הייתי שם במצרים - חלקים ו-ז - התגלותו השניה של משה רבנו | הרב אמנון יצחק שליט"א

נציב יום: לע"נ שי שמריז בן דניאלה מנוחתו עדן אמן! 

וגם מי שביקש ממני - אמרתי כבר קודם. 

אנחנו נלמד היום: 'הייתי שם במצרים' פרק ו' ופרק ז'.

'עברו מאז שישה (6) חודשים של עינוי קשה! כפי שאמר פרעה - כך היה!! לאיש לא נותר פנאי להתבונן או לחשוב, המצב היה בכי רע! השוטרים כעסו על משה ואהרן והאשימו אותם בהחמרת המצב! אלה היו דתן ואבירם כידוע. 

אלא שאז הגיעו חדשות מסעירות מאוד!

אהליאב רץ אל בצלאל, חש צורך להגניב לו את המידע העצום! היה עליו לעשות זאת בשניות ספורות לפני שירגיש בו אֵי מי ויפליא בו מכותיו. 

- 'בצלאל!'

- 'מזמן לא ראיתי אותך...' 

- 'כן! יש חדשות מסעירות', 

- 'מה הן?' 

- 'משה רבינו חזר', 

- 'מה?!' 

- 'כן כאשר שמעת, אבי אומר: 'שעכשיו תתחיל הגאולה...!'

בצלאל הזיל דמעות, 

- 'למה אתה בוכה?' 

- 'הדודים שלי אמרו לי: 'שהוא לא יחזור לעולם...!' 

- 'שוב הדודים האלה השמאלנים עם הכפירה שלהם... עצתי לך בצלאל: התנתק מהם, ראה: הגאולה קרובה, מי שיקפוץ כעת לעגלת המאמינים - יִנצל! האחרים - יאבדו, בא תהיה עמנו!'.

פרסות סוסו של עבדול נשמעו מרחוק, אהליאב נפרד מרעו בחופזה, 

- 'נתראה עוד בצלאל... תבטח בה' תחזיק מעמד...!'

עבדול כרים נכנס לחדרו, אהליאב כבר ניצב שם בפתח החדר ממתין לו, 

- 'אַה...' אמר עבדול: 'מוניוס שלכם כבר חזר' 

ככה היו קוראים במצרית למשה רבינו, 

- 'מוניוס חזר! חשב את עצמו למכשף גדול, חַה אה אה.. אחיו זרק מטה ארצה ונהיה לנחש, זה כמעט הצחיק אותי...! אצלנו ילדים בגיל חמש (5) כבר יודעים זאת...' 

אהליאב הסתכל בו משועשע מאוד! 

- 'מה אתה מסתכל בי ככה'? שאל עבדול. 

- 'מה ארע אח"כ?' שאל אותו אהליאב: 'מה קרה?' 

עבדול ניסה להיתמם, חשב שאהליאב אינו יודע מה התרחש בארמון...: 'מה אירע לדעתך?' 

- 'נו, ספר אתה עבדול! מדוע חזרת בלי המטה שְׂרד שלך? לא בלע מטה אהרן את המטה שלך ואת מטות חברך?!' 

- 'נו, טוב' קרא עבדול: 'זה קורה שנחש גדול בולע נחש קטן...' 

- 'אתה מתכחש לעובדות עבדול...! מטה אהרן בלע את מטותיכם לאחר שחזר להיות מטה! לא נחש...' 

תנועה זריזה של אהליאב - הצילה אותו מאגרוף הזעם שנשלח לעברו! אהליאב נס מהחדר אך היתה לו תחושה ברורה: שעבדול קארים ניסה להסתיר ממנו כל הזמן את ידו הימנית אהליאב לא ידע עדין למה? למה הוא מסתיר את יד ימין?...

למחרת התפרסם הסיפור ברבים: 'פרעה כינס סגל יועצים בכירים להתיַעצות אזורית, לשם כך זומנו מלכי המדינות הסמוכות שנכנסו בהכנעה בולטת 'קואליציה פרעונית'. 

פרעה עצמו התיישב כדרכו בגאווה רבה על כיסאו הרם, 

- מי ראה אותו שם?!... 

ענוד בכתרו המלכותי משובץ יהלומים ואבני חן ומראשו מתנשא בגאון דמות נחש ארסי, לוטש לשון מאיימת כנכון להכיש כל אויב. לימינו של נחש זה הזדקרה דמות נחש נוספת בעלת זנב מתפתל, הנחש הזה היה צלמו של נחש הנילוס, הנחשב בעיני המצרים הסכלים 'אליל על' התגלמותו של 'אַמוֹן מִנוֹ' שהוא שר השדים, הוא האחראי ע"פ דעתם הנבערת על כל יצורי הנהר ושלל דגיו. 

לרום החשיבות הכלכלית המופקת מהנילוס תפס האליל הזה מקום מרכזי באמונת המצרים ובהיותו 'אחראי על הנילוס' מעמדו רב וניסה אף יותר מהנילוס עצמו. הערצתו בעיניהם היתה כה רבה עד שקראו לאחד מעריהם הגדולות: 'נוֹ אַמוֹן' על שמו, המצרים שראו את עצמם מצליחנים גדולים נהגו לנפנף כל הזמן; בדתם, באלוהיהם ולהסביר: שמכך הצלחתם החומרית ואכן פתיים רבים האמינו.

אחריהם נסחפו גם יהודים רבים למרבה הצער אִבדו אמונת אבותם ונטו להאמין באלילי עץ ואבן ובבריות משונות. 

אך לא עוד! הגיע העת לנפץ את בועת הסבון השקרית הזאת להוכיח עם ועדה כי החיות שהמצרים גילמו לאלוהות - אינם אלא יצורים פשוטים ככל שאר יצורי העולם יצורי כפיו של הקב"ה.

לפתע! ללא כל הודעה מוקדמת סבה דלת הטרקלין על צירה, מבעד הפתח הנפתח לרווחה נכנסו משה ואהרן מלווים בחיות הטרף שומרות הארמון מתרפסים סביבם לוחכים את רגליהם בהבעת חיבה גלויה!

חרדה אחזה את המלכים השוהים בהיכל, אורחי המלך וקרואיו כולם כאחד הסירו כתריהם השתחוו לנביאים בהתפעלות מהולה באימה!! 

משה ואהרן התייצבו במרכז נוכח המלכים ורוזני הארץ והשמיעו את דבר ה', פרעה הביט בהם משתאה מבקש הוכחות לדבריהם בדבר המצאות הא-לקים.

'תנו מופת!' דרש 

באין דברים נטל אהרן את מטהו השליכו ארצה נגד פרעה לעיני כל הנוכחים המטה שהוטל למרגלותיהם רבץ שם דומם ככל מטה רגיל מפריך כל אפשרות של אחיזת עינַים. זאת אומרת זה לא היה ברררם.. מטה לרגע ונעלם, לא אחיזת עיניים. 

אלא אז ציווה עליו אהרן: 'שיֵּהפך לתנין!' 

הפלא התרחש לעיניהם הפעורות לרווחה, המטה הדומם הפך להיות יצור חי! בדמות נחש ים ענק, כחמישה (5) מטרים, אימתני כנחש שרף קטלני, זוקף את ראשו הגדול ונועץ בעיניו האדומות מבטי זעם מקפיאים!! מתפתל ומתמתח חליפות על קרקע הטרקלין שצווארו האדמוני מנצנץ בעוז בגִווני נחושת עזים. 

רחש עבר בין הקהל. הנוכחים זעו על מקומם בחוסר נוחות: 'אמון מנו' לחששו זה לזה בפלצות...! הם חשבו שזה האליל שלהם של הנילוס: 'א-לקי ישראל מוכיח: שהוא שולט על אמון מנו!' הרהרו בחרדה.

פרעה המשיך לשבת בזחיחות על כיסאו הרם וחיוך לעגני מופיע בזוויות פיו, בלגלוג: 'מה זאת? זה מופת?! עשיית כשפים - זה הדברים הפעוטים במצרים!... אם נזלף עליו טיפת מים - מיד ישוב להיות מטה רגיל כפי שהיה...!' ככה חשב. כי ככה מבטלים כישופים. 

אלא, די מהר קפא חיוכו! לתימהונו הנחש הענק הזדחל לעבר מזרקות המים החיים שבטרקלין משתכשך במימיהם הצלולים מאותת: שהוא לא פרי תעתועים של דמיון מכושף! אלא יצירה אמתית של בורא עולם יוצר כל!! 

הנוכחים היו מזועזעים ומצפים לתגובת המלך, אלוהותו של אמון מנו - היא מאושיות הדת המצרית והנה מתערערת היא האמונה והיא נמצאת בסכנה! פרעה לא יכול להישאר שווה נפש, היה צורך דחוף להחזיר לדת המצרית את הכבוד האבוד. 

היישיר מבטו קדימה מעל ראשי הנוכחים ולא בכדי, אל מול פניו, אחרי גבם של האורחים התמקמה באופן קבוע קבוצת עידית מחכמיו מוסווים קמעה, כמעט אינם נראים, אבל לא גורעים עין מהמלך עומדים הכן לכל איתות, התקשורת ביניהם היתה מופתית! שפת הגוף שלטה ברמה, ניע קטן של אצבע יד זו או אחרת, נענוע ראש אפילו מילימטר - היה בו מסר רב משמעות! וכל תנועה בטאה כוונה ברורה, עד שהיו יכולים לתקשר באמצעות התנועות הקלות האלה - דיאלוג שלם. מעטים ידעו לפענח את השפה הזו על בוריה, היו צריכים שנות לימוד לא מועטים להיות שלמים בחכמה זו לימים היא נקראה: 'חוכמה יוונית' ע"י רמזים והכל. 

פרעה פתח בנאום ארוך! מדבר אל הנוכחים בליווי נענועי ידיים מקובלות, אבל בתחכום רב מסווה בינותם איתותי אצבעות בלתי נראים המיועדים לחכמיו. 

- כמו הבונים החופשיים עם כל התנועות הלחיצות והסימנים... 

הללו קלטו כל ניע! אצבעותיו שידרו מסר דחוף: 'תזעיקו מיד את יועצַי! להמציא פתרון ... לעסק ביש...!' 

משוב האיתות לא התמהמה: 'אנא! נחוץ לזה זמן...!' התחננו... 

פרעה מבין: שהיא צריך למשוך זמן, אין להם תשובה מידית; צריך לפתור את הבעיה שרואים: שהנחש הזה זה לא כישוף...! זה ממש נחש הוא משתכשך במים.

באופן תמוה ובלתי מקובל לחלוטין פורץ פרעה בצחוק מעושה: 'אוֹ.. או.. כמו כרכור תרנגולת 'זהו? בזה מסתכם כוחו של א-לקיכם?! לעשות כישוף כה פעוט?' מנסה לגמד את ההתפעלות: 'אצלנו ילדים קטנים יכולים לעשות זאת...!'

לאחר הלעג והבעת הזלזול, פקד: להביא כיתת ילדים מבית ספר לכישוף, רק מעטים הבינו: למה העדיף פרעה להביא ילדים מבית הספר שהוא מרוחק! בשעה שבמתחם הארמון היו הנכדים שלו שודאי ידעו לכשף לא פחות מכל ילד אחר... הנוכחים ממתינים.. עד שהגיעו הילדים שהדגימו מיד את יכולתם המרשימה בעשיית הכישוף; מקלות רבים הושלכו ארצה והפכו מיד לנחשים זוחלים, היה ברור: שהמחזה הזה זה רק תצוגת ביניים לתשובה של פרעה, שכן אלה הנחשים - לא יכלו להשתכשך במים כמו שעשה אהרן! בכל אותה עת היה המלך פרעה מיַּחל בקוצר רוח: מתי ישיבו לו חכמיו תשובה...?

האיתות חזר שוב: 'אנא! נחוץ לנו עוד זמן לפתרון הולם...!' 

לא היתה לפרעה ברירה, עליו להביא עוד זמן, באופן בלתי דיפלומטי לחלוטין הוא פוקד: 'להביא את המלכה הפרעונית - כדי שגם היא תבוא ותעשה כישופים ותראה הוד מעלתה את כוחותיה בכישוף!'. 

- 'אפילו המלכה יודעת לעשות כישופים כאלה!' אמר בהתרברבות... 

הנוכחים זקפו את ראשיהם בתימהון רב: 'אין זה מכבודה של המלכה להפגין את יכולותיה לעיני זרים...!' 

- אבל אסור לבטא את זה בפה... 

נו, ותגובת המלכה היתה צפויה: 'המלכה אינה יכולה להופיע סתם כך, היא מבקשת אורכה של זמן להתכונן לקראת המעמד!' 

- צריך להתאפר! צריך זה... 

זה נשמע מתקבל על הדעת! 

כל זה תכסיסים למתוח זמן עד שיביאו לו פתרון... ופרעה נושם לרווחה: התכסיס הצליח, נוצר פסק זמן רחב, עד שהחרטומים יצליחו לטוות מהלך מתוחכם שיוציא אותו מן המיצר. 

בתוך כך הגיעו צוות החכמים והמכשפים מצוידים בכל האבזור לעשיית קסמים ואחיזת עינַים. המלך הביט בהם במבט רב משמעות וללא אומר הפנה את עיניו לעבר נחש אהרן המזדחל בטרקלין, המכשפים קלטו מיד את גודל המבוכה, נחש מים אי אפשר ליַּבא ע"י שדים ומאידך השתכשכותו של הנחש במים ביטלה כל אפשרות שהלה מכושף! 

טובי המכשפים עמדו בפני התופעה הא-לקית נבוכים בעליל! חסרי מוצא מן הסבך, גם האשף הדגול ביותר לא יכול ליַּצר נחש מים שיטייל לו לאורך זמן... אך החרטומים האמונים על תעלולים ואחיזת עינַים לא איבדו עשתונות וכבר בדרכם אל הארמון התוו את התגובה הנאותה, אחיזת עינַים תבלבל את האורחים המשתאים - ואז המלך יצא בכבוד!

החרטומים הגיעו קדו בפני פרעה קידה רבת משמעות! 'הננו לפקודת הוד מלכותו...' 

הביט בהם במבט תובעני!

- 'אין מעשהו של אהרן אלא כישוף מתוחכם!' הצהירו. זה מה שהוא רצה לשמוע... 

- 'גם אנחנו יודעים לעשות זאת.. אֶה..!' 

בתנועות דרמטיות צופנות סוד השליכו את מטותיהם למרכז הזירה מרתקים את הנוכחים אל פעלוליהם, באומנות רבה גורמים להסחת הדעת הנוכחים משאר החרטומים המסתתרים מאחורי הקלעים דרוכים לפעולת התרמית, עיני כולם נשואות לעבר מטות המכשפים המושלכים ארצה בזה אחר זה ואיש לא נתן מבטו לצללים, החרטומים שהיו מאחורי הקלעים ניצלו את היטב את הסח הדעת המושלם, בזריזות שלפו מאמתחתם כיסוי עורות נחשי ים, התעטפו בהם היטב ובתזמון מהיר כברק ומתורגל היטב - השליכו עצמם על המטות המוטלים ארצה בתנועת בזק והטמינו אותם בחיקם והתחילו לזחול על הארץ כנחשים.

אחיזת העינַים - היתה מושלמת! הדבר נעשה במהירות כה רבה ממש כהרף עין, עד שנדמה היה לצופים הנדהמים: כי המטות עצמם נהפכו לנחשים!! החרטומים סיגלו לעצמם תנועות זחילה נחשיות להפליא, תוך כדי שהם קרבים אל מזרקת המים החיים מטבילים בה את זנבם ומוכיחים לכל: כי גם הם יודעים ליצור כישוף שלא בטל במים.

ההצגה - היתה מוצלחת ביותר! פרעה נשם לרווחה, כבודו האבוד הושב לו, נראה שאף אחד לא הרגיש בתרמית והמכשפים הוכיחו שוב: 'שאמון מנו - אינו בשליטת אלוה אחר ומעשה אהרן - איננו אלא כישוף מוצלח שכמוהו עשו עתה חרטומי פרעה.' 

חיוך של שביעות רצון על פניו של פרעה! 'ניצחתי את משה!' חשב לעצמו בגאווה, נועץ מבט במשה ואהרן: 'נו... נו...?'

אבל פתאום השתבש הכל! בעוד החרטומים זוחלים על הקרקע מפליאים בלהטוטיהם באקרובטיקה נחשית מושלמת, חזר נחשו של אהרן ושב להיות מטה כבתחילה! ובהיותו מטה קפץ על חבורת המזדחלים, פעם את פיו! המטה!! ובלע את כולם!!! ולא נודע כי באו אל קרבו, הוא נשאר באותו עובי, אותו אורך.

הנוכחים עצרו את נשימתם בהלם! המחזה ערך דקות ספורות בלבד!! ורק פרעה הבין: שבעצם המטה של אהרן בלע את החרטומים המחופשים עם המטות של המכשפים הטמונים בבגדיהם!

גֵוו רטט, חרדה התגנבה לליבו: 'באם יגזור על המטה - שיבלע אותי עם הכיסא...?!' 

כשנסתיימה המערכה הזו - הראה משה אות נוסף; הכניס את ידו לבין כפלי בגדיו - הוציא אותה מצורעת! הכניס אותה שוב – נרפאה!!' 

החרטומים הנותרים... הנותרים! כן, גיחכו: 'לבצע כישוף כזה - דבר פשוט! יותר פשוט מעשיַּת תנין...' הכניסו את ידם לכפלי בגדיהם והוציאום מבהיקות בלבנוניותם, אך כשניסו לרפאותם - לא עלה הדבר בידם!! הצרעת דבקה בהם ממאנת להיפרד מהטמאים עד יום מותם. 

פרעה הנבוך חכך בדעתו ואז באופן לא שגרתי בעליל - הוא נכנס ללחץ... היה צריך להתפנות, - מהמתח שהיה לו! והכל... צריך לרוץ לבית הכסא!! 

והעבדים ההמומים: לא מבינים! מה עושה האיש שמוחזק אלה בבית הכסא?! מה הוא עושה שם? 

אבל לפרעה לא היה פנאי להרהר בכך, שם בפנים ציפו לו תריסר (12) עכברים! עם שינַים חדות - והצרחות שלו נשמעו היטב בכל רחבי הארמון!! 

מכאן ואילך התגלגלו הדברים במהירות עצומה! שידוד מערכות עולמי רוחני וגשמי התחולל באופן מדהים בלתי ניתן להשגה, גלגל היקום התהפך תוך שתֵים עשרה (12) חודש, גבירת הממלכות מצרים בעלת המלך האימתני, הצבא האדיר, העושר האגדי - קרסה מול עם קטן של עבדים! שלא איבד אמונתו בא-לקיו במשך מאתים ועשר (210) שנים.

הפרק הבא: 'פרעה ביאור'. 

אבל אם אתם מתקשים להבין: איך אפשר שהם התחבאו בתוך? וזה... אז מי שראה פעם להטים וכל מיני דברים כאלה שעושים, חותכים אשה, מפרידים את התיבה, כן והיא נמצאת ופתאום עושים 'בבררם...' והיא איננה, מי שיודע 'אחיזת עינַים' יודע לעשות דברים יפים... הם הצליחו לאחז עינַים אבל הם לא חלמו: שהמטה יבלע אותם! עד היום הם שם... ביי! 

(הרב שליט"א שר עם הלומדים לאחר תפילת הנץ החמה): 'הַכֹּל יוֹדוּךָ וְהַכֹּל יְשַׁבְּחוּךָ וְהַכֹּל יֹאמְרוּ, וְהַכֹּל יֹאמְרוּ אֵין קָדוֹשׁ כַּה'...'

תודה רבה לכם! היה נחמד!!