים בשביל להיות עורך דין?

מה זה עורך דין?

שיהיה לך בסוף משכורת.

אחד עומד מהנדס, אחד זה, אחד רואה חשבון, אחד זה. תהלת עורך דין. עורך דין, בסדר.

שבע שנים אתה מוכן ללמוד בשביל להתפרנס?

יפה.

ובשביל להשיג את העולם הבא?

לפחות שבע שנים להתפרנס.

אבל להשיג עורך דין זה לא שווה, כי להשיג עורך דין הרבה יותר קל מאשר להשיג שלמות בכבוד.

לא הבנת מה אני מדבר, בשביל להיות עורך דין, לא להשיג עורך דין

בשביל להיות עורך דין הוא לומד שבע שנים, תודה.

מה הוא ישיג? עבודה כמו נגר,

ונגר הרוויח אתר בנו, אז מה?

אז שבע שנים שווה להשקיע ללמוד את הלקות תשובה כראוי בשביל לקבל את הגן עדן, אני מגזים כמובן, שבע שנים.

שנים, אבל שבע שנים, בוא ניבהל, בוא ניבהל, נו.

ללמוד כן.

ולקיים זה לא בעיה.

אם כתוב מה לעשות, מה בעיה לעשות?

אתה לא רוצה כי אתה רוצה להיות משוחרר, כי עצר לא אומר לך,

תשתחרר, תהיה עשיו, איש ציד, איש שדה,

מה תהיה יעקב, איש תם, יושב אוהלים, סגור.

מה קרה לך?

עשיו, אמריקאי, אמריקאי.

אדום, גורדי שחקים, פעם, מה אתה, שאומר לך בדוכסה כזאת בפנים, דגה דומבה, דגה דומבה.

מה זה?

אז ישר יוצרר אומר לך, מה אתה השתגעת?

צא לעולם הפתוח, תחיה.

בסוף כולכם רצים לצדיקים.

בסוף.

כולם רצים אליהם, ברכה כבוד הרב, ברכה כבוד הרב,

אחר כך הצלה, רפואה, מחלה, מה עושים?

לך לדוקטור, לך לעורך דין, לך לרואה חשבון, מה אתה בא לפה?

יש גם נגר, לך אליו.

אתה ראית פעם אנשים שיש להם מחלה, הולכים בבית קברות לקבר של רופא מומחה?

אומרים שהתפלל, שיעשה כוונות, שיעשה משהו?

אבל צדיקים כן הולכים.

הולכים לחזון איש,

הולכים לבי שמעון, הולכים לפה, קברות צדיקים, בקשים על החולים לפרנסה,

אבל הם מתו כבר.

איזה מתו?

גדולים במיטתם יותר מבחייהם.

אז אם אתה יודע את זה, למה אתה לא רוצה להיות כזה?

למה אתה רוצה להיות דוקטור שאפשר להסתכל אפילו על הציון שלך? מי אתה בכלל?

הבושה הכי גדולה שכותבים, נפטר, פה נטמן, דוקטור ולאן אבו ולאן.

באמת, הוא נשאר דוקטור.

אז מה מביאים לו? תולעים עם תואר אקדמי.

הכל שטויות, אתם מתעסקים באבלים.

אדם צריך להחליט

שהוא רוצה באמת לחיות על פי תורה,

אבל לא רוצים. הנה, אתם שומעים את עצמכם? כל פעם יש לכם יציאה.

מה יציאה? אבל רגע, אבל זה המלצה, אבל זה לא חייבים. אבל מה זה מיד? אבל מה זה רגע? אבל ככה.

מה קרה? מה אתם מפחדים?

נותנים לכם את גן עדן, זה מסלול לגן עדן.

בעולם הזה ולעולם הבא. בקרבת אלוקים ומה שתבקש תקבל. לא טוב?

לא מבין. מישהו יכול להציע תנאים יותר טובים מזה? בבקשה.

הרב, מי שנמצא פה כן רוצה.

הרשבו של דבר ראשון, מה אנחנו באים?

אהההההההההההההההההההההההההההההההההההה כמה חצי, כמה חצי? בטח, אבל אני אומר לך משהו, אתה דוחף עם שתי ידים, רגע, רגע, רגע. אני אומר עוד משהו, רגע!

רגע, חכה איזה רגע, לא קלטנו את הראשון, אתה כבר דוחף לי את השני, חכה. בגלל שאני לא רוצה. זה מוטב, נשמע, לא נשמע, אחר כך זה ככה, מה יש עד הפיתולים?

תלמד ישר,

תיכנע לספר, תקבל מה שכתוב ותעשה.

זה הכל.

אתה יודע איך אני הגעתי לאיפה שאני יושב היום?

ככה עשיתי, מה כתוב אני עושה.

מה כתוב אני עושה? לא יודע כלום.

בשבילי פסוק זה טלפון מהקדוש ברוך הוא.

הלו, אמנון, צריך לעשות ככה וככה וככה.

כן,

כן, הקדוש ברוך הוא בסדר, אין שום בעיה, מייד.

שלום, סוגר את הטלפון, עושה.

מה יותר פשוט מזה, תגיד?

רגע, ריבונו של עולם, אתה בטוח שאני בעל מדרגה כזאת?

אתה חושב שאני ראוי לזה?

אתה רוצה את זה דווקא עכשיו?

אפשר לדחות את זה כמה שבועות?

פשוט היו לי תוכניות.

נו, אתה, מה? ככה אתה מדבר.

אה, לא ככה?

אנחנו עושים אותו ולא ככה? מה?

כן,

סוגר את הטלפון, לא שמעתי טוב.

היה נתק.

פשוט, הדברים פשוטים, למה לקחת את זה מסומם?

כן.

אז זה מדומים אותי, כמעט ששואלים לך, אם נהירה.

אז לכאורה, למשה רבנו, זה מה?

אבל לנו,

זה איזה פרקט.

לא יעזור, אתה צריך לעבוד, אפילו אם זה קשה, אתה צריך לעבוד, אין מה לעשות.

אין מה לעשות.

אתמול אחד נסע על 200,

קיבל עונש 6,000 שקל, וארבעה חודשים בפנים, על המקום.

יואו. 200? כן, זה הכול.

זה הכול.

מה זה 200?

מה זה 200? זה פעמיים 100.

מה זה 200?

ארבעה בפועל ישר, לקחו אותו משם, שלום.

מה חשבת?

ולא,

הוא אומר לו, טוב, תן רגע, תן להודיע, תן, תן, תן, תן, רגע, ההורים, הילדים, זה, יש לי בר מצווה, וזה, וזה, וזה.

שום דבר, אדוני, ישר, ארבעה חודשים, אין תוכניות, אין כלום, עכשיו.

נו,

אז מה זה? הנה היום, אתם תראו, ירגילו אותנו,

שאנחנו נדע,

חוק זה חוק, וזהו, שלום.

עכשיו תבין,

מי זה שוטר,

מי זה הקדוש ברוך הוא.

הוא בעצמו יוכל לנסוע 200.

עם הצ'קלקה שלו.

אתה לא יעזור לך, אתה עושה משהו, הכל מצולם, מתועד, גם אם השם לא תופס אותך בצומת הזאת, בצומת הבא.

יש זמן שהוא תופס, ותופס.

לכן צריך למהר לפני שהוא יתפוס,

ולהקדים תרופה למכה, ולעשות תשובה.

אז במקום זה נכנסים איתו למשא ומתן, עובר הפזם,

ואחרי זה אתה מקבל, אתה מבין,

את התוספות, ואת ההצמדה, ואת הריבית, ואת הכל והכו'.

אז בשביל מה צריך את זה?

אם אפשר להקדים לפני, למה לא? מה אנחנו, מתעקשים נגדנו?

זה לטובתנו.

מה אנחנו מחפשים? לא.

מה לא? יש לך עצה יותר טובה להסתדר עם הבורא?

תביא עצה יותר קלה, נעשה.

יש עצה?

הוא אומר בדיוק איך הוא רוצה. מה התנאים שהוא מקבל את האנשים ונותן חנינה?

אתה רוצה חנינה אצל הנשיא פרס?

יש תנאים לחנינה.

תעמוד בקריטריונים האלה והאלה והאלה והאלה.

אחר כך הוא יחשוב אם יש לו זמן ואם הוא מוכן ואם יש איזה לחצים פוליטיים ואם יש ככה ואם יש סיבה למסיבה ואם זה לא יהיה תקדים ואם זה לא יהיה... אלף אלופים עד שהוא יעשה.

למה אתה צריך להיכנס לכלא ולבקש חנינה?

אל תיכנס לכלא.

לא צריך חנינה.

תהיה בן אדם, תעשה מה שצריך וגמרנו את הסיפור.

לא.

קודם כול רוצים להתפרע מה שרוצים ואחר כך משא ומתן. למה צריך ככה? למה צריך ככה? למה צריך ככה?

אולי ככה? אולי ככה? אי אפשר בבת אחת? תראה, זה לא פשוט.

מה אתה מבלבל את המוח?

עם מי אתה מתווכח איתי?

תתווכח בספר, תגיד לו.

תעביר דף, דלג, דלג. תעבוד על הספר, תעביר שני דפים. יאללה.

לא קראנו.

מה זה?

פה לא מדברים עוד על מידות מתוק. פה מדברים עכשיו על עבירות.

עבירות.

עבירות מדברים עכשיו.

זה דבר קל.

הנה, יש עבירות עכשיו בכביש.

על המקום נפרעים ממך.

זהו.

אין יותר משחקים.

עכשיו כולם יבינו. אתה נוסע בכביש 6, אתה תקוע. כולם נוסעים 110, 120. אין יותר כביש 6. אין.

גם בכביש 6 סמו כאלה את המצלמות?

לא. כולם פוחדים, אולי סמויים.

רגע, זה החוק? שמישהו עושה מהר הוא מקבל ארבעה חודשים בחוק?

כן. או שיש איזה תקדים של תנאי וכאלה? לא, לא.

יש כאלה, כן, שנותנים להם התראה פעם אחת, תלוי מכמה. אם זה עולה ככה, ככה, 30, 40, על 200. זה רוצח.

זה רוצח, מה זה?

הרב תאווה זה לא מידה.

פעם תיאר לי את זה מישהו.

תאר לך שבן אדם רץ במהירות עם סכין ביד

בתוך קהל.

רץ.

במהירות, בתוך קהל.

אתה יודע איזה סכנה יש לאנשים?

מה זה אוטו 200?

זה קצת להגזים, אבל בכביש פתוח 200,

זה לא בדיוק איזה, בגרמניה נותנים אפילו... נכון.

לכן אני רוצה לחוקק חוק שב-140 מותר.

כמה?

אבל,

כן, 140, יותר מזה, אני לא יודע אם כולם יודעים לנסוע.

אבל,

אבל בסך הכללי,

זה נכון,

צריך גם כבישים שיהיו ראויים לנסיעה כזאת. למה? אתה יודע, אם יש כביש קצת משובש, ואתה ככה, לא שמת לב, קיבלת סטייה קלה במהירות כזאת, ואתה לא יודע להשתלה טוב,

ואתה מתוח, יש כאלה מחזקים יותר מדי, חזקת, אז כל תנועה שלהם, אתה מבין, זה חצי אוטו מסתובב.

אז אתה יכול, אתה מבין, לעוף לעשות פרברה.

אז לכן, זה לא פשוט.

מכל מקום,

רואים פה שתנאי בקשת המחילה החמישה, אחד מהם להתוודות על העוונות,

ושירבו בעיניו ובליבו, כמו שנאמר, כי ירבו ושענו נגדך.

לא ימעט בהם.

אתם יודעים, בתימן

היו אומרים רק בשני וחמישי וידוי.

למה?

בגלל שהם אומרים,

קרו, קרו, קרו, קרו, קרו, קרו, קרו, קרו, קרו, קרו, קרו, קרו, קרו, קרו, קרו, קרו, קרו, קרו, קרו, קרו, מה זה?

אם אתה לא אומר, אשמנו ומבין מה אתה מדבר, בגדנו ואתה מבין מה אתה מדבר, גזלנו ואתה מבין מה אתה מדבר, אם אתה לא מדבר, תיק, תיק, תיק, תיק, תיק, תיק, תיק, תיק, תיק, מה זה?

זה ניקוי אבק? מה זה?

אז בן אדם צריך לדעת.

אז היו עושים שני וחמישי, כשני וחמישי זה ימים מיוחדים לתחנות.

תתפלל גם שני וחמישי, כדי שיהיה לך עוזמות אחת טיפה.

תפילה זה חיוב גמור, ווידוי,

לא חיוב גמור.

אבל תנאי בקשת המחילה, אחד מהם זה להתוודות בעוונות ושירבו בעיניו ובליבו, כמו שנאמר, כי רבו פשענו נגדך.

שלא ימעט, כמו שאמרנו אתמול,

אל תסתכל על קטנות העבירה,

אלא על גדלות מי שציווה עליהם.

דבר שני,

שיזכור אותם תמיד ויסימם לנגדו ונוכח פניו,

כמו שאמר דוד,

כי פשעי אני אדע וחטאתי נגדי תמיד.

איך אומרים אתם עונים?

אהה, להאנה.

עד פה.

לא,

לא שוכח.

אם סידר אותך מישהו,

אתה נותן לו עוד צ'אנס לסדר אותך?

מי מייצר על סידר אותך משהו? למה אתה נותן לו עוד צ'אנס?

אם הוא הפיל אותך משהו, למה תיפול עוד פעם?

אבל אם חטאתי נגדי תמיד,

אז אתה לא תיפול.

יש כאלה שלוקחים

תמונות של המשפחה ושמים באוטו מול הפרצוף,

בשביל שהם ייסעו בזהירות,

כי יש להם את מה לאבד.

יש להם את המשפחה הזאת ממול לאבד.

וכדי שהם לא יאבדו את המשפחה הזאת, הם נוסעים במתון.

זה כעין, וחטאתי לנגדי תמיד. שלא עושה חטא, ואחר כך אני אאבד אותם.

דבר שלישי,

שיתענה ביום

ויתפלל בלילה.

שמעתם?

שיתענה ביום.

מי שמבקש מחילה מאת השם, יתענה ביום ויתפלל בלילה.

התנאי הזה הוא בדרך כלל שיתענה הבעל תשובה.

בעלי תשובה צריכים לתענות.

כמו שנאמר, ושובו עדיי בכל לבבכם

ובצום ובבכי ובמספד.

ככה אומר יואל הנביא.

והעריכו כל המחברים בפרטי התשובה

בסדר התענית על כל חטא וחטא,

והרוקח והבאים אחריו,

ובראשית חוכמה בשער התשובה העריך מאוד בעניינים האלה.

וכתב בפרק ו'

שאם בתעניתו חוטא בשום חטא ועוון,

אז אין תעניתו נחשב לפני יתברך.

אתה גם מתענה וגם חוטא בשעת תענית,

לא נחשב שום דבר.

ואז אינו נמלד מפגיעי העולם כי הוא קירח מכאן ומכאן.

והרמב״ם אומר שצריך להיזהר ב-24 דברים שמעכבים את התשובה.

יש 24 דברים שמעכבים את התשובה.

בקיצור,

תשמעו מה שהוא אומר פה.

ובראשית חוכמה באורך כל פרטי התשובה נשנה, ובספר אורחות צדיקים, ובספר משנת חסידים.

וכמו מי שכואב לא הולך אל הרופא,

קל וחומר למי שחולה נפש, ילך לדרוש את דבר ה' בספרים ההם וכיוצא בהם,

כי רופא הגוף ספק מרפא,

והספרים ודאי מרפאים את נפשו, רוחו ונשמתו.

אז אם בן אדם רוצה רפואת הנפש, והרמב״ם אומר שכשם שיש חולי הגוף,

ככה יש חולי הנפש,

כמו שיש אנשים שאוכלים עפר, אתם רואים ילדים קטנים, כשהם קטנים גרדים תתיח ואוכלים וכל מיני דברים,

הוא אומר ככה, יש חולי הנפשות.

אוי, לא אומרים רע טוב, ולטוב אומרים רע.

זה חולי נפשות.

מי שעובר עבירות הוא חולי נפש.

זו ההגדרה של הרמב״ם.

חולי נפש זה עוברי עבירות.

אז לכן ילכו אצל חכם,

שיתקן להם את המידות.

אז זאת אומרת,

אדם צריך לדעת אם הוא רוצה רפואת הנפש באמת,

ולרפא מכל תחלואי הגוף והנפש,

צריך לקרוא את הספרים האלה כמו שצריך,

ולעשות מה שכתוב.

וילך לחכם.

אז יצום, אמרנו, יתענה ביום ויתפלל בלילה.

למה דווקא בלילה?

כיוון שליבו פנוי

ואין טרדה בעסקי העולם.

בלילה שאדם עומד לפני הקדוש ברוך הוא,

ומתפלל לפניו, ושוטח לפניו את הכול,

וכל מה שאמרנו פה,

ובוכה על עוונותיו, ומבקש עליו ככה, ומתפלל ואומר לו שיעזור לו בככה וככה וככה.

על זה נאמר, קומי רוני ולילה לראש השמורות.

ויש לו ביאור כאן, שהוא אומר בהמשך הספר,

איך מתפללים, מה עושים וכו' וכו'.

מכל מקום,

החבר'ה מתאמנים, מתכוננים.

הכנתם אוכל או עוד לא?

כן, עוד לא הכנתם אוכל, בסדר.

בשלישי,

שיתענה ביום ויתפלל בלילה

עת שליבו פנוי ואין לו טרדה בעסקי העולם.

דבר רביעי,

יתחנן אל האלוהים

ויעטוף אליו תמיד לכפר עוונותיו ולמחול לו ולקבל תשובתו.

זה לא פשוט שהקדוש ברוך הוא מוכר ככה, כמו שאנחנו חושבים,

פשוט אני אומר איזה משהו, ככה, טקסט כזה מהיר וזה, וזהו, אני בפנים.

אומר, התחנן אל האלוהים ויעטוף אליו תמיד לכפר עוונותיו ולמחול לו ולקבל תשובתו, כמו שנאמר.

חטאתי,

הודיעך,

ועווני, לא כיסיתי.

אמרתי, אודה על אפש עין לאדוני.

אני מודה, עשיתי ככה וככה וככה וככה וככה.

וכמה שהוא פורט את החטא, יותר טוב.

רק אם הוא לא זוכר, אז הוא אומר בלשון כללי.

אבל אם הוא יודע בדיוק,

שיתפוס את כל הבדיוקים האלה,

ויפתח אותם ויפרט, כדי שיוציא אותם לגמרי ויתחרט חרטה אמיתית עליהם.

ואמר, על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצו.

ודבר חמישי,

אם בקשת המחילה יטרח וישתדל להזהיר בני אדם מכמות עבירותם.

כמו שעשית עבירות,

תזהיר אותם, את האנשים האחרים, שלא יעשו עבירות.

חיללת שבת,

עברת על חילול השם, מה תקנתך?

לעשות קידוש השם ולגרום שאנשים ישמרו שבת.

לקית וחטאת בעריות, אתה צריך להזהיר אנשים מזה.

כל מה שעשית כנגד זה, תתקן אנשים אחרים בזה.

יטרח,

משתדל להזהיר בני אדם. יטרח, יטרח, יטרח, זה טרחה?

לך לדבר עם אנשים, תשכנע אותם. תטרח, תטרח, זו הכפרה שלך.

תטרח.

ברגע שאני טורח להחזיר אנשים, תמיד אני עומד לי בעיניים, מה שהייתי, איך הייתי. תגיד טגנות, תגיד טגנות ותגיד לו, הייתי טמבל,

ועשיתי ככה וככה, והייתי טיפש, וחשבתי שזה טוב, היום אני מבין,

וככה וככה.

ממילא, לא יעלה לך כל הדמיונות.

יטרח,

מי ישתדל להזהיר בני אדם מכמות עוורותם.

ו...

שיטה פסולה, הוא אומר פה,

וליראם מעונשן, יא בה ביי, שיפחיד אותם מהעונש.

איפה האהבה?

אני אומר לך, הספר הזה ממש לא בשיטה.

ביראם מעונשם,

ולהזכיר להם בתשובה מהן.

נכון, מיושן, היום אנחנו אינסטנט.

אנחנו היום בקפה מדרש.

היום בית מדרש נהיה בית קפה.

יושבים עם יין, גברים ונשים, ושומחים מרצה ליצן.

יפה.

אני רוצה לומר שלפני אלף שנה היה כמו שהיה אפשר לחנך,

כמו בתימן בתקופה ההיא, היה אפשר להגיד אסור, ומכה וזה.

עכשיו אתה אומר, היום, אתה יכול להגיד...

אני אומר, אני כל ערב אומר, ואומר מה שאני רוצה,

ואתמול אמרתי לאנשים, אחרי מה שהפחדתי אותם כמובן,

אחרי שגמרתי את ההפחדות, אמרתי להם אני מקבל תשובה, ועשרות אנשים הרימו את הידיים וקיבלו, וקיבלו ציציות, וקיבלו פה, והייתה התלהבות גדולה.

אז מה?

לא, זאת אומרת, גם תעוררות,

ודאי שכל אדם גם שומעים את זה,

יש תעוררות, אבל פתאום אנחנו חוזרים לשגרה. אתה חוזר, זה נכון, אתה חוזר, אבל לא כולם כמוך.

יש מיליון וחצי מעלי תשובה.

הם לא חזרו,

הם לא חזרו,

הם לא חזרו.

אבל בכמה שנים ערב הסתמטית? 35 שנה. מה שערב עשה יצא להיות הרבה יותר... 35, מתו הרבה.

ב-35 שנה מתו, מתו הרבה.

כן, אני הייתי בלוויות, מתו.

אתה חושב שכולם נשארים?

יחקו לך עד שיהיה לך מספר גדול.

העולם התחלף.

בנולדים חדשים שלא יודעים, צריך להתחיל מחדש, מה אתה חושב?

למה הבצתי הרבה מיליונים של דיסקים, אתה חושב? בשביל מה?

שיהיה בכל בית, גם כשיגדל התינוק כבר יהיה לו מה לשמוע.

כבר מההתחלה, לא לחכות עד שהוא ייפגש איתי.

הבנת?

אחר כך קטנים רואים אותי, היי, אבא, זה, זה, זה, זה, ראיתי אותו בזה, זה, זה, זה, זה.

לא, צריך להשקיע, אתה מבין? אין מה לעשות.

כן.

במשידה של היראה יש מאה חוזרים בתשובה. במשידה של הצחוק, איך ההתנתנות שלו עכשיו? זה שיש אפס,

לא יגיע עצמו לשאלה של היראה.

אבל יש אדם שמחזיר אותו בדרך ה... דוב, זה שמענו, אנחנו כבר מדברים על זה כבר כמה ימים.

מכל מקום, אם זה נעשה על פי תורה, אין בעיה.

אם התורה מתירה,

כל מה שהתורה מתירה, תבחר מה שאתה רוצה.

יש שיטה של משה ויש שיטה של אהרון.

אבל זה שיטות של התורה.

תורת אמת הייתה בפיור, ורבים ישיבים מעוון. זו השיטה של אהרון. אבל הוא לא אמר שקר אחד ולא ליצנות אחת.

הוא אמר אמת.

אמת זה התורה.

מה זה דוגמה? כל מה שכתוב בתורה.

משה רבנו הוכיח את העם, אמר להם, ממרים אתם,

מאתי אתכם,

אמר להם, אתמין שמעון האמורים,

אמר להם דברים קשים כגידים.

ואהרון? ואהרון אמר את הכל ברגיעות ועשה שלום בין אנשים בכל ופה ושם לשום. ויש לך זכות שאתה יהודי, ויש לך זכות שאתה נולדת לעם היהודי. משה לא אמר שיש זכות.

ושיש להשתמש גם בחלק ה... גם, אוה.

אז זאת אומרת, ובסוף מה כתוב?

דבר נפלא.

כתוב שעל אהרון בכו גם אנשים.

על משה לא בכו גם אנשים.

אז תשמע,

אז בשבחים,

בשבחים

של משה רבנו לכאורה, יש משהו לא בסדר שם.

כתוב

ויתמו ימי וכי אבל משה.

אז כתוב שם שהם בכו עליו שלושים יום.

אבל כתוב בני ישראל.

עכשיו, מה זה? מה זה? מה? אתה אומר את כל השבחים שלא קעטע עינו ולא נסלחו. אתה אומר את כל השבחים ובסוף אתה אומר שבעצם עליו בכו פחות ממה שבכו על הארון.

איפה השבח? מה פתאום תוקעים באמצע השבח? כאילו, דבר שהוא חסר מהאחיו.

איפה זה? מה פתאום אתה מכניס את זה?

הפוך.

זה המעלה שלו.

שהוא אמר את האמת בלי משוא פנים ואמר אותו, את הכל, לא עשה חשבון. יבכו אחריי, לא יבכו אחריי, יהיה הרבה בהלוויה, יהיו פחות בהלוויה.

יהיה ככה, יגידו לי ככה.

הוא אמר את מה שצריך להגיד. זה השבח שלו.

זה המנהיג.

לכן הוא היה המנהיג ולא אהרון.

המנהיג. הוא נבחר, זה לא בגלל השבחה נבחר. אבל למה הוא נבחר?

למה הוא נבחר?

למה הוא נבחר בגלל זה?

למה הוא נבחר בגלל זה? לא, הוא נגיע על זה, אתה כבר אומר לך. החומר שלו עשר. הלו, הלו, הלו, הלו, משה רבנו,

הוא היה

נושא בעול,

נכנס לכל בלגן במסדר את העניינים.

רואי איש מצרי, מכה איש עברי, טומן אותו בחול.

איזה שיטה זאת? תגיד, מה זה הורגים אנשים?

מה זה?

הורגים אנשים?

יש בית דין, יש בית משפט, יש זה. תקרא לשוטר.

אתה ויבן כה וכה וירא כי אין איש. בוט! ישר שם אותו בפנים בחול.

רואה שני עיוורים ניצים.

ויאמר לרשע.

קורא לו רשע.

ככה מדברים.

חמודי.

חמודי.

אז זה אומר לו, למה תכה? הוא עוד לא הכה. הוא קורא לו רשע. למה תכה? כבר אומר לו רשע. ככה, ככה. אתה רוצה להיקרב רחוקים?

בורח.

הוא מסתבך. השיטה שלו מסבכת אותו.

הוא בורח.

רוצים להרוג אותו.

בורח.

איך הוא מגיע למדיין?

עוד פעם.

הרועים זרקו את הבנות של יתרו לתוך הבאר.

והוא עומד ומושיע. נכנס איתם, אתה מבין?

מזיז את כולם ומחלץ אותם. מה אתה מסתבך בכל מקום?

איש אמת

לא יכול לראות עוול.

לא יכול לסבול שקר.

לא יכול.

זה מנהיג.

זה אתה בשביל עצמך מנהיג.

אתה מנהיג את כולם אליך.

לא לתורה.

התורה רוצה שתנהיג על פי התורה.

תורת אמת הייתה בפיהו.

זה ערובה לרבים השיב מעוון.

תורת השם תמימה משיבת נפש. איזה תורה משיבת הנפש?

כשהיא תמימה שלמה.

לא מחסרים כמו דרכיה דרכי נועם. אנחנו משמיעים רק את הדברים הנעימים שהאוזן יכולה לסבול. אנחנו לא, אם נגיד להם כל מיני דברים שזה לא צריך לזה, אז אנשים יתרחקו.

תורת השם תמימה.

אתה לא יכול לקחת חתיכות וחתיכות לא ולהגיד זה התורה. זה לא התורה.

התורה זה צריך להגיד את האמת כמו שהיא.

ואז היא משיבת נפש.

אם לא,

זה לא משיבת נפש.

זה תורה שלך.

זה התורה שאני מאמין בה. אני מוכר את התורה שאני מאמין בה.

אפשר להגיד דבר כזה?

אני מוכר את התורה שאני מאמין בה?

לא הבנתי. זה לא אותה תורה של כולם?

אתה מאמין בתורה איך שאתה רוצה,

ואתה מוכר תורה.

הרי כתוב, קנה אמת ואל תבכור.

קנה אמת

ואל תבכור.

אז אתה אומר פירוש.

אני מוכר את התורה שאני מאמין בה.

זה הדרך, כי... אה, סמנטיקה.

ברור.

משחקי מילים שמשקפים את האמת, כי גובים כסף, אלף שקל,

על הרצאה,

כפול עשרים, כפול ארבע נקודה שלוש, מאה אלף.

אתה מבין? זה לא דברים גדולים, זה לא ביג דיל,

זה סמנטיקה.

זה הכול.

אז מוכרים תורה.

אני לא שמעתי שיש דבר כזה מוכרים,

שהאדם אומר, אני מוכר תורה.

משווק תורה.

משווק. אתה שומע? משווק. מה זה משווק?

מה, אתה בשוק? משווק? מה הם שיווקים?

זה הסמנטיקה. הכול זה רק סמנטיקה.

ובסוף התורה נהייתה קפה.

קפה מדרש.

ומה הרב עושה?

מה הרב עושה? שהרב בעצם מעביר הלאה, זאת אומרת, בוא נחליף את המילה. שהרב מוסר את התורה לבוא אחריו, וזהו.

כן. במקום משווק נקרא לזה מוסר.

מלמד את התורה.

מרביץ תורה לעדרים. מה זה מלמד? מה זה משווק?

שיווק זה עניין מסחרי.

אדם שהוא מלמד זה הוראה, דידקטיקה, לא? ככה אומרים. דידקטיקה.

סמנטיקה.

הבנת?

מסתיקה.

כן.

טוב, יאללה, עכשיו בואו נתקדם, עוד מעט הוא יתחיל לנו...

אז בקיצור, רבותיי, תשמעו מה הוא אומר פה.

דבר רביעי זה שיתחנן אל האלוהים ויעטוף אליו תמיד לכפר עוונתו ולמחל לו לקבל תשובתו, כמו שנאמר.

חטאתי אודיעך ועווני לא כיסיתי אמרתי אודיע על אפש העיל אדוני, ואמר.

על זאת התפלל כל חסיד אליך לעין מצו.

והחמישי,

בעניין המחילה,

שיתרח וישתדל להזהיר בני אדם מכמות עבירותיו, כמו שאמרנו,

וליראם מעונשן.

שיזהיר אותם, שלהם יראה מהעונש.

ולהזכירם בתשובה מהם.

שישוב בתשובה מכל העבירות שהם לא תקנו. כמו שכתוב, מי יודע, ישוב וניחם האלוהים.

מי שיודע מעבירותיו מה צריך לעשות,

ישוב והשם ירחם עליו.

ומה נאמר?

אלמדה פושעים דרכיך.

אומר דוד המלך,

אני לא הסתפקתי בזה שאני שם בתשובה.

כדי לכפר גם את עוונותיי.

אלמדה פושעים דרכיך,

וחטאים אליך ישובו.

אני דאגתי, גם פושעים, גם חטאים,

גם חילונים, גם דתיים.

גם פושעים, גם חטאים.

חטאים שגגה, פושעים מזיד.

גם אלה, אלמדה פושעים דרכיך, וחטאים אליך ישובו.

מתוך שאני...

הוא אומר לחילוני מה הוא לא בסדר, הדתי שומע וחוזר לבד.

כי דתי אתה לא יכול להסביר לו, הוא אומר מה אתה בא ללמד אותי? אתה בעל תשובה, אתה בא ללמד אותי?

אבל הלמדף הושעים דרכיך ואז מחטאים אליך ישובו.

ככה היה עושה דוד המלך.

גם אהרון הכהן היה ככה.

אחרי שהוא חטא בעגל כתוב

שהוא היה הלך מאוהל לאוהל,

לזכות את הרבים בשביל לתקן את העוונות שלו.

היה הולך מאוהל לאוהל, מי יודע להניח צבילים? מי לא יודע?

מי לא יודע איזה מצווה? שישאל אותי, אני אסביר לו. ככה הלך ממקום-מקום.

מאוהל לאוהל, לתקן את כולם, לזכות את הרבים.

בשביל שיהיה לו כפרה על העוונות.

כי לא מספיק מה שאתה חוזר.

צריך גם לדאוג שהאחרים יחזרו.

כדי שאתה תכפר לגמרי על שלך.

איזה מסחר. איזה מסחר, מה אתה אומר?

אתה חייב לתקן.

אם קרעת משהו, אתה צריך לתפור.

הבנת?

אין מה לעשות.

אז אתה החסרת, אתה צריך להשלים. איך משלימים?

על ידי זה שאתה עושה את השני. כי מה שעשית כבר, הלך.

הבנת?

פעם היה חורים בחליפות,

היו הולכים לחיית מומחה, עושים תיקון אומנותי, זה היה נקרא.

הוא היה לוקח חוטים מאותה חליפה ויודע איך להשאיל אותם ככה שאתה לא מרגיש, והכול חוזר בחזרה.

זה אתה צריך לעשות, להשלים.

כמו שלמדנו, שהוא אמר שאפשר להשלים.

אז זה מה שצריך לעשות.

המשך יבוא מחר.

זה מאחרנו מה שהיה אומר.

רצה הקדוש ברוך הוא זאת עוצרי.

לפי כך הרבה אין תורה מצוות.

שנאמר אדוני חווה סמנסית כה יגדיל תורה ויעדיר.