שיעורי הצלה על ידי בטחון בה' בלבד חלק ג' | הרב אמנון יצחק שליט"א

(ע"פ החוברת 'בטחוני בצורי הוא אוצרי', עמודים 26-31 באדיבות הרב אליהו פלורנטין שליט"א - ישר כוחו! לצפיה בחוברת לחץ כאן).

נציבי יום: 

אסנת בת יונה, גלעד בן דוריס - יזכו לזרע חי וקיים מהרה. 

טדילו בן אדיסה, ועידן בן צ'קולה - ה' ישמור אותם בשדה הקרב וינצחו את האוייב ויחזרו לשלום בלא פגע לבתיהם - אמן. 

זיווג הגון לסיימון בן רוזה - מהרה אמן. 

זיווג הגון השנה מהרה לאבירם בן אסתר עם 'אשת חיל' אמיתית כשרה וצנועה - אמן. 

לע"נ: אסתר בת ליזה מנוחתה עדן, זכות הנציב יום תעמוד לה - אמן.

הראשונים נתקשו בעקר הענין של התפילה: האם ע"י תפילה משתנה רצונו יתברך? זאת ה' רצה אל'ף ואנחנו מתפללים וע"י זה משנים את הרצון שלו מאל'ף ל-בי'ת. ובכלל איך אנחנו מבקשים לשנות את רצונו? הרי רצונו של הקב"ה זה הדבר הכי טוב בשבילנו, ודאי שהוא רוצה לנו את הכי טוב ביותר 'כָּל דְּעָבִיד רַחְמָנָא - לְטַב עָבִיד' אז למה אתה רוצה לשנות את רצונו? עלינו לקבל באהבה כל מה שהקב"ה גוזר עלינו. ולומר: 'כָּל דְּעָבִיד רַחְמָנָא - לְטַב עָבִיד' גם אם לא נראה לנו טוב- ודאי שזה טוב, והאמת שהכל לטובת האדם. 

אז מה ענין התפילה? 

הקב“ה "טוב ומיטיב לכל" והשאיפה של הקב"ה: שנגיע לשלמות, ובשעה שהאדם כואב - תפילתו וצעקתו אמיצים יותר, חזקים יותר מאשר כשהוא בשלווה, במנוחה, בהשקט ובבטחה, ולכן הקב"ה נתן לאדם אפשרות שתהיה התפילה אמיתית, מקרב לב, וע"י התפילה הוא יתעלה ויתקרב אל הבורא, סוד התפילה: לשנות את האדם, ככתוב: "אֶת אֲשֶׁר יֶאֱהַב ה' יוֹכִיחַ" אז התוכחת, הצביטה, והלחץ והבעיה ואפילו הצרה - זה להקפיץ אותך מדרגה, כי אז אתה פונה לה' ונחלץ.

 כמו שיצא סרטון עכשיו של אחד הניצולים ממסיבת ה'בודהא' שהיתה ב: 'שמחת תורה', שהוא חפר שוחה, וכיסה את עצמו בעפר, עצם עיניו באדמה, ואמר קרוב לארבע (4) שעות: "שמע ישראל ה' א-לקינו ה' אחד"... בלי הפסקה! ארבע שעות, עד שהוא שמע שנהיה קצת שקט מסביבו, אז הוא הרים את הראש, ואז הוא ראה לנגדו במרחק שתים-שתים וחצי (2-2.5) מטר מחבל עומד! 

ואז הוא אמר: "זהו מלחמת החיים שלי! אני מתאבד עליו כמו שאומרים, או שאני הולך או שהוא הולך." עוד הוא מדבר לעשות משהו - פתאום מסתלק משמה המחבל בלי כלום לא ראה אותו ולא שום דבר והלך. 

כמה מלאכים הוא ברא ב: "שמע ישראל ה' א-לקינו ה' אחד" 

הרי למדנו שאפילו בהרהור - בוראים מלאך! בדיבור - ודאי, במעשה - עוד יותר... אז כמה מלאכים ב: "שמע ישראל" הקיפו אותו, וההוא לא ראה אותו והלך והוא ניצל, הוא סיפר פה אצלנו, יצא סרטון - לא יאומן כי יסופר!

אז תפילה מעומק הלב מקרבת את האדם אל הקב"ה ממש! ואם אתם "הַדְּבֵקִים בַּה' אֱ-לֹהֵיכֶם" אז חיים! "חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם" אי אפשר להרוג אותך. 

הקב"ה רוצה בשלמות אהובה, ומיסר ומוכיח אותם, כי מטרת התפילה: להביא את האדם למחוזות שהוא לא היה נמצא שם, זה לא 'לומר' איזה פרקים וזהו, המטרה: להפוך ולשנות אותו ממדרגה למדרגה, וכשהוא משתנה ע"י התפילה - המצב הרוחני משתנה! ואז הוא עומד במעמד שלא היה בו קודם בשעת הגזרה, ואז יש תקוה: שהקב"ה יעזרהו ויצילהו.

וזה לא 'שינוי' רצונו יתברך, אלא הגזירה היתה רק כשהוא עמד במצב הקודם, הגזירה היתה על המצב הקודם, ומכיון שהוא יצא מהמצב הקודם והוא עלה למצב חדש - אז אין גזרה במצב החדש, הגזירה היא למצב קודם. 

אז אתה לא משנה את הגזרה, הגזרה נשארה אבל למצב הקודם, אתה כבר לא נמצא במצב הקודם, לא היתה גזרה על המצב החדש, ממילא לא השתנה המצב, הגזרה נשארה גזרה רק אתה לא ראוי לה כבר. אז מסלקים ממך אתה הבעיה - הפלא ופלא!

מעתה מבוארת התועלת של התפילה, התפילה לא משנה את רצון השי"ת, התפילה משנה את המצב הרוחני של המתפלל ועל המצב החדש - לא נגזרה גזירה. 

זה כמו שאומרים לבן אדם: 'אם אתה תאחר - יהיה כך וכך, אם לא תאחר - לא יהיה כלום!'. 

הגזרה זה רק על מי שמתאחר, מי שלא מתאחר - אין את הגזרה. אז אם אדם הבין והאיום הזה, ואמרו לו כך וכך גרם שלא יגיע למצב של איחור - אין גזרה. 

'אם אתה תהיה בסדר - אין גזרה. אם אתה לא בסדר - יש גזרה. תעלה מהמצב - אין גזרה'. 

מי עושה את זה? - התפילה, זה מטרת התפילה: לקרב את האדם אל הבורא. כמו מאה (100) ברכות, כמו שלוש (3) תפילות, כל הזמן להיות בקשר, כל הזמן, להיות קרוב: "קִרֲבַת אֱ-לֹהִים לִי טוֹב" - זה אומר ה'אור יחזקאל' (דרכי עבודה עמוד עו' לרבי יחזקאל לוינשטיין זצ"ל). 

יש אדם שהוא לא זכאי שהקב"ה יקבל את התפילה שלו, לא זכאי, אבל מכל מקום אם הוא מתחנן בתוקף ובדמעות, אע"פ שאין בידו מעשים טובים – הקב"ה מקבל תפילתו ועושה חפצו!

ויש סיפורים כאלה מהניצולים גם!!

כתב החתם סופר: 'ואז יעורר ממילא בבכי ודמעות היוצאים מהלב - ובזה ידע: כי נתקבלה תפילתו ומאת ה‘ היתה לו!'

זאת אומרת אם אדם לבקוע את סגור לבו, הוא מרגיש שהוא מתפרץ החוצה בבכי ובתחנונים - זה מאת ה' להראות לו: שתפילתו מתקבלת. 

ויש בזה מקור בזוהר הקדוש פרשת "ויחי": 'כל אדם השופך דמעות לפני הקב“ה - אע“פ שנגזר עליו גזר דין – יקרע!'

היו שנים (2) שמה; בחור ובחורה, שהבחורה אמרה לבחור: "בא נקבל עלינו 'שבת' וננצל!" 

אמר לה: "מה את מדברת שטויות?!" 

- טאך! קיבל כדור בראש! והיא נשארה!! היא מספרת זאת... .- לא יאומן כי יסופר! דברים ברורים.

'כל אדם השופך דמעות לפני הקב"ה אע"פ שנגזר עליו גזר דין – יקרע!' 

מאיפה לומדים? מלאה אמנו, בתפילה שלה היא זכתה להינשא ליעקב אבינו! 

היא היתה ראויה לעשיו 'הגדולה לגדול והקטנה לקטן' - "וְעֵינֵי לֵאָה רַכּוֹת" - מרוב בכי! והיא שנתה את הגזרה! וכך לימדו אותנו חכמים איך להתפלל. - זה אומר החתם סופר (בדרשות חלק ב' דף שנ“ה).

ידוע ומפורסם המכתב ששלח ה'חפץ חיים' זצ"ל לאחד ששאל אותו: 'למה הוא מבקש מהקב"ה ולא נענה?' 

והשיב לו: 'אתה לא מבקש מעומק הלב כראוי! אם תבקש באמת מעומק הלב - תתקבל בקשתך', 

ולכן הציע לו: 'תכנס לחדר תסגור את עצמך ותעורר את עצמך עד שתרגיש שאתה מתפלל ממעמקי הלב - ואז תוושע'. 

ומוסיף לו החפץ חיים במכתבו: 'ואם באמת זכית להגיע לכזה מצב שלבך נפתח ובקשותיך הם מיצוי הלב והנפש, אז אני מבקש ממך שתבקש באותה העת: גם על הגאולה השלמה!' (את המעשה הזה עם החפץ חיים מביא הרב דון סגל שליט"א, פורים, האור הגדול). 

אדם יכול! אם מגיע לכאלה מדרגות - יכול להציל את כל עם ישראל!

זכורני, שפעם קראו אותי ל: 'מילואים' - ולא רציתי ללכת, אז התפללתי כמו שצריך!! וכל כך כיוונתי, ובא לי אפצ'י... שהעיף לי את הסידור מהיד. וואי וואי וואי כבר התרגזו כנראה שאני הערתי יותר מידי את ה... כן זה היה עם הכיסא, 

ואז שהגעתי שמה ל: 'מילואים' אמרתי שמה למפקד: 'תשמע... פפפפפהה...' 

- "תעמוד שמה!!!... 

עמדתי בצד, הוא מקבל אנשים לראיונות, אני מסתכל עליו, היה לו כיסא של הצבא מברזל! ופתאום! 'פאק!!' נשבר הברזל והוא נפל על הרצפה, הוא ישר קם מסתכל עלי 

אמר: "תעוף מפה"! - השתחררתי. כמו שהסידור עף - ככה הוא עף, צריך להתפלל חזק! 

ידוע לכל: ש'אסור להרהר אחר מידותיו של הקב“ה!' והנהגתו כי בודאי הדין איתו והוא צודק ומשפטיו צדיקים ישרים. מכל מקום מותר לאדם להפיל טענות לפני הקב“ה על כל צרה ופגע שקרה לו. 

אומר החפץ חיים הקדוש: 'אַחי ורֵעַי! תלאות רבות ומצוקות עוברות עלינו מיום ליום בפנים, בחוץ...' 

ובפרט עכשיו שיש מלחמה! שעוד לא מרגישים, אבל עוד מעט זה יהיה הרבה יותר חמור!!

'אז כמה עלינו לשפוך שיחה ותחינה ובקשה לפני מלך הרחמים, שבודאי ישמע את קולנו ושועתנו!'.

אמרתי לכם כל הזמן, מזמן ה'קורונה' והכל: 'לא תבכו ולא תצעקו לה' - לא יעזור! ה' מצפה מאתנו לצעוק אליו, זה לא טוב ש: 'ביידן' (נשיא ארצות הברית) בא, כשאנחנו תולים ביטחוננו באדם במקום בקב"ה בלבד - אנחנו מסתבכים! ה' רוצה: שלא יהיה לנו 'משען ומשענה' אלא הוא! "ה' אִישׁ מִלְחָמָה", "הוּא יִלָּחֵם לָכֶם וְאַתֶּם תַּחֲרִישׁוּן" אתם לא רוצים? אתם סומכים על האדומים - בואו נראה מה יהיה... 

ו"הם" (אדום) אין כוונתם לעזור לנו, יש להם אינטרסים במזרח התיכון מול רוסיה וסין, זה לא... הם לא דואגים לנו בכלל! לכן הם באים להפריע!! לעשות 'מסדרון הומניטרי' וכל מיני קשקושים... כדי שלא להסתבך עם מצרים וירדן וסעודיה, בשביל לא להפסיד את המזרח התיכון. אבל בסדר, יש פרשנים שמסבירים את הדברים. 

אבל אני מסביר: מה הצד של התורה, התורה רוצה: שאנחנו נהיה קרובים אל ה', לא קרובים ל'ביידן', בקושי הוא מתנדנד ממקום למקום, ואתה רוצה לסמוך עליו?! "מִשְׁעֶנֶת הַקָּנֶה הָרָצוּץ" (ישעיה לו, ו). 

היוצא מדברינו: שכל הצרות הרבות הבאות עלינו שאיננו ניצולים מהם, זה בגלל שאנחנו לא צועקים ומרבים בתפילה לקב"ה, ולכן לא מתקבלת התפילה. 

'בֶּטַח בְּאֶחָד - וְאֶל תִּפְחַד!' אם אתה בוטח רק באחד - אז אל תפחד, אם אתה בוטח באחד ועוד אחד... - אתה צריך לפחד!

לא להסתפק בתפילת ה'שמונה עשרה' שלוש (3) פעמים ביום, אלא בינו לבין קונו כל יום ידבר אתו! וזה עדיף, למה עדיף? – ב'שמונה עשרה' מחכה לך יצר הרע ליד הסטנדר עוד לפני שהגעת, בשביל לבלבל לך את המח! אבל כשאתה פתאום בוקע מהלב ומדבר עם ה' - הוא מופתע! הוא לא ידע, ואתה הספקת להעביר את המסר מה שאתה רוצה... ובפרט שזה 'מעומקא דליבא!'

שלוש (3) התפילות שגורות בפינו וזה נגמר מהר צ'יק צ'אק בלי לשים לב! אבל כשהאדם בינו לבין עצמו הוא עושה 'חשבון נפש' על מצבו הוא מדבר מה כואב לו עכשיו... זה משהו אחר לגמרי!

וצריך לזכור: שגם הקב"ה כשצר לנו בגללנו - גם "לו צר", ה' עִמּך בְצָרָה, וכשהקב"ה נכנס כביכול לצרה אתנו - הוא יחלץ גם את עצמו מהצרה! 

אבל אנחנו צריכים לבקש לא רק בשבילנו גם בשביל שלא יהיה צר גם לקב"ה...! אם גרמנו לאבא שיתן לנו סטירה - אז ציערנו את אבא! הסטירה כואבת לנו נכון אבל מה גרם? -שציערנו את אבא. 

אם הקב"ה הוצרך כבר לענוש אותנו - אז ציערנו אותו, צריך לבקש בתפילה: גם על הצער שלו על שציערנו אותו! 

בקיצור, אם נתפלל חזק כמו שצריך – ושנדע: שאנחנו תלויים רק ברחמיו ובחסדיו אז "יִשְׂמְחוּ הַשָּׁמַיִם וְתָגֵל הָאָרֶץ וְיֹאמְרוּ בַגּוֹיִם ה' מָלָךְ" (תהלים צו, יא).

בואו נוכיח לגויים האלה: שה' מָלָךְ! איך? כשאנחנו נרבה בתפילה באמת, כל הגויים יראו שה' מָלָךְ! נסים ונפלאות יהיה כאן! נסים ונפלאות...!!

ואני מציע לכל הלוחמים: לבקוע מהלב להקב"ה! לא בפחד - בביטחון גמור: שה' יושיע כי "לַה' הַיְשׁוּעָה".

ה'פלא יועץ' כותב: 'שתפילה היא גדולה יותר מהקרבנות! לא התפילה הקבועה, אלא על כל צרה שלא תבוא - צריך להקדים תפילה לצרה שיש לנו על מי להישען על אבינו שבשמים. 

'לְעוֹלָם יַקְדִּים אָדָם תְּפִלָּה לַצָּרָה' - לפני שנכנסים ללחימה פנימה, זה הזמן להתפלל לפני ה'. 

אבל מה קרה בצה"ל? 

היה מפקד שאמר: 'תפילה' - פיטרו אותו! 

אמר לחיילים: 'עופר פינטר' - צה"ל לא מסכים שיפנו לקב"ה רח"ל! 

כן, כבר אמרנו: "אִם ה' לֹא יִשְׁמָר עִיר שָׁוְא שָׁקַד שׁוֹמֵר" (תהלים קכז, א) תצפיתניות, לוויינים! כל מיני, כל מיני מכשירים ושמונה מאתים (8-200) ומטוסים באוויר וקשקושים וכל מה שיש... 

ואפילו שקיבלו ידיעות: 'שחוצים את הגדר!' והכל - גורנישט מן גורנישט. והודיעו להם בלילה מוקדם... ומפקד האוגדה ידע! והכל... ואמרו: 'ניפגש בשמונה (8:00) נמשיך לדון...' בחמש וחצי (05:30) כבר התחילו לחסל מאות יהודים...! (הי"ד)

אין: "כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי" (דברים ח, יז) – אין! ה' מראה: אתם יותר מידי פלספנים, אתם חושבים: 'יש לכם F 35 יש לכם זה... ויש לכם זה וכל מיני שמות ולייזר...' 

ו"הם" באו עם טוסטוסים, ועם עגלה וסוס, ואחד עם קביים אפילו בא משמה, ונכנסים וזה... בלי נשק, חלק בלי נשק! בשביל לבזוז! לא יאומן כי יסופר! זה פאדיחה שאין כדוגמתה... והם חזרו כאילו ל: 'חץ וקשת' מול F 35! מה היה להם?... אפילו שהיו להם הקלעים נ"ט וזה... גם כן פאדיחה, ידעתם שיש להם כזה נשק תקני?!

 – חשבתם: 'מי אלה? עלי בבא וארבעים (40) השודדים, מה זה? מה הם יכולים לעשות...?! יכנסו חמש (5) חוליות, נו חמש חוליות נסתדר עם כיתות כוננות עם אקדחים...!' 

לקחו להם את הרובים!! עם אקדחים, הכל "מוזר"... הכל מוזר!... מה זה? כאילו הכינו את המצב שיהיה גרוע! מה זה?! 

- "הסברים" יבואו בהמשך - לא אמיתיים כולם, כמובן שיכסו על הרבה וכו'... 

אבל אם אנחנו נבטח רק באחד - אין מקום לפחוד.

רבנו חיים ויטאל זצוק"ל (בהקדמה לשער המצוות) שואל שאלה: 'יש מצוות שכתוב בהם אריכות ימים, כגון; "קן ציפור" כגון; "כיבוד אב ואם" ורואים שיש אנשים שקיימו זאת ולא מאריכים ימים, ואם התורה מבטיחה - אין דבר כזה שזה לא מתקיים, זה ה' הבטיח! "כִּי אֲנִי ה' לֹא שָׁנִיתִי" והוא לא משנה בדיבורו, אז איך זה לא מתקיים?

והוא עונה בשם האר"י הקדוש שקיבל מאליהו הנביא! 

ידוע, שאליהו הנביא למד שבע (7) שנים רצוף עם האר"י הקדוש! 

אמר לו אליהו הנביא לאר"י הקדוש: 'הסיבה לכך כיוון שהאדם עושה את המצוות במהירות כאילו הם עליו כמשא, אבל אם יעשה אותם בשמחה גדולה וחשק - תתקיים ההבטחה! ולכן מה שאנחנו רואים אצל בני אדם מה שלא מתקיים - כי לא מקיימים את המצוות בשמחה!'.

והאר"י הקדוש אמר: 'שכל מה שהוא זכה למדרגותיו - בגלל שקיים כל מצווה בשמחה!' 

וגם צריך לכוון, כמו שאנחנו מכוונים בכל מצוה שאנחנו עושים את רצונו יתברך! וכך אנחנו אומרים לפני המצוות: 'הריני מכוון לקיים מצוות... (זה וזה) באהבה! ביראה ובשמחה ובזריזות...!!' כשהאדם עושה את המצוות ככה - מובטח לו: שמה הבטיחה התורה - יתקיים. 

לדוגמא; המתפלל בעת צרה או מתפלל על זיווג או על פרנסה או בריאות, או על הילדים, לא יתפלל: 'לצאת מן הצרה!' 

אלא יתפלל: 'לקיים מצוות הבורא יתברך!' מה המצווה? - להתפלל לה' בעת צרה זה מצוה. הרמב"ם אומר: 'שאין מצוות תפילה אלא בעת צרה דאורייתא!'.

אז אם בא לאדם איזה צרה או חסר או משהו וזה... והוא מתפלל, לא יתפלל על הצרה, יתכוון: 'שהוא מקיים מצוות הבורא להתפלל בעת צרה!' ואז ממילא הקב"ה יקבל תפילתו. למה? כי בזה אנחנו מראים לקב"ה: שאנחנו עמו ועבדיו, והוא א-לקינו, ואליו עינינו תלויות כְעֵינֵי עֲבָדִים אֶל יַד אֲדוֹנֵיהֶם, ואין לנו שום עזר! רק הבורא יתברך, ורק עליו אנחנו שַׂמים את ביטחוננו! ואם אדם עושה כן - ודאי שיענה.

וכן כתב 'הבן איש חי' זצ"ל (פרשת בשלח אות ד'): 'אם רואה עצמו מכוין יפה בתפילתו, אל יחשוב: 'שבעבור זה ראוי שתעשה בקשתו!' - זה נקרא: 'עיון תפילה' ואז נזכרין עוונותיו, אלא יחשוב: 'אולי ישמע השי"ת בקראו אליו בעבור עוצם רחמיו וגודל חסדיו! ששומע תפילת כל פה במידת החסד והרחמים'. 

אל תחשוב: 'שאתה זכאי שתתקבל תפילתך'. רק תתלה בחסד ורחמים מאתו יתברך!

ולפי דברי האר"י הקדוש צריך שיכוין כך: 'יוֹדְעִים אֲנַחְנוּ ה', שֶׁאֵין אֲנַחְנוּ רְאוּיִים והׇגוּנים לְהִתְפַּלֵּל לְפָנֶיךָ, אֲבָל סָמַכְנוּ עַל רַחֲמֶיךָ הָרַבִּים וְחַסְדֶּךָ הַגְּדוֹלִים, כִּי חָפֵץ חֶסֶד אַתָּה וּמַרְבֶּה לְהֵיטִיב אַתָּה" ככתוב: "טוֹב ה' לכל וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו" וְאַתָּה צִוֵּיתָנוּ: לְהִתְפַּלֵּל אֵלֶיךָ, כִּי אַתָּה אֱ-לֹהֵינוּ וַאֲנַחְנוּ עַבדֶּךָ, וְעֵינֵינוּ לְךָ תְּלוּיוֹת כְעֵינֵי עֲבָדִים אֶל יַד אֲדוֹנֵיהֶם'. 

וצריך כל אדם להיזהר ולכוון בכך. 

ובזה מובטחים הלוחמים, שיצליחו במשימתם, יחזרו בריאים ושלמים ולמשפחתם – אמן ואמן!