שאלה שבועית עולמית - הרב חנוך שוורץ

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

מתחיל השידור, בבקשה להתחיל.

ערב טוב ומבורך.

אנחנו היום אחרי צום של האבל הגדול על החורבן,

שחז״ל אסרו ביום הזה את הלימוד תורה.

מדוע חז״ל אסרו את הלימוד תורה במשך כל היום?

כתוב,

מכיוון שפיקודי השם ישרים,

משמחי לב,

שלימוד התורה הוא גורם לשמחה.

מדוע לימוד התורה גורם לשמחה? עד כדי כך שאסרו אותו ביום האבל על החורבן.

התשובה נמצאת בפסוק בעצמו,

פיקודי השם ישרים,

ולכן משמחי לב.

פיקודי השם הם ישרים.

דהיינו, כשאדם עומד נבוך מול שאלה,

ובאים חכמי התלמוד ומוראים לו איך להוציא את השאלה מהתורה,

מחוכמת התורה,

הוא עומד ונפעם מהיושר,

מהניתוח העמוק,

ההגיוני,

עד הסוף, החודר עד הסוף, בלי פשרות,

וככה הוא שמח מהיושר שבדבר, עושה לו שמחה גדולה.

כשאדם רואה דבר ישר, נכון, עד הסוף, זה עושה לו שמחה.

עכשיו, כשעברנו את הצום הזה,

ואנחנו מקווים שבעזרעי השם השם כבר יבנה את בית המגדש בקרוב,

אז הותר לנו על לימוד תורה, ובעזרעי השם הערב נראה מה זה פיקודי השם ישרים,

משמחי לב. מה זה נקרא, שאנחנו לוקחים שאלה,

שאנחנו, כל בשר ודם שחי איתנו היום עומד מול השאלה, ולא יודע מאיפה להתחיל לנתח את השאלה,

ואנחנו לומדים מזה קטע גמרא קטן,

ורואים את הניתוח ההגיוני,

הישר והקולע,

וזה עושה לנו שמחה גדולה.

ובכן, אנחנו ניקרא עכשיו את השאלה.

בשעה מאוחרת בערב נסתיימה שמחת החתונה בבני-ברק.

בני הזוג יעקבי התקשרו לתחנת המוניות שירות

והזמינו טנדר שיאסוף אותם עם שני ילדיהם הקטנים לביתם בירושלים.

הטנדר הגיע עם שני הנוסעים, אברהם ויצחק.

סוכם שמשפחת יעקבי ישלמו מחיר עבור ארבעה מקומות,

והרכב שעט בדרכו לירושלים.

משחלפו על פני שדה התעופה בן-גוריון צלצל

הפלאפון של אברהם שנתבשר שעליו לשוב בדחיפות לבני-ברק,

מכיוון שאביו נמצא במצב קריטי.

הנהג ביקש מאברהם את דמי הנסיעה במלואה מסך 18 שקלים,

שזה בעצם המחיר נסיעה לירושלים.

אברהם טען שלא נסע על ירושלים והוא סבור שאינו חייב לשלם כלל,

אך כיוון שנסע חלק מן הדרך אולי עליו לשלם חלקית,

ולכן שלף שבעה שקלים ונתן לנהג הממורמר.

הנסיעה נמשכה עד שמעט אחרי שער הגיא קרתה תאונה עם רכב אחר שסטה ממסלולו ופגע בהם בעוצמה,

והטנדר הועף ונטע על צידו.

צרחות הילדים העירו את ההורים מההלם שאחז בהם, והתברר שלבן הקטן שהיה אחוז בזרועותו של האב לא הראה כלום,

אך מכיוון שהילדה הועפה ממקומה, ההורים חרדו לשלומה.

מיד החליט מר יעקבי שעל האם יהיה לנסוע עם האמבולנס שיגיע עם הילדה להיבדק לתל השומר,

והאב ימשיך עם הילד בדרכו לירושלים ברכב אחר.

הנהג ברוב חוצפתו עוד הספיק לפלוט ממורמר,

מה עם דמי הנסיעה שעדיין לא שילמתם?

עד שלפתע נתבררה האמת המרה והמזעזעת לעיניהם.

הנוסע יצחק שכב שרוע על הכביש במרחק מה מן הרכב,

ומהחבטה שקיבל בראשו מת במקום.

ביום השבעה, מששחזרו היתומים את מות אביהם,

התעוררה השאלה האם אביהם חייב את דמי הנסיעה לירושלים מכיוון שלא הספיק לשלב לנהג.

הוא הרים את מיד.

השאלה הופנתה לרב השכונה שבא לנחמה,

והרב ישב ועיין בשאלה בסוגיה שעליה אנחנו עומדים עכשיו לעיין.

אולי נשמע קודם את דעות היושבים כאן, נשמע מה יש לכל אחד להציע,

מה כל אחד היום אומר על השאלה הזו.

אני רק אקדים שבדרך כלל השאלה הזו,

הסיפור הזה זה סיפור שהוא לא סיפור כל כך לא שכריע, סיפור שקורה, וקורה הרבה.

בכל מיני וריאציות הסיפור הזה קורה.

אדם נאלץ לרכב, נאלץ לרדת באמצע נסיעה,

הוא אנוס, נאלץ באמצע הנסיעה, נאלץ לרדת ולהפסיק את הנסיעה באמצע.

רכב

של שירות,

או סתם אדם שכה רכב, שבאמצע הנסיעה קרתה לו תאונה והרכב יצא מכלל פעולה,

עכשיו יש דיון עם הנהג, אתה חייב לשלם על כל נסיעה, אתה שכרת אותי לכל היום, שכרת אותי לכל הנסיעה עד היעד.

הנסיעה הופסקה באמצע, מה אני אשם?

ומצד הנוסע לא העלת לי כלום?

אולי חלק כן לא העלת.

וכאן מתחיל הוויכוח,

ובדרך כלל בשאלות כאלו אנשים רגילים לפסוק ומייד לפי תחושת הבטן שלהם.

כמובן, תחושת הבטן של הנוסע בדרך כלל מצדיקה אותו ופותרת אותו,

ובדרך כלל תחושת הבטן של הנהג

אומרת שעל הנוסע לשלם את כל דמי הנסיעה, מה הנהג השם?

לכן יש לנו את התלמוד שבא להורות לנו מה לעשות בשאלות כאלה, אבל קודם אולי נשמע מה הדעות האישיות. בבקשה. בקשר לאברהם,

הוא צבא לשלם כל המכיר.

נניח הוא היה לוקח כרטיס בטיסה במטוס,

והמטוס יוצא באותו חצי שעה,

והוא איחר,

הוא משלם את כל הכסף.

נניח שאני עשיתי הסעה לירושלים,

עשיתי רשימה בכנסת כמו בערב,

שהמקור עושה לירושלים,

וחמישה אנשים לא באו לי.

הם משלמים את הקהלת המקום,

כי הם גרמו לי הפסדה למקום.

הוא הזמין

מויה בתוך המונית,

היה כבר על סמך של אשתו,

הוא לא מבין על אנשים אחרים. לא נשכח שכאן אברהם הוא אנוס, הוא לא ביטל את זה מדעתו, הוא לא ביטל את הנסיעה מדעתו, הוא נאנס.

מי נאנס?

אברהם. הוא לא ביטל את הנסיעה מדעתו, כמו שאתה אומר, שאדם מתקשר ומבטל את הנסיעה מדעתו, זה בעיה שלו.

באמצע הנסיעה הוא נאנס לרדת. בעיה שלו.

גם בעיה שלו. שוב, רגע, הוא היה צריך להגיע לירושלים.

כן. במבחן התוצאה הוא לא הגיע לשום מקום, לא לירושלים, לשום מקום. אז אתה אומר הוא לא צריך לשלם כלום. הוא לא צריך לשלם, אני לא מחפש לנסוע חצי דרך. אם הוא היה רוצה לקחת חצי דרך, הוא היה אומר לנהג מונית,

קח אותי עד שאני אגיד לך תעצור לי. הוא היה אומר לו, תעצור לי בשער הגיא. הוא, המטרה שלו הייתה זה להגיע לירושלים, והסכום הוא 18 שקלים. לא הגעתי, אני לא משלם שום דבר. שום דבר. אם הוא אמר לנהל חצי דרך, אנחנו לא נלקח אותו ללילה.

נכון? אז למה נאצר בן סדר? התהפך לו אורטו, יש לו בעיה שלו. לא, זה אחר כך, מדברים מתחילים בהתחלה.

דבר על יצחק שנפטר שהוא לא צריך לשלם. רגע, אתה דיברת על אברהם, הוא דיבר על יצחק. אתה מדבר על יצחק שמת, הוא לא הרוויח כלום מהנשיאה הזאת, אתה אומר הוא פטור.

שומע? ומה עם אברהם לדעתך?

ובני הזוג יעקבי,

ובני הזוג יעקבי? בני הזוג לא, לא צריכים שרים. כמו יצחק.

כי הם, הם, לא נהנו. נכפה עליהם הדבר הזה לעצור באמצע הדרך. הוא החליט את זה מעצמו, אז הוא צריך לשלם. אפילו שהוא אנוס, זה עדיין נראה... אז אתה אומר פה, מצב של אנוס למעלה. יצחק ויעקבי מקבלים מעט ביטוח.

יצחק ויעקבי מבוטחים, יגיע לירושלים.

אתה קראתם את העולה, יש להם הפסדים בתאונה, גם בנסיעה,

זה הביטוח. ביטוח, הוא עשה הכול. אברהם, אנחנו מדברים קודם על אברהם.

אברהם, הוא ירד מרצונו בגלל שהוא, שהיה לו בעיה? הוא צריך לשלם את המקום הזה ביקוח. גם אם נאמר שהביטוח ישלם את זה בסופו של דבר לבני הזוג וליצחק,

אבל זה עדיין לא אומר שיצחק ובני הזוג חייבים עכשיו לשלם את זה לנהג.

הם יכולים להגיד לו, תשמע, על פי דין אנחנו פטורים, אין לנו כוח להתעסק עם הביטוח בשבילך.

אנחנו דנים עכשיו אם הם חייבים... לא, הביטוח של הנהג משלם. הביטוח של הנהג, יש לנהג ביטוח על נוסעים. לא, על הנסיעה. דמי הנסיעה, על זה אין ביטוח. הוא פגע בהם, הוא עשה תאונה, הוא צריך לשלם את הכסף. על המחיר של הריפוי שלהם.

זה לא הכנסנו בשאלה.

השאלה היא רק על דמי הנסיעה בלבד. האם הם חייבים לשלם על דמי הנסיעה? זה לא קשור לביקורת. אם הם נאמצו ונכפה עליהם לא להגיע לירושלים ברגע שהם רצו לשלם על להגיע ליעד של ירושלים, הם לא הגיעו ליעד, לא הגיעו, אלא בכוחות עצמם, ברכב אחר, אז הם לא צריכים לשלם נראה. לא צריכים לשלם. כך נראה. אבל מה הם צריכים לשלם על הכל?

מה אמצע יש להם מכון לנסיע? כמו שאחד עולה באוטובוס רגיל. וביטל, כמו שהוא טען. זה דבר, לא רק שהוא ביטל, ואחד עולה באוטובוס,

ניקב או שילם, וירד אחרי דקה. האוטובוס מיועד באותו מחיר לשלם על כל תחנה אותו מחיר. בין אם אתה רואה אחרי תחנה אחת, בין אחרי חמש תחנות, אתה משלם אותו מחיר.

פה אנחנו דנים שהמחיר נקבע לפי יעד

בין נקודת המוצא לנקודת היעד.

עכשיו קרה פה תקלה שלא חשבו עליה מראש, אף אחד לא חלם על כזה דבר.

בעצם ראוי שכל אחד, היה ראוי שכל אחד שסוחר טנדר או משהו,

שיסכם את הכול מראש. אם יקרה תקלה, יקרה פאנצ'ר, אני אשלם לך, לא אשלם.

כאן באופן כללי, באופן רגיל, אנשים לא רגילים לסכם.

וכאן אנחנו נקלעים לדבר שלא סוכם ולא דובר, וקרה דבר שלא חשבו עליו.

מה עליהם לעשות?

צריך לשלם, חברתי נסיעה. לכאורה מסתכלים, נכון שקבעו כאן מחיר לנקודת היעד להגיע,

אבל נקודת המוצא היא שקובעת את תשלום המחיר.

שאלה חייב את ה-18 שקלים. כולם נכון מסתכל כאן מצב של שתי סוגי אונס, שבאחד אתה פוטר את אברהם הראשון ובשני מחייבים את אברהם הראשון שירת קיום והוא היה צריך לחזור חזרה, ומחייבים את השער.

אבל מצד שני, מסתכלים על כל התמונה כולה, בכלל הנגל לא יצא לדרך אם לא היה לו אוטו מלא,

כי זאת העבודה שלו. אגב, במקרה שלנו, אני ציירתי בכוונת סיור שהטנדר בין כה וכה לא היה מלא,

כך שהנהג לא הפסיד מהעסייה הזאת, כי בין כה וכה לא היה לו נושאים. הוא לא הפסיד, אבל אם היה לו שתי אנשים, הטנדר, בדרך כלל יש לו עשרה מקומות, וכאן בסך הכול כמה נושאים היו שישה,

אז הוא לא הפסיד.

אם הוא הפסיד,

זה גם פחות או יותר יהיה אותם דינים שאנחנו נראה,

אני לא רציתי להיכנס לזה.

אבל בוא בלי, בלי הנקודה הזאת, כי לא רציתי לספר יותר מדי, בלי הנקודה שהנהג הפסיד, בלי הפסיד, אדם שכר אותך

ולא קיבלת את 100 הסחירות.

טוב,

אנחנו נראה את הנושא הזה בגמרא. הגמרא דנה על הנושא הזה כמובן לא על רכב ולא על טנדר,

אלא מה שהיה בזמנם,

חמורים וספינות.

ע' ט' במסכת ברבא מציאה.

אמר רבא בר אבונה אמר רב,

קטע הגמרא הראשון, כן, שיצוין.

הסוחר את החמור לרכוב עליה ומתה לו בחצי הדרך.

אדם שכר חמור לרכוב או להוביל מסע או לרכוב

ומתה לו בחצי הדרך.

הוא שכר בשביל להגיע מעיר אחת לעיר אחרת.

בשביל זה הוא ביקש את החמור.

למה הוא היה צריך לרכוב עליה?

הוא רצה להוביל על החמור יין כדי למכור בעיר השנייה ביוקר,

או שהיין כבר היה בעיר השנייה והוא רצה להגיע לשם כדי לסחור בו.

היה לו עניין להגיע לשם כדי לסחור באיזה סחורה,

ומתה לו בחצי הדרך.

החמור מת בחצי הדרך, עכשיו הוא תקוע פה,

נותן לו שכרו של חצי הדרך ואין לו עליו אלא תרעומת.

אומרת הגמרא הוא צריך לשלם לו על חצי הדרך עד המקום שהחמור מת,

כמה שעולה לשכור חמור עד כאן ואין לו עליו אלא תרעומת.

לסוחר של החמור אין לו על בעל החמור כלום, הוא לא יכול לטעון על בעל החמור שום דבר רק תרעומת, הוא מתרעם עליו. למה הזכרת לי כזה חמור שאין לו כוח,

היית צריך קודם למשש את החמור אם יש לו כוח לבדוק אותו?

בשביל דרך כזו ארוכה היית צריך לוודא שהחמור מספיק יש לו כוח, אבל זה תרעומת, זה לא טענה ממונית.

זה כמו שיש טענה קצת על בעל רכב שהטנדר באמצע הדרך התקלקל, היית צריך לבדוק את הלחת שמן, את כל מיני דברים שלא רגילים לבדוק, לא אם יש לך דגים. אם לא היה לו מספיק דלק, ברור שזה פשיעה.

זה היו חייבים לוודא.

אבל כל מיני תקלות שאין דרך לוודא אותן קודם,

יש תרעומת, תשמע, באמצע הדרך יש כזה פאנצ'ר, היית יכול לצפות מראש אם היית בודק טוב, אבל זה לא תביעה ממונית,

זה אלו על אבל התרעומת.

אבל למעשה כתוב, נותן לו שכרו של חצי הדרך.

שואלת הגמרא, מתפלאה הגמרא יותר נכון, היכי דמי, איך מדובר?

אי דשכיח להגורי, מה קרה בחצי הדרך? למה הוא משלם לו על חצי הדרך?

אי דשכיח להגורי, אם באמצע הדרך

שכיח לזכור חמורים מכאן עד סוף היעד,

אז

תרעומת מה יביא לתה?

אז מה הוא רוצה ממנו? איזה טענות יש לך עליו?

אתה שכרת חמורות, שלם לו חצי דרך עד פה, מכאן ואילך יש מישהו זמין שייקח אותך הלאה? מה הבעיה?

אין לך שום תרעומת עליו. כתוב, אין עליו אלא תרעומת, משמע שמדובר

שבן אדם נשאר תקוע פה.

הבן אדם, יש לו תרעומת על משהו, על מה יש לו תרעומת?

ואי דשכיח להגורי, אלא מה מדובר? שאין לו כאן אפשרות לשכור חמור כדי להמשיך ליעד.

שואלת הגמרא, אגרבאי למי טבליי?

הוא תקוע פה באמצע הדרך והוא צריך לשלם לו על שכך חצי הדרך עד פה?

בשביל מה?

בלייה גדולה, נכון?

מתרצת הגמרא, תירוץ שצריך הסבר, מתרצת הגמרא,

לעולם דלא שכיח להגורי,

לעולם באמת מדובר שלא שכיח כאן לשכור. אין כאן, לא מצוי כאן חמורים אחרים לשכור כדי להמשיך מאמצע הדרך עד היעד.

אין חמורים אחרים.

הבן אדם צריך להישאר פה.

זה לא מדבר.

עוד מעט נראה במה מדובר.

זה לא מדבר, אבל

אין פה תחנת מוניות.

ומשום דאמר לי, אילו באי למי תא עד אחא,

אם אילו באית למי תא עד אחא, אילו היית רוצה להגיע עד כאן,

להב אגרא בית למי תא?

האם לא היית צריך לשלם בשביל להגיע עד כאן? אילו היית רוצה להגיע עד כאן,

גם היית צריך לשלם עד חצי הדרך.

נו, אז עכשיו שהגעת עד כאן, תשלם חצי הדרך.

שטויות.

כמובן שכולם פותחים זוג עיניים.

שטויות.

מה זה? איזה מין טענה זאת? וחוץ מזה, הגמרא קודם, שורה קודם התפלאה על זה,

אגרבאי למי טבלי,

האם הוא צריך לשלם לו שכר על חצי דרך שלא עזר לו כלום?

אז מה הגמרא מתרצת?

אילו הייתי רוצה להגיע עד כאן,

הייתי צריך לשלם

על הדרך עד כאן. אם כאן הייתה נקודת היעד שלי,

הייתי צריך לשלם עד כאן.

בסדר, אבל עכשיו זה לא, לא זו נקודת היעד שלי.

אילו הייתי רוצה לנסוע עד כאן, הייתי צריך לשלם. מה זה הטענה הזו?

אז הגמרא הזו נכתבה בשביל אנשים חכמים שמבינים לבד.

הדור הבא כבר לא הבין, אז באה תוספות ועוזר לנו להבין מה כתוב בגמרא.

נראה את התוספות.

אילו עד אך הבית למי טבלי,

לאו אגר הבית למי טב, התוספות נמצא בצד שמאל למעלה, כן?

על הגמרא הזאת שואלת תוספות תימה.

אני מתפלא אומר תוספות. דאה שתמיה דלאו אדהכא באי למיתי עכשיו שלא עד כאן הוא היה צריך להגיע.

למה ייתן לו שכר?

בסדר, אילו הוא היה רוצה להגיע עד כאן,

אני מבין, אז הוא היה צריך לשלם לו עד כאן.

אבל עכשיו הוא לא רצה להגיע עד כאן, למה ייתן לו שכר? הנה השאלה שלכם פה בתוספות.

ויש לומר עונה תוספות.

דאה דקאמר לעולם דלא ישכיח להגוריה.

מה שהגמרא תרצה שמדובר שכאן אין

תחנת הובלה,

היינו, לפי אותם דמים שהשכיר מזה,

אבל בתפי פורתא אימצא להשכיר,

והרי נהנה במה שבא עד כאן,

ולפיכך נותן לו חצי שכרו, ואין צריך לפחות המשכיר משכרו, מה שזה נותן עתה יותר מעט מכאן ואילך,

כיוון שהוא הנוסף.

אומר תוספות, לא הכוונה שלא שכיח בכלל להשיג,

אבל תראו,

כשאני נוסע מעיר אחת לעיר שנייה שיש תחנת שירות,

יש מוניות מסודרות,

אז יש מחיר קבוע, מחירון קבוע.

מונה.

זה לא מונה, סליחה, זה מחיר שירות קבוע לכל הנוסעים.

אבל כשאתה תקוע באמצע הדרך ואתה צריך לעצור מונית,

זה כבר לא מחיר בדיוק כמו חצי דרך,

זה מחיר אחר.

הוא לא לוקח לך, נאמר, אם נסיעה מתל אביב לירושלים עולה 20 שקלים,

אז ברור לנו שאם נעצור מונית מאמצע הדרך עד ירושלים, הוא לא יעלה לנו 10 שקלים, הוא לא ייקח 10 שקלים,

ואפילו, כשלא נדבר על מונה, כן, כשנדבר על מחירון של שירות, מאמצע הדרך עד ירושלים, זה יהיה מחיר אחר, אולי 15 שקלים.

זה הציור שמדובר כאן.

לעולם דלא שכיח להגורם, מסביר תוספות, לא הכוונה שלא שכיח להגורם בכלל, שאין חמורים פה.

זה לא מדובר במדבר,

מדובר ביישוב.

יש באמצע הדרך יישוב.

ובאמת, הוא יכול להשיג כאן חמורים.

יש תחנת חמורים פה.

אלא מה? הוא לא ישלם מחיר של חצי הדרך. הוא יפסיד פה.

אבל הוא לא הפסיד במובן הזה,

שאומרת השפעות, הוא לא הפסיד במובן הזה שהוא צריך לשלם עכשיו,

אם הוא לוקח את החמור מאמצע הדרך עד סוף הדרך, הוא לא הפסיד במובן הזה שהוא צריך לשלם בדיוק אותו מחיר כמו מקודם.

מה עם ההכבה שהוא צריך להמתין?

איזה הכבה?

חצי שעה להמתין. זה לא משמעותי בשבילו. מדברים על אחד שיש לו מטרה למכור יין בעיר השנייה. הוא נוסע, הוא בנסיעות כל הזמן. הוא נוסע למכור יין בעיר השנייה,

וזה לא משנה לו אם ההכבה הזו, הוא לא יפסיד כסף,

לא מדובר על ביזנס-מן ש-time is money,

אלא מדובר על סוחר שהיה בזמנה,

הוא לא מפסיד הרבה כסף.

כל סוחר, בזמן ארבע הוא מפסיד כסף. הוא מוכר את כמות היין שהייתה לו. סטרנתי אוטו, עשיתי חצי הדרך ותקעתי.

כן. היום שלי הלך.

אני בניתי על יום הזה בשינוי שווק. אה, אתה מדבר על אחד שבנה ליום עבודה. כל אחד שלוקח חמור פרטי ועשה פרטית, הוא חשב, אתה יודע, זהו. הוא לקח אוטומוס, הוא לקח חמור פרטי.

אם הוא יפסיד בסחורה הזו יצטרכו להישאר עם ההפסד שלו באמת,

הוא נגרם אחמת העקבה הזאת, ואז ידונו לפי מחיר אחר. זה קשור יותר לתירוץ השני של התוספות שעוד מעט נראה.

אבל כרגע אנחנו מדברים על אחד שקצב לעצמו, אני נוסע לעיר השנייה למכור את חביות היין המסוימות שיש לו, מכרתי, חזרתי בחזרה, זה מה שיש לי למכור.

אז העקבה הזו לא משמעותית.

לכן אומרת תוספות ככה, אז מה יוצא הדין לפי תוספות? אומרת תוספות כך,

אם נאמר שמחיר הנסיעה

מתל אביב לירושלים עם חמור עולה 20 שקלים,

וירדת באמצע הדרך,

החמור מת באמצע הדרך,

עכשיו, אם תשיג

חמור מאמצע הדרך עד ירושלים ב-20 שקלים,

הרי שהחמור הראשון לא הועיל לך במאומה.

ואז אתה אומר לבעל החמור הראשון,

שכרתי חמור כדי שתעזור לי להגיע לירושלים,

אבל עכשיו אין לי שום רווח בחמור שלך,

כי את אותו מחיר אני משלם לחמור השני.

אז מה הרווחתי בזה שהבאת אותי עד לפה? לך, אתה עם החמור שלך, אל תעשה לי טובות, לא עזרתי לי בכלום.

אבל, חידשה הגמרא בתירוץ,

אם כן הועלת לי במשהו,

דהיינו מחיר הנסיעה מאמצע הדרך עד ירושלים יעלה עכשיו 15 שקלים,

או,

לא,

כאן יש חידוש גדול.

בא בעל החמור ואומר, אני הועלתי לך.

אתה לא יכול לומר,

לא השתמשת בשכירות הראשונה.

השתמשת גם השתמשת. אלא מה אתה אומר?

לא חשבת להוציא על כל הנסיעה למעלה מ-20 שקלים.

נכון, אמת הדבר, אבל אני לא אשם שמת החמור,

זה קרה באונס.

אז אם השתמשת, היה לך איזשהו שימוש בחצי הדרך הראשון,

איזשהו שימוש היה לך בזה, הועלתי לך במשהו,

תשלם לי על חצי דרך כמה שלי זה עולה, כמה שעולה דמי שימוש על חצי דרך.

לא מעניין אותי כמה הפסדת בסוף.

בעצם נגזר עליך להפסיד משמיים, וההפסד הוא לא ממני,

לא אני הפסדתי אותך,

ההפסד הוא משמיים, זה נגזר, זה באונס.

זה באונס.

השאלה רק מי יישא בהפסד הזה.

אז אומרים, אם השכירות הראשונה הועילה, השתמשת בה,

הרי שהשכירות הראשונה קיימת גם קיימת.

ואז תשלם כמה שעולה, חצי שכירות.

זה מה שעונה הגמרא.

אילו באי למיתי עד אחא, לאו אגרא באי בית למיתיו?

היית רוצה, אתה צריך להגיע עד לפה. כן, בהחלט, בוודאי שאני רוצה להגיע עד לפה.

מכאן, והיה לך, אני אקח המור ב-15 שקלים.

שכירות על חצי הדרך הועילה לך במשהו?

אז היא קיימת.

אם היא קיימת והיא שימושית, השתמשת בה במשהו, היא יועילה לך במשהו?

אל תבוא אליה בטענות, אדוני, אבל הפסד... אני לא הפסדתי לך.

לא אני זה שהפסדתי לך. המור מת. אני לא אשם.

ומכיוון שכך, תשלם לי על מחיר חצי הדרך 10 שקלים,

ומכאן עד ירושלים תשכוח המור ב-15 שקלים,

זה לא קשור אליו.

מבחינתי, השתמשת בחצי הדרך.

נראה רק את הדוגמה השנייה, זאת אומרת, זו דוגמה דומה.

חצי נסיעה ביותר זאת בשמונה שקלים פה, מעשרה שקלים.

עוד יותר טוב.

אז הוא הרוויח, הרווח שלו.

השתמשת בחצי הדרך הראשונה, תשלם לשוכר הראשון על חצי הדרך, תפתור אותו בשלום. השתמשת בו, תשלם לו חצי הדרך. הוא מסכן, נשאר על חמור.

אם חמור מת, מה הוא השם? לפחות תשלם לו על חצי הדרך, הוא עזר לך במשהו.

כן.

השכירות קיימת.

הוא הוביל אותו חצי דרך, הוא לא הוביל אותו יותר.

אבל הוא צריך לשלם הפרש בשביל להשלים את השמונה עשרה. רק אם הוא השכיר את זה בקבלנות.

הוא שכר חמור. הוא לא שכר חמור, הוא מת.

הוא שכר חמור. החמור הפסיק את הפעולה, אז המשכיר לא סיפק לו את הסחורה.

המשכיר סיפק לו סחורה על חצי דרך, אז על החצי השני הוא לא סיפק לו יותר. ממילא אין על מה לשלם.

יש בזה שתי מצבים. יש מצב שהוא השכיר אותו, הוא אמר לו, אני רוצה להעביר את היין מפה,

לירושלים.

שהוא חייב לדאוג לו לחמור חינופי, יפה, ויש מצב אחר ברושן משפט במדינת ישראל, יפה, יפה, יפה, אני רוצה חמור, לנסוע ליומיים, זה לא משנה לו אם אתה רוצה לנסוע בתוך העיר,

והניתוח שאתה אומר הוא ניתוח נפלא,

והגמרה תגיד אותו בהמשך, אנחנו כבר ניגש לניתוח הזה, הוא ביתר עומק, נפלא. למה לא אומרים שהם התחלקו ב...

אנחנו צריכים לדעת שבחושן משפט לא דנים לפי רגשות, ולא דנים לפי כמה אני הרווחתי וכמה הפסדתי, אנחנו דנים,

וחושן משפט זה הולך כמו משפטי.

כמה השתמשת בשכירות שלי או לא השתמשת בשכירות? השתמשת, אתה תשלם כמו שסוכם מראש. סוכם מראש שדרך זה עשרים שקלים,

השתמשת בחצי דרך יותר מזה, לא סיפקתי לך את הסחורה,

הסתיימה העסקה באונס בחצי אדר, תשלם על חצי מהעסקה.

אבל חצי דרך שווה פחות מחצי דרך אם אני צריך לשלם אחר כך חמש עשרה שקלים.

כמו שחצי דרך שני עולה יותר,

גם חצי ראשון עולה פחות.

יפה.

אם היינו מסכמים מראש על חצי דרך על מנת להשלים אותה להגיע לירושלים מחצי הדרך והלאה,

אתם צודקים, חצי הדרך הייתה עולה פחות מחמישה עשרה שקלים.

היא הייתה עולה לפי כמה, היינו עושים שקלול של כל ה-25 שקלים,

וחצי מזה היינו משלמים על חצי דרך.

אבל לא כך דנים, מכיוון שכלפי הסוכר הראשון אנחנו אומרים, הנסיעה שלך, הסכירות הזו היא על דרך שלמה,

שחצי ממנה בוצע.

אז אנחנו צריכים להתייחס רק לסכירות הראשונה.

הסכירות הראשונה היא סכירות עד ירושלים ב-20 שקלים. לא מעניין אותנו מה קרה לבסוף.

מעניין אותנו מה הסכירות הראשונה, מה סוכם עם המזכיר וכמה הוא הצליח לספק מתוך מה שסוכם איתו.

סוכם על דרך שלמה ב-20 שקלים,

הוא סיפק מחצית מזה, אנחנו נשלם לו עשרה שקלים במקרה שהייתה איזושהי תועלת.

לא מעניין אותנו עכשיו מה השקלול,

כמה הבן אדם הזה נאלץ להוציא לבסוף, כי העסק שלו רק עם השוכר הראשון,

עם המזכיר הראשון. לא מעניין את המזכיר הראשון מה עשית לבסוף.

אני התחייבתי לך על דרך שלמה,

לאונסי נאלצתי לספק לך רק מחצית,

תשלם מחצית במקרה שהועלתי לך.

סליחה, שאלה בדומה, מה קורה אם אדם הזמין לחתונה 200 תמונות וצילמו אותו 100 אבל את החופה לא צילמו?

זה אותו דבר?

אולי צילמו חצי ראש,

אז אם צילמו חצי ראש את כל החתונה הוא לא ישלם.

אבל אם צילמו חצי חתונה באונס,

החופה נשרפה, זאת אומרת באונס,

לא שלא צילמו אלא קרה אונס ונשרף חצי מהתמונות,

הוא ישלם כמה ששווה חצי מהתמונות.

הוא לא היה מני גרוש.

מכיוון שברור לנו.

את החופה הוא לא, כל הרבנים באווי,

הוא רצה את החופה ואת החופה אני לא רואה.

אם הוא עשה את זה במזיד, אתם צודקים גם צודקים.

מדובר שבן אדם נאנס, תתייחסו גם לצד,

אני רואה שאין פה אף צלם ביניכם.

אם היה פה צלם ביניכם היית קם וזועק,

ומה אני השם?

התמונות נשרפו בעל כוחי, אני עבדתי לצלם את החופה. תביאו, תביא ארבע מצלמות.

אם הוא היה פושע, אתה צודק גם צודק.

השאלה נשאלה פה באופן שהיה אנוס.

אז דנים לפי,

אני הייתי אנוס, השתדלתי לספק לך הכול, לא הצלחתי.

אין עלי טענה למה לא סיפקתי.

באופן כזה אומרים, אם מה שסיפקת שווה,

יש לך מזה תועלת, אתה צריך לשלם עליו.

ולספוג את הצער שיש לך, אבל לא להטיל אותו על מי שאינו אשם בדבר. גם פה בא רחמות.

אמרת שהרב אמר שהשנים יש לו נזק,

אז עד איפה הגיע ילדו.

החמור, והשמיים ירדו לו את החמור ויבואו, הוא לא צריך לקבל כלום, הוא לא צריך לקבל. בעיה שלא.

אני צריך להגיע לירושלים. לא מעניין אותי בבית שמש.

בבית שמש אין מוניות, בבית שמש מוניות יקרות.

אני, אתה כל כך מציינת, לא מעניין אותי. אני צריך להגיע לירושלים. אם לא אתה, הייתי לוקח מישהו אחר. לדעתכם, אם לפי הטענה הזו, לדעתי, הוא לא צריך לשלם כלום. לפי הטענה הזו, הוא לא צריך לשלם כלום, ואז אם מכאן הוא לוקח מונית ב-15 שקלים. הוא גם ב-20?

רגע, אם בעשרים, כתוב גם בגמרא שהוא לא צריך לשלם כלום.

אני לא שמעתי מעולם,

לא שמעתי מעולם שאדם צריך לשלם פיצויים במקרה שהוא לא אשם, אלא אם כן הוא יתחייב בפיתוח משהו. תוקף אם אתה יכול להיות מכונית,

המכונית נתקהה באמצע הדרך לבאר שבע,

עצמם מפסדים במוניות וטלפונים,

אתה יכול לראות אותו אחר,

האוטו שלך עולה פי שתיים,

החברה צריכה לשלם את זה.

אם אתה חתמת איתם חוזה על פיצוי שיגרם אפילו באונס על עוגמת נפש, אתה צודק. אבל כל עוד שלא חתמתם על פיצוי...

זה בחוזה שברגע לפתיח ארץ אתה מקבל חילופים. נכון. פה הוא הסגיר בחבר שלו חמור, לא היה לו שום חוזה, אין לו חבר, אין לו חוזה על פיצויים.

דנים אם הוא פושע או לא פושע. אם הוא פושע, אתה צודק, הוא לא ישלם לו כלום. אם הוא אנוס,

הוא סוחר שסוחר בלי תנאים מראש, הוא בעצמו על חמור.

בהחלט כדאי,

אנחנו לא מדברים על נסיעות קצרות, אבל כדאי תמיד בנסיעות ארוכות לסכם מראש ולחסוך את כל הבעיות והטענות והמענות, מכיוון שאני רואה שגם, אחי,

הדין של הגמרא, עדיין ליושבים כאן יהיה תמיד תרומת על בעל הנהג, וחבל.

אם באמצע הדרך זה עולה 20 וזה יוצא שהוא לא מרגיש לו. אז הוא לא משלם לו כלום. לא משלם לו כלום. שום דבר. כי הוא אומר לו,

כי זה כאילו,

וההסבר כאן הוא נקודה עמוקה ודקה.

מדוע לא? הרי הוא למעשה מצידו קיים את ההסכם עד חצי הדרך.

כי הוא אומר לו, כאילו לא הצלחת לספק לי אפילו חצי דרך, כי זה לא הועיל לי במאומה. את האוטו הזה שאני שוכר אחר כך, הרי יכלתי לשכור אותו מתחנת המוצא ולשלם אותו דבר.

זה נקרא שלא סיפקת לי אפילו חצי דרך.

זה נקודה מאוד עקה.

אותו דבר שהוא מועיל לו, שזה יוצא לו מחיר סופי 25,

אם יש באמצע זה עולה 15 שקל,

אז זה אותו דבר אמור להיות גם אם זה עולה 20,

אם זה עולה 20, אז שני לו 5. כאילו, עד כמה שזה נמדד,

יפה, לכן אנחנו מדגישים כל הזמן, לכן אנחנו מדגישים כל הזמן, זה לא תלוי,

אנחנו לא יכולים לערב את שני ההסכמים של המזכיר הראשון והמזכיר השני.

המזכיר הראשון הוא מבחינתו, אצלו יש חמור אחד, והחמור הזה מת באמצע הדרך, אתה צריך לדון מה עם ההשכרה שלו,

הועילה ללקוח או לא הועילה ללקוח. אם היא הועילה, קיימתי חצי.

הואיל באמצע הדרך הוא לא הועיל,

עולה לי בתל אביב לירושלים, עולה לי 20, אז אתה לא עלת לי, כי עכשיו יוצא לי 25, אני אשנה לך 5. אלא אנחנו אומרים שעכשיו, לא, אנחנו מתייחסים לחצי הזה אחרי שקרה המקרה,

לא מה הייתי יכול לעשות.

ברור שבשביל לחסוך את זה הייתי לוקח מראש מונית שלא תתמוטט באמצע הדרך.

אנחנו מדברים במקרה הזה ששכרתי מונית בהסכמתי לירושלים,

וקרה המקרה, אף אחד לא אשם בזה,

והשכירות קויימה עד חצי,

מה עכשיו, האם מתייחסים לזה כאילו שהשכירות הזו הועילה לך,

או שלא הועילה בכלום, ואז אנחנו אומרים, לא סיפקת לי אפילו חצי דרך.

אם יועילה אפילו בקצת, זה נקרא שמבחינתי נתתי לך חצי זכירות, ותשלם כמה שסיכמת איתי, לא כמה שאתה חסכת ולא כמה שאתה הפסדת,

כמה שסיכמת איתי.

זה ההיגיון שעומד מאחורי הדברים פה בגמרא, אבל אנחנו חייבים...

הגמרא פה היא של אברהם, בשביל השאלה בהתחלה?

כאן הגמרא לא דיברה על ציור דומה לשל אברהם, כי כאן הגמרא דיברה שהמזכיר

ביטל את השכירות, אך המור מת.

דהיינו, כמו במקרה שלנו, הטנדר יצא מכלל פעולה.

לא דיברנו כרגע על ציור שאברהם יצא מכלל פעולה באמצע הדרך. אם היינו משווים את הדברים,

אז היינו אומרים שהדינים שווים,

ואז,

אם נתייחס באופן גס,

עוד לפני הניתוח המעמיק,

לשאלה שלפנינו, היינו אומרים כך,

למי שהנסיעה הועילה עד חצי הדרך,

הוא ישלם.

דהיינו,

אם אתם זוכרים,

האבא והבן לבית יעקבי,

שירדו באמצע הדרך והמשיכו את הנסיעה לירושלים,

אם הנסיעה הזו הועילה להם,

דהיינו שמכאן ואילך הם השיגו טרמפ,

או שהשיגו מנית בזול,

בפחות מ-18 שקל, שעל זה אנחנו מדברים,

אז הם יצטרכו לשלם לנהג חצי מ-18 שקל,

תשעה שקלים.

אבל אם זה לא הועיל לאף אחד, דהיינו,

אברהם, יצחק והאימא והבת לבית יעקבי, שהיו צריכים לחזור לתל השומר,

להם הנסיעה עד פה לא הביאה אותם לכלום, לשום מקום,

הם לא יצטרכו לשלם כלום, לפי

איך שאנחנו הגענו עד פה,

עוד לפני הניתוח המעמיק של המשך הגמרא.

עכשיו אנחנו נצטרף, בשביל להשלים את התמונה,

להעמיק בזה עוד יותר, וניפתח למושגים חדשים בנושא של שכירות.

כי מי שביקש מנהגה ולמנות ההון, הוא בנה לו עוד חצי, כמה מוצר שאלה? שום דבר.

כי השכירות הייתה רק על ארון, ועל חצי ארון, כאילו שלא הבאת לכלום.

אני, כאן אנחנו מדברים על נסיעה שהשתמשת בחצי.

הנה הוא משתמש, לא חצי ארון. חצי ארון הוא לא הביא, אני לא רוצה לקחת אותו.

אני לא לוקח אותו.

תשאיר אותו אצלך, תמכור אותו, אני הזמנתי ארון שלם, זה לא זה.

אפילו לא חצי ארון, ארון בלי פור מייקה מתאימה לי, אני לא חייב לקחת, לא על זה סיכמנו,

תמכור את הדברים שלכם. אנחנו מדברים על שכירות שהתקיימה במקצת,

הועילה או לא הועילה, אבל היא התקיימה במקצת.

זה תיקון בבית של בן אדם, כי איננו עושה בבית של אדם בן אדם בן אדם בבית, עושה לו חצי עבודה ובורח כמו שהם רוצים לדון.

אז בהחלט, אם הוא בורח, אז יש מקום לדון על נושא של פשיעה, שהוא ביטל את השכירות בפשיעה.

הוא ביטל את השכירות בפשיעה, זה נושא אחר.

וכאן יצטרכו לעשות שאלת חכם גדולה מאוד,

שהחכם יצטרך להעמיק,

האם יש בדת בני אדם שעל פשיעה משלמים פחות?

על פשיעה לוקחים בחשבון גם שיעלה לי אחרי זה ביוקר, אתה יצטרך לשאת בזה, כי אתה עשית את זה בכוונה.

אנחנו פה מדברים רק על ציורים שקרה באונס.

בפשיעה...

באונס? באונס, הנה חינם, זה דומה מאוד לסיפור שלנו.

כן, בהחלט.

על פשיעה אנחנו צריכים לדון תמיד על פשיעה, כשנהג הפסיק את האוטו, למשל, הוא קיבל באמצע הדרך, כמו שמצוי בארץ ישראל, נהגים חצופים,

באמצע הדרך הוא שומע בקשר, יש לו נסיעה עם יותר כסף.

כבוד הנוסע, נא לרדת באמצע הדרך.

יש לי נסיעה יותר טובה.

אם לא, אני מוריד אותך בכוח, וזה קרה.

האם כאן הוא יצטרך לשלם לו על חצי הדרך?

ודאי שלא.

כי אין שום ספק שאף בן אדם לא מתחייב לשלם לנהג על כזה דבר.

כן, על כזה דבר, על כזה סיפור אף אחד לא מתחייב לשלם. אנחנו מדברים על הופסקה השכירות באונס,

בעל כרוכו של שני הצדדים, בעל כרוכם של שני הצדדים.

אנחנו נעבור עכשיו להמשך הגמרא, מה שמצוין למטה, תא נורבנן.

הסוחרת הספינה,

רגע, אנחנו, סליחה, עוד לא סיימנו את התוספות.

ע' ט' עמוד א', כן.

נסיים את התוספות אולי. דיברנו רק מה הציור שהשכירות הועילה בחצי הדרך, שעל זה הוא כן צריך לשלם. אז התוספות אמרנו ציור אחד כגון שמכאן יש להשיג הובלה במחיר יותר נמוך

מדמי ההובלה הקודמת.

כולל מהמוצא ליעד, כן.

והאפשרות השנייה, מהתוספות, אי נמי, כגון שיוכל למכור סחורתו במקום שמת החמור וירוויח בה.

ויש סוחרים הרבה שאין מביאים סחורתן אלא עד כאן, לכך ייתן חצי סחורו.

הנהג אומר לו, תשמע, אתה רצית בעצם לנסוע עד ירושלים, למכור את היין שלך ולהרוויח 100 שקלים.

נכון, אנחנו עוצרים באמצע הדרך,

ובאמצע הדרך, באזור מודיעין, עולה יין,

פחות.

אתה לא תרוויח 100 שקלים על חבית, אבל 80 שקלים תרוויח.

אבל אם היית מוכר את זה בתל אביב, לא היית מרוויח כלום, היית מוכר אותה במחיר שקנית.

שם קנית את היין.

אז הוא אומר, אתה הרווחת בזה שבאת עד לפה.

אין לך פה שום הסעה עד ירושלים, אמת ויציב.

אבל אילו באי למיתי עד הכה,

לאו אגרא בית למיתיו,

אילו היית כן רוצה לבוא ולמכור את סחורתך פה,

האם לא היית צריך לשלם? יש לך פה תועלת.

אז הסחירות שלי הועילה למה שהוא.

קיימתי מבחינתי את חצי הסחירות.

שלם לי בבקשה חצי מהסחירות.

זה הניתוח.

הוא לא רוצה לבוא לפה, הוא רוצה להגיע לירושלים.

אנחנו דבר ראשון.

הוא לא רוצה למכור את זה ב-80, הוא רוצה לגבי 100.

אתה דן מה הוא רוצה, ואנחנו צריכים להקדים לפני שלומדים חושן משפט,

תמיד דנים לא לפי הרגשות ולא לפי הרצונות,

לפי האמת המוחלטת,

שהיא מה שקובעת. והאמת היא בחושן משפט,

מה קובע, אנחנו מתייחסים על הנהג, מה הוא סיפק,

מדוע הוא הפסיק, בעל כוחו הוא הפסיק לספק,

האם זה נקרא שהחוזה יתקיים חצי או שבטל למפרע.

אם זה הועיל או למקצת הדרך, אנחנו אומרים, החוזה יתקיים לחצי,

נאלץ לי להפסיק אותו באמצע, תשלם לי על חצי.

זה האמת בחושן משפט, ואת התחושות אנחנו מכירים ויודעים, וכל העולם נוהג לפי תחושות, לדאבוננו,

במקוד בשאול שאלת חכם.

ואם זה היה בערב שבת והוא לא יכול להספיק להסיק את הרכב להמשיך בגירושלים.

ואז מה קרה? הוא נאלץ לשבות באמצע הדרך.

בדיוק. ואז הוא רק הועיל לבני המקום, הוא אמר להם שיעור בשבת שם...

אוי אוי אוי. ישראל פתומונית לא קרה לו מזה שהוא שיעור. הוא לא אכל ביצים, הוא לא אכל ציון, הוא לא אכל כלום.

לא קרה לו מזה, הוא מתפעל לבניין, הוא מתפעל אם שהוא רצה, הוא מתפעל להשחקת.

שואלים פה שאלה מאוד חשובה.

מה קורה באמת שהעוגמת נפש שנגרמה לא שווה את המחיר? זה מה שבעצם נשאלה בו.

אמרנו שלא רק נשאלה בשבת.

לא, אבל הוא אומר, תשמע,

מבחינתי אתה אומר לי שאני אמכור פה יין בשמונים,

מתי אני אמכור את זה?

אני מוכן לשלם מאה שקל כדי לא להישאר פה תקוע עם היין לשבת.

זה נקרא שהועלת לי לחצי הדרך?

אני צריך לעמוד פה באמצע הדרך ולחפש מונית, נכון, מונית מכאן ירושלים עולה חמישה עשרה שקלים בלבד.

נכון, חמישה שקלים הרווחתי ממך,

אבל אני מוכן לשלם מאה שקלים כדי לצאת מהמקום הנורא המסוכן הזה.

יש פה נחשים מימיני,

עקרבי משמאלי, אז שודדים.

זה נקרא שהועלת לי? ודאי שצודקים השואלים, והתשובה בהחלט שלא.

אם ישומו הרבנים ויחליטו שזה לא שווה את המחיר, אנשים לא מוכנים לשלם על זה את המחיר,

אז זה לא יהיה טענת הגמרא,

אילו בית למי תהדך עליו אגרא בית למיתיו.

אני לא רוצה לבוא לכאן, אני אשלם כדי לא להגיע לכאן.

בהחלט.

שעל זה הוא לא יצטרך לשלם, נכון.

אומרת הגמרא, אנחנו חייבים להמשיך להתקדם, כי אנחנו בעיקר,

הנושא המורכב זה בהמשך הגמרא.

הוא צריך להגיע לשלם, לא להגיע. אפילו שהוא לא ישלם על תמידיו.

כן.

הוא לא ישלם. ברור שהנהג לא יצטרך לשלם לו פיצויים אם הוא זרק אותו באמצע המדבר,

כי הנהג לא אשם, כמו שדיברנו,

ולא סוכם על פיצויים גם על מקרי האונס,

אבל על השכר, החצי דרך הוא לא ישלם לו, כי זה לא נקרא שסיפקת לי כלום. זה לא נקרא לספק דבר שאני לא נהנה ממנו בכלל.

זה נקרא שבסך הכול לא נהניתי.

תנו רבנן.

בשביל לנתח היטב את המקרה שעליו אנחנו מדברים עם התמונת דרכים,

אנחנו צריכים ללמוד טוב את הגמרא פה.

כאן הגמרא מביאה אותנו לחילוקים וניתוחים מאוד מאוד דקים.

הסוכר את הספינה

ותבעה לה בחצי הדרך.

שוב,

אדם שכר ספינה עם יין להוביל אותה מישראל לקפריסין.

שם הוא מוכר יין ביוקר.

ותבעה לה בחצי הדרך. באמצע הדרך הספינה תבעה עם היין.

עם היין.

מי כאן הפסיק את הסכירות? סליחה שאני מפסיק באמצע. מי כאן הפסיק את הסכירות?

כוח עליון.

מי? כוח עליון.

לא, מי?

המשכיר או הסוכר? מצד מי נפסקה הסכירות?

המשכיר.

גם המשכיר וגם הסוכר.

כוח עליון זה שתי יין. הספינה איננה, אין את הרכב.

אין את היין. אין את היין. אין מי שימשיך להשתמש ברכב.

אין אישור בחיים?

בעל היין מאשים את בעל הספינה.

כוח עליון, כמו שנאמר פה, כוח עליון. אף אחד לא אשם.

ידוע מראש שייתכנו חס ושלום תקלות כאלו.

אין את מי להאשים.

ברוך השם שבעל היין ובעל הספינה נמצאים בחיים.

הוא בסך הכול שלח את הספן להוביל את הספינה.

אבל יש עדיין עם מי לדבר. הסוחר בחיים,

המזכיר בחיים, והם באים לפנינו לדין תורה.

כמה הוא צריך לשלם?

האם הוא צריך לשלם על חצי הדרך, או לא צריך לשלם על חצי הדרך? נו, זה דומה לציור הראשון?

של סוחר את החמור ומת בחצי הדרך?

לא, לא. הסיפור דומה, אבל המקרה שונה. מדוע? אין יין,

אין סחורה. אין סחורה. הוא לא הועיל לו בכלום על זה שהבאת אותי עד לפה, על מה יש לדבר?

נכון?

ואילו כאן יש קטע גמרא שלם שכן יש על מה לדבר.

בואו נראה מדוע.

הוא צריך לשלם על נזק, לא?

הוא לא צריך לשלם נזק כשזה לא קרה במזיד,

או בפשיעה. זה לא קרה בפשיעה ולא שום דבר.

כמו שבעל היין לא צריך לשלם על בעל הספינה. אולי בעל היין גרם לו את הנזק?

אילולי היית סוחר אותי,

לא היה לי... טובה, היה לי הספינה. לא, הספינה שלי לא הייתה מגיעה ללב ים. בגללך הספינה שלי בלב ים.

אין פה אף אחד אשם יותר מהשני.

בעל הספינה אשם פה כמו בעל היין בדיוק, במידה שווה.

דהיינו, אף אחד לא אשם.

בקיצור, הנושא שלפנינו, הסחירות הופסקה באמצע הדרך.

כמה צריך לשלם? זה הנושא שעומד פה מאחורי כל הסיפור.

רבי נתן אומר,

אם נתן לא ייטול, אתם עכשיו תשמעו דין אבסורדי,

אם נתן לא ייטול ואם לא נתן לא ייתן.

אם הוא כבר שילם מראש דמי הנסיעה,

שילם לו מראש דמי הספינה מישראל עד קפריסין,

שילם לו אלף דולר הובלה,

הפסלת, לא תראה את זה בחזרה.

המוציאים מחברו עליו הראייה.

רגע.

אבל אם הוא לא שילם לו כלום, שלא ישלם לו כבר כלום.

המוציאים מחברו עליו הראייה, אנחנו יודעים במקרה שיש ספק

אם בן אדם חייב לשני או לא.

ספק.

אנחנו אומרים, תשמע, ספק?

מי שעכשיו מחזיק את הכסף, אי אפשר להגיד לו להוציא.

זה נקרא מוחזק, המוציא מחברו עליו הראייה.

זה נכון.

כאן, יש פה ספק.

כל הכסף הוא לקח אחריות מלאה על הספינה כולל הכל.

זה אתה אומר שיש אום דנה.

אתה אומר, אולי לא יצא לי התוצאה שרציתי, אני לא משלם. אחרת לא היית משלם מראש.

אני לא הייתי משלם.

משלם בסוף. יפה מאוד. כשצפינה תגיע לחוב מבטחים, קיבלתי טלפון שהיא עמדה. יפה מאוד. יושבים פה בחורים עם רמה מאוד מאוד גבוהה,

ואומרים לנו את סברת התוספות בעמוד ב',

שהסיבה של הגמרא זה מכיוון שהאדם יש לו אום דנה בליבו,

שכשהוא משלם מראש הוא לוקח בחשבון לשלם גם במקרה שיקרה נזק.

הוא לארץ'.

זה נכון, סברת תוספות בעמוד ב',

אבל היא לא נפסקה להלכה,

ולכן אנחנו לא נדון על הגמרא לפי התוספות הזה.

לא נפסק כך להלכה.

אנחנו נדון לפי התוספות בעמוד א', שזה אנחנו באים עוד מעט ללמוד,

מכיוון שזה נפסק להלכה.

תלוי בעמוד מובילים. אם יש ברנדבן מובילים,

רוצים מראש,

זה רק מראש מרוצים, לא תשלם מראש חמש מישהו אחר ואין מישהו אחר, אז אתה שילם מראש.

אם אתה אבל חזק,

אין להם הרבה אופלות, אם אתה בעל הסחורה חזק, אז אל תשלם מראש. נכון, נכון.

אומרת הגמרא, הדין מאוד משונה. תלוי אם הוא שילם מראש או לא שילם מראש. אם לא נקרא בחשבון את הסברה הזו של דעתו היה לשלם גם על מקרה של אונס,

אז אנחנו בבעיה להבין מה פשר הדין הזה.

שואלת הגמרא,

היחידה מי, הגמרא בעצמה תמיהה נפלאה על הדין הזה. תמיהה ופליאה רבה על הדין הזה.

אי למה, אם נאמר, בספינה זו ויין סתם,

אם מדובר שהוא שכר ספינה ספציפית

ויין סתם, ועל היין,

לא סוכם על יין ספציפי,

אלא הוא היה יכול לשים איזה יין שהוא רוצה.

אם נתן, המאי לא ייטול.

אם הוא כבר שילם מראש, למה שלא ייקח בחזרה?

נמלא הבלי ספינתא, דאנה מייטינא חמרא.

אומר בעל היין לבעל הספינה, תשמע,

היין שלי קיים.

אתה אומר שהוא טבע?

יש לי עוד יינות להוביל.

אני אביא לך עד פה,

עד אמצע הים, אני אביא לך יין אחר,

ותמשיך את ההובלה. אני לא הפסקתי את ההובלה. ההובלה הופסקה רק מצדך.

הוא אמר לו, רגע, אבל היין שלך טבע.

אמת, יין אחד טבע, מה זה קשור אליך? אני הפסדתי כסף

כפרת עוונות.

יש לי עוד יין להוביל.

אני, אתה חושב שמספיק לי יין אחד להוביל?

סיכמתי איתך על יין ספציפי זה? לא.

אני אביא לך מהבית שלי עם סירה אחרת מהירה ללב ים את היין, החילופי,

ובבקשה, אני אראה אותך מוביל לי את היין בהמשך הדרך.

היין שלי כאילו לא טבע.

ואז אומרת הגמרא, בני מלא, הבלי ספינתא.

הרי אתה הזכרת לי את הספינה הזו, אתה לא יכול להביא לי רכב חילופי.

אני באתי לבדוק את הספינה לפני ששכרתי, הסתכלתי עליה,

זה ספינה בגודל המתאים, עם קירור מתאים ליין,

עם מלאך מנוסה.

אני רוצה את הספינה הזו. אתה הולך עכשיו, אתה תביא לו אולי איזה סוסיתא אחרת?

לא מוכן.

אני דיברתי לך על ספינה מסוימת.

הספינה המסוימת איננה, טבעה.

מצדך הופסקה העסקה,

לא מצידי, מצדך הופסקה העסקה.

או,

אז כאן חזרנו למקרה הקודם.

כמו בחמור זה,

שהגמרא אומרת מקודם,

אתה הזכרת לי חמור, מת החמור באמצע הדרך.

אני נמצא, אני לא מת, ברוך השם, אני נמצא בחצי הדרך.

אז מה הדין?

אם ההובלה הועילה עד חצי דרך, אתה חייב לשלם לי, לא הועיל. אתה לא חייב.

כאן ההובלה שלך, אדוני היקר, לא הועילה לי כלום.

לא רוצה את ההובלה הזאת. ומדוע?

אני צריך הובלה לחצי הדרך כדי שהיין שלי יתבע?

אני מעולם לא הייתי זוכר את היין הראשון לחצי הדרך.

אנחנו מדברים הרי עכשיו רק על הסכירות הראשונה, אם אני חייב לשלם. הסכירות הראשונה הייתה הובלת,

במקרה הובלתי את היין

שהוא היה בספינה.

היין הזה איננו, לא הועלת לי בכלום.

לא הועלת לי בכלום.

מכיוון שכך, על מה אני אשלם לך?

נכון, אתה לא אשם. מבחינתך, ההשכרה הופסקה באמצע הדרך.

בוא נראה, ההשכרה שלך הועילה לי או לא?

לא הועילה בכלום. אומרת הגמרא,

נמלא הבלי ספינתא דאנא מייטינך אמרא.

אם נתן, עמיי לא ייטול. גם אם שילמתי מראש, תחזרי לי את הכסף בחזרה.

לא קיימת את הסכירות.

אני עכשיו צריך להביא יין אחר מתחילת הדרך, להוביל אותו עד סוף הדרך, מישראל לקפריסין. לא הועלת לי כלום בחצי הראשון.

אז אני לא חייב לשלם לך על כלום.

ואם נקרא מהר את התוספות אילימה,

נראה את ה... אם רק היה סערה וכל היינות נפלו,

הוא יכול להחזיר את הספינה ואת הזררת. אתה לא כן ישלם לך על זה. אם אין לו יינות אחרים בבית?

יש לו יינות אחרים. אלא?

על אותו, על מה שהובלת, ההובלה הראשונה, ודאי לא... שרק היינות נפלו אתה מדבר? כן. אה, אם רק היינות נפלו, אנחנו נדבר על זה בהמשך, כן.

אומר תוספות,

אילימה ביין סתם,

וספינה זו, אם נתן, עמי לא ייטול. לימה להב לי ספינתך ואנא מיתי נחמרה.

אומר התוספות, לא, מי בעיה אם לא נתן שלא ייתן?

כדקתני, לא מספיק שאפילו אם הוא לא שילם.

ברור שהוא לא משלם, אלא אפילו אם נתן כבר, יחזור וייטול.

אפילו אם הוא כבר שילם מראש, הוא יקבל את הכסף בחזרה.

כיוון שזה יכול להביא יין,

והמשכיר אינו יכול להביא ספינה זו,

שייטנה.

המשכיר לא יכול לקיים את המשך העסקה,

אבל הסוחר אומר לו,

מבחינתי, אני אביא לך יין אחר,

כאילו שהוא מתכוון לעשות את זה. הוא לא מתכוון,

אבל בתיאוריה זה מספיק.

הוא אומר לו, מבחינתי, אני לא אפסיק את העסקה.

זה רק בשביל לטעון עליו, מבחינתי, כאילו אני קיים באמצע הים, תמשיך להביא לי ספינה.

ולא דמי לאה דאמר לאיל, אילו בא ידך למיתא,

לאו אגרא באי למיתאו. זה לא דומה למה שאמרנו בחמור,

שהוא חייב לשלם על חצי הדרך. דאא, תמהני ליה,

שם חצי הדרך, או אילו,

שיכול בקל להשכיר מכאן עד מקום שירצה, או למכור שם סחורה כדי פרישית לעיל,

כמו שפירשתי קודם, שזה הועיל לו במה שהוא.

אז אי אפשר לא להתייחס לחצי ההשכרה הזו.

אבל אכל לא שייך למי מראכי,

שהיין נתבע, ומה ימכור?

היין תבע, אז לא הועילה לי בכלום מהשכירות הראשונה, לכן אין על מה לשלם.

הוא הועיל לו, היה יין נתבע. מה? הוא הועיל לו, זה יין תבע.

היה מקום לומר שזה נקרא שהוא, מבחינתו, הועלתי לך.

אני הבאתי לך עד כאן שהרי אולי ספינה מכאן עד הובלה של יין

מאמצע הים עד

היעד עולה פחות אולי, ככה היה מקום לומר.

בא התוספות ואומר, לא נכון.

אנחנו מתייחסים על,

בפועל מה שקרה, בפועל סחבת לי את היין הזה, מבחינתי לא הועלת לי. זה נכון, היה מקום לומר מה שאתה אומר.

אבל למעשה מבחינתי לא הועלת לי, אומר התוספות.

היין הזה תבע,

אני אומר, אני לוקח את חצי ההשכרה, את מה בוצע בפועל. הובלה עד אמצע הים

עם יין שאיננו,

אני מבחינתי צריך עכשיו להוביל מחדש יין אחר מישראל לקפריסין,

לא העלת לי בכלום,

אין לנו על מה לשלם.

אבל הרי זה באונס.

אפילו שהוא אנוס, אבל הוא אומר לו, אני לא קיבלתי ממך כלום.

זה כמו שהאדם הזמין את החליפה אצל החייט,

והחייט נפל למשכב ולא תפר לו. אז הוא אומר לו, אני אנוס.

אבל לא,

את החליפה לא קיבלתי, אין על מה לשלם.

כמו שאמרנו לך, ראש, איכשהוא היה אנוס, הוא לא יעשה את זה בכוונה.

אז הוא לא משלם לו פיצויים.

אבל אם הזכירות הועילה, הוא חייב לשלם לו.

וכאן הזכירות לא הועילה בכלום.

אם הוא מביא לו ספינה תואמת לצרכים לאמצע הים,

האם הוא פגור?

יפה מאוד. השאלה שנשאלת היא שאלה מצוינת.

מה הדין אם באמת הוא מביא לו ספינה תואמת?

ספינה תואמת.

יפה. הפוסקים דנים על זה בשולחן ארוך.

זה לא ביין זה, אבל.

הפוסקים דנים על זה, לא ביין זה, יפה.

דנים על זה בשולחן ארוך,

ואומרים דברים מעניינים בנושא.

מה הדין אם הוא מביא לספינה תואמת? בדיוק.

אז ככה, אם הוא מביא לספינה אחרת, אני לא רוצה.

הוא מביא לספינה תואמת,

אז לשון השולחן ארוך נראה, עוד מעט אנחנו נגיע לשולחן ארוך.

נקרא את זה בפנים.

אולי בעצם כדאי לדבר על זה כשנגיע לשולחן ארוך, בסדר? נתייחס לזה.

השולחן העור מתייחס לזה, והפוסקים מתייחסים, אם נספיק להרחיב בזה, אז בהמשך.

אנחנו רוצים עכשיו לסכם את הדינים,

את הרעיון החדש שלמדנו עכשיו.

יש מושג שנקרא סתם, ויש מושג שנקרא זו.

המושג סתם זה נקרא לא התחייבתי לך על משהו מסוים.

זה יכול להיות הן בספינה והן ביין. הן מבחינת המזכיר, הן מבחינת הסוחר.

לא, העסקה לא

לא הותנתה במשהו ספציפי, בספינה ספציפית. זה נקרא סתם.

אני יכול להביא לך חילופי. ולכן זה לא נקרא, אם נאמר,

בספינה סתם שטבע באמצע,

עוד מעט נראה, זה לא נקרא שהופסקה הסחירות.

כי זה נקרא שאני יכול לספק לך אחרת.

אותו דבר ביין. יש יין סתם ויין זה.

יין ספציפי, אני אומר,

מבחינתך נגמרה הסחירות.

אתה לא יכול להמשיך אותה. להביא ליין אחר אתה לא יכול.

אבל אם דיברנו על יין סתם, זה נקרא שכאילו אני קיים.

כאילו לא טבע היין מהבחינה הזו שלא הופסקה הסחירות,

הוא יכול להגיד לו,

נראה אם אתה יכול להמשיך את הסחירות.

אז הדין שלמדנו עד עכשיו,

שאם הוא שכר ספינה סזור,

ספינה ספציפית ויין סתם, אז מבחינת הסוחר הוא אומר לו,

הנה אני קיים באמצע הים, מבחינתי לא הופסקה הסחירות,

הסחירות הופסקה מבחינת מזכיר הספינות,

ומכיוון שאתה לא יכול להמשיך את הסחירות מאמצע הדרך והלאה,

אין לך אפשרות להמשיך בספינה זו,

אתה לא יכול להביא לי רכב חילופי,

אין לך ספינה חילופית כי אני פניתי איתך לספינה זו,

הרי שדנים רק האם הועילה הסחירות הזו,

הופסקה הסחירות,

דנים על החצי הזה, הועיל או לא הועיל,

לא הועיל, אין על מה לשלם.

לא לשאלה הראשונה, זה שייך לשאר הנושאים, לא לאברהם, אנחנו נראה כבר.

בהקשר לאברהם אנחנו כבר נדבר.

הלאה. אומרת הגמרא, אלא על מה דיבר רבי נתן שאמר אם נתן לא ייטול ואם לא נתן לא ייתן, שזה תלוי האם שילמתי מראש או לא שילמתי מראש. על מה הוא דיבר?

הרי אם הוא אמר ספינה זו ויין סתם, אין על מה לשלם כלום.

הוא לא משלם לו על כלום.

אלא בספינה סתם ויין זה.

מדובר בספינה סתם ויין זה.

אולי מציע...

אולי נציע שמדובר שהוא שכר ספינה, לא אכפת לו איזה.

אני לא הסתכלתי על הספינה שיש לך, חברת הובלות,

התחייבת להוביל לי,

לא הלכתי לבדוק על ספינה מסוימת, לא שאלתי אותך,

ספינה גודל כזה, גודל כזה, אתה יכול להביא לי מה שאתה רוצה.

ויין זה.

אבל ההוא, בעל הספינות, החברת הובלות, באו לראות את היין. את זה אנחנו ניקח, איזה גודל חביות, את זה.

אז עכשיו, מה קורה?

כשטבע הספינה עם היין באמצע הדרך,

מצד מי הופסקה הסחירות?

מצד מי?

רק מצד הסוחר.

המזכיר אומר לו, הספינות שלי?

יש לי בשפע, הספינה שלי טבעה.

תמתין רגע עם היין, אני כבר הולך להביא את הספינה.

אה, אין לך יין?

אה, מבחינתך הופסקה הסחירות. אז מדוע אמרת שהמזכיר בוחן את החבילות,

ולא הבעלים אומר את זה היין כי אני רוצה להרים?

ולא הבעלים אומר שאת היין,

זה היין אני רוצה להביא.

כי זה הכל תלוי... אתה רוצה לתת איזה ספינה להביא.

לא, לא, לא.

הכל תלוי מבחינת, עוד מעט נראה, הכל תלוי מבחינת בעל הספינה,

אם הוא יכול לומר לו, מבחינתך הופסקה הסחירות,

או שמבחינתך אתה יכול לחייב אותי להמשיך את הסחירות.

אנחנו כבר נראה.

אם הוא אומר לו,

נקרא את הגמרא אז נביא, אנחנו נקרא את הגמרא אז נביא.

אלא בספינה סתם ויין זה,

שמבחינת הספינה,

לא הגביל אותו באיזה ספינה,

חבי יין זה, הוא דיבר רק על יין ספציפי.

מי? מי דיבר? על סוחר.

בספינה סתם,

הסוחר

של הספינות לא הגביל אותו באיזה ספינה.

ומבחינת היין, המשכיר לא הגביל אותו, כן הגביל אותו, רק את היין הזה.

מדוע הגביל אותו?

כי הוא לא רוצה שאחרי זה יביא לו חביות אחרות, הוא לא רוצה,

אולי...

וזה הבדל גדול.

הנה.

רק רגע, הדין משתנה. הדין משתנה, בהחלט. הנה, כאן אנחנו כבר רואים שהדין משתנה. אם הסויכר יאמר, אם הסויכר יאמר, יין זה אני רוצה להעביר בטבק.

אה.

הסויכר אומר יין זה, אבל המשכיר קיבל, שמע את מה שהסוכר אמר, אז הוא לא התחייב לי יותר.

הוא אמר לו, אתה אמרת יין זה, יותר לא התחייבתי, אתה תביא לי יין אחר?

אתה אמרת יין זה, זה היה ההסכם.

ולכן הוא בא לנצל את זה עכשיו,

ואומר לו, אדוני,

אני רוצה להמשיך,

אני בכלל לא אשם. אבל בשני המקרים, המשכיר אתה זוכר, אם אמרו זה היין,

אז זה הדין שווה?

תלוי אם המשכיר קיבל על עצמו,

אם המשכיר קיבל על עצמו רק את היין או לא קיבל. אם הוא אומר לו, תשמע, אתה אומר יין זה, מבחינתי זה לא משנה לי, אתה רוצה יין זה בבקשה,

אבל אני מבחינתי אוביל לך איזה יין שתרצה,

זה לא מעניין אותי, אז זה כאילו שלא סיכמו על יין זה, כי העסקה נשארת פתוחה, אתה יכול להביא מה שאתה רוצה.

אנחנו מדברים באופן שסגרו את העסקה,

חתמו יין זה.

אם הוא אומר לו, זה לא מעניין אותי, אתה אומר יין זה,

תביא איזה יין שאתה רוצה.

אם לא סוכם על יין זה והמשכיר הוא לארג', הוא אומר לו, אתה אמרת יין זה, מבחינתי תחליף אותו, הוא לארג', הוא לא מקבל,

הוא לא מוכן להגביל את עצמו, הוא אומר, אני לארג', לא אכפת לי.

אז עכשיו במקרה הזה הוא יפסיד. מדוע?

אומרת הגמרא אליו, בספינה סתם ויין זה, אם לא נתן, המה היא לא ייתן?

גם אם הוא לא נתן,

לפי תוספות אנחנו עכשיו מדברים,

את חצי הדרך השני עמי לא ייתן.

נאם עלי

הב לי ההוא חמרה ואנה מייטינא ספינתא.

בא בעל הספינות ואומר לו,

הספן בא ואומר לו הספינה ויין טבעו?

אני מבחינתי לשירותך אדוני. הספינה שלי לא טבעה בכלל.

היא טבעה? אני כבר שולח לך ספינה חילופית, אין בעיה.

תביא את היד אני ממשיך.

תשלם לי עד סוף הדרך.

הסוחר אומר לו, רגע, רגע, רגע, אבל אין לי יין.

אולי אני אביא לך יין אחר?

אדוני, סיכמתי איתך על יין זה.

אתה לא יכול להביא לי יין אחר, ועכשיו אני מנצל את זה.

מה אני מנצל? אני אומר, אתה מפסיק את הזכירות באמצע הדרך?

אבל אתה שכרת אותי לדרך שלמה, אין לך זכות להפסיק באמצע הדרך.

אתה אנוס?

עוד מעט נראה.

אבל...

נראה לי סתם בובל, נראה לי סתם שבוע.

אני אגיד, יש לי יין טון, אני צריך את היד הזה.

עבד, אני צריך לדרך את יין אחר מהבית?

אין לי יין אחר!

על מה אתה מדבר? עד יין סתם?

לעזרת, לא לזה, תודה. אם הוא טבע, אז הוא הפסיק שכירות,

בגלל שאין לו יין אחר, אנחנו צריכים להביא. אין לו יין אחר, גמרנו, מה הוא יכול לעשות?

עוד ינצל את זה, והוא אומר לו,

סכרת אותי ליום שלם, סכרת אותי בהופלה מוחלטת. תוציא את היין מהים, אני עכשיו שם... אף אחד לא התביע את זה,

אף אחד לא התביע את זה.

‫באו שודדים והטביעו את זה, ‫אף אחד לא הטביע. ‫שתיהם בוכים אותו דבר. ‫-ואם הוא יביא חוויות דומות, ‫בדיוק מה שהוא צריך. ‫-או,

אנחנו שוב חוזרים לשאלה שנידונת ‫בשטוחן ובפוסקים, מה הדין? ‫-באופן שאין שום אפשרות בעולם ‫להקפיד על זה. ‫זה ממש דומה וממש זה וממש זה.

‫כנראה שעל זה הוא יצטרך להיכנע, ‫זה כמו שהוא מביא יין זה.

‫אבל זה לא ברור בפוסקים, זה לא ברור.

‫הפוסקים דנים על זה, ‫אני לא רוצה את זה, ‫זה לא ברור.

יש בזה סמ״א בספר סמ״א פה על השולחן ערוך, ‫מעריך בזה ודן בזה הרבה.

‫לא ניכנס לזה. ‫-אבל הוא לא ראינו אפילו לחצי הדרך, ‫הוא לא ראינו כלום. ‫-על סמך זה ראינו... הוא לא יפה. ‫אנחנו כבר נראה את התוספות שמסביר את זה.

‫אולי עכשיו כדאי, אולי נעצור כאן.

‫באמצע הגמרא עוד לא יודעת ‫על מה מדבר הסיפור, ‫שזה תלוי אם הוא שילם מראש או לא.

‫הגמרא כאן אמרה, דין שבמקרה הזה ‫הוא משלם לו על כל הדרך.

‫וכאן מייד שואל תוספות שאלה. ‫התוספות השני, אלא,

‫אלא בספינה סתם ויין זה, ‫אם לא נתן המאי לא ייתן.

‫לימלא הב לי חמרא ואנא מייתינה ספינה.

‫לא מביה אם כבר נתן שלא ייטול.

‫אם הוא כבר שילם את כל הדרך, ‫ודאי שהוא לא מקבל את זה בחזרה, ‫אלא אפילו לא נתן,

‫יש לו לתת כל הסחירות,

‫שהרי קנה המזכיר כל הסחירות ‫במשיכת הסוחר את הספינה.

או, כשהספינה התחילה לצאת לדרך,

הסוחר קנה אותה.

למה הוא קנה אותה? הוא סחר אותה לעד סוף היום, עד

היעד שלה.

זה הסחרור של הספינה. היא לא הגיעה ליעד. היא לא הגיעה ליעד, אבל זה הקניין שלו, הוא קנה אותה.

הוא סחר אותה, הוא קנה אותה, הוא עשה קניין.

ואם הוא עשה קניין...

קניין סחרור. קניין סחרור. קניין סחרור. זאת אומרת, כמו שאדם סוחר דירה לחודש,

לחודש, הבן אדם שכר את הספינה להובלה מכאן ועד כאן.

מכאן ואילך התנתק המזכיר ואומר, אדוני, הספינה שלי ברשותך,

אצלך, עד שתגיע ליעד, אני לא הבעלים עכשיו. אם זה רק חוויות שלו, אבל אם היו רק חוויות של הכלבים...

אז יש כמה שוכרים בשותפות.

אז הוא משלם חלקית? הוא משלם חלקית, ברור. כולם מתחלקים ביניהם. יש כמה שוכרים, כולם מתחלקים.

על הספינה הוא לא משלם בגלל שסוחר לא חייב באונסי. כן, אבל אם יהיה יעדים שונה, בלי יין זה,

חלק רק קוב בלי יין זה, וחלקקים יין עם זה, יוצאים יפול עליו חוב גדול.

על מי יפול חוב גדול? על בעל הספינה.

על בעל הספינה. לא, בעל הספינה אין בעיה, הוא ישלם לזה שהוא אמר להם לא יין זה, ולזה שהוא אמר יין זה הוא לא ישלם. נכון, נכון.

הוא אומר תוספות, הוא קנה את הסחירות לכל הספינה.

כיוון שמזומן המשכיר לקיים תנאו,

או אפילו בלא משיכה, כיוון שהמשכיר יכול לקיים, אומרת הוספות, לא צריכים דווקא שימשוך את הספינה ויקנה אותה.

כיוון שהמשכיר יכול לקיים תנאו וסוחר אינו יכול לקיים,

אם כן מזלו גרם והווקי חוזר בו וייתן לו מחצי הדרך שלא הלך כפועל בטל.

שנייה אחת, אנחנו כבר נצליב את זה עם הגמרא הקודמת.

אומרת הוספות, כיוון שהסוחר

אינו יכול לקיים, והמשכיר מזומן לקיים את המשך הדרך. אומר לו המשכיר, אדוני, קרה אונס?

לא אצלי, אצלי לא קרה אונס. מה אתה רוצה ממני? אני ממשיך את הדרך.

הנוסע החליט לעוף באמצע הדרך,

מה אכפת לי? אני ממשיך עד ירושלים, תשלם לי עד ירושלים.

מה זה קשור אליי?

המשכיר יכול לקיים תנאו, הסוחר אינו יכול לקיים תנאו,

אם כן מזלו גרם. אז זה כאילו הסוחר הפסיד.

והווקי חוזר בו וייתן לו מחצי הדרך.

והנה שואל תוספות.

וקשה, דע, מה ייתן לו כלל? רגע, התוספות מדגיש פה עוד שתי מילים,

כפועל בטל.

את המושג הזה אנחנו נסביר בקצרה.

כפועל בטל הכוונה, כשהוא לוקח, כשהוא משלם לו עכשיו על כל הדרך,

הוא לא משלם לו מחיר מלא.

מדוע?

הבעל הספן הזה הרוויח. הוא עכשיו יושב בבית, יכול לקבל עוד עבודות, הוא לא עובד.

הוא הרוויח עכשיו, נכון?

אלא מה?

אף אחד לא שוכר ספינות עכשיו באמצע היום, כולם שוכרים את זה בתחילת היום. נכון, נאלצתי להתבטל בגללך, נכון. אי, מישהו יזכור אותי באמצע הדרך, אתה לא חייב לשלם לי על הספנות, רק על המחיר של שכירות הספינה.

למה הוא לוקח? הוא יושב בבית. הרי קהל הסכירות התפצלה לשני גורמים, שני מרכיבים.

שכירות הספינה,

כן, השתמשת בספינה שלי, וגם השתמשת בספן.

הספינה שלי הלך.

הספן,

ברוך השם, יושב בבית ולא עובד.

כמה שווה לבן אדם לשבת בבית ולא לעבוד?

זה לא שווה מאוד הרבה,

כי בן אדם בסך הכול רוצה לעבוד.

אבל בסך הכול, אם יגידו לו, שב בבית ונשלם לך,

אז הוא יהיה מוכן קצת להוריד מהכסף שתשלם לו.

איך קוראים לו?

הרבה בני אדם מוכנים לקבל הבטחת הכנסה ולא לעבוד.

אם זה הספנים, זה לא גורם לגבי הערב.

נכון, זה, נכון.

אבל אם,

הגמרא אומרת שיש כאלה אנשים שזה מזיק להם אם הם לא עובדים.

אבל אם, אבל בן אדם נורמלי, מחר יהיה לו עבודה, מחרתיים עבודה. ברוך השם, טוב לו יום אחד חופש. הוא אומר לו, אבל אני מפסיד כסף.

אבל אני לא צריך לשלם לך מחיר מלא.

תשלם דמי אבטלה.

זה נקרא כפועל בטל.

בפוסקים כתוב שהמחיר של פועל בטל זה מחצית.

זה הוסכם, מכיוון שמאוד קשה לשום את זה, אז הפוסקים קבעו שומה,

הפוסקים הקדמונים חצי.

דהיינו, אם שכר הובלה עולה 1,000 שקל, אתה תשלם מ-500 שקל.

זה נקבע בערך, פחות או יותר, בדעת בני אדם, ברוב הסחירויות שזה בן אדם מוכן.

אז לכן, עכשיו,

הוא אומר, תוספות קל, הוא ישלם על חצי הדרך הראשון מחיר מלא,

כי זה היה לו גם ספינה וגם ספן,

ועל חצי הדרך השני מחיר של ספינה מלא,

ואת מחיר הספן, רק מחצית ממנו.

ברור, הוא יקזז לו קצת מהכסף.

אבל בסך הכול זה נקרא שהוא משלם לו פחות או יותר מחיר מלא על כל דרך.

אני לא אכפתי, אני לא ברור לי בעיה הבאה על זה.

הסגרתי ספינה עם...

אני אפסיק אותך באמצע.

לכולם עדיין לא ברור, כי התוספות עדיין רוצה להשלים לנו את התמונה, בסדר?

וקשה.

דעמי ייתן לו כלל מחצי הדרך שלא הלך. שואל תוספות, אולי מה שמפריע עדיין לכולם.

אפילו כפועל בתל, כיוון שהראו אונס.

הרי הסוחר הפסיק את הסחירות באונס.

האמרינא ליל, אי אחד הסוחר אנוס.

דעתא מיטרא, דאינו צריך להשקותה, דא ופסיידא דפועלים.

ומשמע לאיל, דא כל אונס שאירע לבעל הבית שלא היה לו לידה יותר מן הפועלים, אבא פסידא דפועלים.

כתוב לאיל בגמרא, בדף עז,

שאם בן אדם שכר פועל להשקות את השדות שלו,

הוא נמצא בחודש טבת,

ובצורת, מה הוא צריך לעשות? אין גשם.

אז שוכרים פועלים להשקות את השדות, אין ברירה.

הוא שוכר אותו ליום שלם עבודה, אלף שקל יום עבודה. תשקע לי את כל השדות.

באמצע היום,

יורד גשם.

אני ידעתי מראש שיורד גשם.

חודשיים בחורף לא יורד גשם. בדיוק היום כשאני צריך,

ובדיוק היום כשאני שכרתי כבר פועל,

אני אנוס.

לאף אחד לא יצר לדעת, אומר תוספות, הוא משלם לו רק,

אומרת הגמרא לאיל, הוא משלם לו רק חצי היום,

כי הוא אומר לו, אני לא אשם שהופסיקה השכירות.

מה אני אעשה?

שכרתי אותך, לא, אני לא צריך את השכירות שלך. מה, אתה רוצה להמשיך להשקות לי את השדות? תודה רבה לך.

זה כאילו, אתה הפסדת, נכון?

שתינו הפסדנו בשווה. אני נאלץ בדל כוחי להפסיק את הסכירות. אין לי מה לעשות עם ההשקעה של המים עכשיו.

זה כמו, אם תשקיע לי את השדות, זה כמו אחד שעומד ברמזור ועושה ככה כשיהרוג.

יש כאלה אנשים שחושבים שהם מנהלים את העולם.

אני חושב שההשקעה הזה, הוא צדיק, חושבים שהוא הרוויח בית. הוא הרוויח ממנו בגלל ש...

כן, יש איש בכם כאלה. שהוא עזר לפועל. שהשם עזר לפועל.

אבל לגללו של בעל הבית גרם שהוא הרוויח. לא. לא לגללו של הפועל.

אולי,

ואז כתוב בגמרא,

שאם הבעל הבית עכשיו אומר, אני לא צריך את הפועל,

באונס הפסקתי את הסכירות,

אז הוא משלם רק לפועל על חצי יום, הוא לא משלם לו יותר. מה שהוא אומר, גם במבחן התוצאה הוא השקע, הוא לא השקע. הוא לא השקע. הוא השקע רק חצי יום. טוב, זה... אני שלא אומר חצי יום. אתה לא משקע. אז יש לנו פתרון.

השדה מושקה.

מה? השדה מושקה בסוף. לא, לא הזכרתי אותך שהשדה תהיה מושקה יותר מותני תתפלל. הזכרתי אותך שתשקה. למה לא? למה לא? כי אם זה מים בחינם, אני מעדיף.

ללמוד בלי ילד יושב, מה?

אז לא, אבל זה משהו... לרוויח מים, לרוויח פועל, הכל מושקה. רגע, אם באמצע היום היה דלקה, כילתה את השדה, אין מה להשקות. אתה מסכים לדין?

על זה נדבר, בסדר?

אם פתאום בא נהר שטף, יש גם דוגמאות. נהר שטף, נכון. כל מיני דוגמאות.

אז... אם זה קבלנות. זה שואל תוספות, זה שואל תוספות, מה ההבדל?

נאלצתי להפסיק...

יפה, יפה. אם הוא שכר אותו ליום שלם לפי שעות עבודה,

הדין יהיה אחר. אנחנו מדברים שהוא שכר אותו על קבלנות, על פעולה.

הוא רוצה שהוא יעסק ככה עם המים?

תשקילי את השדה, כן. תגמור את זה בשעה, תגמור את זה בעשר שעות.

זה לא נקרא שאתה משקה, אדוני. זה לא נקרא שאתה משקה. אני מסכים. אני כן מתארתי. אתה מסכים, אבל... אני פה. לא, אז בוא נעשה משהו אחר. בוא תסדר לי את הגינה מאחורה, משהו אחר. אם הוא ישתמש בו למשהו אחר... לא, מה פתאום, בקבלנות הוא לא יכול להשתמש בו. זה... סיכמנו רק על זה. סיכמנו רק על זה.

היום זה מצוי, אדם מזמין אצלך חיית חליפה, פתאום אחרי שהוא הזמין, המודה השתנתה, אין לו מה לעשות עם זה.

שואל תוספות,

שואל תוספות, מה ההבדל? גם פה באמצע הסחירות

אין מה לעשות עם הספינה.

הוא שכר ספינה, היין שלו טבע באמצע הדרך.

זה אותו דבר, אני אנוס.

אני שכרתי פועל שיובילי את הספינה עד קפריסין.

אין לי מה לעשות יותר עם הספינה.

אני אנוס.

מה ההבדל בין זה לסיפור שכתוב לעיל בגמרא, שהוא משלם לו רק חצי הסחירות של ההשקיה? מדוע? מה ההבדל? בשתיהם הפועל אנוס הוא משלם לו...

הסוחר של הפועל אנוס הוא משלם לו רק חצי.

עונה על זה תוספות.

ותירץ ריבן

דלעיל שהפועלים לא איבדו כלום,

רק שנתבטלו אין נותן להם כלום,

אבל הכה שהמזכיר הפסיד ספינתו כפועל בתלמיעית ליה כיוון שמזומן לקיים שכרו.

אומר התוספות, דבר חידוש מעניין.

אומר התוספות, שמה הפסקת את הסחירות,

הפסקת, כליל.

הנה, הפועל הולך הביתה,

עלה אשתו, עלה ילדיו,

אין לו שום עבודה, הוא לא קשור אליך יותר.

כאן הספינה טבעה.

ואז מה אם הספינה טבעה?

מה יש לסוחר מזה שהספינה טבעה?

הספינה טבעה, המזכיר אומר לו, אדוני,

עד הזמן שהספינה צריכה להיות בקפריסין,

כלפיי היא לא טבעה, היא אצלך.

אתה סחרת את הספינת קפריסין?

היא אצלך עדיין.

אתה לא החזרת לי את הספינה, זה לא כמו פועל,

זה חילוק מאוד מעניין,

זה לא כמו פועל שהופסקה הסחירות.

ואמרנו, בעל כורחנו, יהיה מה שלא יהיה,

הסחירות הופסקה, הפועל חוזר לביתו.

אין אצל הסוחר, לא נשאר כלום.

אין זכר למה שהסוחר של הפועל

בהתחלה סיכמתו על כל היום.

נפסק הסחירות.

כאן,

על זה אנחנו דנים.

האם הספינה כאשר היא טובעת

היא כאילו ברשות המזכיר או ברשות הסוחר כביכול?

אומרים,

המזכיר אומר לו, אדוני,

מכיוון שאני יכול להמשיך לספק לך ספינות,

אם היה לך רק יין,

אתה לא יכול לספק יין, כי אמרתי יין זה.

אבל אם היית יכול לספק ליין,

אני יכול לספק לך את הסחירות.

אני מבחינתי לא הפסקתי את הסחירות.

אלא מה, אתה אומר, אין לך במה להשתמש בסחירות?

בסדר, אבל עדיין לא מתייחסים לזה כהופסקה העסקה.

כי מבחינת

הספינה היא לא חזרה אליי.

אז אפשר עדיין להתייחס לזה כאילו אתה מנצל את הסחירות לפי הסיכום הראשוני עד קפריסין, ולכן תשלם לנו על הסחירות עד קפריסין.

כמו שאומר, רכב מבטא מביאים לך רכב חלופי,

הם מבחינתם לא הפסיקו את השכירות. כאן מדובר שהוא לא מביא רכב חלופי, כי אין בשביל מי.

אבל הם מבחינתם לא הפסיקו את השכירות, נכון.

זה הדין המעניין והעמוק שלמדנו עכשיו, זה הדין השני. יש לנו עוד שני דינים ללמוד,

ונעשה את זה בקיצור, מכיוון שהזמן מאוד קצר.

אומרת הגמרא הלאה,

אומר רב פאפה,

לא משכחת לה.

עכשיו בא רב פאפה לתרץ על מה כן דיבר רבי נתן,

ואמר שזה תלוי אם שילמתי מראש או לא שילמתי מראש,

לא משכחת לה אלא בספינה זו ויין זה.

מה קרה בספינות זו ויין זה? אתם כבר תלמידי חכמים יודעים לומר לנו?

בספינה זו ויין זה, מצד מי הופסיקה השכירות?

מצד שתיהם.

נו, מה עושים כשהשכירות מופסקת מצד שתיהם?

שלא בהסכמתם אלא בעל כורחם.

כאן יש לנו בעיה.

לא, אין חצי חצי. מדוע?

מדוע? מדוע אין כאן חצי חצי?

המזכיר אומר לו, תשמע,

אתה בא אליי בטענות ואומר לי שאני הפסקתי לקיים את חובתי לספק לך ספינה?

על מה אתה מדבר? כשטבע לך היין אתה יכול לבוא אליי בטענות?

ואני אפסק את הסכירות? כשטבע לך היין,

אין לך מה לבוא אליי בטענות, אתה הפסקת את הסכירות.

מה זה מעניין אותך? מה זה העסק שלך שגם הספינה שלי טבעה?

אחרי שטבע לך היין, כבר לא מעניין אותך מה הספינה שלי.

אז גמרנו.

אתה לא יכול לבוא אליי בטענות שגם אני.

אז בא...

ככה אומר מי?

בעל הספינה לבעל היין. בא בעל היין ואומר לבעל הספינה אותו דבר.

אדוני הנכבד,

מה אתה אומר?

אתה יכול לומר שאני הפסקתי את הסחירות?

מבחינתך הופסקה הסחירות. מה אכפת לך שגם היין שלי טבע?

יש פה שני זוויות של הסתכלות.

אבל הספינה גרמה לאובדן היין. לא הספינה גרמה. או היין גרם לאובדן הספינה. אין הספינה.

הגשמים הסוערים, העגלים, הטביעו את שניהם יחדיו.

הליסטים הטביעו את שניהם. לא מדברים פה שמשהו גרם לשני.

יש כוח עליון שגרם את שתיהם.

זה אונס, כן.

לכן, הדין הוא כך.

הדין הוא כך.

הדין מאוד מעניין עכשיו.

יש כאן המוציא וחברו עליו הראייה,

אבל לא מבחינת...

רגע, אז בעל היין אומר לו, ספינת זו, אני רוצה רק את זו. לכן יש לו טענה... בעל הספינה אומר לו... לא, אני מדבר על בעל היין. בעל היין אומר לו, רק הספינה הזו, אתה הפסקת את הסחירות.

אתה לא יכול להמשיך אותה עם ספינה אחרת? דיברנו על הספינה הזו.

בעל הספינה אומר לבעל היין,

אדוני, אתה הפסקת את הסחירות שלך, אין לך אפשרות להביא יין אחרת.

מבחינתי, אני לא חייב יותר להביא לך ספינה.

אתה הפסקת את הסחירות.

יש לנו כאן שתי זוויות הסתכלות, כל אחד מהזווית שלו.

אז זה רק מציאות של יין זו וספינה זו. יין זו וספינה זו.

רק ביין זו וספינה זו, שכל אחד הפסיק את הסכירות במוחלט, הוא לא יכול לקיים את הסכירות. כאן אנחנו באים לדילמה הזו.

באיזה זווית מסתכלים,

באיזה זווית אנחנו מסתכלים על העניין,

וכאן תופס אם הוא שילם מראש או לא שילם מראש.

אם הוא שילם מראש, הכוח שלו יותר חזק,

הכוח שלו מוחזק בכסף.

כסף. הוא אומר, אדוני, איתי אתה לא צריך כבר לדבר.

אני בטוח, יש לי את הכסף בכיס.

אה, אתה רוצה להוציא ממני מההסתכלות שלך?

אבל יש כבר את ה... זה לא ראייה, מכיוון שכאן זה לא ספק.

כאן זה לא מוציא מחברו לב ראייה.

זה שני כיווני הסתכלות על אותו סיפור.

כי אם נסתכל מהזווית של בעל היין, לא מעניין אותו

היין שלו, מעניין אותו שהספינה לא יכולה לקיים את החוזה.

אם נסתכל מזווית הסתכלות של בעל הספינה, הוא אומר לו,

בעל היין אתה לא יכול לקיים יותר את ההתחייבות.

אתה ביטלת, לכן אנחנו, רגע, רגע. אז כל אחד בא בטענות.

נו, בוא נראה מי בא בטענות.

כאילו כל אחד בא וצועק לנו מהזווית שלו.

הזווית הזו מייצגת את בעל הספינה,

הזווית הזו מייצגת את בעל היין,

שניהם באים לבית הדין.

האומנם שניהם באים לבית הדין?

לא ולא.

מי שהכסף בכיסו הוא יושב בבית ומחכה לראות אם הבית דין יקראו לו.

נכון?

לכן אם נתן לא ייטול ואם לא נתן לא ייתן.

אבל הדין הוא שתיהן.

הדין עם כל אחד, אם נסתכל...

נכון, כאן זה... הכל זה בלילה, זה שני שנים דין.

אנחנו הסברנו שזה דין מאוד מעניין, זה לא קשור לספק, כאן זה לא ספק,

לפי השיטה הזו. זה דין של הגמרא. לפי השיטה הזו, יש שיטה שזה מדין ספק, יש הרבה שיטות בגמרא הזו,

אנחנו מדברים על שיטה ספציפית, כי אנחנו לא יכולים במתכונת זו לדבר על כל השיטות.

אבל לפי השיטה הזו, זה הסבר, וזה הסבר מיוחד במינו,

סברה נפלאה, שמי שיש לו כסף, הוא אומר, לא אני.

לא אני כאן צריך לייצג את הצד שלי.

הצד שלי כבר מיוצג,

מכיוון שהכסף אצלי. הוא רוצה לבוא עם הצד שלו, כל עוד שאתם לא שוברים לי את זווית ההסתכלות שלי,

אתם לא תוציאו ממני את הכסף,

וכך נקבע לך.

זה חידוש של רבי פפא ביאר את רבי נתן, זה מה שאמר רבי נתן.

אבל הדין הזה של מי יצא לכסף, זה הדין חידוש של רבי נתן. זה חידוש של רבי נתן,

ורבי פפא ביאר שרבי נתן דיבר על סיפור של מקרה כזה.

אומרת הגמרא,

רבי פפא אומר, על זה דיבר רבי נתן, שאמר אם נתן לא ייטול,

ואם לא נתן

לא ייתן.

אומרת הגמרא, ממשיכה הגמרא את הציור הרביעי,

אבל בספינה סתם ויין סתם, חולקים.

מה הדין הימור? שניהם יכולים לקיים כביכול את המשך השכירות. אדם שכר ספינה, לא מעניין אותו איזה.

בשביל הובלת יין, לא מעניין איזה, לא דיברו על יין מסוים.

הספינה תבע עם היין באמצע הדרך.

בא בעל הספינה ואומר, אני מבחינתי יכול להביא ספינה אחרת.

בא בעל היין ואומר, אני מבחינתי יביא אין אחרת.

אם יביאו, יביאו.

כנראה שאף אחד לא יביא ספינה לאמצע הדרך ואף אחד לא יביא יין לאמצע הדרך.

הם מהסכמתם כביכול רוצים לפרק את החוזה,

ואז אומרים, בסדר,

נשלם על החצי, ועל החצי לא נשלם. כי מבחינתם, הוא משלם עד חצי הדרך. לא, לא, משלם עד חצי הדרך, כי אומר,

זה כאילו שמרצון... גם היין שלי הלך, גם אני אשלם לו.

גם היין שלי הלך, גם אני אשלם לו. מה הוא עושה? הוא עשה לך שירות.

איזה שירות עשה לי? אני, יש לי יין,

אין לך ביות,

היין שלי יצא לי את הפוסית, כשאתה חולה, צריך... אין לי אין לי גם יין, אני גם תורן לו.

תרחתי חצי יום,

תרחתי חצי יום והיזהתי ואתה לא תשלם לי? לא.

תרחתי, תרחתי שנה שהיה אז זה נהיה לי יין.

ואני, לא תשלם לי על זה מה?

ואני הובלתי לך ספינה עד חצי הים ולא תשלם לי.

קרב, זה שניות, זה בחלוק לא נראה לי גדולה בכלל שאני אשלם לו.

מה לעשות?

ועודו ידבר אחרת במקרה שהוא יהיה בעל ספינה ולא בעל יין. אין לי ספק בדבר.

מה, הוא לא משלם לו רבע?

הוא צריך לשלם לו רבע.

לא, חולקים זה לא מצד ספק.

חולקים על החצי דרך? לא, חולקים, אני אסביר שוב. חולקים זה נקרא, חולקים זה נקרא,

יש שיטה בתוספות בעמוד ב' שחולקים על חצי דרך ומצד סיבה אחרת.

חולקים הכוונה לפי התוספות בעמוד היו שאנחנו כל הזמן נקבים איתו.

חולקים הכוונה שמכיוון שהשכירות הופסקה מרצון שתינו כביכול,

כאילו מצד שתינו השכירות יכולה להימשך והחלטנו להפסיק,

אז בואו נגמור אותה באמצע, כאילו שסיכמנו מראש עד חצי,

אז תשלם חצי.

בעל היין פה הוא לא נורמלי, הוא דופק את עצמו. אין לו ברירה.

יש לו ברירה. אין לו ברירה. אני משלם רק על רבע. להוביל, להוביל... תשתף איתי בחצי דרך שאפשר. להוביל יין עד חצי דרך יעלה לו יותר.

הוא לא צריך. אז למה תוספות זה השנייה שהחלקו על רבע? או, זה ה... יש לזה סיבה. יש לזה סיבות אחרות עמוקות מאוד, אבל אי אפשר.

אנחנו כרגע נאלצים ללמוד רק שיטה אחת בתוספות בעמוד א', יש תוספות כאן בעמוד שלנו,

אנחנו עכשיו בעמוד ב', כן?

יש פה תוספות עם שיטת הריבה ויש עוד שיטות, אנחנו לא...

אנחנו לא יכולים להיכנס לזה, אנחנו נתרכז רק בזה.

טוב, ובכן אנחנו סיכמנו את הגמרא,

סיימנו את לימוד הגמרא עם שיטת התוספות בעמוד א',

ואני רוצה שתעזרו לי בבקשה לסכם את הדינים במהירות,

מה הדינים שעולים כדי שנוכל במהירות לחזור לסיפור שלנו?

ובכן, הסוחר ספינה מסוימת,

מסוימת, להובלת יין שאינו מסוים, וטבע הספינה עם היין בחצי הדרך,

מה הדין?

הסוחר ספינה מסוימת, וטבע יין בחצי הדרך.

הפסיקה הספינות בגלל בעל הספינה. הפסיקה בגלל בעל הספינה, ואז

לא משלם כלום.

כי הוא אומר, לא הועלת לי בחצי הסחירות,

ובעל הספינה לא יכול להמשיך את העסקה, כאילו בוטלה העסקה מבחינת בעל הספינה,

ובגלל ששכרתי ספינה מסוימת, אינך יכול להמשיך את העסקה,

ולא הועלת לי עד חצי, כאילו לא קיימת לי כלום,

ואז אני לא משלם כלום.

בסוחר חמור מסוים, חמור זה,

אז מכיוון שלפעמים יש לו תועלת באמצע הדרך, אז נדון. אם יש לו תועלת באמצע הדרך,

כגון

שיכול למכור פה את היין,

או שיכול להגיע יותר בזול מכאן עד נקודת היעד, הוא ישלם לו חצי.

הוא ישלם לו על חצי עד פה.

אם אין לו תועלת מחצי הדרך, הוא לא ישלם לו כלום.

לא ישלם לו כלום.

בסוחר ספינה סתם ויין זה,

וטבע הספינה עם היין,

אז זה נקרא שהופסיקה הסחירות מצד

בעל היין,

כי הספינה היא ספינה סתם, הוא יכול להמשיך ולספק לו ספינה,

אז הוא משלם לו סחר כל הדרך.

מדוע? כיוון שאבדה ספינתו, כיוון שעבדה ספינתו,

הוא אמר לו, כאילו הסחירות עדיין אצלך, כאילו הספינה שלי עדיין אצלך,

תביא יין, אני אמשיך לך, אני לא הפסקתי, אותי לא מעניין,

סחר את הספינה, תמשיך הלאה,

מבחינתי לא קרה כלום,

ואז הוא משלם לו דמי כל הדרך, הוא רק מנקה לו שכר כפועל בטל, כמו שהסברנו.

כן.

אם טבע רק היין באמצע הדרך, באופן שספינה סתם ויין זה, זה הסיפור שאתה שאלת מקודם,

הוא שכר ספינה סתם ויין זה ורק היין טבע באמצע הדרך,

מכיוון שכך, בעל היין לא יכול לספק את הסחורה,

הוא אנוס, לא,

הוא אנוס, הוא יכול להביא לו עוד ספינה מיד על המקום.

הוא הביא את היין, הרב אמר יין זה וספינה סתם.

בהתחלה דיברנו על ספינה מסוימת ויין סתם.

עכשיו אנחנו מדברים על יין,

יין זה, אז בעל היין לא יכול להמשיך את הסחירות, הוא אנוס,

הוא אנוס, הוא לא יכול להביא יין אחר,

מבחינתו באונס הופסקה הסחירות,

בעל הספינה יכול להמשיך את ההסכם, כי הספינה קיימת,

ואז זה כמו פועלים שירד גשם בחצי היום,

שהשכירות הופסקה בחצי היום מאונס,

ואז הוא משלם, לא על חצי.

זה מה שלמדתי.

קודם דיברנו על ספינה זו ויין סתם.

לא, סתם. ספינה סתם ויין סתם.

בציור הראשון דיברנו על ספינה זו ויין סתם.

בציור הראשון הראשון...

במקרה של ספינה סתם ויין זה, וטבעה הספינה עם היין,

אז דיברנו, מכיוון שהספינה נעבדה,

טבעה הספינה עם היין, הספינה נאבדה,

אז זה אומר תוספות,

זה מה שאמר התוספות למטה, שאם הספינה נאבדה זה לא דומה להופסקה,

לירד גשם בחצי היום,

כי אומר הספינה אצלך עדיין.

תשלם את כל הדרך.

אז תשלם את כל הדרך. אבל אם אני החזרתי לך את הספינה, רק היין שלי טבע,

נאלצתי להפסיק את הסכירות, זה כמו שהופסקה הסכירות באונס מכיוון

שירד גשם, או שהיין שלי טבע,

מכיוון שכך אני משלם רק חצי הדרך.

כן, כי זה אונס, נכון.

הסוחר ספינה זו ויין זה,

תלוי אם הוא שילם מראש את שכר כל הדרך,

אז גם אם הכל טבע,

המשכיר לא מחזיר לו כלום,

כן?

הוא רק מחזיר לו שכר כפועל בטל, גם פה הוא צריך לקזז כפועל בטל, כי הוא לא עבד.

ואם הוא עדיין לא שילם,

הוא לא משלם כלום.

למה?

מכיוון שאם הוא לא שילם,

אז אנחנו דנים בזה כמו טבעה ספינה זו,

ואין לו תועלת מחצי הדרך שהוא לא משלם כלום.

כי אז מסתכלים במבט של בעל היין, הוא אומר, הספינה שלך טבעה,

ואני לא צריך לשלם לך כלום, ואין לי תועלת מחצי הדרך, אני לא משלם כלום.

הוא שכר ספינה? לא, ברור החישי. אחרי שהסתיימה העסקה, סיפקתי לך, אני מבחינתי סיפקתי לך את הכל, מבחינתי הסתיימה העסקה. הוא שכר ספינה באמצע היין שלו.

בסדר, אבל אתה...

אבל זה נקרא... לא, לא.

זה נכון, אבל... זה נכון.

אם אני קניתי את הספינה,

קניתי את הספינה ממש ליום שלם, אז אתה צודק.

אתה צודק. כאן לא מדובר על קניתי ספינה, קניתי את השכירות של הספינה, את השירות של הספינה.

זה סוג שכירות אחר.

יש, נכון, יש שיטת המרדכי, שהיא ממש עשיתי קניין בספינה, זה כן דומה לזה.

כאן אנחנו לא מדברים על קניין.

התוספות אומר משך או לא משך.

‫המרדכי אומר שבמשך יהיה יותר חמור, ‫כמו שאתה אומר, ‫אבל אנחנו לא ניכנס לכל השיטות. ‫שוב, במסגרת הזו ‫אנחנו לא יכולים להיכנס

לכל השיטות.

‫לכן אני מדגיש שהלכה למעשה ‫לא נוציא מכאן, ‫כיוון שיש עוד שיטות ‫שלא למדנו עוד הרבה שיטות.

‫זה גם תלוי בעוד פרטים אולי. ‫אז אנחנו רק לומדים את הסוגיה ‫בשביל לימוד הסוגיה, ‫כדי לדעת איך יוצא הדין ‫לפי הסוגיה הזו,

‫לפי השיטה של תוספות במקום. ‫זה מספיק לנו להעיד.

‫אם הוא שכר חמור זה ויין זה ‫ומת החמור ונשפך היין,

‫אז עכשיו אין לו תועלת מכלום ‫כיוון שנשפך היין,

‫אז

אותו דבר, יוצא הדין, ‫אם הוא לא שילם הוא לא משלם, ‫ואם הוא שילם הוא לא מחזיר.

‫שכר ספינה סתם להובלת יין סתם, ‫הוא משלם חצי הדרך.

‫אבל כאן,

צריכים להוסיף, ‫יש כאן אפשרות להערים עליו.

‫אם המזכיר מציע לו להביא את ה... ‫הוא יודע את הדין. ‫הוא אומר לו, תשמע, אדוני, ‫אני עומד להביא לכאן ספינה אחרת.

‫אתה לא צריך את זה, לא אכפת לי. ‫אני כבר התקשרתי שיביאו לי ספינה אחרת לפה.

‫אז זוכר, הוא אומר, אדוני, ‫אני יין אחר לא מביא לפה, ‫זה לא שווה לי, לא משתלם לי.

‫או שאין לי בכלל יין אחר.

‫אומנם לא שכרתי ליין ספציפי, ‫אבל אין לי יין אחר.

‫אין לי מה לעשות עם יין אחר.

‫אני לא אביא לפה יין אחר.

אז המזכיר בא לספינה ואומר לו, לא, לא, לא, אני מביא, אני מביא כבר, כבר, כבר אותו אחר.

אוה, כאן זה בעיה.

כאן הוא תקע אותו.

כאן התחייב השוכר לשלם שכר כל הדרך.

זה גם הפוך. למה הוא לא אמר? מכיוון שכאן,

לא, בספינה סתם, אנחנו מדברים על ספינה סתם ויין סתם.

ויין סתם.

ספינה סתם ויין סתם. אז הוא לא יגיד לו יין, הוא אומר לו בוא תביא לי את הדירה אחרת. לא, לא, לא, לא, לא. תבדיל על כל דבר. לא, לא, לא, לא, אנחנו דיברנו על יין, אתה לא יכול להביא לי עכשיו... סתם, יין סתם. יין סתם, אתה יכול להביא לי יין אחר, אבל לא עכשיו משהו אחר, זה ודאי לא בהסכם. אתה לא יכול עכשיו לנצל אותי סתם.

אולי אני אעבוד לך בשדה עכשיו. תגיד מישהו שיש לו מחסן יין, הוא יגיד לו בוא תשמע. הנה חנמי, אבל לפעמים זה לא שווה לו. פשוט מאוד הוא יביא לו בקבוק יין אחד, וזהו. היא לא תעביר לזה.

כן. אם הוא יביא לו לאמצע הים חבית יין, אז הנה חנמי.

אז יותר חכם ממנו. אז יותר חכם ממנו, נכון.

לפעמים הוא יכול להתחכם, רגע, רגע, בוא נגמור את הסיפור הזה. אם הוא לא יביא לו יין והוא אומר לו, תשמע אדוני, תקעת אותי, אתה מביא לי ספינה, אבל אין לי, בשביל מה?

לא יהיה שווה לי להביא.

אז זה הופך להיות,

אז הוא חייב לשלם דרך שלמה, כמו בציור הקודם.

שמצד מי בוטל העסקה עכשיו? אתה משתלם לו להביא ספינה עכשיו?

לא משתלם לו, הוא אומר את זה כדי לדפוק אותו, הוא יודע שהוא שמע... אין, אז הוא צריך לראות ספינה בפועל, רק אז הוא ישלם לו.

הוא שמע שהוא בפלאפון אומר, אוי ואבוי, מה אני אעשה, אני לא אביא איך שווה לי עין אחר, אני לא אביא עין אחר.

אז הוא אומר, אה, רגע, רגע, טוב, אני מביא ספינה אחרת, אני מביא ספינה אחרת.

במקרה כזה, רק אתה ביטלת את העסקה, אני לא ביטלתי את העסקה,

ואתה תשלם אצלך כל הדרך, וככה הוא תקע אותו.

ואותו דבר... אז כדאי תמיד לעשות עסקאות עם בקבוק יין אחד בכיס. בהחלט, בהחלט.

כדאי לשתות את היין כשקורה כאלה צרות כדי לשכוח קצת מה...

עכשיו, אותו דבר הפוך.

המזכיר בא לספינה,

הוא אומר, אוי, תבע הספינה האני, אביא לפה ספינה אחרת. באמצע היום אין לי ספינות, אין לי כלום, אין לי עכשיו נהג פנוי, ולאמצע הדרך זה כבר לא שווה לי כל העסקה וזה וזה.

אז צוחקו קופץ על המציאה ואומר לו, תשמע, אני מביא לפה חבית.

באמצע הדרך. אני מביא לפה חבית יין באמצע הדרך. או כמו שאמרו פה, אני אוציא יין מהכיס.

הנה, תובילי את זה בבקשה.

אוי, אז כאן המזכיר תקוע, אז רק הוא ביטל את העסקה.

כשאנחנו מדברים על ספינה סתם ויין סתם, זה במקרה ששניהם אמרו,

אין לנו כוח, לא רוצים להמשיך את העסקה. העסקה בוטלה בהסכמת שניהם.

ואז הוא משלם לא על חצי.

כמו שאנחנו יכולים להמשיך את העסקה, החלטנו באמצע העסקה להפסיק, משלמים חצי.

אבל אם אחד מהם תוקע את השני ואומר, אני ממשיך אפילו שאתה לא ממשיך,

אז העסקה בוטלה מצד השני,

וכך הוא תוקע אותו, ואז בעל הספינה יפסיד.

הוא יכול להכריח אותו לא לאזן את זה. הדינים האלה כתובים בשולחן ערוך.

זה כבר מדי מאוחר, נכון? להקריא את זה בשולחן ערוך. מי שרוצה, יבדוק את זה בסימן שי סעיף ב' ובסימן שי א',

מסעיף ב' עד סעיף ה'. הנה הדין האחרון שאמרנו, כתוב בסעיף ה', אפשר לפתוח במהירות.

שכר ספינה סתם ליין סתם,

דף חמש, כן.

שכר ספינה סתם ליין סתם, הרי אלו חולקין השכר,

ודווקא בשן אחד מהם רוצה להשלים.

אבל אם זה מביא עינו וזה אינו מביא ספינה,

אם נתן שכר, נמי יטול ויוצאים מתחת ידו.

הנה הוא יכול לעשות לו את הפטנט, הפטנט מופיע בשולחן ערוך.

עכשיו,

מכיוון שכבר אין זמן לקרוא את כל השולחן ערוך,

מספיק לנו הדינים שלמדנו עד עכשיו. דהיינו, הכלל הוא ספינה סתם או ספינה זו,

חמור זה או חמור סתם, או מבחינת הסוחר יין זה או יין סתם. עכשיו נתכבד לחזור לסיפור שפתחנו בו.

אברהם, יצחק ויאה, קובי.

מה עליהם לשנות?

משם אחד אחד, אחד.

פה זה יין זה... מה הדין הזה? רגע, אנחנו צריכים דבר ראשון לזכור שאין פה משפחה אחת,

יש פה אברהם ששואל אם הוא צריך לשלם,

יצחק ששואל אם הוא צריך לשלם,

ובני הזוג יעקבי שמתחלקים לאב ובנו,

והבת הוא ב...

כן. ובכן, אברהם

ירד באמצע הדרך,

קרוב לתחילת הדרך, מכיוון שהוא היה אנוס,

הוא לא השתמש

בנסיעה עד עכשיו, הוא היה צריך לחזור לבני ברק, היה לו אונס.

ועליו השאלה כמה הוא צריך לשלם,

אם לא שילם, הוא צריך לשלם.

אנחנו מדברים, עוד מעט נראה על מה מדברים.

ויצחק,

יצחק, לדאבוננו, מת באמצע הדרך.

באמצע הדרך הוא מת,

הוא לא השתמש בנסיעה עד עכשיו.

האם הוא צריך לשלם או לא צריך לשלם?

כבר נשמע?

כבר נשמע?

והזוג יעקבי, שהאם ובתה נאלצו לשוב לתל השומר,

לא השתמשו בדרך הזו,

נאלצו לשוב לאחוריהם להיבדק בתל השומר,

והאב ובנו המשיכו לדרכם לשלום לירושלים.

ובכן,

אנחנו נשמע דבר ראשון על אברהם,

כדי להקל על העניין.

מה דעתכם על אברהם?

אברהם הפסיק את העסקה הזו. אברהם הפסיק את העסקה.

יפה, יפה מאוד.

נכון.

מצוין הוא שיוביל לו רכב חילופי.

שילם או לא שילם? מה, לא, מבחינת אברהם.

אברהם, אברהם חזר אחורה, יפה. אברהם חזר אחורה. מה שאתה אומר זה,

מה שאתה אומר זה, באב ובנו זה טוב. זה יין זה בספינה לא זו.

למה הוא אומר זה, אני רוצה להגיע, בסוף הוא לא החליט. הוא רוצה לחזור אחורה, אברהם הולך אחורה לתל השומר, לא רוצה להגיע לירושלים.

הוא מבטל את העסקה, אברהם צריך להפסיד. אברהם צריך להפסיד, כן. הוא ביטל את העסקה.

אנחנו שוב, אנחנו, הוא הפסיד את השכירות ב... רק נזכר. הוא ביטל את העסקה מאונס.

אנחנו למדנו שני דינים באונס. רבותיי, למדנו...

הוא נאלץ, הוא רצה לנסוע לירושלים, יותר נוח לו לנסוע לירושלים. אבא שלו עומד למות.

אבא שלו עומד למות, הוא חייב לחזור לקרוא קריאת שמע על יד אביו.

אין לך אונס גדול מזה.

הוא נאלץ לרדת באמצע הדרך, לשלם, הוא שילם 50 שקל בצר מונית כדי שניקח אותו ספיישל,

מאמצע הדרך לחזרה לבני ברק. אתה אומר לי שהוא לא אונס. אם הוא שילם 50, גם שמונה עשרה.

אם הוא שילם 50, הוא צריך להגיע לאבא שלו.

אתה צודק.

אין ספק בדבר שאם הוא ישלם את החמישים והשמונה עשרה, הכל יחזירו לו מן השמיים, כי הכל בשביל מצוות כיבוד האב. אתה צודק. אנחנו רק שואלים אם הוא חייב לשלם או לא חייב לשלם.

לדעתי הוא חייב לשלם. לדעתך הוא חייב לשלם.

לאור מה שלמדנו, רבותיי היקרים, לאור מה שלמדנו,

שאדם הפסיק את הנסיעה באונס,

אנחנו מבחינים בין שני מצבים.

המצב הראשון שירדו גשמים,

והמזכיר חזר לביתו ולא עבד,

והמצב השני שטבעה הספינה עם היין בים והסוחר של היין נאלץ לבטל באונס, אבל גם ספינה אין למזכיר.

חילקנו בשתי המקרים. דהיינו,

בסיור שהסוחר, שהפועל חזר הביתה,

מה אנחנו אומרים? שהוא משלם לו חצי דרך.

משלם לו חצי דרך.

במקרה שהוא לא חזר הביתה מהעדין,

טבעה הספינה עם היין מהעדין,

הדין הוא שהוא משלם לו על כל הדרך,

נכון?

מה כאן הסיפור כשאברהם ירד באמצע הדרך? הספינה טבעה או לא?

היין טבעה. רק היין טבעה.

הרכב נשאר ביד בעל הרכב.

אה,

אז אנחנו לא מתייחסים לזה כאילו שהסחירות ממשיכה מבחינת הסוחר לכל הדרך, לא?

הרכב נמצא ביד הנהג, הנהג יכול להמשיך בדרכו למלות ברכב נוסעים אם הוא רק יוכל,

יכול להשתמש ברכב כרצונו.

הסוחר הפסיק אותה מבחינתו באמצע הדרך. זה כמו סוחר פועל וירד גשם בחצי היום כשהפועלים חזרו לביתם.

נאלצה העסקה להסתיים במחציתה,

והדין הוא ש...

משלם חצי. אברהם משלם רק חצי. דהיינו, לא רק חצי, אלא רק כמה ששווה הנסיעה עד,

עד איפה זה היה?

החלבי מחלף בן-גוריון.

לדעתנו שבעה שקלים הם די ויותר על קטע הנסיעה הזה.

אנחנו צריכים לציין. אברהם בא ושכר את הרכב מתחנת המוניות.

הנהג ראה אותו לפני שהוא שכר.

הוא יכול לומר לו, אדוני,

אני שכרתי אותך, אין לך רשות להחליף.

אמנם, אם אין, זה כתוב בפוסקים, שלא הספקנו לראות,

אם אין לו שום הבדל לנהג הזה,

מי יושב פה,

לא מעניין אותו, הוא לא הסתכל בדיוק על הפנים של אברהם,

לא מעניין אותו אם זה אברהם שיושב

עם משקפיים או יבוא איזה דוד אחד שיושב בלי משקפיים, זה לא מעניין אותו.

אז אברהם יכול לחייב אותו מדין קופין על מידת סדום.

הוא אומר, סתם מידת סדום להקפיד על זה.

אבל אם יקרה איזה תקלה,

הוא יוכל לנצל את זה, וזה אנחנו נראה בדינים הבאים.

אבל,

כן, אם יש לו סיבה להקפיד,

מידת סדום. אבל אם אין לו סיבה להקפיד, אז זה סתם מידת סדום להקפיד. אבל ברגע שהוא יכול לנצל את זה ולומר, מבחינתך הופסקה השכירות כמו שלמדנו,

אפילו שזה מידת סדום להקפיד על זה, אבל

כאן בדינים שלנו זה לא משנה. כאן זה לא מידת סדום, כי הוא אומר לו, אני שכרתי את זה ולא משהו אחר, מבחינתך הופסקה השכירות.

אז מכיוון שכך, אנחנו מסכמים שאברהם, מכיוון שנאלץ להפסיק את הנסיעה באונס, הרכב נשאר ביד הנהג, כמו שאמר התוספות.

הרי זה דומה לסוחר שקטעה את ה... שנקטעה העסקה באמצע השכירות באונס, המשכיר קיבל את שלו והמשיך בדרכו,

הוא נאלץ לשלם כמה ששווה נסיעה עד פה.

אמרנו, הוא שילם שבעה שקלים, וזה כנראה די והותר על מחיר של נסיעה, אם נחלק את הנסיעה

שמונה עשרה שקלים לבני בק לירושלים, לדעתנו שבעה שקלים זה הרבה, אני מניח שגם לדעתכם.

כן. עכשיו,

נחזור ליצחק שמת באמצע הדרך, לדאבוננו,

ועל בני הזוג יעקב.

יצחק,

מה היה איתו הסיפור בכלל?

אנחנו צריכים להבדיל דבר ראשון. יצחק הלך לתחנת המוניות?

כן. הוא עלה לרכב הראשון,

ביחד עם אברהם.

הנהג ראה אותו ואמר לו, אותך אני לוקח.

הוא לא הקפיד על זה בדווקא, נכון, אבל דיברו על משהו מסוים. עכשיו הנהג מנצל את זה.

הנהג עכשיו מנצל את זה. דיברתי איתך,

אתה מביא לי מישהו אחר, אני לא מכיר אותו, לא רוצה להוביל אותו.

איתך דיברתי.

הרכב שהוא שכר זה רכב סתם,

מכיוון שבתחנת המוניות יש הרבה מוניות.

הוא בא לסדרן, הוא אומר לו, תביא לי, אני רוצה לנסוע לירושלים. הסדרן אומר לו, תיכנס לרכב הזה.

במקרה שהנהג הזה לא רוצה להוביל, הוא ישלח אותו לרכב אחר. אין שום הקפדה על רכב מסוים.

הרי לפנינו ספינה סתם,

ספינה סתם ויין זה.

היין טבע באמצע הדרך,

כן?

כן. הספינה טבעה באמצע הדרך?

כן.

גם הרכב וגם הנוסע נאלצו להיפרד מן העולם.

ובכן,

ספינה סתם כאילו שלא הופסקה הסחירות.

הנהג יכול להתקשר לתחנה, תשלחו לי רכב אחר.

הוא יכול מבחינתו לשכור רכב באמצע הדרך אחר ולשלם עליו ולהמשיך את הסחירות. הוא לא התחיל ברכב מסוים.

הרי שלא הופסקה הסחירות מבחינת הנהג.

מצד מי הופסקה הסחירות? מצד הנוסע.

זה משנה אם זה היה ביחד או בזה אחר, זה?

כן.

כי הנה, מצד אברהם אמרנו שזה נקרא שהרכב לא התקלקל. אפילו שבהמשך הדרך הרכב התקלקל.

אנחנו דנים ברגע של הפסקת העסקה. מי הפסיק את העסקה?

אומרים, רק הסחירות ולא המזכיר, כי הרכב שלך המשיך.

כמו שיצחק מת, הוא מת באותה שנייה שקראתה התאונה? זה לא משנה. אפילו לפני שהוא מת, אני מניח שהוא כבר יצא מכלל פעולה וכבר לא ירצה להמשיך לנסוע לירושלים גם כשהוא גוסס.

הוא כבר יצא מהתוכנית שלו להמשיך לירושלים, באותו רגע ביחד עם התאונה.

וכמו שדיברנו בתאונה,

שוב נדגיש, הרכב לא אשם, פגע בו רכב אחר.

לכן אין מה לדון בו בכלל מצד בעל הרכב.

הוא לא אשם, זה מישהו שנרדם לרגע על ההגה מהצד השני,

וסטה וחבט בו.

אף אחד לא אשם, זה כמו כוח עליון.

ולכן אנחנו דנים, שתיהם אשמים בשווה גם המעיסייה וגם הנוסע.

ולכן, אם זה ספינה סתם ויין זה,

אז הוא חייב לשלם על חצי הדרך מחיר מלא.

נכון? ועל חצי השני, כפועל בטל. דהיינו, הוא חייב לשלם כמעט על כל הדרך.

הגה בעצמך, רבנו.

14 שקל. הבן אדם הזה מת.

אני חושב שזה לא כדאי למות.

כן.

מאות כמה בחינות לא כדאי למות.

אברהם ניצל ממוות, אגב.

יכול להיות שאברהם ניצל ממוות. יפה, אברהם ניצל ממוות. משמיים עשו לו את זה. יכול לשלם 25. אילו הסיפור הזה היה סיפור אמיתי, אז אברהם זכה לנס.

ובכן, רבותינו היקרים,

אין ספק, יצחק שמת,

הוא לא חייב כי הוא בעולם העליון, אבל הוא מבקש מהיורשים שלו שישלמו את חובו, שהוא לא הספיק לפרוע,

והם בהחלט חייבים גם חייבים לשלם על כל הנסיעה.

הגם שהוא חייב לשלם גם על ההובלה ממקום התאונה לבית החולים ולבית העלמיים.

זה לא סותר.

הוא רק ינקה מדמי הנהג את דמי טרחת הדרך שהוא חסך לו.

הוא חסר לו את הטרחה, זה הוא מנקה לו.

כי הנהג עכשיו מתבטל ולא עובד כפועל בטל.

הוא משלם לו חצי דרך מחיר מלא, על החצי הראשון הוא משלם לו מחיר מלא,

על החצי השני זה מחולק על הרכב מחיר מלא,

כאילו שהרכב עבד,

ועל דמי הנהג שלא עבד, שמתבטל,

הוא לא התאמץ באותו זמן, לכן לא מגיע לו מחיר מלא, הוא מקזז לו כמה ששווה לו לשבת בבית,

זה חצי ממחיר נהג.

זה לא הרבה לקזז, אבל הוא לא יצטרך לשלם 18 שקלים,

אולי 16. טוב, עכשיו נמשיך הלאה לאם ולבת למשפחת יעקבי. מה קרה להם?

הבת הועפה ממקומה,

היא הצטרכה לחזור לתל השומר לבדיקות.

היא לא המשיכה לירושלים, היא לא ניצלה את חצי הדרך.

הרי הם, אבל אצלהם יש לנו אלמנט נוסף.

הם הזמינו את הרכב דרך הטלפון. הזה, הזה. לא הזה, הם הזמינו בתחנת המוניות דרך הטלפון.

ובכן, כאן אנחנו בסיפור שונה.

ספינה סתם ונוסע סתם.

אבל אחרי שזה נשלח זה כבר הזה.

אבל מכיוון שהם... בהמשך, אם זה ייתקע, הוא ישלח לו רק את חילופה סתם. הם לא אמרו לכם אולי. יפה.

אם הוא ישלח לו, אם זה ייתקע.

מכיוון שהם לא יכולים לומר,

אנחנו מקפידים על רכב זה שבא להסיע אותנו, שאוסף אותנו.

מכיוון שהרי סיכמנו בטלפון. הם מקפידים, הם אמרו עד שיגיע עוד מעט רכב זה. לא, זה משהו אחר. הזמן זה לא משחק תפקיד.

הזמן,

הזמן זה, אנחנו דנים רק אם הוא יפסיד כסף,

אם לא ישתלם לו בגלל זה, אבל... בגלל זה רק את הרומבר. כן.

אנחנו מדברים, לא ייתכן שהם כאן מקפידים על רכב מסוים, כי הרי הזמנתם בטלפון, לא ידעתם איזה רכב יופיע, לא הקפלתם, בהחלט זה רכב סתם.

וכאן זה גם נוסעים סתם.

הם הזמינו בטלפון, הם יכולים להחליף לנהג לנוסע אחר, כי הם אומרים לו, אתה הקפלת דווקא עלינו, ידעתם מי מדבר איתך בטלפון?

אנחנו יכולים במקומנו לשלוח את השכנים שלנו.

אין ספק שמדובר כאן על ציפור של רכב סתם ונוסעים סתם.

מצד מי הופסקה השכירות?

מצד שתיהם.

מדוע?

קרתה תאונה,

האם והבת יצאו מכלל פעולה, אינם יכולים להמשיך לירושלים, אבל הם יכולים לפגוש עוד מישהו שקרתה לו תאונה ולהגיד לנהג, אדוני, תסיע אותם במקומנו לירושלים,

הם בריאים וקיימים.

מה שאני הפסקתי את הנסיעה, מה זה קשור אליך?

לא אכפת לך מי הקר... והנהג אומר להם, גם אני לא הפסקתי את ה...

עסקה,

אני מביא רכב אחר, הנה אני עוצר פה רכב ידיד שלי, ייקח אתכם מירושלים.

אה, אתם לא רוצים,

אני לא רוצה, שתיכם, שתינו לא רוצים? בסדר, נבטל שתינו את העסקה מי רצון,

ואז חצי דרך תשלמו לי.

חצי דרך תשלמו לי.

אם הם חכמים,

הם אומרים לנהג, אדוני היקר, והנה כבר השגנו,

הם יכולים לבוא,

השגנו, אבל אני לא חושב, לא מניח שכאן במקרה דנן הם ישחקו הרבה, הם צריכים מהר למהר לבית החולים.

שתיהם הפסיקו את העסקה, מרצונם, אף אחד אין לו כוח להתעסק עכשיו עם נוסעים אחרים, אין לו כוח להביא לפה רכב אחר,

הם משלמים על חצי הדרך עשרה שקלים.

האב ובנו למשפחת יעקבי, גם הם

שוכרים סתם, כי הם גם הזמינו בטלפון,

הוא הרי, האב הזמין בשביל כל המשפחה,

האב ובנו המשיכו בדרכם לירושלים, הם שוכרים סתם,

ספינה סתם. אבל הספינה טבעה והם לא טבעו, והיין לא טבעו. יפה.

הספינה טבעה והיין לא טבעה.

מצד מי הופסקה העסקה?

הוא בא לספינה.

גם לא,

אף אחד.

אף אחד. הספינה סתם, הוא אמר לו, אני מביא לכם רכב אחר.

יופי.

כאן הם יגידו לו... יפה, עקרונית זה ספינה סתם ויין סתם. הנהג אומר, אני לא הפסקתי את העסקה, אני אביא לכם רכב אחר.

אז אם יגידו לו, אז תביא, אני רוצה להמשיך את העסקה לירושלים.

אני לא רוצה להביא.

אתה מפסיק את העסקה באמצע הדרך.

שום דבר לא נשלם לך.

אבל אם הואיל עליהם הנסיעה עד כאן, הם כן ישלמו.

או, אז כאן זה דומה לחמור זה שמת באמצע הדרך.

דהיינו, אם עכשיו, אז הנהג יחכה, הוא יראה.

אם הם משיגים טרמפ לירושלים מכאן,

הם ישלמו לו עשרה שקלים על חצי דרך. הועלתי לכם, טרמפ הייתם משיגים מבני ברק? מה פתאום? הטרמפ הזה הגיע מאזור מודיעין או לא הגיע מאזור תל אביב.

שישלמו לי עשרה שקלים עד פה.

אם אותו טרמפ היה עוצר להם בתחילת הדרך, לך תדע.

אבל אם הם עצרו, ואם הם עצרו מונית,

או מונית שירות שעצרה להם, אם היא לקחה חמש עשרה שקל,

הנהג אומר, תשלמו לי עשר ולשני חמש עשרה. הועלתי לכם, השכירות הועילה לחצי הדרך. בבקשה תשלמו לי חצי.

אבל אם הם עצרו, אדוני, באמצע הלילה, אין ברירה, עצרו ספיישל.

שילמו שלושים שקלים עד ירושלים,

חצי הנסיעה הראשונה רק הפריעה להם,

רק הזעיקה להם, לא העלה להם כלום, אז הם אומרים לנהג, אדוני,

אתה הפסקת את העסקה,

אנחנו רוצים להמשיך אותה,

לא הועלת לנו כלום, לא סיפקת את הסחורה,

אנחנו לא נשלם לך כלום.

אותו דבר במקרה זה יהיה אם אדם...

מחר מצוי מאוד.

אדם הולך לנהג עם טנדר ספציפי, הוא רוצה את הטנדר שלו, את ה-GMC שלו,

עם המזגן שלו, עם הנפח הזה,

הרכב המשפחתי הזה. אותו אני שוחה בשביל המשפחה שלי, הוא מכיר את הרכב,

זה רכב זה.

והנהג מכיר, הנהג רואה את הנושאים, הנושאים האלה ואלה אני מסיע.

אז אם הנהג,

אם קרתה תאונה באמצע הדרך, מה יעדי?

כנראה תלוי אם שילמו מראש או לא שילמו מראש.

אז תהיה תלוי אם שילמו מראש או לא שילמו מראש.

לכן לא כדאי לשלם מראש כשסותרים טנדר ספציפי.

כל דבר.

כל דבר. זה בסוף. כל דבר. ליצחק דווקא כן היה משתלם לשלם מראש.

אתה יודע מה היורשים שלו עכשיו צריכים לעשות? הם צריכים לשלם לאיזה נהג מסכן 18 שקלים עלובים,

כדי להציל את נשמתו המנוחה של אביהם בגן העדן.

בשביל זה הם פרסמו מודעה בעיתון

לכבוד הנהג שהוביל את אבינו, אנחנו חייבים לך 18 שקל. המודעה עלתה להם 500 שקל בשביל להחזיר לנהג 18 שקל, ואין להם ברירה.

הם חייבים לשלם את החוב הזה.

אם יצחק היה משלם מראש, הוא היה חוסך את זה.

אם פה זה, כדאי שיהיה חוסך.

ייתכן ש... פעם ביי, מי זומן? ייתכן שיעשו את המודעה ויבואו לנהג, והנהג יגיד, יצחק כבר שילם לי מראש,

אבל אז הם רק ירוויחו את המצווה.

סגור. ובכן,

נו, עבדו דקדשו ברכו.

ענו, ענו, ענו, עבדו דקדשו ברכו.

ענו, ענו, ענו, עבדו דקדשו ברכו.

ענו, ענו, ענו, עבדו דקדשו ברכו.

אנו אנו אנו אנו אף דודקו דשו בריחו אנו אנו אנו אנו אף דודקו דשו בריחו אנו אנו אנו אף דודקו דשו בריחו אנו אנו אנו אף דודקו דשו בריחו אנו אנו אנו אנו אף דודקו דשו בריחו אנו אנו אנו אף דודקו