רבי ישמעאל אומר: הלומד תורה על מנת ללמד, מספיקין בידו ללמוד וללמד | הרב אמנון יצחק שליט"א

- - - לא מוגה! - - - 

נציבי יום זמירה סבאגי בת בתיה ורחמים

תזכה בלחש

מהרה אמן

רפואה שלמה בגוף ובנפש לבנימין בן שדרה,

שיקום ממיטת חוליו במהרה אמן.

דוד בן שרונה, בריאות שלמה ואיתנה, זיווג הגון

ופרנסה טובה, אמן.

רבי ישמעאל אומר, הלומד על מנת ללמד,

מספיקין בידו ללמוד וללמד,

והלומד על מנת לעשות,

מספיקין בידו ללמוד וללמד, לשמור ולעשות.

אומר רשי,

הלומד על מנת ללמד,

מספיקין בידו ללמוד וללמד גרסינל,

זו הגרסה.

מהאחי פירושו,

הלומד על מנת להיות תמיד עוסק בתורה,

ואין בדעתו להיות גומל חסדים עם הבריות,

כרעבה שעסק בתורה ולא עסק בגמילות חסדים,

אף על גבדי בעילי נמי לעסוק בגמילות חסדים,

אפילו שצריך אדם גם לעסוק

בגמילות חסדים.

מכל מקום מספיקין בידו ללמוד וללמד,

ותהיה המחשבת נעשית.

הוא יוכל ללמוד וללמד.

והלומד על מנת לעשות,

שהוא רוצה לעסוק בתורה ולהיות גם כן גומל חסדים,

כאבייה

שעסק בתורה ובגמילות חסדים,

מספיקין בידו להשלים מחשבתו,

ויזכה ללמוד וללמד, לשמור ולעשות.

אבייה חי 60 שנה,

ורבא חי 40 שנה,

שלא עסק בגמילות חסדים.

ויש מפרשים,

הלומד על מנת ללמד

בשביל שיקרא רב,

וגורסין אין מספיקין בידו ללמוד וללמד.

מי שעושה את כל זה בשביל להיות רב,

אז לא מספיקין בידו מן השמיים ללמוד וללמד.

אבל ברוב הספרים, אומר רש״י, מצאתי כגרסה הראשונה, והיא העיקר,

שהלומד על מנת ללמד,

מספיקין בידו ללמוד וללמד.

רבנו יונה ומדרש שמואל כתבו,

אין לומר ולפרש,

הלומד על מנת ללמד באדם שכוונתו היא רק ללמד,

ואין רצונו כלל לעשות ולקיים את מה שלומד.

כיוון שאדם זה בוודאי אין מספיקין בידו אפילו ללמוד לחוד,

שהרי אם אינו חפץ לקיים את מצוות השם, רשע נקרא.

ומקרא הוא מלא בתהילים.

נ׳תוז

ולרשע

אמר אלוהים, מה לך לספר חוקיי?

אם אתה רשע, מה אתה לומד את התורה בכלל?

מה אתה מספר את החוקים שלי בכלל?

וכן אמרו ריבותינו בתלמוד ירושלמי בשבת, פרק א', סוף הלכה ב',

הלומד

שלא לעשות נוח, שלא לעשות נוח לו אילו לא נברא.

אחד לומד ולא על מנת לעשות היה יותר טוב לו אם לא היה נברא.

אמר רבי יוחנן הלומד שלא לעשות נוח לו אילו נהפכה שנייתו על פניו ולא יצאה לעולם בכלל.

אמנם כוונת התנא היא

באופן שכאשר תבוא המצווה לידו

לאחר הלימוד ודאי יקיים.

אלא שאין עיקר כוונתו בלימוד עבור קיום המצוות,

אלא בשביל ללמד מתורתו לתלמידים.

וחפץ שיהיו בעבורו כעטרה העשויה להתגדל בה,

שהוא כלומד שלא לשמה,

שאף על פי כן מספיקין בידו ללמוד וללמד.

כמו שאמרו חכמים בפסחים נ׳ לעולם יעסוק אדם בתורה ומצוות,

ואפילו שלא לשמה,

שמתוך שלא לשמה בא לשמה.

אז למה נותנים לו באמת מספיקים לידו ללמוד למד אם הוא רוצה לעשות את זה עטרה?

כי אומרים שבסופו של דבר מתחילים עם שלא

נשמה ואפשר שהוא יגיע לנשמה.

אז נותנים לו צ'אנס.

אמנם הלומד על מנת לעשות,

וזהו הלימוד הרצוי.

זה נקרא לימוד לשמה.

ודעתו לפלפל בדברי תורה, להגיע לאמיתות הדברים.

הוא מוכן לטרוח בכל כוחו להשיג האמת,

שיוכל לעשות את מצוות השם בכל הפרטים בדקדוקים,

אז מספיקים בידו ללמוד

וללמד

לשמור ולעשות.

לשמור זה לאווים ולעשות זה אסים.

בדומה לזה ביאר בספר מילי דאבות,

כי הלומד על מנת ללמד

היינו מי שלומד ומפלפל בדברי תורה,

ואין מטרתו להשיג בפלפול את הדין העולם מדברי התורה.

אלא רצונו רק ללמוד עם אחרים,

להראות חריפות שכלו.

אז מספיקים בידו ללמוד ולמד,

כי הקדוש ברוך הוא אוהב פלפול של התורה.

אמנם זה אינו עיקר תכלית לימוד התורה, אלא יש ללמוד אליבא דדינא,

להוציא הלכה ברורה מלימודו.

ולדעת הדין היוצא מן הסוגיה,

לעשוקי שמעת אליבא דילקתא,

לכוון לאמת.

ומה זה הביאור של כפל הלשון

שאומר לשמור ולעשות?

אתה במדרש מועד שמדובר על שני מיני מצוות. לשמור זה מצוות לא תעשה,

יש להישמן לא לעבור עליהן, ולעשות

זה על מצוות

עשה שצריך לעשות בפועל.

כתב ילקוט מעם לא עז שהתנא נתכוון לדבר על איך המלמד תורה לתלמידים.

אל תחשוב בלבך,

כיוון שהלימוד הוא בשביל להנחיל את התורה לתלמידים,

ואתה צריך לצמצם את ההשגות בתורה,

וללמוד באופן שיהיה לימוד שווה לכל נפש,

כדי שיבינו התלמידים ויקבלו את הדברים.

אם כן, נמצא שהוא יהיה חסר מן התורה ומבטל עצמו ממנה,

ולא יתעמק בכל יכולתו.

להפיס את דעתו, אמר התנא, לומד על מנת

ללמוד,

פה כתוב ללמוד אולי טעות,

טעות כנראה,

הלומד על מנת ללמד, מספיקין בידו ללמוד וללמד.

זאת אומרת, נפתחים לפניו שערי אורה זו תורה, וזוכה לראות בה נפלאות.

ואף על פי שכבר למד בעבר,

פותחין את ליבו להבין יותר ויותר,

וכתב

שדבר זה הוא מדרך הלימוד,

שאדם שמוציא את הדברים מליבו לפיו,

לצורך הסברת העניין לתלמידים או לחברים,

הוא מתחכם בעצמו יותר מכוח זה שהוא מלמד לאחרים.

כמו שאמר רבי חנינא, הרבה למדתי מרבותיי ויותר מחבריי ומתלמידיי,

יותר מכולם.

סטייפלר היה אומר שמי שלומד

לבד, אז עולה לו לימוד פעם אחת.

למד פעמיים, עולה לו פעמיים.

המלמד לאחרים נחשב לו כאילו למד עשרים פעם לפחות.

כי כשאדם מלמד לאחרים הוא מתרכז יותר,

לא לדבר שטויות, להגיד את הדברים על מתכונתם,

לא כמו אחד שקורא לעצמו ולומד והוא מעביר את זה ככה ביעף.

החילוק שיש בין הלומד תורה בעינו מלמדה לבין מלמד מתורתו לאחרים גדול עד מאוד.

וירקות מעם לא עזב היא משל נפלא לסבר האוזן.

מעשה בשר אחד

הוא צריך לנסוע עם סיעת אנשים

למדינה רחוקה,

וצריך לעבור מדבר גדול שאין בו מים.

מכיוון שהם מוכרחים לשאת מים עימהם,

לקחו חמורים רבים

והטעינו חוויות על גביהם.

לימים

הוצרך שר אחר

משרי המלכות לעבור באותו מדבר,

להתייעץ עם השר שכבר הלך שם.

איך עוברים את המדבר הגדול והנורא?

ושמע את העצה,

לקחת

חוויות על החמורים.

אמר לו, זה לא יועיל לי כי אני הולך עם מחנה גדול של אנשים

ואני צריך להשקותם מים.

איך הספיקו מים

בכמות מוגבלת?

מה עשה שר?

לקח אנשים חכמים שבקיאים,

בטיב האדמה,

מומחים שיודעים למצוא ולאתר

מים באדמה,

לקחו כלי חפירה,

וכל מקום שבאו,

טרו

אחרי מעיין או בור בבטן האדמה,

וכך היה להם מים כל צורכם במקומות חניתם.

יש הפרש גדול

בין שני השרים הללו.

הראשון הכין מים עבורו ועבור מלוויו בלבד.

השני חפר בארות מים בכל מקום שעברו, ונותרו הבורות על מכונם,

וכל האנשים שבאו אחריהם יכלו ליהנות מן הבורות ולשתות לרוויה.

הנמשל מובן.

אדם שמסתפק במה שלומד בעצמו,

אף על פי שדבר גדול עושה, כי כל חפציך לא ישבו בה,

והוא יושפע במיני השפעות טובות משמיים לדורו.

אבל המלמד לאחרים מעמיד תלמידים הרבה,

ודאי שהשפעת תורתו תעמוד לדורי דורות,

גם לאנשים הבאים אחריו.

ומי אנחנו יונקים עכשיו?

מאלה שהשאירו

בורות בורות מלאים מים.

או כל צמא לכולם מים.

כתב מרן החפץ חיים, זכר צדיק ברכה.

אפילו שאמרו חכמים זיכרונם בברכה

במסכת שבת ל״א,

בשעה שמכניסים אדם לדין בבית דין של מעלה, שואלים אותו.

קבעת עיתים לתורה?

משמע שדי

לקבוע עת מיוחדת ללימוד התורה,

ולא תובעים ממנו

שילמד בכל עת.

זה אומר מרן החפץ חיים רק בעת שלום ושלווה בעולם.

אבל לא בזמן שהתרבו אנשים אפיקורסים ומורדים בשם יתברך.

ולא די להם בכך שאינם חפצים לעבוד את השם בעצמם,

אלא הם גם משתלדים להפר דת מאחרים ולמונעם מעבוד את השם יתברך.

הנה כל עם בני ישראל

משועבדים לעבודתו יתברך,

כל אחד במה שיש בכוחו,

בכל שעה משעות היום והלילה.

במצב כזה שיש אפיקורסות כזאת לא רק מחילונים, גם מחרדים.

מי שיודע ללמוד והשם זיכה הוא שיכול ללמד אחרים, צריך להשתדל בכל כוחו ללמד אחרים,

אם לבעלי בתים, אם לנערים,

כל מי שיש ביכולתו.

ומי שחננו השם בלשון לימודים

ויכול לומר דברי מוסר לאחרים או להשפיע עליהם בדברי פיו,

ללך בדרך הטובה והישרה,

מוכרח לעשות כן, לעורר לבד העם לקיום המצוות,

לשמור שבת,

ללמוד תורה קדושה, לחנך את הבנים

בדרך תורה ויראה,

להשתדל וללכת מעיר לעיר,

ללמד את בני יהודה קשת

עד אשר יאיר אור התורה ויגבר חושך,

ויגבר על החושך

ששורר בארץ.

אז יש טיפישים שקוראים לעצמם רבנים, ניצנים,

שהם רק מעוררים מחלוקות, זה מה שמעניין אותם,

מחלוקות ופיתות וכל מיני דברים ושטויות, במקום ללמד את העם

דרך ארץ,

אבל אין להם.

אז מתעסקים באבלים.

במדרש שמואל בארץ דברי המשנה

במסכת מגילה כזן כתוב,

הגמרא אומרת, מהו למכור ספר תורה ישן?

לקח בו חדש.

כיוון דלא מעלה לעשו,

פירוש כי לפני כן במשנה נתבער שאפשר למכור דבר שבקדושה

בכדי לקנות במעו דבר קדוש יותר.

אבל כאן לא נתוספה קדושה על ידי מכירה זו.

היות וזה לא מעולה יותר,

אסור.

עוד אלמא כיוון דליקה לעלויה עילויה חרינה שפיר דמא.

היינו שאין קדושה יותר מקדושת הספר תורה.

ורצתה הגמרא להעביר רעייה לדבר ממה שאמר רבי יוחנן

בשמו של רבי מאיר.

אין מוכרים ספר תורה, אלא ללמוד תורה ולישא אישה.

שמע מינה תורה בתורה,

שפיר דמי.

ודוחה הגמרא

דלמא שאני לימוד,

שהלימוד מביא לידי מעשה.

אז לכן, ספר תורה למכור כדי ללמוד תורה,

זה שונה מלהחליף ספר בספר.

אבל תורה בתורה לא.

עד כאן הגמרא.

נמצא מזה שהמעשה בקיום התורה חשוב יותר מהתורה עצמה.

כי להחליף ספר בספר יותר חדש,

לא.

אבל למכור ספר תורה בשביל שאדם ילמוד תורה,

כן.

למה? כי הלימוד שהוא ילמד יביא אותו לידי מעשה. יוצא שם מעשה

יותר חשוב מהספר תורה.

ולכן מותר לאדם למכור ספר תורה, ללמוד תורה,

כי זה יביא אותו לידי מעשה.

ומעתה יבואו על נכון דברי המשנה.

כי הלומד על מנת לעשות.

היינו שחפץ ללמוד,

לדעת אסור ומותר, פטור וחיוב.

ועל ידי זה יוכל לעשות ולקיים בפועל את מה שהוא לומד.

מספיקים בידו ללמוד וללמד, לשמור ולעשות.

כיוון שהעיקר אצלו הוא המעשה בפועל,

ומטרתו בלימודו לעשות ולקיים,

אז יזכו אותו שגם הלימוד וגם המעשה יתקיימו בידו.

שאלו אותי אם לעילוי נשמד מישהו כדאי לכתוב ספר תורה

או לעשות הרצאה,

אמרנו הרצאה עדיף.

והנה, יש לכם תשובה.

ספר תורה

זה מצווה שכל אחד יכתוב לעצמו, זה לחוד.

לקיים אחת מתרייג מצוות, כמו שאומר הפלא יועץ.

אבל

הוא יעמוד בארון,

תלוי כמה ספרים יש וכמה יקראו בו וכו'.

אבל הרצאה

זה בורות מים שנשארים לנצח,

כי זה נשאר

ברשתות

וזה בדיסקים

וזה בדיסק אונקי.

יש שידור חוזר,

וזה באתר,

ואנשים חוזרים בתשובה,

והם מקיימים מצוות ולומדים תורה,

וזה לא נגמר לנצח נצא.

אז במחיר של ספר תורה אפשר לעשות

הרבה

לפחות שש, שבע, שמונה

הרצאות

אפשר להטיס את האנשים למעלה,

להטיס אותם.

ביקשו המפרשים

על דברי התנא שאומר, הלומד על מנת לעשות

מספיקין בידו ללמוד וללמד, לשמור ולעשות,

כיוון שלא הייתה כוונתו בכדי ללמד.

כי אם בעבור לעשות,

למה מספיקין בידו גם ללמד?

יישוב הדבר, על פי מה שאמר

הגאון רבי משה פיינשטיין, זכר צדיק וברכה,

אנו אומרים

בכל יום,

ותן בלבנו בינה להבין,

להשכיל, לשמוע,

ללמוד וללמד,

לשמור ולעשות ולקיים.

לכאורה,

תמיהה,

כיוון שהתפילה הזאת ניתקנה שיאמרו כל בני אדם,

אנשים ונשים, מגדול ועד קטן,

ואין כל העם מלמדים תלמידים,

אז למה להם להתפלל שיוכלו ללמד?

וביאר בזה שבאמת כל אחד ואחת מבני ישראל במשך חייהם משפיעים על אחרים.

משום שהסובבים לומדים מכל אחד את ההנהגות הטובות

בעסק התורה, בקיום המצוות, בענייני משא ומתן, באמונה וכיוצא בזה.

ולכן עכשיו שכל אחד מישראל הוא גם מלמד,

ויש לו להתפלל על זה,

שיזכה ללמד את הסובבים דרכים טובות והנהגות ישרות בהתנהגותו.

על פי זה ניתן ליישב גם מדברי התנא.

אפילו אם הכוונה של האדם בלימוד הוא רק על מנת לעשות,

אפילו בלי כוונה מיוחדת,

הוא משפיע על אנשים אחרים מכוח העשייה שהוא עושה.

והם למדים ממנו כיצד לנהוג בקיום התורה והמצוות,

ועל כן מספיקים בידו ללמוד וללמד,

לשמור ולעשות,

שהוא יזכה שילמדו אחרים ממנו וינהגו כמותו בתורה,

מצוות ומעשים טובים.

המדרש שמואל מבאר את כוונת התנא, לומד על מנת לעשות,

יזכה שהתלמידים שיעמיד

יקבלו את התורה באופן הנאות ביותר,

והלימוד יביא אותם לקיום ועשייה בפועל.

זהו שכתוב, מספיקים בידו ללמוד וללמד,

באופן שגם מה שהוא עצמו לומד,

ובין מה שהוא מלמד לאחרים,

זה יהיה לשמור ולעשות.

דהיינו שהלימוד הזה יביא את כולם,

לקיים בפועל, לעשות.

אז צריך לקרוא את זה ככה.

הלומד על מנת לעשות,

מספיקים

בידו ללמוד

וללמד

לשמור ולעשות.

לא רק ללמוד וללמד,

ואחר כך גם לשמור ולעשות, אלא ללמוד

וללמד לשמור ולעשות.

כשאנשים ילמדו ממנו,

היות שהוא לומד על מנת לעשות,

אז הוא יצא גם מלמד לשמור ולעשות,

כי כולם יראו שהוא לומד ועושה.

גם הם ילמדו ממנו ללמוד

ממנו לשמור ולעשות. נפלא מאוד.

אז כל אחד ידע שהוא מלמד מהיום.

וכל תנועה שלך, אנשים לומדים.

או לטוב או למוטב.

זכויות צריך, זכויות.

כשמגיעים לעולם האמת,

מה שיכול להציל בן אדם בדין זה רק זכויות.

אדם נדון לפי רוב המעשה.

אז אם אתה דוגמה חיובית,

והרבה מחקים אותך,

זה לא טוב חיקוי, אבל

לומדים ממך,

רואים איך אתה מתנהג, מה אתה עושה, איך אתה מקיים מצוות ואלכוהל.

נמצא שאתה מלמד אפילו לא במודע.

וההשלכות הן נפלאות.

כמה אתה יכול לזכות,

ומן השמיים יזכו אותך.

כי אם אתה רוצה ללמוד

על מנת לעשות,

בשמיים ייתנו לך גם ללמד לשמור ולעשות את האחרים.

נפלא מאוד.

בעוד שהלומד על מנת ללמד,

נותנים לו רק ללמוד וללמד.

זה לא הדרך.

צריך גם תורה,

וגם גמילות חסדים,

וגם לעשות,

וגם לקיים, ולהיות דוגמה לאחרים. אמן.

הכל יודוך, והכל ישבחוך,

והכל יאמרו, והכל יאמרו, אין קדוש כשם.

הכל יודוך, והכל ישבחוך,

הכל יום רוח, הכל יום,

אין קדוש כשם.

ישמחוּ בשיכותך,

שמרי, שמרי, שבת וקורא עונג שם.

יסמחו במלכותך,

שמרי, שמרי, שבת וקורא עונג שם.

אה, מקדוש,

מקדוש,

מקדוש השביעי,

שבת

מקדש

מקדשי שביעי

שבת ישמחו במלאכותך

שומרי שומרי שומרי שבת וקוראי עונג שבת

ישמחו במלאכותך

שומרי שומרי שומרי שומרי שם

קורא עונג שבא

עמא מקדשא

מקדשא

מקדשא שבא שבא

עמא מקדשא

מקדשא

מקדשא שבא שבא תראה לי מכוון קיים מצוות חכמים

רבי חנין יובי ראשי אומר

משוא הקדוש ברוך הוא משוא הכל ישראל וכוח רבונו תאורו משמאל

שנה אמורה לנו יחסמן סנגו יגדיל תאורו יא אדיר