2 מעשיות והמשך חובות הלבבות שער התשובה פרק ב'

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

ברחמם ירמיה

מעשה ביהודי אשר מקצועו היה מוזג

ולא הצליח

ונשאר חייו לשר של העיר

ומוכרע חייו, עזב את ביתו, אשתו וילדיו

וגם בנותיו הגיעו פרקן

וצרת הבת צריכה נדוניה

לכן נסע למרחקים ובדרך נדודיו נעשה למלמד תורה לנערי ישראל עד 12 שנה

נודד עד אוספו צרור כסף בידו סך 900 רובל

וגמר בדעתו לשוב בביתו

ויהי בנוסעו בדרך והגיע לעיר ברדיצ'ו

ושר לבית מדרשו של הרב הגאון הקדוש

רבי לוי יצחק

זיכרונו לברכה להתפלל עמו במניין שלו

ותית בעיניו עבודת הרב מאוד ואהבתו נקשרה בלבו ולא זז משם גם אחרי התפילה

ויתן לו הרב שלום והזמינו על שולחנו על פת שחרית

ואחרי זאת

הביט הרבם למד

ואמר לו

הנה אגלה לך לטובתך להנאתך שלושה דברי חוכמה בסוד בשלושה פתגמים

אבל בעד כל אחד מהם

אני מבקש זכרי

שלוש מאות כסף במזומנים עתה

והאיש תאב לשמוע את חוכמתו כי ערבה לו מאוד

כבש את יצרור הרע

התיר את צרור כספו

ונתן לרב שלוש מאות

כסף

ואמר מספיק לי הנשאר

ואז פתח הרב בחוכמה

בכל מנהגי ודרכי בחיים

בדברי חול כמו בדברי שמיים

תמיד יהיה ליבך פונה

רק לעבר שהימין חונה

שלוש מאות כסף

זה מה שהוא לומד אותו

בכל מנהגי ודרכי בחיים

בדברי חול כמו בדברי שמיים

תמיד יהיה ליבך פונה רק לעבר שהימין חונה

אמלם התחקק בליבו את דברי הרב ושתה אותם בצמא

ותכף שמע קול הרב ואמר

אם אתה רוצה לשמוע את הפתגם השני

עליך לשלם עוד שלוש מאות כסף במזומן

עמד האיש ונבהל

ובסוף שילם גם שלוש מאות

ונותרו לו רק שלוש מאות

אז אמר לו הרב

האזן דברי ושמע אמרי פי

כי בהם לך מקור חיים ושלווה

איש זקן

ולא אישה צעירה

חייהם

הם חצי המוות

לשניהם

אין השמש מאירה

והם יושבי חושך וצל מוות

-300 כסף

- איש זקן ולא אישה צעירה

חייהם הם חצי המוות

לשניהם אין השמש מאירה

והם יושבי חושך וצל מוות

אחרי שני הפתגמים האלה אם זה היה בימינו היו הולכים למשטרה

הרב גמר את דבריו

ומייד שאל אותו עוד פעם

רוצה לשמוע פתגום שלישי?

300 כסף

המלמד נתכווץ כבר

מצטמק ורע לו

ואמר כבר

לעצמו

מי יביא אותו לפה להפסיד את כל כספו שעמל בו שנים

לשלם בו לנושיו

ואיך ינך לביתו ומה יענה לאשתו

ומה אם צרדת בנות הוא צריך להשיאן

אבל בסוף שילם את 300 כסף

וזה חלקו בכל עמלו

ויהי פן הרב ויאמר לו

שים נא היטב ליבך לי ושמע דבריי אלה האחרונים ושמור עליהם כבמת עינך

כי בהם תלויים כל חייך

על כן אל יליזו משכלך ובהם תהגה יומם ולילה בביתך

אל תאמין בשום דבר

נשמע אוזניים

זולת זה אשר תביט

ותראה בעיניים

300 כסף

אל תאמין בשום דבר

לשם האוזניים

זולת זה אשר תביט

ותראה בעיניים

ותכף אמר לו הרב לך לשלום והשם יצגה דרכך

מדובר על רבי יצחק

לברדיצ'וב

וייסע עם ל' לדרכו

וברכיו ד' הנקשן

הברכיים שלו ככה רועדות ונוקשות אחת בשנייה

והוא קירח מכאן ומכאן

תפרן תיכו

ליבו מלא מחשבות ואנה אני בא

אחרי שהלך כל עמלי של 12 שנה

יצאתי נקי מכל וכול

אבל נחמה הייתה לו

כי לא דבר ריק הוא

מה שאמר לו הרב והאמין בדברי הרב הקדוש

ושמר את הפתגמים והגה בהם שלא ישכחם

והלך מבלי דעה עד מה לעשות

מה הוא עושה עכשיו עם שלושת הפתגמים?

האם יחזור הביתה או יחפש לו משרה ללמוד?

מה אם בלכתו עליהם הדרך מחוץ לעיר כמתחווה קשת?

שקוע במחשבתו

ניגשו אליו שלושה אנשים

וישאלו אותו

האם לא מצאת בדרך

כת של גנבים ובורחים?

אולי ראית באיזה דרך הלכו?

הון רב גנבו לנו

וברחו לנפשם

חוסנאו תגיד לנו דבר אמת

אולי נציל את שללנו

והוא לא ידע ולא ראה כלום?

אך תכף זכרת פתגם הראשון

וענה להם ללכת בדרך הימין

ויתו דרך הימין

ויחפשו חיפוש

עד שגיאו אל מקום הגנבים חונים שם

ויהי כאשר ראו הגנבים כי רודפים אחריהם

ועוד מעט ישיגום עזבו את הגנבה במקום וינוסו משם

ויבואו האנשים אל הגנבה בטח

כי לא חסר ממנה דבר

ויקחו את שללם וישובו בדרכם

ומצאו את המלמד עודנו נבוך שם

ויודו לו בעד עצתו הטובה להם

ושילמו לו על המקום

600 כסף תבין ותקילין

ואז ידע היטב את תוכן הדבר הראשון

שהביא לו ברכה כפליים.

בנסע לדרכו עד הערב הוא בא לבית מלון אחד

ומצא שם בעל הבית איש זקן ונשוא פנים

ויבקש מקום ללון שם בלילה ההוא

ויישב שם בפרוזדור של בית המלון

כי לא ידע לאן לפנה

ושכב שם בחוץ

וחלון מפסיק ומאיר אור מנורה בחדר הזקן בעל הבית ששכב שם לבדו

חולה ותשרוח

וישן גם למד קרוב לדלת של החדר

ובפרוזדור מבחוץ

ויחס בכסותו אשר עליו

וילד פנה בהדרתו ויישן

וילקוטו מרעשותיו וישכב וירדם

מורך אותו אלוהינו ומלאך העולם שהכל נהיו ודבורה

באים מחצי הלילה

שמע קול של דפיקת הנשים

הנה יצאה אשתו של בעל הבית הצעירה ופתחה להם

אז שמע שהמתיקו סוד להרוג את הזקן בעלה של האישה והיא הסכימה איתם

רעה העם ל' שמוכנים כבר לרצח

ועוד מעט קלטה רעה לזקן בעל הבית

והוא ידע מהשם

תכף התחיל לצעוק

עד שהרעיש את כל הבית

בעל הבית התעורר

ושאל מה זאת שמה?

והרוצחים ברחו משם

ויספר עם ל' לזקן את כל מה שראה ושמע

ויצא דבר נכון ואמת

ועמלמד צדק בזה

נתן לו הזקן שבח והודאה לאל

אשר שלח לו מלאך שומר שלא מדעת

להצילו ממוות הבטוח

תכף נתן למלמד

שלוש מאות כסף

ואמר עמלמד זהו הקרן שלי

שש מאות ושלוש מאות שע מאות

השאר הם פירות לעולם הבא

זה חייו פחות מממונם שלהם

זה שילם שלוש מאות, הם שילמו על הכסף שש מאות

בבוקר אשכם אחרי התפילה קם עמלמד עם תשע מאות כסף שלו

מייסם פניו ללכת אל עירו לביתו

מאי כאשר הקריב לצד עירו, מצא שם עוברים ושבים

ושאל על אשתו ומשפחתו מה הם עושים

הלא אתם מכירים את אשתו של המוזג

מלפני 12 שנה שנסע ואיננו

אמרו לו כי אשתו שרה ומופקרת

לכל בר מינן

ויחרד האיש

בחלחלה חזתו

אבל זכר את הפתגם השלישי

אל תאמין בשום דבר לשם האוזניים

זולת זה אשר תראה ותביט ותראה בעיניים

ובא בלמד אל ביתו והתנכר למשפחתו

ולא הכירו אותו אשתו ובניו

כי נשתנה צורתו לזקן

ועשה עצמו כמו שיכור שחוזר על הפתחים

ובלילה שתה לשוכרה

ויפול תחת השולחן כשוכב בלב ים

בחצי הלילה

שמע קול דופק בדלת ובחלון

והנה אשתו קמה

ופתחה לו לעד את הדלת

ואל הבית נכנס בחור אחד יפה עיניים

ולבוש כאדוני הארץ

ויבואו אל החדר השני ויסגרו בעדם

ולפנות הבוקר

שב לדרכו וילך לו

המלמד

שראה זאת נתבלבל מאוד

אבל ישב שם ימים אחדים

כמה לילות

וישנו וישלשו

כמה לילות

חוזרים ושונים ועושים כן בשלישית

והלא דבר הוא

מה זאת האנשים מדברים?

כי האמת איתם

יש רגליים לדבר

מראה בעצמו את הבחור היפה

ומה עסקו פה?

יצא משם לשית עצות בנפשו ומה לעשות?

וכתב להם מכתב לאשתו ולבניו

כי הוא כבר יבוא לביתו ויעזור השם בתוך ימים מספר

ואז בא אל אשתו מלובש

בגדים יפים ומתוקנים

כבעלה בא אל אשתו

מטרף שמחתם מאוד

הבנים והאם גם יחד

ואמרה לו אשתו בעלי היקר

לא פיללנו לזאת

ברוך השם אשר הביא אותך הביתה

כי בין המתים חשבנוך

ועלינו לברך ברוך בחיי המתים

ואז הוא לא האמין לדבריה

וקרא לה הצידה ואמר לה

הלא אני כבר שמעתי

בתרגז בטני מאוד

על קול שאינו פוסק

וגם בחנתי וראיתי את הנכון

ומיהו הבחור אשר בא פה כל לילה?

וענתה אשתו ואמרה חס לך להוציא לעז עליי?

אני אשתך הנאמנת?

ולא בגדתי בך כלל?

ושמענה דבריי ואז תדבר

וזכורנה

כי הלכת מאיתנו

ועזבתנו לאנחות

וחוב גדול רובץ עליי

ולא שילמתו לאדון הכפר

אז בא הפריץ בגלל זה

ושבה את בנינו הקטן החביב לנו למשכון ולחירבון על החוב ההוא

בית שלנו נתגדל שם אצלו

כשראיתי את הסכנה הנשקפת על ראש בנים

שלא יצא מדת ישראל להיות גוי גמור

דיברתי על ליבו שיבוא בכל לילה ולילה לביתי ואלמד אותו סדר חומש ותפילות

ויצא מכלל הגויים

ברוך השם

ואתה תנסה

ותראה כי נכון הדבר

אתה תהיה בחדר אצלי בלילה

ותראה הם כנים דברי

ויחווה בחדר

הנה בא בחור בלילה דופק בחלון

ואימו קמה ופתחה את הדלת

ונכנס בנה אצלה

ואז ראה ואת הבן והכירו

כי זהו בנו הקטן

והבן גם הכירו וידע שזה אביו היקר

ונפלו אחד על צוואר השני בטרם מאוד השמחה בביתם

תכף שילם האב

את החוב לפריץ

והחזיר את בנו וישב לו בראשונה

על התורה ועל העבודה וחזר אל המזיגה

ועשה והצליח מאוד

וגם הסעיד בנותיו תלמידי חכמים בכספו אשר איתו

והצליח מאוד

נשאלת השאלה

האם היה שווה לו

לקנות

ב-900 כסף

את השלושה פתגמים או לא?

תחשבו על זה בינתיים

ודאי אתם אומרים

למה ודאי?

מה אתם אומרים?

אם הוא היה הולך לביתו בלי ללמוד את הפתגמים

מה היה קורה?

אז למה היה צריך לתת לו שלושה פתגמים? היה נותן לו את הפתגם האחרון

הוא אמר להם תלכו לימין, הוא לא היה יודע להגיד להם ללכת לימין ולא היה יודע את הדבר הזה

הוא לא היה מתחיל בכלל בזה, אחד מוביל לשלושה פתגום. היה צריך זכויות, היה צריך לשלם על זה,

לא צריך לאמץ את זה, את הפתגמים הראשונים כדי לאמן

מה יוצא לנו מזה?

אחד

שלא נותנים כסף בשביל עצות

לרבנים

רק אם זה רבנים כמו רבי יצחק מברדיצ'ו

קודם כל

דבר שני

אם הוא לא היה מקבל את העצה הראשונה

ייתכן

שהיה נחשד

בגניבה

בוודאי שלא היה מקבל החזר על הכסף

אז כבר בפעם הראשונה הראו לו שמשהו שילם

היה שווה ערך

והעצה

של הרב הקדוש רבי לוי יצחק מברדיצ'ו

לא רק הועילה לו,

הועילה לו גם להדריך אחרים

ולהציל את ממונם

אז לא רק שהוא לא הפסיד, הוכפל כסף על העצה הזאת

וגם בזה הציל אחרים בעצה שקיבל בפתגם מהרב

במקרה השני

העצה השנייה, הפתגם השני,

הציל ממש את חייו

כי מן הסתם אחרי הרצח היו מפילים את זה עליו

כי מי היה שם במלון בשעת הרצח? ההילך שעבר שם

אז מי יהיה נאשם?

האישה הייתה זועקת מרה, רצחו את בעלי

מאז שהגיע לפה ההילך, מעולם לא היה דבר כזה

ומצאתי את בעלי מתבוסס בדמו,

הלא הוא זה האיש הרוצח.

ואם לא הייתה לו עצה שהוא הבין

שרמז לו בפתגם השני שהוא עלול למות

הוא היה מסתבך בעצמו

אז לכן כיוון שהוא ניצל בעצמו מגיע לו 300. החזר על הפתגם

אחרי שהוא היה מוכן לשלם 900

אז היה לו הצלה גדולה שלא יפסיד את כל משפחתו ויוכל לחזור ובאמת לשיא את בנותיו

ולהשיג את הכול

וחזר ונתעשר ורווח לו ועבר את הדרך לשלום.

זאת אומרת הרב הקדוש צפה שבדרך הוא ייקלע לשלוש בעיות

בעיה הראשונה שהוא ייתקל באנשים שנגנב מהם הון ואתם יודעים שאנשים חמומי מוח על כספם

דבר שני שהוא ראה בדרך מה עלול להיות לו מעניין הרצח

ודבר שלישי מהמחכה לו בבית

עם ההפתעה

בלשון הרע והוצאת דיבה

שכל העיר מדברים על אשתו שהפכה להיות שרה ומופקרת

שומע לעצה החכם

אם הוא מוכן לשלם עליה

חכם גדול

אמונת חכמים כן

אבל לרבנים כמו הרב יצחק מברדיצ'וב, כן?

מעשה מגדול המקובלים

שחי בירושלים במאה השישית לאלף הזה ונפטר בשנת

התקמ״ב

יש סוברים את תקל״ב

בעל מופת,

קדוש עניון

בנגלה ובנסתר

ומוארים לו כל שבילי דרכיהם

כפי שמעיד עליו בן דורו

וידידו

הרב חידה

זכר צדיק לברכה

בספרו של תה הגיבורים

ואיך העמיד כוונות הארי זיכרונו לחיה עולם הבעל בוריין

כסדרן ולקטן

רבי שלום שרעבי

זכר צדיק לברכה נולד בצנחא בתימן בעיר שרעב

צנעה, בתימן, בעיר ג'רעם.

הוא היה שרעבי.

ועזב שמה,

הוא בא לארץ ישראל על ידי מעשה אשר קרה לו עם הגויה העשירה שטבעה אותו למעשה אסור.

יש גם פלאות שהוא עשה,

שסיפר עליו

בעל אבן ספיר, זה היה המטייל הגדול שטייל בעולם, כתב ספר.

ואחרי מלטו מיד הגויה ארורה,

וילך מעיר לעיר עד שבא לעדן.

איך הוא נמלט ממנה?

הוא קפץ מהחלון

מקומה שלישית או רביעית,

ושמה זה היה 3-4 מטר גובה של כל קומה.

וכשהוא קפץ,

בא מלאך והוא הוריד אותו לאט כמו במעלית דראולית.

ולא אירע לו כלום בעלר רגלי לארץ ישראל.

ברח מתימן.

ומשם לבצרה ולבגדד,

משם קלטה לו הפרוטה האחרונה.

והנה נודע לו כשגביר מפורסם אחד בשם

פרחי,

סוכן של פחה-פשע,

רוצה להרוג טיול לדמשק

ברוכבו על סוסו.

רבי שלום

בא אל העשיר שייקח אותו לשרת אותו ולנהוג את סוסו.

והגביר לא הכירו מיהו הרשש.

והסכים

ולקח אותו עימו

ומסר לו רסן הסוס ונהגו בדרך.

והנה פעם דהר הסוס והשתולל,

עד כמעט החשיר נופל מרכבו ארצה.

ורבי שלום

שינס מותניו כאליהו

ורץ לפניו,

ובקושי ואמר רב עד שהצליח לרסן את הסוס.

ואז העשיר היכה את רבי שלום

על שלא היטיב להנהיג את הסוס.

והנה פעם,

אחר כמה שנים ביקר העשיר בירושלים,

והלך עם מרחיו לקבל את פני רבי שלום,

ונשק את ידו והכירו,

כי זהו האיש אשר היכהו בדמשק.

נפל לרגלי וביקש ממנו סליחה על זאת, ובכה במר מאוד.

וענה לו הרב, מעולם לא הקפדתי עליך על זאת,

כי עזרתני בבואי לארץ ישראל.

ונתעכב בדמשק זמן מה,

ונפל לו מחלוקת עם רבני המקום,

אך לא הוציא את עצמו ובא לארץ ישראל.

והזכיר את עצמו למשרת בביתו של חסיד הרב גדליה חיון,

זכר צדיק וברכה, ראש ישיבת בית אל ומייסדה

משנת תו צדיק זן.

זה 1637. ואז היו קוראים לה ישיבת בית חסידים,

או מדרש חסידים.

ובסוף התפרסם על ידי מעשה ידוע.

ידוע.

כאשר קרבו ימי רבי גדליה ונפטר,

השאיר מכתב חתום אחריו,

ובו כתוב לאמור

רבי שלום

ישב על כסאי אחריי

ויעשו כן.

אז עשה מנהג ללכת בחצי הלילה,

היה הולך לפני הכותל המערבי,

והייתה סכנה, ולא היה נמנע מזה.

ופעם אחת

הערבים התרכזו שמפריע להם את שנתם,

ונאספו להורגו נפש

בבואו שמה.

והנה

כשבאו לפגוע בו נשתתקו ויבשו עצמותם כעץ יבש

עד אור הבוקר.

ובאו ראשי הערבים

ובקשו את סליחתו ונתרפאו.

הנה לך הכי פלא נורא

שכתוב בספר המסע ירושלימה,

דפוס ויין,

בשנת תריט,

מובא כי רבי שלום והרב חיים,

בעל ספר ראזה,

והרב החידה,

זיכרונם לברכה,

בראותם את סבל וצער היהודים שבדורם נועצו יחדיו ושינשו מותנם להחיש את הגאולה.

לילה אחד הכינו את עצמם לקראת זאת להוציא לפועל.

קידשו את עצמם בטהרה וגופם בצום ובסיגופים שונים.

וכאשר ירדו אז שלגים בירושלים, יצאו שלושתם וערכו גלגול שלג ועוד ועוד.

וכך עשו יום-יום

ועסקו בתורה ובתפילה ובתחנון.

במשך כמה שבועות.

כאשר הרגישו עצמם במדרגה רוחנית הראויה והמתאימה,

קמו שלושת החכמים האלו בחצות הלילה

ועלו על גג בית הכנסת.

וכל חכם התפלל בקדושה נפלאה.

התקרבו יחדיו

והזכירו שמות הקדושים

בכל מיני צירופי שמות קודש

שעד עתה לא העזו להגות אותם בנפשם,

ופתאום נשמעה בת קול הקוראת כך

עת לא תחדלו מריאות רוחכם הלזו

וממפעלכם המתפרץ

תמוש תבל ממוסדותיה עדי תבלה ותאבד

כי חפצכם להחיש דבר

אשר לא בא עוד עיתו כפי מוחצת שדיי.

זאת אומרת, הבת קול אמרה להם

שאם הם ימשיכו לעשות את מה שהם עושים,

הם ימוטטו את כל העולם כי עדיין לא הגיע הזמן.

נשמע הכל,

נפלו על פניהם מרוב החרדה

והכל עוד המשיך.

האחד מכם

ילך ויעזוב את עיר הקודש

כי רק שלושתכם באגודה אחת

תוכלו לכבוש את המשיח.

במשך שעה תמימה לא יכלו החכמים הללו לפצות את פיהם מחרדת הקודש

שאחזה אותם.

ואומנם

הרב אחידה עזב את העיר אז ונפטר בלי וורנו

עד בשנת תת-תשח, יא' אדר

העלו את עצמותיו משם לארץ ישראל ונטמנו בהר המנוחות גבעת שאול

בהשתדלות

ועוד פעם

רבנו הרשש

רצה להביא את המשיח

מתאסף אל המערם חכמים להביא את הגאולה

אך הם התחילו לייחד ייחודים בהשבעות נוראות

והנה בא פתאום השטן בצורת כלב שחור

ובלבל את כל הכוונות שנעשו שם.

פעם בחורף

הלך לבית המדרש

בגשם שוטף.

פגש בי אישה סומן, נהוגה ביד ילדה,

ורבנו הלביש אותה את הנעליים שלו

ולילדה נתן את הסודר שלו

ואז הלך לישיבה.

ראה שהיא הולכת ללא נעליים וזאת ללא סודר,

פשט מעלה ונתן להם.

רבנו היה גדול המקובלים בירושלים בית מדרש ביתנו.

כבר נודע ספרו הקדוש, נהר שלום.

מי שלא למד בו ובהקדמותיו יימשש כעבר באפלה,

כתפל בלי מלח

ולא ידע לכוון לעמיתו.

הוא רק עסק בדברי הארי הקדוש,

זיכרונו לחיי העולם הבא,

ותלמידו הרב חיים ויטל,

זיכרונו לחיי העולם הבא,

ורק באלו ולא אחר.

והזהיר בזה גם לאחרים,

שיעסקו רק

בדברי הארי והמלחו תלמידו, זיכרונם לחיי העולם הבא.

בשנת תקייד התקין חברת אהבת שלום.

בחג הפסח האחרון ימי חייו

הודיע כי זמנו להיפטר מהעולם.

ביום י' שבט תקמ״ב,

בו ביום התעטף בטלית ותפילין.

הרבה בתורה ובעבודה כיוון כוונות קדושות,

ובכך יצאה נשמתו הטהורה.

מציבה

ללכת ולהתפלל על קברו, על כל צרה שלא תבוא.

והבטיח אם יתפללו בלב שלם,

לא יחזרו לקם.

לכן קבעו לו לימוד ביום י' שבט,

וללא להדליק לו נרות,

וגם שרים לו שיר.

וזה לשונו.

אמא שלום

תבורך מנשים.

ממך יצא קודש הקודשים.

כולו לשם,

כלל האישים.

ויקראו לו אדוני שלום.

ומנהג היו עושים בעיר העתיקה עד ימי מלחמת השחרור,

כי עד אז התקיימה ישיבה שנחלבה בשנת תשח

על ידי הערבים בתוכה,

ואמרו כי ציווה לפני מותו לעשות בגופו ארבע מיתות בדין,

אולם תלמידיו מרוב פחדם לא עשו צוואתו.

בשעת הלוויה,

בהיותם בהר הזיתים,

התנפלו עליהם ערביים,

ומפחדם כולם ברחו על נפשם.

והניחו בידם וחופזם את המיתה שנפלה והתגלגלה לעמק.

ובכך נתקיימה צוואתו של המנוח.

על מצוותו נחרט

קבורת ארץ איש אלוהים קדוש הוא,

השקדן בתורה והחכם המקובל האלוקים,

בוצינה קדישה,

כבוד מורנו הרב שלום מזרחי,

דיידיע שרעבי,

זיכרונו לחיי העולם הבא.

ונח נפשו

ביום עשרה לחודש שבט, שנת מנוחתו כבוד, תקמ״ב,

בחלקת החסידים,

זכותו יגן עלינו, אמן.

לכן אחי הקורא בו הוא ראה חכם עדיף מן נביא,

כמו הרשע, זיכרונו לחיי העולם הבא, שעשה גדולות ונוראות בזמן הזה האחרון,

ומי ייתן שיקומו בישראל כמותו מאלו תינוקות של בית רבן, בני הישיבות הנקראים כרובים,

בני רביה,

תינוקות של בית רבן, שנאמר, והיו הכרובים פורסי כנפיים למעלה,

שוחחים בכנפיהם על הכפורת,

ופניהם משל אחים אל הכפורת יהיו פני הכרובים.

וזה הפסוק רומז על ילדי ישראל,

שהם הקרובים נושאי כנפיים למעלה בתורה,

שוחחים בכנפיהם בדרך ישראל סבע,

ומגינים על עם ישראל בזכות התורה של הבל פיהם.

כמו שאמרו חכמים, זיכרונו לך, כל עיר

שאין בה תינוקות של בית רבן, סופה שתחרב בר מינן.

ועוד נוסף לזה, כי בן מזכה אב.

לכן צריכים להשתדל בחינוך הילדים מקטנות

בלי שום איחור,

ואולי

מתוך בני ישראל יקום עוד נצר מתי להתפאר כהרשש

שהאיר את עיני ישראל בתורת הנסתר והנגלה.

מי ייתן והיה כאן כמוהו

אחד בדור,

ויזהרו בבני עם הארץ,

לכל שכן בבני תלמידי חכמים, שלא תיפסק מהם תורה קדושה,

והכל יהיה

לשם שמיים.

והנה, לפני כאלף שנה,

יצא רב האי הגאון, זיכרונו לברכה, באזהרה כנגד השקפות הפילוסופיה החוקרת.

דע, כל מי שיתעסק בה יסיר מעליו יראת שמיים וישתבש דעתו עד שיעזוב את התפילה והתפילין והמצוות

וערטילאות אוכלת בו עד תומו.

לצערנו הרב יש היום דרשנים שבונים את ההרצאות שלהם על השקפות פילוסופיות ואנשי מדע,

ומכניסים הרס ושיבוש בבני ישראל,

כביכול להראות שהשפחה תומכת בגבירה תחת אשר שפחה תירש את גבירתה.

ובסוף הדעות הכוזבות והאפיקורסיות משמשות כביכול בסיס לאמיתות התורה,

חס ושלום.

והנה עתה עזבו כמה רבבות מישראל את הכול ונפקרו

בר מינן והוא רחום יכפר עוון ולא ישחית ולא יאר כל חמתו.

הנה קודם היו כל עוסקי התורה שבעל פה גומרים כל הגמרא בשבעה חודשים

על ידי לימוד של 14 דפים גמרא בכל יום בעיון נמרץ.

ועתה לאן הגענו שאפילו דף היום מפה אחרי השיעור לא יכולים ללמוד יותר מחמישה אנשים.

הדור, מה רמו עיניו בהפקרות גמורה?

ואין לנו על מי נשען אלא על אבינו שבשמיים.

אף אחד לא משקיע.

אנשים לא משקיעים בלימוד,

אנשים לא מבינים את הלימוד,

אנשים מחפשים בקלות ללמוד פה, ללמוד שם,

מחפשים יותר את החוויה בלימוד או בשיעור או את

הבדיחות או את הצחוקים ולא מחפשים להתעלות.

שני אורות גדולים. רבי יצחק מברדיצ'ו, שזכותו תגן על כל עם ישראל, כמה יש ללמוד ממנו?

שלושה פתגמים

יכולים להציל בן אדם.

מכוח מה?

שהוא שמע דרשות של ליצנים?

מזה שהושקיע את חייו בתורה,

מזה שלא מש מן התורה הקדושה,

מזה שמסרו את נפשם על התורה הקדושה,

אז הקדוש ברוך הוא נותן להם לראות מה שאין עין האדם מסוגלת לראות.

אנשים שהפקירו את כל חייהם לטובת הזולת.

כמה רבנים אתה מכיר היום שעברו ברחוב?

עבירו אישה

שאין לה נעליים,

של הבת שלה אין סודר, שיפשטו את הנעליים וילכו יהיה חפים במעמד של הרשש.

זה לא פשוט, זה מהות.

זה מהות של בן אדם.

התורה משנה את הבן אדם לחלוטין, הופכת אותו לחפצא דקדושא, הוא לא רואה כלום חוץ מדעת השם.

והיה להם כוח להביא משיח,

כמו הבנים של רבי חייא,

שנכנס דוב

והפריע אותם מתפילתם, שאם לא היו מחיים את המתים.

וזה כוח של חכמים בדורותינו האחרונים.

זאת אומרת, התורה מקדשת כל אדם בכל הדורות, השאלה כמה הוא מוכן להשקיע.

כמה שאדם יהיה מוכן להשקיע יותר ויותר ובמסירות נפש,

ולא לעבור עבירה, לקפוץ מ-12, 16 מטר,

בשביל לא לחטוא, באונס,

באונס.

כי מה עליו שהיא תמסור אותו לשלטון שכאילו הוא עשה לה מעשה?

לקפוץ על דעת שהוא מת,

ולא לחטוא.

נו, אז איך לא יזכה?

מישהו מוסר את נפשו בשביל התורה הקדושה.

הקדוש ברוך הוא לא מאכזב אותו.

אפילו עמי ארצות,

אפילו אנשים פשוטים,

אנשים שלא הייתה להם הבנה כלל וכלל.

ככל שנדבקו בתורה ונתמסרו אליה,

השם פקח את עיניהם ביום אחד,

והפכו לכלי מחזיק ברכה,

ונהיו בעלי שמות של גדולי הדורות.

אז לכן כל אחד,

חוץ מאת צחלה וצ'ונט,

צריך לחשוב, רבותיי,

אנה אנו באים בדור השפל הזה,

שצריכים הרבה תיקון,

וצריכים כמה יהודים שימסרו את נפשם באמת.

וברוך השם, רואים שבדור הזה אפשר, יש כבר 903 אנשים שמטענים 40 טעניות.

זה הידועים לנו, יש כמה שלא מודיעים לנו, ויש כאלה שמודיעים דרך האינטרנט.

יש כמה קצת שנאלצו מחמת אונס להפסיק, אבל מעטים הם.

אבל זה דבר שלא היה בדורות האחרונים,

שמישהו יכול לקבל על עצמו 40 יום תחנית,

סתם ככה מהאמירה

שזה מועיל.

אתם מבינים בכלל דבר כזה?

זה רק מראה שיש פוטנציאל גדול בדור הזה.

ולקראת הסכנות,

חייבים שאנחנו, לפחות המבינים, נתחזק יותר ויותר,

ולא למוש מן התורה ממש.

במקום דיבורים טפלים ושטויות והבלים,

עוד פסוק ועוד אימרה ועוד משנה ועוד דבר ועוד אס.אם.אס של דבר תורה להעביר לאחרים ועוד אימייל,

ובמקום קשקושים לפתוח בדבר תורה, לסיים בדבר תורה,

להחזיק כמה דברי תורה,

שיהיה כמה וורטים מוכנים,

שאדם יחזיק תורה.

היום אנשים מחזיקים בדיחות. פעם היה טורקי, והיה פרסי, והיה זה, והיה ככה,

וצחוקים,

ומלהגים עם הבנות והבנים מקשקושים.

זה תורה רחמנא לצלן.

נותנים לבן אדם זכות כבר לעמוד מול אנשים,

והוא מבזבז את החיים שלו בבדיחות לאנשים.

במקום שכל פסוק ופסוק בונה את עם ישראל ואת האנשים,

בדיחות ובדיחות, וליצנות וליצנות וליצנות וליצנות,

ועוד בדיחות ועוד בדיחות,

והופכים את הדור לקלי דעת,

שזה כאילו התורה, בדיחות, איזה רב נחמד,

מצחיק,

מצחיק, מצחיק,

והם לא יודעים שהם ילכו לאבדון איתו ביחד. יש להם אג'נדה.

השם ירחם,

בתיאבון בינתיים.

אדוני היושב-ראש,

נו.

חבר הכנסת

חבר הכנסת

חבר הכנסת

חבר הכנסת

חבר הכנסת

חבר הכנסת

חבר הכנסת

חבר הכנסת

חבר הכנסת

בבקשה.

תודה רבה.

תודה רבה.

תודה רבה.

תודה רבה.

תודה רבה.

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת,

תודה רבה.

בבקשה.

מי שקיבל פתק כזה לא מתייחס אליו בכלל.

תודה רבה.

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת,

חבריי חברי הכנסת,

חבריי חברי הכנסת,

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת,

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת,

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת,

חברי הכנסת,

חברי הכנסת,

חברי הכנסת, חברי הכנסת, חבר הכנסת נכבדה,

...

תודה רבה.

תודה רבה.

תודה רבה.

תודה רבה.

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת,

כל אחד שמסיים, לקחתי את השלטה,

זה יעזור לי לעזור.

חברי הכנסת,

תודה רבה.

חבר הכנסת נכבדה, חבר הכנסת נכבדה.

חבר הכנסת נכבדה, חבר הכנסת נכבדה, חבר הכנסת נכבדה.

חבר הכנסת נכבדה, חבר הכנסת נכבדה, חבר הכנסת נכבדה.

חבר הכנסת נכבדה, חבר הכנסת נכבדה.

חבר הכנסת נכבדה, חבר הכנסת נכבדה.

חבר הכנסת נכבדה, חבר הכנסת נכבדה.

חבר הכנסת נכבדה, חבר הכנסת נכבדה.

חבר הכנסת נכבדה, חבר הכנסת נכבדה.

חבר הכנסת נכבדה, חבר הכנסת נכבדה.

חבר הכנסת נכבדה, חבר הכנסת נכבדה.

חבר הכנסת נכבדה, חבר הכנסת נכבדה.

בבקשה, אדוני.

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת,

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת,

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת,

חברי הכנסת, חברי הכנסת, חברי הכנסת, חבר הכנסת נכבדה,

נו, איפה הוא?

צריך לקרוא לו, שיפעין.

שיפעין.

תודה רבה.

אנחנו ממשיכים מאיפה שהפסקנו אתמול.

אתמול למדנו שחלקי התשובה הם שלושה.

אמרנו שיש אחת ששב בתשובה.

איזה סוג תשובה יש לו?

זאת אומרת, שהוא לא מוצא דרך לעבור עבירה, אז הוא לא עביר.

אבל אם מזדמנת לו עבירה,

אז הוא לא נמנע ממנה.

אחרי שהוא עושה את העבירה,

הוא רואה את גנות העבירה ומתחרט עליה.

אמרנו, זה שב בפי ולא בליבו,

והוא חייב בעונש הבורא,

והבאנו פסוקים על כך.

זאת אומרת,

מי שמזדמנת לו עבירה והוא עובר ואחר כך מתחרט,

הוא חייב בעונש הבורא.

זה לא נקרא שב ממש.

החלק השני זה מי ששב בליבו, באיבריו,

ועומד בשכלו נגד יצרו,

ומתנהג להכריע את נפשו להילחם עם התאוות

עד שהוא מנצח אותה.

ונמנע ממה ששונא הבורא יתברך,

אבל נפשו עדיין רוצה להטות אותו,

הפך מעבודת האלוקים, ושואפת לעבירה.

והוא משתדל לחסום אותה.

פעם הוא מנצח ופעם הוא מנוצח.

זה אינו שלם בדרך התשובה שמחייבת לו הכפרה.

עד שיסור מן העבירות לגמרי.

אז זאת אומרת, זו עדיין לא תשובה גמורה עד שיסור לגמרי.

עכשיו בתשובה ממש,

זה אדם שמתנהג בכל תנאי התשובה,

מגביר את שכלו על תאוותו,

מתמיד לחשוב עם נפשו כיצד להתמודד ולמנוע

את העוונות,

ירא מהבורא,

מתבייש ממנו.

תמיד הוא משיב אל ליבו את גודל חטאתו ועוונו,

והוא מקיים את שני התמידים,

שהם

שני התמידים

שיוויתי השם לנגדי תמיד וחטאתי לנגדי תמיד.

ומכיר את גדולת מי שמרה בו

ועבר על דברו,

והציב את עוונותיו לנגד עיניו נכחו תמיד, שלא ישכח,

מתחרט עליהם ומבקש המחילה בהם כל ימי חייו

עד בוא קיצו.

זה ראוי אצל הבורא להינצל.

אנחנו צריכים להגיע למדרגה הזאת.

אבל באמת תהיה התשובה מהאדם,

תשובה יכולה להיות אחרי שנדע שבעה דברים.

דבר ראשון, שידע את גנות המעשה שהוא עושה בידיעה ברורה.

אדם חייב לצייר לעצמו ציורים מה הגנות שבכל מעשה שהוא עושה.

כי אם לא יתברר לו הדבר הזה,

ויהיה מסתפק,

יש לו ספק אם זו עבירה, לא עבירה, תראה מה אני יכול לעשות,

כל מיני תירוצים שיש לו.

שוגג,

בלתי מזין.

אדם כזה לא תיתכן חרטה ממנו ובקשת מחילה.

למה?

כי על מה הוא ישוב? על מה יתחרט אם הוא בעצמו מסופק?

רק אם הוא עשה דבר עבירה או אם זה דבר שהוא לא יכול לעשות.

אז חייב לדעת את גנות המעשים שהוא עושה.

ואם לא ידע על מה יתחרט,

על מה יבקש מחילה?

כמו האחד שכתב התנצלות,

אני מצטער אם נשמע צליל מדבריי של ככה וככה.

או אני מתנצל אם בשגגה הבינו אותי ככה וככה.

זה מתנצל, אז אתה לא יודע בכלל מה עשית. אם אתה לא יודע מה עשית, אתה מתנצל.

צריך להתנצל בפניך, שטועים בך.

זה לפעס.

מה זה? זה לפעס, אבל...

זה מפעס. המטרה היא לפעס. לא מטרה להישאר עם הכעס ו... אני... אתם יודעים שכשאני פגעתי בך אני מצטער.

מצטער?

לא יודע מה אתה חושב עליי, אבל אני מצטער.

אתה חושב שאם אדם אומר אני מצטער,

ואומר שלוש פעמים אני מצטער ועושה מעד אני מצטער,

אז בזה מצטער זה נגמר כל הסיפור?

מבטח.

זה לא נגמר הסיפור, זה רק מתחיל עכשיו, כי הצטערות כזאת זה יותר גרוע.

זה לא מצטער.

זה אדם שמנסה להדוף

את מה שעלול להיות,

לכן אני מצטער.

אם הוא פגע באדם בערבים, הוא לא יכול לשלוח למוכתב אני מצטער. ודאי, הוא גם לא יכול לבוא לפניו להגיד אני מצטער, זה לא מספיק.

התשובה צריכה להיות

בדיוק כמו שנעשתה,

וכן על זה הדרך.

אתם צריכים לקרוא מדי פעם את כור ההיתוך.

כור ההיתוך זה ספר

שמחזיר בתשובה עוד כמה פעמים.

שאנשים שהאכילו נבלות וטרפות אל שלמה היו צריכים תיקון גדול מאוד.

היו צריכים ללכת ולהכריז במשך שלוש שנים, כל יום במקום אחר, להיכנס לבתי כנסת ולהודיע על מעשיהם.

הנלוזים, על הפשעים שעשו,

לבקש לדרוש, במקום לדפוק ולהגיד אני באתי, יש לי צדקה, מישהו חולה וזה,

היו צריכים להכריז בדיוק מה הם עשו ואיך הכילו עיר שלמה וסביבותיה במאכלות אסורות,

בנבלות וטרפות.

היו צריכים להכריז את זה בשעה ארבעת רבים וללכת יחפים, יחפים,

ולא לישון במקום אחד יום אחד, כל יום להיות בגלות,

וללכת ולקרוא לעצמם בשמם מיהם,

ולהכריז תמי תמי אני,

ולבקש ולהתחנן על נפשם שכולם ידרכו עליהם בכניסה לבית הכנסת,

ושיגידו להם את מה שצריך להגיד להם וירכו עליהם,

וככה עיר עיר, מקום מקום ללכת שלוש שנים.

זה רק מקצת מהדברים על מה שהם החטיאו את הרבים, במה?

בהאכלת נבלות וטרפות.

להאכיל נבלות וטרפות זה איסור גדול,

אבל מה גודל האיסור?

שמי שאכל איסור, אז הוא מתחייב על כזית,

והוא מתחייב בשוגג.

הוא לא ידע.

וכמובן שהם הטריפו את כל הכלים,

וגם אם הכניסו שם המאכלים שהם בסדר, אז זה גם כן היה טרף.

בקיצור, זה סיפור גדול מאוד,

אבל מי שמטריף את הדעות של אנשים,

משבש את דעתם,

מי שאומר דברים שלא כהוגן, דברי אפיקורסות וביזוי תלמידי חכמים,

התיקון שלו הרבה יותר גרוע מהתיקון הזה שאמרנו.

הרבה הרבה יותר גרוע לאין שיעור.

הרבה הרבה לאין שיעור, זה נקרא אפיקורסות.

בפיקורס הוא תן חלק לעולם הבא.

אז זה לא דבר פשוט להגיד, התנצלות, פיוס, פיוס, פיוס. בוא נעשה שלום, אתה בא, יאללה, שולם, שולם לעולם.

זה ביחס לאדם או ביחס לקדוש ברוך הוא, ההתנצלות?

ההתנצלות היא ביחס קודם כל לאדם שהוא פגע בו, שבלעדי זה לא יפויס לעולם ולא יימחל לו לעולם.

ואם זה אדם גדול, אז זה חמור לאין ערוך,

ועד שלא יקבל ממנו מחילה לא יהיה לו מחול לעולם.

ודבר שני,

זה כלפי שוויה, כמובן,

אבל הקדוש ברוך הוא קודם כל שולח.

לך תפייס את ההוא, כי יום הכיפורים שלי לא מכפר עליך לעולם,

עד שאתה לא תפייס ויתרצה מליבו.

אם לא יתפייס מליבו, לא יעזור, אתה יכול להגיד מה שאתה רוצה.

וזה לא, אין דבר, אין דבר, ברכה.

וזה לא, לא כל כך פשוט, כי זה לא לפייס כאילו בן אדם.

יש השלכות, לדוגמה.

אדם שהוא תלמיד חכם, ורבים תלויים בו,

או רבים שומעים את לקחו.

אם אתה רק

גרמת זלזול, שאנשים יגידו, אתה יודע מה,

וואלה, הוא צודק.

ככה אומרים אנשים. אבל זה בגישה, זה לא היה אלף. אז מה יקרה?

אנשים יגידו, אתה יודע מה, לא שומע אותו יותר.

כמו שאני שמעתי שיש מקומות שאמרו שהאימהות שראו בטלוויזיה את הדברים,

אז הן אמרו, אה, אתה רואה?

אפילו הרב הזה אומר שהוא מפחיד.

זאת אומרת, יש גושפנקה עכשיו,

כביכול מרב שאומר שפלוני אלמוני מפחיד.

זה איום ונורא.

ראו את זה תלמידי חכמים,

והיה להם חרון אף גדול מאוד.

ואמרו שאדם כזה לא יכול לדבר בציבור בכלל, צריך כמה שנים

ללכת ולעשות תשובה, לתקן את המידות שלו באופן דחוף, ועד אז הוא לא יכול לדבר מילה וחצי מילה.

וזה לא אנשים פשוטים.

אז לכן,

אדם שחושב שחרטה זה רק אמירה,

התנצלות, מילים, פתק, צאת הלך.

מה עוד שההתנצלות שנכתבה היא גרועה ביותר, היא הרבה יותר גרועה מאם לא מתנצלים. יותר טוב לא להתנצל.

ולא למרוח את האנשים, כי אין דבר התנצלות אחת בפני אלה שנפגעו.

יש התנצלות בפני הצופים,

אלה שמקשיבים ללקחו ולבדיחותיו,

כדי שלא יפסיד קהל,

אז כביכול הוא יצא ידי חובה, סליחה, סליחה, סליחה.

אז לכן אומר פה רבנו בחייה,

שידע גנות מעשהו בידיעה ברורה,

כי אם לא יתברר לו זה,

ויהיה מסתפק או שוגג בלתי מזיד,

לא תיתכן החרטה ממנו עליו ובקשת המחילה בו.

כמו שאמר דוד, כי פשעיי אני אדע וחטאתי נגדי תמיד.

כי פשעיי אני אדע,

זאת אומרת, אני צריך לדעת מה הפשעים שעשיתי,

ואז וחטאתי לנגדי תמיד.

וממילא זה יהיה בפניי אור אדום שאני לא אחזור חס ושלום על הטעות.

דבר שני,

זה שידע בחיוב רוע מעשהו וגנותו.

צריך לדעת, בחיוב רוע מעשהו וגנותו.

כי אם לא יתברר

אצלו כי מעשהו רע ומפעלו אינו טוב,

לא יתחרט עליו

ולא יקבל תנאי התשובה ממנו,

בדינו בו כדין השוגג ומטלאתו רחבה.

כמו שאמר דוד, שגיאות מי יבין, מנסתרות נקני. תשמע, אני לא יודע בדיוק.

אז צריך לדעת את החיובים.

שיכיר איך השכל מחייב שמעשיו רעים מאוד.

אז צריך לבחון ולשים לב להכיר מהות ואיכות ערך הרעות הגדולות שפעל בתגנות הרבה.

ונמצא שהבחינה הראשונה הייתה שטחית.

וזאת פרטית ומבוערת.

על שבין אדם למקום אמר רוע מעשהו.

בעל בין אדם לחברו כמו גניבה וחמס ועלמת עין מן העני ודומהם.

אומר בגנותם שזה מגונה גם מצד השכל האנושי.

דהיינו,

מעשהו רע ומפעלו אינו טוב.

דהיינו, גם לא תעשה וגם עשה.

הדבר השלישי שידע בחיוב הגמול על מעשהו. כי אם לא ידע זהה,

אין הצורך מביאו אלא חרטו עליו.

וכשיתברר אצלו כי הוא אנוש עליו,

יתחרט אחר כך ויבקש את המחילה.

כמו שכתוב, כי אחרי שובי ניחמתי.

ואמר, סמר מפחדך וסרי וממשפטיך יראתי.

אז צריך לדעת גם מה העונש,

מה הגמול שהוא יקבל על המעשים.

קודם צריך לדעת בכלל

שלא יהיה ספק ויהיה מבורר לו מה שהוא עושה,

אחרת לא יתחרט

ולא יבקש מחילה.

דבר שני, שידע את החיוב

על רוע המעשים והגנות.

כי אם לא ידע שהמפעלות שהוא עושה רעים

ולא טובים, אז הוא לא יתחרט

והוא חושב שהוא שוגג.

דבר שלישי, הוא צריך לדעת

מה הוא יחויב בדין,

מה יהיה עונשו,

כדי שיבוא אל החרטה

ויתברר שלא יימלט מן העונש.

שלא יחשוב אדם שיימלט מן העונש. זאת אומרת, טוב, זה היה פעם, זה לא... כשהייתי צעיר, כשהייתי... מה זה היית צעיר?

מגיל 13, אם אתה לא מתקן,

מגיל 13, אתה לא מתקן את הכול,

עוד בעולם הזה תענש.

ומה שלפני 13 גם תענש.

למה? כשאדם רוצה לעלות מהעולמות העליונים,

אז דנים אותו גם על לפני 13. כי זה מעכב אותו בעליית הדרגה.

עד שאריה הקדוש בא אל אמרהו, זכר צדיק וברכה, ואמר לו,

כדי לתקן אותו לגמרי,

הוא צריך לצום שלושה ימים בתחנית,

כדי לתקן את מה שהוא היה תינוק

והכה את אמו ככה.

כשהוא היה תינוק, הוא עשה את אמא שלו ככה, בתור תינוק.

אתה רוצה לתקן בשביל להגיע למקום שלך העליון בדיוק, עד איפה שמגיע לך?

אז שלושה ימים תצום על המכות האלה.

חושבים שהעולם הפקר.

מה, מה אני אמרתי? מה אני עשיתי? מה זה, סליחה, אני מתפעס, די חלאס, מה זה עושה את זה?

זוכר לצלצלם, זמזם, זמזם? מה, מה, מה עוד?

מה עוד? מה עוד שם לפני 13. מה? לפני 13 היה אמבי.

מה? הוא מתחייב במצוות על פני 13. נכון,

אבל בשמיים, אפילו מהבטן אתה מתחייב.

כתוב, ריב לה' עם יהודה.

בבטן עקב את אחיו.

הקדוש ברוך הוא יש לו חשבון עם זרעו של יעקב אבינו.

והוא פורע לו על זה כי בבטן עקב את אחיו. תפס בעקב של אחיו.

אנחנו סובלים על זה גם.

אתה שומע?

אז לוי ידוע לכם.

מי שרוצה להיות נקי וזך,

חבל על הזמן לבזבז על צחוקים.

צריך להיות רציני.

החיים זה לא הפקרות, זה לא משחק, זה לא אני בערך. אין בערך.

אין בערך.

צריך להיות בדיוק מדוקדק ולנקות, לנקות

ולמרק.

עיין ערך מנקי המכוניות.

אי אפשר בבת אחת, הרב תיכנס.

מה?

בבת אחת זה קשה.

כבר התחלת לפחד? אי אפשר בבת אחת?

למה אי אפשר בבת אחת?

היה חייב לאכול בתום אחד שעובד להיכנס לכולר עכשיו יום שני, עוד 12 שעות ביום.

קודם כל יכול, אם אפשר להכניס אותו לבית סוהר בבת אחת ברגע אחד ולשים אותו עם מחבלים ולשים אותו עם פושעים ורוצחים בבת אחת.

וגם לתת לו מעט לאכול ומיטה שרוחה וגם נותנים לו לעשות את מה שצריך בתוך סיר שם לפני כולם ומשאירים אותו שם, אתה מבין, עשר שנים, חמש עשרה שנה.

אם הוא יכול בבת אחת ואפילו הוא היה נשיא,

אז כל אחד יכול.

כדאי לך לעשות בבת אחת ואני ממליץ כמה שיותר מוקדם.

בתירוצים, אתה יודע, ליצר הרע יש. הוא אומר לך, תשמע, אתה תתמוטט, אתה זה, אתה פה, אתה תמות,

אתה לא תחזיק מעמד, אתה תקפוץ מהגג, אתה פה, אתה שם.

אל תפחד מתוק, תאחז בתורה, תבין,

כי זה עץ חיים מן המחזיקים בה.

מי שלא מחזיק,

מה?

קביעת עיתים לתורה, כן?

זה מספיק, נכון?

אז איך אתה אומר?

לעבוד שעה ועוד שעה קביעת עיתים לעבודה, מספיק.

תגיד לאנשים, נו, קביעת עבודה.

קביעת עיתים לעבודה.

שעה בבוקר, שעה בחרם, מספיק. בואו נראה שהם יקיימו את זה.

אלה שאומרים קביעת עיתים לתורה, אני רוצה קודם כל שיעשו קביעת עיתים לעבודה.

למה צריך?

שמה ודאי המזונות קצובים גם בלי השעות האלה.

גם בלי השעות.

אבל בואו נראה אותך.

אבל מה שאתה חייב לעשות, שאם לא כן, לא יהיה לך כלום.

אז אתה אומר רק קביעת עיתים לתורה?

יאללה, בקיצור, אתה עומד על עצמך.

אתה מבין?

הרבה ניסו כרמי שמעון ולא עליו. חרות חלק.

הרב,

הרב.

רבנו ראיתי שברכי שאתה כותב הרבה ניסו כרמי שמעון ולא עליו בידיהם, לא דווקא גשמיות, אלא ברוכניות הוא דיבר, הוא דיבר.

הרבה ניסו לעשות צומות ולהגיע לרמה של רבי שמעון ולא עליו בידיהם, אלא ברוכניות.

גם טוב, גם טוב.

זו תוספת להבנה.

אבל מעטים עשו וכן הצליחו. השאלה, מי רוצה?

מי שרוצה יכול להיות.

תראה, אתה יכול להיות כמו רבי שמעון בר יוחאי, אם תרצה,

ואתה יכול להיות כמו אדם פשוט, שאף אחד לא ידע מי היה, מה היה, וגם הוא לא ידע מה היה איתו.

אתה מבין? עד שהוא יגיע לשם ויראו לו, אתה מבין? שהוא היה יכול.

יראו לו שהוא היה יכול.

אבל לא עליו ידם. זאת אומרת, ניסו, מתי שניסו להגיע להיות מערת השואה,

יפה.

בשביל זה צריך לנסות עד הסוף.

זאת אומרת, לקחת בחשבון שתמות מזה,

ותמות על קידוש השם. אבל שם מדובר על קידוש השם.

ברור, אז על מה מדובר?

אז איך אנחנו נגיד שאנחנו מזלמים על ניסו. בשביל מה הם, איך קוראים לו? עשו לנו דוגמה, בשביל שאנחנו נלמד?

איך הרשש?

איך הרשש אחרי אלפי שנים מהתנאים היה יכול להביא משיח?

איך?

לא, אבל הוא לא הגיע לדרגה של רבי שמעון ברוך הוא חי.

מאיפה אתה יודע לאיזה דרגה הוא הגיע?

איך אתה יודע שהוא לא הגיע?

איך אתה יודע שהוא לא הגיע?

אתה יודע שהארי היה ניצוץ של רבי שמעון?

כן. ואתה יודע שהרשש היה ניצוץ הארי?

אז הנה, יש לך קשר ישיר עם רבי שמעון בר יוחאי.

מאיפה אתה יודע?

אולי אתה גם כן ניצוץ?

תראה, ניצוץ של ריבי זה ודאי שיש לך, לכל אחד יש ניצוץ של ריבי.

השאלה מה ההמשך?

מישהו חוזר בתשובה, קוראים לו ריבי,

כמו ריבי אלעזר בן דורדיה,

שיצא בת קול ואמרה לו, אשריך ריבי אלעזר בן דורדיה.

עבר עבירות,

ים,

ים של עבירות,

וקרא לו ריבי.

אז זאת אומרת, ריבי אתה כבר, יכול להיות, אם תרצה.

מה השם הממשיך שלך, זה נראה, כן?

למה התכוון דוד המלך, ארון הקווה יסובני?

כן. הוא נכנע?

למה אירע במי רע? ארון הקווה יסובני.

הוא הרים ידם, זאת אומרת, הוא מוקף, כי הדברים שהוא דש בעקבה, מזה הוא פחד, אז... הוא לא דש, הוא מפחד שידוש.

הוא לא דש,

הוא מפחד שידוש,

לכן הוא מפחד שעבון עקבה יסובני.

קיצורו של דבר,

רבותיי, מי שרוצה להיות אמיתי עם עצמו,

שלא יחפש,

לא יחפש המטלאות.

למה אדם לא אומר?

למה אני צריך להיות עשיר?

תראה כמה עוניים יש.

למה אני צריך אותו?

תראה כמה הולכים ברגל.

למה אני צריך להיות בריא?

תראה כמה שוכבים בבית חולים.

למה אני צריך לאכול הרבה?

כי יש רעבים.

בשביל מה אני צריך עיניים?

תראה, יש עיוורים.

בשביל מה אני צריך רגליים? יש פסחים.

ראית פעם מישהו אמר ככה, למה? אני מסתפק.

מסתפק אני.

מסתפק במחלות, מסתפק בעניות, מסתפק בזה, מסתפק, מסתפק. ראיתם כזה דבר?

למה שמגיעים לתורה הכל לא מסתפק?

הנה אלה ניסו, לא הצליחו, אלה לא העלתה בידם, זה ככה, הוא ככה, הוא ככה, הוא ככה, הוא ככה, ככה, ככה, ככה.

מה, אתם לא מבינים שעובד עליכם יצר הרע ורוצה להכניס אתכם לדודים,

לדוודים של גיהנום?

לטבול אתכם ככה ולהוציא ולחזיר?

מה, אתם לא מבינים?

אז מה, אתם עובדים על עצמכם?

אין שום בעיה?

מי שרוצה לעבוד על עצמו יחפש עוד פסוקים ועוד מאמרים ועוד דברים בשביל להצדיק למה מגיע לו גיהנום.

במקום שאדם יחפש כל מקום שיכול רק להרוויח ברוחניות ולזכות לחיי נצח,

משחרר וזורק ומעיף וזה וזה,

אומר פסוקים, מילים, וזהו, משתחרר, חושב.

אז דבר שלישי, צריך להבין את החיוב של הגמול על המעשים.

אם לא ידע, לא יבוא לידי חרטה,

אבל כשיתברר אצלו מה העונש,

יתחרט ויבקש את המחילה.

כי אחרי שובי ניחמתי,

וסמר מפחדך ושרי, רועד,

ככה מה פחד,

פחד אלוקים,

וממשפטיך יראתי.

היי, השם ירחם,

מי שמבקר בבתי החולים ורואה באיזה מחלקות שוכבים אנשים, ומי מטפלים בהם, השם ירחם.

היי, היי, איך בן אדם תלוי

באנשים שיכולים לנתק לו את פתיל חייו, כי אין להם עצבים כבר, נמאס להם.

הרביעי,

שידע שהוא שמור עליו ונכתב בספר עוונותיו.

כל מה שאתה עושה, יא חביבי,

הכל שמור.

יש סופרים שכותבים, כמו שלמדנו.

כל דבר שאתה עושה, הכל שמור ונכתב בספר עוונותיו.

ולא יעבור עליו ועליהם,

ולא שכחה,

ולא הנחה.

כמו שנאמר,

הלא הוא כמוס עימדי, חתום באוצרותיי.

כל לילה שאתם הולכים לישון,

אתם עולים למעלה וחותמים אתם בחתימת ידכם על המעשים שאתם עשיתם.

לא תוכל להכחיש דבר.

הלא הוא כמוס עימדי, חתום באוצרותיי.

אתה תגיע יום אחד,

נפתח אחד-אחד ונראה לך.

ואמר איוב, זה כתוב בתורה, פסוק, בספר דברים, ל״ב, ל״ד.

אמר איוב,

ביד כל אדם יחתום לדעת כל אנשי מעשיהו.

כי אם יחשוב שהוא מופקר ואיננו שמור עליו,

זאת אומרת שיש דברים שמופקרים,

לא ישימו לב, לא יזכרו.

לא יתחרט ולא יבקש מחילה.

למה? מפני איחור עונשו עליו. הוא רואה שהוא לא קיבל עונש. הנה, הוא עבר עבירות.

עברו שנים ולא קרה שום דבר.

אז אולי זה שכוח מחמם. אולי הם לא זוכרים.

אולי יפקירו את זה, אולי ויתרו לו.

כי הוא בחור טוב, הוא בחור טוב, עושה צדקות.

בחור טוב,

אין דבר כזה, אתה יכול להיות צדיק גדול ולא יוותרו לך על כהוא זה, צדיק גדול גדול גדול.

לא יוותרו לך על שום דבר.

מה שלא מחקת פה נשאר

עד שתגיע לשם.

רק פה אפשר למחוק.

כמו שנאמר בקהלת, אשר אין נעשה פתגם מעשה הרעה מהרה.

על כן מלא לב בני אדם בהם לעשות רע.

למה בני אדם עושים רעות?

כי הם לא מקבלים עונש מייד. אם בן אדם נכנס לאוטו בשבת

והיה חלילה נשרף,

מישהו אחר לא היה נכנס.

כי אם רואים כל אחד שנכנס נשרף, מי ייכנס?

אבל אומר שלמה המלך, אשר אין נעשה פתגם מעשה הרעה מהרה,

כיוון שלא פוקדים על האדם מהרה את העמון,

על כן מלא לב בני אדם בהם לעשות רע. הוא אומר, הנה,

אני עושה ומצליח ולא מגיע לי שום עונש.

אז מה אתה רוצה? מה אתה מבלבל? הדתיים סתם מאיימים, מפחידים.

סתם מבלבלים את המוח.

בשביל מה להפחיד? אפשר להצחיק.

והחמישי,

שידע באמת כי התשובה,

אופן רפואת מתווה הוא.

אדם צריך לדעת שרק התשובה,

רק התשובה, והאמת זה רק התשובה, אין משהו אחר.

היא האופן לרפואת המתווה

והדרך אל הארוחה

מרוע מעשהו וגנות מפעלו,

שבה יתקן את טעותו וישיב את אבדתו.

רק ככה הוא יכול לתקן את הטעות

ולהשיב את האבדה.

ושוב פעם אנחנו רואים

שרבנו בחי אומר שבתשובה אפשר גם לתקן טעויות ולהשיב את האבדה.

איך אפשר להשיב את האבדה?

אדם חילל שבתות,

איך הוא יכול להשיב את האבדה?

הלכו השבתות.

אדם שלושים ארבעים שנה עבר עבירות.

איך הוא יכול?

אה? קשורות ואהבה.

יגרום לאחרים, לשמור שבת. יפה מאוד.

אז מעבר למה שהוא שב בתשובה,

באותן עבירות שהוא עבר יתקן אחרים בהן.

אם חילל שבת, יגרום לאחרים לשמור שבת.

יילחם על זה שהם ישמרו שבת.

יסביר, יחלק חומר בנושא.

יזמין אותם לשיעורים, יארגן שיעורים בלקות שבת. יעשה כל מה שהוא יכול להאדיר את השבת.

ואם הוא יחזיר יהודי בתשובה,

אז כל השבתות שלו ושל זרעו אחריו שייכות לו.

אז הוא מחזיר כנגד כל מה שהוא החסיר ונשאר לו עודף.

אז זאת אומרת, אדם יכול לזכות ולתקן ולהשיב אבדתו.

ולא עוד.

יכול עוד להרוויח בכפלי כפליים.

לדוגמה,

אני יושב פה לפניכם,

בעליי טלית אחת.

אבל באמת בשמיים

אני הולך עם מאות אלפי טליתות כל יום.

כי כנגד כל אלה ששמתי להם ושמו לאחרים ושמו לילדיהם,

כל זה אני הולך עם זה.

ואני לא מניח תפילין אחת

ולא שתיים ולא שלוש.

אותו דבר.

בכל שבת אני לא שומר אחת.

אותו דבר.

ביום כיפור שלי זה לא אחד.

זה כנגד כולם.

ובכן על זה הדרך.

זאת אומרת, אדם שעושה בעלי תשובה,

יש לו כנגדם את כל זכויותם.

בכל רגע.

ואנחנו עכשיו יושבים ולומדים.

יש אנשים שצופים עכשיו ורואים ושומעים.

ויש שידור חוזר.

יש כאלה ששומעים דיסקים בדרכים.

בארץ ובעולם.

וכן על זה הדרך, וזה לא נגמר.

אז אפשר לתקן ולהשלים ולהוסיף

לאין שיעור.

אבל זה רק מי שמבין

משהו עיוות

ומשהו צריך לתקן.

אבל בן אדם שלא מבין,

אז הוא אומר, מה אתה רוצה? אני לא מעט שיעור, ברוך השם. על מה אתה רוצה? מה, אתה חושב שאני נולדתי דתי? אני לא נולדתי דתי.

אני ברוך השם לומד עכשיו, זה לאט לאט לאט לאט לאט לאט לאט.

לא מוטה.

לא.

אתה לא לאט לאט. מהר מהר, כי אתה בפיגור ובאיחור,

ויש לך חוב גדול מהר מהר.

אתה לא רק צריך להחזיר את מה שאתה חייב,

אתה גם צריך להספיק את החובות היומיות שלך.

ובחוב היומי שלך אין מקום להחזיר את מה שהיה קודם.

כי אם תעשה עכשיו את מה שאתה חייב, איפה יש לך מקומות להכניס את מה של קודם?

אז אתה חייב למצוא עצות איך להחזיר את של קודם.

מהי הדרך? לדאוג שגם אחרים יעשו.

ולהחזיר כמה שיותר יהודים.

ולא לנוח ולא לשקוט

אם בן אדם סתם בחוב פשוט יודע שהריבית

היא קצוצה ורצוצה

והוא לא יגמור אף פעם את החוב וזה רק יתרבה וכל ימיו ישלם חוב קטן שהפך להיות אינסופי

והוא רוצה איכשהו לגמור את זה

אז זה מחוב קטן

פה אדם מייצר כל יום אלפי חובות

כי אדם שיכול ללמוד ואינו לומד הוא עובר על ביטול תורה כל רגע

כל רגע ביטול תורה זה לא צחוק

כמו שיש

מאות מיליונים וביליונים

לשעת לימוד

יש כזה הפסד מביטול תורה

אז מי שחושב שהעולם הפקר

שיאכל ופלים

אבל מי שחושב שהעולם לא הפקר וזה מציאה עולם, מציאה

זרקו אותך לעולם שבו יש מציאות אינסופיות

אם אתה יודע לאסוף

אשריך ואשריך לקחה

אם אתה לא יודע לאסוף

אוי לך ואוי לנשמתך

כן

שפעם שמעתי מה שאומר הצלחתי בסוף, כיצד להתקרב אליך בעולם הזה?

הרב עובדיה אומר שתשתדל בעולם הזה כי בעולם הבא לא תצליח

אבל

אתה יכול לעקוף אותי, אולי אני ארדוף אחריך

רק אתה לא מאמין בעצמך, נכון? אף אחד לא מאמין בעצמו

אני יודע, תקשיב, שאני לא עושה,

וכבר אמרתי את זה,

אפילו חמישה אחוז ממה שאני מסוגל.

שומע מה אני אומר?

כשאני נמצא במצב שאני נמצא, אני יודע מה אפשר לפעול בכל רגע.

כמעט כל דבר שאני רוצה להזיז, אני יכול להזיז.

כמעט.

מה רוצה לתארץ?

אתה. כסף.

כן.

כשאתה לא מקיים את ההבטחות שלך,

אמרת שתבוא, תעמוד לימיני ותעשה א', ב', ג', ד', ותוכנות,

וכל מיני דברים, ואספות, וכל מיני עניינים, וישבנו וכתבנו,

ונחנו.

אדוני, אדם צריך להזיז. אתה רואה, יושב פה יהודי בשם אריאל,

לקח יוזמה, אתה רואה את הפתק,

והחליט שהוא עושה לי סדנה להחזרה בתשובה.

ופרסם לכולם, והדפיס חמשת אלפים,

ולחלק לרבים והכול בשביל ללמד אחרים איך להחזיר בתשובה.

אז מי שרוצה להיכנס לסדנה,

יצלצל למשרדי שופר 03, 6, 5 פעמים, 7, 9,

יירשם לסדנה איך להחזיר בתשובה ולזכות לחיי העולם הבא בגדול,

ונקבע זמן לפי כמות אנשים ולפי המקום,

ונתחיל סדנה, נהפוך אתכם להיות

מחזירים בתשובה ומזכה רבים בגדול.

למי שרוצה,

שיהיה לו צפוף בעולם העליון.

אבל מי שרוצה חפיף דליל לחיות פה,

ככה זה.

עכשיו אני אראה לכם רק כמה, אתה אומר, אתה רוצה כבר עולם הבא להיות אצלי קרוב.

קודם כל, תביא כל יום עוד שניים חדשים,

תתחיל לתרגל את זה.

תילחם כל יום על שניים להביא.

שניים, תילחם על שניים, כל יום.

זה ההשקעה שלך.

שניים להביא.

אם תראה שאתה מצליח,

בכיוון הנכון

ותלמד את השניים

שכל אחד יביא שניים

שהם ילמדו את השניים, שכל אחד יביא שניים

זה הבעיה שלך?

לפני שהתחלנו פה לא היה לנו מקום בכלל

התחלנו בקטן בבית ונהיה מקום

יהיה פה הרבה, יהיה פה בניין

יהיה יותר, יהיה שכונה

מה אתה דואג?

הקדוש ברוך הוא אומר, הרחיבי מקום ההולך

ותשמעו דבר מדהים

אמרתי אותו בעבר ואני חוזר

יש פה עשר אצבעות

כנגד עשרה דורות

דור ראשון

נגיד עכשיו אתה מתחיל

אתה מחליט שאתה תוך עשרים וחמש שנה

מחזיר עשרה אנשים בתשובה

אתה יכול, אתה חושב שאתה יכול לעשות את זה?

נכון?

היום בתנאים שיש עם הדיסקים והקלטות

וההרצאות והסמינרים והכל אין שום בעיה לעשות עשרה יהודים בעשרים וחמש שנה

כן? זה הפלגה וגוזמה, נכון?

בדור שלם

אם עכשיו אתה

תדאג שהעשרה יעשו גם הם כל אחד

ב-25 שנה עשרה

זה סביר, לא?

לא מסובך לאף אחד, נכון?

אז שימו לב, עשרה בדור אחד

יעשו כל אחד עשרה

אז בדור השני יהיו מאה

בדור השלישי יהיו אלף

עשרת אלפים?

מאה אלף?

מיליון?

עשר מיליון?

מאה מיליון?

מיליארד?

עשר מיליארד כל העולם.

מאה אחת.

בעשרה דורות

אפשר להחזיר בתשובה את כל העולם.

אם הבטלנים יעשו עשרה רק בדור

אנחנו, שהשם זיכה אותנו לעשות

הרבה מאוד, ויש היום מיליון וחצי מעלי תשובה בדור,

מה יהיה בדור הבא?

נגמר.

הבנתם?

אבל אני לא רואה שכל אחד דואג להביא שניים.

מה הבעיה?

כן, הוא הביא שתיים, הוא נתקע עם השתיים.

וגם לא חינך את השניים להביא שניים.

אז זאת אומרת, בן אדם יכול לפעול,

אבל הוא בטלן.

בטלן.

מה הבעיה להרים טלפונים לכמה לשכנע מתוך עשרים?

למה אתה יכול לצלצל לאנשים, להזמין לבר מצווה של הבן שלך

לשלוח זמנות מכובדות ויפות

בשביל שיבואו לכבד אותך בבר מצווה של הבן?

ומה זה?

זה שהבן שלך נכנס לעול מצוות.

למה אתה לא יכול להזמין אותם, אתה מבין? לבר מצווה שלהם.

ולכבוד השם יתברך.

למה לא?

לא מגיע לקדוש ברוך הוא.

אם אתה מנסה, הרב, אבל, אה, זה הערבים. בסדר. אם אתה מנסה גם ולא מצליח,

בשמיים הצלחת.

מה הבעיה?

רגע, מה שאני אומר זה נשמע מסובך?

לא מסובך.

מסובך?

למה? כן.

כי כמו בן אדם היום,

עם אחד היום, במציאות של היום,

כן. גם אנשים שמבינים שיש מצב, ויש אופציה כזאת, שהם יחזרו בתשובה,

אמרו לך, טוב לי, בתאוות שלי, בהנאות שלך. הבנתי.

בקיצור, אז אתה מכיר את אלה שעונים ככה, וזהו.

אני מכיר את אלה

שחוזרים בתשובה. איך קורה שאני מכיר את אלה שחוזרים בתשובה, ואתה רק את אלה שאומרים, עזוב אותי, תן לי בתאוות שלי. איך זה יכול להיות?

מה הקשר לכישרון?

כשאני התחלתי לא היה לי שום כישרון.

היה לי רצון ודחף,

וזה הכל. שום כישרון.

שום ביטוי, שום בטיח.

הביטוי יבוא לך מזה שתלמד. תלמד, תלמד, תלמד, יהיה לך ביטוי. לא תלמד, לא יהיה לך מה לבטא. מה תבטא?

מה תגיד?

מילים ברורות, אתה תלמד לאט, לדבר לאט, ולדבר ברור, ואתה תלמד דקדוק, ותלמד עוד כמה דברים, ותדע.

אנשים לומדים תואר ראשון, שני, שלישי, חריץ,

והם נהיים דוקטור, פרופסור וכל מיני דברים. מה יש?

מה הם היו קודם?

אותו דבר.

הרב.

כן?

אני זוכר אותך, לפני שחושב שנה, אחי לקח אותי לחום בית, עשית במחליאות,

הייתי בן שבע.

שבע, שמונה אנשים, הרב, ברוך השם ואני.

הרב, הגעת לפה מירושלים.

חזק וברוך. כבוד רב.

כן.

אם אתה עושה מאמץ לזכות אחרים, לתרום,

לעזור בכל מיני דברים שקשורים בדת ובתורה,

אתה בכיוון, אבל אתה לא הגעת למצב שאתה תותם.

כי אתה לא שואף.

אדם רוצה לעשות מה שקל לו ונוח לו, הוא לא רוצה להתייגע, הוא לא רוצה להתמסר.

להתמסר, הבעיה שאין לאנשים מסירות נפש, והוא חושב שהוא מוסר את הנפש של הכלל.

הוא לא מוסר את הנפש של הכלל, הוא מוסר את הנפש בשביל עצמו.

שהוא לא יתבזבז,

שהוא לא יפסיד את הזמן,

שהוא ירוויח.

הוא לא עושה טובה.

עושה טובה לעצמך.

מה שאתה מזכה את הרבים זה זיכוי של עצמך, אין לך זיכוי יותר מזה.

ברור. אז מה עוד? זה הכוונה שלי, שאם זה אמור לעזור לך,

למרות שאתה לא ידעת על מצב שאתה... גם אם אתה לא שלם.

אני הייתי נותן דרשות,

כשהייתי עדיין מגלח בתער, ולא יודע, זה אסור.

כי לא הגעתי עוד לפרק הזה.

אז מה?

למה אתה לא תקוח לעשות את זה? זאת אומרת, שאנשים ישמעו אותו, שאנשים יקשיבו, שאנשים יקשיבו. מה?

לא ביקשתי מהם שיקשיבו ולא ישמעו, הם ביקשו שאני אבוא להסביר להם.

אני לא ביקשתי מאף אחד כלום.

אני למדתי לבד בבית כל יום.

כל היום, כל היום, כל יום. כל יום, כל היום.

הייתי הולך ברחוב עם ספר.

אין דבר כזה ללכת בלי ספר.

אין דבר כזה ללכת בלי ספר. הייתי לוקח את הילד בעגלה והייתי הולך עם ספר.

הייתי יוצא באוטובוס עם ספר.

אין דבר כזה בלי ספר.

סתם, מה, נסתכל מהחלון?

כל הזמן עם ספר.

אין דבר כזה, אוכל עם ספר.

הוא שם את הספר ככה בהגבהה ואוכל, הוא מסתכל בספר

איזה כוח לפועל? לא ידעתי שאני יכול להוציא מן הכוח לפועל

פעם אחת בעיניי בן אדם

אמר לי, תשמע,

יש שיעור לנשים,

הרבנית לא הגיעה,

אין שם מי שידבר

אמר לי, אז מה אתה רוצה ממני?

אמר לי, עושה טובה, אתה בוא תגיד משהו

אז מה אני אגיד להם?

אז הוא אומר, לא יודע, תגיד מה שאתה יודע

אין לך מישהו אחר? אמר לי, אין

טוב, כתבתי לי על פתק

מה אני אגיד, משל כזה וכזה דבר וכזה דבר וכזה דבר, כתבתי לי כמה דברים על פתק, הלכתי

עשר נשים זקנות

ישבו שם, הן כל פעם שומעות את הרבנית

והתחלתי להגיד להם

מדרשים וזה,

לא הסתכלתי כבר בפתק, פתאום יצא, פאפאפאם, טה-טה-טה-טה

אחרי שעה אמרתי להם, אני טוב,

תודה רבה, לא, לא, תמשיך, תמשיך, תמשיך,

המשכתי ופתאום התברר שאני שולף, חבל לך על הזמן

לא תכננתי ולא שום דבר ולא הייתי מוכן ולא כלום

ואז בא עוד אחד ואמר לי, אתה יודע מה? תבוא לפה ותבוא לשם ואני אקח אותך לכאן וקח אותך לשם

ואני ארגן לך כמה אנשים וזה ופה ושם

וככה לבד זה התגלגל אחד מאחד,

זה הכל.

לא תכננתי ולא בניתי ולא אמרתי קורס למרצים ולא בטיח,

שום דבר.

תלמד, תלמד, תלמד, וזהו.

הרב אומר שהוא נפל לים מהשמיים, הוא לא עשה כלום, הוא לא עזור למים. מי נפל? מי נפל?

מה שנפל עליי ייפול עליך גם.

רק השאלה,

אם אתה מוכן שזה ייפול עליך או שאתה זז.

כן.

אז אני יכול להמיר את זה לב תרומה לארגון וזהו, אבל זה נפטר מכל ה... מהרטוריקה וכל ה... הנה אתם רואים, עצלן שלא יודע איך להר...

אתה מבין? הוא ייתן ויצא ידי חובה. הוא לא מבין אפילו מה מדברים שעה.

מסבירים לו שכל רגע אתה יכול לעשות בלי סוף.

הוא אומר תן לי לתת משהו ולהיפטר.

ככה עושים.

רטוריקה.

אתה עורך דין בכלל, אתה לא מתבייש?

אתה כל הזמן הרטוריקה שלך.

אתה מקבל כסף רק על הרטוריקה של החרטא.

שאתה אומר את חוקי העכו״ם

ומזה אתה מתפרנס בעולם הזה.

אם תגיד את הרטוריקה של התורה,

תתפרנס גם בעולם הזה וגם לעולם הבא.

לא טוב?

מה הבעיה?

אז במקום ללמוד משפטים שבע שנים,

לומדים שבע שנים תורה ונהיים רבנים ומזכים את הרבים ומצילים יהודים.

לא יותר טוב.

במקום גנב ורוצח ואנס ואני לא יודע מה,

שאתה מצדיק רשע ומדירים מה אתה עושה שם.

אתה מבין? ועוד חייבו אותך איתו ביחד, לך תדע.

אז זאת אומרת, בן אדם צריך לדעת,

יש לו הזדמנות.

השאלה אם הוא רוצה בכלל. הוא לא רוצה.

הוא לא רוצה. אז מה יגיד אחר כך? לא יכולתי? יגידו לו, לא רצית.

לא, לא יכולת.

אין דבר כזה לא יכול.

בתורה הם גאונים, אבל הם לא מרצים והם לא מדברים בציבור. אין להם את הכושר, תהיישבו.

הכושר, זה גם איזשהו... נכון,

אבל אתה צריך לדעת, אם הם היו רוצים, היו יכולים.

אם היו רוצים, היו יכולים.

יש תלמידי חכמים

שאין להם מתק שפתיים ואין להם ברירות ואין להם ככה,

אבל עצם נוכחותם

שהם הולכים לאיזשהו מקום, מתאספים אלפים והם אומרים כמה מילים וזהו, זה מספיק.

אתם צריכים לדעת,

אלה שהם תלמידי חכמים גדולים הם נותנים את הדוגמה לאחרים כיצד ללמוד.

אלה שמזכי הרבים נותנים את הדוגמה איך זכות את הרבים. כל אחד יש לו, הוא הדוגמה למשהו אחר.

וצריכים את כולם.

אלה מזכים את הרבים בתורה שלהם ואלה במעשים שלהם. כל אחד עם מה שהוא עושה.

הרי בסוף גם כשמחזירים אנשים בתשובה הם צריכים לשבת וללמוד תורה.

אז מי ילמד את התורה אם לא יהיו כאלה שיהיו דוגמה?

אז זה חייב להיות.

אז יש כמה מסלולים שצריכים.

אבל בינתיים אתם לא יושבים ולומדים תורה כמו שאלה הצדיקים בזה.

אבל להניע אנשים אתם יודעים כי לסחור בחיים אתם יודעים.

למכור מרכולת אתם יודעים.

לשכנע אנשים אתם יודעים.

בכל דבר שאתם צריכים בחיים אתם עושים את זה.

לא למדתם את זה.

אבל אין ברירה. החיים מאלצים אותך לדבר, להתווכח, לשכנע,

להשפיע.

אז למה אתה לא עושה את זה גם בכיוון החיובי?

אז זאת אומרת, כל אחד יכול להביא שניים.

כל אחד יכול להביא שניים.

השאלה מי מוכן?

בואו נראה.

מי מוכן שירים את היד להביא שניים?

גבוה אבל. גבוה. גבוה.

לא, לא. להרים. להרים. להרים. אתם רואים? אתם רואים לא הרבה.

אתם רואים?

אבל אני לא רוצה. אל תרים. אל תרים. אין בעיה.

אל תתשאר לבד.

רגע, הנה אני רואה פה, רגע, רגע, רגע, תרימו את היד, רגע,

רגע.

20 בינתיים בסך הכל, זה הכל, הנה עוד ועוד, 22 בסך הכל, גם אתה, 23 בסך הכל, 24, 25 בסך הכל.

מביאים, אין דבר כזה, ראיתי אותם, ראיתי אותם.

25, מה פתאום?

מה פתאום?

אם יבואו רק ביום שישי, יעלה פה עד שונתרבה.

אבל הנה, 25, אני אפילו לא לוחץ אתכם.

זאת אומרת, ביום ראשון,

בעזרת השם,

אני רואה פה 50 איש נוספים על הקיימים.

אני רוצה לראות.

מי שיצליח להביא שתיים, יקבל ממני ברכה מחום הלב, מחום כדי ליבה.

תעבדו על זה.

תעבדו על זה.

זה כבר הבאת.

פעם הבאה אני מבקש שתבוא לבד.

זה כל כך פשוט.

אנשים בטלנים, בטלנים ממש, כלפי עצמם.

רווח אינסופי, רווח אינסופי. למה להפסיד?

רגע, אפשר להביא מרחוק גם כן?

מרחוק. אני באתי אתמול מאלעד.

אנשים לא מאמינים שזה רווח.

מה?

אין שום בעיה, שיעבדו.

צודקים.

נכון, הם צודקים שישנו.

חשוב מאוד לישון.

חשוב מאוד לישון.

שלא יפסיקו לישון.

אמר בן ידע, אני אביא את זה היום.

בסדר גמור.

דבר אמרנו רביעי.

הדבר הרביעי, שידע ששמור עליו וכתוב בספר עוונותיו.

ולא יעבור עליהם ולא שכחה.

ולא הנחה.

הלא הוא כמוס עמדי, תזכרו, חתום באוצרותייק.

גם מה שאתה אומר, אתה יודע, רשום שם וישמעו לך את זה.

ואמר ביד כל אדם יחתום לדעת כל אנשי מעשיהו.

כי אם יחשוב כי הוא מופקר ואיננו שמור עליו,

אז הוא לא יתחרט ולא יבקש מחילה.

וזה מפני איחור העונש עליו.

כמו שנאמר בקהלת,

אשר אין נעשה פתגם מעשיה רעה מהירה,

על כן מלא לב בני אדם בהם לעשות רע.

דבר חמישי.

שידע באמת כי התשובה היא האופן של רפואת מתווהו.

מהדרך אל הארוחה.

מרוע מעשיהו וגנות מפעלו.

ושבא יתקן טעותו וישיב אבידתו.

כי אם לא יתברר אצלו זה,

יתייאש מכפרת הבורא, יתברך ומרחמיו,

ולא יבקש ממנו המחילה על מה שקדם לו מרוע מפעלו.

כמו שאמרו ליחזקאל הנביא,

כן אמרתם לאמור כי פשענו וחטאותנו עלינו ובם אנחנו נמקים באיך נחיה.

זאת אומרת, אדם יגיע לייאוש, כי אם הוא לא יאמין בכוח התשובה

לכפר ולמחוק את העוונות,

אז הוא יתייאש ממנה.

והתשובה הייתה של הבורא יתברך לדור של יחזקאל,

חי אני נאום אדוני אלוהים,

אם אחפוץ במות הרשע כי אם בשוב רשע מדרכו בחייו.

אנחנו מטריחים את הקדוש ברוך הוא להישבע,

לומר שהוא לא חפץ במיתתם של הרשעים.

הרשעים אומרים, לא, אנחנו לא נוכל, אין לנו כוח, אתה בטח לא תסלח, לא יעזור כלום.

אומר השם, אני נשבע שאני לא חפץ, רק תשובו מדרכיכם ותחיו בשני עולמות.

אז צריכים לדעת שהתשובה היא המזור והמרפא והארוחה.

דבר שישי,

יחשוב עם נפשו במה שקדם לבורא עליו מן הטובות

ומה שקדם לו מהמרותו תמורת ההודעה עליהן,

ישקול עונשי עבירה עם ערבותה וערבות גמול הצדקה עם צערה בעולם הזה ובעולם הבא.

כמו שאמרו ריבותינו, זיכרונם לברכה,

הווי מחשב הפסד מצווה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסדה.

אז צריך לדעת מה מרוויחים ומה מפסידים בעצם.

כשאדם עושה מצווה לכאורה הוא מפסיד באותו זמן הנאות שהוא יכול בעולם הזה, כאילו.

אבל תראה מה גודל השכר שתקבל.

ועל עבירה שנהנים לרגע,

תדע מה גודל העבוד שאתה תקבל,

על הנאה של רגע.

אם תחשב כך,

ישתלם לך לעשות תשובה.

בשביעי והאחרון חוזק סבלו להימנע מן הרעש אשר הדגל בו,

בהסכמתו לסור ממנו בלבו ובמצפונו,

כמו שכתוב, וקירעו לבבכם ועל בגדיכם.

זאת אומרת, כל אדם צריך לדעת שהוא צריך חוזק,

לסבול ושתהיה לו סבלנות

כדי להימנע מהרע ולא להתרגל אליו,

ולהסכים לסור ממנו בלב ובמצפון ולקרוע את הלבבות ולא את הבגדים. השם לא מתפעל אם כורעים בגדים,

הוא מתפעל אם כורעים את הלבבות.

אם הלב נקרע על המעשים הרעים,

ועל שאפשר לעשות טובות ומפסידים,

על זה הקדוש ברוך הוא מקבל את הלב.

אם אדם יתבררו לו שבעה הדברים האלה,

תיתכן ממנו התשובה על חטאיו.

ביום ראשון נחזור בקצרה על השבעה

ונלמד את גדרי התשובה שהם ארבעה,

והם החרטה, העזיבה של החטא,

הווידוי והקבלה לעתיד.

אם אפשר לברך את נתלי בת רחל. נתלי בת רחל. חזרה בתשובה ושתגיע לארץ. חזרה בתשובה שלמה ותשוב לארץ מהרה. אמן. ואחותה אריקה בת רחל, שלא תתחתן עם הגויים. אריקה בת רחל,

שתסלוד מהגויים כולם ותעלה לארץ ישראל. אמן. אמן. ומי חנניה ברקשה אומר,

רצה הקב' לזכות את ישראל,

לפיכך רבה לתורה ומצוות, שנאמר,

אדוני חפץ למען צדקו הגדיל תורה ויאדיר.

אמן.

אמן.

אמן.

אמן.

אמן. אמן. ומתרגם כל אמן שלכם. אמן. ולא יכול, ולא יכול, בית ישראל.

בהגנה ובזמן כריבים הוא אמן. אמן. יש עמר רחל וברך העולם מול העולם.

אמן. ואיש תבח מתפחת. ותרומה בית נשא ויתא תעלה ויתא לה.

עובד. שנייה.

רגע, קדיש.

אמן.

חשבת.

אמן.

שיהיה לו, שיהיה לו.

שיהיה לו.

דיברת אדם בלדים וכל אתר בעצר.

יאהלה ולוחו כבחינם ולחיימה וחכבה מנקודה מראה שמיה וערבים הוא אמן.

אמן.

ויש לך אמר מינשם היה, חיים וצבא,

כתובה וחמה וכזבה, וקבועה וגולה, וסמיכה וכפרה.

ומרבה הצלה, נענו כל עמו ישראל, יגרו אמן.

ליל שלום לרוב הארץ והחנה, ויעשינו לאמננו, כל עמו ישראל, יגרו אמן.