שיעור בוקר חובת הלבבות
\n
- - - לא מוגה! - - -
\n
דרות הבאים! עד סופו עליו. סתם, זה מחזק קצת את מה שאתם אמרתם.
כן, אבל מפה קשה. אם ולדן קרב, אז בשביל מה הוא צריך להגיד? אני חולק עליך עד עד סוף כל העולם.
אתה כבר חולק עליו מההתחלה?
אדוני רבא, אבל אתה אמרת מקודם, שאם אומרים לך את הדור הראשון, היית מתמקד ואומר דווקא הדור הראשון. זה חיזוק כאן, כי הגמרא אומר, תנא דידן היה אומר,
תנא דידן בא לחלוק באמנות, שמע, לא מבעיה בוולדן אני חולק עליך,
אבל עכשיו אתה תגיד, בסדר?
אולי בולדן, אבל אולי בולד וולדן אני אסכים איתך.
גם בזה הוא חולק עליו, זו הריבוטה, עד סוף העולם.
הוא יכול לחלוק על חכמים, לא? מי?
כן, כן, כן, ודאי, ודאי, כן, כן.
אומר את הגמר, בקיצור, אז זה המחלוקת, זה המחלוקת. מאיפה הוא לוקח אבל את המחלוקת שלו?
מה זה, את מה?
למעשה עוד מעט נראה, עוד היום נראה את זה,
רבי אלעזר,
רבי אלעזר, עוד היום נלמד את זה,
רבי אלעזר זה בסך הכל זו גזירה דה רבנן, שלא יגדל עדרים עדרים.
אנחנו לא רוצים בעיקרון שבן אדם יעשה דבר כזה.
אנחנו לא רוצים שיהיו עדרים של הקדש.
מה היה פה? בן אדם, היה לו קורבן,
היה ולדות, וולדי ולדות,
בעיקרון אנחנו לא רוצים, חכמים לא רצו שיהיה מציאות כזאת. למה בן אדם ירצו לעשות את זה? למה בן אדם הוא גם, כן, גם לא ברור.
למה הוא אומר, כן, אני רוצה להקריב שלמים.
כן, אבל לא, לא, לא, לא, לא, אני אגיד לך למה.
הוא יגיד שהבהמה הרי באמת, במילא הולכת לקורבן,
אז אני בינתיים ינפיק ממנה ולדות.
בינתיים אני ינפיק ממנה ולדות.
אז חכמים לא רצו שיעשה את זה.
זה בשיטה, מי שאמר שהוולד לא קרה. שלא יקרה, כן. זה רבי אלעזר אוחז.
כן.
אבל המחלוקת היא מאיפה?
מה?
זה המחלוקת, המחלוקת שלפי רבי אלעזר אז... מאיפה נוצרה המחלוקת? שזה אומר כמה זמן.
האם גוזרים את הגזרה הזאת או לא גוזרים את הגזרה הזאת? אבל עוד נראה את זה היום, נראה את זה היום.
בעזרת השם.
אנחנו אוחזים בתחילת פרק שלישי, דף יז עמוד ב',
מיד אחרי המשנה.
אחרי הנקודותיים.
אומרת הגמרא,
מנה הנמילה,
מנה הנמילה שמה שוולדות יש להם דין,
שלוולדות יש דין כמו הקורבן, כמו בהימת הקורבן.
זאת אומרת, למדנו במשנה שלוולדות של בהימת הקורבן והתמורות של בהימת הקורבן הם קירבים כמו בהימת הקורבן.
מנה הנמילה, מאיפה? צריך לזה מקור.
צריך לזה מקור, מנה הנמילה.
ותנו רבנן זכר לרבות את הוולד. כתוב בפסוק,
תסתכלו, ואם זבח שלמים קורבנו,
אם מן הבקר ומקריב,
אם זכר, אם נקבה, תמים יקרבנו לפני השם.
לומדים מהמילים האלו, אם זכר, אם נקבה. בואו נראה.
זכר לרבות את הוולד. מה הלימוד מזכר לרבות את הוולד?
אז כבר רשי מסביר שלא היה צריך בעיקרון לכתוב זכר, היה אפשר לכתוב, היה אפשר לכתוב, בכלל לכתוב לא זכר ולא נקבה. לא זכר ולא נקבה, בדיוק. היה אפשר לכתוב, אם מן הבקר ומקריב, תמים יקרבנו.
למה צריך, אם זכר, אם נקבה, אם בקר?
זכר, למה כתוב זכר? לרבות את הוולעד, להגיד לך שגם ולעד יש לו קדושת קורבן.
שואלת הגמרא, למה אתה צריך לזה פסוק?
והלודינו,
זה קל וחומר, אתה יכול ללמוד את זה מקל וחומר. מה קל וחומר?
והלודינו, ומה תמורה שאין גידולי הקדש?
תמורה היא לא גידולי הקדש, מה הכוונה לא גידולי הקדש?
הרי תמורה זה הרי בהימת חולין, מה זה תמורה?
מה זה תמורה?
בהימת חולין אדם לקח והקדיש אותה, הכניס אותה כאילו באמצע החיים בעצם להקדש.
היא לא נקראת גידולי הקדש.
ומה תמורה שאין גידולי הקדש?
קרבה, הרי תמורה שהיא לא גידולי הקדש.
היא בכל אופן קרבה.
ולד שגידולי הקדש,
ולד הוא הרי גידולי הקדש, אינו דין שיקרב?
ודאי שוולד שהוא גדל בעצם בתוך האימא,
שהיא בעצם קדושה,
קדושת קורבן,
אז ודאי שייקרב.
אינו דין שיקרב.
אז למה צריך איזה פסוק?
למה צריך איזה פסוק? צריך איזה פסוק זכר לרבות את הבלן. למה צריך בכלל פסוק? שואלת הגמרא.
אומרת הגמרא, לא, הכל וחומר הזה יש לי פרחה לכל וחומר.
יש פה איזה בעיה בכל וחומר.
למה?
אומרת הגמרא, מה לתמורה? אתה רצית להגיד שתמורה זה בעצם דבר,
דבר,
דבר קל, שזה לא גידולי הקדש, ואף על פי כן, זה מקריבים אותו.
אומרת הגמרא, יש פריחה. מה לתמורה שכן נוהגת בכל הקודשים?
תאמר בוולד שאינו נוהג בכל הקודשים,
אינו קרב.
מה הפירוש? מה זה תמורה שנוהגת בכל הקודשים? תמורה, אדם יכול להאמיר בן זכר בן נקבה.
הוא יכול להאמיר מה שהוא רוצה, כל בהמת חולין.
הוא אומר, זה יהיה תמורת זה.
עכשיו, מה קורה בוולדות?
ולד הרי תמיד זה מגיע מנקבה.
תמיד ולד מגיע מנקבה.
נקבה לא קשירה לכל הקורבנות.
למדנו, יש קורבנות של זכרים, יש קורבנות של נקבה,
אבל תמורה זה בכל הקורבנות.
אז מילא הגמרא אומרת, יש לך פריחה על הקל וחומר. מה הקל וחומר שאתה אומר לי?
אתה אומר קל וחומר שבהמה,
שתמורה היא לא גידולי הקדש,
זאת אומרת היא קלה בעצם, היא לא גידולי הקדש
והיא קרבה, אז כל שכן ולד.
אז הוא אומר לו לא, התמורה,
אתה צודק שהיא לא גידולי הקדש, זאת אומרת שהיא קלה.
אבל מצד שני היא חמורה,
היא סוג כזה של בהמה שהיא ראויה לכל הקודשים.
מה שאין כאן בוולד זה רק לקודשים מסוימים,
ראוי בהמת נקבה.
מסיים את הגמרא את הפרחה,
והואיל ואינו נוהג בכל הקודשים כיוון שוולד לא נוהג בכל הקודשים כי הרי מדובר באימא נקבה תלמוד לומר זכר תלמוד לומר זכר
לרבות את הוולד
לכן אנחנו צריכים להשמיע לך זכר לרבות את הוולד להגיד לך שגם
ולד אפילו שבעצם הוא לא נוהג בכל הקודשים והיית אומר אי אפשר לעמוד את זה מתמורה
אז זה הפסוק בא להשמיע לך שגם ולאד יש לו קדושה כקדושת עימו
זהו, זה חלק ראשון
עוד חלק, אומרת הגמרא
נקבה, כתוב הרי אמרנו אם זכר, אם נקבה
מה זה נקבה?
נקבה לרבות את התמורה נקבה בא להגיד שאם אתה עושה תמורה,
תמורת הבהמה לרבות את התמורה זאת אומרת יש לך בהמת חולין
ואתה עושה אותה תמורת הבהמה הקדושה
אז היא תופסת את קדושה כקדושת הקורבן.
מאיפה לומדים את זה? נקבה לרבות את התמורה.
אז זה לומדים, שוב מהעיטור, כמו שאמרנו באם זכה, למה צריך בכלל לכתוב נקבה? תכתוב אם היא נבקה.
מהעיטור הזה למדנו לרבות את התמורה.
שואלת הגמרא שאלה,
אם ימיר אותו, אם יחליף אותו,
אין פסוק לגבי תמורה לגבי... כתוב, כל הדין הזה כמו שאתה אומר, כתוב,
כתוב שכתוב והיה הוא תמורתו קודש.
והיה הוא תמורתו קודש.
אתה לא יודע איזה קדושה. האם יש לו את קדושת הקורבן?
האם יש לו את קדושת הקורבן או שיש לו קדושה למשל לעניין דין שיראה עד שיסתאב?
לעניין דין שאתה לא יכול לאכול אותו ככה, אתה צריך לשחרר אותו,
שייפול בו מום,
ואז את הדמים אתה יכול... קודם כל תלוי אם הוא קורבן שזכר.
אתה לא יכול להביא נקבה, ואם אתה מביא נקבה אז מפה...
נכון, זה מה שהגמרא אומרת, נכון. הרי כיוון שהרי מדובר הרי דווקא בנקבות,
בכל הקודשים, אז התמורה היא לא... הדין הזה של ולדות זה לא בכל הקודשים.
כן, בכל אופן החידוש הוא של המשנה שלנו,
של מה שהגמרא עוסקת, זה על זה שלקורבן,
לוולד ולתמורה יש את אותה קדושה של הקורבן.
לא סתם שזה קדוש.
שזה קדוש, זה ידענו, כתוב בפסוק.
רק בשלמים, נכון? רק בשלמים. עוד מעט הגמרא תפרט בדיוק, למה?
מי זה שכיוצא בעין?
כיוצא בהם. כיוצא בהם. כיוצא בהם כאמור הזה, כן.
אומרת הגמרא, בכל אופן,
אז למדנו עכשיו גם אם זכר, גם אם נקבה.
גם אם זכר, גם אם זכר, גם אם נקבה.
אומרת הגמרא, אין לי אלא תמורה תמימין ווולד תמימין. כל מה שלמדנו עד עתה זה על תמורה של בהמה תמימה ועל ולדות של בהמה תמימה.
אבל ולד בעלי מומין ולד של בעלי מומין ותמורה של בעלי מומין מיניים מי אמר שגם בוולד של בעלי מומין
זאת אומרת שהאימא היא בעלת מום והתמורה של בעלי מומין מיניים מי אמר שגם בזה ייתפס קדושת קורבן?
היה צד להגיד תשמע הרי האימא הרי לא ראויה לקורבן האימא הרי לא ראויה לקורבן היא בעלת מום אם האימא היא בעלת מום אז למה שהעובר
למה שהעובר יקרב, הוא לא יהיה יותר טוב מהאימא שלו?
אומרת הגמרא,
אז הייתי אומר,
הייתי אומר, אין לי אלא תמורת מימין, ולעד מימין, ולעד בעלי מומין ותמורת בעלי מומין ביניים.
תלמוד נאמר, אם זכר,
לרבות ולעד בעלי מומין, מהמילה אם.
זכר, צריך להגיד זכר, נקבה.
מה זה אם זכר, אם זכר לרבות ולד בעלי מומין שגם הוא קרב למזבח
עם נקבה לרבות תמורת בעלי מומין
להגיד שגם תמורה של בעלי מומין, מה זה תמורת בעלי מומין? שאדם שעשה תמורה של איזה בהמה בעלת מום
הבהמה הקדושה היא בעלת מום והוא לקח בהמת חולין ואמר בהמת החולין התמימה תהיה תמורת הבהמה הקדושה התמימה
גם פה זה לא הצפסה. כיש אמרנו, אם נראה, אם טוב, אם נראינו, אם נראה. או, אז אפשר לעשות את זה, אין בעיה.
זהו, שם אומרים לגבי הרדע, גם פה, לגבי ה... שזה תופף.
נכון. אבל אם כשהוא מקדיש,
אז ולאדמומין קדוש,
אז בוודאי שתמורה הוא יכול. לא צריך את התמורה. תמורה הרי הוא יותר קל.
תמורה מצד אחד הוא יותר קל, מצד אחד הגמרא אמרה שהוא יותר חמור גם.
כי לתמורה הוא נוהג הרי בכל הקורבנות.
בסדר, אבל אם אתה אומר לי שוולד בעלי מומין קרב
וולד בעלי מומין קרב, כן. קרב על המזבח, אז בוודאי ובוודאי שתמורה יהיה אפשר לעשות. למה? למה ודאי? יכול להיות שתמורה, הוא לא יקרב.
כי זה לא גידולי הקדש, מה שהגמרא אמרה למעלה. כן, כי זה לא גידולי הקדש, זה התחיל באמצע החיים, זה התחיל באמצע החיים. וגם, ולא חייב שהוא יקרב, כי לא כל תמורה מקריבים,
רק תמורה של שלמים.
כן, נכון.
מה איזה הטענה שאומרית הטענה? הרי בעצם אפשר ללמוד אחד מה שנראה. זה הגמרא אומרת. יש סברה גם לכאן וגם לכאן.
יש סברה, נכון, מצד אחד יש סברה להגיד שתשמע,
תמורה הרי באמצע החיים היא יותר קלה.
מצד שני, אני אומר לך מה פתאום, תמורה זה דבר שנוהג בכל הקורבנות, אז ייתפס בו קדושה.
כיוון שהוא נוהג בכל הקורבנות הוא סוג בהמה כזאת שהיא קדושה,
היא ראויה לכל ההקרבות.
אומרת הגמרא.
בקיצור, אז למדנו מאם זכר, מאם נקבה, לרבות גם ולד בעלי מומין. זאת אומרת שהאימא היא בעלת תמום והוולד הוא תמים,
אבל בכן זה ראוי להקרבה יותר מהאימא שלו,
ואותו דבר גם בתמורה, בעלי מומין.
אמר לרבי ספרא לאבאי ואפו חנה.
איך אנחנו למדנו עד עכשיו?
למדנו מזכר,
למדנו ולדות.
מנקבה למדנו תמורה.
היה יותר מתאים שיהיה הפוך.
מנקבה נלמד את הוולדות.
באיך כלל יש וולדות לנקבה?
אז וולדות היה צריך להיות אצל נקבה.
והזכרים היה צריך לרבות את התמורה.
הרי אין לזה משמעות, אתה לומד את זה מאיתור.
אז תסדר את זה הפוך שאומרת הגמרא. זה מה שכאב לגמרא.
ואי פוכנה, תהפוך את זה.
תעשי, תגיד את הוולדות
לנקבות, את התמורות לזכרים.
כן?
אומרת הגמרא, ואי פוכנה,
אומרת הגמרא מסתברא,
ממקום שנתרבתה תמורת מימין,
נתרבתה תמורת בעלי מומין.
השאלה של הגמרא עכשיו הייתה שאלה על האם זכר ואם נקבה,
על הבעלי מומין.
למה אתה לומד את הוולדות של בעלי מומין?
מאם זכר ואת התמורות בעלי מומין אתה לומד את זה מאם נקבה.
תלמד את זה כל אחד מוולד של בעלי מומין,
תלמד את זה מנקבה, זו שאלת הגמרא הייתה. הרי בעצם יש לנו כאן שתי חלקים.
יש לנו חלק אחד שבכלל לוולד יש קדושה כמו אמו.
זה שלב אחד.
וזה הגמרא לומדת את זה מזכר ונקבה.
ועוד שלב, עוד דבר שהגמרא לומדת, את זה שאם האימא היא בעלת מום,
לעובר יש קדושה כמו אמו.
זה עוד חלק בעצם.
אז הגמרא שואלת על החלק השני הגמרא שואלת. אבל יש לו לא כמו אמו, הוא יותר מאמו.
זאת אומרת, אם הוא לא בעל מום,
אז האימא באמת לא קרבה, אבל הוא יכול להיות קריב. נכון, הוא יכול להיות קריב, זה מה שלומדים מהפסוק. זה חידוש עצום.
הוא עולה על אימו, הוא עולה על אימו. כן, זה חידוש... רגע, הוא יביא אותו והיא גודלת.
כן, כן, נכון. את כל הקדושה שלו הוא קיבל מהאימא, ואת האימא לא מקריבים אותו. נכון, נכון. זה חידוש גדול, כי הגמרא אומרת שברגע שנפל מום בבהמה,
אז קדושת הגוף הולכת, זאת אומרת קדושת הגוף, יש קדושת הגוף ויש קדושת דמים.
אז ברגע שהוא בעלמום, אז קדושת הגוף כבר אין, כי קדושת הגוף זה שזה ראוי להיקרב.
אין עכשיו קדושת הגוף, יש קדושת דמים.
אז איך פתאום הגיעה בעובר קדושת הגוף?
איך פתאום הגיעה בעובר? אני מחזק את השאלה.
רק ההסבר הוא שקדושת הגוף היא פוקעת רק אצל מי שלא ראוי להקרבה,
אבל בעובר שראוי להקרבה נשאר בו קדושת הגוף.
זה בעיקרון ההסבר.
זה היה כשהיא הייתה בהריון בזמן ה... כן, כן, כן, כן, או אם לפני זה, זה תלוי במחלוקות,
כן,
בכל אופן, אז אומרת הגמרא,
אז אומרת הגמרא, אז למה אתה לומד מאם זכר,
למה אתה לומד מאם זכר לרבות ולדות של בעלי מומין ומנקבה אתה לומד תמורת בעלי מומין? תלמד הפוך, תלמד מאם זכר, זכר,
תלמד מנקבה, תלמד את הבלדות.
אומרת הגמרא מסתברא נתרבתה תמורת בעלי מומין.
מסתברא ממקום שנתרבתה תמורת מימים,
אז נתרבתה תמורת בעלי מומין בעצם על החלק השני.
על הבעלי מומין.
אז הוא אומר לא בסדר?
אמר להם מי כהמינא לך?
מי, מי כמה, מה? המסתבר, אנחנו לא הסבירים את זה, אני לא יודע, יש לך איזה מסתבר, לא הבנתי מה. אמרה שואלת ככה.
לא, שואלת,
מסתבר, מסתבר זה תירוץ, זה ניסיון לתירוץ.
כאילו, הרי בעצם אמרנו זה שני חלקים, זה שני חלקים. יש חלק אחד שלומדים לך את החלק של הוולד של הוולד,
ואת החלק של התמורה, זה לא דימירים זכר מיני קבע. יש עוד חלק של בעלי מומין.
אז הגמרא אומרת, תשמע, ועל מה הגמרא שאלה שאלה? על החלק השני.
אמרה שואלת, למה אתה לומד תמורה,
תמורת בעלי מומין אתה לומד מנקבה,
וולדות של בעלי מומין אתה לומד מזכר?
שים את זה כל אחד איפה שזה מתאים לו, זה הגמרא שם.
אומרת הגמרא, תראה, אני רוצה להעמיד את הוולד של בעלי מומין איפה שנמצא הדין, הדין בכלל של ולד.
מאיפה אני יודע את הדין של ולד?
מזכר.
אבל זה שאלה קודמת בעצם.
או, אז זה אתה שואל, את השאלה הקודמת, זה עכשיו הגמרא שואלת.
כן? בקיצור, יש שתי חלקים.
יש לנו חלק של בעלי מומין, יש לנו חלק של זכרים בכלל, של ולדות בכלל.
אומרת הגמרא,
אמר לי, מי קאמינא לך להיפוך שתהפוך את האם זכר עם נקבה?
זאת אומרת, מה זה אם זכר עם נקבה? שלומדים את התמורת בעלי מומין,
ואת הוולדות של בעלי מומין?
ענא כולי קרא קאמינא.
אני רציתי שתהפוך את הכל, אימה,
זכר לרבות את התמורה,
בכלל זכר ירבה את התמורה ולא את הבלדות,
נקבה לרבות את הבלד. ואחרי שאתה תרבה ככה,
אחרי שתגיד זכר לרבות את התמורה, אז מילא תלמד מזה תמורת בעלי מומין,
ונקבה לרבות את הבלדות, תלמד, ולדות, בעלי מומין.
ככה הגמרא, זה מה שרציתי.
למה? בקיצור, אז חוזרת השאלה. את ההתחלה הוא רצה לרבה. בדיוק, להפוך, מהיסוד להפוך.
אז הוא אמר לו, אם ככה,
נו אז באמת למה?
למה אתה שם את הולד,
את האם זכר אתה לומד מזה תמורה?
את האם נקבה, אם זכר אתה לומד את הוולד?
מנקבה אתה לומד את התמורה. לכאורה זה צריך להיות כל אחד איפה שמתאים לו.
אומרת הגמרא, אמר לי ולד לשון זכר משמע.
תמורה לשון נקבה משמע.
ולד זה לשון זכר,
לכן ריבינו,
מהמילה זכר ריבינו שוולד גם יש לו קדושה כקדושת אמו,
ותמורה לשון נקבה.
אתה צודק שבאמת זה לא מתאים,
שזכר בעיקרון צריך להיות אצלו תמורה ואצל נקבה צריך להיות ולדות,
אבל עדיף לנו הלשון.
הלשון,
הלשון של ולד זה לשון זכר ותמורה זה לשון נקבה.
אז עדיף לנו את הלשון.
כן, זה מעניין, אנחנו היינו אומרים ספרה לא ככה, כן?
הלשון לשון, בסדר, אבל יותר את התוכן.
וכן מעניין אותנו כאן, אבל זה כתוב בגמרא לא ככה.
אומרת הגמרא,
אומרת הגמרא, למה היא הלכתה? אמרנו שיש לנו דין,
דין של הבלדות, הבלדות הן קדושים כקדושת אימם.
למה היא הלכתה? אז אנחנו כבר הקדמנו,
אבל הגמרא עכשיו אומרת את זה, למה היא הלכתה?
למה הדין הזה? שמה? שההבלדות הן... שההבלדות יש להן כקדושת אימן.
למה היא הלכתה?
אומרת הגמרא, אמר שמואל, להי קרב,
ואליבא דרבי אליעזר.
מה זה אליבא דרבי אליעזר?
תלוי מה עושים, האם זה הולך להסתאב או שזה לא יפה. יפה, נכון. אומרת הגמרא ואליבא דרבי אליעזר.
בואו נראה. דמעו דתימה.
כי כאמר רבי אלעזר עולה דאיכה שם עולה על אמו.
כי כאמר רבי אלעזר עולה דאיכה שם עולה על אמו.
זאת אומרת,
מה שרבי אלעזר אמר
מה שרבי אלעזר אמר
שוולד שלמים לא יקרב,
נכון? רבי אלעזר הרי אמר שוולד שלמים לא יקרב.
רגע.
כן, אז שאלת הגמרא היא ככה, אז הגמרא אומרת ככה,
מהו דה תימה?
למה באמת צריך את זה? אומרת הגמרא ככה
למה היא הלכתה? אמר שמואלי קריב
ואליבא דרבי אליעזר דמאו דתימה כי כאמר רבי אליעזר מה זה כי כאמר רבי אליעזר?
מה רבי אליעזר אמר?
מה שרבי אליעזר אמר עולה דאיק השם עולה על אימו
אז רשי מסביר את זה מה ההסבר דמאו דתימה אתם ודאמר רבי אלעזר גבי עולה דאיק השם עולה על אימן
כלומר דאף על גב דאי עצמה לא קרבה,
לא פקעה קדושה מיני,
שהרי מצינו נקבה עולה,
כגון עולת העוף, דאין תמות וזכרות בעופות.
אז זאת אומרת, השאלה של הגמרא ככה,
שאלת הגמרא למה היא הלכתה, מה השאלה של הגמרא למה היא הלכתה?
על הבלדות של בעלי מומים,
הרי זה ראינו במשנה,
ראינו את זה כבר במשנה למה היא הלכתה, כתוב להיקרב,
כתוב להיקרב,
כתוב שזה טעון שמיכה, נסכים וטובת חזה ושוט על הוולדות,
שאלת הגמרא למה היא הלכתה זה על הוולדות של בעלי מומים,
מה עושים עם הוולדות של בעלי מומים?
אומרת הגמרא צריך להקריב אותה,
ואליבא דרבי אליעזר,
מה זה אליבא דרבי אליעזר?
דמאו דתימא, כי כאמר רבי אליעזר, רבי אליעזר אמר
שבוולדות של עולה,
של עולה,
אז זה לא קרב,
אז זה לא קרב.
כי כאמר רבי אליעזר עולה דאיכה שם עולה על אמו.
זאת אומרת, מה זה יש שם עולה על אמו?
יש שם עולה על אמו שהרי בנקבה אז אם היא בעלת מום היא קרבה.
מה הציור?
הציור זה בעולת העוף.
עולת העוף הרי לא מטריד אותנו זה שהעוף הוא בעל מום.
לא אכפת לנו זה שהעוף הוא בעל מום.
אין תמות וזכרות בעופות.
יש כלל כזה. אין פרשת תמימות בעופות. לא מדברים על עופות בכלל. נכון, לא מדברים על עופות. זכה ונקבה. זכה ונקבה, כן. אז אומרת הגמרא, נכון, אצלנו לא מדובר על עופות.
רק אתה אומר ככה.
מהו דתימא כי כי אמר רבי אליעזר כל מה שאמר רבי אליעזר.
כל מה שאמר רבי אליעזר זה דווקא על עולה שיש שם עולה על אימו.
זאת אומרת שבעיקרון יש קדושה על אימו גם אם היא בעלת מום.
באיזה ציור?
בציור של אבות.
כאן לא מדובר על זה.
אבל הסוג קורבן הזה הוא סוג כזה של קורבן שיש בעצם כמוהו קרב.
ממה? בעולת העוף.
אבל הנא ולדות לא קרבה.
אבל אלו הוולדות, זאת אומרת הוולדות של שלמים הם לא קרבים.
כמה שמלן שלא.
כמה שמלן שגם הוולדות האלו יש להם קדושה.
זאת אומרת, כל מה שאמר, בעולת העוף אז אין לך בעיה שתהיה בעלת מום.
בעולת העוף אין תמות וזכרות בעופו. זאת אומרת,
לא אכפת לך זה שהעוף הזה הוא בעל מום.
או, אז כמה השוולה עד שלא, כמה השוולה שמה,
שבאמת, שיש בזה קדושה,
שיש בזה קדושה.
לגבי הבעלי מומים.
כן.
כל מיני דקה אנחנו לא עומדים להקריב אותם. נכון.
איך הגמרא אבל לוקחת את זה לכיוון מעולת העוף כשאנחנו מדברים פה על בהמה.
נכון, אבל
מדובר על בהמת עולה.
מדובר על עולה.
אז בעולה, בסוג הקורבן עולה אתה מוצא שקרב בעלי מומים.
אתה צודק, בקורבן הספציפי שאנחנו מדברים עליו מדובר בעולת בהמה.
אבל הסוג הקורבן הזה הוא סוג קורבן שיש בו קרב בבעלי מומים.
יש עולת סיפורים?
כן, כן, כן, ודאי. עולת העוף.
עולת העוף.
יש גם כל מיני קורבנות שיש התחשבות עם מחו.
אם אין לו כסף
אז הוא מביא אופו, אם מח, מח, מלשון אני.
מח זה אני? כן.
כך כתוב בתורה, ואם מח הוא,
כן,
אז הוא צריך להביא שתי תורים או שתי בני עונה,
כן?
למה הלכת על יונה? מה זה?
בוא נחזור מההתחלה. למה הלכת?
אומרת הגמרא.
למה הלכת? כמו שאמרנו, למה הלכת? השאלה של הגמרא זה על בעלי מומין.
למה הלכתה?
מה תעשה עם הבעלי מומין להם?
זו שאלת הגמרא.
יש לך בהמה בעלת מום או תמורה של בעלי מומין, מה אתה עושה עם זה?
אומרת הגמרא, לא פחות ולא יותר, להיקרב.
מקריבים אותם.
היה לך צד להגיד, להיקרב.
לפי מי זה הולך?
זה הולך לפי רבי אליעזר.
מה רבי אליעזר אמר?
מה רבי אליעזר אמר?
אתה רוצה? בואו נראה את זה ברשי. ואליבא דרבי אלעזר, דאמר במתניתין,
דאמר במתניתין הפריש נקבה לעולה וילדה ולדה קרב עולה.
זה לא במשנה שלנו, המשנה הזאת.
זו שיטת רבי אליעזר.
דאמר במתניתין הפריש נקבה לעולה. בן אדם הפריש נקבה וילדה.
ילדה.
ולדה קרב עולה.
אף על גב דאימי לא חזיה.
האימא היא לא ראויה לקורבן.
הוא הפריש נקבה וילדה.
ולדה קרב עולה, אף על גד דאימי לוחזיה בגלל שהיא בעלת מום
אך ענמי גם אצלנו בבהימת שלמים קרבים ואף על גד דאימי לוחזיה
ואי צריך לה שמועין אנכי. זאת אומרת רבי אלעזר אמר לגבי עולה שהאימא היא בעלת מום קורבן עולה שהאימא היא בעלת מום
האימא היא בעלת מום והיא לא ראויה להקרבה
הוולד שלה
אפשר להקריב אותו
אפשר להקריב אותו זה רבי אלעזר שאמר לגבי עולה
עכשיו, אנחנו לוקחים את זה למחוז אחר בכלל, לשלמים.
אותו דבר, בהימת שלמים, אם האימא
היא בעלת מום,
האבלן שלה הוא כרב.
מה היה הצד להגיד שרבי אלעזר לא אומר כאן?
לא יסבור. הוא אמר, בוא נכון, כבר הייתם אוהדים בשלמים.
כן, ככה היית אומר, למה זה?
הוא היית אמר לו, יש הבדל.
עולה של בעלת מום, יש פרשה של עולה בבעלי מומין.
זאת אומרת, לא מטריד אותך בעצם בעולה שזה בעל מום.
איפה לא מטריד אותך שזה בעל מום? בעולת העוף.
עולת העוף, אתה יכול להביא עוף שהוא בעל מום.
אתה יכול להביא עוף של בעלי מומין.
אז כיוון שמצאת שיש פרשת עולה בבעלי מומין,
אז גם הוולדות של בהמה, בעלת מום, הן קדושים.
אבל בשלמים, וזה כבר צעד אחד קדימה הלכת,
בשלמים אין מקום לבעלי מומין.
מי אמר לך שהוולד שלהם איזה?
אז זה הגמרא אומרת, זה הצעד הנוסף הזה.
לפי רבי אלעזר שאמר בעולה,
אנחנו המשכנו צעד קדימה ואמרנו שגם משלמים ככה.
בסדר? זה חידוש.
זה הגמרא אומרת. אז בואו נראה את זה בפנים.
למה העריכת?
אמר השמואל להיקרב, ואליבא דרבי אלעזר. אבל עולה הוא יותר חמור משלמים.
עולה הוא עולה קליל אחי. כן, נכון, נכון. אתה לא יכול ללמוד מזה שלמים.
עם שלמים אתה יכול ללמוד אולי.
אתה אומר, עולה איך אפשר ללמוד מזה,
איך אפשר ללמוד מעולה?
כנראה שזה לא לימוד מעולה, אלא זה גילוי מילתא. זאת אומרת, רואים בעולה שלא מטריד אותך זה שהאימא היא בעלת מום,
ואף על פי כן, אם הוולד הוא תמים, אז אתה יכול להביא אותו.
זה גילוי מילתא, זה לא לימוד מהלכות העולה.
כן?
בקיצור, אז בואו נראה את זה. בפנים. עומד אמר להם, אי הלכת?
אומרת הגמרא, אמר שמואל להיקרב, ואליבא דרבי אלעזר.
דמא הוא דתימה שמה שאמר רבי אלעזר, כי כי אמר רבי אלעזר עולה.
דאי כשם עולה על אימו, פה אנחנו צריכים להוסיף, דאי כשם עולה על אימו
בבעלת מום.
דאי כשם עולה על אימו, אפילו שהיא בעלת מום,
בעולת האור.
אבל האנה ולדות, מה זה האנה בשלמים?
אז לא יהיה, לא יהיה, אימא שהיא בעלת מום,
הוולד שלה לא יהיה קרב.
אבל האנה ולדות, לא אקריא וכמה שמה לאן.
בקיצור, זו שיטה אחת ראינו נפלאה.
ולד של בהימת בעלת מום, האימא היא בעלת מום. אף על פי כן, הוולד הוא קרב.
הוולד הוא קרב.
אומרת הגמרא, ברפדה חלק על זה. ברפדה אמר, אתה יודע,
למה הלכתא אמרנו שלוולד יש את אותו דין?
ברפדה אמר, לראייה.
לראייה.
מה הכוונה לראייה? לדין שיראה עד שיסתאב.
לא להקרבה. לא להקרבה בכלל, לראייה.
ואליבא דדברי הכל.
הרי מה שבעצם אמרנו להיקרב, זה היה לשיטת רבי אלעזר.
מה שאמרנו להיקרב זה היה לשיטת רבי אלעזר שאמר שאפשר להקריב עולה,
שהאימא היא בעלת מום.
חכמים במשנה.
אה, במשנה זה רק הם ווילדים. כן, במשנה זה לא על בעלי מומים.
אז זו המשנה הבאה, עוד נראה.
כן.
בכל אופן, אז זה הגמרא אומרת.
אומרת הגמרא,
אומרת הגמרא, אז ברפדה אומר לראייה,
ואז מה הוא מרוויח כשהוא אומר לראייה? הוא מרוויח את זה שזה לדברי הכל.
שזה לדברי הכל.
זה לא רק לשיטת רבי אלעזר.
זהו. ברפדה אמר לראייה ואליבדי דברי הכל.
שלא קרבים, מה? אם בעלי מומין לא קרב. לא קרב, נכון? אלא רק...
זה דין של ראייה, גם הדין של ראייה זה דין, כן? זה דין שיש בהם קדושה,
אבל אתה לא יכול להקריב אותה כמו קדושה חמורה,
אלא אתה צריך לשחרר אותו עד שיסתיים, ואז הדמים יהיו חולים.
אפילו שהוא תמים.
אפילו שבעצם...
הוא תמים,
אבלד תמים. אבלד הוא תמים, נכון? אבל כיוון שהוא מגיע מאמו ולאימא, כמו שאמרנו מכל אליהם, אין לה קדושת הגוף, אז גם לעובר אין קדושת הגוף.
אומרת הגמרא. זה יותר מסתבר.
אה, יותר מסתבר הדין הזה של ראייה.
כן.
אומרת הגמרא, איתמר, הוא מוחק את הגרסה הזאת, יש פה גרסה במקום זה, איתמרנמי,
איתמרנמי, את אותו נושא, רבא אמר להיקרב,
ואליבא דרבי אלעזר, זה רק לשיטת רבי אלעזר כמו שאמרנו, כי להיקרב, מי אומר שהוולדות הן קרבים בעולה? רק רבי אלעזר,
רב פאפא אמר לראייה, ואליבא דדברי הכל,
זהו, עד כאן.
עכשיו, עד עכשיו אנחנו למדנו מקורות,
מקורות לדין,
ש... זאת אומרת, זה המחלוקת בין רבי אלעזר לרב פאפא. כן, זה, זה המחלוקת, נכון.
עד עכשיו ראינו מקורות מי אם זכר,
מי אם נקבה,
לתמימים, לבעל אמומי.
עכשיו מביאה הגמרא מקור נוסף,
והייתנא, יש תנא אחר, ואייתנא,
מייתלה מאחה, יש תנא אחר שלומד את זה, מביא את זה מכאן,
ואייתנא מייתלה מאחה.
כתוב בפסוק,
רק קודשיך,
כתוב בפסוק רק קודשיך אשר יהיו לך ונדרך תישא ובאת אל המקום אשר יבחר השם מה זה רק קודשיך?
רק זה בא לרבות
רק אלו תמורות
בא להגיד לך רק קודשיך בא להגיד לך גם את התמורות אלו תמורות מה זה בעילום שם התנא?
מה זה?
הייתנא התנא של הברייתא
תנא של הברייתא לא כתוב כן לא כתוב מיהו התנא הזה הייתנא
מה היא תלמח?
רק קודשיך.
מה לומדים מהמילה רק קודשיך?
אלו תמורות.
זאת אומרת זה הדין של תמורות,
שגם תמורות אתה צריך להביא אותן להיקרב.
אשר יהיו לך, כתוב המשך הפסוק, רק קודשיך אשר יהיו לך.
מה זה אשר יהיו לך?
אלו הבלדות.
זה נקרא אשר יהיו לך, בעצם הם שלך,
הם תולדות כבר של הדברים הקדושים.
ועל זה כתוב, תיסע ובאת.
תיסע ובאת.
אז הנה אתה רואה שמה עושים עם זה?
מקריבים.
מקריבים.
אתה יודע איך רק זה לרבות?
זה לא זומן.
אתה שואל.
כן, הרי רק לכאורה זה מיעוט תמיד.
למה זה זה?
למה זה כאן,
הנה, אתה רואה ברש״י,
תלמוד ומרא״.
ולקמא מפרש אי ולעד כממעט
כל אכין ורקין מיעוטין.
כן?
כל אכין ורקין מיעוטין.
ולקמא מפרש אי ולעד כממעט. עוד מעט הגמרא תפרש. זה כן ממעט משהו. זה כן ממעט, כן. כל אכין ורקין מיעוטין. זאת אומרת, נכון שמיעטנו. מיעטנו משהו מזה.
אבל גם ריבינו משהו.
גם ריבינו משהו.
תן לי לשמוע ריבוי, זה בסדר. בדיוק, כן. מה זה התוספת כאילו של מה שאתה משמיע? אתה ממעט אומנם, אבל אתה משמיע משהו. מה אתה משמיע? תמורה,
ועל זה כתוב תיסע ובאת.
רואים שזה להיקרב? נפלא, רואים שזה להיקרב.
יכול יכניסנו, בסדר, כתוב תיסע ובאת,
יכול יכניסנו לבית הבחירה וימנע מהם מים ומזון כדי שימותו.
אולי, לא כתוב לך שזה צריך להיקרב,
כתוב תביא את זה לבית הבחירה. מה אתה עושה עם זה בבית המקדש?
אולי שם הדין הוא, זה לא ייקרב,
אלא זה יירא עד שיסתיים,
אלא כונסו לכיפה.
נסגור אותם במקום,
בלי מזון וימותו.
אבל מה זה תיסע ובאת? תיסע ובאת זה המשך הפסוק, תיסע ובאת.
אז תיסע ובאת זה הולך על בית המקדש,
כתוב בפסוק, תיסע ובאת אל המקום אשר יבחר ה'. זאת אומרת את הקורבנות האלו, את התמורות ואת הבלדות,
תביא את זה לבית המקדש. אז הנה, אתה רואה שזה להיקרב.
רואה את הגמרא,
מי אמר לך?
אולי תיסע ובאת זה לא אומר שזה ראוי להיקרב,
אלא זה אומר שאתה תביא את זה לבית הבחירה, ושם נמנע מהם אכילה ושתיאביהם ימותו.
לא כתוב להיקרב.
אומרת הגמרא, לא.
תלמוד לומר, ועשית עולותיך הבשר והדם.
כתוב בהמשך, ועשית עולותיך, הפסוק הבא,
ועשית עולותיך הבשר והדם.
כדרך שאתה נוהג בעולה, אתה נוהג בתמורה.
כדרך שאתה נוהג בשלמים, אתה נוהג בוולדי שלמים,
בוולדי שלמים ובתמורה.
זאת אומרת,
כתוב ועשית עולותיך הבשר והדם.
כדרך שאתה נוהג בעולה, כמו שבקורבן עולה.
אז מה הדין?
אז בתמורה,
כדרך שאתה נוהג בעולה, אתה נוהג בתמורה.
כדרך שאתה נוהג בשלמים אתה נוהג בוולדי שלמים זאת אומרת מה הדין בעולה? בעולה הרי אנחנו יודעים אתה צריך להקריב את זה לקורבן נכון?
קורבן עולה אתה צריך להביא את זה לקורבן ועל זה כתוב על התמורות כתוב ועשית עולותיך כמו שאתה עושה לעולות אתה עושה לתמורות ולוולדות
אז מכאן אתה רואה שהתמורות והוולדות הם קריבים למזבח כמו עולה
ועשית עולותיך כדרך שאתה נוהג בעולה אתה נוהג בתמורה כדרך שאתה נוהג בשלמים אתה נוהג בולדי שלמים ובתמורה כן אותו דבר
יכול כל קודשים כן אולי כל הבלדות של קודשים וכל התמורות של הקודשים תלמוד לא מה רק מה זה רק? הרק בא להגיד לך דווקא ולדות של שלמים
דווקא ולדות של שלמים, הרק בא למעט, כמו שראינו בעצם במשנה, מה ראינו במשנה?
ולד שלמים,
נכון? איזה ולדות קדושים?
רק ההוולדות של השלמים, או הוולדות לא של השלמים הם לא קדושים,
אז זה הרק, רק בא להגיד רק שלמים.
כן.
אומרת הגמרא, אומרת הגמרא,
דברי רבי ישמעאל,
רבי עקיבא אומר אינו צריך, רבי עקיבא אומר אתה לא צריך בכלל את הפסוק הזה,
אינו צריך.
אינו צריך הכוונה, הוא לא צריך את הרק להגיד שדווקא ולדות של שלמים ולא ולדות של שאר הקורבנות. למה?
רבי עקימא אומר אינו צריך.
הרי הוא אומר אשם הוא,
אשם הוא,
אשם הוא קרב ואין תמורתו קרבה.
כתוב בפסוק לגבי קורבן אשם.
כתוב בפסוק אשם הוא.
אז לומדים דווקא האשם קרב,
אבל הוולדות של האשם הוא לא קרב. הוא לא עומד איתו את הפסוק הזה. אין את הפסוק הזה פה. איפה זה אשם?
נכון, לא מובא את הפסוק הזה.
כן?
הרי הוא אומר אשם הוא.
אה, אולי כי זה מובא בשלמות פה בפסוק.
אשם הוא, אשם אשם להשם. זה לשון הפסוק.
מה שכתוב בסוגריים מהגולות, בגמרא עצמה.
הרי הוא אומר אשם הוא, אשם אשם להשם.
כך כתוב.
אז הפסוק זה,
זה שדווקא הוא קרב, דווקא הוא, האשם, אבל לא וולד של האשם
ואין תמורתו קרבה.
בקיצור לא צריך להגיד את הרק, להגיד שרק אלו קרבים אבל קורבנות אחרים לא, כי כתוב האשם והאשם אין לו, זה דווקא האשם ולא הבלדות.
אומרת הגמרה
המרמר, אשם הוא, דווקא הוא, אבל הוולדות לא, נכון
אומרת הגמרא תיסע ובא אתה יכול ראינו יכול יכניסנו לבית הבחירה
אומרת הגמרא מנתה איתי מאיפה תלמד את הדין הזה שיכול יכניסנו לבית הבחירה ומה יעשה איתו יראה עד שיסתיים הרי כיוון דגמירי חמש חטאות ראינו הרי במשנה שחמש חטאות מתות יש חמש חטאות מתות איך פתאום הגיע לפה עוד חטאת של ולדות
שהדין בהם שיראה עד שיסתיים לא מצאנו דבר כזה כתוב חמש חטאות
מתות
אומרת הגמרא מנתה איתי הכיוון דגמירה חמש חטאות
אנך מי קרב קריבה
אלו כיוון שלמדנו שחמש חטאות מתות
אז אלו הן קרבות מי אמר לך שהן ימות איך אתה יכול להגיד שהבהמות האלו גם יהיה בהן דין של מיתה ולדות
לא כתוב לא כתוב בהן שדין של ולדות שהולכות למיתה
אומרת הגמרא מהו דתיימה חמש חטאות מתות בכל מקום
אבל אנך ימותו בבית הבחירה נכון שכתוב חמש חטאות מתות אבל החמש החטאות האלו הן מתות בכל מקום
אבל הבלט של שלמים אולי הדין שלו שתעלה אותו לבית הבחירה ושמה ימות
גם השמאלן שלא כמה השמאלן שאין בו דין של מיתה
אלא מה הדין, הדין הוא שהוא קרב באמת
כן
אומרת הגמרא מרמר יכול אף כל הקודשים כן תלמוד לומר רק קודשך כתוב יכול אף כל הקודשים כן מה זה אף כל הקודשים?
כל הבהמות, כל הבהמות של הקודשים גם יהיה בהם את הדין של ולדות הן יהיו קדושות
אמר מר יכול אף כל הקודשים כן תלמוד לומר רק קודשך אומרת הגמרא
הוולד דמן, איזה ולד? על איזה ולדות אתה מדבר?
על איזה ולדות אתה מדבר?
אי דעולה, אם אתה מדבר על הוולד של בהמה עולה,
ולד דמן, אי דעולה, אם בשביל להיקרב לעולה,
הרי זכר הוא
ולאו בר ולו דה,
הרי הדין הוא שלקורבן עולה צריך דווקא זכרים,
ואם אתה מדבר על העולה,
על הוולד של העולה,
אז חייב להיות שהאימא היא לא לעולה,
בגלל שהעולה באה מאיפה מזכרים,
וזאת היא הרי נקבה, איך הגיעה אליה ולאד היא נקבה.
אז ודאי שזו לא עולה.
אי דעולה זכרו ולא ברו לו דו,
ואי דחטאת, אם זה הולך על בהמת חטאת גמירא דלמיתא קיימי, הרי זה הולך למיתא, אנחנו יודעים הרי שבהמות,
שחטאת הולכת למיתא.
אומרת הגמרא גמירא דלמיתא קיימי
אי דאשם?
הרי גמירא... לא הבנתי, אם זה חטאת אז למה זה? אי דחטאת, אם זה הולך לבהמת חטאת, הרי ולד חטאת, אנחנו יודעים, הולך למיתא.
כתוב הרי חמש חטאות מתות,
בכללם זה ולד חטאת.
אז על איזה... אתה כאילו אומר לנו, תשמע,
רק היית אומר שכל הוולדות, יכול אף כל הקודשים כן,
שכל הקודשים הוולדות יהיו קדושים.
מה זה קול? על איזה קול אתה מדבר? בוא נראה אחד לאחד.
חטאת ודאי. עולה אין, חטאת אין.
בוא נראה הלאה. אי דאשם.
אם זה מדבר על קורבן אשם, גמירא יש מסורת בידינו דלראייה עז לה.
כשהוולד של בהמת
אשם הולך לראייה.
יראה עד שיסתלב, עד שיפול במום.
אז על מה אתה מדבר? על מה מדובר?
דלראייה עז לה.
מאיפה אנחנו יודעים שלראייה עז לה?
דכל שבחטאת מתה, באשם רואה.
כל שבחטאת, אם הדין הוא שבחטאת היא מתה,
אז באשם, אם הדין הוא שבחטאת, זאת אומרת שבוולד החטאת היא מתה,
אז בוולד האשם היא רואה.
זה כלל, ככה הייתה מסורת בידינו.
דכל שבחטאת מתה, באשם רואה.
אז על מה זה הולך?
כאילו על מה היית טועה ואומר שכל הוולדות יהיה להם דין?
על מה היית אומר שכל הוולדות יהיה להם דין שהן יהיו קדושות?
על מה זה נאמר?
אומרת הגמרא, לעולם בחטאת
בחטאת
מה שאלנו? הרי מתה, הרי מתה, מה היה קשה לנו החטאת? הרי מתה
ואילכת גמיר אלא למיתה, אתה צודק, ההלכה, המסורת בידינו באמת, ההלכה למשה מסיני שזה הולך למיתה, באיזה צורה?
מה?
הרי עד שהסתיים, כונסן לכיפה, מונעים מזון,
לא נותנים להם מוכן והם מתים
מה זה רעד שהסתיים?
רעד שהסתיים זה אתה משחרר אותו למראה נופל בו מום ושנופל בו מום אתה מוכר אותו והדמים הם לחולין לגמרי
זה הדין של רעד שהסתיים, רעד שהסתיים זה במקום שאין קדושה חמורה,
זאת אומרת אם יש קדושת הגוף אז אין תקנה כזאת,
במקום שהוא למשל בעל מום שכבר אין לו את הקדושה שהוא לא ראוי למזבח אז יש לו דין שלא רעד שהסתיים
כן.
זו תקנה נחמדה בשביל איזור אצלנו, כן?
לא, אתה לא יכול לעשות את זה בקדושה.
במה שהיא קדושה...
יש לך ולד, מה לא חבל? הנה ולד, ולד, נכון.
אומרת הגמרא, ואין לך תגמיר אלא בבלד של חטאת, שזה הולך למיתה.
וקרא, מה הפסוק בא להגיד? למיעוט אלי הקרבה.
מה זה למיעוט אלי הקרבה? כתוב מיתה, מה זה למיעוט אלי הקרבה?
היה לנו צד להגיד, נכון שאתה צריך,
בעיקרון, להמית את הבהמה הזאת.
אבל אם הקרבת את זה,
ועברת בעצם באיסור, כן? כי אתה צריך להוליך את זה למיתה.
אבל אם הקרבת את זה,
אז זה עלה לך לקרבן,
ככה היה לנו צד.
כמה שמאלן שלום,
שזה לא עולה להקרבה.
כמה שמאלן למיעוטה, כן?
וקרא למיעוטה להקרבה, שזה לא עולה להקרבה.
שואלת הגמרא, ואה באה תליא, זה הרי תלוי אחד בשני,
כיוון דלמיתה עז לה ממילא לא קרבה מה יכול להיות שזה ילך למיתה וזה בכל אופן יקרב זה הרי אם זה למיתה אז אנחנו מבינים שזה לא ראוי להקרבה
אלא הילכתה לחטאת
באמת ההלכה הולכת לחטאת
וקרא מה הפסוק בא להגיד שהיית אומר כן שהיית אומר שוולדות הן יהיו קדושות
הם יקרבו וקרא למיעוט את תמורת אשם
תמורת אשם
תמורת אשם להגיד לך שתמורת אשם היא לא קרבה
כאילו היה צד להגיד שתמורת אשם היא תיקרב
אומרת הגמרא אנא מי הלכת הגמיר אלה זה גם הלכה בידינו שמה?
שכל שבחטאת מתה באשם רואה
אם הדין הוא שהחטאת בהמת החטאת היא מתה
אז באשם הדין הוא שיראה עד שיסתיים
הדין הוא שיראה עד שיסתיים אומרת הגמרא אלא קרא הפסוק מבאי אליה דעי עבר ומקריב כאי באסייה
מסיקה הגמרא ככה תשמע אתה צודק באמת זה הולך למה?
זה הולך באמת למיתה
באמת הבהמה הולכת למיתה בחטאת זה הולך למיתה
ובאשם הדין הוא שיראה עד שיסתיים
אז מה היה צד להגיד כאן?
הגמרא אומרת, יכול אף כל הקודשים כן.
איזה בהמות קודשים היית חושב עליהן?
על הבהמות האלו שאמרנו שהדין שלהם חטאת הולכת למיתה,
ושם הדין הוא שיראה עד שיסתאב,
על הבהמות האלו היה צד להגיד שאם אתה מקריב אותם,
אתה לא עברת בעבירה.
אתה לא עברת כאן מהעבירה.
כמשמע לם, דהי עבר ומקריב כאי בהסה.
אם הוא עובר ומקריב את זה, הוא עובר על עסה,
הוא עובר על עבירה.
זה מה שבאים להגיד לך בפסוק.
יכול אף כל הקודשים כן, שאם הקרבת זה עלה לך לקורבן?
תלמוד לומר,
אתה עובר עבירה, ואתה מקריב את הבלדות האלו.
כן?
אז בואו נסכם. היה צד להגמרא, אמרה, מה לומדים,
מה לומדים מרק?
מה לומדים מרק?
היה לנו צד להגיד שכל הקודשים כן, תלמוד לומר רק.
הוא שואל את הגמרא, איזה קודשים תרבה?
איזה קודשים? והגמרא מונה אחד לאחד. חטאת.
לא יכול להיות, זה הרי הולך למיתה.
אשם, הולך לראייה.
עולה, זה הרי זכר.
זה הרי נקבה. איך יכול להיות? אומרת הגמרא, תשמע, חייב להיות ממה שאתה אומר.
חטאת ואשם שהולך למיתה ושהולך לראייה.
ומה היה צד להגיד שזה... מה צריך להגיד רק?
מה בא למעט?
זה בא למעט שהבהמות האלו...
שהבהמות האלו, זאת אומרת, החטאת והאשם,
אם אתה מקריב אותם,
את הוולדות שלהם,
אם אתה מקריב אותם אתה עובר בעסק,
כן?
זה ההבנה.
נושא חדש.
אומרת הגמרא, רבי עקיבא אומר, אינו צריך,
הוא קרב ואין תמורתו קרבה, למדנו במשנה.
למדנו ברבי עקיבא אמר, בברייתא זה היה, כן?
רבי עקיבא אמר, אינו צריך.
הוא קרב ואין תמורתו קרבה, הוא קרב ואין תמורתו קרבה.
איפה ראינו את זה?
רגע,
רבי עקיבא אומר
הוא קרב ואין תמורתו קרבה. אה, כן, רבי עקיבא אומר מאשם.
רבי עקיבא אומר אתה לא צריך ללמוד מרק,
אתה לא צריך ללמוד מרק,
בחמש שורות מסוף העמוד.
רבי עקיבא אומר אינו צריך, לא צריך לדמות מיראק.
רבי עקיבא אומר אינו צריך, הרי הוא אומר אשם, אשום אשם.
אשום אשם לאשם,
הוא קרב ואין תמורתו קרבה. כן, לומדים? דווקא האשם, אשם הוא, הוא, דווקא בהימת האשם, היא קרבה.
אבל לא העובר, כן? לא הוולד.
רבי עקיבא אומר אינו צריך,
הוא קרב ואין תמורתו קרבה.
שואלת הגמרא למה לקרע?
והיילכי תגמיר אלה, למה צריך פסוק?
למה צריך פסוק? הוא קרב, ואין תמורתו קרבה.
הלכה למרושי מסיני, אם ההלכה למרושי מסיני זה כבר מסורת בידינו.
אז אני חושב שאני רוצה מה קורה בפסוק, זה סותר?
לא, רק אתה לא צריך, כנראה שאתה לא צריך.
מה?
נחיצות,
זה גם הלכות, נכון, זה גם הלכות דמות בשבסילא.
פועל פסוק אפילו פינדרומני, ואז אתה אומר,
אני אגיד לך, אני אגיד לך, בגלל שכאן הגמרה דורשת את הפסוק,
זאת אומרת,
דורשים את זה.
זה הרי לא משמעות הפסוק.
לומדים, בוא נאמר, השם, השם לאשם,
אז אתה אומר, הרי אתה יודע את זה, מה אתה צריך לדרוש את זה? זה דרשה, החכמים דרשו את הפסוק.
השם, השם לאשם, אשם הוא.
הוא קרב, אהב ולדו קרב.
מה אתה צריך לחפש לאיזה מקור ולמצוא את זה בפסוק?
זו דרשה של חז״ל.
חכמים דרשו את זה.
יש הרי מסורת בידך כבר, הלכה למשה מסיני, אתה יודע את ההלכה הזאת.
מה אתה צריך לחפש עיטורים בפסוק?
אולי הפסוק הזה הוצח למשהו אחר.
זו דרשה של חז״ל.
אומרת הגמרא, למה לקרוא? והילך תגמיר אלו. אנחנו יודעים את זה הרי, הלכה למשה מסיני.
אין הכנמי.
נכון, אתה צודק, באמת לא צריך את הפסוק. אז למה צריך את הפסוק? מה זה אשום אשום אשום הוא אלא קרא למה לי?
אומרת הגמרא מבהיל אלה כדי רבון אדם אמר רבון האשם שניתק לראייה אשם שניתק לראייה מה זה ניתק לראייה? יראה עד שיסתאב אשם שניתק, הכוונה שניתק מקדושת האשם שלו ושחררנו אותה למרעה יראה עד שיסתאב יפול במום והדמים יצאו לחולי לא נפל בו ניתק לראייה, ניתק לראייה הכוונה הדין שלו ניתק לראייה,
השם
היה קורבן השם, בוא נאמר שנתקפרו הבעלים, כל מיני דברים כאלו
ואז הקורבן הזה, למה הוא הולך לראייה?
כמו שעבד שראינו, אחד שעבד נגיד, אתם מצאו אותו. כן, כן, כן, בדיוק, במקרה כזה, כן, במקרה כזה.
שהדין הוא שהקורבן המקורי לאיפה הוא הולך לראייה.
השם שניתק לראייה
ושחטו סתם,
הוא שחט אותו בלי ראייה.
הוא שחט אותו לפני זה, ושחטו סתם.
כאשר הוא כשר,
הדין הוא יראה עד שיסתיים, אבל אם שחטת אותו, כשר.
לשם עולה
ניתק.
רגע, איך קוראים לזה? ושחטו סתם כשר.
אה, ושחטו סתם כשר לשם עולה, כן.
ושחטו סתם כשר לשם עולה.
זאת אומרת, אם הוא שחט אותו סתם, הרי מה הדין הוא?
הדין הוא שבדמים אתה לוקח עולה.
בדמים אתה לוקח עולה.
אז שחטו סתם כשר לשם עולה.
כן, ניתק אם, דווקא אם שחררת אותו למרעה, כאילו ניתק,
ניתק לראייה,
ניתק אם,
לא ניתק לו, מה זה ניתק? ניתק הכוונה,
הרי הקורבן הזה היה אמור להיות לאשם, נכון?
והוא ניתק, ניתק הכוונה הוא ניתק מאשם,
אז דווקא אם הוא ניתק,
אם הוא לא ראוי עכשיו לאשם,
ואז שחט את האוטו סתם, אז הוא כשר לשם עולם,
דווקא ניתק,
לא ניתק, לא.
אם הוא לא ניתק, לא.
זאת אומרת, אם הוא לא ניתק, אלא הוא בעצם קורבן אשם ושחטת אותו לשם עולה,
לא עשית ולא כלום.
זה נשאר קורבן אשם.
מה זה לא ניתק?
אם לא ניתק, אם הוא עדיין נשאר בעצם קדושת אשם,
הוא נשאר קדוש קדושת אשם. שזה הקורבן המקורי. שזה הקורבן המקורי, ושחטת אותו לשם עולה,
לא עזר לך.
או, אתה לא יכול לעשות את זה. אני חשבת, יש לך את זה לשם עולה, אבל... נכון.
נתפס עליו נתפס עליו קדושת אשם נכון מאוד זה הגמרא אומרת נכון
אז ניתק אין מדייגת הגמרא דווקא ניתק אין אבל לא ניתק לו למה לא מה היא טעמה
הוא הוא באבייתו יהיה כתוב אשם אשם הוא כן כתוב אשם אשם לאשם הרי הוא אומר אשם הוא מה זה אשם הוא דווקא הוא דווקא הוא באבייתו יהיה זאת אומרת
אשם הוא, זאת אומרת שהוא אשם אז באמת הוא יהיה במתכונת הרגילה שהוא קורבן אשם רק אם הוא ניתק לראייה, רק אם הוא ניתק
אז הוא קרב לעולם, אז זה לומדים מי הוא
אומרת הגמרא ולאה היא תנא דקאיה לפמיה נקראה לפי התנא שלומד, הרי למדנו בעצם שתי מקורות לוולדות או מזכר ונקבה
או מהפסוק של רק קודשיך, נכון? שתי מקורות בעצם.
חוזרת הגמרא עכשיו לזה.
אומרת הגמרא ולאה היא תנא ולאה היא תנא דקאיה לפמיה נקראה היא לפי התנא שלומד מאלו הפסוקים. איזה פסוקים?
מרק, מרק, לא, מרק קודשיך, אז אם כן
תפוק למזכר ונקבה למה הוא לא לומד מזכר ונקבה כמו שהתנא הראשון למד אומרת הגמרא ומבעילה לבלד בעלי מומין ולתמורת בעלי מומין אומרת הגמרא הוא למד אתה יודע למה הוא לא למד מזכר ונקבה כי הוא היה צריך את זה לבעלי מומין שואלת הגמרא מיד שאלה ותפוק לכולו הוא מהיקרא כמו שבעצם עושה התנא הראשון הרי התנא הראשון למד גם את הדין של זכר ונקבה
ומהאים הוא למד את בעלי מומין כמו התנא הראשון. למה התנא השני לא נוח לו?
אומרת הגמרא ותבוק ליה כולו מאייקרא אם לא משמע ליה. לא היה נוח לו ללמוד את האים.
ולאה איתנא דנפקא מזכר לפי התנא שלומד מזכר
אם נקבה תישא ובאת מאי אביד ליה
סליחה ולאה איתנא דנפקא מזכר אם נקבה
זה התנא הראשון
אז תישא ובאת מאי אביד ליה, מה הוא לומד בעצם מהפסוק השני.
אומרת הגמרא אפילו ממרעהו לישנא אחרינה ממוריגהו.
מה הפירוש?
הפירוש הוא כזה תישא ובאת אתה צריך להביא את הקורבנות אפילו מהמרעה מהאגם אתה צריך לטרוח אחרי הבאמות אפילו אם נמצאות רחוק בכל אופן אתה צריך לטרוח ולהביא את הבאמות האלה.
כן, אהלן.
בוא נראה עוד קטע. אומרת המשנה
מה זה? תישא ובאת אתה במשהו שהוא הקדיש לעשן, לא דיברנו. כן, תישא ובאת זה בא להגיד אתה צריך להביא את הקורבנות שנדרת אפילו אם אתה צריך לטרוח אחריהם היה אב אמידה שלא
אהלן, אהלן רשי אומר לא מדובר על בהמה שהקדשת אותה אם היא בהמה קדושה אז באמת אין אב ואמינא אם היא בהמה כבר קדושה אין אב ואמינא כן רק רשי אומר על הבהמה שאתה רוצה להקדיש
הבהמה שאתה רוצה להקדיש אז היה צריך להגיד תשמע אני רוצה להקדיש את הבהמה הזאת אבל עכשיו הבהמה הזאת נמצאת שם במרעה מה אני אטרח להביא אותה?
אז זה הפסוק בא להגיד שאתה צריך לטרוח ולהביא את הבהמה שאתה רוצה להקדיש
אם אתה באמת, הבהמה הזאת קדושה כבר לא היה צד להגיד שאם זה ממירה לא
רק החידוש הוא להגיד שאתה צריך לטרוח אחרי הבהמה הזאת
שאתה רוצה, הבהמה שאתה רוצה להקדיש אותה
אז אתה צריך לטרוח אחריה ולהביא אותה, זה החידוש
אומרת המשנה, רבי אלעזר אומר ולד שלמים
לא יקרב שלמים. בעצם ראינו את השיטה הזאת בגמרא.
רבי אלעזר חולק,
רבי אלעזר אומר ולד שלמים לא יקרב שלמים. הוולד של השלמים לא יקרב שלמים.
לא יקרב שלמים. וחכמים חולקים, חכמים אומרים יקרב.
אמר רבי שמעון לא נחלקו, כן, זה החכמים שראינו במשנה הקודמת,
במשנה שלנו.
חכמים אומרים יקרב, אמר רבי שמעון לא נחלקו,
לא נחלקו על ולד ולד שלמים,
ועל ולד ולד תמורה... מה זה אומר ולד ולד? מה זה אתה ולד ולד? דור שני, כן, נכד כבר, נכד. ולד ולד. איך ולד ולד? אני לא מבין.
הוולד הזה גדל... מה זה יגדל? אתה רוצה להקריב אותו, מה זה יגדל?
מה? יש לך ולד?
נכון. אתה רוצה להקריב את הקורבן?
יש לך ולד.
אז מה תחכה עכשיו עד שיהיה לו עוד מה? אני לא יודע, אתה צריך להקריב אותו או לא להקריב אותו? מה קורה? לא, את הבהמה אתה צריך להקריב. הקרבת בבהמה. עכשיו יש לך ולת בהמה. הוא מקריב או לא מקריב אותו?
אם אני מקריב אותו איך נהיה לו עוד בלד? הוא קטנצ'י.
תחכה, תחכה.
עד שיביא גם לדות.
עד שיביא גם לדות.
כן, הוא צריך להביא גם לדות, עד שהוא יביא ולדות.
כן.
אומר את הגמרא החכמים הורים מקרב אמר רבי שמעון לא נחלקו עליו ולת,
ולעד שמים ולעד ולעד תמורה שלא ייקרב שלא ייקרב על זה זה ודאי שלא ייקרב על מה נחלקו? על הולד לא על ולד ולד אלא על הולד
כל המחלוקת שלהם זה על הולד
רבי אלעזר אומר לא ייקרב וחכמים אומרים ייקרב זאת אומרת על ולד הולדות על ולד הולדות הם לא נחלקו זה ודאי שלא ייקרב לא נחלקו הולד ולעד שמים שלא ייקרב
מה, בגלל שהוא ירוויח מזה, הוא הרי חייב להביא את הקורבן, הוא יגיד בסדר, אבל לפחות שתביא לי ולדות, ואחרי זה הבהמה הזאת תלך ויהיה לי ולדות. עוד מעט נראה שבגלל החשבון הזה, עוד מעט נראה.
הגמרא רוצה לעצור את זה, חכמים רצו לעצור את זה.
אומרת הגמרא...
אבל זה קומבינות מעכבות.
התורה התירה את זה. מה? התורה התירה את זה. אם התורה התירה, התורה התירה. הגמרא אומרת שלא, בשביל שלא יהיה בזה, יהיה תקלות וזה. האדם יגדל עדרים של בהמות קדושות, ואז יתערב. בקיצור, יהיה מזה תקלות.
אבל את המשנה הזאת כבר למדנו קודם. אנחנו למדנו את שיטת רבי אלעזר בגמרא,
ואת שיטת חכמים במשנה.
אתה צודק, אנחנו יודעים את המשנה הזאת מהגמרא, נכון?
אז רבי אלעזר אומר, אז הגמרא אומרת, אין מחלוקת על ולד ולד,
כל המחלוקת זה על ולד.
אין מחלוקת על ולד ולד,
כל המחלוקת זה על ולד. שמה, ולד ולד אפשר או אי אפשר? ולד ולד אי אפשר, ולד ולד לא יקרב. לא לפי חכמים ולא לפי רב אליעזר?
לא, חכמים ורב אליעזר נחלקו על ולד, הם לא נחלקו על ולד הוולד.
על הנכד הם לא נחלקו. אבל קודם אמרנו שכן, עד סוף כל העולם.
מה זה? במשנה הקודמת אמרנו עד סוף כל העולם. במשנה ראינו שעד סוף כל העולם, הרם שלנו נתונים, סליחה.
במשנה ראינו שעד סוף כל העולם
נכון, נכון, נכון, צודק, לא, לא שמעתי את זה, נכון, זה חכמים אומרים יקרב, חכמים אומרים יקרב, המחלוקת פה בין רבי אליעזר לרבי שמעון, נכון, נכון, נכון מאוד, חכמים, חכמים הם אומרים
אמר רבי ש... נכון, אמר רבי ש... לא נחלקו אלא על ולד, ולד של... נכון, צודק, ועל ולד, ולד תמורת שלא ייקרב.
על מה נחלקו, כן? על מה נחלקו, על מה המחלוקת שלהם?
על מה נחלקו על הוולד? רבי אלעזר אומר לא ייקרב, וחכמים אומרים ייקרב.
אומרת הגמרא, העיד רבי יהושע ורבי פפיס, פפאייס,
על ולד שלמים שיקרב,
על ולד שלמים שיקרב שלמים.
אמר רבי פפאייס, אני מעיד,
שהייתה לנו פרה של זבחי שלמים ואכלנוה בפסח. אני מעיד, אני הייתי בבית המקדש
אני הייתי בבית המקדש
והייתה לנו פרה של זבחי שלמים. ולד, הכוונה. ולד, הייתה לנו פרה של זבחי שלמים ואכלנוה בפסח ואכלנו ולדה שלמים בחג.
אני מעיד שאכלנו ולדות
אומרת הגמרא. כמו חכמים. כן, נכון, כמו שיקרב, נכון.
אומרת הגמרא אמר רבי עמי אמר רבי יוחנן מה הייתה עמד רבי אליעזר למה רבי אליעזר אומר שוולד שלמים לא יקרב למה? למה לא יקרב?
אמר רבי יוחנן מה הייתה עמד רבי אליעזר אמר קרב ואם זבח שלמים קורבנו ואם ולא ולד ואם זבח ואם ולא ולד
אמר לרבי חייא ברבא לרבא עמי אלא מעתה אם אל תודה יקריבנו
אך ענמי דאם ולא ולד
תגיד אם ולא ולד, כן?
תגיד אם ולא ולד וכי תימא אח הנמי אולי באמת ככה תגיד
ועתן יא ולדה ותמורתה וחילופיה מנין מי אמר שהוולדות הן גם קדושים?
תלמוד לומר אם אל תודה מכל מקום אם אל תודה מכל מקום שלוולד גם יש דווקא שגם לוולד יש אם אל תודה מכל מקום שגם לוולד יכול להיקרב מהמילה אם אנחנו לומדים פה להפך איתור נכון נכון
נכון? אז הגמרא לומדת ככה.
מביאים זבח שלמים אנחנו לומדים שדווקא אים ולא ולד.
למה לומדים אים ולא ולד?
אז רצי אומרים, מנגדים את זה בצרם, מנגדים את זה ואים.
במקום הוואים אנחנו מנגדים את זה ואין.
דווקא האימא ולא הוולד.
אז זה מייד שואלת הגמרא נו, אז אם ככה תגיד גם על תודה ככה?
כן?
גם על תודה תגיד ככה.
שרק האימא ולא הוולד.
וכתוב בברייתא מפורש לא ככה.
כתוב בברייתא, ולדה ותמורתה וחילופיה ביניים, ולדה ותמורתה וחילופיה ביניים,
תלמוד לומר אם על תודה מכל מקום, אז כתוב שוולדות כן קריבים.
כן?
זה על תודה, כן.
אז תגיד ככה,
אז אתה לא יכול להגיד את זה שלומדים מביאים זבח שלמים,
כי אם לומדים מביאים זבח שלמים אז גם בתודה ככה.
אלא אמר רבי חייא ברבא, אמר רבי יוחנן, מה הטעם שרבי אליעזר שלא יקרב?
היינו תמא דרבי אלעזר גזירה שמא יגדל מהם עדרים עדרים יהיה לנו בעיה שמא הוא יגדל מבהמת הקודשים עדרים עדרים
ויהיה מזה תקלה בן אדם יגדל עדרים של בהמות קדושות יהיה מזה תקלות רגע אחד אתה תוציא בהמה יתערב לך עם בהמות אחרות אי אפשר לשלוט על עדרים של בהמות קדושות זהו
אמר רבי שמעון לא נחלקו
בוא נראה רק עוד פסקה אמר רבי שמעון לא נחלקו
יבא אלוהו, איך איתני לא נחלקו?
איך איתני לא נחלקו?
כתוב במשנה אמר רבי שמעון לא נחלקו
לא נחלקו
אבלבלת סמים ועבלת לתמורה שלא ייקרב
מה שראינו במשנה, כן
במשנה פה, כן.
אמר רבי שמעון לא נחלקו.
מה זה לא נחלקו?
איבייל הוא, איך איתן? איך כתוב?
לא נחלקו שלא יקרבו
אלא יקרבו?
על מה לא נחלקו? שוולד וולד, מה הדין?
לא נחלקו שלא יקרבו אלא הם כן יקרבו?
עוד דין מה לא נחלקו שיקרבו אלא לא יקרבו.
קיצוני, מה הדין של הוולד הוולדות?
קרב או לא קרב?
קרב או לא קרב?
מה זה לא נחלקו?
לא נחלקו...
שקרב. -להקל.
שקרב או שלא קרב? -להקל. לא קרב. -או, אז יש צד דגן, יצד דגן.
איך התעניין? לא נחלקו שלא יקרבו אלא יקרבו,
או דילמה לא נחלקו שיקרבו אלא יקרבו.
-אבל זה כתוב במתונה.
כתוב, במשנה, כתוב במפורש
לא, כתוב שלא יקרב, שלא יקרב הכוונה
לא, תמשיך, מה זה לא יקרב?
מה? תמשיך. מה, מה, נחלקו?
לא, אמר רבי שמעון, לא נחלקו עוולת ולת שפעמים ועוולת ולת תרומה, שלא יקרב, על מה נחלקו? על הוולת
לא, נכון, בסדר
זה המשך, זה עוד דבר, שנייה, שלא יקרב
כתוב ככה, שלא יקרב, אז אתה יכול לכתוב ככה, שלא יקרב, לא נחלקו עוולת מורש, שלא יקרב
אלא יקרב לא נחלקו עליו שהוא לא ראוי להקרבה אלא מה אלא ודאי הוא ראוי להקרבה
לא כתוב לך מה כתוב לך אנחנו קוראים בקריאה שטחית זה נראה לנו
על ולעד ולעד שלמים ועל ולעד התמורה שלא יקרב נקודה זאת אומרת שהוא לא ראוי להקרבה נכון? אתה יכול להגיד לא נחלקו על ולעד ולעד תמורה שלא יקרב אלא הוא כן ראוי להקרבה
אלא באמת כן צריך להקריב, לא נחלקו עליו שהוא לא יקרב. אז הם עושים את זה בנוסח אחר. ככה הם עושים את זה. לא, אם זה כאילו מה שהרב אומר, כן, סיטה שנייה, אמרו את זה בנוסח אחר או בנוסח אחר. למה? בסדר. זה נוסח מסבך, הם לא היו אומרים את זה. אתה רואה שכן?
הגמרא מסתפקת. אז הגמרא מסתפקת, מה הקבלה?
לא נחלקו שלא יקרבו, אלא יקרבו,
או דילמה לא נחלקו שיקרבו,
אלא לא יקרבו, כמו שאנחנו מבינים, כן?
מה הקבלה?
מובן?
כן, כן.
דרך אגב זה היה להם שם, אבל מה כן נחלקו? על מה נחלקו על העוולת?
לא, לא, לא. על מה נחלקו?
על זה באמת לא נחלקו, בוא נאמר, אם אתה אומר,
לא נחלקו שלא יקרב אלא יקרב,
על מה נחלקו על העוולת? שהוא לא יקרב.
זה, זה, זה, זה.
אומרת הגמרא,
מסתברא לא נחלקו שלא יקרבו, אלא יקרבו.
הפוך ממה שאנחנו מבינים, בהבנה השטחית.
מסתברא לא נחלקו שלא יקרבו,
אלא הדין הוא על ולד ולדות שהם כן קרבים.
למה?
למה? מה היא טעמה?
עד כאן לא פליג רבי אלעזר עלי דה רבנן,
רבי אלעזר הרי חושש שמא יגדל עדרים ולכן הוא אומר שוולד לא לא קרב.
רבי אלעזר אומר עד כאן לא פליג עלי רבנן,
לא פליג עלי דה רבנן אלא בוולד,
אבל ולד ולד אקראי בעלמא הוא בעצם כואב לגמרא מה שאתה הערת מקודם מה הבן אדם יגדל עדרים עדרים הוא צריך להקריב את כרת הבהמה ואם יתרע מדבר כזה אם קרה דבר כזה לא גוזרים עליו
כל מה שרבי אלעזר אמר שחשש שלא יקרב שחשש לבעיה הזאת זה בוולד הראשון
בוולד הראשון אבל ולד ולד זה אקראי בעלמא
ועל זה לא גוזרים
זהו
לכן אומרת הגמרא מסתבר להגיד
מסתבר להגיד שלא נחלקו על זה שלא יקרב אלא כן יקרב עליוולד ולדות
אין בעיה כי על זה כבר אין את החשש
ורבי שעוה בן לוי חלק ורבי שעוה בן לוי אמר לא נחלקו שיקרבו
אלא לא יקרבו באמת לא נחלקו שיקרבו אלא לא יקרבו
מה היא טעמה?
באמת כמו שאנחנו הבנו בפשטות שלא נחלקו שיקרבו אלא באמת לא ייקרבו מה היא טעמה?
עד כאן לא פליגי רבנן עלי דרבי אלעזר אלא בולד אבל ולד ולד מתוך מעשיו ניכר מחשבתו דלגדל קביילי אדרבה ולד ולדות אתה רואה שהבן אדם הזה הוא רציני במטרה שלו שהוא רוצה לגדל עדרים של הקדש
אז ולד ולדות ודאי שלא ייקרב כל המחלוקת זה רק בוולד
כן יש לנו צד לכאן צד לכאן מצד אחד אתה יכול להגיד שמע ולד
ולד
אין בו בעיה
אין בו בעיה מה ולד אחד הוא השאיר ולד אחד עדיין הוא לא מתכונן לגדל עדרים אבל אם אתה רואה שהבן אדם הזה מפתח כבר עדרים עדרים
אז אתה רואה שהמטרה שלו זה עדרים מצד שני אתה יכול להסתכל על זה במבט אקראי בעלמא קרה לו מקרה כזה
וזה המחלוקת האם האם בוולד וולד הם אומרים שקרב בגלל שאין חשש כזה ושהם אומרים שלא קרב בגלל שאין חשש כזה נפלא
![המנצחים - צבא וחרדים [HD]](https://shofar.tv/storage/thumb/videos/V002442_150.jpg)
![מיקס קליפים 3 שעות [2017]](https://shofar.tv/storage/thumb/videos/V008102_150.jpg)
![מיקס קליפים [2024]](/storage/thumb/videos/V018106_150.jpg)
![מיקס קליפים [2023]](/storage/thumb/videos/V017157_150.jpg)
![מיקס קליפים [2020] - עם כתוביות באנגלית](/storage/thumb/videos/V016615_150.jpg)
![חוזרים בעבר - מיקס - חלק 2 [3:30 שעות!]](/storage/thumb/videos/V015619_150.jpg)
![מיקס קליפים [2022] 3 שעות!](/storage/thumb/videos/V015525_150.jpg)
![מיקס קליפים [2021] - עם כתוביות באנגלית](/storage/thumb/videos/V014960_150.jpg)
![הכל יודוך | הרב אמנון יצחק [שיר]](/storage/thumb/videos/V015560_150.jpg)
![ושמחת בימיך | הרב אמנון יצחק [שיר]](/storage/thumb/videos/V015558_150.jpg)
![מחרוזת שירי קפ"ז | הרב אמנון יצחק [שיר]](/storage/thumb/videos/V014860_150.jpg)
![[שיר] נאד נפוח • ביצוע: הרב אמנון יצחק](/storage/thumb/videos/V014415_150.jpg)
