רמת גן, רחובות - דיסק 44 - התגובה

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

זה מהטלוויזיה, אנחנו מחפשים את אדם לא נצחק, את ארבע לא נצחק. בשלטים מזמינה המועצה הדתית צעירים וצעירות לערב של עילוי נשמות החיילים,

בעל גם מבטיחה, ערב מלא הומור ואטרקציה. כמה מהוריהם של הרוגי אסון המסוקים הגישו היום תלונה למפכ״ל המשטרה, רבי צפה, סף חפץ, נגד הרב אמנון יצחק ונגד דוד חן,

שיזמו את ערב ההחזרה בתשובה, האטרקציות וההומור לעילוי נשמותיהם של הנופלים באסון.

זה האיש שאירגן את הכנס שאמור היה להתקיים וגם נגדו הוגשה תלונה.

אתמול הוקרנו כאן המודעות האלה, הקוראות לכנס חזרה בתשובה,

ותנהיג הרב אמנון יצחק,

שבו היו אמורות להינשא תפילות לעילוי נשמותיהם של 73 הרוגי אסון המסוקים. מארגנים הכריזו כאמור על ערב מלא הומור בהשתספות המחזיר בתשובה הרב אמנון יצחק.

אטרקציה הקוראת לציבור לבוא לחדר של המחזיר בתשובה הרב אמנון יצחק מעוררת היום תשובות כפי.

שורות המודעה קריאה לבשילה לעילוי נשמותיהם של 73 הרוגי אסון המסוקים,

ובאותה נתימה מבטיחים מאזיני עצום יש אטרקציות כעטורניים ופרחים. יצחק בעצמו, הוא לא יודע על המודעות האלה, הוא לא מעורב בהן לעולם.

הרב אמנון לומד תורה כלל, הוא לא מתעסק לא בפוליטיקה ולא בתכנון מודעות, והוא לא יודע, מזמינים אותו כמו כל רב אחר להרצאה בארץ, והוא בא ונותן את ההרצאה שלו ועולה.

ביום שישי הופצו מודעות ברחבי העיר רמת גן על הרצאה של הרב המחזיר בתשובה אמנון יצחק,

שתוקדש לעילוי נשמותיהם של 73 הרוגי אסון הנסוקים. הערב נכתב במודעה מלא בהומור ובאטרקציה. אלה אנשים שפשוט סוחרים בנשמות.

היום התברר לי שהרב אמנון יצחק, מכר במכירה פומבית את הנשמה של הבן שלי.

הוא ממסחר את הנשמות של הבנים שלנו ובלי להביא אותנו בחשבון.

התקלתי את זה ואמרתי לא, אני אעשה את זה. הוא ממש חד. הוא מוכר לשום משמעת החיילים האלה.

אני ממש מזועזע ממה שאני רואה.

מתנהגים האנשים האלה, זה קומץ קטן של אנשים שזה מתחיל בלא משרתים בצבא, לא תורמים למדינה,

הם מתעסקים בשריפת דגלים.

הוא הסתגר היום בישיבה בבני ברק, לא ענה לטלפונים וסירב כהרגלו לדבר עם התקשורת.

אני חושב שתגובתו של הרב אמנון יצחק לא ניתן היה להשיג בסבת.

הרב אמנון בוחר שלא להגיב בינתיים.

כל שבוע הרב אמנון לא נותן שיעור ביעזדים.

ברוך השם משדרים את זה ממה?

בלוויין.

מאות אלפים צופנים מזה. מעל 200 נקודות בארץ ובעולם.

הם שולחים כל שבוע כתב, יושב,

שעתיים הרב מדבר דברי תורה, פלפולים, אהבת ישראל, אהבת הזולת.

פתאום הוא מוצא איזה מילה אחת, או, הנה כותרת.

הרב עבד יוסף אמר,

אסור לעבור בין שתי נשים כמו שאסור לעבור בין שני חמורים, בין שני כלבים, בין שני איזה ניסיון.

והרב אמר את זה, הרב אמר דברים שונים,

מוציאים את הדברים מן הכלל, כי למה?

ככה הם פונים לתקשורת.

ורבותי, תגידו לכם, התקשורת הולכת מיום ליום.

יביה אומר, בלילה ללילה אני לא אכבדה.

מה הם מכניסים?

ארס וארס, מי אומר, הם בוטים יותר בטלוויזיה.

אבל זה חלק רבות, אני יכול להבין לך דברים שאני אמרתי,

סולפו, סולסו, הוצאו מהקשרם.

כן, אתה יכול לדבר שעות בכתבה,

פתאום,

ואם זה משפט אחד שאין לו שום קשר,

ויש לאנשים טעות.

אתה שואל לאנשים, איפה יותר קל לשקר, ברדיו או בטלוויזיה?

לאנשי התקשורת, כמובן, יגידו לך ברדיו,

כי ברדיו זה קול, אתה לא רואה, בטלוויזיה אתה רואה תמונות. וזה בדיוק השקר הגדול.

כי גם כשאתה רואה את התמונה,

הוא אומר, הנה, אבל אדוני, כדי לראות את התמונה, אתה בתור איש תקשורת, אתה יודע, לערוך את הסרט ולהכניס משפט מפה ולחתוך משפט ולסדר משפט,

זה הדבר הקל ביותר. אנשים רואים תמונה, ובכל העם רואים את הקולות. נו, יש לך עדות יותר חיה מזאת?

אומרים לך, הנה, האמת, מה אתה רוצה? איך אפשר לסלף?

וזה השקר הגדול ביותר. זה לא נכון. אני באתי לרב אלבא, אז התייעצתי איתו עם עוד רב אלבא, והם אמרו לי, תלך על זה. אם הוא הבטיח לך שזה יהיה סרט הוגן ורק על חזרה משוכרה ברב אלבא, אז בעצמו התראיין בסרט שם.

הבטיחו לנו, לא הבטיחו. חיים יבין, אני לא אאמין לו? אדם עם שם כמו חיים יבין, לא אאמין לו?

והנה רבותיי, תראו, אשר תהיה אם תיבר שם, וימינם ימין שקר, אין אמונה בהם.

אני סבכתי עם חיים יבין, אחרי שהוא פנה אלי, שהוא עושה סרט רק על החזרה בתשובה,

ועל ש״ס כמפלגה שגדלה לעשרה מנדטים, והציבור הדתי שגדל לעשרים ושלושה מנדטים.

דיברנו שלא יהיה חזרה בשאלה ולא יהיה כלום. אחרי שהוא כבר גמר להסריט אותי,

אז הוא מודיע לי, תשמע, הסרט כתב פער ומת,

צריך להכניס קצת אקשן, אני מכניס את החוזרים בשאלה, את מה לרגשות?

ואחרי שהוא אמר, אתה הבטחת לי,

הבטחת שיהיה סרט הוגן, הבטחת שיהיה סרט שיהיה מעולם, ובסרט הוא עשה בדיוק את ההפך.

כמעט יצא אומן, שלמה בניזרי.

כמעט כמו דן מלר, מנתח פלסטי וצייר.

בביתו שבאפיקה מסרב הפרופסור מלר בעקשנות לדבר על הטרגדיה שקרתה לו ולמשפחתו.

זה לא הבת שלי כבר מדברת, הילדה שהייתה מדברת באופן שוטף,

שהייתה משגגת פה את כל השכנים עם הפה שלה,

היא כבר השתנתה, זה לא היא.

הוא יצר שם דמות, שמי זה חוזרים בתשובה? זה אומנים מסוממים, מתוכאים עלי אדמות,

שמסכנים, אין להם הרבה מה להפסיד. אנחנו המחזירים בתשובה מנצלים את המסכנות שלהם, את התמימות שלהם, ולכן, הנה,

זו התוצאה, ואנשים חוזרים בתשובה, אבל על הפרופסורים,

מלר, בגרינבוים, וכל הדוקטורים לא חוזרים בתשובה.

הנה, בבקשה, תראה איך

אנחנו יושבים בעזה,

ומי אמרת, על עזה?

עזה?

וואו, יותר, בואו נראה עזה.

בואו תראה את השכונה המפוארת,

בכביש הראשי משפצים,

בכביש הראשי עשה תמרים,

בכביש הראשי מדרכות, מדרוכות,

ופה אנחנו חיים חיי כלם, חיי זבל.

בואו תראה, תראה את המקום, בבקשה,

שיתחילו לצאת לים,

בואו נראה לך עכשיו צרצרים שחיים שני מטר מהבית.

המצוקה,

המחסור והדלות מביאים את הייאוש.

מי שמיואש וחדל להיאבק,

מתחיל להאמין בניסים.

עבור רבים זוהי החממה שבה צומחת החזרה בתשובה.

איפה התשובות שלי בסרט?

שואל אותי על גירס בני ישיבות, היינו באיזה כנס, בכרמל סייד. על זה אני התכוונתי.

אז עולמי זה שם.

שעה שלמה אני נותן להם הסברים, מפליאים אותם, המומים.

ובסרט מה הוא מראה? שאישה אחת מתקיפה אותי,

איך עושים צבא, איך זה, איך זה. טוב, אני בא לענות, כאילו אין לי תשובות.

לא, כי זה מכעיס אותי, נורא. קודם כל לא צריך להכעיס אותך. זה מאוד מכעיס אותי כי הילדים שלי משרתים בצבא, וילדים חופה לא, למה שזה לא יכעיס אותי? ואני אגיד לך דבר נטור. כי אני הרבה לילות ביליתי ללא שינה בגלל החיילים, ואתה לא בילית אותם. זה ההבדל בינינו.

שקט בגדול. זאת אומרת, זה ממש להסתכל לכם בעיניים,

ואחרי זה שם משהו אחר לגמרי. עשה לפי האינטרסים שלו. לפי האינטרסים שלו. הוא קנה אותי, ואני מזהיר כל אחד, כל אדם דתי שבאים אליו,

הם באים בחיוך,

בחביבות,

באהבת אחים, ואנחנו רוצים לעזור ולהציג את האינטרסים שלכם.

אף אחד שלא יקפט עליהם. אני לא כל כך תמים.

כן. אבל תראו, הוא בא נתן מילה לרבי, נתן לי, חיים יבין, עכשיו אישיות חשבתי שהוא לא כמו כולם.

אבל בסוף התברר שהוא הגרוע יותר. כשכתוב חרדי משמעת חרדי וכל אלה שמסביבו,

לא חרדים, חילונים, נכון?

אז תראי, מתוך 300 מקרים, רצח, אונס, שוד, אחת לחודשיים, אחת לשישים או לשבעים ימים,

כן, הייתה בעיה של שירה, הם תופסים איזה אחד וכותבים את זה בכותרות, מפליטים חרדים, אז ברוך השם, אחד לכמה אנחנו נתפסים.

אדרבה, כל מקרה כזה, אני אומר לך, זה לא תעודת עניות לנו, זה תעודת עניות לחילונים.

לנו זה תעודת בגרות, אני אומר לך, תעודת בגרות. הנה, תפסו רק אחד, אחת לכמה זמן,

סימן שהחברה שלנו היא נקייה יותר, היא טהורה יותר, מה את חושבת?

ורבותיי, כל זה שזה השפעה,

התקשורת הזאת היא תקשורת שלילית, היא לא חיובית.

אני אגיד לך, מה שקורה, הם מקצינים אותם,

הם מקצינים ויוצרים, הם יוצרים את הפילוג הגדול, הם טוענים שאנחנו מפלגים, הם טוענים את הטענות האלה, הם המפלגים הגדולים ביותר שקיימו במדינת ישראל.

הם מסיתים כנגדנו,

יום ולילה לא ישבותו במשך מאז קום הציונות, לא מעכשיו.

מאז קום הציונות, או מההשכלה אפילו, לפני כן, הם כל הזמן משווים אותנו לתקופת החושך, תקופת ימי הביניים.

תמיד תראו אותם מדברים בגנות הרבנים, בגנות הרבנות, וכל הזדמנות שיש להם, יעשו את זה בקורתיות, קידוש לבנה בעיתונים.

לי אין ספק, אתה כל פעם שומע על התנכלויות ופגיעה באנשים,

רק עוד לא הגענו לרצח, למרות שכבר היה רצח בעבר של...

כשהיה שכבר נרצח בן אדם חרדי בגלל דעותיו החרדיות, אז זה חושב שזה לא חידוש בעולם.

זאת אומרת, לדעתך, אבל האווירה והמצב של ההסתה הוא בהחלט,

יש קרקע וכזה מצב.

אין לי ספק.

לי אין ספק בכך שזה יכול להביא ולהגיע למצב כזה. אני מקווה ומתפלל שלא נגיע לרעיון כזה.

אני הולך כמוך. אני הולך כמוך. רוצים להרגיע ביניהם. אלה שאושרים תורתית תורה אנחנו חיים.

תגיד לי, מי נשאר? איפה כל האלה? מה דעתך זה יהודי? מה זה יהודי?

יהודי זה בן לדת היהודית. מה זה ישראלי, מה זה ישראלי?

מה זה ישראלי? מי שגר פה בארץ-ישראל וזה הכול? אז מה זה ישראלי?

ישראלי זה מי שרואה ביהדות לאום, תרבות. יהדות, אני אגיד לך מה זה יהדות. זה שירה, זה ספרות, זה מוזיקה.

שיר, גם ערכות ידע לנגן מוזיקה.

מה זה יהודי?

זה ההשוואה שלך לערפאת? אתה יודע מה זה יהודי, תגיד לי אתה. מה זה יהודי? זה שיש לו תורה, מצוות. מה זה תורה? זאת אומרת, קורא בתורה ומקיים מצוות. לא, לא. ערפאת גם יכול לקרוא בתורה ומקיים מצוות. ולקיים אותה.

אתה מורה, גם בבוקר הולך לעבודה, בניגוד לכל הבקלנים שאתם פועלים, הולך לעבוד. אתה נהנה בסך הכול מהמקום הסוד הממשלתי, אתה בונה את הלחם שלך בשקל וחצי, שטויות, שתי שקלים, זה מסובסד גם, שטויות, זה מסובסד, מאוד זורם לה, כשאנשים יהודים מבין בית-כנסת, וכיסוי ראש, כאילו כיסוי ראש, בואו מה שאתם רוצים.

יש לי שאלה, זה מקום סיבובי, זה מקום סיבובי, ומה הסיבוב הזאת, אני רוצה להבין,

עם ישראל בהתקדמותו, היפה. איזה כדור? מי כדור? מי פה כדור?

הוא שגור, הוא סגור. אף אחד לא חודר לגמרי.

הוא סגור,

אני לא בא לפגוע ברגישותיי, אדוני השבוע תקשיבי.

אני מאמין יותר מה שאתה מאמין. אתה לא מאמין.

הם קיצוץ בכלל שאני צריכה ללכת מפחד ערך הכתוב,

שהכתבה שלך, איפה כתוב, לא כתוב.

תגיד לי, לפני ההון הקודש אתה מביא עובד אלילים מטיף שאומר מי מעלה לשמות באור?

אדוני היקר, מישהו קשר, זה מקום קדום.

זה מקום קדום.

זה מקום קדום.

רבותי, השוטר ביקש, כל השאלות של נהדותיות קדומיות,

לעבור לעזרה.

לעבור לעזרה. כל הבקורות האלה לעבור לעזרה.

הפרדה בין אנשים לגברים.

ערב טוב, בעזרת השם נעשה ונצליח, והשם עלינו ברחמה וירוויח.

בגלל האהדה הרבה שאני רואה שיש פה הערב

ברמת גן כל כך שמחה על הביקור,

אז אני מחליט לתרום 100,000 קלטות לרמת גן.

וואי וואי וואי וואי וואי וואוו.

וואוו וואוו.

בעזרת השם נברך, זה בזכות עם חופשי.

ובכן, יהודים יהיו יקרים.

אני מקווה שההרצאה תהיה תרבותית עד כמה שאפשר.

אני חייב לרמת גן בכל אופן איזושהי חובה של הסבר שלא ניתנה לי בתשקורת.

ביקשו מאיתנו למה אנחנו לא הגבנו

על כל מה שנעשה בעלילת הדם שהייתה ברמת גן.

ובכן, נשלח מכתב על ידי עורך דין יורם חכם לעיתונות,

ובו נאמר כך, לכבוד מערכות העיתונים,

הנידון מרשיב, הרב אמנון יצחק,

א. למרשין הודעה כי פרסמתם או כי אינכם מתכוונים לפרסם כתבה אשר עוסקת בו בעמותת שופר,

ב.

בהתאם לכללי האתיקה של מועצת העיתונות, פרסום כתבה אשר יש בתוכנה כדי לפגוע באדם מחייב קבלת תגובה מבעל הדבר,

אשר על כן אינכם מתבקשים לפרסם את הדברים הבאים ככתבם וכלשונם.

כאמור, שום עיתון לא פרסם.

1. שופר אינה עמותה ללא כוונת רווח, הפועלת להתקרבות לדת היהודית בקרב הציבור היהודי בארץ ובתפוצות.

2. העמותה אינה מפיקה כנסים והרצאות,

אלא הארגון והפקת הכינוסים נתונים ליוזמות של בעלי עניין אשר ייתכן שיש להם אינטרס מסחרי או אחר בהפקות.

3. התמורה היחידה שמבקש הרב אמנון יצחק לקבל בגין הופעותיו

בכנסים הינה קירוב הלבבות והנפש לדת היהודית,

מה שהציבור בארץ מכנה חזרה בתשובה.

4. למותר לציין כי הרב אמנון יצחק וארגון שופר אינם מחייבים איש לקבל את הקלטות המופקות על-ידי הארגון ולהאזין או לצפות בהן.

5. אשר לכינוס אשר היה אמור להתקיים באולמי בונטון ב-27 ביולי 1997,

הערב הופק על-ידי מר דוד חן,

כפי שזה הודיע מעל כל במה מאז הפכה הפרשה להיות נושא מרכזי בתקשורת.

6. כפי שהודה אמר חן בראיונותיו בתקשורת, ניסוח המודעות,

כמו גם הפצתם בעיר רמת-גן, היה כל-כולו פרי תכנונו ויוזמתו של מפיק הערב, מר דוד חן הנל,

ולרב אמנון יצחק ולארגון שופר לא היה בכך יד ורגל.

למרות זאת,

ממשיכים גורמים בציבור בעקשנות להציג את הדברים במכוון,

כאילו הרב עמלון יצחק אחראי באופן אישי לתוכן המודעות.

סעיף 7. הרב עמלון יצחק יכול רק להצטער על כי אירוע תרבותי אשר הרצאתו הינה החלק המרכזי בו, נושא פרסום הכורך בהרצאה הומור ואטרקציה,

ועוד יותר מצר הרב על כך שנושא עילוי הנשמות של חללי צה״ל נכרך במודעה.

8. למותר לציין כי הרב עמלון יצחק, כמו גם חלק עצום ורב בציבור החרדי,

נושאים תפילה לשלום חיילי צה״ל בבתי כנסיות, ללא כל קשר לאירוע זה או אחר.

הניסיון של אחדים באמצעי התקשורת להציג את היהדות החרדית בכלל ואת הרב עמלון יצחק בפרט, כמי שנושא רגיש וטעון של שכול,

הינו לגביו נושא להומור וסאטירה, הינו ניסיון נבזי הרחוק מרחק רב מחרדת הקודש שבו מתייחס ציבור זה כולו לנושא כאוב ורגיש זה.

זאת ועוד,

הצגת הרב עמלון יצחק כמי שמתנגד לגיוס לצה״ל עושה עוול עם הרב ועומדת בניגוד לתפיסת עולמו.

הרב עצמו שירת בצה״ל שירות מלא בתותחנים ולא בחיל האוויר, כפי שפורסם, השתתף במלחמת יום הכיפורים,

ובתעודת שחרורו מצה״ל צוינה התנהגותו במהלך שירותו לשבח.

יתרה מזו, בין האנשים הקרובים לרב עמלון יצחק ישנם קצינים וחיילים קרביים ביחידות העילית של צה״ל.

אחד מהם אף הוחזק במלחמת יום הכיפורים בשבי המצרי במשך שמונה חודשים.

לסיום, כבוד הרב מצייר כי כשל של מפיקי הערב בניסוח המודעה מזמינה את הציבור להשתתף באירוע תרבותי נוצל על-ידי אחדים מאנשי הציבור המקורבים לתקשורת המשודרת והכתובה והחוסים תחת צל החסינות בהיותם חברי כנסת,

והפך כורדום לחפור בו וכלי למלחמה ביהדות החרדית כולה.

הביטויים המתלהמים והאלימים בהם נקטו אותם אישי ציבור והכוללים הסתה וקריאה סמויה לרצח הרב,

מעבר לעובדה שהם מהווים עבירה פלילית, נותנים אחר כך מרצון עוד.

שלא מרצון,

איכשר לאלימות אצל אותו חלק בציבור האוחז בדעותיהם

כנגד אותו חלק בציבור המתנגד בדרך כלל לדעותיהם של אותם חברי כנסת.

הרב עמלון יצחק פוסל אלימות מילולית או אחרת מכל צד, והוא קורא להרגעת הרוחות.

זה היה אמור להתפרסם כתגובה בעיתונות.

אבל העיתונות השיגה את מה שהיא רצתה,

הכפשת שמו של הרב,

לכן אין טעם לפרסם את התגובה.

אבל הערב אני אגיב לתשקורת.

תשקורת, תשקורת.

לא צריך לענות להם, הם יודעים עברית בדיוק כמוני.

רק בשביל להבהיר, לפני שהם ימשיכו ככה עם תשקורת ותקשורת,

אני רק אסביר לכם, אני ספרתי אותם עם תשעה כרגע במניין?

חבר'ה, שאני...

אין מניין.

רבי יוסף הלך.

רבי יוסף פריצקי הלך.

אה, הוא נמצא בחוץ.

מתראיין לרדיו. מתראיין לרדיו, הבנתי.

הבנתי, בסדר.

ובכן, בעיתון,

בעיתון במעריב בזמן תל אביב,

ב-1 באוגוסט 97'

התפרסם כך

אני מבקש רק לא לעזור לי הערב, אני אסתדר, בעזרת השם.

אנחנו נסתדר. אל תעזור לך למשך עזבני אתה. בוא, בוא, תקשיב, בוא.

נמשכת,

נמשכת,

תשמע חמודי,

הם יעזרו לי כבר הערב, אתה לא צריך לעזור לי, אני אסתדר איתם, אל תדאג.

הם יעזרו לי כל הערב.

כתבה במעריב, זמן תל אביב, נמשכת מלחמת הדת ברמת-אביב.

זירת ההתגוששות השבועית הייתה הרצאה של הרב מרדכי אינוי גרשל בבית-הכנסת ברמת-אביב.

בבית-הכנסת האשכנזי ברמת-אביב התקיים השבוע ערב דת עם הרב מרדכי אינוי גרשל.

לערב שזכה לפרסום רב על גבי כרזות ברחבי השכונה הגיעו עשרות חוזרים בתשובה מרחבי הארץ וקומץ חילונים תושבי השכונה, בראשם יוסי פריצקי.

פריצקי עומד בראש עמותת עם חופשי, הלוחמת בפעילות הדתית ברמת-אביב.

אני ראיתי על החולצה, כתוב, עם חופשי לחופש הדת,

לא למניעת הדת. ופה כתוב שהוא עומד בראש עמותת עם חופשי, הלוחמת בפעילות הדתית ברמת-אביב.

במהלך השבוע נתקלנו במודעות הקוראות לבוא להרצאה ובאנו, אומר פריצקי.

הגיע רב מאוד חכם ומכובד להחזיר בתשובה ברמת אביב.

אני לא פרנואיד,

אבל הם פשוט סימנו את רמת אביב וזהו.

אם רמת אביב תיפול, המעוז החילוני האחרון נפל,

ומבחינתם הם ניצחו.

שמעתם? הוא לא פרנואיד.

אז מה הוא עושה ברמת כאן?

רמת אביב זה שם.

מה הוא עושה פה איתכם ברמת כאן?

יעקב דדון חוזר בתשובה שהגיעה מנווה מונסון, הסביר כי הגיע במיוחד לשמוע את נויגרשל,

כיוון שמדובר בערב רוחני שיכול רק לתרום לכל עזרה, חילוני או יהודי.

לכן אני לא מבין מה המהומה.

הכפייה היא חילונית.

זה התפרסם במעריב.

או שאתה לא מאמין. יפה.

אני אגיד ואתה תתקן כל פעם. כשאני אגיד ככה, אתם תתקנו.

אני אגיד לך למה אני אומר.

אני אסביר לך למה.

תשקורת,

תשקורת,

אתה צריך להבין, תקשורת מטרתה לקשר,

תגיד להם את זה. תקשורת.

אבל לא צריך.

עזוב, נו, הוא רוצה הרי למשוך.

שתהיו בריאים אתם, ילדים. תנו לו לדבר.

ילדים של משפטים.

נכון?

גם אתם עוד מעט תחזרו בתשובה, בעזרת השם.

עוד מעט, עוד מעט.

נכון, וחזרו בתשובה.

בני, אנחנו רוצים להיות הומניסטים. נכון. אתם לא, ודאי שלא, חס ושלום. אתם רוצים להיות הומניסטים.

בין חומניסטים להומניסטים רק ירד קו קטן.

נכון.

התחלתי להסביר, כן.

תגיד לחבר'ה שלך שעשו הפוגה.

הבנתי.

תשקורת ותקשורת זה שני מושגים שונים. תקשורת, מטרתה לקשר בין בני אדם.

תשקורת באה להפריד בין בני אדם.

עכשיו, אחרי שתשמע את כל מה שיש לי להגיד על מה שהתפרסם,

אתה תגיד אם זה תשקורת או תקשורת. אתה השופט הערב, בסדר?

אבל תיתן לי עד הסוף לדבר, ואחר כך תגיד מה שאתה רוצה.

בטח, אתה תדבר אפילו עם מיקרופון.

אוקיי.

ובכן, יהודים יקרים,

קודם כל,

הפרשה התחילה

ב-26 ביולי,

יום שבת קודש,

בשעה שש וחמישה,

עדיין שבת,

ישראל,

אבי בטלהיים וכרמלה מנשה.

התוכנית תופסים כיוון,

ובתוכנית הזאת,

בשעה שש וחמישה,

מתחיל ככה, כתב אבי בטלהיים, השדרן, לעיתים נדמה שאין גבול לחוצפה, לציניות ולעזות המצח.

תשמעו את הסיפור הבא, מכרמלה מנשה, כתבתנו לענייני צבא.

שלום לך.

שלום רב.

בכל העיר ברמת-גן תלויות מודעות, ובהן כתוב ככה.

תקנו, אומרים בעברית כך, לא ככה.

אבל כנראה היא לא יודעת עברית.

עיריית רמת-גן, המועצה הדתית, בית-כנסת רינת ישרים, הערב.

משם יש פרסומת לערב בגדול,

הערב מוקדש לעילוי נשמת 73 הרוגי אסון המסוקים.

ערב הביקוש הגדול של תושבי רמת-גן והסביבה, תתקיים הרצאה המרתקת באולמי בונטון ביום ראשון, 27 בחודש.

אבי בטלהיים אומר, מחר, מחר כלומר.

כרמלה מנשה אומרת,

בשעה שמונה עם הרב אמנון יצחק, מומלץ לצעירים וצעירות,

ערב מלא הומור ואטרקציה, כך כתוב,

ערב מלא הומור ואטרקציה.

והערב מוקדש ל-73 הרוגי האסון.

כמובן שזה מעורר זעם בקרב הורים שכולים ותביעה לבטל את המופע לאלתר,

המופע המבזה הזה.

הרב אמנון יצחק, הוא מוציא כל מיני קלטות של חזרה בתשובה לעילוי נשמתם של כל מיני לא ברורים באופן כללי,

והוא סוחף אחריו.

הוא היה גם בבסיס של משמר הגבול באיזשהו אופן,

כנראה ערפאת פתח לי את הדלת.

אבל לשיא הזה,

זאת אומרת, לשיא הזה הם עוד לא הגיעו,

ואני מקווה שיבטלו את העניין הזה לאלתר מייד.

נמצא איתנו אחד מההורים השכולים מהרוגי אסון המסוק על קו הטלפון, נכון? יורם הלפר איתנו?

יורם הלפר, אביו של עידן, זיכרונו לברכה, ערב טוב.

אבי בטלהיים, ערב טוב לך. אתה שמעת את הדברים של כרמלה מנשה,

ואני מניח שיש לך ודאי מה לומר על הביזיון הזה,

יורם הלפר, אביו של עידן, זיכרונו לברכה.

אני רוצה לציין דבר אחד בראשית דברי.

אני איש מאמין, אני מתפלל כל יום, אני מניח תפילין כל יום,

אני לא יכול להתחרות עם הרב עמנו יצחק בתחרות מי מקיים יותר מצוות,

אבל אני אומר כל יום קדיש על הבן.

אני מתבייש בכל האנשים האלה שנתנו לו יד גם בארגון של הערב הזה,

משום שיש שם איזשהו יצרן בשר שנתן חסות לערב הזה.

אני חושב שהם סוחרים בשבר ובנשמות.

פשוט בושה וחרפה.

איך אפשר להעלות על הדעת ערב כזה שמוקדש לעילוי נשמת 73 הרוגי אסון המסוקים?

ערב מלא הומור ואטרקציות.

שמעת?

אבי בטלהיים. כן, ודאי שמעתי.

יורם הלפר.

ערב מלא הומור ואטרקציות.

אני פונה לחבורה הזאת ואני שואל אותם מה הם היו אומרים לו אני הייתי מארגן היום איזשהו ערב לעילוי נשמתו של הבבא סאלי,

והייתי מארגן באותו ערב ערב מלא הומור.

ואטרקציות וריקודים, כי בוודאי גם ירקדו שמה.

הוא בעל רוח הקודש, הוא כבר ראה אותנו רוקדים לפני שהגענו.

ראינו את זה, הוא אומר, לא מעט.

לא מעט פעמים איך שהם רוקדים. רוקדים שם כל מיני ריקודי שמחה.

מה יש?

אסור לרקוד בסתם ערב?

עוד מעט יגידו לנו שחתונה זה גם כן דבר אסור.

אולי בר מצווה גם כן אסור. ברית מילה כבר יש עמותה נגד.

בר מצווה עכשיו החתונות, גם כן לא.

אבי, באת אליהם, עושה רושם, כנראה שאין גבול.

מה אתה מציע אבל, יורם אלפר?

תשמעו, הסתה תקשורתית.

מה אתה מציע, יורם אלפר, לעשות עם האיש הזה?

איזה איש?

אני?

אני הייתי בחוץ לארץ מתי שזה קרה.

לא שאלו אותי בכלל מה אתה אומר, כי היה שבת.

והתחילו לפרסם את הדברים בלי לשאול תגובה את הצד השני.

עלילה.

מה, זה לא סובל דיחוי עוד שעתיים-שלוש?

לא, אבל צריך לצבור כוח על חשבון הזמן לפני שהוא יגיב.

צריך שהערש ייכנס טוב-טוב.

אז לכן אין זמן, תגיד כל מה שאתה יכול לפני שהוא יגיב.

שואל אותו אבי בטלהיין, מה אתה מציע,

יורם אלפר, לעשות עם האיש הזה?

מעבר לעובדה שכולנו פה אחד יוצאים נגד האירוע הזה ומקווים מאוד שהוא יבוטל,

גם אני,

אם הייתי יודע שיש ערב על זה,

גם אני לא הייתי בא.

לא צריך בשביל זה שכל.

אבל מה קורה אם נעשתה טעות?

אל תאמינו, הוא דתי, זו לא טעות.

דתי, אסור לו לעשות טעות.

אבל הוא אומר בטלוויזיה, תקנו אותי,

הוא אומר,

זה טעות,

טעיתי, סליחה, לא ידעתי, נפלה טעות.

לא, אדוני.

אתה יכול להגיד מה שאתה רוצה.

כתוב שם, שזה מארגן הערב, דוד חן. הוא התראיין ברדיו, בעיתונים ושם בטלוויזיה,

ואף על פי כן אומרים, לא,

אמנון יצחק המארגן. למה?

הוא כתוב במודעה.

אבל כתוב גם בון-טון במודעה. למה לא כתבו על בון-טון?

כתוב על רבנות העיר.

למה לא תבעו אותם פלילית?

לא תבעו.

לא תבעו.

למה לא תבעו את ראש העיר? ההוא אמר, זה לא אני. גם אני אומר, זה לא אני.

לא, אתה לא ראש עיר.

ראש עיר יכול להגיד לא אני, מבינים?

אבל ממשיך אבי בטלהיים ואומר,

מה עושים מול אדם כזה שמציע ויוזם ומארגן אירוע כזה? שלוש עבירות עשיתי.

ראית?

יוזם, מציע, מארגן.

נכון.

אני יכול לקרוא את הכל, אני קורא את הכל. בוא אני אראה לך.

בוא אראה לך שאני קורא את הכל. עד הרגע קראתי הכל.

ובכן הלאה.

יורם אלפר אביו של עידן זל אומר.

למה זה כל כך מצחיק שאתה אומר אביו של עידן זל? אין לזה קצת כבוד?

כבוד, עם כל הכבוד.

אני צוחק, אני אראה לך תכף מי צוחק על מי.

תכף תשמע את יורם אלפר, תכף תשמע אותו.

תכף אתה תתבייש בו, לא אני.

תתבייש בתקופתיים אחרים. אני קודם, תקשיב,

אני קודם כול שמעתי שעיריית רמת גן מתנערת מחסות לערב. זה הוא שמע.

אני עוד לא שמעתי מה אומרת המועצה הדתית של רמת גן.

אבל על השלט כתוב בסייעתא דשמיא,

עיריית רמת גן, המועצה הדתית,

בית כנסת רינת ישראל.

כידוע, במודעות מארגני הערב כותבים את שמם למעלה.

פה היה אפילו מצב יותר טוב.

מארגן הערב עצמו כתב את שמו, את מספר הטלפון ותעודת זהות.

והערב,

אין תעודת זהות, יש את המודעה פה. ולא עוד,

אלא מה?

אלא מה?

צריך להבין עוד דבר אחד.

הערב לא היה רק לעילוי נשמת 73,

או שהוא הקדיש את זה בעבורם,

אלא בשביל עוד עילוי נשמת מישהו ולרפואת מישהו.

גם עליהם הוא צחק.

למה לא אמרו איך הוא צוחק על 74?

שאלו אותם.

את הפרקים שלך שאלו, את ה-73 האנשים האלה לא שאלו.

זה הקטע הזה. אה, זה הקטע, הבנתי.

יפה אתה אומר.

אז מה אתה אומר?

שבשביל האחד הזה הסכימו הוריו שיעשו הומור ואטרקציה?

אני לא יודע, תשאל אותם.

אז אני אגיד לך,

לא עושים אף פעם הומור ואטרקציה מחללים.

אתה יודע מי עושה הומור ואטרקציה מחללים?

נכון, הוא אמר שהוא אשם.

לא, מי שנותן פרסום כוזב הוא האשם, אמי.

דוד חן אמר, אני אשם,

והתשקורת אמרה, אתה אשם.

אתה מבין? הוא אומר שהוא עכשיו עשה בעיה,

ואני בא ואומר, למה עשית?

מה זה נוגע אליך?

בגלל שישבתם אחד ליד השני בכיסאות, אז אתה אשם?

הוא מודה, אני עשיתי בעיה.

ואני אומר לו, אתה, מאיפה אני יודע? ישבת לידו,

אבל הוא אומר שרק הוא עשה, ואתה אומר, אני לא עשיתי.

אני אומר, לא, הוא לא עשה, אתה עשית.

זה מה שעשו פה.

הבנת, ממי?

לאט לאט, לאט לאט, לאט לאט.

שוויה, שוויה,

שוויה, שוויה.

עליי רקדו שלושה ימים, תן לי שלושים דקות לרקוד עליהם.

אין דבר.

מה, אני לא הבטחתי הומור ואטרקציה הערב?

אני לא הבטחתי הומור ואטרקציה הערב.

לאט לאט.

מחומייני, מה יש לך ללמוד? חומייני, מה יש לך ללמוד?

עוד מעט נספר לך.

יוני, היום יש על פרה סיפור.

בואו ניתן לך ולמאזינים שלנו את התגובה שקיבלנו ממה מתאר,

עמי פאר, דובר עיריית רמת-גן.

והתגובה שלו היא כזאת,

לעירייה אין כל קשר או נגיעה לרב אמנון יצחק ולאירוע המתוכנן.

מדובר בהדבקת פלקטים פיראטית בלתי חוקית תוך שימוש לא חוקי בשם העירייה.

קשה להאמין,

אומר דובר עיריית רמת-גן.

עד כמה יכולים הרב הזה ואנשיו להרחיק לכת בחוצפתם ובצפצוף על החוק?

אני אומר לכם, הוא לא מאמי ולא פאר.

איך הוא עושה כזה דבר? אתה מאשים אותי שאני הדבקתי מודעות?

מישהו ראה אותי פעם הולך עם מברשת ומדביק מודעות?

הוא היה אצלי במשרד לדעת שאני מארגן את ההרצאות?

הוא דיבר איתי פעם מעולם בשביל להאשים אותי כך?

איזה מאמי פאר זה?

ובכן,

בכוונת העירייה לנקוט כבר מחר,

כלומר מחר יום א',

בכל ההליכים האפשריים בגין השחתת רכוש ציבורי ובשימוש לא חוקי בשם העירייה.

עיריית רמת-גן מסתייגת ותעשה הכול כדי לסכל את הדבר הזה.

אבל שואל אבי בטלהיין,

האם צריך להסתפק בכך?

תגיד עוד משהו, יורם, עוד משהו, זה לא מספיק.

אקשן, אקשן.

בשום אופן לא, אומר יורם אלפר, מה פתאום? זה עוד לא נגמר, חכה.

אבל אני רוצה להגיד לך משהו.

תראה, אני מכיר טוב את מאמי פאר,

אני מכיר את יושרו ואת הגינותו.

אני לא בטוח שהוא קיבל בגלל השבת,

אני לא בטוח שהוא קיבל את התגובה של המועצה הדתית.

כל שורה אני קורא.

המועצה הדתית היא גם שייכת לעיריית רמת גן,

ואני לא כל כך משוכנע שלמועצה הדתית אין יד ורגל באירוע עצמו.

כרמלה מנשה אומרת,

אגב,

מה הם, הרב אמנון יצחק וכל המחזירים בתשובה האלה, עושים לעילוי נשמתם של חיילים?

מה הקשר שלהם לחיילים בכלל?

הם הולכים לצבא?

אני מתפלא על כתבת אינטליגנטית כזאת.

מה, היא לא יודעת שכל החוזרים והמחזירים בתשובה היו חילונים פעם ושירתו בצבא?

מה היא לא יודעת? זה לא חרדים שגדלו במאה שערים.

עוד דבר מעניין אותי, האם כרמלה מנשה הכתבת,

בתור כתבת בצבא,

האם היא לא ראתה מימיה הדתיים חוזרים בתשובה שם?

מה, כולם בבתי כנסת שם?

אין אף אחד שם?

הרי לפני כמה זמן...

רק אמרו שעומדים להוריד את מכסת הקצונה הדתית כיוון שהיא עברה את הרוב המוחץ ועומדים לצמצם!

צלם אותו שהוא אומר שקר הוא עושה לי את העבודה כל פעם שאתה לא מאמין תצעק שקרן צילמת? אני אראה את העיתון בווידאו שיהיה

ויראו אותך ממי אל תדאג ונפיץ את זה ברמת אביב

לא לדאג,

כל מי יודע אותך, כן?

תודה.

אבל אני מתפלא עוד דבר אחד על הכתבת הנכבדה.

הגברת כרמלה מנשה חשפה מעשה שלא ייעשה.

היא חששה לכבודו, ובצדק,

של חייל אתיופי שגונה ובוזה על ידי קצין

רופא צבאי,

ונהיה שערורייה תקשורתית מזה.

אבל היא בעצמה כאן

לא חסה על כבודם של ציבור נכבד ממשרתי צה״ל ויוצאת כנגדם בלא להכירם.

אם טענת על הדוקטור ההוא, איך הוא אמר לחייל אתיופי מה שאמר,

את איך אמרת על עשרות אלפים את מה שאמרת?

תתביישי לך,

ואת ראויה לחקירה צבאית.

יורם הלפר ממשיך ואומר, מה זאת אומרת?

יש כל מיני מוצאים של חברות מפוארות עם נאומים של פוליטיקאים, ויש המון אנשים שעל האירוע ועל האסון שלי,

וכמובן על ההורים האחרים, מוצאים מזה מקור פרנסה.

אני לא רואה שום קשר בין האנשים האלה לבין הרב אמנון יצחק, ואנשים כחבורתו, לבין הדת.

אנחנו, כלשון יוסי שריד, עובדי אלילים,

והם שומרי תורה ומצוות.

הוא אומר,

אין שום קשר, צלם אותו, הוא אמר שהוא לא אמר את זה, נראה את זה בווידאו.

צלם אותו,

צלם.

הוא אמר שאני עובד אלילים. ערב טוב לך, חבר הכנסת שריד. שלום, אביבי.

אמרת שמדובר במיסיונרים, פרזיטים כינית את המטיפים האלה,

והשתמשת בביטויים חריפים.

צריך לזרוף אותם מחוץ לגדר. כן, אני חושב שלא השתמשתי בביטויים חריפים מספיק, ואולי הערב אני אנצל את ההזדמנות.

הרי אי אפשר להכניס שוטפי מוח,

אנשים שהם באמת עובדי אלילים, כן? לו זה היה מדובר אלוהים, יש לנו אלוהים בלב, האמן לי.

אבל פה מדובר בעבודת כוכבים ומזלות,

בעבודת אלילים.

צלם אותם, צלם, בסדר, נכון?

כמה אלינים?

כמה?

ראית? איך קוראים להם?

בסוף תגיד לי, עד שתחשוב.

חשבתי שבאת מוכן.

אתה מוכן מהעבודה שלך. בסדר, אוקיי.

נגדים לך, נגדים לך, נגדים לך, נגדים לך, נגדים לך בדוקר. הוא צודק, צלם אותו,

הוא צודק, כל הרבנים, אתה צודק, תראה את הכעס בעיניים שלו,

תסתכל, תסתכל. תראה, אני מחייך, אבו סענאק, אני אוהב אותך, מת עליך.

אין לך מושג כמה שאני אוהב אותך.

רק הודיעו לי שאתם פה, ישר באתי.

אבל אין דבר. צודק, צודק. נכון, הוא מצולם כבר.

אבל אני אקריא לך עכשיו את המכתבים של הרבנים הראשיים לישראל שאומרים הפוך ממך.

מי זה הרבנים הראשיים? אחד שסניף, אחד נמחה לבחור? אז איזה רבנים יש לך? הרב רוחמן, אני רוצה להגיד לך, בלובר בן אחד. הבנתי.

תביא אותו, שנשמע אותו.

על מה הוא מתנגד?

שאני מניח תפילין?

שאני שומר שבת?

על מה?

כן.

נכון, נכון, אני מיסיונר,

גונב נפשות,

שודד וסוחר בהן,

נכון, נכון, נכון, בטח מסכים, מה יש פה? כן, חומייני ועבוע, למה לא?

אתה חושב שאנחנו נבהלים ממילים? בכלל לא.

כתוב כמוכם, אני כמוכם, עם חופשי לחופש דת. אני חומייני, אתה חילוני.

זהו, שתי דתות. מותר? לא פראבלם?

יופי, ברוך השם.

יש לכם עוד משהו להגיד לי? אני אשמח.

לאט לאט. אה, לאט לאט, טוב. גמרתם את כל מה ש...

אוקיי, אם יסכמנו על חומייני, אז הכול ברור.

אבל אתה יודע שחומייני עשה מהפכה עם קלטות בסוף.

אנחנו רוצים לראות שם. בשביל זה אתם פה, לשמוע ישר בחומייני, בלי גלטת.

יפה מאוד.

יפה מאוד.

ובכן, ממשיך יורם אלפר ואומר, הם פשוט מתפרנסים,

הם לא יכולים ללכת, הם לא רוצים ללכת לצבא,

הם לא רוצים לעבוד עבודה קשה,

הם לא רוצים לנקות את הכבישים,

כנראה שיורם אלפר עובד בעירייה,

הוא נעלם שאני לא מנקה כבישים, מעניין אם הוא מנקה כבישים.

בינתיים אני יודע שהוא עובד עבודה נוספת בכל חי, ערוץ דתי,

ומתפרנס מהם, יפה מאוד.

הדתיים מוכנים לתת ליורם אלפר להיות שדרן בערוץ דתי,

והוא שמה מדבר כנגדי.

אתם רואים איזה חופש הדיבור?

אצלנו יש עופש הדיבור. נכון? גם אתם, הלוואי.

הלוואי.

נכון, אתה צודק. אתה יודע למה אנחנו לא נותנים הרבה לדבר אצלנו?

כי לא נתתם לנו רדיו.

ובכן,

נמשיך.

השאלה היא, יורם שואל אבי בטלהיים,

אני פשוט לא יודע. האם מעבר לגינוי, ואני מקווה גם לביטול של הערב המביש הזה,

יש איזה סעיף בחוק שאפשר את הרב הזה להעמיד לדין?

אני מתפלא עליו.

למה אתה רוצה להעמיד אותי לדין? מה קרה, ממי?

אני שומר חוק, אתה לא.

אתה עושה עבירה על החוק כרגע.

אתה מאשים ומוציא דיבה.

אני הכול פועל כחוק. אם היה חוק שיכול לעצור אותי, מזמן היו עושים זאת בשמחה והם היו מלווים אותי, נכון?

אבל אני ברוך השם מדקדק בחוק יותר מהחוק.

למה?

כי אני שומר חוק.

גם צבא, גם שומר חוק, בלי עין הרע.

הלוואי כולם כך.

רק מה, פנאטי קצת חומייני.

קצת.

מה נעשה שנולדתי כזה?

החברה החילונית גרמה לי להיות חומייני.

היא ראתה לי שאין לה תוכן, לכן עברתי לצד השני.

כן, הוא רוצה לדבר.

אני לא רב בכלל? לא קראת עיתון?

איפה כתוב?

תשאל את מי שכתב.

תשאלו מי כתב.

אתה צודק?

ממש אני אומר לך, עבודה בעיניים.

אני לא הוסמכתי לרבנות כמו הרב שך, שלא הוסמך לרבנות.

וגם אני על ידי הרב עובדיה יוסף.

הרב עובדיה יוסף כותב מכתב

לכבוד ידידנו הדגול, איש חיל רב-בעלים, ראש וראשון לכל דבר שבקדושה, ויראת השם הוא אוצרו,

פה מפיק מרגליות,

כבוד שלום תורתו, הרב רבי אמנון יצחק שליטא.

שלום מישע רב, לאחר שנודע לי כי לאחרונה החלו גורמים שונים להשמיע דברים קשים כנגד כבודו ודרך פעולתו לקרב רחוקים לצור מחצבתם,

הנני בזה לחזק את ידיו שימשיך ברוב עוז ותעצומות.

בעבודתו הכבירה להשיב רבים מעוון ולהורות לאחינו בני ישראל אשר לא זכו להכיר וללמוד תורה ולקיים את מצוותיה את דרך תורתנו הקדושה אשר דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום

להראות העמים והשרים את יופייה כי טובת מראה היא

ולא יבוש ולא יחט מפני המלחיגים ומאותם הרוצים לעצור חס ושלום

את תנועת החזרה בתשובה אשר כבודו נושא בעול ורבים השיב מעוון.

ויהי רצון שחפץ השם לידו יצלח להגדיל תורה ולאדירה,

ובכל אשר יפנה ישכיל ויצליח באורך ימים ושנות חיים וכל טוב, אמן.

אמן.

הרב הראשי לישראל אליהו בקשי דורון, הראשון לציון, כותב

לכבוד הרב אמנון יצחק שליטא, עוד טעות.

הם טועים כל הזמן, גם בפרק, הם טועים בצרפת העיר. אז כולם טועים.

שבוע הבא, בלי נדר, אני אלך לקבל הסמכה משולי.

שבוע הבא אני אלך לשולי ואני אעשה גיור רפורמי,

ובעזרת השם נצטרף למפלגת מרצ.

צומת. צומת. צומת. צומת. בעזרת השם צריך לפנות או ימינה או שמאלה אחרי זה.

ובכן, עכשיו אני חוזר בחזרה

להראות לכם עכשיו קצת מהתגובות שלי לדבר.

ובכן,

כתוב שהיה הערב אמור להיות ערב מלא הומור ואטרקציה.

ובכן, רבותיי, מה אתם אומרים על זה?

אומרים שהערב היה צריך להיות ערב הומור ואטרקציה.

אז בואו נתחיל קודם כול בכבודה של אכסניה.

רמת גן.

לא מזמן במכבייה היה אסון נורא שנגרם על ידי גשר שהתמוטט, ומתו בעקבות זה שלושה אנשים.

באותה שעה שנפלו ומתו ונפצעו אנשים,

ראש העיר צבי ברזני, ראש עיריית רמת גן,

נשיא המדינה וראש הממשלה אמרו להמשיך את השירים והריקודים כי החיים צריכים לזרום.

הומור ואטרקציה על חשבון החללים באותו רגע.

ומי הגורם?

עיריית רמת גן.

ראש העיר צבי ברזני אומר להמשיך אירוע שבו מת אדם ואחרי זה עוד שניים.

למה?

כי איך אפשר לבטל את המכבייה?

פסטיבל ערד האחרון היה לעילוי נשמת הנהרגים בפסטיבל הקודם.

פסטיבל ערד.

הומור ואטרקציה לעילוי נשמת החללים בשנה שעברה.

איך אפשר לעשות כזה דבר?

אני רוצה להבין דבר כזה, יהודים יקרים.

איך יכול להיות כזה דבר איפה ואיפה בשינוי בין דם לדם?

עוד דבר אני רוצה להבין.

היום הראוני דבר שקשה לי להאמין.

היום, ממש היום,

היום, ממש היום, תסתכלו.

החוף התאילנדי,

יום חמישי,

ה-21 באוגוסט זה היום,

הבאונטי יוצאת להפלגת בכורה,

אליפות אשדוד בגלישת גלים.

נו, זה לא פסול.

אבל כתוב שגלישה תהיה מקצוענית וחובבנית

לזכרו של שלומי זגורי, זיכרונו לברכה, אבל ככה היא הסכימה. ופה כתוב, הצגת שחקני עירוני אשדוד בלאומית,

ערב לעילוי נשמת עם הומור ואטרקציה.

לעילוי נשמת. אצל חילונים, אם עושים את זה,

זה מותר.

אצל דתיים, אם עושים את זה, זה אסור.

ודתיים לא עשו את זה, זה גם אסור.

ולא התכוונו לעשות, זה גם אסור.

טעו, זה אסור.

עכשיו אני שואל אתכם שאלה.

ואתם לא שאלתם את המשפחות של 73 יום. צודק.

שואל אותך, האם שאלו את כל הורי החללים במלחמות ישראל אם הם מסכימים שיום העצמאות יתחיל מייד על חשבון השכול,

דקה בדקה חופפת?

האם שאלו, הרי שכולם מתאבלים,

רגע, אחרי זה יוצאים במחול או בזמרה?

שאלו, שאלו את כל ההורים של החללים?

אז אני אגיד לך שאני מכיר רבים שלא מסכימים, ויש על זה פולמוס ציבורי שלא מסכימים,

ואף על פי כן רוקדים על הדם.

עוד דבר יהודים עיקרים,

פיגוע בירושלים,

פיגוע בירושלים, לא יאומן כי יסופר.

פיגוע בירושלים.

ודקות ספורות, עשר דקות מהפיגוע רוקדים על הדם. 8,000 איש.

פה צועקים מדם החללים, ופה צועקים מכדורגל.

8,000 איש. למה?

כי צריך להמשיך את החיים.

מתים?

אין מה לעשות.

לחיות צריך.

כדורגל?

אי-אפשר לוותר.

זו התרבות הישראלית.

מי אומר שאני צודק? אשריך.

אני אתן לך תכף, ממי.

אני רק רוצה להראות לכם דבר אחד.

חמש שעות

בלבד לאחר האסון המחריד שאירע בשוק מחנה יהודה נשמעו באצטדיון מלחה שבעיר תרועות שמחה שידיהן הגיעו למרחוק.

מנהלי ושחקני קבוצת הכדורגל ביתר ירושלים החליטו לקיים משחק כדורגל מול אלפי אוהדים נלהבים,

כאשר העיר כולה שקעה בכאב עמוק וצורם.

הנימוקים שנשמעו מפיהם כדי להצדיק את אטימות ליבם כללו את כל הקלישאות המקובלות במקרים כאלה.

החיים צריכים להימשך למרות האסון הכבד.

צריכים להמשיך לחיות.

איש לא יוכל לשבש את אורח חיינו.

החיים והמציאות חזקים מכול, אמרו השחקנים בתגובות לתקשורת.

זוהי המדינה שלנו.

יש בה תנודות מדהימות מקיצוניות אחת לקיצוניות שנייה.

בשעות הצהריים שומחים על אירוע קשה ובשעות הערב שמחים.

אולי זה מראה את החוזק המנטלי שלנו בתור עם.

מוסיף שחקן אחר מהרהורי לבו הפילוסופיים.

יושב-ראש ההתאחדות לכדורגל תרם שיקול מוכר נוסף.

לא ניתן למחבלים ולגורמים נפשעים אחרים להשיג את מבוקשם.

מה היה מבוקשם של הטרוריסטים? להפסיק את המשחק?

הגדיל לעשות אחד השחקנים שמוחו יצירתי הנפיק נימוקים נוספים שהצביעו על חיוניות קיום משחק הכדורגל,

כמו שהוכחנו שאפשר לנצח על המגרש,

כמו בנושא המדיני והביטחוני.

או-אה, העיוות המוסרי הגיע לשיאים חדשים,

וכך צוטט,

האירועים הכואבים בצהריים

רק נתנו לנו יותר מרץ והתלהבות לנצח.

כשעלינו לשחק חשבנו על המשפחות הכואבות והאבלות ועל הפצועים,

וזה נתן לנו מוטיבציה לשחק בהתלהבות רבה ולנצח את המשחק.

בושה בקרקע! בושה בקרקע!

מאמן הקבוצה שיבח את השחקנים ויציגם כמי שעמלו על מיטותיהם כדי שיצליחו לשחק ביום כזה.

אני שמח שיכולנו להתעלות.

לא קל לשחק תחת השפעה של אירוע כזה ולעשות את העבודה.

יש לי סיפוק גדול מכך שהבאנו לאוהדים קצת נחת ביום כל כך עצוב וכשר.

האווירה באצטדיון לא הייתה שונה ממשחק כדורגל אחר. עם פתיחת המשחק ובמיוחד לאחר השער הראשון נראה היה כאילו אסון נשכח.

השמחה אחרי כל אחרי השערים הייתה כמו בכל משחק.

כל שער הקפיץ את ההמונים המריעים.

השמחה הייתה גדולה.

כשהסתיימה תרועת הפסטיבל חזרו כולם הביתה לזוועות, לתמונות הקשות,

לטלפונים.

אולי מישהו מהחברים היה שם בשוק.

ונפגע.

אתם יודעים מה מעניין?

קשה למצוא ביטויים מתאימים כדי להביע את חומרת האירוע שביטא התפרקות מכל רגש יהודי מוסרי ואנושי.

יש לציין שאפילו גורמים נוכרים וזרים הבינו לאחר הפיגוע כי יש צורך בביטול אירועים שאינם הולמים את אווירת היגון. תשמעו יהודים,

שגרירות שווייץ בישראל למשל ביטלה את אירוע

לציון יום החגה של שווייץ שנועד להתקיים למחרת הפיגוע.

הגויים הללו ידעו כי אין מקום לטיעונים נוסח, החיים צריכים להימשך.

הגויים האלה ידעו כי כדי להצדיק קיום אירועי, ביטורי וכדומה כזה, אי-אפשר להגיד שהחיים צריכים להימשך.

לעומת זאת, יהודים מזרע ישראל שאמורים לחוש הרגשת שיתוף וערבות הדדית עם ההרוגים והפצועים,

אטמו לבם ומוחם והפגינו ניכור מזוויע.

תנעתם יהיו גויים. אי-אפשר שלא להשוות את החיזיון המקומם הזה למה שאירע לפני כמה שבועות

בטקס פתיחת אירועי המכבייה,

כאשר מארגני האירוע החליטו לקיימו, כולל מופעי שירה וריקודים,

בעוד שבסמוך לאצטדיון מפנים עשרות נפגעים מהגשר שקרס וגרם להרוגים ולפצועים.

אין מנוס מהמסקנה כי האפקט הממכר של הספורט, הבידור והשעשועים מכרסם ברגשות האנושיים של האדם ומונע ממנו לחשוב על צער הזולת בעודו שקוע בהוללות המשכרת והסוחפת.

לסיום, חומר למחשבה.

שאלת קיומו של משחק הכדורגל מייד לאחר הפיגוע נדונה בשולי עמודי החדשות של העיתונות הישראלית.

בשולי עמודי החדשות.

אני, על מה שלא עשיתי, שלושה ימים בלי הפסקה ברדיו. עשיתי? אמרתי שלא עשיתי.

אני עשיתי?

אני עשיתי?

העוזר שלי?

לא מכיר אותו.

לא מהשמיים, מניו יורק.

לא מכיר אותו.

גם אמרגן אין לי.

לא, הוא לא אמרגן שלי.

את הערב הזה ארגן מישהו אחר.

וביום ראשון תבואו גם, זה גם מארגן אחר.

ערב הומור ואטרקציה,

זו הייתה הכותרת איסור מחריד שלא נעשה מעולם ולא חשבו עליו.

אבל לעומת זאת, בידיעות אחרונות.

המסע למחנות השמדה הפך למסע הימורים והומור ואטרקציה.

לא יאומן כי יסופר.

זה לא דתיים פנאטים חומיינים,

זה קציני צה״ל.

רב סרן במעלה. תשמעו מה קרה, לא תאמינו.

אבל זה ידיעות, זה לא עיתון דתי.

ובכן,

קצינים שנסעו למחנות השמדה בפולין בילו בערבים בבתי קזינו.

אלוף משנה,

ראש המשלחת, השעה את עצמו בעקבות חשיפת הפרשה.

הקצינים לא הסתפקו בקזינו ושיחקו קלפים באוטובוס בדרך ממחנה למחנה.

שר הביטחון הורה לחקור את הפרשה.

אלוף משנה, מפקד קורס פומברק,

פיקוד ומטה, למי שלא יודע,

השעה אמש את עצמו מתפקידו לאחר שפורסם כי הוא,

הוא וחניכיו עסקו בהימורים במהלך מסע למחנות השמדה בפולין.

שר הביטחון יצחק מרדכי,

הנחה אתמול את סגן הרמטכ״ל מתן וילנאי,

הממלא את מקומו של הרמטכ״ל,

המבקר בארצות הברית,

לחקור את הפרשה שנחשפה על ידי כתבת קול ישראל,

כרמלה מנשה.

תשמעו.

כ-60 חניכי פום,

כולם בדרגת סרן ורב-סרן,

נסעו לפני כשלושה שבועות על חשבון משלם המסים

למסע רשמי בן שמונה ימים בפולין,

שכלל גם טקס זיכרון במחנה ההשמדה אושוויץ.

מפקד הקורס, אלוף-משנה ק', קצין שריון, עמד ברותם משלחת.

התברר כי בין הביקורים במחנות השמדה בילו קציני צה״ל בבתי-קזינו,

ואת הנסיעות באוטובוסים ממחנה למחנה העבירו במשחקי קלפים.

מבין שבעה ערבים חופשיים שהיו לקצינים,

בילה חלק גדול מהם שישה ערבים בבתי-הקזינו בערים ברשה וקרקוב.

רק חלק קטן מחניכי הקורס נמנעו מללכת לקזינו,

והביעו ביקורת על כך שהמסע החינוכי למחנות ההשמדה הפך למסע הימורים.

מפקד בית-הספר לפיקוד ומטה תת-אלוף יוסי רווה אמר אתמול,

אנחנו יודעים על כך שמפקד הקורס וחלק מן החניכים בילו שניים-שלושה לילות בקזינו,

לכן הוא השעה את עצמו.

זה שיקול דעת לא נכון וחוסר רגישות.

עם זאת, שימו לב,

הביקור עצמו נשא אופי מאוד רציני ומכובד.

מדובר בטעות אנוש.

טעו שבעה ימים, טעות אנוש.

לא עשו שבע מודעות טעות יום אחרי יום, הומור ואטרקציה.

שבעה ימים שיחקו בקזינו ושיחקו כלבים ושתו בירות.

זה בסדר, זו טעות אנוש. פעם, עוד פעם, טעות אנוש. מה הבעיה? תגיד, טעות אנוש? מחול לך? מותר לך? שרוי לך? מה זה?

אבל יגיד פה משהו. רגע, לא, זו הטעות.

מפקד המכללות של צה״ל,

אלוף יצחק בריק מסר אמש כי אין כוונה,

אין כוונה לנקוט בצעדים משמעתיים. מה קרה בסופו של דבר?

טעות.

עוד טעות, זה החתול הבא.

דובר צה״ל מסר כי סגן הרמטכ״ל החליט לקבל את החלטתו של מפקד הקורס להשעות את עצמו וכי תחקיר המסע יימשך.

המדע אומר, אני מתעסק ביש.

יש לי חומר?

אני יכול לבדוק אותו.

אני לא יכול להתעסק ב-N שאני לא רואה. מדע לא יכול להתעסק ב-N.

המדענים מראים את זה בווידאו.

מה קורה?

‫אני חושב שהם באופן דיינוסורים,

‫דרגונים.

‫עכשיו אנחנו קוראים להם דינוסורים, ‫אבל הממ-דאיי דינוסור יותר נכון ‫עד 1941. אז לא קוראים להם דינוסורים ‫באחמי, הם קוראים להם דרגונים. ‫אני חושב שהמד רק לידי הדינוסורים.

‫עכשיו,

עמדה,

שימו לב,

‫זו הייתה כתבת הפרווה של ידיעות.

אבל בואו תשמעו, ידיעות נותן תמיד אפשרות של איזון,

רק להם לא נצחק לא,

אבל לאחרים הוא נותן אפשרות איזון. לכן ידיעות מביאה על המקרה הזה שתי עמדות.

עמדה אחת של נח קליגר,

מה אומר נח קליגר? הוא לא דתי.

הוא אומר,

איך אפשר לבוא בטענות לגויים?

קציני פום אלה שעתידים לפקד על צה״ל ועל ביטחון המדינה משחקים קלפים באוטובוס בדרך לאושוויץ,

ובשובם מאתר ההנצחה למחנה ההשמדה טרבלינגה מסתערים על שולחנות הרולטה והבלאק ג'ק בקזינו בוורשה.

הקצינים הללו אינם ראויים עוד לענות את דרגות צה״ל.

אוי לנו אם אלה יהיו פעם המפקדים של חיילינו.

אוי לנו אם אנשים שחוסר התחשבות מוחלט וזלזול בקורבנות של עמם,

הם מאפיינים אותם.

יתפסו מקום כלשהו במערכת הביטחון שלנו.

כיצד אפשר לבוא בטענות לנגן באופרה הגרמנית שחותם בשם אדולף היטלר במלון ישראלי עם קצין שעתיד להיות מפקד בכיר בצבא של המדינה היהודית,

משחק רמי בפתח אתר ההשמדה הגדול ביותר בתולדות האנושות,

אשר בו נרצחו כמיליון וחצי מבני עמו,

אולי אפילו סבו.

זו עמדה אחת בידיעות,

אבל נותנים כמובן אפשרות גם לתגובה אחרת.

הנה עמדה נוספת,

ופה זה סבר פלוצקר,

הוא מביא סבר?

סבר פלוצקר.

אל תיסעו לשם, אומר סבר פלוצקר,

אין ליהודי צורך לנסוע לאושוויץ כדי לטבול בזיכרון לשואה.

הנסיעות לאושוויץ, שהתחילו כמסע התעוררות ספונטנית של ישראלים צעירים,

הפכו למחונה משומנת היטב של עשרות טיולים מאורגנים.

כמו המצע לחברות צדיקים. נכון.

האושוויץ שהעלה יוצאות קבוצות של ישראלים איננה בית קברות יהודי, הוא אומר,

איננה מוזיאון שואה.

אפילו איננה מקום שבו באמת נרצחו יותר ממיליון היהודים.

מחנה ההשמדה נהרס כמעט כליל ונשאר רק מחנה העבודה שהיהודים היו בו מיעוט קטן.

היום נוסעים לביקור באושוויץ כי זה אופנתי,

כי זה אין,

כי אי אפשר בלי יהודי.

באושוויץ כבר היית?

לצעירים רבים זו גם הנסיעה הראשונה לחוץ לארץ והם רוצים ליהנות ממנה.

שיענו!

מה אנחנו רוצים לגדל פה?

דור של מזוכיסטים?

מי שחושב כי אדם הנוסע לסיור מחנות בן שבוע בפולין בוכה על הדרך,

מתייסר כל הזמן בזיכרון ששת המיליונים, לא מאפשר לו ליהנות מהנוף,

לקנות בושם בדיוטי פרי,

להתמזמז עם החבר ואפילו ללכת לקזינו בקרקוב הסמוכה,

כנראה לא היה מעולם אדם צעיר בחברה נורמלית.

והרי בכך נמדד ניצחוננו ההיסטורי,

בלהיות נורמליים.

מי שמת,

מת,

ותן לנו לחיות.

איזה יופי של גישה.

דעתם, אמרתי את כל הדעות,

והשופט ישפוט.

אז אני שואל,

איך עושים הימור והומור

על חשבון שש מיליון?

חמור מאוד.

ובכן, תוכנית אחת שהייתה, אתם יודעים כמה פעמים דיברו ברדיו?

שלושים פעם,

שלושים תוכניות דיברו על הפרשה שלא הייתה

ולא התכוונה להיות,

תראו מה זה טעות של דתי,

שתי מינים,

הומור ואטרקציה.

איי איי איי.

אבל אם אתם חושבים שזה מקרה טעות,

והתשקורת טעתה, היא באמת חשבה שזה כך,

אני רוצה להגיד לכם שזה לא כך.

הנה אני אקריא לכם, יהודים יקרים, מה הכוונות שלהם באמת.

הכותרת, המלחמה שלאחר השלום.

שמעון פרס, אתם זוכרים אותו?

הוא אמר כך,

יש לנו שתי מלחמות.

המלחמה על השלום והמלחמה עם הדתיים.

המלחמה על השלום חשובה יותר.

שולי, מה אמרה?

אנו מצויים בעיצומה של מלחמת תרבות עם היהדות החרדית.

אסור לנו לעשות ויתורים.

אנו בהתנגשות תרבותית שאסור להתקפל בה.

במאבק הזה לא ויתרנו,

אלא רק דחינו אותו בגלל דבקותנו בתהליך השלום.

ישראל סגל במעריב כותב,

המלחמה הבאה, מלחמת התרבות,

תהיה עמוקה ונוקבת יותר מכל המלחמות האחרות,

כי במלחמה הזו ייחתך גורל החיים ולא גורל המתים,

כי במלחמה הזו נכריע איזו דמות תשתקף בדורות הבאים מבעד למראה.

האם תהיה זו הדמות שלכם או שלנו?

ובמלחמה הזו לא יהיו פשרות,

ובבוא יום השלום,

כאשר תפרוץ מלחמת התרבות,

נבוא איתכם חשבון עד הסוף.

זה אומר ישראל סגל.

יונתן גפן אומר במעריב, כל זה היה בשנת השנד.

אנחנו שמחים שלחצו את היד של ערפאת.

כעת צריך להשתחרר מהיד של הדת.

גם בגלל זה שלשלנו מרץ בקלפי.

א' בית יהושע ב-93' בריאיון בטלוויזיה הישראלית אמר

כך בריאיון בטלוויזיה הישראלית קרא יהושע לוותר לשס

בנושאים מסוימים ונימק

כי צריך להתפשר כיוון שכל מה שאתה נותן היום לדתיים

תוכל לקחת בחזרה.

אבל הדם שיישפך במלחמה הבאה אותו אף אחד לא יוכל להחזיר.

א' בית יהושע הוסיף והציע העיקר עכשיו זה לדחוף את עניין השלום

ואחר כך שיעשו את המוות לכולם.

והוא דיבר פה על שס.

תשמעו קטעים של גזענות ואנטישמיות והסתה נגד חרדים.

האומן יגאלטו מרקין אמר כך כאשר אני רואה את החרדים אני מבין את הנאצים.

התפרסם בעיתון תל אביב, 86. טומי לפיד, אתם מכירים אותו? יוסי, מהפופוליטיקה,

זה שאמר לה הוא נבואה.

הוא אומר כך, אל נלין על החרדים.

הם בסך הכל ממלאים נאמנה אחרי התפקיד המוטל על היהודים בכל ספרות אנטישמית.

מנצלים את הגוי,

סוחרים בדמו וצוחקים מאחורי גבו,

רק שהגויים הפעם זה אנחנו.

יגאל עילם כותב בחץ

כבר מזמן התעורר החשד כי היהדות ההיסטורית, הכוונה דתית,

הינה משתף הפעולה הגדול ביותר עם האנטישמיות ההיסטורית.

והיום כבר איני חושש לתת פומבי לחשד מבוסס זה.

חברת כנסת פרופסור נעמי חזן ממרץ,

היא אומרת בכנס לפדרציה ליהדות הומניסטית חילונית,

תשמעו מה זה הומניות חילונית,

היא אומרת כך, רק אם נצליח להתפטר מהרעה האיומה הזאת,

מהשתלטות השד השחור על חיינו,

נוכל לטפח במדינה את כל הטוב.

הם רוצים להתפטר מאיתנו, אנחנו שדים שחורים.

יצחק טאוב אומר בדבר ב-86',

תקשיבו טוב,

בל יתפלא איש אם ייתקל יהודי כזה ברחבי הארץ באנטישמיות יהודית כלפי חובשי שטריימלים למיניהם.

יותר ויותר שומעים ברחוב דיבורים בנוסח צריך להכות את השחורים האלה.

מי יודע אם לא יצטרכו רבניהם להדריכם כי מוטב לו להסתכן ולהיות דוס בסביבה חילונית.

מאיימים בעיתון על חייהם של דתיים ולא רק מאיימים, מבצעים בירושלים פוגרומים בדתיים.

שולמית אלוני, שמעתם עליה, אומרת כך

פולחן עץ ואבן שהופך את פרצופנו לפרצוף של גלקסים.

כבר בבית הספר מחנכים את הילדים לשנאת זרים,

והיא מחנכת לשנאת יהודים.

אף שמראית בכלל, כן.

מודי בר-און במקומון של מעריב,

תשמעו מה הוא אומר ואני אראה לכם עכשיו סרט שתבינו.

הדמעות חס וחלילה עלולות להרטיב את הדבק שמחזיק להם את הזקן,

ואז הם יישארו רק עם שפם היטלרי קטן.

אנטישמיות יהודית זאת.

יגאל תומארקין אומר,

יהדות מאמינה מצטיירת בעיניי כמשהו לא סימפטי,

תגרני,

מדיף ריח רע.

גם הצורה אינה מלבבת.

סליחה, אך חזותית היא המקצוע שלי.

אתם יודעים,

יגאל תומארקין עשה את הפסל ליד הבימה, שלושת העיגולים העקומים.

פרופסור יהושע פורת

אומר בידיעות אחרונות,

החרדים הם הקוזקים של הקדוש ברוך הוא.

אמנון דנקנר, עיתונאי,

אומר, אני אישית מוכן לארח בביתי בחור ישיבה שיהיה קשור בחצר,

והנבח תהילים כל הלילה.

זה יהודי.

אור השם אור בידיעות אחרונות.

נמאס לראות אותם בקפותות הזוהרות משומן בן שנים,

ומגבעות הפרווה מהלכים בחוצות העיר כאילו הם עדיין בעיירות.

מוטקה יחזקאלי בדבר אומר, יכולנו לאהוב אותם,

אילו היינו נהגים בהם כמו עמים אחרים,

אילו סגרנו אותם בשמורות טבע ומעבירים ביניהם תיירים תמורת תשלום.

חבר הכנסת רן כהן,

המשטרה חוקרת את הפרשה בהתבטא חבר הכנסת רן כהן כלפי חרדים בירושלים במילים

נמלים שחורות.

אורי אבנרי אמר רבבות אברכים הם פרזיטים המוצצים את דם המדינה.

יואל מרקוס אמר בעיתון הארץ,

הרביץ הזה אינו כוכב ולא משלנו, הוא שודד נשמות אנטי-ציוני.

הוא אומר לחבר כנסת

בעל דעות שונות משלו,

דראושה כנראה קרוב לו בדעותיו,

לכן הוא לא אמר לו שהוא אנטי-ציוני.

יש איזה חבר כנסת ערבי ציוני?

למה הם לא יורדים עליהם שהם אנטי-ציונים?

כי הם משלהם.

על אנשים הבאים לפקוד את קבר רבי שמעון בר יוחאי כתבו בכל העיר,

חונים כארבה מזמזם על קברו של רבי שמעון בר יוחאי.

שמעון ביגלמן, סטטיסטיקן בארץ, אומר, הסכנה שרבים חשים ומדברים עליה היא סכנת החנק הדתי.

פרופסור עוזי אורנן, רק מדרגת פרופסור ומעלה יכולים לדבר אנטישמיות כזאת.

הרעל של הדת היהודית מרעיל אנשים.

פרופסור יהודה באואר אמר על הרב מנחם פרוש,

אדם קטן, בעל זקן גדול.

משה דור כותב, כוחות החושך של תקופתנו,

הזקן החרדי מאיים עתה לכסות את עין הארץ,

לאחר הצלחה בבחירות במעריב 88. אמנון אברמוביץ' אומר על החזרה בתשובה,

המגפה הזו מפילה חללים רבים בקיבוצים.

ועל החזרה בתשובה אומר על המשמר,

מחלה מידבקת גרועה מבחינה נפשית מן המגפה השחורה במאה ה-14.

על הישיבה לחוזרים בתשובה אומר עיתון דבר,

ישיבות אנטי-יהודיות ובתי חרושת לנכים רוחניים.

נתן דונביץ' אמר על הציבור החרדי בהארץ,

נחשולים שחורים.

ובירושלים התפרסם שאנחנו צאצאי הקופים.

יהודים יקרים, אני רוצה לסיים את הערב הזה בסרט שיסביר.

אנחנו קוראים שלום עכשיו,

אבל שלום בין יהודים ליהודים קודם כל.

אנחנו שלום עכשיו האמיתי.

הם שלום עכשיו עם ערבים ולא עם יהודים.

אדוני היושב-ראש, נכון.

אההההההההההההה

הההההההה

חבורה של פרימיטיבים מטורפים

חושך ימי הביניים

קרוב פרשית זיכור שמנצל אותנו

אני אראה לכם עכשיו כתבה שתבינו איך צריך לכתוב באמת,

פה תבינו, בבקשה.

הכתבה למי מותר, למי אסור.

ביום רביעי בערב בפתח בית ראש הממשלה ישבו שלושה חיילים משועממים ופיצעו גרעינים.

איש לא התריע בפניהם על הפגנה שעלולה להיות מול בית ראש הממשלה ואכן הפגנה כזאת לא התקיימה.

לאף אחד לא היו טענות כנגד בנימין נתניהו על הפיגוע שאירע כמה שעות לפני כן.

יותר מזה,

בסקרים שפורסמו למחרת התברר כי לראשונה מזה זמן מוביל נתניהו באחוזים ניכרים על אהוד ברק. מדוע?

בגלל הפיגוע, כמובן.

מי אחראי?

הערבים, אש״ף, מפלגת העבודה, רק לא נתניהו.

איש לא יצא נגד פרס ומפלגת העבודה כשבתקופת שלטונם ובמהלך מבצע ענבי זעם שיזמו,

נגרם טבח מאות אנשים בכפר כנא.

מותר להם.

שתקו גם אלה שהובילו את המערכה נגד בגין ושלטון הליכוד אחרי טבח סברה ושתילה,

שלא בוצע על ידי הישראלים.

המאבק הקשה היה על החשד שלפיו על ישראל היה לדעת על הטבח ולמנוע אותו מראש.

אסור להם.

רמת-גן, יום שלישי בערב, אולמי בונטון.

קומץ חילונים מתגודדים מחוץ לאולם הסגור. הם באו לבדוק מקרוב,

שאכן כנס ההתעוררות של הרב אמנון יצחק, שהיה אמור להתקיים שם, בוטל.

כל זאת מדוע?

משום שאדם רב-פעלים בשם רבי פנחס ראובן החליט להקדיש את הערב לזכרם של חללי אסון המסוקים.

פה כבר כותבים שזה מישהו אחר.

תוך שהוא שוכח שרשום במודעה ערב של הומור ואטרקציה.

היה ברור לכולם שכוונתו הייתה טובה,

אבל רבי פנחס ראובן והרב אמנון יצחק הם חרדים, אז אסור להם.

בירושלים ניעור ואישה אחרי הפיגוע. בשוק מחנה יהודה רק החלו אנשי זקא, החסד של אמת,

לאסוף את חלקי הגופות, ובמרחק עשר דקות נסיעה באצטדיון טדי מתקיים לו משחק כדורגל בין קבוצת ספורט ישראלית לבין קבוצה יוונית.

8,000 צופים היו שם. 8,000 יהודים חילונים שצרחו והשתוללו משמחה יען

כי 11 יהודים חילונים הצליחו להכניס כדור או שניים לתוך רשת השייכת ל-11 גויים.

מרחק דקה משם צרחו הפצועים בייסורים הקשים מנשואו וחנשה אגות של שמחה,

ואלה הם אוהדי ביתר ימניים שלפני שנה השתוללו בכיכר ציון להפגין את כאבם על מות יהודים שנהרגו בתקופת שלטון העבודה.

יש מביניהם שכדי להשקיט את המצפון זרקו מדי פעם מוות לערבים לכבוד הנפטרים, או מה?

ובסוף כמובן היו זיקוקים,

כן, פיגוע, לא, פיגוע העיקר ניצחנו.

מותר להם.

תארו לכם שמישהו חרדי היה אומר לאיש אשף משהו בנוסח.

אנחנו ממילא לא מחזיקים במדינה, אז בבקשה, דבר עם מי שצריך לדבר, שישתדל לעזוב את החרדים, כי הם ממש לא בעניין הזה של הכיבוש או מדינת היהודים.

חסר לו.

חבר כנסת אלי בן מנחם נפגש השבוע עם אנשי אשף, ומה אומר להם החכם הזה?

אני דומה לכם, גם לי יש צבע שחור, אני מכיר תושבי...

שכונות, רבים מהם הם בני עדות המזרח, איתם אתם צריכים לעשות שלום, הם בעד השלום.

הבעיה היא שמחבלים עושים פיגועים באוטובוסים ופוגעים דווקא בתושבי השכונות,

בעוד האשכנזים העשירים נוסעים בוולוו.

זה אמר חבר הכנסת אלי בן מנחם, לכן מותר לו ללמדך שיש כאלה שמותר להם, יש כאלה שאסור להם. לשמאל מותר לעשות מלחמה, ואם יוצא אז גם טבח, לליכוד אסור.

לליכוד מותר לעשות שלום ואפילו להחזיר שטח שגודלו כמו פעם וחצי ממדינת ישראל, סיני.

למערך אסור אפילו שכונה להחזיר.

לעיתונות העולמית אסור לגלות ביטויים אנטישמיות.

לעיתונות הישראלית זה נקרא חופש הביטוי. לאוהדי בית״ר מותר להשתולל משמחה בשעה שפצועים והרוגים ישראלים מתגוללים מרחק כמה מאות מטרים.

לחרדים אסור לעשות כנס תשובה חצי שנה לאחר אסון המסוקים.

בעצם, למה לטרוח?

לחרדים אסור שום דבר. נקודה.

ודע לך שרוב העם הזה היושב בציון כופר בדרך שלכם.

חומיינים.

עוד דבר אני רוצה להגיד לכם. אני יכול להגיד משהו. אתה תמיד אומר משהו.

אבל בלי תנועות, זה לא קראתי פה. דבר, דבר רגיל, דבר.

לא? אתה רוצה מיקרופון?

תבקש יפה.

עוד יותר יפה.

בבקשה, עכשיו אני אתן לך.

רגע, כמה זמן אתה רוצה לדבר?

שתי דקות.

ואני מבקש שלא תעשו פה מהומות כמו שאתם עושים כשאנשים פה מדברים. קצת תרבות, בבקשה.

תגיד להם.

רגע, רגע, לא.

אחר כך אתן לך גם שתי דקות.

רגע, אני כמו בידיעות, נותן אפשרות תגובה.

רגע, לא.

מגיע לו. הוא ישב בסבלנות, ביקש יפה שתי דקות.

מה שהוא רוצה הוא יכול להגיד. אל תפריעו לו.

מי שירצה לענות אחר כך יבקש יפה, גם הוא יקבל שתי דקות. בבקשה.

אמר פה הבחור הנחמד, הנחבד, סליחה, גם הנחמד אולי, לא יודע,

שאנחנו ערב רב.

אז מי שפה יודע שערב רב זה החבר'ה שהמצרים שנדבקו ליהודים מגיעת צומצרים. פה זה ההפך.

אנחנו קמנו את המדינה והקימו את המדינה הזאת אנשים חופשים, ואתם לא ערב רב. אתם אנשים שם גאילים פה ועושים את המדינה. זה מה שאתם עושים.

רגע, יש לך עוד דקה וחצי.

יש לך עוד דקה וחצי.

רגע, רגע, רגע, רגע, לא, לא, תנו לו, תמחאו כפיים, מה קרה לכם? תמחאו כפיים, תמחאו כפיים.

די, שקט אתה גם כן, אתה הקמת את המדינה, אתה מאיפה באת בכלל?

רגע, רגע, אתן לך, רגע,

מה השם שלך? שמעון.

שמעון, יש לך עוד דקה וחצי, לא חבל?

ברשות השידור לא נותנים לדבר, בסדר. אתה גם רוצה לדבר? בכבוד.

בבקשה.

לא חשוב, סליחה, רגע, רגע, רגע. אולי אתה לא צריך לענות, שמעו אותך, חיכר.

גמרנו.

רגע, רגע,

רגע, בבקשה.

תודה רבה על רשות הדיבור.

אני לא יודע אם אני אצא מפה ואם אני אגיע לבית-חולים או לבית-קברות עקב אוסף הבריונים שאיימו עלי, אחד, שתיים, שלוש, ארבע, חמש, זה שניסה לבעוט בי.

כנראה שלא. כנראה שאני מפה לא אצא חי.

הנה, גם החייל הזה. שב.

עכשיו אני רוצה להגיד לכם,

אני רוצה להגיד פה לכולכם,

לכל הקהל הזה אני רוצה להגיד, לכל הקהל הזה.

שאלו אותי פה בהתחלה, הנה, הבחור הזה שאל אותי,

למה אתה לא צוחק?

למה אתה לא שמח?

כולם רוקדים ושמחים.

ואני רוצה לשאול אתכם,

משה צחק כשהוא ראה את עגל הזהב?

משה צחק כשעם ישראל קרקר סביב העגל?

אז אני אומר לכם, הוא לא צחק.

הוא לא צחק כי התבהמות לא מצחיקה.

עבודת אלילים לא מצחיקה.

משה שבר את לוחות הברית.

אני, אין לי. כל מה שיש לי לעשות זה להחזיר לכם את הכיפה, ותמשיכו בדרככם הנלזה, עובדי אלילים.

אתם יודעים מה? אני עושה הפסקה.

אני רוצה לעשות להם הצגה עכשיו איך עגל הזהב מצליח להשפיע. תנו לי ציצית. מי רוצה לשים ציצית?

משעמם, הוא זמן לך. לא נורא, לא נורא. כשתבואו פעם הבאה לשמוע אני אדבר אתכם. בעזרת השם, אבל לשמוע. הנה ציצית, בכבוד!

אוהו, וואו, וואו, איי, איי-איי.

אוהו, וואו, וואו, איי-איי.

איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי-איי.

איך התקשורת מלווה את זה?

בצורה זו שהיא מחמם את האווירה, אם זה בעיתונות, אם זה ברדיו.

על ידי כל מיני תקציבים שמעבירים לדתיים,

והם מבליטים את זה בצורה מאוד יסודית,

אם זה דיונים בכנסת בדברים האלו.

זה מאוד בולט, לדעתי, זה לא צודק בכלל.

מה אתה חושב שצריך לעשות את זה? תן, לתת להם את השקט שלהם, כמו שאנחנו רוצים שקט. גם הם רוצים את זה.

אין שום סיבה שלא יקבלו את השקט שלהם.

ואתה לא חושב שזה באמת, יש משהו בלתיים שמלווה את זה? לא, אני חושב שיש להם ייצוג מספיק חזק בכנסת,

ויש להם זכות מלאה לקבל, כמו שהחילונים דורשים ומקבלים.

אין ספק שגם הדתיים רוצים מקוואות ורוצים לסגור את כביש בר-אילן בזמן הזה שהם מתפללים.

לגיטימי, תן להם את השקט שלהם, ייתנו לנו את השקט שלהם. ברגע שמנפחים דבר גרנדיוזי,

אז הוא תופס ממדים יותר גדולים.

אתה יכול להגיד שאתה סונא חריך?

לא, אבל אני יכול להגיד שאני מסתכל עליהם אחרת.

בוא נגיד, אתה יודע, כאילו, נוסעים, רואים דוסים, שחור, זה לא שנאה,

אבל זה משהו שחבל שיש עוד.

שעוד בעצם כן משפיעה ומגדילה את השנאה בין הדתיים לשונאים בארץ?

אני יכול להגיד שהיא לא עושה,

כאילו, היא לא גורמת לאהבה ביניהם.

יכול להיות שכן.

אולי.

יש לי שאלה, האם מישהו ללכת בדתיים וחינאים בארץ?

בטח שיש.

ומה זמן?

שהדתיים, כאילו החרדים,

הם משתלטים על החיים של החילונים, מתבלשים לשכונות שלהם ונכנסים להם לחיים ורוצים שהם יהיו כמוהם.

אני אגיד לך את ההדעה האישית שלי.

התקשורת היא לא אמינה,

חוץ מדברים שקורים באמת, כמו כל מיני פיגועים וזה,

היא לא אמינה בכלל בכל הכתבות, אני לא מאמין בשום דבר.

בדרך כלל התקשורת מסלפת דברים,

משנה את הדברים ולא מביאה אותם לקהל כמו שהם צריכים להיות, כמו שהם קורים באמת במציאות.

התקשורת בדרך כלל מטעה את הקהל, אני חושב, את האנשים.

אם התקשורת אמינה וישר?

בישראל ודאי שלא.

יש להם, תמיד יש להם מגמה להריץ איזשהו עניין והם מביאים דיווחים שקריים על רוב הנושאים שהם מביאים,

אם זה קשור בדת, בפוליטיקה,

בכל נושא.

תמיד יש להם דיווחים שהם מאוד מאוד לא אמינים,

אבל יש כמובן תמיד איזה 20% או אפילו 30% שכן אמין,

אבל כללית זה לא אמין.

טוב שיש תקשורת, אבל צריך להיות אמינים, צריך להיות ישרים,

וזה לא כל הזמן מה שעושה התקשורת.

אנשים כיום הם מושחתים,

כולל התקשורת, זה הכול דעות עם אינטרסים,

וזה לא אינטרס מדיני, זה לכל אחד אינטרס אישי, זה יכול להיות האינטרס של הכתב,

האינטרס של הפוליטיקאי שמניע אותו וכל הדומה.

תקשורת כיום היא לא אמצעי אובייקטיבי לקלידת אינפורמציה, זה המצב.

תקשורת היא תקשורת כמו בכל מדינה, היא לא אמינה,

וזאת אומרת, זה גם,

כל המדינות, אני חושב שאני חושב על זה, אבל בעיקר בארץ. זאת אומרת, התקשורת משפיעה גם באיזשהו שלב על הממשלה ועל הכנסת,

זה דבר שלא אמור להיות.

יש דוגמאות?

דוגמאות מאוד מאוד פשוטות, זאת אומרת,

ההשפעה של התקשורת על ההחלטה של הממשלה היא משהו שלא נראה לממשלה הגיוני לעשות, ואחר כך פתאום התקשורת מפעילה לחץ על זה,

זאת אומרת, וגורמת לקהל להיות קצת לא החלטי בקשר לעניין. אדם שהתקשורת לא אוהבת אותו, הוא מסכן.

לא ישנה מה הוא יעשה, זה לא יעזור לו שום דבר,

הוא יהיה תמיד מושמץ, הוא יהיה סטיגמה, זה לא יעזור.

ומה דעתך הכללית על התקשורת, אם זה סובייקטיבי או אובייקטיבי?

תראה, התקשורת זה דבר חשוב מאוד, זה מה שנקרא כלם השמירה של הדמוקרטיה, זה דבר מאוד מאוד חשוב,

אבל מה, צריכים לדעת לנהוג בכלי הזה בתבונה,

וזה כוח חזק מאוד, זה כוח אדיר.

עכשיו, אם אתה משתמש בכוח הזה לרעה,

התוצאות הן קשות מאוד.

בשלטים מזמינה המועצה הדתית צעירים וצעירות לערב של עילוי נשמות החיילים,

אבל גם

בבטיחה, ערב מלא הומור ואטרקציה.

כתבת כל ישראל כרמלה מנשה מסרה כי הורים שכולים זועמים על המודעות

והודיעו כי התלוננו במשטרה על מה שהם מכנים מסחר של המועצה הדתית במות הבנים.

אשמה מהוריהם של הרוגי אסון המסוקים הגישו היום תלונה למפכ״ל המשטרה, רב ניצף אסף חפץ,

נגד הרב אמנון יצחק ונגד דוד חן,

שיזמו את ערב ההחזרה בתשובה האטרקציות וההומור לעילוי נשמותיהם של הנופלים באסון.

בינתיים הורתה עיריית רמת גן לבטל את האירוע שהיה אמור להתקיים באולמי בון-טון.

כתבתנו קטי דור נפגשה היום עם המעורבים בפרשה.

זה דוד.

כן, שלום. שלום. עכשיו אני אוכל להתפנות אליך, כן. בבקשה, את מי אתה אבא של?

אני שמי גוטלב יעקב ואני אבא של מיכה.

אתה אבא של מיכה, זה זה שמצולם בעיתון?

לא.

ביום שישי הופצו מודעות ברחבי העיר רמת גן על הרצאה של הרב המחזיר בתשובה אמנון יצחק,

שתוקדש לעילוי נשמותיהם של 73 הרוגי אסון הנסוקים. הערב, נכתב במודעה, מלא בהומור ובאטרקציות.

וזה כמובן זעזע, קומם וחידד את כאבם של ההורים השכולים. מה פתאום לצחוק בזה? זהו יום קשה. צוחקים לא לחיילים. לא לחיילים. בכלל מה לעשות צחוק? מה לעשות בדיחות מין דבר ומין לא דבר? בדיחות, חזרה בתשובה. מה זה חזרה בתשובה? אנשים צוחקים, אז זה חזרה, אני לא רואה איזה בדיחות.

יעקב גוטליב, אביו של מיכה,

זיכרונו לברכה, שלא ידע על הכינוס, כמו עם שכולים אחרים, לא שקט, ושוחח היום עם דוד חן, ממארגני הכינוס לעילוי נשמת בנו.

יחדתי למכור את החלק הזה של 70 נשמותיהם של חיילינו,

נשמתם צריכה לנצוע בגן עדן. הוא ממסחר את הנשמות של הבנים שלנו ובלי להביא אותנו בחשבון.

הוא ממסחר. הוא מוכר נשמות. הוא ממסחר. הוא מוכר נשמות. נשמת החיילים האלה, זה הכול.

והיתה לי רק כוונה טובה. יכול להיות שחלק מהעם לא הבין את זה, הומור והטקסיה,

אבל חלק מהעם צריך להבין שאנחנו בין המסרים,

ובין המסרים אין שום ריקודים ושום מנגינות ושום דבר. כל ש...

העם ישראל הזה עומד על ארכת מאזניים, הכול תלוי בנו. שיש אהבת חינם, הכול עולה למעלה. שיש שנאת חינם, הכול יורד למטה.

מה שנגרם זה נגרם שנאת חינם.

כששאל גוטליב מדוע לא שאלו את פי המשפחות, ענה לו כן כי 66 משפחות נתנו את הסכמתן ואף חתמו על כך.

66 מברכים את המצב. מי זה ה-66? מי זה? 66... אורי? אורי, מברכים את המצב. יש לך את השמות של 66, אורי?

בטח. והרב אמנון יצחק, שאמור היה להנחות את הערב המצחיק הזה לעילוי נשמתם של ההרוגים, הסתגר היום בישיבה בבני ברק,

לא ענה לטלפונים וסירב כהרגלו לדבר עם התקשורת. זה מהטלוויזיה, אנחנו מחפשים את אמנון יצחק, את הרב אמנון יצחק.

לא מספיק הסבל, הסבל שאנחנו עוברים בחיי היום-יום,

אז הוא מדבר על הנשמה של, של לא רק של מיכה שלי, של כל ה-73 הנהרגים,

הנשמות שלהם מסתובבות. איזה מין דברים אלה?

איזה מין דברים אלה? איך אימא יכולה ללכת לישון בלילה כשהיא שומעת

בדוטות שלא מתקבלות לי על הדעת?

לאירוע התנצל על כך שבהזמנה הובטחו בידור ואטרקציות.

ליאת רמת-גן הגישה תלונה במשטרה נגד המארגן, הרב אמנון יצחק.

הרב עצמו בוחר שלא להגיב בינתיים.

מדבר כתבנו, מתי כהן.

זה האיש שאירגן את הכנס שאמור היה להתקיים,

וגם נגדו הוגשה התלונה.

הערב הוא אומר לנו,

יכולתי לערוך את הכנס לעילוי נשמתם של אחרים,

מעוניינים היו,

ואף היו מוכנים לשלם.

ויתרתי על זה ואמרתי שעדיף לעשות את זה ל-73 חללי המסוק.

את התמונות האלה של חזרה בתשובה נמשיך לראות כנראה משום שההתקרבות ליהדות בשנים האחרונות אינה תלויה ברב אמנון יצחק. אני מצטער, ממש, אם אני פגעתי בחלק מהמשפחות שבאמת הם נפגעו,

זה לא היה, זה היה ממש מתום לב.

אתמול הוקרנו כאן המודעות האלה, הקוראות לכנס חזרה בתשובה,

אותה הנהיג הרב אמנון יצחק.

כנס שבו היו אמורות להינשא תפילות לעילוי

נשמותיהם של 73 הרוגי אסון המסוקים,

והבטיחו הומור באטרקציה.

מיד אנחנו נשוחח כאן עם אחד ממארגני הטקס. שלום לך.

ערב טוב.

אני רוצה קודם לשאול אותך איך לקרוא לך, ד' נניח?

מדוע אתה מסתתר? מדוע אנחנו צריכים להצליל את דמותך ולעוות את קולך?

אני מצאת שבת קיבלתי טלפונים בהצפה מכל כלי התקשורת,

ומזה לא חששתי בהתחלה, לגבי החשיפה אני מדבר,

אבל היום קיבלתי טלפון משתי אבות שהם טוענים שהם שקלו את בנם באסון המסוקים,

והם חיפשו אותי כל הלילה אתמול,

ופשוט הם אמרו שהם רוצים לנקון את דמו של בנם.

כלומר, מה שאתה אומר לנו, ד' זה שאיימו עליך,

ברצח?

לנקום את דמו של בנם.

זה מה שאמרו לך שניים מהורים, שני ההורים. אחד מההורים אמר לנקום את דמו,

ואחד אמר, אתה, עמך לא תכיר אותך.

מסוים של מעצב גרפי שעיצב מודעה על ערב רגיל, ובא יהודי מסוים והחליט שהוא תורם את המודעה, הוא רוצה עכשיו להקדיש את המודעה,

לעילוי נשמת ההרוגים. מי זה האיש שאיר את המקרון? יהודי, איש, אברך אחד מחולון, יהודי יקר, ירא שמיים, בעל כולל בחולון, והוא החליט שהוא משקיע מכספו את המודעה, והוא הקדיש ממש בתמינות גדולה שהוא תורם את המודעה לעילוי נשמת הרוגי אסון המסוק.

ומאחורי העיניים המתגלגלות שלו, היום חברים שלו איימו על הורים אחרים מתוך החלטות מתו. איימו אמרת? כן, איימו עליהם,

שאם אנחנו נתלונן במשטרה ונמשיך להתנגד לאירועים, אז הנשמות של הבנים שלנו לא יועלו לשמיים.

הם איימו על הבעל האולם, שישרפו לו את האולם אם הוא לא יקיים את האירוע הזה.

המשטרה יודעת מזה?

אני מבין שכן, אני מבין שהמשטרה יודעת מזה.

אלה אנשים שפה פשוט סוחרים בנשמות.

היום התברר לי שהרב עמלון יצחק מכר במכירה פומבית את הנשמה של הבן שלי לאברך לאימוץ.

אני קם כל בוקר ב-5 והולך לבית הכנסת, מניח טילים, מתפלל מתוך אהבת האל, מתוך זה שאני מאמין בו, ובלי שום קשר בכלל לאסון הזה שקרה. אני למדתי, הצטרפתי לישיבה, שהם חוזרים בתשובה, בשנת 80. שלוש שנים הלכתי לישיבה הזו, בלי שום קשר לאסון.

מי שרוצה לחזור בתשובה חוזר מתוך אהבת האל, ולא מתוך התחדה ושנאה ואיומים מן הסוג הזה. אתה יודע משהו על הארגון הזה של אמנון יצחק, על המנוע ועל הרווחים הכספיים שיש מאחורי הערבים כאלה?

אבל אני משוכנע במאה אחוז שאת האירוע הזה, כמו שהוא דיבר, שלעילוי נשמותיהם של האחרים, הם עושים את זה קודם כל לעילוי חשבון הבנק שלהם, משום שהם מוכרים כרטיסי כניסה לדבר הזה. הם לא עושים את זה מתוך,

כמו שהוא אמר, שהרב מגיע והולך ולא יודע מי שום דבר, הם מוכרים כרטיסי כניסה, זו הצגה, זה קרקס נייד.

אנחנו ראינו כולנו בטלוויזיה כמה מהמופעים מן הסוג הזה.

לא רק שלא, יש עוד כמה אנשים כמוהו.

אין ביניהם, לדעתי, אין ביניהם ולבין הדת כלום.

שום דבר.

אדם דתי לא יקיים אירוע מן הסוג הזה של צחוק והומור, ויש שם הרבה צחוק.

והרבה קרקס, והרבה שריקות, והרבה צעקות, כדאי להכרד את הזאת פעם אחת ראשונה. אתה תסתפק בביטול האירוע או שתדרוש משהו אחר כך?

תראי, אני לא יודע, אני משוכנע שהיו אירועים כרגע בעבר, וגם הבחור הזה שדיבר קודם אמר שהיו אירועים מהסוג הזה.

אני לא בטוח אם נעשה שימוש בנושא של הכאב שלנו ושל האסון שלנו. לא בטוח. אבל לפי מה שאני רואה כאן, ולפי מה שנודע לי היום, שמכרו כבר את הנשמות של הילדים שלנו למישהו אחר, כנראה שזה נושא שמדבר טוב, שנמכר טוב אצלם במסחר שלהם, בנשמות. זה כנראה עובד טוב.

תודה רבה לך, יורם מלכה. תודה רבה לכם.

לא רוצים שיהיו פה יהודים שומרי תורה ומצוות.

מדברים בהכללות שלא תהיה פה מדינת הלכה, שלא יהיה פה חומייניזם,

שלא יהיה כך או אחרת,

הכל זה סיסמאות.

קיצורו של דבר,

לא רוצים שומרי תורה ומצוות.

שלושים תוכניות, תקשיבו.

זה לא יאומן כי יסופר,

להשקיע כל כך הרבה זמן בשביל דבר שלא היה ולא נברא.

בבקשה, ב-26 ביולי, ב-8 וחמישה בקול ישראל,

ב-7 וחמישה בקול ישראל,

ב-8 וחמישה בקול ישראל,

ב-11 וחמישה בקול ישראל,

חצות לילה בקול ישראל,

גלי צהר

חצות לילה.

למחרת ערוץ 2 בבוקר עם אביגזית,

7.5 בבוקר גלי צאן, 7.32 כל ישראל, 7.38 גלי צאן, 8.5 גלי צאן, 8.16 גלי צאן, 8.38 גלי צאן, 10.50 כל ישראל, 11.10 גלי צאן, 1.5 כל ישראל, 5.4 דקות ערוץ 1, 8 בערב ערוץ 2,

11 וחמישה בקול ישראל, 11 וחמישה בקול ישראל,

חצות לילה בקול ישראל.

ב-28 ביולי, 6 בבוקר, קול ישראל, בוקר טוב.

גלי צהל 8 ו-11, גלי צהל 8 ו-20, גלי צהל 8 ו-11 ובקול חי גם כן ביום שני.

זה תוכניות שדיברו דקות רבות, דקות מועטות,

אבל דיברו רק על הנושא.

מה התפרסם?

התפרסם בעיתונות,

אני מדבר כרגע על העיתון, כן?

עיתון הארץ,

כרזות מזמינות לערב החזרה בתשובה מלא הומור ברמת גן לזכר הרוגי אסון המסוקים.

מבזים את חללי המסוקים.

בידיעות אחרונות בוטל ערב מלא הומור לזכר 73 חללי המסוקים.

ההורים התעמתו עם תומכי הרב.

ההורים מחסידי המחזיר מתשובה הגיעו עם המשלולות כדי להפגין נוכחות. אחד הפעילים, המודעה הייתה טעות של פעיל זוטר.

מקום אחר, הרב אמנון יצחק מציל ערב מלא הומור לזכר קורבנות אסון המסוקים.

וכאן יש קריקטורה דתיים לוקדים על קבר שכתוב עליו 73. כתבה גדולה, הכול כשר,

תמונה שלנו,

וכאן כתוב השימוש הציני שעשה המחזיר בתשובה אמנון יצחק בזכר 73 החיילים שנהרגו באסון המסוקים.

מזעזע לא רק את ההורים השכולים,

המודעות שלו המשלבות את זכר הנופלים בקטעי הומור ואטרקציות מחוללות סערה ציבורית.

כתבה נוספת.

מדהים שאנשים מעיזים לחגוג על חשבוננו.

ההורים השכולים של הרוגי אסון המסוקים,

יעקב גוטליב, אביו של סמל ראשון מיכה גוטליב ז' יורם אלקר, אביו של סמל ראשון עידן אלף ז'

מזועזעים מהשימוש שעשו אנשיו של המחזיר בתשובה אמנון יצחק בכאב המשפחות שאיבדו את בניהם.

מי שפרסמו ערב הומור ואטרקציה לעילוי נשמת הרוגי אסון המסוקים,

הם אומרים,

הם אנשים חסרי מצפון ומוסר שאינם לא אלוקים בשמיים ולא שופט בארץ.

בין הדברים, תעשייה של חזרה ותשובה, שופר הארגון להפצת יהדות של אמנון יצחק וחסידיו,

עוסק בארגון הרצאות, התבסס קלטות בחלוקת תעמולה.

אנחנו ברוסיה, מפיצים תעמולה.

ובכן, זה התפרסם בעיתונות, רק מעט מן הכתבות,

חוץ מהרדיו וחוץ מהטנדליזיה.

אז אני שואל אתכם שאלה.

אחד שלא מכיר את אמנון יצחק.

לא מכיר.

וכותבים עליו דפים שלמים בעיתון ומקשרים הומור עם חללי מסוקים. מי לא יזדעזע?

מזעזע. גם אני הייתי מזדעזע.

וברדיו כל שעה, כל שעה, כל שעה,

ומעלים הורים שכולים שכמעט בוכים ומספרים תקן וזעזוע שעומר עליהם. הם עשו להם כזה דבר.

אני גם הייתי בוכה.

בטלוויזיה. וכולם רציניים.

כולם מדברים.

כאילו לקחו את החללים וכבר נקדו עליהם.

ככה הם עובדים.

עכשיו בואו אני אראה לכם עד כמה הדברים חמורים. תסתכלו איך זה עובד.

אני פשוט אלמד אתכם עכשיו שיעור בתשקורת,

בשביל שפעם אחת יבין הציבור איך בונים עלילת דם,

ממש כמו בזמן הנוצרים.

בזמן הנוצרים,

כשלא יכלו להאשים את היהודים,

היו רוצחים ילד נוצרי,

זורקים אותו בחצר של יהודי ושולחים שוטרי חרס להגיד שנמצאה גופה של נוצרי שנרצח על ידי יהודי.

זה, קוראים לזה עלילת דם.

עכשיו אני שואל אתכם שאלה.

יושב מר דוד חן מארגן הרצאה.

במודעה עצמה כתוב מארגן הערב דוד חן טלפון ותעודת זהות.

בכל המודעות כתוב.

פנו אליו.

אמר אני עשיתי, טעיתי.

בשום אופן לא היה בכוונתי איזושהי כוונה להומור ואטרקציה.

זה הוא אמר בטלוויזיה והראו אותו עם צללית גם,

כי הוא חשש לחייו,

וזה גם הוא אמר ברדיו.

אומר הבן אדם,

אני אחראי,

אני טעיתי, זה ערב פרטי שלי, סליחה לכולם.

מה אומרים? לא, זה לא אתה, זה הוא.

לא צריך אפילו לזרוק את הנוצרי אצלי בחסר.

אפילו אם אין תגובה שם, זה אתה.

רק לא מוציאים את הנוצרי.

אתם מבינים מה זה?

שימוש ציני בחללים, מזעזע, בושה.

על כמה הוא יכול, הרב הזה, לעשות כך?

זה פשע מאורגן.

ערב הומור ואטרקציה לחללים,

זה מזעזע או לא מזעזע?

מזעזע, נכון? אין אכזריות יותר גדולה מזה,

נכון?

אותם לא מזעזע, לדוגמה,

שעושים הומור ואטרקציה

על אברהם, יצחק ויעקב עם קופאץ' כל יום שישי?

זה נקרא סאטירה.

זה,

זה תרבות.

אברהם, יצחק ויעקב גם נפטרו.

מותר לקופאץ'

על חשבון משלם המיסים להסתלבט על אברהם, יצחק ויעקב, יוסף, דוד ושלמה,

זה לא הומור ואטרקציה?

מישהו מחה על זה? כן, הדתיים אמרו.

מה זה?

אם היו עושים כזה דבר למוחמד,

מה היה קורה?

אישה אחת הוציאה כרוז על מוחמד,

עכשיו היא צריכה להסביר שהיא לא שפויה בשביל להינצל.

זאת אומרת, אם היא בשכל,

בית סוהר.

למה?

היא שפיתת מוחמד לבעל חי.

זה אסור, חס ושלום, מוחמד, מה קרה לכם?

אבל אברהם, יצחק ויעקב, סבבה, סתלבט.

הרב עומדיה יוסף, ראיתם? עשו ממנו חרצופים.

בובה, בובה, מתופף.

על הקדוש ברוך הוא אמרו,

מי אתה שתגיד לנו יהי אור?

ואני לא רציתי להשמיע את מה שהם המשיכו שם,

אבל זה כתוב למי שחד עין לרואות, השם ירחם, איזה כללה הם קיללו את הקדוש ברוך הוא בטלוויזיה.

אז אני שואל, זה נקרא סאטירה, זה תרבות חילונית.

זה עם ישראל המקורי. ככה צריך להיות.

הם יכולים לעשות ערב סאטירה והומור על ישו?

לא.

אבל על תורת ישראל,

חכמי ישראל, גדולי ישראל, אבות האומה,

זה בשבילם מקור לפרנסה.

יהודים יקרים, ככה זה עובד בתשקורת שלנו.

היה אחד ששאל אותי, תגיד, למה אתה קורא להם תשקורת?

למה לא תקשורת?

אמרתי, אני אגיד לך מה ההבדל.

תקשורת מטרתה לקשר בין בני אדם.

קשר, לקשר, תקשורת.

תשקורת זה מלשון שקר.

שקר מטרתו להפריד בין בני אדם.

כשאני אומר לך שפלוני עשה כך וכך,

התכוונתי להפריד בינך לבינו.

כשהולכים להגיד שאמנון יצחק עשה כך וכך והוא לא עשה,

מתכוונים להפריד את הציבור ממנו.

שלא יבואו לשמוע,

שלא ידעו יהדות,

שלא יהיה חס ושלום חזרה בתשובה.

תבואו, תתמודדו תרבותית.

תבוא, תגיד את הטענות שלך.

בבקשה.

תגיד, אתה אומר לא נכון, בוא אני אוכיח לך את ההפך.

למה לא?

זה הזכות שלך. זה נקרא ערב תרבותית.

ביום חמישי האחרון אני הגעתי לרמת גן

אתם יודעים מי היו שם?

עמותת עם חופשי

הם רוצים את העם חופשי, לא דתי,

עם חופשי

אבל מה כתוב אחרי עמותת עם חופשי? כתוב חופש הדת,

המצפון,

חינוך ותרבות

חופש הדת

חופש הדת?

אז אני רוצה להיות דתי

ואתה יכול לא להיות דתי

אני יכול להיות דתי כזה, אתה יכול להיות דתי אחר, מה זה מעניין? חופש הדת אתה אומר

תן לי לעשות מה שאני רוצה

לא באו עם שלטים לבית כנסת

אנשים מנשים בפריצות

יושבים בתוך בית כנסת עם שלטים, הפגנה, באמצע בית כנסת

ומה הם טוענים ברדיו?

הם חיים על פרסום, החבר'ה שלהם הגיעו, אז הם עלו לשידור.

שנעשה ערב הטפה בבית כנסת.

נו, מה רצו שיעשו בבית כנסת? ריקודי מחול ובלט?

בית כנסת מיועד להשמיע דברי אמונה ודת.

הזמינו רב לדבר על זה.

לא, הם מפגינים.

ערב תרבותי, אתם מבינים?

אז אני שואל שאלה, יהודים יקרים, עד מתי הביזיון הזה ימשיך?

עכשיו אני שואל אתכם שאלה. יהודי פותח את הרדיו,

מקשיב, שומע אבא שכול, טוען טענות, טוענות חזקות,

אבל על דבר שלא היה ולא נברא.

ואתה מנין לך לדעת שזה לא היה ולא נברא?

יושבים שלושה מיליון, ארבעה מיליון מאזינים, אם לא בתוכנית הזאת,

עוד שעתיים שלוש, עוד חמש שעות,

שלושה ימים רצוף כל שעה כמעט,

פירושו שאין בן אדם במדינה שלא ישמע מזה או דרך הרדיו, דרך העיתון וטלוויזיה או דרך האנשים שידברו.

ואם נתפוס עשרה אחוז שיאמינו לנו,

פירושו שמנענו מאות אלפים של אנשים שלא ילכו לשמוע יותר דתיים, ובפרט את אמנון יצחק.

זה רווח שמשתלם, כדאי להשקיע בשביל דבר כזה.

אתם מכירים את התוכנית, הכול דיבורים,

הכול פטפטה.

ובכן,

שלי יחימוביץ'

תראו איך היא עובדת טוב, תסתכלו אבל איזה שיטה, משהו, תענו.

שלי יחימוביץ,

זו לשון הכרוז שודבק ברמת גן. עיריית רמת גן, המועצה הדתית רמת גן, מאוד גוב בשם רינת ישרים, מזמינים אתכם לאולמי בונדון ביום ראשון, שזה היום, בשעה שמונה בערב, לערב עם הרב אמנון יצחק.

הערב מוקדש לעיל ונשמת 73 הרוגי אסון המסוקים, ומבטיחים לנו באותו ערב,

ערב מלא הומור ואטרקציות.

אנחנו עם יורם אלפר,

אבא של עידן אלפר, זיכרונו לברכה,

שנהרג באסון המסוקים, שלום לך.

הוא היה השחקן הראשי בכל הפרשה הזאת. אותו לקחו לכם ברוויזיה, ברדיו, בעיתונים, תמונות שלו, הכול.

הוא היה השחקן הראשי.

שלום גם לכם.

עכשיו אני לא אחזור ואגיד שלי, אלפר, אתם תבינו לבד, כן?

ראית את הכרוז?

ראיתי את הכרוז הזה,

ואני כל פעם מקבל בעיטה חדשה בלב.

היום בבוקר נודע לי שהרב הזה, אמנון יצחק,

הוא מכר במכירה פומבית את הנשמה של הבן שלי לחוזר בתשובה לאימוץ.

סוחר נשמות.

בבית תבואו אצלי במזנון, יש צנצנות מלא נשמות,

ואני מוכר אותן בערבים.

יש כאלה שמוכרים נרות, אני מוכר נשמות.

רגע, הבאתי היום...

לא, שכחתי היום את הנשמה.

שימו לב מה הוא אומר. הוא מכר במכירה פומבית

את הנשמה של הבן שלי לחוזר בתשובה לאימוץ.

מה זאת אומרת?

היא שואלת אותו.

שמע דבר כזה?

הוא מכר.

הוא מכר לחוזר בתשובת הנשמה של הבן שלי.

החוזר בתשובה הזה אימץ במכירה פומבית את הנשמה של הבן שלי.

הוא אומר קדיש והוא אומר תהילים ומדליק נרות שבת לזכרו.

והוא מכר את הנשמה של הבן שלך? היא לוחצת.

כן, תראי, תמורת כסף?

לא, מכירה פומבית זה תמורת משהו.

מה זה? שווה כסף.

הרי זה לא, אני לא יודע מה תמורת מה, אבל עצם המסחר בנשמות זה פשוט דבר, זה דבר פסול על פי ההלכה.

תראי, אני אדם מאמין בבורא.

שמעת פעם ראשונה ש?

שהוא מכר את הנשמה של הבן שלי. תראי, כשאדם נפטר,

אומרים שהוא מחזיר את נשמתו לבורא.

הנשמה שלו בבעלות הבורא על פי ההלכה היהודית.

אז הוא מוכר סחורה גנובה?

ביום שהוא דיבר ברדיו כמזועזע,

הוא גם שדרן בערוץ דתי, כל חי,

והוא השמיע שמה שירים.

איך אתה אדם עצוב ומדוכא?

זה שלושה ימים אתה הולך סהרורי ממכירת בנך ואתה משמיע שירים.

איך זה מסתדר ביחד?

בואו תראו מה הוא אמר כשהוא אמר את השיר. תסתכלו, אתם לא תאמינו מה שבן אדם יכול לעשות.

איזה הצגות, הנה.

ב-28

ליולי, ציטוט,

יורם אלפר בתוכנית רדיו קולחה יום שני.

בינתיים אנחנו נשמע מוזיקה.

איזה שיר יש לנו?

את השיר החדש?

כל כך קרוב,

שר חנן יובל, לזכרו של סגן קובי בן שם.

אחת הנשמות השדודות על ידי הרב הזה,

ששודד נשמות ומוכר אותן אחר כך למכירות פומביות.

בואו ונשמע בבקשה.

שמעתם?

אז כבר לא גנבתי את הנשמה של הבן שלו.

אני סתם סוחר של נשמות שדודות והוא משמיע שירים על זה.

ממשיך עם שלי ואומר לה,

איזה מין חוצפה.

מאיפה קיבל כוח מהבורא למכור את הנשמות של החיילים האלה?

מאיפה החוצפה שלהם?

אלה אנשים שבינם לבין הדת אין כלום, שום דבר.

הם מתפרנסים מהדת הזאת.

הם פשוט עושים, הם דומים בעיניי למטיפים האלה בארצות הברית שאחר כך מתברר שהם מתהוללים ויש שם בתי זונות בבית והם פשוט מנצלים את תמימותם ואת רצונם של אנשים לחזור בתשובה.

הוא פשוט אדם פסול.

אדם שהוא בינו לבין הדת אין כלום,

הוא סוחר בנשמות.

תשמעו איזה עלילה.

והיא ממשיכה ושואלת,

אתה יודע בוודאות שהרב אמנון יצחק מכר במכירה פומבית?

אז הוא אומר לה, כן.

אז היא חוזרת ואומרת לו, את נשמתו של עידן הבן שלך?

אז הוא אומר, כן, דיברתי עם הבן אדם, רם אחד, בחור בשם

בן אדם שקנה כביכול את הנשמה?

כן, בחור מסכן, הוא לא אשם בדבר הזה.

תראי,

אני לא מאמין שהבן אדם הזה בכלל, רב אמנון יצחק כזה,

כי כל אדם דתי יודע שאנחנו בתקופה שבין המצרים.

היום אסור לנו להתרחץ.

תשעה ימים אסור להתרחץ.

אסור לנו לברך לשלום אחד את השני.

ודאי שאסור לנו לקנות בגד חדש.

אסור לנו לשמוח.

אסור.

זו תקופה של אבל על חורבן הבית.

והוא בערוץ הדתי משמיע שירים, המחריף הזה.

והוא אומר, אז הוא הולך לארגן מסיבה כזאת, ערב כזה, עם הומור ואטרקציות וריקודים, כמובן, בנפרד נשים מגברים.

היא נותנת לו עוד ועוד לדבר וסוחטת, ותגיד, אמנון יצחק מחר?

בכסף? אתה בטוח?

איך?

למי הוא מחר? את הבן שלך? את העידן שלך?

איך?

לא. תגיד. עוד פעם. אמנון יצחק. עוד פעם. עוד פעם.

בינתיים מה שומע הציבור? אמנון יצחק. שודד. גנב. לקח. סוחר. מכר. שר. רקד. הומור. אטרקציה.

יא חלאו לאו!

אחר כך הם מעלים מישהו,

אחר כך הם מעלים מישהו,

אחד בשם ראובן פנחס שהצליח לחדור, אמר להם שכאילו הוא עוזר של הרב בשביל לדבר ולהגיב, לענות לאותו בן אדם,

אז היא שואלת אותו בין הדברים ואומרת לו, שלי אומרת לו,

כן אבל מה עם ההומור והאטרקציה כאן תסביר לי?

אז הוא אומר אני אענה לך, אתה לא עונה לי

אני אענה לך,

במודעה השתרבבה מילה הומור ואטרקציה, השתרבבה?

מה זה?

היא שואלת אותו, השתרבבה?

על מי אתה בא לעבוד? השתרבבה, אה?

ככה זה לא השתרבבה.

שכחה שלי שלפני כמה זמן היא הציעה לחבר כנסת לקרוא לכלב שלו ביבי.

אתם זוכרים את הפרשה ששלי הציעה לחבר כנסת פורז, נדמה לי,

שיקרא לכלב שלו ביבי?

היא קראה לראש הממשלה כלב או לכלב ראש ממשלה.

היא לא אמרה על המקום, השתרבבה לי מילה.

היא אמרה את זה בכוונה.

הרי היא כל הזמן צוחקת על ביבי ועל הילדים שלו ועל אשתו, מביאה כל פעם מה הם עושים, מה הם לא עושים ואומרת ואם הוא בחר להיות ראש ממשלה אז הוא חייב להיות חשוף ואין מה לעשות והוא מצטלם והוא עושה.

אבל הוא אמר שמותר לקרוא על שומו כלם?

כן, אז אחרי זה מה קרה?

בעיתון הופיעה כתבה, הבינה שהיא פשלה בגדול וכתוב

סליחה,

טעות.

הוציאו אותה מרשות השידור ליומיים השעיה,

יומיים השעיה,

אבל, כי מה זה לא נתנו לה? זה היה האופי שלה.

היא יומיים לא נותנת שידור. אמרה לה, לוחי, לוחי, אל תבואי יומיים.

תבואי ביום שאת צריכה לעבוד.

איזה מחריטים.

לקרוא לראש הממשלה כלב?

זה בסדר.

זה אם היא תגיד סליחה, צריכים לסלוח.

אבל אם אחד טעה בשוגג אמיתי ואמר על המקום, טעיתי,

ולא התקיים האירוע,

והסכים הוא מרצון לבטל את האירוע והפסיד כסף,

הוא הפסיד על שכירות האולם, על המודעות, על הכול, הוא הפסיד כסף,

והסכים הוא מרצון לבטל את הערב,

לא סולחים לו.

אבל זה לא הוא אומרים בכלל,

זה אני.

הוא צדיק, נשמת, לך, לך.

הוא, הוא, הוא, הוא אשם. למה יש לו כל מיני קלטות לכל מיני עילוי נשמות?

איי, איי, איי.

זה תשקורת.

עכשיו אני רוצה להראות לכם עוד קטע קטן.

עוד פרשה קטנה.

פרשה קטנה.

לפני כמה זמן. אני לא אאריך ואעלה אתכם כאן כמה יש חומר.

זה ממש אכזרי מה שהם עושים.

תחשבו רגע, אני יהודי.

אני לא מוצא חן בעיניך מה שאני מדבר, אל תשמע.

לא טוב לך, אל תבוא.

אבל אני יהודי, יש לי השקפת עולם.

היא לא שונה מהרבה מאות אלפים, אם לא מיליונים בעולם,

שומרי תורה ומסורת.

אתה לא חייב לאהוב אותי, לא ביקשתי ממך.

אבל אתה לא יכול לשפוך דם של אנשים.

אני אבא, יש לי אישה, יש לי ילדים.

בשביל מה אתה עושה כזה דבר?

כתוב כי באפם הרגו איש. אפשר להרוג בן אדם באף.

אם אומרים על פלוני, מה אתה אומר עליו?

עושה אחד ככה.

זהו, הרג אותו, עיקם את האף.

חלאס, לא עושים איתו עסקים, לא כלום, הבינו הכול. הבן אדם הזה על הפנים.

זה אם רק עיקמו את האף.

כי באפם הרגו איש. תאר לך, הם כתבו ודיברו וצילמו והראו ועשו.

תארו לכם מה זה. בשלושה ימים, בשלושים תוכניות.

כמה כסף בזבזו עליי כבר.

אבל לא עוזר להם.

כאשר יענו אותו, כן ירבה וכן יפרוץ.