מצוות השמחה - שש אנכי על מצוותיך - חלק ב' - שכר בעוה"ז!

 - - - אין זה תמלול הדרשה! אלא עיקר הדברים מהספר 'וישמחו בך ישראל' ואח"כ תמלול השיעור אך לא מוגה - - - 

עַל הַשִּׂמְחָה בַּמִּצְווֹת - מְשַׁלְּמִים שָׂכָר טוֹב בָּעוֹלָם הַזֶּה

וְכֵן כָּתְבוּ הַ"חֲתַם סוֹפֵר" (חלק ב עמוד יז), וְהַ"כְּתַב סוֹפֵר" זיע"א (פ' ראה) בְּשֵׁם בַּעַל הַ"הַפְלָאָה", וְהַחִידָ"א (דברים אחדים - דרוש כז) וְהַיַּעְבֵּ"ץ (לחם מן השמים אבות פ"א מ"ב), וּבַעַל הַ"בְּנֵי יִשָּׂשכָר" (חודש סיון מאמר ה כז), שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁהָאָדָם אֵינוֹ מְקַבֵּל שָׂכָר בָּעוֹלָם הַזֶּה עַל כָּל הַמִּצְווֹת שֶׁהוּא מְקַיֵּם, כִּי כָּל הַשָּׂכָר עַל הַמִּצְווֹת שֶׁהוּא מְקַיֵּם שָׁמוּר לוֹ לָעוֹלָם הַבָּא, כְּמוֹ שֶׁכָּתְבוּ חֲזַ"ל (קידושין לט) שֶׁ"שְּׂכַר מִצְוָה בְּהַאי עַלְמָא לֵיכָּא", וְכֵן דָּרְשׁוּ חֲזַ"ל (עירובין כב) אֶת הַפָּסוּק (דברים ז יא) "אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם" - הַיּוֹם לַעֲשׂוֹתָם וּמָחָר לְקַבֵּל שְׂכָרָם, אֲבָל עַל הַשִּׂמְחָה אֲשֶׁר הָאָדָם שָׂמֵחַ בַּמִּצְווֹת וְעַל הַחִבּוּב שֶׁהוּא מְחַבֵּב אֶת הַמִּצְווֹת, נוֹתְנִים לוֹ מִשָּׁמַיִם שָׂכָר כְּבָר בָּעוֹלָם הַזֶּה.

וְכָתַב הַ"חֲתַם סוֹפֵר" זיע"א (חלק ב עמוד יז), שֶׁלּוֹמְדִים זֹאת מִמַּה שֶּׁכָּתְבָה הַתּוֹרָה (דברים כח מז), שֶׁכָּל הַקְּלָלוֹת הִנָּן בִּגְלַל חֹסֶר הַשִּׂמְחָה בַּעֲבוֹדַת ה', כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כח מז): "תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ בְּשִׂמְחָה, וְעָבַדְתָּ אֶת אֹיְבֶיךָ".

וְהִנֵּה מִדָּה טוֹבָה מְרֻבָּה, וּמִי שֶׁאָכֵן עוֹבֵד אֶת ה' בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב וּמְקַיֵּם אֶת כָּל הַמִּצְווֹת בְּשִׂמְחָה, בִּשְׂכַר זֹאת הוּא זוֹכֶה שֶׁאוֹיְבָיו הֵם אֲשֶׁר יְשָׁרְתוּהוּ וְיַעֲשׂוּ לוֹ אֶת כָּל חֶפְצוֹ וּרְצוֹנוֹ וְיָבִיאוּ לוֹ אֶת כָּל מַחְסוֹרוֹ, וְהוּא לֹא יִצְטָרֵךְ כְּלָל לַעֲבֹד לְפַרְנָסָתוֹ, כִּי עַל הַשִּׂמְחָה בַּמִּצְווֹת מְשַׁלְּמִים מִמָּרוֹם שָׂכָר עָצוּם מְאֹד כְּבָר בָּעוֹלָם הַזֶּה.

נֶּהֱנֶה מִיגִיעַ כַּפּוֹ

וְעַל פִּי זֶה מְבָאֵר הַחִידָ"א (דברים אחדים, דרוש כ"ז) אֶת מַאֲמַר חֲזַ"ל (ברכות ח) "גָּדוֹל הַנֶּהֱנֶה מִיגִיעַ כַּפּוֹ יוֹתֵר מִירֵא שָׁמַיִם", אֲשֶׁר הִתְקַשּׁוּ הַמְפָרְשִׁים, כֵּיצַד הֶעָמֵל לְפַרְנָסָתוֹ וְנֶהֱנֶה מִיגִיעַ כַּפָּיו יִהְיֶה גָּדוֹל יוֹתֵר מִירֵא שָׁמַיִם. וְהַמְפָרְשִׁים כָּתְבוּ כַּמָּה בֵּאוּרִים לְכָךְ. 

וְהַחִידָ"א בֵּאֵר שֶׁפֵּרוּשׁוֹ הוּא, שֶׁהַנֶּהֱנֶה וְשָׂמֵחַ בַּמִּצְווֹת, שְׂכָרוֹ עַל הַשִּׂמְחָה שֶׁהוּא שָׂמֵחַ בַּמִּצְוָה, גָּדוֹל יוֹתֵר מִשְּׂכָרוֹ שֶׁל יְרֵא שָׁמַיִם הַמְקַיֵּם אֶת הַמִּצְוָה לְלֹא שִׂמְחָה, כִּי הַמְקַיֵּם אֶת הַמִּצְוָה בְּשִׂמְחָה מְקַבֵּל אֶת שְׂכָרוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְהַקֶּרֶן קַיֶּמֶת לוֹ לָעוֹלָם הַבָּא, אֲבָל מִי שֶׁמְּקַיֵּם אֶת הַמִּצְוָה מִתּוֹךְ יִרְאַת שָׁמַיִם בִּלְבַד לְלֹא שִׂמְחָה, אֵין לוֹ שָׂכָר עַל מִצְוָה זוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה, כִּי שְׂכַר מִצְוָה בְּהַאי עַלְמָא לֵיכָּא, אֶלָּא שְׂכָרוֹ שָׁמוּר לוֹ לָעוֹלָם הַבָּא.

מִמִּצְוָה בְּשִׂמְחָה נִבְרָא מַלְאָךְ שָׂמֵחַ - שֶׁבְּכֹחוֹ לְשַׁדֵּד אֶת כָּל הַמַּעֲרָכוֹת

וכָּתַב בַּעַל הַ"דִּבְרֵי יִשְׂרָאֵל" מִמּוֹדְזִ'יץ זיע"א (ח"ב עמוד רחץ), שֶׁכַּאֲשֶׁר הָאָדָם עוֹשֶׂה מִצְוָה בְּשִׂמְחָה, נִבְרָא מִכָּךְ מַלְאָךְ שָׂמֵחַ אֲשֶׁר פָּנָיו צוֹהֲלוֹת וּשְׂמֵחוֹת, וְכַאֲשֶׁר הוּא עוֹשֶׂה מִצְוָה בְּעַצְבוּת וְעַצְלוּת, נִבְרָא מִכָּךְ מַלְאָךְ עָצוּב וְזָעֵף, אֲשֶׁר פָּנָיו זוֹעֲפוֹת וַעֲצוּבוֹת. עַד כָּאן דְּבָרָיו.

וְהִנֵּה כָּתְבוּ חֲזַ"ל, שֶׁמַּלְכוּתָא דִרְקִיעָא כְּעֵין מַלְכוּתָא דִּשְׁמַיָּא, כְּלוֹמַר שֶׁהַהַנְהָגָה בַּשָּׁמַיִם הִנָּהּ כְּעֵין הַהַנְהָגָה בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְלָכֵן כְּשֵׁם שֶׁבָּעוֹלָם הַזֶּה כָּל הַשָּׁרוּי בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה, הֲרֵי בְּשִׂמְחָתוֹ הָרַבָּה הוּא סוֹחֵף וְנוֹטֵל עִמּוֹ אֶת כָּל חֲבֵרָיו, שֶׁכֻּלָּם יִשְׁמְעוּ בְּקוֹלוֹ וְיֵלְכוּ עִמּוֹ וְיַעֲשׂוּ כְּפִי דַּעְתּוֹ וּרְצוֹנוֹ.

וְכָּךְ גַּם בַּמָּרוֹם, כַּאֲשֶׁר הָאָדָם שָׁרוּי בְּצָרָה, חַס וְשָׁלוֹם, וְהוּא עוֹשֶׂה אֶת הַמִּצְווֹת מִתּוֹךְ שִׂמְחָה וְטוּב לֵבָב, בָּא הַמַּלְאָךְ הַשָּׂמֵחַ שֶׁנִּבְרָא מִמִּצְוָתוֹ, וְהוּא מְעוֹרֵר עִמּוֹ אֶת כָּל הַמַּלְאָכִים בַּמָּרוֹם לָבוֹא וּלְהַמְלִיץ יֹשֶׁר וּזְכוּת, וּלְהַמְשִׁיךְ שֶׁפַע רַב וּבְרָכָה מְרֻבָּה עַל הָאָדָם הַזֶּה שֶׁבְּרָאוֹ, וְלָכֵן עַל יְדֵי שֶׁהָאָדָם עוֹשֶׂה אֶת הַמִּצְווֹת בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב, הוּא זוֹכֶה לְהִוָּשַׁע מִכָּל צָרוֹתָיו.

שִׂמְחַת הַמִּצְווֹת יוֹצֶרֶת הֲגַנָּה וּשְׁמִירָה

וְכֵן כָּתַב רַבִּי נַחְמָן מִבְּרֶסְלֵב זיע"א, (ספר המידות - שמחה): עַל יְדֵי שִׂמְחָה שֶׁל מִצְוָה, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְסוֹכֵךְ עַל הָאָדָם. וְלָכֵן כַּאֲשֶׁר הָאָדָם נִמְצָא בְּעֵת צָרָה, עֲצָתוֹ הִיא לִשְׂמֹחַ בְּקִיּוּם הַמִּצְווֹת וּלְקַיְּמָן מִתּוֹךְ שִׂמְחָה וְחֶדְוָה רַבָּה, וְעַל יְדֵי כָּךְ הוּא זוֹכֶה לִשְׁמִירָה עֶלְיוֹנָה וְלַהֲגַנָּה עֲצוּמָה מֵעַל כָּל דַּרְכֵי הַטֶּבַע, וְהוּא זוֹכֶה לִישׁוּעוֹת עֲצוּמוֹת וְנִפְלָאוֹת בְּכָל הַתְּחוּמִים וְהַמִּישׁוֹרִים.

הַאי עַלְמָא כְּבֵי הִלּוּלָא דַּמְיָא

וְכָתַב בַּעַל הַ"דִּבְרֵי יִשְׂרָאֵל" מִמּוֹדְזִ'יץ זיע"א, שֶׁזֶּה מְרֻמָּז בְּמַאֲמַר חֲזַ"ל (עירובין נד): "הַאי עַלְמָא - כְּבֵי הִלּוּלָא דָּמֵי", שֶׁבֵּאוּרוֹ הַפָּשׁוּט הִנּוֹ, שֶׁהָעוֹלָם הַזֶּה הֲרֵי הוּא דּוֹמֶה לַחֲתֻנָּה אֲשֶׁר בָּהּ הַכֹּל שְׁרוּיִים בְּשִׂמְחָה.

וּבְכָךְ מְרֻמָּז שֶׁקַּבָּלַת שְׂכָרָן שֶׁל הַמִּצְווֹת בָּעוֹלָם הַזֶּה תְּלוּיָה בְּשִׂמְחָתוֹ שֶׁל הָאָדָם בַּמִּצְווֹת, וְאִם הוּא יְקַיֵּם אֶת הַמִּצְווֹת בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה וְיִשְׂמַח בָּהֶן, יִזְכֶּה לְקַבֵּל עַל כָּךְ שָׂכָר כְּבָר בָּעוֹלָם הַזֶּה. 

וְעַל פִּי זֶה מְבָאֵר בַּעַל הַ"דִּבְרֵי יִשְׂרָאֵל" אֶת הַפָּסוּק (תהלים קיט קסב) "שָׂשׂ אָנֹכִי עַל אִמְרָתֶךָ כְּמוֹצֵא שָׁלָל רָב", כְּלוֹמַר שֶׁדָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם אוֹמֵר, אֲנִי שָׂשׂ וְשָׂמֵחַ מִשְּׂכָרָן שֶׁל הַמִּצְווֹת שֶׁקִּיַּמְתִּי, כִּי קִבַּלְתִּי עֲלֵיהֶן שָׂכָר מִיָּד בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְזֹאת מִפְּנֵי שֶׁשָּׂמַחְתִּי בְּקִיּוּם הַמִּצְווֹת, כִּי הַמִּצְווֹת נֶחְשָׁבוֹת אֶצְלִי כְּאָדָם אֲשֶׁר מָצָא סְכוּם גָּדוֹל וָרַב, וְלָכֵן אֲנִי שָׂמֵחַ בְּקִיּוּמָן שִׂמְחָה גְּדוֹלָה וַעֲצוּמָה "כְּמוֹצֵא שָׁלָל רָב", וּמִשּׁוּם כָּךְ שַׂשְׂתִּי וְשָׂמַחְתִּי וְקִבַּלְתִּי אֶת שְׂכָרִי עֲלֵיהֶם כְּבָר בָּעוֹלָם הַזֶּה, כִּי עַל שִׂמְחַת הַמִּצְווֹת מְקַבְּלִים שָׂכָר כְּבָר בָּעוֹלָם הַזֶּה. 

מַה הָיָה הַמִּבְחָן שֶׁבָּדַק אֱלִיעֶזֶר אֶת רִבְקָה

וּמוֹסִיף בַּעַל הַ"דִּבְרֵי יִשְׂרָאֵל" מִמּוֹדְזִ'יץ זיע"א (פ' חיי שרה), שֶׁעַל פִּי זֶה מְבֹאָר כֵּיצַד בָּדַק אֱלִיעֶזֶר אֶת רִבְקָה בְּכָךְ שֶׁאָמַר לָהּ לְהַשְׁקוֹת אֶת גְּמַלָּיו, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כד יד) "וְהָיָה הַנַּעֲרָה אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיהָ הַטִּי נָא כַדֵּךְ וְאֶשְׁתֶּה, וְאָמְרָה שְׁתֵה וְגַם גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה, אֹתָהּ הֹכַחְתָּ לְעַבְדְּךָ לְיִצְחָק", וַהֲרֵי לִכְאוֹרָה יִתָּכֵן שֶׁהִיא תַּעֲשֶׂה מִצְוָה זֹאת בִּלְבַד בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה וְאַף עַל פִּי כֵן הִיא תִּהְיֶה מְקֻלְקֶלֶת מְאֹד בְּכָל מַעֲשֶׂיהָ וְאֵינָהּ צַדֶּקֶת כְּלָל, וְכֵיצַד סָמַךְ אֱלִיעֶזֶר עַל מִבְחָן זֶה לְבָדְקָהּ בְּדָבָר זֶה בִּלְבַד?

אֶלָּא שֶׁהַבֵּאוּר לְכָךְ הוּא, מִפְּנֵי שֶׁקִּיּוּם הַמִּצְווֹת בְּשִׂמְחָה הִנּוֹ הַמִּבְחָן לָאָדָם בְּאֵיזוֹ דַּרְגָּה הוּא נִמְצָא, מִפְּנֵי שֶׁהָרְשָׁעִים נִכָּרִים בְּכָךְ שֶׁאֵינָם מְקַיְּמִים אֶת הַמִּצְווֹת מִתּוֹךְ שִׂמְחָה אֶלָּא הֵם מְקַיְּמִים אֶת כָּל הַמִּצְווֹת מִתּוֹךְ עַצְבוּת גְּדוֹלָה וּמָרָה שְׁחוֹרָה, וְזֹאת מִפְּנֵי שֶׁכָּל שִׂמְחָתָם שֶׁל הָרְשָׁעִים הִנָּהּ רַק בְּתַאֲווֹת וְהַבְלֵי עוֹלָם הַזֶּה הַמְדֻמִּים, וְאִלּוּ הַצַּדִּיקִים נִכָּרִים בְּכָךְ שֶׁהֵם מְקַיְּמִים אֶת כָּל הַמִּצְווֹת מִתּוֹךְ שִׂמְחָה גְּדוֹלָה, וְהִיא כָּל שִׂמְחָתָם וְאָשְׁרָם.

וְלָכֵן כַּאֲשֶׁר רָאָה אֱלִיעֶזֶר שֶׁרִבְקָה הִשְׁקְתָה אֶת הַגְּמַלִּים מִתּוֹךְ שִׂמְחָה וְטוּב לֵבָב, הוּא הֵבִין מִכָּךְ שֶׁהִיא צַדֶּקֶת בְּכָל מַעֲשֶׂיהָ וִישָׁרָה בְּכָל דְּרָכֶיהָ, וְזֶה מְרֻמָּז בְּמַה שֶּׁאָמַר אֱלִיעֶזֶר בִּתְפִלָּתוֹ: "וְהָיָה הַנַּעֲרָה אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיהָ הַטִּי נָא כַדֵּךְ", וְהִנֵּה אֵין "וְהָיָה" אֶלָּא לְשׁוֹן שִׂמְחָה, כְּלוֹמַר שֶׁבְּכָךְ מְרֻמָּז שֶׁעִקַּר תְּפִלָּתוֹ שֶׁל אֱלִיעֶזֶר הָיְתָה שֶׁיִּרְאֶה וְיַבְחִין הַאִם הִיא תַּעֲשֶׂה זֹאת מִתּוֹךְ שִׂמְחָה אוֹ שֶׁמָּא לָאו חָלִילָה, כִּי עִקַּר הַמִּבְחָן שֶׁעָשָׂה אֱלִיעֶזֶר לְרִבְקָה הָיָה, הַאִם הִיא מְקַיֶּמֶת אֶת הַמִּצְווֹת מִתּוֹךְ שִׂמְחָה אוֹ לֹא, אֲשֶׁר בְּכָךְ נִכָּרִים כָּל מַעֲשֶׂיהָ כֻּלָּם.

מַדּוּעַ קִבְּלָה רִבְקָה מֵאֱלִיעֶזֶר נֶזֶם זָהָב וּצְמִידִים

וְעַל פִּי זֶה מְבֹאָר מַדּוּעַ קִבְּלָה רִבְקָה מִיָּד אַחַר כָּךְ מֵאֱלִיעֶזֶר נֶזֶם זָהָב וּשְׁנֵי צְמִידִים מִזָּהָב, וּמַדּוּעַ לֹא שָׁמְרוּ לָהּ מִשָּׁמַיִם אֶת שְׂכָרָהּ עַל מַעֲשֵׂי הַחֶסֶד שֶׁעָשְׂתָה עִם אֱלִיעֶזֶר בְּכָךְ שֶׁהִשְׁקְתָה אֶת הַגְּמַלִּים, שֶׁתְּקַבְּלֵם בָּעוֹלָם הַבָּא. אֶלָּא שֶׁהַטַּעַם לְכָךְ הוּא, מִפְּנֵי שֶׁרִבְקָה עָשְׂתָה אֶת הַחֶסֶד עִם אֱלִיעֶזֶר בְּשִׂמְחָה וְחֶדְוָה, וְעַל הַשִּׂמְחָה בַּמִּצְוָה מְקַבְּלִים אֶת הַשָּׂכָר מִיָּד בָּעוֹלָם הַזֶּה, וּמִשּׁוּם כָּךְ קִבְּלָה רִבְקָה אֶת שְׂכָרָהּ מִיָּד - נֶזֶם זָהָב וּשְׁנֵי צְמִידִים מִזָּהָב, וְזֹאת עַל כָּל מַעֲשֵׂי הַחֶסֶד שֶׁעָשְׂתָה עִם אֱלִיעֶזֶר מִתּוֹךְ שִׂמְחָה וְטוּב לֵבָב. עַד כָּאן דְּבָרָיו הַקְּדוֹשִׁים.

עַל מַה הִבְטִיחָה תּוֹרָה אֶת כָּל הַבְּרָכוֹת וְהַהַשְׁפָּעוֹת

וְעַל פִּי זֶה מְבֹאָר מַדּוּעַ הִבְטִיחָה הַתּוֹרָה בְּפָרָשַׁת "וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ", שֶׁעַם יִשְׂרָאֵל יְקַבְּלוּ אֶת שְׂכָרָם עַל קִיּוּם הַמִּצְווֹת מִיָּד בָּעוֹלָם הַזֶּה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר "וְנָתַתִּי מְטַר אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ, וְנָתַתִּי עֵשֶׂב בְּשָׂדְךָ לִבְהֶמְתֶּךָ וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ", וַהֲרֵי לִכְאוֹרָה שְׂכַר מִצְוָה בְּהַאי עַלְמָא לֵיכָּא, וּמַדּוּעַ הִבְטִיחָה כָּאן הַתּוֹרָה שֶׁיִּשְׂרָאֵל יְקַבְּלוּ אֶת שְׂכַר הַמִּצְווֹת כְּבָר בָּעוֹלָם הַזֶּה.

אֶלָּא שֶׁהַבֵּאוּר לְכָךְ הוּא, מִפְּנֵי שֶׁכָּל הַשָּׂכָר שֶׁהִבְטִיחָה תּוֹרָה שֶׁיְּקַבְּלוּ יִשְׂרָאֵל בָּעוֹלָם הַזֶּה כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בְּפָרָשָׁה זוֹ, הוּא עַל מַה שֶּׁמְּקַיְּמִים יִשְׂרָאֵל אֶת הַמִּצְווֹת מִתּוֹךְ שִׂמְחָה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בַּפָּסוּק - "וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹתַי אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם, לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹקֵיכֶם - וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם", כְּלוֹמַר כַּאֲשֶׁר תַּעַבְדוּ אֶת ה' מִתּוֹךְ אַהֲבָה וְשִׂמְחָה, "בְּכָל לְבַבְכֶם", עַל יְדֵי כָּךְ תִּזְכּוּ לְכָל הַבְּרָכוֹת כְּבָר בָּעוֹלָם הַזֶּה. 

וְזֶה מְרֻמָּז בִּתְחִלַּת הַפָּרָשָׁה - "וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ" וְהִנֵּה אֵין "וְהָיָה" אֶלָּא לְשׁוֹן שִׂמְחָה, וּבְכָךְ מְרֻמָּז שֶׁכַּאֲשֶׁר יְקַיְּמוּ יִשְׂרָאֵל אֶת הַמִּצְווֹת מִתּוֹךְ שִׂמְחָה, יְקַבְּלוּ אֶת שְׂכָרָם עַל כָּךְ מִיָּד בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְיִזְכּוּ לְכָל הַהַשְׁפָּעוֹת וְהַבְּרָכוֹת.

מַדּוּעַ תִּקְּנוּ חֲכָמִים לְהָבִיא אֶת הַיְלָדִים לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ 

וְעַל פִּי זֶה מְבָאֵר הַ"חֲתַם סוֹפֵר" זיע"א, מַדּוּעַ כָּתְבוּ חֲזַ"ל (חגיגה ג) שֶׁצָּרִיךְ לְהָבִיא אֶת הַתִּינוֹקוֹת לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ בְּכָל מוֹצָאֵי שְׁנַת הַשְּׁבִיעִית לְקַיֵּם אֶת "מִצְוַת הַקְהֵל", אֲשֶׁר בּוֹ הָיוּ כָּל יִשְׂרָאֵל מִתְאַסְּפִים וּבָאִים לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ, וְהַמֶּלֶךְ הָיָה קוֹרֵא בִּפְנֵי הָעָם אֶת כָּל חֻמַּשׁ דְּבָרִים.

וְהִנֵּה כָּתְבוּ חֲזַ"ל שֶׁאֲפִלּוּ שֶׁהַתִּינוֹקוֹת אֵינָם מְבִינִים כְּלָל אֶת מַה שֶּׁלּוֹמְדִים בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ, מְבִיאִים אוֹתָם רַק בִּכְדֵי לָתֵת שָׂכָר לְהוֹרֵיהֶם שֶׁמְּבִיאִים אוֹתָם. 

וְצָרִיךְ לְהָבִין מַדּוּעַ תִּקְּנוּ חֲכָמִים לְהָבִיא אֶת הַתִּינוֹקוֹת לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ, וְלֹא חָשְׁשׁוּ מִכָּךְ שֶׁהֵם עֲלוּלִים לְהַפְרִיעַ לִשְׁמֹעַ אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה שֶׁנֶּאֶמְרוּ בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ בְּשָׁעָה זוֹ, אֲשֶׁר בָּהּ הִתְקַהֲלוּ כָּל יִשְׂרָאֵל לְקַיֵּם אֶת מִצְוַת הַקְהֵל, וּכְמוֹ שֶׁנִּפְסָק בַּ"שֻּׁלְחָן עָרוּךְ" (סימן תקפ"ט במגן אברהם) שֶׁאֵין לְהָבִיא אֶת הַתִּינוֹקוֹת לְבֵית הַכְּנֶסֶת בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה לִשְׁמִיעַת שׁוֹפָר, וְזֹאת כְּדֵי שֶׁלֹּא יְבַלְבְּלוּ הַתִּינוֹקוֹת בְּהַרְעִישָׁם אֶת הַשּׁוֹמְעִים, שֶׁלֹּא יַצְלִיחוּ לְהַאֲזִין הֵיטֵב לַתְּקִיעוֹת בִּגְלָלָם, וּמַדּוּעַ בְּמִצְוַת הַקְהֵל לֹא חָשְׁשׁוּ חֲכָמִים לְכָךְ.

דַּוְקָא מִפְּנֵי שֶׁהַתִּינוֹקוֹת עֲלוּלִים לְהַפְרִיעַ

אֶלָּא שֶׁהַבֵּאוּר לְכָךְ הוּא, שֶׁכָּל הַטַּעַם שֶׁתִּקְּנוּ חֲכָמִים לְהָבִיא אֶת הַתִּינוֹקוֹת לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ לְ"מִצְוַת הַקְהֵל", הוּא דַּוְקָא מִפְּנֵי שֶׁהַתִּינוֹקוֹת עֲלוּלִים לְהַפְרִיעַ, וְזֹאת כְּדֵי לְהַרְאוֹת לְעֵינֵי כֹּל שֶׁעַם יִשְׂרָאֵל מְחַבְּבִים אֶת הַמִּצְווֹת וּשְׂמֵחִים בָּהֶן, וְלָכֵן אֵין דָּבָר שֶׁמַּפְרִיעַ לָהֶם, כְּמוֹ שֶׁכָּתְבוּ חֲזַ"ל (ראש השנה כז ע"א), שֶׁכַּאֲשֶׁר הַדָּבָר חָבִיב עַל הָאֲנָשִׁים, הֵם מִתְגַּבְּרִים עַל כָּל הַהַפְרָעוֹת וּמַאֲזִינִים אֲפִלּוּ כַּאֲשֶׁר יֶשְׁנָם כָּל מִינֵי דְּבָרִים הַמַּפְרִיעִים לְכָךְ, כִּי כַּאֲשֶׁר הַדָּבָר חָבִיב עַל הָאָדָם, הוּא יָכוֹל לְהַאֲזִין וְלִשְׁמֹעַ תָּמִיד.

וְזֶה הַטַּעַם שֶׁהִדְגִּישׁוּ חֲזַ"ל שֶׁמְּבִיאִים אֶת הַתִּינוֹקוֹת לְמִצְוַת הַקְהֵל בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ, כְּדֵי לָתֵת שָׂכָר טוֹב לַמְּבִיאִים אוֹתָם, וְזֹאת מִפְּנֵי שֶׁעַל מַה שֶּׁמְּבִיאִים יִשְׂרָאֵל אֶת הַיְלָדִים הַקְּטַנִּים לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ לְמִצְוַת הַקְהֵל, יִתְּנוּ לָהֶם שָׂכָר טוֹב מִשָּׁמַיִם כְּבָר בָּעוֹלָם הַזֶּה, כִּי בְּכָךְ הֵם מַרְאִים אֶת שִׂמְחָתָם הַגְּדוֹלָה בְּמִצְוַת הַקְהֵל, וְעַל שִׂמְחַת הַמִּצְווֹת מְשַׁלְּמִים לָאָדָם שָׂכָר כְּבָר בָּעוֹלָם הַזֶּה.

וְזֶה בֵּאוּר דִּבְרֵי חֲזַ"ל שֶׁאָמְרוּ שֶׁהַטַּעַם שֶׁמְּבִיאִים אֶת הַתִּינוֹקוֹת לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ, הוּא כְּדֵי לִתֵּן שָׂכָר טוֹב לְמִי שֶׁמֵּבִיא אוֹתָם. עַד כָּאן דְּבָרָיו הַקְּדוֹשִׁים.

סוֹד הַשִּׂמְחָה הַגְּדוֹלָה בְּחַג הַפּוּרִים

וְעַל פִּי זֶה אֶפְשָׁר לְבָאֵר מַדּוּעַ בְּחַג הַפּוּרִים תִּקְּנוּ חֲזַ"ל שֶׁיִּהְיוּ כָּל יִשְׂרָאֵל שְׂמֵחִים בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה, וְיִדְאֲגוּ כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל לְשִׂמְחָתוֹ שֶׁל רֵעֵהוּ שֶׁאַף הִיא תִּהְיֶה שִׂמְחָה וְחֶדְוָה בִּשְׁלֵמוּת וּבְדִיצָה רַבָּה.

וּמִשּׁוּם כָּךְ תִּקְּנוּ חֲזַ"ל שֶׁיִּשְׂרָאֵל יִתְּנוּ בּוֹ מַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים, וְכָל הַפּוֹשֵׁט יָדוֹ לִטֹּל נוֹתְנִים לוֹ, וְאֵין מְדַקְדְּקִים אַחֲרָיו, וְזֹאת כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה שִׂמְחָתָם שֶׁל הָעֲנִיִּים שְׁלֵמָה בְּיוֹם זֶה, וְכֵן תִּקְּנוּ חֲכָמִים לָתֵת בּוֹ מִשְׁלוֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ, וְזֹאת כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה אַף לָעֲנִיִּים בְּמַה לָּחֹג בּוֹ אֶת סְעוּדַת הֶחָג בְּהַרְחָבָה וּבְשִׂמְחָה גְּדוֹלָה, וְכֵן תִּקְּנוּ חֲכָמִים לְהַרְבּוֹת בּוֹ בְּתַחְפּוֹשׂוֹת בִּכְדֵי לְהַרְבּוֹת בּוֹ אֶת הַשִּׂמְחָה וְהַחֶדְוָה.

וְצָרִיךְ לְהָבִין מַדּוּעַ תִּקְּנוּ חֲזַ"ל מִנְהָגִים רַבִּים כְּדֵי לְהַרְבּוֹת בְּחַג הַפּוּרִים אֶת הַשִּׂמְחָה יוֹתֵר מִכָּל הַחַגִּים וְהַמּוֹעֲדִים אֲשֶׁר אַף בָּהֶם אֵרְעוּ נִסִּים וְנִפְלָאוֹת עֲצוּמִים לְיִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר נִצְּלוּ בָּהֶם מִיַּד כָּל אוֹיְבֵיהֶם וְשׂוֹנְאֵיהֶם וּמְבַקְשֵׁי רָעָתָם.

אֶלָּא שֶׁהַבֵּאוּר לְכָךְ הוּא, מִפְּנֵי שֶׁבִּימֵי הַפּוּרִים קִבְּלוּ עֲלֵיהֶם יִשְׂרָאֵל אֶת הַתּוֹרָה מֵחָדָשׁ בְּאַהֲבָה וּמִתּוֹךְ שִׂמְחָה גְּדוֹלָה, כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ חֲזַ"ל (שבת פח) אֶת הַפָּסוּק "קִיְּמוּ וְקִבְּלוּ הַיְּהוּדִים" – קִבְּלוּ אֶת מַה שֶּׁקִּיְּמוּ כְּבָר, וְכֵיוָן שֶׁבְּיוֹם זֶה שָׂמְחוּ יִשְׂרָאֵל שִׂמְחָה גְּדוֹלָה בַּתּוֹרָה וּבְמִצְווֹתֶיהָ, וְעַל שִׂמְחַת הַמִּצְווֹת מְקַבְּלִים יִשְׂרָאֵל אֶת שְׂכָרָם כְּבָר בָּעוֹלָם הַזֶּה, מִשּׁוּם כָּךְ תִּקְּנוּ חֲכָמִים לְהַרְבּוֹת אֶת הַשִּׂמְחָה בְּיָמִים אֵלּוּ יוֹתֵר מִכָּל הַחַגִּים וְהַמּוֹעֲדִים, כִּי עַל שִׂמְחַת הַמִּצְווֹת מְקַבְּלִים יִשְׂרָאֵל אֶת שְׂכָרָם כְּבָר בָּעוֹלָם הַזֶּה לִשְׂמֹחַ בּוֹ בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה, וְלָשׂוּשׂ בּוֹ בְּדִיצָה וְחֶדְוָה רַבָּה וַעֲצוּמָה בְּשֶׁפַע רֹב טוֹבָה וּבְרָכָה.

מַדּוּעַ יְמֵי הַפּוּרִים יִשָּׁאֲרוּ לְעוֹלָם

וּמִשּׁוּם כָּךְ כָּתְבוּ חֲזַ"ל, שֶׁבְּחַג הַפּוּרִים כָּל הַפּוֹשֵׁט יָד נוֹתְנִים לוֹ, אֲשֶׁר זֶה מְרַמֵּז שֶׁשַּׁעֲרֵי שָׁמַיִם פְּתוּחִים לְקַבֵּל אֶת כָּל הַתְּפִלּוֹת בְּיוֹם זֶה, כַּמּוּבָא בַּסְּפָרִים, וְהַטַּעַם לְכָךְ הוּא מִפְּנֵי שֶׁעַל יְדֵי שִׂמְחָתָם הַגְּדוֹלָה שֶׁל יִשְׂרָאֵל בְּחַג הַפּוּרִים, הֵם מַמְשִׁיכִים אֶת כָּל הַהַשְׁפָּעוֹת וְהַבְּרָכוֹת בָּעוֹלָם הַזֶּה בְּגִלּוּי, וְזֹאת מִפְּנֵי שֶׁעַל שִׂמְחַת הַמִּצְווֹת מְקַבְּלִים יִשְׂרָאֵל אֶת שְׂכָרָם כְּבָר בָּעוֹלָם הַזֶּה, וּמִשּׁוּם כָּךְ כָּל תְּפִלָּתָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל מִתְקַבֶּלֶת מִיָּד בַּמָּרוֹם בְּחַג הַפּוּרִים, לְהַמְשִׁיךְ בּוֹ אֶת כָּל הַבְּרָכוֹת וְהַהַשְׁפָּעוֹת הַטּוֹבוֹת.

וְעַל פִּי זֶה מְבֹאָר, מַדּוּעַ חַג הַפּוּרִים הִנּוֹ הֶחָג הַיָּחִיד אֲשֶׁר יִשָּׁאֵר אַף לֶעָתִיד לָבוֹא, כְּמוֹ שֶׁכָּתְבוּ חֲזַ"ל, וְזֹאת מִפְּנֵי שֶׁבְּיָמִים אֵלּוּ קִבְּלוּ יִשְׂרָאֵל לְקַיֵּם אֶת הַמִּצְווֹת מִתּוֹךְ שִׂמְחָה וְטוּב לֵבָב, וְעַל כָּךְ הֵם צְרִיכִים לְקַבֵּל אֶת שְׂכָרָם כְּבָר בָּעוֹלָם הַזֶּה.

וְלָכֵן הֶחָג הַזֶּה אֲשֶׁר הִנּוֹ נוֹבֵעַ מִשִּׂמְחָתָם הַגְּדוֹלָה שֶׁל יִשְׂרָאֵל בַּתּוֹרָה וּבַמִּצְווֹת, נִשְׁאָר לְעוֹלָם וָעֶד בָּעוֹלָם הַזֶּה וְהוּא לֹא יִתְבַּטֵּל לְעוֹלָם, וְזֹאת כְּדֵי שֶׁיָּחֹגּוּ יִשְׂרָאֵל אֶת יְמֵי הַפּוּרִים תָּמִיד בָּעוֹלָם הַזֶּה וְיִזְכּוּ לְהֶאָרַת פּוּרִים הָעֲצוּמָה מִתּוֹךְ שִׂמְחָה וְחֶדְוָה רַבָּה, בִּכְדֵי שֶׁיְּקַבְּלוּ בּוֹ יִשְׂרָאֵל אֶת שְׂכָרָם תָּמִיד בָּעוֹלָם הַזֶּה אַף לֶעָתִיד לָבוֹא.

חֶסְרוֹן הַשִּׂמְחָה בַּמִּצְווֹת - סִבַּת הַחֻרְבָּן וְהַגָּלוּת

הִנֵּה כָּתְבוּ חֲזַ"ל, שֶׁמִּפְּנֵי חֹסֶר הַשִּׂמְחָה וְהַחַיּוּת אֲשֶׁר הָיָה לְעַם יִשְׂרָאֵל בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, הֵם לֹא עָסְקוּ בְּלִמּוּד הַתּוֹרָה וּבְקִיּוּם הַמִּצְווֹת בְּאַהֲבָה וְיִרְאָה כָּרָאוּי, עַד שֶׁנֶּחֱרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, וְלָכֵן כַּאֲשֶׁר יַעֲשׂוּ יִשְׂרָאֵל אֶת הַמִּצְווֹת מִתּוֹךְ שִׂמְחָה וְטוּב לֵבָב, יִזְכּוּ מִיָּד לְהִגָּאֵל גְּאֻלַּת עוֹלָמִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתְבוּ חֲזַ"ל (נדרים פא עא): דָּבָר זֶה נִשְׁאַל לַחֲכָמִים וְלַנְּבִיאִים וְלֹא פֵּרְשׁוּ אוֹתוֹ, עַל מָה אָבְדָה הָאָרֶץ, עַד שֶׁעָנָה לָהֶם ה' יִתְבָּרַךְ (ירמיה ט יב): "וַיֹּאמֶר ה' עַל עָזְבָם אֶת תּוֹרָתִי". 

וּפֵרֵשׁ הָרַ"ן בְּשֵׁם רַבֵּנוּ יוֹנָה עָלָיו הַשָּׁלוֹם: "שֶׁלֹּא הָיְתָה הַתּוֹרָה חֲשׁוּבָה בְּעֵינֵיהֶם כָּל כָּךְ שֶׁיְּהֵא רָאוּי לְבָרֵךְ עָלֶיהָ".

וּבֵאֵר מוֹהַרְנַ"ת זיע"א (פריקה וטעינה ד), שֶׁבֵּאוּר דִּבְרֵי חֲזַ"ל הוּא, מִפְּנֵי שֶׁעִקַּר כַּוָּנַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּמַה שֶּׁאָמַר לְיִרְמְיָה הַנָּבִיא, הָיָה מִפְּנֵי שֶׁרָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁיֵּדְעוּ יִשְׂרָאֵל מַה הִיא הַדֶּרֶךְ וְהָעֵצָה לְתַקֵּן אֶת כָּל הַקִּלְקוּלִים וְהַחֲטָאִים אֲשֶׁר גָּרְמוּ אֶת חֻרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, וְהַחֵטְא הָעִקָּרִי שֶׁל יִשְׂרָאֵל הָיָה מִפְּנֵי שֶׁהֵם לֹא בֵּרְכוּ בַּתּוֹרָה תְּחִלָּה, כְּלוֹמַר שֶׁלֹּא שָׂמְחוּ יִשְׂרָאֵל בַּתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה וּמִצְווֹתֶיהָ, כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר בַּמְפָרְשִׁים שֶׁעִקַּר בִּרְכַּת הַתּוֹרָה הִיא כְּדֵי לְהַרְאוֹת אֶת שִׂמְחָתֵנוּ הַגְּדוֹלָה בְּכָל עֹז בְּנֹעַם חֶלְקֵנוּ וְגוֹרָלֵנו, שֶׁזָּכִינוּ לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה וּמִצְווֹתֶיהָ, וְלָכֵן כָּתְבוּ חֲזַ"ל שֶׁיֵּשׁ לְהִזָּהֵר מְאֹד בְּבִרְכַּת הַתּוֹרָה לְבָרְכָהּ בְּכַוָּנָה גְּדוֹלָה וּבְשִׂמְחָה רַבָּה.

מַהִי הַסִּבָּה הָעִקָּרִית שֶׁרֹב הָאֲנָשִׁים רְחוֹקִים מִדַּרְכֵי הַתְּשׁוּבָה

וְהִנֵּה עִקַּר הַסִּבָּה שֶׁרֹב הָאֲנָשִׁים רְחוֹקִים מִדַּרְכֵי הַתְּשׁוּבָה, הִיא מִפְּנֵי שֶׁאֵינָם שְׂמֵחִים בְּכָךְ שֶׁזָּכוּ לִלְמֹד וְלַעֲסֹק בַּתּוֹרָה, וְאֵינָם שְׂמֵחִים בַּמִּצְווֹת שֶׁהֵם זוֹכִים לְקַיֵּם, וְאֵינָם מַעֲרִיכִים וּמַחֲשִׁיבִים אֶת הַתּוֹרָה כָּרָאוּי, אֲשֶׁר מִשּׁוּם כָּךְ אֵינָם שָׂשִׂים וּשְׂמֵחִים אַף בִּמְעַט הַתּוֹרָה אֲשֶׁר הֵם זוֹכִים לִלְמֹד, וְאֵינָם מַחֲשִׁיבִים אַף אֶת מְעַט הַמִּצְווֹת אֲשֶׁר הֵם זוֹכִים לְקַיֵּם. 

וְכֵיוָן שֶׁיִּשְׂרָאֵל לֹא שָׂמְחוּ בַּתּוֹרָה וּבַמִּצְווֹת וּבַמַּעֲשִׂים טוֹבִים אֲשֶׁר זָכוּ לְקַיֵּם, מִשּׁוּם כָּךְ הֵם לֹא בֵּרְכוּ אֶת בִּרְכוֹת הַתּוֹרָה, וְלֹא הוֹדוּ לְהַשֵּׁם עַל זְכִיָּתָם הָעֲצוּמָה לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה וּלְקַיֵּם אֶת מִצְווֹתֶיהָ, וְזֶה מַה שֶּׁגָּרַם לָהֶם שֶׁהֵם יָרְדוּ מִדְּחִי אֶל דֶּחִי, עַד שֶׁנָּפְלוּ לְגַמְרֵי מִכָּל קִיּוּם הַתּוֹרָה וְהַמִּצְווֹת, עַד שֶׁמִּפְּנֵי כָּךְ נֶחֱרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ.

וְלָכֵן הַחֻרְבָּן שֶׁל בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, וְכָל הַגָּלוּת הָאֲרֻכָּה וְהַצָּרוֹת הַקָּשׁוֹת, נִגְרְמוּ מִפְּנֵי שֶׁלֹּא עָבְדוּ יִשְׂרָאֵל אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מִתּוֹךְ שִׂמְחָה וְטוּב לֵבָב, וְכֵיוָן שֶׁלֹּא יָדְעוּ זֹאת כָּל הַחֲכָמִים וְהַנְּבִיאִים, לָכֵן הָיָה ה' יִתְבָּרַךְ צָרִיךְ לְפָרְשׁוֹ וּלְאָמְרוֹ - "עַל מָה אָבְדָה הָאָרֶץ, עַל עָזְבָם אֶת תּוֹרָתִי", שֶׁפֵּרוּשׁוֹ הוּא עַל שֶׁלֹּא בֵּרְכוּ בַּתּוֹרָה תְּחִלָּה. עַד כָּאן דְּבָרָיו הַקְּדוֹשִׁים.

עַל יְדֵי עֲשִׂיַּת הַמִּצְווֹת בְּשִׂמְחָה נֵצֵא מֵהַגָּלוּת

וְכָתַב הָרַהַ"ק מִקְּלוֹיזְנְבּוּרְג, רַבִּי יְקוּתִיאֵל יְהוּדָה הַלְבֶּרְשְׁטַאם זיע"א, בְּשׁוּ"ת "דִּבְרֵי יַצִּיב" (אורח חיים סימן רל"ח), שֶׁמִּפְּנֵי כָּךְ כַּאֲשֶׁר יֶשְׁנָהּ שִׂמְחָה שֶׁל מִצְוָה בְּתִשְׁעַת הַיָּמִים, כְּגוֹן שֶׁיֵּשׁ בּוֹ בְּרִית מִילָה אוֹ בַּר מִצְוָה וְכֵן סִיּוּם מַסֶּכֶת וְכַדּוֹמֶה, נוֹהֲגִים יִשְׂרָאֵל לְעָרְכָהּ בְּרֹב פְּאֵר, בַּאֲכִילַת בָּשָׂר וְדָגִים וְכָל מַטְעַמִּים, וּבְשִׁירִים וְרִקּוּדִים בְּלִוּוּי כְּלֵי נְגִינָה וְזִמְרָה. 

וְזֹאת מִפְּנֵי שֶׁעִקַּר הָאֲבֵלוּת עַל חֻרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הוּא עַל הַיְרִידָה הַגְּדוֹלָה שֶׁל עַם יִשְׂרָאֵל בְּרוּחָנִיּוּת אֲשֶׁר נִגְרְמָה כְּתוֹצָאָה מֵחֻרְבַּן הַבַּיִת, אֲשֶׁר הִיא נִגְרְמָה מִפְּנֵי שֶׁלֹּא קִיְּמוּ יִשְׂרָאֵל אֶת הַמִּצְווֹת מִתּוֹךְ שִׂמְחָה וְחֶדְוָה, בַּעֲרֵבוּת וּמְתִיקוּת כָּרָאוּי.

וְכָל הַגָּלוּת הָאֲרֻכָּה וְהַצָּרוֹת הַגְּדוֹלוֹת שֶׁבְּעִקְבוֹתֶיהָ, נִגְרְמָה עַל יְדֵי שֶׁנִּמְנְעוּ יִשְׂרָאֵל לִשְׂמֹחַ בְּמִצְווֹת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְזֹאת מִפְּנֵי שֶׁהַשִּׂמְחָה הִיא הַסִּימָן שֶׁמְּקַיְּמִים יִשְׂרָאֵל אֶת הַמִּצְווֹת בְּאַהֲבָה וְלֹא מִתּוֹךְ הֶכְרֵחַ, וּמִשּׁוּם כָּךְ עִקַּר הַתִּקּוּן אֲשֶׁר עַל יָדוֹ נִזְכֶּה לָצֵאת מֵהַגָּלוּת הָאֲרֻכָּה, הִיא לַעֲשׂוֹת אֶת הַמִּצְווֹת בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב.

וּמִשּׁוּם כָּךְ בְּיָמִים אֵלּוּ אֲשֶׁר בָּהֶם אָנוּ מִתְאַבְּלִים עַל חֻרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, צָרִיךְ לְהִזָּהֵר בְּיוֹתֵר לַעֲשׂוֹת אֶת הַמִּצְווֹת בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה, וְלִשְׂמֹחַ בְּיוֹתֵר בְּקִיּוּם הַמִּצְווֹת וְלַעֲשׂוֹת אוֹתָן בִּסְעוּדוֹת שֶׁל מִצְוָה בְּבָשָׂר וּבְיַיִן, וּבִלְבוּשֵׁי יְקָר נָאִים וּמְכֻבָּדִים, כִּי כַּאֲשֶׁר שְׂמֵחִים יִשְׂרָאֵל בְּשִׂמְחָה שֶׁל מִצְוָה, בָּזֶה הֵם מְתַקְּנִים אֶת שֹׁרֶשׁ סִבַּת הַחֻרְבָּן אֲשֶׁר הָיָה עַל מַה שֶּׁלֹּא עָבְדוּ יִשְׂרָאֵל אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מִתּוֹךְ שִׂמְחָה וְטוּב לֵבָב, אֲשֶׁר בִּזְכוּת כָּךְ נִזְכֶּה לְהִגָּאֵל בִּמְהֵרָה גְּאֻלַּת עוֹלָמִים. 

מַה מִּלְמֵל הָרַבִּי בְּעֵת עֲבוֹדָתוֹ בַּמַּחֲנוֹת בַּשּׁוֹאָה

וְכָךְ מְסֻפָּר בְּסֵפֶר "לַפִּיד הָאֵשׁ" עַל הגה"ק מִקְּלוֹיזְנְבּוּרְג זיע"א, שֶׁבַּשּׁוֹאָה הַנּוֹרָאָה בְּעֵת שֶׁהָיָה עוֹבֵד בְּמַחֲנוֹת הַנָּאצִים, שָׁמְעוּ אֶת הָרַבִּי מְמַלְמֵל בְּכָל עֵת, וְכַאֲשֶׁר הִטּוּ אֶת אָזְנָם שָׁמְעוּ אֶת הָרַבִּי כְּשֶׁהוּא חוֹזֵר וְאוֹמֵר שׁוּב וָשׁוּב אֶת הַפָּסוּק: "תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ בְּשִׂמְחָה - וְעָבַדְתָּ אֶת אֹיְבֶיךָ".

חֶסְרוֹן הַשִּׂמְחָה - שֹׁרֶשׁ כָּל הַחֲטָאִים

וְאָמַר הַגָּאוֹן רַבִּי שְׁמוּאֵל אוֹיֶערְבַּאךְ זַצַ"ל, שֶׁכָּל הַסִּבּוֹת שֶׁל הַחֻרְבָּן הַמּוֹפִיעוֹת בְּדִבְרֵי חֲזַ"ל, הֵן סִבּוֹת דְּרַבָּנָן, אֲבָל הַסִּבָּה דְּאוֹרַיְתָא שֶׁל הַחֻרְבָּן אֲשֶׁר כְּתוּבָה בַּתּוֹרָה, הִיא מִפְּנֵי שֶׁלֹּא קִיְּמוּ יִשְׂרָאֵל אֶת הַמִּצְווֹת מִתּוֹךְ שִׂמְחָה וְטוּב לֵבָב, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דברים כח מז): "תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ בְּשִׂמְחָה וְטוּב לֵבָב וְעָבַדְתָּ אֶת אֹיְבֶיךָ".

וְהִנֵּה הַרְבֵּה סִבּוֹת נֶאֶמְרוּ בְּדִבְרֵי חֲזַ"ל בְּטַעַם חֻרְבַּן הַבַּיִת, וְלִכְאוֹרָה צָרִיךְ לְהָבִין מֶה הָיָה עִקַּר הַסִּבָּה וְהַשֹּׁרֶשׁ אֲשֶׁר גָּרְמוּ לְחֻרְבָּנוֹ שֶׁל הַבַּיִת, וְהִנֵּה כַּאֲשֶׁר מִתְבּוֹנְנִים בְּכָךְ רוֹאִים שֶׁחֶסְרוֹן הַשִּׂמְחָה בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם הוּא שֹׁרֶשׁ כָּל הַחֲטָאִים וְהָעֲווֹנוֹת אֲשֶׁר מָנוּ חֲזַ"ל בְּסִבַּת הַחֻרְבָּן.

הַשִּׂמְחָה וְהַשָּׁלוֹם תְּלוּיִים אֶחָד בַּחֲבֵרוֹ

וְלָכֵן אַף עַל פִּי שֶׁכָּתְבוּ חֲזַ"ל (יומא ח), שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ נֶחֱרַב עַל יְדֵי שִׂנְאַת חִנָּם שֶׁהָיְתָה בֵּינֵיהֶם, אֲבָל הַשֹּׁרֶשׁ לְכָךְ הָיָה חֶסְרוֹן הַשִּׂמְחָה בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם שֶׁהָיָה לָהֶם, כִּי אִם הָיוּ יִשְׂרָאֵל בְּשִׂמְחָה לֹא הָיוּ נִכְשָׁלִים בְּשִׂנְאַת חִנָּם.

כִּי כַּאֲשֶׁר הָאָדָם שָׁרוּי בְּשִׂמְחָה, הוּא אוֹהֵב אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל תָּמִיד וְאֵינוֹ שׂוֹנֵא אֲפִלּוּ אֶת מִי שֶׁהֵצֵר וְהֵרַע לוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב בַּעַל הַתַּנְיָא (סידור הרב, סעודות שבת ד"ה יגלה לן טעמי), שֶׁהַשָּׁרוּי בְּשִׂמְחָה כְּגוֹן בְּנִשּׂוּאֵי בְּנוֹ, הֲרֵי הוּא אוֹהֵב מְאֹד אֲפִלּוּ אֶת שׂוֹנְאוֹ, וְזֹאת מִפְּנֵי שֶׁשֹּׁרֶשׁ כָּל הַשִּׂנְאָה וְהַמַּחֲלֹקֶת הִיא עַל יְדֵי מִדַּת הָעַצְבוּת, וְרַק מִדַּת הָעַצְבוּת הִיא אֲשֶׁר מְבִיאָה אֶת הָאָדָם לְמַחֲלֹקֶת וְשִׂנְאַת חִנָּם, וְכֵן כָּתַב הָרַמַ"ק זיע"א (זוהר בראשית מח). 

הַשִּׂמְחָה וְהַקְּדֻשָּׁה דָּבָר אֶחָד הִנָּם

כְּמוֹ כֵן, אַף עַל פִּי שֶׁכָּתַב הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ שֶׁכָּל הַגָּלוּת הַקָּשָׁה הִיא בַּעֲווֹן פְּגַם הַבְּרִית, אֲבָל הַשֹּׁרֶשׁ לְכָךְ הוּא חֹסֶר הַשִּׂמְחָה שֶׁהוּא אֲשֶׁר בְּעָכְרֵנוּ לִגְרֹם לָנוּ אֶת כָּל אֲרִיכוּת הַגָּלוּת, מִפְּנֵי שֶׁמִּדַּת הָעַצְבוּת הִיא הַמְּבִיאָה אֶת הָאָדָם לְכָל פְּגָמֵי הַבְּרִית הַנּוֹרָאִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב הַחִידָ"א (ציפורן שמיר ז קח) וְהַגָּאוֹן רַבִּי חַיִּים פָּלָאגִ'י זיע"א (מועד לכל חי כח מו), וּבַעַל הַ"תּוֹלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף" זיע"א (פ' נשא), וְעוֹד, שֶׁמִּדַּת הָעַצְבוּת הִיא אֲשֶׁר מְבִיאָה אֶת הָאָדָם לִפְגַם הַבְּרִית, רַחֲמָנָא לִיצְלַן, אֲבָל אִם הָיָה הָאָדָם שָׁרוּי בְּשִׂמְחָה, הָיָה זוֹכֶה לִקְדֻשַּׁת הַבְּרִית בִּשְׁלֵמוּת, וּמִמֵּילָא הָיָה זוֹכֶה לְשָׁלוֹם וְאַחְדוּת עִם כָּל יִשְׂרָאֵל, כִּי הַשָּׁרוּי בְּשִׂמְחָה הֲרֵי הוּא זוֹכֶה לִקְדֻשָּׁה בִּשְׁלֵמוּת וּלְאַהֲבַת יִשְׂרָאֵל בִּשְׁלֵמוּת.

הַשִּׂמְחָה וְהַתּוֹרָה שְׁלוּבוֹת אַחַת בַּחֲבֶרְתָּהּ

כְּמוֹ כֵן, אַף עַל פִּי שֶׁכָּתְבוּ חֲזַ"ל בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת שֶׁכָּל הַגָּלוּת הִנָּהּ בַּעֲווֹן בִּטּוּל תּוֹרָה, אֲבָל הַשֹּׁרֶשׁ לְכָךְ הוּא חֶסְרוֹן מִדַּת הַשִּׂמְחָה אֵצֶל הָאָדָם, מִפְּנֵי שֶׁכָּתְבוּ חֲזַ"ל (אבות ו ו), שֶׁכָּל הַדֶּרֶךְ לִזְכּוֹת לְקִנְיַן הַתּוֹרָה הִיא רַק עַל יְדֵי מִדַּת הַשִּׂמְחָה, אֲשֶׁר עַל יָדָהּ הָאָדָם זוֹכֶה הֵן לַהֲבָנָה בַּתּוֹרָה, וְהֵן לִזְכֹּר כָּרָאוּי אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה שֶׁהוּא לוֹמֵד, וְהִנֵּה עַל יְדֵי שֶׁהָאָדָם זוֹכֵר אֶת כָּל לִמּוּדוֹ כָּרָאוּי וּמְבִינוֹ כָּרָאוּי, הֲרֵי הוּא זוֹכֶה לְקַבֵּל חֶשְׁקַת הַתּוֹרָה, כִּי זוֹכֶה לְהַרְגִּישׁ אֶת מְתִיקוּת וַעֲרֵבוּת זִיו הַתּוֹרָה, אֲשֶׁר עַל יְדֵי כָּךְ כָּל מַאֲוַיּוֹ וּתְשׁוּקָתוֹ הֵם לַהֲגוֹת בַּתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה בְּכָל עֵת וָרֶגַע.

וְלָכֵן אִם הָיוּ יִשְׂרָאֵל שְׁרוּיִים בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה, הָיוּ זוֹכִים לִמְתִיקוּת נֹעַם הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה אֲשֶׁר עַל יָדָהּ הָיוּ זוֹכִים לְהַתְמִיד בְּלִמּוּדָהּ וּלְלַמְּדָהּ כָּרָאוּי, וְהָיוּ עוֹסְקִים בָּהּ בְּכָל שָׁעָה וּבְכָל עֵת, וְהָיוּ נִצָּלִים מֵעֲווֹן בִּטּוּל תּוֹרָה, וְזוֹכִים לְהִגָּאֵל מִיָּד בִּגְאֻלַּת עוֹלָמִים.

וְכָתַב הַגָּאוֹן רַבִּי חַיִּים פָּלָאגִ'י זיע"א (נפש החיים ערך שמחה), שֶׁהַטַּעַם לְכָךְ עַל פִּי סוֹדָם שֶׁל דְּבָרִים הוּא, מִפְּנֵי שֶׁהַשָּׁרוּי בְּעַצְבוּת וּמָרָה שְׁחוֹרָה, עַל יְדֵי כָּךְ שׁוֹרִים עָלָיו הַסִּטְרָא אַחֲרָא וְכָל הַקְּלִפּוֹת, אֲשֶׁר הֵם הַמְּבִיאִים אוֹתוֹ לְכָל הַמַּחֲלוֹקוֹת וְהַשִּׂנְאַת חִנָּם, וְהֵם אֲשֶׁר מַכְשִׁילִים אוֹתוֹ בַּפְּגָמִים הַחֲמוּרִים בְּיוֹתֵר, רַחֲמָנָא לִיצְלַן.

וְאִלּוּ הַשָּׁרוּי בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה, עַל יְדֵי כָּךְ הוּא זוֹכֶה שֶׁהַשְּׁכִינָה הַקְּדוֹשָׁה בָּאָה וְשׁוֹרָה עָלָיו, וְלָכֵן אֵין הַחִיצוֹנִים וְהַקְּלִפּוֹת יְכוֹלִים לְהִתְקָרֵב אֵלָיו כְּלָל, וְעַל יְדֵי כָּךְ הוּא נִצָּל מִכָּל הַחֲטָאִים וְהָעֲווֹנוֹת, וְזוֹכֶה לִקְדֻשָּׁה וְטָהֳרָה, לְמִדַּת הַשָּׁלוֹם וְאַהֲבַת יִשְׂרָאֵל בְּתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת.

וְלָכֵן אִם כָּל יִשְׂרָאֵל הָיוּ שְׁרוּיִים בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה, הָיוּ זוֹכִים לְהַתְמִיד בְּלִמּוּד הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה כָּרָאוּי, וְכֵן זוֹכִים לְשָׁלוֹם וְאַחְדוּת וְאַהֲבַת יִשְׂרָאֵל בִּשְׁלֵמוּת, וְהָיוּ זוֹכִים לִקְדֻשַּׁת הַבְּרִית וּלְטָהֳרַת נַפְשׁוֹתֵיהֶם בְּתַכְלִית הַשְּׁלֵמוּת אֲשֶׁר עַל יָדָהּ הָיוּ נִגְאָלִים מִיָּד גְּאֻלַּת עוֹלָמִים. ה' יְזַכֵּנוּ אָמֵן.

מַדּוּעַ רָקַד הָרַבִּי עַל הַשֶּׁלֶג בְּאֶמְצַע הַדֶּרֶךְ

סִפֵּר בַּעַל הַ"חֲתַם סוֹפֵר" זיע"א: פַּעַם אַחַת הִצְטָרַפְתִּי לִנְסִיעָה עִם מוֹרִי וְרַבִּי הָרַהַ"ק רַבִּי נָתָן אַדְלֶר זיע"א, שֶׁנָּסַע כְּדֵי לְהַמְלִיץ עַל יְהוּדֵי הָעִיר אדנולד בִּפְנֵי הַמּוֹשֵׁל הָרָאשִׁי שֶׁהִכִּיר אֶת הָרַבִּי וְהֶעֱרִיץ אוֹתוֹ מְאֹד, לְבַטֵּל אֶת גְּזֵרַת הַגֵּרוּשׁ שֶׁרִחֲפָה עֲלֵיהֶם בְּעִקְבוֹת עֲלִילַת הַדָּם אֲשֶׁר שׂוֹנְאֵי יִשְׂרָאֵל הֶעֱלִילוּ עֲלֵיהֶם.

עָסַקְתִּי בַּתּוֹרָה כָּל הַנְּסִיעָה יַחַד עִם מוֹרִי וְרַבִּי, וְכָךְ לֹא הִרְגַּשְׁתִּי כְּלָל אֶת כָּל טִלְטוּלֵי הַדֶּרֶךְ הַקָּשִׁים, וְהִנֵּה לְפֶתַע בְּאֶמְצַע הַדֶּרֶךְ עָצַר הָעֶגְלוֹן הַגּוֹי אֶת הָעֲגָלָה, וְאָמַר לָנוּ שֶׁהָעֲגָלָה נִתְקְעָה בְּגוּשֵׁי שֶׁלֶג גְּדוֹלִים, וְאֵינוֹ מַצְלִיחַ בְּשׁוּם אֹפֶן לְחַלֵּץ אֶת הָעֲגָלָה, וְעָלָיו לִנְסֹעַ לַכְּפָר הַקָּרוֹב כְּדֵי לְהָבִיא מִשָּׁם שְׁנֵי סוּסִים חֲזָקִים אֲשֶׁר יַצְלִיחוּ לְחַלֵּץ אֶת הָעֲגָלָה.

לְאַחַר שָׁעָה אֲרֻכָּה חָזַר הָעֶגְלוֹן עִם צֶמֶד שְׁוָרִים וְרָתַם אוֹתָם בְּחָרִיצוּת לָעֲגָלָה, כְּדֵי לְחַלֵּץ אֶת הָעֲגָלָה וּלְהַמְשִׁיךְ אִתָּם בַּנְּסִיעָה, וְהִנֵּה עוֹד בְּטֶרֶם הִסְפַּקְתִּי לִרְאוֹת מַדּוּעַ, רָאִיתִי אֶת מוֹרִי וְרַבִּי רַבִּי נָתָן אַדְלֶר קוֹפֵץ מֵהָעֲגָלָה כְּשֶׁלְּרַגְלָיו גַּרְבַּיִם בִּלְבַד, מִפְּנֵי שֶׁבַּדֶּרֶךְ לָחֲצוּ הַמַּגָּפַיִם עַל רַגְלָיו וְהוּא חָלַץ אוֹתָם. כַּמּוּבָן שֶׁאַף אֲנִי קָפַצְתִּי מִיָּד בְּעִקְבוֹתָיו, וְהִנֵּה רָאִיתִי שֶׁהוּא הֵחֵל פּוֹתֵחַ בְּרִקּוּד בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה עַל הַשֶּׁלֶג הַצַּח שֶׁנֶּעֶרַם בַּדֶּרֶךְ כְּשֶׁפָּנָיו קוֹרְנוֹת בְּשִׂמְחָה עִלָּאִית שֶׁל מִצְוָה וְרַגְלָיו מִתְנַשְּׂאוֹת מֵאֲלֵיהֶן כְּאִלּוּ וְאֵינָן נוֹגְעוֹת בַּשֶּׁלֶג כְּלָל. הָרַבִּי הָיָה שָׁרוּי

בְּשִׂמְחָה כֹּה גְּדוֹלָה וַעֲצוּמָה, עַד שֶׁלֹּא הֵהַנְתִּי לְהַפְרִיעוֹ כְּדֵי לְשָׁאֳלוֹ לְפֵשֶׁר הַשִּׂמְחָה הַגְּדוֹלָה בָּהּ הָיָה שָׁרוּי.

הָעֶגְלוֹן הַגּוֹי שֶׁרָאָה אֶת רִקּוּדוֹ שֶׁל הָרַבִּי עַל הַשֶּׁלֶג, הִסְתַּכֵּל עָלָיו בְּתִמְהוֹן מָה, וְחִכָּה שֶׁהָרַבִּי יְסַיֵּם אֶת רִקּוּדוֹ, וְהִנֵּה לְאַחַר רְגָעִים אֲחָדִים הִבְחַנְתִּי, כִּי בִּמְקוֹם סוּסִים הֵבִיא הַגּוֹי שְׁנֵי שְׁוָרִים וּקְשָׁרָם לְמוֹטוֹת הָעֲגָלָה יַחַד עִם הַסּוּסִים, נִרְתַּעְתִּי מִבֶּהָלָה מִפְּנֵי שֶׁזֶּה אִסּוּר שֶׁל "לֹא תַחֲרֹשׁ בְּשׁוֹר וּבַחֲמֹר יַחְדָּו", הִסְבַּרְנוּ לָעֶגְלוֹן שֶׁהַדָּבָר הַזֶּה אָסוּר עַל פִּי הַהֲלָכָה הַיְּהוּדִית, שִׁלַּמְנוּ לוֹ עַל טִרְחָתוֹ, וְהוּא רָכַב שׁוּב לַכְּפָר הַסָּמוּךְ לְהַחֲלִיף אֶת הַשְּׁוָרִים וּלְהָבִיא בִּמְקוֹמָם סוּסִים אַבִּירִים.

כַּאֲשֶׁר עָלִינוּ שׁוּב לַמֶּרְכָּבָה לְהַמְשִׁיךְ בַּנְּסִיעָה, הִסְבִּיר לִי הָרַבִּי אֶת סוֹד שִׂמְחָתוֹ הַגְּדוֹלָה, וְכָךְ אָמַר לִי: הֵן בְּכָל יְמֵי חַיַּי לֹא הִזְדַּמְּנָה לִי מִצְוָה זוֹ שֶׁל "לֹא תַחֲרֹשׁ בְּשׁוֹר וּבַחֲמֹר יַחְדָּו", וְאוּלַי בְּכָל יְמֵי חַיַּי לֹא אֶזְכֶּה לְקַיְּמָהּ, כִּי כֵּיצַד אֶזְכֶּה לְקַיֵּם מִצְוָה זוֹ בְּעֵת שְׁהוּתִי בְּבֵיתִי? וְהִנֵּה עַכְשָׁו זָכִינוּ לְקַיֵּם מִצְוָה חֲשׁוּבָה זוֹ, וְכָךְ – "שְׂכַר מִצְוָה מִצְוָה", יָצָאנוּ לַעֲזֹר לַיְּהוּדִים בְּצָרָתָם, וְהִנֵּה זִכָּנוּ ה' לְקַיֵּם מִצְוָה כֹּה נְדִירָה אֲשֶׁר אֵינֶנָּה מִזְדַּמֶּנֶת בְּכָל יוֹם, וְעַל כָּךְ שִׂמְחָתִי כֹּה גְּדוֹלָה וַעֲצוּמָה.

ה' יְזַכֵּנוּ לְקַיֵּם אֶת כָּל מִצְווֹתָיו וּלְעָבְדוֹ יִתְבָּרַךְ תָּמִיד מִתּוֹךְ שִׂמְחָה עֲצוּמָה וּבְטוּב לֵבָב, אָמֵן.

 - - - תמלול הדרשה אך לא מוגה!!! - - - 

נציב יום תודה והודיה גדולה לבורא עולם הרופא והמרפא על הצלתו של ילד הנעורים אלון יצחק בן מלכה לבריאות הנפש והגוף בהצלחתו יחד עם כל אחו יזכו להיות צדיקים יראי שמיים תלמידי חכמים עם מידות טובות אמן אמן וביתה מתמלא אהבה ויראת השם בצניעות אמן אמן באחדות לעם ישראל בקיום כל מצוות התורה בשמחה כיל קטן אמן אמן 

אנחנו עכשיו מצוות השמחה שש אנוכי על מצוותיך חלק ב' 

כתבו החתם סופר והכתב סופר ובעל אפלו והחידה יעבץ ובעל הבני סוכר זכר צדיקים וקדושים לברכה שאף על פי שאדם אינו מקבל שכר בעולם הזה על כל המצוות שהוא מקיים כי השכר שמור לעולם הבא שכר מצווה ביעל מליקה ודרשו חכמים על הפסוק אשר אנוכי מצוך היום היום לעשותם ומחר לקבל שכרם אבל על השמחה שאדם שמח במצוות בעל חיבוב שומח את המצוות נותנים לו משמיים שכר כבר בעולם הזה 

וכתב החתם סופר זכותו תגן עלינו אמן אמן שלומדים זאת ממה שכתבה התורה דברים כח מז שכל הקללות הן בגלל חוסר השמחה בעבודת השם כנאמר תחת אשר לא עבדת את אדוני אלוהיך בשמחה ועבדת את אויבך והנה מידה טובה מרובה ומי שאכן עובד את השם בשמחה ובטוב לבב ומקיים את המצוות בשמחה בשכר זאת הוא זוכה שאו יבו הם הם דווקא הם ישרטו הו ויעשו לו כל חפצו ורצונו ויביאו לו כל מחסורו והוא לא צרך כלל לעבוד לפרנסתו כי על השמחה במצוות משלמים ממרום שכר עצום מאוד כבר בעולם הזה לא יאמן כיס במקום ועבדת את אוייבך הם יעבדו אותך 

על פי זה מבאר החידה הקדוש בדברים אחדים דרוש כזן את המאמר של חכמים זכרונם ברכה גדול הנהנה הגיע כפיו יותר מירי שמיים התקשו המפרשים איך העמ לפרנסתו ונהנה גיע כפיו הוא יותר גדול מיראי שמיים איך אפשר להגיד אדם שעובד באדמה נגיד הוא נהנה מג הוא יותר מיראי שמיים וכתבו כל מיני ביאורים לזה חידה באר מה הפירוש הנהנה ושמח במצוות זה הנהנה הנהנה ושמח במצוות שכרו על השמחה שהוא שמח במצווה גדול משכרו של ירא שמיים שמקיים מצווה בלא שמחה 

כמו שאמרנו בהתחלה בשיעור הקודם שמי שעושה את המצווה בשמחה ואפילו הקטן באהבת השם הוא גדול בכפליים מהגדול ביראת השם טועים למה שוא אומר פה כי המקיים את המצווה בשמחה מקבל שכרו בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא אבל המקיים מצווה מתוך ירת שמיים בלבד ללא שמחה אין לו שכר על מצווה זו בעולם הזה כי שכר מצווה ביה על מליקה ושכרו רק שמור לעולם הבא ללכן גדול הנהנה הנהנה הוא שמח הוא נהנה הנהנה מגיע כפיו הוא גדול הוא יותר גדול ממי שהוא ירא שמיים כי זה מקבל גם שכר פה עבור השמחה וגם לעולם הבא קרן משתמרת 

כתב בעל הדברי ישראל ממוד מ מוד מוגיץ למה עשו את זה ככה מוגיץ טוב כתב מה הוא כתב זכר צדיק לברכה כמובן כאשר אדם עושה מצווה בשמחה נברא מכך מלאך שמח שהפנים שלו צוהלות ושמחות שהוא עושה מצווה בעצבות עצלות נברא מלאך עצוב וזועף שפניו זועפות עצובות 

והנה כתבו חכמים זכרונם לברכה שמלכות הד ארעה כעין מלכות ה דשמיא כלומר ההנהגה בשמיים היא כאין הנהגה בעולם הזה ולכן כשם שבעולם הזה כל השרוי בשמחה גדולה הוא סוחף ונוטל עמו את כל חבריו וכולם נשמעים בקולו והולכים עמו ועושים כפי דעתו כך גם במרום כשאדם שרוי בצרה חלילה ווא עושה את המצוות מתוך שמחה וטוב לבב בא המלאך השמח שנברא ממצוות והוא מעורר עמו את כל למלאכים במרום לבוא להמליץ יושר וזכות ולהמשיך שפע רב וברכה מרובה על האדם הזה שברא אותו 

עכשיו מלאך שמח לכן על ידי שאדם עושה מצוות בשמחה ובטוב לבב הוא זוכה לבשה מכל צרותיו כתוב כל העושה מצווה נברא לו פרקליט מה זה פרק לית פרק לית מוריד מעליו ארור ליט זה ארור פרק ליט על ידי שאדם עושה מצווה ואם הוא עושה אותה בשמחה אז נהיה לו פר קלית פרקליט שמח ומחיי וגורף את המלאכים אחריו אומר חברה בוא אנה זה תרו הוא ברא אותי איך אני נראה וזה יאללה בוא נמליץ עליו וכולי וכולי 

כתב רבי נחמן מברסלב זכר צדיק וקדוש לברכה בספר המידות שמחה על ידי שמחה של מצווה הקדוש ברוך הוא מסוכך על האדם ולכן כאשר האדם נמצא בעת שרה מה העצה לשמוח בקיום המצוות לקיים מתוך שמח וחדוה רבה על ידי זה הוא זוכה לסככה לשמירה עליונה והגנה פורס סוכת שלום עלינו להגנה עצומה מכל דרכי הטבע וזוכה לישועות עצומות ונפלאות בכל התחומים ומישורים 

יש מעשה שנלמד אותו בהמשך אבל הוא מתאים לפה עכשיו שהיה בן אדם שתפסו אותו שודדים ורצו להרוג אותו לקח ח את הכסף ולהרוג אותו לא להשאיר עד אז הוא ביקש רחמנות לפני שאתם הורגים אותי תנו לי רק להגיד ברכת הלבנה אללה כמה דקות ניתן לו עוד לחיות קדימה ואז הוא אמר ברכת הלבנה בשמחה בשמחה בשמחה וכשהוא דילג עם ה כן כשם שאנחנו מרקדים אז הוא עשה ככה בשמחה אבל מצווה אחרונה שיש לו בחיים עשה את זה בשמחה השם הקפיץ אותו והעיף אותו משמה מהמהם וככה הוא ניצל בזכות השמחה שהיה לו במצווה האחרונה לא יאמן כי סופה 

זה מעשה שמביא אותה בער הטב א ו צחוק כתב על דברי ישראל מוגיץ זה מרומז במאמר חכמים זכרונם לברכה א אי א איי איי א כמה אנשים ידעו להגיד את זה איי איי איי בעירובין נד כתוב ה עלמה כב הלולה דמיה ככה הוא דומה העולם הזה דומה לבית חתנות במקום של חתונה כולם בשמחה יש שמחים שמתחתנים יש שמחים מהאוכל יש מהתוספת כל אחד תלוי ממה הוא שמח אבל העולם הזה דומה לבית חתנות ה עלמה כב הלול דמיה המפרשים בדרך כלל אומרים שהעולם הזה הוא כמו זה אתה יודע יש לך הזדמנות עכשיו לחו ואכול חטוף ואכול עכשיו זה עוד מעט סוגרים את האולם אתה זהו לא ישאר 

אז בעולם הזה גם כן זה כמו בת חתנות תחטוף מצוות כמה שאתה יכול כי עוד מעט עף מפה סוגרים את האור אז אתה צריך אבל פה תראו מה הוא אומר הוא אומר זה העולם דומה לבית חתנות שהכל שמחים בו זאת אומרת אנחנו צריכים להיות פה בעולם הזה שרויים בשמחה כמו בחתונה וכך מרומז שקבלת שכרן של המצוות בעולם הזה תלויה בשמחתו של האדם במצוות ואם הוא יקיים את המצוות בשמחה גדולה וישמח בהן יזכה לקבל שכר על זה בעולם הזה מידי 

ועל פי זה הוא מבאר את הפסוק סס אנוכי על אמרתך כמוצא שלל רב כלו אמר דוד מלכנו עליו השלום אומר אני סס ושמח מכרן של המצוות שקיימתי כי קיבלתי עליהן שכר מיד בעולם הזה משום ששמחתי בקיום המצוות כי המצוות נחשבות אצלי כאדם שמצא סכום עצום ולכן אני שמח בקיומן בשמחה גדו עצומה כמוצא שלל רב משום כך סתי ושמחתי וקיבלתי את שכרי עליהם כבר בעולם הזה כי על שמחת המצוות מקבלים שכר בעולם הזה אם אתה שמח אתה מקבל שכר אם אתה מקבל שכר כבר על השמחה ששמחת זה גם מעיד שהמצווה שעשיית הייתה בשלמות ומחכה לך שכר עוד יותר גדול בעולם העליון 

כי יש לך הוכחה שכבר קיבלת שכר על השמחה פה ואמרנו שמצוות צריכות להיות בשמחה אז ודאי שהמצווה היא בשלמות עד כדי כך איך יודעים איך יודעים מוסיף בעלת דברי ישראל על פי זה מבואר איך בדק אליעזר את רבקה שם אמר לה להשקות את הגמלים ככתוב והיה הנערה אשר אומר אליה התינ כדך ואשתה ואמרה שתה וגם גמלך השכה אותה הוכחת לעבדך ליצחק והרי לכאורה ייתכן שהיא תעשה מצווה זו בלבד בשמחה גדולה ואף על פי כן אפשר שא תהיה מקולקלת מאוד בכל מעשיה ולא צדקת כלל איך שמך אליעזר על מבחן זה לבדוק אותה בדבר זה בלבד 

אלא הביאור לכך הוא מפני שקיום המצוות בשמחה זה מבחן גדול באיזה דרגה אתה נמצא מפני שהרשעים ניכרים בכך שאינם מקיימים את המצוות מתוך שמחה אלא מקיימים מצוות רשעים זה נקרא מקיימים מצוות מתוך עצבות גדולה ומראה שחורה למה כי שמחתם של הרשעים בתאוות ואבלי העולם המדומים שמה הם שמחים על כל דבר כל דבר ואילו הצדיקים הם ניכרים בכך שהם מקיימים את כל המצוות מתוך שמחה גדולה וזו שמחתם ואושרם 

לכן כאשר ראה אליעזר שרבקה השקטה את הגמלים מתוך שמחה וטוב לבב הוא הבין מכך שהיא צדקת בכל מעשיה והיא גם יש בכל דרכיה איפה זה מרומז בתפילתו והיה היה זה לשון שמחה והיה הנערה אשר אומר אליה תינ כדך זה לשון שמחה כלומר מרומז שעיקר התפילה של אליעזר שהוא רוצה לראות ולהבחין האם הנערה הזאת שתצא האם היא תעשה זאת מתוך ש חה או שמלו חלילה אולי היא עושה את זה בגלל הרגל ככה חינכו אותה שעושים כאלה דברים אולי זה זה זה לא ראייה שהיא אוהבת את המצוות והכל 

עיקר המבחן שעשה אליעזר לרבקה האם היא מקיימת המצוות מתוך שמחה או לא וכך נקרים מעשיה כולם מדהים מדהים הבדיקה על בני אדם איך הם עושים את המצוות איך הם נכנסים לתפילה איך הם יושבים עכשיו ומחייכים מאושרים מהשיעור מהדברים איי איי אי על פי זה מבואר מדוע קיבלה רבקה מיד אחר כך מאליעזר נזם זהב ושני צמידים זהב למה לא שמרו לה משמיים את השכר על מעשה החסד שעשתה עם אליעזר בהשקט את הגמלים שתקבל שכר על זה לעולם הבא למה היא צריכה להפסיד ב משלמים להפה 

הטעם לכך מפני שרבקה עשתה את החסד עם אליעזר בשמחה וחדוה ואמרנו על שמחה במצווה מקבלים שכר מיד בעולם הזה מ בלי לגרוע מאומה מהשכר לעולם הבא לכן היא קיבלה מיד נזם זהב משני צמידים מזהב על מעשה החסד שעשתה בשמחה וטוב לבב הנה הוכחה שמקבלים מיד אחרת מה מגיע שהיא תפסיד מה למי משלמים שכר בעולם הזה לרשעים בשביל למנוע שכר לעולם הבא אז איך שילמו לה פה לא זה בגלל שמחה שמחה משלמים בעולם הזה הנה הוא השם חייך מבסו הוא כבר סופר מה הולך לקבל 

על פי זה מבואר מדוע הבטחת תורה בפרשת ויה עם שמוע שעם ישראל יקבלו שכרם על קיום המצוות מיד בעולם הזה שנאמר ונתת אתר ארצכם בעיתו יורה ו מלכוש ואספת דגנך תירושך ויצהרך ונתתי עשב בשדך לבתך ואכלת ושבעת לכאורה שכר מצווה בהה על מליקה לא משלמים שכר על מצוות מדוע מבטיחה כאן התורה שישראל יקבלו את שכר המצוות בעולם הזה 

אלא כל מה שהבטיחה שכר התורה שיקבלו בעולם הזה זה על קיום המצוות האלה מתוך שמחה שנאמר והיה אם שמעות תשמעו על מצוותי והיה זה לשון שמחה לאהבה את אדוני אלוהיכם ולעבדו בכל לבבכם ובכל נפשכם אם תעבדו את השם באהבה ושמחה בכל לבבכם תזכו לכל הברכות כבר בעולם הזה חוץ ממה שמגיע לכם לעולם הבא איי איי איי 

על פי זה מבאר החתם סופר הקדוש זכותו תגן עלינו אמן אמן מדוע כתבו חכמים זכרונם לברכה בחגיגה ג שצ ך להביא תינוקות לבית המקדש במוצאי שנת השביעית לקיים את מצוות הכל שבו קוראים כל ישראל ושומעים את המלך קורא בפניהם את חומש דברים למה הם באים כולם לבית המקדש וכתבו שאפילו התינוקות שאינם מבינים כלל מה שאומרים מה שלומדים מביאים אותם למה י לתת שכר להוריהם המביאים אותם וצריך להבין איך יכול להיות שתקנו להביא תינוקות ולא חששו שהם יפריעו לשמוע דברי תורה נאמרים בבית המקדש בשעה זו הרי כתוב בהלכה תינוק שמפריע בבית הכנסת לא להביאו 

איך תיקנו  להביא ונפסק בשולחן ערוך סימן תקפת במגן אברהם שאין להביא תינוקות לבית הכנסת בראש השנה לשמיעת שופר כדי שלא יבלבלו התינוקות ברעי שם את השומעים כי לא יצליחו להזין לתקיעות אז למה במצוות הקל לא חששו הביאור לכך כל הטעם שתיקנו חכמים להביא תינוקות לבית המקדש במצוות הקל דווקא מפני שהתינוקות עלולים להפריע כדי להראות לעיני כל שעם ישראל מחבבים את המצוות ושמחים בהן ולכן אין שום דבר שמפריע להם כמו שכתבו חכמים זכרונם לברכה כאשר הדבר חביב על האנשים הם מתגברים על כל ההפרעות והם מאזינים 

אפילו אם יש כל מיני דברים שמפריעים לכך כי כשהדבר חביב על האדם הוא יכול להזין ולשמוע תמיד אנשים לדוגמה נמצאים בחתונה יש רעש כולם מדברים עם כולם ובלאגן והתזמורת מנגנת והכל אבל אם יש אחד שאוהב את השיר שהזמר שר הוא שומע רק את המילים שלו באיך הוא שר ולא מעניין אותו שום דבר מה שקורה מס הוא לא אומר לאף אחד שקט עכשיו הוא שר שקט אין דבר כזה כולם מרוצים כולם מבסוטים 

וזה הטעם שהדגישו חכמים להביא תינוקות למצוות הכל בבית המקדש לתת שכר טוב ל מביאים אותם כי על ידי זה יתנו להם שכר גדול מן השמיים כבר בעולם הזה בהראותם את השמחה בעצם מצוות הקהל ועל שמחת המצוות למדנו משלמים שכר בעולם הזה ולכן מביאים אותם לבית המקדש 

על פי זה אפשר לבאר מדוע בחג פורים תיקנו שיהיו כל ישראל שמחים בשמחה גדולה וידאגו כל אחד מישראל לשמחה של השני שתהיה שמחה וחדווה בשלמות ובדיה רבה לכן תיקנו לתת מתנות לאביונים וכל הפושט ידו לטול נותנים לו ולא מדקדקים אחריו כדי ששמחת העניים תהיה שלמה ביום הזה ותקנו משלוח מנות איש לרעהו שיהיה לעניים במ לחוק סעודת החג בהרחבה ובשמחה גדולה וירבו להתחפש להרבות שמחה וחדוה 

למה תקנו חכמים זכרונם ברכה מנהגים רבים להרבות בפורים את השמחה יותר מכל החגים והמועדים שגם בהם הרעו ניסים ונפלאות עצומים לישראל וגם בהם ניצלו מיד אויביהם בשונאיהם ומבקשי רעתם הבאור לכך מפני שבימי הפורים קיבלו עליים ישראל את התורה מחדש באהבה ומתוך שמחה גדולה קימו ו קיבלו היהודים קיבלו מה שקיימו כבר וכיוון שביום זה שמחו ישראל שמחה גדולה בתורה ובמצוות ועל שמחת המצוות מקבלים ישראל שכר כבר בעולם הזה לכן תקנו להרבות שמחה בימים אלה יותר מכל החגים והמועדים 

כי על שמחת המצוות יקבלו שכר כבר בעולם הזה ולכן כתבו חכמים בחג פורים כל הפושט יד נותנים לו שערי שמיים פתוחים לקבל את כל התפילות ביום הזה ועל ידי השמחה גדולה בפורים ממשיכים את כל ההשפעות והברכות בעולם הזה בגלוי מפני ששמחת המצוות מקבלים שכר בעולם הזה מיד ולכן תפילתם של ישראל מתק בלת במרום בחג הפורים להמשיך ברכות והשפעות זה החג היחיד שישאר גם לעתיד לבוא מפני שבימים אלה קיבלו ישראל לקיים מצוות מתוך שמחה וטוב לבב ועל כך הם צריכים לקבל שכר כבר בעולם הזה 

לכן החג הזה אינו נובע משמחת הגדולה של ישראל בתורה ובמצוות והוא נשאר לעולם ועד בעולם הזה ולא התבטל לעולם כדי שיחוו ישראל את ימי הפורים תמיד בעולם הזה יזכו להערת פורים העצומה בשמחה בחדוה רבה כך יקבלו שכרם תמיד תמיד תמיד כתבו חכמים מפני חוסר שמחה וחיות שהיה לעם ישראל בעבודת השם הם לא עסקו בלימוד התורה קיום מצוות באהבה וביראה כראוי בתחי אורחים אורחים התחילו לא עשו את זה כראוי בגלל זה נחרב בית המקדש אם נעשה עכשיו את המצוות מתוך שמחה וטוב לבב נזכה להגאל גאולת עולמים 

לכן שאלו חכמים זכרונם לברכה הדבר הזה נשאל לחכמים ו נביאים ולא פרשו אותו על מה עבדה הארץ עד שענה להם הקדוש ברוך הוא על עזבה תורתי פרש הרן הקדוש זכר צדיק קדוש רחב בשם רבנו יונה זכר צדיק קדוש רחב זכותם תגן עלינו אמן שלא היייתה תורה חשובה בעיניהם כל כך שי ה ראוי לברך עליה באר רבי נתן שבאור דברי החכמים זכרונם ברכה מפני שעיקר כוונת השם יתברך בומה שאמר לירמיה הנביא היה מפני שרצה הקדוש ברוך הוא שיידעו ישראל מהי הדרך ועצה לתקן את כל הקלקולים והחטאים שגרמו את חורבן בית המקדש 

בחת העיקרי של ישראל שלא ברכו בתורה תחילה כלומר לא שמחו ישראל בתורה הקדושה ומצוותיה כמו שמבואר במפרשים עיקר ברכת התורה היא לראות שמחתנו הגדולה בכל עוז בנועם חלקנו וגורלנו ברוך אתה השם אלוקינו מלך העולם שבחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו זה לא שמחה גדולה שהשם בוחר בך מתוך מיליארדים ונותן לך את התורה שהיא התוכנית של בריאת העולם אתה מחזיק את כל הסודות של העולם ביד ואתה יכול להתחבר עם הקדוש ברוך הוא בזה קודש בריך הוא באורייתא וישראל חדו איך אתה לא שומר 

זכינו לקבל את התורה הקדושה ומצוותיה לכן צריך בברכת התורה ברכה בכוונה גדולה ובשמחה רבה תביני רגע את הדף של מה אנחנו מכוונים לפני שאנחנו מברכים על ספר תורה זה נמצא רק בכלות כפז היחידים בעולם ש לפני כל המצוות מתכווננים מה אומר כל אחד שעולה על ספר תורה הריני מקיים מצוות השם כאשר ציוני באהבה ביראה בשמחה ובזריזות ולעבדו בכל לבבכם ולדבקה בו ובחרת בחיים וחי בהם גומל נפשו איש חסד מצוות ברכת התורה חירת מעמד הר סיני לימוד התורה תמים תהיה עם אדוני אלוהיך ונקדשתי בתוך בני ישראל שיויתי אדוני לנגדי תמיד עם כל המצוות הכלולות בהן בשם כל ישראל והריני מברך כמצוות חכמים 

ואפשר להוסיף בשמחה ומוציא את הציבור ידי חובה בברכות שאברך ואז מברך בשמחה את ברכת התורה איי איי איי ואנחנו עונים אמן בשמחה שיאמר מאמינים במה שהוא אומר שמחים במה שהוא אומר זכינו שלא עשה ני גוי ישתבח הבורא 

אמרנו שהייתה מחלוקת קשה בין רבי יונתן אייבשיץ יעבץ זכרונם לחיי העולם הבא מנוחתם עדן זכותם תגן עלינו אמן שמה הם אוהבים אחד את השני מחלוקת של לשם שמיים הייתה ו עקבו אחרי רבי יהונתן חיפשו עליו למצוא בו איזה דופי והנה גילו והנה גילו שכל יום שהוא אומר את הברכות בקול בבית הכנסת אצל האשכנזים ברכות השחר אומרים בקול שמישהו ישמע ויענה אמן שמו לב שהוא משמיט ברכה אחת באופן קבוע שלא עשה ני גוי וואו התלוננו עליו בפני בית דין והזמינו אותו לדין תורה והדיינים שאלו אותו האם זה נכון 

אמר להם כן אמרו לו למה אתה לא אומר ברכת שלא עשה ניגו אומר אני אגיד לכם את האמת כשאני מתעורר בבוקר ומודה לשם יתברך שהחזיר לי את הנשמה והכל אני מיד נזכר שאני יהודי וזכיתי להיות יהודי בן של הקדוש ברוך הוא אני לא יכול להתעכב ולחכות מלהודות לשם שלא עשה ני גוי עד בית הכנסת אז אני קודם כל מברך את הברכה הזאת של העשנים כל כך שמח שהוא לא גוי והוא נולד יהודי בן לקדוש ברוך הוא הוא לא יכול להתעכב עם זה מי ששמח הוא ישר רוצה לספר הוא ישר רוצה להגיד הוא הוא לא יכול הוא לא יכול לבלום את עצמו 

נו אז כשאנחנו מברכים על ספר תורה איך צריך לשמוח עיקר הסיבה שרוב האנשים רחוקים מדרכי התשובה הם מפני שהם לא שמחים בכך שהם זכו ללמוד ולעסוק בתורה הם לא שמחים במצוות שהם זוכים לקיים הם לא מעריכים ומחשיבים את התורה כראוי משום כך הם לא שמחים במעט התורה שהם זכו ללמוד ולא מחשיבים את מעט המצוות שזכו לקיים בכיוון שישראל לא שמחים בתורה ובמצוות ובמעשים טובים משום כך הם לא ברכו את ברכות התורה והם לא הודו לשם על הזכיה העצומה לעסוק בתורה הקדושה ולקיים מצוותיה זה גרם להם שירדו מדחי אל דחי ונפלו לגמרי מקיום תורה ומצוות וכך נחרב בית המקדש 

לכן החורבן של בית המקדש והגלות הארוכה והצרות הקשות מפני שלא עובדים את השם יתברך מתוך שמחה וטוב לבב זה גרם לשביעי באוקטובר לא רק שלא שמחים במצוות מנסים לצמצם ולהצר צעדיהם של שומרי המצוות בכיוון שלא ידעו זאת לא ידעו זאת לא חכמים ולא הנביאים לכן היה צריך הקדוש ברוך הוא לפרש ולומר על מה עבדה הארץ והשם אמר על עזבם את תורתי לא ברכו בתורה תחילה כי לא שמחו בה ולכן זה הביא לחורבן 

כתב הרב הקדוש מקלויזנבורג רבי קויל יהודה הלברשטם זכר צדיק וקדוש לברכה בשוט דברי יציב אור החיים סימן רל מפני כך כאשר ישנה שמחה של מצווה בתשעת הימים כגון שיש בו ברית מילה או בר מצווה בסיום מסכת וכדומה נוהגים ישראל לערוך אותה ברוב פער באכילת בשר ודגים וכל מטעמים בשירים וריקודים בליווי כלי נגינה וזמרה למה מפני שעיקר האבלות על חורבן בית המקדש זה על הירידה הגדולה של עם ישראל ברוחניות שנגרמה מתוצאה של חורבן הבית וזה נגרם שלא קיימו את המצוות מתוך שמחה וחדוה בערבות ומתיקות 

וכל הגלות הארוכה והצרות הגדולות שבאו בעקבותיה נגרמה כיוון שנמנעו ישראל לשמוח במצוות השם כי השמחה היא סימן שמקיימים את המצוות באהבה ולא מתוך הכרח ואונס ומשום כך עיקר התיקון אשר על ידו נזכה לצאת מהגלות הארוכה זה לעשות את המצוות בשמחה ובטוב לבב משום כך בימים האלו בתשעת הימים שבהם מתאבלים על חורבן המקדש צריך להיזהר ביותר לעשות את המצוות בשמחה גדולה ולשמוח ביותר בקיום המצוות ולעשות אותן בסעודות של מצווה בבשר ביין בלבושי יקר נעים ומכובדים 

כי כאשר שמחים ישראל בשמחה של מצווה בזה מתקנים את שורש סיבת החורבן שהיה על שלא עבדו את השם יתברך בשמחה טוב לבב ורק בזכות זה נזכה להגאל במהרה גאולת עולמים אמן מסופר בספר לפיד האש על הגאון מקלויזנבורג זכותו תגן עלינו אמן אמן בשואה הנוראה שהיה עובד במחנות הנאצי ממח שמם וזכרם אמ שמעו אותו ממלמל בכל עת שהוא חוזר ואומר שוב ושוב את הפסוק תחת אשר לא עבדת את אדוני אלוהיך בשמחה ועבדת את אויבך למה עובדים את הנצים ימח שמם זכרם למה תחת אשר לא עבדת את אדוני אלוהיך בשמחה ועבדת את אויביך ככה הוא היה אומר כל הזמן 

אמר הגאון רבי שמואל אוירבך זכר צדיק וקדוש לברכה כל הסיבות של החורבן שמופיעות בדברי חכמים זכרונם לברכה כל הסיבות הם סיבות דרבנן אבל הסיבה דאורייתא של החורבן הכתובה בתורה היא מפני שלא קיימו ישראל את המצוות בשמחה טוב לבב ככתוב תחת אשר לא עבדת את אדוני אלוהיך בשמחה וטוב לבב ועבדת את אויבך והנה הרבה סיבות נאמרו בדברי חכמים זכרונם ברכה בטעם של חורבן הבית לכאורה צריך להבין מה עיקר הסיבה והשורש שגרמו לחורבן שמתבוננים השורש לכל החטאים והעוולות שמנו חכמים חיס חסרון בשמחה 

ולכן אף על פי שכתבו חכמים זכרונם לברכה שבית המקדש נחרב על ידי שנאת חינם שהייתה ביניהם אבל השורש היה חיסרון של שמחה בעבודת השם כי אם ישראל היו בשמחה לא היו נכשלים בשנאת חנה כשאדם שרוי בשמחה הוא אוהב את כל ישראל תמיד הוא לא שונא אפילו מי שהיצר לו והרע לו כמו שכתב בעל התניה בסידור הרב בסעודות שבת השרוי בשמחה כגון בנישואי בנו הרי הוא אוהב מאוד אפילו את שונאו מפני ששורש כל השינה והמחלוקת היא על ידי עצבות ורק מידת העצבות מבי את האדם למחלוקת ושנאת חינם 

וכן כתב הרמקול זכר צדיק וקדוש לברכה ה כמו כן אף על פי שכתב הזוהר הקדוש שכל הגלות הקשה בעוון פגם הברית אבל השורש לכך זה חוסר השמחה שהוא בעוכרינו לגרום לנו אריכות הגלות מפני שמידת העצבות היא מביאה אדם לכל פגמי הברית הנוראים כמו שכתב הגאון החידה בציפורן שמיר זן כח והגאון רבי חיים פלאג'י זכר צדיק וקדוש לברכה ובעל התולדות יעקב יוסף זכר צדיק קדוש לברכה זכותם תגן עלינו אמן שמידת העצבות היא מביאה אדם לפגם הברית רחמנא לצלן אבל אם אדם היה שרוי בשמחה היה זוכה לקדושת הברית בשלמות ממילא היה זוכה לשלום באחדות עם כל ישראל 

כי השרוי בשמחה זוכה לקדושה בשלמות ולאהבת ישראל בשלמות כמו כן אף על פי שכתבו חכמים זכרונם לברכה בכמה מקומות שכל גלות בעוון ביטול תורה אבל השורש הוא חיסרון במידת השמחה מפני שכתבו שכל הדרך לזכות לקניין התורה הוא על ידי מידת השמחה על ידה זוכה אדם להבנה בתורה על ידה הוא זוכר כראוי את דברי התורה שהוא לומד על ידי שהאדם זוכר את לימודו כראוי ומבין כראוי הוא זוכה לקבל חשק בתורה מתיקות ערבות וכך הוא מתאווה להמשיך להגות בתורה הקדושה בכל רגע 

אם ישראל היו שרוים בשמחה גדולה היו זוכים למתיקות נועם התורה הקדושה כי על ידה היו יכולים להתמיד בלימוד וללמוד כראוי בעוסקים בה בכל שעה וניצל מעוון ביטול תורה וזוכים להיגאל גאולת עולמי כתב הגאון רבי חיים פלאג'י הקדוש בנפש החיים ערך שמחה שהטעם לכך על פי סוד הדברים השרוי בעצבות ומרה שחורה שורים עליו סטרה אחרה וכל הקליפות מביאים אותו למחלוקות בשנאת חינם והם מכשילים אותו בפגמים החמורים ביותר 

אבל השרוי בשמחה גדולה זוכה שהשכינה קדושה באה ושורה עליו ולכן אין החיצונים והקליפות יכולים להתקרב אליו כלל ועל ידי כך הוא ניצל מכל החטאים ועוונות זוכה לקדושה וטהרה למידת שלום ואהבת ישראל בתכלית השלמות לכן אם כל ישראל שרוים בשמחה גדולה היו זוכים להתמיד בלימוד התורה הקדושה כראוי וכן זוכים לשלום ואחדות אהבת ישראל בשלמות קדושת הברית טהרת הנפשות הכל בתכלית השלמות נגעלים גאולת עולמים סיפר בעל החתם סופר הקדוש זכותו תגן עלינו אמן אמן 

תשמעו תשמעו פעם אחת הצטרפתי לנסיעה עם מורי ורבי הרב הקדוש רבי נתן אדלר זכר צדיק וקדוש לברכה זכותו תגן עלינו אמן אמן הוא נסע להמליץ על יהודי העיר דנול בפני המושל הראשי שהכיר את הרבי ועריץ אותו מאוד מה הוא הלך לבטל את גזירת הגירוש שריחפה עליהם בעקבות עלילת דם שהעלילו על להם שונא ישראל הוא אומר עסקתי בתורה החתם סופר אומר עסקתי בתורה ביחד עם מורי הרב נתן אדלר זכותם תגן עלינו אמן אמן ולא הרגשתי כל טלטולי הדרך הקשים 

לפתע באמצע הדרך עצר העגלון הגוי את העגלה ואמר לנו שהעגלה נתקעה בגושי שלג גדולים הוא לא מצליח לחלץ את העגלה לכן עליו להגיע לכפר הקרוב להביא משם שני סוסים חזקים שיצליחו לחלץ את העגלה אחרי שעה הוא חזר עם צמד שברים ורתם אותם לעגלה כדי להמשיך בנסיעה בטרם הספקתי לראות מדוע ראיתי את מורי ורבי רבי נתן אדלר קופץ מעגלה לרגליו גרביים בלבד כי בדרך לחצו עליו המגפיים וא חלץ אותם כמובן שגם אני קפצתי מיד בעקבותה 

וראיתי שהוא אחל פותח בריקוד שמחה גדולה על השלג שנערם בדרך ופניו קורנות בשמחה עילאית של מצווה ורגל מתנשאות מעליהן כאילו לא נוגעות בשלג כלל הרבי היה שרוי בשמחה כה גדולה ועצומה שלא הנתי להפריע לו לשאול מה פשר השמחה שהוא שרוי בה העגלון הגוי ראה את הריקוד של הרבי על הש הסתכל עליו בתמות חיכה שהוא יסיים את הריקוד ואחרי רגעים אחדים הבחנתי כי במקום סוסים הביא הגוי שני שברים וקשר אותם למטות העגלה יחד עם סוסים וואו נרתעתי מבהלה זה איסור לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו 

הסברנו לעגלון שעל פי הלכה יהודית זה אסור שילמנו נו על הטרחה והוא שב לכפר הסמוך להחליף את השברים ולהביא במקומם סוסים אבירים כאשר עלינו שוב למרכבה שימו לב היו בינתיים בשלג כן כדי להמשיך בנסיעה הסביר לי הרבי את סוד שמחתו הגדולה אמר לי כל ימיי לא הזדמנה לי המצווה שלא תחרוש בשור ובחמור יחדיו ואולי כל ימי לא זכה לקיים כי כיצד זכה לקיים מצווה ז שאני בבית והנה עכשיו זכינו לקיים מצווה חשובה זו שכר מצווה מצווה יצאנו לעזור ליהודים בצרתם לבטל גזירת גירוש מעליהם והשם זיקנו למצווה נדירה שאינה מזדמנת בכל יום 

בעל כך היייתה שמחתי העצומה ולכן רקדתי בשמחה על לזכות שנפלה בחלקי א השם יזכנו לקיים את כל מצוותיו לעובדו יתברך תמיד מתוך שמחה עצומה ובטוב לבב ואני רוצה להגיד לכם שעד היום לא קיימנו מצוות כמו שהוא קיים את המצווה הזאת אז זה כאילו לא קיימנו עד עכשיו מצוות אז יש לנו הזדמנות עכשיו להתחיל לקיים את מצוות שנפלו בחלקנו עכשיו מחדש בשיטה הזו לרקוד לפני שמתחילים במצווה ולשמוח כן להוריד את הגאווה סרוחה ולרקוד 

עבדו עבדו עבדו עבדו את השם בשמחה עבדו עבדו עבדו עבדו את השם בשמחה בואו לפניו לפניו ביר ננ בואו לפניו לפניו ביר ננ בוא לפניו רננה עמדו עמדו עמדו עמדו את השם בשמחה עמדו עמדו עמדו עמדו את השם בשמחה בואו לפניו לפניו רננ בואו לפניו רננה בואו לפני לפני ירנ בואו לפנ [מחיאות כפיים] אלה שעוד לא זכו להדליק נרות של שבת אלה שהולכים לקבל עכשיו את השבת אפשר לרקוד במטבח אין בעיה אפילו רואים לא רואים ולדעת שיש מצוות גדולות עכשיו במשך השבת יא חביבי מקבל את השבת בשמחה מקבלים שכר כבר בעולם הזה ולא רק זה כל האוייבים וכל המקטרגים הכל מתבטלים וכולם יעשו את רצוננו ולא הפוך אמן אמן 

ולכן ישמחו במלכותך שומרי שומרי שומרי שבת מקורא עונג שבת ישמחו במלכותך שומרי שומרי שומרי שבת קור עונק שבת ע מקדש מקדש מקדש שמי שבת מקדש מקדש מקדש שמיי שבת 

מה אמרנו ישמחו במלכותך שומרי שבת אם נשמח בשבת ונקבל אותה בשמחה גדולה נשמח במלכותו והשם יגלה לפנינו ככתוב ביום ההוא יהיה שם אחד ושמו אחד כי איך אנחנו פתאום נשמח במלכותו מה פתאום שנשמח למה עד עכשיו לא שמחנו במלכותו צריך לשמוח בשבת מקבלים מידה כנגד מידה בשבת אנחנו מראים שיש מלך על העולם אתם עדיי אתם עדי אומר על ידי הנביא אתם עדיי אתם מעידים שאני בראתי את העולם בשישה ימים ני שבטי למה אתם שבטים בשבת בגלל שאני שבתתי 

אז אתם מעדים ויכול לו השמיים ארץ כל צבם ויכל אלוהים ביום שעים מלכתו אשר עשה אנחנו מעידים אז אם אנחנו נשמח בשבת נשמח גם במלכותו שנאמר ישמחו במלכותך שומרי שומרי שומרי שבת מקל עונג שבת יוחנן 

ישמחו במלכותך שומרי שומר שומרי שבת בק עונק [מחיאות כפיים] שבת מקדשם מקדשם מקדש ש שבת ע מקדש מקדש מקדש שבי שבת 

תודה רבה לכם שלום שבת שלום ומבורך גו שבס שבת שלום בריאות והצלחה כל מל דמתה והעיקר שמחה עבדו עבדו עבדו עמדו את השם בשמחה עמדו עמדו עמדו עמדו את השם בשמחה בואו לפניו פנ מיר ננה בואו לפני מיר ננה בוא לפניו לפניו רננה בואו לפניו רננה יאללה רוצו לשמוח בנרות ובקיום המצוות חזק וברוך הרי אני מכוו