הכל צפוי והרשות נתונה ובטוב העולם נדון | הרב אמנון יצחק שליט"א

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום לעילוי נשמת יעקב בן רבקה,

מנוחתו עדן, ויזכו כל יוצאי חלציו לעשות תשובה מהרה, אמן.

אנחנו ממשיכים עם רבי עקיבא,

והפעם הממרא הכל צפוי והרשות נתונה,

ובטוב העולם נדון או נידון,

והכל לפי רוב המעשה.

רש״י.

הכל צפוי,

כל מה שהאדם עושה בחדרי חדרים

גלוי לפניו.

אז פה הפירוש צפוי,

צופה, מסתכל, רואה.

והרשות נתונה בידו של האדם לעשות טוב ורע.

כמו שכתוב,

ראה, נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב.

ובטוב העולם נידון

במידת רחמים.

טוב זה רחמים.

ובטוב העולם נידון במידת רחמים.

ואף על פי כן,

אין הכל שווין במידה זו.

לפי שהכל, לפי רוב המעשה.

המרבה במעשים טובים נותנים לו רחמים מרובים.

בממעיט במעשים טובים

ממעטים לו ברחמים.

אז זאת אומרת,

ההמשך,

ובטוב העולם נידון, בכל לפי רוב המעשה.

יש הרבה מעשים טובים,

הרבה רחמים.

יש מעט מעשים,

ממעטים ברחמים.

אז זה הולך הטוב. איך הולך הטוב? לפי מה שאתה.

הכל הולך לפי רוב המעשה.

זה פירוש אחד שמביא רשי.

פירוש אחר,

והכל לפי רוב המעשה.

לפי רוב מעשיו של אדם הוא נידון.

עם רוב זכויות,

הוא זכאי.

עם רוב עוונות,

חייב.

ברמב״ם פירש

הכל צפוי.

כל מעשה בני אדם,

מה שעשה

ומה שעתיד לעשות,

הכל גלוי לפניו.

ולא תאמר,

כיוון שהקדוש ברוך הוא יודע מה שיעשה האדם,

אם כן הוא מוכרח במעשיו,

שיהיה צדיק או רשע.

כי הרשות נתונה בידו לעשות טוב ורע,

ואין שום דבר שיכריחהו כלל.

וכיוון שכן,

הוא בטוב, העולם נידון.

מה טוב?

להיפרע מן הרשעים

וליתן שכר טוב לצדיקים. אז זה משפט צדק.

אז זה טוב מאוד, איך העולם נידון.

למה זה מקבל עונש? למה זה מקבל שכר?

לפי המעשים, כי אתה בעל הבחירה.

אתה בחרת.

אז לכן אתה מקבל שכר או עונש.

אם זה לא היה ככה,

והקדוש ברוך הוא קובע לכל אדם מה הוא יהיה,

אז על מה מעניש אותו?

אתה החלטת שהוא יהיה עשיו,

ואתה החלטת, ריבונו של עולם, שזה יהיה יעקב.

אז למה זה יקבל שכר? מה, זה משחק מכור? כאילו, מה? אז מה כל האזהרות בתורה

לא תעשה ככה?

אם הכל מוכרח.

אז ההצגה נגמרה.

אז בשביל מה צריך תורה?

אלא מה? יש בחירה לאדם,

והוא בוחר. זה שהשם יודע,

הידיעות שלו זה כמו שהוא מנבט את הנביאים ואומר להם, מה יהיה בעתיד?

הוא רואה מה יבחרו אנשים,

והוא יודע מראש מה הם יבחרו, הוא לא מתערב להם בבחירה.

זה לא מחייב שכל בחירה שמבחרו תצא לפועל.

כי יש הנהגה שהקדוש ברוך הוא רוצה שהעולם יתנהג ויגיע לאנשהו,

אבל הוא לא מתערב בבחירה.

והחותך אתה ברצונו,

לכן הוא ראוי שיענש.

והצדיק היה צדיק ברצונו,

ולכן הוא ראוי שיקבל שכר.

והכל לפי רוב המעשה.

לפי רוב המעשה, מה הכוונה?

לפי מה שאדם כופל ומתמיד בעשיית הטוב.

כך שכרו מרובה,

שאינו דומה,

המחלק מאה זהובים לצדקה במאה פעמים,

לנותן אותם בפעם אחת.

בגרסת הרמב״ם היא.

והכל לפי רוב המעשה,

אבל לא על פי המעשה.

זאת אומרת, הגרסה היא כמו פה, והכל לפי רוב המעשה.

טוב,

עכשיו אנחנו נכנסים ככה פנימה קצת.

אז רשי ורבנו עובדיה מברטנורה פירשו,

כל מה שאדם עושה, אפילו בהיותו טמון בחדרי חדרים,

גלוי וצפוי לפני הקדוש ברוך הוא והוא יודע כל הנסתרות.

וכמו שהסמיך לזה רבנו יונה את מאמר הכתוב

בתהילים כלט א',

אדוני,

הכרתני ותדע,

אתה ידעת שבטי וקומי,

בנת לרעי מרחוק.

אתה יודע את כל הרעיונות והמחשבות שלי מרחוק.

היינו שכל מעשי האדם ועמקי מחשבותיו ידועים לפני הקדוש ברוך הוא.

בענף עץ אבות הוסיף תבלין לדבר שהלשון צפייה מתפרש כמי שמביט מלמעלה למטה.

לכן השומר במגדל נקרא צופה.

בזה יובן שהקדוש ברוך הוא גבוה מעל גבוה,

ונקרא שוכן שמיים,

משגיח ממכון שבטו על כל יושבי הארץ.

בהשגחה הזאת נקראת צפייה, הכל צפוי.

צפוי, רואה את כולם ואת פנימיותם.

אין אחד שנעדר שניונת

שמסתלק מידיעתו

של הקדוש ברוך הוא.

במדרש שמואל ביאר את דברי המשנה באופן אחר,

שמדובר על האדם שמבטו צופה על הכול.

בכוונת המשנה לומר,

לא הכל צפוי מצד הקדוש ברוך הוא,

הכל צפוי מצדך, מצד האדם.

מה הכוונה של המשנה?

אתה לא תוכל להתנצל ביום הדין לומר,

לא ידעתי מה הדרך הנכונה שהייתי צריך לנהוג.

למה?

כי הכל צפוי לפני האדם. הנה, תראו, כל הספרים פה לפנינו, הכל צפוי.

כתוב, ראה,

נתתי לפניך את החיים ואת הטוב ואת המוות ואת הרע. לפניך זה.

בתורה כתוב הכול,

וזה מורה לך את הדרך שעליך ללכת ואת המעשה שאתה עושה.

וכתב בזה יובלן,

למה נסמך מאמר זה למשנה הקודמת?

חביבין ישראל שניתן להם כלי חמדה.

אם ניתן להם, תסתכל בכלי חמדה מה כתוב.

אם היינו מקבלים מכתב ממלך,

היינו פותחים לקרוא אותו או שהיינו מניחים אותו?

מה אכפת לי מה הוא כותב?

בדחילו ורחימו את ה...

נותן לך הקבל לא פתק, צאתה ל... נותן לך את כל התוכנית של הבריאה, את כל מה שהוא ברא,

והוראות, ומבטיח לך הבטחות, וגן עדן, ועולם הבא,

וואו, איך אתה לא קורא?

וגם אם לא ידעת, אז כבר אמרו לך שיש תורה, ויש זה, והוא כתב,

אז איך אתה לא מסתכל?

מה, אתה יכול להגיד שאתה לא ידעת?

ולכן, כיוון שקיבלו ישראל את התורה,

זכו להגיע למצב שהכל צפוי.

תצפה, תסתכל מה כתוב.

ולמה פתח, מסדר המשניות, המשנה הזאת? למה לא פתח?

הוא היה אומר, כמו שפתח קודם,

הוא היה אומר,

למה עכשיו לא?

הוא אומר, בגלל שזה המשך.

רבי עקיבא ממשיך, זה המשך לקודם.

ולכן, לא צריך להגיד עוד פעם, הוא היה אומר.

בספר מין לדאבות,

בער שהמשנה נתכוונה לרמוז,

כי אפילו שהרשות נתונה,

היינו שמשמיים נותנים לאדם

את האפשרות לבחור איזה מעשים לעשות,

אז יש לאדם בחירה גמורה מה לעשות.

עם כל זה, הכל צפוי.

הנהגת הבריאה בכלליותה

צפויה מראש ותלויה על פי מה שגזר הבורא יתברך. זאת אומרת,

יש מסלול לבריאה שחייבת

הבריאה והברואים לעבור דרכה

כדי להגיע לגמר שהשם

החליט שככה ייגמר העניין.

ואין מיד האדם לשנות הנגזר מלמעלה על ידי פעולותיו אשר יפעל,

ואפילו כלשהו.

נגיד בן אדם,

הוא רוצה, חס ושלום, להרוג מישהו,

והשם גזר שההוא יחיה נגיד 70 שנה,

אז הוא לא יכול להרוג אותו.

יש לו בחירה.

הוא יבוא להרוג אותו.

לא עובד.

לא עובד.

אז זה הוא יישאר.

הבחירה לא נשללה ממנו.

הוא רצה.

לא כל מה שאתה רוצה השם מסכים,

אבל בחירה לא נשללת.

אפילו מהלך רק כוונה.

זה גם בחירה.

אדם מתכוון לעשות מצווה, זה נחשב.

אדם מתכוון לעשות עבירה, פעם ראשונה, שנייה לא נחשב, שלישית כבר נחשב.

והוא מביא דוגמה,

מצינו אצל שבטי יא שרצו לאפר את חלומו של יוסף,

שהוא לא יהיה מלך עליהם,

ולכן מכרו אותו לעבד, שאין סיכוי.

העבד לא מולך במצרים.

וגם עברי.

וגם נער.

No chance.

זהו.

ארצו את גורלו.

הנה, אתה עם כל החלומות שלך.

ביי ביי.

ולבסוף,

דווקא הם במעשיהם הביאו אותו להיות משנה למלך מצרים,

והוא צריכו להגיע אליו ולהשתחוות לו כמו בחלום,

והכל יתקיים.

כי הקדוש ברוך הוא ברצותו עושה

שתתקיים מחשבתו

על ידי המעשים שהאדם בעצמו בוחר מעצמו.

לא מפריע.

הקדוש ברוך הוא יודע איך לסדר הכול,

שתמיד יצא מה שהוא רוצה,

אבל לא משנה לך את הבחירה.

תבחר מה שאתה רוצה. אתם רוצים להפר את החלומות?

נו, תעשו מה?

תעשו מה? מה?

יצא משהו? כן, החלום מתקיים.

פרעה חשב,

יגידו לו,

אחוזים בכוכמים,

ויהיה מנהיג פה שיצמח,

גואלם של ישראל.

וואי,

מה נעשה? נהרוג את כל הזכרים.

נו, בסוף הוא גידל אותו בבית.

אמן חשב, אני אעשה עץ חמישים, אמר, ואני זה, אני אתלה אותו. אתה תראה, אני אתלה אותו.

נו, בסוף הוא יזרעו אדה אמן.

אז את אומרת, אתה יכול לתכנן, לעשות, לבחור, לבנות, אתה הכול, אף אחד לא ייגע בך. תמשיך, תמשיך, תמשיך.

יש אנשים חושבים שהם יצאו עכשיו נגדנו,

ויגידו ככה, ויגידו ככה,

והם לא יודעים מה הכין להם הקדוש ברוך הוא, איזה הפתעות.

יא חביבי, איזה הפתעות מחכה להם, יא באביי, יא באביי. בחיים שלהם הם לא יתנסו בזה.

וואי, וואי, וואי.

אז זאת אומרת,

אדם יכול לבחור מה שהוא רוצה, להרע או לעתים,

הוא יכול מה שהוא רוצה,

אבל בשמיים, גזור, מה יהיה בדיוק?

אי אפשר להזיז את הגזירה.

פרש גזור זה מה שיהיה.

באה רשות נתונה.

רשי ורבנו יונה

ורבנו עובדיאן ברטנורה פירשו

שהשם יתברך נתן רשות לבני אדם שיעשו ככל אשר יחפוצו,

עם טוב ועם רע.

וכמו שאמר הכתוב, ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המוות ואת הרע.

וסיים הכתוב,

להורות לנו את הדרך הטובה ואמרו בחרת בחיים.

זהו,

עכשיו זה בעיית שלך.

הרי נתתי לפניך,

בחרת בחיים. אני מציע לך

שתבחר בחיים.

נרצה בטובותך, אומר הקדוש ברוך הוא,

אבל יש לך בחירה.

יש חיים, יש מוות, יש טוב, יש רע, מה שאתה רוצה.

אבל אני מציע לך,

כמי שברא אותך

וכמי שהתכוון להיטיב לך,

הוא בחרת בחיים.

וכן כתב הרמב״ם בעלקו תשובה,

רשות לכל אדם נתונה לו אם רוצה להטות עצמו לדרך טובה ולהיות צדיק,

הרשות בידו.

ואם רוצה להטות עצמו לדרך רעה ולהיות רשע, הרשות בידו.

הוא שכתוב בתורה,

הן האדם היה כאחד ממנו לדעת טוב ורע.

כלומר,

הן מין זה של אדם, היה יחיד בעולם,

ואין מין שני דומה לו בזה העניין,

שיהיה הוא מעצמו בדעתו ובמחשבתו,

יודע הטוב והרע, ועושה כל מה שהוא חפץ.

ואין מי שיעכב בידו מלעשות הטוב או הרע,

מכיוון שכן,

מכיוון שכן הוא, פן ישלח ידו.

תיזהר.

תיזהר.

יש לך את האפשרות.

אבל אם תשלח ידך, מות תומת.

ביום אכולך ממנו, מות תומת.

אז זאת אומרת,

אתה יודע, הכל ביד שלך.

אתה יכול לבחור, רוצה להיות צדיק, רוצה להיות רשע, מה שאתה רוצה.

ועוד הוא ממשיך.

אל יעבור במחשבתך דבר זה שאומרים טיפשי אומות העולם ורוב גולמי בני ישראל.

יש גם גלמים, הרבה.

הכרתי אחת באחרונה.

ורוב גולמי בני ישראל, שהקדוש ברוך הוא גוזר על האדם

מתחילת בריאתו להיות צדיק או רשע.

מה לא?

מה לא?

אין הדבר כן,

אלא כל אדם ראוי לו להיות צדיק כמשה רבנו עליו השלום.

או רשע כי ירובעם.

בעיקר הזה עיקר גדול הוא בעמוד התורה והמצווה.

שנאמר, רי נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב.

ראה אנוכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה.

כלומר, הרשות בידכם.

וכל שיחפוץ האדם לעשות ממעשה בני האדם, עושה בין טובים ובין רעים.

ושוב כתב,

בהלכה הרביעית,

אילו היה האל גוזר על האדם להיות צדיק או רשע,

האח היה מצווה לנו על ידי הנביאים עשה כך ואל תעשה כך.

ובאיזה דין ואיזה משפט נפרע מן הרשע ומשלם שכר לצדיק? באיזה דין?

אם אתה עשית את כולם רובוטים והם עושים מה שאתה רוצה מראש,

וככה גזור מראש,

אז איזה דין יש פה?

מה תאשים איתו?

מה תיתן להוא שכר?

זה לא הוא עשה, זה אתה עשית על ידי זה שקבעת שהוא יעשה ככה וככה וככה.

וסיים את דבריו

עם היסוד הידוע בעניין ידיעה ובחירה, וזה לשונו.

שמא תאמר והלא הקדוש ברוך הוא יודע כל מה שיהיה קודם שיהיה.

ידע שזה צדיק או רשע או לא ידע.

אם ידע שהוא יהיה צדיק,

אי אפשר שלא יהיה צדיק.

ואם תאמר שידע שיהיה צדיק

ואפשר שיהיה רשע, הרי לא ידעת הדבר על בוריו.

דע שתשובת שאלה זו ארוכה מארץ מידה ורחבה מניים,

וכמה עיקרים גדולים והררים רמים תלויים בה.

ואין דעתו של אדם יכולה להשיג דבר זה על בוריו.

אנשים קשה להם לקלוט את זה.

וכיוון שכן הוא, אין בנו כוח לדע איך ידע הקדוש ברוך הוא כל הברואים ומעשיהם,

אבל נדע בלא ספק שמעשה האדם ביד האדם,

ואין הקדוש ברוך הוא מושכו,

ולא גוזר עליו

לא לעשות כך, ולא שלא לעשות כך.

אין לנו ידיעה בידיעת הבורא, איך הוא יודע כל דבר מראש, עד תכלית, מה יבחרו,

עד כל זה.

הסברנו את זה בהרצאות, אבל לא ניכנס עכשיו.

הרי לנו מזה כי באמת הקדוש ברוך הוא יודע את כל אשר עומד האדם לעשות,

אבל עם כל זה,

הרשות נתונה בידו לבחור באיזה דרך ללכת,

אם בדרך טובה, אז אפשר להפך.

אחת הדוגמאות, דוגמה שהבאנו בהרצאות,

זה שאדם עומד בגג,

קומה רביעית,

והוא רואה שבן אדם רץ מפה לכיוון הכביש,

פה יש כביש,

והוא רואה שמכונית

נוסעת מפה,

אין רמזור,

והוא רואה שההוא רץ,

והמכונית תגיע בדיוק ותפגע בו, תעיף אותו.

הוא ידע שהבחור ייפגע או לא ידע?

ידע או לא ידע?

מה לא?

אם אמרנו שהוא רץ במהירות,

והמכונית מגיעה במהירות,

והוא רואה שהמפגש יגרום לתאונה,

אז הוא ראה מראש.

הוא קבע לו למות?

הוא קבע למכונית

להיתקע בו?

לא, היא נסעה לדרכה.

היא לא ידעת שהוא רץ.

הוא רץ, לא ידעה שהיא באה.

והוא, הרואה מלמעלה,

לא מתערב,

לא אמר להם מה לעשות,

אבל לראות, הוא צפה, הוא צפה מלמעלה וראה בדיוק מה עומד להיות.

זה כמו שאתה רואה מישהו חוצה את הכביש ומסעים ואתה צועק, תזעק, תזעק.

למה אתה צעקת?

כי אתה צפית עכשיו שהולך להיות את המתונה.

אז אתה התערבת?

לא התערבת.

הבחירה שלה הוא לנסוע, וזה לקפוץ לכביש, ואתה רק צפית,

והרשות נתונה.

זה אחת הדוגמאות, יש עוד.

אז זאת אומרת, זה לא סתירה בכלל.

תודה רבה.

הנה, הוא מביא פה דוגמא כזאת.

כתב בשם רבנו משה אלמוש נינו לבאר עניין זה על דרך משל.

אדם שרואה חברו כשהוא רץ ברחובות קריה,

והנה על אף שזהו ברור אצלו למעלה מכל ספק

שפלוני אכן רץ, שהרי הוא רואה זאת במו עיניו.

יחד עם זאת,

אין לו מרשה לה מוכרח לרוץ כעת,

מאחר שחברו רואה אותו במרוצה,

כיוון שבאמת הראייה והידיעה של הרואה נכונים הם,

אבל הפעולה המעשית של האדם הרץ

היא בגדר אפשרות.

הוא לא מכריח אותו בזה שהוא רואה אותו רץ.

יש לו אפשרות לעצור גם.

באמצע הריצה עוצר. אה, רע בויטרינה, איזה יופי.

מה?

מה, זה שהוא רואה וצופה,

אז זה גורם את הבחירה של האנשים שהוא רואה אותם?

והידיעה שלו שהוא רואה שהוא רץ, אז הוא יודע שהוא רץ, אז זה קובע?

זה לא קובע.

אני הבאתי דוגמה קצת יותר טובה,

שאתה צופה גם את התוצאה,

והתוצאה לא תשתנה, היא תהיה כזאת,

אבל היא לא מוכרחת.

אני לא הכרחתי אותה בזה שצפיתי מלמעלה.

אז מכאן נוכל לקרב אל השכל עניין ידיעת הבורא,

שעצם ידיעתו יתברך אינה מכריחה את האדם לפעול כך.

ומה שהוא יודע כבר עתה, את כל המעשים של האדם,

אפילו מה שהוא עתיד לעשות,

זה משום שאצל הבורא יתברך אין חילוק בין הווה לעתיד,

כי הוא למעלה מן הזמן.

וכל מה שאצל האנשים נחשב עתיד, אצלו זה הווה.

אתן לכם דוגמה?

עוד דוגמה.

יש לי פה,

נגיד, זה משקפת, כן?

אני מסתכל עכשיו על שושן.

שושן עכשיו בהווה.

אני רואה אותו בהווה.

יעקב משמאל הוא כבר בעבר.

אני מתקדם קצת, אני רואה את יונה.

את שושן אני כבר לא רואה.

הוא הפך להיות מה?

עבר.

ויונה נהיה הווה. אני מזיז עוד קצת,

ואני רואה

את אליהו.

ואליהו עכשיו הווה, וכל אלה שהיו קודם,

עבר.

ואת העתיד אני עוד לא רואה, למה אני לא רואה?

רואה כי עוד לא זזתי בזמן הווה,

ובעתיד אני יכול לראות את סוריאל,

אבל עוד לא הסתובבתי.

עכשיו עבר ההווה, הנה לפה ולפה ולפה וכך,

אבל אם אני אזיז עכשיו את המשקפת ואני לא אז... הו!

מה אני רואה ביחד?

עבר, הווה, עתיד, הכל אני רואה.

אם אני מעל הזמן, ואני לא כמו שאנחנו חיים כל הזמן בהווה ומתקדמים לעתיד,

אז אפשר לראות את הכל מתחילה ועד סוף.

היות שהקדוש ברוך הוא מעל הזמן, אין לו מושג של זמן,

הוא נצחי.

אנחנו נמצאים בזמן, הוא התחיל איתנו בנקודה מסוימת,

ומשם אנחנו ממשיכים לאט לאט לאט מתקדמים.

אבל הוא צופה כל הדורות מראש.

למה? הוא לא תלוי בזמן,

אז הוא רואה את הכל.

אבל המדענים היום אומרים, אתם יודעים, שהם יכולים לעבור את מהירות האור,

ואז הם יכולים לחזור אחורה ולראות את מה שהיה.

כן.

מכל מקום,

הנקודה היא

שזה מובן,

רק מסובך לאנשים, כי לאנשים קשה להם להתמודד עם מה שהם לא מכירים.

מה שבכל זאת אנשים לא מבינים בשכלם,

גולמי ישראל, כן, מרוב אומות העולם,

משום קוצר דעתם וחוסר השגתם,

ולכן מדמים ומקישים את ידיעתו של הבורא לידיעתנו.

אבל אנחנו, הידיעה שלנו לא כמו שלו. שלנו מוגבלת

לזמן.

שלו לא מוגבלת בזמן.

אבל האדם שיודע את האמת,

שאין ידיעתו של הקדוש ברוך הוא כפופה לזמן,

מבין ומשכיל, כי כל הדברים העתידים לעשות אצלנו הם אצלו נקראים הווה ונגלים אצלנו עד סוף כל הדורות.

אין לו מצב שהוא צריך לעצור בזמן ולחכות עד שיקרה משהו.

וסיים במדרש שמואל,

שלדברים האלה רמזו

דברי התנא הכל צפוי,

שזה צפוי כבר בעבר.

ולא אמר הכל צופה,

צפוי כבר,

שצפיית הקדוש ברוך הוא במעשה אדם היא לא רק בהווה,

לא רק מה שהוא עושה עתה,

כבר בעבר ראה הקדוש ברוך הוא עד סוף ימיו, מה יהיה?

ועניין זה אומר הרב הקדוש בעל הבני ישכר,

זכר צדים וקדוש ברוך הוא,

זכותו תגן עלינו אמן.

וכיוון שידענו שהשם יתברך הוא מקור הטובה והוא טוב ומטיב לכול,

מוכרחים אנחנו לומר שאם היה טוב לבני אדם שישיגו ויבינו

את עניין הידיעה והבחירה,

איך הם הולכים ביחד,

ואין סתירה ביניהם,

היה השם יתברך פוקח את עינינו

ומביננו את הדבר.

ומכיוון שהדברים נותרו סתומים וחתומים מאתנו,

כלשון הרמב״ם,

אין דעתו של אדם יכולה להשיג דבר זה על בוריו,

הרי זה לאות כי זו טובה גדולה היא שלא נבין את העניין,

כל זמן היותנו בעולם השפל,

וזאת לסיבה נעלמת הידועה אך לבוראנו החפץ בטובתנו.

איוב רצה להגיד

שהקדוש ברוך הוא ברא בהמות טמאות וברא טהורות,

ובסוף הוא אמר, ברא את הצדיק, ברא את הרשע.

מה אמרו לו חבריו, ואף אתה תפר יראה?

אתה לא מתבייש?

אתה ככה אומר שכאילו הקדוש ברוך הוא קבע?

מה זה הדברים האלה?

מה הוכיח אותו על פניו,

עד שבסוף אליהו

הוכיח אותו כמו שצריך, והוא הודה לו בסוף,

ואמר שבאמת הוא לא ידע ולא זה וזה וזה. בסוף התברר לו, רמוס שם, הבאנו את זה פעם באיוב, בסוף

התברר לו שכל מה שאירע לו זה בגלל שהוא היה גלגול של תרח.

אז יש דברים שאדם לא יכול לדעת,

כי אם ידע כל אחד את כל מה שהיה איתו,

הבחירה שלו עלולה להשתנות בעקבות הדברים האלה.

וצריך שיהיה בחירה ניטרלית.

ניטרלית, לא מוכרחת.

כי אם זה מוכרחת, זה לא טוב.

אתם רואים, נתן הקדוש ברוך הוא

לפרעה

לבחור

כל פעם מחדש. הוא בחר ברע.

כל פעם.

הוא יכול היה לאנוס אותו, להכריח אותו.

לא, נתן לו. בוא, תבחר אתה.

תבחר.

זאת אומרת, אדם צריך להבין.

לא תוכל לבוא בשום טענה.

תדע לך.

אתה, יש לך רשות.

ואם תרבה במעשים, תהיה צדיק.

אם לא תרבה במעשים, תהיה רשע.

ואם תעשה מעשים כמו בעלי הפיתות,

שהמעשים האלה יהיו לעקור תורה,

אוי אוי אוי, הקדוש ברוך הוא לא אוהב את זה. לא אוהב את זה.

לא אוהב את זה.

אתם יודעים, למדנו

ב... המספיק לעובדי השם.

רבנו אברהם, הבן של הרמב״ם,

היה תלמיד חכם, אני אביא את זה בהמשך,

כשנצטרך להביא את הראיות.

אז תלמיד חכם אחד חלק על הרמב״ם,

וכתב נגדו קושיות.

מה זה קושיות?

עשרות.

כל קושייה פגז.

והביאו את זה לפני הבן שלו.

רבי אברהם.

והוא ענה לו

על הכל

ויישב את הרמב״ם.

פיקס.

טוב.

ואחרי זה הוא ראה שהוא עוד ממשיך.

עוד ממשיך. אפילו שקיבל מכתב.

עוד ממשיך.

באו כל החכמים ואמרו לו, אתה חייב

לנדות אותו.

אמר להם לא.

למה לא? אבל זה בזוי, חילול השם.

אומרים שהרמב״ם לא הבין, לא ידע, לא כלום, לא זה. מה?

איך אתה שותק?

מה אמר?

אמר

בין הדברים.

אמר

הוא רב חשוב וגדול ומזכה את הרבים.

ואני לא אפגע בו.

שמעתם? הוא פגע באבא שלו, לא בסתם אבא, ברמב״ם.

והוא, יש לו דחיות על כל דבריו.

מזכה רבים.

והשאיר את הדברים ככה.

והוא לא נגע בו.

ויש לו מצווה לעמוד

בתוקף להגן על כבוד אביו וכבוד תורתו והכול, ושהוא יכול לדחות את כל דבריו.

לא!

ויש ארחי פרחי

שחושבים שיכולים

לבוא ולדבר ולבטל 45 שנה בקשקושים,

בפיתות,

בכל מיני שטויות והבלים.

לא יודעים לקרוא ספר.

ספר לא יודעים.

העיקר בר, בר, בר, בר, בר, הרבה מקורות בר, בר, בר, בר, בר, בר,

ולהבין הלכה פשוטה לא מסוגלים.

אם לא בודקים סכין, הוא אומר,

אחרי כל עוף זה נבלות וטרפות.

צריך להיות מפגר להגיד דבר כזה.

מפגר.

זה עושה את זה נבלות וטרפות.

אם בודקים אחרי כמה

ונמצא הסכין פגומה, הכול נפסל.

מה הבעיה?

הוא לא ידע לענות על זה.

המבין הגדול.

יש לי עוד מילים להכביר, אבל זה לא השיעור כרגע.

כשנצטרך אז נענה על כל דבר.

אבל זה לא יאומן כי יסופר.

לכן הרשות נתונה לכל בן אדם,

והכול לפי רוב המעשה.

הרבה מעשים טובים,

שכר אין סוף.

הרבה מעשים רעים,

גהנה גהנום.

הרשות בידו של כל אדם.

בעולם בטוב נידון.

הכול

לפי רוב המעשה.

מי ינצח, אתם חושבים? מי שיש לו רוב המעשה.

הקדוש ברוך הוא בצד של אלה.

ככה אמר רשי והרמב״ם וכולם.

ועל זה אנחנו מודים לשם.

הכול יאדוך והכל ישבחוך והכל יאמרו והכל יאמרו אין קדוש כשם.

הכול יאדוך והכל ישבחוך והכל יאמרו והכל יאמרו אין קדוש כשם.

הכל ידוך והכל ישבחוך והכל והכל והכל והכל יאמרו

אין קדוש כשם

הכל ידוך והכל ישבחוך והכל והכל והכל יאמרו

אין קדוש כשם. שיהיה לנו שבוע טוב.

שבוע טוב. בריאות בהצלחה.

הרי אני מכוון לכם מצוות חכמים, רבי חנניה בנקשי אומר