הוא היה אומר הכל נתון בערבון - חלק ג | הרב אמנון יצחק

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

נציבי יום יוסף אסף בן איריס הצלחה בדין הן למעלה והן למטה

וזיווג הגון במהרה בימינו אמן.

ומברכים אותי להתחזק

עם כוחות תמיד, להתמודד מול הרשעים,

ואשרי עובדי שופר שמסייעים ועוזרים

בקול לעם,

בסיעתא דשמיא גם רפואת הנפש והגוף,

לשרה שירלי בת אסתר בתוך שאר חולי עמו ישראל, אמן, כן יהי רצון.

אנחנו בחלק ג'

ונפרעים מן האדם מדעתו ושלא מדעתו.

רבנו יונה אומר,

מדעתו זה כשבאה פורענות על האדם, נפרעים ממנו

והוא זוכר את העוון שעשה ויודע ומכיר בכך

שמשום שהוא חטא, בא לו העונש.

זאת אומרת, נפרעים ממנו מדעתו, הוא יודע על מה בא לו.

אשרי אדם כזה, שהוא מצדיק עליו את הדין,

ושם בתשובה שלמה,

ואז עוונו מתכפר.

ומה זה נפרעים ממנו שלא מדעתו?

באה עליו פורענות והוא לא זוכר את החטאים שעבר והכעיס את הבורא.

ואז הוא סובר שהאיסורים באו עליו לא כדין.

והוא אומר, אני צדיק, לא חטאתי.

על ידי זה הוא עלול למות מן העולם בלא תשובה,

כי ירשיע את הדין ויצדיק את עצמו.

אוי לאנשים כאלו שהם פושעים בגופם.

משל למלך,

הלווה מעות לאדם ולא פרה.

אמר לעבדו, לך וטול ממנו משכון,

פרעון על חוו.

הלך ומשכנו.

כשבא לאיש, אמר שהוא לא זוכה,

וטמא וצועק,

מה זה, בחינם ממשכנים אותי?

אני לא חייב למלך כלום.

כמה רבה איוול את האיש הזה וכמה יגבר כעסו של המלך עליו.

כעין זה פרש במדרש שמואל בשם רבנו מנחם מרבי מאיר.

מה זה מדעתו?

שהוא מקבל את הייסורים בשמחה ויודע שממרקים עוונותיו ומתוודה עליהם.

זה נפרע אם לא מדעתו.

מה זה לא מדעתו?

שהוא לא שם לב בכלל שהייסורים האלה באו עליו לכפרה,

לכפר על העוון.

ובעניין זה שהייסורים ממרקים עוונות אדם,

מעשה בתלמיד אחד,

תלמיד חכם,

שדר בטוניסיה,

היה מדוכא בייסורים קשים ומרים עד מאוד.

זה גרם לו צער רב, לא מצא מנוח לנפשו.

ויום אחד נודע לו שהגאון החידה,

זכר צדיק וקדוש לברכה,

ואותו תגן עלינו, אמן,

בא לגבולות המדינה,

בשליחות רבני עיר הקודש, ירושלים, תיבנה ותיכונן

לקבץ ממון עבור עניי ירושלים המסולאים בפז.

וכיוון ששמע מגודל צדקתו ורוב חסידותו,

חשב שכעת יוכל להימלט מהצרות,

כי אם יזכה לגשת אליו, שיתפלל בעדו,

יסורו מעליו כל החולעים

וכל חבילי דמחיקין.

בית תפילת צדיק לא תשוב ריקם,

השתנה מזלו וירום כבודו לטוב.

הגיע אל מקום החידה

ובירר איפה הוא נמצא.

אמרו לו, בבית המדרש, דורש בהלכה בפני ציבור גדול,

שומחים וצמאים לדבריו.

הגיע לבית המדרש,

המקום מלא מפה לפה,

ועמד בזווית בית המדרש סמוך לפתח,

והמתין

שהקדוש יסיים את הדרשה.

בינתיים נפלה עליו תנומה,

וחלם

שהגיע קיצו,

והוא מסתלק מן העולם,

ורואה בחלום

נשמתו עולה השמיימה לתן דין וחשבון.

כל המעשים עוברים

ועולים על המאזניים.

המצוות בצד אחד,

העוונות כנגדם.

אומן מאוד נחרד ליבו כשראה שעוונות רבים יותר מן המצוות ומכריעים את הכף.

ואנחנו מדברים בתלמיד חכם.

לפתע נכנס מלאך לבוש בגדים לבנים,

וטען לבית דין

שהוא נברא

בייסורים שעברו על האדם הזה בגוף ובנפש,

ומן הראוי שיצרפו גם אותו על הקו של הזכויות.

הסכימו הדיינים לדבריו.

וכאשר עלה על הקו,

אין לרדת כלפי מטה,

וכמעט שהכריע עד כף העוונות.

אולם בסופו של דבר נעצר הקו והיה חסר רק עוד מעט ייסורים

כדי שהזכויות יכריעו.

בעת סיום החלום, גם אחידה סיים את הדרשה.

התחיל לומר קדיש דרבנן.

מענו כל העם מיחד בקול רעש גדול, אמן, יהא שמי רבה. מזה הוא התעורר.

פקח את עיניו.

בסיום הקדיש פנה אליו אחידה ואמר לו,

שמעתי אומרים שחיפשת אותי ואתה רוצה לדבר עמי. הבה ואשמע מה בפיך.

החכם שהיה עדיין תחת רושם החלום, שהסעיר את ליבו,

זכר שייסורים יכולים להכריע עד כף הזכות,

הבין כבר שהחלום היה מענה לשאלתו.

אז אמר לה חידה, אני לא מבקש כרגע מאומה.

זהו.

הרי לנו מזה שצריכים לדעת ולהאמין

שהייסורים שבאים על בני האדם רק לטובתם לכפר עוונותיהם.

מזה ילמדו להצדיק עליהם את הדין,

ושוב בתשובה שלמה על החטאים יזכו שימתקו הדינים עליהם,

ואך טוב בחסד ירדפום תמיד.

אל תשכחו את המעשה הנורא

ממורי ורבי הרב שפירא, זכר צדיק לברכה,

זכותו תגן עלינו אמן,

שבא בחלום

לרב חיים גרינמן,

זכר צדיק לברכה,

זכותו תגן עלינו אמן,

ואמר לו, שאל אותו, מה נעשה בדינך?

אז הוא אמר לו, לולא הייסורים לא הייתי עומד בדין.

והוא אדם גדול, גדול, גדול במעשים, בתורה, בכל.

לא הייתי עומד בדין. לולא הייסורים הוא סבל בערך שנתיים.

וזה מה שהכריע את הקו.

אתם שומעים דבר כזה?

אתם שומעים דבר כזה?

יהודי שעמד מאחורי כל עולם התשובה.

אתם שומעים דבר כזה? מפחיד.

גם זה תלמיד חכם.

הוא רואה שהכף נוטה.

אתמול בדרשה שנתנו,

ראינו

שמי שלא מוכיח,

יכול להתתפס בעוון של כל מי שיכול להוכיח.

זאת אומרת, יכול להיות שיהיו תלמידי חכמים גדולים,

רק דבר אחד חסר להם,

תוכחת לציבור.

וזה מספיק שהם יתתפסו בעוונות של הציבור.

לא יאומן כי יסופר.

אתמול נסענו בחזור, אז אחד מהחבר'ה שהיה איתי

אמר לי, אני כל כך הרבה פגשתי רבנים,

מעולם לא העירו לי הערה.

מעולם לא הוכיחו אותי.

רק שלום, מה נשמע, מה נשמע, מה שזאת השלום.

אף אחד לא אומר שום דבר, לא כלום.

אין תוכחת.

על זה אחריו הבית.

אין תוכחת.

מפחיד.

מרן בעל שם טוב הקדוש,

פחותו תגן עלינו, אמן.

אמר לפני שנגזר איזה גזר דין בעולם לרעה, חס ושלום.

שואלים משמיים,

לדעתם של כל בני העולם, אם הם מסכימים לגזרה הזו.

שואלים אף לדעתו של אדם זה, שעליו דנים אם לגזור את הגזרה,

ורק אם גם הוא נותן הסכמתו,

נגמר הדין.

והנה הם ישאלו בפירוש על עצמו מה לעשות בדינו,

שעשה כך וכך ועבר על רצון השם יתברך.

ודאי יקל מעליו את העונש ויאמר

שלא ראוי לגזור בגין כך גזירו כזו.

ועל כן,

מטעים אותו.

שואלים אותו על אדם אחר שעשה דבר כזה, מה דינו?

כפי שהוא פוסק כלפיו, נגמר הדין לו עצמו.

אמרנו שבדרך כלל דנים את האדם איך שהוא דן את האחרים.

המרחם רחמים עליו, המוותר מוותרים לו, וכן הלאה.

איך שאתה דן, ככה דנים.

אז אומר הבעל שם טוב הקדוש,

מה אתם אומרים? מה נגזור על זה וזה וזה וזה?

אז הם אומרים,

אבל אם ישאלו אותו על עצמו,

הוא ודאי שירצה להקל בעצמו, אז לא שואלים על עצמו,

שואלים על אחרים,

ואז הוא אומר בקלי קלות, בטח, בטח,

מגיע לו, בטח.

ואז אומרים לו, זה אתה.

כמו שהנביא נתן

עשה לדוד המלך, עם מעשה כבשת הרש.

ובזה פירשו בספרים הקדושים.

אמר התנא, ונפרעים מן האדם מדעתו,

ראינו שהעונש שמקבל אדם זה מדעתו בהסכמתו.

כמו שנתבהר,

שאין נגמר הדין עד אשר האדם עצמו נותן הסכמתו.

ואף על פי כן,

הוא שלא מדעתו,

כיוון שהוא עצמו אינו יודע שהשאלה נוגעת לעצמו.

אז

נפרעים ממנו מדעתו, כי זאת הייתה דעתו, ככה צריך לעשות.

אבל גם שלא מדעתו, מה פירוש?

לא מגלים לו שזה עליו.

אז זה לא מדעתו שזה עליו.

אבל, נפרעים ממנו כדעתו על ההוא ששאלו אותו כאילו.

בעל ידי שהוא מכריע תקף לגבי חברו,

הוא בעצם פוסק וקובע את הדין על עצמו.

באופן, איך שמתקיים עניין זה,

הוא עמוק מאוד.

כיוון שבכל הדיבורים והסיפורים שאדם שומע,

נמצאים שם גם דברים גבוהים ורמים.

וצריך אדם להיזהר שלא לגמור את הדין עד שישנב וישלש במחשבתו,

כי זו סכנת נפשות ממש.

זאת אומרת,

לפי זה שואלים אותו. איך שואלים אותו?

הוא שומע סיפור על תלוני. מה אתה אומר? מה זה? תראה מה עשה, וזה מגיע לו זה, אני אומר לך.

הוא לא יודע שעכשיו הוא גוזר גזר דין על עצמו.

זאת אומרת, זה דברים נעלמים.

לא שואלים אותך בטלפון, הלו,

מה אתה אומר? מגיע לך עונש?

מה לעשות איתך?

לא, בלי.

ככה, תוך ההתרחשויות שסביבנו,

וגם כשאדם שופט בעיניו, הוא אומר, תראה איך הוא מתנהג.

בליבו, הוא לא אומר בקול.

איך שאנחנו שופטים מצבים וכל מיני דברים,

תיקחו בחשבון שיכול להיות שאנחנו שופטים את עצמנו.

אז להיות מצדק את הרבים

זה עדיף,

להיות ותרן זה עדיף,

להיות רחמן זה עדיף,

וכן הלאה.

למעט ברשעים גמורים שידוע שצריך להרחיק מהם, שזה מצווה.

אז בסך הכללי, באנשים שצריך ללמד עליהם זכות לפי הכללים,

אז צריך להיזהר בזה מאוד, כי אתה מלמד על עצמך בעצם.

חוץ מזה, למדנו, אם אתם זוכרים,

שלפני שאדם יורד לעולם הזה, שואלים אותו, מה אתה רוצה להיות? ולא רק זה, מכניסים אותו גם לבית החליפות, אתם זוכרים?

אה?

בכלל,

פלמים.

ואומרים לו, תבחר לך מה אתה רוצה להיות, גבוה, נמוך, יפה, מכוער,

מה שאתה רוצה,

תבחר.

והוא בוחר,

אז אל תתלונן, למה אני ככה, למה אני ככה. ככה בחרת.

והסברנו איך יכול להיות שבן אדם יבחר דבר שהוא אחר כך יכול להצטער ולהגיד,

למה אני ככה ולמה אני ככה.

כשהיית למעלה,

ידעת בדיוק מה התיקון הראוי לך ומה אתה צריך ואולי איזה גלגול אתה ואיך אתה תתקן את עצמך והכל והכל, ואתה הסכמת.

אז אל תבלבל את המוח, בסדר? תודה.

אז אמרנו שהגבאים מחזירים תדיר ונפרעים מן האדם מדעתו וגם שלא מדעתו,

ויש להם על מה שיסמוכו.

רבנו עובדיה מברטנורא אומר,

כשם שחנווני נאמן על פנקסו,

והלקוחות יכולים לסמוך על מה שכתוב בפנקס שהוא אמת,

אז ככה גם הייסורים שבאים להיפרע מן האדם

נסמכים על מעשיו,

שאפילו אם האדם כבר הספיק לשוכחם,

הנה לפני המקום ברוך הוא הם נזכרים במלואם.

כמו שפנקס פתוח וחין בני כותב מיד,

אין דבר כזה שיבוא עליך דבר בטעות.

יש להם על מה שיסמוכו.

ככתוב אומרים, ככתוב.

כתוב, אין מה לעשות.

עכשיו שלחנו תביעה לסגן ראש העיר של רמת גן,

הוא השמיץ אותי בפייסבוק שלו, וגם

הוא בא עם מגפון ודיבר עליי דברים לא יפים.

אז בינתיים אמרנו לו, תשלם רק חמישים ונגמור את הסיפור. אם לא, זה יהיה מאה חמישים ושבע ועוד כמה גרוצים,

שיהיה פיצוחים.

הוא הולך לשלם.

הוא הולך לשלם, כן?

יש להם הרבה כסף, הם אנשים שחוסכים.

והם אוהבים מאוד את הדתיים, לשלם להם,

לתחזק אותם.

ויש להם על מה שיסמוכו בדין דין אמת.

מדרש שמואל פירש בשם רבנו מנחם לבית מאיר.

יש להם על מה שיסמוכו, מדובר על בני האדם.

היינו, שאפילו שחטאו,

הם יכולים תמיד לסמוך על התשובה.

כי אפילו אם אדם שקוע בדרכים רעים,

לא נסגרו דלתי תשובה.

והוא יכול לשוב,

והשם ימחל לו,

על העוונות.

אז יש להם על מה לסמוך, כמו שאומרים.

אפילו שנפרעים ממנו ומעוררים אותו, אבל אתה יכול

שיש לך על מה לסמוך. הקדוש ברוך הוא יהיה מוכן לקבל אותך בחזרה.

רק תעשה תשובה.

גם סגן ראש העיר,

אפילו שהוא דיבר עלי סרה,

אם הוא יתנצל וייתן חמישים אלף, אז אנחנו לא ניקח לעוד מאה אלף.

יש לו על מה לסמוך אם הוא רוצה לסמוך.

אני בטוח שהוא לא יסמוך.

הוא ירצה לשלם יותר.

אם כבר משלמים, אז עד הסוף.

וכיוון שיש לחוטא לסמוך על התשובה,

ואפילו לאחר זמן רב שנשתקע בחטא,

אם לא מתבונן בדבר והוא לא שם בתשובה,

ודאי שהוא ראוי לעונש על הדבר.

על זה אמר התנאוה, הדין, דין אמת. זאת אומרת, אם אתה לא סומך על השם שאפשר לחזור בתשובה,

בסוף הדין יהיה דין.

יהיה דין אמת.

העונש יקבל,

יבוא עליו בדין.

כמו המשל שנתנו הקדמונים

על גנב שהיה אסור בבית האסורים

והייתה מחתרת,

עטרו

חבריו וברחו,

והוא נשאר ולא ברא.

אז מה הדין? שהוא ימשיך.

במאסר.

למה? בן אדם טוב.

הוא לא ברח.

מגיע לו עונש, הוא נשאר.

מה זה לברוח?

מגיע לו עונש, למה הוא לא ברח?

הקדוש ברוך הוא,

למרות שהוא אסר את האדם במאסר של ייסורים,

הוא מאפשר לו לעשות מחתרת לברוח

דרך התשובה.

ודרך התשובה הוא יכול לברוח מהעונש,

מהמאסר, מהייסורים.

ואם לא אכפת לו,

הוא לא רוצה לעשות את זה, לא רוצה לעשות תשובה, לא רוצה לברוח מהייסורים, אז הם ימשיכו.

הם ימשיכו, מגיע לו עונש.

מגיע לו עונש.

אז הדין הוא דין אמת.

כתב בילקוד מעם לא עז,

אפילו אם באים על אדם ייסורים, רחמנא ליצלן,

והוא סובר שזה לא במידה כנגד מידה,

יש לו לדעת

שהחסרון בדבר הוא רק מצידו,

כי הכול,

זכויות ועוונות, נשקלים

על ידי אל דעות.

והוא יודע, הקדוש ברוך הוא, לערוך בדיוק זה כנגד זה.

בדיוק.

ואין עוול.

ולזאת אמרו חכמים זיכרונם רכה,

ברכות נ'דלת.

חייב אדם לברך

על הרעה כשם שמברך על הטובה.

כי גם הרעה נשקלת באמת ובצדק על ידי תמים דעים,

הבורא ברוך הוא,

והחסרון הוא רק מצד האדם.

ודרשו חכמים זיכרונם רכה עוד על הכתוב.

ואהבת את אדוני אלוהיך

בכל לבבך,

בכל נפשך ובכל מאודיך,

בכל מידה ומידה שהוא מודד לך, והיא מודה לו במאוד מאוד.

גם כשמודד לאדם במידה רעה, חס ושלום,

היא מוצדקת,

ויש בה טובה לאדם,

ועליו להודות

לקדוש ברוך הוא.

ובספר חסדי אבות

לרבנו אחידה,

אותו תגן עלינו אמן.

מביא מעשה,

חכם

בא לפני הנשר הגדול,

הרמב״ם,

זכר צדיק וקדוש לברכה,

אותו תגן עלינו אמן.

אמן.

הייתה לו שאלה.

איך מותר לו לומר את סדר הווידוי

שהתקינו לומר בסדר התפילה ביום הכיפורים?

ששם מנויים גם עוונות חמורים,

והוא יודע בנפשו,

כי הרבה מהחטאים האלה הוא לא עשה כלל.

והרי דובר שקרים לא ייכון לנגד עיניו של הקדוש ברוך הוא,

וחותמו האמת. איך אני אגיד שקרים?

לא חטאתי בדברים האלה אף פעם. איך אני יכול להגיד את הנוסח?

השיב לו הרמב״ם,

אם היית יודע כמה גדולה חובתנו

לעבוד השם יתברך,

וכמה חמורה עבודתו יתברך,

שמוטלת עלינו,

היית יודע בידיעה ברורה שאין יום אחד שאין אתה עובר על רצונו יתברך,

הרבה יותר ממה שנאמר בווידוי.

וזה אומר לחכם.

וכל אדם נידון בזה, כפי גודל

חוכמתו ורוב השגתו.

כמו שמצינו על דוד המלך, עליו השלום,

שהתייחס לו עוון אשת איש,

אף על פי שבת שבע לא הייתה בכלל אשת איש באותו זמן,

שהרי גירש אותה אוריה בעלה,

וכן מצינו בכתובים

שנחשב לו עבוד

במה שהוא הרג את אוריה,

אף על פי שאוריה היה חייב מיתה על פי דין שהיה מורד במלכות.

וכן חטאו של דוד,

שחתך את כנף בגדו של שאול המלך

על אף שהיה חייב מיתה מדין הבא מבחתרת,

והוא היה רועד חמש עשרה שנה,

ויחסו בבגדים ולא ייחם לו,

בגלל שהוא חתך

חתיכה מכנף מעילו בשביל להראות לו, אתה רואה, הייתי לידך, יכולתי לדקור אותך, להרוג אותך, ולא עשיתי את זה, אתה רואה?

כן, אבל הוא זלזל בבגד על ידי החיתוך חמש עשרה שנה, הוא רעד.

ויכסו בבגדים ולא יחם לו. אתם רואים איך מקפידים על בן אדם?

לא חטא,

לא באשת איש,

ולא חטא בהריגתו של אוריה,

ולא חטא בכניו,

ומאשימים אותו.

אז כל אחד

נידון לפי מעלתו, הכרתו,

חוכמתו וכו'.

הרי שלפי גודל מעלתו של דוד המלך

נחשב לו לחטא אפילו דברים שלא חטא בהם.

רואים מפה שגם אם אדם לא חטא, בעיני הציבור הוא חטא.

הציבור אומר, בוא'נה, הוא לקח את אשתו של זה, ועשה זה, וזה, וזה.

הלו,

היא גם הייתה מיוחדת לו מששת ימי בראשית.

ולא רק זה, איתה הוא הביא את שלמה המלך שבנה את בית המקדש.

איך יכול להיות דבר כזה?

אם הוא חטא

באישה הזאת,

אז יכול לצאת זרע קדוש כמו שלמה שיבנה את בית המקדש?

בשמיים ההסתכלות עלינו היא אחרת ממה שאנחנו חשבו.

אנחנו, כל דבר נראה לנו מה? יש לי הסבר, יש לי טענה, יש לי זה,

יש לי זה.

השמיים מסתכלים לא רק זה, גם על ההשלכות.

וכן הוא גם נשאר בני אדם, כל אחד נידון לפי גדולתו.

אז מעתה נמצא כי בוודאי הדין דין אמת,

ואין לנו להרהר כלל על מידת הצדק של הקדוש ברוך הוא.

רק אנו בקוצר שכלנו,

ומיעוט השגתנו,

איננו מבינים מה נחשב עבירה

ועל איזה דבר מתחייבים בעונש.

אדם לא מכיר את עומק הדין.

יש לי שיחה שנתתי על עומק הדין, מפחיד.

מה זה עומק הדין? אדם לא קולט אפילו.

מה עומק הדין?

על מה יכולים לתפוס בן אדם?

שגם האבות הקדושים, אם היה הקדוש ברוך הוא דן אותם,

על פי הדין

לא היו יוצאים נקיים.

אברהם, יצחק ויעקב שברגלי המרקמה.

כי אנחנו עובדים מלך גדול מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד מאוד.

לא בשר ודם, אתה

יכול לעשות ככה ככה, והוא לא מבין בדיוק מה אתה עשית.

יש לך צדדים להגיד וצדדים זה, והוא יחליט אם כן או לא, הוא יבין.

השם יודע בדיוק.

מה מתרחש? הרי

עוברות לנו מחשבות במהירות הבזק

ואין לנו מסנן

בשביל לזרוק את כל הפסולת,

כמו שהוא ברא אצלנו בגוף,

שכל מה שאנחנו מכניסים לגוף,

הוויטמינים נשארים והפסולת יוצאת.

אוי ואבוי אם זה היה הפוך,

או אפילו חצי-חצי.

אוי ואבוי, בן אדם מת.

אז אם בגוף שלנו הוא יודע שאני לא מכיר את המאכל, מאכל חדש עשו עכשיו.

לא יודע ממה הוא מורכב.

הגוף שלי יודע לבד.

לוקח מכל המאכל את מה שהוא צריך,

כל השאר פסולת, זורק אותו החוצה.

אם השם יודע לברום, מערכת אוטומטית, בינה, בינה מלאכותית,

שהכול נעשה אוטומט, בלי ידיעתנו.

אז הבורא לא יודע לסנן את מה שאנחנו עושים ומה שאנחנו לא עושים, איך אנחנו עושים, מה אנחנו מתכוונים.

פשיטא.

ואחרי שאנחנו יודעים זאת,

והשם מגלה לנו זאת,

הוא אומר לנו שזה דין אמת,

ושזה לטובתנו גם,

לא נודה לו?

הכל יודוך והכל ישב עורך,

והכל יאמרו והכל יאמרו, אין קדוש כשם,

הכל יודוך והכל ישבחוך,

והכל יאמרו והכל יאמרו,

קדוש בשם,

הכל יודוך והכל ישבחוך,

והכל והכל והכל יאמרו,

אין קדוש כשם, הכל יתורך והכל ישבחו והכל והכל והכל יאמרו אין קדוש כשם.

ישמחו במלאכותך שמרי שמרי שמרי שבת וכל עונג שבת.

ישמחו במלאכותך שמרי שמרי שמרי שבת וכל עונג שבת.

המקדוש

מקדוש שבת ושבת ושבת.

ושמה מקדושה מקדושה מקדושה שמאל שבת ישמחו

במלאכותך שמרי שמרי שבת וכל עונג שבת ישמחו במלאכותך

צומרי שמרי שבת וכל עונג שבת.

המקדושה

מקדושה

מקדושה בין כך שבי ימי שבה המקדושה מקדושה

ברוכים תהיו בעזר השם.

הרי אני מכוון לקיים מצוות חכמים.