חביב אדם שנברא בצלם - חלק ב | הרב אמנון יצחק שליט"א

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום לעילוי נשמת היות בת סמו מנוחתה עדן, אמן.

הביבין ישראל שנקראו בנים למקום

כתב במדרש שמואל

ישראל נקראו בנים למקום,

ככתוב, בני וכורי ישראל,

וכן פעמים הרבה בפסוקי התורה.

וכתב אספורנו,

מטעם זה חייבים בני ישראל בכבוד אביהם שבשמיים

יותר מכל אומות העולם,

שהרי רק הם נקראים בנים למקום,

והאומות לא זכו לכך.

לכן יש עליהם חיוב לכבד את הקדוש ברוך הוא,

כפי שנתחייב הבן לכבד את אביו.

עוד מבאר המדרש שמואל,

התנא נתכוון להשמיענו בדבריו

שני עניינים.

אחד,

בעצם הדבר שהקדוש ברוך הוא חיבבנו וקראנו בנים.

דבר שני,

חיבה יתרה נודעת להם

הפירוש שהדבר נודע וניכר לעיני כל יושבי תבל.

כולם יודעים ומכירים

שאנו בניו

אהוביו של המקום.

הן מחמת רוב הניסים והנפלאות שהוא עושה עימנו

בכל עת.

טילים, אלפים,

בקושי פוגעים.

לא הגיוני.

אפילו הם אומרים.

וגם משום גודל רחמנותו שהוא מרחם עלינו כאב על בנים.

אלפי שנים.

שומר עלינו נגד כל האויבים

שעומדים עלינו לכלותנו.

והן על ידי צורת האיש הישראלי שניכר עליו שהוא יהודי.

זיו פניהם של ישראל ניכר שהם בנים למקום.

ועל ידי זה כל רועיהם יכירום כי הם זרע ברך השם.

ודבר זה חיבה יתרה.

וזה נודעת.

נודעת. כולם רואים, יודעים, זה יהודי.

תראה איך השם אוהב אותם, איך שומר עליהם, איך מציל אותם, איך עושה להם נשיאים,

באותות ומופתים.

בעניין הזה שהשם אוהב אותנו מפני שאנחנו הבנים,

ראוי להביא את דברי חכמים זיכרונם לברכה.

בבא בת ריוד,

שאל תורנוסרופוס הרשע את רבי עקיבא,

אם אלוהיכם אוהב עניים,

למה לא מפרנס אותם?

אמר לו רבי עקיבא,

מצווה זו לטובתנו, נאמרה,

להצילנו מדינה של גיהינום.

גדולה זכות הצדקה להציל אדם מגיהינום,

אמר לו הרשע תורנוסרופוס,

בצדקה הזו שאתם נותנים,

אתם עוברים על רצון בוראיכם.

משל למלך שכעס על עבדו

וגירש אותו מהפלתרין שלו

וציווה לא לתת לו יותר מזון ומשקה.

בא אחד והאכיל אותו והשקעו.

האם לא עבר על מצוות המלך?

מכיוון שאתם קרויים עבדים,

ככתוב, כי לבני ישראל עבדים,

יש לכם לענש על הצדקה שאתם עושים עם העניים.

זה נגד רצון המלך.

הוא אמר לא להאכילו ולא להשקותו.

אמר לו רבי עקיבא,

You wrong.

אתה טועה.

סבור אתה שאנחנו עבדים למקום?

אנחנו בנים למקום,

שנאמר בנים אתם לאדוני אלוהיכם.

ולמה דומה הדבר?

מלך שכעס על בנו,

מציווה לא להאכילו ולהשקותו.

ובא אדם אחד,

הכי לו והשקעו.

ודאי ששמח המלך על הדבר וגם נותן לו מתנות על זה.

אז אמר לו הרשע תורנוסרופוס.

נכון, אתם קרויים גם בנים, גם עבדים.

בוודאי שזה תלוי

אם אתם עושים רצון אביכם שבשמיים אתם קרויים בנים,

ואם לאו אתם קרויים עבדים.

וכעת אתם לא עושים רצונו של מקום,

שהרי אתם שרויים בגלות.

אז אם כן, אתם עבדים.

ועבד שעשה נגד מלכו היב מיתו.

אמר לו רבי עקיבא,

מכל מקום,

נצטווינו לתת צדקה לעניים.

כמו שאמר ישעיה הנביא,

נחז,

הלא פרוס לרעב לחמך,

ועניים מרודים

תביא בית.

תמיד,

בכל מצב, כולל גלות.

המצאנו למדים.

גם בעת שהקדוש ברוך הוא מעניש את הבנים,

הוא אוהב אותם.

הוא חפץ בטובתם.

הוא רוצה להצילם מהגיהנום.

לכן מחייב אותם במצוות צדקה,

כדי ליתן שכר טוב

למי שיטיב לעניים בעת שרתם.

ופה נחתם הוויכוח.

נפלא מאוד.

אז מה אנחנו רואים?

שהקדוש ברוך הוא אוהב את עמו שהם בניו,

אפילו כשהם חוטאים.

אפילו שהוא גירש אותם על פניו, גירש, לגלות.

אבל הוא גם הלך איתם בגלות ביחד.

הוא אוהב אותם, לא עוזב אותם.

כתב במדרש שמואל,

כן, היה מקום לחשוב שבני ישראל הם לא בנים ממש.

זה רק כינוי, כינוי בנים.

היי, בני חביבי כזה.

זה בגלל שהשם מחבב אותם, אז הוא קורא להם ככה, בנים.

ודבר זה עצמו גם כן היה מורה על גודל החיבה והאהבה שהשם אוהב אותנו.

גם כן לכנות אדם שהוא בעצם לא הבן שלך, לקרוא לו בני,

זה גם כן מכבד, זה גם כן מראה שהוא אוהב.

אבל לשלול את הסברה הזאת שלא יאמר אדם שזה רק שם מושאל,

עזר התנא ואמר שוב.

חיבה יתרה נודעת להם

שנקראו בנים למקום.

היינו בני ישראל יודעים ומבינים את הדבר בשורשו שהם ממש בנים

לקדוש ברוך הוא, זה לא כינוי.

מסיבת הדבר, כי הנשמה שבקרבנו

נאצלת

מעם הקדוש ברוך הוא עצמו,

והיא חלק אלוה ממעל.

מנדנפח מדילנפח.

ויפח באפיו נשמת חיים.

וזה הפירוש

של הפסוק שהביא התנא לראייה,

בנים אתם לאדוני אלוהיכם.

מקור הנשמות של ישראל זה מאת השם יתברך.

לכן לא תתגודדו.

ולא תשימו כורחה בין עיניכם למת.

אין לכם לעשות פעולות

שיראו צער עצום בעת מיתתו של מת.

כמו אצל הגויים תולשים את השערות, עושים שריטות בגוף,

מוחים.

לא תתגודדו.

ולא תשרטו.

ולא תשימו כורחה.

משום שאפילו כשאדם מת, זה לא מת.

זה רק נפטר.

כמו פיטורין.

היה פה,

פיטרו אותו, אז הוא הולך למקום אחר. אבל הוא לא מת.

הוא לא מת, הוא רק נפטר.

בן שמאי העיקר, והיא קיימת לעד.

ומכיוון שאנחנו בנים לה שם,

אז כמו שהשם הוא חי וקיים לנצח, גם אנחנו.

כי זה חלק אלוה ממה זה.

אנחנו חיים לנצח.

אז הוא לא מת, הוא רק נפטר.

הוא עולה בחזרה לאבא. אבא שלח אותו,

נגמר הטיול, חוזרים.

אז מה אתה קורע ותולש? ומה קרה? מה קרה?

למה צדיקים?

שוחקים ליום אחרון,

כי הם כמו עוברים מחדר לחדר.

העולם הזה זה חדר גדול קצת,

ויש חדר עוד יותר גדול.

תעבר מחדר לחדר,

ותשחק ליום אחרון.

למה?

כל הימים היו הכנה ליום האחרון.

ביום האחרון עולים לטיסה.

כן,

טסים בחזרה.

ועניין זה מן הראוי להביא את מה אמר הרב הקדוש רבי שלמה מקרלין,

זכר צדיק לברכה.

זכותו תגן עלינו, אמן.

העוון הגדול ביותר המצוי אצל איש הישראלי,

שהוא שוכח שהוא בנו של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא.

זה העוון

הגדול ביותר.

והאדמו״ר, בעל בית אברהם מסלוני, זכר צדיק לברכה,

זכותו תגן עלינו, אמן.

היה מפרש את מאמר הכתוב במשלי ג' יא,

מוסר אדוני בני אל תמאס.

מי שידע לפרש מה שהוא אמר, 200 שקלים.

מוסר אדוני בני אל תמאס.

מה הוא אמר?

הוא אומר לא לבעוט בייסורים.

אתה תסביר את כל הפסוק.

מוסר זה מוסר, כן?

מוסר זה האיסורים שהשם נותן, ואל תמאס, זה פשוט, כן?

ובשביל זה צריך אותו שהוא יגיד.

גם אתה יודע את זה. לא צריך להיות בשביל זה רבה.

אז הוא אמר ככה.

מוסר אדוני,

המוסר שאומר לנו הקדוש ברוך הוא,

כך הוא.

בני,

אתה הבן שלי.

אתה חלק ממני.

אל תמאס. אל תהיה מאוס.

אל תהיה מאוס.

אל תבוא לידי מאיסות.

תזכור שאתה בני.

וואי, וואי, וואי.

אתה בן מלך.

אתה בני אהובי.

לכן אל תמאס.

אל תמאס ותלכלך את עצמך ברפש החטאים והעוונות.

זה לא ראוי לכבודך.

אתה בני.

אתה בן של מלך.

אתה בבת עיני.

לכן תתנהג כראוי לבן מלך.

אז מוסר השם, מה אומר השם לנו?

בני.

תזכור כל הזמן שאתה בני,

בן של מלך.

ולכן אל תמאס. אל תהיה מאוס.

אתם אומרים על אנשים כאלה שהם לא זה אומרים,

מה זה מאוס.

זה מאוס.

השם מואס אותו.

כתב החפץ חיים

על דברי המשנה,

שמסיבה זו שבני ישראל נחשבים כבנים לשם יתברך,

הקדוש ברוך הוא שמח בשמחתם

ומצטער בצערם ובצרתם.

אנחנו הבנים שלו,

אז הוא אבא שלנו.

יש אבא שלא שמח בשמחת בניו

ולא מצטער בצערם?

אז הקדוש ברוך הוא אבינו.

אז לכן

אמר רבי מאיר בסנהדרין מ' בם,

בשעה שאדם מצטער,

שכינה.

מה לשון אומרת?

קלאני מראשי,

קלאני מזרועי.

בוודאי שכשהם שמחים, אז השם שמח איתנו.

הרי שהשם יתברך לנו ממש כמו אב,

מצטער בצערו של כל אחד מישראל,

בשמח בשמחתו.

צדיקים,

כשהיה להם צער

או ייסורים,

אז הצער הגדול שהיה להם, לא הצער שלהם,

הצער שנגרם לקדוש ברוך הוא מזה שהם מצטערים.

כי הם ידעו שעל כל צער,

נגיד יש לך כאב שיניים,

אה, יש עוד נושא ככה, אה,

ומה הם עושים?

איי, איי, איי, איי, לא על הכאב בשן.

הקדוש ברוך הוא עכשיו מצטער בצערו של האדם הכואב את השן,

ומי גרם שיהיה לו את הצער? מעשיו.

אז למעשה הוא ציער את השם בזה שהוא קיבל צער.

אז הם מצטערים על זה שהם מצערים את השם בצער שהם מקבלים בגין מעשיהם.

אתם שומעים?

אבל רואים שהקדוש ברוך הוא מצטער, ולא רק זה, הלך בגלות איתנו.

הוא מגלה אותנו, וכביכול הוא נענש איתנו.

לקרוא תומר דבורה זה לבכות.

13 מידות של רחמים,

לראות שמה כמה הקדוש ברוך הוא סובל

בגללנו עד שהמלאכים קוראים לו מלך עלום.

כמה דברים, ומרחם,

ומרחם, ומרחם, ומרחם, ומרחם.

לא יאומן כי יסופר.

לא יאומן כי יסופר.

אז איך לא נודה לו?

הכל ידוך והכל ישבחוך.

והכל יאמרו והכל יאמרו אין קדוש כשם.

הכל ידוך והכל ישבחוך.

והכל יאמרו והכל יאמרו אין קדוש כשם.

הכל ידוך והכל ישבחוך.

והכל והכל והכל יאמרו

אין קדוש כשם הכל ידעוך,

והכל ישבחוך,

והכל והכל והכל יאמרו אין קדוש כשם ישמחו במלאכותך,

שומרי שומרי שומרי שבת וקוראי עונג

שבת וישמחו במלאכותך שומרי שומרי שבת וקוראי עונג שבת עם

מקדוש

מקדוש שביעי שבת וישמחו במלאכותך שומרי שומרי שומרי שבת וקוראי עונג שבת וישמחו במלאכותך

שומרי שבת וקוראי עונג שבת עם

מקדוש שבת

מקדוש שביעי שבת עם

מקדוש שבת שבת שיהיה לכם מול כל ישראל שבת שונה.

הריני מחווה לקיים מצוות חכמים רבי יחנני אומרי שאומר

עושה גם זמן וחוז הכל ישראל לפי כוח

ירבו עונג תורו ומסעוד שנה אמרו לנו וסלמנו וסלמנו.