נסים התותח

ניסים: אני הייתי בכל עברי 25 שנה 'מדריך חדר כושר', הייתי קרוב למאה-מאה ועשר קילו, הייתי 'מר ישראל' שעבר, שנת שמונים וחמש-שמונים ושש (85-86'), והייתי בן אדם שפחדו ממני מכל ירושלים! חצי ירושלים הכירה אותי, הייתי בן אדם מפלצת מהלכת, גדול מאד מבחינה פיזית, וגם גדול מאד מבחינה גאוותנית... עם אף למעלה, הרבה גאוה היתה לי, הייתי נשוי לפני זה עם ארבעה ילדים, התגרשתי. התחתנתי עם בחורה צעירה, אשה נפלאה, אחרי שנתיים שהייתי נשוי לה הרגשתי שכואב לי משהו בגוף, לא ידעתי מה כואב לי. 

האשה: התחתנתי עם 'מדריך כושר' מפורסם מאד בירושלים, אין אדם שמתעסק בתחום הזה ולא מכיר אותו, שם דבר פה. ובאמת היינו, חיינו שנתיים כמו... היה נהדר והכל היה טוב ויפה. ניסים באותה תקופה הרגיש לא טוב בכלל, הוא התחיל להרגיש כל מיני כאבים בזנב התחתון, ב'עצם הזנב' בגב והוא טען שיש לו כל מיני, הוא חשב בהתחלה שזה 'טחורים' וחשב שזה פיסורה והשגנו כל מיני משחות מבתי מרקחת וכל הזמן הייתי מטפלת לו במסירות נפש בנושא. 

ואני רואה שהבן אדם את כל המשחות כבר קניתי, וכבר עוברת חצי שנה כמעט 

ואני אומרת לניסים: 'בא נלך לרופא! יש לך דימומים, בא נלך לרופא, בן אדם כואבת לו השן הולך לרופא, כואב הראש הולך לרופא' 

הוא לא היה מוכן בשום אופן, ואני מדברת על בן אדם מאה קילו שרירים, גופיות טייצים, האגו שלו בשמים בן אדם ש:'אני ורופא?! ועוד להראות את האזור הזה לרופא?! כאילו אין מצב, תשכחי מזה'. 

זה היה חצי שנה, אני מדברת על מצב שאני כבר בהריון, חודש שישי, הריון מתקדם וזה כבר היה בלתי נסבל, הוא פשוט היה נוהג כאילו חצי גוף למעלה, כי הוא לא יכל כבר לשבת, הוא לא יכל לאכול, הוא היה נראה רע מאד! הצבע שלו הפך צהבהב... 

מי שלא ראה את זה לא יבין, זה היה פשוט קטסטרופה, זה היה גוויה, פשוט 'גוויה מהלכת'. אני קמתי בארבע לפנות בוקר, פשוט הלך עשרים אלף פעם לשרותים, הולך וחוזר, הולך וחוזר מכאבים. בפעם השלושים אני פשוט החלטתי: שבאותו לילה אני לא משתפת אתו פעולה, שאני לא עוזרת לו ולא מטפלת בו ולא נותנת לו לא כדורים ולא 'נרות'. 

קמתי בארבע לפנות בוקר, אמרתי: תקשיב! אני אוהבת אותך ואתה יקר לי אבל לא רופא? אז יש 'רבנות', אחד מהשתים, תחליט, אני ככה לראות אותך - לא מסוגלת'. 

ניסים: 'בסופו של דבר הלכתי, גילו לי מחלה שהרופא היה בהלם! 

הוא אמר לי: 'אתה? אני לא יודע איך אתה חי, יש לך סרטן בגודל 15 ס"מ במעי...! ארבעה גרורות בכבד, אתה צריך למות, אתה גבר?' 

אמרתי לו: 'כן', 

- 'אתה יכול לקבל את מה שאני הולך להגיד לך?' 

אמרתי לו: 'כן', 

- 'אתה לא תחיה הרבה זמן, שבוע שבועיים, יש לך אפס סיכויים!' 

אמרתי: 'סליחה?' 

התמוטטתי, האשה שלי התמוטטה, כל המשפחה התאספה, באנו הביתה. באתי הביתה התחלתי עוד לא לעכל את זה, התחלתי לבכות...!

האשה: 'ומאותו רגע חרב עלי עולמי! 

אז הוא אמר לי: 'תשמעי, יש לבעלך גידול סרטני...!' 

כששמעתי את המילה הזאת לא יכולתי. אני מגיל קטן מפחדת מהמחלה הזאת, זה משהו ש. . . לא יודעת, זה משהו שאי אפשר, אני לא יכולה לתאר אותו במילים את הפחד, פחד, זה פשוט פחד! 

אמרתי לו: 'אבל אתה לא יודע, אתה לקחת ביופסיה לפני יומיים, אז הביופסיה...' 

אז הוא אמר לי: 'תשמעי, אני עובד הרבה, אני מכיר את הריח, את הצבע, יש לו גידול סרטני, ולא רק שיש לו גידול סרטני, יש לו 15 ס"מ גידול...! אני לא יודע אם הוא יחזיק.' 

נטע, הבת של ניסים: 'ואשתו התקשרה אלי, במקרה הייתי חולה וסיפרה לי מה שיש לה, שגילו לו גידול, אני הייתי בהיסטריה! רצתי ל'שטראוס' לראות: מה מצבו? כמובן שהזעקתי גם את אמא שלי וסבא שלי ודודות שלי והזעקתי ככה את כולם כדי להיות אתו. הוא היה מטושטש לגמרי, לא מבין: מה נפל עליו? מאיפה הנחיתו עליו מחלה כזאת. אני רגילה לראות את אבא שלי שרירי כמו שאתם רואים בתמונות, אבא חזק! שמאד אוהב את הגוף שלו, את החיים שלו ופתאום ראיתי שבר כלי, לא לא האמנתי שאבא שלי יכול להיות כזה שברירי. 

ניסים: 'מתוך משקל של מאה קילו שרירים ירדתי תוך חודשיים וחצי לארבעים ושבע קילו, 'תת משקל' ירדתי חמישים ושלוש קילו! הגוף התמוטט לי, לא יכולתי לאכול, לא שסרבתי לאכול, לא יכולתי לאכול, זו המחלה הקשה, אני מאחל אותה לאף אדם עלי אדמות, לאף אדם.

האשה: 'הסתכלתי על השמים, אמרתי כאילו: 'למה, למה? כאילו כ"כ חיכיתי להריון וללידה ולמה?' כאילו זהו, הייתי בטוחה שאנחנו באים ועושים את הבדיקה וגומרים עם הסיפור וזהו, ופתאום המחלה הארורה הזאת! נכנסתי אליך הביתה, היא שלחה אותנו הביתה 

ואמרה לנו: 'תשמע, ניסים אני נותנת לך שלושה שבועות לעלות במשקל כדי לחשוב אם אפשר לתת לך איזה טיפול בשביל להאריך את החיים בשביל למשהו כמו כמה חודשים. אין מה לדבר על ניתוח! אין אפשרות בכלל לנתח את המקום, הגידול מאד גדול, דבוק לאברים פנימיים, הוא יכול ליצור דימומים במהלך הניתוח, אין אפשרות, אין סיכוי לנתח את המקום...'

ניסים: 'הייתי במצב אנוש! אני שכבתי במיטה, אנשים, המבקרים שלי היו באים בשביל שתי דקות, לא יכלו לראות אותי ונעלמים, מאות חברים ירושלמים כי אני הייתי 'מדריך כושר' פעם בחילוניות שלי ומאות חברים, אלפים, היתה פה 'עליה לרגל', היו רואים היו בוכים כי אמרו: שאני צריך למות! והמשפחה הכינה קבר... הרופאים לא נתנו לי סיכוי אמרו: 'אפס סיכויים!' ולא התחלתי עם שום טיפול ועם שום דבר כי לא הסכימו לתת לי טיפולים, אמרו: 'שאני חצי בן אדם! אי אפשר לתת טיפול לחצי בן אדם אם הוא לא יעלה במשקל'.

והם בכו לי המשפחה ואשתי בכתה לי והילדים בכו לי כולם אמרו: 'שאני אוכל', 

אמרתי: 'אני לא יכול לאכול, אין לך תאבון, אתה לא יכול לאכול, אתה במצב של חוסר, אתה לא יכול לאכול, אתה רוצה להשמין שיתנו לך טיפולים, אתה לא יכול לאכול אתה לא עומד בזה'.

האשה: 'אני פשוט ישבתי ודברתי עם בורא עולם, אמרתי: 'אתה לא יכול לעשות לי את זה, אני בחורה צעירה, עוד לא התחלתי את החיים שלי, יש לי תינוקת, תן לו לפחות רק לראות אותה, משהו' ובאמת אני פשוט הייתי יושבת וזהו, זהו, כאילו מקבלת את זה, מקבלת את זה שככה זה, זה המצב, והבעל שלי פשוט 'הולך' לי ואני הייתי רואה אותה נגמר לי בין העינים, הוא היה יושב הוא לא היה מדבר אתי, הוא לא היה אוכל, היו לי מלחמות אתו על האוכל: 'תאכל! תשתה...' 

את התרופות שלו הוא בכלל לא רצה לקחת, ולטיפולים הוא לא רצה בהתחלה בכלל ללכת, והכל היה לי מלחמות, הייתי פשוט נלחמת בו, וראיתי שאין עם מי לדבר בכלל, וכל יום, כל יום, כל בוקר שהייתי קמה ורואה אותו לידי 

הייתי אומרת: 'תודה לך, א-לקים! תודה שהוא אתי, תודה שהוא חי, תודה, תודה, תודה שהנה עוד בוקר, הנה עוד לילה, הנה. . .' 

כל בוקר הייתי מי היה ישן בכלל? הייתי כל, כל חמש דקות מקשיבה לראות אם הוא נושם, אם הוא בסדר?

נטע: 'דבר ראשון שהיה לי בראש זה ואו! עוד לא סיפרתי לאבא בכלל שאני רוצה להתחתן, איך אני עכשיו בכלל יכולה לחשוב על חתונה? עוד שלושה חודשים חתונה ו. . . לא ידעתי אם אני אצטרך לבטל את הכל ולחכות עוד שנה? וכבר הכנתי לעצמי בראש כל הזמן איך הוא 'הולך'. . . 

האשה: 'ואז באתי ל'מבשרת' אמרתי לניסים: 'תשמע, לא נותנים לך סיכוי, אין לך הרבה לחיות, אני אוהבת אותך! אתה אבא של הילדה שלי, אתה אפילו לא ראית אותה, תעשה משהו...

ניסים: 'אמרה לי האשה שלי: 'תראה, כל הרופאים לא נותנים לך סיכוי ואני רוצה ללכת לסיכוי לכוון של הקב"ה דרך רבנים מסוימים'. 

אמרתי: 'אני לא מעונין בזה, אני אדם מאד חילוני, לא מאמין לדברים האלה!' 

אמרה לי: 'מה זה אתה לא מאמין? אנחנו יהודים. בא נלך, איך אומרים בציפורניים הצ'אנס האחרון שלנו, בא נלך', 

אמרתי: 'אני מסכים', טוב הסכמתי

האשה: 'שלפתי את אחת הקלטות של אמנון יצחק מהספריה הגדושת קלטות שלו והתקשרתי, פשוט התקשרתי לארגון 'שופר' סיפרתי את הסיפור נורא נסערת! הייתי ממש היסטרית

ניסים: 'הגעתי לכבוד הרב אמנון יצחק, הוא ראה אותי – הוא נבהל! הוא חשב: שאני נרקומן או משהו כזה, הוא הסתכל עלי במבט שהוא לא הבין מה זה, חצי אדם בא מולו, מה אתה רוצה ממני? הכבוד הרב הזה הוא דבר. . . הוא 'משה רבנו!' של ימינו, חבל על הזמן של כולנו, ובזכותו אני חזרתי בתשובה מלאה! כי הוא בא ובירך אותי 

ואמר לי: 'קלה כקשה אני דורש ממך! ותתחבר להקב"ה כמה שאתה יכול...' 

מאז שהתחברתי להקב"ה - כל אינפוזיה ששמו לי, כל מחט ששמו לי לא קיבלתי את זה, התחברתי אליו עם אינפוזיה אחת ואני כ"כ שמח ומאושר מאין כמוני, המשפחה כולם, חברים לא האמינו: איך שאני קם על רגלים! כולם אמרו: 'שימות' הכינו כבר קבר... לא הבינו, ופתאום אני בעצמי הרגשתי: מה זה גדולה של הקב"ה! 

יומיים אחרי זה ביקשתי מהאשה שלי: 'לאכול!' 

היא לא האמינה, היא קיבלה הלם: 'לאכול? אתה רוצה לאכול?!' 

אמרתי: 'כן' הרגשתי פתאום צורך לאכול, זה לא סרוב לא לאכול, הרגשתי פתאום צורך לאכול, רוצה בשר, רוצה לאכול, הרגשתי שאני מתחיל לחיות עם כל המחלה הכבדה עלי, בשבוע שלם עליתי ארבע קילו! בשבוע אחד ארבע קילו, אחרי זה עוד שבוע עוד ארבע קילו, הרופאים היו בהלם! שאני מתחיל לעלות, 

'איך קרה שהוא מתחיל לעלות? אפשר להתחיל אולי טיפול או שתים להתחיל לראות איך זה עובד' ואז נתנו לי כימותרפיה. 

האשה: 'בהתחלה הוא קיבל סידרה של הקרנות, 25 הקרנות רצופות, 10 טיפולים כימותרפים, מדובר על שלושה ימים כל טיפול, שלושה ימים רצופים שבהם הוא מושבת לחלוטין, לא יכול לתפקד, לא יכול לאכול, שבוע כזה מאד מטורף! שבוע אחרי זה הוא מתחיל להתאושש שוב טיפול, עד שהוא כבר ככה הוא מגיע לשבת - שוב טיפול...

ניסים: 'אבל, סליחה, אני אפריע לך, מאז התשובה שלי  - הכל השתנה! שום כאב.

האשה: 'אנשים היו המומים. קודם כל הוא אמר להקב"ה יום אחד הוא אמר: 'אתה יודע מה, אבא שבשמים? אני לוקח זקן!' 

הוא אמר לי: 'אכפת לך?' 

אמרתי לו: 'אשריך!' 

הוא אמר: 'אני לא אכפת לי להיות קרח שלא יהיה לי שערה בגוף, את הזקן – תשאיר!' וככה היה!!

ניסים: 'אמרו לי הרופאים בכימותרפיה...'

האשה: והרופאים היו המומים כאילו כל פעם שהוא היה מגיע, הוא היה מגיע עם יותר שיער וזה זה בדיוק נוגד את התופעות של הטיפולים הכימותרפים, כי בטיפולים כימותרפים ידוע: ששערות הן נושרות!

והרופאה שלו היתה אומרת: 'במקום להקריח - אתה משעיר, זה מצחיק...!' 

והוא לא הקיא והוא לא שלשל וזה הפך להיות יותר ויותר נח, עושה טיפול וזהו כאילו, מקבל את הטיפולים שלו...

ניסים: 'ארבעה חודשים חגגתי, איזה אושר! איזה שמחה מרגיש טוב, הולך ומתחיל לתפקד, קם ממיטת חוליי ופתאום... בום! גילו לי פתאום שיש משהו נוסף שבהתחלה אמרו: 'שזה נקי' הסי.טי. ושמחתי, וכנראה היה לי מקטרג שבדק אותי ורצה לבדוק נסיון, העמיד אותי הקב"ה בנסיון, 

אמר: 'ניתן לו קצת רע, בא נראה, הנה הוא חזר עכשיו בתשובה, נתת לו טוב טוב טוב טוב, בא ניתן לו קצת משהו לא טוב נראה איך הוא יגיב...?' 

ואני קצת כעסתי! כשבבית חולים בישרו לי: 'שקיבלתי, שפתאום גילו לי משהו בבלקטרום, משהו נוסף שורש סרטני קטן'. 

אמרתי לעצמי: 'רבש"ע! הרי מה אני עושה? לא יכול...'

פתאום כמעט כמעט התאכזבתי כמעט. 

אשתי צעקה עלי ואמרה לי: 'נסיון, תזהר! אם יש לך נסיון - תעמוד בו'. 

אז אמרתי: 'עד יום מותי אני אהיה עם הקב"ה - לא מוותר! לא עושה שום דבר נגד וממשיך להיות בדת'. 

המשכתי, קיבלתי את הבשורה, 

אמרתי: 'אני אקבל אותה בשמחה, באהבה! יסורים מהקב"ה זה רק באהבה'

האשה: 'כשהגעתי לרופאה היא הכניסה אותי לבד לחדר 

ואמרה לי: 'קרן, תשמעי, אני רוצה לשוחח איתך לבד. ניסים הגיע לנו עם אפס אחוז סיכוי, היום הוא בעשרים אחוז סיכוי לעבור את הניתוח, עשרים אחוז, שמונים אחוז שאנחנו פותחים את הבטן וסוגרים אותה ושאין מה לעשות, אני נותנת לו אם אני לא טועה היום שנתיים לחיות'. 

היא אמרה: 'שהסיכוי שיש גם סיכוי שיקרה משהו במהלך הניתוח... היא לא יודעת להעריך אבל יש סיכוי כזה כמו בכל ניתוח ואצלו קצת יותר כי הגידול הוא בעייתי מאד! 

זה היה שלושה שבועות מטורפים, לא היה רב אני חושבת שלא דיברתי אתו, מהרבנים הגדולים של דורנו, באמת, אני דיברתי והתיעצתי...

ניסים: אני דיברתי גם עם הקב"ה, בכיתי לו יום ולילה! עם כל התפילות: 'שאני יעבור את הניתוח בשלום!'

האשה: 'זה היה שמונה שעות ניתוח! שמונה שעות הכי ארוכות בחיים, אני חושבת: שזה שמונה שעות כמו שמונה שנים, אנחנו ישבנו בחוץ והתפללנו לבורא עולם ועשינו שיעור בחוץ לרפואתו, ואחרי זה קראנו כולנו תהילים - ואין, את רואה את הקשר עם בורא עולם ואת מדברת את אומרת לו: 'אבא שבשמים!...' את מדברת אתו כמו בן אדם רגיל, פשוט את יודעת שהוא אבא שלך, יש לך יראה ממנו, והוא מלך! מלך כל העולם ושיש בו, בידו את הכח לעשות את הכל, ואם תהיי "קָרוֹב ה' לְכָל קֹרְאָיו לְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָאֻהוּ בֶאֱמֶת" באמת, באמת! "רְצוֹן יְרֵאָיו יַעֲשֶׂה וְאֶת שַׁוְעָתָם יִשְׁמַע" כי ככה "וְיוֹשִׁיעֵם" (תהלים קמה יח-יט)  

ואת מדברת אתו ואומרת לו: 'אבא שבשמים! בבקשה ממך, אנחנו לא זכאים, לא על הזכויות שלנו אנחנו מבקשים, מהתחינה שלי, מהרחמים שלך, בזכות הרחמים שלך - תרחם עלינו! תעזור לנו, אין לנו זכאות, זכויות אין לנו, אנחנו כאלה קטנים, כ"כ הרבה עבירות עשינו, אני יודעת שאתה 'אב רחמן!' אני יודעת: שרק אתה יכול לא הרופאים בפנים, אתה מכוון להם את הידים ואתה מזיז להם את זה לאיזה כוון שרק תרצה, בבקשה ממך: תן לי סימן!' 

הרופא שהמנתח עבר בחוץ, באמצע ניתוח בן אדם באמצע ניתוח מה אתה עושה בחוץ?! 

אני פשוט הסתערתי ואמרתי כאילו, קפצתי ואמרתי לו: 'מנתח, מה אתה עושה בחוץ, כאילו ד"ר פיקרסקי מה?' 

הוא אמר: 'אל תדאגי! הכל בסדר, אנחנו הוצאנו את הגידול!!' 

ושלחו את הביופסיה והראו שהוא 'נקי' ולא לא היתה מאושר, אני לא חושבת שהיה בעולם מאושר ואסיר תודה להקב"ה ממני באותו רגע!! פשוט אני מרגישה תחושה עילאית, קרובה, שהנה! הוא ענה לי, גם הפעם הוא ענה לי, פשוט ענה לי, ואני חייבת לו, אני חייבת להקב"ה הכל, הכל אני חייבת לו את החיים שלו, הוא החזיר לי את הבעל שלי במתנה, הוא נתן לי את הבעל שלי חדש, בעל חדש. 

נטע: 'ופתאום עוד לא, עוד לא עיכלתי את המחלה שלו וכבר מודיעים לי: 'שזהו, שהוא כבר לא חולה, שקרה נס...!'

ניסים: 'תודה לא-ל אני בריא ושלם, אין לי כלום, לכל מה שהם ציפו 'שחור' זה נהיה ורוד! והקב"ה הוא נותן חיים והוא לוקח חיים, לא הרופאה שלך לא תגיד לי: 'אתה צריך למות תוך שנה, אין לך סיכויים, למות!' וב"ה הנה השנה נגמרה ואני מאושר ואני בן אדם בריא ואני החיים שלי מקדיש רק להקב"ה. 

האשה: 'השבוע שהיינו אצל הרופאה והיא אמרה לנו: 'אני רוצה להגיד לכם: שמדובר פה בנס רפואי...!' 

אז הוא אמר לה: 'זה לא נס רפואי, זה נס א-לקי!' 

אז היא אמרה לו: 'אתה יודע מה ניסים? 'נס א-לקי!' כנראה שהתפילות עזרו'.

ניסים: 'הרופאים היו המומים מכל הסיפור שלנו

האשה: 'אם אני מגיעה למצב שאני מגיעה לרופא ואני אומרת לו: 'אני לא מעכלת' 

והוא אומר לי: 'גם אני רופא - וגם אני לא!'

ניסים: 'הוא גם הגיע למסקנה והוא אמר: 'זה מלמעלה...!'

האשה: 'הוא אמר: 'הדברים רק משמים'. אני רק רוצה באמת להגיד: 'תודה מכל ליבי - לרב אמנון יצחק!'

ניסים: 'ושיבדל לחיים ארוכים הרב הזה, כבוד הרב הזה, מאז ועד היום אני מאושר מאין כמוני. אנשים לא מבינים את זה, אני כחילוני 48 שנה לא האמנתי בזה, ובסוף אתה מוצא את זה תרופה שזה קוראים לו: 'אבא שבשמים!' זה התרופה הכי טובה לכל עם ישראל! שעם ישראל צריך להבין את זה, במיוחד אנשים חילונים כמוני, וכל החילונים שנמצאים שהם חושבים: 'שהכל מובן מאליו'. רבונו של עולם! תסתכלו לשמים ותראו שיש לנו אבא, תנו לו טיפה - תקבלו הרבה, אז זה הקטע הכי קשה שהיה לי שעברתי אותו והיום אני אדם מאושר מאין כמוני, 

עצם שחזרתי בתשובה, ואני גאה שאשתי, אני שמח שתבדל לחיים ארוכים, שדחפה אותי לכיון הדת והיום אני בשיא האושר, ואני מאחל לכל עם ישראל ולכל החילונים במיוחד: שיבינו, שלא יחכו למכה כמו שאני קיבלתי שהייתי על סף מוות, שעכשיו יחזרו לאבא שבשמים, שלא רק יבקשו יבקשו, יבקשו, שיתנו לו קצת. "קָרוֹב ה' לְכָל קֹרְאָיו לְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָאֻהוּ בֶאֱמֶת" וזה הפתגם הכי יפה שאני אוהב אותו וצריך להתקרב אליו - וזהו, זה מה שאני מספר על עצמי, והיום אני גבר חדש, אין לי מחלה יותר, אני גאה, אני שמח וכל חיי עד יום מותי וזקנתי - רק הקב"ה: "אֵין עוֹד מִלְבַדּוֹ!" (דברים ד לה)

העולם שלי החילוני, היה ריקני היום אני מגלה שהוא ריקני כמובן לפני כן לא הרגשתי אותו שהוא ריקני, אתה צוחק ואתה מבלה ואתה עושה חיים ואתה חושב שזהו, זהו אבל בסופו של דבר אתה שאתה הולך לישון בלילה ואתה מרגיש: ריקנות! אתה אומר: 'מה זה עוד יום עובר ועוד יום עובר מה יש לך בחיים? כלום!' אין לך סיפוק. 

האשה: 'היום, בדיעבד אני יכולה להגיד שזה היה חיים ריקניים מתוכן, שום דבר, כלום, 'הבל הבלים' אחד שלם, בסדר הייתי באילת והייתי בלונדון והייתי בפריז והייתי בערד והייתי בחיפה והייתי בצימרים והייתי בשימרים, מה נשאר לי מזה? רק הזכרונות וגם את הזכרונות אתה לא יודע להגדיר, כאילו 'קמתי בבוקר' מה נשאר לך מזה? כלום רק זכרונות ואיזה זכרונות? טוב יופי, נהנית בסדר אז הנאה, אבל הנאה היא רגעית, לא לקחת איתה משמה שום דבר, אין לך שום רוחניות את הולכת וריק בבטן. ויקום החילוני שיגיד לי שהוא הולך לישון בלילה 'ומלא לו פה', אין! לא קיים ומי שאומר את זה הוא פשוט משקר, כל החיים זה קנאה ומריבות: 'ולמה ככה? ולמה קנית ככה ולמה עשית ככה ולמה דיברת עם זאתי ולמה זאתי עשתה ככה ו. . . . ', זה החיים של החילניים זה מה שיש שמה, אין שמה שום דבר, ואתם יודעים וכל הזמן זה להשמיע: 'היינו באילת והיינו בסיני...' 

ניסים: 'ולרכל לספר לשון הרע

האשה: 'וכל הזמן רכילות וכל הזמן הרדיפה אחרי כסף ואחרי זה והגוף שלי ואני ואני...' למה, למה? רגע, לאיפה אתם רצים? מה, מה, מה, מה אתם חושבים: שיצא לכם מזה בסוף? בסדר, אז יופי עוד עשר שנים ועוד עשרים שנה מתי מתחילים לפחד? בגיל חמישים שישים, די! 'רגל וחצי בקבר...' אז ילה' מתחילים לשאול שאלות, כי לבן אדם קשה לעמוד על הטעות שלו ולהגיד: 'טעיתי, סליחה! עד כאן'. זה נורא קשה, במיוחד לאנשים שהם בעלי מעמד. פתאום 'מה, פתאום מה אני אהיה דתי? מה, אני אשים כיפה...' 

ניסים:. . . . מתבייש

האשה: 'אני הייתי אומרת לו: 'אני אשים כיסוי ראש מלא!' 

אומר לי: 'מה אני אלך בולדי בידר ואת תשימי כיסוי ראש? איפה נשמע דבר כזה?!' 

נכון, זה קשה, זה מאוד קשה אני אשקר אם אני אגיד שזה לא קשה, אני פשוט אשקר. מה, לא היה קשה לי לשים כיסוי ראש? בן אדם שהיה רגיל לצבוע את השיער שלו כל שני וחמישי ולעשות. . . ואת מבינה שאין בזה שום דבר! ואני מרגישה יותר יפה, ויותר מיוחדת ואני מרגישה שמכבדים אותי, זה כ''כ כיף שמוכר במכולת בא ושם לך את העודף כי הוא רואה שאת עם כיסוי ראש אני אפילו לא צריכה לדבר, הוא פשוט מניח את העודף, וקוראים לי: 'גברת!' ואני בסך הכל בת 22 וזה כזה כיף, זה כיף את רואה איך מתייחסים אליך, את רואה איך הבעל מתייחס אליך, אם פעם זה הכל היה בזלזול: 'ותביאי לי ותקחי לי ותעשי לי...' אז היום, אז הוא קורא לזה: 'גמילות חסדים לאשה!' וזה הכי כיף לי בעולם...! 

ניסים: 'אדם דתי זה לא רק דתי, זה גם אדם שכל הדעת שלו מתיישבת הוא הופך להיות אדם נפלא! אם הוא היה אכזרי או עצבני באופן טבעי הכל יורד לו, כי אתה לומד דברים, אתה קורא ואתה לא שובע, אין לזה שובע, אין לזה שובע. 

האשה: 'הוא בן אדם רגוע, והוא סבלני יותר הוא מכבד והוא דואג. נכון, יש דברים שהם קשים, אבל יותר קשה להיות חילוני! הרבה יותר קשה להיות חילוני שאתה רודף אחרי דברים ואתה, אתה כל הזמן צריך להשיג, להשיג, לצבור, הרבה יותר קשה להיות חילוני. מה קשה להיות דתי, מה קשה?! שבת - אתה נח, איזה כיף שבת בלי סיגריות, עשן בכל הבית, בלי טלפונים לענות כל היום, בלי קניות, בלי סידורים, יושב אוכל לומד תורה! ישן, יש. . . . . שמישהו יקום אפילו חילוני, תנסה, תנסה בתור אדם חילוני לעשות 'שבת'. 

ניסים: 'את זוכרת היינו נוסעים לים בשבת היינו באים מלאים חול עייפים...

האשה: חוזרים עייפים כאילו. . . מה עייף, כולך חול מזיע שמש. בבית יוצא לטייל, פיצוחים, שתיה, יושבים, קוראים יש יותר כיף מזה?! יום ראשון מגיע אני כבר מחכה לשבת, מוצאי שבת אנחנו כבר מדברים על שבת הבאה, אין יותר כיף, זה קשה יש רגעים קשים אבל אתה יודע...

ניסים: 'היום כבר לא, היו אולי בהתחלה

האשה: 'אין על זה שאין על זה ועל העולם הזה לא תוותר לעולם, שאין כמו זה, אין כמו החיים, יש לך אחלה חיים, אתה חי, בריכות יש הפרדה, טיולים יש, יש כמו להיות בקבר של צדיק? 

ניסים: 'אוי! ישתבח שמו...!

האשה: 'יש כמו לנסוע מירושלים למירון? זה טיול וזה להנות וזה לאכול וזה לשתות וזה להגיד: 'תודה!' בחיים הדתיים יש הכל ופי מיליון יותר טוב מהחיים החילוניים, הכל יש, רק בצורה של שכל, בצורה של היגיון, בצורה של קווים, וזה הכי כיף כי אתה יודע להעריך דברים לא שהכל היום הפקרות והכל מותר, איך שהבנות נראות הילדות נראות ומתלבשות - תרבות המערב... 

ניסים: מההורים לומדים את זה, מפקירים אותם לא אכפת

האשה: וההורים.. והחינוך, היום אימהות אכפת להן רק מעצמן קררייריסטיות. . . . אתה עובר ליד בית חילוני עם שלושה ילדים שומע צעקות ו. . . , אתה עובר ליד בית חרדי שמונה ילדים אתה לא שומע את הבית, אתה רואה איך אבא דתי נותן לילד שלו עשרה שקלים איך הוא מעריך כאילו נתת לו מאות שקלים! איך אבא: 'תודה! אבא תודה, אבא תודה...!' ועשרים נשיקות ו. . . עד שהוא לוקח את הכסף, ילד חילוני תן לו עשרה שקלים ותראה מה. . . – 'קמצן, אבא קמצן...!' ילדים בני שתים עשרה סוחרים בסמים, לאן הגענו? לאן? לאן? לאיפה? לאיפה? עד מתי? אין גבולות, אין קווים, הכל 'בא-לי...' והכל מותר .

ניסים: 'למה זה קורה לנו?

האשה: 'תרבות המערב, אנחנו אין לנו שום דבר משלנו הישראלים, לעם היהודי יש את המסורת מבית אבא, לעם הישראלי אין שום דבר משלו, אנחנו חיקוי אחד גדול ולא מוצלח. 

ניסים: 'הכל

האשה: 'אם זה היה מוצלח עוד הייתי אומרת, חיקוי אחד גדול ופשוט לא מוצלח. של... של מה? אין לנו שום דבר משלנו תסתכלו תגידו משהו אחד ישראלי, אמיתי, יהודי אותנטי, אין! לא קיים! רק במגזר הדתי, חרדי

ניסים: 'אל תלמדו אותי מה זה חילוני, אל תלמדו אותי מה זה כל השטויות שעשיתי, אתם יודעים על מה אני מתכוון, כל מה שחילולי שבת, וסיגריות ועישונים והכל אל תלמדו אותי תאוות, אני מכיר הכל, כל פאב, כל דיסקוטק, כל מועדון כל זבל, מכיר הכל, אל תספרו לי: 'שזה כיף!' זה רגעי, זה שניה, זה נגמר מאליו, התורה לא נעלמת לעולם!! יש עולם הבא, ולשם אנחנו נגיע. 

האשה: הדברים הם לא מובנים מאליהם אם בן אדם היום יושב, אתם יושבים? תגידו: 'תודה!' אתם אוכלים – תגידו: 'תודה!' כי שום דבר לא מובן מאליו, אף אחד לא מבטיח לך: 'שמחר בבוקר אתה תקום ואתה תוכל לאכול ותוכל לשתות...' אף אחד!! ואל תהיה בטוח בעצמך 'עד יום מותך', אתמול למדתי מה זה בן אדם עשי"ר: עינים, שינים, ידיים, רגליים - זה עשיר, אני מרגישה עשירה, כיף לי! זה בן אדם עשיר, יש לי ידיים: 'תודה, תודה לקב''ה!' אני לא צריכה כלום, פת לחם בצל בריאות אוויר אני נושמת זהו, בן אדם לא צריך יותר מזה, אם בן אדם מסתכל על החיים ככה - הוא יהיה הכי מאושר בעולם! וכל מה שיש יותר – 'תודה לא-ל!' באמת אני אומרת לכל בן אדם שמרגיש עצוב ומדוכא או ממורמר, ילך לסיבוב קטן באונקולוגיה ב'הדסה עין כרם', יש מחלקות אונקולוגיות בכל הארץ, - ה' ירחם! סיבוב קטן יצא ויגיד אם הוא מרגיש מדוכא או אם הוא עצוב, בריא שלם ברמ''ח אברים ושס''ה גידים

ניסים: 'תודה לו על זה, תודה לו על זה, לא מודים לו

האשה: 'תגיד: 'תודה לא-ל!' אל תתלונן לא להתלונן כל החיים שלנו תלונות: 'קשה לי! וואי בעבודה זה ואם היה לי ככה ואם האשה ככה...' תחזרו בתשובה - אין קושי, אין קושי הכל מסתדר, אני וניסים היינו חיים איך חיינו? חיינו שלוש שנים גם אני עבדתי, וגם הוא עבד - אבל המקרר היה ריק, חיינו על שכירות...!

ניסים: 'לא הספיק לנו

האשה: 'לא הספיק לנו, לא, לא היה מספיק לא היינו מבינים: לאן הכסף הולך? היום, לא אני עובדת ולא ניסים עובד ואנשים שואלים: 'מאיפה, מאיפה המקרר מלא?' – 'מהקב''ה!'

ניסים: 'חבר שלי שואל: 'מה אתה עובד?' 

אמרתי לו: 'אני עובד אצל הקב''ה!'

האשה: 'אתה חוזר בתשובה, אתה מזכה את ההורים שלך את הילדים שלך, מזכים אותך, מנסים להתקרב אליך, לשמוע להתקרב, לדעת להתעניין, תתעניינו תבדקו, תמיד ציירו לנו את הדוסים כאנשים שחורים, היום אני גאה, אני שמחה מאוד שקוראים לי 'דוסית', להתחזק ולהתחזק ולהתחזק ולדבוק בו ולהידבק בו ולהאמין בו, יש ישועות ויש ניסים. 

ניסים: 'והלוואי שכבוד הרב אמנון יצחק שאני מאחל לו אריכות ימים 

האשה: 'אמן

ניסים שיחזיר את העם הזה כולו בתשובה!' 

לאחר מכן נראה המכתב שכתבה האשה ובצירוף הבדיקה הנקיה

(הקהל מוחא כפים...!) 

וכולם ביחד 'תסססססססס...'

אני שמח להזמין את ניסים התותח לבמה 

(הקהל מוחא כפים, ניסים קם ממושבו בקהל לכיון הבמה, מנשק את ידו של כבוד הרב אמנון יצחק שליט"א מתחבקים ומרים ידיו לשמים 'זה הוא!' וברקע השיר: 'אין לנו על מי להשען – אלא על אבינו שבשמים...') 

ניסים: 'ערב טוב! 

(הקהל מוחא כפים) 

'בשם ה' נעשה ונצליח - ואנחנו ברחמיו עלינו ירוויח! והוא: "לֹא אָמוּת כִּי אֶחְיֶה וַאֲסַפֵּר מַעֲשֵׂי יָ-הּ: יַסֹּר יִסְּרַנִּי יָּ-הּ וְלַמָּוֶת לֹא נְתָנָנִי: פִּתְחוּ לִי שַׁעֲרֵי צֶדֶק אָבֹא בָם אוֹדֶה יָ-הּ:" (תהלים קיח יז)  

(הקהל מוחא כפים)

אני לא רוצה לגזול הרבה זמן מכבוד הרב אז מחיאות כפים תשאירו, תשאירו אני לא רוצה את זה. 

היה צדיק בדורות הראשונים של עם ישראל קראו לו נח, כל פעם שאני מגיע לפרשה הזאת, תגידו מה שתגידו הוא היה צדיק בדורו! הוא קיבל מהקב''ה משימה: 'לבנות תיבה', למה? הוא רצה להחריב את העולם שלו כי היו הרבה חוטאים, לצערנו. הוא נתן לו לבנות תיבה במשך מאה עשרים שנה! מי בונה תיבה במאה עשרים שנה? צוללת בונים בחודשיים, למה? הוא נתן לו סיכוי: להחזיר אנשים בתשובה! הצדיק הזה בדורו - אפילו לא אחד הצליח להחזיר בתשובה, יש לנו בדור שלנו צדיק, כבוד הרב אמנון יצחק...! 

(הקהל מוחא כפים) 

תנצלו, תנצלו, תנצלו את הדור הזה! הצדיק הזה עשרים וחמש שנה, לא במאה עשרים, החזיר קרוב למיליון וחצי חוזרים בתשובה...! 

(הקהל מוחא כפים) 

לא, לא, לא, תתפללו: 'שהוא יקבל עוד מאה עשרים שנה בחיים האלה - הוא מחזיר את כל העולם בתשובה, כל העולם!!' 

(הקהל מוחא כפים)

זה הבטחה. 

עוד משפט אחד קטן, אני גם מתרגש קצת אני מהבוקר... משפט קצר: 'שלושה שותפים באדם' תמיד כבוד הרב אומר את זה: 'האמא, האבא והקב''ה' אני נולדתי פעם שניה - שלושה שותפים בניסים; כבוד הרב - שנתן לי את הרוח לחזור בתשובה מלאה, מלאה! אשתי שתבדל''א - פיזית נתנה לי את הבשר, טיפלה בי בנאמנות. והקב''ה - החזיר לי את הנשמה! אני לא אתאר לכם מה היה לי, אני לא רוצה לתאר, אני לא רוצה להזיק. . . . . שחלילה לא אקבל את המחלה הארורה הזאת! אבל כל מה שכבוד הרב אמר לי - הלכתי בדרך שלו. 

רק עוד דבר אחד קטן כשהוא אמר: 'קלה כבחמורה!' 

אמרתי יופי אמרתי לאשתי, הייתי מטושטש: 'יש לי כלה - אז חצי דרך עברתי, את נשואה לי כלה!' 

אומרת לי: 'לא, בור ועם הארץ, עד כדי כך אתה רחוק?!' 

היום אני קרוב, קרוב מאוד לאבא! תתקרבו כמה שאתם יכולים, כמה שאתם יכולים אני מודה לכבוד הרב אמנון יצחק מכל ליבי!

הרב: תהיה בריא, רק שאלה: מה אתה עושה היום?

ניסים: אני נמצא בישיבה, ב''ה, כולל 'פתחי תשובה' בגילה, קיבלו אותי באהבה! עד היום האחרון שלי בחיים - אני אהיה בישיבה, זה המקום הכי חם בעולם. עמוד אחד בגמרא - שווה את כל החמישים שנה שחייתי! עמוד אחד! אתם לא יודעים מה זה, כל הסרטים שבעולם בעמוד אחד כדאי לכם, כדאי לכם.

הרב: בהצלחה, אשריך! ואשרי חלקך!! 

ניסים: תודה רבה לכולם.

הרב: ניסים התותח. 

(הרב והקהל מוחאים כפים)