שיעור בוקר חובת הלבבות

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

אמרנו שהנפש שאלה מהם הכוחות שאני צריכה למונע ממני אז השכל ענה ואמר שכוחות המידה הראשונה

הם מותרי המאכל והמשתה והלבוש והתנומה והמנוחה והשלווה והדומה להם

זאת אומרת כל המותרים

שאדם אוכל ושותה ולובש

וישן ונח

ושלב

כל מה שמותר ממה שצריך

זה כוחות שצריך למנוע מאיתנו

והכוחות המידה השנייה זה מותרי הדיבור

וחברת בני אדם

והתנאות להם ואהבת המהלל והכבוד מהם

והקנאה בהם בקניינים העולמיים והכריחם באשר בידם וזאת אותם וזכון גנותם ודומה לזה

ואם מה שזכרת מכוספך ורוב חפצך לפרוע טובות הבורא

עלייך הם אמת

אז תרחיקי מעלייך מה שזכרתי לך מן הכוחות והמידות בכל יכולתך

ואחר כך אעלה אותך אל שער אחר מן הרפואה ככה אמרה

ככה אמר השכל לנפש

אז הנפש אמרה שקשה לה להיפרד מזה

מפני שהיא האריכה כבר ברגילות בעניין הזה

לכן היא ביקשה מהשכל תורני דרך שיהיה לי קל

אז ענה לה השכל ואמרה לא ידעת

שהמשכיל יהיה לו קל לכרות אחת מאיבריו

במידה שהוא יודע שהאיבר הזה אם לא יכרת יתפשט עליו ויגרום לכריתה של עוד איברים עד כדי מיתה

אז לכן תשקלי ותביני מה כדאי אם כדאי להתפטר מזה מהירות או לא

ואז יהיה לך קל להיפרד מהמידות המגונות

בקיצור למי שיש שכל מבין שכדאי להתפטר מהר מאוד מכל הדברים הרעים שיש בו ולא לאט לאט שיטת הלאט לאט עם שכל לא עובדת

השכל יותר חכם משיטת הלאט לאט

שיטת הלאט לאט זה של הנפש היא בעצם לא רוצה להיפרד מהתאוות

אבל שיטת השכל זה לכרות את האיבר מיד

כל המילים קשה קשה כזה של הנפש היא מתאווה ומתחננת להמשיך להיענות עדיין ממה שהיא הייתה רגילה

מארב

זו פנייה, זה כל כך קשה, אדם רג מריצה, איך הוא יעשה פנייה אחורנית, זה קשה, כבוד הרב

זאת אומרת, אתה אומר, ימשיך עוד עשר קילומטר עד שיתרגל?

לא ימשיך, אבל תעמוד, תפנה, אבל

ימשיך, לא, לא ימשיך. אתה יודע איך קוראים לזה?

איזה איזה, בוודאי אחד הוא יקבל עוד שוק, הוא לא יוכל לקבל, אתה יודע איך קוראים לזה?

U-turn

אנחנו עושים סיבוב על המקום, ישר צ'יק צ'ק, כל אחד, שום נהג לא מחכה קודם, עוצר, נח,

חבר'ה מכלין,

עושים על המקום,

שמים ישר וינקר, ועושים טררס, מסתובבים ונוסעים מהר, אתה הבאת את הדוגמה, לא אני הבאת את הדוגמה,

דוגמה אני אומר, אז תחליף דוגמה, תחליף דוגמה, תחליף, תחליף.

זה כל כך קקר,

זה לא רק תמורים אשכנזים, זה עבודה קשה,

ישוויה צריכות, זה לא כך פשוט,

כל דבר, כל דבר שאתה אומר שקשה זה תלוי כמה אדם שקוע בביצה

וזה גם תלוי כמה יש לו שכל

מי שיש לו שכל לא מחפש תירוצים, אתה מבין?

אם אומרים לך עכשיו שבמשקה יש רעל, אתה אומר, שמע, אני באמצע המשקה, בחי הדין, רק תן לגמור

ואחר כך תודיע לי, מה אתה מודיע לי באמצע האוכל, עכשיו שיש רעל?

הנקודות שוכיח דבר אחד, שהבן אדם הזה מלא חלודה כל החיים שלו

תענה לו שאלה, אם מתברר שיש רעל, אם יש רעל,

אומר השכל שיש לך מידות רעות, שזה יותר גרוע מרעל

אז אמרתי, מי שאין לו שכל, באמת, אז אצלו הוא צריך מוחשי, כי אין לו שכל, מי שיש לו שכל

הוא לא צריך מוחשי, זה מה שאני מסביר

חסרי הדעת והשכל,

הם לא מבינים מה שהשכל אומר, השכל אומר מיד

בחסר דעת,

הוא אומר לא מיד, אי אפשר, חלודה, מילים, זה, פעם. אם הם מבינים, הם קשורים, אמרנו לכם, כבלי ברזל קשירו אותם, הוא ישחרר, קשורים, בסדר, מי שרוצה להישאר במאסר, שישאר.

אתה מבין, בן אדם אחרי 24 שנה באים לשחרר אותו ואומר לו, מה, השתגעת? אחרי 24 שנה שהתרגלתי, אתה בא, לא, לא, הוא השתחרר, אבל, אתה בא להוציא אותי ביום אחד?

הוא לא כל כך קל משחרר אותו. למה הוא רוצה להשתחרר שבוע לפני ושליש לפני? למה הוא רוצה? מה, הלו? לא כל כך מהר לי לשחרר אותו, כל כך מהר לי לשחרר אותו?

מי? אני לא רוצה את השם שלו, להזכיר את השם שלו, אפילו. מייד.

כתוב אצל יוסף הצדיק, ויריצו מן הבור מיד.

היה אומר להם, מה, אתם השתגעתם? חכו.

אני עוד עם בגדי כלא, עם זה, מה אתם עושים?

אמרו לו, יאללה, יאללה,

המלך קורא לך.

אבל אתה חושב שבחושך,

יוציאו אותו מיד לאון, הוא יתעוור. לא יתעוור, לא יתעוור.

הוא מוכלח דעות. אמרתי שהוא לא יתעוור, הוא לא יתעוור.

אמרתי שהוא לא יתעוור.

יוציאו אותו והוא יעצום עיניים ויצא החוצה קודם כל. תצא החוצה, תעצום עיניים. תעצום עיניים, תעצום עיניים, שלום, שלום. יצאת אבל, יצאת עיקר, יצאת, שלום, זהו.

מתי שתרצה תפקח.

קודם כל תצא, תצא.

זה עוד חשבון, אנחנו מדברים שהוא לא יפסיד כלום. הבן אדם, אתה רוצה לצאת, קודם כל תצא.

מי אומר את זה? השכל אומר את זה.

אז השכל, יש לו שכל. הוא אומר מה שצריך להגיד, זה הכול.

מה מתווכחים עם השכל?

מי מתווכח? הנפש?

הרי הנפש מנסה ללמוד ממנו מה צריך לעשות.

אז הוא אומר לה מה לעשות.

אז היא מתבכיינת קצת.

אבל הוא מסביר לה, דבר פשוט, תביני.

צריך לכרות עבר, אין מה לעשות. את רוצה או לא רוצה? קדימה, יאללה.

אז בואו חזרה ותשובה. לא רק אלה שקופצים, אפשר... עד לא ראית, לא הכרת אותי. אם היית רואה אותי, היית רואה שקפצתי על המקום.

ואני ראיתי הרבה אנשים שמקפיצים את הילדים שלהם בבריכה פעם אחת.

זה מילים של אלה שלא יודעים בחיים שלהם כלום ולא ראו בחיים שלהם תשובה.

אני עשיתי סקר מדעי,

50 שאלות, 1,500 נשאלים.

60% מהחוזרים בתשובה עשו את זה מיידי,

תוך שלושה חודשים.

עוד 15% עשו את זה תוך כמה שנים, ועוד 15% עשו את זה תוך הרבה שנים.

זה הסקר אומר, לא אני. מה עשו תורמרה או מה עשו תור? אני עוד שלושה ימים, מספיק.

ויש עצום שאלה כמה?

יש עצום שאלה?

יש עצום תשובה, יצאו יותר משאלה, זאת אומרת, לא, לא. עזוב מילים, בלי מילים הפחדות, זה תיאוריות של קשקוש.

למה שאנשים שבעצמם קשה להם, אומרים על כולם שזה ככה.

מי שחי את זה, מי ששינה בני אדם, מי שיודע איך מחזירים בתשובה, יודע מה עובד ומה לא.

אלה שהשתהו נשארו גם איפה שנשארו.

תשובה זה מושג רחב, אבל גם אנחנו היום חוזרים... ברור, מושג רחב. אני שאלתי בסקר שאלות מי שומר.

שבת, מי שומר טהרה, בדברים הכי הכי הכי,

שם קיבלתי 95% של אנשים שהם, איך קוראים לו, כולם שומרים 95% עד 100%

מהדברים היסודיים, כולל לימוד תורה, שיעורים וכו',

ועל אלה אני מדבר.

זה על בסיס.

בסדר, נו, אתם מומחים בתשובה, הרי אני לא למדתי עוד כלום, אני רק התחלתי ללמוד אתמול.

אז זהו, אז זה הנפש מדברת, אתם בעלי נפש,

ופה מדברים בעלי השכל, ובעלי השכל אומרים, תביני גברת נפש.

יש נמק,

זה המידות האלה, זה נמק.

קדימה לכסח מיד.

כמה שיקדם יותר, פחות איברים יצטרכו להיות כרותים.

אז הנפש כבר משתכנעת, הנפש הזאת במקרה השתכנעה.

אז היא אמרה, מהי הטובה שתגיע אליי בפרידתו,

והרעש תמצא אותי בהתמדתו.

טוב, תסביר לי עכשיו.

נו, מה הטובה שתגיע אליי בפרידה?

נו,

ומה הרעש תמצא אותי אם אני אתמיד עוד ואני אשאר לאט-לאט, לאט-לאט, לאט-לאט? מה, מה יהיה?

אמר לה השכל, הטובה זה שלוות נפשך ומנוחתה ממעפל כדרות העולם.

שאנה אותם מעורבות בעצבים, ותאוותיו נפסקות,

ואביך להכיר באחרית חזקת הכרתך בבית מ...

מרגועך

ושתשתדלי לו ותחושי עליו זה הכל תרוויחי את הכל עולם הזה עולם הבא בלי עצבים

בלי הנאות נפסקות בלי הפסדים בלי בלגנים בלי עצבים

בלי כלום ותכיני את עצמך אל בית מרגועך שם אתה נוחי תשתדלי ותחושי לשם שלום

מלאך? מלאך, מלאך בטוח זה רק בעל שכל שתבין אין פה מלאכים

אין פה כלום יש בעל שכל ויש חסר שכל זה הכל

בעל שכל עושה מיד אם היה שכל הוא לא היה עושה מה שהוא עשה אין לו שכל מה אם היה לו שכל את מה שהוא עשה היה עושה אין שכל אתה מדבר בלי שכל אתה מדבר בלי שכל אתה מדבר בלי שכל

אם אני אומר לך עכשיו,

תרוץ עכשיו במהירות

שישים קמיש מהר לדלת, אתה יכול?

אני לא יודע, לא ניסיתי הפעם.

ואני אומר לך,

תסתכל, ואני אומר לך, אתה רואה את הבחור מאחור? אז סכן. כן. סכן, נו, תסכן.

לא, שתראה את הגודל שלו.

הגודל שלו, גודל רגיש.

יופי.

ראית?

שלוש פעמים לקח לי לשכנע אותך שתסתובב אפילו.

עכשיו אני שואל אותך.

אם אני אומר לך, שישים קמיש תרוץ מהר לדלת איתו ביחד.

אתה מסוגל לבצע את זה מיידית עכשיו? לא ניסיתי, לא יודע, יכול להיות. אם אני אגיד לך עכשיו, עכשיו, אני אגיד לך,

קח אותו מיד, שישים קמיש, תרוץ מהר איתו לדלת.

לא ניסיתי, יכול להיות. בוא תנסה עכשיו, אני אספור עד שלוש. לא, בסדר, יכול להיות. אני לא יודע, יכול להיות. מה? לא הבנתי. אתה מוכן לעשות את הניסיון או לא?

יכול להיות, לא ניסיתי, מה אני אגיד לך? אז בוא נעשה ניסיון.

בסדר, אני כבר כבר עברתי את זה מספיק בסדר, לא?

מה, שישים כמה של הדלת?

אם הייתה עכשיו שרפה וזה היה הבן שלך,

והוא נתקע עכשיו עם הרגליים לא יכול לחלץ, אתה היית עושה את מה שאני אמרתי?

שרפה הוא לא רוצה למון. מה קרה? מה ההבדל בין מה שהסברתי לך עכשיו למה שציירתי עכשיו?

הוא רוצה לחיות את העולם הזה, אז הוא ראה.

ויש לך שכל או אין לך שכל? שכל, לעולם הזה יש לו שכל. איך אתה עושה בחיפזון?

לעולם הזה יש לו שכל, כבוד הרב. לא הבנתי למה אתה עושה בחיפזון. לעולם הזה יש לו שכל.

אלא מה?

השכל אומר,

סכנה, חיים, הולכים למות. כן, כן. אם השכל מסביר לך שאתה אבות זה מוות,

זה נמק, ואתה הולך, זה מתפשט לך,

ואתה תמות, ואתה תשלם על זה, ועל כל רגע והכול.

אז מה אתה מחרטט אותו?

זה שריפה, נכון, זה שריפה,

אבל כרגע אתה יודע, אני ככה וככה.

לא התכוננתי לזה אם היית מודיע לי שהולכת להיות שריפה.

אז יכול להיות שהייתי מתארגן מכין נעלת עמלות וזה, מכנסי ספורט.

אה, שד השטויות האלה. יש לך שכל או אין לך שכל?

מי שיש לו שכל, קופץ מהמיטה,

מרים את כולם.

אם צריך לקפוץ מהחלון, קופץ מהחלון,

מהחלון,

כשהוא יודע ששברו לו הברכיים ואולי כל הגוף יתפוצץ.

אבל הוא מעדיף במקום לסרף, יש סיכוי לפחות.

אלה שקפצו מהתאומים,

היה להם סיכוי,

אבל הם לא מוכנו להיות שעווה.

אז הם החליטו לקפוץ.

אז השכל מסביר לך, אדוני, נמק

זה מוות.

זה כבר נשרפה היד.

זה כבר נשרפה.

זה רק מתפשט עכשיו.

אתה אומר לאט-לאט, מה לאט-לאט? תשרף.

אבל הוא לא רואה שהוא נמק כבוד הרעב, הוא לא רואה את הנמק. זה מה שאמרנו, שאין שכל.

כי השכל אומר שזה נמק וזה שרפה.

מי שאין שכל לא רואה את זה ככה.

רואה אני רגיל, לא רגיל, לאט-לאט, בדפה.

זה חסר שכל. זה שכל רוחני, כבוד הרב. אז מה מדברים שכל מחומות?

זעני זה שני דברים, הלחוני זה קשמי, זה שני עולמות. מה זה עולמות? יש רק שכל אחד, אני לא מכיר שניים.

בינתיים הוא נמצא במקום אחד. לא הבנתי. אתה מכיר עוד שכל חוץ ממה שאני מכיר? איזה שכל? תסביר לי. דוגמה,

אם לא הייתם יחד אתי עם 40 יום, לא הייתי לוקח את זה ולא הייתי מסוגל.

הכבודו לקח את זה, הכריח אותי, בא לקראתי,

סאדר השמיה.

עם כבודו לא הייתי יכול לעשות את זה.

אם לא היה לי שכל, לא הייתי יכול להשפיע על אחרים.

למה? כי יש שכל, ואני מצליח להחדיר לבעלי שכל.

אני לא יכול להחדיר למי שאין שכל,

כי זה לא בתקשר.

יש תדרים, אתה משדר בתדר מסוים,

הבן אדם אין לו אותו תדר, הוא לא קולט.

צריך לסנכרן.

אם אתה לא מסנכרן את האנשים, אתה לא יכול לדבר, אין עם מי לדבר.

אחד שקוע בחומר,

אתה מדבר איתו שכל,

הוא בכלל לא שומע מה אתה מדבר. הוא לא מסוגל לשמוע גם. יש לו אוזניים למוזיקה, יש לו אוזניים לשטויות, יש לו אוזניים להבלים.

אין לו אוזניים לתורה, אין לו אוזניים לשכל. יעצרו אותו, כשרו אותו בחברי של ברזל, שלא ישמע. אז מסבירה, אז מסביר השכל לנפש,

יא חבלה,

תביני שיש לך בעיה.

את משוקעת בתאוות.

כל ביסט שאת לוקחת יותר מאוכל,

כל שינה תשעתי שינה יותר.

את שוקעת בתאוות.

ממילא, לא יעזור, אני אדבר איתך. זה כמו לדבר על אדם בתוך שינה או בתוך אכילה,

האוזניים לא שומעות בכלל. אז איך מעירים אותה?

שמעת איך?

שרפה.

זה לא צריך לציין את השריפה הכי יפה, אבל לפעמים. זה לא דבר עכשיו עם נפש שלי, זה לא נפש של אנשים אחרים, אתה מדבר איתם, אתה רוצה להעיר אותם.

מתוק.

אני, כשהגעתי עם אנשים למצבים כאלה,

אני פעם לא הייתי מניח לבן אדם בוויכוח שהולכים הביתה, אני אמרתי, הוא אמר והולכים לישון.

אני הייתי מביא אותו לנקודה שהוא בפינה והוא לא יכול לזוז.

זהו.

עכשיו תחליט, אתה חוזר או לא?

אתה סתום או פתוח? תחליט.

ואם בן אדם תחכה שהוא חכם,

חכם,

רק הוא אומר.

אתה אומר מה שאתה אומר, ואני אומר מה שאני אומר, וזה שכל מול שכל, ואתה לא ניצחת אותי.

אז אמרתי, אוקיי, אתה מבין בחומר? אין בעיה, אתה תקום מחר בבוקר ותגיד.

הדבר הראשון שאני אעשה נגדך, הקדוש ברוך הוא, תעניש אותי.

זה הכל, זה מה שתגיד, וזה הכל, ונראה מי צודק.

זהו.

עכשיו, אם אתה אמיתי,

ואתה הרי התיאוריה שלך, והפילוסופיה שלך, והכל זה אמיתי,

והרי אתה טוען שאין כלום, ואתה לא חייב לאף אחד שום דבר וכו',

תקום, תגיד להוא שאיננו.

בבקשה,

אני מזמין עונש על הדבר הראשון שאני אעשה נגדך, זה הכל.

אל תעשו יותר מזה, ואתה פטור מבחינתי.

אתה צודק.

לא היה אחת שלא נפגע, והיו כמה שמתו.

לא, אני לא רוצה להרוג אותו.

עדיף לבן אדם,

עדיף לבן אדם

שלא יחיה בכפירה,

כי כמה שהוא יחיה יותר, הוא יסבול אחר כך יותר.

כי מוות לרשעים טוב להם וטוב לעולם.

הם יקבלו פחות עונש.

אתה אומר שאין אלוקים.

בבקשה, דבר איתו.

הוא איננו, מה אתה דואג?

הרב, רוב בני אדם לא נמצאים במקום הזה. מה?

לא שוטרים, היו שני אנשים.

הרב, רוב בני אדם לא נמצאים במקום הזה. גם הרב אומר את זה.

אחד היה שוטר, האח שלו, כן.

מה?

רוב בני אדם לא נמצאים במקום הזה. גם הרב אומר את זה באחד האדם. שרוב בני אדם כן מאמינים. רוב בני אדם יודעים.

נו. את ההשבה לרביך, כאילו, ידעת בהשבות על רביך.

זאת אומרת, המקום הוא, זה לא שלא לדעת שבאמת צריך וצריך וצריך.

אוקיי, אם זה היה כמו שרפה, כמו שהרב מתאר... מה אתה רוצה להגיד בסוף?

אני אומר שזה, עד כמה זה קשה... הוא אמר כבר, מה הוספת עכשיו? ריבוי אורות, רב, זה סור, ריבוי אורות. הרב נותן דוגמא... ריבוי אורות זה לא אומן, אני שואל עכשיו מה עוד?

מה אתה רוצה להגיד?

הרב נותן דוגמא של שרפה, שרפה... אם הייתה באמת תחושה כזאתי,

אז אולי זה היה יכול למעקרת חומש הבחירה. אדוני, אתה תצייר לך את הציורים.

אתה תצייר את הציורים.

אם אתה לא תצייר לך ציורים,

אתה לא תגיע לשום החלטה.

אדם שלא רואה בעיניים בחוש את הסכנה,

לא יוכל, אתה מבין, להתמודד איתה.

אדם נוסע,

כל זמן שהוא לא רואה את הניידת בצד,

אז הוא לא רואה את הסכנה, הוא מרביץ.

הוא מרביץ, אבל ברגע שהוא רואה את הסכנה,

או דמות סכנה, או דמיון של רכב שעומד בצד,

הוא מיד מעיד, כי הוא רואה את הסכנה,

או את הספק סכנה.

אז אם תצייר לך,

ואם כל סיבוב תגיד, אולי אם חכה פה,

אז כדאי להאיט עד שאני אעבור את העיכול,

אז הסיכויים שלך להתאפס הם קטנים.

אבל אם אתה לא תצייר סכנות,

ואתה תחיה בדמיונות שהכביש פתוח, תרביץ,

אתה תאמין שיעצרו אותך.

ככה זה.

שכל יודע מה הסכנות.

איזה חכם רואה את הנולד, זה תלוי בשכל.

ואם אדם לא משליט את שכלו על נפשו,

אז שלא יבוא בטענות, הוא יסבול את זה הכל.

עם תירוצים, בלי תירוצים, את מי זה מעניין?

אסור זה אסור, ומותר זה מותר.

וידיעת החוק אינה פותרת מהעונש, ולך מת את עצמך כמה שאתה רוצה עכשיו.

תאכל גויאבו, תאכל שקדים, תאכל מה שאתה רוצה, אין בעיה, את חפל.

אתה עושה חפלות מהבוקר עד הערב.

רק אם הרב עוזר לו.

כשאנחנו באים לפה, אם הרב עוזר לו... רציתי לעזור לך, הפסדת את העזרה, אמרתי לך, תרים אותו, לא הרמת, הפסדת.

יכול להיות, אני עוד לא בנוי לזה. מה זה לא בנוי? אז מתי תהיה בנוי?

ומה יקרה שיהיה אחר כך מקרה אמיתי,

ויחס שלום שרפה,

אם אדם לא בנוי? למה עושים תרגולת?

למה שמים לך באש בכל מיני מקומות?

למה אומרים זה הפינה,

ופה כתוב אש והכול, שאם תפרוץ, מה תעשה?

ואם תלחד, מה תעשה?

צריך לעשות תרגולת במצב שאין אש.

להיות מוכן,

להודיע לעובדים.

איפה יציאות חירום? איפה המטף? איפה זה? איך מפעינים?

מה עושים?

זה אדם בעל שכל.

הוא צופה מה עתיד להיות, מה יכול להיות,

מכין את עצמו.

מה זה אדם חי לו על הפרנג'י ככה?

הולך, מטייר, מספר סיפורים, אני ואני לא יכול, זה, זה, לא כל אחד, אני לא זה.

אתה יכול, אני לא יכול, זה, לא, זה.

אחד מלווה כסף אומר, שמע, אני לא יכול להחזיר כמו שאני התכוונתי, הייתי רוצה מאוד,

אבל תראה, אני צריך לפרוץ לי את זה בתשלומים גדולים וזה, אני לא יכול ככה.

מה זה, אתה חושב שאני יכול להיפרד מהכסף כל כך מהר?

זה לא הולך ככה, זה צריך סבלנות, זה זה.

תתאפק, תתאפק.

אתה מבין?

לך, ספר את זה עכשיו לבנק.

הריבית דופקת וצמודה,

ותתעכב כמה שאתה רוצה, ויקחו לך את הדירה בסוף,

וימכרו לך אותה בשליש.

אז למה אתה כל הזמן צועק דברים שהם לא קשורים אליך? אני רוצה להגיד, זה לא כל כך פשוט, צריך לצעד את שמיה.

לא הבנתי, אמרת שאנחנו באנו ללמוד, שכחת? בסדר, שזה, מה אתה אומר?

אנחנו באים. יושב פה רבנו בחייא

בן אלף שנים

ומדבר איתך אתה אומר לו, בחייאת, נו, זה לא ככה,

זה לא ככה זה לא ככה, זה כן ככה, אבל קשה להגיע לזה, זה קשה מאוד, כבודו רב,

מה זה כל כך פשוט?

הוא חי... חמישים שנה בעולם הזה באיזו עמה, ופתאום הוא הולך לכיוון אחר, לא מסוגל, לא מסוגל.

רק מיד כבוד הרב, נותן שיעור שה' ישמור אתכם, ולאט לאט, בסדר, כבר מתקדמים.

מתקדמים, עושים, סעדה דה שוויה.

אחד שלא מסוגל, יש לו שכל או אין לו שכל?

תלוי למה יש לו שכל.

בעולם הזה יש לו שכל.

זאת אומרת שאין לו שכל.

יש לו שכל, הכול המציא לעולם הזה.

בני עליהם מעדימאם, לא?

מה אתה רוצה?

בני עליהם מעדימאם, לא? מה זה קשור עכשיו לשכל?

עם המעדים האלה שמתקדמים בשכל ומיד פרושים, לגמרי. זה לא על זה נאמר, איפה אתה למדת שבני עליהם אין פרישה?

שכל אומר, מה שיש מותרים זה

איום ונורא, זה סכנה, זה צריך להיפטר מזה, זה הכול. אתה מכניס מחלות. גילו לך עכשיו

שנגיד אם אתה אוכל בייגלה זה מסרטן.

יש מחקר שאומר 90% מאוכלי הבייגלה תוך כך וכך שנים, בבאם תיך תך תיך.

נו?

אז בן אדם בעל שכל, מה עושה?

על המקום שהוא שמע את זה מניח עכשיו את הבייגלה, עכשיו, מניח את הבייגלה עכשיו.

ואם הוא יכול גם להכניס אצבע ולהוציא את כל משהו אחר, הוא גם עושה את זה.

זה חסרי שכל,

זה בעלי תאווה, חסרי שכל.

הרי הוא יודע או בעצמו יודע, הוא יודע שהוא משתעל, הוא יודע שיש לו כתמים בריאות,

הוא יודע הכל והוא ממשיך.

חסרי שכל,

בעלי תאווה, זה ההבדל בין בעל שכל לבעל תאווה.

זה שחוזר במקה ככה למעשה זה בגל שכל, לא קשור למשאבה שלנו?

מדי שזה סכר, מה אני... זה לא סכר לפני, אבל אתה לא השתמש בו.

אחד אומר לי, תשמע,

אני,

אחד אומר לי,

אני מוכן לחזור בתשובת שיק צ'ק.

אחד אומר,

אני מוכן לחזור בתשובת שיק צ'ק.

ואחד אומר,

אני לאט לאט, לאט לאט,

אני אומר לו, מה תרוויח בלאט לאט?

אתה אומר שאתה תחזור בתשובה. בוא נגיד שזה בעוד שנה, נכון?

לא בעוד שנה, היא כבר מתחילה, לא... אני אומר, בעוד שנה.

בעוד שנה.

מה הרווחת בשנה?

שתוסיף עוד עבירות שתצטרך אחר כך לשלם עליהן?

מה תפסיד אם תתחיל עכשיו?

שתתחיל לעשות זכויות ותיפטר מעוונות?

בוא תסביר לי למה לחכות עוד שנה.

אה, קשה לך במודעות לחכל את זה?

אין בעיה. תשמע מה מדברים אליך.

תשקלל עכשיו.

כדאי להמתין

או כדאי להפסיק? תענה.

תענה, נו, תענה. כדאי להמשיך או כדאי להמתין עכשיו?

אל תתייחס לנקודה שאתה קורא לעצמה קשה.

כדאי או לא כדאי?

לא כדאי.

להמתין כדאי להפסיק, נכון?

עכשיו תגיד לי,

מה קשה עוזר לך עכשיו?

שמה?

שתקבל עוד עמונות?

כדאי לך?

כדאי לך בשביל שיהיה לך קל?

איזה קל זה?

איזה קל אם תקבל עוד עונש? איזה קל זה? מה קל פה?

ואם אתה נפטר מעונש עכשיו,

אם אתה יודע שעכשיו יש מצלמות,

כל צומת מצלמים אותך,

ואתה עובר את כל ה...

750, 750, 750, 750, כל אחת, אתה אומר לי כבר בשוונג, אתה זה,

או שאתה שומע את הפלאש הראשון ואתה כבר מוריד?

למה אתה לא תמשיך? תגיד, שמע, בוא'נה, אני גם ממהר, וגם אני בשוונג, וגם, וגם, וגם.

אתה תמשיך, או שאתה 750 הראשונים כבר יורידו אותך?

זה אומר, מה, אני רגיל כל הזמן, אני אשם ששמו עכשיו מצלמות? אני לא רגיל לנסוע כל פעם לפני מצלמה להאיט.

אני לא רגיל.

אין בעיה, אתה רוצה לשלם, תשלם.

אין שכל.

לזה יש לו שכל.

זה מה שאני מסביר.

כן.

אדם טיפש, הרי על הכסף שלו הוא חרד יותר מעל החיים שלו.

זה מה שכתוב, ואהבת את השם אלוקיך בכל ובכל נפשך ובמועדיך.

מה אתה אומר לי בכל ובכל ובכל נפשך?

בכל ובכל ובכל נפשך? אמרת לי כבר בכל נפשך,

שאני אפילו אמסור את הנפש בשביל האהבה שלך.

אז מה טוב אני בכל ובכל ובכל ממונך?

מה בכל ממונך?

הנפש זה יותר מממון. לא, יש אנשים שהממון נמצא יותר מהנפש.

הוא מוכן למסור את הנפש, להיכנס לסכנות, הכול, לא להפסיד כסף.

אין שכל זה נקרא. אין שכל, זה המילים, פשוט.

אין שכל מוכנים.

בסדר, תקרא לזה רוחני. זה רוחני, זה נכון. אין שכל רוחני, נכון? אין שכל אחר, אתה לא מבין, רק אחד יש.

הרבה צריכים גם ועד שלום בית, היה חיתוך כזה מים.

מה?

תתייעץ עם חכם, ידריך אותך מה לעשות.

הוא יתייעץ לשעורים, יגיד.

אין שום בעיה, תבוא אליי, אני אגיד לך מה לעשות.

זה יעזור.

כבוד הרב, אבל הרבה אנשים זה חוסר רדע.

מה? הם לא יודעים מה...

אני אמרתי?

אני אמרתי? מרגע שאדם נודע לו

והוא מבין שיש סכנה בדבר,

גם אם הוא יעשה, עזב אותך, וזה עזב אותך.

נו, אז מה?

אז הוא דחה משהו? עזב אותך?

אם אני אומר למישהו עכשיו, שהתקינו פה איזה מצלמה,

הוא יגיד, עזב אותך. הוא מבין שאם הוא יעשה ככה, והוא ייסע כמו שהוא רצה,

הוא עלול לקבל את המנזק.

אז הוא לא יעשה, אם יש לו שכל,

אם הוא רברבן ורוצה להוכיח אפילו תמורת תשלום שהוא צודק, בבקשה, תסתכן.

אבל כל בן אדם סביב,

לא מסתכן.

אדם נמצא ליד מערה, הוא בא להיכנס.

פתאום אחד אומר לו, תיזהר, היה שם נחש קודם.

הוא ייכנס,

שניים אומרים לו, עזוב אותך, הוא מתלוצץ עליך סתם. זה, הוא אוהב להציק לאנשים.

אל תאמין לו, כנס.

הוא ייכנס?

למה לא ייכנס? שתיים על אחד.

למה לא נכנס?

מה?

ספק קטן, קלוש.

ספק קלוש, תודה.

זה בעל שכל.

יש ספק קלוש?

בעל שכל עוצר.

מה קרה?

מה יש לשים?

מה יש לשים?

מה יש לשים?

אדוני, אתה הולך לרופא, אומר לך, יש לך סוכרת.

אז פתאום הוא אומר לך, תשמע, אתה לא יכול להמשיך להתנהג כמו שאתה מתנהג, אתה לא יכול לאכול אותו דבר יותר?

אתה לא יכול להתנהג אותו דבר? אתה צריך לעשות ספורט?

אתה צריך לאכול דברים כאלה? אסור לך לאכול דברים כאלה?

מהיום.

הוא אומר, בוא'נה, מה, אני לא ידעתי, מה זה, זה, תן רגע, אני לא זה.

אשתי כבר בישלה, כבר עשתה, ובשבת אנחנו אוכלים רק ככה.

מה אתה רוצה? שאני אשנה ואני כבר לא אוכל זה,

ואני לא זה, מה, עד מתי?

אז הוא אומר לו, כל החיים.

כל החיים?

מה, השתגעת?

הוא אומר, סליחה, אני הכנסתי לך את הסוכרת?

לא, אני הכנסתי לך. זה אצלך, לא אצלי.

אתה רוצה לדעת מה לעשות, תעשה. אתה לא רוצה, תמות. שלום.

מה קרה?

מה אתה מתנפל על הרופא? מה אתה מונע ממני?

הוא מונע ממך?

הוא אומר לך שהסוכרת מונעת ממך.

אולי הרופא קיצוני.

יכול להיות.

נכון.

מכל מקום, זו שאלה, יש שכל או אין שכל?

אז שאלה הנפש, מה תהיה הטובה שלי אם אני אפרד עכשיו מכל התאוות האלה?

ומה תהיה הרעה?

אז השכל אמר לה,

הטובה תהיה שלוות הנפש והמנוחה ממעפל כדרות העולם

שהנאותם מעורבות בעצבים ותאוותיו נפסקות.

וזה יביא אותך להכיר באחרית חזקת הכרתך בבית מרגועך

ושתשתדלי לו ושתחושי עליו. בקיצור,

תחי רגוע בשלווה בניחותה,

תדעי לשם מה את חיה, מה את עשי וכו' וכו'.

במקום עצבים והנאות שלו משיגים.

מהשער הזה

משערי הטובות אשר הצלתך וחיותך בהם.

אז זה השער שאני פותח לך.

זה שער של טובות.

הוא אחד משערי הטובות.

ובזה יהיה לך הצלה ויהיה לך חיות.

אבל הרעה

עם התתמידי,

בהנאות עם הסיפורים, זה קשה, לאט לאט וכו',

היא תהיה משיבת דאגתך. הדאגות שלך ילכו וישובו, ילכו וישובו, ילכו וישובו, כל הזמן ויחזרו.

ויכפילו את יגונך, ויכפילו את יגונך.

ויתמידו את אבלך

כשיעדרו משאלותייך בעולם הזה, כי לא תשיגי חצי תאוותך בידך.

אשר אם תגיע אליהם,

תגיע אל ההבל אשר אין לו קיום ולא התמדה. גם אם תגיע אליה הרבה נכסים והרבה קניינים וכו' וכו',

והרבה כסף מזומנים, הכל זה הבל שאין לו קיום ולא התמדה.

כי ברור שזה ילך אל זולתך בלי ספק.

בסוף כל מה שתאספי כל ימי חייך ילך בסוף לאחרים.

ולא יישאר בידך העולם הזה,

וגם לא תגיעי לעולם הבא.

וכל שכן שלא תגיעי בו אלא משאלותייך,

עם אורך השתדלותך בהן. כמה שתאריך להשתדל,

לא תגיעי למשאלותייך.

תראו איזה פלא.

הנפש אמרה, הבינותי מה שזכרת.

קודם כל הבנתי,

הבנתי.

ואני מקווה, מקווה, היא לא מתחייבת עדיין,

אני מקווה שיקל בעיניי בעבורו פרידת מה שהיה עליי קשה קודם לכן.

אני יודעת, זה קשה,

קשה, קשה, קשה, קשה.

אבל עכשיו יהיה לי יותר קל להיפרד מזה.

ואני מקווה שאני בעזרת השם מצליח. הבנתי, הבנתי, הבנתי.

אבל תוסיף לי שער שני, עוד שער, תכניס אותי לעוד שער של רפואה,

שאני אדע מה שחפצתי בעבודת האלוקים.

אני מאוד חפצה, תדע לך, שלא תחשוב שאני כזאת בעלת אהבה ורוצה רק לאכול וזה וזה, לא, לא.

אני באמת רוצה וחפצה לעבוד את האלוקים.

אמר השכל, טוב, את רוצה להיכנס בעוד שער? בבקשה.

ממשלת הדבר וכללו של עניין הוא,

אז תדעי, אם את רוצה למשול במצב,

זה שתקבלי עלייך ממי של מעלה ממך

מה שאת רוצה שיקבל ממך עליו מי שהוא למדת ממך.

הם ישתוו את הערכים.

אם את רוצה להגיע למצב שתקבלי עלייך מי של מעלה ממך,

שתקבלי עלייך את המרות

ואת העבודה לעבוד את מי שלמעלה ממך זה האלוקים,

אז תעשי ככה.

כמו שאת רוצה לקבל

ממך

את מישהו מתחתך

שיקבל מרות כלפייך,

מה את מצפה?

אם יש לך עבד או שפחה,

או משרתת, או שמש,

איך את רוצה שהוא יתנהג? איך הוא יתייחס אלייך? איך הוא יעשה?

האם ימלא את כל שירותייך, מה שאת מבקשת?

האם יהיה מזומן ומוכן לכל דבר שאת תרצי וכו'? ככה את רוצה או לא?

כפי שאת רוצה ככה,

ככה את תעבדי את מי של מעלה ממך.

אם ברור לך שיש לך עבד שהוא קניין כספך,

ואת מבקשת מהעבד, תעשה ככה, תעשה, תעשה ככה,

או בוא נגיד, יש לך פיליפיני,

ואתה שילמת כסף, קנית אותו בשכר, ושכרת אותו לעבודות מסוימות, אם זה מהגינה,

עד לכל פעולה, ואם זה שטיפה והדחת כלים,

וכביסה והכל, ולרוץ למכולת ולהביא מהשוק, ולעשות, ולרצף ולטייח, וכל המלאכות, ואחזקה ותחזוקה, ומה שאתה רוצה.

כל מה שתגיד לו בכל רגע,

אתה תקרא לו ג'ו,

אתה רוצה שהוא יתייצב מיד לידך?

ג'ו,

תלך לשם,

תביא לי זה,

ג'ו, עוד לא חזרת?

איפה אתה?

נו, צ'ינק, צ'ינק, צ'ינק, צ'ינק, צ'ינק, ככה אתה רוצה שהכל יעבוד צ'יק צ'אק, נכון?

תאר לך שג'ו יגיד לך, רק רגע.

נו, אתה בא?

רק רגע.

רק רגע.

מאיר, למה התעכבת?

לא, הייתה לי שיחה עם הפיליפינים.

סליחה, אדוני.

אתה רוצה להיות בפיליפינים?

תלך לפיליפינים.

אתה פה סחור לי לעשות מה שאני אומר. מה אתה, אתה מעכב אותי בגלל שיש לך עם הפיליפינים?

תגיד, הלו, אני אחזור תכף.

האדון שלי קורא לי.

נכון או לא נכון?

עשית עסקה ביהלומים,

והבן אדם אומר לך, אני רוצה תוך חמש דקות שיהלום יגיע לה אם לא העסקה בטלה.

אתה קורא לג'ו.

ג'ו אומר לך, אני לא פה. איפה אתה?

ירדתי לשתות תה.

מה? תעלה מהר, מה זה? בחמש דקות.

ואם הוא פספס לך את העסקה עכשיו, בגלל שהוא שתה תה?

הוא לא יעשה את זה.

לא יעשה?

למה לא יעשה?

הוא יפסיד את זה, הוא לא יעשה את זה.

מי יעשה? ג'ו זה העבד, זה הפיליפיני, זה לא אתה.

אתה רוצה לעשות את העסקה בחמש דקות.

אבל ג'ו לא מוכן.

הוא לא מוכן ומזומן.

כשאברהם היה קורא לו, הקדוש ברוך הוא אומר, הינני.

מה זה הינני?

מוכן ומזומן.

על המקום.

כל מצב.

הינני.

ממש, בטח. כל השכנים שלך ממש ככה.

כל השכנים שלי, ועכשיו הקדוש ברוך הוא יצעק למי שיגיד לו

זלה לי או את הזמנתו על המקום ו...

אתה בכוונה אומר שיצעק לך, כי אתה יודע שלא יצעק בשביל שתוכל לא לעשות מה שהוא אומר, נכון?

אז זו עובדה. מה זו עובדה?

מה זו עובדה?

מה פתאום שהוא יגיד לך? מי אתה בכלל שהוא יגיד לך?

רגע. הוא כתב, יש יותר טוב מזה שהוא כתב? הוא כתב.

כתב, כתב מפורש, אמר לך, אדוני,

אמר, אמר, זה לא ישתנה.

אדוני, אה.

אה.

אה. אה, חרטל״ג. אה.

כן.

היום שולחים אימייל, וזו ראייה קבילה בבית משפט. שולחים אימייל.

אבל זה יכול להיות שזה מישהו אחר, יכול להיות שזה מהשב״כ,

יכול להיות שישתלטו...

יכול להיות שזה אוקסומר מסעודיה,

יכול להיות שזה מישהו אחר, מה זה?

אבל אתה מתייחס לכל אימייל.

כל מכתב יכול להיות מזויף.

מה זה? כל שידור ברדיו זה יכול להיות חרטא.

כל עיתון זה בלוף. אז מה? אז מה תעשה?

אשתך מעבר לקו, יכול להיות שזה איזה חקיין מהליצנים החרדים, הוא מחקה את אשתך והוא מדבר איתך.

מה זה?

אולי זה גם כן, מאיפה אתה יודע, אולי זה לא אשתך וסתם מוכר אותך?

אולי הוא שולח אותך לשוק שתביא עגבניות שיש לך שתי קילו כבר שם בבית?

מה זה לא אותו דבר?

ממתי הקדוש ברוך הוא קרא לאנשים?

בזמן אברהם, זהו מספיק.

אבל הוא לא קורא לכל אחד.

אז מה? אז לא נעשה כלום, נכון? כי הוא לא קורא.

לא נעשה, נכון?

לא הבנתי, אתה מחכה שהוא יקרא לך?

שואל, אתה מחכה שהוא יקרא לך?

אם הוא יקרא לך, הוא יכול לקרוא לך למעלה.

כן, כן, כן. אתה מסייר את זה בירושלים, אנשי ערבים כל כך נאמים,

ז'לווה, נפל, כל כך מבסוטים בכולל, חיים קשרים והכל טוב להם. בטח, בטח, לא עומד.

הנה אתה בכולל?

מי כן? לא, הוא, הוא. כן, הוא.

אתה בכולל ברסלב, נכון? אתה נהנה?

מאוד.

תספר לנו מה אתה נהנה,

כדי שנבין מה האברך בכולל נהנה. הוא אומר, מה אפשר לחשוב שהדתיים נהנים?

תגיד לנו מה אתה נהנה.

תודה.

יש פה עוד אברך בכולל?

אני גם לא אומר, זה לא חשוב. כל היום אני חושב. אתה נהנה?

עולם לא, מה זה נהנה?

לא יודע, הוא חושב שמפסידים. כאילו, הוא חושב ש... זה לא נכון.

זה לא נכון.

השתבחנו עבוריהם. תורה?

עזיזה. זה, אין, אין. זה ההנאה הכי אמיתית בעולם.

אין הנאה אחרת. אין, אין. זה הנאה אמיתית.

אני, כל הבעיות שלי יוצא בימי ישיבה,

רק צרות. זה ככה, זה ככה, זה ככה.

לא יוצא מזה, רק יושב התורה, לא מעניין אותי הכול. לא אומרת שהכול יצטרף לערבים אלה. לא מעניין אותי.

לולא תורתך שעה שעה שעה, עבדתי בוודאי, זה כפי שדוד המלח אומר. בדיוק, מה אני אומר? דברים אמיתיים? לא, אני לא מתדברר.

אתה קבעת שהחרדים לא נהנים, לכן אני נותן לך דוגמאות של אנשים שנהנים.

לא אמרת קודם אינדיבידואלי, עכשיו אתה אומר אינדיבידואלי. קודם אמרת שהחרדים כאילו הם נהנים.

ראינו שעכשיו יש נהנים, עכשיו אתה אומר שזה אינדיבידואלי.

אז מה אתה רוצה? אז מה הטענה שלך?

אם זה אינדיבידואלי,

סימן שיש חלק עם שכל וחלק בלי שכל.

מי שיש לו שכל נהנה מדבר שהוא אמיתי,

מי שאין לו שכל נהנה מדמיון.

אתה כנראה לא מבין דבר אחד, נהנים,

נהנים,

יש הנאות של בהמות ויש הנאות של בני אדם.

מה שנהנים מספורט, משטויות, מהבלים, זה בהמות.

זה חיקוי של בהמות

וזה הנאות של בהמות.

הנאה רוחנית, שאדם נהנה מחוכמה, זה הנאה רוחנית.

אדם נהנה ממוזיקה, זה הנאה רוחנית.

ממוזיקה, אדם נהנה, זה הנאה רוחנית.

יש הנאות שהן רוחניות, סכלתניות וכו' וכו',

אבל בן אדם נהנה תמיד מיצרים, מגוף,

מכוחות, מזה, משטויות,

זה בהמי.

זה כמו לראות קרב של סוסים, של עגלים, של תרנגולים, של פרים, של זה.

שטויות.

הנאה.

יש אנשים ששחקים בגולגליים, נהנים.

אז כל אחד נהנה מזה, זה נקרא הנאה.

מדברים על הנאה רוחנית שאדם קיבל שכל,

שהוא נהנה כאדם ולא נהנה כבהמה.

בפחיתות כמו בהמה יש מלא.

על כבוד הרב, כשהוא נהנה מהגמרא,

הוא צריך להבין את זה. כשהוא נהנה מזה הוא לא יכול לעזוב. כי כשהוא מבין את גמרא הוא לא יכול לעזוב את הגמרא.

אני עבדתי על זה עשרות שנים עד שהתחלתי להבין את הגמרא.

החלטות שאני מבין, לא מבין שום דבר. קורה, כן, פה אבל...

אבל כשלהבין את הסוגיה?

זה עולם ומלואו, אין לזה מחיר, אין לזה מחיר, אני לא יכול לעזוב את זה,

זה סבא חיים זה,

ממש מייסד אותך, זה עולם ומלואו.

שפע שאין דוגמתו, אין דוגמתו.

אני עובד את זה בכל הרצינות, אני חי את זה, עובד את זה, אני בשמונה וחצי אני בשיעור על המקום,

על השניות אני בשיעור ועובד.

אחרי זה אנחנו יושבים שבעת שעה אחת, חוזרים על זה, זה עולם ומלואו.

קשה לעזוב את הישיבה,

אני בישיבה הביתה, זה ככה, זה ככה.

תעזוב אותי, לא מעניין אותי, לא מעניין אותי, לא מעניין. אני לא מבין למה אתה חוזר הביתה בכלל.

למה אני חוזר הביתה, אני לא יכול, אני כניגש מי, אני חי בעולם הזה.

אני חי בעולם, אני לא חי בעולם.

אז תחליט שאתה לא רוצה לחיות את העולם הזה, אתה רוצה... אני רוצה ללמוד שזה לא לחיות, אני חי בזה. לא, לא. אז מה? אתה, כיוון שאתה צריך להתכונן לעולם הבא. אני מתכונן, ברוך השם. אם אתה מתכונן, אז אתה לא צריך הפסקת צהריים.

אני לא יכול בלי זה? למה אתה צריך?

אני לא ישן דיונים שעתיים ודאי הייתי שיכול, לא יכלתי לישון, אתמול הבן אדם, בגלל שאני כל הלילה לא הכנתי,

באתי לפה, הייתי שיכול בשיעור. לא הבנתי, אתה הולך לישון כאילו בצהריים?

צריך לישון איזה שעה, שעה וחצי, אם לא, אני לא יודע. מה הבעיה לקחת לך מיטה מתקפלת לכולר?

עד כדי כך, כשתגרשתי מהבית, תגיד, אתה השתגעת לגמרי, עוזב אותי כבר.

מה, אני אגיד לך, היא גם צריכה צומי קצת בבית.

אה, לגמרי, אי אפשר לעזוב אותה. אני שואל, אי אפשר לעזוב אותה? אולי בערב כשאתה תבוא, אז תתן צומי קצת. ברוך השם, אני גם צריך מנוחה. אני אומר, ברוך השם, הכל מסתובב. אבל אתה אומר שיש צרות בצהריים. הכל עולם הזה לוקח קל, לא מעניין אותי. באמת, העולם הזה לא מעניין אותי. מה, נו, זה התרדות ככה, בשביל לבלבל את האויב, אין מה לעשות.

אין מה לעשות.

זה העולם הרבה אחר לך, הכל מעניין אותי אותו, לא מעניין לי שום דבר, באמת לא מעניין אותי. ‫- אבל קודם אמרת שהצער הרב מבלבל אותך בצהריים - בהתחלה, בהתחלה, בהתחלה, זה לא כך פשוט,

צריך לסדר שמיא,

הרבה סדר שמיא, את הצעדים אנחנו מדברים כן, אין לי כוח.

כן מקבלים סדר שמיה, אני ארגיש ככה בזה.

כמה שאני יודע, זה עוד מיישר אותי, אני עוד לא יודע.

תנסה פעם כן, פעם לא ללכת בצהריים, תראה איך ילדע. איפה ילדע בזה? לא ילדע בביתה? בצהריים, פעם כן, פעם לא. לפעמים לא יושב, פעם כן, פעם לא. לא עוזב, אני אומר, מה קרה, מה קרה, מה הקמדת, לא הקמדת לך מה, קמדת לך משהו? אמרתי, לא, הייתה תלמוד מה קרה. תודיע, תודיע, תודיע. שלפעמים אני יושב גם כן, למה לא עושה את זה? תגיד, ראשון, שלישי וחמישי אני לומד את זה. עושה, עושה. כמה שתגנוב מהיצר, רק עד תשע ולילה אני

יותר מזה. אני גמרתי מזה? באתי הרגע. יש שעות לימודים עד תשע בערב, לא גמרתי מזה. תראה, כשתגיע לעולם האמת, שם לומדים בלי הפסקה.

יש שם אין אוכל.

תענית אחת גדולה, מההתחלה עד הסוף, אין אוכל בכלל.

אנחנו כאן נהנים מזה, מזה שכינה ישתבח שם עבוריה. רואים את זה בגברה?

מי שלומד בגברה, הוא לא צריך אוכל, לא צריך שום דבר שבע, מהגברה הוא שומע. אין הפסקות?

אה? אין הפסקה. כן.

לא צריך הפסקה, אין צורך. רוב התרופות הנפשיות. לא, כשאני אקבל את התוקפה של ההגדיות, אתה מבין.

בשביל מה שאתה אומר, אי אפשר להגיד לך.

מה שאתה אומר. אולי לא הסברתי לעצמי נכון, או אני יכול להיות, לא יודע.

ששש.

אם הרב עושים את זה, אם הרב ירדנו, אני אסביר את זה כנמק,

אפשר לזבור את הספר וזהו. למה הוא מתחיל להסביר?

הוא אומר לאט לאט.

אם הפגינו והכל נגמר, נמק, זבור את הספר, הבנו את הסיפור.

אלא הוא אומר, תשמע, נפש שנייה, אני אסביר לך לאט לאט, שאלתי לה חצי לאט לאט, כי הוא הבין שהנפץ לך לאט לאט.

לא יודע איך אתה לומד עקום.

הוא אמר מפורש.

היא אמרה לו לאט לאט, אז הוא אמר לה, טוב,

את מדברת לאט לאט, בבקשה.

תבדקי, אם יש לך נמק, איך את תתנהגי.

זו התשובה שיש לי לתת לך.

הוא לא ממשיך איתה הגמור?

אז היא אמרה לו.

היא אמרה לו, הבין אותי.

הבין אותי, מה שזכרת.

אני מקווה שיהיה קל בעיניי.

פרידת מה שהיה עליי קשה קודם לכן, הבנתי.

עכשיו תוסיף לי שער נוסף, מאופני הרפואה.

אז הוא הוסיף לה הלאה.

הוא לא חזר בו.

השכל לא חזר בו, לא אמר, אה.

היא לא אמרה לו, תן לי פתרון אחר. הוא לא, גם היא הבינה שאין פתרון אחר.

הנפש הבינה.

היא רק אמרה, קשה.

אמרה, בסדר, זה החשבון שלך, תחליטי. את רוצה להישאר עם הנמק שהתפשט או לא?

הוא לא חזר בו, והיא הבינה, ולא ביקשה גם פתרון אחר. רק ביקשה שער רפואה אחר, נוסף. תעלה אותי עוד. נו.

אוקיי, הבנתי. בוא נמשיך. מה אני עושה עוד?

אז אמר לה,

אם את רוצה לעבוד את הבורא,

אז תתבונני איך את צריכה לעבוד אותו. כמו שאת מצפה ממי שאמור לעבוד אותך,

כמו ג'ו,

שהוא קרא לו בשביל לגמור את העסקה תוך חמש דקות, ואם הוא יפסיד,

הוא לא יסלח לו על זה שהוא הפסיד את העסקה,

ומי יודע אם יחזיק אותו עוד.

אז ככה האדם צריך להיות.

ברור לו.

אל תתעכב.

אם אתה מתעכב ואתה לא עושה את מה שהשם רוצה ממך,

ואת העבודה בזמן,

כמו שכתב.

זריזין מקדימין למצוות

זאת אומרת אדם שיש לו פגישה הוא לא בא באיחור

הוא מקדים

מקדים

שבזמן הפגישה הוא יהיה כבר

אז לכן

תתבונני לבד

את רוצה איזה דוגמה שאת תוכלי ללמוד ממנה איך את צריכה להיות דרוכה ומוכנה לעבודת הבורא?

תסתכלי איך את מצפה ממישהו קניין כספך

ואת מצפה ממנו שיעשה את שליחותך

אמרה הנפש תוסיף לי ביאור ופירוש

עוד אני רוצה, תרחיב לי

אמר השכל

העלי על דעתך את טובות האלוהים עלייך

במה שכולל אותך עם זולתך קודם כל תתבונני

כמה דברים יונתן

הנפש שלך מקבלת כמו כולם

כמו כולם כמה טובות הקדוש ברוך הוא נתן לך בדיוק כמו אחרים

ואחר כך תראי מה את מיוחדת בו

מה הוא ייחד אותך יותר מאחרים

נגיד אחד

הוא כמו כולם רואה, שומע, אוכל, שותה, גר בשכונה וזה פה ושם

אבל הוא נגיד כהן

כהן

אז יש לו ייחוד יותר מהשני

אחר כך תעלי על מחשבתך שאת תטיבות

בכמותם לעבדך מקנת כספך

עכשיו תחשיבי

שאת בעצמך

כמו אותן הטובות שהקדוש ברוך הוא היטיב לך

את הטבת לעבד שלך

והוא קניין כספך

נגיד שאתה עכשיו, היה לך חבד

ואתה לא היה לו עיניים

דאגת לניתוח שעלה מיליון דולר

והשתלת לו עיניים שיראה

וקנית את החבד הזה שהוא חירש

ועשית לו ניתוח ב-700,000 דולר

והתקנת לו אוזניים שומעות

והוא לא ידע לדבר ואתה לקחת מלמד שלימד אותו לדבר

בקיצור אתה בנית אותו מגולם ועשית אותו עכשיו בן אדם

מהפנים אשר יצבו בעינייך ממנו

קבלי אותם עלייך לבורך

ומשהו בעינייך רע ממנו יירא בעינייך גם כן ממך לבורך

עכשיו תסתכל

אם אתה עשית את הבן אדם הזה

מה אתה מצפה ממנו עכשיו תמורת מה שאתה עשית לו? מה אתה מצפה ממנו?

אני רוצה שאודה לך שיהיה רצון, מה אתה רוצה? רק יודע, רק יודע, רק יודע, רק יודע.

זה פחות שאודה לו, אני יודע מה. אתה תשתמש בו או לא תשתמש בו? למה לא? כן, למה לא?

תשתמש בו.

אתה תהיה מוכן לקבל סירוב של משהו שיגיד לך לא רוצה?

מי יגיד לא רוצה? זה שאתה בנית לו את העיניים והאוזניים והכל, הוא יגיד לך לא רוצה.

מה לא רוצה?

אתה אומר לו...

מה הוא לא רוצה?

שכנע אותו שהוא רוצה.

אתה אומר לו, בוא רגע, הוא אומר לך לא רוצה.

לא, זה לא בן אדם בכלל.

זה לא בן אדם.

מה, אין לו זכות להגיד שהוא רוצה או לא רוצה?

הוא לא בן אדם, את האדם הזה.

כל החיים הוא נתן לו.

זה לא בן אדם, זה חיי הרעה, סליחה, בביצועי.

אז אותו דבר, הקדוש ברוך הוא נתן לך עיניים, אוזניים,

הכל,

וכשהוא כותב בתורה מה הוא רוצה,

נגיד שהוא אומר

שהוא לא רוצה שתיתן לאשתך תשומי.

הוא יגיד לי אני אשמע בכל זאת. אוה, זהו, אתה לא רוצה להתווכח איתו.

אז אם אתה עכשיו

מבין את זה,

אז ככה אתה תוכל להחזיר טובות לבורא על כל מה שעשה לך.

אבל גם לוותר מהרבה דברים... ויתרתי הכול.

לא עולה לחתונות, לא עולה לחתונות. זה עשר, אני במידע,

סמון. לא מעניין אותי שום דבר. יותר מזה,

בשעה שתיים, שלוש, מתעורר. יותר מזה, אני בא בשעה ושעה וחצי, אני תוהה את זה על הלילה. למה? יש לימודים בבית, ופה, עולם המלאו.

כן, אחר כך אני אומר,

ואחר כך אני בא לא פעם, שוב פעם לפה.

ולקחת בכם קצת רוחניות, מה יקרה זאת.

יותר מזה?

אז השכל אמר לנפש,

כמו שאת תבדקי, אם היית נותנת

את כל מה שהיית נותנת לבן אדם, מה היית מצפה ממנו?

עכשיו תעשי חשבון, כל מה שקיבלת מהבורא,

אותו דבר תחזירי לו.

זה עד פה ברור?

זה צודק, נכון? צודק.

רגע,

אמרה הנפש,

הבינותי מה שזכרת לי בכלל.

אז תעשה לי חסד עוד ותבהר לי אותו בפרט.

אני רוצה יותר פרטים ככה.

אמר השכל,

העניינים שהם טובים מאחד מעבדי העולם,

שהתנהג בהם לפני אדוניו,

כשיגמלהו מן הטוב,

קצת מה שגמלך בורח מהם,

שיעבדהו לבדו בדיבור ובמעשה,

ושיהיה נאמן ומשתדל בעניינם בגלוי ובסתר,

ושירא אותו ויפחד ממנו כל זמן שהוא עומד לפניו,

כמו שאמר אחד מן החסידים, שאמר קצת החסידים, אל תמרה את אדונך והוא רואה אותך.

הוא אומר, תקשיבי, שב, שב.

הוא אומר, תקשיבי.

תסתכלי.

עבד

שהאדון היטיב לו,

צריך שהוא יעבוד אותו לבדו,

רק אותו, את האדון,

בדיבור ובמעשה.

כל הדיבורים יהיו לטובת האדון,

וכל המעשים לטובת האדון, ויהיה נאמן,

נאמן גמור, נאמן גמור,

ומשתדל בענייניו של האדון בגלוי ובסתר,

ושירא אותו ויפחד ממנו,

יהיה לו יראת כבוד ממנו וגם יהיה לו פחד ממנו,

כל זמן שהוא עומד לפניו.

כמו שאמר קצת החסידים, אל תמרה את אדונך והוא רואה אותך.

שאם בן אדם,

הוא עומד לפני

האדון שלו,

והוא ממרא

את אדונו, מה דינו,

אוי ואבוי לו, אוי ואבוי לו.

ומהם

שישפל ויכנע לאדוניו בנראה, במעשה ובסתר מצפונו.

הוא צריך גם להיות כנוע ושפל לפני האדון במעשים, בנראה ובסתר,

גם בתוך הלב.

ושינהג בשפלות לפניו,

במלבושו, שלא יתגאה, ילבש עכשיו בגדים של אדון.

ובמידותיו,

יתנהג עם המידות כלפיו,

ויכבדהו, צריך לכבד את האדון.

וירומם אותו בלשונו ובלבבו,

וישבח ויודה אותו ביומו ולילו, האדון שלי,

רב החסד,

וימלל עליו תהילות.

רואים ורבואים לו.

ושיזכור טובותיו בסתר ובגלוי,

ויספר מעלליו ושבחיו כפי שראוי לו,

וירוץ לעבודתו בשמחה ובטוב לבב מאהבתו שימצא חן בעיניו.

הוא רוצה למצוא חן בעיני אדון.

ויתקרב אל רצונו,

ויתחנן לו תמיד לרצות אותו ולכפר לו,

ויאהב אותו,

ויפחד שיהיה מקצר במה שציווהו,

וישמור את כל מצוותיו,

ויתרחק ממה שהזהיר אותו ממנו. זה הכול לטובתו, אמשל. זה הכול לטובתו. נכון. וישים אל ליבו מה שחלף לו מן העוונות.

והסיר מה?

ישים אל ליבו מה שחלף לו מן העוונות,

וירבו בחיניו טובותיו,

ויגדל אותם יותר.

לא יגיד, מה, נתן לי, מה, מה, מה.

ואם איזה מעשה הוא בצד מה שהוא חייב לו,

לא יחשיב את המעשים שהוא עושה אצלו,

אלא יבזה אותם, יגיד שהוא עוד עושה פחות ממה שמגיע לאדון.

וימעט אצלו תורחו לנגד מה שראוי לו.

וכל מה שהוא תורח יגיד, זה עוד מעט מה שמגיע לאדון שאני אעשה לו.

אין לזה שאלה, כל מה שהוא יודע לא מספיק לו את זה. אין לזה מחיר, כבוד הרב.

מה שהאוכל הוא עושה, אין לזה מחיר. ויודה בקטנות מעלתו בעיניו,

אצל גדולת אדוניו בנפשו,

וירבה להשתחוות לו,

ולכרוע לו קריעה בכניעה ושפלות,

ושיפתח בו בכל צרכיו,

ושירצה בכל עניין שעתיקנו אליו.

אם יגיד לך, תישן פה היום, מחר תישן שמה,

מחר תישן בחצר,

היום תשמור על הגג

כל מה שהוא יגיד לך

ואם יסביעהו יודה וישבח ואם ירעיבהו ירצה ויסבול

האדון אמר לא לאכול היום לא אוכל אמר ארבעים יום לא אוכלים אין בעיה

לא יחשדנו בדינו ולא יעוולנו בגזירתו לא יגיד שהוא עשה לו עוול

וידי לו במה שחננו מי יצדיקנו ביסרו אותו

כל זה נאמר בעבד של אדון בשר ודם

והדברים ברורים

ומשהו טוב ממנו עוד

להראות סימני העבודה והמקנה עליו

צריך האדם גם להראות את סימני העבודה והמקנה שהוא קנוי, שהוא קנוי לאדון אתה יודע כמו ששמים פרה ושמים עליה סימן שזה של אדון פלוני, שמים עליה הטבעה

שהוא קנוי

בכל תנועת איבריו ובמידותיו

כמה שנעשו לא מספיק כבוד הרב, כמה שנעשו לא מספיק, אתה רוצה ללכת אני רואה, רגע, עוד רגע, אני יכול, נץ מוקדם מאוד היום, אתה על קוצים, יש עוד זמן, לא? כן, לא, כבר רבע לשש כבר, זה מפגר גם שעון ילדים קצת, אז, הוא מפגר? קצת מפגר,

אז זה גם מפגר,

אולי גם אני מפגר הכל אחד

אני אומר לי זמן שלי לא נכון, כבוד הרב, אני מבקש סליחה. אתה מאה אחוז. לא, לא, אני לא, הכוונה, זה קשה להגיד, באמת.

כשמגיעים לזה אי אפשר לדאוג את זה, כי מגיעים לזה אי אפשר לדאוג את זה, הם שרופים, אני שרוף לזה, אני כל-כולי בזה,

כל-כולי, אני, אני, מאיש שם עברי את זה, אני לומד 20 שעות, אני חושבים תוך 24 שעות, מה, יותר מזה?

אני אגיד לך, אני לא אוכל, צריך להעלות,

אני רק אוכל להגיד בריאות,

אני מוכן לקדרגה, אבל אני לא אצטרך.

אני בוכה על זה.

איזה עולם הוא לא יכול להבין את זה.

הוא איתם את הגמרא, הוא לא יעזור.

אנשים האלה מסכנים,

מסכנים. הם עובדים, אנשים האלה.

אגב, כשהגעתי לזה כבר עשרות שנים, כבוד הרעם, זה פשוט.

השם יזכה אותנו. תהיה בריא.

בשביל שישמור אתכם. אמן. שלא תחזרו על ירושנו בזה השם. אמן, ברוך תהיה, ברוך תהיה.

עכשיו,

אני ממליץ, אם יש מישהו שיכול לחבר

מנגינה עכשיו לקטע הזה שאני הולך להקריא,

זה חייבים לעשות מזה שיר.

זה דבר,

זה צריך לשנן את זה כל החיים, כל הזמן את הקטע הזה.

תשמעו מה הוא אומר, איך צריך לעבוד את הבורא.

תראו מה זה עבודת הבורא.

אומר רבנו בחי,

צריך להראות סימני העבודה והמקנה עליו בכל תנועת אבריו ובמידותיו.

לא יהגע,

כל אדם מאיתנו, כן?

לא יהגע כי אם בזכרו.

כל ההגות שלנו, הגיון פינו,

כל מה שאנחנו נדבר,

זה צריך להיות בזכרו.

לא לדבר שום דבר אחר

שהוא לא מוביל לזכרו של הקדוש ברוך הוא, לזכור את השם בכל דבר.

גם כשאתה מדבר עם אנשים אתה צריך לסובב את הכל בסוף לקדוש ברוך הוא.

כל שיחה

שלא תהיה אלא לזכרו של הקדוש ברוך הוא.

לא יהגע כי אם בזכרו

ולא יביט כי אם אל דרכיו.

כל הבטה,

כל הישרה,

תהיה רק על דרכי השם.

ולא יאכל אלא מה שהטריפו.

זאת אומרת, לא יחפש להטריף את עצמו בזכות עצמו.

זה מה שהשם נתן, זהו.

לא יאכל אלא מה שהטריפו.

ולא יזדקק לאחרים,

ולא יצפה לשולחנם,

ולא שום דבר.

מה שטריפו, הקדוש ברוך הוא. יש לחם עם מרגרינה?

יש. בלי מרגרינה?

יבש?

מאתמול?

חצי פרוסה?

מה שיש.

תודה רבה.

ולא יאכל אלא מה שטריפו.

ולא יחשוב אלא בגדולתו.

אם אתה כבר חושב על משהו,

במקום שתחשוב על הגאווה שלך, סרוחה,

מי אתה, מה עשית, מה חושבים עליך, מה אמרו עליך,

אם אתה כבר חושב ויש לך מחשבה,

תחשוב בגדולתו של הקדוש ברוך הוא.

כל רגע שאתה חושב בזה,

אתה משמח את הקדוש ברוך הוא, אתה תקבל סחר עצום על זה.

חבל על כל מחשבה שתלך לאיבוד.

למה רוצה לחן?

רוצה לחן? נו.

לבשתי משהו חייב.

לא יהגקים בזכרו, ולא יבדקים אל דרךיו,

ולא ישמע קיים אל דבריו, ולא יאכל אלה מה שהטריפו,

ולא יחשוב אלה בגדולתו,

ולא יסיס אלה ברצותו, ולא יסמכים בעבודתו.

די, די, די, די. כישרון, ידענו, ידענו. יפה, יאללה, תתחיל לשנן את זה טוב טוב.

אז יהיה לך קל עכשיו לזכור את הכול.

ולא יסיס אלה ברצותו אותו.

אם יהיה לך איזה ששון,

זה רק ברגע שתדע שהשם רוצה אותך.

וגם שאתה רוצה אותו.

וזו השמחה הכי גדולה.

ולא ישמח כי אם בעבודתו.

שמחה היא פנימית, וששון הוא חיצוני.

אז ולא ישמח כי אם בעבודתו.

השמחה

זה כשאדם עובד את הקדוש ברוך הוא.

אז הוא צריך להיות שמח.

כל עבודה אחרת אין לו במה לשמח.

מה יש בה?

טרחה,

והגיעה,

בעמל,

בהבל רוח.

אבל אם הוא עובד את השם,

על זה הוא צריך לשמח.

ולא יבקש כי אם רצונו.

זאת אומרת שהשם יתרצה אליו.

ולא ירוץ כי אם בשליחותו. אם אתה כבר רץ בריצה זה רק בשליחותו.

שאר אבלי העולם אין על מה לרוץ.

על מה אתה רץ?

ולא יעמוד כי אם מה אמרותו. מתי אתה תעצור?

רק אם יש בעיה שאתה צריך להמרות את פי השם חס ושלום.

יש איזה דבר שהולכים לעבור על עבירה?

שם אתה עומד.

ולא ישב כי אם בביתו.

איפה הוא ישב?

או בית המדרש, או בית הכנסת.

איפה הוא ישב?

אם כבר יש לך אפשרות לשבת, אשרי יושבי ביתך.

עוד יעלינו לך הסלח.

ולא יקום כי אם באמונתו.

כל קימה שלו תהיה באמונה.

כן?

מודה אני לפניך מלך חי וקיים שאחזרת בי נשמתי בחמלה.

רבה אמונתך.

ולא יקרא כי אם ספרו.

לא עיתונים, ולא רדיו, ולא טמפלוויזיה, ולא שטויות.

כל זה לא יקרא כי אם ספרו.

ולא ילבש אלא סוט יראתו.

אם אתה כבר לובש משהו,

זה יהיה כסות של היראה של הקדוש ברוך הוא. תתלבש ביראתו.

ולא יישן כי אם על יצועי אהבתו.

יא חביבי, איזה מילי.

לא יישן כי אם על יצועי אהבתו. כשאתה נכנס למיתה,

זה לא מיתה.

זה לא פרדייז.

זה ביצועי אהבתו, שאתה אוהב את השם. יואו, אתה עכשיו הולך למסור את הנפש למעלה לאביך שבשמיים.

ולא יתדמה לו כי עם תמונתו. אם יש לך איזה ציור שעולה לך במחשבה,

זה רק תמונתו של הקדוש ברוך הוא. לא תמונה גשמית,

אלא ציורים ממידותיו הטובות,

מהטבתו וכו'.

אמרתי, ציורים

מהטבתו של הקדוש ברוך הוא, שמטיב לך,

שעושה חסדים,

שנותן גשמים,

שנותן אוויר,

שנותן שמש זורעת, שנותן, שנותן, שנותן.

כל ההטבות האלה זה כביכול,

אתה מדמה את תמונתו, כמה הוא נותן ומרעיף

וכו' וכו'. זה כאילו אתה רואה את היד המושטת שמחלקת רק כסף וטובות והכול, ופה ושם.

ולא יהיה עור אלא במתיקות זכרו.

מה יכול לעורר את האדם?

כשהוא נזכר בשם יתברך, המתיקות הזאת מעוררת אותו.

אם אדם יודע שעכשיו יש לו אוכל,

שהוא מתאבה לו, וכבר הכינו, והוא מריח אותו מהמיטה, איך הוא מתעורר במתיקות זכרו. יואו, היום יש ארוחה בפה.

היום יש פגישה בפה.

היום הולכים לאיזה זה בפה.

כל מה שאדם מתוק לו זכרו, מעורר אותו.

ולא יעורר לו מתיקות זכרו, ולא ימצא קורת רוח כי אם עמו.

שום קורת רוח אין לו.

רק אם מוחים השם יתברך.

ולא יברח כי אם מאמרותו, אם כבר בורחים, זה רק מלאמרות.

ה' ולא יאבל כי אם וחטא כעשו אם יראו בך סימני אבל זה אם אתה יודע שהשם חלילה כועס עליך שעשית משהו שהוא לא קראוי

ולא יפחד כי אם מפחדו ממי יש לך לפחד

בלי גזירת הבורא שום דבר לא יקרה לך אז אם אתה צריך לפחד זה רק מפחדו

שחלילה באמת מגיע לך משהו

ולא יקבע כי אם חסדו אם אתה כבר מקווה לא לבן אדם ולא לאחר ולא לזולת

ולא לשום דבר אתה רק מקווה לחסדו

ולא יכעס כי אם במה שמחייב רצונו

אתם שומעים? אפשר לכעוס

מותר לכעוס

על מה מותר לכעוס?

ולא יכעס אתה שומע?

כי אם במה שמחייב רצונו מה שרצונו של הקדוש הוא מחייב אתה צריך לכעוס

מה שהוא לא מחייב אתה לא תכעס אבל מה שהוא מחייב

אתה צריך לכעוס.

דהיינו, על עוברי רצונו יתברך.

כמו שכתוב, ראיתי בוגדים בעת קוטטה.

וכתוב, תכלית שנאה שנתיים.

אז אומר, ולא ירצה אלא במי שעושה רצונו.

עם מי אתה תתחבר?

חבר אני לכל אשר יראוך.

אז למי כן ולא ירצה?

אלא במי שעושה רצונו.

ולא ייקח כי אם ברשותו שום דבר יהודי לא לוקח אם זה לא ברשות הבורא.

ולא ייתן אלא למי שציווה אותו לתת לו. וגם לתת, לאחרים אתה לא תיתן

רק למי שהשם ציווה לתת לו.

וכן בכל תנועותיו.

לא יעתיק רגל ולא יניע עפעף

אלא אחר הפקת רצון אדוניו בהם. חבל.

לפי זה על בזבוז של תנועה על העתקת רגל והנעת עפעף,

אם זה לא להפיק את רצון הקדוש ברוך הוא. שמעתם?

זה נקרא אדם שחי נכון ומשתמש בכל הכלים שהשם נתן לו למטרה האמיתית,

לתכלית הראויה.

זה נקרא עובד האלוקים.

זאת אומרת,

אבל העניינים שהם רעים מן העבד,

כולם ההפך של כל הטובים בעיני אדוני ממנו,

ובהפך יקרו הדברים.

עכשיו תחזרו על הכל ותקראו את זה בהפוך,

שאם הוא עושה את זה לא לאדונו,

ואם הוא נהנה ממשהו אחר של אדונו, ואם הוא רץ לדברים שלא של אדונו,

ואם הוא עומד ממצוות השם, ואם הוא כך, אם תבדוק את הכל,

תוכל לזהות מי עובד השם

ומי לא עובד את השם.

המשך מחר.