רבי שמעון אומר שלשה כתרים הם כתר תורה כתר כהנה וכתר מלכות חלק ב' | הרב אמנון יצחק שליט"א
- - - אין זה התמלול! אלא עיקרי הדברים מהספר 'דרכי אבות' (עמ' תשלב עד עמ' תשלד') - - -
'וכתר שם טוב עולה על גביהן'
כתר שם טוב המעשים הטובים שהאדם עושה בלא פניות
ורע"ב פירשו דכתר שם טוב קאי על המעשים הטובים שהאדם עושה וביאר בשם משמואל פר' תצוה שנת תרע"ג ותרע"ס כי אין הכוונה לכל מעשים טובים שיעשה האדם אלא לאלו שיזכה האדם לעשותם כשהם מבוררים בתכלית הבירור ואין בהם שום פניה אלא כל כוונתו בהם בלתי לה' לבדו שהרי משמעות הלשון טוב הוא כאשר הדבר הוא טוב גמור בלא שום פסולת ולכן כתר שם טוב יאות רק למעשים טובים שלא היתה לאדם בעשותו אותם שום פניה אך המעש"ט שנעשו עם מחשבות שלא לשמה אינם נכללים בכלל כתר שם טוב.
מי שעמל לתקן את מידותיו זוכה לשם טוב
ובספר מילי דאבות פירש שמהות כתר שם טוב קאי על המידות הטובות שהאדם מסגל וקונה אותם קנין בנפשו ואם הם אכן מושרשות בנשמתו אזי הוא זוכה לחיי העוה"ב וענין שם טוב מורה על עצמיות הדבר וכפי שאמרה המשנה לעיל פ"ב מ"ח קנה שם טוב קנה לעצמו והשם הטוב הלזה ילווהו לבית עולמו ויביאנו לתכלית שלימות נפשו וכמו שאמרו חז"ל במסכת ברכות יז ע"א רבי יוחנן כשהיה מסיים ספרו של איוב היה אומר סוף אדם למות וכו' אשרי מי שגדל בתורה ועמלו בתורה ונפטר בשם טוב מן העולם והיינו שהשם טוב הלזה שמורה על כך שהאדם קונה את המידות בנפשו ילווהו לבית עולמו וע"כ אשרי חלקו שזכה לכך.
ת"ח המרביץ מתורתו לאחרים שמו הטוב הולך לפניו
ובילקוט מעם לועז כתב כי לכתר שם טוב זוכה רק מי שאין דאגתו נתונה רק לעצמו אלא הוא משתדל לתקן גם את נפשות בני אדם אחרים ומגדל את בניו לת"ת וגם מרביץ מתורתו ברבים וחז"ל ילקו"ש שיר השירים תתקפא נתנו משל על הדבר שהת"ח דומה לצלוחית של פלייטוןשהוא שמן יקר ערך המפיץ ריח טוב שאם היא מגולה ריחו של השמן נודף ואם מכוסה אין ריחו נודף וגם הת"ח אם הוא דורש טוב לעמו ומלמד מתורתו אחרים הרי הוא כדוגמת הצלוחית המגולה וריחו נודף בסביבתו והתורה שזכה לקנות מועילה גם לאחרים מבלעדיו וזהו ענין השם טוב כיון שבכה"ג שמלמד תורה לאחרים שמו הטוב עולה וצץ ויוצא למרחוק שהרי כל סובביו נהנים מאוצרו הטוב וזהו ביאור דברי רבי יוחנן שהובאו לעיל אשרי מי שגדל בתורה היינו שעסק כל ימיו בתורה וגם ועמלו בתורה שחוץ מעצם לימודו עוד עמל בתורתו ללמדה לאחרים ולזכותם הנה הוא נפטר בשם טוב מן העולם יען כי תורתו הפיצה ריח טוב ונעים והשפיעה גם על אחרים ועליו אמר שלמה המלך קהלת ז, א: "טוב שם משמן טוב ויום המות מיום הולדו".
וסיים את דבריו כי האדם שטרח לחדש חידושי תורה לשם שמים ועמל הרבה עד שזכה לראותם יוצאים לאורה ומודפסים עלי ספר הנה גם הוא זכה לשם טוב כי בכך זכה להרביץ מתורתו לאחרים.
רק בשעת מיתת האדם כאשר רואים שעבר את העוה"ז כראוי ושמו הטוב הולך לפניו יש מקום לשמוח
ובספר מגן אבות הביא מדרש חז"ל על מאמר הכתוב הנ"ל טוב שם טוב משמן טוב וגד ואלו דבריו משל לשתי ספינות שהיו בנמל האחת פורשת לים והאחת חוזרת ממסעה ונכנסת לנמל לעגון בה היו האנשים שמחים על היוצאת ולא על הנכנסת היה שם פקח אחד אמר להם טפשים אתם זו שנכנסה וחזרה בשלום ממסעה בים צריכים אתם לשמוח עליה זו שהיא יוצאת עתה ואינכם יודעים אם תשוב בשלום אם לאו למה זה תשמחו עמה והנמשל הוא כי הנה בשעת לידת האדם שמחים הכל בלידתו אף שאינם יודעים כלל מה יהיה בסופו ואם יצא מן העולם בשם טוב והלא מן הדין היה שישמחו רק כאשר אדם נפטר לבית עולמו בשם טוב שאז אשריו ואשרי חלקו על כך שזכה ועבר את הים הגדול בשלום וזה שאמר שלמה ע"ה בחכמתו טוב שם משמן טוב ויום המות מיום הולדו היינו שכאשר האדם זכה להגיע ליום המות כאשר שמו הטוב מלווהו מחמת שזכה לעשות את רצון בוראו כראוי אזי טוב יום המות מיום הולדו לפי שכאשר נולד עדיין לא ידעו מה יהא בסופו ולא היתה השמחה על לידתו אמיתית ושלימה אכן כעת שמת בשם טוב השמחה שלימה משום שעבר את העוה"ז בשלום.