חובות הלבבות | שער התשובה | פרק ג'

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

אבל במה תהיה התשובה מהאדם?

פרק שלישי בשער התשובה

אבל במה תהיה התשובה מהאדם?

אומר בזה כי תיתכן לו אחר הקדמת ידיעתו בשבעה דברים

הראשון, שידע גנות מעשה או ידיעה ברורה

כי אם לא יתברר לו זה

ויהיה מסתפק או שוגג בלתי מזיד

לא תיתכן החרטה ממנו עליו

ובקשת המחילה בו

כמו שכתוב, כי בשער אני אדע מחטאתי נגדי תמיד

אז יש שבעה דברים שצריכים להיות קודמים

בידיעה

כדי שאדם יוכל לעשות תשובה

באורחות צדיקים

מביא דברי

המחבר רבנו בחיין

האלה

ומאריך בזה קצת

כדי שיובנו דברי המחבר על נכון

וזה לשונו בשער התשובה

מאחר שיעלה בלב האדם לעשות תשובה

לא יוכל לעשות תשובה שלמה

אם לא ישים על ליבו שבעה דברים

הראשון שידע מעשיו ויכיריהם כולם

אם אדם לא הורגל כיימה מצוות מנעוריו

ועשה כל ימיו עבירות

וכמה בני אדם סבורים שאין אדם נקרא בעל תשובה אלא אם כן

בעל אשת איש או יוצא לתרבות רעב וכיוצא ממנו העבירות הגדולות

אבל בשאר העבירות אין יודעים לשוב עליהן

זאת אומרת הם יודעים שחוזרים בתשובה רק על דברים כאלה בומבסטיים

אבל שאר העבירות הם חושבים שלא צריך לשוב עליהן

וזה אינו כן

כי על כל מה שהזהירו ריבותינו עליו הוא יותר חמור מדברי תורה

כי כל העובר על דברי חכמים עונשו גדול

וכל מי שעובר על דברי תורה או דברי חכמים צריך לשוב

העובר על דברי חכמים חייב מיתה

והעונש על דברי החכמים חמור ביותר

ולכן גם העובר על דברי חכמים

כמו שהעובר על דברי תורה חייב לשוב

ועתה שמע בני כי רוב העולם אינם נזהרים מדברים בטלים.

יושבים אנשים ומדברים דברים בטלים.

וזה עוון פלילי,

שנאמר ודיברת פעם ולא מדברים בטלים.

ואנשים יושבים מדברים, מדברים, מדברים דברים בטלים.

ככל שכן, אם זה מדברים דברי היתול,

דברי סחוק ודברי ליצנות.

ומלהסתכל בנשים.

אז אנשים חושבים, מה פעלתי, אבין, מה עשיתי רע?

הסתכלתי, אז מה אם הסתכלתי?

והוא לא מבין שלא תתורו זה איסור דאורייתא.

ומלדבר עמהם שלא לצורך.

יש כאלה שמדברים חמש שעות וחצי בטיסה.

עם אישה, בלי שום בעיה.

כמובן לא בשביל חזרה בתשובה, רק בשביל להחליף דעות.

צריך לחזור בתשובה על זה.

גם לא נזהרו להתפלל בכוונה

ומלדבר בבית הכנסת ומשחוק ומקלות ראש.

אז תפילה בכוונה, מי שלא מתפלל צריך לשוב בתשובה על זה.

אז כל יום צריך לחזור בתשובה שלוש פעמים.

ומלדבר בבית הכנסת,

ואנשים מדברים משהו לא צורך מצווה.

ומשחוק ומקלות ראש.

אדם לא יכול להיות

שוחק

מקל ראש,

ליצן.

גם לא נזהרו בצדקה לתת אותה למי שהגון לה.

גם זה העוון.

אדם צריך לתת צדקה.

צריך לתת צדקה למי שהגון לה.

ומלאמץ הלב ולקפוץ היד,

קמצן.

מתקמץ לתת מה שראוי לתת.

ולדבר דברים קשים לעניים.

והוא לא יודע שנפש העני שפלה והפגיעה שלו חמורה והקדוש ברוך הוא שומע את זעקתו.

גם לא נזהרו משבועות חינם.

יש כאלה, כל מילה שנייה שלהם נשבעה לך, נשבעה לך.

וחומר השבועה חינם הוא קשה מאוד.

אמן.

ולקלל את חברו את עצמו בשם.

בין אם הוא מקלל את החבר בין אם הוא מקלל את עצמו בשם השם.

בהשכרת שם שמיים לבטלה

או במקום שאינו טהור

אז הוא לא מזכיר לבטלה,

רק הוא מזכיר במקום לא טהור שם שמיים.

או בידיים שאינן נקיות.

כיוון שידיים של האדם

משמשניות

ונוגעות במקומות המכוסים,

וצריך לבטלה לאחר מכן.

הוא מזכיר שם שמיים,

או לומד תורה או מתפלל ולא שוטף את ידיו,

אז גם על זה צריך לעשות תשובה.

לביטול תלמוד תורה כנגד כולם.

כל שאפשר לו ללמוד ואינו לומד,

כי דבר השם בזה,

זה עוון חמור ביותר.

וגם לא נזהרים מקנאה,

משנאה,

מלשון הרע,

מגאווה,

מכעס,

ומכל המידות האמורות בספר הזה.

כל אלה עוונות שצריכים לשוב עליהן בתשובה.

וכן גם לא נזהרים בענייני קיום המצוות התלויות במעשיהן,

כגון נטילת ידיים, שמזלזלים בנטילת ידיים,

ולא נוטלים עד סוף הפרק, תמיד משאירים פה למטה,

שופכים ככה, ופה זה לא מגיע, לא מסובבים את הידיים, ולא בכל המקומות.

ובחורף הידיים יבשות,

אז שופכים איזה מקומות שאין, לכן צריך לעשות ככה.

צריך להגביה את הידיים, צריך לברך כמו שצריך.

אז לא נזהרים גם במצוות שתלויות במעשיה, כגון נטילת ידיים,

מענייני נזיקין בין אדם לחברו,

לקיים את דיני השבת כדין.

רבים נכשלים בזה, כי דבר פשוט הוא מאוד,

מי שאינו בקי במצוות,

נכשל בהרבה מקומות.

וכהנה עושה אדם עבירות כל ימיו,

ולא הרגיש.

לכן, צריך זה השאב לדע עבירות שעשה.

והאך יכול לדעת

ללמוד המצוות,

ויבין בכל מצווה מצווה מה חיסר ממנה,

שלא קיים,

או מה שעבר.

ואם לא ידע,

אז אם הוא לא ידע במה עבר, איך יתחרט?

כמו שאמר הכתוב, כי פשעי אני עדה מחטאתי לנגדי תמיד.

אז אם אני יודע מה פשעתי,

אז החטאים האלה יהיו נגד עיניי תמיד, שלא לשוב עליהם.

וזה מה שאמרו חכמים זכרו וברכה.

אם רואה אדם שיסורים באים עליו,

יפשפש במעשיו.

פשפש ולא מצא,

יתלה בביטול תורה.

אדם, באים עליו ייסורים, צריך לפשפש במעשים שלו.

הוא מפשפש ולא מוצא.

במה יתלה בביטול תורה?

למה?

בגלל שהוא ביטל תורה,

הוא לא יודע כמה חטאים הוא עבר.

ואם לא כן, למה לא מצא את העבירות?

בגלל שביטול תורה קודם לכל העבירות.

מי שלא לומד, איך ידע מה העבירות שהוא עבר?

אז זה האורחות צדיקים פתח את כל מה שאמרנו כאן.

מה אמרנו?

שידע את גנות מעשה הוא ידיעה ברורה,

כי אם לא יתברר לו

ויהיה מסתפק

או שוגג בלתי מזיד

לא תיתכן החרטה ממנו עליו

ובקשת המחילה בו,

כי אם הוא לא יודע, הוא בספק,

אם הוא עושה טוב או לא עושה טוב,

או שהוא שוגג,

אז הוא לא יודע מה הוא עשה, מה לא עשה, מה בסדר, מה לא בסדר.

ממילא, על מה התחרט?

רק מה שאתה יודע שלא עשית בסדר או שחיסרת במצוות, אתה יכול להתחרט.

אז אם אתה לא תלמד, איך תדע?

כמו שכתוב, כיפה שעייני ידע מחטאתי, נגדי תמיד.

אז זה דבר ראשון שהוא תלאי מקדים בשביל שאדם יוכל לשוב בתשובה.

אם הוא לא ידע ולא ילמד ולא יקבע עיתים לתורה,

אז מאיפה הוא ידע מה הוא צריך לשוב בתשובה?

דבר שני,

שידע מחיוב רוח מעשהו וגנותו,

כי אם לא יתברר אצלו כי מעשהו רע ומפעלו אינו טוב,

לא יתחרט עליו

ולא יקבל תנאי התשובה ממנו, ודינו בו כדין השוגג,

ואמתלתו רחבה, כמו שנאמר, שגיאות מייבין, מנסתרות נקני.

עוד שלוש דקות.

דבר שני, אפילו כשהוא יודע את העבירות שעשה,

לא יתחרט עליהן

אם לא ידע, בוודאי רעה את העבירות שעבר.

כי אם יחשוב מה בכך, אם נהניתי מן העולם הזה בלא ברכה,

או אם בטלתי מן התורה,

אין זה דבר רע כל כך.

מי שחושב כך לא יתחרט ולא ישוב בלב שלם.

אלא צריך לחשוב, אין שום דבר רע בכל העולם כמו מי שאינו חושש

על מצוות המלך המרומם,

קל וחומר ממלך בשר ודם שעובר על ציוויו, כמה הוא דבר רע.

אז זאת אומרת, מחויב האדם לדעת בחיוב

את רוע המעשה ובוגנותו.

כי אם זה לא יתברר אצלו,

מעשה הרע והמפעל שאינו טוב לא מתחרט

ולא יקבל את תנאי התשובה ממנו.

בדינו בו כדין השוגג אמתלתו רוחבה

כמו שנאמר, שגיאות מימין מנסתרות נגיני.

זאת אומרת, זה מה שהוא חושב.

אני לא יודע, מה אני אעשה? לא יודע. לא ידעתי.

לא ידעת?

נו, תלמד עכשיו את הכול.

שב, תלמד את הכול, שתדע.

אדם מתהלך ואומר,

אני לא יודע. אי ידיעת החוק לא פותרת מהעונש.

אתה לא יכול להתנצל ולהגיד, סליחה, אני לא יודע.

כשאדם מגיע לבית משפט,

לא שואלים אותו, אתה יודע את החוק או אתה לא יודע את החוק?

זה לא מעניין את השופט.

אדם אמור לדעת החוק.

לא מלמדים את זה בבית ספר, לא אומרים שחייבים ללמוד את זה בבית ספר, אין קורסים לדבר הזה.

אדם לא לומד משפטים, לא שום דבר. נדיין, הוא חושב שכל דבר שהוא חושב זה מותר או לא מותר,

עד שהוא מגיע לבית משפט.

שם שולפים לו כמה סעיפים,

נותנים לו חביבי עונשים. הוא אומר, רגע, סליחה, אבל לא ידעתי מזה.

את מי זה מעניין שלא ידעת?

חובתך לדעת.

מה חשבת, שאפשר להתהלך ככה סתם כל היום ולסבור סברות קרסיות ולהחליט החלטות, מה שאתה רוצה?

העולם לא הפקר.

יש חוקים.

יש חוקי התורה, אתה צריך לדעת, אתה צריך ללמוד,

צריך לברר.

אתה לא יכול להתעלם.

שגיגת תלמוד עולה זדון.

אם אתה סומך על זה שתוכל להגיד שוגג, תדע שזה זדון.

זה שאתה לא לומד זה זדון.

זה לא שגגה.

דבר שלישי,

שידע בחיוב הגמול על מעשיהו.

כי אם לא ידע זה, אין הצורך מביאו לה חרטה עליו.

וכשיתברר אצלו כי הוא ענוש עליו,

יתחרט אחר כך ויבקש את המחילה.

כמו שכתוב, כי אחרי שובי ניחמתי,

ואמר סמר מפחדך ושרי וממשפטיך יראתי.

החוטא צריך לדעת ולהאמין מעומק הלב

שיש לו גמול ועונש בדינים קשים ומרים בעולם הבא על עבירות שעשה.

אבל אם הוא לא ידע את זה, הוא לא יחוש לשוב.

רק אחר שברור אצלו העונש,

אז ישוב ויתחרט ויבקש מעת העין המהולל מחילה.

לכן הוא אומר כי אחרי שובי ניחמתי.

ובתהילים נאמר סמר מפחדך ושרי וממשפטיך יראתי.

דבר רביעי,

שידע שהוא שמור עליו ונכתב בספר עוונותיו,

ולא יעמור עליו ויעלם ולא שכחה ולא הנחה.

כמו שנאמר, הלא הוא כמוס עמדי חתום באוצרותיי.

ואמר, ביד כל אדם יחתום לדעת כל אנשי מעשהו.

כי אם יחשוב כי הוא מופקר ואיננו שמור עליו,

לא יתחרט ולא יבקש המחילה בו מפני איחור עונשו עליו.

כמו שנאמר, אשר אין נעשה פתגם מעשה הרעה מהרה.

על כן מלא לבני אדם בהם לעשות רע.

אז אדם מתהלך בעולם הזה וחושב

שמה שהוא עושה זה עובר, אין בזה שום דבר.

והוא לא יודע שהכל שמור ונכתב בספר העוונות,

כמו שלמדנו שיש שני סופרים שכותבים את הטוב ואת הרע.

אז צריך שהוא ידע שהכל שמור ונכתב בספר העוונותיו.

ואין שם לא היעלם,

לא מתעלם כלום, ולא שכחה ולא הנחה, לא עושים הנחות.

כמו שאומרת התורה, לא כמוס עמדי חתום באוצרותיי. כל נשמה עולה בלילה חותמת על הכל.

ואמר, ביד כל אדם יחתום לדעת כל אנשי מעשהו.

כי אם הוא חושב שהדברים מופקרים ולא שמור כלום, ומי זוכר ומי יזכיר,

הוא לא יתחרט, הוא לא יבקש מחילה.

ובפרט שהוא רואה שהעונש גם לא בא.

העונש מתאחר.

כמו שנאמר, אשר אין נעשה פתגם מעשה הרעה מהירה.

על כן מלא לבני אדם באים לעשות רע.

הדבר החמישי שהוא צריך לדעת,

כדי שתתקיים התשובה,

שידע באמת כי התשובה היא אופן רפואת מתווהו.

רק התשובה יכולה לרפא אותו.

בלעדי התשובה לא יוכל אדם להירפא.

לא יעזור שום דבר.

יכול להיות בחור טוב, בחור נחמד, אתה רוצה להגיד על עצמך דברים טובים, הכל טוב ויפה,

אבל זה לא יעזור לך בכהוא זה על כל דבר פשע שאדם עשה,

או מניעת מצווה שהוא עשה,

או זלזול בדברי החכמים, וכו' וכו'.

על הכל באים את החשבון.

אז אדם צריך לדעת את הדברים, ולדעת את רוע המעשה ובגנות מפעלו,

ורק על ידי התשובה יתקן את הטעות וישיב את האבדה.

כי אם לא יתברר אצלו זה,

אז הוא יתייאש מכפרת הבורא יתברך ומרחמיו.

אם הוא לא ידע שיש תשובה שתכפר לו,

אז הוא ימשיך.

אההה.

ולא מבקש את המחילה על מה שקדם לו מרוע מפעלו.

כמו שאמרו עם ישראל, יחזקאל הנביא,

כן אמרתם לאמור כי פשענו ובחטאותינו עלינו ובם אנחנו נמקים ואיך נחיה.

אם זה כבר נדבק בנו וזה נמצא בנו וזה, בהם אנחנו נמקים, זה לא יעזור שום דבר.

על מה נחזור? אנחנו יודעים שהשם לא יסלח לנו, עשינו עבירות קשות.

הוא לא יסלח.

מה הייתה התשובה של הבורא על ידי הנביא?

חי אני נאום ה' אלוקים אם אחפוץ במות הרשע

כי אם בשוב רשע מדרכו וחיה.

אז השם עונה להם,

מה שאתם טוענים זה שטויות.

אני לא חפץ במיטתכם,

אני רוצה בחיותכם,

אבל תעשו תשובה.

בשוב רשע מדרכו וחיה.

אז אם בן אדם נמצא בסכנה, במחלה, בצרה, בייסורים וכל הדברים,

מה תרופה?

ישוב בתשובה, ישוב מדרכו וחיה.

כשאדם מגיע על סכנת מוות, מה גרם לו? פשעו.

צריך לשוב בתשובה ורפה לו.

דבר שישי,

שיחשוב עם נפשו במה שקדם לבורא עליו מן הטובות

ומה שקדם לו מהמרותו תמורת ההודעה עליהן.

צריך לחשוב בליבו את הטובות שעשה לו בורא יתברך מעודו ועד היום הזה,

ושהיה לו להודות לו עבור הטובות.

והוא לא עשה את זה, אלא עבר על מצוותיו.

וצריך גם לשקול את העונש לעבירה הארוך

כנגד ההנאה מהירה שיש לו מהעבירה.

ושכר המצווה הנצחית,

כנגד צער מועט לשעה שהוא צריך לעשות בעניין המצווה.

כמו שאמרו, חכמים זכרנו לחייבים מחשב הפסד מצווה כנגד שכרה,

אם תעשינה.

ושכר העבירה,

ההנאה שיש לה כנגד ההפסד בעולם הבא.

דבר שביעי,

חוזק סבלו להימנע מן הרע אשר הרגיל בו.

צריך להתחזק מאוד ולסבול סבל גדול להימנע מן הרע אשר הרגיל בו.

כי זה דבר פשוט מאוד.

עבירה שהורגל בה, כל זמן שהיא דומה לו להיתר,

קשה לו מאוד לפרוש ממנה.

ועל כן צריך האדם חיזוק גדול וגדרים גדולים לפרוש ממה שמורגל.

וצריך למאוס בליבו את הרעות.

כמו שכתוב, קרעו לבבכם ועל בגדיכם.

וצריך הסכמה לסור ממנו בליבו ומצפונו,

כמו שאמר יואל הנביא, וקרעו לבבכם ועל בגדיכם.

ובהתקדם ברור אלו השבעה דברים בדעת החוטא, תיתכן ממנו התשובה מעוונותם.

כשהחוטא קובע בליבו אלה השבעה עניינים,

אז הוא קרוב לדרך התשובה.

נכון?

יש מדרגות רבות לתשובה,

ולפי המדרגות יתקרב האדם אל השם יתברך.

ולעולם אין הנשמה תהיה טהורה בטהרה שלמה,

שיהיו עוונות כלא היו,

רק לאחר שיטהר האדם את ליבו.

כמו בגד המטונף, אם יכבס אותו מעט,

יעבור הטינוף.

אבל רושם וכתם יישאר בו.

אבל לפי רוב הכיבוץ

התלבן לגמרי.

ועל זה נאמר, הרב כבסני מעווני, תרבה בי את הכביסה מעוונות.

לכן תכבס לבך מן העוון.

כמו שאמר ירמיה הנביא,

כבסי מרעה לבך ירושלים.

אז זה השבע הקדמות מוכרחות בשביל שאדם יוכל להתקרב

לתשובה.

אבל גדרי התשובה עכשיו

הם ארבעה.

ארבעה שכל אחד מהם

מתחלק לחמישה.

סך הכל 20. הראשון זה החרטה על מה שקדם לו מן העוונות.

דבר ראשון, צריך אדם להתחרט

על כל העוונות שקדמו לו.

דבר שני, הוא צריך לעזוב אותם ולסור מהם.

השלישי שיתוודה בהם ויבקש המחילה עליהם.

והרבעי שיקבל על נפשו שלא ישוב לעשותם בלבו ומצפונו.

כמו שלמדנו שזה לא מספיק

שאדם שב

בפיו ובלבו לא.

אלא צריך בלבו ומצפונו,

שהמצפון גם יהיה נקי ולא יבקש לעבור עבירות.

שלא יהיה לו גם שאיפה לעבירות.

אז לקבל על נפשו לא לשוב לעשותם בלבו ובמצפונו,

לא רק במעשים.

אם אתם לא מתאפק זה לא מספיק?

לא.

צריך לא לרצות את זה. נכון.

מה זה לרצות?

זה לבטל את היצר הלאה?

עקירת המחשבה כעקירת המעשה.

כל זמן שהוא לא עקר את המחשבה, הוא עוד לא עקר את המעשה.

זה נקרא דרגה מאוד גבוהה, לא אמרת?

זה דרגה של התשובה.

אם בן אדם

רצח,

חוזר בתשובה, מה אומר סליחה?

זה נקרא שהוא חוזר בתשובה?

הרי את האמת אי אפשר להחזיר.

אז באמת איך אפשר לשוב בתשובה אם המת לא יכול לעזור?

אדם שגזל מישהו,

בשביל שתהיה לו כפרה,

הוא צריך להחזיר לו קודם כל מה שגזל.

ואחר כך יכולה להתקבל התשובה.

אבל אם הוא מחזיק עדיין את הגזלה בידו ואומר לו סליחה, אני מצטער.

זה לא עוזר.

אז בן אדם שרצח,

הלך הבן אדם, אז תחזיר אותו גם קודם.

אחר כך נמחל לך.

אומר הקדוש ברוך הוא,

עקירת המחשבה כעקירת המעשה.

אם אתה תעקור מהמחשבה,

כל צד

של הרג,

של דברים שמביאים להרג,

כמו כעס, כמו דברים כאלה וכו' וכו', אם תעקור ותדע

מה גודל המעשה והעוון שאתה עשית,

ותעקור את זכת המחשבה עד שיהיה לך מאיסות,

מאיסות לדבר.

ההפך ממה שהיית מתאבל לדבר מה.

יהיה לך הפך מאיסות מן הדבר.

אתה תדע את גנות הדבר.

ייחס.

ברגע שאתה תעקור את המחשבה, זה ייחשב לך כעקירת המחשה, וזה חסד מאת הבורא יתברך.

לדברים, הרב, יש מה שנקרא להגיד שזה מאוס,

אז זה לא מאוס,

אבל מה הקדוש ברוך הוא עשה את זה?

כמו אם נניח הוא הפשיע.

נגיד, הוא הפשיע, אבל הקדוש ברוך הוא לא רוצה שתעשה את הדבר הזה. לא תוכל, לא יודע מה.

זאת אומרת, לא תמיד, כמו שהרב אומר, הרב אומר,

שירגיש שזה מאוס לו,

עד כדי כך שהוא, מה, אני לא יכול, זה לא...

מה אתה רוצה עכשיו?

מה לא טוב מה שאמרתי?

האם בכל דבר אתה מרגיש מאוס?

בדבר שהוא אסור.

בדבר שהוא אסור.

אתה אומר, שאומר על חזיר,

אל תאמרי הבשי לי בחזיר,

אלא הבשי והבשי.

רק מה יעשה שהאלוקים עשר עליי?

אז זה משהו אחר.

זה אומר, זה גזירות מלך. יש גזירות מלך.

אבל אנחנו מדברים, אדם עשה מעשה שאסור. הרג את הנפש, לדוגמה.

זה לא הבשי והבשי. אפשר לרצוח, רק מה השם גזר עלינו לרצוח.

גם זה בן אדם, זה, פחות או יותר, גם בן אדם מבין שזה אסור. גם מבחינת המוסר, בוא נגיד, המוסר הערכי של כל אדם ואדם,

להרוג,

קל יותר להתנתק מזה מאשר מדברים אחרים שבן אדם...

הנשים, הנשים זה הכי פשוט. כל הקטע של נשים מסתכל,

כן, כן, כן. זה מה שצריכים לחזור.

כן. זה הנקודה, לא?

כן, כן, כן.

זה לא...

זה רק אטליזם. בקיצור, זה פילוסופיה מה שאתה מדבר. עכשיו מדברים איתך מעשית, אתה מדבר פילוסופיה.

צריך לעקור את המחשבה מדברי איסור שהתורה אסרה שלא לרצותם.

מרגע שהשם אמר אסור,

אתה צריך לתרגם את זה ולהביא את זה שלא יהיה לך שום חפץ ורצון.

זה כמו שאומרים לך

על דבר שהוא רעל,

אין שום חשק ותאווה לדבר שקוראים לו רעל.

אם אומרים שזה רעל, זה רעל. מי מתהווה לרעל?

יש רעל עכברים. מה זה? סוכרים.

זאת טופי

שזורקים לעכברים.

אתה בא להרים,

אתה חושב שזו סוכריה רגילה,

זה רעל עכברים.

צ'יק, אתה ישר.

אומר ככה, טעימה קלה, מה פתאום, זה לא מתחיל.

לא מתחיל.

אפילו לא תאכל ימים רבים, ויישאר לך רק הסוכריה טופי מול העיניים.

אז זה לא יהיה לך שום חפץ ושום חסד.

זה רעל.

זה איסור.

ומה אמרנו? עקירת המחשבה כעקירת המעשה.

זה מה שאתה צריך להגיע.

ודאי, זה מה שאמרנו קודם, שצריך להבין את גנות המעשים.

אם בן אדם לא יבין את גנות המעשים,

אז למה שהוא לא ייקח? למה שהוא לא יענה? הוא אומר, מה יש בזה?

כמו שהזכרנו, אדם רואה מראות אסורות,

מה יש בזה? מה עשיתי?

וכי קרבתי אצלה?

מה עשיתי?

בסך הכל.

מה, רואה תמונות קצת.

מה עשיתי?

שום דבר.

כן.

השרחק, עד לעקוב את יצר התאווה,

יצר התאווה,

ואם אדם מת בדמי אמה באמצע, הוא התכוון סתם, מת באמצע, אז הוא נחשב, עולה עליו כאילו הוא עקר או לא עקר?

אבל עד שנגיע לעקוב את הילד, לעקוב את הילד הזה זה לא מהממה.

אין בזה כלל.

אתה צריך לדעת

מה באמת הכוונה של הבן אדם.

אם נגיד עכשיו שמעת אותי אומר את זה

וקיבלת על עצמך מיידית

שמ... לא אני רואה. אתה רואה?

על מוחמד, מזל, איזה מוחמד.

ואדם קיבל על עצמו מייד, אני לא רוצה יותר

להיות מחובר לעבירות,

ואני אלמד את גנותן ואת בונן בהן כמה הן גונות.

עצם זה שאני עושה נגד הבורא את ברם,

והקדוש ברוך הוא לא חפץ בזה,

עצם זה זה כבר בשבילי אדום אדום אדום שאני לא מתקרב אליו.

נגמר.

זאת אומרת, בן אדם צריך להגיע למצב שעוד לא צריך אפילו להבין את גנות המעשה.

אל תסתכל על קטנות העבירה,

אלא תסתכל על גדלות מי שציווה עליה.

אתה לא צריך אפילו להגיע בכלל לדעת כמה מגונה המעשה.

אפילו הדבר הכי קטן, אם השם אסר אותו, אמר לא,

אז אל תסתכל על קטנות הדבר. תגיד, אה, זה דברים קטנים. אה,

הקדוש ברוך הוא, נו, גם זה, גם זה אתה חושב שהוא ידקדק?

תסתכל על גדלות מי שציווה עליה.

אז אם השם ציווה,

מה אתה שואל, מה חשוב, לא חשוב?

הוא אמר לא.

לא.

אמר בשקט, אמר בצעקות, זה בדיוק אותו דבר.

אמר בלחישה, אמר בכתוב,

אמר אי שם באחד הדפים.

זה לא משנה.

זה עוד בלי להבין את עצם הגנות שבמעשה.

אבל אנשים רוצים לעגל, להגיד שהכל זה זה וזה וזה.

אבל מה רוצים? רוצים להרוויח.

מה להרוויח?

אני יושב ללמוד.

אני יודע שעד שנגמור בקצב הזה את הספרים ייקח שנה, שנתיים, שלוש.

אז בינתיים אני עוד יכול,

אני עם כוונות טובות.

אבל מה יקרה אם באמצע יקרה משהו?

אז אני מעוניין שהכל יימחק.

איך יימחק?

אם הרגע לא שמעת והחלטת והתחלת מרגע זה והילך לפעול,

אז על מה מדובר?

מה זה דמיונות?

אדם שומע דבר,

קם מן הספר ומקיים.

לא יודע מספיק,

מתחיל ללמוד.

אבל אם הוא קיבל עליו קבלה אמיתית,

עד שיעיד עליו יודע תעלומות

שלא ישוב לחיסלה עוד,

זה נקרא תשובה.

אבל אם בן אדם מתאמין מחרט,

הוא אומר, אני,

כן, אני עכשיו לומד את שער התשובה של רבנו בחייה.

בטח, אני כאן בארבע וחצי, לומדים.

בטח, עושה מה שלומדים.

תראה, אני כמובן צריך לחזור על זה, זה לא הולך ברגע.

צריך לחזור על זה.

הוא עושה, לא במה פעם אתה תמיד יוצא.

אה, חרוץ.

מה שאדם רוצה,

יוצא ויוצא.

כן.

יש רבנו צריך לעוסק בערבייה לגמרי, שהוא מלטר אותה מאוד. זו התשובה שהרמב״ם אומר, באותו מקום, באותה אישה, באותו רצון.

תשובה שלמה, באותו מצב. זה המצב שבו ייבדק וייבחן האדם אם הוא באמת עומד.

אם הוא ייבדק במחשבה.

ודאי, שאם הוא יעמוד באותו פיתוי, והיא רוצה בו, והוא רוצה בה, והכול,

ועכשיו הוא לא ירצה.

עכשיו הוא כבר סולד מהדבר.

יש לו את ההזדמנות, שוב,

והוא סולד מן הדבר. גמרנו, לא רוצה.

זה נקרא שהוא שם.

אבל אם הוא עדיין רוצה, אז כבר למדנו

בפעם הקודמת,

שאם בן אדם נלחם ומגבר את שכלו על יצרו,

ועושה את הכול, אבל פעמים נוצח או פעמים מנוצח,

אמרנו שזה דרגה שנייה לא מועילה.

אלא שהוא מנותק, גמרנו, אין.

מבין? זה רעל.

רעל לא שייך.

זה רק אם הוא עושה לעצמו גבולות,

עושה לעצמו כמונות, מה שנקרא... לא, לא, לא, לא, לא. בלי גבולות, גבולות, וזה אפשר לבוא לידיהן.

כי אם הוא יעבור את הגבול, אז הוא ייפול.

כן, הוא יקפוץ מעל הגבול לרגע.

אין גבולות, גבולות זה טוב בשביל להתרחק מהמעשה,

אבל זה לא מספיק להרחיק מן המחשבה.

צריך להרחיק מן המחשבה,

להבין את המאיסות, כמו שאומרים התימונים.

זה מאיסות.

דבר מאוס.

כמו שאומרים מועס.

כן.

כתוב, לא תתורו לבדכם ואחריהם אחריהם, אשר אתם זועמים אחריהם. זאת אומרת, זו עובדה, זה פועל.

זה לא איזשהו משהו שיקרה, זה משהו שקורה.

גם לגבי איש... זה לא קורה, זה לא קורה. איך זה יכול להיות דבר כזה? מישהו לא אוהב את זה. זה לא קורה, לא קורה.

מי שרוצה זה קורה, מי שלא רוצה זה לא קורה

מי שרוצה ישפיל את העיניו, מי שרוצה ישים לו משקפיים

זה גדר, זה מה שנקרא הגנה, מחסום, זה גבול, אתה רוצה לעצמך, נכון, זאת אומרת אין מצב שאתה תסתכל והלב לא ילך ולא תרצה, אז לכן מה שאתה מתבקש, שלא לתור

לא ללכת

זה אמרו לך, לא לתור, אחר עיניך

לא לתור, זה הנקודה. המציאות הזאת היא קיימת בעובדה

ומה שאמרו ודאי

כתוב מיעוטן מעריות

רובן בגזל מיעוטן מעריות

אז אתה צריך לדעת

מה שהתירו לנו יפה תואר

פירושו של דבר

שרק פה התירה, דיברה תורה כנגד עצר הרע, רק במקום הזה, ואם פה התירה, שאר המקומות לא התירה. למה התירה? משום שאדם יודע,

החיים שלו, אתה מבין, בסכנה

ויש לו פה הזדמנות, אתה מבין, שהוא לא יכול לעמוד,

הוא לא יודע אם יחזור הביתה חי,

הוא לא יודע אם יחיה, הוא לא יודע אם כלום, תוקף אותו היצר, אתה מבין.

יש לפניו שבויה,

אתה מבין?

הנה תסתכל כל המלחמות שאתה שומע עכשיו מסביבנו מה קורה כשיש להם שבויות?

הסתכל, כל המלחמות עכשיו בלוב, בסוריה, בכל המקומות.

איפה יש להם ראש ושכל, הם נלחמים על חייהם והכול,

בדיוק שמה היצר תופס את הבן אדם,

אתה מבין? נותן לו את השליטה,

אנשים תחת ידו,

ואת כל התאוות שלו, כל מה שיש ליצר לתת לו,

הנה הוא נותן לו, אין פה חוק, עכשיו זה מלחמה.

זה עכשיו מקום שהוא חזק, לא? מלחמה ודאי, מלחמה, אני חזק תחת היד שלי,

אף אחד לא יכול להגיד לי מה לעשות, אני ניצחתי,

זה ביד שלי, אני עושה מה שאני רוצה.

כמו שאדם לוקח את השלל, לוקח את הכול,

מה זה? מה אתה לוקח? זה שלו?

איזה שלו?

טוס, הורג אותו, לוקח.

זאת אומרת, אדם מרגיש שהכל מותר לו בשעה כזאת,

אתה מבין? לא מתחילים להתפלפל עם השכל, ולא מתחילים להתפלפל.

התורה אמרה, פה אני אומרת, אבל חד פעמי.

זהו.

אף אחד לא יהיה שם בן צורר ומורה, אף אחד לא יוכל. בטח, ויצא לו בן צורר ומורה, ודאי יצא לו.

ודאי יצא לו בן צורר ומורה.

זאת אומרת,

אנחנו צריכים לדעת שהתורה מבקשת מאיתנו לעשות תשובה, אבל לא תשובה כמו שאנחנו רוצים לעשות תשובה.

תשובה זה לא איזה אמירה, איזה הודעה, איזה הכרזה.

אז צריך ללמוד את זה טוב-טוב, איך לעשות את זה על הצד הטוב.

כשאדם, מכבסים לו בגד,

כמו שהבאנו את הדוגמה, הרב כבסן עם העווני.

אתה מוסר ניקוי יבש, מחזירים לך עם כתם.

אתה אומר, סליחה אדוני, בשביל מה שילמתי?

אני רוצה שלא יהיה שום כתם.

כתם

שום כתם

זה לא מספיק שאין את המריחה ואת הזה, כתם גם אני לא רוצה

אחרת מה?

מישהו מוכן ללכת עם חליפה עם כתמים?

אז איך אתה הולך עם נשמה מלאה כתמים?

אפילו אם אתה לא עושה מעשים אבל כתמים נשארו

את זה צריך לנקות

תשובה צריכה לנקות גם את הכתמים

אז לכן אדם צריך לדעת

חרטה צריכה להיות חרטה אמיתית

קבלה לעתיד צריכה להיות קבלה אמיתית

הווידוי צריך להיות וידוי שהוא ידע בדיוק מה הוא עשה

את גנות המעשים, את הכול

צריך לעזוב ולאסור מהם

כן?

לגבי ערעור ידע בשתיים, עבודה זרה בעריות

ערעור שאני רוצה לגזול, זה בראש שלי, אני חושב למעשיי

אני יותר לא אגנוב, אבל אם היא בליבית, אין בעיה, זאת אומרת, אין לי בעיה שאני עליה לגנוב אבל לגנוב אני לא אגנוב

אל תגיד שאתה לא תגנוב כל זמן שיש לך ערעור וגניבה,

יכול להיות שתיכשל עוד פעם

אבל לא כתוב על הערעור, כתוב עליכם, שמעת?

אנחנו מדברים עכשיו על תשובה

לא מדברים על עבירה בערעור, מדברים על תשובה

בשביל שאתה לא תיפול עוד פעם

אתה צריך לסלק את המחשבות מדברים האסורים

אם אתה לא תהפוך את הכל לרעל,

אתה עלול

היצר יחכה לחולשה שלך.

כשאתה רעב ואין לך כלום ואין מסתכל ואין מבין ואין כלום,

ואתה תיקח

ואתה תגיד, אני אחזיר.

זה אינסטינקט, זה אינסטינקט.

כן, הוא רגיל לזה. רובן בגזל.

כן, הוא רגיל לזה, זה חיים שלו, הוא חי בדיוק. כן. יש מקרים שהחכמים ניתפו לנו את מה שנקרא את החולשות שלנו למקומות חיוביים. סתם נקומה, כמו שהרב אמר, דיבר על כעס,

או כשהרב דיבר על, נגיד יש דברים...

נו, נו, הלאה ו... מילה שילך יום מוהל, יהיה זה.

זאת אומרת, יש הרבה דברים שהמציאות שלנו הם קשים מאוד. זאת אומרת, הדרך להגיד, לא, זה לא נכון, זה אי אפשר לקמות עד ככה.

זה רק פשוט לקחת את זה, לנתב את זה למקום חיובי, ואז מבין, אני מתרחק מזה.

זה לא נעלם, אני פשוט מתרחק מזה.

לא.

אתה יודע שזה מותר, אבל שפיכות דמים אחרת אסורה.

זה רעל, זה מותר.

ואם יש תכונה, אז הוא אומר, לך תהיה מוהל, שמה תוציא טיפול.

מה אמרנו? אמרנו שלא,

אבל אתה יודע שהשאר זה רעל.

אבל השאר זה רעל. לדעת שזה רעל זה עדיין לא עושה אותי,

איך אומרים?

וידעת? והשיבות האלה לאהוביך? זה עדיין לא, זה ידיעה בסדר. הרבה דברים אנחנו יודעים שהם לא טובים וזה,

ואנחנו ממשיכים להשתמש בהם. סיגריות, כל מיני דברים אחרים. אנחנו יודעים שזה לא טוב. לא הבנתי, מה אתה מתרץ עכשיו? אני רוצה להגיד שהמיצ...

סיגריות אפשר לעשן?

זה לא טוב, בוודאי שהוא. רעל או לא? רעל.

אז למה הם מעשנים?

תן לו אלטרנטיבה אחרת, אז הוא לא יעשה את זה. אני לא צריך להביא לו, זה רעל. אני שואל, רעל אפשר? תן לו אלטרנטיבה, תן לו שקוליות.

רעל! רעל! אז מה? מה התירוץ? אז מה אם זה תאווה?

תאווה, מה אדם טיפש?

מה זה תאווה? מה זה המילים תאווה?

רעל!

סרטן הריאות!

מה זה? מה אתה מדבר שטויות?

רעל!

איך אתה לוקח רעל?

וזו עובדה. וזו עובדה שאנשים לא חוזרים בתשובה,

וזו עובדה שרובם בגיהינום. יש קושי. זו עובדה.

זה נקרא מתאבד, אבל על זה לא... יש קושי בעולם. אין קושי. מי שיש לו שכל, אין קושי. איזה קושי?

אני שואל אותך,

בן אדם יושב מאחורי אוטובוס,

קנה אופנוע בשביל לנסוע אחרי האוטובוס להריח את העשן.

מה אתה אומר?

הוא אוהב עשן.

הוא נוסע אחרי האוטובוסים רק בשביל להריח את העשן.

תגמור שיצוניות עליו.

בשביל שתבין.

נחדד את הדבר. מה זה הדבר הזה?

אתה רואה יש ילדים מתים, עולים לגג, שואפים גז של מזגנים.

ומתים.

יש להם תאווה.

כי החבר שלו עשה ככה, אז גם הוא עושה ככה, הוא עושה ככה,

ההוא שאף ככה, מת.

מתים.

ואתה חושב שהפסיקו מאז ששמעו שמתו כמה?

ממשיכים.

נו, אז מה זה שכל?

יצר הרע יש לו כוח לדחוף את הבן אדם

עם הנוכרה שלו לתוך האגזוז של אוטובוס.

זה מסוגל יצר רע לעשות לאנשים.

שם לו סיגריה קצרה פה,

שכל העשן יעלה לו באף.

הוא כבר פילטר ככה, ככה, והוא עוד...

אתה מבין?

זה שכל?

האצבעות שלו כבר צהובות.

האף שלו חצי צהוב.

הרבה דברים שאנחנו עושים בלי שכל זה... מה אתה מבין לי ראייה? הרי אנחנו רוצים לשוב בתשובה.

אם רוצים להיות האבלים, הולכים לישון.

לא קמים בבוקר ללמוד דרכו תשובה.

אבל אם רוצים לעשות תשובה,

אז לומדים מה צריך לעשות.

כל פעם אתם מצדיקים את יצר הרע. במקום להגיד, זה עובד עלינו, גומר עלינו,

מביאים ראיות למה הוא צודק, למה זה אי אפשר, כמו שהוא אומר.

כל יום אנחנו מצדיקים אותו, כי הוא מאש ואנחנו בשר ודם,

אז מה?

במילים אחרות, זה פועל יוצא שלנו קשה להתמודד. לא קשה שום דבר. מי שרוצה, לא קשה לו שום דבר. כבוד הרב, הוא רוצה להגיד. הרב עמרם,

יצרו שלט עליו למרות שהוא היה עמרם חסידה ובחיים שלו נכשל בעריות ולא כלום, והגיע הרגע שחיכה לו עצר הרע.

נהרים סולם של עשרה צעירים לא יכולים להרים,

אבל הוא זכר שזה רעל,

והוא צעק,

אש בבית עמרם,

אש בבית עמרם.

ויצר הרע התעלף

מהכוח שלו,

ואמר לו, אתה רואה? אני בשר ודם.

מתי מלאך מאש?

וניצחתי אותך.

כי מי שחדור אצלו שזה רעל, אז הוא יודע שהוא עוד רגע הולך למות.

רבי עקיבא כמעט נכשל.

אותו דבר. הוא תופס על העץ. אני יודע.

מייצר הרע יש לו את הכוח, לכן היזהרו. רבי עקיבא, לא עלינו. רבי עקיבא. רבי עקיבא, כן, רבי עקיבא. מרבי עקיבא. אז אמר הקדוש ברוך הוא, היזהרו בתורתו של רבי עקיבא, וזהו. אמרנו, אין אפוטרופוס לעריות. אין.

אין, מה לעשות? אתה צריך לעמוד ולהילחם, לדעת הגנות ולהרחיק מכל דבר שלום.

ולהתפלל הרבה שלא להיכשל, ואל תביאני לידי ניסיון וכו' וכו'. אבל יש אנשים, לא אכפת להם, אתה מבין? להתקרב לניסיון.

לשבת חמש שעות וחצי ולדבר עם דוקטורית וזה, אין להם שום בעיה עם זה. החלפת דעות.

קוראים לזה החלפת דעות.

אחר כך זה גם החלפת טלפונים,

ואחר כך החלפת נשים.

אבל באמת זה החלפת דעות, כי הדעות של החבועות הן הרוגעות. כן, כן, כן.

בקיצורו של דבר,

אז ארבעה גדרים יש לתשובה.

החרטה עכשיו.

אות על גנות מעשהו בעיניו,

כמו שנאמר, מי יודע ישוב וניחם,

והשאיר אחריו ברכה.

ואמר במי שהתמיד על חטאיו,

אין איש ניחם על רעתו.

ככה היה מבקר ירמיה את אנשי דורו.

אין איש ניחם על רעתו, דור שלם.

ירמיה הנביא, קדוש עליון,

אומר לעם ישראל את מגילת איכה

שנתיים לפני שיבוא מה שכתוב שם.

הוא מתאר מראש כל המגילה,

זה מה יהיה.

תיאור מדויק, מה יהיה?

לא שומעים לו.

והכל מתקיים.

והוא טוען, אין איש ניחם על רעתו.

ואנחנו רואים כזה בין בני אדם.

כשמראה החוטא לחברו החרטה על מה שחטא לו,

היא הסיבה החזקה למחול לו.

כשיש חרטה אמיתית,

אז יש סיבה למחילה. אבל אם אין חרטה אמיתית, על מה אם חטא?

אם אחד אומר התנצלות, ולא מתנצל בכלל,

ורק אומר, אם נשמע צליל מדבריי של גנות או מה זול,

או משהו,

אז אה שדה, מה זה?

זה חרטה, זה חרטה.

זה חרטה.

סליחה שאומר כבוד הרב.

כן. מה שכבוד הוא אומר זה נכון. תודה. דבר אחד, דבר אחד, יונתן, הוא מביא את הצעה נכונה. הוא רוצה להגיד שהוא סגור ממסגר,

עד שהאצל לא נכון. אנחנו מכירים את הפסוק שלך. אנחנו מוצאים אותו. מאז שבאת לפה אתה רק חוזר על המסגר. הוא רוצה, הוא רוצה, הוא לא יכול, הוא סגור עם ברזרים, קבל עם ככה, מה יעשה? מי שסגור הולך למסגר, שיפתח לו את המסגר. אף אחד לא יכול לפתח.

רק השטן יכול לפתוח את זה, אף אחד לא יכול לפתוח את זה. אז מי המציא את התשובה?

ומה אמר שאפשר? אמרת השטן. לא יודע, הכוונה, הוא יעזור, אבל השטן סגר אותו בברזלים כאלה, הוא לא יכול לחייבת כמו דרב, אחוז, טמון, חזק, אבד עליו, קשר אותו, אין לו שום סיכוי. כל בוקר אתה אומר, השם מתיר הסוריה. זה לא עבודה לוקחת רשותה, זה הוא רוצה להגיד, הוא לא יודע להמשיך לעצמו.

תודה שהדלת. הוא רוצה סגור, איך תוציא אותו ממסגרת, איך מוציא אותו ממסגרות שלו?

אם ריתכו לך את הדלת בכניסה...

זה לא דובר דלת שום דבר על ידי זה, הוא סגור עם חדר אטום מהקצפת עם בטון כזה, לא יכול לזוז, לא יכול לצאת מזה. שואל אותך עכשיו, ריתכו לך את הדלת ושמו מטר בטון,

אפשר לפתוח את הדלת או לא?

אני לא יודע.

אם יהיה סגור אי אפשר לפתוח. אי אפשר. אי אפשר.

צריך זכויות גדולות שתפתוח את זה. אי אפשר. יש לבנת חבלה שם. גם אוכל הוא יפתוח את זה. יש לבנות חבלה,

שיעיפו לך את הדלת.

יש מסגר שיירתך.

יש היום מסור יהלום,

שיכול לחדור את המטר שלך של הבטון. זה גם אוכל יכול לחדור את זה. לא, לא, זה פה בשכונה, יש מסגרים.

המחסור הזה לא חודר שם, לא יכול לחדור. חודר, חודר, חודר.

הרב, אנחנו מבקשים, תא בליבנו הבכר ירחה תא. למה תא?

אם יש דרך לעשות את זה לבד, למה תא? בשביל מה תא? איזה תאר?

תא, תא. אנחנו מבקשים הכתובים תא בליבנו, אהבתך וילדתך.

מטהר, לא תאר.

לטהר, לטהר, תא בליבנו.

תא בליבנו, תא כמו נטיעה. איפה יש נטה? איפה יש נטה?

תחפש לי פסוק כזה.

כן.

סבבה, בסדר. אתה הולך למזגר. חסר נועה? אני הלכתי מזמן, פתח לי את זה.

צריך הרבה תשובה, הרבה הרבה הרבה לעבוד.

מסיבי לעבוד, זה לא פשוט. הרבה תפילה, תפילות, תפילות, דמעות להוציא.

אז זה בוקע אותו. אם לא, סתם זה לא הולך, זה לא מתנה, זה עבודה.

אנחנו לא אשכנזים, זה ארבייט.

עבודה, ארבייט, עבודה, עבודה. מי שבא ליפו, הם מסיימים ביותר, אין ויכוח.

אבל צריך להיות עבודה מסיבית, בלי סוג, בלי שום ויתורים.

עד הסוף, השואה יפתח לו את זה.

מה שאני מרגיש, וגם החבר מימין, זה מה שאיוב ניסה לעקור את ה...

לבדל את הדין מהעולם.

אנשי העליונים, אנחנו מתחתונים, היצר מתחתונים, זה לא פייר.

אז עם כל השכל והזכלים, אין שכל שאפשר, שהגוף הוא גוף חומרי,

והפועל הוא פועל חומרי, ועל שאר העליונים. אם היינו חיים בעליונים, אז נכון.

אנחנו חיים פה בארץ.

אז בסוף, בסוף תשובה, תלמד תורה, ואז אתה מבין, הוא שימתק.

אבל עד אז...

אני אומר לכם, אתם לא צריכים אפילו יצר הרע, אתם יכולים להיות לבד.

התחלנו מהתחלה עד שער התשובה.

שיש שתי סיבות, אחת על פי השכל ואחת על פי הכתובים,

שאדם יקצר בעבודת הבורא.

אחד מצד טבעו,

וסיבות תנועותה להיפוך טבעה,

וכל הדברים האלה,

שאדם מורכב,

ואדם משתנה, ופעם הוא ככה, ופעם הוא ככה, אמרנו את זה כבר.

השכל אומר שבגלל זה אדם יקצר בעבודה.

אמרנו שיש פסוקים, כי יצר לב האדם רע מנעוריו,

עייר פרא אדם ייוולד.

אמרנו שמצד טבעו הוא יקצר בעבודת הבורא.

אבל אמרנו שמחנות השם יתברך את האדם,

הכין לו מפלט את התשובה,

כדי שיוכל להשיב אבדתו ולקבל בחזרה את כל מה שהפסיד.

ולמחול לו על עמונותיו.

אז הכין דרך,

וזו התשובה.

ואומר רבנו יונה,

כת שליסטים הייתה בכלא,

וחתרו מחתרת, וברחו מהמחתרת וברחו.

ואחד נשאר שם,

בא אליו שר בית הסוהר,

אמר לו, למה לא ברחת?

חתורה מחתרת לפניך ואתה נשאר?

לקח מקל והרביץ לו בראש.

לכאורה, היה צריך לתת לו פרס.

הוא היחידי שלא ברח.

אבל למה הוא נתן לו מכות?

אלה שברחו,

היה להם פחד מהמלך ומעונשו.

זה אין לו בעיה.

לא מפחד מהעונש, נשאר בכלא.

ארוחות חינם, סיגריות חינם,

הכל חינם.

לא מפחד מהעונש.

אדם כזה שרואה מחתרת חתורה לפניו ולא בורח,

מגיע לו עוד יותר מכות, חוץ מהעונש.

אדם שיש לו אפשרות לברוח מחתרת חתורה זה התשובה.

אתה יכול לברוח מכל העוונות ומכל העונשים.

תברח, תברח מצריך.

מה אתה מסביר?

כמה קשה לעזוב אותו, כמה זה,

אני נמצא פה במרתפים, איפה אני אברח?

לאן אני אלך? לך תדע מה יש בחוץ, מה זה פה?

פה אני כבר מכיר, פה אני כבר נהנה,

פה אני מסודר, פה אני זה.

עזוב, תשובה זה בלאגן, עכשיו לך תלמד.

כל המצוות, כל העבירות, מה אסור?

תהפוך הכל לרעל, תזה, עזוב, תן לאכול, תן לשתות.

עזוב אותי.

זו עבודה קשה.

זה טיפש, שיקבל עוד יותר מכות.

למה? אין לו ברירה, כי הוא חייב לברוח.

אז לכן כל מה שתגידו לפני שתגידו,

תחשבו מה אתם אומרים.

אתם אומרים את הטענה של היצר

או טענה של הטוב.

אז אם אתם אומרים את הטענה של היצר,

לא חידשתם כלום.

זה כוחו.

וזה מראה כמה הוא השתלט לכם על המוח

ועל השכל,

שאתם חסרי דעת.

כי אם יש לאדם מפלט,

הוא צריך לקפוץ.

אם היו אומרים לבן אדם,

יש לך חוב, עשר מיליון דולר,

יש דרך לא לשלם את זה.

אבל מה? צריך למלא הרבה טפסים.

אתה צריך לרוץ לפה ולעורך דין, משמה, וטפסים פה, טפסים שם, ולהחתים בעירייה,

ולהחתים את השכנים, ולהחתים פה, ולהחתים שם.

זו העבודה. יקח לך איזה שנה עד שתגמור את הטפסים, אבל לא יהיו לך חובות.

אם לא, גם אתה תצטרך לשלם, גם יעקלו לך את הכול,

גם תשב בבית סוהר וכו' וכו', עד שתשלם את הכול. מה אתה מעדיף?

שנה זה זמן מוגבל.

אז אתה יכול לעשות יותר מהר מזה.

ברגע אפשר לעשות. כי אם החלטת, ואתה יוצא לדרך, נגמר הסיפור.

אז אפילו אם תמוד באמצע,

אז הכול בסדר.

אבל זה אם החלטת.

אם החלטת אמיתי, אמיתי.

לא מעניין אותי מה יעלה, כמה יהיה קשה, כמה זה,

אני גמרתי עם זה.

נקודה, לא מעוניין יותר.

לא מעוניין, לא רוצה להתפתות.

למה?

הימים עוברים.

השנים חולפות, ואתה מתקדם לבית קברות.

כל יום שעובר אתה בדרך לבית קברות.

רק מה?

בדרך אתה נכנס לשיעור, הולך לעבודה, חוזר לכולל, הולך לשם, הולך לשם.

אבל הכול זה ככה הולך, ככה, ככה, ככה, ולבית קברות.

ואף אחד לא אומר לך באיזה תאריך יטמינו אותך שם.

וזה כל יום יכול להיות.

זה יכול להיות בפתח פתאום.

אז אדם צריך לזכור.

שוב יום אחד לפני מיטתך.

מתי זה?

היום.

היום אתה שוב.

למה? לך תדע אם יהיה מחר.

אז אם בן אדם לא מחליט החלטה אמיצה,

אחת ברורה, אני גמרתי עם הסיפור.

מעכשיו לא נוגע, לא מתקרב,

שום דבר, לא רוצה.

אני אהיה הכי משועמם, אני אהיה הכי מדוכא, אני אהיה הכי...

מה, תתאר לך את הכי שחור שבשחור, אבל זה משתלם יותר מהוורוד של הוורוד.

כי על כל ורוד יהיה לך אדום לוהט.

ככה האדם צריך להבין. אם הוא יבין את זה, ירוויח.

ובאמת,

כשאדם מצליח להתמודד, זה אושר שאין כדוגמתו.

צא ולמד מ-40 יום תענית.

מי היה חושב שזה כיף כזה?

מי היה חושב שזה כיף? כיף.

אפשר לחשוב שתענית 40 זה כיף?

תענית של יום אחד היה קשה לנו בשכל קודם.

מהיום?

מה?

מי שמתענן?

הנה, אתה מתענן?

כיף. אתה מתענן? כיף. אתה מתענן? כיף. אתה מתענן? כיף. אתה מתענן? כיף.

אתה מתענן? כיף. אני כיף. אתה כיף? כולם כיף.

מה, איך זה? תתענה, תראה.

אתה שמנמן.

תענה.

אחרי שתראה.

הנה.

ליום אחד חודש שלום, בסוף תענית. הנה, ישנים, ישנים פחות, זה לא כיף?

לא, קם, שבשב את העיניים, בקושי הוא עוד עייף עוד יותר.

ככה, הופ, קופצים, טיק-טק.

זה לא כיף.

זה כיף.

כיף בעצם הקימה,

זה שאתה שולט בעצמך,

דבר שני, שאתה מספיק לעשות דברים שהם בעלי תוכן, אמיתיים,

יש לך מזה שכר, אין לך מזה הפסד,

רק רווח.

סופג, חוכמה, ידיעה, מעשים, שינוי מעשים,

מה לא טוב?

אוכלים פחות, ישנים פחות, חלק עובדים פחות,

חלק לא עובדים בכלל.

כיף!

זה כוחו,

זה כוחה של התשובה,

להפוך את הבן אדם,

לסדר אותו כמו שהקדוש ברוך הוא רוצה.

אתה חושב שצדיקים שיושבים ועוסקים בתורה תדיר בלי הפסקה,

יש להם צער? כאילו הם צריכים לכבוש את יצרם בכלל?

אין להם בכלל לייצר רע כבר.

הם עצים ורצים לעשות רצון קונם.

אבל לאישה שלהם יש.

זה הבנתי.

נדבר על האישה אחר כך.

אבל אדם צריך לדעת.

להיכנע לפני הבורא זה האושר הכי גדול.

להיות עבד של הקדוש ברוך הוא זה האושר הכי גדול.

אתה נמצא בבית המלכות.

מעצם זה שאתה

עבד של הבורא,

אתה נמצא בבית מלכותו.

ומה שתבקש מהבורא הוא ייתן לך.

כל כלי שתצטרך לעבודת הבורא הוא ייתן לך.

כי אתה משמש בבית המלך.

אז אם יש חשמל עליי לא יקנו לו כלים?

איך הוא יתקן את החשמל?

אם אתה אינסטלטור לא יביאו לך?

יביאו.

אם אתה רוצה ללמוד

לא יביאו לך דעת ותבונה?

יביאו.

הכל יביאו.

אבל בתנאי שאתה באמת רוצה להיות עבד השם.

ההמשך מחר.

רמבי יחנניה בן הראשי אומר ירצה הקדוש ברוך הוא זכות ישראל לפי חלמת עצמו שנאמר אדוני וסמס את כל הגדול תורה ויעדיו.

אולי מאה...