רבי יוסי אומר, כל המכבד את התורה, גופו מכובד על הבריות | הרב אמנון יצחק שליט"א

- - - לא מוגה! - - - 

נציבי יום, אושרת בת חנה, רועי בן ירדנה,

יזכו לזרע חי וקיים, והצלחה בטיפולים, בעזרת השם יתברך.

בלחש.

אמן.

בת שבע, בת בודי, תזכה לבריאות איתנה ואריכות ימים, יחד עם בעלה וכל המשפחה.

יזכו לכתיבה וחתימה טובה, אמן ואמן.

עמבית,

בת נגוס.

כל הישועות, הצלחה לכל המשפחה, אמן.

יאיר בן אברהם,

יזכה בעזרת השם להיות תלמיד חכם ירא שמיים,

הולך בדרך האמת והצדק,

וכל משפחת תספאי יזכו לבריאות איתנה ואריכות ימים ושנים ותשובה שלמה אמיתית, אמן.

רבי יוסי אומר, כל המכבד את התורה,

גופו מכובד על הבריות,

וכל המחלל את התורה, גופו מחולל על הבריות.

פירוש רשי.

הדורש הסרות ויתרות שבתורה,

ומראה טעם על כל קוץ וקוץ,

לומר שאין בדבר לבטלה,

אין לך כבוד תורה גדול מזה.

הנה מי

המכבד ספר תורה ומכבד לומדי תורה והעוסקים בה,

כל אלו בכלל מכבד את התורה הן.

הגאון רבי חיים פלאג'י, זכר צדיק וברכה, בספרו עיני כל ישראל,

על דרך שפרשו חכמים זיכרונם וברכה את ציווי התורה,

כבד את אביך ואת אימך,

אמרו בקידוש של למד אלף,

איזהו כיבוד מלבישו ומנעילו,

זה הכבוד שעושה להורים,

מלביש ומנעיל.

וכן פרשו גם לגבי כבוד שבת,

אמר הכתוב בישעיה נח יג,

וכיבתו מעשות דרכיך,

וביארו ריבותינו זיכרונם לברכה,

שבת כ- יג,

שלא יהיה מלבושך של שבת

כמלבושך של חול.

זה וכיבתו.

הרי שעניין הכבוד מתבטא במלבושים,

לכבד את השבת בכסות נאה,

ומעתה גם המכבד את התורה יתפרש,

שמלביש את התורה בלבושים נאים.

מה פירוש? מעטר

ומפרש את התורה בפרדס,

פשת, רמז, דרס, סוד.

אם כן, לפי זה כוונת המשנה להורות לאדם

שלא ילמד את דברי התורה רק על פי פירוש הפשוט,

אלא יוסיף לעטר ולפאר

בפירושים נאים

על דרך הפשט, וגם בדרשות יפות, וימשיך

ברמזי התורה, ויסיים בסודותיה הנפלאים והנסתרים.

ואז יקבל שכרו, ויהיה גופו המכובד על הבריות.

רש״י

ורבנו עובדיה מברטנורה פירשו שמדובר על המכבד על ספר תורה.

דהיינו שהוא נזהר להניחה במקום קדוש,

ולא במקום לא מכובד,

כגון על ספסל שיושבים עליו בני אדם וכיוצא בזה.

ורש״י הוסיף עוד,

שהכוונה בכבוד ספר תורה שאינו סח בזמן שהחזן קורא בספר תורה.

זה כבוד התורה.

לכן כתב גם החסיד יעבץ בשם ריבן שושן,

שכשם שבשעה שקיבלנו את התורה מאת השם,

לא היה שם, רק קול אחד.

קול השם בכוח,

קול העולם דמם.

כך ראוי

שיהיה עתה בזמן שקוראים בה.

שישמע בהיכל השם רק קול הקורא אותה בהדר.

וכל הנוכחים ישמעו בשתיקה.

ובזוהר הקדוש,

חלק ב', דף ר״ו,

מובא כי אדם המכוון באותה שעה של קריאת התורה,

באוזניו פקוחות וקשובות

ועיניו פתוחות,

מעלין עליו כאילו קיבל את התורה מהר סיני.

הרמב״ם ורבנו יונה,

פרשו המכבד את התורה,

מדבר על המכבד את ספרי הקודש.

וכן כתב בתפארת ישראל שיכבד את הספרים לאוגדן יפה

ולהושיבן במקום נכבד.

כל שכן את הספר תורה עצמו חייב לכורחו במטפחת יפה ונאה.

ובמדרש שמואל כתב

שיניחם ויצניעם במקום המובחר שבביתו,

אם כל אחד כתב לו ספר תורה לעצמו.

ולא יניחם בבית הכנסת.

וכשהוא מטלטלם ממקום למקום,

לא ייקחם כמו שאר כלי תשמישו של חול,

אלא בדרך כבוד וצניעות,

כמו שמטלטלת בגדי המלך בפניו.

ולא ייגע בהם, כי אם בידיים נקיות.

מזה יש ללמוד לעניין מה שמצוי בזמננו,

תיק מיוחד לטלית ותפילין

שיש אפשרות להחזיקו בידו עם בית יד.

הטל קבועה בו.

ויש בו גם רצועה

העשויה לתלות על הכתף.

בוודאי צריך להקפיד לאוחזו עם הידית

בדרך כבוד, ולא יתלנו על הכתף.

וכן לא יניח את הטלית והתפילין

בתוך שקית,

כדרך שמוליך כליו ובגדיו למקווה.

שנשיאה כזו אינה מדרך כבוד לטלית והתפילין הקדושים,

שמקיימים עמהם מצוות יקרות ונעלות כל כך. זאת אומרת, לא לשים בשקית וללכת.

וגם זהירות זו נכללת בכיבוד התורה.

מובא בספר חסידים, סימן צז,

מעשה בה אדם חסיד גדול,

אחר פטירתו הוציאו גופו מקברו

והשליחו כדומן

על פני האדמה,

ונצטערו כל העם על דבר זה עד מאוד.

בא בחלום לאיש אחד ואמר לו, סיבת הדבר שקרה כך,

משום שהיה רועה ספרי קודש

ודפי ספרים קרועים,

לא היה מקפיד לכושרם,

יחד ולכורחם ולכבדם כראוי.

ועל זה היה עונש שהשליכו אותו כדומן על השדה.

ובספר ברית עולם לחידה הקדוש פירש על פי זה מאמר משנתנו,

כל המכבד את התורה,

גופו מכובד על הבריות,

וכל המחלל את התורה, גופו מחולל על הבריות.

והתיבה כל באה לרבות

דבר כלשהו.

כל.

כל. כלשהו.

ויש לומר שדברי התנא,

שכל המחלל את התורה,

באים לרבות

כגון החסיד הזה,

שאפילו שהוא לא חילל את ספרי הקודש בידיים ממש,

אבל נגרם חילול התורה וביזוי ספרים,

כיוון שהוא לא הקפיד לכורחם כראוי.

ועל כן התקיים בו גופו מחולל על הבריות.

ודקדקו עימו כחוט השערה לכפר לו על הפגם הזה,

הוציאו גופו מקברו,

ובכך נעשה גופו מחולל.

זה נאמר כל המחלל. כל. יעני אפילו כלשהו.

אפילו חילול כזה, שאתה רואה ספר תורה קרוע, ואתה לא כורך אותו, ואתה לא שומר על כבודו,

או שאתה רואה יותר גרוע, דבר מושלך על הארץ,

חתיכת פיסת

דף מאיזה סידור, ואתה לא מרים על אחת כמה וכמה.

עוד פרש רבנו עובדיה מברטנורה בכוונת המשנה שמדברת על כבוד לומדי התורה,

שניזהר לכבד העוסקים בה,

כמו שכתב רבנו יונה, והוסיף

שדבר ידוע הוא,

וכן הסברה נותנת

שכל המדבר טוב על החכמים,

מוחזקין אנו בו שהוא צדיק.

ואילו עדן את החכמים לקו חובה,

ואין מוצא להם צד זכות,

וכאשר מדברים לפניו על אודות הרשעים, מצדיק מעשיהם,

וידוע שיש בו שמץ רשעות.

אחד שאומר שחכמים זיכרונם לברכה,

הם שיקרו אותנו,

ומרפיתא מגן עליו,

ויוצא נגד אחד שלא רצה להגיד שהעולם פיתה,

וקורא לזה שקר, ויוצא כנגד, ומחפש דקדוקים ודיבורים וכל מיני דברים.

זה רשעות.

וסיים רבנו יונה,

כי על ידי הסימן הזה יש ביכולת לבחון את ליבות בני האדם ולדע מעלתם.

את מי הם משבחים

ואת מי הם מגנים.

לא יאומן כי יסופר. רק בגלל שלא הסכמנו עם מרפיתא שיש פיתות,

בלי פלאפל,

שיש פיתות,

אז הוא יוצא נגד.

ואותם רבנים שהוא מבזה באימיילים ואומר שהם עמי ארצות,

הוא לא יוצא כי איתם לא היה לו קשר להגיד להם,

תיכנעו בפניי ותגידו שעולם פיתה.

אבל אם הם גם יתנגדו לו שזה לא פיתה,

אוי ואבוי, מה הוא יעשה, אוי ואבוי. מי שלא מסכים איתו שעולם פיתה נידון להשמצות מכאן ועד להודעה חדשה.

איי איי איי, איזה הפתעות מחכות לי.

ובאמת מפורש כל זה באיש לפי מהללות. דרך אגב,

אתמול הוא שאל את הבן שלי

אם הוא יכול לבוא להרצאה ואני אתן לו לדבר.

לא יודע מה בני ענה לו,

אבל הוא לא הגיע.

בשידורים שלו הוא אמר שהוא רוצה להתמודד ראש בראש.

הייתי בחדרה, ליד הבית שלו,

והוא לא בא.

ואיש לפי מעללו.

היינו שמעלת איש נבחנת לפי מהללו.

כלומר, כשנשמע מפיו את מי הוא מהלל,

כך נדע מה מדרגתו.

במדרת שמואל פירש בכוונת המשנה שמדובר על אדם העוסק בתורה,

שעליו לכבד אותה בשעת לימודו.

והיינו, שייזהר שיהיו גופו וידיו נקיות,

וגם בגדיו יהיו נקיים, לכבוד תורת השם הקדושה אשר הוא שונה,

וגם יקפיד ללמוד רק במקום נקי מזוהמה ולכלוך.

ובכלל הכבוד הזה, שיאגה בתורה באימה, ביראה, ברטט ובזיעה,

כבשעה שמדבר עם מלך,

אז צריך ידיים וגוף נקי,

בגדים נקיים,

לא עם גופייה ועם הכנסיים קצרים ושכיבה וכל מיני פוזות.

וללמוד במקום נקי,

ללא לכלוך,

ובאימה, ביראה, ברטט ובזיעה.

אז פורנו כותב שהמכבד את התורה,

הפירוש שמכבד את השם יתברך, נותן את התורה.

והמחלל את התורה,

חוץ ממה שהוא מחלל, הוא גם מבזה את השם יתברך.

ככתוב, את אדוני הוא מגדף.

מתי את אדוני הוא מגדף?

כי דבר אדוני בזה,

אם הוא מבזה את דברי השם.

אני יודע שבזה את השם מתחלל ומתבזה גם דבר השם, שזה התורה הקדושה.

והשכר של המכבד את השם

זה שיהיה גופו מכובד על הבריות,

כמו שאמר הכתוב,

כי מכבדיי אכבד.

ואילו המחלל את התורה,

הוא מבזה את השם יתברך,

גופו מחולל על הבריות.

כמו שכתוב, ובוזאי יקלו.

עוד מביא מדרש שמואל בשם רבנו מנחם לבית מאיר.

המכבד את התורה זה העוסק בתורה,

ובד בבד מתקן את מידותיו.

והוא מאותר במידות טובות ונחימות.

לא מקלל שיהיה סרטן למי שלא מסכים איתו שעולם פיתה.

שזה גורם,

כבוד התורה בעיני הרועים, אם הוא מתוקן במידותיו.

וכמו שאומרת הגמרא ביומא,

שיהיה אדם קורא ושונה ומשמש תלמידי חכמים, אם לא הוא עם הארץ.

אבל זה לא מספיק.

ויהיה משאו מתנו באמונה ודיבורו בנחת עם הבריות.

לא פותח שיעורים רק נגד, נגד, נגד,

נגד, נגד,

מי שלא מסכים עם הפיתות.

אז מה הבריות אומרות עליו?

אחד שקורא ושונה ומשמש תלמידי חכמים ומתקן את המידות ומשאו ומתנו ודיבורו בנחת עם הבריות,

מה אומרות עליו?

אשרי אביו,

שלמידו תורה, אשרי ריבו,

שלמידו תורה. אוי להם לבריות שלא למדו תורה,

או למדו תורה עקום.

לוני שלמד תורה,

ראו כמה נעים דרכיו, כמה מתוקנים מעשיו.

עליו הכתוב אומר,

ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אטפל.

אבל מי שקורא ושונה ומשמש תלמידי חכמים,

אפילו משמש תלמידי חכמים.

לא אחד שאומר, אני לא צריך רב.

אין רב, לא צריך רב.

אבל אין משא ומתנו באמונה,

כי הוא משקר על ימין ושמאל,

ואין דיבורו בנחת עם הבריות.

איזה נחת קדחת?

רק דברים נגד.

מה הבריות אומרות עליו?

אוי לו לפלוני שלמד תורה,

אוי לו לאביו

שלימדו תורה.

אביו לא לימדו תורה.

אוי לו לריבו שלימדו תורה, אין לו רב. זאת אומרת, אין אוי, אין אוי.

אין אוי.

לא אני שלמד תורה,

ראו כמה מקולקלים מעשיו וכמה מכוערים דרכיו.

עד כאן הגמרא.

נמצא מזה שכבוד התורה או חילולה

תלוי במעשים, במידות של הלומד.

לא מה הוא יודע.

הפוך, מה שהוא יודע זה לרועץ לו.

כי אפילו קרא ושנה ושימץ תלמידי חכמים.

אבל אין מידותיו מתוקנות,

ואין משאו ומתנו, ואין דיבורו בנחל וכולי.

איי, איי, איי.

ועל כן אמר התנא, מכבד את התורה,

מי שלומד תורה וגם מידותיו מתוקנות.

ולמדנו במשניות הקודמות, מי שאין לו יראת שמיים הוא לא שווה גורניסט מתגורניסט.

כי על ידי זה מתרבה כבוד התורה עם המידות מתוקנות.

החפץ חיים כתב

להמליץ אותו את הישיבה הקדושה בראדין, שעמדה תחת נשיאותו.

ככה הוא כותב בעצמו על הישיבה שלו.

ובתוך דבריו כתב בזה הלשון, מישיבה מפוארה עד מאוד,

שלומדים בה גם תורה ומידות.

ומר פיתא אומר, רק תורה, מידות לא צריך.

גם גמילות חסדים לא צריך.

הוא לקח מפה שניים בשביל הגמילות חסדים, שניהם היום חילונים.

שניהם חילונים. אחד מהם היה אתמול בהרצאה.

והוא כתב לי שהוא היה אצלו ועזב אותו.

ועוד אחד, אם אתם זוכרים אותו, ישב פה אתיופי.

היה בבאר שבע עכשיו,

בלי זקן, בלי פאות, בלי כלום.

כן.

ומר פיתא

מסגולותיו המעולות.

כתב החסיד יעבץ,

כי אין הכבוד שמכבדים את התורה מעלה לתורה עצמה.

ואין פחיתות הכבוד מוריד מכבודה.

כיוון שהתורה הקדושה מעצמה תכובד.

חילוק זה בנוגע לאדם עצמו.

אם הוא יכבד אותה, גופו מכובד על הבריות.

אם הוא יחלל אותה,

ויבזה אותה, או יתלוצץ ממנה,

כבוד התורה בעצמה במקומו מונח,

והוא יענש שגופו יהיה מחולל על הבריות.

רבנו מהרי הכהן, בעל מחבר ספר בתי כהונה,

פירש את דברי המשנה על פי המעשה שכתב רשי

בסנהדרין מ״ד.

מת יהודי רשע שהיה מוכס,

ובאותו יום מת באותה העיר גם אדם גדול בתורה.

באו כל בני העיר

והתעסקו בכבודו של האדם הגדול.

וקרובי המוכס הוציאו את מיתתו אחריו,

ותוך כך

קפצו עליהם אויבים,

ומחמת הפחד והמורא נסו כולם על נפשם,

ומיתות הנפטרים נותרו לבדם.

רק תלמיד אחד

של החכם שהיה קרוב אליו מאוד מאוד,

נותר כל הזמן אצל מיתת ריבו הצדיק, לא עזב.

כאשר עלפה הסכנה,

עזרו בני העיר בראשות גדולי העיר לחלוק לחכם את כבודו,

לקוברו, ובחיוב מספט.

ובטעות

נתחלפה להם מיתת החכם עם מיתת המוכס ונטלוהו לקבורה.

התלמיד ראה את הנעשה צעק בקול גדול, יש פה חליפין, החלפתם.

ואולם מלחמת המהומה,

רבים דוחקים,

לא שעו לדבריו ולא עילו זעקותיו.

וכל העם הובילו את המוכס, אילן,

הובילו את המוכס

אל קברו של החכם.

אותו תלמיד נתמלה צער והגון

שריבו נקבר בביזיון על ידי משפחת המוכס.

והוא גם תמה איך זכה המוכס הרשע להיקבר בכבוד גדול כזה.

יום אחד נגלה אליו ריבו בחלום הלילה,

ואמר לו, אל תצטער.

בוא אראה לך את כבודי בגן עדן.

ובוא אראה לך את עונשו של המוכס בגיהינום.

אבל אתה יודע למה נענשתי להיקבר בביזיון?

פעם שמעתי אנשים מדברים בגנות תלמידי חכמים ולא מחיתי.

כל אלה ששומעים למר פיתה, זה הסוף שלהם.

ולכן נענשתי שגם בעת פטירתי יחסר מכבודי ואקבר בביזיון.

והמוכס עשה מעשה טוב.

פעם אחת הוא הכין סעודה לכבוד שר העיר,

בסוף לא בא השר.

עמד המוכס וחילק כל המזון שהכין

לעניים תלמידי חכמים.

ולכן קיבל שכרו את הכבוד הזה להיות נקבר במעמד כל בני העיר.

זה נרמס בדברי התנא, כל המכבד את התורה.

הוא אמר בלשון לא המכבד את התורה, אלא כל המכבד.

בא לרבות.

את מי?

גם את המוכס.

אף על פי

שאת הסעודה שנתן לעניים תלמידי חכמים לא הכין בעבורם,

רק

נשאר לו.

והכין את זה לכבוד השר.

ובגלל שזה נותר,

נתן להם.

זכות זו גרמה שגופו יהיה מכובד על התורה, כי הוא כיבד את התורה. מי זה התורה? תלמידי החכמים.

והוא נתן לתלמידי החכמים, אז הוא כיבד את התורה. אז גופו היה מכובד,

אז כיבדו את הגוף שלו כמו חכם.

וחשובי העיר,

בגדוליו נשאו מיטתו וכברו בכבוד גדול במעמד קהל רב מישראל.

המשיך התנא ואומר, וכל המחלל את התורה.

וואי, וואי, וואי.

זה רומז לאדם הגדול הזה,

שהוא שמע שמבזים תלמידי החכמים והוא לא מחה,

וזה עניין של כבוד התורה.

ועל כן נענה שגופו יהיה מחולל על...

וקברו אותו בביזיון כאילו הוא המוכס הרשע,

וקברו במקומו של המוכס.

אז זה נפרעו מהם.

כל אחד קיבל, זה ניקו אותו ועלה לגן עדן,

זה שילמו לו והכניסו אותו לגיהנו.

בספר לב אבות,

מביא המדרש שמואל,

מה שאמר התנאה על הבריות,

כל המכבד את התורה, גופו מכובד על הבריות,

הכוונה על כל הבריות שבעולם, אפילו בעלי חיים.

כי אדם שמכבד את התורה, נמשך עליו חוט של חסד,

ומתקיים בו מאמר הכתוב באיוב הכ״ג,

וחיית השדה הוא שלמה לך.

כמו שכתוב בבראשית טב,

ומוראכם וחיתכם יהיה על כל חיית הארץ.

וכן מצינו בדברי חכמים, זיכרונם לברכה,

על כמה מהחכמים

שהיו עופות השמיים באים לכבד אותם,

והיו שוחחים עליהם בכנפיהם.

וכן, ספר דמטניתין, כל המחלל את התורה,

שעונשו,

שגופו מחולל על הבריות,

נכלל בזה גם בריות, בעלי חיים, בהימות וחיות,

ומחמת חילולות התורה, שר הצלם אלוקים מעליו,

ובעלי חיים אינם יראים ממנו,

ומתנפלים עליו וכו'.

היה

צדיק גדול,

הרב נג'ארה,

הוא היה דקדקן גדול,

ובליל שבת הוא היה יושב ושר שירי שבת,

בקדושה, בטהרה, אדם גדול.

והיו באות יונות,

מלא מלא יונות,

וכל זמן שהוא היה שר,

היו

נמצאות שם,

וכשהוא היה מסיים לשיר, היו עפות.

פעם אחת ירדו, ירדו, ירדו,

ופתאום באמצע השירה פרחו.

באו אליו בחלום והסבירו לו.

הוא ידע, היונים האלה זה היו מלאכים,

והם היו יורדים בדמות יונים,

כי אם הם יבואו בתור מלאכים, הוא לא ייראה.

ככה הוא ראה.

שיש יונים, והוא ידע שזה המלאכים.

מה קרה באותה שבת?

השרבוט שלו קצת עלה ככה,

אז הם פרחו להם.

צריך צניעות.

צניעות. הצניעה ללכת עם השם אלוקיך.

כמו שקראנו השבת על האלשך הקדוש,

שהיה אומר דברים נשגבים, נשגבים, נשגבים, נשגבים, נשגבים, נשגבים.

היי, כמה נשגבים, עד שהארי הקדוש וכל החבורה הקדושה שלו היו באים לשיעורים שלו תמיד.

הארי הקדוש היה נכנס,

והוא היה מדבר בפשט של התורה, אבל הוא נותן חידושים, דברים, תרייג פירושים על כל פסוק.

והיו באים

מלאכי השרת לשמוע את הדרשות שלו,

ותנאים באמוראים היו יורדים לשמוע את הדרשות שלו.

ככה עיד הארי הקדוש.

ופעם אחת באמצע הדרשה, פתאום כולם הסתלקו.

ואז יצא גם הארי הקדוש עם תלמידיו, באמצע הדרשה.

והאלשך הצטער על זה, שאל אותו לאחר מכן, מה קרה? למה עזבת?

הוא אמר, בזמן שאמרת את החידוש העצום שאמרת,

היה לך שמץ גאווה שאמרת בלבך שהפירוש הזה שאמרת ראוי לתנאים.

וברגע שחשבת על זה ככה, כולם הסתלקו.

וגם אני יצאתי החוצה.

שמעתם?

אז מה יהיה עם ארפיתא?

הכל יודוך והכל ישבחוך והכל יאמרו והכל יאמרו הן קדוש כשם הכל יודוך והכל ישבחוך והכל יאמרו והכל יאמרו הן קדוש כשם

הכל יודוך והכל ישבחוך והכל והכל והכל יאמרו

אין קדוש כשם הכל יודוך והכל ישבחוך והכל והכל והכל יאמרו

אין קדוש כשם הכל יודוך והכל ישבחוך

אין קדוש כשם הכל ידעוך והכל ישבחוך והכל יאמרו והכל יאמרו אין קדוש כשם הכל ידעוך והכל ישבחוך והכל והכל והכל יאמרו

אין קדוש כשם, הכל ידעו,

והכל ישבחוך,

והכל והכל והכל יאמרו,

אין קדוש כשם.

הרי אני מכוון לקיים מצוות חכמים,

וביחנן יאמרו שאומר,

עושה הקדוש ברוך הוא הכל מצויין,

לפי כוח ארבו יום תורו ומשוות שנה אמר אדונו וסמן ספגו יגדיל תורו.