רבי נחוניא בן הקנה אומר כל המקבל עליו עול תורה - חלק א | הרב אמנון יצחק

- - - לא מוגה! - - - 

נציבי יום

לעילוי נשמת רפאל בן חיים נהרי,

מנוחתו עדן,

יהונתן אור בן צביה,

אזהרה בתשובה שלמה מאהבה ומרצון,

בריאות איתנה, זיווגגון,

משורש נשמתו,

עם צדיקה ויריאת שמיים ובעלת מידות טובות. אמן.

רבי נחוניה בן הקנה אומר,

כל המקבל עליו עול תורה,

מעבירין ממנו עול מלכות

ועול דרך ארץ.

בכל הפורק ממנו עול תורה,

נותנין עליו עול מלכות

ועול דרך ארץ.

אומר רשי, מה זה עול מלכות?

משא מלך בשרים.

מה זה דרך ארץ?

עמל ותורח הפרנסה.

לפי שמלאכתו מתברכת.

כל המקבל עליו עול תורה,

מעבירין ממנו את העול מלכות של משא מלך בשרים,

ומעבירין ממנו עול דרך ארץ, את עמל ותורח הפרנסה,

על ידי זה שמלאכתו מתברכת.

וכל הפורק ממנו עול תורה,

זה שאומר קשה עולה של התורה,

ואיני יכול לסובלה.

אדם כזה שאומר שהוא לא יכול לסבול את העול של התורה, זה קשה, קשה, אז נותנים עליו עול מלכות ועול דרך ארץ. בואו נראה מה קשה יותר.

לשבת ללמוד ולהיות חכם או להשתעבד

במלאכות קשות, פיזיות וכולי, וגם עול, מיסים וארנוניות,

ועוד ועוד.

במדרש שמואל טמא על הלשונות במשנה.

התנא פותח כל המקבל עליו,

עול תורה,

ואחר כך אומר כל הפורק

ממנו עול תורה.

אם אמר כל המקבל,

היה צריך להגיד אחר כך, כל שאינו מקבל.

או כל הפורק,

כל שאינו פורק.

אז למה הוא שינה?

בעוד הוא טמא.

בהתחלה כתוב, מעבירים ממנו עול מלכות,

ובסוף הוא אומר, נותנים עליו עול מלכות.

אם אמר בהתחלה, מעבירים ממנו עול מלכות,

היה צריך להגיד בסוף, אין מעבירים ממנו עול מלכות.

או אין נותנים עליו עול מלכות.

אם כתוב, אין נותנים עליו עול מלכות,

צריך להגיד, נותנים עליו עול מלכות.

והוא ביאר שהכוונה של התנא היא ככה.

כל המקבל עליו עול תורה,

מדובר באדם שמקבל כל יום עול חדש,

שעדיין לא היה עליו אתמול.

מקבל,

מקבל,

מקבל.

הוסיף.

והרי הוא הולך ומתחזק בכל עת לעסוק בתורה יותר ויותר.

כשעושה אדם כך,

השם משלם לו שכרו באופן

שלא רק שלא ייתנו עליו עול חדש

של מלכות ודרך ארץ,

אלא אפילו את העול שהיה עליו עד עכשיו

יעבירו ממנו.

זאת אומרת, יש לך עול מלכות,

עול של פרנסה.

אתה רוצה שיעבירו לך את זה?

קבל עליך עוד ועוד

עול תורה.

נמצא ששכרו מידה כנגד מידה.

אתה מקבל עליך עול חדש,

שעדיין לא היה עליך,

אז מעבירים ממך את העול הישן.

לכן אמר בהתחלה,

כל המקבל עליו עול תורה מוסיף, מוסיף בתורה.

השכר שמעבירים ממנו את העול מלכות ודרך ארץ שהיה עליו,

והוא נשאר בלי עול,

רק של תורה.

אבל בסוף הוא אומר ככה,

אדם שלא חפץ לקבל עליו עול תורה,

לא די שהוא לא מקבל עול חדש,

אלא אפילו את העול הישן שהיה עליו הוא פורק מעל צווארו

ומתרפא מיום ליום יותר ויותר.

אז גם הוא יענש מידה כנגד מידה.

לא זו בלבד שלא יעבירו ממנו את העול שהיה עליו,

אלא עוד יוסיפו לתת עליו עול מלכות ועול דרך ארץ חדשים.

זה מה שהוא אומר.

כל הפורק ממנו עול תורה,

שהיה כבר עליו,

נותנים עליו עול מלכות ועול דרך ארץ בתוספת על מה שהיה לו קודם.

ולכן זה מדויק מה שאמר נתן.

רבנו יונה מפרש,

אדם שעושה תורתו עיקר,

מלאכתו ערי,

השם שומר עליו מכל רע.

ומה שאמר מעבירין ממנו עול מלכות,

דרך המלך שהוא צריך אנשים לעשות מלאכתו,

בוחר מי שהוא רוצה

וחייבים לעשות.

אבל כיוון שאדם קיבל עול תורה,

השם נותן בלב המלך שלא ייקח אותו למלאכתו אל האחרים.

וגם מעבירים ממנו עול דרך ארץ,

שלא יצטרך לעבוד הרבה בשביל להשיג פרנסה.

והשם ישיג לו במעט מלאכה

צרכיו

שהרי מלאכת צדיק מתברכת.

והמפרשים דקדקו,

מה זה שאומר התנא מקבל עליו עול תורה?

לא אמר הוא מקבל עליו

את התורה, לימוד תורה.

הרמב״ם

מפרש הכוונה לדמות קבלת התורה

כמו עול המונח על גבי הבהמה.

תפקיד הבהמה זה לחרוש

באדמה של הבעלים,

בכל אדמה,

המרש, חורה, חול, כל סוגי הקרקע.

כך צריך אדם ללמוד

בכל מצב.

וכך אומר הרמב״ם, פרק א' מלכות תלמוד תורה, הלכה ח'

כל איש מישראל

היה בתלמוד תורה

בן עני,

בן עשיר,

בן שלם בגופו,

בן בעל ייסורים.

אפילו היה עני המתפרנס מן הצדקה ומחזר על הפתחים.

חייב לקבוע לו זמן לתלמוד תורה,

אז בכל מצב.

כמו הבהמה, שהיא חורשת בכל מצב.

במדרש שמואל באר,

על דרך מה שאמרו במסכת שבת סג',

אין התורה מתקיימת אלא במי שממיט עצמו עליה,

וזה עניין קבלת עול תורה,

שצריך האדם ללמוד בהתמסרות.

ואם יש חלק מסוים

שלא זכה להשיג,

יצטער וידאג על זה עד שיזכה להשיג.

זה מה שאמר שלמה מלכנו במאמרו בקהלת א' יח',

יוסיף דעת

יוסיף מכאוב.

מי שחפץ להוסיף דעת ולהצליח בלימודים,

צריך להוסיף מכאוב בליבו על מה שחסר לו,

ועדיין לא זכה להשיג.

על ידי שידאג על חסרונו,

אז הוא יהיה מוכרח להשקיע כוחות הרבה, להשלים.

וזה,

אין התורה מתקיימת אלא

במי שממיט עצמו עליה.

זה הקבלת עול תורה,

ללמוד בהתבשרות.

בספר מלד אבות

פרש באופן דומה

כך דרכה של התורה פת במלח תאכל ומים במסורה תשתה

ועל הארץ תישן

וחיה צער תחיה ובתורה תעמל.

הרי כי הדרך לקנות את התורה באופן שילמד אדם בבחינת עול תורה ויתרחק מן התענוגים.

ועל כן אמר כל המקבל עליו עול,

היינו שלומד בדרך של קבלת עול.

ואז הוא זוכר שמעבירים ממנו

עול מלכות ועול דרך ארץ.

במדרש שמואל באר שמעבירים ממנו עול מלכות

מדובר על הדין שנפסק.

תלמיד חכם

שעוסק בתורה

אינו צריך לשלם מיסים וארנוניות.

פטור.

וגם

שתהא מלאכתו נעשית על ידי אחרים.

וכך כתוב מסכת שבת קי״ד.

איזהו תלמיד חכם שבני עירו מצווים לעשות מלאכתו,

כל המניע חפציו ועוסק בחפצי שמיים.

תלמיד חכם שלא עושה שום דבר,

רק חפצי שמיים,

בני עירו מצווים לעשות מלאכתו.

כמו שמצינו לגבי כלי המשכן,

בכולם כתוב הלשון ועשית,

כגון ועשית שולחן עצי שיטים,

ועשית מנורת זהב טהור.

אבל בארון הבירית

כתוב, ועשו ארון עצי שיטים.

למה?

מה השינוי?

הארון מרמז על התורה,

כי הלוחות היו נתונות בו.

לכן נאמר בו, ועשו.

לרמז שלומד תורה אינו נצרך לעסוק בעצמו במלאכתו,

אלא מלאכתו תהיה על ידי אחרים.

לכן כתוב, ועשו בארון.

כיוון שהוא כמו אהרון, כמו התורה,

תלמיד חכם,

אז עושים לו מלאכה, ולא הוא עושה מלאכה.

הרמב״ם פירש

העניין של מעבירים ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ,

על דרך מה שפרשו חכמים,

זיכרונם לברכה,

על הפסוק והמכתב, מכתב אלוהים הוא חרוט על הלוחות,

אל תקרא חרוט אלא חירוט.

זאת אומרת, אדם שמקבל על עצמו,

וגם עושה בפועל כל מה שכתוב בלוחות,

הוא זוכה שיהיה לו חירוט מכל ענייני הזמן וענייני המלאכים.

ועל כן אמר התנא, כל המקבל עליו עול תורה,

מעבירים ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ.

ומובא מעשה עם הגאון רבי משה פיינשטיין,

זכר צדיק וברכה,

אותו תגן עלינו אמן,

שהיה בחור לפני הנישואים,

קיבל איגרת מהשלטונות לבוא לצבא להתייצב.

ושמה כל יהודי היה מסתכן ברוחניות ובגשמיות,

נסע לחפץ חיים, זכר צדיק וברכה,

לקבל ברכה

שיינצל ממלטעות הצבא.

הגיע לראדין,

אמרו לו שהחופץ חיים נמצא בבית המדרש,

וענה לשם

ומצא אותו עוסק בשיחה

דברי תורה עם הרב הגאון רבי אלחנן וסרמן,

זכר צדיק וברכה,

השם ינקום דמו.

נעמד רבי משה אצלם, הקשיב לשיחה,

ותוך כדי השתתף ואמר דברי תורה בעניינים ששוחחו.

חפץ חיים והגאון הרב אסרמן נוכחו לדעת שהבחור הזה צור בה מרבנן,

וידיו רב לו בחדרי התורה.

שאל אותו החופץ חיים, מדוע באת?

סיפר לו.

אמר לו, אמרו ריבותינו,

כל המקבל עליו עול תורה,

מעבירים ממנו עול מלכות.

למה אמר מעבירים ממנו?

למה לא אמר אין נותנים עליו עול מלכות?

וזה מוכח שאפילו אם יש כבר עול מלכות,

והטילו עליך לבוא לצבא,

אם תקבל עליך עול תורה,

יעבירו מעליך את העול.

ואכן התקיימו דברי החופץ חיים במלואם.

כעבור זמן קצר הוא קיבל איגרת,

שנייה,

ואמרו לו שהוא פטור משירות צבאי,

הוא לא צריך לבוא.

לא הלך, לא התייצב, לא כלום, הם שלחו לבד.

באורם אל מעלה

נכתבו שהוא פטור, פטור.

ונעשה בן חורין,

כי כתוב חרות, חירות.

כל המקבל משתחרר.

בזה באר רבנו יונם,

שיהיה המקבל עליו עול תורה שהיא חרותה על הלוחות,

הוא זוכה להיות בן חורין.

ואיך לא נשמח בדבר כזה, שיש לנו אפשרות להימלט מכל הגזירות הקשות על ידי התורה הקדושה.

ואנחנו מוכרחים להודות.

הכל יודוך והכל ישבחוך והכל יאמרו והכל יאמרו, אין קדוש כאשר.

הכל יודוך והכל ישבחוך.

והכל יאמרו והכל יאמרו, אין קדוש כאשר.

הכל יודוך והכל ישבחוך.

הכל והכל והכל יאמרו.

אין קדוש כאשר.

הכל יאמרו.

אלוהים כאשר.

יישמחו במלאכות,

כך.

יישמחו במלאכות,

צומרי שמרי.

צומרי שמבד וקורת,

עורים כשמה.

החמור מקדשי

מקדשי

‫מקדש שמיר לי שמה...

‫אה...

‫מקדשי...

‫מקדשי... ‫-גילי!

‫מקדשי שמיר לי שמה...

‫-יש!

‫-מחור במנהפותיך, שומרי שומרי שומריך...

‫מכור משם...

‫יש!

שמחו במנפותיך,

שומרי, שומרי, שומרי, שומרי, מקורי.

מקורי.

פעם מקרשת,

מקרשת, מקרשת שמי, שבת.

שיהיה לנו סוף שבוע טוב.

הריני מכוון כי היא מצוות חכמים,

ריבי חננים ואינשי עומדים.

משוא הקודש וחוז הקודש המלווי. כך

ובוא אלוהם תורו ומשואות שנאמור.

ה' חופש למען שדגו יגדיל תאורו ויעדיל.

הריני מכוון,