פרשת תרומה - משכן העדות | הרב אמנון יצחק שליט"א

- - - אין זה התמלול, אלא עיקר הדברים מהספר 'תורת חסד' מהרב אליהו אילן חנן שליט"א מאמר ב "מִשְׁכַּן הָעֵדֻת" (שמות לח, כא) - - - 

א] מדוע נקרא המשכן "מִשְׁכַּן הָעֵדֻת"? 

ב] ידועים דברי האלשיך הקדוש שהקשה: 'מדוע לא נאמר: 'וְשָׁכַנְתִּי בתוכו'? ותירץ: ללמדנו בא "וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם" (שמות כה, ח) – 'בלב כל אחד ואחד!'. ותמוה: מה ענין השראת השכינה בלב לאחר שמאריכים בתרומת המשכן? 

ג] אמרו חז"ל (במדרש): 'שביקש הקב"ה: שיעשו לו משכן! כיון שנתן לעם ישראל את התורה והתורה היא לו כבת יחידה שאינו יכול לעוזבה'. ותמוה: שהרי אין המשל דומה לנמשל! שכן התורה איננה בת יחידה! ומדוע שלא יהיה ספר תורה אחד להקב"ה וספר תורה נוסף לעם ישראל? 

ד] מפני מה התנגדו המלאכים לתת את התורה לבני ישראל? הלא ישנם ספרי תורה רבים וגם הם יכלו לקבל אחד לעצמם? 

ה] 'אִלּוּ קֵרְבָנוּ לִפְנֵי הַר סִינַי, וְלא נָתַן לָנוּ אֶת הַתּוֹרָה. דַּיֵּנוּ'. מה יועיל לנו אם רק נתקרב להר בלא לקבל אֶת הַתּוֹרָה? הרי היינו גויים ככל העמים לולי התורה? 

ו] כמה סוגי דם נמצאים בלב? ומהו העומק בפסוק: "מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ" (שמות כה, ב)?

"וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה" (שם) - על ידי שקנינו את התורה קנינו כביכול את בעליה; 

במדרש (רבה לג, א) דרשו על הפסוק: "וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה" – 'וכי יש חפץ שהמוכר נמכר עמו? 

אמר הקב"ה: 'מכרתי לכם את תורתי כביכול נמכרתי עימה! שנאמר: "וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה" כאילו כתוב: 'וְיִקְחוּ אותי!' 

משל למה הדבר דומה? למלך שהיתה לו בת יחידה בא אחד המלכים ונשא אותה לאשה ביקש המלך החתן ליקח את אשתו לארצו 

אמר לו חותנו המלך: 'בתי שנתתי לך יחידה היא! ועל כן מחד גיסא אינני יכול לומר לך: 'שלא תיקח אותה' שהרי היא אשתך אבל מאידך גיסא איני יכול לפרוש ממנה. 

אלא זו טובה שתעשה עימי! עשה לי קיטון אחד סמוך לפלטרין שלכם כדי שאוכל להיות סמוך אליה'. 

כך הנמשל: אמר הקב"ה לבני ישראל: 'נתתי לכם את התורה לפרוש הימנה - אינני יכול! ולומר לכם: 'אל תטלוה' גם כן אינני יכול אלא, לכל מקום שאתם הולכים עשו לי בית לידה! וזה המשכן שנאמר: "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם". 

וכך מבואר במדרש (תנחומא): 'שעזב הקב"ה את ארמונו דהיינו; בית המקדש שנמצא למעלה ובשביל חיבתו לעמו וחיבת התורה בא לשכון עמם במשכן למטה!'. 

וקודם שיבואר עומק דברי המדרש יש להתבונן בדברי האלשיך הקדוש שהקשה: 'מדוע לא נאמר: 'וְשָׁכַנְתִּי בתוכו'? אלא עיקר כוונת הקב"ה לשכון בלב כל אחד ואחד "וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם"!' 

וקשה מאוד: לאחר שהתורה מאריכה בענין תרומת המשכן מה ענין השראת השכינה בלב לתרומת המשכן? 

התורה נמשלה לבת יחידה; 

הרב שלמה לוינשטיין שליט"א מביא ביאור מיוחד!

שהנה בספר דברי שאול הביא קושיות עצומות! שהעלה הקצות החושן: 

א] שכן תמוה מאוד: וכי התורה דומה לבת יחידה? הרי אפשר לכתוב אלפי ספרי תורה ואם כן היכן טמונה הבעיה? הקב"ה יכול להשאיר ספר תורה אחד למעלה וספר תורה נוסף לתת לעם ישראל?

וממילא לא מובן! מדוע המשילו את ספר התורה לבת יחידה? כאשר המשל כלל אינו דומה לנמשל הרי את הבת היחידה אי אפשר לחלק ומוכרח המלך האב לעזוב את ארמונו ולגור ליד בתו מה שאין כן את התורה אפשר לתת לכל מי שירצה כשספר התורה המקורי ישאר למעלה. 

ב] ויתר על כן תמוהה גם טענת המלאכים המופיעה בגמרא (במסכת שבת דף פ"ח) שקבלו: "מָה אֱנוֹשׁ כִּי תִזְכְּרֶנּוּ" (תהלים ח, ה) ולא הבינו: מדוע נותן הקב"ה את התורה לעם ישראל ולא משאיר אותה למעלה? מה מפריע למלאכים?! הרי אפשר שיהיה ספר תורה להם וספר אחר לבני ישראל?

ותמיהה שלישית [ג]: בליל הסדר אומרים: 'אִלּוּ קֵרְבָנוּ לִפְנֵי הַר סִינַי, וְלא נָתַן לָנוּ אֶת הַתּוֹרָה. דַּיֵּנוּ' ואם כן יפלא הדבר מאוד! מה יועיל לנו להתקרב להר סיני הרי ללא התורה שוב היינו ככל העמים? 

וקושיא אחרונה [ד]: במדרש (רבה בראשית ח, ה) מבואר: 'שבזמן בריאת העולם הקב"ה התייעץ עם המלאכים: 'האם לברוא את האדם?' 

מלאכי חסד וצדק אמרו: 'יברא - שכולו עושה חסדים וצדקות!' 

ומלאכי אמת ושקר אמרו: 'אל יברא - שכולו שקר וכולו קטטה!' 

מה עשה הקב"ה? השליך את האמת! שנאמר: "וְתַשְׁלֵךְ אֱמֶת אַרְצָה" (דניאל ח, יב)

ושאלוהו כולם: 'תכסיס מלכות שלך אתה זורק?!' 

אמר להם: 'עתידה שתצמח! שנאמר: "אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח" (תהלים פה, יב). 

ומקשה הקצות החושן: 'אם הקב"ה לא שמע בקול המלאכים בשביל מה שאל אותם בכלל?' 

כיצד שייך שיכוונו חכמי ישראל לאמת? 

מבאר הקצות החושן הסבר יסודי ועמוק!

בדרשות הר"ן מפורש: 'שטענה האמת טענה גדולה! כי הרי העולם נברא רק על מנת שישמרו את התורה והתורה נקראת: 'תורת אמת!' והקשו מלאכי האמת: 'אחרי חמשת אלפים (5,000) שנה של גזירות אינקוויזיציה שואה גלויות מסעות צלב רדיפות אויבים מבית ומחוץ יצר הרע שגובר מיום ליום מה ישאר מהתורה?' 

הרי כבר לפני כאלפיים (2,000) שנה ראה רבי יהודה הנשיא בדור של תנאים קדושים כמלאכי השרת שעתידה תורה להשתכח! ולכן הלך וכתב 'ששה סדרי משנה' אף על פי שהיא תורה שבעל פה ואם כן כבר בדור התנאים החלה השכחה ואז עדיין לא היו מחלוקות רבות כמו היום, עד תקופת ראשוני התנאים לא נחלקו אלא על דבר אחד (1)! אולם מתקופת תלמידי הלל ושמאי רבו המחלוקות ונוצרו בהמשך הדורות בזמן האמוראים הראשונים והאחרונים כל כך הרבה שיטות חומרות וסייגים. 

וזה מה שהקשו מלאכי האמת: 'היכן האמת בתורה? איך אפשר בכלל בדורות האלו לכוון לאמת?'

אמר הקב"ה: 'צודקים אתם! לא יתכן שיכוונו לאמת השמימית ועל כן מה אעשה? אשליך את האמת אַרְצָה - הם בני האדם יחליטו מהי האמת!'

"אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת" (שמות כג, ב) וכדעת רוב חכמי ישראל מה שיחליטו שם למטה - זו תהיה ההלכה! ולא שחס ושלום יקראו 'טועים' – חלילה! זו אינה תורת שקר אלא זו תהיה האמת לאמיתה! 

וזהו העומק בדבר חז"ל: "לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא" (דברים ל, יב) - אפילו תצא בת קול! כמו במעשה תנורו של עכנאי - אין משגיחין בבת קול!! ההלכה לא נקבעת בשמים אלא בארץ - "אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח"!!! 

התורה ניתנה לנו ותלמידי החכמים הם המחליטים מהי האמת; 

ועל זה התרעמו המלאכים: "מָה אֱנוֹשׁ כִּי תִזְכְּרֶנּוּ" מילא שיקבלו גם הם ספר תורה קדוש אבל מדוע שבני האדם היושבים למטה יחליטו?! 

אמר הקב"ה: 'כן יש לי בת יחידה! כי המחליטים והקובעים את ההלכה הם רק אחד תלמידי החכמים שבכל דור ודור!' 

וזהו גם העומק בדברי ההגדה של פסח: 'אִלּוּ קֵרְבָנוּ לִפְנֵי הַר סִינַי' ברור שאין הכוונה סתם 'להתקרב' אלא כמובן עם מתן תורה!

אבל ההמשך: 'וְלֹא נָתַן לָנוּ אֶת הַתּוֹרָה' אפילו שלא היתה שלנו שלא אנו היינו המחליטים בה גם כן 'דַּיֵּנוּ!'. 

אך עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שנתן לנו את התורה והיא שלנו! שנאמר: "אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח"!

ומדגיש הדברי שאול: שנתן לנו הקב"ה דבר גדול את העוז והכוח לפסוק הלכה! 

כי גם אם למשל יבואו עשרה (10) רופאים ויגידו על אדם פלוני שהוא בריא: 'אם מקננת בגופו מחלה - הוא ימות!' מפני שרופא יכול לאבחן כרצונו אך לא לשנות את המציאות. 

לעומת זאת חכמי ישראל ברגע שקבעו פסק הלכה - שינו את המציאות! לדוגמא; אם יעברו את החודש - יקבעו מתי יחול ראש השנה! מתי יהיה יום הדין לכל העולם!! והם גם יקבעו מתי יחול יום הכיפורים - מתי ימחל הקב"ה לכלל עם ישראל. וזו אינה טעות אלא זוהי האמת כי האמת כבר איננה שמימית אלא מֵאֶרֶץ תִּצְמָח!

"וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם" בתוך הלב ועל ידי יראת שמים יכוונו לאמת; 

אולם אמר הקב"ה: 'איך אתן לבן אדם את הבעלות על התורה? אולי יפשע אולי ירשיע שמא יעקם במזיד ויבדה מליבו הלכות שקר?' 

וזהו עומק כוונת האלשיך הקדוש בדברי המדרש שאמר הקב"ה: "וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם" אין הכוונה רק להשראת השכינה בבית המקדש אלא גם לשכינה שתשרה בלב כל אחד ואחד. 

ובעיקר - בלב חכמי ישראל. 

אמר הקב"ה: 'לא די שיהיו חכמים בתורה נבונים ובקיאים בשֶׂכל בלבד אלא צריך שיתנו לי מקום בלב שלהם יראת שמים! וזהו "וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם" מקום קטן בלב. 

וזכינו בכל דור ודור שעינינו רואות את יראת השמים של גדולי הדור את הענווה היתירה את הפחד מהבורא יתברך יראתם קודמת לחכמתם וכך מכוונים לאמת. 

ואף אם לא תהא אמת שמימית שהרי אנו בגלות כבולים בשרשראות היצר הרע רדופים על ידי שבעים (70) אומות העולם אף על פי כן תהיה אמת לאמיתה! 

שכן הקב"ה בעצמו שוכן בלבותיהם של חכמינו וממילא ההוראה היא תורת אמת. 

המלאכים מחו בכפליים; א] על נתינת התורה לעם ישראל ב] ועל השראת השכינה בעם ישראל; 

ומעתה יאירו דברי המדרש (תנחומא ט'): 

'כיון ששמעו מלאכי השרת שרוצה הקב"ה לירד למשכן – שאלו: 'ריבונו של עולם! למה אתה מניח לעליונים ויורד לתחתונים? "ה' אֲדֹנֵינוּ מָה אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכָל הָאָרֶץ אֲשֶׁר תְּנָה הוֹדְךָ עַל הַשָּׁמָיִם" (תהלים ח, ב).

אמר להם הקב"ה: 'חייכם! אעשה כדבריכם'. 

והקשה הבן איש חי (אדרת אליהו): 'פלא עצום! הקב"ה אמר למלאכים: 'שיעשה כדבריהם' כלומר; שלא יעשה מקדש למטה ואילו בפועל כן ציווה לעשות משכן? 

מבאר הבן איש חי ביאור נפלא! המלאכים טענו כמו על התורה גם על השראת השכינה: 'כיצד ישרה הקב"ה שכינתו על משכן שעשוי מדברים גשמיים זהב כסף ונחושת וכי זה כבודו?!'

השיב הקב"ה: 'אעשה כדבריכם!' כי האמת היא שהשראת השכינה היא בעצם בדבר רוחני בלבו של הצדיק!! 

כי הצדיק הוא המרכבה לשכינה! 

ואם כן זהו העומק בפסוק: "וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם" אף על פי שמצווים היו על עשיית המשכן אין המטרה שהקב"ה ישכון בבית גשמי שכן בודאי אין מן הראוי שהקב"ה ישרה שכינתו במשכן שעשוי זהב וכסף כיון ש: "מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ" (ישעיה ו, ג) ועיקר מושבו במשכן למעלה הרוחני ליד המלאכים! 

אלא המטרה היא אחרת: "וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם" - בלבותיהם של הצדיקים תלמידי החכמים ורק אז ישרה שכינתו גם במשכן לכלל עם ישראל. 

ואם כן מבואר באופן נפלא! שהקב"ה השיב למלאכים תשובה אחת (1) ויחידה על שתי (2) הטענות גם יחד: היינו; המלאכים מחו על נתינת התודה לשוכני עפר ועל השראת השכינה אצל בני האדם - השיב להם הקב"ה תשובה ניצחת: ששוכן הוא בלב הצדיק! שנהיה קודש קדשים מרכבה לשכינה ועל ידי אותה קדושה יכוון הצדיק לפסוק הלכות אמת בתורה שניתנה לו במתנה! 

כלומר, גם השכינה וגם התורה שוכנים במקום טהור "וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם" בלבו הטהור של הצדיק! 

"מִשְׁכַּן הָעֵדֻת" נקרא על שם: "אֲרוֹן הָעֵדוּת" (שמות מ, ג); 

ועל פי זה תובהרנה הקושיות של הרמב"ן: 

מדוע נצטוו לבנות ארון תחילה? ומדוע נקרא המשכן "מִשְׁכַּן הָעֵדֻת"?

וביאר הרמב"ן: 'כיון שעיקר מטרת המשכן עבור לוחות העדות ומשום לוחות העדות שבתוכו נקרא "מִשְׁכַּן הָעֵדֻת"!

וזו הסיבה שנבנה הארון תחילה כיון שעיקר השראת השכינה היא על ידי בתו של הקב"ה שניתנה לנו כלומר התורה שחכמי ישראל הם הבעלים עליה וזאת בתנאי שיתנו לקב"ה מקום בלבותיהם "וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם"! 

ועל דרך זו ברמב"ם (מורה נבוכים חלק ג' פרק מ"ה) ביאר: 'שעל הארון היו "כְּרֻבִים" (שמות כה, יח) עם כנפיים. 

כְּרֻבִים - כתינוקות של בית רבן (תשב"ר) ואפילו אדם מבוגר משתוקק ללמוד 'בריתחא דאורייתא!' כמו נער. והכנפיים לרמז: על הרצון להתרומם מבחינה רוחנית לגבהים להיות ממש כמלאכים!

הארון הוא לב המשכן; 

והנה המשכן מכוון כנגד גופו של אדם והעיקר בגוף הוא הלב. 

ומהו הלב של המשכן? מבאר התיקוני זוהר (קט"ז א') הארון! הארון הוא הלב של המשכן. 

ולכן בכל הכלים כמו; השולחן המנורה המזבח ועוד כתוב: "וְעָשִׂיתָ" מה שאין כן בארון נאמר: "וְעָשׂוּ" (שמות כה, י) כיון שכל אדם ואדם צריך לשאוף להיות תלמיד חכם! 

ולכן הרמב"ם (תלמוד תורה ג, א) מדגיש: 'שיש ג' (3) כתרים: א] תורה ב] כהונה ג] ומלכות. 

וכנגדם יש: "זֵר זָהָב סָבִיב" (שמות כה, יא) שהוא ממש כמו 'כתר!' בארון - תורה, במזבח - כהונה ובשולחן – מלכות. על כל פנים 'כתר תורה' שונה מכולם. 

שכן מלכות - ניתנה לדוד ולזרעו ולא יהיה מלך שאינו משבט יהודה! שנאמר: "לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה" (בראשית מט, י). 

וכהונה - ניתנה לאהרן הכהן ואין כהן שאינו משבט לוי! שנאמר: "בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם" (במדבר כה, יג). 

אבל התורה - בדווקא לא ניתנה לשבט מסויים! ולכן בניו של משה רבינו לא היו המנהיגים אחריו ללמדך: 'שכתר תורה (מונח בקרן זוית) כל הרוצה ליטול - יבוא ויטול!' כל אדם מכל שבט. 

וכתר תורה גדול מכולם! עד כדי כך שבסוף מסכת הוריות אמרו חז"ל: 'ממזר תלמיד חכם - קודם לכהן גדול עם הארץ!'

ואיך יזכה להיות גדול בתורה? "וְעָשׂוּ אֲרוֹן עֲצֵי שִׁטִּים אַמָּתַיִם וָחֵצִי אָרְכּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי רָחְבּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי קֹמָתוֹ" (שמות כה, י) כל המידות שבורות. 

"כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ" (שמות כה, ב) - כאשר לִבּוֹ שבור ואינו מתגאה רק אז נעשה אדם השלם. 

שלושה (3) סוגי דם יש בלב ואחד מהם צלול ביותר; 

ושלושה ארונות היו; זה בתוך זה, החיצון והפנימי - עשויים זהב! ואלו האמצעי – מעץ (רש"י שמות כה, יא). 

אומר הפרי מגדים (יורה דעה משבצות זהב ע"ב א') יסוד נפלא!

בלב האדם ישנם שלושה סוגי דם; האחד (1) דם שמובלע בבשר כמו כל בשר שנמצא בגוף. והשני (2) דם שזורם בכל הגוף וחוזר ללב. והשלישי (3) מערכת פנימית בלב של דם שזורם ונע תמיד בחלל הלב וניכר שהוא צלול מאוד! וזהו 'דם הנפש' שחייבים עליו כרת. ושלושה סוגי הדם הללו רמוזים בשלושת הארונות זו בתוך זו! 

להורות: שהתלמיד חכם ליבו צריך להיות זך ונקי צלול עד מאוד! למען תשרה שכינה בליבו זהב מבחוץ אבל עץ פשוט מבפנים שמורה על ענווה יתירה ואז אור תורתו ואור הגנוז מששת ימי בראשית שנגנז בתורה יאיר ממנו לכל העולם! 

ומשום כך אמר בבא בן בוטא להורדוס שהרג תלמידי חכמים רבים: 'שחייב הוא לבנות את בית המקדש! כיון שכיבה אורו של עולם - תלמידי החכמים הם אור העולם! ולכן מוכרח לתקן חטאו על ידי שיבנה אור!! אור המקדש' ללמדנו: שהמשכן מקור אור והוא הוא "מִשְׁכַּן הָעֵדֻת" הארון שהוא 'אורו של עולם!'

ומשכך: "מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ" אשרי חלקו של מי שנודב לקב"ה את לִבּוֹ ומזקק אותו שִׁבְעָתַיִם למען יהיה ראוי להשראת השכינה ועל ידי כך משרה ה' יתברך שכינתו בו ובכלל עם ישראל ומאיר את העולם בתורתו תורת אמת!

[קרדיט: גם מאמר זה על פרשת תרומה מתוך הספר הנפלא! 'תורת חסד' באדיבות המחבר הרב אליהו אילן חנן שליט"א - ישר כוחו! למאמר הקודם: 'פרשת תְּרוּמָה, מאמר: תרומה לשמה' - לחץ כאן].