דיסק מס' 101 - הרצל החזיר אותי בתשובה

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

1893. העיתונאי

הרצל,

יהודי מלידה אבל נאמן מסור לתרבות הגרמנית,

מציע הצעה משלו לפתרון שאלת היהודים.

הוא יזמין את האפיפיור בשם אחוות הגזעים להטביל לנצרות את כל יהודי אוסטריה,

בטקס מיוחד שייערך בכנסיית סן סטפן שבווינה.

וכך הוא כותב ביומנו

בערך לפני שנתיים חפצתי לפתור את שאלת היהודים,

לכל הפחות באוסטריה,

בעזרת הכנסייה הקתולית.

ביקשתי להבטיח לעצמי בראשונה את עזרת נסיכי הכנסייה באוסטריה ולהשיג על ידיהם ראיון אצל האפיפיור כדי להגיד לו

עזור לנו מפני האנטישמים ואני מחולל תנועה כבירה בין היהודים

שיעברו באופן חופשי וגאה לנצרות.

הרצל גם מתאר בפרטי פרטים את תוכנית ההתנצרות ההמונית המתוכננת.

המרת הדת

תתבצע לאור היום ביום ראשון בצהריים בקתדרלת סטפן הקדוש,

בתהלוכה חגיגית ובצלצולי פעמונים.

לא בחשאי,

כפי שנהגו יהודים לעשות עד עתה,

אלא בגאון.

העובדה שמנהיגים יקיימו את יהדותם וילוו את העם עד שערי הכנסייה תעניק כנות רבה למעמד.

אנחנו שעמדנו איתן היננו הדור האחרון הדבק באמונת אבותינו,

אבל רצינו להפוך את בנינו הצעירים לנוצרים לפני שיגיעו לגיל התבונה,

שבו המרת הדת לובשת צורה של מורך לב.

הרצל נולד בשנת 1860 למשפחה מתבוללת מן העיר בודפשט שבהונגריה.

לאחר מכן השתקעה המשפחה בווינה.

הרצל,

שחונך ברוח ההשכלה והקדמה אשר נשבה ברחוב הבינאי,

העריץ את התרבות הנוכרית

ושאף בכל מאודו להיות חלק ממנה.

הרצל לקה למעשה באותה מחלה בה לקו רבים מקרב המתבוללים היהודים,

אשר ראו בנוכרי ובתרבותו את התגלמות האידיאל האנושי.

ההתבוללות הייתה עבורו הדרך להגשים אידיאל זה.

עדות לכך שהרצל היה קיצוני בהתבוללותו,

ניתן לראות בעובדה שאת בנו האנס לא טרח כלל להכניס בבריתו של אברהם אבינו.

כמה שנים אחר כך

יכתוב הרצל ביומנו

הרב גלבהויז ביקר אותי ושאל,

הנכון הוא שלא מלתי את בני האנס?

עניתי לו, זהו עניין משפחתי.

הוא הוסיף בעיניים סגורות,

לא, זה עניין לאומי.

נכון הוא, יהודים רבים אינם מלים את בניהם,

אך אין אלה מתיימרים להביא את הגאולה לעם ישראל.

כחניך התרבות האוסטרית

ביקש הרצל להצניע את יהדותו ולהבליט את עובדת היותו גרמני-אוסטרי.

ואכן, כל החיים התנהג הרצל כאילו היה שכזה.

הוא העריץ את המוזיקה של וגנר,

ראה בביסמרק מנהיג למופת,

הזדהה עם הלאומניות הגרמנית המתחזקת,

ששנים מאוחר יותר הוציאה לפועל את חוקי נירנברג,

הכניסה יהודים לגטאות וביצעה את תוכנית הפתרון הסופי בשואה.

הרצל בז לכל מי שלא נחשב בעיניו מודרני,

תרבותי,

נאצל ונאור.

בראש ובראשונה היו אלה אותם יהודים בני עמו שומרי תורה ומסורת.

הוא הפנים יסודות ורעיונות אנטישמיים

כפי שבאים לידי ביטוי ביומנו ובמאמריו.

הכמרים הנוצרים הם ברום המדרגה,

מפני שאינם להוטים אחרי הכסף.

הנוצרים הפשוטים טובים הם מכמרי היהודים.

יחס זה חושף למעשה את הפן האנטישמי בתורת הרצל.

בדעה זו גלומים רעיונות אנטישמיים המציירים את היהודים כנושאי הרע,

ולעומתם הגויים שיא התואר והשלמות.

כך למשל כתב במאמרו בדויטסט סייטום

היהודים העשירים שולטים על העולם.

בידם גורל ממשלות ומדינות.

הם מגרים ממשלות זו בזו,

ועל פקודתם ממשלות עושות שלום.

מתי שהיהודים העשירים מנגנים,

העמים והמושלים מרקדים.

בין כך ובין כך הם מתעשרים.

הרצל

מספק תימוכין ולגיטימציה לרדיפה האנטישמית ואף מעודד אותה.

אכן האנטישמיות,

שהיא כוח חזק ומושרש בתת ההכרה של ההמונים,

לא תזיק ליהודים.

אני מוצא שהיא מועילה לבניית האופי היהודי,

חינוך הקבוצה על ידי ההמון,

חינוך שעשוי להוביל להתבוללותה.

החינוך מתבצע רק באמצעות תלאות.

היהודים הסתגלו.

רעיון מצוין עולה בליבי למשוך אנטישמים ישרים ולעשותם מחסלי הרכוש היהודי.

יש פה משפט, אני רוצה שתקרא אותו בקול ותגיד לי מי היה יכול להגיד דבר כזה.

רעיון מצוין עולה בליבי למשוך אנטישמים ישרים ולעשותם מחסלי הרכוש היהודי.

מי היה יכול להגיד דבר כזה?

אני יכול לקרוא את המשפט שלו?

לא יודע, בטח היטלר, מלחמת העולם השנייה, דברים כאלה.

רעיון מצוין עולה בליבי למשוך אנטישמים ישרים ולעשותם מחסלי הרכוש היהודי.

מי היה יכול להגיד דבר כזה? היטלר.

היטלר?

היטלר.

רעיון מצוין עולה בליבי למשוך אנטישמים ישרים ולעשותם מחסלי הרכוש היהודי.

מי אתה חושב יכול להגיד דבר כזה?

היטלר.

אם הייתי אומר לך שהרצל, חוזה המדינה אמר את זה, הייתם מאמין לי?

לא.

אם אני אומר לך שהרצל אמר את זה.

אז אני בשקט.

אם הייתי אומר לך שהרצל אמר את זה, אתה מאמין עליי?

אבל לפי העתיק כאילו יותר כדי לסקור את הרצל בתור דמות חיובית,

אתה לא חושב שזה ניסיון מכוון להסביר ממכם משהו שהם לא רוצים שתדעו?

אה, יכול להיות. אתה יודע מה?

חושבת שצריך לממד את זה?

לא יודעת, אולי... כן, בטח.

בטח שצריך, אנשים צריכים לדעת את האמת.

אם אני אומר לך שהרצל אמר את זה,

זה מתוך האמנים שלו.

אז חבל, אז הרצל היה אנטישמי.

להבדיל,

30 שנה מאוחר יותר נאמרו דברים ברוח זו על ידי חוזה אחר,

שהופיע כמושיע לעמו על בימת ההיסטוריה.

ובשנת 1927,

בעת שריצה עונש מאסר בכלל לנצברג שבגרמניה,

כתב בספרו מיינקאמפט על יהדות הממון שמסכסכת בין אומות העולם

ומביאה אותם לידי מלחמות,

כאשר המרוויח הוא היהודי.

ובכלל זה נאמרו דברים,

ובכלל זה נאמרו דברים.

נספיק להסתכל על ידי חוץ וביטחון,

ובכלל זה נאמרו דברים של ראפלה באירופה.

כאמור,

הרצל, שהעריץ את התרבות הנוכרית ורצה בכל מאודו להיות חלק ממנה,

ביקש לפתור את הדילמה האישית שלו ואת רתיעתו משורשיו היהודיים על ידי התנצרות המונית.

אכול שנאה עצמית הנובעת מעצם יהדותו

ראה בבעיה גם את הפתרון לחדול להיות יהודי

וכך לפתור את הבעיה אחת ולתמיד.

עצמי כיהודי מודרני ממוצע ואין אני נרתע ממעבר פורמלי לנצרות.

אני מברך על כל יהודי שיש לו ילדים המחליט להתנצר.

לי יש בן.

הייתי מעדיף להתנצר היום ולא מחר כדי שתקופת החברות שלו בנצרות

תתחיל מוקדם ככל האפשר

וכדי לחסוך ממנו את הפגיעות ואת הקיפוח שנפלו בחלקי

ושעוד יפלו בחלקי בגלל היותי יהודי.

בשנת 1894 הואשם קצין יהודי בכיר בצבא צרפת בבגידה.

שמו של הקצין, אלפרד דרייכוס.

האנטישמיות הסמויה שרחשה מתחת לפני השטח

פרצה החוצה.

מחול השדים האנטישמי החל שוב.

רק אז השתכנע הרצל שפתרון ההתבוללות אינו מעשי וכי העולם הנוצרי שאותו חיבב כל כך

אינו מוכן לפתוח זרועותיו

בפני יהודים כמותו.

רק אז הפנה מרצו ונרתם להתוויית הרעיון של מדינה ליהודים

ולמשנתו הציונית אותה ניסח באלטנוילנד.

אבל גם אז המניע לציונותו של הרצל לא צמח מתוך אהבה ודאגה ליהודים,

אלא מאי הנוחות שאלה גורמים ליהודים גויים נאורים כדוגמתו.

את מדינת היהודים האוטופית דואג הרצל לבנות על פי המודל החדש,

מודל שמשליך מעליו כל סממן יהודי.

כמובן שעליו לזכור להשיל מעליו כמה תכונות יהודיות שליליות כמו שפת היידיש,

קיום מצוות ומנהגים ובעיקר את הטפילות היהודית.

המדינה של הרצל היא מדינה אירופית לגמרי.

היא בעצם אירופה. אין מדינה אירופית כזאת.

זו האוטופיה של אירופה.

פה תהיה מדינה שתאחד את כל אירופה ותהיה בה גם אופרה איטלקית וגם אופרה גרמנית וגם אופרה בלגית.

הכול יהיה פה, כן?

וכולם יהיו חמודים ונחמדים,

והערבים יגידו כל הזמן ליהודים תודה שבאתם, תודה שבאתם שהבאתם לנו את הפאר של המערב,

כן?

כאשר הדימוי שלו, של המדינה היהודית,

היה דימוי שהרכיב בתוכו באופן כמעט טבעי לגביו,

כחניך התרבות האירופית של המאה ה-19,

אלמנטים אנטי-מזרחיים ואנטי-דתיים די חריפים. במיוחד החברה שאותה הוא מציג בספר שלו, אלטנוילנד,

היא חברה שבה מה שקורה ליהודי זה שהוא הופך להיות אירופי,

כולל היהודי המזרח-אירופי, שהופך להיות מערבי,

כאשר המעבר של היהודים מיהודים בעצם למי שהופכים להיות אירופי.

למי שבעצם אין להם יותר את המימד המייחד אותם כיהודים.

זה הדבר המשותף לכל הציונות החילונית, ובזה גם הרצל וגם יריביו הגדולים מסכימים.

את הרצון הזה לבנות

את היהודי החדש.

וכך אמר חיים הזז,

מהוגי הדעות של ההנהגה הציונית,

במוסף הארץ,

אלול תש״ג 1943. אין הציונות והיהדות דבר אחד,

אלא שני דברים השונים זה מזה,

בוודאי שני דברים הסותרים זה את זה.

כשאדם אינו יכול להיות יהודי,

הוא נעשה ציוני.

התנועה הציונית הייתה תנועה חילונית.

היא נתנה הגדרה חילונית

לזהותו של היהודי. היהודי הוא עם,

כמו כל העמים באירופה.

הציונות נובעת מתוך התנועה הלאומית באירופה,

ואין לה בעצם מקום לחרדים בתוכה.

הציונות מתחילה ממקום הריסת היהדות,

ממקום שתש כוחו של העם.

דבר אחד ברור, הציונות לא המשך,

לא רפואה למכה, היא עקירה והריסה.

אדרבה,

היא מסיכה את דעתה מן העם,

מתנגדת לו,

הולכת נגד רצונו ורוחו,

חותרת תחתיו ועוקרת אותו ופורשת ממנו לדרך אחרת,

למטרה רחוקה ומסוימת.

היא, וקומץ אנשים בראשה,

גרעין של עם אחר.

בבקשה לשים לב,

לא חדש,

לא מחודש,

אלא אחר.

מי שאינו סבור כך,

או שטועה,

או שהוא מרמה את עצמו.

התנועה הציונית הייתה מתחרה לדת,

וגם ראתה את עצמה מתחרה לדת,

משום שהיא נתנה הגדרה חדשה ליהדות.

יכול יהודי להיות אדם שאפילו לא מאמין באלוהים.

והיא ראתה את עצמה מתחרה,

ואחד המאבקים הראשונים של התנועה הציונית לא היה כלפי חוץ,

אלא כלפי פנים.

צריך היה לשכנע את היהודים להאמין בציונות,

והיריב הגדול ביותר

של הציונות

הייתה היהדות החרדית.

ברור אפוא כי הרצל לא חיפש דרך לשמירת האוצרות הרוחניים העצומים של העם היהודי.

לא חלמו על מרכז רוחני ולא על עם סגולה,

וגם לא הטרידה אותו כלל שאלת המשכיותו של העם היהודי כעם ששומר על ערכי המסורת שלו.

הרצל, ששם עצמו לאפוטרופוס,

החליט שעם שלם יחיה על פי אורח החיים שהוא עצמו חי והעריץ,

מבלי להבין שרק תרבותו הרוחנית וההיסטורית של העם היהודי הם שקושרים אותו אל ארצו המובטחת,

ארץ האבות.

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת,

״שום דברי הכנסת נגד אבו עאידות וחברותו וחברי הכנסת נוספים אליהם מוחלטים ביקורת האוצרות היחידה לדעת מלפת הישראלי.

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת,

כל הקטעים המובאים לעיל לא היו רואים אור אלמלא התעקשותו של דוקטור רפאל שאול לנדאו,

שהיה מזכירו הראשי של הרצל,

תוארך יומנו הפרטי.

הוא התעקש שכל רשימותיו של הרצל יראו אור,

וזאת בניגוד לרצונם של המוציאים לאור לצנזר את היומן מחשש לחשיפת האלמנט האנטישמי שבו.

הרצון להתערות בגויים מלווה את עם ישראל מאז ומתמיד.

לצד מקיימי המצוות,

תמיד היו כאלה שניסו לבטל ולכפור באמונה היהודית.

השקפתו של הרצל על היהודים והיהדות

הייתה דומה להשקפתם של רוב חבריו בהנהגה הציונית.

תנועת ההשכלה שהרצל ושאר מנהיגי הציונות צמחו מתוכה,

דגלה בהתמזגות עם הגויים ועם תרבותם,

בפריקת עול התורה והמצוות ובביתור על מוסריות הדת המבדילה בינם לבין שכניהם.

היו אלה המנהיגים כמו מנדלסון בתקופת ההשכלה שהפיצו את האמרה,

היה יהודי בביתך ואדם בצאתך,

שמשמעה היהודי פחות מאדם.

אותם יהודים כופרים היו מוכנים לקבל עליהם את מנהגיהם ותרבותם של הגויים שסבבו אותם.

כך קיוו להתמזג ולהיטמע בהם.

אך התוצאה הייתה הפוכה.

ככל שניסה היהודי להשתלב בתרבות הנוכרית,

כך התעצמה השנאה כלפיו.

ולא רק זאת.

אותם יהודים שסגדו והתרפסו לתרבות נכר,

פיתחו מהר מאוד את רגש הבושה והשנאה ה...

עצמית בשל היותם יהודים,

ומיד הפכו למקטרגיה הראשונים של היהדות המקורית.

את עצמם ראו כאליטה נאורה ותרבותית,

ואל אחיהם היהודים התייחסו בזלזול, בוז והתנשאות.

הרצל כותב ביומנו

נורדו אמר שטרם נייסד את המדינה היהודית,

עלינו לדאוג שיהודי מזרח אירופה יבערו את הכינים מבגדיהם ואת הזוהמה מגופם.

אך הציונות,

ששילבה מצד אחד את הרצון להתרחק מהדת היהודית השורשית,

ומצד שני אימצה את הלאומיות,

מנתה בתחילת דרכה רק קומץ קטן של יהודים.

רוב-רובו של העם היהודי בגולה, למוד התלאות,

לא נרעש לנוכח נושאי הבשורה החדשה ונשאר דבק באמונתו,

והמשיך לקיים מצוות באדיקות.

על מנת להגיע לממדים של תנועה המונית וסוחפת,

הייתה חייבת הציונות להשתמש באלמנטים דתיים שנלקחו מתוך האמונה היהודית.

זאת אומרת,

הציונות מלכתחילה הגדירה את עצמה כתנועה של גאולה.

אומנם גאולה שמנוסחת אחרת

מהניסוח המקובל של המשיחיות,

ואומנם הציונות תמיד רצתה להפריד בינה ובין המשיחיות,

אבל בפועל

המיתוס הציוני, מה שאפשר להגיד כסיפור המרכזי שהיה משותף לכל התנועות הציוניות למרות הבדלים אחרים ביניהן,

המיתוס הציוני מבוסס על ראיית המפעל הציוני כגאולה,

כהשלמת ההיסטוריה,

כמימוש ההבטחות האלוהיות. אלוהים לא קיים,

אבל הציונות מממשת את הבטחותיו, אלוהים הורחק,

אבל עדיין למילה שלו,

להבטחה האלוהית, היא הדבר היחידי,

והיא מפורשת להבדיל מהפרשנויות לאורך כל הדורות,

כהבטחה פוליטית מוגדרת, שזה הבסיס,

להגדרת זכויות היהודים גם על חשבון זכויות הערבים,

דבר שאיננו מתחייב מההשקפה הדתית.

הציונות מגדירה את עצמה כמימוש

הכיסוסים של כל הדורות,

זאת אומרת, היא הופכת גם את בני כל הדורות לפני כן לציונים,

כאילו כל הציפיות של כל בני הדורות

היו לפי דיסקיה.

למעשה,

הציונים השתמשו במונחים דתיים על מנת להלהיב את

היהודים שומרי המצוות בעניין הרעיון הציוני,

כשכוונתם האמיתית

הייתה בעצם מדינה שתכפור בכל ערכי הדת.

זה אף מסביר מדוע יהודים רבים באותה תקופה

התייחסו אל הרצל כמשיח וכינו אותו בתואר מלך היהודים.

הדוגמה הפשוטה ביותר זה דגל המדינה.

כל אדם שמסתכל על הדגל יכול לראות לפניו,

אם נוריד את רגע את המגן דוד,

טלית

בעד תכלת, בעד לבן, ועליו שני פסי תכלת.

כל תלית תכלי הפסים, או בלבן או בשחור.

אצלם התכלת סימל את המצב של גאולה של עם ישראל.

זה מה שהם רצו.

הנה, הגענו ארצה, הגאולה נגמרה. הגענו,

חזרנו לשורשים, התחברנו, אנחנו במקום.

זה התכלת.

נקודה שנייה, וגם היא חשובה מאוד,

באה לומר ליהודי, אם עד היום

צריך היית ללבוש את התעלית עליך,

זה כבר מיותר.

אתה יכול לשים אותה על הדגל ולהרגיש טוב בתור יהודי.

הטלית שלך על הדגל. כולם רואים אותה, זה מספיק.

לא צריכים לקנת את המצב באופן מעשי, אפשר להתחבר לתוכן הרוחני, הלאומי שלהם,

וזה מספיק.

בשנות ה-20 תפסה את ההגמוניה בארץ התנועה הציונית-סוציאליסטית,

אשר ביקשה לבנות חברה עברית חדשה.

מושגים כמו עבודה, בניין והתחדשות הפכו לערך עליון, עליו חונך הנוער.

מיתוס הצבר,

היהודי החדש,

נבנה על ניתוץ דמותו המסורתית של היהודי הגלותי.

עולם ישן נחריבה,

עלי עולם חדש נקימה,

היה המוטו ליצירת אותו יהודי חדש.

כן, שלילת הגלות זה לא שלילת הקיום של היהודים בגלות,

אלא גם שלילת התרבות היהודית בגלות.

שלילת הגלות זה לבנות את היהודי החדש,

יהודי שיהיה שונה מהיהודי המוגדר כגלותי וששלילתו של היהודי הגלותי הפכה להיות אחד היסודות המרכזיים של הגדרתה של הזהות החדשה.

יוסף חיים ברנר,

סופר ואיש רוח בהנהגה הציונית,

שבכתיבתו השפיע יותר מכל סופר אחר על פועלי ארץ ישראל,

כתב ב-1919

אופיינו הלאומי פסול מימות עולם ועד הנה.

מעולם לא היינו אומה יוצרת,

תמיד חיינו חיי צוענים וכלבים.

מה אתם רוצים מהאנטישמים?

מדוע לא טובו להבין את המובן מאליו,

את חזון השנאה והבוז לישראל?

היהודים הם צוענים,

זוהמה,

רפש וניבול,

ביצה סרוחה,

לא אדם,

כלבים פצועים.

כשאתה קורא את הדברים שהציונים הראשונים כתבו,

אלה דברים שנשמעים לפעמים כמעט אנטישמיים.

משום שהם ביזו את

היהודי הגלותי.

עמי אירופה, למרות שחנקו אותנו ללא רחם,

כמו שחונקים דבר נתעב,

ראויים הם לכבוד.

איננו בני אדם כלל.

הנה,

רוק הפה.

כל אוצר רוחנו יתוש מת.

האם לא יציפו את רחובותינו עכשיו פרצופים ידועים מכל הגטאות,

חלאת המין האנושי?

ברגע זה מוקפת הציונות סכנות מכל צבאים.

זאב ז'בוטינסקי,

אבי תנועת הרוויזיוניסטים,

כתב בעיתון הארץ ב-1919,

בבית הלאומי נכריז על אותם יהודים שלא יסירו מעליהם את חלד הגלות

ויסרבו לגלח את הזקן ואת הפאות כעל אזרחים ממדרגה שנייה.

לא ניתן להם זכות בחירה.

מי לדעתך יכול לכתוב את זה?

אני יכול לכתוב משפט כזה? כן.

פשוט ממזוויע אין לי מה להגיד.

מישהו שהוא אנטי חרדי.

מי שחושב ככה אין לו מקום במדינת ישראל.

זה לא אנטי חרדי, מלב. למה? לא להפך.

לא, הוא לא אנטי חרדי.

תראה, אם הבית הלאומי נכריז על אותם יהודים

שלא יסירו מעליהם את חלד הגלות והם יסרבו להוריד את הזקן היהודי שאולי סמל מובעת ליהדות

ואת הפאות שגם סמל מובעת. מי שלא יוריד את הדברים האלה

נכריז עליו כאן אזרח ממדרגה שנייה ולא ניתן לה זכות בחירה.

מי אמר את זה, הרצל?

אם זה כמו שאני מבין את זה, ואני חושב שקצת מבין את זה, אני חושב,

זה דבר נורא מה שאומרים כאן.

זאת אומרת, מייצגים כאן למעשה מצב שבו מי שנראה יהודי,

מי שאנחנו יכולים לזהות אותו בגלות היה נראה כיהודי בסמל שהשתמשו בו כאנטישמים,

אנחנו צריכים לפגוע בו, לתת לו עדיפות נמוכה כאזרח.

זה רע מאוד, זה חמור.

טוב, זו שערורייה חשוכה של הציונות הגלותית.

תומי לפיד יכול לכתוב דבר כזה. זה היה עובר משקט?

דבר כזה?

כמעט כל אדם שהוא אפילו חילוני היה לו סבא רב, הוא בא ממשפחה שיש לה גישה ליהדות. כל השנים שבהן היינו עם בגלות באמת,

אני חושב שהיהדות היא זאת שחיברה אותנו והביאה אותנו להקמת המדינה הזאת בכלל.

אבל זו התחלה באמת של מלחמת אחים, זו התחלה של...

מי שכתב את זה, זה היום שמוכר מסביב, אוקיי?

שמית, אוסקי כתב את זה? כן, כן, בטח לאורך.

דודו גול, הבכת אותי לחלוטין.

תשמע, אני יושב ראש תנועת ביתר במקרה.

ואני בחיים לא רואה את המשפט הזה.

אני יכול לראות הכול.

ז'בוטינסקי כתב את המשפט הזה?

האמת שז'בוטינסקי כתב את זה?

אמרתי שזה מתאים לציונות הגלותית,

שראתה את הציונות כדבר שמתנגד ליהדות הישנה.

דוד בן-גוריון

מקים המדינה ומנהיגה שנים רבות.

הגלויות המתחסלות והמתכנסות בישראל אינן מהוות עדיין עם,

אלא ערב רב ואבק אדם,

ללא לשון, ללא חינוך, ללא שורשים.

הפיכת אבק אדם לאומה תרבותית היא מלאכה לא קלה.

לארץ ישראל יש צורך בעלייה מובחרת.

הציונות אינה מפעל פילנתרופי.

אנו זקוקים פה לטיפוס המעולה של היהודים שיפתחו את הבית הלאומי.

לא צריך דמיון רב

בכדי להבין מי הטיפוס הנחות

שלו אין מקום בארץ ישראל של בן-גוריון.

גישתם זו של מנהיגי הציונות הסוציאליסטית,

שלא התחייבה להצלת יהודים,

אלא לגיבוש זה.

...לאומית חדשה הגיעה לביטויה הקיצוני ביותר בימי מלחמת העולם השנייה,

כאשר ידיעות על השמדה המונית של יהודים החלו להגיע מכל רחבי אירופה.

רעיון המקלט ליהודים נזנח,

ולמול עיניהם של המנהיגים עמדה רק טובתה של הציונות.

בשנת 1943,

כשהיהודים גבעו ברעב בגטאות אירופה,

כשאלפים מהם נשלחו בכל יום לתאי הגזים,

הכריז יצחק גרינבוים,

המנהיג הציוני האחראי על פעולות ההצלה ושר הפנים בממשלת בן-גוריון.

כששאלו אותי הלא תוכלו לתת מכספי קרן היסוד להצלת יהודים בארצות הגולה,

אמרתי לא.

ואני אומר עוד פעם, לא.

צריך לעמוד בפני גל זה הדוחה את הפעולות הציוניות לשורה השנייה.

כשבאים להציע שתי הצעות,

הצלת המוני היהודים באירופה או הגאולה בארץ,

אני בוחר בלי רגע של היסוס את הגאולה בארץ.

ריבוי הדברים על הטבח

גורם להפחתת התאמצותנו להגדיל את הכוח העברי בארץ.

אילו הייתה כיום אפשרות של קניית חבילות מזון בכספי קרן היסוד כדי לשלחם דרך ליסבון,

כלום לא היינו עושים זאת?

לא ולא.

הציונות היא למעלה מהכול.

דבר זה צריך להשמיע בכל פעם כאשר שואה גדולה מטעה אותנו מדרך מלחמתנו בציון.

מלחמת הגאולה שלנו אינה נובעת באופן ישיר ואינה משתלבת באופן ישיר עם הפעולות לטובת הגולה.

מדברי אוסישקין,

מראשי התנועה הציונית ומנהל הקרן הקיימת לישראל בשנות ה-20.

מה רב ההבדל בין הקורבנות בגולה לבין הקורבנות בארץ?

הללו שנופלים בארצות פזורנו הם קורבנות של אומה גוססת.

לא היה טעם למותם כמו שלא היה טעם לחייהם.

לא כן,

הקורבנות שנפלו בארצנו,

אנו מביטים עליהם בגאווה.

מדברי חיים ויצמן,

מנהיג התנועה הציונית והנשיא הראשון של מדינת ישראל,

1937. תקוותם של שישה מיליון יהודים מרוכזת על עלייה מתהומות הטרגדיה.

אני רוצה להציל שני מיליון נוער.

הזקנים יאבדו הם ויחכו לגורלם.

הם אבק אדם כלכלי ומוסרי בעולם אכזר.

רק ענף הנוער יישאר.

הזקנים צריכים לעמוד בכך ולהשלים עם כך.

למה חייהם אחרת על ידי העברתם לאנגליה ורק מחציתם על ידי העברתם לארץ ישראל,

אני אבחר בדבר השני.

ערב המלחמה יצא בן-גוריון בהתקפה קשה על יהודי אירופה.

תכנו אותי אנטישמי, אבל אני חייב לומר זאת.

אנו נחנקים מבושה מהמתרחש בגרמניה,

בפולין ובאמריקה,

שיהודים אינם מעיזים להיאבק.

הוא הוסיף כמה מילים על הפסיכולוגיה של החיים בגולה והכריז

אין אנו שייכים לעם היהודי הזה.

אנו מתמרדים נגד עם יהודי כזה.

אין אנו רוצים להיות יהודים כאלה.

מקרה נוסף שיעזור לנו להבין בצורה יסודית את יחסה של הציונות כלפי הצלת יהודים,

נוכל למצוא בתקופת מלחמת העולם השנייה.

ב-25 באפריל 1944,

בשיאה של המלחמה,

קרא אייכמן ליואל ברנד,

ציוני,

איש ועד ההצלה בגודפשט,

הונגריה,

למשרדו,

ואמר לו

אתה יודע מי אני?

אני הוא אשר ביצעתי את האקציות,

השמדת היהודים,

ברייך, בפולין וצ'כוסלובקיה.

אתה הגיע תורה של יהדות הונגריה,

אך אני מוכן למכור לך מיליון יהודים,

סחורה בדם,

דם בסחורה.

תוכל לקחת את המיליון מכל מקום שאתה רוצה.

מה ברצונך להציל? גברים, נשים, ישישים, ילדים,

שב, דבר.

הסחורה היא עשרת אלפים משאיות,

כמה טונות תה, קפה וכדומה.

ברן הוכה בתדהמה כששמע זאת מפי ראש הצליינים.

עכשיו אוכיח לכם שאני רוחש לכם יותר אמון מאשר אתם רוחשים לנו,

אמר אייכמן.

אתה תצא לאיסטנבול לנהל משא ומתן עם הסוכנות,

ולכשתשוב ותודיע לי כי נתקבלה ההצעה,

אפוצץ את כבשני אושוויץ ואעביר אל הגבול 10% מן היהודים שהבטחתי.

אתה תקבל 100,000 יהודים במחיר 1,000 מכוניות מסע.

ליואל ברנד היה ברור כי במקרה ומפוצצים את המשרפות,

לא ניתן יהיה לבנותם שוב,

היות והגרמנים היו כבר בנסיגה בכל החזיתות.

ברנד התקשר טלגרפית עם נציגי הסוכנות באיסטנבול,

משם נתקבלה התשובה,

בוא,

חיים מחכה לך.

בתמימותו חשב ברנד כי המדובר בחיים ויצמן,

שהרי מדובר בהצלת מיליון יהודים.

לא חיים ויצמן חיכה לו באיסטנבול, אלא חיים ברלס,

פקיד ממדרגה נמוכה בסוכנות.

ברלס שכנע את ברנד לצאת לירושלים,

היות שלדבריו האנגלים מעוניינים לשמוע זאת מפיו של ברנד.

בעוברם את אנקרה, ברכבת,

ביגשו אל ברנד נציג אגודת ישראל יעקב גריפל ונציג הרוויזיוניסטים יוסף קלרמן,

והזהירו את ברנד לבל יעזוב את טורקיה,

היות

ושליחי הסוכנות טומנים לו פח.

הם רוצים למסור אותך בידי הבולשת הבריטית.

אך ברנד,

נאמן תנועת העבודה,

כלל לא חשד בחדריו ממפאי.

ברנד,

שלא שמע לעצתם של נציגי אגודת ישראל והרוויזיוניסטים,

המשיך בנסיעה ברכבת לארץ ישראל.

בחלב שבסוריה,

נאסר ברנד על ידי הבולשת הבריטית והובא לקהיר שבמצרים.

שם הוחזק ברנד במאסר שבועות רבים,

בעוד שבהונגריה משמידים יהודים.

לבסוף, כאשר האנגלים כבר החליטו לשחרר אותו,

היו אלה נציגי הסוכנות אשר עיכבו את יציאתו.

לקהיר הגיע טדי קולק,

מעוזריו של בן-גוריון למטרה זו.

יואל ברנד הם, אנשי הסוכנות,

ביקשו להרגיעני ולעכביני.

הדבר עלה בידם.

מעולם לא דחו את נסיעתי לשבועות,

אלא לעוד כמה ימים,

ושוב לעוד כמה ימים.

כאשר סוף סוף הגעתי לירושלים,

נוכחתי לדעת כי בירושלים לא היה מוסד שבתפקידו לפקח על ההצלה.

יום-יום התרוצצתי במשרדים שונים,

ולאט-לאט התברר לי כי אני רודף חזון מדוחים.

כתבתי אל הסוכנות,

אל ועד הפועל,

אל מרכז מפאי, אל אישים העומדים בראש הציבור. האשמתי, טבעתי.

איש לא הגיב.

הוחזקתי למטורף.

אולם, מה שלא ידע יואל ברנד בזמנו היה,

שבתאריך ה-25 למאי 1944,

בזמן שנאסר והוחזק בקהיר,

דנה כבר הסוכנות בשליחותו והחליטה שלא לעשות כלום בנושא הצלת מיליון היהודים בהונגריה.

לאחר קום המדינה שוטט ברנד מספר שנים ללא עבודה כחרס הנשבר.

גורמי מפאי גם דאגו שאיש לא ידע ולא יתעניין חלילה בקיומו של ברנד.

השיטה עבדה יפה,

עד לאותו משפט שהסיר את המדינה בשפט גרינוולד קסטנר,

שבו העיד ברנד בסופו של דבר.

למרות המאמצים הרבים למונעו מעדות זו,

גנבת מסמכים והעלמתם,

העלולים להרשיע מספר אישים,

לפרץ מעגל השתיקה בעדות זו בסערה,

ואחד הסודות המזעזעים של תקופת השואה יצא לאוויר העולם,

והחשודים בבגידה בעם ניסו לטהר את עצמם בפורומים שונים.

לאחר תום ימי המשפט,

עסק ברנד בכתיבת ספרי זיכרונותיו על הפרשה ומה שהתלווה אליה.

שם גם ציין כיצד לחצו עליו פקידי ממשל ישראלים לסלף את עדותו,

ואף איימו עליו במאסר ובחבישה בבית משוגעים,

אם ימשיך לכתוב את זיכרונותיו.

על פרשת הלחצים, האיומים והפיתויים כתב ברנד בספרו כי יום אחד הזמינו אותו טדי קולק ואהוד אבריאל,

מעוזרי בן-גוריון, למלון מפואר,

ותוך כדי שהם סועדים את ליבם בסעודה טעימה ולוגנים קוניאק משובח,

ניסו לפתות אותו בכל מיני הבטחות לעזור לו להסתדר בארץ.

הציעו לו משרת דובר של מכון ויצמן ברחובות,

משרה בה יוכל להיפגש עם דיפלומטים מארצות חוץ ועם מיליונרים למיניהם,

בתנאי שיוותר על עקשנותו לפרסם את ספרו בשליחות נידונים למוות.

כאשר סירב ברנד

הביע טדי קולק דעתו בקול רם כי יש לאשפזו בבית חולים לחולי רוח.

בין חברי הסוכנות קופץ אז תזכיר סודי בין חמישה דפים

שחובר בידי אולפינרי הרגלס,

לימים מנכ״ל משרד הפנים הראשון של מדינת ישראל.

התזכיר סווג כסודי ונועד לעיניים וידיים ציוניות בלבד,

ואין למוסרו לגופים הבלתי ציוניים המשתתפים בוועד ההצלה.

בין השאר נאמר בו

בשטחי אירופה שעליהם עברה המלחמה,

בגרמניה, בארצות הכיבוש ובארצות הציר

צפויים להשמדה למעלה משבעה מיליון יהודים.

משום כך מצטמצמת העבודה של ועדת ההצלה באין ברירה לפעולות בקנה מידה קטן,

כלומר להצלת יחידים וקבוצות קטנות בלבד.

אם אפוא מאמצי הוועד עלולים להביא רק תוצאות קטנות ביותר,

יש לכל הפחות להפיק מהן תועלת פוליטית. ההוראות היה להביא רק בחורים שמזוהים לתנועת העבודה.

מפאי של עד.

יכולים להינצל בדרך זו רק כמה מאות אנשים ולא דווקא אלה שאנו מעוניינים בהם.

היכולות להיות פעולות צנועות אלה פילנתרופיות במאה אחוז,

זאת אומרת מבלי להבדיל בין טיב האנשים שלהם מוגשת העזרה,

כלומר לתיתה לכל אחד שזקוק להם,

האין לתת לפעולה זו אופי ציוני-לאומי ולהשתדל להציל בראש ובראשונה את אלה שיכולים להביא תועלת לארץ ישראל וליהדות?

היינו שליחות להציל יהודים והם בחרו רק איזה יהודים כן ואיזה יהודים לא.

סלקציה,

קראנו לזה סלקציה,

כמו שהגרמנים עשו סלקציה, מי הולך למחנות המאזן,

מי הולך לעבודה, מי הולך לזה,

ככה המפקדים שלנו עשו סלקציה לפי מפלגות.

אני מבין שהעמדת השאלה בצורה זו יש בה משום אכזריות,

אולם לדאבוני עלינו להגיד שאם ביכולתנו להציל רק עשרת אלפים איש,

וצריכים אנו להציל חמישים אלף שיהיו לתועלת לבניין הארץ ולתחיית העם,

ומאידך יש לנו מיליון יהודים שיהיו לנו למעמסה,

ובמקרה הכי טוב יהיו אלמנט אדיש.

עלינו להבליג ולהציל את עשרת האלפים שאפשר להצילם מבין חמישים האלף,

על אף התלונות והתחנונים של המיליון.

גם העלייה של המבוגרים מטהרן משמשת דוגמה מחוץ לחלוצים ולעסקנים ציוניים,

באים המוני אנשים שאין להם כל קשר עם הציונות,

אנשים ששוררת ביניהם דמורליזציה גמורה במובן הלאומי,

ולכן עלינו באין ברירה לוותר על הצלת האלמנט המזיק. ההנהגה שלנו שיקרה אותנו,

אמרה לנו, אתם עומדים להטיל יהודי,

אבל רק דאגו לכך שיהיו רק מהמקלט השני.

להימנע במידת האפשרות להביא אלמנטים בלתי ציוניים לארץ ישראל.

אם כל הפעולה צריכה ומוכרחה להתנהל מנקודת מבט ציונית,

הרי השותפות עם אגודת ישראל ואף עם הרוויזיוניסטים,

לא זו בלבד שאין בה כל תועלת,

אלא להפך,

היא מזיקה מאוד.

וכשבאה קבוצה של דתיים

מהמפד״ל

שהם לא היו חרדים,

אז אמרו מכסות.

חמישה אחוז, עשרה אחוז, אני לא זוכר את האחוזים,

אבל

אם זה היו שומר הצעיר,

בלי חשבון לעלות.

וחרדים בכלל?

לא נתנו לעלות.

איסור.

אני אומר לך,

שלחו שליח מארץ ישראל עם הוראה רק

מתנועת נוחם,

שזה מפאי, דרור,

שומר הצעיר,

רק זה.

ביתר,

מפד״ל,

לא.

חרדים בכלל לא.

ומה היה הטיעון?

הם ראו שאנחנו רוצים להציל כל יהודי.

אז הם שלחו את השליח הזה,

והוא ישבתי לילה שלם, לא עצמנו עין.

נשכנע אותי שהם פשפשים.

שאם נכניס אותם לצמר גפן, הם יתרבו.

בכל מהלך ההיסטוריה שמר העם היהודי על ייחודו.

לפעמים בחירוף נפש אל מול צורריו הגדולים ביותר.

בתוך תהפוכות עולם שהפילו ממלכות עתיקות וילדו חדשות תחתן,

היו אבותינו נתונים למרותם של אימפריות אדירות,

שחלשו ושלטו מקצה עולם ועד קצהו.

אימפריות אלה ניסו בעקביות להשכיח את אמונתו של היהודי ולהעבירו על דתו.

שליטים עלו ונפלו,

מעצמות קמו וקרסו,

וכל ניסיונם היה לשווא.

למרות השעבוד,

עלילות הדם,

גזירות השמד,

הפוגרומים, הפרעות,

שרפת כל היקר להם,

הוצאה להורג והגליה,

לא נכנעו היהודים למלכויות השונות.

אמונתו של היהודי באלוקי ישראל לא נתערערה,

כי בשורש נשמתו של היהודי הייתה רק מלכות אחת,

זו של האלוקים.

מה קורה למלכויות האלוקים?

אפגניסטיין, לא.

ארגניסטיין,

כן.

אסרוודאי,

אבסטנצ'ן,

איליופיה, אסטיין,

אנו חברי מועצת העם, נציגי היישוב העברי לעצועה הציונית,

יום סיום המנדט הבריטי על ארץ ישראל.

תוקף זכותנו הטבעית וההיסטורית.

ביסוד החלטת עצרת האומות המאוחדות, אנו מכריזים בגודל על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל.

היא מדינת ישראל.

מה אירע ליהודים כאשר עיצבו הציונים סוף סוף ממשלה משלהם בישראל?

מה אירע להם ליהודים כאשר הפכו לפוליטיקאים יהודים?

מה אירע לרחמים,

רגש הכבוד,

אהבת האחים,

האחווה והערבות ההדדית,

אשר אלפיים שנות אנטישמיות לא יכלו לעקור מהנשמה היהודית.

השלילה של החרדים הפכה להיות

מרכיב קבוע

בזהות של החילונים והייתה קשורה גם לצעדי דיכוי.

איפה הצעדי דיכוי האלה הורגשו במיוחד?

ביחס כלפי המזרחים.

כי המזרחים היו,

הדבר המוחלט,

גם אם היו מזרחים,

שזה נתפס מחוץ לתרבות, וגם אם היו דתיים.

שילוב של שני החירויות שנגדם יצאה הציונות.

הציונות רצתה להגדיר את עצמה מול המזרח הערבי,

ההפך מהמזרח הערבי,

ומול הדת. והנה באו הנה יהודים מסורתיים,

חלקם דתיים, חלקם לאומיים.

דתיים אבל לעולם לא אנטי דתיים והם היו בני התרבות הערבים

והמטרה הייתה ובכלל זה היה הדיון השאלה הייתה אם בכלל אפשר לתקן אותם והוויכוח היה בין אלה שטענו שאי אפשר לתקן אותם ובין הליברלים

שטענו שאפשר לתקן אותם

בין כך ובין כך איש לא קיבל אותם כמות שהם היה צורך לתקן אותם הרעיון היה

שכדי לתקן אותם צריך להפריד אותם מההורים שלהם.

זאת אומרת, להפריד אותם מהמסורת שלהם.

זה היה על בסיס של התוכניות החינוכיות המתקדמות,

שרק אם ינתקו אותם מהבית הפרימיטיבי שלהם,

ינתקו אותם מהמסורת הפרימיטיבית שלהם, אפשר יהיה להפוך אותם לבני אדם.

אבל היה ברור שצריך לתקן אותם, וגרידתם הייתה קשורה בגזיזת פאות,

בשלילה תרבותית,

גם שפילת הזהות היהודית שלהם וגם שפילת הזהות הערבית שלהם.

ואת זה כדאי לזכור גם כן, כן? זאת אומרת, כי היהודים המזרחים,

כי המושג הזה של להיות יהודי ערבי,

זאת אומרת, אדם שהתרבות שלו מבוססת על אום קלסום ופריד אל-אטראז'

זה קריאת שמע.

הדבר הזה, שהיה מובן מאליו, שאתה יכול להיות יהודי ערבי,

כשם שאתה יכול להיות יהודי פולני ויהודי גרמני בדיוק באותה צורה,

הוא הפך להיות איכוטומי על פי הגדרתה של הציונים.

כי אותה ציונות חילונית ששללה את היהדות שללה גם את הערביות.

כלומר היחס של התרבות הציונית כלפי המזרחים היה יחס של ביקוי חד משמעי.

התימנים כולם היו חרדים.

אז לקחו אותם בכוח, הורידו אותם בשדה התעופה,

אמרו אין איפה לשים אותם. שמו אותם במעברות

ושלחו בני קיבוצים

להדריך אותם.

קטע מהמדריך השומרי, דצמבר 1956,

כיצד ננהג בחניכים דתיים

בין חניכינו אנו פוגשים לא אחת בחניכים דתיים,

בייחוד בהדרכה ובמעברות יישובי העולים.

מובן שכוונתנו היא להביאם לידי הכרה כי אמונתם

באלוקים משוללת היגיון והצדקה כי הדת היא פרי

המשטרים הריאקציונריים ואין לה זכות קיום אצל הנלחמים למשטר מתקדם.

בקיצור,

בשלב זה ינהג המדריך בסובלנות וישתדל לבטל את חשיבותה של הדת כגורם מפריע לחברות בתנועה.

לאחר הסברה בזאת,

שלא כלולה בה ההתקפה ישירה על הדת כי אם השמטת הבסיס מתחתיה,

יגיע החניך בעצמו להכרה שאין אלוקים וייטוש את האמונה הדתית.

המדריך השומרי לשאלות בחינוך השומרי בהוצאת הסתדרות השומר.

אשתי הייתה שליחה במחנה אלר פה,

בהרי ירושלים.

עשרות מאות ילדים גזלו לנו את הפאות, אמרו עכשיו יש הסתדרות.

הסתדרות.

עבודה, כסף, מזון,

רק מי שבהסתדרות.

ראשית, אני חושבת שצריך לעשות הפרדת הדת מהמדינה, ואפשר.

בשלב הראשון הייתי עושה הפרדת הדת מהפוליטיקה.

בהקשר של הפרדת הדת מהמדינה, אני חושבת שצריך לבטל את הרבנות הראשית, צריך לבטל את חוק בתי הדין הרבניים,

צריך לבטל את המועצות הדתיות,

צריך לספק שירותי ידע. לאט-לאט.

אנחנו חומרים באנגלית. היא השאירה משהו. היא השאירה משהו. אוקיי, אז כיוון שכל הדברים האלה אי אפשר לעשות אותם מיד ועכשיו, אני רוצה להציע שני פתרונות לטווח קצר. בבקשה. הפתרון הראשון שאני מצפה מכל ממשלה שתקום, בעיקר מממשלת שלום, ממשלת ברק, מרכז, עבודה, ערבים ומרצ,

אני מצפה שלא ישתפו את המפלגות הדתיות והחרדיות בקואליציה הנוכחית. אמרנו אלף פעמים, אני אומר לבא באלף ואחת.

מרצ ושס

לא יושבים בקואליציה ביחד.

זה ברור? או שמרצ יושבת בקואליציה, או ששס יושבים בקואליציה.

לא יכניסו צוות לקואליציה, לא יאפשר להם להמשיך ליהנות מעתיני הכספים של המדינה לצרכים פוליטיים שלהם.

אנחנו שומעים רק לא שס,

כביכול על בסיס של העיקרון של שלטון החוק,

אבל למעשה, כפי שאפשר לראות,

כפי שאפשר לראות,

על בסיס

השאיפה לשבור את היהדות החרדית.

אגב, ומבחינה זאת, הביטויים האלה,

לא תשמע אותם היום,

אבל כשאתה שומע על הצורך לייבש את הביצה שבה קמה שס,

אתה שומע בעצם את אותו דבר עצמו.

דהיינו, צריך לתת לילדים האלה כסף,

צריך למנוע את הבעיות של העוני, שזה בוודאי דבר חשוב,

אבל למה צריך למנוע את הבעיות של העוני?

לא בשביל למנוע את הבעיות של העוני,

אלא מתוך ההנחה שאחרי שתיפתרנה בעיות העוני,

אנשים יפסיקו להיות דתיים.

אדם דמוקרטי צריך להגיד שמגיע את כל התקציבים האלה, ללא שום קשר. כך שזה היום לא כותבים ככה.

היום לא כותבים כמו שכתבו בשומר הצעיר ככה, מתנהגים ככה.

פעם הייתה פה אשליה, קבעו לה סטטוס קוו,

אבל האשליה נוצרה והסטטוס קוו מת.

אנחנו בסכנה שהחרדים יבלעו את המדינה ונחזור לימי הביניים.

מאז הבחירות החרדים הרימו ראש, וצריך להנמיך להם קצת את הראש.

יש מלחמה בישראל,

מלחמת תרבות,

מלחמת דת.

כן, זהו מאבק לחיים ולמוות,

לחייה או למותה של הדמוקרטיה הישראלית,

ואנחנו ננצח.

זאת מלחמה.

עליכם להבין סוף-סוף שזאת מלחמה.

אנחנו לא רוצים אותנו לתוך החיים שלנו.

אנחנו לא רוצים חקיקה דתית.

אנחנו האמנו שהם אורתודוקסים אחראיים יעלו את העובדות,

ונחזיר, כן נחזיר,

בין המדינה לבין הגב, בין הגב ובין המדינה.

אז יש לזה רק פתרון אחד,

ההפרדה,

הפרדה בין דת ומדינה. כולם ביחד, נלך,

נעשה חוקה עם ישראל, נגן על בית המושפט,

נגן על כך שנהיה מדינה דמוקרטית כפי שאנחנו רוצים שנהיה,

על פי החלון של אבות הציונות,

דוד בן-גוריון,

זאב ז'בוטינסקי, בנימין זאב הרצל, כאן, בארץ ישראל.

תודה רבה לכם, ואנחנו נרצח.

אם אדע שאפשר להציל את כל ילדי גרמניה על ידי העברתם לאנגליה,

ורק מחציתם, על ידי העברתם לארץ ישראל,

אני אבחר בדבר השני.

אני רואה את עצמי כיהודי מודרני ממוצע,

ואין אני נרתע ממעבר פורמלי לנצרות.

אני מברך על כל יהודי שיש לו ילדים המחליט להתנצר.

לי יש בן.

הייתי מעדיף להתנצר היום ולא מחר,

כדי שתקופת החברות שלו בנצרות תתחיל מוקדם ככל האפשר,

וכדי לחסוך ממנו את הפגיעות ואת הקיפוח שנפלו בחלקי ושעוד יפלו בחלקי בגלל היותי יהודי.

בבית הלאומי נכריז על אותם יהודים שלא יסירו מעליהם את חלד הגלות ויסרבו לגלח את הזקן ואת הפאות כעל אזרחים ממדרגה שנייה.

לא ניתן להם זכות בחירה.

תהיה מדינה דמוקרטית כפי שאנחנו רוצים שתהיה,

על פי החלום של אבות הציונות דוד בן גוריון, זאב ז'בוטינסקי, בנימין זאב הרצל.

אם הרצל שלח את אנשי הכהונה הדתית אל הצארקטינים,

גם ז'בוטינסקי רצה להפריד בינם לבין המדינה,

בינם לבין המדיניות.

המתיימרים להיות תלמידי ז'בוטינסקי היו מיטיבים לעשות לו

היו קוראים אוזנם לשמוע מה היה לרבם לומר בסוגיות

של דת ומדינה.

אני חושב שהאבות המייסדים של המדינה לא היו מרוצים מכך

שהחלון הזה על האדם החדש לא התגשם.

הם היו חושבים שהציונות שלהם נכשלה.

הרצל לא היה מרגיש כאן בבית אם הוא היה מגיע לכאן.

הוא היה חושב שיש כאן הרבה יותר מדי חרדים.

הרצל לא היה מושג שיש כאן הרבה יותר מדי חרדים.

סיסוווי ילכנו

אההההההההההההההה

‫המאמץ הגדול היה לשכנע את החרדים ‫שהם יכולים לחיות במדינת ישראל הציונית,

‫ולכן הבטיחו להם שבנות חרדיות ‫לא ישרתו בצבא,

‫לכן הבטיחו להם שהשבת ‫יהיה יום המנוחה הכללי,

‫לכן הבטיחו להם אוטונומיה בחינוך,

‫ולכן הבטיחו להם שמעמדה של הרבנות

‫לא ייפגע, לא יהיו נשואים אזרחיים,

‫ובעצם גם הבטיחו להם ‫שלא תהיה חוקה חילונית.

‫ראש הממשלה אהוד ברק משנה כיוון.

‫הממשלה תהיה בלי חרדים, ‫והמדיניות אחרת.

‫חוקה, נישואים אזרחיים ‫וביתול על משרד הדתות.

‫נוצר סטטוס קוו מסוים.

‫במשך 40 שנה הסטטוס קוו הזה ‫החזיק פחות או יותר מעמד.

‫הייתה חקיקה דתית מסוימת, ‫היו נורמות מסוימות

ברשויות המקומיות,

‫וכל אחד סבל את זה בשקט.

‫בעשור האחרון זה נשבר במידה מסוימת, ‫זה הותקף במידה מסוימת, ‫זה הותקף בעיקר על ידי הצד החילוני.

‫חוץ מאשר בענייני אישות,

‫ששם מלכתחילה המדינה החליטה ‫לנקוט בקבלת הקו האורתודוקסי, ‫בגלל הסתירות הפנימיות של המדינה,

‫לא בגלל שום לחץ דתי,

‫ברוב המקרים האחרים החקיקה הדתית הזאתי

‫לא פגעה במסגרת הקיום של חילונים בישראל.

אדרבה, אחד הפרדוקסים של ישראל הוא,

‫שככל שמדברים יותר על

‫כפייה דתית וכן הלאה, ‫המצב הוא לגמרי הפוך.

שוודיה, הפרלמנט השוודי, חוגג חוק, נדמה לי, לפני שמונה, עשר שנים,

‫שאוסר על יבוא מכירה ואכילה ‫של בשר לוויתן.

‫ונכנסו לשוודים לצלחת.

‫ומי קפא את החוק הזה? מי הביא אותו?

קבוצה של ירוקים, ‫שאני חושב שלא מונה גם את רוב האוכלוסייה.

קפתה את זה, היה שם מנהג לאכול סתק לוויתן.

‫בשם מה?

‫בשם ערכים של הגנת הסביבה. ‫להם חשוב אידיאולוגית להגן ‫שלא ייכחד מין מסוים של לוויתנים. ‫לאחרים זה לא חשוב, לגיטימי.

‫מחלוקת אידיאולוגית.

‫כפו את זה על כל תושבי שוודיה.

‫אף אחד לא טען שזה אנטי-דמוקרטי.

‫עכשיו, בישראל,

‫אותם נאורים במירכאות כפולות ‫שמדברים בשם הדמוקרטיה, בעצם רוצים ‫שאנחנו נגיע למצב כזה,

‫שמרץ או מפלגת הירוקים יוכלו להציע מחר לפרלמנט ‫חוק

‫למניעת יבוא ומכירה של בשר לוויתן ‫בשם הגנת ערכי הסביבה.

‫כלומר, בשם איזו אידיאולוגיה ירוקה-מערבית ‫שהגיעה לכאן מהמערב,

‫וזה יהיה לגיטימי,

‫אבל הדתיים לא יוכלו לחוקק חוק ‫שאסור לייבא ולאכול בשר חזיר.

למה? כי הם מדברים ‫לא בשם אידיאולוגיה מערבית, ‫אלא בשם אידיאולוגיה יהודית עתיקה,

‫שרואה פסול באכילת חזיר.

‫וזה כמובן מצב אנטי-דמוקרטי. ‫אותו דבר, למשל,

‫תסתכל על שמירת השבת.

‫אם דתיים מנסים לחוקק חוק ‫שיאסור על עבודה בשבת,

‫זה נחשב ללא לגיטימי, ‫כי אם בעל העסק הוא חילוני,

‫למה שיכפו עליו לא לפתוח את העסק בשבת ‫ולא להשיג פועלים בשבת?

‫אבל אם מפלגה קומוניסטית או סוציאליסטית ‫תרצה חוק של יום מנוחה קבוע, ‫כי אם לא יהיה יום מנוחה קבוע, ‫לא יהיה יום מנוחה.

יום מנוחה קבוע בגלל ערכים סוציאליסטיים ‫שמקורם בכתבי מרקס,

‫זה ייחשב ללגיטימי.

‫אבל אנחנו נגיע למצב אבסורדי ‫בגישה הזו,

‫שכפייה, הרי כל חוק הוא כפייה,

‫שכפייה מטעמים של אידיאולוגיה מרקסיסטית,

‫קומוניסטית או ירוקה או קפיטליסטית,

‫תחשב לגיטימית, וכפייה מטעמים של אידיאולוגיה דתית

‫תחשב לפסולה.

זה דבר אבסורדי לחלוטין ‫מבחינה דמוקרטית.

ירושלים לפני 30 שנה, בימי שישי, שבת,

‫בתי העסק היו סגורים לחלוטין.

‫לא היו מקומות בידור.

‫כל זה היה סגור.

‫היום הכול לגמרי פתוח.

‫ועדיין ממשיכים לדבר על כפייה דתית. ‫הרי זה בלוף.

‫כשאני גדלתי בתור ילד בירושלים,

‫לא ניתן היה להעלות על הדעת ‫שאי פעם תוכל ללכת בשבת בבוקר לקולנוע.

‫יש במרכז העיר ממש סופרמרקט ‫שפתוח בשבת.

‫יש מקדונלדס לא כשר.

‫אלה דברים שפעם נחשבו לבלתי אפשריים. ‫והנה, זה חדש בירושלים.

‫במרכז הבירה נפתח סופרמרקט חדש,

‫שיפתח את דלתותיו לציבור גם בשבת.

‫חדק נוסף נפתח בחומת השבת הירושלמית. ‫סופרמרקט ראשון יהיה פתוח ממחר גם בשבת.

‫אין שום חקיקה דתית בישראל בעשור האחרון.

‫לא הייתה שום התקדמות בחקיקה הדתית.

‫כל מה שהיה זה ניסיון לסתום חורים שנפרצו.

‫בדרך כלל על ידי בתי המשפט או על ידי הבגץ,

‫בא סטטוס קוו הדתי-חילוני, ‫והיא נוצרה חקיקה שניסתה לסתום את אותם חורים,

‫להחזיר מצב לקדמותו.

‫לא הייתה שום התקדמות, שום פרוגרסיביות,

‫במעורבות של דת בחיי המדינה בישראל. ‫ההפך הוא הנכון.

‫פעם הייתה פה אשליה, קראו לה סטטוס קוו,

‫אבל האשליה נוקצה והסטטוס קוו מת. ‫אנחנו בסכנה שהחרדים יבלעו את המדינה ‫ונחזור לימי הביניים. ‫-מאז הבחירות החרדים הרימו ראש, ‫וצריך להנמיך להם קצת את הראש. ‫אז יש לזה רק פתרון אחד, ‫ההפרדה! הפרדה בין דת ומדינה! ‫-אז לטעמי, מי שדורש להפריד את הדת והמדינה,

‫במובן של להפריד את הדת מהפוליטיקה,

‫אלה הכוחות האנטי-דמוקרטיים.

‫הם מדברים בשם הדמוקרטיה. ‫מרץ בעיניי

היא מפלגה אנטי-דמוקרטית מובהקת.

‫לא רבנים, לא פסקי הלכה, לא צו אלוהים, ‫זה נצרית, כן נצרית, בין המדינה לבין הדת, בין הדת ובין המדינה.

‫המסקנה הלוגית של מה שהיא אומרת, ‫זה ביטול זכותו של האדם הדתי

‫להשתתף במשחק הדמוקרטי,

‫להיות מושפע ולהשפיע,

‫בביטול הזכות של מפלגות דתיות להתקיים. ‫ולמעשה, עד כמה שידוע לי, מרץ

‫זו המפלגה היחידה בישראל היום

‫שטובעת לבטל את זכותן ‫של מפלגות אחרות להתקיים.

‫הם לא אומרים את זה בגלוי, ‫הם לא אומרים למפד״ל אין זכות להתקיים.

‫הם רק אומרים, המפד״ל מפלגה דתית,

‫אין לה מה לעשות בכנסת.

הבעיה של מדינת ישראל זה שכל עוד היא קובעת ‫שהמדינה היא מדינתו של העם היהודי,

‫והיא תמשיך להיות מוגדרת כמדינה דתית.

‫אי אפשר להגדיר את ישראל ‫כמדינת העם היהודי ‫ולדבר על הפרדת דת ומדינה. ‫זה בלוף.

זה בלוף.

‫-אם כך זמן, אבל היום הזה בוא יבוא. ‫יושרדו עדת מהמדינה.

‫בגץ קבע היום שלנשים יש זכות שווה ‫להתפלל בכותל המערבי, ‫גם בקול רם וגם לעטות טלית.

‫ולראשונה בישראל, שתי נשים יירשמו ‫כאימהות של אותו ילד.

‫בית המשפט העליון הכיר היום ‫ברוב דעות של השופטות דורנר ובייניש, ‫כי גם רותי וגם ניקול ‫הן האימהות של מתן בן הארבע.

‫אני חושב שהבגץ היום חטא ‫חטא כבד מאוד ‫כלפי כל מערכת היחסים ‫בין היהדות לבין מדינת ישראל, ‫וקראתי לזה בבוקר ממש סדום ועמורה. ‫מה אתה מתכוון לעשות? ‫וזה הוכח שוב ושוב, גם באותה הפגנה ידועה, ‫בדיוק על העניין הזה,

‫ביחס לבית המשפט העליון. ‫הפגינו החרדים על כך ‫שבית המשפט העליון מתערב

‫בשאלה מיהו רב.

‫הם הפגינו מכיוון שטענו, ובצדק רב בעיניי,

‫בצדק רב בעיניי. ‫טענו כנגדם כאילו הם פוגעים ‫בסמכותו של בית המשפט העליון.

‫לא, הם קבעו, לבית המשפט יש גבולות, ‫כמו בכל מדינה דמוקרטית.

‫הם טענו כנגד זכותו של בית המשפט ‫להתערב בעניינים דתיים.

לעומת זה החילונים הם אלה שטבעו,

שבית המשפט יתעסק בעניינים דתיים. זאת אומרת, החילונים הם אלה שטבעו דווקא חיזוק הזיקה בין דת ומדינה,

לא הפרדת דת ומדינה, אלא חיזוק המימד בין דת ומדינה. וזה מתקבל בציבור באופן מלא.

כאילו הייתה פה הפגנה אנטי-דמוקרטית.

למה היא אנטי-דמוקרטית?

מסיבה אחת פשוטה, כי היו רבע מיליון חרדים,

וברגע שהציבור הישראלי רואה רבע מיליון חרדים,

בדיוק כמו מתעוררת בו איזו חרדה מפוחדת,

כי בזה גם משתמשים בתעמודת בחירות,

בתמונות שנראות כמו תמונות מדר שטירמר.

מפחידים, תראו, יש פה המון יהודים,

סכנת נפשות, כן, המון יהודים יש שם. הפגנה ברישיון,

הפגנה בחוק,

ומולה הפגנה אחרת,

שמציבה את הוויכוח באופן מעוות לחלוטין,

כחלק מהבית המשפט,

אגב,

זה חלק מהבעיה של החילוניות,

הקדושה של בית המשפט.

בית המשפט היה הופך להיות קדוש,

הרב אהרן ברק אמר,

ששש, לא נדבר. באנו הנה היום כדי להגן על היכן הצדק.

באנו הנה היום כדי להגן על המקדש האזרחי של מדינת ישראל.

חבר הכנסת תומי לפיד,

לא פעם נשמעת הטענה כי אנו סובלים מרודנות משפטית,

והדיקטטור, לטוב ולרע, הוא אהרן ברק.

אמנון דנקנר,

לברק גישה אימפריאליסטית.

יאיר שלג,

ברק אימפריאליסט.

תראה,

אני מאוד בעד הנאורות, אבל לא בעד הנאורות כפי ש...

שמנסים להבין אותה היום. מה שקוראים בישראל נאורות,

במחנה השמאל נאורות, זה בעיניי חשיכה נוראית.

זו מגמה אנטי-דמוקרטית,

מובהקת,

מסוכנת,

טוטליטארית, שרוצה להשליט קורפוס שלם של ערכים

באופן לא דמוקרטי

על החברה כולה,

בטענה שאלה הערכים הנכונים, כמו כל אידיאולוגיה אחרת, שאלה הערכים הנכונים,

היחידים שבאים בחשבון, שחייבים לחיות על פיהם,

ולכן

צריך להשליט את הקורפוס הזה של ערכים

באמצעות, אם אי אפשר באמצעות הצבעה דמוקרטית, כי חלק גדול מהציבור

מחזיק בערכים אחרים, או גם בערכים אחרים.

אנחנו מחזיקים בערכים שונים שלפעמים שיש ביניהם איזה התנגשויות,

אנחנו צריכים ליישב את ההתנגשויות,

ואם לא מצליחים לעשות את זה באופן דמוקרטי,

כי למרץ יש רק עשרה מנדטים,

אז עושים את זה על ידי ההשתלטות על התקשורת.

אנחנו מתייחסים

לכל כלי התקשורת כאל יחידה אחת.

ולא במקרה,

מפני שהם באמת מהווים

היום בארץ יחידה אחת.

ופה יש בעיה דעתי מהותית

של התקשורת בכלל.

כל כלי התקשורת בארץ,

רדיו,

טלוויזיה ועיתונות, נראים כאילו הם נכתבו על איש אחד. תנו לאחד הסטודנטים שלכם לעשות מחקר

במשך יום אחד

מה הידיעות שמופיעות.

בכל כלי התקשורת בארץ אתם תמצאו 95%

ולא רק אותן הידיעות, כאן כתובות באותו סגנון ובאותו דווית ראייה.

התקשורת באמת משיגה את גבול כולם.

כשאתה מסתכל במה שכותבים בעיתונים,

משדרים ברדיו או בטלוויזיה, אתה לפעמים חושב

שאין לנו כבר צורך, לא בחוקרים ולא בתובעים

ולא בשופטים, אפילו לא במוציאים להורג,

הכל התקשורת עושה.

תסתכל, היום בתקשורת הישראלית, אם אתה לוקח את השנה-שנתיים האחרונות,

החרדים,

הדתיים בכלל, לא רק החרדים, הדתיים בכלל,

מצטערים כמו איזה מפלצת

שבאה ומאיימת לטרוף את הדמוקרטיה ואת החברה הישראלית ולהשליט פה איזה חומיניזם.

והכוח הפך להיות גדול, והכוח הפך להיות ענק.

והענק יצא לדרכו.

על ידי שימוש

בהטיה של התקשורת,

ועל ידי שימוש בבית המשפט העליון,

ועל ידי ניסיון

לעקוף את

המנגנונים הדמוקרטיים באמצעים לא דמוקרטיים.

לכן גם

המגמה והתמיכה בבית המשפט העליון ובהעצמת כוחו של בית המשפט העליון

בקרב החוגים הללו,

החוגים האלה, וכבר שמעתי גם דיבורים מפורשים בעניין הזה, החוגים האלה אומרים,

אנחנו לא מצליחים לעבור את העשרה, אולי עשרים אחוז,

כי אם ניקח גם חלקים מפלגת העבודה ושינות,

ולכן

מוטב לנו שבית המשפט העליון ייקח לידו כמה שיותר ויותר עניינים,

כי בית המשפט העליון פחות או יותר נוטה לחשוב כמונו ברוב הסוגיות.

שופטי בית המשפט העליון וכל שופטי מדינת ישראל,

אנחנו אומרים לכם,

מכאן, אל תיראו ואל תחכו!

מנחם מאוטנר

בגץ תפס צד עם הקבוצה הליברלית נגד הקבוצה המבקשת

לעצב את דמותה של ישראל על פי ערכיה של היהדות.

חוגים ליברליים מצאו עצמם נכשלים במשימתם

לשוב לשלטון.

בגץ פתח בפני החוגים האלה ערוץ להתערבות במהלכיו של השלטון במטרה לשבשם,

והבטיח להם עולם הערכים בו ירגישו בבית.

ולכן נחסל את הדמוקרטיה הישראלית,

לפחות נרוקן אותה מתוכנה,

נעביר את הסמכויות לבית המשפט העליון,

הכנסת,

חקיקת החוקים בכנסת תהיה בעצם המלצות לבית המשפט העליון,

שיצטרך לשפוט כל חוק באמצעות החוקה ולהחליט אם לקבל אותו או לא,

הוא בעצם יהיה

הצוחק האחרון, המכריע האחרון, זאת אומרת דה פקטו הוא יהיה המחוקק הראשי,

הכנסת רק תציע לו חוקים.

וכך אנחנו נצליח לשבש את הדמוקרטיה ולכפות את הערכים הנכונים שלנו

על הכלל.

במהלך שנות ה-80 אימץ בית המשפט העליון את גישת האקטיביזם השיפוטי.

גישה זו דוגלת במעורבות בית המשפט בכל תחום,

גם בנושאים חברתיים ופוליטיים מובהקים.

ביטוי בוטה לכך העניק אהרן ברק

אין תחומים בלתי שפיטים, הכל שפיט.

בעיניי, מלוא כל הארץ משפט.

אין תחומי חיים מחוץ למשפט.

חוקי היסוד הסירו את העכבות האחרונות,

ובית המשפט אינו נמנע אף מביטול חוקי הכנסת.

השופט אהרן ברק

הציבור הנאור הוא המשקף את התבונה.

השופט, בדרך כלל, רואה את עצמו כשייך אליו.

ההכרעה לגבי ערכיה של המדינה צריכה להיעשות על פי תפיסות הציבור הנאור במדינה.

עורך דין גידי פירשטיק

חיפשתי בכל 14 פסקי הדין

שכתב ברק לא מצאתי בכל אותם מאות עמודים ולו ציטוט אחד ממקור יהודי כלשהו.

מצאתי ציטוטים מפסקי דין אמריקאים,

אנגליים, פסק דין אוסטרלי, גרמני, הודי.

דדי צוקר

הביטוי של ברק הציבור הנאור כל כך לא מוצלח שהוא אחד הביטויים היותר מקוממים שנשמעו עד היום.

מה זה הסיפור הזה שבגץ הוא שלנו

ואנחנו ננחיל לשכבות הנמוכות ערכים מערביים.

פרופסור אריאל רוזן צבי זל

השופט מנחם אילון לא ראה עצמו נאור.

באחד מפסקי הדין שלו כתב

מיהו ציבור זה?

מי זוכה להימנות עליו או שלא להימנות עליו?

גם הנאצים, יימח שמם, באו ממדינה נאורה.

עורך דין יונה יהב,

הבגץ מעוות את הסדר הדמוקרטי במדינה.

מאיר שמגר, נשיא בית המשפט העליון בדימוס.

לטעמי, לא הכל שפיט.

עורך דין דרור חוטר ישי,

ברק מערער את המבנה הדמוקרטי של המדינה.

ברק הפך את עצמו למנכ״ל-על של המדינה.

דוקטור צבי צמרת,

הרחבת הסמכויות היתרה של בגץ מאיימת על הדמוקרטיה.

מנחם אלון,

שופט בית המשפט העליון בדימוס.

התאוריה

שמותר לבגץ להתערב בנעשה בכנסת,

אין לה שום אחיזה במציאות.

יעקב מאלץ,

שופט בית המשפט העליון בדימוס.

בגץ חצה קווים אדומים.

מישאל חשי,

שופט בית המשפט העליון.

באקטיביזם השיפוטי יש מחטף חוקתי.

פרופסור אנדרי מרמור,

התערבות השופט ברק בעבודת החקיקה בכנסת, שערורייה.

פרופסור רות גביזון,

אני חושבת שאין אף בית משפט בעולם שנטל לעצמו סמכויות כאלה.

עורך דין אהרון פאפו,

בית המשפט הפך לנושא דגל המלחמה בדת.

בסיוטים הגרועים ביותר לא יכלו לתאר לעצמם ראשוני בית המשפט העליון כי המוסד שהקימו יקבל תדמית כאילו היה סניף של הליגה למניעת כפייה דתית.

חבר הכנסת פרופסור אמנון רובינשטיין,

רבים מתנגדים בתוקף למדיניות בגץ.

בגץ איבד את התמיכה הרחבה שהייתה לו בעבר.

טומי לפיד הוא מוקיון שמנחה פה את הדיון הפוליטי בישראל כבר הרבה שנים,

מאז שהמציאו את התוכנית טלוויזיה שהוא עומד במוקדה.

הוא מוקיון שמנחה פה את הדיון כבר הרבה מאוד שנים. המדינה הזאת היא מדינה יהודית, ואתם גוייר.

והטלוויזיה אוהבת את זה.

טומי לפיד זו תופעה מדהימה.

של אדם שהוא עצמו

קורבן השואה וניצול השואה.

שהוא עצמו הגיע מתוך התופת הזאת ובא ושולל כל תרבות שאיננה התרבות המערבית,

שהיא בשבילו סמל הנאורות,

והוא מטיף בגלוי כנגד כל דבר שאיננו עומד בקנה אחד עם עמדתו, ובפרט נגד דתיים. המרד החילוני. החרדים יבלעו את החרדים. חרדים, חרדים, בלי חרדים.

ואתם גויים!

גויים! היום הוא מוגדר פה כשמאל,

כן? אבל זה אדם שהטיף לשים פצצות

בכפרים ובערים ערביות.

אם הייתה לו כיפה והוא היה אומר את זה, הוא היה היום בבית סוהר במדינת ישראל.

אפשר להגיד את זה בוודאות.

אחרי רצח רבין להגיד כזה דבר, אם מישהו היה אומר סתם בקיוסק, הלוואי שהערבים ימותו,

אז הוא היה נכנס ישר לחקירה במשטרה.

כן, והיו ישר חוששים האם הוא קשר מאיזושהי מסגרת ארגונית סתם,

גזען קטן ומסכן. אם הוא היה דתי, אם הוא היה מזרחי,

היו עושים על זה תוכניות טלוויזיה.

אבל הוא חילוני אשכנזי,

ולכן הוא אמר את זה, וזה עבר בשקט.

אבל אותו אדם מסית כנגד דתיים

בצורה חולנית ממש.

והוא פשוט ביטוי קיצוני, אבל מה שמעניין זה שהוא זכה בשישה מנדטים בכנסת.

זאת אומרת, הוא זכה בחמישה אחוז מפעולות המצביעים במדינה.

בכל מקום אחר זה היה נתפס כימין רדיקלי. זו עמדתו של אפן.

זו עמדתו של אפן, שאצלו רוויה בנימים אנטישמיות קלאפיות נגד היהדות החרדית.

עכשיו הוא מייצג של משהו שקיים לאורך התרבות הציונית, והוא המייצג הקיצוני שלו.

עם תעמולה שלו וגם של תנועת מרצ,

שמציגה את הסכנה מפני החרדים תוך

הצגת תמונות של התקהלויות חרדיות כאילו הן המסוכנות.

ואני לא חושב שאפשר לקחת את טומי לפיד לבד.

הוא דווקא יוסי שריד, מנהיג מרץ,

התנועה שמוגדרת כשמאל.

יש זיקה ישירה בין היחס כלפי הדתיים ובין היחס כלפי הערבים.

להיפטר מאלה ולהיפטר מאלה.

מדינה חייבת לטפח גם את הרוחניות,

גם את חיי הרוח,

כמו שאני חושב שמדינה מחויבת, גם אני מרצה לפילוסופיה,

והמדינה מממנת את זה במידה רבה.

כל מדינה מממנת גם את הבימה ואת הקאמרי וחוגים לספרות ולפילוסופיה,

שגם לא מייצרים ישירות שום דבר, אם כי הם תורמים לפוריות,

לדעתי, בצורה חד משמעית, כן,

מדינה ואקדמיות למוזיקה וכולי.

ודאי שאין בכך שום בעיה. במדינה שיש בה חרדים,

הצרכים של החרדים הם צורכי מדינה.

זאת אומרת, אם הוא צריך מקווה,

אם הוא צריך בית כנסת,

אם הוא צריך בית ספר דתי,

המדינה צריכה לתת לו את זה.

הוא לא צריך לבוא ולעשות את זה בעצמו.

אלה צורכי מדינה.

לפסול

הקצוות של המדינה לישיבות?

לטעון שתפקידה של המדינה, כן, לבטל את ה...

להתנגד לכך שהמדינה תראה את עצמה כמחויבת לפיתוח חיי הרוח, גם במובן הרוחני וגם במובן הדתי של המילה,

להמשך הפיתוח של הלימוד,

של תלמוד, של משנה, של חזל,

ברמה מאוד גבוהה, כן, של מסורת,

של משפט עברי וכולי.

זו כמובן טענה אבסורדית. שום עם לא אמור להתכחש

למסורת שלו, ולנו יש מסורת מפוארת,

שאנחנו צריכים לא רק לא להתכחש לה, אלא להמשיך ולפתח אותה,

ולא רק להציב אותה במוזיאונים.

תחליף אמיתי, מלא, שלם,

ליהדות הדתית, לא נמצא.

לא רציתי, ועדתו משה, לא רשמתי.

מי היו שלושה בעלי עברית אברהם?

אביש ווייד, אביש.

חכה, יפה.

אביש ווייד, אביש.

תלמוד,

תלמוד, תלמוד ותראה, כך שתלמיד שבוגר,

התלמוד תורה הוא נאצה כימין, תלמיד חכם קטן.

רומה גדולה. שייכנו אותו בצורה גדולה, כדי לבן עצמה איזה מסר מותר. תלמוד לבן בסערות, ובלי שיבוא בצפילים.

משה רב בן הנכודי נחשב לכל הנביאים שקמו לעם ישראל כנגדו,

אביש וחכם קטן.

משה רב בן הנכודי נחשב לכל הנביאים שקמו לעם ישראל כאן.

משה רב בן הנכודי נחשב לכל הנביאים שקמו לעם ישראל כאן.