רבי ישמעאל אומר הוי קל לראש | הרב אמנון יצחק שליט"א

- - - לא מוגה! - - - 

נציבי יום,

לעילוי נשמת אמיר בן דליה, מנוחתו עדן, אמן.

להצלחתנו בני ביתנו וגאולה שלמה מהרה לעם ישראל,

ובכללם לאילנה בת לולי,

אמן.

רבי ישמעאל אומר,

הביא קל לראש ונוח לתשחורת,

והביא מקבל את כל האדם בשמחה.

אומר רשי,

הביא קל לראש לפני אדם גדול,

זקן, ויושב בראש,

בראש בישיבה.

מה זה הביא קל?

הביא קל לעבוד עבודתו ולשמש לפניו.

זאת אומרת, אם יש לפניך אדם גדול,

זקן, ויושב בראש, בישיבה,

אז תהיה קל לעבוד עבודתו ולשמש לפניו.

ונוח לתשחורת,

לאדם בחור ששערותיו שחורות,

אינך צריך להקל על עצמך כל כך,

אלא תעמוד לפניו בנחת וביישוב.

נוח, תהיה נוח,

גם לצעירים.

והביא מקבל את כל האדם בשמחה,

נגד כל אדם,

בן ראש,

בן תשחורת,

דהיינו, בן זקן, בן צעיר, תעמוד לפניהם תמיד בשמחה.

ופה הביא מקבל את כל האדם, מה זה מקבל?

לא אהלן, מקבל.

הוא אומר מקבל מלשון קביל, כנגד.

תרגום של נגד זה קבל.

קבל תורה, נגד ההר.

וזה הכוונה.

כשאתה נגדם,

תקבל אותם תמיד בשמחה.

ויש פירוש אחר, אומר,

הביא קל לראש בראשיתך,

כשאתה מתחיל, כשאתה עוד בחור.

תהיה קל, תהיה קל לעשות את רצון בוראך,

ובזקנותך,

כשהושחרו פניך מפני הזקנה,

תהיה נוח לו.

בנוח לתשחורת. כשישחירו פניך כבר מזקנה,

אז תהיה נוח לו, לקדוש ברוך הוא.

זה פירוש רשי.

רבנו יונה ורבי עובדיה מברטנורא פירשו את המשנה

שיקל עצמו לפני מי שהוא ראש ואדון וזקן היושב בישיבה,

ממש כמו רשי.

וכמו שנאמר, אל תתהדר לפני מלך,

ובמקום גדולים אל תעמוד.

היינו, שיקל האדם את עצמו להיכנע לפניו ולשמשו,

לעשות את חפצו ולהשלים את כל צרכיו.

ובספר ענף עץ אבות כתב

כי מרן החתם סופר,

זכר צדיק וקדוש לברכה,

זכותו תגן עלינו, אמן,

היה משמש בצעירותו את ריבו הגדול,

הגאון הקדוש רבי נתן אדלר,

זכר צדיק לברכה,

זכותו תגן עלינו, אמן,

באופן נפלא עד מאוד.

והיה חתם סופר מספר לתלמידה

שזכה לקיים מצוות שימוש תלמיד חכם ממש כעבד המשמש לפני ריבו,

ובעת שהיה לומד אצלו,

היה חוטב עצים ושואב מים עבורו.

והייתה דרכו לעשות כל מיני מלאכות,

שהיה סבור שיגרום בכך קורת רוח לריבו.

כדוגמה לדבר סיפר

פעם אחת בימות החורף הקרים

יצא עם ריבו בבוקר השכם לדרך רחוקה,

השלג היה על פני כל הארץ,

ריבו ישב בעגלה עטוף בטלית ומעוטר בתפילין,

שפתותיו מרחשות דברי תורה ותפילה,

וכאשר חפץ לשעוד ליבו בפת שחרית,

לא היה ברשותה מים לצורך נטילת ידיים.

ירד החתם סופר מן העגלה

אל הקור העז השורר בחוץ,

נטל ספל,

מילא אותו בשלג וקרח

כדי שיעור נטילת ידיים,

אחז אותו בידיו למשך זמן מה עד שנתחמם הספל,

והשלג נמס ונהפך למים.

ויצק אותם על ידי מורו וריבו שיוכל לאכול סעודתו.

בעניין זה מובא בספר דרך הנשר,

שהרב הקדוש בעל דברי חיים מצאנז,

זכר צדיק וקדוש לברכה,

זכותו תגן עלינו אמן,

אמר שאין כל פלא בדבר שנתעלה חתם סופר

להיות גאון בקדוש מופלא בדורו.

הרי שזכה לשמש במסירות נפש איש קדוש כזה,

אשר הרב

הקדוש מרופשיץ,

זכר צדיק לברכה,

זכותו תגן עלינו אמן,

העיד

ששמע מפי הרב הקדוש,

בעל נועם אלימלך,

זכר צדיק וקדוש לברכה,

זכותו תגן עלינו אמן,

שכבר רבות בשנים לא ירדה לזה העולם נשמה אלאית וקדושה,

כנשמת הגאון הקדוש רבי נתן אדלר.

ועל כן, זה מה שהועיל לו לחתם סופר

להגיע למדרגות נשגבות כאלו.

מה יש לנו יותר מיהושע בן נון, נער משרת של משה רבנו,

ובזכות זה זכה להיות המנהיג אחריו?

בספר מפי ספרים וסופרים,

הביא פירוש על דברי משנה זו בהקדימה שאמרו צדיקים,

כי בני ישראל נותנים כוח וגבורה במנהיגיהם

ומעלים אותם במדרגותיהם.

ולכן,

אין מן ההכרח שמנהיג הדור אינו צדיק גדול יותר מכל בני דורו,

אלא

ייתכן שהוא נבחר על ידי הקדוש ברוך הוא לגדולה זו,

מאחר שהמלך חפץ ביקרו,

מסיבות הידועות לו לקדוש ברוך הוא.

אמנם תכף ומיד,

אחר שנתמנה להיות מנהיג ישראל,

הרי הוא זוכה להתעטר במדרגות רמות ונפלאות בזכות הרבים,

ופירש בזה את מאמר המשנה

עשה לך רב

ויסתלק מן הספק.

אם ירצה אדם להסתלק מן הספק

ולדע את מי לעשות לו לרב ולקבל אותו כנזר תפארה על ראשו,

ילך ויבדוק

את מי הכתירו עם בני ישראל לרב ולמורה דרך

וידבר בו מפני שהוא קיבל מדרגות וכוחות נשגבים יותר מכפי כוחו

מחמת הרבים שדבקו בו.

אז זה דרך לבדוק.

ובדרך זו ביער גם בספר חלק לעולם הבא

להגאון הצדיק לבי שאול ברך,

זכר צדיק לברכה,

אף בדין קשוי

את המשנה.

לעיתים מצוי בעיר

אדם אחד שהוא גדול בתורה, ביראה,

מופלג במעשים טובים,

יותר מן האיש שבחרו להם הקהל לרב ומנהיג.

וייתכן שמשום כך

יבוא אדם זה לזלזל ברב העיר, חס ושלום,

ועל כן בהתנה להורות

כי גם באופן זה מחויב התלמיד חכם הזה להיות קל לראש,

ולהכניע את עצמו לפניו,

משום שעל ידי שבחרו בו עם השם,

ניתן לו כוח ועוז כמו אביר הרועים.

כל זה מדובר כמובן

שהבחירות נעשו על ידי העם. כתוב שרב שלא נתמנה על ידי העם, אין בחירתו כלום.

כל אלה שהם רבנים היום מטעם המדינה וכו',

זה בכוח הזרוע.

זה פוליטיקה, זה לא שהם שווים באמת את מה שהם מייחסים להם.

זה לא נקרא בחירה של העם.

בחירה של העם זה כמו שהיה פעם מחוץ לארץ,

שהיו בודקים את הרב ובוחנים אותו ומחליטים אם

נקבל אותו שהוא יהיה רב של העיר או משהו כזה.

לא שמנחיתים על ידי דור רעי,

שעושה קומבינות וכל מיני דברים כאלה.

מי שמצייתים לו אז הוא בוחר אותם.

לא,

זה לא בחירות, זה לא, לא מקבלים שום כוחות.

אלא

אם העם

בחר מישהו,

אפילו שהוא לא הכי הכי, מרגע שבחרו אז הוא מקבל כוחות.

זה מה שאומרים אצל הרבס.

הרבס לא עכשיו.

עכשיו זה גם כן כבר לא. כי היום זה,

אם הרבא נפטר, אז כבר אם יש לו חמישה ילדים, כולם נהיים אדמו״רים.

זה לא שבחרו אותם.

אבל פעם

היו בוחרים,

ואז מחליטים.

והרבא,

מכוח החסידים שהיו מחזיקים ממנו וכולי,

היה מקבל כוחות לטובת הציבור.

בגלל שהוא נבחר מן השמיים,

יעדו אותו,

אז הוא היה מקבל עוד יותר כוחות ממה שהיה בו

לצורך הציבור.

אז זה היה פעם.

הרבא מסטמר אמר שכבר בזמנו זה כבר נפסק כל ה...

זה כבר לא כמו שהיה.

מכל מקום,

אז גם אם יש אדם שהוא חכם וצדיק וירא שמיים ובעל מעשים,

והוא יותר גדול אפילו מהרב שבחרו, לא יזלזל ברב שבחרו, כמו שאמרנו,

שהעם בחר אותו באמת, כי הוא מקבל כוחות נוספים משמיים וצריך להיות קל לראש.

גם פה אתה צריך להיות קל לראש.

הוא נבחר להיות ראש,

מותר לך להקל בעצמך קצת כלפיו.

והיה מעשה עם הגאון רבי בן יומין זאב לאו,

זכר צדיק לברכה, בעל מחבר ספר שערי תורה,

שהיה אב בית דין

בעיר

תפלטשני,

תשני,

תפלטשני, שם מרחם, איזה שמון.

ובעיר הזו התגורר תלמיד חכם אחד

שלא היה נוהג בו בדרך כבוד,

משום שהחשיב את עצמו לגדול בתורה יותר ממנו.

כמובן שהדבר הזה גרם רעה רבה,

משום ששאר בני העיר

למדו ממנו להתנהג כך.

הוא שלח הרב לקרוא לאותו חכם

והסביר לו בדרכי נועם

שאפילו אם הצדק עמו,

והוא עולה עליו בידיעותיו בתורה,

עם כל זה עליו לנהוג בו כבוד ומורא מחמת עצם התפקיד כרב העיר.

כי לפעמים,

כאשר אחד מחשובי הקהל מזלזל

לכבוד המרא דאטרא,

אדון המקום,

אז נמשכים אחריו אנשים ריקים ופוחזים,

והדבר עלול לגרום

שיאבד הרב את כוח ההשפעה שלו על צאן מרחיתו,

והקולר יהיה תלוי בראש האדם שהחל לזלזל בו בראשונה.

והמשיל את הדבר למורה שעות.

שעון

שתלוי במקום גבוה בכיכר העיר,

ועל פי השעון קובעים כל בני העיר סדר יומם

ומהלך חייהם.

ואם יבוא לעיר אדם עשיר,

וברשותו מורה שעות קטן,

שעון קטן שנמצא על היד,

ויהיה מדויק בתכלית

יותר מהשעון הגדול,

ודאי

שלא ינהל שום אדם את ענייניו על פי השעון הזה,

כיוון שכל סדרי העיר נחתכים לפי השעון הגדול.

כך גם בעניין רב העיר.

כיוון שבחרו בו הקהל,

צריכים כולם לנהוג בו כבוד,

ואפילו אם יש להם שעון קטן מדויק,

אפילו אם הם גדולים בתורה יותר ממנו.

רש״י,

והרב עובדיה מברטנורה, פירשו

שלראש,

הביא קל לראש,

זה הפירוש השני שהביא רש״י,

זה על ימי הבחרות,

כאשר אדם עומד בראשית ימי חייו,

והיינו שכבר בתקופה זו צריך האדם להיות קל, קל,

קל כציווי,

לעשות את רצון בוראו.

וכאשר ירוץ לעבוד את הבורא בנערותו,

יהיה מורגל בטבעו לעשות את רצון השם יתברך.

ואז גם יהיה נוח לתשחורת,

שבעת הזקנות, כשישחירו פניו מחמת זקנה, ראיתם שיש אנשים שהם מגיעים לזקנה, קצת הפנים שלהם מתחילים להשחיר?

אז תהיה עבודתו את השם

בנוח ובנקל, כי הוא מורגל, למוד הוא מצעירותו.

אז זה פירוש נוסף, מה שהוא התכוון פה במשנה.

במדרש שמואל באר,

בשם רבנו משה אל שקר,

כי לראש,

וואי וואי וואי, וואי וואי וואי, וואי וואי וואי, איזה יום.

הביא קל לראש.

מה זה לראש?

לעשות רצון אביך שבשמיים.

לראש.

לעשות רצון אביך שבשמיים.

הביא קל

לעשות רצון אביך שבשמיים.

וזהירה תנא.

תהיה קל וזריז.

לעשות רצון אביך שבשמיים.

וגם נוח לתשחורת.

תהיה גם נוח בהנהגתך לתלמידי חכמים,

שהם משחירים פניהם על דברי תורה.

בעוד פירש בשם רבנו יהודה לרמה.

בימי בחרותו של האדם,

הטבע מושך אותו לרדוף אחר תאוות גופניות.

ויש לו להתגבר על התאוות,

לא ללכת אחריהן.

ולזה רמז,

הביא נוח לתשחורת.

היינו בימי בחרותו,

כאשר מחלפות ראשו שחורות,

יהיה בבחינת מנוחה, נוח, תנוח, תנוח, תהיה עצלן

כלפי התאוות והרצונות,

ואל תרדוף אחריהן.

ובספר תולדות יעקב יוסף

באר על פי משל

אדם שחפץ לעלות על הר גבוה,

ויש לו משא כבד על כתפו,

קשה לו לעלות בהר.

ואם ירצה לעלות עד ראש ההר,

צריך להשליך מעליו את המשא.

כדבר הזה גם אדם שחושק לעלות ברוחניות.

אם יש לו בלב משא כבד של רצונות ותאוות לגשמיות,

קשה לעלות.

לכן הזהיר התנא, הביא קל לראש.

אתה רוצה לעלות לראש ההר?

יהיה קל. תוריד, תוריד את המשא של התאוות.

תוריד.

תשליך מעליך את הכול,

ועל ידי זה יהיה קל

ויעלה ויתעלה בעבודת הבורא לקיים רצון אביו שבשמיים בקלות.

בילקוט מעם לא עז

פירש את הכוונה שמלמד אותנו פה אורחות חיים.

כאשר אדם בא לקיים מצוות,

לא ינהיג עצמו בגדולה ובכבוד,

אלא יהיה מוכן,

מוכן לזלזל בכבודו, להגדיל כבוד שמאי.

כמו שנהג דוד מלכנו,

עליו השלום,

כשהובא ארון הברית לעיר הקודש ירושלים,

היה מפזז ומכרכר בכל עוז

לפני השם,

ולא חס על כבודו.

לכן אמר רביעי, קל לראש,

תקל בכבודך,

כשאתה בא לעשות

רצון אביך שבשמיים.

לראש, לעשות רצון אביך שבשמיים.

וגם רומז הביא קל,

שהאדם יהיה קל לרוץ למצוות ולא יתרשל בקיומן.

כי אם יתעכב מעט,

שמא יפסיד

ותעבור המצווה מעל פניו.

ולכן זרזונו,

חכמים זיכרונם לברכה,

זריזים

מקדימים למצוות.

ועל דרך זה פירש גם את סוף דברי המשנה,

שבא לרמוז שבעת שניגש אדם לעבור עבירה לא ימהר לעשותה,

אלא ירבה לחשוב

לפני כן,

כיוון שפרי המהירות הרתע.

וזהו שהוא אומר, והביא נוח לתשעורת,

כשאתה עומד לעבור עבירה שתשחיר את פניך,

תהיה נוח, תהיה נוח, מתון, מתון. אל תמהר,

אל תמהר, חס ושלום, לעשות עבירה.

תתמתן, תחשוב.

למה תשחיר פניך?

על תחילת דברי התנאה

ביארנו בשם רשי

ורבנו עובדיה מברטנורה,

שהכוונה לנהוג כבוד ולשמש את הרב הזקן היושב בישיבה.

לפי זה, באור סוף המשנה,

להביא נוח לתשחורת,

כלומר לפני אדם צעיר בשנים שעדיין מחלפות ראשו שחורות.

שם אינך צריך להקל מכבודך ולשמשו,

אבל יש לך לעמוד לפניו בנחת

ולכבד אותו במידה.

יכול להיות שיהיה גם

זה קנה חוכמה והוא צעיר.

אבל לא צריך לשמשו, אבל לכבד אותו כראוי.

במדרש שמואל כתב בשם רבנו מנחם לבית מאיר

בביאור יתר.

הכוונה של התנאה לומר,

לא תשפיל עצמך לשרת ולשמש את האנשים הפחותים בילדים.

ואם יצטרכו ממך דבר מה,

אל תיתן להם בקשתם מיד,

אלא בדרך נחת ובכבדות,

אחרי הפצרות

של כמה פעמים למלא רצונם.

כתב אספורנו שהסיבה של הנהגה זו

בכדי שלא תהיה דעת הצעירים גסה בגדולים מהם,

שגדולים משרתים אותם.

ועל ידי זה שאתה מתנהג כך,

אז הם יקבלו ממך אורחות חיים.

אבל אם אתה כמו שמש שלהם, לא יקבלו ממך מוסר ולא כלום.

על דרך זה ביאר את המשך דברי המשנה,

שסיים מתנה ואמר,

והביא מקבל את כל האדם בשמחה.

הכוונה לומר,

אפילו שביארנו שצריך לסרב לקטנים ולא למלא בקשתם מיד,

אבל יש לקבל פניהם בשמחה,

ולא לסרב בדרך גאווה וכעס,

אלא בדברים המתקבלים באוזני שומעיהם.

אתה בטוח שאתה רוצה?

אתה חושב שאתה צריך את זה?

וככה לאט לאט שלא בפזיזות כבר זה, זה לאט לאט ככה, ככה.

אז הוא מבין שהוא תלוי בך,

אז הוא יקבל גם את דבריך בהמשך.

זאת אומרת,

להמציא להם סיבות המונעות למלט מוקשם מידית.

וכעין דברי הספורנו מציינו גם מדברי הרמב״ם.

פרק ד', מלכות תלמוד תורה לחיה.

זה לשונו.

אין ראוי לרב לנהוג קלות ראש לפני התלמידים,

ולא לסחוק בפניהם,

ולא לאכול מלשתות עימהם,

כדי שתהא אימתו עליהם,

וילמדו ממנו במהרה, מה שנקרא לשמור דיסטנס,

מרחק.

זה רק יטיב. כי בגמרא כתוב שפעם ראשונה יושב איתם ונדמה,

התלמיד חכם כזהב,

אחר כך ככלי חצב,

ואחר כך כחרס עד נשבר.

כי הם מתרגלים, כן, אנחנו אוכלים ביחד, אנחנו, זה הכול ביחד.

ואז

הערך יורד.

ככה זה בני אדם, הם, ככה זה.

קשה לאנשים לשמור על דיסטנס.

והביא מקבל את כל האדם בשמחה.

אספורנו בארץ כוונת התנא שלא יתנהג עם הסובבים באופן

שיפחדו מלהתקרב אליו.

אלא צריך לקבל אותם בסבר פנים יפות.

על ידי זה יוכל גם לקרב אותם לעבודת הבורא.

כמו שאמרו חכמים זיכרונם לברכה,

בשבת למד אלף, על הלל הזקן,

שנתעטף

וישב לפני השואל

ואמר לו בלשון רכה, שאל בני, שאל.

ועל ידי שנהג במידה זו קרב גרים לחסות בצל השכינה,

ורבים ישיב מהעבוד.

במדרש שמואל כתב בשם רבנו ישראל

כי לכאורה יש לתמוה

מאחר שכבר בפרק הראשון

אמר שמאי

והביא מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות,

למה הוא צריך התנא לשנות שוב?

והביא מקבל את כל האדם בשמחה.

באר,

בשם רבנו ישראל,

שהתנא פה הוסיף על דברי שמאי.

לא די שיקבל אדם חברו בסבר פנים יפות.

זאת אומרת שהוא יהיה סובר,

שאין לו שום מועקה ושום דבר, ויחייך וילבין שיניו וזה, זה לא מספיק.

אלא

ייתכן שהסבר פנים, כמו שהסברתי, זה רק מן השפה ולחוץ.

אבל בליבו הוא לא שמח עמו,

רק אין ברירה.

שמאי אמרנו, אנחנו לא נשמע לשמאי,

הנא הקדוש.

אז מקבלים את האדם בסבר פנים יפות,

אבל זה לא אומר שאתה שמח כשאתה נתקע עם האיש הזה.

זה כמו המוכרות בחוץ לארץ.

כן, כן, כן, כן.

עד שמגיעה השעה 18. ולכן הוסיף

והזהיר

באבי מקבל את כל האדם בשמחה.

צריך כל אחד לתקן מידותיו, להגיע למדרגה כזאת,

שהוא יכול לקבל כל אדם בשמחה אמיתית ופנימית.

יש אנשים

שהכלב שלהם רץ אליהם, אז הם אוי אוי אוי אוי אוי אוי אוי אוי אוי אוי, איך הם ממש מתרגשים. יש כאלה אפילו מנשקים אותו שם מרחם

ומלטפים ומלטפים ומלטפים.

ובא להם יהודי עם צלם אלוקים,

לא רואים, לא סופרים ולא רוצים לראות.

לא יאומן כי יסופר.

מילקוט מעם לא עז כתב

מצינו גבי אברהם אבינו עליו השלום

על ידי שקיבל אורחים כראוי

וגם ליבא אותם לדרכם,

ככתוב, ואברהם הולך עימם לשלחם,

זכה להארה עליונה.

כמו שאמר הכתוב תכף לאחר מכן,

המכסה אני מאברהם

אשר אני עושה,

נמצא שבזכות הכנסת אורחים והלוויה זוכי נערה גדולה.

אז ראוי ונכון לחנך

ההורים בה מורים את הצאצאים למצווה רבה זו,

שעל ידי יזכו להצליח מלימודם ולמעלות גדולות.

במדרש שמואל

ביאר כוונת התנא ללמד את האדם ליישר דרכיו איך תהיה הנהגתו עם שאר בני האדם

המתחלקים למינים שונים.

פתח באדם גדול בעל מעלה ואמר, הביא קל לראש.

מי שהוא ראש וגדול ממך,

תהיה קל אליו,

שמע בקולו,

עשה כאשר יצווה אותך.

ואם הוא קטן ממך,

קיים בנוח לתשחורת,

תתנהג בנינוחות,

אל תשתרר עליו בדרך גאווה.

הרי שהזהיר על הגדולים ועל הקטנים,

מזהיר על כלל בני האדם.

תתנהג עימהם

באופן שווה לכל נפש.

הביא מקבל את כל האדם בשמחה.

קטנים,

גדולים ובינונים.

כל ישראל,

כהנים,

נביאים,

ישראלים.

כל

טוענים, נביאים.

כל ישראלים.

וגם ישראלים.

כולם.

וילקוט מעם לועז.

פרשת המשנה,

על פי מה שסיפרו חכמים זיכרונם לברכה בהוריות יוד.

רבן גמליאל

היה חפץ למנות את שני החכמים,

רבי אלעזר חיסמא ורבי יוחנן בן גדגדא.

לראשים.

והם סירבו לכך.

אך לאחר שאמר להם

רבן גמליאל,

כי סבורים אתם שררה אני נותן לכם,

עבדות אני נותן לכם.

כמאמר הכתוב

במלכים א' יב',

אם היום תהיה עבד לעם הזה.

רק אז הם הסכימו לקבל את ההתמנות.

שררה, כבוד, רבנות, זה לא רצו.

לא רצו.

הרב שלי רבי יהודה שפירא, זכר צדיק וקדוש לברכה,

זכותו תגן עלינו אמן.

הוא לא הסכים לקבל אחרי איסר זלמן מלצר את ראשות הישיבה בירושלים,

מאיזה סיבה?

שלא יחלקו לו כבוד.

ראש הישיבה.

ראש הישיבה.

לא הסכים.

מפני זה

לא הסכים.

כשהיה הולך מכל אל חזון איש הביתה,

בהתחלה לא היו לוקחים אותו באוטו, הוא היה הולך ברגל.

והיו באים איתו,

מלווים אותו ושואלים שאלות, תוך כדי, בדרך.

כשהיו שניים

כשהיו באים איתו ולשאול אותו, היה עומד.

לא מתקדם.

אמרו לו, כבודו,

מתקדם, אנחנו לא רוצים לעכב.

אמר להם, אני לא רבה.

רבה, מלווים אותו.

הוא לא רבה.

הוא לא רוצה שיראו אותו ברחוב כאילו מלווים אותו.

לא.

אפשר ללכת לבד.

יש לך שאלה? טוב, אני אענה לך. גמרנו לך.

אבל מה השם זיכה אותו?

לכבוד פי אלף אלפים.

כל בעלי התשובה, כל עולם התשובה.

26 שנה

היה איתנו ביחד.

להרבות כבוד שמיים בבעלי תשובה. וואי, וואי, וואי.

הבן שלו הגדול, הייתי בשבעה,

הבן שלו הגדול, במנוחתו עדן, נפתח,

בכה.

אמר לי, איך הרב זכה

להתחבר אליך לזכויות כאלה גדולות?

בכה.

אמרתי לו את זה,

שהוא לא רצה לקבל שם את הכבוד,

הוא קיבל את זה פה.

אבל פה, לא יודע אם להעריך.

שמה, כשהוא נמצא בעולם העליון,

שמה.

איי, איי, איי, איי, איי.

גם פה הם לא רצו לקבל שררה.

אבל כשהוא אמר להם זה עבדות,

הסכימו לקבל.

זה שאמר התנאי, הביא קל לראש.

יש לך להיות קל בדבר ולהסכים להתמנות להיות לראש על בני ישראל.

הביא קל לראש.

תסכים, תסכים להיות ראש על בני ישראל.

תסכים.

כי זה עבדות, זה לא שררה.

ללא כבוד, גלימה וקשקושים.

שלושים קילו לסחוב בחינם.

וכן נוח לתשחורת.

תהיה נוח להיות שרר.

תשחורת

מרמז על עניין שררה, מלשון התדבק לשחבר.

שזה מדובר על שרי המלך.

אז תהיה נוח גם להיות שר.

מה לעשות, לפעמים צריך לקבל עול ושררה שזה עבדות אבל לצורך עם ישראל להנהיג אותם.

אבל זה רק

אם אתה מקיים והביא מקבל את כל האדם בשמחה.

אתה צריך לקבל כל אחד מבני האדם לפי מה שהוא.

כמו שביקש משה רבנו מהקדוש ברוך הוא

יפקוד אדוני אלוהי הרוחות לכל בשר.

פרש רש״י ימנה עליהם מנהיג

שיהיה סובל כל אחד ואחד לפי דעתו.

וכשם שאמר הקדוש ברוך הוא למשה

בניי סרבנים.

הנה אתם רואים סרבנות עכשיו.

בניי טרחנים הם.

על מנת כן

תהיו מקבלים עליכם אותם, שיהיו מקללים אתכם.

שיהיו סוקלים אתכם באבנים.

מה לעשות?

זה עם ישראל, חבר'ה טובים.

והמתגאה על הציבור שלא לשם שמיים

אלא לשם שררה,

עונשו גדול מאוד מאוד.

לכן, אבי מקבל את כל האדם בשמחה.

עוד פרש בילקוד מעם לא עז.

אבי קל לראש. אם נעשה את הראש על הציבור

ונתמנית לפרנס עליהם,

משתדל להיות קל עליהם.

כלומר,

שיהיה קל למצוא אותך.

לא עונים.

שאלנו שאלת הרשלץ.

חודש, לא ענה.

בסוף אמרתי, שאל את לאו.

תהיה קל.

קל שיהיה אפשר למצוא אותך ולא תנהג בגאווה.

ואל תעמיד עוזרים ומסייעים שיחצצו ויבדילו בינך לבין הציבור.

זו הייתה אחת המעלות של הרב שפירא, מנוחתו העדן.

משמש,

גבאי.

דבק בדלת, נכנס.

כן,

נכנס.

כשהיו באים לשאול אותו באתרוגים,

אסרויגים, אסרויגים,

איי, איי, איי. אלפים, אלפים היו עומדים בתור, לא נותנים לו מנוחה.

מהבוקר עד אחר החצות.

כולם, זה כן טוב, זה לא טוב, זה כן טוב, זה לא טוב.

זה כן טוב, זה לא טוב. זה מודר, זה מודר, זה מודר. ככה, ככה.

במשך

ימים רבים לפני סוכות,

כולם, הוא היה מומחה.

הוא היה גם מתקן את הידיים של תינוקות.

לא רק תינוקות, אבל בעיקר תינוקות. התעקמה לו היד.

לא הולכים לקופת חולים, באים לרביודל.

רביודל,

עושה לו ככה, ככה.

אני הייתי נוכח פעם אחת, ראיתי, וואי, וואי, וואי, שמעתי טקנק,

נבהלתי.

אז טק!

תחזיר לו, זהו,

קחו אותו.

מחזיר ידיים, אצבעות, הכול.

מדהים.

אצל האחרים אתה לא יכול להיכנס, מה זה? מי אתה?

מה אתה רוצה?

הדה דה דה.

והיו מקומות שצריך גם לשלם קודם.

אז הוא אומר, הביא קל לראש.

אם נעשה את הראש על הציבור ואתה פרנס,

תשתדל להיות קל, שאפשר למצוא אותך.

אל תתנהג בגאווה.

אל תעמיד עוזרים מסייעים חוצצים,

שמבדילים בינך לבין הציבור.

כי ממונה על הציבור יש לו לסבול תורחם כנשוא האומן את היונק.

סיפר לי חבר של הבן, אליהו,

שהוא הלך לרב הזה שהרשיעו אותו בחולון.

ורצה להזמין אותו, לערוך לו את החופה.

דפק בדלת, צעק עליו, זרק אותו, מה אתה בא אליי הביתה, חצוף?

יש לו לשכה, למה אתה לא פונה ללשכה?

כן,

באים להזמין אותו, לכבד אותו, וזה.

ויש עוד כמה כאלה,

שהם זורקים מהבתים בגא דום בגא דום בב.

והנה בכלל, הפרנס האמור

זה גם כל סוגי מינויים השייכים אצל ציבור,

כגון הרבנות,

גבאי צדקה,

ראשי הקהל,

אפילו גבאי של בית כנסת.

צריכים להיות זהירים להיות קל. קיבלת תפקיד, נהיית ראש של משהו?

תהיה קל.

ואמר התנא עוד ונוח לתשחורת,

התפרש מלשון שחרור וחירות.

היינו שהרי נתבער שהפרנס לא ישתרר על הציבור,

וכל שכן

שאם האדם משוחרר מעול הציבור,

אז עליו להיות נוח לסובבים ודורשי קרבתו?

לא, תהיה נוח, אתה משוחרר, אתה לא ראש על הציבור.

תשתחרר, תשתחרר, אומרים ככה, לא? תשתחרר, תשתחרר.

והביא מקבל את כל האדם בשמחה.

צריך שיראו את הפנים שלך בהארה כל הזמן,

שלא תהיה זעום.

זעום השם יפול שם.

יא בבית.

בעוד באר במדרש שמואל,

מאמר המשנה,

הביא קל לראש.

מדובר

על הקדוש ברוך הוא,

שהוא ראש כל העולמות וכל הברואים.

היינו שאדם צריך להיות קל כנשר בעבודתו לבורא,

ויערוך עבודתו אליו בלבב שלם.

והעבודה צריכה להיות תמימה ויקרה,

והיא תהיה בזמן שליבו טוב עליו מרוב כול.

אבל לא רק במצב כזה,

אלא אפילו בזמן תשחורת,

שעוברים עליו ייסורים, חס ושלום.

ייסורים שחורים,

שוורצה.

צריך להיות נוח לבורא,

ויקבל הכול בשמחה,

אפילו שהוא מלופף

בייסורים, חס ושלום.

יקבל באהבה,

לא בעצבות ומרירות הלב.

ועוד פירוש אחד במדרש שמואל.

התנא מזהיר את עם ישראל הנתונים בצרה, בשבייה,

נאנקים תחת גלות האומות.

לקבל עול הגלות בשמחה ובטוב לבב,

לפי שזהו רצון השם יתברך.

עכשיו אנחנו בבין המצרים, צריך להגיד

תיקון רחל בצהריים כל יום.

חוץ מתיקון רחל ותיקון לאה בלילה,

גם אחרי חצות להגיד

תיקון לאה.

מה?

לאה.

היינו, כשתהיה נתון תחת ראש האומה

או השר שלה,

וכן תחת שופט המדינה,

תהיה קל כלפיו לעשות רצונו,

ואף אם ייקח אותך לעבודת המלך

לעשות צרכיו וצורכי המדינה,

גם אם העבודות בזויות מאוד,

לכבד ולרבץ בית התבן ובית הבקר.

נביא נוח לתשחורת.

לא יקשה בעיניך האנגריה שעושים איתך, המלאכה הבזויה והשחורה,

כיוון שזה רצון האלוקי.

ומסיים מתנה ואומר, והביא מקבל את כל האדם בשמחה.

כלומר, את כל האדם

שיבוא לעשות לך איזה דבר,

בין אם הוא מרע לך, בין אם הוא מטיב לך,

קבל אותו בשמחה.

למה?

כי הוא שלוחו של הקדוש ברוך הוא.

אם אתה צריך לקבל את גזירת המושל בגלות,

שהוא אומר לך, תעשה ספונג'ה בבית הבקר,

זה ביזיון גדול, לא?

מה, אתה תראה לו פרצוף זעוף?

אתה לא תראה לו,

יש,

יש,

יש,

יש.

אז אם השם שלח לך מישהו שיצער אותך,

או יבזה אותך,

הוא לא יותר גרוע מהמושל, המושל אהבל,

אבל זה שליח של הקדוש ברוך הוא.

צריך לקבל אותו בשמחה, כמאמר דוד המלך על כלילת שימעי בן גרה.

השם אמר לו, כלל.

וכיוון שכן, ודאי אלוקים חשבה לטובה,

ויש לקבל את הדבר בשמחה.

לכן נאמר,

והביא מקבל את כל האדם,

כל האדם בשמחה.

איך אפשר כל האדם? יש שונאים, יש מקללים, יש מבזים.

אומר זה שליח של הקדוש ברוך הוא.

יש גם מרטיטו לי,

שולחים אותו.

הוא אומר לך, יימח שמך,

הוא אומר לא להרביץ לו.

בסדר, שלום,

אבל טיטו לי.

שיהיה לנו שבוע טוב.

רבו ייסאי, הריני מכוון לקיים מצוות חכמי,

רבי חנניהו בן הקדושי אומר,

נושא הקודש ברוך הוא, זה הקודש ישראל,

ופיכוך חרבו להם תורה ומסווד,

שנה אמור אדונו בסלמם, סדגו,

יגדיל תורה ומיידי.