הכל צפוי והרשות נתונה ובטוב העולם נדון חלק ב' | הרב אמנון יצחק שליט"א

- - - לא מוגה! - - - 

נציבי יום

לעילוי נשמת אנדרי משה בן פורטונה מנוחתו עדן,

לעילוי נשמת דוד

בן סוליקה ועיוש מנוחתו עדן,

ברפואה שלמה מהרה רפאל משה זאב בן גיטה

אמן

ובטוב העולם נידון

רבנו עובדיה מברטנורה,

זכר צדיק לברכה,

אותו תגן עלינו אמן.

פירש, כיוון שנתבער שהרשות נתונה

והיינו שהבחירה נתונה ביד האדם לעשות טוב או רע

ואין דבר שמכריחו לשום צד,

על כן בטוב העולם נידון.

מה שהקדוש ברוך הוא נפרע מן הרשעים

ונותן שכר טוב לצדיקים זה ממידה טובה וצודקת,

כיוון שחטאי החוטא נעשו ברצונו העצמי

ויש לו לקבל עונש כרצונו,

וצדקת הצדיק נעשתה ברצונו,

אז ראוי לו לבוא על שכרו כרצונו.

אז זה נקרא שבטוב העולם נידון, זה צודק וטוב מאוד.

רבנו יונה פירש

שהקדוש ברוך הוא אינו דן את האדם רק לפי מעשיו,

אלא מצרף ברוב טובו גם את מידת חסדו.

גם רשעים שעוברים על רצונו

נידונים בטובו,

שנאמר בתהילים קמ״ט,

טוב אדוני לכל.

והרי גם הרשעים הם מכלל מעשיו.

אז לכן הקדוש ברוך הוא מערב את מידת החסד.

באספורנו כתב שהדברים האלה הם חיזוק גדול והתעוררות

לאדם שנכשל בחטאים

שלא להתייאש,

כי בקל יוכל לעשות תשובה, כי השם רב חסד,

והוא מטה כלפי חסד.

במדרש שמואל כתב

שרבי עקיבא בדבריו בא ליישב מה שקשה על דברי חכמים זיכרונם לברכה

בקידושין מ׳

העולם נידון אחר רובו.

פה כתוב ובטוב העולם נידון,

ושם כתוב

העולם נידון אחר רובו.

לפי זה נמצא

שאם יהיה רוב העולם חייב

ומיעוטו זכאי,

העולם יהיה נידון לחובה, חס ושלום.

יש לתמוה,

כמו אברהם אבינו,

עליו השלום.

האף תספה

צדיק עם רשע?

וכן אומר,

עלילה לך השופט כל הארץ לא יעשה משפט?

כיוון שהצדיקים כבשו יצרם הרע, בחרו בטוב,

כמו שלמדנו, הרשות נתונה.

למה יענשו

בצוותא עם הרשעים

להיות העולם נידון אחר רובו?

בזה מתכוון רבי עקיבא לי השם,

ובטוב העולם נידון.

באמת,

כל אחד מישראל נידון באופן פרטי,

והם חשבים לפי מעשיו ודרכיו.

אם יזכה למעשים טובים, יקבל שכרו.

אמנם מה שהקדוש ברוך הוא דן את העולם על פי רובו,

זה רק מחמת היותו רחמן על עמו וחפץ בטובתו.

ועל כן,

חוזר ומעמיד לדין את כל בני העולם יחדיו,

בכדי שאם יימצאו רוב בני העולם זכאים,

העולם יהיה נידון אחר רובו,

ויזכו גם הרשעים.

אבל זאת לא עושה הקדוש ברוך הוא, לחייב את הצדיקים

מחמת הרוב הרשעים.

ולכן אמר רבי עקיבא, ובטוב העולם נידון.

בטוב.

בשביל לזכות את הרשעים.

אבל לא בשביל לחייב את הצדיקים.

זה מה שהוא בא להגיד.

אחר כך יש לנו את הקטע האחרון,

והכל לפי רוב המעשה.

כתב רבנו יונה,

אף על פי שאמר רבי עקיבא, ובטוב העולם נידון,

ואמרנו שהקדוש ברוך הוא דן

את האדם במידת החסד.

עם כל זה,

לא כל בני האדם זוכים מידה שווה של חסד.

הכל לפי שיעור האדם, לפי רוב המעשה.

ובטוב העולם נידון, אבל הכל לפי רוב המעשה.

מי שמרבה להתנהג בחסידות ועושה חסדים עם הבריות,

המתחסד, מתחסדים איתו מן השמיים,

כפי שיעור מעשיו.

מי שממעט לנהוג בחסד,

פוחתים לו בחסד, כפי שיעורו.

כתב הרמב״ם

והכל לפי רוב המעשה,

אבל לא על פי המעשה.

לא משלמים על פי המעשה,

אלא על פי רוב המעשה.

כשאדם עושה פעולה טובה אחת בלבד,

באיכות עצומה וגדולה,

זה לא שווה במעלה לאדם שעושה הרבה פעמים פעולה קטנה.

אדם יש לו אלף זהובים, נותן

אחד-אחד-אחד לעניים,

עדיף על מי שנותן את כל האלף זהובים לעני אחד.

ולא מגיעה

המעלה של הנותן אלף בבת אחת

לאחד שנתן

אחד-אחד.

למה?

כי זה שנתן אחד-אחד פעל בנפשו

מידת הנדיבות אלף פעמים הוא היה נדיב.

אז הוא קונה בזה את מידת הנדיבות.

ולכן הכול לפי רוב המעשה.

השיבוט המעשה תלויה בריבוי הפעמים שעושה את המעשה הטוב,

לא על פי המעשה.

כי כשעושה פעולה אחת גדולה ועצומה,

אין חשיבותה כמו הפועל, פעולות רבות קטנות.

תכף נראה שיש עוד צדדים בזה.

כבוד קדושת האדמו״ר מאוז'רוב, זכר צדיק וקדוש לברכה,

זכותו תגן עלינו, אמן,

מבאר את דברי הרמב״ם.

כשאדם זוכה לקיים מצוות צדקה,

הוא עושה שתי פעולות טובות.

אחת הוא ממלא חסרונו של העני,

והדבר השני הוא משריש בליבות האמונה שכל הכסף שיש לו זה לא קניינים שלו,

אלא כל זה ברשות הקדוש ברוך הוא.

ועליו לעשות עם הכסף מאשר רצון הבעלים, הקדוש ברוך הוא.

עכשיו רואים איזו תועלת נשגבה למי שנותן רק פעם אחת

ונותן

אלף פעמים.

למה? כשהוא נותן אלף פעמים,

מתעמתת אצלו ההרגשה והידיעה שהממון לא

השלו.

הוא צריך כל פעם לתת, לתת, לתת, לתת, לתת.

אז משתרש אצלו שהכסף לא שלו,

וכל מי שבא הוא צריך לתת.

אז מה יוצא מזה?

רווח עצום וגדול. לא רק נדיבות הוא קונה, גם אמונה בשם שאין כוחי ועוצים ידי ואין לי כלום.

תן לו משלו שאתה ושלך שלו,

כי הכל מידך ומידך נתנו לך.

זה דבר עצום.

גם אתה משלים חסרון,

וגם אתה

מתחזק

באמונה בידיעה שהכול שלו.

החסיד יעבץ מפרש את המילה והכול לפי רוב המעשה,

הוא מסביר את המילה רוב על פי מה שכתוב במגילה באסתר ה'-י' א',

רוב בנף,

ששם מדבר על רוב מלשון מעלה, כבוד, חשיבות,

כמו שאומרים רב,

שר.

רב

זה שר.

תרג'ום של שר זה רב.

שר הטבחים, רב כתול היום.

זה לשון שררה, רב, רוב, רוב.

אז אומר היעבץ,

רוב בניו זה עניין גדולה וחשיבות.

אז המשנה אומרת,

השם יתברך נותן,

לא נותן לאדם שכר

על המעשים

לפי הכמות.

אלא לפי האיכות.

נראה שזה כאילו הפוך ממה שאמרנו, נכון?

לא.

ולכן, לפי מידת הקושי

שהיה לו בעת שקיים,

הוא מקבל שכר.

שהרי אדם מוכן בטבעו

לעשות מעשים טובים,

ואינו צריך להתגבר על יצרו כדי לקיים אותם.

אז אדם כזה ודאי

לא ישווה בקבלת השכר לחבר

שאין נטייתו וטבעו מושכים למעשים טובים,

וצריך להתגבר על יצרו לנצח אותו.

לכן, העושה מצווה עם קושי, מקבל פי מאה.

זאת אומרת, כל מצווה לא משלמים לפי הכמויות,

אלא לפי

הקושי, המאמצים והכול.

זה לא סתירה לקודם,

כי אם אתה עם טבע לא טוב,

ואתה נותן כל פעם, כל פעם מחדש עם קושי, קושי, קושי, אז אתה מקבל פי מאה, פי מאה, פי מאה. עם היתרונות של קודם, קונה מידת הנדיבות,

וגם מתחזק באמונה ובביטחון שהכול מאת השם,

וגם אתה מקבל פי מאה כל פעם על כל דבר.

אז הלשון,

על פי רוב המעשה, הרמב״ם אומר רוב זה כמות,

והוא אומר רוב זה חשיבות.

חשיבות כל מעשה ומעשה שאתה עושה, אבל זה יכול להתחבר יחדיו, אין בזה סתירה.

בספרים ביארו עוד ביאור.

מכל מעשה שעושה אדם

יש לזה השלכות ותוצאות.

אדם נתן צדקה לעני

והעמיד אותו על רגליו.

עכשיו הוא יכול להשיג

טרף לביתו,

בגדים,

להחם גופם, עצים להשיג את הבית,

גורם בזה שלום בית,

שמחה מתעוררת בבית,

מגדל לפי זה את צאצאיו בדרך סלולה,

עוסקים בתורה ומצוות.

הצדקה שהוא נתן,

הקימה משפחה על כל המעשים הנפלאים.

אז אדם מקבל לפי רוב המעשה.

יש מעשה אחד

שעשה רוב.

המעשה עצמו עשה הרבה הרבה הרבה מצוות.

תחזיר יהודי בתשובה.

זה כאילו פעולה אחת.

לראות אתמול, דיברנו על השבת.

כמה מקבלים שבת מללמוד הלכות? כמעט כולם, 95% הצביעו.

פעולה אחת.

אתה נותן דרשה,

התוצאות, לך תדע עכשיו כמה ניצלים מחילולי שבת, לומדים את ההלכות,

ישמרו שבת.

הכל לפי רוב המעשה.

מעשה אחד שיש בו רוב.

המעשה הזה מרבה מרבה מרבה זכויות.

ואם זה הפוך, אדם גנב,

ממון ממשפחה,

עכשיו יחסר להם אוכל וכסות,

ויכול להיות שזה נדוניה,

ותתבטא לחתונה,

ומי יודע מה יכול להיות.

והילדים יצאו לתרבות רעה, אין אוכל,

וילכו לגנוב.

ממעשה אחד שעשה.

אז הכל

לפי רוב המעשה. במעשה אחד יכול להיות ריבוי זכויות או ריבוי עוונות.

חכמים אמרו במסכת סוטה יא,

השכר שמקבלים בעבור עשיית מצווה,

הרבה יותר מן העונש שמקבלים על מעשה רע.

אדם שמקיים מצווה,

עשה חסד.

הוא עושה את זה ברצון טוב, בנפש חפצה,

ורוצה שייצאו דברים טובים מהמעשה שלו.

לכן נחשב אצלו

כאילו עשה את כל הדברים,

ונזקפים לזכותו ומקבל שכר עליהם.

אבל אדם שתקף אותו יצרו ופיתה אותו לגנוב,

והוא לא עמד בניסיון,

והוא לא היה חפץ שיותר מזה יקרה, שהמשפחה תידרדר, ויהיה סכסוך, ויהיה ככה, ויהיה גירושין,

לזה הוא לא התכוון.

דובר דק לקחת.

הוא לא התכוון.

אדם שעושה מצווה רוצה, אדרבה, שזה יעשה הרבה טוב,

לכן הוא מקבל הרבה יותר.

ובעונש,

רק מה שהיה דעתו לעשות הוא מקבל.

מעתה מתבהרים דברי המשנה,

והכל לפי רוב המעשה.

השכר

שמקבל

גם על מעשים שנגרמו מפעולתו,

אפילו שהוא לא עשה בפועל.

זה רק במצוות ומעשים טובים.

אבל לא בחטאים שאדם נכשל.

עליהם הוא נענש רק על המעשה שעשה בפועל,

ולא על התוצאות.

ככה אומרים.

קודם לא אמרנו ככה.

קודם אמרנו שגם יש איזקות שמתגלגלים.

ויש פסוק אומר, פרי מעלליהם יאכלו,

ושם נאמר על השלילה.

זאת אומרת, שמקבלים פירי פירות.

במדרש שמואל ביאר את דברי המשנה על פי מה שאמרו חכמים זיכרונם לברכה

בשבת ק״ד.

הבא לתאר, מסייעים אותו.

עוזרים לאדם מן השמיים שיוכל לקיים מצוות ומעשים טובים.

אז היה מן הדין

שינקו לו משכרו את החלק שסייעו לו מן השמיים,

כיוון שאת זה הוא לא עשה.

זה לא אתה עשית, זה סיוע מהשמיים.

זה לקזז, לא?

ככה היה נראה.

בא התנא ומשמיע לנו.

השם יתברך ברוב חסדיו ורחמיו לא מנקה כלל

על החלק שהוא מסייע,

אלא נותן לאדם שכר מושלם,

כאילו הוא עשה את הכול.

ולכן אמר, והכל

לפי רוב המעשה,

לפי רוב הפעולה.

הרוב זה אתה עשית,

והסיוע זה היה חלק קטן,

ככה.

סיוע, לא הכול.

אז מחשיבים לך

לפי רוב.

והרוב אתה עשית, אז לא מקזזים לך את הסיוע.

אחידה הקדוש,

זיכרונו לחיי העולם הבא,

אותו תגן עלינו, אמן.

אומר, חקרו הראשונים על הכתוב ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו.

הרשעים מקבלים שכר על קצת מעשים טובים בעולם הזה.

לעולם הבא לא נותר להם שכר.

והצדיקים מקבלים כל שכרם לעולם הבא.

ושואלים, פלא,

מה נשתנו הרשעים

שמקבלים שכרם בעולם הזה ולא בעולם הבא?

וכתבו שסיבת החילוק,

משום שאנחנו הולכים אחרי הרוב,

ועל הרוב

מקבלים גמול בעולם האמת.

כן, הצדיקים, רוב מעשיהם זה מצוות ומעשים טובים,

אז מקבלים על זה שכר בעולם הבא.

ומיעוט חטאים

נחנשים בעולם הזה בייסורים.

כי אז לינן בתר רובה הולכים אחרי רוב.

מה היה הרוב?

הרוב היה לעולם הבא.

אז אתה מקבל שם את השכר.

במיעוט היה עבירות, מקבלים פה.

וכך זוכים לעלות לעולם הבא. צדיקים, מנוקים מכל עוון באשמה.

אבל הרשעים,

רוב המעשים שלהם זה חטאים.

אז הם נחנשים עליהם בעולם הבא.

ועל מעט מצוות שהם עושים,

משלמים להם שכר בעולם הזה.

ולדברים האלה רמז רבי עקיבא.

והכל, לפי רוב המעשה,

מסביר לנו מה הסיבה

בחילוק בין השכר של הצדיקים לרשעים.

וזה ההסבר, כי הולכים אחרי רוב.

אחרי רוב המעשה. רוב המעשים טובים, עולם הבא.

רוב חטאים,

גיהנום.

מה לעשות?

הולכים אחרי רוב.

עדיין, אבל יש להקשות.

חכמים, זיכרונם לברכה,

בקידוש של ל'ט אמרו שכר מצווה באה על מלאכה.

אין שכר בעולם הזה על מצוות.

אי אפשר לשלם על מצווה בעולם הזה.

אם תיתן לאדם כל חללו של עולם, לא יספיק בעבור מצווה, כי מצווה היא נצחית.

אז מה אתה נותן לו?

שכר זמני

למספר שנים?

זה לא שכר אמיתי.

אי אפשר לשלם שכר על מצווה בעולם הזה.

הרי אמרו חכמים,

יפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבאה,

יותר מכל חיי העולם הזה. מהאדם הראשון עד עכשיו.

נו, נו, אז למה מקבלים הרשעה עם שכר על המצוות בעולם הזה?

למה לא מניחים להם את הגמול

לחיי העולם הבא?

מפץ חיי מבאר את הדבר.

משל לאדם עשיר

רכש מכסיל אחד

100 שטרות כסף מזויפות,

ונתן לו במקומם שטר אחד אמיתי.

אמר לו, הכסיל,

למה אתה גונב אותי?

איך אתה נותן לי שטר אחד על 100?

אמר לו העשיר, שוטה שבעולם.

מה, אתה מדמה את השטרות המזויפים שלך לשטר אמיתי אחד שלי?

הלא, עם השטר שקיבלת ממני אתה יכול לבוא לחצר המלך,

ויקבלו אותך בסבר פנים יפות, וייתנו לך מלוא תמורתו.

אבל בשטרות המזויפים שלך לא אוכל להוציאם רק בסתר סתרים וחדרי חדרים,

שלא ייתפס במלכות,

ולכן לא אוכל לקבל עליהם כי הם פרוטות אחדות.

ולכן, כל שטרותיך לא שווים לשטר אחד שלי.

עכשיו, מובן החילוק בין המצוות

של הצדיקים למצוות הרשעים.

המצוות שמקיימים הצדיקים, בדחילו ורחימו באהבה, ביראה, בשמחה ובזריזות, ולעובדו בכל לבבכם, ולדב קבוה, ובחרת בחיים וחי בהם,

בשם כל ישראל, עם כל המצוות הכלולות בהם.

זה עולה, זה אמיתי, זה עולה למעלה. השטרות האלה עולים למעלה לרצון, שמחה ונחת לקדוש ברוך הוא.

ועל זה כתוב בילקוט רות, סימן טרד

אליהו

ומלך המשיח כותבים

אותם כל מוצאי שבת,

והקדוש ברוך הוא חותם על ידיהם.

זה שטרות אמיתיים,

עם חותמת של המלך,

שחותם כל מוצאי שבת.

וכשבאים שטרות כאלה לפני בית דין של מעלה,

אוי אוי אוי, הם מתקבלים בתשואות.

והם משלמים שכר לעושיהם בעין יפה כמידת טובו של הקדוש ברוך הוא,

שציווה את המצוות והם עשו אותם בכוונה.

מעשי המצוות המועטים של הרשעים

בדרך כלל לא לשם שמיים,

אלא בעבור קבלת כבוד או שאר פניות או לא נעים.

וכיוון שכך,

השם לא חותם,

על מצוות כאלה הוא לא חותם, לא עשית את זה עם כוונה לשם שמיים.

זה נקרא מצווה מזויפת.

בהלכה כתוב שאם עשה בלי להתכוון צריך לחזור עוד פעם, אז הוא לא עשה,

הוא גם לא חזר.

אז ממילא מה הוא עשה? כלום, גורנישט.

אז מה אמר הרב קנייבסקי?

שנותנים לו פה בעולם הזה קצת ככה.

ולכן זה נחשב שטר מזויף.

מצווה מזויפת.

ואין אפשרות לשלם בעולם האמת.

בעולם האמת נותנים על אמת.

מה שאמת נותנים, מה שלא אמת לא נותנים. זה עולם השקר פה מקבלים.

מי שיש לו שטרות מזויפים פה,

מי שיש לו אמיתיים למעלה.

אז לכן הוא לא יכול לקבל.

אבל כיוון שהקדוש ברוך הוא טוב ורחום,

ולא מקפח שכר שום בריאה,

אפילו הוא רשע,

אז הוא משלם להם שכרם בעולם הזה על גמול המצוות שלהם לכל הפחות.

עכשיו רק שנבין.

נבוכדנצר הרשע פסע שלוש פסיעות לכבוד השם יתברך,

ומה נתן לו הקדוש ברוך הוא על

מצוות כאלה שהן מזויפות נקראות, כן? כי אם אתה באמת מעריך את הבורא,

ואתה משנה את המכתב וכותב אותו בראש המכתב,

אז אתה יודע את מעלתו של הבורא,

עד כדי כך שאתה מטריח את עצמך לשנות את המכתב?

אז למה לא התגיירת?

למה המשכת להיות אהבל?

למה עובד עבודה זרה?

אתה יודע, אתה אמרת, זה לא כבוד למלך,

מלכו של עולם, לכתוב אותו שלישי.

צריך לכתוב אותו ראשון.

וטרחת וכתבת.

נו, אז אם אתה יודע מעלתו,

מה היית צריך לעשות? להתגייר?

ואפילו שהוא שיבח את הקדוש ברוך הוא,

ואנחנו מזכירים אותו.

עם כל זה,

הוא לא ראה את קייר.

מה השם שילם לו?

שהוא ובנו ונכדו

שלטו בכיפת העולם.

והוא שלט גם על החיות,

עד שהפך אותו באמו.

אבל

תראו מה מקבלים שכר על מצווה פושטית.

פושטית זה נקרא, כאילו, מזויפת, לא אמיתית לגמרי.

תראו כמה מקבלים.

וואי, וואי, וואי. ועכשיו אתם מבינים למה אלה

שהם רשעים, הם נגד הדת והכול, והם מסודרים, ויש להם מקומות, ולא נתאר.

וואי, וואי, וואי, וואי.

נותנים להם, על המצוות הפושטיות שהם עשו,

נותנים להם פה בעולם הזה הרבה שכר.

הרבה.

זה על שטרות מזויפים.

אז אם הם מקבלים על עבירות שלהם מלא,

וכמה מצוות פשוטות. ככה.

מה מחכה לאלה שעושים מצוות אמיתיות, יא בביי?

בעולם האמת, ששם יודעים להעריך מה זה אמת.

איך אפשר לא להודות לקדוש ברוך הוא?

הכל יודוך והכל ישבחוך,

והכל, והכל יאמרו, והכל יאמרו, אין קדוש כשם.

הכל יודוכם

והכל

יישבחוכם, והכל,

אין קדוש כשם, הכל יודוכם, הכל ישבחוך,

והכל והכל והכל והכל יאמרו אין קדוש כשם

הכל יודוך והכל ישבחוך והכל והכל והכל יאמרו

אין קדוש כשם

ושמחת בימיך בהאילתה אך שמח ושמחת

בימיך והיית אך שמח ושמחת בימיך ואיך הייתה צלעה

ושמחת בימיך ואיך הייתה שמח ושמחת

ושמחת

בימיך

והיית אך שמח

והיית שמח

ושמחת בימיך

והיית אך שמח תהנו

חיים טובים,

הרבה מצוות שלמות באהבה, בשמחה, ביראה, בזריזות

ולעובדו בכל לבבכם ולדבקה בו ובחרת בחיים וחי בהם,

עם כל המצוות הכלולות בהם בשם כל ישראל.

הרי אני מכוון לקיים מצוות חכמים,

ריבי חנניהו בן ארגשיהו אומר,

הרוסו הכל ובחוז הכל סימן לפי כך,

הרבו להם תהרום ומשוות.

שנה אמר אדונו בסלמם, צאת גוי יחדיל תוהרו ילדו.