חביבין ישראל שניתן להם כלי חמדה | הרב אמנון יצחק שליט"א

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום בלחש

אמן.

חביבין ישראל, שניתן להם כלי חמדה,

חיבה יתרה נודעת להם, שניתן להם כלי חמדה,

שבו נברא העולם,

שנאמר כי לקח טוב נתתי לכם, תורתי אל תעזבו.

אומר רשי,

שנאמר כי לקח טוב,

כל מעשה בראשית

שנאמר בו, וירא אלוהים כי טוב,

לא נברא אליו בשביל התורה,

שהיא נקראת לקח.

כמו דת אמר,

יערוף כמטר לקחי.

אז זאת אומרת, התורה נקראת לקח,

שנאמר יערוף כמטר לקחי.

ופה אומר רבי עקיבא,

חביבין ישראל, שניתן להם כלי חמדה,

שנאמר כי לקח טוב נתתי לכם,

כי לקח טוב.

הוא אומר כל מעשה בראשית,

מה נאמר בו? וירא אלוהים כי טוב.

זה הלקח טוב.

כל הטוב של כל העולם שנברא, בשביל התורה.

חביבין ישראל, שניתן להם כלי חמדה, מה זה? זה התורה הקדושה.

שכל הטוב שאמר, וירא השם כי טוב,

כל זה

על לקחי, על הלקח, על התורה.

במדרש שמואל בארץ טעם הדבר.

למה התורה נקראת כלי חמדה?

בגלל שהמלאכים חמדו לתורה וחפצו מאוד לקבלה.

מסכת שבת וחטא

טענו המלאכים ואמרו כלשון הכתובים,

תהילים חב.

אדוני אדוננו,

מה אדיר שמך בכל הארץ אשר תנה הודך על השמיים.

תן את התורה על השמיים.

הם רצו לקבל אותה.

שתישאר בשמי מרום.

ואמרו עוד,

בפסוק יוד,

מה אנוש כי תזכרנו,

ובין אדם כי תפקידנו,

שלא ייתן את התורה לישראל.

מה הם?

מה האנוש?

וכן פירש גם בשפת אמת.

העליונים והתחתונים חמדו את התורה בעת שניתנה לישראל.

ולא רק זה,

גם מהרים חמדו שתינתן התורה עליהם.

היה ויכוח בין ההרים, מי?

כל אחד רצה לזכות שעליו תינתן התורה?

היחידים שלא חפצו בתורה זה אומות העולם.

העליונים, ישראל וההרים חמדו את התורה, כלי חמדה.

עוד כתב בשפת אמת.

טבע האדם

שבתחילת לימודו

הוא לא חומד ללמוד תורה.

כי כל התחלה קשה

בלימוד בקושי.

אבל כשמתחיל ללמוד וטועה מעט ממתיקותה

ונועם ערבותה,

אז מיד יחמוד אליה עד מאוד.

ולכן היא נקראת כלי חמדה,

שכל מי שמתחיל ללמוד

חומד את התורה.

כי עין זה פרש גם במדרש שמואל.

כמה שמשיג בה האדם יותר,

זו סיבה שיחמוד אליה יותר ויותר, ובאהבתו ישגה בה תמיד.

ישגה מלשון יחשוב בה תמיד.

שגיונות, מחשבות,

ויחמוד מאוד להשיגה.

בספר מילד האבות,

בער מה הטעם שהתורה נקראת כלי חמדה.

כל חמודות העולם

השייכים לענייני העולם הזה,

גם אם אדם חושק בהם מאוד

והשיג אותם,

תאוותו יורדת לאט-לאט.

תאכל עוגת גבינה.

חלק הראשון, וואי וואי, איזה טעים. מי עשה את זה?

וואי וואי וואי.

נראה אותך, תגמור את כל המגש,

אתה תקיא.

אחרי כמה שעות יגידו לך את הרצועות, הוא יגידו, לא, לא, לא, די, די, די, לא יכול יותר.

הרי האדם משיג את התאוות,

וזה חוזר בשונה הפוך, לאט-לאט זה נמאס עליו כאן, מחפש משהו אחר.

אבל בתורה זה לא ככה, בדיוק הפוך.

כמה שאתה מתעסק בה יותר,

ככה אתה טועם יותר נועם מתיקות וחומד אותה יותר ויותר. מחכה, מתי אני מגיע לספר כבר?

לכן היא נקראת כלי חמדה.

במדרש שמואל עומד לבאר מה זה כלי חמדה,

ואומר שניתן להם כלי חמדה. מה זה שניתן להם כלי חמדה?

רומס כאן שבני ישראל לא היו ראויים לקבל את התורה.

המלאכים ביקשו

ולא קיבלו.

ובני ישראל לא קיבלו בזכות עצמם,

אלא הקדוש ברוך הוא נתן לנו את זה במתנה,

בגלל שהוא אוהב אותנו.

לכן כתוב ניתן,

בלשון מתנה.

וגם הפסוק אומר זאת,

כי לקח טוב נתתי לכם,

נתתי מלשון מתנה.

ובני ישראל זכו לתורה רק משום אהבת השם יתברך לעם ישראל.

ועוד כתב במדרש שמואל.

מה זה שניתן להם?

לא כל החפץ

בכלי חמדה בתורה יכול לבוא וליטול.

לא.

התורה ניתנה רק לישראל, מורשה קהילת יעקב.

איש משאר אומות העולם,

אפילו אם יקיים את התורה בדקדוק, בפרטים,

לא תינתן לו התורה מתנה.

לכן נאמר, ניתן להם, רק לישראל,

כלי חמדה,

שהם עם קרובו.

וילקוט מעם לא עזק שעה.

אם הקדוש ברוך הוא

לא חפץ לתת את התורה לאומות העולם אלא לישראל,

כי זו מתנה.

למה חיזר על כל אומות העולם

ושאל אותם אם הם חפצים לקבל אותה?

התשובה היא

שלא יהיה פתחון פה לאומות העולם לומר,

אם היית נותן לנו, היינו מקיימים.

וכששאלו אומות העולם

מה כתוב בה,

אמר הקדוש ברוך הוא לכל אומת המצווה

שהיא נגד מזגם,

שקשה להם לקיימה.

לבני עשו אמר לא תרצח, לישמעאל אמר לא תגנוב.

לא גילה להם את תרום ערכה

וגודל מעלתה

ואת ריבוי סודותיה העמוקים מדבש ונופת צופים,

וגם את השכר העצום

שעתידים לקבל הוגיה ולומדיה ומקיימיה.

אבל העם ישראל גילה כל זאת,

ככתוב בפרשת קבלת התורה,

מכאן רואים שהקדוש ברוך הוא חפץ לתת לישראל.

בישראל קיבלו את זה בלי שום תנאי, לא שאלו מה כתוב בה ומה זה אם השם אומר, שזה ראוי לנו,

ונותנים מתנה,

תיקח.

יש בדיחה כזאת שאומרים

למה השם נתן,

בדיחה, כן? לא לקחתי את זה ברצינות.

למה השם נתן

את התורה בשתי לוחות?

אפשר להביא לוח אחד ארוך וגמרנו. למה בשתי לוחות?

כי כשהוא הציע את התורה לישראל, הם אמרו, תביא שתיים.

תביא שתיים.

בחינם ודאי, בוודאי, בחינם, בחינם תביא שתיים.

אז הביא להם שתיים, שתי לוחות.

כן, אבל לקבל,

להגיד נעשה ונשמע בלי לדעת מה, זה רק מלאכים יכולים להגיד.

בכל אופן,

לא סתם גם הקדוש ברוך הוא אמר להם את מה שקשה למזגם,

משום שבאמת כל התורה באה לשנות את מזגו של האדם

ואת טבעו כי מצד טבעו של האדם הוא פרא אדם.

פרא אדם.

יש אנשים שלומדים תורה ונשארים פרא אדם והפוך נהיים פרא אדם עם תורה.

כן, והופכים להיות בלעם וכל מיני דברים כאלה.

וביסוד הזה, שרק בני ישראל קיבלו את התורה,

באר הגאון מווילנה, זכר צדיק וברכה,

את נוסח הברכה החמישית

בתפילת העמידה.

כבר עמדנו על זה בעבר.

יש לדקדק למה משתנה את הלשון.

כשאנחנו מבקשים על התורה,

השיבנו אבינו לתורתך,

אנחנו מזכירים

שהקדוש ברוך הוא אבינו.

השיבנו אבינו לתורתך.

ואחר כך אומרים מיד,

וקרבנו מלכנו לעבודתך. למה שינינו מאבינו למלכנו?

מסביר הגאון מווילנה.

בעבודת השם יתברך גם הגויים

יש להם חיובים, הם נצטוו בשבע מצוות בני נוח.

אבל בעניין התורה לא שם חלקם כחלקנו.

רק אנו זכינו להשתמש בכלי חמדתו של הקדוש ברוך הוא,

ולהגות באמרי תורתו, להשתעשע בהם.

כי אנו בניו אהוביו של המלך.

אכן, בתפילה כתוב, אשיבנו אבינו לתורתך,

כי לתורת השם זכינו רק אנחנו,

משום שאבינו אוהב אותנו.

אבל לגבי עבודת השם,

זה שייך גם לגויים.

הם לא בניו של המקום,

אז על זה אנחנו מתפללים בלשון,

וקרבנו מלכנו לעבודתך,

שזה גם הולך על הגויים,

כי כל הבריות נחשבים עבדי מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא.

אז גם מנוסח התפילה אנחנו רואים

שרק בעניין

תורתנו הקדושה הוא אבינו ואנחנו בניו,

והוא נתן לנו, ניתן להם כלי חמדה, רק לעם ישראל.

אבל בעניין העבודה,

גם הגויים מחויבים בעבודת השם.

כתב במדרש שמואל,

החיבה היתרה של בני ישראל היא

מה שנתן הקדוש ברוך הוא לחכמי ישראל,

רשות

לדרוש את התורה ולפרש אותה,

כפי הבנתם ונטיית שכלם,

ולכן שיאי מתנה בפסוק תורתי, אל תעזובו.

לומר לנו,

אפילו שלקח טוב נתתי לכם,

ואתם מפרשים את התורה כפי דעתכם,

אם כל זה הרי תורתי.

דהיינו שגם מעתה יהיה פירוש כך בתורתי.

כי הקדוש ברוך הוא נתן לחכמי ישראל הכוח לפרש את התורה הקדושה.

פירושו של דבר,

התורה יש בה 70

פירושים,

פשט,

רמז,

דרש,

סוד, ואלה רק שורשים.

וזה יכול להתפצל לאינסוף.

ארוכה מארץ מידה.

וכל אחד קיבל

את הזכות

לחדש בתורה.

ותן חלקנו בתורתך.

לכל יהודי ויהודי יש חלק בתורה שייך לו.

ואלה החידושים והדברי תורה שהוא מוציא.

כמובן שלא כולם זוכים להוציא על דרך אמת, יש כאלה רק מתייהרים וחושבים שהם יודעים,

ועושים להם פירושים, וכותבים להם פירושים.

מגדולי ישראל כתבו, ולוואי שבכל הספר הזה יהיה לי פירוש אחד של אמת.

מגדולי ישראל.

אבל יש כאלה שחושבים, וכך פירשתי, וכך אמרתי, וכך, והם חושבים שזה כבר זה, הוא סגור ונעול. מה זה מלאכי השרת? רק הוגים בתורתם. עזבו את כל הספרים,

עכשיו משווים רק על הספר שלו.

הוא פירש בזה גם את מאמר ההגדה של פסח.

אילו קירבנו לפני הר סיני,

ולא נתן לנו את התורה,

דיינו.

ביקשו המפרשים, הרי זה תמוה.

איזה תועלת,

אם הקדוש ברוך הוא היה רק מקרב אותנו לפני הר סיני,

ולא נותן לנו את התורה.

בהגדה אומרים,

אילו קירבנו לפני הר סיני, ולא,

ולא נתן לנו את התורה, דיינו. גם זה היינו מסתפקים, דיינו.

איך זה?

אלא מפה מובן,

כוונת ההודעה בזה על שני דברים.

אחד, זה עצם הדבר שקיבלנו את התורה יקרה מפז.

וזה נכלל

בקרבנו לפני הר סיני.

כל התועלת שנתקרבנו להר סיני

היא מה שזכינו לקבל שם את התורה.

והדבר השני,

אנחנו מודים על זה שנתן לנו את התורה.

היינו שאנו קיבלנו

את התורה לדרוש ולפרש.

שנתן לנו את התורה, ועכשיו אנחנו יכולים לדרוש ולפרש בתורה.

והפירוש שנפרש יתקבל גם על ידי הקדוש ברוך הוא,

נותן התורה.

אנחנו אומרים,

רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל לפיכך, הרבה להם תורה ומצוות.

מה זה הרבה להם תורה ומצוות?

יש תרי״ג מצוות. מוני המצוות אומרים יש תרי״ג.

חלק אומרים אלה תרי״ג, חלק אלה. יש חילוקים קלים,

אבל יש תרי״ג.

אז מה זה הרבה לנו תורה ומצוות?

אומר החידה הקדוש.

יש מצוות שאנחנו החלטנו שהן מצוות.

והקדוש ברוך הוא מחליט שהן מצוות.

ולכן הרבה לנו תורה ומצוות.

אתם תוסיפו עוד מצוות ואני אחשיב אותן מצוות.

מה למשל?

הוצאת ספר תורה.

איפה זה כתוב שיש מצווה כזאת בתרי״ג?

פתיחת ההיכל.

הגבהה.

איפה זה כתוב שזה מצוות?

אמנם יש אומרים שהגבהה זה ברוך אשר יקים את דברי התורה הזאת.

אבל איפה זה מצוות שכתוב בתרי״ג?

אלה נחשבות מצוות.

בשמיים זה נחשב מצוות. קנית מצווה, עשית מצווה, קיימת מצווה.

מאיפה זה אומר החידה?

רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם

תורה ומצוות.

אם אתם מחשיבים את זה מצווה,

זה מצווה.

מסיים המדרש שמואל,

בזה מתפרש נוסח ברכת התורה אשר בחר בנו מכל העמים

ונתן לנו את תורתו.

גם כאן הכוונה להודות על זה שנתן לנו את תורתו.

קיבלנו אותה במתנה גמורה ואנחנו יכולים לפרשה כדעתנו

כול דורשה כרות עינינו.

כמובן,

החכמים הגדולים האמיתיים כמו התנאים הקדושים,

שהם

אמרו דברים בטעמי התורה וכו' וכו'.

זה,

ולפי הטעמים גם יש מסקנות.

אז זה מה שאומר שבעצם

אם קירבנו

ולא נתן לנו, זאת אומרת,

קירבנו זה לקבל את התורה. בשביל מה הוא קירב אותנו? אנחנו צריכים לקבל את התורה. אבל אם הוא לא נתן לנו אותה,

גם היה דיינו.

זאת אומרת, שלא היינו יכולים לפרש אותה כמו שאנחנו רוצים,

או כמו שעל פי החכמים האמיתיים, כן?

אז זה גם היה טוב.

היינו מקיימים אותה כמו שכתוב, בלי שום תוספות, שום הסברים, שום הבנות אחרות וכו' וכו',

ממה שכתוב בכתוב,

או במסורת שקיבלנו.

אבל אחרי שהוא נתן לנו אותה גם, נתן לנו,

אז אנחנו רשאים לעשות בה את הפירושים והדרשות,

כפי שאומר כאן.

במדרש שמואל,

בארץ שני חלקי המשנה,

מכך שניתן לבני ישראל כלי חמדה,

מבואר שאנחנו חביבים

לפני המקום ברוך הוא.

וכאשר נודע גודל מעלת כלי חמדה, שבזה נברא העולם,

זה כבר חיבה יתרה נודעת להם.

אנשים לא מבינים,

אמרתי לכם לפני כמה שבתות,

אתם לא מבינים, אתם נשקים ספר תורה. זה ספר התורה שאיתו ברא הקדוש ברוך הוא את כל העולם, כל סודות הבריאה בפנים,

ועם הספר הזה אפשר לברוא את העולם.

איך הוא ברא את העולם?

מסתכל באורייתא וברא עלמא.

מסתכל בתורה, ועל פי התורה הוא ברא את העולם.

העולם מתאים לתורה.

אנחנו מחזיקים את האוצר הזה.

קוקה קולה לא רוצה לגלות את הסודות של האוי ובוי מדעות הסודות שלה, איך לא לעשות קוקה קולה,

שאם תרתיח את זה במחווה, תצא לך גוס של זפת.

רעל, מסרטן והכול.

זה של ביל גייטס,

וזה גם יש שם חומר שגורם לאנשים להיות אפתיים,

מעבלים, מקבל חיסולים וכל מיני דברים.

אנחנו מחזיקים את הסוד של בריאת העולם, לא של קוקה קולה.

נמצא אצלנו בהיכל.

כל הסודות של הבריאה.

איך השם ברא את העולם?

ואנחנו יכולים לנשק את הספר הזה

ולהוביל אותו ולהגביה אותו.

וואי וואי וואי, איזה מצוות.

כלי חמדה.

איזה כלי חמדה, שאיתו ברק קדוש ברוך הוא את העולם,

ורק לנו הוא נתן אותו.

צריך לדעת להעריך.

המשך

בביאור כוונת המשנה,

כתוב שבו נברא העולם

על שני דרכים.

אחד, על פי מאמר המדרש בראשית רבה א' א',

היה הקדוש ברוך הוא מביט בתורה ובורא את העולם.

לפי זה יהיה הביאור שבאמצעות התורה נברא העולם.

ודבר שני,

על פי מה שפרש רשי

בפסוק הראשון,

בראשית ברא אלוהים את השמיים, את הארץ,

בשביל התורה שהיא נקראת ראשית.

השם קנני ראשית דרכו.

בראשית, בראשית, בשביל ראשית, בשביל ראשית, שזה התורה שנאמר עליה,

השם קנני ראשית דרכו.

ברא הקדוש ברוך הוא שמיים וארץ.

אז כל הבריאה כולה,

וכל העולמות,

זה הכל בשביל התורה.

ככתוב בירמיה ל״ה קפה,

אם לא בריתי יומם בלילה, חוקות שמיים וארץ לא שמתי.

לפי זה מתפרש שבו נברא עולם,

שבו...

בעבורו נברא העולם.

בעבור הכלי החמדה הזה, התורה הקדושה,

בעבורו נברא העולם.

בו נברא,

על ידו ובעבורו.

החסיד יעבץ

בארץ דברי המשנה על דרך משל.

אדם צבר הון ונכסים רבים במשך חייו.

בערוב ימיו

העניק את הנכסים לבניו,

כל אחד

כפי מידת אהבתו אליו.

לבן שאהב מכולם נתן את כלי האומנות שלו,

שעל ידו עשה את כל החיל וצבר את הרכוש הרב,

כדי שיוכל בנו להמשיך להרבות הונו.

כך עשה הקדוש ברוך הוא עימנו,

ונתן לנו ברוב טובו ובחסדו את התורה הקדושה,

שעל ידה ברא את עולמו,

שהיא כלי האומנות של הקדוש ברוך הוא.

וגם אנו נוכל לחדש ולברוא בריאות חדשות בעולם לפי המצטרך,

ונוכל לפעול אותות ומופתים

להיות מושילים בקרב תבט.

והטעם

שיש לתורה כוח זה הוא משום שהעולם

נמשל לחומר והתורה לצורה.

כשם שהחומר משועבד אל הצורה,

כך העולם משועבד אל התורה ושומריה.

הגוף שלנו חומר, הנשמה צורה,

והצורה משעבדת את החומר

ומניעה אותו, מזיזה אותו לצורך הנשמה.

אז אלה שאוחזים בתורה באמת ומקיימים אותה

כלשוניו ועושים נחת רוח, נותן להם הקדוש ברוך הוא כוח

לשנות את הבריאה.

לכן צדיקים יכולים לשנות את הטבע.

לרפא חולים, לפקוד עקרות,

לעשות ניסים אותות ומופתים.

יש לי דרשה בנאסאו קוליסיום, תשמעו אותה עוד פעם.

שם הבאנו שהקדוש ברוך הוא מחפש שותפים.

הוא לקח את אברהם אבינו להיות שותף שלו.

אברהם היה שותף במעשה בראשית.

למה? הוא המשיך את הכוונה של הקדוש ברוך הוא, עולם חסד ייבנה.

למה העולם נברא?

בחסד.

הקדוש ברוך הוא טוב ומיטיב לכל,

אז כדי להיטיב הוא התחסד עם הבריאות, ברא את העולם ונותן להם שכר וגן עדן וכל מיני דברים טובים.

בא אברהם והמשיך

את עבודת החסד בעולם לקרב

את כולם להכיר את הבורן

ולהמשיך חסדים בעולם.

זה רצון הבורן.

זה נקרא להיות שותף, השם מבקש שותפים.

מי רוצה להיות שותף איתי? לא צריך להשקיע כלום.

אל תביא כסף, לא כלום.

רק תסכים לעשות את מה שאני עושה, מה שאני אומר, מה שזה, ולהפעיל את זה על אחרים.

ואם אתה עושה ככה, אתה שותף שלי.

ולכן כשהשותף אומר לשותף,

אני מבקש שזה יחיה,

אז הקדוש ברוך הוא שומע לו.

צדיק מושל ביראת השם.

למה הוא שותף שלו?

בשותפות שומעים אחד לשני.

ואם אתה נעשה שותף של הקדוש ברוך הוא שומע.

אז מי שרוצה להיות שותף יכול, הוא לא אמר אין הגבלות.

רק בתנאי החוזה וההסכם, כן?

מה שאני אומר אתה עושה וגם ממשיך לעשות את זה עם אחרים.

בזה פירש את מאמר הכתוב, ויקרא כו״ג,

אם בחוקותיי תלכו

ונתתי גשמיכם בעתם.

אם תשמרו את החוקים שהשם חקק

בעולמו

על ידי התורה,

שהוא ברא איתה את כל הבריאה,

אז אם בחוקותיי תלכו אתם מקיימים את התורה, אז ודאי ונתתי גשמיכם בעתם.

מתי שתרצו, גשם יהיה גשם,

אין ספק,

כי התורה גורמת.

ונתתם את הר ארצכם בעתו, ודאי.

והיה אם שמוע תשמעו,

ודאי.

התורה יש לה כוח להשפיע על הבריאה.

ואז זה נקרא, ונתתי גשמיכם,

לא גשם שלי,

זה גשמיכם.

כי זה ברשותכם.

אתם רוצים גשם?

אם אתם משתמשים בתורה, מפעילים מה שצריך בתורה, ירד גשם.

זה גשמיכם.

ביום שקניתם את התורה,

קניתם גם את כדור הארץ ואת כל אשר בו.

אתם יכולים לעשות מה שאתם רוצים,

על ידי התורה.

כי זה כלי אומנות.

של הקדוש ברוך הוא.

הוא נתן אותו בידינו. מעתה המפתחות של העולם בידינו.

אם אנחנו מקיימים את התורה כמו תשיעי,

כל הטובות שאנחנו רוצים ישפעו אלינו ויקראו על שמנו.

היום

יש לכל אחד אפשרות

לזכות בתורה.

בדורות קודמים היה קשה,

קשה מאוד.

היום,

בקלי קלות.

למה?

נתרבו לומדי תורה,

ויש הרבה הרבה אפשרויות

להבין להשכיל בה.

עד שיצאו כמה ספרים,

מבארים ומפרשים את השס,

ואת שאר דברי התורה בכל מיני לשונות ושפות באייר היטב.

עם ציורים, בצבעים,

חבל הזמן, ובן אדם הכי סתום

יכול להבין.

על כל מצווה יש ספרים.

מצווה.

ומה לנו יותר מהשולחן ערוך שהוא מוכן, ערוך כמו מוכן לאכול.

רק תפתח, תגיש את היד, תאכל. מה אתה רוצה, באיזה עניין לבאר?

הכול. יש לך סימנים?

תפתח, כתוב לך מה לעשות.

ויש כל מיני אופנים המסייעים

לכל מי שחפץ לקרא ולמלאכה לעסוק בתורה,

שיכול להשיג את המטרה.

אתה יכול לשמוע בטלפון היום

שיעורי תורה.

אתה יכול לשמוע דף היומי.

זאת אומרת, אתה אפילו בנסיעה בדרך.

אתה יכול לשמוע.

אתה יכול לראות שיעורים.

היום האפשרויות מדהימות.

לא היה כדוגמתם מעולם.

אבל יש רבים וטובים מפקפקים בדבר ואומרים יצא הדבר בהפסדו.

כי מרוב פרסום והפצה גדולה,

אז דברי תורה נעשים הפקר לכל, ואז יבוא כל אחד וידבר מה שהוא רוצה ומה שהוא זה, ומקליט את עצמו, וחושב שהוא רב,

והוא כבר יילחם עם כולם, ויעשה ככה וככה וככה.

ולכן יש אנשים שהם לא מעלה, לא בעלי מעלה.

ברחוקים מקדושת התורה כרחוק מזרח ממערב.

יוכלו להניח ידיהם על התורה הקדושה,

ועלולים לצאת מזה חורבנות רבים.

כמו שאנחנו רואים בברכות כח,

בעת שהיה רבן גמליאל נשיא ישראל,

העמידו בפתח של הבית דין שומר,

לא להכניס מי שאין תוכו כברו,

מי שלא ראוי.

כי רבן גמליאל סבר שצריך ללמוד רק מי שהוא פנימיותו וחיצוניותו שווים.

אבל רבי אלעזר בן עזריה הסיר את השומר,

ואמר כל הרוצה ללמוד תורת השם, יבוא.

אז רואים שהיה בזה מחלוקת.

האם ללמד לכל, או רק למובחרים האמיתיים,

וכן הלאה.

וגם לפני דורות,

בזמן תלמידי הרב הקדוש,

המגיד ממזריץ', זכר צדיק וקדוש לברכה,

זכותו תגן עלינו, אמן,

גם כן בתורת החסידות היה נידון

האם לפרסם אותה בפומבי

לפני כל באי עולם,

או רק לפני עלייה

שראויים לכך והוגים בתורת החסידות

בחשיבות הנצרכת,

בהכנה הראויה על מנת לקיים.

דעת הרב הקדוש בעל התניא,

זכר צדיק וקדוש לברכה,

זכותו תגן עלינו, אמן,

הייתה

שמן הראוי להפיצם ביעקב ולחלקם בישראל,

שיהיו מצויים לכל אחד ואחד.

והיו מצדיקי הדור שלו שחלקו עליו בזה.

פעם אחת בא הרב הקדוש רבי פנחס מקוריץ',

זכר צדיק וקדוש לברכה,

זכותו תגן עלינו, אמן,

לבית המדרש למגיד ממזריץ',

וראה דף שכתובים בו דברי חסידות,

מתגולל על הארץ בביזיון,

כמו עלונים שיש בשבת.

וירא הדבר בעיניו

ומחל כך

ואמר שאין מן הראוי להפיץ דברי תורת החסידות

באופן כזה ונרחב,

כי זה מבין לביזיון, חס ושלום.

בעל התניא

נכח במקום

והשיב על דבריו,

להקדים במשל.

הבן של המלך עלה במחלה חמורה.

מצבו הידרדר.

הגיע לשערי מוות.

רופאים לא ידעו מה לעשות.

בא המלך רוצה שיחיה.

שלח שלוחים.

לפרסם בכל רחבי המדינה.

מי שימצא תרופה למחלה של הבן ייתן לו מתנה גדולה מבית גנזיו.

יום אחד מגיע אדם

ואמר שראה בספר רפואי עתיק.

יש רפואה למחלה.

צריך לקחת מרגלית

יקרה אחת,

לשחוק אותה הדקתם,

לערב את האבקה.

בתוך מים.

להשקות החולה ולהתרפא.

המלך שמח

שיש תקווה לבנו.

ציווה למשרתים

לחפש את המרגלית

בהקדם האפשרי.

למרות המאמצים,

לא עלה הדבר בידם.

יועץ המלך אמר לו,

אין להשיג בכל המדינה.

אבל,

יש אבן כזאת בכתר של המלך.

האבן החשובה ביותר שעומדת בראש הכתר

ומייפה אותו עד מאוד.

זו האבן.

אמר המלך, קחו את האבן מהכתר,

תשחקו אותה בזריזות

לרפאות את בני.

פנה אחד המשרתים

למלך, אמר לו,

אין יודע אדוני המלך שמצא בנו קשה מאוד ואוכל להתגבר עליו לגמרי.

לכן הוא לא יכול לבלוע משקים.

וממילא ייתכן מאוד שנאבד

להריק את הכתר של המלך שערכו לא יסולא בפז.

ולא תבוא כל תועלת מכך גם לרפואת הבן.

כי לא נצליח לערות את המשקה

לתוך מעוות.

המלך צעק,

אל תשתהו אפילו רגע אחד.

מהרו לשחק את המרגלית, להכין את המשקה.

ונפתח את פיו

וננסה

להשקותו מעט-מעט.

ואפילו אם הרבה מהמשקה יישפך תוך כדי ארצה וייאבד,

אולי כמה טיפות בודדות

ייכנסו לתוך הפה,

ובזה תנצל נפשו.

כדאי ההפסד המרובה,

כדי שיהיה ספק כאן

שמא יחיה בני.

סיים בעלתניה הקדוש את דבריו ואמר, הדבר הזה דומה לענייננו.

יש להתבונן,

כי אפילו אם יגרום הפרסום הגדול של תורת החסידות להרבות ביזיון,

כמו שראינו עכשיו שמוטל העלון

על הארץ,

עם כל זה,

בהפצה הגדולה נרוויח שכמה טיפות

מתל התחייה שמצוי בדברי החסידות

ייכנסו לליבות כמה מבני ישראל,

ויחיו את נפשם,

ויצילו אותם ממיתה רוחנית.

ואז נדע

שהיה כדאי וכדאי,

ומרובע תועלת מן ההפסד עשרות מונים.

ודאי שהקדוש ברוך הוא

ישמח בזה. עת לעשות לה'

הפרו תורתך.

לחיות נפשות, נתקעות.

מזה נקיש את הדברים האלה לעניין שפתחנו בו,

שבדורנו

יש הרבה חששות

שעולים מריבוי התורה בכל האופנים שהזכרנו.

וזכינו,

והקדוש ברוך הוא נתן לנו את התורה היקרה מפז הנקראת כלי חמדתו.

ואף כי ייתכן שעל ידי שהתורה נפוצה באופן כזה,

שכל יחיד ויחיד יכול לטעום מנועם זיבה,

ייגרם גם ביזוי התורה,

כמו שביארנו.

עם כל זה רצון הקדוש ברוך הוא שהתורה תתפשט באופן נרחב.

משום שעל ידי זה יחלחלו

אפילו מעט מדברי התורה לתוך נשמות בני ישראל,

ומכך תהיה עלייה לנשמתם להוציא ממדרגתם הנחותה,

ולהעלותם

מעלות רמות.

בעתה נכון להגיד את מה שהיה במודיעין עילית?

הודיעו לי שיש פרחחים שסניקים שממתינים לפוצץ את ההרצאה

בכניסות ובכיכר, שלא נוכל לעבור אפילו להיכנס לעיר.

ולמרות זאת החלטתי שאני בא,

כמו שהלכתי תמיד לכל מקום, אפילו שידעתי ששם ממתינים אנשים

על מנת להפריע ולקלקל כמו שהיה בבית שמש עם בן נזרי הרשע

והחבר'ה של רובי שהגיעו מהישיבה לקלל ולירוק ולזרוק ולהשליך.

זה דרכם

כסל למו.

וראיתי שהיו כמה ששמעו בקשב בינינו,

וגם יצא לנו שם יהודי ששאל שאלה על הבורא,

אם הוא נמצא או לא,

והשתכנע בסוף,

כמו שהוא אמר לאלה שנותרו,

ואף ביקש לתרום הוראת קבע.

אז זאת אומרת,

הרבה מהדברי תורה פרחו להם שם, כי לא הקשיבו כל כך, חיפשו להפריע,

אבל היו כמה שינקו

את הדברים, וחוץ מזה הדברים נרשמו,

קיימים, מוקלטים,

וימשיכו להדהד אצל אלה שהם לא מהם.

אבל בכל אופן, אני כמובן,

להבדיל בין הטובים לרעים,

אז אמרתי כמה מילים על זה, וגם

פרסמתי עכשיו פסק הלכה של הרב עובדיה יוסף, זכר צדיק לברכה.

מה הוא אומר

על אלה שהפריעו לי בהרצאה,

ועל השסניקים בכלל, מה הוא אומר?

כל אלה שמונעים ממני להגיד דברי תורה,

יש פסק הלכה

של הרב עובדיה יוסף בעצמו עליהם, על השסניקים.

תשמעו.

אתמול

בלילה הייתי בהרצאה במודיעין עילית,

וכרגיל, שמה, בפעם השלישית כבר,

השסניקים ממתינים,

חוסמים את הכניסה לעיר, חוסמים את הכניסה לעולם וכולי.

אבל הפעם הם הפריזו על המידה רשעים ארורים,

ושולחיהם ארורים, בני ארורים.

ויאמר לרשע, למה תכה רעיך?

לא יאומן,

הם נהיו יותר גרועים מהפלסטינים.

הם רגמו באבנים את המכונית

של הצוות,

ודקרו את הרכב,

עשו בו חורים,

והשתדלו לפגוע על מנת להרוג,

ונכנסו והתפרצו לתוך האולם,

במטרה להשבית את ההרצאה.

ומה פוסק הרב הגאון הרב עבדיה יוסף, זכר צדיק וברכה עליהם?

אבל לאדם החוטא ומחטיא את הרבים,

או שיש בידו שררה ומנצלה על מנת למנוע תורה מישראל,

או בכדי להצר לתלמידי חכמים וכדומהם,

הרי שאין נתפלל על אדם כזה שיחזור בתשובה,

כי בכל רגע ורגע הוא מונע תורה וקדושה מישראל,

והרי הוא ממשנאי השם אשר מצווה לשנאותם,

כמו שנאמר בתהילים

משנאיך אדוני ישנא,

תכלית שנאה שנאתים

לאויבים היו לי,

וכן הדין לעניין אנשים המפיצים ברבים דברי אפיקורסות

כדי להטעות את ישראל

בכל צורה שהיא,

או אנשים המפיצים דברי שנאה כנגד תלמידי חכמים

וכנגד תורתנו הקדושה.

כל אלה אנו מתפללים עליהם

שירחם השם על שארית עמו ויעבד את אלה הרשעים

במהרה אמן.

לא יאומן כי יסופר,

ארורים בני ארורים,

ושולחיהם ארורים בני ארורים,

שופק דם האדם באדם דמו ישתפל,

המטרה שלהם לפגוע על מנת להרוג,

הזכוכית ליד הנהג התנפצה,

זה לא יאומן,

אתם רואים את זה? אתם לא מאמינים.

לזה אנשים עם מגבעות וחליפות בני אישינו.

לא יאומן כי יסופר לאן השפל הגיע אצלם,

כמה שנחה יש להם. ומה הייתה הרצאה?

על חורבן הבית, על מה היה?

שלא היה להם בושה זה מזה.

עוד יותר גרוע, עשו את פנים ואז פנים לגיהנום מייד.

אין לו תקנה.

איך יכולים להגיע למצב כזה?

לא יאומן כי יסופר.

זה הכל בזכות דרעי,

העבריין המורשע פעמיים,

הבריון,

וכל הרבנים שלהם, אף אחד לא מוחה בהם,

ולא תשבעו מחאה עשר שנים הם רודפים אחריי.

אין מחאה הפוך, מעודדים אותם.

קוראים מודעות בכל מקום, גם בשבת.

אין חרב רב.

לא יאומן כי יסופר. נשמות של חרב רב נמצאות בתוכם.

בצלם אלוקים נברא אדם.

בצלם אלוקים חיבה יתרה.

בנים של השם, אתם לא מתביישים?

מאיפה השנאה הזאת?

איך מפנחים אותם לשנאה כזאת?

שערי תשובה רבנו יונה ג',

קס.

ועניין שונאי השם

נמצא לפעמים גם באנשים

שהם עושים המצוות

ונזהרים מכל עבירה במעשה ובלשון.

אם נפשם רעה

ובקרב ליבם,

יקשה להם

כאשר חבריהם עוסקים בתורה,

וירע בעיניהם

בהיות בני אדם עובדים את השם ויראים מלפניו,

כאשר תאמר על האיש

אשר לא יחפוץ שיכבדו בני אדם את המלך ושיעבדו,

כי הוא שונא את המלך.

כל שכן,

אם הוציאו מחשבתם אל הפועל

שהם מניעים את לב בני אדם

מעסק התורה ומן המצוות,

כי הם שונאי השם.

וכן, האנשים

אשר עינם צרה בכבוד תלמידי חכמים הישרים והצדיקים

ושונאים עטר את תפארתם,

או ירה לבבה,

אם עדיהם

תיאטה ובאה ממשלת הדור.

וכן כתוב,

כי לא אותך מעשו, כי אם אותי מעשו ממלוך עליהם,

שמואל חטא.

וכל שכן,

אם יבקשו כבודם לכלימה

או ישפילו,

וכן אם יהבון כבוד הרשעים ומושבים.

שונאי השם

ואין רצונם בניקיון עבודתו,

ולא יחפצו בהדרת קודש יראתו

מאשר ירבון מאוד עבדיו ויראיו.

עד כאן

להסביר זאת אומר במילים פשוטות.

גם אנשים שלומדים תורה ומקיימים מצוות

יכולים להיות שונאי השם

כיוון שהם רואים אחרים

שהם מקנאים בהם,

והם לא רוצים

שיהיו עוד עובדי השם ויראים מלפניו.

ובפרט אם הם מוציאים את המחשבה הזאת אל הפועל

ומונעים מאנשים

ללמוד מהם.

אלה שונאי השם

וגם

מקנאים בעינם צרה ושונאים שיש להם עטרת תפארת לאחרים,

ואם הגיעה אליהם ובאה ממשלת הדור

והאנשים שומעים בקולם,

והם לא יכולים להגיע לרמות כאלה.

וכל שכן, אם הם מבקשים להחלים אותם ולהשפיל אותם,

ובאותה שעה הם גם מכבדים תרשעים כמו דרעי,

עבריין מורשע, ועוד רבים

שנכשלו

או חטאו או זדו

ונתפסו

וישבו בכלא

על עבירות שאסורות על פי תורה,

את אלה הם אוהבים ומכבדים.

אלה באמת שונאי השם,

אומר רבנו יונה.

והם לא רוצים אנשים שעובדים את השם בניקיון,

והם לא חפצים שיהיו יראי השם,

והם לא רוצים שירבו מאוד עבדיו ויראיו.

פרט הם.

פרט שטס.

לא יאומן כי יסופה.

כן.

אז רואים שיכול להיות תקלות גם.

התורה התרבתה יותר מדי, וכל אחד נותן לעצמו

הדרת כבוד

להגיד מיד שהוא רב. עוד לא יצא מהביצה, הוא כבר רב.

הרב זה, יש לו כבר שיעור, והרב זה, וכולם. הרב, הרב, הרב.

והדור יתום, אין מי שיכוון אותו.

רוב אלה המרצים והמלמדים,

אין להם רבנים מעליהם.

לא שימשו תלמידי חכמים מימיהם.

לא היו בקרבתם.

לא היה מי שפקח עיניו עליהם במשך עשרות שנים.

ופתאום הם צצו,

והחליטו שהם רבנים.

ואם הם מצטטים מפה ופה, הם כבר יכולים לחלוק גם על גדולים.

בלי שום בעיה.

ולא רק על גדולים של דור זה,

דורות קודמים הם גם חולקים ומכריעים בסוגיות שהראשונים לא ידעו להכריע.

כי הם מבינים שמה שכתוב זה מה שכתוב.

הדברים התפרסמו בהקדם.

אז אם כן,

אנחנו רואים שבעל התניא הכריע שבכל אופן זה כדאי.

כדאי, הוא אומר.

ואתם יודעים מה בסוף?

בסוף אנשי האמת מגיעים

לאיש האמת,

ואנשי השקר נדבקים לאנשי השקר.

מין במינו.

לא הלך זרזיר אצל עורב, אלא שהוא מינו. שניהם טמאים.

אז זרזיר טמא והעורב טמא.

אז לא הלך זרזיר אצל עורב, אלא שהוא מינו.

ממילא מתחברים לאנשי השקר הם שקר,

ואלה שמתחברים לאנשי אמת,

מבקשי אמת,

הלוואי שיצליחו להישאר, כי לא תמיד.

כי אנשי השקר מנסים לכרסם

באנשי האמת ולהפיל אותם.

הם שלוחי היצר הרע, כידוע.

שלוחי הסטרה ההרע.

והם צריכים לקרר בחינת עמלק,

ולתת לאנשים ככה כל מיני ספקות. מה זה עמלק? ספק.

תכניס ספקות, כל מיני ספקות.

מי שאמיתי אמיתי לעולם לא ייפול.

מי שלא מאה אחוז אמיתי עלול לפול.

אבל זה ככה, כי זה טבעו של אדם.

אתה אמת, נדבק לאמת, לא יכול לזוז ממנו.

אתה לא אמת,

נדבק לשקר.

שקר יותר קל,

יותר נעים, יש לו גם קבוצות יותר גדולות.

לשקר יש קבוצות,

תשע מיליארד.

תשע מיליארד יש לו.

קבוצה של אמת או קבוצות של אמת

בודדות מאוד בעולם.

אז לכן צריך לדעת, מה לעשות, גם עם ישראל

הוא הקטן שבכל העמים,

והוא קיבל את התורת אמת.

ובתוך כל התורת אמת ועם ישראל גם כן יש קבוצות

שרק בודדות, בודדות, קטנות, מחזיקות באמת באמת.

כל השאר זה שם מרחם, רחוק, רחוק, רחוק.

מה יש יותר, צדיקים או רשעים?

רשעים.

לכן ראה הקב' ברוך הוא שצדיקין מועטין עמד ושתלן בכל דור ודור.

בכל דור שם, אחת, שתיים, שלוש, ככה,

בשביל שיהיה משהו שיחזיק את העולם, אחרת מה, מי יחזיק את העולם?

אז הקב' ברוך הוא שתלן, ככה,

במשך כל הדורות, פרס אותם. אז כמה, כמה, כמה, כמה כבר יש, כמה יש.

אז לכן ברור שהאמת תימצא במעט.

ומה השקר אומר?

אם הם היו אמת, אז הם היו רבים.

זה השקר הכי גדול. איך יכול להיות?

אם האמת צריכה להתרבות,

אז למה התורה לא בכל העולם כרגע?

למה? אם היא אמת, לא?

לפי השיטה הזאת.

אבל זה כוחו של שקר.

הוא יודע לצבוע את הדברים בהגיונות כאלה, ודברים כאלה וכאלה.

והטיפשים

נוטים ונופלים.

אבל צריך להסתכל גם אדם, צריך להיות טיפה חכם, טיפה.

לא הרבה, לא צריך להיות הרבה.

את הקב' ברוך הוא אפשר להטעות?

אי אפשר להטעות אותו, נכון?

אם הקב' ברוך הוא נותן לבן אדם אחד להציל

סך אנשים כזה וכזה וכזה, שלא בכל דור רואים דבר כזה,

אז הקב' ברוך הוא לא משכיח בדבריו,

לא יודע מה הוא אומר,

מסכים איתו,

נותן לו?

איך?

איך?

על פי תורה.

ואחרים לא יכולים.

אפילו מנסים, משתדלים, עושים זה, גימיקים, פקקים, לא מצליחים.

איך זה?

פעם אמרתי

מה סיפר נהג של אחד מהגדולים

ששמע קלטת שלי באוטו.

הוא אמר, אני לא מבין, הוא אומר מה שאני אומר, למה שומעים לו ולי לא?

אמרנו,

ואת הנפש אשר עשו בחרן

מרומץ בפסוק הזה.

אברהם אבינו, עליו השלום,

הקב' ברוך הוא בחר בו, אשר בחר תבוא.

הוא בחר בו, הקב' ברוך הוא בחר בו, זה לא סתם.

והוא זיכה את הרבים בקרב רחוקים וגייר גרים, ועשה וזה.

וזה רמוס גם בזה, מה שכתוב בפסוק, ואת הנפש אשר עשו בחרן,

אלה שעושים נפשות, השם בוחר אותם בחרן.

ואת הנפש אשר עשו,

זה לא סתם כל אחד שרוצה.

זה השם בחרן.

הם נבחרו על ידי השם,

אלה השליחים שלי לעשות א', ב', ג', ד'.

אז איך אתה יכול לערער על הקב' ברוך הוא?

ככה אמר הקב' ברוך הוא למרים

ואהרון

איך אתם מדברים?

בעבדי משה,

אם מצד שהוא עבדי ואם מצד שהוא משה.

מה, אני לא יודע מה אני עושה?

מה, אני בחרתי בן אדם שהוא כאילו כמו שאתם חושבים עליו?

איך אתם אומרים דבר כזה?

מה, אני לא יודע מה אני עושה?

מה, לקחתי את המנהיג שהוא לא מתאים?

שאתם יכולים לערער?

זו הייתה הבעיה של קורח.

השם בחר את משה, והוא בלערער על הבחירה.

אז בלעה אותו אדםיו.

מה, הקב' ברוך הוא לא יודע מה הוא עושה?

למי הוא נותן כלים לעשות את מה שהוא רוצה?

אנשים, אין שכל.

אין שכל.

אבל אם הם שומעים משהו,

משהו של דופי אולי,

או משהו של זה, מה אתה אומר?

וכן, וואו, מה אתה אומר?

אתה יודע מה הייתה לי הרגשה?

זה ככה אנשים מסכנים, מסכנים.

לא רואים באור נכון.

לא רואים באור נכון.

ראית במחיצתו, בדקת, ראית מקרוב, זה...

שום דבר.

אבל אם הוא פעם נפגע או משהו,

אוי אווו, זהו מתהפך מאוהב לאויב.

ברגע!

אז איזה אהבה הייתה?

אהבת עצמך.

זה פרגן לך שאתה קרוב ומחובר.

אבל ברגע שיש איזו אי הסכמה במשהו מסוים, אפילו טיפשי ביותר,

וואי, וואי, וואי, וואי.

איזה מלחמה, איזה עקירת הדת. עכשיו הולכים לעשות מלחמות וזה, וזה, וזה, וזה.

ככה זה העולם.

יש בו מלא שוטים,

שיכול להיות שהיה עד ים לגדולה,

אבל ברגע של גאווה שרוחה מפסידים הכול.

ברגע אחת של גאווה שרוחה,

שהיא לא עכשיו,

היא לא פתאומית,

היא תמיד הייתה.

רק עכשיו היא יוצאת לפועל.

ברגע שהיא יוצאת לפועל, מתגלה מי היה האיש,

מתחילה ועד סוף.

לא יאומן כי יסופר.

אבל

יש כלי אחד שאפשר לבדוק איתו.

עשרות שנים

השם נותן למישהו לעשות משהו שאף אחד לא עשה.

הקדוש ברוך הוא לפחות יודע מה הוא עושה. לפחות הוא יודע מה הוא עושה או לא יודע.

לא, אומרים שהוא לא יודע.

הוא טעה.

טעה, הקדוש ברוך הוא טעה.

נתן כלים למי שלא ראוי.

קוראים לזה ביידיש מג'נונין.

מג'נונין.

טוב,

אנחנו נסיים במג'נונין, והמשך יבוא.