הוא היה אומר חביב אדם שנברא בצלם - חלק א | הרב אמנון יצחק שליט"א

- - - לא מוגה! - - - 

נציב יום לעילוי נשמת מיכאל מרדכי בן מריון,

ולעילוי נשמת כל הנשמות

שאין מי שיאמר עליהן קדיש. אמן.

הוא היה אומר, חביב אדם שנברא בצלם,

חיבה יתרה נודעת לו שנברא בצלם,

שנאמר כי בצלם אלוהים

עשה את האדם.

רש״י,

רמב״ם פירש,

חיבה יתרה הראה הקדוש ברוך הוא לאדם

שהודיעו

ואמר לו,

ראה שברתיך בצלם,

שהמיטיב לחברו ומודיעו הטובה שעשה עמו,

מראה חיבה יתרה יותר משאילו היטיב עמו ואינו חשוב בעיניו להודיעו הטובה שעשה עמו.

זה שהוא מודיע לו מה הטובה שהוא עשה זה יותר טוב מאילו לא היה מודיע לו.

ויש לפרש,

חיבה יתרה נודעת לו,

חיבה גלויה ומפורסמת,

שלא בלבד אהבה מסותרת היה לו למקום ברוך הוא עם האדם,

אלא אף חיבה גלויה וידועה לכל.

אז זאת אומרת, הקדוש ברוך הוא הודיע לאדם הראשון שברא אותו בצלם,

כי המודיע לחברו שעשה לו טובה,

מראה לו בזה חיבה יתרה שידע,

שישים לב,

מראה לו שיש לו אהבה אליו.

וחיבה יתרה נודעת לו, הכוונה גלויה ומפורסמת.

לא רק בסתר בינינו,

כולם יודעים את החיבה וידועה לכל.

כשמתחילה המשנה ואומרת, הוא היה אומר,

מדובר על רבי עקיבא,

שהוא התנ״ש שדיבר קודם.

ואספורנו אומר, מה השייכות

בין הממראה הזאת לדברים שלו קודם?

במשניות הקודמות הוא אמר דברי זהירות וזריזות בעבודת השם.

צחוק וקלות ראש,

מרגילים את האדם לחרווה,

ואחר כך אמר מסורת, צייג לתורה.

ועכשיו הוא בא להוסיף

שאדם ישים לב לדברים הללו לקיים אותם,

לכבוד השם יתברך.

למה?

כיוון שהאדם חביב לפני קונו,

והוא ברא אותו בצלם,

צלם אלוהים.

וזה גם מופיע בדברי רש״י.

לכן מוטל עליו לעשות את רצון קונו.

רבנו יונה מפרש את כפל הלשון במשנה.

בתחילה דיבר רבי עקיבא על עצם הדבר,

חביב אדם שנברא בצלם.

אפילו אם לא היו הבריות יודעים זאת,

כבר הייתה חביבותם מרובה

אצל הקדוש ברוך הוא,

מחמת שהוא בעצמו ברא אותם בצלם.

אבל מזה עצמו שגילה לנו את חביבותנו,

נתגלה עוד יותר גודל חביבותו כלפינו,

שחפץ שנדע שהוא מחבב אותנו חיבה גדולה ויתרה.

אם לא היה אומר לנו שנבראנו בצלם,

לא היינו מבינים שיש בנו צלם אלוקים, חלק אלוק הממעל. מאיפה נדע?

לא היינו יודעים.

אבל הוא גילה לנו שאנחנו בצלם אלוקים, ממש,

אנחנו נצחים מצד הנשמה.

זה לא יאומן כי יסופר.

השם מודיע לנו את זה,

שתראו כמה אני מחבב אתכם, שבראתי אתכם בצלם אלוקים.

כעין זה פירש גם הרמב״ם,

פעמים יגמול אדם טובה לאדם אחר,

מחמת רחמנות.

אבל לא יודיע לו שהוא עשה לו,

איזה חסד או משהו.

למה?

האיש הזה,

הוא מרחם עליו, אבל הוא לא חשוב בעיניו כל כך.

לדבר איתו ולהגיד לו ולהסביר לו, אתה יודע, אני עשיתי לך כך וכך.

אז אם הוא מודיעו שהטיב לו,

זה בעצמו עוד טובה חוץ ממה שהוא עשה.

אז מעתה גם הקדוש ברוך הוא שהודיע לנו את טובתו עימנו,

שהוא ברא אותנו בצלם אלוקים,

זה מראה חיבה יתרה שיש לנו בעיניו יתברך.

במה טעם הדבר שבאמת הודיענו הקדוש ברוך הוא שנבראנו בצלם?

יתברר,

על פי מה שביאר,

מרן החפץ חיים, זכר צדיק לברכה.

בדרך משל,

אדם פתח חנות לפרנסתו,

לא הצליח במסחרו,

מוכרח לסגור,

נותר מחוסר פרנסה,

עשה בדיקות בחקירות,

והתברר לו שיש הזדמנות לפתוח עסק חדש,

אבל צריך להשקיע אלף רובל,

ואז יוכל לבסס עצמו מחדש.

לא היה בידו הסח הזה.

פנה לעשיר ידיד נעורה,

שילווהו

עד שהתבסס במסחרו.

העשיר חמל עליו

והלווה לו עם שטר הלוואה,

ונקבע פירעון לעוד שנה.

נטל את הממון,

אבל לא השקיע במסחר,

כמו שסיכמו.

הניח את הכסף במקום סתר, בכספת,

ולא השתמש.

הגיע המועד,

הביא את הכסף לפרוע.

העשיר זיהה את השטרות, ממה זה השטרות שאני נתתי לך.

זאת אומרת, לא השתמשת בכסף.

כעס עליו מאוד.

אתה חושב שהיה לי קל לתת לך את הסכום הנכבד הזה?

יכולתי להשתמש ולהרוויח עליו.

עמלתי עליך.

רציתי לעזור לך שתעמוד על רגליך.

ולמה לא עשית שום שימוש בממון?

מוצדק הכעס או לא מוצדק?

מוצדק או לא מוצדק?

מוצדק, נכון?

אומר החפץ חיים, אותו דבר.

אומר הקב' ברוך הוא, נתתי לכם צלם אלוהים.

נתתי לך בהלוואה נשמה קדושה,

נעלית מאוד,

שתוכל להרוויח רווחים עצומים, עצומים, עצומים.

תעסוק בתורה, תקיים מצוות.

ואנחנו נוהגים כמו העני השוטה הזה,

ולא משתמשים

עם הנשמה,

כפי שיכולים להרוויח ולצבור הון רוחני.

וכשיגיע הזמן לתת דין וחשבון,

לפני הקב' ברוך הוא בבית דין של מעלה,

הוא יוכיח אותנו על פנינו,

הוא יאמר לנו,

מה זה?

מה זה? נתתי לכם כל כך הרבה, מה עשיתם עם זה?

לא השתמשתם בנשמה כמו שצריך.

העני

יחזיר את אותו סכום בדיוק,

לא יחסיר.

ויש אנשים עוד יחזירו את הנשמה פגומה ומטונבת,

עוד יותר גרוע.

שטרות קרועים, חסרים, ואל תשען.

איך לא יכעס?

וואי, וואי, וואי.

מזה נבין גודל מעלת נשמתנו, חלק אלוה הממעל,

ומה גודל הרכוש שאפשר לסגל על ידיו בתורה ומצוות ומעשים טובים,

ועל ידי זה ננצל את ההזדמנות הגדולה בידינו,

עוד בעולם הזה, ונבוא על שכרנו בעולם הבא.

במדרש שמואל תמה כמה תמיהות על לשון המשנה.

יש להבין למה כפה לתנא את לשונו.

לכאורה היה די לומר חדבה יתרה נודעת לו לאדם שנברא בצלם.

דבר שני,

כיוון שעיקר החשיבות שהאדם נברא בצלם אלוקי,

כמו שמביא מהפסוק ראייה,

כי בצלם אלוהים עשה את האדם.

למה בתחילת דבריו אמר רק שנברא בצלם,

ולא אמר כמו בפסוק בצלם אלוהים?

אביב אדם שנברא בצלם אלוהים, למה לא אמר?

ורק בפסוק שהוא הביא כתוב צלם אלוהים.

גמר שלישי,

יש תמיהה.

למה לא הביאים הפסוקים הקודמים בתורה,

שגם שם נזכר בריאת האדם בצלם אלוהים?

כמו שאמר לגבי בריאת האדם בספר בראשית א', כו',

נעשה אדם בצלמנו כדמותנו.

וגם בפסוק כז' כתוב,

ויברא אלוהים את האדם בצלמו,

בצלם אלוהים ברא אותו.

למה את שני הפסוקים האלה לא הביא רבי עקיבא?

ומבאר המדרש שמואל, רבי שמואל דאוזידה,

הוא היה מהתלמידים הראשונים של הארי הקדוש.

הנה מן הפסוקים הראשונים בפרשת בראשית,

לא היינו למדים

אלא עניין זה גרידא שהאדם חביב לפי שנברא בצלם.

אבל לא ידענו את גודל החיבה היתרה שנודעת לו,

עד שראינו את הפסוק שהזכיר רבי עקיבא.

למה?

שם הכתוב

בנותן טעם.

שם הפסוקים

הם בנותן טעם למה? למה שכתוב לפני כן.

כתוב לפני כן, שופך דם האדם באדם,

דמו יישפך.

ראינו שהעונש המוטל על הריגת אדם

זה חיוב מיתה.

ומה סיבת העונש החמור?

בגלל חשיבות יתרה של האדם שהוא נברא בצלם אלוהים.

וכיוון שהרג אדם

שחקוק בו צלם אלוהים,

נתחייב מיתה.

ומעתה,

כיוון ששמענו את גודל חשיבות הצלם אלוהים

שבגינו נתחייב ההורג מיתה,

מזה נסיק כמו דברי התנא,

שחיבה יתרה נודעת לו שהוא נברא בצלם.

מעתה, באור המשנה כך

בתחילה הקדים התנא ואמר חביב אדם שנברא בצלם.

ראינו שמשאר הפסוקים שנאמרו

בעת בריאת האדם לא נדע אלא רק זאת,

שחביב אדם שנברא בצלם.

אבל מהפסוק שלפנינו

נודע לנו שחיבה יתרה נודעת לו לאדם שנברא בצלם.

למה? כי לא סתם חיבה היא,

אלא חיבה יתרה עד מאוד שנאמר כי בצלם אלוהים עשה את האדם.

כמו שנתבאר שמזה שנתחייב ההורגו מיתה,

אנחנו יודעים כמה גדולה חיבתו שנברא בצלם אלוהים.

ולכן

מתיישב למה כפלת לשון,

וכן, גם מה שנקט התנא לראייה, דווקא את הפסוק הזה.

ואודות הקושייה השנייה שלא הזכיר בתחילה עניין צלם אלוהים,

המדרש שמואל לא הסביר איך זה מתיישב.

יש לומר,

מכיוון שאין סיבת הלימוד מפסוק זה

כדי שנלמד שהאדם נברא בצלם אלוהים,

כמו שהוא סבר בקושייה,

אלא כדי שנדע את חומרת עונש הרוצח,

שהוא מתחייב מיתה.

ומזה אנחנו מבינים את החיבה היתרה נודעת לאדם שנברא בצלם.

לכן, לא ראה לנכון להזכיר את טובת אלוקים,

אלא רק כאשר הביא את הפסוק בשלמות.

אתמול,

בלילה הייתי בהרצאה במודיעין עילית,

וכרגיל שמה, בפעם השלישית כבר,

השסניקים ממתינים, חוסמים את הכניסה לעיר, חוסמים את הכניסה לאולם וכולי,

אבל הפעם הם הפריזו על המידה, רשעים ארורים.

ושולחיהם ארורים, בני ארורים.

ויאמר לרשע, למה תכה רעיך?

לא ייאמן.

הם נהיו יותר גרועים מהפלסטינים.

הם רגמו באבנים את המכונית

של הצוות

ודקרו את הרכב,

עשו בו חורים,

והשתדלו לפגוע על מנת להרוג.

ונכנסו והתפרצו לתוך האולם

במטרה להשבית את ההרצאה.

לא ייאמן כי יסופר.

ארורים בני ארורים.

בשולחיהם ארורים בני ארורים.

שופך דם האדם, באדם דמו יישפך.

המטרה שלהם לפגוע על מנת להרוג.

הזכוכית ליד הנהג התנפצה.

זה לא ייאמן.

אתם רואים את זה?

אתם לא מאמינים.

וזה אנשים עם מגבעות וחליפות, בני ישיבות.

לא ייאמן כי יסופר לאן השפל הגיע אצלהם.

כמה שנאה יש להם.

ומה הייתה ההרצאה?

על חורבן הבית. על מה היה?

שלא היה להם בושה זה מזה.

ועוד יותר גרוע, עזות פנים, ואז פנים לגיהינום יד.

אין לו תקנה.

איך יכולים להגיע למצב כזה?

לא ייאמן כי יסופר.

זה הכל בזכות דרעי, העבריין המורשע פעמיים,

הבריון,

וכל הרבנים שלהם, אף אחד לא מוחה בהם,

ולא תשמעו מחאה. עשר שנים הם רודפים אחריי.

אין מחאה. הפוך, מעודדים אותם.

קוראים מודעות בכל מקום, גם בשבת.

ערב רב.

לא ייאמן כי יסופר. נשמות של ערב רב נמצאות בתוכם.

בצלם אלוקים נברא אדם.

בצלם אלוקים. חיבה יתרה.

בנים של השם.

אתם לא מתביישים?

מאיפה השנאה הזאת?

איך מחנכים אותם לשנאה כזאת?

לא ייאמן כי יסופר.

בשפת אמת יישב באופן אחר את קושיית המדרש שמואל,

מפני מה לא הביאה תנא ראייה מן הפסוקים הקודמים

שנאמרו בעת בריאת האדם.

כי הפסוקים האלה נאמרו קודם חטא עץ הדעת.

והיה מקום לומר שבשעת החטא מסתלקת מעלת הצלם אלוקים וניטלת חשיבותו של האדם.

אז אם היה משם מביא ראייה,

היינו יכולים לומר זה היה לפני החטא,

אבל אחרי החטא בטח כבר אין צלם אלוקים.

בטח השם כבר לקח את הצלם אלוקים אחרי שחת האדם.

לכן רבי עקיבא מביא דווקא את הפסוק מאצל נוח,

לומר שגם אחרי החטא.

חיבה יתרה נודעת לו לאדם שנברא בצלם,

שהרי גם בשעה זו אמר הכתוב

כי בצלם אלוהים עשה את האדם.

זאת אומרת, גם אחרי חטא הדם הראשון

נשאר הצלם אלוהים.

במדרש שמואל

עקר את דברי התנא.

אם חביב אדם שנברא בצלם,

האם זה מתקיים על כל בני המין האנושי,

גם על אומות העולם,

או שזה דווקא על בני ישראל,

כמו שכתוב, חביב אדם.

בלשון הזה אדם

מתקיים רק בישראל, שנאמר, אדם אתם.

הגמרא ברבי ומוצא אומרת, אתם קרואים אדם,

ואין

אומות העולם קרואים אדם.

אז צלם אלוקים זה רק לנו, או גם לאומות?

וכתב שיש לכאורה לדייק

שבשני המאמרים השנויים לאחר המשנה הזאת,

שזה בא חביבין ישראל שנקראו בנים למקום,

ואחר כך עוד מימרה חביבים ישראל שניתן להם כלי חמדה,

שם נקט התנא ישראל בדווקא,

חביבין ישראל, חביבין ישראל.

מזה נשמע שכאן, שאמר אדם,

כלול גם בני נוח.

כי אמר אדם בסתם,

אם היה רוצה להגיד שזה רק ישראל,

היה אומר ישראל כמו שאמר בשתי המאמרות אחר כך.

ועוד,

הרי הפסוק שהביא התנא לראייה מדבר דווקא בבני נוח.

שם נאמרה אזהרה ועונש לבני נוח, שאם הם יהרגו אדם,

אז נותן את הטעם, תיזהר.

שופך דם האדם באדם, דמו יישפך. למה? כי בצלם אלוהים עשה את האדם.

זה עוד בזמן נוח.

אז ודאי שזה כולל את הגויים.

אז מוכח מפה שגם בני נוח נכללו בחיבה זו

שיש לאדם שנברא בצלם אלוהים.

אבל כתב,

יש לפרש את צלם האמור במשנה שלנו,

לא מדבר על עצם תואר האדם

שנשתנה מכל בעלי החיים,

שזה שייך גם אצל האומות.

אלא הכוונה לצלם של קדושה,

שמיוחד לעם בני ישראל לבדיו,

כי עניין הצלם,

יסודו מתיבה של צל,

שזה כמו צל על ראש האדם להגן עליו.

והכתוב בתהילים ל'ט ז' אומר, אך בצלם יתהלך איש.

היינו כי אין חיות לאדם

רק על ידי צלם זה,

ובו יתהלך ויחיה.

ורבותינו, זיכרונם לברכה, גילו

כי שלושים יום קודם פטירת האדם

מסתלק ממנו צלם זה.

כי אילו היה צלם זה שורה עליו,

לא הייתה מיטה יכולה לשלוט בו

כל זמן שהצלם עליו.

בשלושים יום כתוב, במעבר יבוק,

הצלם לאט לאט מסתלק עד שלא נשאר.

כבר שלושים יום לפני.

וחכמי הזוהר,

רבי שמעון בר יוחאי וחבריו, זכותם תגן עלינו, אמן,

היו מבינים בזה ומכירים שנסתלק הצלם הזה מן האדם,

והיו יודעים שקרבו ימיו למות.

ולזה דברי התנ״ך, חביב אדם שנברא בצלם,

מתייחסים רק על בני ישראל,

כי לרום מעלתם

זוכין לצלם קדוש זה.

ומה הם רשעי ישראל?

הם חקוקים בצלם שמאל,

שהוא צלם של הטומאה.

ומה ששינה, תנא את לשונו,

ולא נקט חביבין ישראל, כמו במשניות שלאחר מכן,

באר המדרש שמואל, כי ייתכן שחביב אדם שנאמר כאן,

כינוי לאדם הראשון,

שהוא תחילת הבריאה, יציר כפיו של הקדוש ברוך הוא.

והתכוון התנ״ך, כי הוא הדין לצדיקים שהם כיוצא בו.

שבוודאי גם הם נבראו בצלם אלוהים,

ויש עליהם צלם קדושה.

וכן לכל עם בני ישראל.

אז בתחילה הוא מכריח שבצלם זה גם הגויים.

אחר כך הוא אומר,

שלום חייב, אפשר שצלם יתייחס רק

לעם ישראל, ובפרט לצדיקים,

אז למה הלשון אדם ולא אמר ישראל,

כמו שאמר בשתי המימרות האחרות? כי בא להגיד שהכוונה על האדם הראשון שהיה צדיק וכיוצא בו.

ומה שהקשה על זה עכשיו מהפסוק שאמרנו, כי בצלם אלוהים מדבר על בני נוח,

אז מה תגיד עכשיו?

אז למה זה נזכר שמה?

תרץ, שאין כוונת התורה בפסוק זה על בני נוח.

שאם כן,

היה לו לומר כי בצלם אלוהים נעשה,

או עשאו,

שהרי בו דיבר הכתוב.

ולמה העריך לומר עשה את האדם?

אמנם, הפירוש של הפסוק מתחילתו הוא שופך דם האדם.

היינו, מי שישפוך דם אדם מבני נוח.

באדם, מה זה באדם השני?

תרגם אונקלוס בסהדיה,

בעדים.

שופך דם האדם,

באדם, בזמן שיש עדים בסהדיה שראו.

היינו, כשיש עדים, אז דמו יישפך,

אז יהרגו אותו.

מה הטעם לדבר?

כי בצלם אלוהים עשה את האדם?

היינו שהאדם הידוע, האדם הראשון, נברא בצלם אלוהים,

וכיוון שהרג אדם הדומה בתואר לאדם הראשון,

אפילו שהנהרג עצמו

הוא לא מבורך בצלם קדוש כזה כמו האדם,

עם כל זה מחמת היחס שנתייחס הנהרג הזה לאדם הראשון שנברא בצלם אלוקים,

וכן משום שהוא דומה לו בצלמו,

ראוי להענישו בעונש מוות.

וכתב עוד המדרש שמואל,

כשהוא שאל את החכם המפואר האלוהי רבי חיים ויטל, זכר צדיק וקדוש לברכה,

זכותו תגן עלינו, אמן.

מה דעתו בעניין זה?

האם דברי המשנה עולים גם על האומות או לא?

האם גם הם בצלם אלוהים או לא?

והשיב לו גם,

כמו שהסיק המדרש שמואל,

כי ודאי אין בני האומות הרשעים בכלל הדבר.

ומה שנקט התנ״ך, חביב אדם ולא חביבים ישראל,

כמו במשניות אחר כך,

לפי ששם אדם הוא כינוי חשוב יותר משם ישראל.

כשקוראים לנו ישראל זה פחות חשוב ממה שקורא לנו הפסוק אדם.

כמו שמצאינו במסכת בבא מציע פד,

שופרד יעקב

מעין שופרד האדם.

היופי

של יעקב אבינו כמו היופי מעין היופי של אדם.

מכיוון שאמרו שיעקב

הרי הוא ישראל,

עוול רק מעין שופרד האדם.

אז אין אנשי אדם

הוא חשוב יותר מישראל.

ולכן

נקט חביב אדם.

זאת אומרת,

יעקב אבינו הוא כעין שופרד האדם.

זאת אומרת, השופרֵי של אדם הוא יותר מישראל.

יעקב נקרא ישראל.

וכתוב שיעקב הוא כעין שופרד האדם.

אז זאת אומרת, הוא רק

מתקרב לאדם.

פירושו שמעלת המילה אדם, אדם, היא יותר מישראל.

ולכן נקט חביב אדם,

ועוד

כי מקום מחצב נשמת אדם הראשון הוא גבוה יותר ממקום מחצב נשמת יעקב.

ועל כן אמר חביב אדם שנברא בצלם,

וכיוון שהאדם הראשון

נברא בצלם,

כמו כן אחריו, כל אדם ימשוך,

את מי?

הקדושים בתאורים אשר בארץ המה

וכל עם בני ישראל.

אז זאת אומרת, לפי רבנו חיים ויטל, כמו המסקנה של

המדרש שמואל בסוף,

שבצלם אלוקים נבראו רק בני ישראל ולא כל אומות העולם,

מסכים איתו רבנו חיים ויטל ומביא לזה את הסימוכים

ואת ההסבר שהוא אמר.

אם כן,

לכאורה צריך ביאור עכשיו.

לפי זה,

איך מביא רבי עקיבא רעיה מהפסוק,

כי בצלם אלוהים עשה את האדם שמדבר מבני נוח?

הרי הם לא נבראו בצלם אלוקים.

על זה השיב רבנו חיים ויטל

בביאור מחודש בפסוקים בפרשת נוח,

והקדים לדייק בפסוק קודם לכן.

מה כתוב קודם?

שופך דם האדם באדם, דמו יישפך.

מהי משמעות תיבת באדם?

למה הוסיף

באדם?

לכאורה אין צורך.

שופך

דם האדם,

דמו יישפך.

למה צריך להוסיף?

שופך דם האדם באדם.

אלא כוונת הכתוב להודיענו

טעם הדבר שהיווה התורה מיתה לבן נוח,

שהורג בן נוח חברו.

הרי לכאורה,

כיוון שלא הרג,

כי אם בן נוח,

היה די לחייב אותו בתשלומים.

למה הוא חייב מיתה?

לזאת באה התורה לבאר את הדבר, ואמרה באדם.

היינו כי שמא עתיד לצאת מבן נוח זה איש צדיק וישר.

כמו שמשה רבנו לפני שהרג את המצרי, ואיפן כה וכה וירקי הן איש,

הביט עד סוף הדורות אם יצא ממנו אדם ישר.

אז לא היה הורג אותו.

אבל הוא ראה שלא היה יצא, אז הוא הרג אותו.

אז היות ויכול להיות, הרי ראינו שמהגויים יצאו

כמה גדולים, מנירון קיסר יצא רבי מאיר,

מסיסרא יצא רבי עקיבא.

זאת אומרת, מגויים יצאו נשמות גדולות.

לכן מקפיד השם יתברך על שפיכת דם בן נוח

של גוי,

כיוון שבכך הרי הוא שופך את דם הצדיק שהיה עתיד לצאת מחלציו.

וזה שאמר הכתוב, שופך דם האדם,

ראינו ששופך את דם הצדיק הנמצא באדם,

כלומר שעתיד לצאת מזרעו של אדם זה.

אז דמו יישפך, בן מוות הוא,

כי בצלם אלוהים עשה את האדם,

זה הצדיק שעתיד לצאת ממנו,

עטור בצלם אלוהים.

לכן רבה אשמת הרוצח,

ובעונש מוות יענישוהו,

שגרם להרוג את הצדיק על לזה שעתיד לצאת.

אז מעכשיו לא קשה כלל,

כיוון שבצלם אלוהים עשה את האדם,

לא מדובר על בן נוח הזה שנהרג עצמו,

אלא על האדם הצדיק

שעתיד לצאת מחלציו.

סיים המדרש שמואל וכתב שהוא שאל

את רבנו חיים ויטל,

וכי מכל בני נוח עתידים לצאת צדיקים?

שהתורה תחיה בעונש מוות כל ההורג אחד מבני נוח?

הלוואי שיימצא בזרע בני נוח אחד מעיר,

שיהיה צדיק בעל מעשים כשרים.

השיב לו, תקשיבו איזה דבר,

רבנו חיים ויטל, תלמידו המובהק של הארי הקדוש,

איהיה.

השיב לו רבנו חיים ויטל,

כיוון שקיימלן שאין בן נוח נהרג, אלא על פי עדים,

שראו שהרגול הזה,

כמו שתרגם אונקלוס ואמר, באדם זה בסהדיה, בעדים,

מתי הוא ימות? מתי הרגו אותו? רק אם היו עדים.

ואם אין עדים למעשהו,

פטור מעונש.

אם כן, השם יתברך,

הוא צופה

כל מה שעתיד להיות,

והוא מנהיג לכל הברואים,

והוא לבד עשה, עושה ויעשה את כל המעשים.

הוא מסובב בחוכמתו והשגחתו יתברך,

כאשר אין עתיד לצאת מבין נוח זה זרע כשר ותמים במעשיו.

לא יהיו עדים הצופים במעשיו,

ולא יוציאו להורג.

רק

אם עתיד לצאת ממנו צדיק,

השם יזמין עדים שיהרגו אותו, כי הוא גרם,

הבן אדם שהרג את הבן נוח הזה, להרוג בעצם את מי שעתיד

לצאת ממנו, אז הוא ראוי למיתה.

אז הוא ימציא עדים שבאמת יראו את מעשי הרצח,

ואז יפסקו עליו מיתה.

זאת אומרת, אין מלפני הקדוש ברוך הוא מצב כזה שיצא פה משהו לא מתוקן, לא מיושר,

לא כראוי על פי הדין.

ואז מסתדר הכול.

סידר לנו רבנו חיים ביטל הכול.

ונשאר שפירוש המשנה שאמר רבי עקימא, חביב אדם

שנברא בצלם זה רק ישראל.

ולמה נקת אדם ולא ישראל כמו בממרות הבאות? כי זו מחלה עוד יותר גדולה שנקראים אדם.

לא יאומן כי יסופר.

בשבת קודש,

פרשת בראשית בשנת תשלט.

כבוד קדושת האדמו״ר בעל הלב שמחה מגור,

זכר צדיק לברכה, אמר דברי תורה בשולחנו הטהור.

והרחיב

על דברי אור החיים הקדוש, על הפסוק בבראשית א' כז״ן.

ויברא אלוהים את האדם בצלמו,

בצלם אלוהים ברא אותו.

שכתב שבפסוק

נרמזו שני צלמים שיש באדם.

ויברא אלוהים את האדם בצלמו,

בצלם אלוהים ברא אותו. שני צלמים, הוא אומר.

אחד הוא צלם גשמי

שיש אצל כל בן אדם,

והשני הוא צלם רוחני שמצוי רק אצל עם בני ישראל.

ביום ראשון,

אחרי שבת,

הוא אמר למקור רביו

שבמוצאי שבת קודש הראו לו בחלום

את המשנה

חביב אדם שנברא בצלם

והבין מדברי החלום

כי מן המשנה יש ראייה לדברי אורח חיים הקדוש,

כי שני חלקי המשנה רומזים

לשני מיני הצלם שיש באדם.

אמרנו, צלם אחד זה גשמי,

שיש כל בן אדם,

ויש צלם רוחני שרק אצל בני ישראל,

וכך זה מתפרש.

חביב אדם שנברא בצלם.

מדובר על הצלם הגשמי

הקיים אצל כל בני האדם, אפילו אצל הגויים.

בהמשך הדברים,

חיבה יתרה נודעת לו שנברא בצלם

מדבר על בני ישראל שרק הם זכו למעלה הגדולה

של הצלם הרוחני הקדוש.

ועוד כותב המדרש שמואל, מה הפירוש נודעת?

חיבה יתרה נודעת?

הכוונה ניכרת.

כלומר,

כל חיית הארץ

וכל הנבראים

מכירים בצורת אדם שחקוק עליו צלם אלוהים.

לכן נאמר בתורה בראשית טב,

ומוראיכם

וחיתכם

יהיה על כל חיית הארץ ועל כל עוף השמיים.

כאילו לא היו החיות יודעים ומכירים בכך

שיש לאדם צלם אלוהים, היו מזיקים את האדם,

ורק הצלם אלוהים שעליו מונע מהם להזיקו.

זה נרמז גם במקראי קודש

לגבי בריאת האדם.

כתוב בבראשית א' כו', נעשה אדם בצלמנו כדמותנו,

וירדו,

ללשון רודן,

רודה,

שולט,

וירדו בדגת הים,

ובעוף השמיים,

ובבהמה.

היינו שצלם אלוהים שיש באדם גורם שהוא שולט בבעלי חיים ולא הם שולטים עליו.

אז איך לפעמים הם תוקפים אחיות בני אדם

וטורפים אותם?

איך זה?

כי הם איבדו את הצלם אלוהים.

אור החיים הקדוש,

שמו אותו מול אריה,

הרעיבו אותו שלושה ימים,

ופתחו לו את השער, והוא רץ לקראתו,

וכשהוא הבחין בצלם אלוהים הוא עמד לידו כמו חתול,

כמו כלבלב.

לא עשה לו כלום.

זרקו עליו חפצים

בשביל לגרות אותו, שום דבר.

והסולטן הטורקי ראה את קדושתו,

ועשה אותו משנה לו,

והיטיב אחר כך ליהודים,

והכל והכל.

זה בגלל שהוא לא ציית לסולטן ולא רצה לעשות לו מלאכה,

כי הוא אמר, כל זמן שיש לו כסף, הוא לא עובד.

אמרו לו, אבל המלך מבקש.

אמר, כל זמן שיש לי כסף,

אני לא עובד, אני לומד.

לא עובד.

אמרו למלך, אמר, טוב, אנחנו נאכיל את האריה.

ובסוף, מה היה?

עשה אותו משנה לו.

זה מי שלא מאבד את הצלם.

עכשיו, עוד דבר, בילקוט מעם לא עז,

אומר כי ודאי

שאין לנו לייחס לקדוש ברוך הוא כל עניין של צלם ודמות,

אבל ביאור הדמיון שבין האדם לקדוש ברוך הוא, זה שלאדם ניתן כוח אלוקי,

שהוא הנשמה.

כשם שהשם יתברך אינו ניכר לברואים של העולם מצד עצם מציאותו,

אלא רק מצד הנהגתו,

כך גם הנשמה,

מצד עצמותה היא נעלמת אצלנו, חפש אותה.

קח מראי, חפש אותה.

אתה לא מוצא אותה.

היא נעלמת,

מכוסה מעיני כל, אבל רואים את הפעולות, הנה, אני מזיז את הידיים. אם היא יוצאת,

האדם לא זז,

שניצל,

כלום.

אז הפעולות של הנשמה ניכרות רק,

אבל היא לא נראית.

גם השם

לא נראה,

אבל פעולותיו בעולם ניכרות.

על דרך זה מתפרש גם מאמר הכתוב, מבשרי אחזה אלוה.

כלומר,

מנפש האדם שמצויה בנו,

שזה חלק אלוה ממעל,

אדם מכיר את בורו,

ולעניין זה

יש לנו איזה דמיון.

וזה מה שהסברנו פעם,

שאומר

שהקדוש ברוך הוא ברא אותנו בצלמו וכדמותו.

מה זה כדמותו?

יש לו דמות?

לא.

אלא כצד דמיון, יש לנו דמיון לו.

כדמותנו, דמיון. איזה דמיון? למשל,

כתוב, דמיתי לקעת מדבר.

דוד מלכנו אומר, דמיתי לקעת מדבר.

זה ציפור

מדברית שעפה.

אז הוא אומר שהוא דומה לה.

במה הוא דומה לה?

שיש לו מקור?

שיש לו כנפיים?

במה הוא אומר שהוא דומה לה?

לא, הוא לא מדבר על הציור שלה, הצורה שלה, איך היא נראית.

לא בזה הוא דומה לה.

לזה שהיא במדבר עפה ממקום למקום.

הוא אומר, הוא דומה לה.

בורח משאול המלך במדברות ממקום למקום.

אז רואים שדמיון לא מחייב דמיון בצורה,

בגוף,

אלא בהנהגה.

אז גם אנחנו דומים לקדוש ברוך הוא כמו שהוא שולט בכל העולמות.

הוא נתן לנו לשלוט בעולם הזה,

קול שטה

תחת רגליו.

הקדוש ברוך הוא נתן את הקול תחת רגלינו,

שאנחנו שולטים

בכל הבריאה.

אתם רואים, עושים פה, נוסעים שם, טסים פה, מעיפים שם, עושים ככה.

נתן לנו שליטה.

אני אמרתי, אלוהים אתם,

ובני עליון כולכם.

אבל פספסנו, עשינו חטאים והפסדנו.

אבל עדיין,

יש לנו שליטה בעולם,

והשם נתן לנו את זה.

בצד זה אנחנו דומים לו.

ולא רק זה, אנחנו שולטים בכל העולמות.

אחרי שקיבלנו את התורה,

אנחנו או מרוממים את העולמות או מורידים אותן.

הכל תלוי בנו.

וזה הספר בראשית.

בראשית ברא אלוקים את השמיים ואת הארץ, אין ראשית אלא ישראל, ראשית תבואתו.

ואין ראשית אלא תורה.

השם קנני ראשית דרכו.

אז בשביל מה ברא את התורה?

ובשביל מה ברא?

בראשית

בתורה ובישראל, ברא אלוקים את השמיים ואת הארץ. אם יש ישראל ויש תורה,

בשביל זה אני מקיים את העולם. אם לא בריתי, יומם בלילה,

עוקות שמיים וארץ לא שמתי. מי צריכים לקיים את בריתי?

ישראל.

בזה עומד העולם.

אז מי מעמיד את העולם? ישראל. אז אנחנו דומים לקדוש ברוך הוא

כמו בבריאה. לכן יש כמה דברים שכתוב,

שאם אנחנו עושים, נגיד, אומר, ויכולו השמיים וארץ וכל צבאם,

הרי זה נעשה שותף לקדוש ברוך הוא במעשה בראשית.

אז אנחנו שותפים לקדוש ברוך הוא במעשה בראשית בעוד כמה דברים שכתוב.

זאת אומרת, האדם ניתן לו כוח בדומה לקדוש ברוך הוא.

וגם אנחנו היחידים בבריאה שיכולים לבחור,

יש לנו בחירה לעשות ככה או ככה.

שום ברור בעולם אין לו בחירה, גם לא מלאכים.

אף אחד.

רק אנחנו, כי אנחנו בדומה לקדוש ברוך הוא.

בצלם אלוהים

ברא את האדם

אלו ישראל.

הא הא הכל ידוכם.

והכל יש שם.

והכל יאמרו והכל יאמרו אין קדוש כשם.

הא הכל ידוכם.

והכל ישבחוך.

והכל יאמרו והכל יאמרו אין קדוש לשם.

הכל ידוכם.

הכל ישבחוך.

הכל והכל והכל יאמרו.

ואין קדוש כשם.

הכל ידוכם.

והכל ישבחוך.

והכל והכל והכל יאמרו.

אין קדוש כשם ישמחו במלאכותך שומרי

שומרי שבת

ישמחו במלאכותך

וקורא עונג שבת

מקדוש שבע שבת שיהיה לנו יום טוב בריאות והצלחה

הרי אני מכוון לקיים מצוות חכמים

רבי חנניו בן ארגשו יאמר אוסון ואוסון ואוסון ואוסון ישראל לפי כוח